פעוט בן שנתיים שלא נוטה להתלונן בדרך כלל (כבר קיבל חתכים/כויות ובקושי בוכה)
שמתלונן מהבוקר לסירוגין על משהו ברגל- בין המותן לברך
סוחב קצת את הרגל, נראה שמנסה לא לדרוך עליה
כשאני מחתלת ממש בוכה
אמרתי לו תראה לי ביד איפה כואב לך- אמר
לא לא לא, לא כואב לי ביד. כואב לי פה- ומראה משהו מעורפל כזה.
כשאני מרימה בידיים מרגישה שהתנוחה שלו ברגל לא רגילה אבל לא יודעת להסביר.
(אל תשאלו אם נפל בימים האחרונים כי הוא מאד שובב וכל היום נופל. גם היום גם אתמול)
לא רואים כלוםםם. לא נפיחות לא שפשוף שומדבר.
כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק
ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא
השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו
בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.
יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.
אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....
חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.
דבר נוסף
האם היה חולה לאחרונה
יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים
אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק
כמו שכתבו יכול להיות זיהום
שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר
ב"ה כבר לא מתלונן ולא גורר רגל
כן עבר חיסון בחמישי
בגלל שאתן מלחיצות קצת עם הדלקת בעצם..
יכול להיות שהכאב עבר ולמרות זאת צריך להיבדק?
קצת מורב לי לצאת לרופא במצב הנוכחי...
לברור רפואי.
לא יודעת איזה חיסון עשה, אם זה חיסון צהבת של גיל שנתיים לא אמורות להיות תופעות לוואי
בקיצור אני באופן אישי הייתי בודקת
לכל הפחות להתקשר לרופא.
אני לא מבינה איך מסתדרים ככה
זה ממש לא מובן ךי מאליו שאני צריכה לבא לכל המשרה כרגיל ולהשאיר תינוקות וקטנים ..לא יתאפשר ץמיד שבעלי יהיה- והוא גם בכוננות גיוס
זה נורמלי לקבל הקלות?
זה הגיוני להסתכן ולנסוע 30-40 דקות בשעות לילה מאוחרות בכבייש'ם לא אידאלים גם ככה?שאי אפשר לעצור בצד
מרגישה כאילו זה כזה מובן מאליו לכולם. ורק אני תוהה לעצמי איךך
בטח עם אפס שינה בלילה
כמה אבות שמרימים ילדים בני שנה+ מהיד, מחוסר ברירה,
כי צריכים לסחוב כמה ילדים למקלט למטה ובחזרה, אבל זה ככ ככ קשה לי. ממש לוקחים מהיד את הילד ומעלים אותו אליהם.
מה זה חוסר ברירה?
מה הבדל בין להרים ילד מהמותן לבין להרים מהיד?
אנשים מעדיפים להיות פסיביים מול המציאות ולהשתמש בתירוץ של חוסר ברירה.
מילא באזעקה ראשונה, שניה.
אח"כ שיתכננו איך לרדת בצןרה בטוחה.
כנראה הם לא חושבים שזה בעיה ומרימים כך גם לא במצבי חירום.
מנסה פשוט לא לשפוט אותם.
נכון.
לא נעים לי להעיר, אני יותר קטנה מהם
ואז אחד מרימים מהמותן בעזרת שתי הידיים של המבוגר
ואת השני מרימים עם יד אחת אז לא כל כך אפשרי מהמותן
לפי התיאור שלך זה לא שהם גוררים את הילד ככה ביד, אלא רק מושכים אותו אליהם ואז מחזיקים אותו נורמלי, לא?
אם מחזיקים שני ילדים נניח זה הגיוני שאת השני (והגדול יותר) נרים בצורה פחות נוחה.
בשגרה ברןר שלא
אבל במצב חרום כמו חרוץ לאזעקה, נשמע לי לגמרי סביר.
יש זוית שעושים את זה יציב ובכלל לא גורם לפרןק יד..
אין כזה דבר חוסר ברירה, יש חוסר מודעות.
גם לי זה קשה לראות דברים כאלה
מהמקום.
זה כמובן לא אידיאלי
אבל אישה עם 3 קטנים שבעלה מגוייס ומרימה למקלט אחד בכל יד, נשמע לי הגיוני,
צריך לדעת לעשות את זה נכון
שורשיהיי
הבכורה שלי בת שנה בדיוק, וב'ה אני באמצע חודש שישי.
עד עכשיו הנקתי, בשילוב של מוצקים והיה אחלה.
אבל משבת מרגישה שזהו, כל פעם שאני מניקה יש ממש קצת בשביל הפינוק ונגמר וזה לא מספק אותה...
אז במהלך היום משתדלת לתת לה הרבה מוצקים ולגוון בשביל שתשבע, ומניקה אותה פעמיים בשביל הפינוק וההשלמה לשתי דק'....
אצל המטפלת בבוקר- עד לפני חודש שאבתי, אחרי זה עברנו למוצקים והשלמה של מטרנה. (נגיד חצי פיתה/ חבילת גרבר+ 60 מ"ל מטרנה. הגיוני? אף פעם אני לא מבינה כמה צריך לתת...)
