פורום הריון ולידה (עמוד 2023)

אבל העלייה לא תקינה. ממליצה ללכת לבדוק, לפעמים עליית בטא לא תקינה מבשרת על הריון חוץ רחמי.
בהצלחה יקרה!

יום ד יש לי רופא נשים
אעדכן

מאתמול אני מדממת הייתי במיון נשים
הבטא היום ירדה ל 433 תהליך הפלה עצוב
הדם לא מפסיק לרדת יורד ממני גושים גדולים
מחר שוב מעקב רופא
תודה על הכל בעיקר על החיזוקים

שולחת לך חיבוק גדול והרבה כח💪
תשתדלי לנוח הרבה ולשתות

בקרוב מאד הריון בריא ותקין וקל אמן אמן אמן!!!

מצטערת כל כך לשמוע. שולחת חיבוקים!! 

בעז"ה שתחוו בקרוב מאוד הריון תקין ובריא, שמח ושליו, ושתצאו בידיים מלאות!! 

 

מתחילת ההריון הזה הבטא לא עולה תקין ואף היה שלב שירדה.
יש רופא שמלווה אותך?
פעם אחרונה כתבת שהרופא ממתין לאיפוס הבטא,
ולא רק שהיא לא אופסה היא המשיכה לעלות... ולא, זה לא טוב.
חיכית 10 ימים עד בדיקה נוספת זה המון זמן 😔
יקרה, תגשי בהקדם לרופא נשים שיסתכל על כל הבטאות וימליץ מה לעשות.
אל תתמהמהי יש דברים שחשוב לבדוק.
רפואה שלמה!

תודה על זה שרשמת במפורט
ברמת העיקרון יום ד יש לי רופא נשים
את בהחלט צודקת

איך זה עם התקן? יש דימומים במהלך החודש?
בגדול לא מבינה כלום כלום על מניעה.
חשבתי על מדבקות
אך הם?

לא מניקה

הסבר מקיף שפורסם כאן לאחרונה.

אמצעי מניעה | עינת לב

אחרי המקווה הראשון של אחרי הלידה שמתי נרות

ומיד יום למחרת התחלתי גלולות בלי להסתכל על

ניגובים... תחתון שחור וכו'..

העניין זה כמובן שאם הגלולות יעשו לי כתמים אני בחיים לא אצליח להיטהר.. אז קודם לטבול ואז להתחיל גלולות

אולי עם התקן זה שונה **"

בעקרון- מתחילים למנוע סביב הטבילה.
גלולות- או שבועיים לפני (או יותר,בשביל להסתגל) או מיד אחרי טבילה ואז מונעים עם נרות שבועיים ולוקחים איזה סיכון

התקן- אם לפי פסיקתכם לא אוסר ההתקנה אז מתקינים בימים שמיד אחרי הטבילה (עד 4 ימים זה מונע אחורה)
ואם כן אוסר- אז בהקדם האפשרי מבחינת החלמה כדי לחבר את הדימום הסתגלות עם הדימום לידה

דיאפרגמה או קוטלי זרע- בכל פעם שמקיימים יחסים

מדבקות/נובהרינג- בדיוק כמו גלולות (אם את לא מניקה ובחרת גלולות ולא שאר האמצעים אז לא כדאי מדבקות כי זה כמו גלולות הנקה. עדיף גלולות משולבות או נובהרינג, אני ממליצה לנסות קודם נובהרינג)

אני מרגישה ממש מפגרת בזה עם שאלות של מתחילה חח

בהחלט חשבתי על מדבקות
איך הם?

אבל אולי יש עוד משהו שלא שמעתי עליו..

ואם זה רק פרוגרסטרון ובלי אסטרוגן אז זה פחות מחזיק את רירית הרחם ויש יותר כתמים ובלאגן.
בהנקה כן מומלץ כי האסטרוגן יכול לפגוע בחלב וההנה מגנה מפני הכתמים האלה יחסית

נובהרינג או משולבות אחרות מכילות גם אסטרוגן

היתרונות הגדולים של נובהרינג שזה שחרור מקומי בנרתיק אז זה אפקטיבי גם בכמות קטנה יותר של הורמונים
ושמכניסים וזה מחזיק ל3 שבועות בלי להצטרך לזכור כל יום

ויש גם רק אסטרוגן.
לנשים בגיל חמישים ומעלה, שהוסת הסתיימה, ובאמצעות מדבקות ממשיכות לשמור על חיוניות הנרתיק והנאה אינטימית, כמעט כמו לפני הפסקת הוסת.

לי הרופאה אמרה שלא יעזור

כלומר נשים לא רזות מקבלות גלולות עם מינון הורמונלי גבוה יותר מנשים רזות?

האמת שלא יודעת, אבל כנראה שהמינון במדבקה קשור למשקל

כי ההורמונים עוברים בדם מן הסתם, אז אולי לנשים יותר מלאות החומר מהעור החיצוני פחות עובר עד לנימי הדם ואז לא מגיע לדם כל ההורמונים

סתם ניחוש

מדבקה למניעת הריון (Evra) - לדעת לבחור נכון

הייתי עם זה תקופה.
החסרונות (מזעריים) - צריך להוריד לטבילה ואז זה מבזבז מדבקה. אי אפשר להסיר ולהדביק מחדש. (לעומת נובהרינג שאפשר להוציא ולהחזיר).
וגם מצטבר לכלוך שנבדק לעור בשולי המדבקה. בכל החלפת מדבקה צריך להשתמש בצמר גפן טבול בשמן תינוקות להסרת הלכלוך האפור שנדבק לעור.

אז סליחה... זה לא משנה גם אם את לא מניקה.

ומה היתרונות של מדבקה לעומת נובהרינג?
הספיגה בעור טובה כמו בנרתיק?

דרך מערכת העיכול.

לדתיות שומרות נידה וטבילה, יש חסרון קטן במדבקות לעומת נובהרינג. כתבתי לעיל. בזבוז מדבקה בכל טבילה.

כמו גלולות ונובהרינג, אפשר לחבר ולהאריך תקופת הטהרה.

יש נשים שהמדבקה גורמת לגירוי מקומי (אלרגיה לדבק) ונאלצות להפסיק.

ילד אחד זה לא כמו בלי!!!!! פשוט לא!!!!
נכון שיש מצב שעם 2 יהיה קשה,
אבל ברור שמותר לרצות להיות אחרי!!
הריון זה קשה.
יש מצב שהתמודדות עם משפחה גדולה יותר תהיה אפילו יותר קלה כשאין את הקושי הפיזי של ההריון.
אצלי לפחות, קושי פיזי חוסם נפשית מאוד.
בקיצור- מותר לך לספור את הימים, ומותר לך גם לא לספור את האנשים שנותנים לך תחושה רעה.
אדם קרוב אצל עצמו ומכיר ויודע מה יעשה לו יותר טוב...
חיבוק!!

ילד אחד לפעמים הרבה יותר קשה מ2!!! 

