פורום הריון ולידה (עמוד 19)

ממש תת משקל, פחות מאחוזון 3, יש לי ילדה שבגיל שנה שקלה פחות מ6 קילו, ועוד דוגמאות מסמרות שיער...

היו תקופות שלא רציתי שיציעו להם אוכל כי או שזה היה מאבק על כל ביס כי הם לא אכלו, או שאם אכלו מחוץ לבית ביס אז בזה נגמר האוכל לארוחה בשעות הקרובות.

היום הם כבר יותר גדולים ועדיין זה לא קל בכלל, לשמוע הערות כמו את מרעיבה אותם, לא נותנת מספיק אוכל וכו'...

בקיצור מבינה את הדאגה אבל יכול להיות שזה קושי שהם ממש מודעים אליו ומנסים לטפל בו (מניסיוני ללא הצלחה יתרה)

מילד שלא רוצה לאכול. וזו הסיבה שגם לא רציתי לפתוח את זה מול אחותי וגם פה די חששתי אבל זה ישב עלי.. מקווה שהתנסחתי בצורה שלא פוגעת, אם כן מבקשת סליחה!

אולי שואלת את אחותך שהיא חברה שלה

ככה תביני אם הם בטיפול

ואם לא היא תבין שכנראה צריך לשאול על זה רופא

אני רוצה להגיד שאין כ''כ אפשרות לגדל ילדים קטנים מאוד שיורדים באחוזונים או שנמוכים בהם בלי שמערכת הבריאות - אחות טפ''ח, רופא ילדים ועוד יציינו וישלחו למעקב.

לכן בתור בעלת ניסיון אני לא מסכימה עם @מקקה @פרח חדש .

הסיכוי שאף אחד לא אמר לה כבר הוא כנראה אפסי, בערך כמו שכנראה לילד עם עודף משקל גבוה לא היינו מסיבות את תשומת הלב של אמא שלו כי כנראה היא ראתה, מניחה שגם פה

יכול להיות מתואל עלינו גם, הגיוני שבמרפאת אכילה הדריכו אותה לא להציע להם אוכל לתקופה, ויכול להיות שהיא מעדיפה רק בחוץ לא להגציע אוכל כי אין לה כח לתסכולים

והערות על זריקת אוכל וכו'

אין קשר בין זה שהוא ובעלה שמנים לזה שהילדים בתת משקל.

אגב תת משקל יכול להגיע ממלא סיבות...

בהתחלה הייתי מתרגשת מכל ביקור בטיפת חלב או אחר כך מבדיקת אחות בבית הספר...

היו מתקשרים ומבקשים לראות רופא בדחיפות

בהתחלה הייתי לוןקחת לרופא

והייתה לי תזונאית מלווה.

והאכלתי בשמנות וחמאה, ודברים שמנים כמו שהיא אמרה.

וכלום לא עזר, נשארו בתת משקל

היום כבר לא מתרגשת מהערות על המשקל שלהם

גנטיקה!!! וגנטיקה וגנטיקה.

מה שכן, 4 שעות בלי ארוחה, פרי, או משהו לפה לפעוט בן שנתיים וחצי...נשמע לי קיצוני קצת... גם ילדיי הרזים לא ישרדו ככה 4 שעות בלי כלום לפה.

יכול להיות שהיא מעדיפה שלא ינשנשו כדי שיאכלו את הארוחה הטובה והמלאה בבית אחר כך.

יכול להיות שלא היה נעים לה

אבל הילד לא ביקש כלום, מה עשה כל הזמן הזה? ייתכן ושיחק והיה מרותק ונהנה ולא שם לב לרעבון שצץ לו פתאום.

הייתי סתם שואלת בעקיפין אם היא מחסנת וכו...

כי אם כן, היא מבקרת בטיפת חלבב וזה אומר שהם במעכב הילדים, אז הכל טוב

יש ילדים רזים ויש שלא אוהבים לאכול.

אצלי היו אוהבים לאכול אבל עדיין רזים.

גם הבן שלי בתת משקל. נמצא במעקב ובבירור רפואי.

היום למשל הוא אכל ארוחת בוקר בסביבות 10, אחר כך נסענו ולצהריים קנינו פיצה, אבל הוא לא אוהב פיצה ולא רצה בכלל לטעום.

רק אחרי 17, כשחזרנו הביתה, הוא אכל.

וכל הזמן הזה לא התלונן שהוא רעב.

גם הגדולה שלי יכולה בקלות לדלג על ארוחה, או להסתפק במשהו קטן, אם אין משהו שהיא אוהבת.

יש גם רמות שונות של תת משקל. יש הבדל בין ילד רזה מאוד שגדל בקצב שלו, לבין ילד שמדובר עקומות ולא עולה בכלל במשקל.

זה שונה אם הילד אוכל ולא עולה הרבה, או שהוא בקושי אוכל.

ואם יש בנוסף גם עיכוב בהתפתחות וכד'.

יש לי ילדים שיכולים להיות גם 8 שעות בלי לאכול.

הרבה לפעוט בן שנתיים וחצי.

בכל אופן, אם הוא רגוע וסבבה כנראה שאין לו צורך במשהו.

חושבת גם על מעון, אם לא היו מביאים לילדים (שלי בכל אופן...)כלום למשך 4 שעות

הם היו כנראה עצבנים כאלה, בוכים משטויות וכו...

שוב צריכה שבעלי יעמוד מחוץ לדלת כשאני מתקלחת כדי שתהיה לי תמיכה אם אצטרך כי לא יציבה.

סחרורות. קושי לאכול.

אהה איזה הריון קשוח!

תודה עליו ה'! מכל הלב!! כל כך חיכינו לו!

מלאת הודיה וקשה לי

והכי קשה שלא יודעת אם זה נורמלי או שדורש טיפול

אצלי היו הריונות שהקאתי עד הסוף אבל לא באותה רמה ולא הייתי סמרטוט באופן כללי. (לא שהייתי מוכנה להיות ככה חיים שלמים אבל תפקדתי יותר טוב).

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם הרופאה שהוציאה אותך לשמירה.