וכשתחזור בעז'הה אני חושבת שנמשיך ככה. בגדול היא דיי שבעה מהמוצקים, אבל צריכה את המטרנה בשביל להירדם וקצת להשלמה...
השאלה שלי היא על הלילות-
עד עכשיו נתתי ארוחת ערב גדולה ומגוונת, ואחרי זה הנקתי והיא נרדמה.
במהלך הלילה מתעוררת כל ארבע שעות בערך לינוק. לרוב ההנקה היתה מספקת אותה ואם לא אז מטרנה...
אבל מה עושים עכשיו כשנגמר החלב?
אני לא רוצה להרגיל אותה למטרנה כל ערב, כי מפחדת שהיא תתמכר ותישאר עם זה עד גיל גדול....
מצד שני היא לא מספיק שבעה מהמוצקים וגם קשה להרדים אותה בלי כלום....
תוהה לעצמי מה לעשות? אשמח לעצות
וגם, איך מפסיקים את הקימה שלה בלילה? זה לפחות פעם פעמיים בלילה וממש קשה כבר...
אבל לא מצליחה להבין מה לעשות בשביל שהיא תשבע ללילה שלם ולא תקום...
(היא יישנה בחדר משלה ולא איתנו...)
יצא קצת מבולגן... מקווה שהבנתן תודה רבה לכל העונות והמייעצות
אפאחד לא הולך לצבא עם מטרנה.. הכוונה נגמלים מזה. בעיני שנה זה עוד גבולי לוותר על מטרנה אם אין הנקה
יכול להיות דהיא תפתח בעצמה רווחים גדולים יותר כי מטרנה משביעה יותר.
ומלכה שהנקת עד חודש שישי!
אני לא רוצה להעמיס עליה אבל גם רוצה שבאמת תשבע עד הסוף ותישן יותר טוב.... (עד עכשיו נתנו 60-120+מוצקים והנקה ועדיין המשיכה לקום...)
וגם, היא בדיוק נהיית בת שנה וגמרנו חבילה שלב 2.
היית קונה עכשיו שלב 2/3?
יודעת שרשמית שלב 3 זה מגיל שנה, יש עוד פרמטרים למעבר?
180 זו כמות שמספקת בגיל שנה
אם היא מסיימת את ה120 הייתי מגדילה ומוסיפה דייסה כדי לראות אם תקום פחות
ונראה שהיא עוד כן זקוקה לחלב
בהדרגה עד גיל שנתיים כדאי לגמול
בגיל שנה וחצי
את אחד הילדים שלי נאלצתי להפסיק להניק בגיל עשרה חודשים בגלל אשפוז ממושך.
הוא עבר למטרנה ב"ה בלי בעיות מיוחדות (אולי כי לא היה איתי)
ובגלל התרופות החזקות שקבלתי לא סבלתי מההפסקה משום בחינה..
אבל
הוא בן יותר משנתיים
אוכל נהדר! מוצקים
ולא לא מוותר על המטרנה.
יכול לקבל גם 6 בקבוקים בלילה. בקבוק בבוקר. בקבוק כשחוזר מהגן כדי להרגע...
כל פעם שמקבל מעכה /קצת עייף מתחנן למטרנה.
מאמינה שמאבק רציני דרוש כדי לגמול אותו מזה,
טרם מצאתי תקופה נורמלית ורגועה עבורי לעשות את זה
(ב"ה בדרך היה הריון השמירה שלי ולידה ו2 סבבי מלחמה ככה שהזמן לשינויים מהסוג הזה עוד לא הגיע)
ברור לי שאם לא היה מקבל מטרנה לא היה קם בלילה- פשוט בלילה הוא יודע שמקבל (ביום אני כן מגבילה)
אף ילד שלי לא קם בגיל הזה ככה בלילות. גם לא מי שעוד ינק בשלב הזה.
אין לו מוצץ והוא ממש מכור! סיוט.
יש עכשיו תינוק חדש שמקבל מטרנה. הוא ייקח לו (גם ככה תפסתי אותו כמה פעמים לוקח לו את הבקבוק)
בת שנה וחצי גם ככה
קמה כמה פעמים בלילה לבקבוק
לא נרדמת בלי
אבל אני מדללת לה את זה בתקווה שלאט לאט תעבור למים
כרגע אני שמה לה כפית מטרנה על 150 מים
אצל המטפלת, אבל אין כזה דבר סתם לקחת בבית...אז מקווה שזה יוריד את הסיכוי להתמכרות...
אבל במהלך הלילה לא יודעת מה קורה לה...בשבוע האחרון היא מתעוררת כל שעה בצרחות, לא נרגעת משום דבר, פשוט צורחת מתוך שינה...
