פורום הריון ולידה (עמוד 20)

את משלשלת?

לא כל הנשים בגיל הפוריות עוברות את אותן חוויות, ומניחה שרובן לא נכנסו להיריון תוך כדי מניעה, אז האפשרות לא עולה על דעתן...

(אולי נכון יותר לומר שלא כל הנשים נמצאות כאן בפורום אני חושבת שהפורום הזה מלמד הרבה טקט, בזכות כל השרשורים שעולים פה, בדומה לשרשור שלך. אז אשרייך שפתחת אותו!)

גם לי פעם מישהי אמרה שאני משוגעת...🙂 זו הייתה אישה זרה, חוצניקית, שישבה לידי באוטובוס כשנסעתי לכותל עם הקטנה שלי, שהייתה אז בת חודשיים-שלושה. היא לגמרי אמרה את זה בקטע טוב ובהערכה! ודווקא נהניתי מזה, כי הייתי זקוקה להערכה הזו...

אבל לך זה נפל בזמן ובמצב לא מתאים, אז מובן מאוד שהיה לך קשה לשמוע את זה❤️❤️

גם אותי הפורום לימד הרבה

תגובות של אנשים זרים לא מזיזות לי כמו מישהי שאני רואה שהיא "משלנו" וגם היא עם צפופים

ועוד חברה אחרת שואלת אותי "וזה טוב לך הצפיפות הזו"? ווואייייי

לפעמים מקנאה בחילונים שמשתפים חופשי על מניעה/ תכנון

אבל לא חושבת שזה נכון בכלל

תודה על התגובה המנרמלת שלך כמו תמיד🩷

ואל תתרגשי מתגובות.
לי אמרו גם דברים אז בזמנו עם תינוק בן 5 חודשים ובטן הריונית.
דברים הזויים
או מבטים
לשים פס

לי הכי הפריע בטיפת חלב עם תינוק פיצי והריון טרי ממש האחיות לעגו לי, ככה הרגשתי.
ממש גרמו לי להבין שזו טעות, וכביכול יידעו אותי שיש דבר כזה מניעה. 

הייתה תחושה משפילה ולא חזרתי יותר לאחיות האלו בקופה.

אני כבר לא סופרת.

מדפדפת אאכ יש לי הורמונים.

אבל עם גברים הכי קשה לי.

אתמול מישהו אמר לי כל הכבוד שבמצבי אני עדיין יוצאת מהבית ככה... יעני עם ילד בן שנתיים בעגלה עם מעלית ובהריון חודש שמיני. נראה לי חשב שאני בחודש מאתיים. דיפדפתי. יש כמוהו אלף. והוא כולה מוכר בחנות שאפילו לא קניתי בה אלא אספתי משהו בשביל חברה...

בשם כינוי .. לא יחזור על מה שאמרו

בחור צעיר ...

בדיוק חזרתי מחופשת לידה

כל כך נפגעתי!!!!!!

הערות חסרות טאקט זה כל כך מעצבן!! 

הרעיון של איזמרגד נשמע לי באמת יותר פרקטי.

ואפשר לצאת גם עם מנשא ובלי עגלה, לפחות לחלק מהיציאות...

אחת לבית ואחת ליציאה.
לא אכדאי להיסבחב עם עגלה במדרגות, מניסיון זה לא קל ובסוף מתיאשים.

באמת הייתי חושבת על אופציות אחרות אם מקובל אצלכם להשאיר עגלות למטה וכו אז אולי הייתי קונה משהו ביד 2 לבית ומשהו אחר לבחוץ..

אם בכל זאת אז אולי ספורטליין פולד. יחסית קלה וממה שניסיתי אפשר לעלות איתה מדרגות על הגלגלים..

לי יש ספורטליין xl ועולה מדרגות מצוין אבל קומה וחצי. יותר מזה זה פשוט מעייף

ומתייגת את @מתואמת שמשתמשת בטיולון מגיל 0 בלידות האחרונות

שהוספנו לו מזרן וכיסוי רגליים, והוא מצוין מבחינתנו גם כאמבטיה.

עקרונית הוא עולה מדרגות בסדר, אבל לא התנסינו בזה הרבה כי יש לנו מעלית בבניין... (ולקפל ולסחוב אותו ביד אחת ואת התינוק ביד השנייה זה אפשרי, אבל לא הכי קליל. מניחה שיש טיולונים שטובים יותר בשביל הדבר הזה)

ולא הייתי מוותרת על אמבטיה לניו בורן

עגלות קלילות שנח להעלות מדרגות0- לא מספיק מסיביות בשביל לשרוד את זה יומיום. 4 קומות!

אני השתמשתי בטיולון מגיל לידה- אבל לא לתינוקת חורף, זה אחרת.

אם הטיולון יציב ונח ושכיבה מלאה לא רואה שום בעיה.

כמובן, לא גרים בעגלה. שמה על הבטן הרבה זמן בעריסה וכו'

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

קודם אשתי ואני. אישי ואני.

קודם הילדים. אנחנו המודל היחידי שהם מכירים. אנחנו נתנו להם חיים בזכות השותף השלישי הקב"ה שהכל הכל ממנו

ואנחנו ממשיכים להעניק להם חיים כל יום ביומו

כאשר אנו עובדים בלתת להם יציבות, וחום, ואהבה, ומודל של תקשורת בונה ומקרבת, ומודל של ניהול קונפליקטים נכון,

ומודל של לקום גם אם נופלים,

ומודל של לאהוב תמיד גם אם לא מסכימים או כועסים

ומודל של נצח. של השקעה בנצח.

ומודל של בחירה. בחירה בחיים.

ואנחנו מחיים אותם, את הילדים שלנו, בכל יום יום

ואנחנו מחיים גם את עצמינו 

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד רק בתנועה הזו.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

משמח ממש לשמוע ב"ה 🙏

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.

מרגישה שיכולה להיתרם רבות מאיפה הדברים פגשו כל אחת,

כל אחת היא עולם ומלואו

וממש הייתי שמחה לשמוע אתכן ❤

שאותי אישית מאוד חיזקה,

תגובתו של @נוגע, לא נוגע בהקשר לדברים המדהימים הללו של הדר גולדין הי"ד:

אלו דבריו:

"קראתי השבוע ראיון שהיה פעם עם ארוסתו דאז. הוא באמת אדם מיוחד.

אגב, יוצא לפי מה שהוא מסביר שה' אומר לנו- תעבדו כדי שהציוייים שלי יתאימו לעולמכם הדתי ככה שתתענגו מהם.

אמנם הרמח"ל אומר שמקום העונג זה בעולם הבא, אבל אפשר לקחת את זה גם לעולם הזה כמו שהדר עשה, בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא.

בד"כ כשאומרים עולם הבא חושבים על עולם הנשמות (רמב"ם).

אבל הדעה הרווחת היא שעולם הבא זה פה בעוה"ז אחרי שהוא תוקן (ואחרי תחיית המתים). זה לא סותר שגם עולם הנשמות נקרא עוה"ב. אבל המשמעות המרכזית של השם היא כנ"ל.
 

ובעומק, עולם "הבא" נקרא כך לא רק כי הוא אחרי העוה"ז הרגיל, אלא כי הוא הולך ובא אלינו (כמו לשנה הבאה בירושלים הבנויה).

כלומר זה תהליך הדרגתי, שאנחנו בונים ובונים אותו (גם כשיש ירידות הן לצורך בניין). אנחנו מתקדמים ומקדמים את העולם לעבר עוה"ב. לא רק בזה שאנחנו צוברים יותר מצוות וקדושה ואז בבום יקרה איזה משהו גדול, אלא באופן מהותי ועצמי יותר- אנחנו מתקנים את העולם (מכל הבחינות האפשרויות) ומביאים אותו למצבו השלם.

לדוג'- היום הרבה מהמוזיקה המיינסטרימית היא דתית/אמונית. זה כבר לא ז'אנר מסויים- "שירים דתיים", אלא זה חלק אינטגרלי מהעולם התרבותי. זה מראה שהנפש של האדם המסורתי/חילוני הממוצע שצורך את זה נמצאת במקום גבוה יותר ממה שהיה האדם הממוצע לפני כן. זה מעיד על שינוי פנימי.

אז אם האדם נברא כדי להתענג על ה', והעונג הוא חשיפת הנפש כדברי הדר הי"ד, והעונג צריך להיות גם כאן בעוה"ז כי הוא חלק מעוה"ב שהולך ובא ואלו לא שני דברים נפרדים, זה אומר שאדם צריך להיות בדרגה שהוא מרגיש שהתורה על כלל ציוויה משקפת את חשיפת הנפש והגילוי העצמי שלו שגורמים לו לעונג.

לדוג'- אדם שעבד עם עצמו והוא לא רוצה לדבר או לשמוע לשון הרע. הוא שמח ומתענג מזה שהנפש שלו שם, שהוא חשף את נפשו עד למקום שלא רוצה בזה. אז עכשיו האיסורים של התורה בעניין מתאימים לעולמו והוא מתענג מהם."

הדר הי"ד ואני באותו גיל.

כל שנה שעוברת והייתי נזכרת בו זה היה מעלה לי מחשבות באיזה מקום הוא היה עכשיו בחיים לולא נרצח. לא רק עליו האמת יצא לי לחשוב, אני זוכרת עוד הרבה חללים שנפלו במבצע, אבל הוא התפרסם ככ בעל כורחו ונשאר בתודעה הציבורית ככ הרבה זמן וככ היה כואב לי על המשפחה ועל הארוסה ועל זה שלא זכה לקבורה, זה צער שלא נגמר

והנה סוף סוף נסגר המעגל

וזו שמחה מהולה בעצב. אבל סוף סוף הוא כאן.

