פורום הריון ולידה (עמוד 2039)

שיהיה אפשר להרים?

לנו יש משהו בלי ידית ארוכה
הבת שלי קצת אחרי גיל שנה התחילה להבין איך נוסעים בזה בלי שידחפו אותה , והיום בגיל שנה ושבע היא חולה על זה

כשבעלי יבוא אני אשאל אותו אם הוא יודע איזה דגם זה

ומקפיצה לי

יש לי דיס המלצה כללית.
תוודאי שהידית מתחברת טוב וניתן לכוון איתה את הבימבה.
לנו יש בימבה שאי אפשר לחבר את הידית נסיעה והיא מחוברת עם כפתור פלסטיק שאם לוחצים עליו הידית יוצאת החוצה. מכיוון שזו לא האיכות הכי טובה, בירידה אני ממש מפחדת להחזיק ושזה פשוט יישלף החוצה. וגם אי אפשר לכוון אז כל רגע צריך ליישר אותו בחזרה אם הוא לא יודע לכוון את ההגה.

ממליצה על איש ואישה אבל אפשר כל מה שמתאים לכם

שבו ותלמדו ביחד

באיש ואישה יש גם מבוא ביולוגי....

ממליצה אם את מרגישה שיש צורך לפנות למדריך חתנים ולקבל הדרכה חדשה ומותאמת... אף פעם לא מאוחר מדי..

דווקא לגבי היריון ולידה אבל הגיוני שלא יבין, אני בעצמי לא ידעתי הרבה בהיריון הראשון שלי - לגמרי אפשר ללמוד את זה יחד!

את כל התהליך .
לגבי דיני כתמים זה מסובך, ולא כל אחד יכול להורות/לפסוק.

לא יודעת אצל מי בעלך למד וכמה מפגשים הם עשו,
בעלי למד אצל בוגר קורס הדרכת חתנים של מכון פועה, ופוסק במראות- ככה שכל שאלה הולכת אליו- נגיש וזמין.
הם למדו ממש רציני לפני החתונה, משהו כמו 6-7 שיעורים.

אולי אפשר שבעלך יעשה שוב קורס מזורז אצל מדריך מוסמך? אפילו שילמד את החומר לבד?
ממש לא הכל צריך ליפול עלייך

את כל ההלכות שקשורות לנושא
כתמים, פרישות, חציצה הכל...

אפילו יותר יסודי בעיני מהנשים- לפחות בעלי למד הרבה מהמקורות עצמם בגמרא ובראשונים ואת כל ההשתלשלות פסיקה..

וגם אם לא עד כדי כך- בודאי שאת הרגיל צריך שגם הוא ידע

ואת כל השיטות גם לפרישה וכאלה. נשמע שהמדריך חתנים שלו עשה חצי עבודה. חופשי שולחת אותו ללמוד דיני נידה אם עדיין לא למד....
איך שאני רואה אתזה זה יותר אחריות שלו משלי....

זו תופעה ידועה ולא נובעת מחוסר הבנה בהכרח. אולי עדיף שאת תשאלי? אני אישית עושה את זה, ומעדיפה ככה. הוא שולח או מניח ואני מתקשרת לשאול או לפרט אם צריך

אנחנו למדנו אותו דבר מבחינה הלכתית, נפשית / רגשית כל אחד למד מה שמתאים לו... 

 

וחוץ מזה, שלפני הלידה ובמהלך ההריון הוא ישב שוב אצל המדריך חתנים שהנחה אותו (גם טכנית, מתי נאסרים בלידה וכל הנושא הזה, וגם נפשית מהותית כזה נתן לו הדרכה מה זה אשה אחרי לידה וכו' דבר מעולה, כי כמה שאני אסביר לו, יותר חכם שמנקודת מבט של גבר מול גבר זה יותר מובן משום מה...כולל הסבר מה עובר על הגוף ולכן למה אני צריכה הרבה עזרה בהריון ואחרי הלידה ופתח עם זה שחובה עליו להביא לי מתנה אחרי הלידה )

כדאי ממש שבעלך ילך שוב למדריך חתנים (אולי אחר שיעשה עבודה כמו שצריך) ויסביר לו,

או שתלמדו ביחד. זה סופר סופר חשוב!

בהצלחה

 

ולגבי התיווך בין הרב לבינך, זה לא בהכרח תמיד כי הוא לא יודע הלכות אלא לפעמים זה ככה, לא מעביר במדוייק. (גם בעלי שמבין כמוני לפעמים מדבר עם הרב שונה ממה שאני אומרת, ואז אני פשוט לוקחת את הטלפון ומדברת בעצמי... ואחרי כמה פעמים כאלה  אם הוא הולך אליו פיזית הוא חוזר מולי על מה שאני אמרתי ואני מתקנת אותו עד שזה מובן לחלוטין. )

אם לא נעים אז יותר נח בטלפון או אפילו בכתב בהודעות.
ברור שיהיה לו קשה להסביר אותך, גם עם כל ההדרכות שבעולם...

ואם את מרגישה שיש פער שחסר- יאללה שבו תלמדו יחד. תסבירי לו.
אני לא חושבת שיש צורך שידע את פרטי ההלכות בשבילך. את יכולה וצריכה לפסוק לעצמך לא דרכו.

אבל רק שיבין אותך ואת המקום שלך בשביל הבנה ותמיכה

בקניון רחובות

נותן דיסק של הסרטה של כל הסקירה

יש לו הסדר עם כללית לא יודעת לגבי מאוחדת

קודם כל זוגיות זה עבודה. תמיד ולכולם. דבר שני, מי שגורמת לך לעין רעה כזו על עצמך, לחסום!! לא משנה כמה כיף להסתכל, והיא בטח לא אשמה, ועדיין זה לא שווה את מה שזה עושה לך. דבר שלישי, לכתוב אהבת חיי לוקח בדיוק שתי שניות, את גם יכולה לכתוב את זה בפייסבוק, זה בטח לא אומר דבר וחצי דבר על החיים האמיתיים וברור שלא על כל רגע בהם...

 

וחיבוק! יהיה טוב טוב טוב..

ורוצה לומר רק שמכירה איך הולך בישיבות, כשיש ביקורות, לא נותנים לצאת

רק אם זה ממש חתונה או משהו ממש דחוף.\ישיבה שלא עוברת את הביקורת 

צפויה להפסדים רבים....

תנסי לחשוב על הצד הזה...

אני בטוחה שתמצאו זמן נוסף ואיכותי לעצמכם. 