לפעמים לפעמים הבקבוק עוזר (נותנת נגיד בתחילת הלילה ועוד אחד בהמשך)
או נגיד שכל הערב היא היתה שפוכה מעייפות
אבל לא היינו בבית...עכשיו הגענו הביתה, צרחה, ינקה כמה שלוקים, אכלה60 מטרנה ועכשיו משחקת במיטה כאילו אמצע היום והיא לא אמורה להיות שפוכהה )התעוררה ב10:30 אחרי לילה בלי שינה, יישנה חצי שעה בצהרים וזהווו)
הצילו
לא מצליחה להבין מה קורה לה וכל לילה רק בחרדות מכמה היא תצרח ולא תתן לנו לישון...
5 חודשים ועם הריון.
הפסקתי להניק אותה (ההנקה עשתה לי סחרחורות עם ההריון יחד...)
מטרנה
היא נגמלה מהר מאוד יחד עם לידת האח
לא הייתי חוששת
אני נותנת מטרנה שצריך, אין לי משהו נגד...
פשוט בגלל שזה גיל שהיא כבר יכולה לשבוע לבד ממוצקים אז קצת התבאסתי להתחיל עם זה עכשיו... במיוחד שעד לפני חודש וחצי היא היתה רק על הנקה וחלב שאוב ובכלל לא לקחה מטרנה
תחשבי עד לפני רגע היא ינקה ושתתה מבקבוק חלב שאוב
אם היא מחפשת ורוצה, חד משמעית לתתת לה, זה עוגן נפשי. ובעיקר בימים האלו...
אני חושבת שהגדולה נגמלה לאחר שהאח נולד, הודות למסגרת שנכנסה אליה וגם היא כנראה הרגישה עצמה גדולה, בוגרת (למרות שהייתה פיצית ממש)
קיבלה סיפוק מאוכל ממקומות אחרים (נחשפה גם למתוק...חחח )
נותנת!! היא כן כל ערב יונקת כמה דלוקיםב אבל זה לא משביעה מספיק....
נראלי תכלס השאלה שהתכוונתי לשאול זה איך גורמים לזה שהיא תאכל יותר מוצקים והן ישביעו אותה ..?
ובדיוק קראתי עכשיו בשלב 3 יש תוספות של סוכר וטעם. באסה, בדיוק קניתי היום שלב 3 ופתחתי, ויהיה חבל לי לזרוק.. אבל גם ראיתי שהרבה ממליצים להמשיך עם 2
שלא צריך בקבוקיפ.
זה גיל מוקדם מידי...
ראיתי עם הילדים שלפחות עד שנה וחצי היו זקוקים לתוספת הנקה או מטרנה...גם בהיבט פיזי וגם בהיבט נפשי כממו פינוקי כזה...ואכ עד שנתתיים כבר כולם הפ
הנכונה... ושכדרי לקחת מטרנה גם אם עד עכשיו הצלחתי "להחזיק" רק עם הנקה ...
מקווה שלאט לאט הלילות יישפרו
תודה!!
שנה זה קטנציק
גם שנה וחצי
הם זקוקים לבקבוק הזה
וזה מעולה לא רואה עם זה בעיה
אבל לגבי הכמות תשימי לב שלא כדאי לעבור את ה150
עד 150 מומלץ כדי לא להגדיל את נפח הקיבה
מדמיינת איך אפשר פיזית להניק בהריון עם הבטן וכל הבחילות וכו...
מעניין אותי מבחינה פיזיולוגית, הלא החלב נוצר מההריון בשביל העובר שבבטן, אז המרקם ותוכן החלב מתאים לגיל של היונקת ? או שמתאים עצמו לעובר ? )כמו שיש קולסטרום לאחר הלידה)
כל הכבוד !
לישון במקלט צפוף עם תינוק קטן ואנשים משתעלים מסביב
או לישון בבית ולרדת איתו כל פעם מרחק של 5 דקות הליכה בערך
בשיא הקור?
איזה התלבטויות קשות....
יש לכם הרבה התרעות?
אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת
לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות
אבל זו אני
יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?
אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה
אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..
בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות
חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר
אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה
לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.
ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.
או לעטוף את המנשא עם שמיכה.
מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.
אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.
קשוח לי
רק צריכה את הקפה של הבוקר בשקט
ואי אפשר לקום כל כך מוקדם ועוד לפני הילדים כי הם קמים ב6!!
אין לי מה לעשות מ5 בבוקר ערה
מנסה לסגור את הדלת בחדר שינה כדי לשתות בנח לכמה שניות והם דופקים ודופקים ובדיוק הכי רעבים והכי צמאים בעולםםםם (אחרי שאכלו עוגיות עם שוקו)
איך אתן בבוקר?
האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..
אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי
אבל תלוי בגילאים גם
עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.
זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,
אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,
ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.
ממליצה כל ערב או כל יומיים,
אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.
קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.
ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.
אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,
אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.
במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..
תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....
אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.
הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.
הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)
תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.
לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.
קצת לדגדג, להתחבק,
אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.
כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.
או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.
מושלם? לא.
אפשרי? כן.
זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.
תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.
לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.
באופן כללי, טיפ.
יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.
ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.
או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע
מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.
נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.
במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.
כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,
זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.