מניסיון שרואה מהצד חברה שמתמודדת

זה לא פשוט בכלל לגדל ילד אחד ולראות אותו משתעמם עם עצמו, או משחק לבד, ואת השקט בבית כי כן גם ילד אחד זה דיי שקט ולשבת איתו בלי סוף כי כואב הלב

ולשמוע את ה" את לא רוצה לתת לו כבר אח?"

 

אצלי הם 2 צפופים וזה המתנה הכיייי מדהימה שיכולתי לקבל מה' ויכולתי לתת לילד המתוק שלי

נכון שזה מאתגר בהתחלה, ומוסיף אתגרים גם אחר כך ( לא משמעותיים במיוחד)

 

אבל כשילד נשאר לבד בבית לדוג' אני רואה כמה זה שווה את זה

כי הוא כל הזמן שואל " מתי X יבוא?" " איפה X" 

כל שניה!

ושקט.. ונכון שזה נוח, אבל זה מכווץ את הלב

 

אז אל תשמעי לכל ה" נאחסים"

גם לנו היו אומרים את זה בלייייי סוף , " חכו תראו איך יהיה לכם עם 2, אחד זה כלום.."

וואו וזה כל כך לא נכון!!!!

 

הייתי חייבת להוציא חח

מקווה שעזרתי

שיהיה בקלות אהובה זה הכי הכי חשוב

ראי את הנקודות הטובות

וזכרי- כל קושי סופו להיגמר!!!

 

 

שני ילדים זה קשה, אבל אם הילד נוח אז יש לך בקרים נחמדים ובכל מקרה תוך כמה שבועות את חוזרת להרגיש טוב והחיים יותר נחמדים.

ואגב בעיני הרבה יותר קל שני ילדים מאשר בהריון עם ילד פיצי אחד
אחרי הלידה וההתאוששות של השבועות הראשונים הרגשתי טוב וטיפלתי בשניהם בכיף.
עם בטן היה הרבה יותר קשה

להיות בהריון בלי ילד זה היה הרבה הרבה יותר קל. לא יודעת מי זה שהחליט שילד אחד זה כמו בלי.

ומאוד הגיוני שאת רוצה כבר ללדת.
מאחלת לך שזה יהיה בזמן שהכי טוב לך ולעובר ושיהיה בקלות ובידיים מלאות בעז"ה!

כל כך מחליש ומבאס...את מגדלת ומתאמצת
וכאילו מזלזלים ומבטלים..מה זה כלום...

נכון שכשיש כמה אז להיות רק עם אחד זה מרגיש שחרור יחסי
ויותר קל
כי שוב הכל יחסי

אבל כשהיה לי ילדה אחת
היא לגמרי דרשה השקעה וכוחות ומסירות
וחבל לומר משפטים שרק מחלישים ומבאסים

מישהי יודעת אם יש זכאות כלשהי?

6 שנים כל פעם עושה בסופרפארם יש להם מבחר מאוד רחב של דגמים ומחירים והאיכות של העדשות שלהם מאוד טובה! מחירים סבירים יש לא מעט פעמים מבצעים וזה אחרי שניסיתי המון מקומות לפני כן (ממושקפת מגיל 6) ואצלהם פשוט תמיד יצאתי מרוצה

וצילינדרים וכל מיני והעדשות באמת טובות אני מאלה שצריכות לדקק עדשה בגלל העובי בגלח המספר זה סדרך כלל תוספת של 100 שח

יודעות לספר איך זה הולך? בדיקת ראיה, מחירים?

מחירים לעומת הזמנה באינטרנט?

 

אני עשיתי בקניון רמות, עשו לי במקום בדיקת ראיה,
שלמתי על משקפיים 300 שח שכולל 100 שח תוספת למספר גבוה

הוא מרוצה מהאיכות.

לא יכולה לומר לגבי המחיר, כי בגלל סיבה כלשהי - אאוטינג - יש לו שם הנחות מאוד יפות.

הזמנתי ממנו כמה פעמים לבעלי והייתי מרוצה

שדרוגים

אבל במספרים גבוהים לא יצא לי משתלם.
כלומר, יותר זול מאופטיקנה למשל,
אבל זה סכום שלא שווה לי לסכן אם המסגרת לא תתאים לי.

את הזוגות האחרונים שלנו קנינו בחנויות במקומות חרדיים (בבית שמש ובבני ברק), אופטיקה 280, אופטימלי, נדמה לי שאלו השמות שלהם.
וממש הופתעתי לטובה! איכות מצויינת במחיר מעולה.
בעבר הייתי קונה רק בעינית כי לא הייתי מרוצה מאיכות העדשה או החיתוך בחנויות הקטנות. כיום כנראה העולם השתכלל ויש פחות טעויות אנוש (בדיוק של החיתוך למשל).

זה גם עם חיות ויש יותר מענה

וגם בזה יש המון המתנה אפילו יותר מתרפיה בבעלי חיים

הרבה פעמים הקשר עם בעל חיים כל יום שאתה אחראי עליו זה כבר בפני עצמו מאד מאד מוריד חרדה
וכמובן את יכולה גם בנוסף ללכת לטיפול ממוקד יותר

וטיפול יותר מקצועי אבל זה באמת רעיון לבנתייםלפחות לנסות..

בד"כ המינון ההתחלתי הוא שני כדורים - אבל שניים ביחד, ודווקא בערב.

אם לא מספיק מוסיפים עוד אחד בבוקר, ואם עדיין לא מספיק מוסיפים עוד כדור בצהריים.

זה כדור שיש לו השהיית פעולה, לכן אם את לוקחת אותו בערב כשאת הולכת לישון הוא מתחיל להשפיע רק למחרת בבוקר.

אם זכור לי אלה גם ההוראות בעלון לצרכן של התרופה.

והוא רשם טבליה אחת פעמיים ביום בלי הסבר מתי לקחת

גם ממה שהרופאה אמרה לי, גם מהעלון של התרופה וגם מהרוקחת,

שני כדורים ביום זה שני כדורים בערב, ולא אחד בערב ואחד בבוקר.

אבל תעשי מה שהרופא אמר לך

או שתתקשרי שוב לשאול.

והעיקר שיעזור עם הבחילות/ההקאות. אצלי זה ממש עזר.

וזה אמור להשפיע על בוקר ללא בחילות. אם הבחילות ממשיכות, להוסיף כדור אחד בבוקר ואם עדיין יש בחילות, להוסיף כדור רביעי בצהריים.
בדכ יש כמה ימים הסתגלות

ואז בהתחלה כן לקחת לפני השינה שזה בסביבות 12 וחצי רבע ל13

שמחה בשבילכם שאתם במקום הזה.

בהצלחה רבה

לא מקבל כסף חזרה על זה אבל זה מה שטוב לנו...
אנחנו לא היחידים

הם ישנים מ12 עד אחת וחצי
אז זה מסתדר

זאת בערך השעה שמשכיבים אותם לישון, אז את בעצם מוציאה אותה ומשכיבה אותה בבית.
מבחינתה זה לא משנה הרבה איפה היא ישנה..
אס לא ברור לי שיש כל כך הבדל בין אחת לארבע..

(אף ילד שלי לא היה במעון אבל ככה נראה לי.. יבואו מנוסות ממני ויגידו..)