לסחסרורות יכולות להיות עוד סיבות כמו לחץ דם וכאלה. בלי קשר להקאות

מהמם כרגיל!!

ובהצלחה עם הסוכרת... אני גם הייתי שם🫂

אני רק רוצה לעודד

שההריון עם הסכרת

שבכיתי את נשמתי כשגיליתי שיש לי אותה

היה ההריון שסיימתי הכי יפה חתיכה ומהממת!!!!

ברמה שההריון הזה קיוותי בסתר ליבי שאהיה שוב עם סכרת... דפוקה שכמוני😅

אז דבר אחד טוב יוצא מכל זה. חיבוק💜

היינו בעיינות צוקים בשבוע שעבר כשלא היה עמוס ותמיד יש נשים עם בגדי ים. אם מפריע לכם אל תגיעו למקומות עם מים, לכו למסלול בלי מים. יש מסלולים שמתאימים גם לקטנים

לפעמים אחרי ההתלהבות של ההתחלה קצת נמאס להם.. לא הייתי מחזירה טיטול, חבל על מה שכבר השגתם, הייתי ממשיכה עוד כמה ימים באותו כיוון ובעז"ה זה יקלט. בהצלחה

כבר ממש קשוח הפספוסים שוב ושוב

אמרתי לבעלי שננסה לכל הפחות עד סוף סוכות.

ומקסימום אח"כ נחליט אם להמשיך או לא.

אז החזרתי טיטול וניסינו שוב אחרי כמה חודשים והלך הרבה יותר טוב. אבל מחזקת אותך להמשיך עוד קצת ולראות אם היא כן תעלה על הגל

אני ממש זוכרת איזה שבוע התחלתי שהחלפתי לה 14 פעמים ביום 🫣

ולי אישית היה יותר קשה אצל השניה שהייתה מתאפקת.... ממש בהתחלה היו כמעט 24 שעות שהיא לא עשתה פיפי וחשבתי שאני הולכת למותתתת

אצלנו, שידעתי שהילד מוכן לזה, העברתי את האחריות אליו.

ראיתי דווקא זה שאני לוקחת אותו ואני אחראית על זה זה לא עושה טוב.

כי אז באמת אין בשביל מה להתאמץ.

אמרתי לו שמעכשיו אני לא לוקחת אותו, ושאם הוא צריך הוא יכול ללכת.

פספס כמה פעמים ואחר כך באמת יזם בעצמו ונגמל

בבי''ח שהפנו אותנו אליו (בהסדר עם כללית, היא היתה בת 4)

בגדול הגענו בצום, עשו לה הרדמה עם מסיכה כזו, כשבזמן ההקדמה נתנו לנו להיות לידה.

אח''כ טיפלו לה בכל מה שהיה צריך לטפל בפה וכשהיא הועברה להתאוששות ישבנו לידה וקיבלנו הוראות מה לעשות ואיך (אם צריכה להקיא או משהו).

אח''כ עברה ל'חדר משפחות', מעין המתנה נוספת אחרי הטיפול והיא קיבלה לאכול מעדן כי רצו לוודא שבולעת טוב וגם לא מקיאה

ואז השתחררנו.

בריאות!

לק"י

כי אצל הבן שלי לא עשו בדיקה יסודית. הרופאה רק הסתכלה בפה ואמרה שכדאי בהרדמה.

אחרי ההרדמה הרופא המטפל מיפה את הפה וטיפל בכל מה שהיה צריך

אבל אולי יש שיטות שונות במקומות שונים.

אצלנו זה היה עניין של שניות עד שנרדמה

שהילד רדום עושים עירוי

עם הילד עצמו ולספר

כמה זמן חיכיתם לטיפול של ההרדמה בביה"ח?

לק"

אבל אמרו לנו שבדרך כלל מחכים שנה.

אנחנו עושים דרך מכבי.

את מתכוונת אבל באסותא או ביה"ח ציבורי?

מגיעים בצום, קבלה אצל האחות, הרופא מרדים מגיע לדבר עם ההורים והילד להסביר.

אצלנו זו ממש לא נרדמה ראשונה והיא מאוד חוששת מזה אז נתנו לה טשטוש דרך הפה לפני, מחליפים בגדים, נכנסים לחדר ניתוח, שם ההרשמה עם מסכה. תוך כמה שניות הילד ישן, אחרי שהוא נרדם ההורה יוצא.

מחברים עירוי ומכניסים משם חומר מרדים אחרי שהילד ישן.

מבחינת טיפול- אצלנו היה צריך לעשות לפני צילום פנורמי. לא ידענו מה בדיוק הטיפולי שיניים שיעשו, רק אחרי שסיימו אמרו לנו.

כשמסיימים מעבירים להתאוששות, ואחד ההורים נכנס להיות עם עם הילד כשהוא מתעורר, צריך לשתות שם. אחרי זה להסתובב עוד בערך שעה בבית חולים, לאכול משהו רך- גלידה/מעדן, ולהתפנות.

אח''כ אם הכל תקין משחררים הביתה.

אנחנו חיכינו ממש מעט זמן בתור, אולי חודש. דרך מכבי, באסותא תל אביב

ירדנו לקנות בקיוסק למטה..

לק"י

אבל אולי נתחלף באמצע. אז נוכל להביא משהו בהחלפה.

צריך להגיע שעה וחצי לפני הזמן שנקבע, אם זה מקום עם עומס תנועה וקושי למצוא חניה -להקדים מספיק.

הילד בצום לפי מה שאמרו לך. מה שזכור לי שש שעות מאוכל ואפשר לשתות מים עד שעתיים לפני ההרדמה.

מגיעים לקבלה הם לוקחים את המסמכים לפי מה שרשמו לך בזימון. ביקשו מאיתנו ת.ז. של שני ההורים עם ספח וסיכום רפואי מרופא ילדים - מסמך שאת לוקחת מרופא ילדים, אני ביקשתי באפליקציה.

ותשלום אם זה מעל גיל 5 והקופה לא מכסה.

מכניסים לחדר המתנה אישי עם מיטה שם אתם מלבישים את הילד בבגד מתאים לחדר ניתוח כמו חלוק שפתוח מאחור. כובע וכיסוי לכפות הרגליים.