חיבוק על הביאוס...

סליחה אם זה קצת בוטה במצבך הנוכחי.
אבל תראי מה זה עושה לך.
גם ככה מבאס לך בגלל שהתכנית התבטלה, וגם ככה התכנית היתה מוגבלת בגלל אילוצים, אז עכשיו באה איזו מישהי, שקמה על רגל ימין הבוקר ואתמול היתה לה שיחה ממש טובה עם בעלה ולכן היא חשבת לשתף את כל העולם בהרגשה הטובה שלה וכתבה על בעלה שהוא אהבת חייה.
ואת רואה את זה, והלב המכווץ שלך עוד יותר מתכווץ וגורם לריחוק.
אז מה טוב בזה?
מה????
מה טוב בלהיכנס לחיים של אחרים?
מה טוב בלהכניס אחרים לחיים שלך?

הנה, אמרת שהיתה לכם שיחה טובה, והמחשבות מהפייסבוק הרסו את ההרגשה שלך.
מה עוד צריך כדי להבין שהשיתוף האינטנסיבי הזה הוא מזיק?
מה נראה לך, כשתהיה לה מריבה מגעילה עם בעלה היא תשתף בפייסבוק? מה פתאום.

הצורך שלך להרגיש אהבה כזאת לבעלך הוא מאוד מובן!! ולגיטימי!! אבל גם לגיטימי שלא מאה אחוז מהזמן מרגישים ככה, כי אנחנו לא בסרט.
וצריך להבין שהאהבה היא דינמית, עולה יורדת ושוב עולה ושוב יורדת.
אבל מה שבטוח, שאם רוצים אהבה אמיתית שתגדל, אז הדבר הראשון שצריך לעשות זה להפסיק להיכנס לחיים של אחרים כפי שהם מוצגים ברשתות החברתיות. זה פשוט שקר אחד גדול עטוף בזהב ונצנצים.
מקןה שלא עצבנתי אותך, אבל זה ממש צעק מהדברים שכתבת.
מאחלת לך מלא שמחה ואהבה אמיתית, פנימית וממלאת.

גם כשלפעמים ממש מתחשק לי.
מעדיפה להישמע קוטרית ולשתף בעיקר בקשיים ולא להוציא לאחרים את העיניים.
ברור שלפעמים משתפת גם ברגעים השמחים והטובים אבל צריך כל כך להיזהר בזה.
אני הטוחה שגם לכם( לפותחת) יש רגעים מהממים ועכשיו הכל אולי נראה שחור כי קצת קשה אבל שלא תיפול רוחך ממה שאחרים כותבים או אומרים כי בטוחה שגם להם יש,רגעים מורכבים ופחות יפים כמו כל אחד..

קודם כל חיבוק על הבאסה מיום הנישואין. מאוד מבאס.
לגבי ההיא מהפייסבוק-
זה אכן לפעמים לא נעים לראות מישהי שמציגה זוגיות מושלמת/ לראות שוג שמבלים בלי סוף ונראה שלא חסר שם כסף/ הרבה פעמים זה גם בילויים וגם זוגיות/ ולראות שכל הזמן מעלה כמה הילדים עןזרים לה ואיך הבית מאורגן וכו'..
אבל- אל תשכחי שאת אף פכם לא רואה מה קורה בבית. את רואה רק מה שמציגים לך. והאמת? כשאני רואה מישני שמציגה זוגיות מושלמת בצורה מוגזמת אני קצת חושדת שלא הכל טוב בפנים. שזה נסיון הסוואה.
אנשים אוהבים להציג לעולם את המושלמות שלהם. לא את החסרונות. היא לא תעלה לפייסבוק את הויכוח מאתמול ואת הכלים שהוא לא שטף ואת האיחור שהוא דפק לערב הזוגי. היא תראה את האוכל והחיוכים. וחשוב לזכור את זה!!! ולא ליפול בפח.
לכל זוג יש תקופות יותר ופחות ולכל זוג יש חילוקי דעות וקשיים לפעמים.
בטוחה שגם לך יש רגעים שבעלך אהבת חייך!
ולסיכום- גיסתי סיפרה לי שהיא חברה בקבוצת פייסבוק סגורה ובתגובה לאיזה פוסט היא ראתה שחברה שלה מהעבר מגיבה- תיזהרי ושימי לה ככה בעלי בגד בי. ואז היא גילתה שאותה חברה בדיוק התגרשה והיא היתה ממש מאותם אנשים שמעלים כל הזמן חיבוקים גיפופים חופשות פוסטים אוהבים ומשפחה מהממת ומושלמת חסרת צרות. אז זה רק כדי להראות לך עד כמה הפייסבוק משקר.
אני מכירה עוד זוג כזה שהעלו כל הזמן ופתאום הודיעו על גירושין- הגיוני שזה היה שם כל אותו זמן מתחת לפני השטח...
תשמחי בך ובבעלך ותסירי עוקב ממי שלא עושה לך טוב.
בהצלחה!!

באמת מבאס :/
(טוב נו אני ביום הנישואים הקאתי עליו את חיי זה היה בהריון...)

כתבת שכל אחד הלך לעיסוקיו מבואס עם עצמו.

אני חושבת, (ומנסיון קל) שזאת בדיוק הזדמנות להתחבר ולהתאהב, דווקא מהמקומות האלה.

כי איך אומרים? מכאן אפשר רק לעלות.

לכי, תקני משהו שהוא אוהב (שוקולד, בורקס, גלידה, מגנום וכו'), לכי אליו לכולל אם יש אפשרות, תבקשי ממנו שיצא ל5 דק' הפסקה.

תביאי לו, ותגידי לו יום נישואים שמח. זהו. אולי גם פתק.

תראי לו שחשבת עליו, למרות כל הבאסה.

די בטוחה, שהוא כ"כ ישמח, וגם את (אין כמו להפתיע) וזה יעלה לכם את המצברוח, ותוכלו לבחון ביותר אוביקטיביות ושמחה מה אפשר לעשות (אפשר לחגוג יום נישואים גם יום אחרי... או אפילו ביום שישי)

יכולה להגיד לך מנסיון, שהרבה פעמים דוקא מהמקומות האלה הזוגיות שלנו עלתה והתחזקה יותר.

והיו רגעים כמו שאת מתארת (מדברים אחרים) שזה מה שעשיתי (או שהוא חזר הביתה הכנתי אוכל שאנחנו אוהבים וכו') וזה כאילו הצית מחדש הכל וכל הבאסה נעלמה.