אז על אותו עיקרון.
ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.
צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.
פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.
העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.
יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.
נגיד עוד אחד שאני זוכרת.
כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת
למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.
או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.
(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)
כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.
אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.
הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.
אחלה תקופה לעשות כסף.
הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)
כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.
לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.
ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.
בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.
ותנסי לא תפסידי.
הבני נוער בכלל לא מפחדים.
עושים אחלה כסף עכשיו.
עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה
אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה
ואז קמים ב8-9
אבל עם הגדולים יותר בהחלט.
והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה
כלומר
אני מכינה לי ולהם
לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה
רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...
זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט
אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש
הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...
יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים
הילדים לשי ממש מכורים
וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט
תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה
או סתם ככה
או כתמריץ להתארגן מהר לשינה
לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי
או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך
או
לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם
נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה
אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח
שמה להם את העוגיות ומסבירה -
חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.
שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.
ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!
אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.
כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.
לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!
גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.
הילדים זוכים לקבל:
-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.
סבלנות
- איפוק
כבוד לאמא.
אמא זוכה:
איפוס
טעינת אנרגיה
כמה רגעים של נחת
תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים.
אולי דווקא אם תשתי שהם רואים אותך ולא בלחץ שנסגרת להם עכשיו בחדר לבד? ואז אמנם זה לידם אבל לא ידפקו?
אם את חייבת שקט אז אולי בזמן שהם שותים/ אוכלים גם את יכולה? או אפיךו כמה דקות של מסך?
ועוד אנקדוטה קטנה, במשך מעל 20 שנות הורות הייתי חייבת את הקפה על הבוקר, עד שעשיתי פעם תוכנית לניקוי רעלים ובתוכנית הזו על הבוקר שותים כוס מים עם מיץ לימון, ובאמת החיים שלי השתנו, כבר לא חייבת את כוס הקפה. כן מבינה את הצורך בשקט קצת במהלך היום שממש חשוב ליצור
הן חמודות
ארגז האחסון לא ענק אבל תלוי בדגם
יש לי אחת עם 2 מגירות ואחת עם 3
בהשוואה למיטה שלי שעשינו אצל נגר - לא משו בעיניי
אבל קיבלתי אותן יד 2 במצב חדש מקרובת משפחה אז עבורי זה בסדר ובינתיים הן שורדות
מרוצים מאוד
בדרך כלל המחזור חוזר לי רק כשמתחילים טעימות.
ולא מונעת. (תכננתי להתחיל כשנתחיל טעימות)
והאמת שלא נבדקתי בדיקת רופא אחרי הלידה
ויחסים היה רק לפני כמה ימים
ואם שלילי, המתח עלול לגרום לשיבושים....
חיבוק גדול
הבאסה שנראלי נאסרנו
קיבלתי את המחזור הראשון מהלידה
הבנתי שמתח נפשי משפיע ממש
פשוט לפעמים רק הרופא שאל אם הכל בסדר, והכל היה בסדר
ולא היו לי תפרים או קרעים..
ונאמר לי שאם לא מוציאים אותה זה יכול ליצור דלקת.. או שהגוף ינסה איכשהו להוציא אותה (כנראה דרך דימום...)
אז כן, זה חשוב להיבדק גם אם לא היו תפרים והכל מרגיש בסדר..
קרה לי ככה כמה פעמים
פתאם דימום קצרצר לא קושר לכלום
טגם אחרי שהמחור חזר כרגיל- ההפרשים ממממש ארוכים וגם נגיד פעם אחת דימום ארוךך ופעם אחרת -ימים של 3-4 ימים גג שזה הזוי לי
אם לא נבדקת שאחן שארית- אולי כן כדאי לבדוק
שאלה דומה אבל אחרת-
נתתי לידידה מהשכונה משלוח מנות אבל היא לא היתה בבית בדיוק, אלא רק בעלה והילדים שלה שהכי גדולה בת 6..הם מכירים אותי ונתתי להם את המשלוח והיה בו גם פתק עם השם משפחה שלי..היא לא החזירה משלוח (מילא) אבל גם לא התקשרה להגיד תודה רבה..
אני דנה אותה לכף זכות אבל חושבת שתכלס יש מצב שהיא בכלל לא יודעת שהבאתי לה משלוח (אולי בעלה העביר הלאה..אולי הילדות אכלו..) וזה באסה בשבילי שהשקעתי אבל היא אולי בכלל לא יודעת..ואם אשאל אותה ישירות לא רוצה שיתפרש כחוסר טקט או להעמיד אותה במצב לא נעים...מה אומרות?
שעברת אצלם והיא לא הייתה אז התחשק לך גם לשלוח לה חיבוק או משו כזה..
כאילו על העניין שלא נפגשתם לא על המשלוח בכלל..
לק"י
בטח אם בעלה והילדים אמרו לך תודה.
זה לא אומר שהיא לא ראתה או שמחה. ממש לא הייתי אומרת על זה כלום. אם העא משפחה נורמטיבית, הגיוני שאמרו לה וידעה מזה ונהנתה.
