פורום הריון ולידה (עמוד 2055)

למרוח וזלין על האיזור.

כך אמר לי הרב בזמנו...

 

רק לא סמוך מדיי לבדיקה

אפשר למרוח חומר סיכה (לא ווזלין. בכלל לא בריא לאזור)
אבל לא צמוד לבדיקה כי זה בעיה הלכתית.

לשבת באמבטיה לפני ולנקות קצת עם היד כדי שלא יהיה צורך לעשות הפסק יותר מפעם אחת.
לחכות קצת אחרי השטיפה שתחזור הרטיבות הטבעית

וכשאת בודקת- לאט לאט ובזהירות להכניס את העד, לא ללכת עמוק מדי כשכואב (נוהגים לבדוק בכל פינה אבל כשיש כאבים אפשר להקל יותר, אם לא בטוחה מה וכמה כדאי להתייעץ)

ואם באמת את מרגישה צריבה ואז יש לך דימום קל או טיפות דם. להתייעץ אישית אם זה מתאים לפצע אולי אפשר לזהות שזה פצע ולתלות בזה

לי מאוד עוזר

הכי רך שאני מצאתי בינתיים זה בדי פנינה הורוד.

א. להרחיק מאוד את השטיפה באזור מההפסק. כי השטיפה עושה יובש לוקח כמה שעות עד שהאזור נרטב מאוד.
ב. למרוח וזלין כמה שעות קודם לכן.
ג. להשתמש רק בעדים רכים. אני אוהבת יהודית ועדי צח בלבד.
ד. ללכת לרב שיודע לפסוק לפי צבעים. ואם הדבר חוזר על עצמו וברור שזה פצע (לפי הצבע, המיקום, ולפי התיאור שלך אם היה כאב).
מניסיון סעיף ד הוא הכי הכי חשוב. 6 שנות ניסיון כמעט לא היה לי טבילה בלי שאלות של פצעים. ברוך ה' שהרב שלנו יודע לפסוק לפי צבע. כיום לפי הסיפור ובגלל ההיסטוריה שלי הוא מתיר לי הפסקים עם פצע על הפעם הראשונה.

עזרת ממש

הרבה יותר נוח ועוזר לעשות את הכל בעדינות..

בזמנו גם אני בהפסק אחרי לידה הרגשתי שאני פוצעת את עצמי.

העובדה שהיו לי תפרים בלידה
+ אמירה שלי לרב שאני חושבת שאני פוצעת את עצמי
+זה שהכתם על העד היה בצד ולא במרכז

הספיקו לרב להתיר.
לא הייתי צריכה לעשות הפסק נוסף

והרב אמר שזה פצע ועדיין פסל!!
רק אחר כך הבנתי שזה רב שאוסר הכל וממש התעצבנתי על זה🤦‍♀️ אבל הלך על ההפסק הזה

כשלי רב אמר משהו שחשבתי שהוא לא נכון ושהוא סתם מחמיר אז התקשרתי לרב אחר, גדול ממנו ואמרתי לו ששאלתי רב אחר והוא פסק שזה אוסר ושאלתי מה הוא אומר.
הוא התיר לי.... (אחרי שנזף בי לא לעשות את זה שוב)

אז זה לא מלכתחילה לשאול כמה רבנים אבל יש מציאות כזאת בהלכה...

אותי לימדו שבנושא של טהרת המשפחה מותר ורצוי לשאול דעה נוספת ולציין ששאלת רב והוא לא מצא דרך להתיר.
(ובהחלט הייתי מציינת גם שהרב אמר שזה פצע ולא התיר)
זה הזמן להחמיר בשלום בית...

ואם יש לך פצע זה ממש לא הזמן להמשיך לבדוק ולבדוק. את פוצעת את עצמך עוד יותר

לקנות עדים ממש רכים
להשתמש במגבונים אינטימיים כדי לנקות לפני כן (הציל אותי!)
להשתדל להיות בתנוחה נוחה עם פיסוק גדול

וזה עזר.. רק לא להסתכל על האצבע אם זה בבדיקה של 7 נקיים..

כמו ג'ל סיכה על בסיס מים.
אפשר להשתמש בג'ל אזארקאין כי זה גם מאלחש תוך כדי ויכול למנוע את הכאבים שגורמים להתכווצות שירים ויותר סיכוי לפציעות.

ומכניסה לא מרגישה כמעט כאב..וזה מותר

\

לי מאוד עזר.

