פורום הריון ולידה (עמוד 2024)

אבל חוסר באישות מספקת, פוגע במרחב הזוגי.
שולחת לך חיבוק גדול

שהניסיונות לטפל גורמים לך דווקא להתכווץ יותר....
מוכר לי מעצמי מאוד מנושא אחר... נושא שעובדת עליו שנים שנים ולפעמים דווקא הניסיונות להתקדם גורמים לי להיסגר כמו שכתבת.
מרגישה שהכיווץ הזה הוא איתות בשבילנו
שהנפש צריכה לנוח
לאגור כוחות
עד לניסיון הבא
עד לפעם הבאה שנחליט לפתוח את הפצע ולנקז את המוגלה
אבל כדי שהניסיון יצליח
צריך קצת הפוגה
זמן להתרעננות ולאגירת כוחות.
נכון שלפעמים זה מתסכל, כי העניין המפריע עדיין כאן ולהרפות זה כלכך קשה ואולי מייאש - כי איך אני אתקדם אם לא אעבוד? אם לא אטפל?
ולפעמים דווקא הרפיה היא עבודה והתקדמות מסוג אחר. לקחת צעד אחורה כדי לקבל תנופה גדולה יותר.

וגם רוצה להגיד לך שקוראים מההודעה שלך שב"ה גם הייתה התקדמות. שיש שיפור. שטוב לכם ונעים לכם. אז כשאת מרגישה שקשה וארוך, תנסי להיזכר בדרך שכן הצלחת להתקדם עד עכשיו. גם אם עדיין לא הגעת ליעד.
וזה מדהים שאת ממשיכה לרצות ולנסות למרות הקושי והאתגרים!

חיבוק ובע"ה שתראי בקרוב ישועה

זה שאני בתוכו כרגע, קורה אחרי המון זמן ששחררתי... לפעמים אני חושבת שכל התשובות בתוכי ולא צריך לפנות ל- ול- ול-... ומאידך בעלי מסכן בכל זאת... אז מתישהו אני כן מנסה שוב... תודה על כל הדברים שכתבת, עשה טוב לקרוא. חיבוק על ההתמודדות שלך!

ואת נשמעת לי כלכך מיוחדת.

אני לגמרי מאמינה שהכוח לשינוי טמון בתוכנו. בסופו של דבר, הפתרונות נמצאים בתוכנו פנימה, וצריך לגלות את הדרך אליהם.
לפעמים מצליחים לבד, לפעמים צריך מישהו שינחה ויעזור...
לא יודעת אם ניסית ואם את מעוניינת, אבל שיטת NLP מאוד דוגלת בגישה הזו - שהתשובות נמצאות בתוכנו, בתת מודע שלנו, וזה תהליך שאמור להיות ממוקד ותחום בזמן. אולי יכול להתאים לך ...

וגם,
הייתה תקופה שחיברתי תפילה לעצמי והייתי אומרת אותה כל יום. מאוד חיזק בי את הכוח הפנימי ואת האמונה בקב"ה שישועתו כהרף עין.
אולי יתאים גם לך... לנסח במילים שלך, ולדבר עם ה'...

את נשמעת לי מיוחדת כלכך, אמיצה, חזקה...
כואב לי מאוד (מאוד!) לקרוא על הכאב שלך ויחד עם זאת אני מתפעלת מהעוצמות.
והלוואי שהחושך יהפוך לאור גדול במהרה ❤

לגמרי מתפללת על זה בקביעות כבר המון זמן, במילים שלי. גם פה ושם מרגישה איך ה׳ נענה לי. תודה ממש על המילים המחזקות, זה כבר המון!

את הפוסט שלך שלוש פעמים!
את פשוט מלכה! נשמעת אישה עוצמתית כ"כ!!

זה נכון שמיניות לא טובה משפיעה על הזוגיות לרעה. אבל לעניות דעתי, המצב פה שונה לחלוטין.

אני חושבת שקשיים במיניות זוגית שלא יודעים לתווך אותם, לדבר עליהם, לשתף, להסביר - הם אלה שיוצרים נזק.
בעיות כמו חוסר משיכה, חוסר מודעות מינית. מצב שאין שיח פתוח ומשוחרר על מיניות, בעיות קיימות שמתביישים לדבר עליהם זוגית - הם אלה שגורמות הרס איטי ושוחק של הזוגיות.

מה שאת מתארת - אני בכלל לא רואה כך.
הזוגיות שלכם בכלל לא נהרסת מהמורכבות. היא נשמעת צומחת וגדלה לתפארת!

אני לא רואה הבדל בין ההתמודדות הזו שלכם, לבין זוג שמתמודד עם בעיות פריון/בעיה בריאותית פיזית או נפשית של אחד מבני הזוג/ קשיים מורכבים בהורות/ כל מציאות חיים מורכבת אחרת.

ברגע שאתם מודעים לבעיה, היא נמצאת על השולחן. זוהי התמודדות משותפת שלכם - זה הופך להיות מנוע הצמיחה שלכם כזוג!!!!!! שומעת אותי? מנוע צמיחה!!!!

את יודעת הרי שבכל קושי שלנו - שם ממש טמונה נקודת החוזק שלנו. והמבע הזוגי המדהים הזה של שתיכם - בהבנה, בהכלה, בשיתוף, הביחד. ברצון להתקדם, ללמוד, להשתפר -

המסע הזה - הוא מה שהופך אתכם למי שאתם היום! הוא זה שבנה אתכם כ"כ אוהבים ותקשורתיים. והוא זה "שמדביק" אתכם וגורם לכם לביחד זוגי חזק!

אל תסתכלי על זה כנקודת חולשה שלך, שאת גורמת לבעלך סבל.
תסתכלי על זה כקושי *זוגי* שלכם - שהוא זה שמגדיל אתכם.
בסוף אנחנו צומחים מהקשיים, לא מהבטן גב בחוף בתאילנד...

אתם נשמעים כ"כ קשובים, כ"כ אוהבים, כ"כ נכונים!
אני בטוחה שיום אחד (ואולי אפילו כבר עכשיו) - תסתכלו אחורה ותראו ממש בעין איך כל הקשיים שעברתם בתחום הזה הפכו אתכם למי שאתם היום ולמי שתיהיו אז.

