בעיני, כל עבודה שאתה לא אוהב, לא תצליח לשרוד בה.
קל וחומר כשזה נוגע להוראה.
בהוראה לפני הכל צריך נשמה ואהבה לתלמידים.
זה בסדר שלא תמיד תהיה סבלנות, אנחנו גם בני אדם.. וזה בסדר לכעוס, אבל נקודת המוצא צריכה להיות אהבה לכל ילד וילד ואמונה בחשיבות המקצוע וההשפעה המטורפת שלו על בני אדם (אמנם קטנים אבל בני אדם).
אם לא קיימת האהבה, זה פשוט לא יעבוד. זה מקצוע קשה ברמות ותובעני גם פיזית אבל בעיקר רגשית.
ואם ירגישו עלייך שאת במקצוע לא מהסיבות הנכונות. ההורים יעשו ממך קציצות.
וגם זה ככ לא פייר כלפי הילדים שיקבלו מורה שפשוט לא שמחה לראות אותם בבוקר, ושמזייפת בשביל שיהיה לה חופש בקיץ.
אני לא מכירה אותך, ויכול להיות שאת מוכשרת בטירוף ותהיי מורה אלופה, וככה באמת אני מקווה!
את כל זה אני כותבת לך בתור אחת שיצא לה לעבוד כמורה.
גם אחרי ימים ממש קשים, הייתי קמה בבוקר בתחושה שאני רוצה להיות מורה יותר טובה לתלמידים. להיות יותר שמחה איתם ובשבילם.
גם כשהורים אכלו לי את הראש על שטויות, וגם כשהרגשתי ממש גרוע.
אני מאחלת לך לקבל החלטות שיעשו טוב לך ולסובבים אותך, ובעז"ה שתהיי שמחה ושלמה בהן❤