פורום הריון ולידה (עמוד 2006)

בהתחלה לשבת קרוב אליה על כסא ולהגיד הערב אני לא נותנת יד, אני פה לידך, את רותה לעצום עיניים ואשיר לך שיר? אחר כך לשבת בלי שיר, לשבת קצת יותר רחוק ואחרי תקופה כשכל פעם היא מרגישה בטוחה ורגועה את יכולה לשבת לסירוגין להגיד לה אני עושה משהו בחדר, ממש פה מעבר לקיר, ובאה, או במטבח ובאה לשבת איתך קצת ואז אפשר גם להגביל את הזמן שיושבים, אני יושבת איתך עשר דקות וכו' להזיז את הגבולות לאט לאט שיהיה תהיה בטוב איתם

אכן חייבת לנסות
עכשיו הוצאתי את היד לכתוב לך והיא בוכה לי
תהי לי יד תני לי יד

רק ששלי מכרבל לי את הבטן. יכול לקחת בכיף שעתיים וגם אח''כ קם מלא ומתישהו עובר אלי למיטה. הם יגדלו בסוף.

כן זה מה שמגיע אותי שזה לא לעולמים

לק"י

והיא עוד במעון, אז השנ"צ לא עושה לה חשק לישון.
כשהיא ממש עייפה, היא יכולה לשכב ולהירדם לבד.
אם לא, היא גם מקרצצת ליד שלי🙊

בן השנתיים וקצת נרדם בשמונה וחצי אחרי דנכנס למיטה ב8.10.
בדיוק הרגע אמרתי לבעלי איזה דרך ארוכה עברנו...
כי אם היית שואלת אותי לפני חודש הייתי עמוק ביאוש

קודם כל, האם היא ישנה בלול? מיטת מעבר?
האם היא יודעת להרדם לבד?

מתיחסת רק לננתינת יד אבל אצלינו גם היה את הענין של לא לצאת מהמיטה כי הוא ישן במיטת מעבר...
תעשי טקס שינה קצר (סיפור, שמע ישראל)
תתחמי את היד בזמן,
(אצלינו זה היה נעים בגב)
הסברתי לו שאמא שרה לו שיר ובזמן השיר אני עושה נעים, כשיסתיים השיר הוא הולך לישון ואמא נמצאת מאחורי הדלת.

כשהוא קרא לי אז אמרתי לו מעבר לדלת שאמא פה והוא ילד גדול שהולך לישון לבד.
אם הוא נכנס לבכי אז נכנסתי לחדר והסברתי לו שאנחנו סופרים עד 10 ובזמן הזה אמא עושה לו נעים ואז אני שוב אצא.
הקפדתי שההרדמות הסופית לא תהיה בשמן שטני עושה לו נעים בגב וגם לא כשאני בחדר (בהתחלה כן הייתי בחדר אבל הקפדתי לא לשבת על המיטה, וכל יום הגדלתי מרחק עד שיצאתי לגמרי מהחדר)

נתתי לו להבין שמצד אחד אני קשובה לצרכים שלו
אבל מצד שני זה תחום לזמן.
וכל הזמן טפטפתי לו שהוא גדול והולך לישון לבד.

לאט לאט ההפרש בין הדרישה לנעים הלך וגדל
והיום זה חלק מהטקס שינה ובימים קשים הוא מבקש עוד פעם אחת.

חשוב לשמור על סבלנות.
ולבוא נחושים
זה תהליך ארוך אבל שועה כל רגע

בהצלחה

כל עוד ולא מנסה לצאת זה יותר נוח כרגע
אבל בהחלט חיזקת אותי שאפשר וכדאי להתחיל להציב קצת הרגלים נכונים
תודה רבה לך

ככה התרגל מגיל קטן.

הוא בן שנה ושמונה.

לא מזמן החלטתי לגמול אותו מזה.

במשך כמה ימים אמרתי לו שהוא כבר גדול ועוד מעט הוא ילמד לישון לבד, בלי יד.

ביום שהתחלתי, ישבתי לידו, אמרתי לו שאני לא נותנת יד, הצעתי לו איזה צעצוע במקום.

כשהיה לו קשה, הסברתי לו שקשה לו כי הוא צריך להתרגל למשהו חדש, והצעתי לו חיבוק.

היה לו קשה להירדם.

בימים הבאים כבר היה יותר בקלות.

היו פעמים שהוא ביקש, אבל כל פעם הסברתי לו שהוא כבר גדול וישן בלי יד.

עכשיו עבר בערך שבוע וחצי, והוא כבר התרגל לישון בלי יד.

אני עדיין יושבת לידו עד שהוא נרדם.

לא ניסיתי לגמול אותו מזה.

 

האמת מעודד
מקווה לנסות

גמולה.
יש לה מוכנות, יש לה הבנה מתי היא צריכה. יש לה שליטה על הגוף שלה.
הדבר היחיד שחסר כרגע זה תחתון לעומת טיטול.

אולי לקנות טיטול שלובשים כמו תחתון - מצד שני זו תחושה מוכרת שם למטה. מצד שני - להסביר שמעכשיו צריך להודיע שהיא צריכה וללכת בשירותים.
גם אם היפים בסוף לא יהיה באסלה אלא בטיטול - שהיא תבין שזה חלק מהחיים עכשיו.
הרי מה שהיא רוצה זה נוחות - לא צריך להודיע ולא צריך להפסיק לשחק כשצריך ללכת לשירותים. ואם דוחים ודוחים הליכה לשירותים ובסוף מפספסים - לא נורא. יש טיטול והוא יספוג הכל.

אפשר לנסות לשים לה תחתון מעל הטיטול. קודם שתתרגל לרעיון שזה שם.

אצלינו בבית למשל היו פריווילגיות לילדים 'גדולים' כמו שימוש בסכין בארוחה. או שעת השכבה יותר מאוחרת. או ללכת לשחק אצל חברים ולא רק בבית.
ילד 'גדול' קריא - מתנהג לפי גילו (ההתנהגות הרצויה מהילד הייתה תלויה בגילו ובשלב ההתפתחותי הצפוי ממנו) - מקבל את הפריוולגיות של אותו גיל.
ילד גדול שמתנהג כמו ילד קטן מקבל אחריות של ילד קטן.
לפעמים סביב גיל מסוים, התפתחות מסוימת שהייתה מצופה מאיתנו ולא עשינו מתוך נוחות - ההורים היו אומרים "ילד שעושה X לבד יכול גם לעשות X (ללכת לישון יותר מאוחר/להשתמש לבד בסכין/לקבל מדבקה נוספת במחברת המדבקות..)".
וזה דורבן אותנו לקחת את הצעד הזה ולהתחיל לעשות דברים לבד.