ובאמת יצא לי לקרוא ולראות דברים שנאמרו בשמו והוא באמת היה מיוחד. ככ צעיר ועם תובנות ככ גדולות. ערכי. מלח הארץ במלוא מובן המילה. נשמה גדולה כזו שנמצאת ככ קרוב לכסא הכבוד, עם כל הרוגי המלכות הי"ד

אני בטוחה שהוא מליץ יושר על עם ישראל 

שלחתי אותם בקבוצה של נשים שאנחנו לומדות ביחד על עבודת המידות.

וזה ממש התחבר לנו ללימוד שלמדנו, על פי הספר 'עבודת הנפש 'המידות' של הרב ראובן ששון, שבעצם לרצון שלנו יש כמה רבדים - הרובד הכי עמוק ופנימי זה הנשמתי זה בעצם הרצון העמוק ביותר שלנו, שהקב"ה טבע בנו והוא למעשה ניצוץ מהרצון האלוקי. ומעליו יש רבדים גלויים יותר - הרצון הקבוע (מה שמוביל את החיים שלנו), והרצון המעשי (כל הרצונות הקטנים שמובילים אותנו למעשים בפועל).

למדנו שעיקר עבודת המידות שלנו, זה לחשוף את הרצון הנשמתי, לקרב את הרצון הקבוע שלנו אל הרצון הנשמתי, ומתוך כך זה ישפיע גם על הרצון המעשי.

ובעצם ככל שאנחנו יותר עובדים על המידות שלנו, אנחנו יותר מגלים את עצמנו, כי אנחנו מורידים מאיתנו שכבות חיצוניות שלא באמת מבטאות אותנו, וחושפים את המהות הפנימית האמיתית שלנו. שמחוברת לרצון ה' באמת.

וזה ממש העונג שהדר כותב עליו פה - עונג של חשיפת הנפש, של גילוי הרבדים הפנימיים והעמוקים שלנו.

ממש מחכים, עמוק ובהיר לקרוא אותך, תודה רבה! ❤️

למה את מנסה לבדוק כל כך מוקדם?

תחכי לאיחור ורק אז תבדקי.

הלוואי

בשעה טובה 

אבל אין באמת 'משהו לעשות',

חכי עוד כמה ימים ותעשי עוד בדיקה ביתית, או עדיף בדיקת דם, ותדעי. את יכולה גם לעשות בדיקת דם כבר עכשיו, אבל זה גם יכול סתם להלחיץ לקבל בטא נמוכה מאוד מאוד( כי אם את אכן בהריון זה ממש מוקדם והבטא תצא חיובית אבל נמוכה)

בהיר אבל קיים.. בשורות טובות!

ותעשי בדיקת בטא

(ואת יכולה להגיב באותו שרשור במקום לפתוח שרשורים חדשים כל יום).

בשורות טובות!

הלוואי..

את לא צריכה לעשות משהו מיוחד

רק לבקש מרופא משפחה הפנייה לבדיקת דם - מומלץ לעשות כמה ימים אחרי איחור כדי שייצא ערך גבוה מספיק ולא תצטרכי לחזור שוב על הבדיקה כדי לוודא הכפלה

אז תעשי כמה ימים אחרי

לקבוע תור לאולטרסאןנד ראשון הלל משבוע 6-7

ואחר כך רופא נשים

אני יודעת שקשה לחכות

אבל לחזור כרגע על הבדיקה כל יום לא ממש יקדם אותך. 

תחזרי מחר מחרתיים על הבדיקה

בשעה טובה

בהצלחה
ככה התחילו כל ההריונות שלי

אין מה לבדוק 6 ימים לפני איחור, כי יכול להיות הריון כימי (שהבטא עולה קצת ואז יורדת ומקבלים מחזור)

חכי לאיחור, או לפחות עוד כמה ימים 

אם יש לך אופציה ללכת לרופא שלך מחר בבוקר ,לדעתי עדיף

במיון אין ככ מה לעשות, עדיין לא רואים כלום.

עשית בטא?

מקסימום לוקחים בטא ורואים הכפלה

ממליצה לך לשאול את הרופא על תמיכה של פרוגסטרון.

אני בהיריון ראשון היה הכתמה שהמשיכה לדימום והפלה, ובהיריון השני גם התחילה הכתמה וביקשתי פרוגסטרון (לא זוכרת מה השם שלו) ונחתי ממש, שום מאמץ. וההיריון הצליח בה 

לפי הצ'ט... (הבוקר התוצאה היתה 848 להורמון, שזה עלייה של 83% ב-48 שעות, ו-86 לפרוגסטרון)
 

אז ברמה הזו עדיין רלבנטי בכלל לבקש תמיכה?

והאם המנוחה קשורה לפרוגסטרון שביקשת או לגורם אחר? בצ'ט מוזכר מאמץ ביחס לרגישות בצואר רחם כגורם אפשרי להכתמה הקלה, אבל היה לי בראש שעניינים בצואר הרחם זה משהו של המשך ההיריון...

בכל מקרה לא הלכתי, ואלך בבוקר למרכז בריאות האישה, בינתיים ב"ה לא רואה עוד כתם ומקווה שבע"ה יימשך כך.

שאלה שניה - אם זה באמת מהרגישות בצואר הרחם, אז אולי בכלל גם עדיף לא להיבדק (לוודא מיקום תקין) אלא רק להראות את התמונה של ההכתמה שצילמתי?  הא"ס הווגינלי עובר בכלל דרך צואר הרחם?

לק"י

כך שלא חושבת שהייתי נוסעת עכשיו למיון. מקסימום בבוקר הולכת למרכז בריאות האשה.
(את יכולה להתייעץ עם מוקד אחיות).

אם זה מעודד אותך, אצלי ברוב ההריונות היו הכתמות חומות בשבועות הראשונים. הבנתי אז שזה רווח, ולא הלכתי להבדק (לא לוקחת אחריות).

ב"ה הכל היה בסדר.

בשורות טובות!

זה ממש נפוץ

האמת לדעתי בשלב כזה אין טעם לנוח אבל אני לא רופאה או משהו

אם זה ירגיע אותך תלכי

אם זה יעיק עלייך אין צורך

היו לי הכתמות בלפחות מחצית ההריונות שלי. כולם נולדו בריאים ושלמים

היה לי קצת דם בניגוב לפני שבועיים

ב"ה הכל היה בסדר...

תחילת הריון זאת תקופה מלחיצה מאוד

אתפלל עלייך

שיהיו בשורות טובות!

אין ככ מה ללכת להיבדק, אין לרפואה כ"כ מה להציע.

הרופא שלי אמר לי שבמקרה של דימום בינוני/כבד כן נותנים תמיכה.

לתפילה בכל מקום שיגיע לכמה שיותר אנשים שיתפללו איתם ..

ראיתי את הפוסט שלה והבקשה במלא מקומות לא חושבת שדוקא פה יפריע להם..

הלואי שהשם ישלח להם ישועה גדולה במהירה!

לא מפריעה להם.

אז אני מניחה שמי שמפרסם ככה, רוצה את התפילות של הציבור.

פשוט פה יש קבוצת נשים ונראה לי שזה עוד כוח של תפילות...

אמן והלוואי!

תבררי מה ביה"ח הקרוב למקרה ו..

ותהנו מהזמן הזוגי לפני הלידה

למה לשים לב? לא ג'קוזי אבל זה נכון לכל ההריון..

לא עולה לי עוד משהו

ולבדוק מול בעלי הצימר מדיניות ביטולים במידה ותלדי ממש לפני..

לשים לב שאי אפשר ג'קוזי בהריון אז לא הייתי מחפשת צימר עם ג'קוזי  (אפשר אמבטיה גדולה אם זה מפנק אותך)

אחרי שסגרנו את החופשה התברר שיש לזה שם רשמי. קוראים לזה Babymoon

זה נתן לנו המון הרגע הזה שניה לפני שעוד תינוק מגיע וכל השגרה מתהפכת

נסענו לצפון הרחוק התנתקנו מהכל והיה מושלם אם כי מאוד קצר.

יומיים וחזרנו

אני נסעתי בשבוע 37, לא כל כך חששתי שתתחיל לידה כי אני תמיד מתכוננת ללידה אחרי התאריך

וגם אני יועדת שהלידות שלי לא מהירות אז אני לא היסטרית להגיע מהר לבי"ח

נראה לי שבעלי כן עשה בירור קטן איפה יש בתי חולים בסביבה

אפילו שהסיכום שלנו היה שאם מתחיל משהו אנחנו נוסעים למרכז לבית חולים שתיכננתי ללדת בו.

סיימו את הלילה בבית חולים עם לידה

ולא קיבלו החזר

לא הייתי נמנעת בגלל זה לקבוע

כן הייתי בודקת על אפשרויות ביטול

וכמובן לא לבנות על ג'קוזי, ולא על טיולים וכו

בעלי הפתיע אותי בתחילת תשיעי עם הבכורה

נסענו שבת למלון בצפון

היתה שבת כיפית

וילדתי אחרי הזמן כמובן

(בכל מקרה זה היה היריון ראשון, לא נראה לי שהוא חשב שיכול להתפתח משהו לפני הזמן חח).

לפני הלידה האחרונה יצאה סיטואציה שהייתי עם צירים ולא הייתה אפשרות שיבואו אלינו למקרה שאלד, בעלי שם את הילדים אצל ההורים והיינו לבד בבית בשבת. וואו, שבת רגועה כזו לא הייתה לי הרבה זמן, היה לנו זמן ביחד אחרי מילואים ולפני לידה ויכולנו לנוח הרבה! זה גם רעיון מעולה אם את מפחדת ללדת במקום אחר

לא יודעת אם הייתי הולכת לצימר

אולי זה רק בראש שלי..