וההורה המלווה גם לובש חלוק כיסוי נעליים וכובע, רק שאצלו זה מעל הבגדים שלו.

מגיעה רופא שיניים מסביר על התהליך וגם המרדים שגם מסביר על התהליך.

אצלנו לא ידענו באילו טיפולים יש צורך כי הייתה התנגדות עזה גם לבדיקות. הם בודקים הכל כשהוא בהרדמה. בגדול מנסים לשמור על השיניים כמה שניתן אבל אם הם חוששים להחמרה במצב השן בהמשך הם עוקרים. כי מדובר בילדים שכנראה לא יפתחו פה לרופא שיניים בטווח הקרוב. עושים שם הכל- עקירות סתימות טיפולי שורש כתרים ושיננית.

לוקחים את הילד לחדר ניתוח, אצלנו עשו את זה אטרקטיבי במקום בכיסא גלגלים לקחו במכונית קטנה מנגנת שאפשר לשבת בתוכה. שיהיה חוויה..

בחדר ניתוח מרדימים לפי החלטה או דרך שאיפה ממסכה - שזה לרוב, או דרך וריד.

קחי בחשבון שאם הילד לא משתף פעולה בכלל הוא עלול להתנגד גם לשים את המסכה ואם לא מצליחים לשכנע אותו עושים את זה בעל כורחו. זה מרגיש מזעזע אבל יש מקרים שאין ברירה אחרת. זה עניין של עשר שניות בערך. רק כשהוא מורדם פותחים לו וריד להמשיך את העירוי של חומרי הרדמה ונוזלים. ועושים את כל הטיפולים, לוקח סביב שעה/ שעה וחצי, תלוי מה יש לעשות.

המלווה נממצא עם הילד רק עד שהוא נרדם ומיד יוצא, מלווים אותו לחדר המתנה.

יש מסך שרשום שם באיזה מצב נמצא כל מטופל לפי מספר - חדר ניתוח/ חדר התאוששות/ אם אפשר להכניס מלווה.

כשמוציאים את הילד להתאוששות שזה מקום גדול עם כמה מיטות בהפרדה של וילונות ויש מסכים שמראים את כל המדדים ואנשי צוות להשגחה-

קוראים להורה שיהיה נוכח כשהוא מתעורר.

לא תמיד מתעוררים מיד. ילד אחד התעורר לי אחרי עשר דקות, וילד אחר אחרי שלושת רבעי שעה.

הרופא מגיע להסביר מה עשה ולתת הנחיות להמשך - לתת משכך כאבים, איך יודעים אם יש צורך באנטיביוטיקה וללכת לביקורת במרפאת שיניים שלנו נראה לי אחרי חודש.

כשהוא מתעורר מעבירים שוב לחדר אישי כמו בהמתנה.

אתם מלבישים אותו. הם רואים שהוא מתאושש, מוציאים את הונפלון של העירוי, נותנים לו לשתות, לאכול ארטיק או שלוק, רואים שהוא מתפנה וחיוני

ומשחררים אתכם

סיפור של כמה שעות סך הכל. צריך לבוא עם סבלנות אוכל ושתיה להורה.

וכדאי גם אוכל לילד כי הוא עלול להיות מורעב אחרי הצום. דברים רכים כמו מחית פירות לדוגמה. וקנינו לו מעדן שם באיזה קיוסק כשיצאנו.

אולי תעסוקה אם התור יתארך. אנחנו לא חיכינו אבל הבנו מהם שלפעמים יוצא להמתין אפילו שעה.

מקווה שלא ארוך מידי הפירוט אבל לי היה עוזר אם הייתי יודעת הכל לפני גם כדי להכין את הילד וגם בשבילי.

המון הצלחה

לק"י

ואני גם לא מבינה למה אין מלווה במהלך הטיפול עצמו😒

אני יכולה שאולי לעשות לך הכנה ולשתף שאחרי השבת שלי הורדמה, הייתי ממ שעם דמעות בעיניים.

הגיוני שזה מציף שא''א להישאר לידם וזה נראה שהם חסרי ישע

הקטע המשעשע שהיתה שם אמא אחרת שממש ניסתה לומר לי שזה שטויות וכבר עברה את זה עם ילד אחר ושלא אבכה.. ואז הבת שלה נכנסה וגם היא יצאה משם עם דמעות(:

בסוף אנחנו אמהות..

וב''ה על הרגישות.

ברגע שהילד נרדם כשההורה עדיין איתו ומתעורר כשההורה איתו- הוא לא מרגיש לבד..

לק"י

ולא שיש לי חשק לראות טיפול שיניים בהרדמה. אבל תודה...

שנחשבת יותר רפואית.

במקרה שלנו זה היה במקום סטרילי, כמו חדר ניתוח כזה. בסוף זו איזושהי פרוצדורה רפואית מסוימת.

חוצמיזה שאני מניחה שהם לא רוצים את ההורים על הראש שלהם..

לבת שלי היה לפני כמה שנים. מרגע שהופנינו עבר המון זמן בגלל המלחמה אז התווספו לה עוד חורים וטיפולים. לכן עדו צילום נוסף באותו יום, אם אני לא טועה בהרדמה עצמה ואז ידעו במדויק מה לעשות, והיה לה הרבה..

הגענו הרופא הסביר מה עושים. מתישהו לקחו אותה, אני לא רציתי להכנס לראות איך מרדימים, אז בעלי נכנס וברגע שנתנו את ההרדמה הוציאו אותו. היא היתה בפנים בסביבות שעתיים שלוש, בסופן הרןםא יצא והסביר מה עשה, אח"כ ביקשו ממני להכנס כי עמדה להתעורר, עזרתי לה לקום. היא הייתה בהיי ושמחה שלא הרגישה כלום. עוד קצת נשארנו שם, הלכנו לאכול גלידה ואחכ שוחררנו. תיקחי בחשבון שיום אפילו יומיים אחרי הוא צריך להיות בבית עם משככי כאבים.