בכלל יש כאלה שנוהגים לא לומר תודה על משלוח מנות כי זאת מצווה שהנותן עושה.
אני גם נתתי ככה לכמה, ולא חשבתי שאמורים להחזיר לי/ להודות לי אישית
זו גם אחת הסיבות שאני עושה מלא משלוחים קטנים, ככה זה לא דרמטי ואני לא בדיוק זוכרת מה היה עם כל אחד...
גם אני האמת לא הורדתי אחד אחד...
לא נתתי לך משלוח
לא רציתי להטריח
לא הרגשתי שאנחנו מספיק בקשר
אבל ראיתי אותך
ומבחינתי אנחנו חברות
ואחר כך דיברנו כרגיל
ושתדעי שזה לא אומר כלום על ההמשך
ועל מה שאני חושבת עלייך
פשוט באמת הרגיש לי שזה פחות יזרום לנו
אבל אני איתך בטוב
ומקווה שגם את איתי
הרבה פעמים פגשתי חברות בפורים, דיברנו בשמחה איחלנו חג שמח והמשכנו בדרכינו. אף אחת לא ציפתה שהשניה תוציא לפתע משלוח מנות מהכיס ותביא. זה לא כמו שמישהי הגיעה במיוחד עם משלוח.. שתיכן בדרכיכן ושתיכן לא ראיתן צורך להביא משלוח זו לזו. מצויין. וזה לא אומר כלוח על חברות.
פעם אפילו פגשתי חברה אצל חברה שלישית שבאתי להביא לה משלוח, הבאתי לחברה שתכננתי ולשניה לא, מאיפה לי לדעת שהיא תהיה שם 😂
מצטרפת למה שכתבה @אפרסקה, קרה לי יותר מפעם אחת שפגשתי חברה אצל חברה אחרת, את שתיהן אני אוהבת מאוד, אבל הייתי חייבת לעצור בכמות משלוחים מסויימת אז לאחת במקרה שלחתי ולשניה לא, שתיהן אהובות עליי מאוד.
פגשתי אתמול ברחוב הרבה נשים שאני אוהבת, אם הייתה לי כמות כוחות אין סופית גם הייתי מביאה לכולן, אבל אין לי כוח אין סופי אז לצערי בחרתי 5 חברות ולא יותר
אז אם את מתלבטת איך היא קיבלה את זה את יכולה לשוח הודעה משמחת
השנה לא היה לי ראש למשלוחי מנות אז אני עושה משלוחים ברכות
אבל האמת שזו הזמנות להכיד ש...
או אפילו בלי הקדמה כזו
רק הזדמנות לכתוב לך ש...ולהגיד מה את אוהבת ב"ה ומה את מודה לה..
ראיתי מלא אנשים שאני מכירה ואוהבת ולא הבאתי להם משלוח. כנ"ל הפוך.
הכל טוב
לפחות אני לרגע לא חשבתי להעלב
יש לי ילד בן שלוש, גמול, ורגע לפני הטרפת של פורים,
בא לי להגיד לקב''ה תודה על שני דברים קטנים, אולי מגוחכים, אבל עבורי הם משמעותיים מאוד-
1. שבזמן האזעקות הוא לא היה צריך אף פעם שירותים
2. שלא ברח לו, וגם לאחרים, בלילות (אנחנו ישנים במקלט ציבורי).
מי מצטרפת אליו ורוצה גם לכתוב על מתנות קטנות שהיא קיבלה בתוך הטרפת?
שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.
הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים
תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.
שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר
יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.
תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!
ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה!
תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭
התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.
תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח
תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.
תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.
בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.
מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...
אכן
ויש עוד 3 קטנטנים
אבל ב"ה אין תלונות
באמת ברכה
1.שלא היתה אזעקה כשנסעתי בלילה מחוץ לעיר
2. שהלילה היה פה שקט ובאופן יותר שמיימי גם התינוקת ישנה טוב וסוף סוף יכלתי להשלים שינה
3. שבעלי בחופש מהעבודה שזה נססס ועוזר לי ממש.
ותודה על כל יום שעוד לא הוקפץ למילואים..מנסה להכין את עצמי נפשית לזה ולא מצליחה.
4. שהספקתי לצאת עם בעלי למסעדה רגע לפני שהכל התחיל
5. האמת מלאא.. אבל אעצור כאן
מרפי לטובה
ב"ה אנחנו לבנתיים בטוב לעומת המלחמה הקודמת עם אירן. תודה לה'
תודה לה' שהפעם בעלי לא מגוייס
תודה לה' שיש לנו משפחה תומכת
תודה לה' שאני כבר חודשיים אחרי לידה ומרגישה יחסית טוב
תודה שהצלחנו לחגוג פה פורים כמעט רגיל
תודה שיש ממד ואנחנו מצליחים להכנס לתוכו כל המשפחה
תודה שלמרות שאני עם גלולות ומרגישה את ההשפעה ההורמונלית שלהן עליי, הצלחתי לא להגיע לקצה ולשמור על מצב רוח טוב מול הילדים ולא להתפרץ עליהם..