יודעת בוללל מה היא רוצה
ולכן לא הייתי מתעקשת. זה רק יהיה יותר קשה ויגרור מאבקי כח.
תמתיני.תחשבי על עצמך על משהו שכבר מזמןןןן היית צריכה לעשות והדבר האחרון שבא לך שמישהו יגיד לך: אין, את חייבת לגמור עם ×.
אני יודעת🙄
לא לחפור לי.
בקיצור, היא באותו מצב
הייתי מחכה.
לא נורא שחופש.כשיוצאים תשימי תחטיטול ולא תהיי כבולה לבית.
אפשר לטפטף עם הזמן מה היא תרוויח (בכיוון של מי שגדולה יכולה ×)
ויכולהיות שזה דוק א יגרום לה לעשות דוקא.
תרגישי איך היא עם אמירות כאלו.
בסוף, ילדים הם בני אדם בעלי בחירה גם אם זה לא הכי נח לנו... הנה עוד דוגמא מובהקת לזה
והיא נשמעת מכשפונת חכמה כל כך.

בהצלחה!

זה ילך חלק, רק להחליף טיטול בתחתונים.
משהו שעזר לנו לגבי האוטו, קרה במקרה ואז המשכנו עם זה, שכל נסיעה שמעל זמן מסויים היינו לוקחים איתנו את הסיר, ושקית להכניס לקערה שלו. היינו עוצרים במקום בטוח בצד הדרך, היה יושב ומתפנה, ואז היינו קושרים את השקית זורקים לפח.

כזה. חכם ומבין, אבל אין לו כוח לכל ההתעסקות הזאת.
הטיטול נוח לו, אז הוא לא היה מוכן לעבור לתחתונים.

דבר ראשון המטפלת אמרה לנו לא ללחוץ עליו, להסכים ללכת לשירותים זה גם תנאי חשוב בשביל בשלות של גמילה.
אז לא לחצנו עליו, הצענו לו מידי פעם ללכת לשירותים, הורדנו את הטיטול, הוא הלך לשירותים ואז החזרנו את הטיטול.
המטפלת גם עשתה את במעון, הייתה מביאה לו מדבקה כל פעם שעשה, בסוף היום הוא היה מראה בהתלהבות דף מלא במדבקות. אחרי כמה זמן שהוא עשה ככה, עברנו למעט זמן ביום עם תחתונים. את זה בעיקר המטפלת עשתה במעון. הוא היה מגיע עם טיטול, והיא הייתה מחליפה לו לתחתונים. לשעה, אחר כך שעה וחצי, שעתיים. ככה עד שהוא היה עם תחתונים עד שנת צהריים. הוא התחיל יותר לזרום ולשתף פעולה כשהוא ראה שזה דווקא בסדר, במקביל גם בבית הורדנו את הטיטול. עד שבשלב מסויים אמרנו שהוא בוגר ומעכשיו יש טיטול רק בלילה.
ככה עבד אצלנו, לאט, עם פרגונים ועידודים שהוא בוגר, הדרגתיות. בסוף זה עבד

הגמילה שלו הייתה ממש מהירה. וזה גם משהו שהמטפלת כל הזמן אמרה. ברגע שהוא יהיה מוכן, תוך כמה ימים הוא גמול, אז אין לכם מה ללחוץ עליו

זכינו ממש

ביום בהיר אחד להודיע לה ש אויי נגמרו לנו הטיטולים...
ופשוט תהיי החלטית שזהו היא נגמלת.
אם היא מסרבת להכל כולל הכל, לא נשמע שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה.
זה פשוט גיל כזה שהם צריכים להיות אלה שמחליטים.

כבר יודעים שאפשר לקנות עוד בסופר

לא לדבר ולא להזכיר בכלל את עניין הגמילה והתחתונים לשבועיים או יותר, לתת להתנגדות קצת זמן לרדת. וביינתים משנה אסטרטגיה...
הייתי קונה משהו שווה יחסית חבילה, איזה בובה או פאזל או משהו שאת יודעת שהיא תרצה, חמנייה במקום שהיא תראה בטעות.. ואז כשהיא תבקש את יכולה להגיד לה- אה, זה? זה אני שומרת ליותר מאוחר, אחרי שתהיי עם תחתונים ותלכי לשירותים..

או להצליח לשחרר בדרך אחרת שאת חושבת שמתאימה.
אם זה יהיה עכשיו מתוך הרגשה של לחץ והיא חייבת יכול להיות שיהיו יותר פספוסים מאשר בקיץ בנסיעות...

ואת יכולה גם לחכות עם זה לחופש ל9 הימים נגיד, שאז בקושי נוסעים או זמן מרוכז אחר בבית.

ילד קצת לפני גיל 3 , שפשוט כלום לא עזר לו לשתף פעולה

אכן הראה מוכנות, אמר מתי יש מתי אין

אפילו רץ איתנו ביחד לשירותים

וקנינו תחתונים, ובוא תשקה את העץ , ומה לא

אבל נאדה.כלום.

כבר חששתי מה קורה ומה עושים

ניסינו הכל!!

 

אבל , כשזה זה , זה זה

 

ביום ההולדת כשהסתפר מיד אמר אני לא רוצה יותר טיטוללל

ואפילו בלילה לא היה מוכן

תודה לה' גמול מלא מלא בלי פספוסים בכלל 

 

זה ההוכחה שפשוט צריך לתת להם את הספייס, לתת להם ביטחון וחיזוק שתרגיש שהיא גדולה ומוכנה 

וזה יבוא לבד

מניסיון הבנתי שלחץ לא יעזור לא משנה מה

 

בהצלחה

 

היה לנו גם לחוץ לפני גן עירייה, אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה אבל אנחנו הודענו לה שאין יותר חיתול וזהו. נתנו תחתונים. מהרגע שזו היתה החלטה ולא בחירה שלה היא זרמה לחלוטין, והיו מעט מאד פספוסים כי היא כבר היתה מוכנה.
אגב אולי לא כדאי לקשור את זה לילדה גדולה. אולי זה מה שמאיים עליה. להתייחס לזה בצורה טכנית, מהיום עושים בשירותים,יש תחתונים.
לנו זה מה שעבד

היא מפחדת לשבת על האסלה/סיר?
משהו לא נוח לה?
היא מפחדת לפספס?
אם תדעו מה הסיבה שהיא לא רוצה למרות שהיא ככ מבינה אולי זה יעזור לכם ולה להתמודד עם זה

שלי כבר מעל גיל 3 ובאותו מצב..

אני זורמת איתה.. מדי פעם היא מסכימה תחתונים לזמן קצר.. מאמינה שבסוף זה יגיע ואז ילך מהר..