היינו בצימר בחודש חמישי כזה.

אני כן גדולה וכבדה, מבחינתינו צימר זה חופשה סטייל יותר רומנטי כזה 

וצריך יותר כוחות פיזיים לזה וחשק וכו'

וזה יקר. זה לא שאנחנו יוצאים כל יומיים אז פשוט בעיני לא מוצלח לתזמן לכזה זמן...

מה כן הייתי עושה אם לוקחים לי את הילדים?

(אין מצב שאני מוותרת על כזה דבר ועוד רגע לפני לידה..)

לוקחת דירה יפה באירביאנבי או משהו פשוט בסגנון, ונהנית מרוגע ושקט ונחת.

וכמובן דואגת שיהיה קרוב לביח שבו את מתעדת ללדת

רבצנו רק בצימר בלי לטייל כי הייתי בטטה, היה לי אחלה. בנחת...

אבל אין אצלי הסטוריה של לידות מוקדמות אז לא חששתי .. הכי גרוע יולדת בבית חולים הקרוב.

ממליצה ממש! משחרר ומחבר לפני הלידה

נסעתי בשבוע 38, הריון ראשון

יולדת לפני 40

תבקשי מהרופא הפניה באפליקציה

והכי מבינה אותך בעולם.

אני כל חודש יש לי סימן להריון, פעם זה בחילות, פעם זה איחור של יומיים, פעם זה רגישות לריחות

וכל חודש מתאכזבת מחדש 😓

מהתיאור נראה לי שהמשחה שקיבלת לא יעילה מספיק, לעומת היעילות של פוליקוטן/טבעקוטן

הייתי מבקשת מהרופא את המשחה שציינתי, היא הרבה יותר חזקה, ועם השפעה מהירה להטבה. 

בכללי שלוקחים אנטיביוטיקה, זה בדרכ עלול לגרום לפטריה אז ממליצה תך גם לקנות פרוביוטיקה פמינה של אלטמן זה עוזר במניעה

ותחזרי לרוםא, יכול להיות שאת צריכה טיפול אחר

וגם דלקת בשתן נראה לי.

כדאי לחזור לרופא,

הוא יכול לרשום טבליות אגיסטן במינון גבוה יותר שמצריך מרשם.

ואולי כדאי לחזור על התרבית לראות שהדלקת באמת עברה?

וביהתיים אם יש לך תמשיכי על הטבליות אגיסטן, בהריון לפעמים אומרים לקחת 6 לילות רצוף ולא רק שלושה. 

1. תחתונים מכותנה 100 אחוז בלבד

2. להוריד סוכר ושמרים מהתזונה

3. אגיסטן טיפול יותר ממושך לא רק 3 ימים

4. אח"כ נרות פרוביוטיקה בנרתיק

5. לאחר הטיפול באגיסטן אפשר להמשיך בשטיפה של האזור עם חומץ מהול במים לי זה ממש עזר

לא לשים תחתונית בכלל

ואם אפשר ללכת גם בלי תחתונים ובלי כלום

שיתאורר

שכשניסיתי לאוורר ולהיות בלי תחתונים, הגעתי מאוד מהר לגרד פשוט...

אחזור מחר לרופא נשים

(בעקבות המקרה הלא נעים שהיה לי עם המיון נשים בקופה, הרופא שלי אמר שהוא מוכן לקבל אותי בלי תור במקרים דחופים...)

מובן מדברייך שסיפרת ודיווחת על המקרה.
כל הכבוד לך!!
רפואה שלמה ונשמע שיש לך רופא קשוב ונעים.

הגעתי למרכז הרפואי לתור מוזמן מראש לרופא שלי, למעקב הריון

כל מי שראה אותי קיבל אותי בכפפות של משי.

הטכנאית כמובן ידעה על הסיפור שלי וברגע שעלה השם שלי על המחשב היא ידעה מי אני.

אפילו המזכירה ידעה מי אני ברגע שנתתי לה את המספר זהות...

האמת שהרגשתי קצת חשופה...

הרופא (שהוא גם אחראי במיון נשים של הקופה) אמר לי שהוא כינס ישיבת לימוד לקח על הסיפור שלי ודיבר אישית ברופא מיון שנתן לי את הציטוטק.

והרופא מעצמו אמר לי שהוא מבין אם אני לא מרגישה שאני יכולה לבוא שוב למיון או לסמוך על הרופאים בו, ושאני אכתוב לו אם אני צריכה עזרה דחופה והוא ישתדל לקבל אותי מהר.

שזה מאוד מוערך, הוא רופא מאוד מרובע ואני בטוחה שקשה לו לעשות דברים לא לפי הכללים.

אקדים ואומר שכשהייתה לי פטרייה בהריון היא לא עברה עד הלידה.

וכמו שהרופאה אמרה לי - היא כאן כדי להישאר.

בנוגע לגרד ולמשחה - היה לי ככה, טבעקוטן/טבע דרם עזר לי מאוד.

תמיד היה לי בבית ומרחתי כשהרגשתי צורך 

ובין לבין היה לך כל הזמן גרד וצריבה?

לא מסוגלת חצי שנה של כאבים עכשיו

אפשר גם לעשות דיאטת סוכרים ושמרים

את יכולה לקרוא על זה

אבל זה מאד מאד קשה ברגיל, קל וחומר בהריון😞

כי גיל שנה קלאסי למגנטים, אפילו סתם להכניס לפה רבו על זה במשפחתון...

גם בימבה נמוכה תופתעי שכבר כעת תתאים לה. זה למעשה הליכון ישיבה בעיצוב אחר... (לא שהיה לי הליכון ישיבה)

עגלת בןבה - אם היא כבר הולכת היא תעוף על עגלת בובה

נבהלה ולא הבינה בכלל מה עושים עם זה,

היא הולכת לאורך הספה, עוד לא עצמאית...

ברור שאפשר להכניס מגנטים או כל דבר אחר לפה, אולי מה שמציק לי שזה שלא נראה שהיא בכלל מבינה מה עושים עם הדברים אז למה צריך אותם...

אבל צריכה לזכור שהיא הולכת וגדלה ובעוד חודשיים שלושה כנראה דברים יראו אחרת.

יכולה להתאים גם לפני שהולכים, לפעמים זה אפילו קצת מועדד אותם האפשרות תנועה שזה מייצר להם.

כלי מטבח כנ"ל.

לגבי מגנטים מסכימה שזה פחות הגיל.

משחקי הרכבה דורשים יותר דמיון. אמנם מגנטים זה מוטורית ההרכבה הכי קלה אבל תכלס חסר משמעות בגיל הזה

הבן שלי משחק בזה (שנה ושבע בערך) אבל רק כי יש לו אחים שמשחקים בזה

מעצמו ממש מעדיף דברים אחרים:

מכוניות

עגלה ובובה- לגמרי הגיל

כלי מטבח (אין על הכלי מטבח שלי אבל מסתפק במועט)

משחקים מרעישים וצעצועי התפתחות בעיני זה קצה הגיל 

(יש לי אלרגיה למשחקים עם צלילים) אז לא הייתי משקיעה עכשיו

עוד משהו שלא אמרו

ספר מנוילן טוב!

מתנה יקרה שווה מאד ומשמשת הרבה מאד שנים

כולם מדברים ניסים ונפלאות על מגנטים, את הגדול שלי גם בגיל שנתיים וחצי הם בכלל לא עניינו, בגיל שלוש העסיקו אותו אולי עשר דקות. עכשיו הוא בן ארבע והקטן בן שנתיים והמגנטים מעסיקים את שניהם הרבה זמן. 

מטבח וכלי מטבח גם לא כזה דיברו אליו בגיל שנה וחצי שנתיים, לקראת גיל שלוש זה התחיל להעסיק אותו מאוד מאוד, את הקטן שבן שנתיים זה עדיין לא כזה מעסיק, הוא כן יודע לשחק בזה אבל לא למלא זמן.

בימבה ועגלה של בובה כן אהבו אצלי גם בגיל קטן יותר (אולי קצת אחרי שנה). בעיני בגיל שנה זה גיל של משחק פונקציונלי, שברור לילד מה לעשות עם הפריטים כמו למשל מגדל טבעות, מגדל כוסות, משחקים מנגנים למינהם.

מרגישה גם שילד בכור יקח לו ההרבה יותר זמן להתעניין בכל הדברים שלא מותאמים לגיל שלו אבל ילד שיש לו אחים גדולים מתעניין במשחקים שלהם מעצם זה שאחים שלו מתעניינים בהם.

מה שכן, גם אם זה לא יהיה רלוונטי בקרוב, יבוא היום שהמשחקים האלה שהמליצו לך, יהיו מאוד שימושיים ויעניינו אותה, אולי בעוד כמה חודשים ואולי בעוד שנתיים, אבל זה יגיע, ואז את תשמחי שיש לך בבית את הדברים האלה

שבאמת רוב המתנות לגיל שנה עוד לא ממש מתאימות בגיל שנה

אבל הן ממש ממש מתאימות הרבה לפני גיל שנתיים

באיזור גיל 1.3-1.6 כזה להרבה ילדים נפתח גם פיזיולוגית מבחינת הליכה וכאלה

וגם התפתחותית-קוגנטיבית מבחינת הבנה מה לעשות עם דברים.

ואז ממש כיף שכבר יש משחקים של השלב הבא ולא צריך לחכות עד גיל שנתיים.