 

בהצלחה ושוב, חיבוקים רבים, באמת מבאס.

 

(ולגבי ההיא מהפייסבוק - כתבו לך פה כבר באריכות, רק אציין שכן יש אנשים שזה נראה מושלם אצלם, ויתכן שגם באמת טוב להם. אז מה. את לא יודעת מה קורה בתוך הבית, איזה תכונות יש לו שמוציאות את דעתה, ואולי היא בעבודה תמידית בזוגיות... צריך לזכור כל הזמן לא להשוות. לא כי בהכרח מי שמציג זוגיות מדהימה יש לו זוגיות פח, אלא כי לכל אחד יש את הניסיונות והחיים שלו. וכל אדם הוא שונה)

 

ועוד משהו, לדעתי תשתפי אותו. ברגשות שלך, במה שאת חושבת, בקנאה שלך. אין דבר פסול בקנאה, זה ממש אנושי. והרבה פעמים בן הזוג שלנו יכול לתמוך בנו, ולהראות לנו שוב את הדברים הטובים שבנו ולתת לנו כח לעבוד על עצמנו לא לקנא / לא להשוות...

אנחנו מתכננים ומתכננים ובסוף בגלל אילוצים כאלה ואחרים הכול מתפקשש לנו ברגע האחרון בהתחלה כל פעם היינו מתעצבנים ורבים אחד עם השני ועם הזמן למדנו לזרום ולאלתר מהרגע להרגע, ופתאום מגלים שהערבים הכי טובים זה שמאלתרים איזה ארוחת ערב נחמדה ממשה שיש במקרר עם כמה נרות שעושים אווירה רומנטית ורגועה אפשר קצת לשים מוזיקת רקע רגועה שאוהבים וראה איזה פלא מערב מבאס שלא עשינו כלום יצא ערב נחמד וזוגי בבית שלפעמים אפילו יותר כיף לנו מאשר היציאה שהתבטלה לנו.

בקיצור לפעמים צריך לאלתר (נגיד אם אתם לא גרים רחוק מהכולל שלו הייתם יכולים פשוט להיות לבד בבית. ומיניסיון שלי יש הרבה זמן ממתי שמכריזים על ביקורת עד שהביקורת הולכת ולישיבות אין בעיה שהאברכים לא יהיו כל עוד בסוף הם יגיעו בזמן לביקורת)

בתור אחת שסגרה אותו בגלל הסיפור הזה
הרבה אנשים מחצינים דברים, מספרים לעצמם את הסיפור הורוד(למרות שיש הרבה בוץ), מצטלמים (מאה תמונות עד שתצא התמונה המושלמת)
אל תאמיני. באמת.
ויש לי כמה חברות עם אלפי(!) עוקבים, תמונות מהקטלוגים ומשםחה מהסרטים, ואני שומעת על הכמעט גרושין שלהם, ועל הטיפולים הזוגיים והכל. אז מה אם היא אומרת שהוא החבר הכי טוב שלה והוא קורא לה מאמי.
זה פייק. חתיכת פייק.
ב"ה הזוגיות שלי טובה, ואף אחד לא רואה ושומע כמה. גם לקרובים אליי אני כמעט לא מספרת. וגם אנחנו לפעמים רבים. ומשלימים. אבל כשיש ביטחון אין צורך לצרוח לכל העולם.

תכננתם משהו לכבוד המאורע- משמע הוא חשוב לכם ואתם גאים ביום הזה.
היום הזה הוא שלכם ובשבילכם. מה שהצלחתם להכניס לתוכו אשריכם.
כל השאר זה בונוס!

(ממני שלא זכרה את היום נישואים העגול הראשון שלנו ושלא ציינה יום הולדת עגול לפני כמה שנים ושלא... טוב הבנת)

תזכרי שהתוכן שאנו מכניסים לחיים שלנו זה מה שהם. אין מצווה מיוחדת לחגוג דווקא בערב כזה או אחר.
וחגיגה של קימה מתוך נפילה היא חגיגה עוצמתית הרבה יותר.
קומי, תתנערי מהעפר, הדמעות והחמיצות,
תתכני משהו כיף טוב וריאלי ופשוט שיצליח לצאת לפועל.
תני לעצמכם את ההזדמנות לחוש ולאהוב
תראי שיכול לצאת טוב מכל הסיפור הזה.

מי שלא נופל לא קם.
בהצלחה ומזל טוב!

בחורה מדהימה אחת שנרצחה עי בעלה המנוול לפני כמה חודשים, כל הפייסבוק שלה מלא הילולים ותשבחות לזוגיות ופרגונים לבעלה הרוצח.
הפייסבוק זה לא ראי למציאות, זה אולי ראי למשאלות לב ודימיונות.

אומנם מכורה לפורום ולווצאפ. אבל לפחות מהפייסבוק הצלחתי להימנע עד כה.

השרשורים פה עפים בקצב מסחרר

העניין הוא שכמו שכתבו בשרשור הקודם, יש נשים שאפילו מיץ לימון יעלה להן את הסוכר. ואם כבר דואגים לה לאוכל, אז אולי לא כדאי.
אני הייתי מעדיפה משהו להעסיק את עצמי - ספר, יצירה, תלוי בתחביבים

וכמו שכתבו לפני ספר/ערכת יצירה זה לגמרי כיף כשאתה תקוע בבית...

סכרת הריון

בהצלחה!

אממ אז רואה שאולי אוכל זה באמת מסובך מידי
נשאיר את זה לאמא שלה....
רעיונות לספר טוב?
או משהו אחר?
היא אוהבת אומנות אז רעיונות כאלו יתקבלו בברכה..

אם זה הסגנון..
יש את הקטע של הכובעים הסרוגים, אולי אפשר לקנות ערכה אינטרנטית או סרטונים ביוטיוב ואז החומרים (חוטים, מסרגות) לא חושבת שיכלה הרבה..

ספר, אולי משהו לקראת הלידה, "נשמה שנתת בי" של הרבנית דנה סליי.

זרקתי דברים אבל ממש לא יודעת אם זה הסגנון..

איזה אלופה את!!

במבה גם מותר (עם עדיפות לשקיות קטנות שהן מנת ביניים חוקית)

ולחזור בחזרה?

אם לא, תנסי לברר על מקוואות אחרים, אמור להיות מקווה תורן בערים גדולות שנשאר פתוח עד מאוחר, וללכת אחרי שהאירוע נגמר.