אם את המכבי, קבעו לך לאסותא ת"א? שם אנחנו עשינו

רציתי לראות שהוא מתאושש ואין לו כאבים.

לק"י

אז אין לנו תוכניות.

מקסימום נצא אחה"צ- ערב לפי איך שירגיש.

(זה היה כל כך תקוע התור בחופש. התבעסתי, כי גם ככה אני עובדת יומיים, אז זה גם לא השאיר לי כמעט זמן להספיק דברים שרציתי.

אבל לחכות שיתפנה תור אחר או לחכות שנה, היה נראה לי לא סביר....).

זה כואב

אנחנו נשארנו יום בבית אחרי אבל תלוי כמה טיפולים יש לכם

לק"י

כלומר הוא. אני עובדת מחר ומחרתיים...

אבל ככה אין את הלחץ של להודיע בעבודה אם אגיע או לא. ואולי וכו'.

שלה משמע שהילדים שלך יפים ומתוקים והיא מאמינה שהחינוך שלכם הוא חינוך טוב🤭

אצלנו חמותי מתפללת בבית כנסת כל שבת, אבל כשאנחנו מגיעים היא מתפללת בבית כי פוחדת שאחד הנכדים יתלווה אליה ויעשה רושם רע, אחרי שעשו לה כמה פעמים בושות (התנפלו על סוכריות שזרקו בבית הכנסת וזרקו על מתפללים, אכלו מהכיבוד בצורה פראית, ניפנפו לה לעזרת הנשים ועוד כל מיני ששכחתי).

לימי ההולדת של הילדים היא קונה לנו את הבגדים, כי שלנו פשוטים מדי לטעמה, והיא חייבת להצטלם איתם עם הבגדים החגיגיים ולשלוח בכל הקבוצות שלה.

לא תמיד הבגדים לטעמי.

לפעמים גנדרניים מדי, לא תמיד זה חינוכי כ"כ בעיניי, אבל אני מתייחסת לזה בסלחנות.

בסוף לרצות להשוויץ בילדים וגם בנכדים זה טבעי.

לפעמים הרצון לעשות רושם מתבלבל עם סדר העדיפויות הנכון, זה אני לגמרי מסכימה.

אבל לא בטוח שאפשר לתקן אותה בגילה.

הייתי מתייחסת אל זה כחולשה שלה, אם אין לה מגרעות נוספות אחרות שמטרידות יתר על המידה.

ולגבי ההצעה לאכול ולשתות לאחר הנסיעה,

אני מקווה שבעתיד תרגישו בנוח לקחת בעצמכם, או לפחות להגיד בקול רם שאתם/הילדים עייפים ורעבים אחרי הנסיעה הארוכה.

ברמה הזאת זה כבר מוזר ולא נעים.

תואם להתנהגות של הילדים המקסימים והברברים שלי😉🤣

ברור שהיא מגזימה, אבל הרצון להשוויץ בצאצאים נשמע לי כמו משהו אנושי טבעי.

יכול להיות שמרוב התרגשות היא שכחה שצריך לוודא טיתכם שאתם סבב עם זה.

לגבי המראה והבת שלך, את חיה את קצב החיים עם ילדים,

כשלא נמצאים בתוך זה הרבה פעמים שוכחים ואז זה נראה שמזרזים על כלום.

הקטע עם השכנות, מצחיק אבל לא הייתי מתרגשת..

האם יכול להתאים שהיא תצא עם הילדים לבד?

את תוכלי לנוח והיא תצטרך להתנהל עם ההצגה הזאת. לא חושבת שהילדים יסבלו, אולי יהיה קצת מוזר.

השאלה אם בכללי היא טיפוס אחראי או שמרוב שוויץ היא תשכח שצריך להשגיח עליהם בגינה..

אם זה רק לתפילת ערבית אולי הייתי משחררת האמת.

מבחינת אוכל כדאי שתביאי להם אוכל שלא תהיי תלויה בה או בסיבוב ההשווצות שלה..

וכן משפחה זה דבר מורכב וחגים מציפים את הפערים, אתם בחברה טובה.

גם ויטמין די אפשר

ושווה לנסות סוגים שונים. היה לי ילד שהיה לו יותר טוב טיפטיפות ואחד שהיה לו מעולה iron3

או שמראש את רוצה למנוע?

הילדים שלי קיבלו ברזל של טיפטיפות והיה בסדר.

היה גם שלב של משהו אחר, נראה לי פלוריס.

וגם תרגיל מצוין- לשבת על כסא, כשכף רגל אחת מונחת על הברך השניה ולהתכופף עם הגב ולהתיישר.. זה ממש עוזר ומקל

אז תעשי תרגילים קטנים. אכתוב לך כמה:

לשכב על מזרון, על הצד, להרים את הרגל כמה פעמים

תרגיל חתולה כועסת- לעמוד על 6 לקמר את הגב עם ראש למטה ואז לקער את הגב והראש למעלה.

לשכב על הגב, לעשות כמו אופניים, אחכ לשים רגל אחת על השניה ולהרים. להרים ישבן ולהוריד.

בהצלחה ממש, זה כואב.. מכירה מקרוב. התחלתי פילאטיס באחד ההריונות בגלל זה, ומאז אני 5 שנים מתמידה.. זה פשוט מדהים ומומלץ.. (ומתעמלת עד הסוף ממש של ההריון, חוץ מתרגילי בטן)

אולי אסנג'ר את אימוש לאימון, היא מאמנת פילאטיס מזרון

פספסתיייי

זה טיפול מגע שמטרתו לאזן ובאמת עוזר למלא דברים

במים את מתכוונת אולי לוואטסו?

טיפול במגע פחות סביר שאץחבר

אוסטאופטיה הייתי וממש לא אהבתי…

הציק לי

אפ כבר אני תריכה מגע עמוק כמו שיאצו או כזה

היה לי גם כאב בישבן (סיאטיקה) הלכתי לטיפול אקווילבריו וזה הציל את חיי!!! חוץ מזה שהטיפול כיפי ומפנק הוא ממש עזר והיתה לי הלידה הכי קלה אח"כ.

הלכתי למישהי בפתח תקוה, רגישה, מקצועית ומהממת. ממליצה בחום.