חוץ מזה דברים שלא כתבו זה צעצועי התפתחות-השחלת צורות, חיות קופצות, מגדל כדורים וכו..

בימבה ג'וק בעיני לא מתאימה לגיל שנה, היא הרבה פחות יצבה מבימבה רגילה נמוכה. גם בימבות רגילות, צריך לראות שהילדה מגיעה עם הרגליים לרצפה או תגיע עוד מעט, אחרת זה לא יהיה לה שימושי.

שולחן פעילות עם כפתורים שמנגנים וכו' גם מאוד אהבו סביבות גיל שנה.

הקטן שלי גם אהב ממש עגלות של בובה, ובגלל שיש לי רק בנים אז אין לנו והוא היה שואל מהתינוקות של השכנים והתחבר לקונספט.

בגיל שנתיים היה מתנה מעולה גם שולחן וכיסאות קטנים, היו שימושיים בערך מגיל שנה וחצי כשהילד מתחיל לצייר, להדביק מדבקות, להתעסק בברבצק וכו'.

יש לנו גם וגם, בגיל שנה הקטן בהחלט נהנה מהבימבה ובהחלט לא מהבימבה ג'וק

הבכור שלי היה נמוך מדי בגיל שנה

השני לפני גיל שנה כבר נהנה מזה ממש

הוא מאוד אוהב לשחק במטבח עץ וכלי מטבח שיש לנו

מאוד מאוד מאוד אוהב ספרים, ערימה של ספרים קשיחים, או ספר מנויילן יכולה להיות מתנה מעולה

בימבה ג'וק זה כיף, די מהר הוא למד להתעסק עם זה

ואפשר להתחיל עם כל התחום של יצירות. אפשר לתת לו חבילת צבעים, מדבקות בכמה גדלים וצבעים, חותמות, אפשר לורדים אם יש לך כח, דפים, דבק, קריפונים, מקלות ארטיק וכו

מזל טוב!!

יום הולדת שנה זה מרגש מאוד!!

שולחן וכיסאות בר הרבה שנים

לא היו פה נפילות משמעותיות או פציעות

גם כשהילדים היו קטנים

הם למדו להיזהר

(שכבר לא כ"כ קטן 5.5)

בגיל קטן הוא ישב רק שם

היום הוא בוחר איפה לשבת 

(אולי מגיל 3 הוא ידע לעלות ולשבת בבטחה בבר)

אלא כי אני רוצה שיוכלו לעלות ולרדת בעצמם ברגע שאפשר.

יש עוד כמה חסרונות בעיני לאי גבוה, אבל זה העיקרי.

מקווה שזו לא טעות

עוד לא בנינו 😅 רק בתוכניות..

כשאנחנו אצל אחותי אני רואה שהם מסתדרים יפה.

מאד

עץ מלא

החיסרון - כבדים

בת ה2.5 מטפסת ויורדת (כמו על הר) בלי בעיות,

ובעיקר הם לא נופלים אחורה

לכן פשוט להתמקד בכסא יציב

(נגיד חשבתי על כסא בר עץ של איקאה וכשראיתי אותו בפועל היה נראה שקל לעוף ממנו)

ממש ממש מבינה אותך

מקווה שמצאת משהו אחר טעים לאכול

זה לא פריקה טפשית בכלל!!

זה הכי מבעס שיש

עד שאישה מצליחה לאסוף את עצמה לאכול משהו מפנק ולא את השאריות של הילדים... זה די אכזרי

של הרבה ילדים בני שנה (וגם בגיל יותר גדול)

הציפייה שלך לא ריאלית

וההסתכלות של התנהלות של ילד כשיטה

לא תאפשר לך להתמודד נכון

כשתינוק בוכה- עוזרים לו להרגע

כשהוא גדל (אולי מגיל 3) אפשר ללמד אותו הרגעות עצמית והרגלים טובים

עד אז להבין שזו התנהגות רגילה ולעזור לו

גם בגיל חודשיים היה צורח כשלקחתם לו חפץ מסוכן מהיד ונרגע רק כשנתתם לו?

אני לא שוללת את האפשרות של תינוק מאתגר מהרגיל (על בשרי חוויתי כאלו, אחרי שחוויתי גם תינוקות רגועים וידעתי שיש הבדלים), אבל בגיל שנה הגיוני מאוד שתינוק יבכה כשירצה משהו ויירגע מיד כשיקבל אותו. אלה לא מניפולציות, זו התנהגות רגילה לגיל... (להפך, אם הןא לא היה נרגע למרות שקיבל את מה שרוצה - זה היה חריג)

השאלה איך היה כשהוא היה תינוק קטנטן. האם הוא בכה בלי הפסקה, בלי שהצלחתם למצוא מה מפריע לו?

בכל אופן, עד גיל שנה וחצי בערך הטיפול בתינוק מאתגר הוא בכיוון הפיזי ולא הנפשי/התנהגותי. ניסיתם דברים ברפואה המשלימה?

כך או כך, חיבוק על ההתמודדות!

כי בהתחלה כשהוא בכה, כנראה לצרכים שלו, נעניתם. וזה מעולה שנעניתם לו כי הוא באמת היה צריך.

עכשיו הוא אמנם תינוק עדיין אבל כבר טיפה יותר גדול וכן אפשר להפריד בין צרכים לרצונות, ולא כל רצון חייב להיענות בחיוב.

ברור שהוא יצרח גם רבע שעה ברצף עד שיקבל מה שהוא רוצה, זה מבחינתו מחיר קטן עם תמורה גדולה.אבל אל תחשבו שזו מניפולציה, זו פשוט דרך הביטוי שלו. בזמן שהוא צורח מה אתם עושים? מנסים לרצות/לפייס אותו? אם זה רצון למשהו שבעיניכם מיותר, ובטח אם הוא מסכן את עצמו - אומרים לו "לא, אסור" או "אני לא מרשה עכשיו", אפשר להציע לו חלופה למשהו אחר שהוא אוהב וסבבה לכם, ולא ממשיכים לפייס או לרצות. כן תישארו שם בשבילו, כי הוא באמת עצוב שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, ותכילו את זה. זה ממש ממש קשה ליישום, אבל - בתוככם תישארו שלווים ותגידו לעצמכם "זה רצון וכרגע זה לא מתאים. הוא בוכה כי הוא עצוב, מותר להיות עצוב. אני כאן בשבילו"

בפעמים הראשונות זה יקח נצח עד שהוא יקלוט שהצרחות לא עובדות. לאט לאט הוא יבין שכשאמרתם לא התכוונתם שלא. הוא עדיין ינסה, כי הוא ילד בריא, אבל זה יהיה קל יותר עם הזמן.

וקחי בחשבון שטנטרומים של גיל שנתיים יכולים להתחיל מעכשיו, אז שוב הרבה אורך רוח והכלה וגם הצבה של הגבולות שמתאימים לכם.

אחרי שאתם לוקחים לו משהו או מסרבים לבקשתו, תנסו להסיח את דעתו בדברים אחרים.

בן 15 חודש

בעיניי מדובר בהתנהגות הכי מתוקה שיש

יש לו רצונות, יש לו דרישות

הוא דעתן ואולי קצת עקשן

כל זה מושלם בעיניי

אני רוצה שהילד שלי יידע לעמוד על שלו

אני רוצה שיידע לדרוש את מה שרוצה

אם מדובר במשהו שכרגע אני לא מוכנה לוותר לו

לדוגמה -

מחזיק חפץ מסוכן אני לוקחת אומרת ''לא, זה מסוכן'' ומסיחה את דעתו

לא רוצה ללכת לישון? מבינה אותו. גם אני לא תמיד רוצה לישון אז שמה איזה ספר או משחק קטן במיטה שיתעסק בזה עד שיירדם

אם גם לא רוצה לשחק במיטה אז לא, תשחק בחוץ אבל אני בשלב הזה לא מתייחסת יותר מידי כדי שלא ילמד שכל פעם שיוצא מהמיטה כי לא רוצה לישון הוא יכול ליצור קרקס. ממש לא.

בעיניי זה ממש ממש מתוק

תהנו ותודו על זה

מדהים בעיניי. 

אני שואלת כי בילד ראשון קשה מאד לדעת מה התנהגות רגילה ומה יוצא דופן, וקשה להתאים את הציפיות לגיל.

אני כותבת לך את זה ותוך כדי עולה לי כל כך הרה סיטואציות שבתור אמא לבכור החמוד שלי הגבתי בצורה מסויימת פשוט כי לא ידעתי שזה רגיל...

מהתיאור שלך בהחלט נשמע שיש לכם תינוק בבית  

יכול להיות שאת צודקת על הנחיית הורים כדי לקבל ביטחון קצת, והשקפה, זה לא נראה לי מזיק אף פעם. אבל לא נשמע שיש משהו יוצא דופן בקטן שלכם. הם כולם דיקטטורים קטנים וחמודים בשלב הזה, ועוד הרבה אחרי

ההבדל ביני עכשיו לביני לפני 4 ילדים, זה פשוט שיש לי יותר אורך רוח להסתכל על זה כהתנהגות תינוקית פשוט. זה מאפשר פחות להיפגע ופחות לצבור תסכול

את בוחרת מה את רוצה

את יכולה גם שנגיד סלטים תכיני לבד, לקנות לחמניות במאפיה וכמה ממרחים במכולת, ולהזמין משם רק קישים ודברים מיוחדים יותר וככה להוריד עלויות. 

בעצם אומרים בד"כ דבר תורה?

פעם ראשונה שאנחנו מתכננים מסיבת הודיה אז אשמח לקרוא.