שאם את מתפטרת לטובת טיפול בילד אז את צריכה לחכות 90 יום ואז תקבלי.

לא לדמי אבטלה.

התפטרות לצורך טיפול בילד (זכות) – כל-זכות

אפשר להתכתב עם נציג מהביטוח הלאומי באתר שלהם. ממש נוח (:

חברה עשתה את זה ..אפילו כמה

אם יש לך וותק תעסוקתי כמובן

אבל בגדול כן

יש כאלו שיעודדו יותר ביציות למשל, ויש את האוביטרל שעוזר לתזמן את זמן הביוץ, שלמשל לא יפול בשבת..

למה הוא לא נתן לי לנסות לפני כן באופן טבעי אם אין לי בעיה של ביוץ?

אולי תחפשי בגוגל?
אבל בכל מקרה, זו שאלה לרופא שלך למה החליט להתחיל ככה. אולי גם תלוי בת כמה את וכמה זמן אתם מחכים, כי IVF אפשר להתחיל רק אחרי 3 הזרעות עם הורמונים, אז אולי בגלל זה? 🤔

אני יודעת למה זה נועד
לגרום ליותר מזקיק אחד מבייץ
השאלה שלי למה לא ניסה קודם על ביוץ טבעי עם זקיק אחד

ואם לא אולי תנסי להתקשר למחלקת נשים בבי"ח

אצלי גם התחלנן הזרעות עם גונאל ואין לי בעיית ביוץ/ ביציות/ וכו׳
זה מגרה את השחלה, מייצר יותר זקיקים וכך מגדיל את הסיכוי.
אני לא רואה בעיה עם זה- סהכ מגדיל יותר את הסיכוי.
יש כאלה שעושים בהתחלה על טבעי- לדעתי אם אפשר להגדיל סיכוי אז למה לא?

כי הבנתי שקודם מתחילים הזרעות ללא הורמונים
זה הרגיש לי כאילו ישר מפעילים את התותחים הכבדים

עד עכשיו לא הצלחתם,נכון?
אז חבל על הזמן כדאי לך לתקתק את זה עם הורמונים,כי זה מגביר סיכויים מאוד

אני באה להרגיע
הזריקות הן כדי "לבטח" שהביצית תהיה חזקה ופורייה...
זה תהליך נורמלי ורגיל.

השתדלות קטנה אז למה לא

הי יקרה

ממה ששמעתי עד עכשיו ומהניסיון שלי

תמיד מתחילם עם הורמונים

כי אם כבר עושים מעכב אז מעדיפים עד הסוף

לי היה פצע ממש בפתח צווואר הרחם - שזה מקום ממש רגיש, וכל פעם שהייתי עושה הבדיקה, התנועה של הסיבוב של הבדיקה היתה פותחת את הפצע מחדש.

 

דבר ראשון - הפצע מעולם לא גרם לדם לצאת החוצה ולגרום לכתמים, אלא פשוט לנקודות אדומות על הבד של הבדיקה.

 

דבר שיני - היה לי את הפצע הזה למשך 4 חודשים בערך - וכל פעם מחדש הוא היה נפתח שוב (כנראה שלוקח לפצעים שם זמן עד שמתרפאים), כך שזה שלא עשית בדיקה במשך שבוע לא אומר כלום....

 

בקיצור - נשמע שיש סיכוי שזה באמת פצע, אני הייתי הולכת לבדוק.

אפילו רק כדי לסגור את הפינה ולדעת בוודאוץ שאתם אסורים ולא להישאר עם הספק..

וסתם הערה: זה נכון שממש ממש קשה להיות אסורים חודשים אחרי הלידה, אבל יש הרבה נשים במצב הזה וזה ממש נורמלי.

אני ב"ה אחרי המון לידות ואף פעם לא טבלתי פחות מחדשיים אחרי הלידה ומכירה עוד נשים כמוני..
אז כמה שזה קשה, זה גם נורמלי..

ושוב, מקווה בשבילך שיסתבר שזה אכן פצע..

אם חודשיים אחרי לידה עוד לא טבלת, כדאי לשאול על תחתונים צבעוניים בשבעה נקיים.