בתוספת תשלום..

תצטלמי ואחרי החופה תצאי מהר לטבול ותחזרי
תתאפרי במקווה

ופשוט טובלת למחרת
לא נעים אבל חוסך את כל הכאב ראש

נכון שבהתחלה זה יוחר ברגוע, אבל זה לא אומר שאחכ אי אפשר

זה שונה אם זה בר מצווה של בן של אחות או חתונה שלה..

אבל פתוח עד 12 בלילה שזה מצוין... נכון שעדיף כבר להיות מותרים באירוע.... אולי עדיף לטבול לפני ולאחר ,?? מחשבות ... תודה בנות

אבל זה היה חורף והטבילה הייתה מוקדם...
דווקא זו הייתה חוויה מהממת שחזרנו מהחתונה לחגיגה הפרטית שלנו...
מרגיש לי שבקיץ פחות אפשרי...
אם יש מקווה קרוב הייתי בורחת באמצע. כמובן מגיעה מוכנה לגמרי, לפני החתונה משתמת באיפור בסיסי בלבד ולא עמיד ומתקתקת תוך חצי שעה.
העיקר בשמחות.

אולי לבקש היתר מרב לטבול מוקדם יותר ביום השביעי?
בדיעבד זה מותר עם היתר חריג. אולי אם תסבירו לרב שאתם גם ככה בתוך התארגנויות לאירוע ולא יכול להתקיים ביניכם מגע עד אחרי האירוע, כשכבר עבר צאת הכוכבים בוודאות- יתירו לך לטבול לפני? נגיד בשעות הצהריים לפני ההתארגנות לאירוע? ז"א לא ממש על הבוקר, אלא שניה לפני הלחץ של ההתארגנות ואז בטוח אין סיכוי לנפילות...
ועם האישור של הרב (אולי צריך גם רב שאתם סומכים עליו וגם רב של המועצה המקומית?) ללכת לבלנית.
מעולם לא ניסיתי, אבל נשמע לי כמו משהו ששווה לבדוק...

צריך היתר מרב אבל גם למצוא מקווה שנפתח מוקדם...

אמרו שזה היתר שנותנים במקרים קיצוניים לדוגמא אם הבעל לא בעיר/בחו"ל ועד שיחזור יהיו מותרים
ויש סיבה ממש מוצדקת להתיר

אבל אולי כן שווה לנסות... פשוט לא לפתח ציפיות

כבר באירוע עצמו. אז זאת אופציה.

ומקסימום עם הסכמה של שניכם אפשר לדחות ביום.

כאילו לחזור מחתונה מרגשת ולהתבאס שהבעל במיטה השנייה?

אני לא רואה סיבה לצאת מגדרי בשביל לטבול בזמן במקרה כזה

אז לחכות יום אחד ולטבול בנחת ושיהיה ערב שקט של הזוג ביחד, מניחה שזה מה שאני הייתי מעדיפה

והלוז מתנהל בראש ובראשונה לפי זה, זה כזה מעיק וקשוח ודופק.

אם לתת לה לנהל הכל או לא

השמים לא יפלו אם מחכים עוד יום (אלא אם מנסים להרות וגם אז לרוב לא)

מבינה שהתחושות האלה והדיבור הזה מגיע בעקבות קושי..
אבל בעיני זו בחירה שלנו איך להתייחס אליו....
זה כמו לומר על אוכל, איזה מבאס זה שהדבר הזה תוקע לנו את החיים. והלוז מתנהל בראש ובראשונה לפי זה, זה כזה מעיק דופק וקשוח...

כי הרי לכל מקום שאת הולכת (טיול, עבודה, או סתם בבית) את צריכה לתכנן איך ומה תאכלי. ולהקדיש לזה זמן מחשבה ואנרגיה של ביצוע (גם אם את קונה הכל מוכן).
אני ככה מתייחסת למצווה הזאת. זה חלק מהחיים בטוב שלהם.
ולומדים איך להכניס אותה ללוז בסבבה בלי הסטריה ועם כמה שפחות דרמות..

מציעה להתייעץ עם רב גדול
אני זוכרת שיש אפשרות כזאת אם האיפור שלם לטבול עם האיפור
ואז את באה כבר מוכנה (שיער, גוף), אל תאכלי שם שום דבר, במקווה תתנצלי ותבקשי רשות לעקוף,מאמינה שיתנו לך, מקלחת בזריז, עיון ואת במים ...

עוד אפשרות זה באמת לבדוק אופציה של אחרי האירוע (למרות שבאירועים כאלה אצלנו נגמר ממששש מאוחר, אז תוסיפי לזה התארגנות וזה נשמע לי לא ריאלי)

או לדחות אם שום דבר אחר לא הולך... למרות שזה באמת באסה

זה חיסון שלא מכיל נגיף חי, ומותר בהריון.

כי שאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה לי לא לעשות את החיסון השני.
מבחינתי זה ממש קשה כי זה אומר לוותר על עבודה שאני מאד מאד רוצה.

זה עניין של ידע, זה חיסון שמותר בהריון. כנראה הרופאה הזו לא כל כך בעניינים.

ממש הרגעת אותי.. כי אני כבר הבנתי שעלי לוותר על העבודה הזו

החיסונים היחידים האסורים בהריון הם אלה המכילים וירוס או חיידק חי מוחלש, כמו MMR. 

אשמח לתגובות ממי שזה קרה לה..

לא לקחתי את השני כיוון שאני בהריון. ולא נאלצתי לוותר על העבודה.
(אבל התחלתי כבר על סמך הראשון)

אני ממש מקוה שיוותרו לי על השני.
אני אמורה להתחיל בשע''צ והבנתי שהם מאד מקפידים..

באיזה שלב של ההריון היית? הסכימו לחסן אותך?
אני ממש לא יודעת מה לעשות .היום שוב דברתי עם הרופאה והיא ממש הפחידה אותי שמסוכן לעשות את החיסון השני.

היו לי תופעות לוואי של בחילה וסחרחורת אז את החיסון השני חיכיתי לאחרי שבוע 16 ובאמת התופעות היו קלות יותר.

מרגיע אותי לדעת שאפשר להתחסן ..

זה קורה מכיוון שהחלב אם הוא מרוכז יש בו את כל מה שהיא צריכה במדוייק, בלי שאריות.
היא םשוט מעכלת את כל החלב. במלואו.

המדד לאם היא אוכלת תקין זה יציאות רטובות.