נכון שהיא מוכנה רגשית ופיזית אבל כנראה עוד קשה לה לוותר על זה.מהניסיון שלי עם הבן שלי שהייתי אומרת לו שעוד מעט ילך גם לשרותים והיה אומר לי בהחלטיות לא רוצה פתאום יום אחד אמר לי שרוצה ממש םתאום ..
אז אולי לתקופההשל שבוע להרפות קצת מאמירות שאולי פשוט מלחיצות אותה ולהגיד לה וחהראות לההרק מדי פעם שכשתרצה תלכו לשרותים.
להציע שתלמד את הבובה ( אם יש כזו) שלה איך עושים בשרותים..
או אלי לארגן מסיבת פרידה מהטיטול אם זה משהו שמדבר אליה ובעיקר לקבל אותה שאפילו שהיא חכמה ומבינה( ואולי דוקא בגלל זה) כמו שהיא וממש לא הייתי נלחצת מגן עירייה או מהחופש הגדול.
מניסיון כשזה הזמן וזה בא מהם זה קורה בימים בודדים ולא מגביל בכלל בכלל.
בהצלחה וחיבוק גדול על ההתמודדות

מה שאני עשיתי - כשהחלטתי שהגיע הזמן, פשוט לא קנינו יותר טיטולים. כשנגמרה החבילה האחרונה, ראינו ביחד שאין עוד בבית, היה קצת בכי בגלל הקושי בשינוי, אבל הילדה פשוט הבינה שזו המציאות ומעכשיו יש תחתונים. לקח עוד זמן עד שהתגברה על הפחד מהשירותים, אבל היא למדה די מהר.

לגבי גמילה בחופש - אני מזדהה עם החשש מהנסיעות. אפשר אולי תקנות תחתוני גמילה רק לנסיעות ולהסביר לה שזה תחתונים מיוחדים לאוטו (ואז אם יש פספוס אז לא קרה כלום, אבל זה עדיין בצורת תחתונים שיהיה אפשר ללכת לשירותים).
וחוץ מזה, לדעתי בעיקר בשבוע-שבועיים הראשונים יותר נוח להיות קרובים לבית. ואפשר גם לצאת, רק להצטייד בבגדים להחלפה, שקיות לבגדים מלוכלכים, ונייר מגבת ומגבונים לנקות פספוסים.

א. הבן שלי גם לא היה בעניין וידעתי שהוא יכול. אני חושבת ששיחררתי ולא דיברתי על זה כמה זמן אבל בערך שבוע לפני גיל שלוש אמרתי בפשטות שעכשיו לקראת היומולדת הוא עובר לתחתונים ובלי יותר מדי דיונים בבוקר הלבשתי תחתונים וזהו. היה פעם או פעמיים שהוא ניסה להגיד שהוא לא רוצה, הסחתי את דעתו או שיבחתי שהוא גדול ועברנו הלאה... 

 

ב. הדבר השני שאנחנו שמנו טיטול לפני נסיעה. ממש לא התאים לי שיברח להם באוטו או שנצטרך לעצור כל שנייה. בהתחלה הם עוד 'ניצלו' את זה וככל שעבר הזמן וראינו שהטיטול נשאר יבש הפסקנו עם זה. היה פעם אחת בפקק גדול מאד שעצרנו ל'פשפש' אותם. אח"כ אם הם אמרו שיש להם פיפי אמרנו שיחכו שנגיע וזה היה בסדר גמור.  אין שום סיבה שכולכם תהיו תקועים בבית בחופש!

היא לא ילדה שנגמלת בגיל שנתיים ולא ממש בשלה אז כל חמש דקות פספוסים. זה יכול להיות ממש בקלות. 

 

גם באופן כללי- יש עוד שלושה חודשים עד הגן. אין באמת שום לחץ. זה מקל עלייך לחשוב על זה ככה?

 

בהצלחה בהצלחה בהצלחה!!!

עבד לי עם שתי ילדות,
לומר שבעוד x זמן (אחרי פסח, כשיתחיל החופש, ביום הולדת, כשתיגמר חבילת הטיטולים) תהיי גדולה ולא יהיה לך טיטול יותר ותלכי לשירותים וכו וכו.
בתחילה הייתה התנגדות - לא רוצה, רוצה להיות קטנה, רוצה טיטול,
ואז הרגעתי: נכון, עכשיו את עדיין עם טיטול, רק כשיגיע x תהיי כבר גדולה ותלכי לשירותים.
חזרנו על זה בכל החתלה, הראינו ודיברנו על התחתונים ועל הסיר.
אט אט זה חילחל וכשהגיע הזמן זה זרם ממש בקלות.

הבת שלי נשמעת ממש דומה לבת שלך באופי, חכמה ועקשנית (נחושה).
אני פשוט מזמינה אותה לשירותים. היא מורידה טיטול, עושה, חוזרת לטיטול (היבש..). אגב, מה שמעניין, עם טיטול יש לה הענות הרבה יוצר גבוהה מאשר עם תחתונים..

באמת אני קוראת כל אחת עד הסוף אבל פשוט אין לי זמן להגיב
לכל מי שאמרה להציע לה לבוא לשירותים עם הטיטול זה לא עובד היא לא מוכנה להתיישב על הסיר או להוריד את הטיטול בכלל.
אולי נתחיל לומר כשיגמר הטיטולים, רעיון מענין מאד
תודה רבה לכל העצות והעידודים!

אבל אולי פשוט לתת לה תחתונים וזהו. איפה הטיטול? אין לנו טיטולים כרגע, יש תחתונים רוצה לנסות?. לא רוצה תחתונים? אוקיי אז בלי. ברח. איזה יופי הנה יצא לך קטנים בפעם הבאה תגידי לאמא/אבא ונלך ביחד לשירותים כדי שלא ירטב ויהיה לך יותר נעים

לקנות חבילה של משהו שהיא אוהבת - שוקולד צ'יפס, חמוציות, צימוקים, כאלה דברים שבאים במנות מאוד קטנות...
להראות לה ולהגיד לה שזה בארון הגבוה במטבח, וכל פעם שהיא תעשה בשרותים, היא תוכל לבוא אלייך ולקבל אחד.
אצלי בדר''כ היה שלב שהיו הולכים כל חמש דקות לשבת על האסלה רק כדי לקבל חמוצית...

זה הרבה פעמים עושה את הפעולה הנגדית...
קחי שבןע בלי לדבר על זה בכלל.
ילדים בני 3 לרוב נגמלים מהר מאד כי הם מאד בשלים- אז תקוי שכל יהיה גם אצלך.
בכל אופן נראה שכרגע לא עוזר לדבר איתה...

הבנה רצון עצמאות... כל מה שאנחנו רוצים שיהיה לילדים אבל כשצריך להתמודד עם זה, לפעמים זה די מתיש...
איזה כיף לה שהיא גדלה בעזרת משפחה אוהבת ומעצימה!

לא הייתי נכנסת למאבקי כוח בשום פנים ואופן. לא הייתי אומרת שנגמרו הטיטולים או משהו כזה ו"מכריחה" אותה לעבור לתחתונים.
עם הבן שלי, גם חכם ודעתן, שהיה סופר בשל לגמילה אבל לא הסכים עשיתי כך-
הורדתי לחץ לחלוטין, לא שיגעתי אותו ולא ניסיתי לשכנע שבוא נעשה בשירותים.
מידי פעם זרקתי לו משהו בסגנון של "עוד מעט תהיה גדול ויהיו לך תחתונים" או משהו כזה.
ביום שבו הוא החליט שהוא רוצה ומוכן לוותר על הטיטול, הגמילה הלכה ממש ממש ממש מהר וטוב וכמעט בלי פספוסים.
נשמע שאצל ילדים כאלה זה צריך לבוא מהם.