כי את באמת סמוך ללידה ועוד הגיוני שיש דימומים.
אבל- אם זה כן פצע. אז להצליח לטבול עכשיו יעזור לך מאוד אם יהיו שוב כתמים (כשאת כבר טהורה ועם צבעוני יותר קל לא להאסר)

אני הכי מבינה בעולם את החשש ללכת לבודקת טהרה. בכלל לא בטוחה שהייתי הולכת במקומך.
אבל אם יש לך באזור בודקת ואת מוכנה ללכת זה יכול לעזור לך מאוד אם היא תזהה פצע.

בטוח שהכתם אוסר? מדבריך נשמע שמדובר בכתם על תחתון. סיפרתם לרב הכל? חודשיים אחרי לידה זה קצת שונה (במיוחד אם ילדת בת)

חודשיים אחרי לידה זה מבאס להיות אסורים אבל זה מאוד מאוד נורמלי. לא כולן מצליחות להתנקות מהר :/

לי אחרי הלידה היה כתם ביום חמישי והשישי וזה לא אסר והצלחתי לעשות בשביעית בדיקה.
תתייעצי עם הרב זכריה בן שלמה

אם ממש בזמן הזה לא הייתי בודקת הכפלה אם שבוע + אז אני אישית הייתי בודקת כדי להרגיע את עצמי..

איך אני שמחה בשבילך יקרה, הבטא נראית לי 💥💥!!
שימשיך בהצלחה ובבריאות אמן !!❤❤

שהיא מגיעה .חוץ מלעשות קורס עם הכנה וידע בנוסף לקבלת כלים לדרכי התמודדות עם כאב זה מאוד מרגיע לקבל ידע ולהרגיש שליטה .אני חושבת שפשוט לזרום כשהלידה תגיע היא תגיע והדברים יתגלגלו מעצמם..להאמין שהגוף יודע ללדת שזה בטבע שלו וזהו לקוות לטוב בעזרת ה'

ולתת יותר אפשרות להתחבר, לקרוא ספרי לידה זה לי לפחות עזר בלידה הראשונה

על "קורס הכנה ללידה אונליין" של בית החולים מעייני הישועה, 300 ש"ח (מחזירים עלות אם את יולדת שם).
שימי לב יש קורס ללידנ ראשונה ויש ללידה חוזרת,
רכשתי (לפני לידה ראשונה בעזרת השם) וממש התחברתי. יש כמה שיעורים של הכנה פיזית ועוד כמה הרצאות רוחניות שכוללות הכנה לבעל!
בהצלחה נשמה בקלות ובידיים מלאות!

אבל זה היה בקורונה שרק באים וטובלים

והבלנית לא בדקה מידיי?

https://mikve.net/mikve/314/

לי לא בדקה מדי, בכלל לא (רק שאלה כמה טבילות אני טובלת לפני שנכנסתי לבור וזהו), 2 דקות והייתי בחוץ.

לא יודעת איך הבלניות שם

נראה טוב, והיא לא שאלה אותי כלום.
אבל צריך לתאם, לפי השעות שלה.

שוקולד מעורר תנועות.

אכילה של מזון מתוק קל חודר לשליה ולעובר ומעיר אותו לעיתים. לעיתים אחרות דווקא האכילה מפחיתה תנועות עובר (תינוק שבע עשוי דווקא לזוז פחות). קחי בחשבון שלא כל עובר יתעורר וינוע בתגובה לאכילה. אכילה מעטה אך מתוקה (אכילת שוקולוד/קינוח 9 יכולה לעורר תנועות עובר.

לחיצות על הבטן – לחיצות עדינות על דפנות הבטן יכולות להעיר את העובר לתנועה. במחלקות מיון יולדות לוחצות המילדות לחץ עמוק על הבטן בניסיון לנער ולהעיר את התינוק משנתו וכך להפיק תנועות עובר.

הרגשתי תנועות.. אז נכון כול בסדר?
וחוצמזה ששלי לא עף על שוקולד..
 

ביום האחות אמרה לי שמים עם קרח פועלים כמו שוקולד ועדיפים עליו

כי זה מייבש את הסינוסים..

פעם אחת לא נורא שלקחת.זה לא כזה קריטי.

אבל תנסי אולי בצל ליד המיטה, להריח שמן עץ התה (מותר בהריון??) והמון תה או שתיה חמה
ולהימנע מחלבי ובננות

איזה באסה

רפואה שלמה

בשורות טובות 🙏

פה!!!!
אי
מאז
להההההה

אימאלה אימאלה!
אלופה!!