עוד יותר גרוע...
אבל אני לוקחת ב2 וחצי - רבע ל3, כשהוא קם (בימים שאני נמצאת)

ותכל'ס עד רבע לארבע די לא עושים כלום...
קצת אוכלים, קצת משחקים, ממה שאני ראיתי זה היה זמן מרוח כזה.
אז אם כבר, עדיף להוציא מוקדם ולהשכיב בבית.

זו חוויה אחרת לישון בבית לעומת לישון במעון...

שינה זה משהו מאוד פגיע, וצריך להרגיש בטוח...אבל גם אף ילד שלא עוד לא היה במסגרת אז אולי זה באמת לא משנה

ואם לא, זו בעיה.
לפותחת, הולכים לישון בסביבות 12:30.
אז, כדאי להוציא לפני השינה או אחריה, בסביבות 14:30. לא תשלמי פחות, אולי בהתחלה עד שתסתגל את יכולה להוציא לפני השינה. וכשיהיה לה טוב במעון, אפשר להוציא אחרי השינה, ולתת גם קצת אויר לעצמך.

במעון מישהי אחרת משכיבה אותו וזה עם עוד ילדים, לי זה מרגיש השכבה מאוד "מוסדית" ואם יש אפשרות לקחת לפני עדיף בהרבה
גם להתעורר בבית או במעון זה שונה

הצינורית חסומה אם יש לך נקודה לבנה על הפטמה ככה הבנתי.

לגבי הדלקת
אם רוב התסמינים יורדים אחרי 24 שעות זה מצוין
תקחי אדוויל זה נוגד דלקת
ובטמבטיה תעשי הרבה עיסויים וסחיטות למרות שכואב
לי היו ממש כאבי תופת אבל אחרי יום וחצי זה עבר

כלומר, חוץ מעיסויים שאני מנסה לעשות. פשוט יעבור לבד? לא צריך עוד משהו לעשות?

בדלקת ל 24 שעות הראשונות
1. להוציא חלב באופן תכוף מהשד, על ידי הנקות מרובות/שאיבות, כל שעה וחצי לערך. חשוב להניע את החלב מהשד המודלק כמה שיותר.
2. לחמם בחום יבש (כרית שמחממים במיקרו או בקבוק מים חמים של פעם, או מקלחת חמה אם עוזר) לפני הנקות וטיפול בקור אחרי ובין הנקות ( קירור עם קרח, עטוף בחיתול בד. עם הפסקות כל כמה דק).
אפשר גם חום יבש בין לבין מה שמרגיש שעושה טוב.
3. לנוח ולשתות הרבה מים.
4. עור אל עור אם יש זמן....
5. לקחת אדוויל או נורופאן לפי התוויה רפואית ובאישור רופא, לוודא שאין בעיות ברקע.
6. במידה ותוך 24 שעות אין שיפור, לגשת לרופא ולבקש מרשם לאנטיביוטיקה (אוגמנטין/צפוראל)
אריאלה לוי, יועצת הנקה IBCLC

לי עזר להניק בתנוחת פוטבול וראיתי שאומרים לנסות לכוון את הסנטר של התינוק למקום שבו כואב (אם זה אפשרי כמובן). זה באמת מאוד לא נעים.. תרגישי טוב!

עברתי הרבה עם סתימת צינוריות.. לא תמיד רואים נקודה לבנה, וזאת סתימת צינורית ועד שיש נקודה לבנה שאז אפשר לפתוח אותה כואב מאד מאד!

 

אז..

כמו שגם כתבו - כותבת מנסיון שלי בלבד : 

אדוויל - גם אנטי דלקתי וגם מקל על הכאבים ורק אחרי שתקחי ויוקל לך תנסי לסחוט או לעסות (ממליצה במקלחת תחת זרם מים חמים... הרבה פעמים אצלי תוך כדי האמבטיה פתאום הופיעה הנקודה הלבנה ואז נסיתי לפתוח אותה)

בקבוק חם מאד עוזר, במיוחד שימי לפני שאת שואבת

וגם עיסויים שבאמת כואבים ואני מודה שהייתי מתייאשת מהם, בוכה ומתפללת לה' שיעזור. והוא עזר...

 

 

בהצלחה והרבה חיבוקים זה כאב לא מהעולם הזה!

 

 

 

יש נקודה לבנה שפוחתים אותה? זה לא יכול להשתחרר לבד?
כי אני לא רואה נקודה בכלל, גם לא באמבטיה...

תנסי לשנות תנוחות הנקה. סנטר לכיוון הסצינה. עיסויים. כרוב קצת. אם אין שיפור כנראה אנטיביוטיקה.

היתה לי גם דלקת ובמקביל פתחתי את הסתימות לבד... האנטיביוטיקה היא למנוע זיהום מהדלקת שאז ח"ו זה כבר מסתבך...

אבל מהניסיון שלי - ההקלה היתה מגיעה בדר"כ רק אחרי שראיתי סוף סוף את הנקודה הלבנה ופתחתי. 

ואז  - הכל משתחרר בבת אחת (יוצא חלב בלי שאת נוגעת בכלל...) וההקלה כל כך גדולה כאילו מעולם לא כאב לפני.

 

(דרך אגב אצלי הנקה לפעמים עזרה ולפעמים לא - בסוף הייתי עולה על זה שיש סתימה גם אם הוא לא אכל בנחת אלא כל שניה התנתק והוא צדק - היה חסר לו חלב כי הצינורית חסומה אז רק אחרי שפתחתי את הצינורית הבאתי לו לינוק)

 

כותבת לך בפרטי גם

למדתי את זה פעם מהפורום, וזה עבד נהדר:
להניח על המקום של הסתימה צמר גפן טבול באלכוהול כלשהו (רפואי / וודקה / עראק). זה מחמם את הסתימה וממיס אותה.
כדי שלא ישרוף, כדאי למרוח על העור, מתחת הצמר גפן, משחה סמיכה / וזלין / מרגרינה וכדומה.

אם לא עוזר ללכת לרופאה

לא רואה סיבה שלא.
ויש את כל היתרונות של חלב אם, שהם בכלל לא מבוטלים.
הכי הייתי מרגישה בנוח עם מישהי שאני מכירה אישית.
ואם היא הציעה לך.. תדעי שזה חסד גדול לעשות עם אישה שאספה באהבה מנות ולא היה לה שימוש בהן (נגיד אצלי הוא היה סרבן.. העדיף לאכול מוצקים במסגרת וכשחזרתי לינוק. בכאב לב זרקתי את מאגר המנות כי לא מצאתי למי לתרום)

ואין לי נסיון בכלל אבל למה לא בעצם? אם הקטן צריך את זה ואין לך משלך, אז זה מבורך, לא?

רק שהוא תכלס יותר אוהב את המטרנה😬🤦‍♀️

נגיד ריפלוקס, תינוק רגיש, פג. תינוק שמסתדר עם מטרנה והכל טוב איתו לא הייתי עושה את זה. מסייגת שבעבר כן לקחתי מחברה לתינוקת יונקת שלא הצלחתי לשאוב לב מספיק לשעות העבודה ולא ניסתה מטרנה. אבל זה היה מוזר כזה.