ואני בטוחה שתיהיו קסם של זוג❤️🙂

היא ממש חיזקה אותי מאד. בעיקר כשאת כתבת אותה ואני יודעת מהקריאה פה כמה הנושא הזה חשוב בעינייך. היה ממש מפייס לקרוא את הדברים שכתבת. תודה שוב!!

לנסות לתרגל הרפייה לבד?
בלי קשר ישיר לתחום הזה.

פשוט להקדיש זמן לעצמך ביום להרפות את הגוף, לנקות את הראש, לשחרר הכל.
לשכב במיטה, לשים שירים רגועים, לתרגל נשימות, להרגיש את כל הגוף, לשחרר את השרירים.

אל תתחילי משחרור בנקודה שהכי קשה לך, תנסי קודם כל לנסות מסביב.
אולי יעזור לך

ואני גם מאמינה ממש בלשחרר.
אם לא עושה לך טוב לטפל, לפעמים צריך פשוט להפסיק.
לא אומרת להפסיק לתמיד, כי זה משהו חשוב.
אבל לחץ לא עושה לזה טוב

וזה בסדר שכל פעם תתקדמי שני צעדים קדימה, אחד אחורה. אנחנו כל הזמן לומדים, בטח בדברים האלו.
לאט לאט

על המילים ועל העצה. לא בטוח עד כמה זה ישים או יעזור לי (הייתה תקופה שהייתי עושה מדיטציה כל יום) אבל שמה את זה בפינה של הראש. תודה שהגבת!

טראומה זה מורכב
על כל אחת זה משפיע אחרת

מבינה אותך שאחרי כל כך הרבה טיפולים עוד טיפול כבר יכול להיות יותר מידי.

אין לי מעבר לזה עצות חכמות
רק חיבוק גדול על ההתמודדות
ולנסות להיות קשובה לעצמך כמה שיותר, מה מתאים ומה לא
ולעשות רק מה שמתאים

ולהתפלל.
מאמינה שהקב"ה לא נועל דלתות
אם יש למישהו רצון, בסוף הפתרון יגיע, גם אם לא בדרך שציפינו

בהחלט מתפללת על זה. תודה על הכל!

כל עוד ההריון תקין ואין ירידת מים או לידה GBS הוא לא ממש בעיה. העובר מוגן מאוד בתוך מי השפיר.

רק טוב לדעת שחיידק שם ולטפל בהתאם להנחיות הרופא, בעיקר חשוב להגיד את זה כשמגיעים למיון.

 

 

העמסת סוכר מלאה זה לא להיט בכלל, מבאס שיצא לא תקין.

אבל אני בהעמסה הראשונה לא הבאתי לימון והיה דיי מגעיל ומסחרר. אבל בהעמסה המלאה כן הוספתי וזה ממש ממש עזר לי. כמו לשתות לימונדה מתוקה. [אולי קשור לזה שאני רגילה לצרוך מתוק..]

 

לי היה gbs. לא היה נורא כל כך. אני זוכרת שלקחתי אנטיביוטיקה, והיה חשוב מאוד להגיד לצוות בחדר לידה שיש לי gbs כדי שיביאו אנטיביוטיקה לפני הלידה. אצלי הם לא הספיקו, אז היה לחץ של הצוות סביב זה. אבל בפועל בדקו את התינוקת והכל היה טוב... אז אין מה להילחץ.
ולגבי העמסת סוכר, אני בדרך כלל מוסיפה לימון.. בהעמסה של מאה לא הוספתי ולא היה נורא כל כך.,. תביאי לימון ויהיה בסדר.
בהצלחה

אני בשבוע 24, יש לי עוד זמן עד הלידה בע"ה.. מקווה שעד אז הכל יהיה בסדר, עדיין רלוונטי להודיע כשאבוא ללדת בע"ה? 

 

בסה"כ צריך לדווח בדיוק. בשבוע זה וזה יצאה תרבית וגינלית חיובית. קיבלתי אנטיביוטיקה כזאת וכזאת.

משערת שעוד תעשי בדיקה חוזרת לקראת הלידה. אז גם התוצאה שלה תהיה מאוד רלוונטית.

 

אנחנו לא אנשי מקצוע, התפקיד שלנו הוא לספק לאנשי המקצוע את כל המידע כדי שיוכלו לקבל החלטה.

אני עשיתי שתי בדיקות בהריון. אחת הייתה חיובית ואחת שלילית (כלומר שכבר אין לי gbs( ועדיין הם אמרו שצריך לקבל אנטיביוטיקה...

לפעמים אין בשתן ויש בנרתיק וכו.
בשתן חשוב ממש לטפל. בנרתיק בודקים בשלב מאוחר יותר
וממה שזכור לי הסיכוי חלילה לפגוע בעובר, במידה ולא מקבלים אנטיביוטיקה בלידה עומד על אחוז..

הרופא שלי אמר להפך- שזה מסוכן כשזה בשתן רק אם הערכים גבוהים ואם זה עולה לכליות ואז זהצפחות נחמד ולכן מופלים באנטיביוטיקה

אבל אם לקחת- אז זהו זה נגמר..אין לך מה לדאוג

בלידה את נחשבת כחיובית לחיידק עדיין
ומנסיון שך 4 לידות כחיובית לזה-

זה פשוט כלום וזניח ממש
אם את מגיעה בזמן את מקבלת אנטיביוטיקה לוריד
צריך להגיד כשמגיעים מיד.
ו..זהו בעצם.
הלידה הכל רדיל
גם אם יגידו שרוצים לקחת אותו מיד לבדוק את לא צריכה להסכים- תבקשי שישאר איתך בחדר לידה ושהרופא יבוא לבדוק אותו לידך. תדעי שזאת זכותך המלאה.
הם בודקים לו חום במהלך האשפוז
זה הכל בעצם

לידה רגילה לגמרי

ואצלי בעצם רק פעם אחת או פעמיים קבלתי יחסית בזמן(ששה אומר שעה לפני הלידה אצלי- כי הלידות היו מהירות)
פעם אחת קבלתי חצי שעה לפני
ופעם אחרונה לידת בזק פסיכית אז כלום לא הספקתי

הרופא שלי אמר שכל עוד מקבלים בזמן לידה פעילה גם אם פוות מ4 שעות לפני זה בסדר
וגם אם לא..אז לכן בודקים את התינוק ואם הכל בסדר אז הכל בסדר ב''ה

ממש לא היתי דואגת בגלל זה
זה סתם מלחיץ אבל זה כלום ממש

שבגלל שמנייר (ואז זה חברות מסויימות, נגיד קוטקס)

הייתי כמובן כמובן שואלת רב

מההתחלה לימדנו לעשות בעמידה על שרפרף.
לא נרשמו תקלות.
לפעמים הוא מעופף, אבל זה דווקא הגיע אחרי שהוא כבר התרגל והבין

במקטין אסלה תהיה לך את אותה הבעיה של ישבנון אני חושבת.

