בס''ד
בעיניי זה חינוך מעולה -
צריך לחנך לנתינה ולחסד
וצריך לחנך להקשבה לגבולות של עצמינו (מה אני יכולה ומה אני לא יכולה)
צריך לחנך ללהתחלק
וצריך לחנך ללכבד את מה ששייך לשני (הצלחת של מישהו אחר)
וגם לתשומת לב לאחר (את עוד לא אכלת, את בטח היית רעבה ורצית את מה שהיה לך בצלחת)
*
מה שתפס אותי זה הביטוי ''להרוס הכל'' 
מאמינה שלא התכוונת כפשוטו 
אבל רציתי להגיד על זה משהו.
רק בשנים האחרונות הבנתי שלא אוכל לחנך באופן מושלם.
שנים הייתי בסוג של חלום כזה.
כלומר לא חלמתי להיות אמא מושלמת-מושלמת...
אבל קרובה לזה 
אבל האמת היא שכמו כל תחום בחיים, מושלם יש רק אצל הקב''ה (נראה לי שזה ביטוי שממעתי מ@נגמרו לי השמות)
אנחנו לא נהיה הורים מושלמים
והחינוך שלנו לא יהיה מושלם
לפעמים יהיו דברים לא בדיוק עקביים
לפעמים נתנהג בצורה לא מספיק טובה
לפעמים נטעה ונבחר בחירות לא משהו
לפעמים נפגע בילדים שלנו
לפעמים נהווה דוגמא אישית שלילית דווקא
...
אבל אם הרוב הוא טוב - הטעויות, המעידות וה'כישלונות' האלה לא יהרסו את כל העבודה הגדולה שלנו חלילה.
מה שחשוב באמת זה - מה הרוב. מה הכיוון הכללי. לאן מאמצינו פונים.
מה שחשוב זה ה-70-80-90% הצלחה (משתנה לפי ימים ותקופות). וזה כבר ענק ענק!!
[בטח עם הורים מתחשבים וטובים שכמוכם! 
שמכבדים אחד את השני ככה!
שמשתדלים לחנך לערכים כאלה טובים וחשובים!
ושחיים את חייהם מתוך מודעות ומתייעצים כאן...]
ובקיצור - אשריכם ואשרי ילדיכם ❤