הוא נולד לך - כי את האמא הכי טובה בשבילו. את כל העולם שלו.
ואת צריכה להיות את, אחרת הוא לא יקבל את האמא שהוא צריך לקבל.
אם ההנקה עושה לך לא טוב, אז כדאי להפסיק.
ואני כל כך מבינה את הקושי הזה.
הייתי שם.
עם יועצות הנקה שמבחינתן תמותי ותניקי.
ושאיבות, והנקות, ותוספות עם צינורית, וכל סבב הנקה לקח לי שעתיים (!!!) שמבחינת יועצת הנקה צריך להניק כל שעתים וחצי כלומר חצי שעה לחיות. לאכול. לישון. להיות.
וסבלתי, עד היום התקופה אחרי הלידה זה בור שחור שאני וגם בעלי בטראומה ממנו...
ואני מתחננת שאל תעשי את זה.
מצד שני - יכולה להבין למה קשה לסיים, למה בכיתי שהבאתי לו בקבוק פעם ראשונה. אבל אח"כ, היה קל. חזרתי לעצמי. חזרתי לחיות. חזרתי להיות. חזרתי להיות אמא של התינוק. התחלתי להנות ממנו, ולא רק לחשוב על הנקה וכאבים.
(לי היו כאבים לא בהנקה עצמה אלא גודש כל יומיים בערך...)
וטכנית - כדורים לא נותנים בשלב זה, אלא צריך להפסיק בהדרגה - עם הדרכה של יועצת איך להפסיק... אני עשיתי את זה, ובגדול היתי אמורה לסיים עם ההנקה אבל פשוט יום אחד הכאבים הפסיקו אז נשארתי עם הנקה אחת בלילה, יותר בשביל הפינוק (הוא לא באמת אוכל מספיק ולכן לפעמים יקבל בקבוק אחרי שיהיה שבע אלא אם הוא נרדם אז כנראה הספיק לו, אבל יודעת שבשניה שיכאב לי גם זה יגמר...)
ולגבי התחושה של החזה- כל כך מבינה, מה שעזר זה התמיכה של בעלי, והמחמאות שלו כל הזמן בלי הפסקה, גם בימים השחורים...
וחיבוקים רבים! כל כך מבינה את התחושה הקשה לוותר על הנקה בשביל הבריאות הנפשית שלך, אבל גם זה טובת הילד, וטובת הזוגיות והמשפחה.