אנחנו התחלנו עם סיר, אחרי שתפס ביטחון עברנו לישבנון והוא מרגיש בטוח
אנסה לחפש קישור

מאמא גורו - ישבנון מושב לאסלה עם מדרגה


לא קנינו מהאתר הזה, אבל ככה זה נראה

כל פעם שעולים על המדרגה, החלק התחתון מתרומם באויר..
בסיר זה בעצם בישיבה?

ככה זה הכי יציב
זו גם תנוחה טבעית לזה

מקטין אסלה לבן לילי

הרבה יותר נוח לי ולהם מאשר הישבנון ש(לא ) שימש אותנו בגמילות הקודמות.
זה ממש יציב ומרגיש להם בטוח, תופס פחות מקום, קל לניקוי, סביר לקחת איתנו כשנוסעים מהבית.

הוא כזה צוציק שאני לא בטוחה שיוכל לעלות לבד מהשרפרף לאסלה... אני גם לא אוהבת שתופס מקום וצריך לנקות יותר מידי... ככה זה נראה אחלה.

אנחנו לפעמים אוכלים אוכל משבת עד יום שלישי🤫

מקסימום תריחי לפני כדי שתהיי רגועה..

אם לא חיממתי חקירות כמה פעמים, והוא לא עמד בחוץ והמקור לא עמד פתוח, זה אמור להיות עדיין מצויין. עד חמישה שישה ימים בכיף אפשר

האמת שנזכרתי שהמרק היה בערב שבת על הפלטה החמה עד 11 בלילה ואחר כך היא נכבתה והמרק היה עד 6 בבוקר בחוץ(לא הכנסתי אותו למקרר לפני שהלכתי לישון כי הוא היה ממש חם.)
זה משנה את התמונה?

לא הייתי נותנת לתינוק ובספק אם למבוגרים. לפני שטועמים ממנו (אם הוא לא מריח או נראה מקולקל) כדאי להרתיח אותו הרתחה מלאה.

נראה לי שאני אכין לה מרק חדש ואת הסיר הזה אני ובעלי נאכל .. מפחדת לקחת סיכון

אני מכניסה גם אם חם

אבל חושבת שקלקול של אוכל זה לא תמיד דברים שרואים.... לכן הגיוני שלא שמנו לב..

ממה שאני מכירה ההמלצה היא דווקא להכניס אותו חם, כי כשהוא מתקרר בחוץ יכולים להתחיל להתפתח חיידקים

אבל תרתיחי ותראי איך הריח והטעם.
(אצל ההורים שלי קבוע לא מכניסים את המרק החם למקרר אלא רק בבוקר, וזה כשהוא יורד מהפלטה בתחילת הסעודה. העיקר שנשאר סגור כל הזמן אחרי ההגשה)

בחוץ כמה שעות טובות. אחרי יומיים

הכנתי מרק חדש... מפחדת לקחת סיכון..

שמכינים אוכל לשבת בחמישי ואוכלים ממנו גם בראשון. אף פעם לא התקלקל לי כלום בהפרש כזה. (אלא אם כן היה בחוץ וחיממתי כמה פעמים)

אנחנו אוכלים את זה לפחות עד שלישי😅

אבל בגלל שהיא תינוקת קטנה אז בשבילה אני חוששת..
לי אין בעיה לאכול את זה...

אז תחממי ותראי

(אני ניקית מוכרת אבל לבינתיים כותבת מחסוי)
אמן ויכלתי לבוא ולחבק אותך במציאות ולהגיד לך שהכל יהיה בסדר
אני מתפללת עליך כל הזמן וחושבת עליך מלא וכל כל רוצה שפשוט תהי מאושרת
ואת תהי מאושרת ואני מתפללת כל כך שהאושר קרוב
אמן והוא כבר פה ואתרק צריכה להחזיק עוד טיפה מעמד 🙏🙏🙏
❤❤❤❤❤❤❤❤❤

יש לי אחד ממש טוב בלאומית

אין לי בעיה גם פרטי

פרופסור אוריאל אלחלל

חביב ונעים

בהצלחה רבה!
מתפללת עלייך

ממליצה על פרופ' מזעקי.
מנהל מחלקת הריון בסיכון בתל השומר ומקבל בפרטי.
 

מסביר הכל באנושיות ומומחה ענק אם את רוצה עוד פרטים בכיף,

חיבוק ענק

בס״ד

הלוואי ויתהפך לטובה בקרוב ממש!!!!!

בשורות בע"ה!!!!!!!

חיבוקים יקרה🧡🧡🧡🧡

אבל פרופ' שמחה יגל מומחה עולמי. אם הוא עדיין מקבל פרטי זה כדאי.

חיפשתי בגוגל ולא מצאתי

יש בגוגל קישור עם פרטי טלפון. כשאני הייתי צריכה (למשהו אחר) הוא היה בהדסה הר הצופים ופשוט התקשרתי לטלפון ששם והמזכירה שלו קבעה לי תור.

הנה:



פרופ' יגל שמחה - ירושלים | שירותי בריאות כללית


https://serguide.maccabi4u.co.il/heb/doctors/doctorssearchresults/doctorsinfopage/?ItemKeyIndex=3082F9B75BBE7CA9AD13654DD0C6772FE1C57E177D93FEA8C946B170E09AD1F9&RequestId=00000000-0000-0000-0001-000000000123

https://serguide.maccabi4u.co.il/heb/doctors/doctorssearchresults/doctorsinfopage/?ItemKeyIndex=3082F9B75BBE7CA9AD13654DD0C6772FE1C57E177D93FEA8C946B170E09AD1F9&RequestId=00000000-0000-0000-0001-000000000123

עם תורים זמינים? צריכה בהקדם
ואני לא בכללית

אין לי מושג לגבי התורים. כדאי להתקשר ולבדוק.