דיברנו על המשמעות של השם שלה ועל ניסים שהיו לנו במהלך ההריון והלידה שלה

הסבים אמרו דבר תורה קצר

וקישטנו בכל מיני תמונות שלה מהלידה ועד לאירוע

להולי בייגל יש באתר הצעות מחיר לפי מספר מוזמנים. תנסי לשחק עם זה.

לקישוט יש במקסטוק וחנויות דומות כל מיני קישוטי שולחן או קירות

לגבי דבר תורה בדכ מסבירים על השם שנתתם.

אבל הייתה לי עזרה של הגדולים שלי, כותבת מה עשינו.

היה מרקים, מגשי ירקות וגבינות שהם ארגנו, אנטיפסטי, דג בתנור, פסטה עם רטבים, חלק מהאורחים הביאו איתם פשטידה או סלט והבנות הכינו קינוחי כוסות

מבחינת תוכן בעלי אמר דבר תורה ואמרנו כולם ביחד נשמת ומזמור לתודה

כותבת לך מה אנחנו עשינו.

היו בערך 60 מוזמנים(המשפחות של שנינו)

לקחנו אולם קטן בישוב פה(סטייל אולם בית כנסת)

עיצובים הזמנו בלונים מראש מעליאקספרס כולל מעמד(מעפן חח) ועוד קצת קישוטים, חדפ בצבעים שאהבנו כולל מפות וכלי הגשה קנינו בחנות שנחשבת יחסית זולה.

בנוסף לקחנו הרבה ציוד עיצוב מהגמח עיצוב אירועים שלנו, ספציפית אני מתנדבת אבל גם אם לא זה תרומה של 100-200 שזה סביר בהוצאות אירוע.

מבחינת אוכל את הרוב הכנתי בעצמי או קנינו וקצת קנינו ממסעדה חלבית פה שגם מוכרת מגשי אירוח.

עשיתי

מרק כתום ומרק עדשים+קרוטונים ושקדי מרק. היה בהתחלה כשכולם הגיעו על כירות חשמליות עם כוסות וכפות ליד.

פסטה עם 2 רטבים(מעורבב בתבנית כל פסטה עם הרוטב שלה) את הרוטב הכנתי מראש והקפאתי ואז רק בישלתי פסטה יום לפני וערבבנו עם הרוטב לפני החימום. היה מעולה אבל לא חישבתי נכון את הכמות של הרוטב עגבניות והפסטה יצאה קצת מבאסת אז צריך יותר רוטב ממה שחושבים

אנטיפסטי וקישים מהמסעדה

סלט כרוב- קניתי כרוב קצוץ של חסלט, חמוציות וגרעיני חמנייה. הכנתי רוטב טעים בצנצנת ואז רק היה צריך לשפוך הכל ביחד לקערה ולערבב

סלט חסה מושקע- קנינו מהמסעדה, כזה שווה עם בטטות וגבינה וכו..

מגש ירקות-הבאנו נערות שיתעסקו בהגשה פינוי וכל זה אז הן ארגנו. אפשר גם לקנות ירקות מיני שרק שוטפים בלי לחתוך או כלום ואז גם אפשר להכין מראש-עגבניות שרי, מלפפונים מיני, פלפלונים, גזרונים תירס גמדי משימורים, אפשר גם פטריות טריות ונבטים.

לחמים שווים מהמאפיה

כמה פיצות מפיצריה(הזמנו מראש וביקשנו מאחד האחים לאסוף)

גבינות קנויות, חומוס, מטבוחה.

קינוחים הכנתי הרוב וחלק אמא שלי אבל כי אני משוגעת, ברור שאפשר לקנות..(עשיתי קאפקייקס עם קצפת וסוכריות, עוגיות משניים או שלושה סוגים, אמא שלי עשתה קינוחי כוסות מ4 סוגים🤦‍♀️ ברור שהגזמנו ואפשר גם פחות מגוון וגם לקנות ולא להכין הכל...)

זהו, אם לא מתאים לך להכין את יכולה לקחת את רוב ההודעה שלי ולזרוק לפח זה ממש סבבה

פשוט כתבת שאתם מחפשים לחסוך בעלויות ולנו התאים לעשות ככה אז מציעה

זה כן מאמץ ודורש התגייסות משפחתית.. אבל אם יש את הכוחות והזמן והיכולת, זה אחלה.

אם יש לך אינסטגרם שווה לחפש אצל ראשית לפידות את הנוסח שהיא עשתה לבת שלה, אולי יתחבר לכם.

בסוף מה שהיה זה שאנחנו דיברנו וחמי דיבר(אמא שלי תכננה לדבר גם אבל לא הסתדר בסוף)

כמו דברי תורה של ברית..

כזה הסיבות לשם והמשמעות והקישור לתקופה

אנחנו גם אמרנו ביחד מזמור לתודה ואני גם ביצעתי הופעה יפה של בכי מול כולם כי איך אפשר שלא😆

אז באופן אלגנטי שבעלי התחיל לדבר הלכתי להניק בחדר

אבל גם ידעתי שחשוב לי לדבר יחד איתו..

וגם זה היה ביומולדת שנה אז לברוח להניק זה לא ממש לגיטימי😆

היו עדיין כ"כ הרבה דברים טריים וכואבים שהבריחה לחדר הייתה בול במקום בשבילי

לקחנו אולם קטן ביישוב- 850₪

הזמנו בייגלים ממאפייה טעימה בירושלים

קנינו 2 דגי סלמון גדולים- 1 אפינו בטראייקי,שום,שומשום את השני עם שמן זית עגבניות שרי שום פטרוזיליה מלח פלפל

קנינו חסות חתוכות והוספנו-

1. ירקות לסלט יווני עם בולגרית

2. עגבניות שרי ואנטי פסטי

עוד 3 סלטים-

1. עגבניות שרי ובייבי מוצרלה ובלסמי

2. כרוב חתוך עם שקדים חמוציות

3. סלט פסטה עם גבינה קשה

עשינו 2 מגשים אנטי פסטי

קנינו סלמון מעושן וסידרנו במגש

קנינו גבינות שוות- 2 מגשים

ירקות בייבי (מלפפונים, גמבות, גזרים, עגבניות שרי, תירס גמדי שימורים) סידרנו במגש ובאמצע שמנו צנצנת עם מטבל קנוי

עשינו מגש סביח-

חציל בתנור

מלפפונים חמוצים

גרגירי חומוס משימורים

ביצים קשות

ובקבוק טחינה לחיצה של אחווה

קנינו קרקרים וסידרנו ב2 מגשים

קנינו הרינג כמה סוגים ושמנו ליד הקרקרים (השארנו באריזה כי זה מסריח ההתעסקות בזה) כדאי להביא קייסמי שיניים

קנינו ממרחים של גבינות שמנת וסידרנו במגש ועשינו גם סלט טונה

חתכנו 2 מגשים של פירות

הזמנו מהולי בייגל- 2 מגשים גדולים של לזניה 2 מגשים גדולים של תפו"א מוקרמים

קנינו שתייה.

חד"פ קנינו יפה וגם את כל המגשים וכו'.. בשיגעון של שולחן עלה לנו 500 בערך  

אנשים עפו!! היה טעים. הכל לקח לי יום וחצי הכנה ועוד חצי יום של קניות.

ומחיר- כל הברית כולל מוהל וצילום עלה לנו 7.5 נראה לי אז בלי זה בערך 5,200 (אוכל שתייה חדפ אולם)

אבל פירגנו ממש וקנינו דברים יקרים שיהיה שווה וגם להקל על ההכנה. אפשר אם את קצת יותר משבוע אחרי לידה להשקיע יותר בלהכין פשטידות וכו'וזה יותר זול מסלמון וסלמון מעושן ואפשר לחתוך ירקות רגילים ולא לשים בייבי וכו'

אם מעניין לך אחפש תמונות 

כן החדפ היה יפה בעיני והוספתי כזה דובונים מעץ לפזר על השולחנות.

וקינוחים- הכינותי מראש עוגות שמרים ממש טעימות

אמא שלי הכינה טארטלטים ועוד משהו והיה את הפירות

נשמע כיבוד ממש שווה

ואיך היה לך כוח אחרי לידה???

ממקום מקווה שלא מדי התאמצת 🤭 אצלינו בבריתות הכל על בעלי

זה כן היה עבודה ברור שגם בעלי עבד.

ובדיעבד היינו קונים הרבה יותר..

אבל לסעודת הודיה זה מושלם חח

אפילו ברמת לחתוך וכו

זה פריווליגיות ששמורות מבחינתי לאירוע שקורה רחוק מספיק מהלידה...

איזו אלופה 

עם ארוחה קטנה בסגנון של מרקים,

ירקות חתוכים, מקלוני מזונות (גריסיני וכד')

פרוסות גבנ"צ

שתיה חמה ועוגות.

אולי בחנוכה?
הדלקת נרות משפחתית, סופגניות, ארוחה, דבר תורה- מדוע קראתם לה בשם שקראתם לה, סביבונים לילדים.
בחנוכה זה מסדר לך יופי יופי את עניין התוכן.

לק"י

לא הרגשתי בדיכאון, אבל כן חששתי מהלידה.

לא אוהבת ללדת, וקשה לי עם הצירים.

מאחלת לך שהלידה תהיה קלה ושמחה, ובידיים מלאות ובריאות!

אני צריכה שהשם ישלח לי כוח

הריון לא מתוכנן ולא מצליחה לעכל את האירוע ובטח שלא את הלידה

וזה בלי לדבר על ההמשך בכלל

דבר ראשון חיבוק גדול!!!

דבר דני, אולי יש פה בעצם גם הזדמנות...