יאנה טסלר 054-543-9391

מסאג' אני מאוד מאוד אוהבת

אבל אוסטאופתיה שניסיתי שזה היה מגע כזה עדין מידי

הרגיז אותי

אני צריכה מגע עמוק אחרת מדגדג לי…

חוץ מזה שהיא רגישה ומהממת וכל פעם שואלת אם הכל נוח לי ובסדר ואפשר להמשיך, אז את יכולה גם לדייק אותה למה שמתאים לך.

אולי אבדוק איתה באמת

מהניק שלה, אז לא רוצה לתייג אותה.

בכל אופן, אני אמא לתאומים, אז אולי זה גם עוזר🤭

רעיון שעולה לי (אף שאנחנו לא היינו צריכים) - טרמפולינות. שלוש או שתיים, בהנחה שיש להם אחת מהילדים הקודמים.

ועוד משהו - כרית הנקה גדולה ויציבה, שאפשר להיניק שני תינוקות ביחד (בהנחה שהיא מיניקה).

ואם לא או אם גם וגם - בקבוקים טובים תמיד יהיו לעזר...

אם הם בעניין, אפשר סט בגדים תואם לשלושתם.

ציוד שיש כבר מהגדולים, אבל הם צריכים בכפולות. טרמפולינה, בגדים, מצעים, קשת לעגלה.

טרמפולינה נראה לי ממש נצרך עם שלישייה, גם אם לא השתמשו לילדים האחרים.

וגם מנשא

אפשר גם סטוק של טיטולים/ בקבוקים/ מוצצים/ חיתולים.

משחקים לפעמים צריך יותר.

משחק לגדולים.

פינוק לאמא. עיסוי/שובר למסעדה וכו'. בייביסיטר.

ומתייגת (אחרי שראיתי שהיא כתבה כאן על זה) @נועה נועה

אבל כשזאת לא לידה ראשונה או שניה אני בדרך כלל משתדלת לקנות מתנה לאמא

אני אמא לשלישיה תכף בני שנתיים (😱)

מצטרפת לשאלה כמה הגדולים גדולים וכמה התקציב שלך גם?

בגדול כל דבר שימושי... נניח אפילו בגדים, גם אם שמרו מאחים קודמים, זה סדר גודל אחר פתאום. אם יש לכם אפשרות 'לקנות' עזרה בכסף זה גם מדהים!!! כי זה הדבר הכי נצרך, מלא מלא עזרה. אבל גם מתנה לאחים שפתאום משהו מטורף תופס 250 אחוז מתשומת הלב של ההורים שלהם זה רעיון טוב

יכולה להגיד שמה שלמדתי זה שאין באמת כללים - אצלנו טרמפולינות לא היו שימושיות ברמה שציפיתי, וגם לא גדר פעילות בגיל גדול יותר. גם לשאול אותם מראש לא בהכרח יעזור כי באמת אי אפשר להבין את הסיטואציה עד שאתם שם... אז או להשתמש בהיגיון שלכם, או אם מתאים לחכות קצת אחרי הלידה ואז לברר מה חסר או יעזור.

איזה מרגש ❤️

וגם לא רציתי משהו אחר,

שאלתי את הרב ואמר לי לא להסתכל בכלל ולשים תחתון שחור ותחתונים שחורה וזהו.

וידאתי בטוח כדי לא להיות עם נרווים, אמר עד שלא מתמלא ברמה שחייב פד זה בסדר.

תשאלי את הרב שלכם אולי.

היא אמרה לי גם

אז שמתי מגן תחתון באמת ובה הוא לא מתמלא ברמה שחייב להחליף לפד

אבל אי אפשר לקיים יחסים ככה ומרגיש שזה גם יכול ליהיות עוד שבועות עד שזה יעצר וזה באסה

וגם על האי ודאות הזה קשוח

אם ממילא את נוטלת סרט, שזה גלולות, מה אכפת לך לנסות עוד סוג?

זה לא שסרזט פחות הורמונלי, זה אמנם הרכב שונה אבל גם הורמונים

מפחדת שיעשה אותי הורמונלית

גם ככה בחודשיים האחרונים התפרץ לי חרדות ( קרה לי אחרי לידה ראשונה ) אז מפחדת שיחמיר לי את זה

שכן שווה לך לנסות.

כי גם עכשיו את עם גלולות, ואת הורמונלית לא פחות מאשר עם גלולות משולבות. ולהרבה נשים גלולות משולבות עושות פחות תופעות לוואי ופחות דימומים מגלולות רק של פרוגסטרון (גלולות הנקה).

אם את ממילא נוטלת גלולות אני לא רואה מה יש לך להפסיד מלהחליף סוג, זה לא כמו להיות עם הורמונים לבלי הורמונים, זה רק לעשות שינוי בתוך ההורמונים...

ומקסימום תפסיקי

ככה אני הבנתי לפחות. שזה אותו דבר ואין סוגים באמת.

מבחינת ההרכב.

בשלב כזה שההנקה מבוססת והיא כבר לא מניקה הרבה ממילא אפשר לעבור למשולבות והרבה סיכוי שזה לא יפגע ההנקה.

אם היא חרדה על ההנקה אז באמת לא כדאי לעבור, אבל זה לא מה שהתרשמתי במקרה הזה ( כמובן ייתכן שאני טועה)

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

אם לא, אז בשעות שאת מוסיפה בקבוק את צריכה לשאוב כנגד, גם אם בהתחלה לא יצא כלום, זה יעלה לאט לאט..

אבל אל תתאבדי על זה, אם זה יוצא לך עמוס מידי תשקלי את זה..

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

שמאפשרת להוסיף תמל תוך כדי ההנקה עצמה. ובהמשך חזרה להנקה בלעדית.

פעם אחת התאבדתי על הגברת חלב-

הנקה, ובסיומה שאיבה על ריק רבע שעה כל צד

כל שלוש שעות ולפעמים הכנסתי גם עוד שאיבה באמצע.

אחרי בערך שבועיים החלב התגבר ממש.