מדליה יקרה?
17 מדליות!!!!!

אלופה שאין דברין
אני עדין מסתכלת על המספר ובהלםםםם!!!!

אם אני לא אקפל חמש מכונות, לא יהיה לי מה ללבוש ובטח שלא לילדים..

גם אני חשבתי על זה

וכל פעם שמתי בחדר ריק בבית
היום פשוט התיישבתי לקפל הכל
זה אף פעם לא היה לי
😵
כנראה ככה זה שהופכים להיות אמא לשתיים...
שלא נדבר על זה שמ4 אני ערה

זה המון המון
עם 2 ילדים היו לי אולי 4-5 בשבוע גג

ועכשיו עם כמה וכמה יותר ולא מגיעה לכמות כזאת בשבוע בכלל

נראה לי שדחוף צריך קיצוץ בבגדים זה לא אפשרי להשתלט על כזאת כמות סתם מייצר עבודה

זה מגבות, מצעים, בגדים שלנו
וכו..
לא היינו בבית תקופה ארוכה מאוד בגלל ההסלמה שהיייתה
ושחזרתי רק כיבסתי וכיבסתי
משתי באיזשהו חדר שהינו מוציאים משם בגדים שצריך
בחיי ישבתי וספרתי כמה מכונות היו😆
ויצא 17 ב"ה אחרי שחודש פלוס לא כיבסתי...

אני אוהבת בגדים לי,לבעלי,לילדים..
כל אחת ומה שטוב לה

שנשלפו מהערימה הנקייה וחזרו למלוכלכת ;) ככה שכמות המכונות שהפעלת לא מעידה לדעתי על כמות מטורפת מדי של בגדים🙃 הכל טוב
ואת אלופה!! זה אין ספק🎖

המלצה שלי, כאמא ל8:
להעיף בגדים..!
שלא יהיה מצב בעולם(!) שיש לך 17 כביסות...
לבריאות הנפש..
17 כביסות היו גומרות לי את הצורה....(!!!!)
אני מכבסת כל פעם כ2 מכונות/3 ,
במוצ"ש מגיעה ל4..

אבל 17.. לבכות😭😬

(מכורה לקניות)
איך אני יעיף שהכל חדש?
🙈

שמה לא תתפתי לקנות...😜 (אלא אם כן את מכורה לקניות און ליין...)

ואם את מכורה לקניות....17 מכונות נשמע שאו שתתמודדי,או שתתחילי להגמל...

העיקר במה שתבחרי שיהיה בהצלחה..

🤦‍♀️

אמאל'ה.
למה את קונה להם?
מה כבר יש לקנות?
והאמת, שאני ממש עם האור שבלב...פחות בגדים פחות כביסות.
בכל אופן אלופה על הקיפול. בטח קיפלת בגדים שכבר שכחת מקיומם...

מגיעה לך וואחד מדליה👏👏👏👏👏
צריכה ללמוד ממך🙈

שאפו גדול לך. אמאלה...
ומה שלומך - שלומכם ככה?

מנסים להסתגל לעובדה שיש שתיים שיהיו בריאים
זקוקה למנוחה
מתחילה להתרגל לעובדה שאני אמא ל-2
ומאוהבת בהם
❣️

תהיו בריאים ותשמרי על עצמך.. חלונות, מזרונים ותנור/גז/מקרר וכאלה ימתינו בסבלנות
לא להשתגע עם נקיונות!!
ושיהיה הרבה הרבה נחת בע"ה ❤️

תודי, רק את ואני פה

אין מתי..
מאז שילדתי אטרף.. 2 קטנים
ניקיון כללי
אבל ככר אין חלונות, ומקרר, ותנורים
🙈
הייתה פה מנקה זה כן

המשקופים הדלתות המסילות וכולי-יהיה לך זמן

17 מכונות? איך לא נגמרו לכם הבגדים ...
אז,ברור שמדליה ולא סתם מדלית זהב!!!
ועודדת אותי כי אני מפעילה כל יום 2 מכונות בממוצע( לפעמים יותר עם החלפת מצעים) ועדין לא מגיעה ל17 בשבוע
4 ילדים לכלכנים גדולים חחח
וכל הזמן חברות אומרות לי שאני מגזימה אז עכשיו מרגישה ממש,שפויה חחח

של הרבה יותר
אבל כן זה שיא
אבל עכשיו הכל ריק גם לקפל, גם להפעיל
הכל ריק חחח
עד מחר
🙈

כמה בגדים יש לכם????????
בגד לכל יום בחודש?