אלא אם אין שום ברירה אחרת

והקטן לוקח מטרנה כי הוא לא עולה במשקל בהנקה..

התינוק רק מרוויח מזה..

היתה תקופה שהתינוקוס לא היה רוצה לאכול, אפילו את המטרנה המיוחדת שהיתה לו.
הגענו למסקנה לנסות להשיג חלב אם ולתת לו, ומקסימום אם לא יהיה טוב נפסיק. אולי יהיה לו טעים והוא יאכל הרבה.
חיפשתי בשכונה אצלנו והביאו לי בכמויות.
הבאנו לו כמה ימים חלב אם, ולצערנו לא עזר, והוא המשיך לאכול את הכמויות המזעריות אז הבנו שאין מה להתאמץ להשיג וחזרנו למטרנה המיוחדת.

אישית לא הייתי רוצה לקחת, אבל ברור שאם אין ברירה אחרת אז השיקולים אחרים

ומנשקת את רגלי התורמת ומודה לה מיליון פעם על האוצר שנתנה

*יצא לי לקחת פעמיים*

במידה וזה ממישהי שאני מכירה..
אני מאמינה שהיא צריכה לאכול כמו שצריך בעיקר בהתחלה! אז מישהי שאני יודעת שלא מעשנת או שותה .. שלא תסכם את התינוק
אם זאת חברה שאני סומכת עליה אז כן בעיניים עצומות אפילו ואני לא נגעלת מהמחשבה .. הלוואי ואני הייתי יכולה לעזור במצב הזה!

יש מקומות בארץ שהקיטנה בגנים ובתי ספר חינם( גם אצלנו) ויש מקומות בתשלום.
זה לפי דרוג סוציואקונומי של העיר/ מועצה.

זה אחלה מחיר.
הייתי רושמת לקייטנה בלי להסס ובלי יסורי מצפון. ישארו לך עוד מספיק שבועות לעשות להם קיטנה ביתית ואת חייבת לאגור כוחות לקראת הלידה ואחרי השנה המשוגעת שהיתה.

בשביל הכוחות שלך. לא הייתי מהססת.

נראה לי פשוט מטורף להיות חודשיים בלי מסגרת

מסכנים הילדים זה נראה לי ממה עוול לילדים ולהורים העובדים שצריכים למצוא פתרונות כל שנה

וגם, כמו כתבו, 1000 שח לקיטנה לשלושה ילדים זה לא הרבה (כמובן, עבורך זו הוצאה משמעותית, אבל באופן "אובייקטיבי" זה לא יקר).

האמת שאצלנו עוד בכלל לא הודיעו כמההיעלה אבל ברור לי שלא יהיה חינם כי אנחנו גרים בעיר"עשירה" אז לרוב זה בסביבות 450 לילד הכי זול אחרי ההנחות שעושים..
לילד הגן יש,קיטנה או יותר נכון גן עד סוף יולי כי זה חנ"מ וזה ללא תשלום אז אותו ברור שאשלח אבל את יחדי הבית ספר לא בטוחה בכלל מה גם שהם מעדיפים להישאר בבית וגם זה יעזור לי עם בן השנתיים וחצי שאיתי בבית.
חוששת שעד אוגוסט כבר ישעמם להם ואני צריכה ללדת באמצע אוגוסט אז לא בטוחה שנעשה המון דברים באוגוסט..
בקיצור אין לי הרבה עיצות אבל אם אין שיקול כלכלי והקטן מאפשר לך לנוח( לי ממש לא מאפשר) אני חושבת שהייתי שולחת

והם לא יכולים לבטא את זה במילים גם אם מדברים טוב לגילם. אף ילד לא יגיד שהוא בוכה כי הוא מת מעייפות או מתחיל וירוס, במקום זה הוא יכול לבכות בהיסטריה או לדרוש דברים לא הגיוניים , אצלי חלקם ככה בכל אופן. משתפר עם הגיל. אם זה לא הכיוון, 5ז סליחה

מרגישה שהקושי שלה זה ביכולת לבטא את עצמה
היא לא יודעת בעצמה לפעמים
ולפעמים גם הקושי המילולי חוסם

האמת אני זוכרת שלבים כאלה של תסכול ובכי גם עם הגדולים יותר
רק שאצלה הכל יותר דרמטי כי יש לה משהו יותר דרמטי באופי בכללי

וואי באמת מאמינה שלאט לאט זה יתאזן

רק וואאאאי זה קשה

גם במשפחתון זה ככה ומזל שהמטפלת סבלנית

אני דוקא חושבת( גם כן מנוסה עם ילדים עם עיכובבשפתי) שכן יש מה לקחת לקלינאית הרי העניין הוא לפתוח אותה לאחרים.
נשמע שעיקר הקושי הוא לבטא את עצמה בשעת"לחץ" בשעההשל הצפה רגשית כלשהי או מול אחרים.
לא הייתי קובעת בכזו החלטיות שהיא לא תשתף פעולה
שווה לנסות ותאמיני לי שלקלינאית יש הרבה יכולת לגרום לילד לשתף פעולה בדרך שלה.
זה לגמרי חלק מהטיפול אגב.
אל תאשימי את עצמך על הקושי שלה כי נשמע שאת כל כך מודעת ועושה באמת הכל כדי שיהיה לה טוב..
לגבי מה שאמרת על הבכי דוקא לחוץ אותה לא תמיד נכון כי הרי זה לא שהיא עושה לך דוקא זה שפשוט קשה לה עכשיו להגיד את המשפט שהיא יודעת להגיד כי היא נורא נסערת/ פגועה / כל דבר אחר.
אז לא להיכנע לבכי אבל כן לשקף לה את הסיטואציה.
למשל נגיד היא בוכה אז אם את יודעת למה אפשר להגיד לה אני רואההשאת מאוכזבת או עצובה עכשיו אני אשמח שתספרי לי מה קרה. את משקפת לה את הרגש ואז יותר קל לה לסדר לך במילים את מה שקרה.
ואם את לא יודעת למה בוכה אז אפשר להגיד אני מאוד אשמח לעזור לך אם תספרי לי למה את בוכה/ מה את רוצה..
בלי להגיד לה שהיא צריכה לדבר במילים ואפשר גם בתור התחלה לנסות להציע מה מציק. את רעבה? עייפה וכו.. וכמובן הכי חשוב כשכן מסבירה את עצמה במלל להחמיא ממש איזה יופי איך היה לאמא כייף שהסברת לה מה את רוצה וכו..
ודבר אחרון זה לגמרי לגיטימי שילד עם קושי שפתי( ולא נשנה אם זה רגשי או לא) יחווה תיסכול שיגרום לבכיות כתוצאה מחוסר היכולת שלו להתבטא.
אחד הבנים המעוכבים שלי בהתחחה לא הפריע לו בכלל שלא מדבר אבל ברגע שרצה להסביר את עצמו ולא יכל הוא חווה תקוםה ממש קשה של המון בכי כתוצאה מהמחסום הזה ועכשיו כשהתקדם זה ממש השתפר פלאים עדין בנקודות קושי נורא קשה להבין אותו בגלל הבכי אבל משתדלים מאוד לתת לו את הזמן ואם מדבר לא ברור משתדלת להגיד לו בצורה מכובדת שלא הצלחתי להבין אבל בוא ננסה שוב כי אני ממש רוצה לשמוע אותו..וזה עובד
המון סבלנות בסוף זה עובר
בהצלחה

שאולי קצת יקל על שתיכן-

 

אולי להכין לה לוח עם תמונות (לוח תקשורת)- בתחום שנראה לך שאותו היא מתקשה לבטא במצבי עייפות/רעב/השלימי את החסר. אנחנו עושים את זה בעבודה עם התלמידים שלי, ולקחתי את זה גם הביתה- היה לנו לוח של דברים לאכול בבוקר. כשהן היו קטנטנות (יותר מעכשיו) הן היו חוטפות קריזה של רעב, ולא ידעו עדיין לדבר/להיזכר בהברה שמייצגת להן את המילה. הייתי מראה להן את הלוח ואומרת את האפשרויות והן היו בוחרות. 