שיכול להיות עשרה טיטולים עם יציאות ביום או טיטול אחד כל עשרה ימים. וזה טווח התקינות...

@אין לי הסבר @סיפור_של_הלב @והרי החדשה

הרגעתן

ומעדכנת שיש סגולה חדשה לפורום

הייתה לה עכשיו יציאה היה צריך להחליף את כל הבגדים

היו על כך שרשורים כאן.
למשל: חלומות בהריון- יש מה לעשות? - הריון ולידה

וחיפוש בגוגל מביא שהנושא אף נחקר במסגרת עבודה לתואר שני בפסיכולוגיה
חלומות אצל נשים בעת ההריון

או בדברים הזויים שאני קמה ואומרת לעצמי מה היה עכשיו

גם אני קראתי שזה משהו די נפוץ

כל בוקר בעלי שואל אותי בצחוק איזה סיפור אני אספר לי היום... כל לילה חולמת חלומות מוזרים

ומסתבר שחלמתי על זה שאני ביער עם מלא דדבורים ומנסה להעיף אותם מהפנים

והוא אומר שממש הזזתיאת הידיים כאילו בתנוםה ליד הפנים וכשקמתי ישר שאל מה חלמתי חחחחחחח

כשעניתי לו הוא התפקע מצחוק כי אמר לי ממש הזזת אותם חחחחחח

זה היה בתקופה שהנקתי, לא מנעתי ולא קיבלתי וסת, אחרי איזה זמן של חלומות הזויים ומוזרים, חלקם מפחידים ממש שאני זוכרת אותם עד היום, בדקתי הריון ואכן זה היה זה.. פעם אחת גיליתי בחודש שלישי ופעם אחת ברביעי.. קיצור אצלי זה ממש תופעת הריון

לא פשוט בכלל. קשה כל כך שאין כיוון ואופק לגבי העתיד. במיוחד שכבר יש ילדים. קשה שהבעל כל כך עמוס.
הגיוני מאוד שיש רגעים שמרגיש שכבר אין כוח לכלום. במיוחד בהיריון. אבל אם את מרגישה ככה לעיתים קרובות אז כדאי אולי לפנות לעזרה מקצועית. שמעתי שדיכאון אחרי לידה לפעמים מתחיל גם לפני הלידה, אולי כדאי להתייעץ אם רופא ולראות אם בזה מדובר.
ובאופן כללי לחיים, חשוב שיהיה סדר ושגרה, משהו שממלא את היום בתוכן גם אם זה לא התחום שאת רוצה לטווח ארוך, אולי תנסי לחפש עבודה אפילו זמנית עד שתחשבי לאיזה כיוון את רוצה להתקדם, גם עבודה משרדית, סייעת בגן או מוכרת בחנות. אולי יועץ תעסוקה יוכל לעזור לך לחשוב על העניין.
ולגבי הילד שלך, תוציאי מהראש שלך כל מחשבה של רחמים עליו שאת האמא שלו. ה' שלח לך אותו אז כנראה שאת האמא הכי טובה ומדוייקת בשבילו ואני בטוחה שאת משקיעה בו ועושה לו טוב. זה שאת עוד לא יודעת מה הכיוון שלך המקצועי בחיים ממש לא עושה אותך אמא פחות טובה.

יכולים לכאוב. אצלי היו צירים כואבים, גם חודשיים לפני הלידה.
אם היית במיון, הם בטח נתנו לך הנחיות באיזה מקרה לחזור.

אבל הוא היה מאוד רך והרופא נתן לי הנחיה לנוח שבוע וחצי... לקחתי חופש מחלה ונחתי ובאמת זה ממש עזר. הנפש שלי הייתה זקוקה לזה גם והרגשתי איך זה משפיע על הגוף.
אולי את צריכה קצת לנוח את תמיד אומרת פה שאת עובדת מאוד קשה בעבודה והרבה שעות אז אולי זה wake up call עבורך שתנוחי קצת

ומחר שוב ביקורת

עוקבים שזה לא מקצר שוב את הצואר. ואם כן אז בטח יתנו זריקה להבשלת ריאות.
לא נראה לי שיש לך מה לעשות מעבר לזה חוץ מלנסות להסיח את הדעת כמה שיותר.
חיבוקים!

בסוף ילדתי אחרי התאריך

בס''ד

 

לא כיף כשאי אפשר לצלם את הילד נורמלי....

למה הזעם

זה ממש לא היה נראה שהיא פשוט "לא שמה לב.."
הלבוש כולו היו פרובוקטיבי.

אולי אני תמימה, אבל אני מצפה שאם מישהי מגיעה למסיבה של גן דתי, שקצת תכבד בקוד לבוש רואי. ואם במקרה אין לה בכלל חצאיות נורמלית בבית לפחות שתשב בצורה מתאימה ולא (תסלחו לי אבל...) כמו ילדה בת 3 שכל הרגליים שלה פתוחות.

מקווה מאוד שהאבות שהיו שם לא שמו לב, ולא היו צריכים להתמודד עם זה באמצע מסיבה טהורה של הילד שלהם.

כואב לי הכפייה החילונית המזעזעת שיש בארץ שלנו, ואנחנו לא זועקים עליה ואפילו התרגלנו.

ואני זועמת שאני שהייתי צריכה לשלם את המחיר ובקושי יכולתי לצלם את הילד שלי. (מזל שהצלחתי למצוא זווית נורמלית שהסתירה את הרוב...)

התחתונים של הסבתא לא מהווים התמודדות או פיתוי.... ואני בטוח שיש גנים דתיים יותר שבהם לא היית נפגשת בתחתוני סבתא בשום מצב. אישית אני מעדיפה לשלוח את ילדיי לגנים שבהם סבתות מתקבלות באהבה בכל לבוש אבל בטוח שיש מסגרות שמותאמות גם לסולם הערכים שלך.

מעירה לה לא רק בשביל התמונות בשביל הילדים זה ממש לא נעים חחח

לק"י

ואצלינו ההורים יושבים מול הילדים.

מבינה ממש.. אבל נראלי הייתי מצלמת ושמה אימוג'י גדול או מתשתשת בדרך אחרת את החצאית של הסבתא, יש היום בפלאפונים כל מיני דרכים לעשות את זה.. סתם אומרת פשוט אם עוד מישהי תתקל במקרה בבעיה כזאת..
מבינה את הבאסה והתסכול הכללי שלך!

לפעמים נשים לא מס9יק מודעות לאיך שזה נראה ממול...