בכללי קשה לך מאוד עם ההריון, אז זו יכולה להיות הזמנה בשבילך רגע לצלול לזה,

לעשות טיפול כלשהו רגשי כדי להגיע למקום יותר שלם ושמח,

דווקא כי לידה וטיפול אחרי דורשים כוח יותר מהריון אז ברור שחשוב להגיע לשלבים האלה אחרת...

ולידה שמתכוננים אליה ממש טוב יכולה (שום דבר לא בידינו ואי אפשר להבטיח כלום) אבל יש היום קורסים ממש מעניינים וחזקים ולידה אחרי הכנה משמעותית יכולה להיות חוויה חזקה ומעצימה!! (אישית לא עשיתי את כל הקורסים שהתחשק לי בגלל חוסר תקציב אבל עדיין אחרי שלמדתי הרבה לקראת הלידה הקודמת היא הייתה חוויה שונה לגמריייייייי מקודמתה , הפעם אגב אני בעומס ממש ולא התחלתי להתכונן..(

אז מקווה שזה לא מעצבן התשובה שלי אבל יכולה להיות לה הזדמנות חזקה ממש!!!

בכל מקרה אם לא מתאים לך תזרקי....

בהצלחה גדולה גדולה גדולה!!

וחיבוק גדוללללללל♡♡♡♡

הרגשתי ככה בלידה האחרונה. ממש הכחשתי את ההריון ואז פתאום קלטתי שהלידה מתקרבת ונכנסתי לחרדה.

הלכתי לדולה שעושה גם עיבוד לידה ומפגשים טיפוליים. עשינו 4 מפגשים, 2 עם בעלי 2 שלי איתה. ממש עזר לי.

יכולה לכתוב לך המלצה בפרטי אם תרצי.

ובכל מקרה גם אם תחליטי לא ללכת למשהו כזה,

ממליצה לדמיין את הלידה החלומית שלך. עם עצמך, במקלחת או במקום שיש לך פרטיות ועושה לך טוב. להזמין לך אפילו עיסוי ומשהו מפנק, לדבר עם התינוק, לראות סרטונים של תינוקות ניו בורן... מה שיכול לעבוד לך. מלא מלא בהצלחה בידיים מלאות ושיעבור הכי בקלות שאפשר! הם ברכה בסוף וזה התינוק שהכי נהנתי ממנו ואין כמוהו, באמת! 

יש לי מספר של מיילדת מדהימה שעושה הכנות ללידה ברמה הרגשית וזה פשוט פלא הדברים שהיא מצליחה לעשות.

עושה גם עיבודי לידה (אם ההרגשה היא בעקבות חידות קודמות), וגם נמצאת בקשר במהלך כל ההריון ולידה וממש מלווה גם את הלידה עצמה, בפועל או בהודעות.

אם רלוונטי אתן מספר בפרטי.

ממש מבינה את התחושה הרגשתי את זה גם רק שאני הלכתי לניתוח מתוכנן יחסית

אז שולחת לך חיבוק וחיזוק ♥️

קודם כל תודה עליכן

עושה טוב ונעים שיש למי לפרוק גם כשבמציאות אין

@התייעצות הריון לא מטפלת , ניסיתי משהו קטן שלא עשה טוב ואני גם ככה בלי כוחות כ"כ. אם יש לך עוד טיפים איך לעבור את זה הכי בטוב אני אשמח!

@עוד מעט פסח פחות האיזור..

@באורות ממש חיזקת אותי! נתת לי הרבה כוח עם מה שכתבת! תודה

ותודה לכל המחבקות! @יעל מהדרום @שיפור @המקורית @מולהבולה @אוהבת את השבת ❤️ ותודה לכל מי שתענה 

וואו - ברית בשבת!

זה בהחלט הלם, ומאתגר - ומיוחד! ברמה שלא היה אכפת לי אם התינוק האחרון היה נולד בשבת. בעלי הרגיש אחרת חחח

ולגבי הפטריה -

את מניקה? זה כואב לך?

בעבר הרופאה נתנה לי תרופה נוזלית לפטריה לתינוק. אז לא הנקתי אז רק הוא היה צריך טיפול. אני לא זוכרת איך קראו לזה. אם את מניקה, את צריכה גם משחה לעצמך.

אני באותו סיפור , אם תינוקי בן שבוע וחצי 🙂

מתכננת לדבר עם הרופאה מחר ונראה איזה פיתרון אחר היא נותנת, כי את המשחה אני גם לא מצליחה להשיג.

אשדל לחזור לעדכן, וממליצה לך גם לדבר עם הרופאה שלך/התינוק

המון נחת! 

לערבב מים עם סודה לשתייה, לטבול בזה חיתול בד ולנקות את הפה של התינוק

אני חושבת שגם אם התינוק לא סובל מזה, חבל עלייך שתידבקי

יש ניסטטין במקום

אבל זה לא טעים

את הדקטרין אמרו לי בזמנו למרוח על הפטמה לפני ההנקה (לבן שלי היה בגיל שבוע),אבל ניסטטין מגעיל,

אל תעשי את הז שלא יירתע מההנקה, בטח בגיל הזה

אולי למרוח על מוצץ

ופטריה בפה זה לא רק סבל לו זה יכול להיות גלגל שאת תידבקי בפטמה וחוזר חלילה7לכן אם הוא יונק לא כדאי לשחק עם זה

פטריה בשד כידוע זה סבל

אני מורחת לי בערב את המשחה לנסינו

וכן זה כואב לי כשהוא יונק.

וצריכה למצוא מה בשבילו.

אז תודה על העצה של הניסטטין

ובתקווה שאשיג

להפסיק לנסינו, לדעתי זה מעודד פטריה. (לא משהו שבדקתי, מהחוויה האישית שלי).

אם יש עדיין רגישות אפשר לשים שמן קוקוס או אם יש ממש פצעים או סדקים אפשר נרסיקר.

לעצמך לכבס חזיות הנקה, להשתדל להמנע מרפידות כמה שאפשר.

ולמרוח פטריון/משחה בסגנון פעמיים ביום, לנגב טוב את הפטמה עם טטרה רטוב לפני כל הנקה. אופציה נוספת שעוזרת לי עם פטריות זה חומץ תפוחים, למהול עם קצת מים, למרוח על הפטמה. ולשתות שתי כפות בכוס.

לגבי התינוק זה כן דורש טיפול... אולי למישהו בסביבתכם יש משחה?

לנו נתנו משחה חליפית

ואני הינקתי עם פטמות סיליקון אחרי שנדבקתי כי זה ממש כואב

ולנו הרפאה אמרה למרוח אחרי הנקה כדי שישאר כמה שיותר זמן

כתוב על הבקבוק כמה לקחת, 3 פעמים ביום נראה לי. ממש עזר גם לי וגם לתינוק.

בנוסף לנקות לו את הפה עם גזה- להכין מים עם קצת חומץ ומים עם סודה לשתיה, ואחרי כל הנקה לנקות לו את הלשון, פעם בחומץ ופעם בסודה לשתיה.

פטריה רגישה לרמת חומציות וככה משנים כל פעם את רמת החומציות והיא לא מצליחה לשגשג

עזר לי יותר מהמשחות הרגילות

שיש פה הרבה רגישויות שהתעצמו ונפגשו.

את האמת שלו מישהו היה שותק, הרבה כעס היה נמנע.

אם רק אמא שלך הייתה שותקת לבעלך על זה שהוא לא עשה מאה אחוז...

אם רק בעלך היה שותק ולא מתלונן שלא קיבל הערכה...

אם רק לא היה אומר לך שזהו, עכשיו הוא לא מעלה כלום...

אם רק לא היית אומרת לו שבגללו הצירים...

והוא כמובן לא היה אומר מילים לא יפות.

בקיצור, שתיקה באמת, כנראה, שווה זהב.

ואני סבורה שעכשיו הצפה והעלאה של הנושא, זה יהיה חיטוט מוקדם מדיי בפצע.

תשתקי לו קצת. תתרחקי. הוא יודע. הוא מבין שהוא התנהג מגעיל. מי אומר מילים כאלו? רק את עצמו הוא בייש.

אחר כך כשהפצעים קצת יגליד, משפט או שניים על הנושא וזה הכל. "שמע, אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה"

ובלי הרבה ניתוח של מה קרה ואיך קרה.

דווקא כשאתם בטוב, משפט אחד שניים עושים את העבודה הכי טוב.

הוא לא במגננה, הוא לא רוצה לריב עכשיו.

במקום להיות צודקת ולהכות בברזל כשהוא חם, תשתדלי להיות יותר חכמה, ולהציג את הנקודה כשאתם יותר בטוב.

תזכרי שבעצמו הוא פגע הרבה יותר מאשר בך. הוא בייש את עצמו הרבה יותר מאשר אותך.

מי מדבר ככה לאישה בחודש שמיני? להיות אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו זה לא מקום מכובד.

וכדאי גם לא להתחייב לכל מיני עזרות למיניהן כשאתם לא באמת רוצים. לא לסבתא, לא לאמא. את בחודש שמיני, את בעיקר צריכה מנוחה...

אז רק חיבוק נשמע כל כך לא כיף

ופעם הבאה נראלי פשוט לא להכיל ברגע שא"א

עם על הכבוד לאמא שלך ולבעלך

את לא חייבת להקשיב להם

שיפתרו ביניהם את העניינים

לא צריך להכניס אותך בכח למקום שאת לא צריכה להיכנס אליו

לא מדברים לאישה ככה. פשוט לא. (ואגב אני לא מאמינה ב''לא שולט על הדיבור שלו''.) גם לא לתת לאח שלך לפגןע בך מול כולם, ואם בעלך ואמא שלך מנסים להכניס אותך ביניהם פשוט להגיד שאת מבינה אותם אבל קשה לך לשמוע דיבורים לא חיוביים על בעלך/ אמא שלך.