רעיון טוב.

מה המספר שלהם?

https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/health_centers/Pages/Teratology.aspx

בהצלחה ובבריאות.

ויצא לי ילד מושלם
(אבל התחלתי לקחת בשבוע 10 לדעתי..)

לקחתי זופרן עד שבוע 30 בערך, עם הזופרן לא הקאתי כמעט בכלל, ומרגע שלקחתי אותו לא נזקקתי לעירוי.

בהריון השני לקחתי דיקלקטין. הקאתי הרבה. נכנסתי למחסור מטורף של כל מיני חומרים בדם ואני עדיין מתאוששת מזה (שנתיים וחצי אחרי) אז רק שימי לב שאם את יחסית מצליחה להכניס מזון בצורה מאוזנת זה אמור להיות בסדר.
אם את לא מאוזנת או מקיאה כל מה שאת אוכלת הדיקלקטין לא מספיק!

לדיקלקטין יש תופעת לוואי של עייפות מוגברת
להקאות יש סכנת התייבשות
שילוב יכול בהחלט לקבור אותך באיזה ענן של אפתיות.


תרגישי טוב!

בטח שלא מאוזן... ומה שכן כמעט תמיד מקיאה. שתיה מקיאה הכל ממש...

אם כן- את מרגישה את הקור בעיקר בידיים וברגליים?

אהמ... נראלי בידיים...

לכי לרופא!

אפשרות נוספת - את כרגע במחסור של 3 ליטר מים
את הולכת לשכב עכשיו עם בקבוק מים ושעון מעורר. כל 30 שניות לוקחת שלוק.

הצלחת להכניס ליטר וחצי - שניים?
הלכת לשירותים?
מצויין את בדרך הנכונה (גם אם הקאת חלק)

לא הגעת לשירותים תוך 3 שעות-רופא.

נזקים של ההתייבשות הם מוכחים, של זופרן לדעתי מוטלים בספק.

באמת זה היתרון הגדול שלו - אפשר להפסיק עירויים.
לא משנה כמה בחילה יש לך - כמעט ולא קורה שאת מקיאה

אגב, יתרון נוסף שיש לדיקלקטין שהוא טיפה ממתן את חוש הריח

בהריון הראשון שהיה זוועה ולא יצאתי מהמיטה.

זה אכן עזר, ברמה מסוימת לחזור לחיים ולא להתייבש ולהזדקק כל רגע לעירוי.

תופעת לוואי לא נעימה שהיתה לי זה עצירות נוראית. 

 

ליבי איתך! תקופה לא קלה.. מקווה שתהיה הקלה בקרוב!

נראה לי שפשוט מערכת העיכול לא כ"כ עובדת אז גם לא מוציאה כלום...

בבלינסון יש מומחיות בהיפרהאמזיס, אם את מתייבשת שוב אולי כדאי לך לגשת למיון שם, והם ינסו לאזן אותך עם הכדורים.

 

דבר נוסף- תופעת לוואי של הזופרן היא עצירות מזעזעזת...

 

רפואה שלמה!!

האמת עבד די סבבה. אבל גם לא הייתי צריכה הרבה כי לא הצלחתי לאכול איתו כל כך (אל תעשי את הטעות הזאת.. זה שווה כל מלחמה שהיא. אני עד היום משלמת את המחיר) אז היה לי די הגיוני שלא יוצא.

וחיבוקים על התחושה.. סיוט להיות סמרטוט.

מונעים עם דפים

לאו דווקא כימי

אם זה כבר אחרי ששק ההריון יצא, אז זה סתם דימום כמו של מחזור.
עשו לך בטא?

לא יודעת אם היו אמורים לראות את זה בא"ס.
אולי כבר אין שק שרואים
אבל גם האיחור וגם המחזור הכבד מאוד מאוד מתאים.
אולי לא בדקו כי זה לא משנה מבחינתם? העיקר ב"ה שלא חוץ רחמי כי זה באמת מסוכן...

אם לא נגמר כדאי לחזור להיבדק לוודא שאת לא מאבדת יותר מדי דם. זה בטח לא סתם ווסת במשך 17 יום :/

ואם את 7 חודשים אחרי קיסרי חירום כנראה שכדאי למנוע בצורה יותר יעילה מאשר שקפים.
יש סיכון בהריון נוסף לפני שאת מחלימה היטב.
תתיעצי עם רופא אבל אל תזלזלי בהנחיות!
זה מציל חיים

בשורות טובות

אז אסור לי לקחת הורמונים.. הגוף שלי מגיב לזה ממש גרוע..😒😐

עשיתי בדיקות דם, שתן, אולטרסאונד נרתיקי ובטני..

הייתי הולכת להיבדק.

עדין מרגישה התקשויות? אם כן זה כבר 3 שעות...

 

זהו שאני מבולבלת...מרגישה מידי פעם. אבל זה מבלבל כל כך כי זה כמו להרגיש פתאום את העובר נצמד לצד אחד...מבינות אותי?! וגם שמתקשה זה לחמש שניות ולא יותר.תודה לכן.

אני מתבלבלת לפעמים בין התקשויות להצמדות עובר, אבל נמצאת כבר בשבוע 34...

באופן כללי אני מבדילה ביניהם בכך שהתקשות אני מרגישה בכל הרחם, מלמעלה מלמטה ומהצדדים. לעומת זאת בהצמדות של העובר אני מרגישה את ההתקשות רק בצד אחד.

 

בשבוע 21 אני לא זוכרת שהתנועות עד כדי חזקות וברורות - שאפשר להרגיש הצמדות של העובר בצורה כזאת.

 

אני חושבת שבכל מקרה צריך ללכת להיבדק.

התקשויות, אז תלכי להיבדק. בשורות טובות

במיון.
אם את בכלליח תתקשרי למוקד אחיות ב*2700 והם יתנו לך הפניה.

ההנחיה היא להיבדק.

אז בה שתיתי מלא, ואחרי ארבע שעות קצת נרגע. אתמול הקפדתי הרבה יותר על שתיה ובצהריים קפצתי לרופא נשים. ב"ה האורך צוואר סגור וארוך כך שזה לא השפיע לפי מה שהרופא אמר. כנראה שקצת התייבשתי במוצש ולכן זה קרה.
עכשיו מנסה להיות עם בקבוק צמוד.
תודה על לכן על ההתעניינות

גם לגבי הבדיקות וגם לגבי יחסים- תהיי קשובה לנרתיק שלך.
שימי לב אם כואב, מציק או שורף כשאת נוגעת. אם כן- אז להיזהר ממש.
להשתמש כמובן בעדים רכים אבל אם גם זה לא מספיק אז לקבל הנחיה הלכתית איפה אפשר להקל אבל העיקר לא לפצוע את עצמך!