 

אותו הדבר את יכולה לעשות עם פעילויות (לישון/לצייר/לטייל/לראות טלויזיה/לשתות וכד'), רגשות (כועסת, שמחה, עצובה, כואב לי וכד') וכו'- מה שנראה לך שישלים לה את החסר, את מה שהיא מתקשה להגיד.

 

 

 

 

 

לנחש עשינו עד כה..
לפעמים בסוף עלינו על העניין לפעמים לא -ואולי גם היא כבר התבלסלה ושכחה מה רצתה

אם היא היתה מדברת שוטף בכללי ורק במצבי לחץ לא מדברת אז לא היתי דואגת

הבעיה שבכללי יש המנעות מדיבור- אני לא חושבת שאין יכולת כי עובדה שיכולה לדבר במשפטים ויכול ה פתאם לשלוף לי מלא מילים אפילו מורכבות

באמת מנסה לדמיין איך תגיב לקלינאית
אבל אולי פשוט ננסה ונראה ואז נהיה חכמים יותר

ככה היא תתרגל לבטא את עצמה יותר ברור וגם אולי זה יעזור ליד אנשים אחרים. לדבר היא כבר יודעת, אין סיבה שהיא תשכח פתאום... גם הרבה יותר קל להגיד מלחפש ולהצביע בלוח אז כשהיא תרגיש יותר בנוח ובטוחה די ברור שהיא תעדיף לדבר.

יש שפה ויש שימוש בשפה

גם אם יש לה יכולת תחבירית לבנות משפטים, לא בהכרח היא יודעת להשתמש בהם כשצריך... (האם יש לה יכולת? זה כמה משפטים קבועים או כל פעם משפט אחר?)

כשאת אומרת הימנעות מדיבור - הקונוטציה היא שהיא בוחרת לא לדבר. לדעתי בגיל שנתיים הפרשנות הזו לא נכונה, היא משתמשת במילים כשהיא יודעת, וכשהיא לא מדברת זה כי היא לא מצליחה לשלוף/ לנסח מילולית וכו'.

אני חושבת שנשמע שבהחלט יש מקום לפנות לקלינאית. קלינאית טובה תצליח לגייס אותה, זה בודאי יהיה תהליך.

וספציפית לוח תקשורת זה רעיון ממש נכון, מחקרים מראים (וגם לגמרי הניסיון האישי שלי עם הרבה מאוד ילדים) ששימוש בלוח תקשורת אינו מעכב שפה דבורה אלא מקדם אותה.

אם באמת הקושי שלה להבין מה היא צריכה להגיד - תמונה תעזור לה, ובהמשך היא תשתמש גם במילים.

 

 

 

יש לוחות כאלה מוכנים?
אני אנסה בעז''ה
ןגם כן ננסה קלינאית גם לה
מקסימום אם זה לא יצליח אז לפחות נקבל אנחנו הדרכה ממנה- אז אין מה להפסיד

תודה רבה

פשוט כי את אומרת שהיא מאוד דרמטית.

לפעמים זה יושב על תחושה- ילד שמרקם מסויים מציק לו, רעשים מסויימים מטרידים אותו יותר מהרגיל, או מרגיש קור/חום בקיצוניות רבה מהאחרים- הוא ילד שמתוסכל כל הזמן (יש לי ילדה כזו), ולוקח דברים לא בפרופורציות כי הם באמת לא בפרופורציות אצלו...

ויש שיטות להרגיע את זה (מקלחת, מאוורר כשחם,להלביש בבגד ארוך אם זה מה שיותר נעים, לא לדבר אתו עד שהמצב משתנה ועוד), תרגילים, או לפחות להיות במודעות.

אני לא יודעת איך בודקים את זה בגיל שנתיים וחצי- אפשר להתייעץ עם רופא ילדים.

 

חוץ מזה את נשמעת אמא ממש מסורה ורוצה שיהיה לה רק טוב!

כל הכבוד

יש לי אחת שהיתה רגיהשה תחושתית לבגדים לתוויות ..
היא דוקא כלום לא מפריע לי
זה לא פיזי
זה יותר ויסות רגשי-לא חושבת שזה הזמן לאבחן כי זה גיל צעיר שהרבה םעמים יש בו עודף רגשות ותגובות..

אבל יש שם משהו
גם חברתית- היא לא הכי יודעת איך לתקשר- זאת אומרת ..בבית עם אחותה הן חברות טובות אבל במשפחתון ובחוץ- מתנהגת אחרת..

אוף פשוט מרגישה שגם היא אולי לא רגילה לגמרי ועוד ילדה עם טיפולים רגשיים ועוד שנים של דאגה של מה יהיה איתה

אוף

עכשיו כשקוראת שוב את ההודעה הפותחת
לא בהכרח היא מבינה שאת לא יודעת את מה שהיא יודעת
כלומר, מבחינתה, אם היא יודעת שהיא רוצה במבה, גם את יודעת את זה... ואז היא לא מבינה למה את לא משתפת פעולה. ולכן מה שאמרת שאת עושה, מסבירה לה שצריך להגיד לך, זה מאוד נכון.

אני ממש מבינה את התסכול. אמא יודעת ומרגישה הכי טוב לגבי הילדים שלה. אם את מרגישה שיש משהו כדאי לפנות להתפתחות הילד...

כאלה שראו הרבה ויש להם גם אינטואיציה...

את צודקת שזה הגיל לא להצליח לווסת רגשות

אבל אם את מרגישה משהו ולא יודעת להניח את האצבע- כנראה שיש איזה קושי.

את האמא ואת יודעת.

צריך להתייעץ עם מישהו, עם ראייה טובה.

 

הרבה הצלחה!

תנסי לחפש בגוגל
אני גם אחפש לך מאוחר יותר.

הבן שלי השתמש תקופה בלוח כדי לעזור לו להתבטא אבל גם כדי ללמד אותו אוצר מילים.
אצלנו זה היה באייפד שהשפיע את המשפט שאמר בעזרת התמונות ואז הוא למד בעצם גם איך להגיד.
וזה ממש לא עיכב להיפך זה קידם ועזר גם להפחית את התסכול של לא מבינים אותי וגם לימד אותו אוצר מילים..