אני לא חושבת שנכון שאת תבואי ותפתרי את הדברים ביניכם אחרי התנהגות שהיא חד משמעית לא מקובלת מצידו. אולי לתת לזה להתקרר קצת ולבדוק איך הוא מגיב.

ואם זה דפוס שחזור על עצמו של ריצוי מצידך ודריסה של הגבולות שלך מצד אנשים, כדאי אולי לעבוד על זה בטיפול.

לא ממקום של פיוס וריצוי ו"בוא נדבר" חמוד כזה, אלא מתוך מקום של לפתור את הדברים גם אם זה לא נעים וכיפי.

להתנצל על הדברים שאת צריכה להתנצל עליהם (אולי שלא מספיק הערכת כמה הוא עזר לאמא שלך, ועל שהערת את ההערה עם הצירים ממקום מאוד אמוציונלי) אפשר גם להתנצל קצת "מעבר למידה".

במקביל לדרוש התנצלות ולשים גבול ברור על כל הקטע של איך שהוא דיבר אלייך ובעיניי גם על הקטע שהוא הצהיר שהוא לא יעזור עם המזוודות. לקחת אחריות על מה ששלך- אבל רק על מה ששלך יחד עם הבהרה על הדברים שהוא לא היה בסדר בהם

להשפיע על הזוגיות רק מהצד שלך

את יכולה מהצד שלך בענינים טכניים לדבר כרגיל

בצורה נעימה ועניינית

ולתת לו את הזמן

כי תקשורת בין אנשים היא כמעט תמיד מעגלית

וזה כנראה יגרום לו לחזור לדבר כרגיל

זה לא אומר שאת מוותרת על השיחה החשובה על מה שהיה ועל מה שלא יכול לחזור על עצמו

אבל בינתיים אין סיבה בדברים טכניים לא לדבר כרגיל

וגם לסגל שגרה כזו שגם אם רבים

השותפות ממשיכה כרגיל

כעס יכול להשפיע על שיחות חבריות משיכה ומגע

אבל אסור לתת לו לשבור את השותפות 

בעלי היה אומר לי שלא לצפות שהוא יעלה את המזוודות

הוא היה מקבל ממני מילות גנאי

גם בלי הריון

מבחינתי אין כזה דבר התנהלות של הענשה

הבסיס תמיד צריך להישמר

אפשר לכעוס

אי אפשר לפרק את השותפות הבסיסית על מריבות

בעיניי זה לא משנה מי בא לפתור את הפלונטר

אלא איזה לקחים מפיקים ממנו

מבחינתי הלקחים היו:

1. ממשיכים תמיד להתנהל בשותפות בסיסית גם בשעת כעס

2. משתדלים לדבר תמיד יפה

3. להפחית אינטרקציה בין האמא והבעל כי מסתבר שהם לא מאד מסתדרים 

וזה נשמע לי קלאסי לתגובה של בעלך

וגם לך, שניקית את הבית של סבתא בחודש שמיני (אשרייך כאילו, אבל באיזה קטע?)

אבל עדיין, איך שהואדיבר אלייך זה על הפנים. כולל הקטע של המזוודות. ממש קו אדום.

מסכימה עם זה שהבושה זו המראה הכי טובה להתנהגות שלו. ועדיין, אם את טיפוס מרצה, ממליצה לך להתאמן על לא לרצות ואם את פגועה (ובצדק) חכי שיבוא לפייס אותך.

בסוף בסוף, תקשורת זה הדבר הכי חשוב בין בני זוג. זה מה שמחייה את הקשר או להפך

גם אם יש לך בראש את המסקנות לעתיד,  כמו שלא יעשה דברים שלא מרצון גם עבור אמא שלך, או להעריך אותו יותר, על חצייה של קו אדום מגיבים באופן לא שגרתי. ולבוא לפייס אותו בעצמך לדעתי כרגע זה לא נכון. אז לא אומרת לכם לא לדבר עד שיירד מהעץ בהכרח, אבל גם לא לבוא בגישה של "אני מפייסת". לא. אפשר לבוא בגישה של אני רוצה לדבר על מה שהיה כדי לברר איך זה לא קורה יותר לעולם כי זה היה מבזה ומשפיל

ונכון, גם לא לקבל הערכה כגבר זה קשה, אבל לא פותרים קושי בלהוסיף עוד קושי. מתאפקים עד שיש זמן מתאים לדבר ואז אומרים את הדברים בצורה נכונה

ועוד משהו - שימי גבול לחברות בינך לבין אמא שלך. במקרים כאלה של חזית של האמא מול הבעל זה הרסני. את לא חברה שלה באמת, וזה לא לגיטימי שהיא תתלונן על בעלך לידך.

חיבוק❤️

קודם כל, יש הרבה דרכים של גברים לפייס מלבד לומר "אני מתנצל" ישירות. לפעמים הם ככ מרגישים לא בסדר שבאמת מה שיוצא זו התגוננות כמו - מותחים קפיץ וכו שכתבת בתגובה אחרת

יכול להיות שהוא עדיין נסער ובהלם מעצמו וייקח לו עוד קצת זמן לרדת מהעץ

כשזה יקרה, אתם חייבים לקבוע לכם גבולות בזמן של ריב. לדעתי:

1. לא עוזבים את חדר השינה.נקודה.

2. לא מפסיקים לדבר, ומתנהלים כמו שני הורים נורמטיביים ליד הילדים. הם לא אשמים. קונפליקטים תמיד יהיו. תתעלו מעל זה.

אתם עדיין ישנים בנפרד? מי עזב את חדר השינה?

שניכם זרקתם את עצמכם ואת הצרכים שלכם מתחת לגלגלי המשפחה המורחבת שלך,

בעלך לא קיבל הודאה בטעות והוא התפרץ.

זה לא מצדיק את התגובה שלו, זה כן מצדיק את הזעם שהוא הרגיש מבפנים.

כדאי גם להתנצל על קבלת החלטות השגויה, גם על חוסר היכולת שלך לתת גיבוי להרגשה שלו, ועם זאת להבהיר שאין דבר כזה איומים או מילים פוגעניות.

לפעמים כשאנחנו לא קשובים מספיק לסימנים "חלשים" אנו מתעוררים רק בסימנים "חזקים" ואז לא מבינים למה היה צריך סימנים חזקים..

חודש שמיני זה לא הזמן לעזור כ"כ הרבה למשפחה המורחבת, לא לנקות את הבית של סבתא ולא לתת עזרה של כמה שעות לאמא.

אמא שלך טעתה לחשוב שהעזרה שהחיא ביקשה לגיטימית, ולא הצלחתם לגייס את עצמכם לומר את זה בצורה יפה, ולכן זה יצא במןרה לא יפה.

מסקנה: להבא לומר בכנות מה מרגישים ולא למתוח את החבל כי בסוף הוא יקרע.

תשמרי על המשפחה הפרטית שלך, זה חשוב תמחד ולקראת לידה במיוחד.

את אשה מדהימה ואני בטוחה שתצלחו את המשבר הזה ותצאו ממנו יותר מחוזקים.

הגבר יגיד לך- ככה אני (קפצי לי), אבל בתוך תוכו הוא קלט.

והוא עוד יותר יקלוט, אם את תהיי נחרצת ותגידי לו משפט אחד של- אני לא מוכנה כך וכך.

לא- אני מצפה שתתנצל. הנה אני הכרתי בטעות, אז בוא גם אתה.

כאן הוא כאילו ירגיש פיחות במעמד שלו.

אבל אם את ישירה, חדה, קונקרטית- הוא קולט.

זה לא דיון, זו לא חפירה, זו אמירה. שלך. אני לא מוכנה שכך יתייחסו אליי.

גבר לא יתרצה לך כמו אישה.

הוא יראה לך כאילו הוא אגוז קשה, כאילו הוא אין לו על מה להתנצל, אני טעיתי? מה פתאום

אבל את כבר שתלת לו בתודעה שככה לא מתנהגים אלייך ועלייך זה לא מקובל

השינוי כבר התחיל, גם אל את הפירות לא רואים ישר. אז אול  כדאי להניח לזה בינתיים

ואפילו אם היה מתנצל מהשפה ולחוץ, זה לא באמת היה משנה.

מה שמשנה הוא שהוא מודע לגבול שלך.

ואת זה הבהרת לו.

וזה לאט לאט.

ולפעמים גבולות אדומים נמתחים

ולפעמים יש מצבי קצה בחיים

וזה בסדר

ודווקא אני בעד לא להיות פוליטיקלי קורקט.

אבל גם להחזיק במודעות שלי איפה הצד השני עומד.

הוא אומר לך- אני עומד על זה שלא תביאי אותי למצבי מתח

ואת אומרת לו- אני עומדת על זה שתכבד אותי גם במצבי לחץ

שניכם צודקים, ושניכם צריכים להיות יותר במודעות אחד לגבי  השני

איך את יודעת שהוא קלט?

בעיני הגישה שלך מסוכנת מאוד מאוד

זה ציפיות נמוכות מהתנהגות של גבר שבסוף יממשו את עצמן

גבר יכול להיות אדם נעים בדיוק כמו אישה

בטעותם.

זה לא לצפות מהגבר שלך ציפיות נמוכות- זה להבין איך הוא עובד. זה לא להיבהל מהשרירים המדומים שלו.

ככל שהאישה תדחק בו להתנצל- הוא יתבצר. כי היא כופה את זה עליו. כי הוא מרגיש נכנע.