וגם בקיום יחסים- לא עושים מה שלא נעים!
מראש תצטיידו בחומר סיכה שמתאים לכם ונח. וגם - לקבל הנחיה הלכתית מה עושים אם החדירה עוד קשה לך.

אין בעיה לקיים יחסים לפי בדיקת רופא אם הכל תקין סה"כ.
אבל- אם לא מתאים לך עוד הריון עכשיו תחשבו על מניעה

את יכולה לנסות לעשות הפסק, עם הרבה הקשבה לגוף ורכות.
לא אמור להיות מצב שתפצעי את עצמך.
לגבי קיום יחסים, רוב הרופאים אומרים שאין בעיה,
רק שוב, שימי לב שהגוף והנפש מוכנים לכך.
עברת חתיכת חוויה אינטנסיבית.
השינויים אחרי הלידה מתבטאים בצורה משמעותית גם בתחום האינטימי.
שווה לדבר על כך עם בן הזוג ולהגיע למגע מתוך קשב רב.

 

2. כן
3. אמור להיות סבבה. כמובן להיות קשובה ורגישה

אבל, זה אמור לעבור או לפחות להיחלש אחרי השליש הראשון.

מה אפשר לעשות כדי להרגיע את הכאב?

עיסוי כזה..
מקלחת חמה/ קרה..
לי חום..
לחמם את המקום עי נגיעה..

לי עזר ללכת עם חזיה, כי זה מחזיק את החזה והפטמה לא מתחכחת בבגד, גם בבית

זה כואב תופת. הכי כואב שהרגשתי כל חיי. כואב לי עכשיו רק מלהזכר בזה...
אם זה מעודד מישהי, אצלי זה היה רק בהריון ראשון.
ליבי איתך.

אני ממליצה על קרם של חברת אינקולינה, שמיועד לגודש אחרי לידה.
יכול לעזור!
אם זה כאב בפטמה עצמה, ממליצה להניח רפידת הנקה רב פעמית רכה ונעימה שתרכך את החיכוך.
אם צריכה עוד עזרה, כאן בפרטי באהבה

שאפשר לקנות ולהתאים. לאמדה ומדלה למשל יש

והיא נראית ונשמעת ממש שווה,

אם מותר לנצל"ש, חושבות שהיא שווה את המחיר?

(בכ"מ אם אני אקנה זה נראלי יהיה רק אחרי הלידה, כשנראה איך הולך עם הנקה וכו')

משאבה דו״צ וגם ידנית
ממש נוחה ואיכותית!!
לא התנסיתי באחרות כך שאני לא יכולה להשוות

משאבה או סלקל או לילה במלונית

יש להם קרם בדיוק בשביל זה
לעור שומני שנוטה להתייבש לפעמים

Moisture surge

בד"כ יש שם 20-35 אחוז הנחה.
גם בסופר פארם לפעמים יש הנחות.
זה לא יקר, יחסית לכמה שאני משתמשת. אני מרחץ פעמיים ביום וקונה פעמיים בשנה..

כל הזמן

יש לה מוצרים מדהימים!

תענוג

יש לך עור מעורב, חשוב לא לייבש אותו ולתת לו הזנה.
לפעמים העור מפריש שומן דווקא בשביל ״לפצות״ על זה שמייבשים אותו. אז תנסי לא להשתמש בסבונים למיניהם, אם את משתמשת. במיוחד הלא טבעיים שמאוד אגרסיביים. להוריד איפור אפשר עם שמן שקדים ואח״כ להעביר מטלית לחה.
יש לי גם עור מעורב. עכשיו בקיץ אם אני יוצאת החוצה אני שמה קרם הגנה טבעי של ״ערוגות״ (אולי יש טובים יותר, אבל לי הוא די נעים).וזה מספיק לי, הוא ממש מרגיש כמו קרם לחות.
ובערב לפני השינה קרם סרום על בסיס שמנים שנותן יותר הזנה, שמכינה בעצמי.

איזה כיף🙂🙂

לתמרן הרבה דברים לזמן שהקטן ישן..
למצוא לאט לאט דרך הרדמה פחות ארוכה לחשוב יציאתי

בטח שלא להרבה זמן.
זה יוצר לחץ על האגן

ואגב- בשבועיים-שלוש הראשונים באמת פיזית מרגישה שלא מסוגלת ומשתדלת להמעיט עד להמנע לגמרי

אחר כך- בעיני זה לא מעשי
איך אני אחליף טיטולים,אלביש אכין סנדביצ'ים לעוד כמה וכמה זאטוטים ביד אחת?
כן התינוקות שלי לא שוכבים רגועים בעגלה וישנים להם
הם מהאלה ש20 דקות ברצף ביום זה הגג וצורחים מגזים בלי סוף

איך אני אכין לכולם ארוחת ערב אפילו הכי פשוטה בעולם?

הפותחת שאלה איך מסתדרים עם שניים צמודים
מנסיוני זאת אחת הדרכים היעילות להסתדר

נכון באמת לשלב שלה זה קצת מהר
אבל היא שאלה לא רק על היום ומחר..

אני בדיוק בחלק שאחרי
שלמדתי את הסדר יום של כל אחד מהם
בהתחלהמפשוט זרמתי למרות הקושי עדשהכרתי והבנתי איפה השעות הלחוצות, ובמה להשקיע יותר..
בבית לא היתי נוגעת בכלום.נטו איתם( חוץ מאוכל פירות וכו..)
שהלכו לישון סידרתי ניקיתי...

ועוד 2 דברים:
1. כדאי להעזר בנערה צעירה בשעת ההשכבה
2. לדאוג שהבית יהיה בטיחותי ומאורגן בהתאם לצרכים של הפעוט. שלא תצטרכי כל הזמןלרדוף אחריו.

לדלג על שנצ ולהקדים את ההרדמות בערב.
בהתחלה זה קשה, ותוך יום יומיים זה זורם חלק.
אותי זה ממש מציל

את ממש מזכירה לי את עצמי ואני יכולה מאוד להבין את המחשבות שלך.

מה שלי היה עוזר זה לזכור שזה לא במקרה שככה יצא, זה לגמרי מה'!

אז קודם כל אם הוא זימן לך את הנסיון הזה אין ספק שאת יכולה לעמוד בו!! גם אם זה מצריך עבודה.

והעבודה היא לא קלה אבל כ"כ משתלמת!

גם ספציפית פה שהרי טכנית אין לך מה לעשות בכל מקרה וגם הלאה בחיים אחרי שתרכשי את היכולת להשליך על ה' את הפחדים והחששות שלך, לדבר איתו ולחזק את האמונה שלך את תרגישי בנאדם אחר.