בנות, קחו בחשבון שעלולות להיות אזעקות ברגעי הלחץ שלפני שבת.
אנחנו החלטנו להתנהל כאילו שבת נכנסת בארבע וחצי.
שלא יהיה מצב שצריך לבחור בין שהיה במקלט לבין להרתיח את המרק.
בתפילה להכנות רגועות ושמחות לכולם 🙏
אני מוציאה את החלות מהתנור כמה דקות לפני הדלקת נרות. הכי טעים ככה...
ואצל אחי לא מתחילים להכין שבת לפני אחת בצהריים.
אבל בכל מקרה, ברוב הבתים יש עומס בדקות הקריטיות שלפני שבת. ולא נעים לדעת שלא יהיה אפשר לעשות את כל מה שתכננו בגלל אזעקה (מאמינה שמי שיש לו ממ''ד זה קל יותר. אצלנו על כל התרעה הולכים כמה דקות למקלט ציבורי- זה לפחות עשרים דקות שעלולים לקחת לי מהזמן הכי לחוץ בשבוע. אז בצורה מאוד נדירה למשפחה שלי- הסלון שלי כבר שטוף ו-3 ילדים כבר מקולחים...).
בעלי בחו"ל ואני לבד עם הילדים.
מלחמה, זומים, עבודה מהבית, מלא מסכים… איכשהו אני מסתדרת עם הכל אבל בערב אני משתגעת.
הקטנה שלי בת 6 תמיד נרדמת מאוחר (בסביבות 9) אחרי סיפורים, שירים וקצת לשבת לידה. עכשיו שכולם ישנים בממ"ד יש פה מלחמות כריות כל לילה והם הולכים לישון נורא מאוחר (סביבות 23). זה יוצא שלוש שעות שאני עצבנית, צורחת עליהם ובאופן כללי בא לי לבכות.
ניסיתי להסתגר בחדר שלי ולתת להם להוציא את כל האנרגיות- לא עבד.
ניסיתי להשכיב אותה מוקדם יותר כדי שתרדם לפני שהגדול נכנס לישון שם- לא עבד.
מה אפשר לעשות??
אם הוא בן 8-9 עם אופי של בכור, אולי יעזור לדבר איתו ולהעצים אותו שהוא ה"גבר" של הבית,
שבעלך ישוחח איתו בוידאו שיחות של גדולים ויתן לו הרגשה של חשיבות. למשל אפשר לשתף אותו בדילמות שבעלך מתמודד איתם כרגע.
למשל מה עדיף: לחכות יום לטיסה ישירה,
או לצאת עכשיו בשלוש טיסות..דברים כאלה שהם לא "כבדים" מצד אחד מבחינה נפשית
והם כן של "גדולים" שלא קשורים לילד ישירות, אלא מתייעצים איתו וזה נותן לו הרגשת חשיבות.
וגם לשבח אותו.
נניח את מדברת עם אמא שלך בטלפון, להגיד משפטים כמו:
מציאות מוזרה, יוסלה תקוע בחול, כן קצת קשה, אבל בזכות מושיקו האלוף אנחנו מתמודדים.
היום הוא העלה לי את כל הקניות הביתה, וואו! ממש הציל אותי, כזה.
אפשר גם לקנות לו בחול מתנה ולהביא לו תעודה כי : התעלה לגודל השעה, ונתן מעצמו לטובת המלחמה וכד'.
ללטף לו את האגו הגברי..
אם ירגיש חשיבות, ירגיש גם מחוייבות, תראי איך האחריות והיכולות שלו מזנקות פלאים.
ואז אפשר בשיחה של בוגרים לפרוט למשימות
שאחת מהן היא לדאוג שהאחות הקטנה ישנה בזמן.
אפשר גם להבטיח לו שוקו ועוגיה ושיחת בוגרים אחרי שהיא נרדמת.
אפשר נגיד שבעלך יעזור בזה, ובמהלך היום יצבור חוויות, תמונות, סרטונים. גם חדשות ברמה מתאימה.
ואז אחרי שהקטנה נרדמת, לתת לו לשוחח עם אבא בזמן שלך יש שקט.
שידברו שעה על כדורגל ושאר עניינים בעולם. השיחה יכולה להתקיים רק עם הילדה לא יודעת עליה, אחרת היא מצטרפת לשיחה ומותאמת גם אליה.
אם הוא קטן יותר וזה לא פתרון מותאם אפשר לחשוב בכיוון אחר.
בכל מקרה את המלחמת כריות כדאי להזיז לשעה מוקדמת יותר שבערב כבר פחות יהיה אטרקציה.
שימי לב שיש שני סוגי תמריצים,
פנימי וחיצוני.
תמריץ פנימי זו תחושות שנותנות ערך רותמות לפעולה בטווי הארוך.
תמריץ חיצוני נותן הטבה בטווח הקצר.
זה מצויין להתחיל עם תמריץ חיצוני כדי להשיג תוצאות בטווח הקצר, וכדי להטמיע הרגלים.