זה תור מהיום למחר, מקסימום יומיים

תתקשרי למכירה והיא תעזור לך ותקבע לך

חיבוק!! הלואי אמן בידיים מלאות ובלב שמח

אולי כדאי להתייעץ עם מכון פועה לאיזה רופא לפנות?

זה אמנם בכלל לא קשור להלכה, אבל הם בקשר ען פ המון רופאים ויוכלו לכוון אותך מי הכי מומחה בתחום, ויש מצב שיוכלו גם לעזור לך לקצר תורים והלגיע לרופא במיידי..

המון תפילות לבשורות טובות!

מתפללת עליך ודואגת לך!!
שה' יתן לך המון כוחות!

לא הייתי פה הרבה אבל מבינה שאת בהריון בסיכון מוגבר שוב😓
אתפלל עלייך😘
ובעז''ה שמתהפך הכל לטובה ותבשרי אותנו בשורות טובות בקרוב

הוא מכיר את התיק הרופאי. והוא מחליט החלטות רפואיות.

בשורות טובות!

לי לדוגמא נתנו מראש עד שבוע 20..

תעשי בירור טלפוני עם הרופא נשים שלך

את פונה לפקידה במרפאה בכל אופן
יש להם תורים על שמם למקרים דחופים
או שתעביר אותך טלפונית לרופא

או שתתקשרי ישירות לקופה

אבל נתנו לי להזריק בטוסיק פרוגסטרון וזה ספג הכל.
את צריכה להתייעץ עם הרופא המטפל שלך ואם לא זמין אז להתקשר למוקד אחיות אולי יוכלו להנחות?..

תשתדלי לנוח לא להתאמץ הרבה ולשתות מספיק מים!

כמה טוב שיש לו את העיניים האלה שמזכירות

השגרה מאוד שוחקת, מעייפת וקל מאוד לשחות בה ולתת לה לשלוט עלינו ולרגע לשכוח כמה התאמצנו להגיע לאןתם רגעים.
כמה רצינו שהצרות שלנו יהיו שיש תינוק קטן שבוכה, שאת עייפה כי את מגדלת ילד, שהבית לא הכי מתוקתק כי הפכתם למשפחה מזוג.
השגרה בהחלט יכולה לגרום לנו לשכוח- אבל ברגע של שניה שאת נזכרת בכל הקשיים להרים את הראש ומצליחה להעריך לשמןח ולהודות זה שווה כל רגע!
צריך לדעת גם לעצור ולהגיד - תודה לך בורא עןלם מגשים החלומות.

את מהממת ומאחלת לך מכל הלב רק אושר ושלווה אמיתי בלב ובנפש 💗

1. כן, זה יכול להיות
2. ממליצה בחום על שיטת אביבה. את יכולה להסתכל קצת באתר. מוזמנת גם לפרטי (אני מטפלת בשיטת אביבה)
3. זה לא תקין אבל את עוד לא יודעת בדיוק איפה הבעיה. הכי בסיסי זה לבדוק פרופיל הורמונלי ולבדוק אם יש ביוץ. את יכולה לבקש מעקב זקיקים אבל במקומך הייתי מתחילה לעקוב קצת עם שמ"פ.

מחזורים שמגיעים בכאלה מרווחים גדולים הם לרוב ללא ביוץ, והדימומים האלה הם לא מחזור במובן הרגיל אלא פשוט דימום שנובע מחשיפה ממושכת של רירית הרחם לאסטרוגן בלי איזון של פרוגסטרון. כדאי לפנות לרופא נשים כדי לברר את זה ולחשוב איך לטפל.

יש אופציה לטפל בלי הורמונים?

תבקשי ממנה שכשמתחיל משהו תשלח לך הודעה שיש סכוי שתצטרך אותך בשעות הקרובות...
נשמע לי שמיותר לנסות לנחש לבד פשוט תבקשי את זה
סה''כ את רוצה לעזור וזה מכוונה טובה לא יחטטטנות וסקרנות אז דברו גלויות

כאילו היא צריכה אותי בלית ברירה, אז היא נעזרת בי. אבל יש גם סיכוי שהיא תסתדר לבד (איך בדיוק? אין לי מושג...)

אם לא את לא בטוח תוכלי בלי התראה טיפה לפני
מרגיש לי קצת חצוף להעזר בך אבל לא לעדכן כשמתחיל ולאפשר לך להתארגן על זה...

במקרה כזה לגמרי תתנהגי רגיל בחיים
ובעיה שלה...

לאיזה עזרה היא מצפה..
אם היא צריכה אותך בהיכון כל רגע או שבכלל מבחינתה עזרה זה גם רק כמה ימים אחרי..
ובואי אם את לא גרה באילת והיא בקרית שמונה נשמע לי שגם אם היא זקטקה לעזרה די מיידית זה אפשרי גם בלי להיות בהיכון כל היום..
לדעתי תצאי תהני ואל תשבי ותחכי שרק תקרא לך.
אני אישית גם צריכה את עזרת אחותי באיזה עניין אחרי הלידה ומסיבה מסוימת החלטתי שאני לא רוצה להגיד לה על זה לפני אז אני ממש לא מצפה שהיא תשב ותחכה שאלד.
אנחנו גרות במרחק 40 דקות נסיעה( בלי פקקים) ואני לוקחת בחשבון שהיא לא תהיה זמינה .
מה שכן לגבי להעזר באמא כן אולי הייתי יותר נזהרת כדי שאמא תהיה באמת זמינה בשבילה למרות שלשאול ישירות הכי טוב אולי זה בכלל לא מפריע לה

גם כי היא לא ביקשה ישירות וגם כי את לא תשבי עכשיו שבועיים בלי לעשות כלום.

יגיע הרגע, תמצאו פתרון. אם תהיי בדיוק בבית מעולה. ואם לא, אתם תמצאו את הפתרון הכי טוב.

גם אני, מהצד של היולדת, ממשיכה לתכנן תוכניות לשבועיים הקרובים, בידיעה שיכול להיות שחלק מהם לא יקרו או יקטעו באמצע או שנצטרך למצוא פתרון כלשהו.

בעלי גם אומר לעשות מה שאני רוצה. ואם היא זו שצריכה אותי- אז שהיא "תרדוף" אחרי ולא הפוך...

צודק הוא וצודקות אתן.