תודה!

היא אמורה לדעת את הנהלים

קבלתי מייל כזה גם. מסמכים מצורפים לך בקישור שהם שלחו במייל.

כי אני מקום 25. מקווה שזה אכן נכון

ה5 מקומות אחרונים נתונים לשיקול דעת הנהלת המעון עצמו והם יכולים להעדיף מישהו במקום ה28 על פני מישהו ב5 המקומות האחרונים.
כנראה שבמעון שאליו נרשמת הם מקבלים כהוא זה את הרשימה ולא משנים כול מיני דברים של פרוטקציות.

זה באמת היה נשמע שמבחינת המעון עצמו הרשימה עומדת בעינה אלא אם כן וועדת ההשמה תקבל איזה ערעור

את חוסנת לזה כשהיית תינוקת..

כוחל נוגדנים לcmv כנראה מתישהו חליתי בזה
אבל שמעתי שזה מסוכן ואני לא מןצאת מידע בשום מקום בקשר לזה
בגלל זה אולי יש פה חכמות ממני שנתקלו בכך

ואז שומעת משהו ומבינה שלא נזהרתי

בטח שלא אם זה תינוק קטנטן שלא כזה חשוף ואין איזה מגיפה של אחת המחלות האלה שמסתובבת ברוך ה'.

מעולם לא שמעתי על בעיה.

כמו על כל תינוק רך ולא מחוסן. את מחוסנת להכל ממה יש לחשוש? ותינוק בן יומו לא ממש נחשף למחלות ונגיפים בדרך כלל..

ןכן אני לא נגעתי בן מהחשש שחלילה אעביר משהו בדיוק באתי מבחןץ וזה

לא נשמע שיש ממה להילחץ💕

אגב, חיסון ראשון שתינוקות מקבלים זה נגד צהבת היפטיטיס B, שההדבקה בדרך כלל היא ע"י מגע של דם בפצע פתוח או בבליעה, זו מחלה קשה ואת לא חולה בה ב"ה, וגם אם כן, הסיכוי שהיית מדביקה אותו די קלוש

ויש לי גם אחלה מזכרת של החיסון הזה ביד חחחחח

והאמת שנותנים אותו בירך...🤭

אני לא ילידת הארץ
יש לי ממש חור בתאכלס 2 בזרוע מהחיסון הזה ומעוד אחד שכחתי איזה

להמנגיומה?🤔

אמא שלי סיפרה לי
השני לא זוכרת
אני לא נןלדתי כאן

הוא חולה במשהו?

תינוק שנולד וטרם עבר חיסונים
שמעתי שזה לא ככ טוב לאישה בהריון להיות בסביבתו
שאלתי כאן, אולי הטעו אותי

לא הייתי חוששת להתקרב ולהרים.. ואם את רק שוהה בבית בכלל אין סיבה לפחד
מקס' אם מלחיץ אותך תשטפי היטב ידיים בסיום הביקור.
החיסון הראשון הוא צהבת b.. הסיכון שתידבקי מזה בתינוק בן יומו לא נראה סביר בכלל, ובכלל יש כאלה שמראש מוותרים ולא מחסנים בחיסון הזה בגיל לידה(כל אחד וסיבותיו שלו, ובבקשה שלא יהפוך לשרשור חיסונים)

לא לא יהפוך סתם כי באתי לבקר מוקדם את החברה והוא טרם חוסן מבחינת התאריך
ותודה על המידע
קצת הרגעתן אותי חייבת לומר

הרבה מחלות מסכנות עוברות דרך מעבר של נוזלי גוף. כל עוד שמרת שלא ייכנס לך לאיזה פצע דם של מישהו אחר, או קיום יחסים עם מישהו לא מוכר..אין מה לחשוש בכלל!

א. המצאות של המחלות אליהן מחסנים בשיגרה נמצא בשכיחות מאוד נמוכה בארץ באופן כללי.
ב. יש יותר סיכוי להידבק במשהו ויראלי כמו שפעת במעלית, בקניון, באוטובוס או במקום ציבורי אחר מהסיכוי האפסי עד מאוד שתידבקי בדבר כלשהו מתינוק קטנציק. גם אם נישקת אותו..
הכל טו ב

אם את מחוסנת כמו שצריך ממש לא הייתי חוששת.
ובכללי, פחד לא בריא. כמובן שאנחנו עושים השתדלות לשמור על העובר שלנו כמה שאפשר, אבל כדאי למצוא דרך לעצמך לסגל לך שלווה נפשית ובטחון, לא לחשוש כל הזמן מ"מה אם..."..
בהצלחה יקרה, המשך הריון מלא ובריא

רוב החיסונים הם למחלות שלא קיימות כמעט בימינו

הראשון בכללל זה צהבת שלאף אחד כמעט אין
ממש ממש לאצדחוף לחסן אותו מהר אגב
ובטח לא להיות לידו

אבל היא עכשיו ישנה בטוח
מגיבה כדי שיקפוץ לי מחר ואזכור להתקשר אליה

לק"י

ואם את לא עובדת/ לומדת (ואולי יש עוד דברים), את לא זכאית להנחה.

ברגע שאת מקבלת דמי אבטלה זה כן נמשך.

ואז אם מחלקים את הגלובלי ל4 שבועות זה לא יוצא מספיק שעות
אני מנסה לבקש מהם שיתמחרו אחרת את המחיר של השעה(שה במילא גלובלי אז זה לא משנה בכלום) ואז אולי..אבל לא בטוח שיגיע ל24 בשבוע

תיאורטית הם יכולים לבדוק..

יכול להיות שבבדיקה לא יצליחו לראות בגלל התנוחה של העובר.

מתבצע אצל רופאים מסויימים. יש השתתפות מהקופה לפחות על סקירה אחת אם אני זוכרת נכון. ממליצה להתקשר לקופה לקבל רשימת רופאים שמבצעים סקירה ולבחור רופא מקצועי. נ.ב. לרוב לרופאים טובים צריך לקבוע מספיק מוקדם תור, בגלל שכתבת שאתם לפני שקיפות כדאי לך להזדרז להתקשר. בסקירה עצמה הרופא עובר על כל הגוף לראות שהכל נראה תקין. אצלי לקח כעשרים דקות. ממש מרגש לראות שכבר בשלב כזה יש את כל איברי הגוף, האצבעות הפצפוניות וכו . מומלץ למצוא רופא עם סריקה תלת מימדית.ורק אומרת, אצלי אמרו שזו בת בסקירה המוקדמת ובסקירה המאוחרת אמרו שזה בעצם בן, אז תדעי שגם שם אין 100% אמת. מה שכן, אם אומרים שזה בן, לרוב זה לא משתנה בהמשך

בהצלחה והמשך הריון קל ומשעמם!