 

קחי את זה בתור הזדמנות לצמוח! זה הכי שווה בעולם!

קל לדבר, קשה לעשות...

 

בכל מקרה בהצלחה ענקית, הריון תקין ומשעמם לשתיכן

תקין ומשעמם לשתיכן ולכל ההריוניות...
זה יכול להיות ממש כיף אם תלדו בסמיכות, במיוחד אם התינוק יהיה מאותו המין... לבן שלי יש בן דודה שנולד בהפרש של כמה ימים ממנו, והם חברים טובים שנהנים תמיד להפגש. על אף הקושי המאוד מובן, החששות והפחדים הכ"כ לגיטימיים, שמתעצמים למשמע ומקרא כל החדשות, מציעה לך לנסות להתרכז במחשבות חיוביות ואופטימיות, ולנסות להסיח את הדעת מכל המחשבות המפחידות, בד בבד עם ההשתדלות שלך: תזונה נכונה, בדיקות, פעילות גופנית מותאמת ומנוחה. בע"ה הכל הכל יהיה בסדר🙂
בהצלחה יקירה🌷

שתינו צמודות, עוד לא עברנו את החודש 3, שני שלה וראשון שלי. לי מה שעוזר זה כמה שפחות לחשוב על ההריון ולהתפלל במקום להתמקד בחששות. אבל ממש ממש מבינה אותך. אני גם מתרגשת במתינות..

האם חובה לעשות בדיקה של חלבון עוברי? עשיתי שקיפות עורפית, והתוצאות היו טובות (אבל עוד לא שמעתי את ההסבר של הרופא). בכל מקרה צריך לעשות את הבדיקה הזאת?

קראתי שוב מה זה הבדיקה, ומסתבר שזה הבדיקת דם שעשיתי.. מזל 

שקיפות זה עד שבוע 13 חלבון עוברי זה באזור 19.
לא חייבים, אבל נראה לי שכדאי. זה בודק עוד דברים חוץ מהשקיפות

אולי אפשר לעשות חלבון גם בנפרד..
אבל הסקר של השקיפות כלול ביחד עם החלבון עוברי, האחוזים הסטטיסטיים משוקללים יחד עם התוצאות של הבדיקות דם.

חלבון עוברי זה בדיקת דם אחרת

צודקת.
אבל יש בדיקת דם שעושים צמוד לבדיקה הזאת
מושון מה גם הרופאה וגם המזכירה שנתנה לי התחייבות קראו לזה חלבון עוברי... 🤷

יש בדיקת דם שצריכה להעשות עד יום או יומיים אחרי בדיקת הא"ס של השקיפות. היא נקראת סקר שליש ראשון.

כחודש וחצי אח"כ, בסביבות שבוע 17, עושים בדיקת דם נוספת, שנקראית חלבון עוברי (וכשמגיעים אליה צריך להביא את התוצאות של הא"ס של הסקירה)

התוצאות של שתי הבדיקות האלו משוקללות ביחד.

עכשיו קראתי על זה קצת באינטרנט - הריון ולידה

יכול להיות שפשוט מדובר על שניהם.
אז חלבון עוברי זאת בדיקת דם רגילה? או דווקא במעבדה מסויימת?

בדיוק לכן אני אמרתי לה למרות שזה מוקדם... (והיא אמרה לי "בשעה טובה. כמובן שכבר ידעתי מזמן...")
אבל אולי יש אפשרות לקחת שעות מחלה רגילות כדי לא להסגיר את עצמך.

אחרי שהודעת על ההריון

אם מדובר באותו חודש או חודש הבא.

וזה יכול להיות גם משהו שתלוי במקום העבודה. עד כמה הוא סבבה עם אישורים רטרואקטיבית.

בכל אופן, שבין כלים פיירי עם קצת מים ולשגשג לפני המכונה בטוח לא יזיק..

אם זה עוד רלוונטי... ואם לא אז לפעם הבאה.
טמפרטורה גבוהה עלולה לקבע אותו על הבגד

יש מלא סוגי טיפול

כתבתי בערך מה הבעיה ואיך היתי רוצה לטפל- טיפול עומק שירים אותי מכל ההיבטים של החיים ויתן לי כוחות ויעזור לי להאמין בעצמי, בערכי ובכוחותיי..

תרפיה באומנות תואר שני.

cbt הוא טיפול התנהגותי קוגנטיבי - מכוון מאוד לתוצאה, התהליך הוא יחסית מובנה, פחות מתעמק ברגש ובחוויה הרגשית ויותר מכוון לקבלת כלים חשיבתיים ומעשיים כדי לפתור את הבעיה (למשל, את החרדה החברתית). מודל אפרת הוא מהסוג של cbt.
לעומת טיפול פסיכולוגי רגיל שהוא טיפול בשיחה/באמצעים כמו אומנות, שבו ניתן מקום משמעותי ונרחב לחוויה הרגשית, לשיתוף, לעיבוד ולפיתוח תובנה ומודעות לגבי עצמי. וממילא גם באופן מעשי מתרחש שינוי.
זה על רגל אחת.

מה יותר מעסיק אותך?
לפתור את החרדה החברתית,
או לשתף בחוויות הילדות והחוויות כעת ומתוך כך להבין את עצמך לעומק?

להוות מענה לשניהם-מה טוב.

 

מחפשת טיפול שיכול לזהות את הגורמים להתנהגויות שונות ע"י שאלות נכונות וטיפול בהם.

גם את ההתנהלות שלי בחברה מאוד הייתי רוצה לשנות וחושבת שזה גם מושפע מהעבר..

הנכונה, וכל הכבוד על איסוף הכוחות בשביל ללכת לטיפול!

זב היה לפני שנים אני לא זוכרת את כל ההליך
זוכרת שהיה לי מעניין וטוב

זו שיטת טיפול שיכולה להיות מעולה מעולה, בעיקר אם יש משהו ספציפי שיודעים שרוצים לטפל בו.
זו שיטת טיפול קוגנטיבית התנהגותית והיתרון שלה זה שהמפגשים עם המטפל/ת נותנים כלים לעבודה עצמית, כך שהמטופל מטפל בעצמו עם הכוונה והרבה כלים מהמטפל.
ממליצה מאוד, לא מכירה מטפלים באיזורך בכלל...
בהצלחה! ואת נשמעת מאוד מודעת לעצמך שזה מדהים בפני עצמו!!

גם רקע דומה של תקיעות..

היה שלב שרציתי CBT כי לא היה לי רצון ואומץ להגיע לעומק של הדברים, וזה טיפול שנשאר ברובד פחות עמוק. 

בסוף התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית מהממת, ואני שמחה על זה. 

לפעמים לא צריך כלים כמו שמקבלים בCBT, ועצם התובנות על מקור הקושי ועל הדפוסים שהתקבעו בנו במהלך השנים, בליווי המטפלת שמכוונת ומכילה, כבר עוזרים לעשות שינוי.