 

אבל אני אוהבת להיות מתוכננת מראש. שיהיה לי מספיק אוכל לארוחת הריים אם היא פתאום תביא אותם. שלא אצטרך לקטוע את התוכניות... אז אני מעדיפה מראש לא לתכנן.

 

אני יודעת שזה לא נכון  ההתנהלות הזו. מקווה שאני מובנת

תכיני שניצלים ותקפיאי. אם היא לא מביאה את הילדים יהיה לכם לשבת.
ברגע האחרון תוסיפי סיר פסטה וקצת ירקות מה שיש בבית.
תקני מראש חומרי יצירה והפתעות קטנות להעסיק את כולם שגם לילדים שלך יהיה מיוחד והם פחות ישגעו.
תכיני מראש מזרונים/ שמיכות עם ציפה לפרוס ללילה אם יבואו פתאום בלילה שלא תצטרכי להתעסק עם זה.
כל השאר אין מה לתכנן. אם יוציאו אותך באמצע אטרקציה אז זה מה שיש.
חבל לא לנסוע מראש כי אולי תצטרכו לחזור. את מענישה את עצמך שלא בצדק. גמישות זאת תכונה שמאוד חשוב לפתח.
אם יש לך את מי להזעיק לשעה לגיבוי (בעל/ אמא/ שכנה/ בייביסיטר) זה הכי טוב.
אני בטוחה שהיא לא מעדכנת כי אין מה לעדכן.

וזה הדבר הכי מלחיץ בעולם אבר שמי ששריינת לשמור על הילדים מתחיל לשדר סימני לחץ...
רק מהלחץ הזה הצירים היו נעלמים לי.
יולדת חייבת את הבועה שלה. זה לא סתם פינוק, זה צורך הכרחי לפתח לידה.
אגב איפה בעלה בסיפור? אולי תנסי לתאם איתו?
(נניח אם יש יציאה רחוקה יחסית אז לעדכן אותו מראש שאם הוא חושד שמתחיל להתפתח משהו דווקא באותו יום שיעדכן יותר מוקדם מהרגיל שתספיקי לחזור במידה ובאמת יסעו לבי"ח באותו יום)

אכן ביקשתי מאמא שלי שתכין לי אוכל קפוא, שיהיה רק להפשיר.

 

העיקר שיהיה בבריאות...!

אחרי הלידה זה יכל עדיין להשאר לקצת זמן והולך ומסתדר .או שעובר בבת אחת

בלידה עצמה בכנות הצירים יותר כואבים וזה לא מורגש בכלל

אפילו הבנתי שהלידה יותר קלה כי עצמות האגן רכות יותר ומוכנות לזוז...

אחרי הלידה כואב עוד קצת זמן. תקפידי לנוח ולא להרים כבד, לא להתכופף...

לפני הלידה זה באמת קשה, ההתמודדות עם הילדים יכולה לתסכל... כמה שאפשר לשמור על סימטרייות ולהעזר בהם- שירימו, יביאו, יתכופפו...

 

בהצלחה ולידה קלה!!!

אבל אופציה למניעה לא הורמונלית זה גם דיאפרגמה.

אני חודש אחרי לידה ורק מתחילה לחשוב על זה... ממילא לוקח זמן להיטהר, קחי את הזמן...

ואחרי לידה המוח לא עובד

כי אחרי ההתקנה נפוץ שיש כתמים ואם את טהורה יותר קל להתמודד איתם.
אבל כמובן מה שאת חושבת שיהיה לך יותר מתאים

הבנתי שיש התקן שמשלב נחושת וכסף.
אבל יכול להיות שפשוט אם תנסי התקן שונה ממה שהיה לך זה יספיק.
איזה התקן היה לך פעם שעברה?

אני ממליצה מאוד על בלרין
עלו כאן הרבה המלצות על גניפיקס גם

כל ההתקנים מכילים נחושת כי זה מה שמונע את ההשרשה. חלקם מכילים בנוסף גם הורמונים או כסף כמו שהזכרת(לא מספיק מכירה אותו)

ומלידה ראשונה שלי יכולה לומר שאפשר ללדת מעולה גם כשלחוצים מכל העניין ונמצאים בהכחשה, אז אל תוסיפי לעצמך עוד לחץ לגבי ההשפעה של הלחץ על הלידה

אז חיפשתי עכשיו את השרשור כדי להגיד לך שממש התפעלתי מהמבט האמוני שלך למרות הקושי.
חיזקת אותי!
חיבוק גדול גדול על הקושי, על הבכי, על הלחץ...
ככ קשה.
שהקב"ה ישלח לך ישועות ושמחה בקרוב!

ואולי בינתיים, כדי להקל קצת על הלחץ, תוכלי לעשות הרפיות (לפני השינה או סתם ככה... יש הרבה ביוטיוב...)
בהצלחה!
ולידה קלה ושמחה בזמנה, בבריאות ומתוך נחת

כיף לקבל חיזוקים טובים🙏

פשוט מדהים.
מה עבר עליי בהריון הנוכחי, חברות הפורום -מת יודעות.
וככה כל הריון- דברים הזויים אחרים.

מה שבאתי לומר- שה' נותן כוחות מיוחדים
וזה נסיון- לנסות להירגע בעצמנו..
פשוט כל הזמן לדבר ולהרגיע את עצמנו...
בע"ה תעברי את זה ❤

כן היו לי ממש
מה לחיצות אני חושבת
אין ברירה....
מקלחת חמה ומסאז' על הרכות
לשתות המון
חדר חשוך...

מה עוד שבגיל הזה ההרגלים יורדים לטמיון מכל שטות וחצי.
היה לכם סופ"ש הפוך? גם ער"ש וגם מוצ"ש?
תתחילי מחדש.
יש לו כאבי בקיעת שיניים? מחדש
עבר מעריסה למיטה? מחדש
יש שינוי בהרגלי ההנקה? מחדש
חיסון? מחדש

וכן הלאה.. 5 חודשים זה ממש קטן בשביל לקטוף פירות מתהליכים ארוכים..
אם הולך בקלות, הרווחת. אם לא, חבל להשקיע יותר ממה שתהני מזה.
תרדימי איך שנרדם וזהו.
לא לנצח הוא ירדם בידיים/ מנשא/ עגלה/ נדנוד.
רוב התינוקות מתיישרים עם הרגל קבוע שלא נשבר מכל יציאה מהשגרה לקראת גיל שנה בערך וגם זה לא כולם ולא כולל חצי מהזמן של יוצאי דופן ואז שווה להשקיע בתהליך.