בפעם השנייה הייתה בעיה במבנה של התינוקת שלא הצליחה לינוק ואז באמת כמה שהגברתי חלב זה לא עזר כלום.

שיש תקווה.

אני עם תאומות בנות 4 חודשים.

בחודש האחרון אנחנו בעיקר על הנקה.

היו כל מיני סיבות לזה שהן לא ינקו בהתחלה.

והן גם לא ממש עלו בהתחלה רק מהנקה.

בסוף הצלחתי לשחרר, והן קיבלו בקבוק (מטרנה או שאוב) עד שהתחזקו יותר, ואח"כ עברנו להנקה, ותוספת.

לאט לאט התוספת ירדה.

ואל תשכחי שתקופת חגים זה עומס, ולפעמים מתקשים להתמיד בהנקה.

אבל..

יש נשים שבאמת אין להן מספיק חלב.

ואין מנוס מלשלב.

או לתת רק תמ"ל.

לא יודעת אם זה קשור

אבל היה לו ריפלוקס מה שגרם לו לאכול מעט ובתדירות גבוהה. ירד מאחוזון 100 ל13.

מה שאני באה להגיד שלפעמים עליה במשקל לא בהכרח קשורה רק להנקה או למחסור בחלב. צריך לבדוק שהיניקה שלו יעילה ולשלול דברים נוספים. כשאת מביאה בקבוק הוא מסיים את כולו?

טיטולים הרבה יותר רטובים...

- את מניקה הנקה מלאה?

- לא. הנקה מרחל

- מה זה??

- ממממ.. ביטוי שאני המצאתי. באלך לשמוע?

י******

לידה ראשונה.

שלושה ימים אחרי

אני קולטת שהוא בוכה.. רעב...

"עדיין לא הגיע אצלך החלב" פוסקת היועצת הנקה

"תמשיכי להניק לפי דרישה

והוא חייב לקבל בקבוק תוספת,

ואת תלכי לשאוב בין ההנקות להגביר את החלב"

תוך כדי שהיא בודקת "הוא תופס מצויין"

כמה מידע לאמא טריה

כמה הוראות בלתי הגיוניות ליולדת

אז אני יושבת בחדר השאיבה

ואני מתבוננת

בטיפות החלב המתאמצות שלי

יורדות אחת אחת

מקווה שהן יגיעו בכלל לקצה הקו התחתון של הבקבוק

שיהיה מה לשים במקרר ..

ואני קולטת

אין. לי. מספיק. חלב.

אבל הי,

אני רוצה הנקה מלאה! מלאה!

מה לא ברור פה?

מה משתבש?

עשיתי הכלל לפי הספר באמת...

ומשם אני אפילו לא זוכרת

אבל חזרנו הביתה.

ואני שואבת ושואבת

לפי התכנית שעשתה לי יועצת הנקה

והתינוקי יונק לפי דרישה ואני עושה באמת הכל

רק. שההנקה. תצליח.

ואני אוספת כל עצות מכל אישה

רק שיהיה חלב.

תמרים אגוזים

כדורי חילבה

מלא מלא מים

"הוא לא עולה במשקל זה כבר מסוכן"

האחות טיפת חלב נוזפת

עושה לי תכנית האכלה מפלצתית

של מטרנה

רק מטרנה.

רק שיעלה במשקל...

ואני. מתחילה להאכיל אותו

בבקבוק.

בוכה.

ממשיכה לשאוב

והטיפות עדיין מגרדות את קרקעית הבקבוק.

ואני כועסת על הגוף שלי שמקולקל.

לא מסוגל לייצר חלב לתינוק שלי..

בסיסי כל כך!

מאכילה ובוכה.

וההנקה נכחדת.

התינוקי כבר לא מעוניין בכלל

הוא כל כך מתענג על הבקבוק

ואני נעלבת.

ועוד יותר בוכה.

י*******

לידה שניה.

באתי נחושה.

הפעם

זה

מצליח.

הפעם הנקה מ ל א ה!

ואני מכינה מראש כל מה שצריך

משאבה דו צדדית מטורפת

ויועצת הנקה

קוראת ולומדת

ומבקשת מהדולה שחשוב לי ממש ההנקה בחדר לידה.

ושוב כמה ימים אחרי הלידה

והחלב מגיע בטיפות טיפות

ואני עדיין לא מוותרת

יועצת הנקה מדהימה

תכנית שאיבה מפורטת

כולל סחיטה ידנית, תוספי מזון וכל מה שאפשר

ואני, שהפעם באתי להילחם על זה

כמו שעון. יום ולילה.

שואבת ושואבת ושואבת

וסוחטת גם את עצמי.

לא נשאר בי כלום.

עייפה.

רעבה.

אמא חסרת סבלנות

אני מבינה שאני לא רוצה לאבד את הכל

ואני מניחה לזה.

מניקה מה שיש

ומאכילה מבקבוק.

ובפנים הכישלון מכרסם.

לא הצלחתי.

י******

לידה שלישית.

כל ההריון רק עסקתי בזה.

בהנקה.

הגעתי למסקנה כנראה יש איזה מחסום עמוק פנימי.

אז מה הבעיה?

ננסה להסיר אותו והפעם זה יהיה אחרת.

מטפלת בעצמי

מטפלת בגוף, מדברת איתו

תהליכי עומק פנימיים

נקיון יסודי של אמונות מגבילות

ומה לא...

לקראת סוף ההריון בטיפול אחד היא מניחה לי:

ואולי לא?

אולי הגוף שלך לא מתאים לו?

הרצון "להצליח" זה גברי כל כך.

את אישה.

מלחמה היא לא השפה,

אי אפשר למדוד עשיה נשית ב"הצלחה"

ובכלל מהי הנקה?

הנקה היא חום, קרבה

הנקה היא לא רק אוכל היא הרבה מעבר,

ואם את לא נותת אוכל בהנקה

את יכולה להניק אנרגטית, לתת את החום והקרבה...

יצאתי משם בוכה

כמה זה קשה.

זו לא התשובה שרציתי. רציתי לטפל.. להלחם.. להצליח...

אבל החלטתי בתוכי להניח למאבק.