ככל שהיא תגיד לו מה היא רוצה ממנו- הוא יקלוט. כי החיישנים שלו מוכוונים אל הרצון שלך. 

עדיף להגיד לו- אני רוצה שתדבר אליי בכבוד במצבי לחץ
מאשר- אתה לא בסדר שאתה לא מתנצל על מה שאמרת

להתנהל כרגיל, ואפילו להביע איזושהי קרבה, יחד עם אמירה ברורה שזה לא שסלחת על צורת הדיבור או שאת מסכימה שזו אשמתך, אלא שנמאס לך להמשיך להתנהל ככה.

אולי זה שתחזרו להיות קצת יותר קרובים יעזור לו לרדת מהעץ.

ואם בכללי הוא אף פעם לא מוכן להתנצל על טעויות יש כאן בעיני נושא נוסף ששווה התבוננות.

בהצלחה רבה, מריבות בזוגיות זה הדבר הכי קשה בעולם!!!

אני לא כ"כ מבינה מה העזרה שהיא ביקשה וכמה היא לגיטימית.

בעיני אם היחסים תקינים, והורה מבקש עזרה צריך לעזור.נקודה. (יחסים תקינים זה אומר לא נצלנית, קשר בריא וכו)

אבל קשה לדעת בלי להבין. ואני בשונה מהרוב פה חושבת שהוא היה צריך לעזור בשמחה ולא בבאסה. ובוודאי לא לסרב כי אלו ההורים שלנו. והתגובה שלו כבר לגבי המזוודות מדליקה נורה אדומה.

אז תשאלי אותו ואת עצמך קודם, אם אמא שלו הייתה מבקשת ממנו /ממך אותה עזרה, איך הייתם מגיבים?

אני מניחה שהוא היה מגיב אחרת?

אם כן, תשקפי לו את התמונה. 

הורה יכול לבקש, חובה על האדם לתעדף את בן הזוג שלו. מעבר לזה שזה פסוק מפורש "על כן יעזוב איש"

זה גם הדבר הכי נכון לזוגיות. כל איש או אישה רוצים לדעת שהם במקום הראשון אצל בן או בת הזוג. עצם זה שההורים באותה רמת חשיבות או חלילה מעל, זה מתכון לאסון

ומרצה ויוצאת מגדרך כלפי כל האנשים האחרים הלא חשובים, ודווקא מול הבנאדם הכי חשוב והכי יקר לך את פתאום שמה גבול. פתאום לא מוכנה להכיל את הקושי שלו.

אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו, אני כן חושבת אבל שזה שהוא לא מוכן להתנצל זה בגלל שהוא פגוע ממך בעומק, ומרגיש שהוא פחות חשוב לך מכל האחרים.

ובעיני- אני במקומו לא הייתי מבקשת סליחה, הייתי מחכה שהצד השני יבין שצריך פה שינוי מהותי בסדר העדיפויות ובבסיס הקשר.

סליחה שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל תחשבי על זה שוב. יש פה פתח לשינוי ענק שישדרג את החיים שלך. 

לא לבקש סליחה שקרא לה ערסית? מגעילה?

השינוי בסדרי עדיפויות שנצרך הוא אצלו בלבד.

היא נשמעת אשה מהממת שדואגת לכולם וגם לבעלה! ואפילו התנצלה בפניו כשבעיניי לא היתה צריכה והוא לא.

ולא, לא צריך להשתחוות לפניו ולא משנה על איזו עזרה. 

מה זה מילות גנאי? ועוד בנוכחות אחרים?

מה זה להגיד כזה אני וזהו?

סליחה אבל ממש ממש לא התנהגות נורמטיבית.

ומה שהוא עושה עכשיו זה פאסיב אגרסיב לגמרי

לפותחת, אין לי מושג איך להגיב

בעיני איש מקצוע לייעוץ אתמול כי היום זה מילים ומחר יכול להיות דברים אחרים

ועוד קראתי פה על הצדקות כמו ככה זה גבר

אז ממש ממש לא

אף גבר שאני מכירה לא ידבר ככה לאישתו

אפילו אחד שהוא פוגעני בעיני, לא ידבר לעולם במילים גסות

מילים פוגעניות בין בני זוג זה משהו שלא עוברים עליו בשתיקה.

זה קוו אדום בקשר.

מבחינתי מילים פוגעניות צריכות טיפול דחוף בדיוק כמו נניח אם היה משתמש נגדך באלימות פיזית. מה היית עושה? היית פותרת את זה בדיבורים ופיוס או שהיית מבינה שצריך פה משהו יותר רציני מזה?

צריך טיפול רגשי בשבילו שניתן לו כלים לשלוט בעצמו . וטיפול בשבילך להעריך את עצמך יותר ולהבין שאליך לא ידברו ככה נקודה. 

זה סיוט.

נכון?

אם את מזדהה עם התיאור שלי, אולי גם העצות שאחר כך יעזרו לך. כותבת כאישה מרצה באופי שלי....

אם הדברים שכתבתי רחוקים מהמציאות שלך, פשוט אל תתייחסי - אני כמובן לא מכירה אותך מהעולם האמיתי אלא רק מכאן, אבל אולי בכ"ז זה ידבר אלייך.

בכל פעם שמשהו משתבש, מישהו לא מרוצה, מישהו כועס או מבואס, את מפייסת, מבינה ללבו, דנה לכף זכות ואם יעזור את גם מתנצלת, והאווירה נרגעת.

לאו דווקא כי את אשמה (אם כי תמיד תמצאי במה את היית יכולה לשפר או למנוע) אלא כדי להחזיר את ההרמוניה לבית ולקשר.

ובדרך כלל זה עובד וזה אחלה. אולי לפעמים עושה לך קווצ' בבטן, אבל הכעס עושה לך עוד יותר קווצ', וכשהאווירה טובה את נרגעת ושמחה.

את יודעת שיש לך המון כוח בידיים, להשרות אווירה טובה בבית (גם במשפחה המורחבת), להוריד את כל מי שטיפס על עץ גבוה מדי.

אבל לטווח הארוך... זה לא טוב.

לאט לאט נוצרת מרירות, אפילו קטנה, כזו שקל להתעלם ממנה רוב הזמן.

שאין מקום לרצונות שלך (לפחות כשמשהו משתבש), תמיד יש מישהו לפנייך. שהאחרים קצת דורכים עלייך, לא כי הם רעים אלא כי זה מה שמתאים להם.

או כי הם לא שולטים בעצמם.

או כי יש להם איזה קושי בחיים או כל דבר אחר שבו את דנה אותם לכף זכות ומבינה לליבם.

ומה עם להבין את עצמך?

שמישהו אחר יבין אותך וידון אותך לכף זכות?

את לרוב אדם צנוע ומסתדרת, יש לך את העולם הפנימי שלך ובכלל אולי כבר נכווית בעבר בציפיות שיראו אותך.

אבל מתישהו, כמו השבת הזו, זה עולה על גדותיו.

עכשיו את נקרעת בין הרצון החזק להרמוניה ולאווירה טובה, בטח כשזה על חשבון הילדים, ובין הרצון שלך שהוא יראה אותך, שהגיס ידבר אלייך יפה, שאמא שלך תעריך את ההקרבה שלך, שתרגישי טוב - מילא את אבל יש תינוק בבטן, וחוצמזה מותר שיראו אותך קצת בשלב הזה של ההריון... (אני קצת מקצינה אבל מניחה שברגעים נמוכים זו התחושה)

והעצה שלי היא - גם וגם.

מה פירוש?

לעשות מה שמתאים לך, לא מה שאת יכולה אלא ממש מה שמתאים לך מבחינה רגשית, כדי להחזיר את ההרמוניה.

וזה יכול להיות גם לבטא כעס או להחזיק בתוכך את הרגש השלילי.

לא למהר לדחוק אותו.

מצד שני כן אפשרי להרגיע את האווירה *כשמתאים לך*

ולהסכים לקבל ממנו פיוס לא ישיר, לקלוט ממנו איתותים להתקרבות ולתת לו.

אבל, וזה אבל גדול, לא לעבור הלאה כאילו לא קרה.

כאשר האווירה נרגעת קצת, מפשירה קצת, לשבת לדבר על זה, רצוי מחוץ לבית, וכן להעלות את הרגש שלך, עם התבונה הרבה שיש בך לאיך לעשות את זה נכון, כך שהוא ישמע ולא יידחק לפינה.

לא לוותר על עצמך!

לספר איך הרגשת, ומה היה לך לא נעים, לא בהאשמה אלא מתוך הכאב שלך.

לא לפחד עליו, הוא יעמוד בזה.

כלומר שני המרכיבים קריטיים - גם לתת לאווירה להפשיר כדי שתהיה קרקע טובה להמשך *באופן שעדיין מתאים לגבולות שלך*, וגם לא לבלוע את הגוש בגרון ולהמשיך הלאה אלא לפרק אותו, אחרת הוא ימשיך להצטבר.

קרקע טובה להמשך יכול להיות לבקש ממנו חיבוק, או לחזור לישון יחד בחדר (בעיניי משמעותי מאוד), או לקבל ממנו מחוות אהבה, גם אם הן מגושמות או לא מתאימות, או להכין לו אוכל כל דבר אחר שאת יודעת שמרכך את האווירה, מצדך או מצדו.

בעיני, זה שהוא דיבר אלייך ככה זה מאוד לא יפה, אבל ליד המשפחה שלך זה ממש לעבור גבול אדום.

וברשותך, את לא הולכת לפייס אותו, תחכי עד שהוא יפייס אותך. יש גבול, ואת חייבת לשמור על כבודך.