זאת דעתי בכל אופן.

ובלילה. כל היום שלנו הולך על הרדמות וזה ממש מתיש אותנו. איך עמדתם בזה?

בערב אבא
בלילה הנקה

הקטן שלי גם בגיל 5 חודשים עכשיו מתעורר מכל שטות (ואחים שלו עושים טונות שטויות)
נראה לי רק בילד ראשון/ שני נשאבים להרדמות ארוכות, בילדים הבאים אין ברירה אלא להמשיך את החיים. מקלים עליו מה שאפשר וממשיכים רגיל.
ארוחת ערב כמעט תמיד אני מכינה כשהוא עלי במנשא. אתמול טיגנתי ואת זה אני לעולם לא עושה עם תינוק עלי גם במחיר צרחות..
אז אח שלו הרים אותו קצת עד שסיימתי ואז הופ למנשא.
רק כשהילדים ישבו לאכול שמתי לב שהתינוק רדום.

זה הגיל שהלכתי ליועצת שינה, כשמצאתי את עצמי כ-ל ה-י-ו-ם מנדנדת עגלה (ובוכהההה) כדי שיירדם. דווקא זה לגמרי עזר ב"ה כולנו חזרנו להשפעות.
נכון ששינויים פה ושם הפכו מחדש, אבל כשיש בסיס של תינוק שיודע להירדם לבד, ובטחון של הורים שהתינוק מסוגל, חוזרים לשגרה הרבה יותר מהר.

באמת מעניין אותי מאיזה גיל צריך להרגיל

(עברנו גם ייעוץ שינה, פחות מוצלח, וגם מהרבה קריאה ולמידה..)
- לשים לב לסימני עייפות. יש טבלאות ברשת שמראות כמה זמן צריך לישון בכל גיל. בעיקרון יש זמן שהתינוקות עייפים ומראים סימנים (משפשפים עיניים, מפהקים וכו') אחרי שעובר הזמן הזה הם פשוט עוברים לקיצוניות השנייה- לאדרנלין, ואז הרבה יותר קשה להרדים.
- סדר יום ו"טקס שינה"- לעשות סדרת פעולות קבועה לפני שהולכים לישון, (מקלחת-עיסוי- אוכל-כיבוי אור-שמע ישראל- כל אחד ומה שמתאים לו) יוצר אווירה של תוכנית קבועה שיודעים שמה שבא אחריה זה החלק של השינה.
- להוריד הילוך בערך שעה לפני שהולכים לישון, שתהיה אווירה של הרגעה, ולא לעשות מעבר חד (רגע אחד משחק ורגע אחרי מקפלים הכל והולכים לישון
- עקביות! זה ממש חשוב. להחליט על דרך אחת שבה מרדימים וזהו. לא לנסות ידיים/עגלה/טיול ועוד מלא אפשרויות בכל פעם. זה רק הרבה יותר מבלבל.
-כשמתעוררים באמצע הלילה- לא להדליק אור. לשדר שעכשיו לילה ובלילה ישנים. למצוא משפט מפתח שחוזרים עליו כל פעם.
- חפץ מעבר יכול ממש לעזור- מוצץ/שמיכה/בובה. משהו זמין שייתן מענה והוא לא אמא.

ויש ספר שלנו ממש עזר- לישון בלי לבכות. יש בו עוד הרבה רעיונות..
בהצלחה!! זה באמת חתיכת אתגר 😣

צר לי לבאס- אין דרך כזאת להרדים תינוק
תינוק נרדם ל ב ד!

גם אם את מנענעת שעות את העגלה,
גם אם את מחזיקה אותו על הידיים או במנשא,
גם אם את שרה לו שירים,
את פעולת ההירדמות התינוק שלך עושה לבד.
הוא זה שנרדם, לא את זו שמרדימה אותו.

מה את כן יכולה לעשות?
לעזור לו להירדם.
איך?
איך שאת חושבת שנכון לך ולתינוק שלך...
אבל לא משנה איך את בוחרת לעזור לו, את צריכה להבין שבסוף ההירדמות היא שלו בלבד. הוא זה שמרפה את הגוף, עוצם עיניים, ונרדם

עכשיו, אחרי שהבנו שזה לא בשליטתנו ההירדמות, ואנחנו רק עוזרות להם, אני יכולה לשתף איך אני עזרתי לאפרוחית שלי...
אצלי בגיל שבעה חודשים+-, כבר לא זוכרת, פשוט השכבתי אותה במיטה, ליטפתי את הראש, נתתי נשיקה, ויצאתי מהחדר. היא התחילה לבכות, חזרתי, הרמתי, נתתי נשיקה, הסברתי לה, ולאט לאט היא התרגלה ונרדמה לבד.
ככה כמה ימים, עד שהיא הבינה את הקונטספט..
היום משכיבים אותה במיטה והיא מניחה את הראש ונרדמת. זה כזה מתוק😌

הצלחנו
אקדים ואומר שעדיין יש לפעמים לילות שדורשים יותר צומי, זה לא מתכון פלא.
בשבועות הראשונים הוא סבל נורא מגזים והיה נרדם רק בידיים/קפיצות על כדור פיזיו/הנקה/נדנוד וכו'...
הייתה ועדיין יש לנו מנגינה נעימה שמלווה את ההרדמות .

באזור גיל 5 שבועות אני חושבת קראתי על היכולת ללמד את הילד להרדים את עצמו ( ואת הסימנים שצריך לשים לב אליהם) ואפשר לנדנד ואפשר לעשות דברים וכו' אבל ברגע שרואים את העיניים מתחילות להיעצם ועדיין לא להרדם לגמרי - להכניס אותו למיטה שלו ושירדם סופית שם ולבד.