עובדת עם הכללית ומהמממתת

בהצלחה!

הזמנתי תור דרך הזימון תורים
ראיתי שפה יש רשימה של רופאים בהסדר עם מכבי שעושים סקירות. אולי יעזור לך

20210621133140.pdf

בהריון גם מה שלא הגיוני הוא הגיוני

זה קשה לפעמים, אפילו כשב"ה זכית להריון, לראות מישהי בסביבתך שנכנסה להריון כל כך בקלות ובלי לרצות אפילו, כשאת כל כך התאמצת וכאבת בשביל זה. כל עוד את שומרת את זה לעצמך (כי היא באמת לא אשמה שזה ככה) אז זה טבעי ולגיטימי.

היא גם בת יחידה, ההורים שלה משקיעים אצלה על רופא פרטי, הכל פרטי, ואולי אני גם רוצה קצת.
ולחשוב שאצלה הוא לא כזה רצוי כמו אצלי

גם אני שומרת לעצמי הרבה תחושות
לדעתי כדאי לא לשמור רק בבטן

אז שיתפתי פה🙂

מצויין גם

וזה עוד יותר ברור לי ממה שרשמת פה. אני רואה את מה שכתבת עליה וכל מה שאני חושבת זה קודם כל באסה להיות בת יחידה, ואז גם שההורים ככה מעורבים ובטח לא משחררים את ההריון ואיזה חפירה, ועוד לגלות הריון בשבוע 14 כשלא מתכננים, איזה כאפה זה.. בקיצור, לא אומרת שאת צריכה להלקות את עצמך כמובן, או להתכחש. פשוט לשבת עם עצמך ולראות מה יש לך שהוא טובבב וכן זה אצלך בראש בלבד ואף אחד לא שומע אז-אפילו שהוא טוב יותר משלה. זוכרת שפעם הייתי בשיעור של הרב יגאל כהן והוא אמר שכל מי שמרגיש שיש לאחרים יותר ממנו ומה יש לזה ואיך יש לזה, הוא מבקש שהוא ישב בבית ויחשוב מה יש לו יותר טוב מלרב יגאל כהן בקיצור, זה אימון טוב לך לכל החיים, כי המוח פשוט לומד לעבוד ככה... לא רק בסיטואציה הזו.. 

 

ואת מהממת.. איזו חברה טובה..

מקנאת בכלל במישהי שנכנסת להריון בלי מוכנות לכך.
מניסיון
זה יכול להיות סיוטטטט

תחשבי מה זה אומר לגדל ילד בתוך הגוף שלך כשאת לא יודעת אם את בכלל רוצה אותו?
תחשבי שיום אחד בהיותך רווקה היית מתעוררת עם בעלך לצידך. בלי שבכלל חשבת על חתונה או נישואין וכו. פשוט נוחת לך בבית..
זו תחושה נוראה
לקום בבוקר ולגלות שהחיים שלך משתנים בבת אחת ללא הכנה מוקדמת.
וזה מצפון
אוהו.. כמה מצפון יש בהריון כזה.

מקווה מאוד בשבילה שהיא תקבל את ההריון הזה בשמחה ותוכל להתחבר להריון ובסופו של דבר- לילד.
אבל זה מאוד לא פשוט ולא מובן מעליו שהכל טוב.

זה אומנם ניסיון אחר משלך אבל ניסיון לא פחות קשה.

תקבלי את עצמך על סך רגשותייך,את אנושית מה שאומר שאת מורכבת. יש גם רגשות חיוביים וגם שליליים. וזה בסדר גמור. זה נורמלי. הכל בסדר איתך
ואחרי שאת מקבלת את עצמך, את יכולה לעשות בירור עם עצמך של מה את מרגישה ומאיפה זה מגיע ומה יעזור לך להרגיש ולחשוב אחרת. קנאה זה בדרך כלל נובע מתחושת חוסר, ייתכן והיה לך כזה חוסר ואת עו ד לא סיימת להתאבל עליו.ייתכן ויש לך אמונות מסויימות לגבי הריון שקרה על ידי טיפולים, ייתכן ואת כואבת עדיין ואת צריכה עידוד ותמיכה ולמצוא דרכים למלא את עצמך. חיבוק והריון קל

לפעמים זה כלכך קשה לפרגן למישהי שנראה שהולך לה בקלות מה שאנחנו התאמצנו עליו מאוד. מאוד.
מכירה את התחושה מעצמי, שלקח לי כמה שנים להתחתן ומאז שהתחתנו עדיין לא זכינו להיריון, וחברות סביבי כבר בילד השלישי ב"ה... ולא תמיד פשוט לי לפרגן להן על ההיריון והלידה.
מה שלי עוזר מאוד - לחשוב שהקב"ה נותן לכל אחד את המסלול שלו. לפי כוחותיו ויכולותיו. הדרך שאני עוברת מדוייקת לי, והדרך שחברה שלי עוברת מדוייקת לה ולא מתאימה לי בכלל. ואם היה קורה לי מה שקורה לה, זה לא היה טוב, ולהפך.
מקווה שזה יעזור להקל על ההרגשה המובנת כלכך

לכל אחת מתי היא תהיה בהריון ואיך ,

ב"ה שתלדי לשלום וגם שהחברה תלד לשלום

גח את וגם החברה שלך
ולא עם תחושת האופוריה של ההריון
אני שומעת על נשים שמתלהבות מהריון וילדים כשעדין אין להם ילדים, ובאמת שמבחוץ זה נראה או איזה ילד מתוק ואיך בא לי ילדים.
אבל זה באמת קשה. ולדעתי כשתתמודדי ים הגידול תפסיקי עם ההשןואות לאחרים. אני באמת לא מבינה את הנשים שנכנסות להריון אחרי הריון. לפעמים אני באמת תוהה אם זה רק אנחנו שכל כך קשה לנו. ולא יודעת עם המילה קנאה מתאימה אבל אני שומעת למשל על בת דוד שלי וכמה עזרה יש לה מהסבים שהלוואי ולנו היתה עזרה
היו לך שנתיים רק את ובעלך- זמן של זוגיות נטו. זה משהו למשל שלי אף פעם לא היה וגם לחברה שלך לא.
תסתכלי על הטוב שיש לך ואל תשווי את עצמך לאחרים.