 

יכול להיות שסיביטי גם היה מקדם אותי אבל הייתי מרגישה ש'ברחתי' מלגעת בדברים לעומקם.

 

את לא חייבת להגיע לטיפול עם ידיעה לגבי שיטה מסויימת. 

לפי המון מחקרים הצלחת הטיפול תלויה בעיקר בקשר מטפל- מטופל.

ויש מטפלים שמשלבים שיטות שונות בהתאם לצרכים.

 

אני מציעה לך לבדוק דרך קופ"ח את רשימת המטפלים שעובדים איתם, ואז לבדוק מי רלוונטי לך ולנסות לברר.

וגם אם מנסים ולא מתחברים, תמיד אפשר למצוא מטפל אחר, לא להתייאש אחרי ניסיון לא מוצלח..

 

בהצלחה רבה!!

של עצמי.
אבל גיסי היה בבית עם חמותי עד גיל 3.
היא אמרה שהיא לא רואה בזה שום חיסרון. להיפך, זה נותן ביטחון לילד והיא לא ראתה קושי אחר כך.
(היום הוא כבר גדול, לא רואים הבדל ;))

לא רואה בזה בעיה.
בהרבה מאוד מדינות אירופאיות ובארהב שולחים לגן רק בגיל שנתיים-שלוש.
זה בעיקר עניין של הרגלים תרבותיים, לפי דעתי.

הבן שלי היה איתי בבית עד גיל 3 וחצי

היתה לו הסתגלות מדהימה

כמעט ולא בכה

הוא כבר היה מוכן מבחינה חברתית והיה לו בטחון גבוה

והוא הולך כל בוקר לגן בשמחה

אני בכללי בעד להשאיר ילד עד גיל 3 בבית

אין כמו להיות עם אמא ולהרגיש מוגן בשנים האלו

 

שבכללי הגישה של כולנו צריכה להיות כזו,
אם יש יכולת נפשית וכלכלית-
אז המקום הטבעי הוא בבית!

את נשמעת אמא מהממת ואני חושבת שזה יעשה לו רק טוב!!
כמובן להיות ערניים, לראות שטוב לו,
וכמובן שטוב גם לכם עם זה!

תיראי. כולנו מכירות ילדים שגדלו בבתים עד הגן או גדלו במעונות ובסופו של דבר כולם שמחים ומרוצים. אין בזה באמת כללים וכל אחד יגיד לפי נטיית ליבו. אני כן חושבת שיש בחברה ובסדר יום של הגן משהו שמוסיף לילדים. הילדים שלי קיבלו מזה הרבה. לומר לך שאבסולוטית זה מה שנכון- אי אפשר. לכי לפי נטיית ליבך.

כן חשוב שיראה חברים

 

גם עוזר לכל מיני דברים בחיים

 

אולי אפשר לביא חברים הביתה פעם ביומיים או משהו כזה

מעון הוא אילוץ.
ואני שולחת למעון, כן?

ככל שניתן לילד בסיס חזק וטוב של קרבה, אהבה, אמון
כך הוא יצליח להתמודד בהמשך.
חשיפה להתמודדויות באופן יזום היא דווקא מחלישה בעיני. היא מטלטלת מדי, היא מערערת.
אין ילד שאין לו התמודדויות באופן טבעי! הכל מלא בהתמודדויות.
אמא אמרה לא, חבר לא רוצה לשחק, הממתק נגמר, נולד אח חדש, אמא עם מצב רוח רע, לא רוצה לישון......
אם מתמודדים ביחד עם כל הדברים הטבעיים והמתרחשים מעצמם, בוודאי בונים יכולת להתמודד בהמשך .

בכל מקרה חשוב לתת מענה חברתי, ללכת לגינה אחהצ או לחברים. וגם משחקים שמפתחים חשיבה ויכולת. אבל את עושה את זה. אז מצויין!

אין על אמא...

בייחוד אם הוא מתראה אחרהצ עם בני גילו בגן שעשועים.

תקראי קצת חומר על זה..

הוא מקבל המון המון מבחינת ביטחון ובלי צורך להתמודדות חברתית כל כך הרבה שעות כבר מגיל כל כך קטן.. יש לו מספיק שנים אחכ להתמודד....
אין אין אין על להיות עם אמא, לצערי היום בגלל צורך של נשים לצאת- צורך שהוא כבר אקסיומה חברתית- הלבישו על שליחה למעון אידיאולוגיה שלימה...

ואחים שלה עד גיל 3

ממה ששמעתי מאמא שלי וראיתי בעיניים גם בבחרותי 

לדעתי זה מעולה ממש אבל יתלוי אם יש עוד אחים קטנים בבית ,

זה ממש משנה את התמונה ומלמד את הילד דברים כמו אחריות ועזרה ותכלס גם יש לו חברה

אחי הקטנים שכבר היה הפרשים יותר גדולים ולא היה עוד ילדים איתם בבית זה לא כ"כ הלך והם נשלחו בגיל שנתיים לגן

הם פשוט השתעממו ולא מספיק התפתחו

 

 

במכללה שהייתי בעבר הייתה מאוד נחרצת בעניין שהכי טוב לילד עד גיל 3 מטפלת אישית וכמובן בעדיפות לאמא או אבא.

יש המון הסברים רחבים לזה בספרי פסיכולוגיה טאען מעון זה לרוב מאילוצי עבודה של ההורים.

ילדים עד גיל 3 במונחי הספר הם משחקים "אחד ליד השני" ורק מגיל 3 "אחד עם השני"

אני מרגישה זאת על ילדי ממש!

קצת קשוח לרשום את זה כי באמת רוב העולם נאלץ להכניס למסגרת לפני שרוצים אבל מי שיש לה אפשרות ורצון אני רואה חשיבות כן לכתוב את זה.

בהצלחה ממש

המטפלת שלי שולחת לי סרטונים של הילדים שמשחקים ביחד, והם לגמרי משחקים אחד עם השני. הרבה הרבה לפני גיל 3.
אם היתה לי אפשרות להשאיר איתי בבית עד גיל 3, רוב הסיכויים שהייתי עושה את זה. אבל אם כבר אני שולחת, אז יש יתרון לדעתי שיש עוד כמה חברים (קבוצה קטנה, הבן שלי בקבוצה של 4 ילדים וזה מהמם).

הכוונה היא לא רק לזה שהם משחקים יחד אלא למשך הזמן ומה שהם מפיקים ממנו.
כל זה לעומת מה שהילד מקבל מטיפות מאימו בהשוואה.

אוכל בהמשך ההמלצה שאם כבר מוציאים אז לקבוצה קטנה עם כמות יחסית של מטפלות לא על הרבה תינוקות יחד...

מורכבים החיים מה נעשה, תמיד אני אומרת שהנשמות שיורדות לעולם התעופה כזו כנראה גם לקחו בחשבון שאולי יהיו במסגרת מוקדם מהצפוי...