הסימניות שהזכרתי קודם שלי מאוד עזרו זה 3 פיהוקים , יש על זה הסבר בספר של הלוחות לתינוקות, אני לא זוכרת את כל המסבטב אבל בגדול בפיהוק הראשון מתחילים טקס ועד בפיהוק ה3 הוא כבר צריך להיות במיטה כי אחרת הוא "עובר את השעה" חנניה יותר קשה .. בין בפיהוק הראשון ל3 יכול לקחת גם שעה.. יש איזה טווח שהיא כתבה בספר מה לעשות בכל פיהוק
היום כשהוא גדול יותר הסימנים הרבה יותר ברורים -עצבנות, חוסר עניין, שפשוף עיניים


הייתי שומרת גם על טקס קבוע של מקלחת , דיבור על זה שהולכים לישון שומרת על מילים קבועות - עוד מעט יהיה חושך ונלך לישון, השמש הלכה לישון ואבא ואמא הולכים לישון ועכשיו גם *** הולך לישון כדי שיהיה כח לשחק מחר עם כל החברים אצל המטפלת" זה יכול להיות מצחיק לדבר ככה לילד בן 4 חודשים אבל אני מאמינה בלתת לו כבוד 7להתייחס אליו ראוי כמו בנאדם ,נכון תינוק אבל עדיין מבין את מה שקורה ומגיע לו יחס נעים מאיתנו.

התחלתי להרדים עם טפיחות על הגב בקצב אחיד והמנגינה ברקע, ואת קצב הטםיחות הורדתי בהדרגתיות עד שבגלל לא טפחתי והוא כבר היה מספיק רדום .
ככה לאט לאט (תהליך של כמה ימים - שבוע+) יכולתי לשים אותו בסוף במיטה קצת טפיחות והיה נרדם (כמובן בשעת השינה, אחרי מקלחת , ואם צריך אז גם בקבוק)

היום בן 7 חודשים , נרדם עם קצת ליטופים, אם יש צורך אז גם מנגינה ולפעמים תוך כדי הליטוף שרה המלאך הגואל , ועוד כמה שירים הימים ומרגיעים ושוב, אני לא מרדימה אותו ככה לגמרי, אני מכניסה אותו לרוגע והוא יכול אחר כך לשכב במיטה כמה דק' עם עיניים פתוחות ואני םנוייה לעיסוקיי.

כשהוא חולה לוקח לחזור לשגרה הזאת כמה ימים כי כשהוא חולה הוא יכול להרדם במיטה איתנו או להרדם בידיים וכו' ואז צריך להחזיר אותו לזה שוב לאט ובסבלנות.
בקבוק עם חצי מנה או אפילו רבע גם עוזר לפעמים להכניס אותו לזון רגוע יותר אם הוא צורח או לא רגוע

יש לי שאלה... כשאת מניחה אותו כשרק עוצם עיניים, לא מתעורר לך?
יש לע סיכוי בגיל 5 חודשים לעשות את זה? או שבגלל שעד עכשיו חיכינו שירדם לגמרי יהיה קשה מאוד?

לגבי טפיחות, עד עכשיו מרדימים בהנקה, עגלה, מנשא, ידיים... תמיד הרדמת בטפיחות או רק בהמשך ואיך הצלחת לעבור להרדמות ע"י טפיחות?
מתי התחלת עם זה?

וכל הרדמה טקס מפה עד הודעה חדשה... אני בדיוק בהתלבטויות אם להשקיע מאמצי-על כדי להכניס טקס שינה ועיסויים וטפיחות וכו' או פשוט לשחרר ולחכות שתגדל🤔
מה עוד שחילוקי דעות עם הבעל(-שחושב שכל השיטות הן שטויות ואחד דינם-בזבוז זמן) לא מקילים...
והיא כ''כ מסכנה כשעייפה וקשה לה להירדם, וזה פשוט דבר מתיש ומתסכל לפעמים 😩

לקח לו זמן לקלוט את זה שצריך ללמד את הקטנים להרדם לבד , הוא לא התחבר לטפיחות ולכל הטקס שינה אז ידעתי שזאת עבודה שלי עד שהוא יראה שזה באמת עובד ושיתכנע גם

כשאני מניחה אותו הוא עדיין לא רשום לגמרי וזאת המטרה , שהוא ישים לב שאני שמה אותו במיטה וששם הולכים לישון ולא על הידיים ואז פתאום באמצע הלילה מתעוררים במיטה.. אז יכול להיות שהוא פותח עיניים אבל הוא מספיק רדום כדי לא להתעורר מזה לגמרי.

אם יש סיכוי? לא יודעת .. אני מאמינה שעם התמדה וכח רצון יש סיכוי. יכול להיות שבגיל 5 חודשים תצטרכו יותר סבלנות. ושלא תטעי אני עושה את התהליך הזה גם כל פעם שהוא יוצא משגרה במיוחד בקיץ עם כל הטיולים ושהולכים לישון במקומות אחרים צריך להתחיל את זה שוב, עם סבלנות והבנה שאין מה לעשות, הוא תינוק ושינויים קשים לו יותר מאיתנו.

לגבי הטםיחות - התחלתי עם זה רק הכאב לי הג, לקפוץ איתו על הכדור פיזיו (היה מרגיע לו את הגזים ומרגיע בכללי)
ראיתי את אמא שלי מנדנדת אותו בנדנדה (של טייני לאב) וקצת טפיחות על הגב ושזה עבד לה אז התחלתי גם עד שזה הפך לעיקר..
הוא לא נרדם אצלנו אך פעם בנדנוד בעגלה או במנשא , רק על הכדור פיזיו או בידיים עם נדנוד והליכה.. גם הנקה לא תמיד הייתה מרגיעה אותו אבל היום בקבוק מטרנה יכול לעשות את העבודה
עם הטםיחות התחלתי נראה לי בגיל חודשיים וחצי.. אני זוכרת שבעלי נלחץ כי זה היה נראה שאני כאילו "מרביצה לי בגב" הסברתי שאני עושה את זה מאוד בעדינות וממש לא בכח ואם הוא מתנגד אני מנסה לשנות שיטה

דיממתי כל הזמן.
לא הצלחתי להיטהר כמעט בכלל.
היינו מותרים שבועיים במצטבר (כלומר לא ברצף) במשך 3 חודשים.
היתה פעם שטבחתי וכמה שעות אחכ התחיל שוב דימום

דווקא אני מרוצה מהגלולת ופתאום הדימום הזה שאני לא מבינה מאיפה בא

שווה לבדוק.
ד.א כמה זמן את אחרי לידה?
וחוצמיזה אם אכן שכחת גלולה יש מצב שזה יגרום דימומים

השאלה שמציקה לי זה איך אני יודעת אם זה כבר דימום שאוסר או עדיין כתמים? זה קשה לי שזה לא חד משמעי

לכן כדאי תמיד כשרב עונה תשובה כזאת לברר בדיוק איך הוא מגדיר "מתגבר"

ממה שאני זוכרת
עד חצי כרטיס אשראי זה בהחלט הגדרה של כתם. יש דעות שגם עד כרטיס אשראי שלם זה עדיין בטווח הכתם.
יותר מכרטיס אשראי זה כבר מתחיל להקרא זרם (כלומר אוסר) ובהחלט לשאול רב לפני המשך התנהלות....