יש לי חברה שהביאה אחרי שנתיים פלוס ולא היה לי ככ נעים לספר לה כי אני נכנסתי אחרי פחות משנה..לא יודעת מה היא חושבת על זה אבל בתכלס כשחושבים על זה כל אחד והנסיונות שלו , לך עם ההריון ולה בדברים אחרים (אול יהיו לה אתגרים קשים יותר במהלך ההריון או בגידול הילדים? אולי חלילה בעיות בשלום בית? אולי עברה ילדות קשה? אין לדעת). אני באופן אישי וואלה סובלת מהרבה עניינים אישיים ולא על כולם כולם יודעים..אז למה שלא עכשיו יבוא לי קצתתת בקלות? מבינה מה אני אומרת? כי לי היה בראש ש"למה היא חיכתה ככ הרבה ואנע ככ בקלות נכנסתי למה שיגיע לי בכלל? וזה עושה תחושה שבאמת לא מגיע לך שיהיה לך את זה כשאחרות ככ נאבקות..אבל זו מחשבה די הרסנית ושגויה כי כל אחד והמסלול שלו
אפשר להסתכל על זה ככה אין לדעת לאן החיים יובילו את שתיכן

נכנסתי בספונטניות פעם שלישית...בקלות ממש

ומקנאה באלו שלוקח להן זמן שחיכו ממש להריון

קיצור כל אחת והקטע שלה...

מה אני אגיד לך

הייתי מקנאה שהיא גילתה בשבוע 14
פשוט חסכה לעצמה את הסיוט הנוראי המתקרה תחילת הריון
על זה לא הייתי סולחת 😁

או למעון?

קודם להירשם למעון, אחרי את רשומה למעון ויש לך אישור קבלה את יכולה להתחיל עם הגשה בקשה להנחה.

אתם רשומים במעון מסוים? סליחה על השאלות, רק מנסה להבין איך לכוון אותך

ילדה ראשונה... אז הכל חדש לי

בגדול הרישום השנה היה ארצי, היו תאריכי רישום וכל אחד נרשם למעון שהוא רוצה. השבוע התקבלו התשובות באיזה מעון הילד שובץ.

מה שזה אומר, שמנהלת המכון שאליו את רוצה לרשום, אמורה כבר לדעת האם יש לה עוד מקומות לשנה הבאה. תפני למנהלת המכון ותשאלי אותה האם יש מקום ואיך ניתן להירשם. אחרי שתקבלו אישור קבלה למעון (מקווה שיהיה לכם מקום, הרבה מעונות כבר תפוסים, תתקשרי למעון בהקדם) תוכלי להגיש בקשה להנחה. אם כי אני לא בטוחה שההגשה נפתחה כבר לשנה הבאה

אבל יודעת שהרבה סובלות מזה, מכירה באופן אישי לא מעט כאלו, וזה אחת התופעות הכי מעצבנות בעולם אז מאחלת לך שתמצאי פתרון שיקל עלייך ולא תסבלי!!

עודף רוק עודף ליחה ונזלת...
הייתי צריכה כל היום לירוק. מאתגר כשנמצאים בחוץ....
עבר רק בלידה.
סיוט ממש! חיבוק לך .

היה לי את זה ב2 ההריונות. עודף רוק מטורף עם טעם מגעיל של מתכת/חול/מר. כל היום היתי יורקת ושמה לידי אמצעים לזה- כוס/טישו/מגבת
פשוט זוועה זוועה כל היום היתי יורקת בממוצע כל 2-3 דקות!!
זה לא עבר עד הלידה

כל תחילת ההריון הנוכחי, זה היה סיוט. קראתי איפשהו שזה קורה כשזאת בת (ובאמת אני בהריון עם בת;)) וזה באמת עבר מתישהו, ישמצב שבסוף השליש הראשון.

בעקרון פשוט סבלתי בשקט עד שזה עבר.אבל כן, זה סיוט

אבל זה נגמר לי רק אחרי הלידה וזה היה סיווווטטטט!

כל רגע הייתי צריכה לירוק.

שבוע 7, יש עודף רוק וגם עודף הפרשות מימיות... לא נוראי, אבל ניכר שיותר מלפני.
רק בתחילת הדרך אז קשה להגיד אם עובר, מניסיוני לפחות

יש לי יותר רוק וגם יותר סמיך כזה..
אבל משתדלת לא לייחס לזה חשיבות ואני הרבה עם מסטיקים אז זה מעביר את התחושה
כן בלילה יוצא שיש רוק על הכרית 🤣

אבל כן ירקתי כל הזמן לטישו כי לבלוע עשה לי בחילה
וגם לי הרופאה אמרה שזה עובר בלידה
עבר בשליש השני ברוך השם!!!

רק להתחזק בתפילות!
הלוואי שתבשרי לנו בשורות טובות בעז"ה!

בעיניי כ'בשורות טובות'🤦‍♀️

אם ייפול תשמחי שהכול בסדר ומה שרצית קרה.
אם ימשיך יש לך 9 חוד’ להתכונן ללידה, להתאהב, לרצות....
בינתיים תנסי לישון כמה שאפשר. חהירגע.
להזניח כל מה שלא דחוף.
אני למשל מורידה בישולים וקונ אוכל מוכן, אבל כל אחת מה שיכולה.
תני לעצמך שבוע שבועיים, אחר כך תוכלי לחשוב יותר ברור...
מקווה שתצליחי לעשות הפסק זה הכי יעשה לך טוב אני מאמינה....
שיהיה רק טוב!
”אך טוב וחסד ירדפוני’’- לפעמים התחושה היא שהטוב פשוט רודף אותך!
אבל בעז’’ה אחרי המשבר תוכלי להתבונן אחרת...

נשמע כמו משהו להשליך על ה' שיעשה את הטוב ביותר עבורך... הלוואי ותרגישי ככה...

ולומר לך ששום רגשי אשמה על מה שאת מרגישה הם לא במקום כרגע
כל מה שאת מרגישה נורמלי מאד וזה שאחרות מצפות ולא מקבלות לא קשור אליך בכללל.
תני לעצמך לכאוב להיות מבולבלת ותתפללי לה שיעזור לך להתמודד עם מה ששלח לך. הוא אבא שלך. תגידי לו הכל. 💕💕💕

מתפללת שהקב"ה יעשה את הכי טוב בשבילכם!!!