ניסיתי לחפש אבל לא מצאתי משהו שהיה נראה לי מתאים לגיל שנתיים

אבל האינטרנט אצלנו יצא לנופש בסיני 😕

Log in to Facebook

זה הכי קרוב שמצאתי למשהו אפקטיבי.

פשוט תדפיסי תמונות של המאכלים שאוהבת ותדביקי עם סקוטש על בריסטול. יהיה הכי יעיל

ואת אמא שלה וצריכה לעזור לה.
היא מרבה לבכות מרוב תסכול.
לדעתי ומינסיוני עם עיכוב בדיבור, בגיל הזה לא כדאי לתת להם את התחושה שהם לא מובנים.
ולכן להגיד כל הזמן אם את רוצה את צריכה לבקש יכול לגרור קשיים בהמשך כי היא באמת לא יודעת לשלוף את מה שהיא רוצה.
זהמלר שהיא בוכה מתוך צומי.
מצד שני גם אי אפשר לנחש כל הזמן.
מה שאצלנו מאוד עזר זה לשאול שאלות מכוונות ולא ישר לנחש.
למשל לא לשאול את רעבה?
אחא לשאול זה קשור למטבח?
במקום את עייפה לשאול אם זה קשור לחדר שינה.
לא יודעת להסביר מה ההבדל אבל זה עבד כמו קסם.

ומה שעוזר הכי הרבה פעמים זה פשוט להסיח את הדעת. לא לתת לה להיכנס להיסטוריה.
למשל היא אומרת: אוצה אאאאאההה
ואת מנסה לנחש מה זה אאאאההה??
מה את רוצה עוגיה? רוצה מים? מקבלת לא ולא.
וואי תראי מה הולך שם על הקיר? מה זה? מי יודע מה זה?
עם ילדים נוספים זה בכלל עובד הם מיד נדלקים באים לראות מה זה על הקיר והיא רצה איתם.

פעם קרה לי מקרה שהוא תמצית העניין מבחינתי,
שבת אחת ירדנו כל המשפחה לגן השעשועים. הילדים היו רגועים הכל היה טוב.
בעלי אומר לי טוב אני חותך לבי"כ אספיק ללמוד משהו. סבבה.
כמה דקות אח"כ באה אלי הילדה: אמא, עוד אאההה...
ואני מנסה לתרגם לי בראש עוד מה היא רוצה?
עוד משחק? עוד בנדנדה? מנסה להריץ לי בראש כל מה שעשינו בשעה האחרונה שיכול לגרום לה לרצות עוד ממנו...
מנחשת ללא הצלחה. בשלב מסויים מרוב תסכול שואלת עוד עגלה? עוד פרה? כאילו בהכי המצאות.

הילדה מתחילה לבכות בהיסטריה ואני מחזיקה את הראש איך תמיד בעלי יודע להיעלם רגע לפני המשברים האלו...
טוב לוקחת אותה לטיול.. לאט לאט נרגעת אבל ממשיכה עוד אאהה עוד אאהה...
בשלב מסויים השתתקה ואז שאלה, אמא איפה אבא?
עניתי בבית כנסת.
למה?
כי הוא לומד תורה.
הקטנה (בצווחת ניצחון) אז גם אני רוצה!!!!!!

אללי- עוד אאהה זה ללמוד תורה!!
הייתי קופצת לחלל לפני שהיה עולה בידי לנחש.

ולמה אני מספרת את זה? כי כששיתפתי את הקלינית תקשורת היא חיזקה אצלי את ההרגשה שדווקא שהרפתי ולא ניסיתי לחלץ בכח את התשובה דווקא אז היא הצליחה "לחשב מסלול מחדש" וסללה דרך עוקפת כדי להסביר לי מה היא רוצה.
אם לא הייתי נותנת לה את ההזדמנות "לצאת מזה" לא בטוח שהייתה מצליחה לגייס בעצמה את הדרך היצירתית שבסוף הביאה אותה למובנות.

ממליצה לך ממש להתייעץ עם קלינאית תקשורת, שלא להעצים את התסכול שנוצר מחוסר יכולת לתקשר נורמלי.

בהצלחה!

אני הרבה פעמים מושיטה יד,
כדי שתיקח אותי למה שהיא רוצה.
זה בד"כ מרגיע כי היא מרגישה שאני מבינה אותה, וגם באמת עוזר (לרוב) למצוא את מה שרצתה.

הפסיקה היותר מקובלת העא שההתקנה לא אוסרת וב48 שעות אח"כ זה דם פצע (את יכולה לקרוא בשו"ת של הרב קנוהל, אם אתם פוסקים לפיו)

אבל- יכול להיות שדרך הפסיקה שלכם שונה.
איך אתם פוסקים בד"כ?
ספר?
רב?
צריך לבדוק

בכ"מ סביר להניח גם אח"כ עוד יהיו קצת כתמים אז צריך לרענן הלכות כתמים ולדעת להיזהר

מנסה הומאופטיה.
למרות שאני סקפטית בענייני הומאופתיה אפשר לומר שראינו עם זה שיפור עצום. ממצב של בכי כל הלילה וגירודים למצב של שקט מוחלט . עכשיו זה התחיל לחזור בקטנה ואנחנו חוזרים להומאופתיה. נקווה שלא יחזור.

לך בפרטי

הם מומחים באסטמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) וידעו לייעץ לך לדעתי יותר טוב מרופאים כי הם ממש מעודכנים בכל החידושים בתחום הזה..

בסוף עזר לנו ללכת לשאול זוארץ בירושלים.
עשה דיקור שמותאם לקטנטנים והמליץ על תזונה מסויימת.
נעלם לבלי שוב

את כל היום בבית עם השגרה, המתישה והשוחקת, של הבית, מטבח, ילד, בישולים וארוחות, כביסות?

אני בדיעה שלטובת הבריאות הנפשית - צריכים עיסוק שנעים לנו בו, שמאתגר ומעניין אותנו, לצאת לעבודה שיש בה סיפוק וכייף לקום בבוקר, להתלבש, להתאפר, להפגש עם אנשים.

לתקופת המניעה אפשר התקן לא הורמונלי, כל השאר זה הורמונים שאין איך להתחמק מהם. אפשר לא להניק ואז נשאר ההורמונים של ההריון וזהו.

אבל ברור שצריך גם לעבוד על זה 

לדוגמא להשתמש במניעה לא הורמונלית

 

וכן לשים לב לעבוד על זה להיות יותר רגועים.

נהיית שפויה ונזכרת בעצמי של פעם.
תענוג.

אבל לא בטוחה שזה נכון.

לפי התפיסה שלי, יכול להיות שההורמונים מעלים את הסבירות שנתנהג בצורה מסויימת, אבל זה לא **מחייב** שנתנהג ככה.