כיף לך
תהנו

אני בבית עם הבנות שלי, עוד מעט מכניסה לגן פעם ראשונה ילדה בת 3. ומבחינתי אם יהיה לי ילד שאני ארגיש שעוד לא מוכן לזה בגיל 3 אשאיר גם יותר...
זה הדבר הכי טוב וטבעי שאת יכולה לתת לילד שלך. הוא לא צריך בגילאים האלה הרבה מעבר לחום ואהבה ותשומת לב.
חמותי גם משאירה בבית והיא אומרת שהילדים שלה שנשארו הכי הרבה (עד גיל 5 ככה) הם הילדים הכי חברותיים ועם ביטחון עצמי שיש לה, ויש לה 11 להשוות 😅
בקיצור אני הכי בעד בעולם

הפער במיומנויות אם ישנו יצתמצם תוך חודש במסגרת. הביטחון והבסיס החזק יישארו לתמיד

ברמה ההיפוטטית קיבלת תשובות..
ברמה המעשית מציעה לחשוב כל חצי שנה מחדש
הילד יכול להשתנות מאוד וגם הצרכים שלו
וגם ההעדפות של ההורים המצב הכלכלי וכו'.

תהני כל עוד את יכולה 🤗

חכי לראות את הילד עצמו בזמן אמת.

 

יכולה לספר מניסיון עם תאומות (בנות שנתיים) שבשנה האחרונה, מטבע הדברים, היו הרבה בבית, היו גם בגן (בהתחלה היו חולות הרבה, אח"כ קורונה, אח"כ מצב בטחוני).

לאחת מהן מאוד מהר היה ברור שטוב מאוד בגן. טיפוס חברתי, עפה על זה, שמחה מאוד ללכת. היום היא משתעממת בבית. ויש משחקים, ויצירה, ופעילות פנים וחוץ ומה שתרצי- היא פשוט הולכת לשכב במיטה (לא עייפה, בגן היא לא עושה את זה). 

השניה קיבלה על עצמה את הדין והסכימה ללכת לגן (היתה מעדיפה בירור להישאר בבית). לדעתי זה ככה גם היום (בטח אחרי שחוותה את המצב הבטחוני לאחרונה), אבל אני רואה כמה הגן משפיע עליה לטובה- תפסה ביטחון, גם בבית וגם בגן, הרבה יותר פתוחה וחברותית. האם זה היה ככה אם היתה נשארת בבית? לא יכולה לדעת.

 

בכל מקרה חושבת שבמצב אידיאלי הייתי שולחת רק לחצי יום. זה היה עדיף גם להן וגם לי. 

 

 

אבל מחזירה אותך למשפט הראשון שלי 

עושה את זה עכשיו גם אם הבת השנייה. חושבת שזה שהייתי איתן עד גיל מאוחר נתן להם הרבה בטחון.

אבל בניגוד להרבה פה ממש חושבת שזה לא נכון להנחית על ילד בן 3 בבת אחת את שלל התתמודדויות שיש בגן.

ממה שאני רואה זה כ"כ כ"כ מפתח...

ולא, ביקור בגן שעשועים כשאמא צמודה ממש לא דומה למציאות של 20 וכמה ילדים בגן 

שצריכים להתחלק על אותם משחקים והגננת לא משוחדת לטובת אף אחד.

בעיני זה התמודדות בריאה ונכונה שמפתחת אין ספור יכולות רגשיות, נפשיות, חברתיות.

לדגומא- ללמוד להתמודד עם תחרות

ללמוד להתמודד עם המתנה ודחיית סיפוקים. כמה ילד שנמצא בבית מגיע לזה? ממש לא באותה רמה

ללמוד להתמודד עם ילדים שונים, סיטואציות שונות..

נראה לי שילד שלא התרגל לזה בכלל יהיה לו יותר קשה ומאתגר מילד שחשוף להתמודדויות הנל

 

שאפו על הכוח והסבלנות אבל בעיני המקסימום להשאיר בבית זה גיל שנתים...

אז קודם כל אני לא יוצאת בהצהרה שהילד איתי עד גיל 3 אלא מתכננת לחשב מסלול כל תקופה מחדש ולראות אם זה מתאים לי ולו שישאר בבית או שיילך למסגרת.

אישית, אני מאוד מאוד חשדנית בעקבות עבודות במעון ובגני ילדים ומעדיפה שהילד ישאר איתי כמה שיותר.

לגבי הפערים שיצבור, והוא כנראה יצבור קצת, הוא ישלים אותם בקלות בעז"ה תוך תקופה קצרה במסגרת. מאמינה בזה וראיתי את זה גם על ילדים שהיו בגן שלי והגיעו לגן בפעם הראשונה בגיל 3. בהתחלה קצת קשה ודיי מהר השתלבו והסתגלו מעולה.

אני לוקחת בחשבון שבעז"ה הילד שלי לא יגדל לבד עד גיל 3 אלא עם אח או שניים, אם זה היה הוא לבד אז אני לא חושבת שהייתי משאירה אותו עד גיל 3 כי זה משעמם מידי להיות לבד עם אמא כל כך הרבה זמן.
כשיש אחים אז יש יותר עניין, יש עם מי לשחק, יש התמודדויות ויש עם מי לריב

אני חושבת שלמי שיש אפשרות, כלכלית ונפשית, זה מבורך מאוד שהילד ישאר בבית כמה שאפשר.

אבל חשוב מאוד כן לחשוף לבני גילו. אפילו 2-3 ילדים קבועים שנפגשים אח''צ פעם פעמיים בשבוע. כי סתם מפגשים אקראיים בגינה לא מלמדים מיומנויות כמו משחק קבוע ליד חברים ופתרון בעיות שעולות.
בנוסף הייתי קונה ספר טוב או קוראת באנטרנט על אבני הדרך ההתפתחותית כי לפעמים יש עיכובים התפתחותיים שהגננות ומי שמנוסה בקבוצת הגיל עולים עליהם והבית יתפספסו ואם יש צורך לטפל זה חשוב. אז פשוט להיות בפוקוס ואם לא בטוחים אז להתייעץ. סתם שלא יתפספס.
תהנו! אושר!

אני מאוד אהבתי.

האמת באמת ספר יפה אבל לא כל כך הצלחתי להתחבר אליו. הרגיש לי שמדברצעל אמהות מושלמות ארלה אשמח לעיד המלצות

אבל עדיין לקחתי רעיונות

ספר מדהים

גם לפני גיל שנתיים (כך הנושא של שיקוף רגשות רלוונטי אפילו בגיל שנה. גם ילד שלא מדבר מבין שמבינים אותו. אצלי עזר בהמון מקרים), וגם בגילאים הרבה יותר גדולים ולא רק עד בית ספר. אולי יש עוד מה להוסיף בגיל הגדול, אבל חלק מהכלים לתקשורת שם נכונים אפילו בזוגיות לדעתי.