ועדיין כשגם הפעם היה מיעוט חלב

עם הבקבוק הראשון שנתתי לתינוק

בכיתי...

אבל הפעם

אני לא שואבת.

לא את הגוף ולא את הכוחות שלי.

הפעם אני מאכילה מבקבוק

ומניקה מה שיש אפילו קצת...

הנקה.

לא מלאה,

הנקה מרחל.

זה ביטוי כזה שהמצאתי לי.

כי הנקה מ-לאה

זו לאה. האישה. הרעיה. האם הבלתי מעורערת

שהכל כמו שצריך ולפי הסדר ולפי הספר...

ורחל,

רחל זה הגעגוע,

זו המערכות הנשיות שעובדת בקצב אחר לא כמו שאת מצפה,

זה הכמיהה לדבר,

זה ההסכמה לעבור דרך גם אם היא נראית משובשת לגמרי,

זה השמחה במעט שיש, גם אם רצית יותר...

וזה להסכים גם למה שאין.

להסכים להיות אין.

וזה להיות עדיין אמא, הכי אמא בעולם.

אז אני עטרה.

ויש לי מעט חלב לתת לתינוקי

ואני מניקה הנקה מרחל,

ומתגעגעת, וכמהה כל כך,

ומשתדלת לשמוח ביש ובאין

ואני הכי אמא בעולם.

עטרה גבריאלי

תודה על זה 🙏🙏

ואני כ"כ מזדהה!

רק תכפילי פי 2 (6 ילדים, 6 מלחמות על הנקה)

והקטן עכשיו בן 4 חודשים

והמחזור הגיע כמו שעון אחרי חודשיים

והשני 30 יום אחריו

והבקבוקיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

שהורגים אותי כל בקבוק מחדש

וכולם אומרים

היועצת הרופאה והאחות בטיפת חלב

הוא לא עולה במשקל, תוסיפי בקבוקים

ולא רוצה

שתבנה לך תכנית עבודה

אם יש לך כח לזה כי זה דורש אנרגיות

או להחליט שבאמת את חצי מניקה וחצי נותנת תמל.. לפעמים אבל זה גומר על ההנקה די מהר

שגברים זוכים להערכה על מה שנשים עושות כמובן מאליו.

לפני כמה זמן הייתי בהרצאה של פסיכולוג שאשתו רופא.הוא סיפר שכשהיא במשמרת והוא אוסף/מפזר/מטפל בילדים, לעתים קרובות הוא מקבל מחמאות על השותפות שלו - שאשתו בודאי לא מקבלת כשהיא עושה את אותו הדבר בדיוק.

וזה מגיע רק מנשים. שחושבות שהבן שלהם/אח שלהם מסכן ואומלל אם הואמעושה משהו קטן ואם האישה לא מפסיקה לעבוד בבית בחוץ לא משנה איפה זה בטל ומבוטל ולא נחשב בכלל

זה באמת בילתי נסבל

אני יכולה להיות עם הילדים ימים שלמים, פתאום בעלי מקלח אותם והוא גיבור ומסכן ועובד קשה ואני חייבת לתת לו לנוח🤦🏼‍♀️

בואו נגדל דור נורמלי יותר.

נזכרת

הייתה שומעת שאחים שלה עושים דברים בבית ואומרת שהם מסכנים😅

ב"ה היום היא כבר התפכחה

עצוב כ"כ שזה ככה

יש לי גם נטייה לומר לפעמים למתארחים מסויימים "עזוב אל תעשה" ולאחרים אם רק ירימו כוס אפעיל אותם לחלוטין.

אצלי זה לא נובע מרצון שינוחו, אלא כי לא סומכת, ולכי תסבירי להם היכן להניח את שאריות האוכל, ואיפה את הכלים וכו וכו, מעדיפה שישבו ולא יעשו כלום.

מי שאפשר לסמוך עליו- כשמתחילים לעזור, מבקשת עוד עזרה...

סתם העליתי נקודה.

אבל אולי אצלך זה מורכב יותר ובהחלט יושב על משהו

אבל תראי את זה ככה שחמותך סומכת עלייך בעזרה, יודעת שתדעי מה לעשות, ועל בעלך- מה לעשות היא מעדיפה, כנראה, שישב בשקט.

עניין וכך קל לי יותר

אז מעדיפה שישבו בשקט ולא יעזרו

אשכרה היא מעירה לך על גידול הילדים... זה כל כך פעור בעיניי, שאין לי דרך או טעם לפתוח דיון על זה.

לגבי בעלי- דווקא כן הייתי מפרגנת לו מהלב. הוא באמת אלוף. הוא באמת עושה המון. ואני אלופה שאני מאפשרת לו את זה.

ככה את יוצאת מלכה. בעלך שומע שהוא אלוף, ואת מנצלת את ההזדמנות כדי להרים לו גם במקום להתמרמר (ובצדק) על חוסר ההכרה במקום שלך,

אבל את גם מודיעה לכולם שאת לא מוחקת את הערך שלך במה שאת מאפשרת לו את זה.

שו בעיניי גדלות מטורפת.

גם גיסתי רווקה. נשמה שלי זבוב את לא תחנכי יותר טוב ממני. שבי בשקט.

אצלי זה יותר עלינו בכללי ולא עלי ביחס לבעלי, היא יכולה להעיר גם על התנהגות של בעלי עצמו.

תסתמי ההורים שיחדו אותך ילדו אותו וחינכו את שניכם. מה את מתנשאת.

וואי זוועה.

פשוט ללמוד להתעלם. אין דרך אחרת.

לא בגלל שמזלזלים בי אלא הפוך, היא סומכת עליי שזה ייעשה

במקרה שלכם נראה שזה ממקום אחר אולי אבל בכל אופן הייתי לוקחת את העצה של @שוקולד פרה.

תחמיאי לבעלך המון לידן כשהוא נמצא, הוא בטח יחזיר לך גם ולאט לאט זה יחלחל

גם לגבי הגיסה. לא להתייחס.

חיבוק♥️

אצלנו, בעלי הגיע מבית שגדל בו כשייח

ומה לעשות שמעמד השייח לא המשיך בחיי הנישואין.