לצורך הדוגמה, אחרי החתונה גיליתי שאני כעסנית ומתרגזת בצורה מהירה. האם זה יכול להיות קשור להורמונים / הריון / מניעה וכו'? יכול להיות.
אבל זה לא מסיר ממני את האחריות להתנהגות שלי.
אז יכול להיות שיהיה לי יותר קשה לעבוד על עצמי, כי ההורמונים משפיעים על מצב הרוח, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד על עצמי ולהשתפר.
אני אישית לא תולה לרוב את מצבי הרוח שלי ואת ההתנהגויות שלי ההורמונים, אם עשיתי משהו לא בסדר, זה אחריותי המלאה. ואחריותי מלאה להשתפר.
למשל כדי שאכעס פחות, הלכתי לאימון אישי כדי ללמוד איך להגיב ולהיות נעימה יותר. עזר פלאים.

אני לא אומרת שאין השפעה בכלל, אלא שיש לנו אפשרות למתן את ההשפעה הזו, גם אם זה יצריך מאיתנו עבודה עצמית

הרבה זמן לא שמעתי מישהי בדעה שלי...

ובכל זאת, לפותחת - זה באמת קשה כל ההורמונים האלה. יודעת על עצמי שבאופן כללי הם לא משפיעים עלי בצורה קיצונית. מה שכן, עברתי ממניעה הורמונלית להתקן לא הורמונלי נטו בשביל להרוויח חזרה את בעלי (החשק שלי היה ברצפה...). וגם, תשקלו אם למנוע ליותר זמן בין ההריונות (או לפחות עד ההריון הבא) כדי שתהיה תקופה שהיא בלי הריון ובלי הנקה.

תודה יקרה!

ברצינות לא התכוונתי להתייעץ, רק לשמוע אם אני לא היחידה 😅

אבל בהחלט מתכוונים למנוע לתקופה ארוכה ולא הורמונאלי 💞

ברור שאת לא היחידה!!
זה שהדלת של השכנים סגורה ואת לא שומעת את הצעקות ואת העצבים שם (או שכן 😖), לא אומר שהם לא קיימים🤣

וואלה צודקת. נקודה למחשבה

לפחות על זה יש לנו שליטה😅

קודם כל מניעה לא הורמונלית.
בשום אופן אני לא מוכנה לעשות את זה לעצמי.
מעבר לזה כשאני בימים לפני מחזור אני מזכירה לעצמי דבר ראשון שהולך להיות לי קצת יותר קשה בימים אלו, ואני ממש מדברת ומזכירה לעצמי וכדאי מתעצבנת על משהו אני נושמת עמוק יותר, עוצרת יותר, נכנסת לחדר לרגע.
זה כמו למשל שאם אני בדיאטה והולכת לאירוע אז אוכל קודם בשביל לעזור לי שלא אוכל בלי חשבון וכו.

דבר שני אני גם מזכירה לבעלי, אני במחזור, אני רגישה יותר עכשיו, אני עצבנית יותר, והוא גם מנסה להפחית התנגדויות ולאפשר לי מעט יותר מנוחה כמה שאפשר.
ועם הזמן זה נהיה רוטינה, ומסתדר יותר, ואם יש פשלות מדי פעם זה גם בסדר. אנחנו אנושיים.

חיבוק❤️

במאמר מוסגר לי לקחיה של תוספי תזונה כגון אומגה שלוש ובי12 מאד עוזרת לאיזון. זה לא המלצה רפואית כמובן אבל אני קראתי וניסיתי על עצמי ולי זה טוב.

כן, יש נשים שחיות נורמלי.
ההשפעה של ההורומונים עליי קטנה יחסית.

התקופה של המחזור היא תקופה קצת יותר מאתגרת נפשית אבל לאו דווקא בגלל ההורמונים, אלא יותר בגלל הכאב וההתעסקות שמתלווה לימים האלה.

מניעה הורמונלית הייתה לי סבבה לגמרי, ולא הרגשתי הבדלים משמעותיים בין התקופה עם הגלולות לתקופה בלעדיהם (לא בחשק המיני, לא במצבי רוח וכו')

ההריון ב"ה עובר די בסבבה, אני כן בוכה ממש מהר, אבל הייתי בכיינית גם לפני.
אין לי חשקים מטורפים, אין לי תנודות במצבי רוח.
כן היה שינוי בחשק בתחילת ההריון וכמובן עייפות מטורפת כל הזמן.

הנקה עוד לא חוויתי אז לא יכולה להגיד😅

אז כן, יש נשים שמסתבר שמושפעות פחות משינויים הורמונליים

(נכון עכשיו עם כל הפתיחת פה הזאת אני הולכת לחטוף דודא מטורפת למשהו, להזיע מחום הורמונלי ולחטוף קריזה על בעלי ברגע שהוא יחזור הביתה??)

מה שכן, מצטרפת לנאמר שעם כל הכבוד להורמונים (וכבודם במקומם מונח) אנחנו צריכות ללמוד לשלוט בהם ככל האפשר ולא לתת להם לשלוט בנו.

כי להיות עם הורמונים כשאין לך את העומס של האמהות, ברור שההשפעה לא ניכרת.

ההשפעה היא משמעותית כשאת על כלום שעות שינה, רעבה, טרודה, ומג'נגלת...
ההורמונים חוגגים ככה גם מבחינה פיזית פשוטה.

ועדיין, צריך להתמודד
אבל זה מאוד מאתגר - אולי ה-אתגר האמהי...

נראלי שזה יותר השינה, הג'ינגול וכו' מאשר ההורמונים.

חוסר שינה משפיע עליי יותר מכל סיטואציה אחרת.

לא יודעת אם זה נכון להשליך על ההורמונים.

ויש תופעות הורמונליות שהם אובייקטיבית מההורמונים, כמו תופעות לוואי מסויימות של גלולות, חום הורמונלי בהריון, חשקים לדברים שאותם אני לא חווה, ולכן אני מרגישה שעליי התנודות בהורמונים פחות משפיעות.

אבל אחזור לעדכן כשיהיו ילדים בעז"ה

למדתי פעם אצל מישהי מ-ד-ה-י-מ-ה על ההשפעות של ההורמונים עליה.
אני לא אדע להסביר טוב כמוה אבל מנסה:
מה שהיא אומרת זה שההורמונים אכן משפיעים עלינו אבל הם מזמינים אותנו לשיח ועבודה פנימית מסוג שוה בכל שלב של החודש..

אני לא ממש זוכרת ולא יודעת איך להסביר יותר מזה..

אני יודעת שהיא עובדת עכשיו על ךבנות קורס דיגיטלי בנושא הזה.

אם זה מעניין מישהי תפנו אלי בפרטי ואקשר אתכן אליה..

שבימים שלפני שקיבלתי מחזור ראשון

אחים שלי חטפו צרחות עלללל מפחיד להזכר בזה....

שקיבלתי אמא שלי אמרה לי 'זוכרת כמה היית עצבנית בימים האחרונים?