אבל אם מצפים לשינוי בטווח הארוך יותר ובאופן עמוק יותר,
כדאי במקביל לתמריץ החיצוני לתת גם תחושת ערך.
למשל אם הוא מרדים אותה בשביל לקבל פרס, זה לא סותר שאפשר להגיד לו אח"כ תודה רבה זה מאוד עוזר לי. אני גאה בך. רואים שאתה בוגר ואחראי. ככה לאט לאט זה יבנה בו ערך ומשמעות.
את כל היום סביב העבודה?
ממליצה ליזום משחק אגרסיבי מוקדם יותר. הם צריכים את המלחמת כריות כדי להשתחרר מהמתח והבהלה שברקע עם האזעקות והחוסר שגרה. אם זה יקרה ב16-17 אחר הצהריים הם יגיעו רגועים יותר להשכבות.
בנוסף מאד עוזר להקדים לשינה פרק זמן של ערות שקטה - בין חצי שעה לשעה לעמעם אורות, ולעסוק בפעילות שקטה לפני השינה. זה יכול להיות קריאה, משחק הרכבה, פטפוטים או כל דבר אחר שאיננו ממריץ.
בהשכבה כתבת שאת נמצאת איתם, זה מצוין. הכי טוב שתשכבי איתם יחד במזרן שם.
בעיני שווה להיות 'על זה' שעתיים שלוש ולקבל ערב שקט.
לגבי בת ה6 מאוחר לה לישון באן קבוע ב9... יכול להיות שחסר לה מלטונין, יש סיכוי טוב שהחשכה מוקדמת של הבית תעזןר לה בהקשר הזה .
אפשר להעביר אחר כך לממד...
קורה לי ביום ה26 ה23 ה25
בעקבות חולי מתח וכו המערכת נורא רגישה .
מה אפשר לעשות להאריך את הזמן?
אשמח גם לשמוע מניסיון שלכן
תודה רבה
וגם מתלבטת אם אתחרט שזה לא מאנונימי אבל יאללה.
כל המשחקים של בעלי עם הילדים כוללים השתוללויות - קפיצות, ריצות, מלחמות בכאילו, "מכות" בכאילו, דגדוגים.. אין לו כמעט אופציה של לשחק איתם בנחת.
המשחקים האלה עם קו עלילה די ברור: השתוללות > צחוקים > מישהו עובר את הגבול (או בעלי בטעות לא קולט שאחד הילדים מיצה או שאחד הילדים לא שם לב שעבר גבול) > הצד השני מרגיש שהוא באובדן שליטה על המצב > מתחילה השתוללות (או זאת שהתחילה מקודם בטעות או כהתגוננות) > המצב מידרדר > מישהו מתחיל לבכות, בעלי כועס עליהם שהם משתוללים ואני כועסת עליו שהוא התחיל את כל הדבר הזה בכלל.
יש עוד משחקים שאני כועסת עליו בגללם, נגיד שהוא משחקים בלצרוח. כן כן. פשוט צורחים להם לכיף.
הוא מבחינתו משחק איתם משחקים לגיטימיים. על משחקי הצרחות הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה (זה עושה לי כאב ראש של החיים), ובמשחקי השתוללויות זה מבחינתו משחקי כיף, וההידרדרות זה ענין נקודתי שהיה יכול להימנע ורק במקרה לא נמנע, והוא בכלל לא שם לב שזה איכשהו כל פעם קורה.
ואם אני צועקת ומתעצבנת שיפסיק לפני הההידרדרות אז בכלללללל אין לו מושג מה אני רוצה. סתם משביתת שמחות שבאה להרוס את הכיף לכל בני הבית 🙄
לדבר בזמן רגוע - אין מה כי מבחינתו הם עושים כיף, מה אני רוצה? אין לו סבלנות לשבת לשחק לוטו (הוא עושה דברים כאלה לעיתים רחוקות)
ויוצא שעכשיו במלחמה, כל פעם שהוא בא לעזור לי אתם ולשחק איתם נגמרת בזה שאני כועסת עליו.
בקיצור אין לי שאלה, פשוט פרקתי. לא יודעת מה לעשות עם זה. הולכת להרגיע את שני הגדולים שהחליטו שמלחמת פירורי עוגה שנזרקים אחד על השני זה משחק לגיטימי 🥴
לא בצורה שאפילו מתקרבת לתחושת אי נעימות שלי או של הצד השני..
המקווה הכי קרוב הוא רבע שעה הליכה, מתוכה חמש דקות בשטח פתוח לגמרי בלי בניינים ובלי מרחב מוגן. איך עושים את זה?? אשמח ממש לכל טיפ או סתם דברי חיזוק. (ועוד אחר כך ישנים מחוץ לבית כדי להיות קרובים למקלט, וזה גם מלחיץ אותי... יהיה לנו פרטיות אבל הלחץ הזה שכל רגע יכולה להיות אזעקה... אמאל'ה נשמע לי סרט רע)
איזה תקופה משוגעת
כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.
וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.
במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..
זה לא מה שהיה שבת שעברה
ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע
אז מדברת גם מחוויה אישית
לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה
אין לך שליטה מתי תהיה
תלכי כרגיל
אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו
לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה
אף אחד לא יודע
מתי ואם ואיך
אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים
בעז''ה
ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה
הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש
משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת
ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת
בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣
ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת
כל הדרך חשבתי על מה שכתבת
ב"ה שעבר בשלום ❤️
חח הוא חוזר מוצש למילואים...
כיף חיים
סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?
אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .
תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.
לק"י
אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.
וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.
(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).
לק"י
תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.
בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.
לק"י
בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.
(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).
מחפשת שרשורים לגבי עיצות ולא מוצאת ...
אשמח לענות איך לעזור לו
בן כמעט 4 חודשים מצונן, יונק ( ואני גם לא מרגישה טוב אז לפחות מקבל את הנוגדנים שלי מהחלב ) אבל איך אפשר לעזור לו ?
האף סתום ממש
שמה לו מי מלח כמה פעמים ביום
להגביה את המזרון בצורת אלכסון כדי שהראש יהיה מוגבה
לשים לידו כמה טיפות שמן אקליטפוס רדיאטה
אינהלציית מי מלח
בצל חתוך ליד הראש בשינה
רפואה שלמה!
מי מלח עושה ל כמה שעות
ישן על הבטן ככה שהגבהה פחות רלוונטית
אבל ננסה בצל
מסכן קטן, זה מפריע לו וגם פולט כמויות הזויות ביחד עם ליחה
עם מזרק קטנטן..
זה עזר לי מאוד.. זה מעביר את הליחה והנזלת למערכת העיכול ומשחרר קצת..
ניסיתי לסחוט ישר לאף שלו מקווה שיעשה משהו
קראתי שלא מומלץ ממש להפנים
שרשור- נחשי מי הרבנית!הרבנית הקדושהמוצאי פורים שמח, נשים צדיקות!
הגענו לשלב שבו אתן מנחשות-
מי הרבני(ו)ת הצדיקה,
שבמהלך השבוע הבריקה?
כתובנה פה את הניחושים,
ובסוף נערוך סיכומים.
שמנה לב, לרבנית מספר פיצולים,
נראה מי תזהה את השובבים.
בעל במילואים, צריך להגיע בלילה
בבית 2 גדולים יחסית בני 10 ו9 ותינוק בן שנה.
ואני צריכה לטבול, ואני לא מספרת על יום טבילה.
מה הפיתרון?
שאם הבעל לא בבית ואת לא מצליחה להתארגן בשעות הערב,
במצב כזה אני טבלתי בבוקר אחרי. זה קל פי כמה.
לא היה לי קושי הלכתי והבלנית עשתה זאת בשמחה.
במצב כזה גם הייתי לוקחת את התינוק.
סה"כ אם את באה מאורגנת זה תיק תק וסיימת.
אני לא מקפידה על צניעות בפני תינוק, אפשר לשים אותו בעגלה עם משחק/ חטיף, שגב העגלה אליך בשביל ההרגשה ושישמע את הקול שלך
אבל גם אם בוכה מתעטפים שניה בחלוק מגבת ומרימים אותו.
כשניסיתי לטבול בערבים זה נדחה שוב ושוב והלחץ והמצפון והמתח אולי הוא יפתיע פתאום. לי זה היה פתרון אידיאלי במצב שלא הצלחתי לצאת בערב במצב כזה.
שהוא מגיע בלילה
משגיחה בשמחה על תינוקות.
ובזמן הטבילה עצמה- 2 דקות גג. הילד עם עצמו וממתק בלובי
בייביסיטר מעולם לא לקחתי, מפחדת.
אבל באמת שקלתי להגיד לגדולים לשמור על הקטן כשאטבול.. יצא להם לשמור עליו כשישנתי אבל מעולם לא השארתי אותם לבד לגמרי שאני בחוץ.
ועכשיו מלחמה אז הפחד שתהיה אזעקה והם יצטרכו לחוות את הרגע הזה בלי אדם בוגר איתם.
יש ממד בבית ב"ה וחשבתי אולי שישחקו בפנים עד שאבוא, אבל בספק כמה זה אחראי עדיין..
ויודעים מה לעשות עם התינוק ואיך לטפל בו -
אז לדעתי זה בסדר גמור שתצאי.
בהצלחה❤️
וידעו להתכונן מראש , כי הממד קטן
והייתי עם טלפון נוסף אצלי אם יצטרכו
התארגנתי כבר בבית, וב"ה המקווה קרוב, טבלתי זריז ובאתי.
ותודה לה' מיליון פעם לא היו אזעקות
אמהלהאחרונהשאם תהיה אזעקה לא יהיו לבד..
אפילו שאף פעם לא הבאת, זאת סיטואציה יוצאת מן הכלל..
ואז לבקש משכנה לשמור עליהם ולהגיד לה שיש לך תור לרופא/סידורים דחופים וכו'