ולקח זמן אבל ב''ה למד לקחת חלק בתפקוד של הבית שלנו.

ועשיתי את הטעות הגדולה ובכמה פעמים החמאתי לו על כל מיני דברים באוזני הוריו (נניח על בישולים שבישל) ובמקום שזה ירים לו, חמותי ריחמה עליו עד עמקי נשמתה.

לקח לי זמן להבין שזה לא מוערך בעיני חמותי אלא נתפס כמיסכנות שלו (וכהתנהגות לא הולמת שלי-כלפיו, שיעני מעבידה אותו).

אז לא מול כל הורים כדי להרים לבעל על העשייה שלו(;

כשאנחנו ניסעים אליהם שבת

מה? למה הוא צריך לארוז? זה תפקיד שלך… את אישתו…

בכזה טון יודע כל

חחח טוב מתוקה

שזה אמור להיות הדבר הכי טוב שיש - נראה שהם קצת מקנאים בו. מה לעשות בעלי באמת בנאדם טוב, עם יתרונות מכאן ועד, קשה להם לפרגן לו (אני יודעת שזה נשמע הזוי שהורה לא מסוגל לפרגן לילד, ועדיין - קיים).

גבר זה גבר

אישה זה אישה

אני האישה היחידה במשפחה שעובדת חח

כולם זה כזה היא מבשלת שלוש ארוחות ביום והוא עובד

והן שמחות הן לא אומללות פשוט מנטליות

שהוא יודע לעשות משהו ויוזם בעצמו, ולא צריך להתחנן ואז גם לתקן מה שהרס.

רק תופסים ממנו יותר כשאני מחמיאה חחח (וגם אני יוצאת עם עין טובה)

בעלי באמת יודע לעשות הכל, וכביסות הוא עשה הישיבה ואני מעולם לא אצל ההורים שלי,

אז באופן טבעי הוא עשה מיד כביסות ואני לא ..

מתישהו אמרתי לחמותי שהוא רק עושה כביסות

פתחה עלי עינייםםםם

מההה???

את מעבידה אותו?

לקח לי כמה שניות בכלל להבין מה היא רוצה חח

אני גדלתי בבית הכי הפוך שהכי מעריך עשיה ודבר שיודע לעשות זה וואו חחח

אם את רוצה שהבעלים שלנו יעשו הכל

יקלחו

ורדימו

יחטלו

יספרו

ילכו ויחזרו

אז למה את מתבאסת על גיסתי שאחי עושה את זה? הרי אם זה היה בעלי עושה ואני הייתי יושבת, היית גאה נכון?

אז מה לילדים שלך מגיע לנוח זה לא עניין של מי עושה יותר מבני הזוג… ועם זה אני לא מסכימה…

בסוף אמהות/ אחים הם כאילו רק שומרים על הגב של האח/ הילד שלהם… לקח לי זמן להפנים זאת, אבל היום לא אכפת לי יותר

(יש לי גיסה שגדולה ממני בגיל, אבל אני נשואה לאחיה הגדול, רווקה, אמאאאא כמה הערותתתת על ההריון על חינוך על אוכל על התנהלות בין זוגית, בסדר, תתחתן יעבור לה…)

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

אם זה לא קשור אליהם אבל לא אישי, אין לי בעיה להגיד דיברתי עם אדם מסויים, וכו...

אם זה דברים אישיים של מטופלים, נושאים שקשורים לאנשים באופן אישי ופרטי אני אומרת שזה פרטי אני לא יכולה לשתף, בעיני זה נכון שילדים ידעו שלא תמיד אומרים להם שזה לא עניינם, נכון יש דברים פרטיים, אבל הרבה מאוד דברים אני יכולה לשתף- דיברתי עם גננת על משהו, דיברתי עם הבוסית שלי על... זה מעביר מסר של פתיחות מצד אחד ומצד שני שמירה על גבולות ופרטיות, כך שגם כלפיהם הם ידעו שאני שומרת על הפרטיות שלהם שצריך, ומנגד פתוחה וניתן לשוחח איתי

בהרגשה שלי זה לא בהכרח תוכן השיחה שדחוף להם כ"כ לדעת, אולי כך הם אומרים שהם רוצים לקחת יותר חלק בעולם שלנו ולהגביר את ההדדיות של הקשר. כמו שאותנו מעניין לדעת מה קורה בחיים שלהם כך הם רוצים לדעת מה קורה בשלנו. ואם נשתף מיוזמתנו ומתי שמתאים לנו על דברים קטנים שקורים לנו, יכול להיות שהם פחות ירגישו צורך לשאול על התוכן של כל שיחת טלפון. אני כוללת בדברים גם את עצמי, אני עושה עבודה בעניין הזה ומחפשת במה אני יכולה לשתף אותם כדי שהקשר בינינו יהיה דו סטרי וכך ישמר ערוץ תקשורת פתוח בינינו.

אז נראה לי שסקרנות יתר שמגיעה אולי גם לחטטנות מעידה על צורך עמוק יותר שאפשר לענות עליו בדרך ובתנאים שלנו.

הסקרנות נהדרת ובריאה, אבל זו הזדמנות מצויינת לחנך בעיני.

אני תמיד עונה

לפעמים יכולה להגיד זה משהו פרטי וכן משפט כללי על הנושא (אם זה באמת משהו כזה)

אם דיברתי עם חברה- מספרת להם מה שהם יכולים לדעת

וגם אם צחקתי עם בעלי, ברור שהם ירצו להיות חלק . אני מסבירה להם ברמתם.

לפעמים הם גם יצחקו למרות שלא הבינו בכלל, לפעמים הם גם מבינים.

חושבת שזה מאוד חשוב לשתף. דברים שאת רוצה שיישארו בפרטיות עדיף לא לעשות ליד הילדים. (שיחה פרטית ללכת לחדר. ואז להגיד זאת היתה שיחה חשובה ופרטית שלי)

אבל רוב הדברים טוב מאוד להסביר לילדים..

לק"י

אבל מבינה שלפעמים אין סבלנות להתחיל להסביר ולספר. בטח כשיש עוד עיסוקים על המוח.