זה בגלל זה,אז תזכרי עכשיו כל פעם למה זה ותזכרי גם שיש זמן שאת צריכה יותר לשלוט בעצמך'

 

לא שזה קל גם ככה,
אבל הרבה יותר טוב.
וההנקה לא משבשת אותי (לדעתי )
ובזמן מחזור אני אומרת גלויות שביומיים הראשונים אין לי כח לאפחד
מגישה לילדים את האוכל הכי פשוט שיש, לא יושבת איתם
ולרוב גם בוחרת לעבוד עד מאוחר בימים האלו.
לא מרגישה שזה מחרפן לנו את הבית.
הריון ולידה זה משהו אחר אבל אין לי אפשרות להיות לא הורמונלית, מה נעשה.
עושים הכל כדי שלכולם יהיה כמה שיותר טוב אבל יש מחיר לכל בחירה.
אנחנו גם מרווחים בין ההריונות. מעולם לא חלמתי כל משפחה של יותר מ5-6
אבל גם אם כן, למדתי שעדיף משפחה יותר קטנה ושמחה ומאוחדת ושארגיש אני, מאשר המאבק הקיומי הזה.
ולומדים עם הזמן לזהות טריגרים, לא לוותר על מנוחה והפוגות וחיזוק הזוגיות וכו' שמהווים יסודות יציבים בחיים שעומדים גם בפני סערות הורמונליות (מה שלא היה בשנים הראשונות לנישואים שהיו סופר מאתגרות מהבחינה הזאת)

האמת שיצא קצת כבד מידי 🤭
לא התכוותי לתרץ את עצמי ולתלות הכל בהורמונים,
אני כבר שנים בעבודה-עצמית רצינית

רק תיסכל אותי פתאום לקלוט
שאני אשכרה הולכת להיות עוד כמה שנים ככה הורמונלית,
עם מצבי רוח לפה ולפה,
בקושי מבינה את עצמי, למה אני עצבנית היום ולמה אין לי סבלנות

אהבתי את המחשבה על אימון אישי
זה ממש רעיון!

ומניעה הורמונלית- ברורררר שלא!!!! נבררר!!
רק תיארתי מצב בנקודת זמן מסויימת בחיי, שכן לקחתי מניעה הורמונלית
ובלי נדר אני לא חוזרת לזה לעולם!

רק באמת עניין אותי אם עוד נשים חוות את התסכול הזה
מחיי- הורמונים- מתמשכים,
ואיך אתן מתמודדות עם זה

בכללי בכלל לא טיפוס שמתעצבן, אני זוכרת שפעם כן הייתי מתעצבנת אבל לא יודעת מה בדיוק השתנה

ודווקא ניסיתי לחשוב על זה לא מעט

 

קורה לפעמים שמרגישה יותר סערת רגשות אבל ברגע שאני מבינה שזה מהורמונים זה מיד נרגע, אני בעצם מבינה שזו לא אני ואז אין מה שמחזיק את זה.

אחרי הלידה היו פעמים שהרגשתי סערת רגשות אבל זה לא כלל עצבים, אלא התפרצות של רגשות אושר.

אני זוכרת ששכבתי בלילה בבית חולים לבד והרגשתי בשמים מרוב אושר

מאז ומעולם לא הרגשתי שונה בזמן הוסת. וגם שלקחתי גלולות לא הרגשתי שהשפיע עלי במצב רוח... וגם עכשיו בהיריון לא מרגישה שינוי גדול. לדעתי זה תלוי באופי, אני באופי שלי לא בן אדם מאוד עצבני ודרמטי, אז מאמינה שזה קשור.. 

ובכל זאת כשההורמונים חוגגים, אז גם אני...... 🥴

אבל אז הגיע ההיריון וגיליתי שלא. ואחרי הלידה לקח לי חודשים להתאזן מבחינת מצבי רוח, והגלולות בטח לא עזרו. וגם התינוק שלא ישן כל כך.. ועכשיו היריון שני ושוב פעם. רק הבוקר התחלתי את היום כמעט בדמעות כי אין לי כוח לחזור לעבודה אחרי שבת, לא בקטע שרע לי, סתם הורמונים שמקצינים כל סיטואציה. ואז דמעות ממש מסתם איזה שיר קצת מרגש שנדלק בדרך. בקיצור גם תוהה איך חיים ככה עם כל הבלגן של ההורמונים.

סליחה
איזה קשה! מקווה שי,תדר לך בקרוב
בכללי אני מאמינה שעם הזמן, וההריונות, לומדים להתמודד עם זה!
אבל עדיין, אין אפס, זה תמיד מאתגר 😔

אני לדוגמא עצבנית בשבוע שלפני מחזור.
שזה אומר שההורמונים צונחים...
במחזור ההתעסקות מעצבנת
אבל בעיקר עייפה...
בעיקרון הגוף שלנו חלש או עצבני
דןוקא שההורמונים צונחים

ואז- מה?
מה את עושה עם המידע הזה?
זה עוזר לך להתמודד?

אני יודעת שאני יחזור לעצמי לקראת הביוץ

לא מרגישה שהמניעה/מחזור משפיע עליי
כנ"ל בהריונות אני מתעצבנת טבעי😜

כשהבת שלי הייתה תינוקת פיצית העקיצות היו ממש נראות כמו נקודות חן..

קצת כמו המנגיומה. לפעמים יוצאת אחרי כמה שבועות מהלידה.

זה גדל ולפעמים לא. אני אישית לא הייתי הולכת לרופא על נקודה קטנטנה.
גילוי נאות: לא טיפלתי בכתם גדול שיש לבת שלי. זה מתבהר עם הזמן וקטן. אבל יש הרבה שמטפלים בתרופות למינהם.

3 תנועות בחצי שעה. זה המעקב.
מעבר לזה להיות עירנית למצבים חריגים מדי.
זה תקין שיש ימים לפה או לשם,
אבל אם כל הזמן יש סוג מסויים של תנועות ויום אחד משהו שונה, כדאי לוודא שעושים את המעקב לפי הספר.

הרגע ראיתי ממש את הבטן זזה ומתעוותת.

תודה אבא שבשמיים תודה!!!!! אני עם דמעות

אם אני לא טועה כתבו פה שזה משבוע 28 רק..

אבל באינטרנט כתוב מ25🤔

אני לא זוכרת מה האחות אמרה, עבר הרבה זמן 😅

היא טוענת שזה לא הגיוני משבוע 24, כלומר כמעט 3 חודשים לשבת כל חצי שעה ולבדוק שיש לפחות 3,4 תנועות.
לגישתה אם מרגישים בכללי, מעולה והמעקב צריך להיות כשלא מרגישים חלילה. אז צריך לשכב על הצד, לאכול משהו מתוק, ולבדוק את מספר התנועות

אף אחד לא אומר לבדוק *כל* חצי שעה, אלא 3 פעמים ביום, מינימום של 4 תנועות בטווח של חצי שעה.
אם ספרת 4 קודם, לא צריך להמשיך חצי שעה.
וברור שמי שמרגישה חופשי כל היום לא צריכה לספור.
ההנחיה מיועדת למי שפחות מרגישה באופן כללי, או למצב שבו היה לך יום עמוס ולא שמת לב אם יש תנועות.

היא התכוונה שבודקים רק אם פתאום חלילה לא מרגישים
אבל זה לא משהו שצריך להעסיק בשגרה

ליווי הריון ולידה, את יכולה להתייעץ עם רופא משפחה או רופאת נשים.
בעיקרון גם לי יש וזה בעיקר מרזה תאכלי דברים כמו אורז, פריכיות, מהימים, בננות