כאילו יכול להיות שאני רואה כתם אבל זה כתם על כתם ואז זה יותר גדול. לא מרגישה שכל הזמן יוצא כתמים אבל פעם בכמה זמן יש עוד אחד. ניסיתי ממש לשאול אותו מה זה אומר מתגבר אבל לא הבנתי. אנחנו תמיד שאולים את מכון פועה והפעם זה מתסכל אותי כל כל שיחה זה רב אחר וצריך להסביר לו הכל מההתחלה אבל אין לנו רב לשאול

יש כל מיני שיטות.
אני מעדיפה לא לפרט כדי שלא יפסקו מכאן הלכות.
אבל זה בדכ לפי גודל הכתם וכד.

ההנקנ כמובן התמעטה והופסקה.
ובא לציון גואל.
מחברת חבילות. ולא מדממת אלא אם מאחרת בצורה מהותית בנטילת הגלולה.
אני משתדלת מאד לקחת בשעה קבועה.

אבל גם לפני זה היה רק חצי הנקה

סרזט מתאים להנקה. בלי הנקה הגלולות עושות כתמים ודימומים כמו כל מניעה של פרוגסטרון בלבד.
למה לא לעבור לגלולות משולבות?

אני מתה על הסרזט עד עכשיו בלי מחזור בכלל . ממש לא באלי להתחיל הסתגלות לגלולות חדשות

לי אישית מעבר מסרזט לגלולות משולבות לא עשו שום דימום. והיתרון בגלולות משולבות זה שאת יכולה לחבר חבילות ולא לקבל מחזור, ככה שזה דומה לסרזט.

לא הצלחתי לחבר יותר מגג 2 וחצי חבילות
אבל אני אתייעץ עם הרופאה שלי בראשון. השאלה מה אני עושה בינתיים. הרב אמר שזה בסדר כל עוד זה לא מתגבר. אבל לא מצליחה לדעת איך אני באמת אדע כשזה מתגבר

כאילו לקחתי 3 ביומים.. וזהו הפסיק

זאת אומרת לא דימומי הסתגלות?

וזה קרה לי גם לפני הסרזט עם גלולות רגילות.. וזה היה עובד..
הבעיה שאם שכחת זה פוגע ביעליות..

לי אישית אם לא שותה הרבה אז מתחיל לי קצת כתמים - אבל לפי הוראת הרב שלנו זה בסדר ולא אוסר
 זה פסיקה אישית, לכן ממליצה לך גם לשאול רב איך להתנהל...

יודעת שזה לא הכי נעים אבל לפעמים זה ממש יכול להציל זוגיות.

אם אסורים ולא מצליחים להטהר לבודקת יש מעלה שיכולה להקל ולתלות את הדימום בפצע אם הם מותרים ונשמע שכן לא עושים שום בדיקות ובכללית אם מכניסים אצבע מכל סיבה שתהיה ממש מומלץ לנגב בנייר ולא להסתכל בכלל זה מביא שאלות שאפשר לחסוך.
לגבי הכתמים זה לא קל בכלל לדעת שיש כתמים ולא לדעת אם זה אוסר וכל הליכה לשירותים יש סוג של מתח מה יהיה גודל הדימום עכשיו.
תבקשי מרב הנחיה מתי זה בטוח לא אוסר האם דימום בגודל של אצבע אחת גן אם זה שבועיים זה אוסר או לא אם זה גודל 2 אצבעות להרבה זמן האם אוסר או לא ככה לפחות תדעי כיוון מתי זה שאלה ומתי זה כתמים.

כמה זמן נמשך הדימום כבר?

בגלל שהסתכלתי על האצבע אחרי העיסוי וראיתי דם והכתמים המשיכו הרב אמר ללכת לבודקת טהרה שלא מצאה פצע.. כנראה באמת שכחתי גלולה
אז עכשיו אנחנו אסורים, ממש קשה, והייתה חוויה ממש טראומטית אצל הבודקת. כל חוויה כזאת לוקחת אותי אחורה ממש בתהליך הריפוי שלי מהלידה אז ממש מבאס. לא יכולה אפילו לחשוב על בדיקות ועל טבילה.
מחר אני אתייעץ עם הרופאה אולי אני אקח 2 גלולות כל יום. נראה... מקווה שיגמר מהר ונטבול מהר ויהיה שקט. תודה לכל מי שענתה!

גם לי תמיד זה משאיר רושם לא נעים .....
לא פשוט להיות אישה.
לא פשוט להיאסר ככה...
קשה בהחלט. עצוב. מתיש . . .
אבל תגידי לעצמך מה שבעלי תמיד אומר לי במצבים שאנחנו אסורים בלתם... הכל עובר. שבוע שבועיים. את תשכחי הכל . תמשיכי הלאה . הכל רץ... הטבילה תגיע מהר ממה שנדמה לך..אח''כ לא תזכרי את הרע כמעט. תזכרי בעיקר את הטוב

ממש מדויק לא פשוט להיות אישה . ובטח אישה דתיה במצבים כאלה. בסדר עם הזמן אני מתאוששת, מבאס שאנחנו אסורים אבל יותר ביאס אןתי שלא הקשבתי לעצמי והלכתי לבודקת למרות שידעתי בתוך תוכי שזאת לא חוויה שאני מסוגלת להתמודד איתה עכשיו.
רק מקווה שהדימומים האלה יגמרו ואני אראה את הסוף

חיבוק ענק ענק
גם על האסורים...
אני בטוחה שהשם יושב בשמים ומראה לכל המלאכים בגאוה את הבת המהממת שלו שלמרות כל הנאחס שומרת על המצווה הלא קלה הזאת....
מלא אהבה והערכה לך מהממת🧡

שעיקר המשמעות של זה בעיני- שעד שבוע 24, גם אם את מרגישה תנועות הרבה פעמים- זה לא מלחיץ אם פתאום יום אחד בערב את לא מרגישה...