בטח הארונות שלכם עכשיו ממש מסודרים

בדיקות של מה?

הבן שלי בן חמישה חודשים היה צריך לעשות בדיקה שכתוב שצריך לעשות בצום, הרופא אמר שוודאי שתינוקות לא צריכים לצום, ושנגיע ככה ויהיה בסדר.
מניחה שבגיל שנה וחצי זה אותו דבר.

אם כן עושים את הבדיקה על הבוקר איך שנפתחת המעבדה. 7:00 בד"כ אחרי צום לילה, לא נורא.
שתיית מים מותרת לאורך כל הלילה והבוקר.
אם יש לך עדיין חלב אם בהקפאה יש מצב שמותר להביא בתוך ה8 שעות (כלומר צריך לצום פחות שעות)
לכן גם ילדים מנותחים ראשונים כדי שלא יהיה להם קשה עם הצום שלפני הניתוח.

התקשרתי לאחיות ואמרו לי לנסות לגרום לה לצום, אם לא הולך אז לא.
נקווה שיהיה חלק...
תודה!!

יש כאלה שהתחיל ככה ובאמת היה הריון תקין וכנראה גילו מאוד מוקדם ויש כאלה שזה היה כימי...
קיצר יקרהה מבאס אבל אין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולחכות..
ובשבילך, אם מסוגלת, להבא (שיהיה בעז"ה הריון הבא! ) לבדוק אחרי איחור וודאי. מונע עוגמת נפש

בהריון הראשון מבטא 27.
נולדה ילדה מהממת.
בהצלחה!!

עשיתי בדיקת דם.. על זה שאלתי.. 

יש לי סיפור כזה עם בטא 26. היום בן חמש.

ראיתי שדיברתי על בדיקת דם סליחה אם זה פגע..

אולי תנסי בדיקה של חברה אחרת

לפעמים לוקח זמן להתאפס וכאלה..
ואיזה בדיקה זה? של איזה חברה?

בהיריון הראשון לא היה לי כוח לעשות כלום כל החודש השני. בהיריון השני ב"ה היה יותר טוב, כך שזה באמת יכול להשתנות בין הריונות.
וגם החששות הגיוניות לגמרי לגמרי, וההורמונים לא עוזרים בעניין. אין מה להלקות את עצמך, החששות לא סותרות את האמונה והכרת הטוב. אנחנו אנשים מורכבים ויכולים להרגיש רגשות מעורבים וזה בסדר. זה גם בסדר שלוקח זמן לעכל את ההיריון, לא בטוחה שעיכלתי את ההיריון הראשון שלי עד כמה חדשים אחרי הלידה.
העצות היחידות שיש לי זה לקבל את עצמך כמו שאת. להבין שאת עוברת תהליך, גופנית ונפשית, וזה נורמלי לגמרי.
ומבחינת הציפיות מעצמך, להוריד כמה שאפשר. אם זה אומר אוכל יותר פשוט, לאכול עם כלי חד"פ, כמה שאפשר להיעזר בבעלך, עזרה בתשלום אם מסתדר. ולדעת שזה בד"כ משתפר בהמשך ההיריון. וכמובן לעשות בדיקות דם ולעקוב שכל המדדים תקינים ולקחת ויטמינים וברזל לפי המלצות הרופא זה חשוב לתפקוד במהלך ההיריון.

קודם כל חיבוק. כל כך מבינה אותך!! גם במהלך הבדיקות בהריון ובלידה בכלל פשוט אין פרטיות. צריך למצוא את הרופא.ה שרגישים מספיק לעשות את הבדיקות בצניעות.
לגבי הבדיקות - גם אם זה נראה לך ממש אדום שווה לשאול את הרב. לפעמים זה מותר. (כמובן לא על דעת עצמנו!!)
אני מרגישה שיש הבדל עצום בין בחורה רווקה שחיה לה את חייה בשקט לבין אישה נשואה. ואני מודה על כך. הגוף שלנו הוא השער דרכו יורדות נשמות לעולם ואין דבר יותר מדהים מזה. מחזקת אותך ומזדהה איתך בקושי.

אבל באיזה שלב של חיי החלטתי שדי!
אז אני מקצרת לבדיקה ביום הראשון והשביעי ואין מוך.
אין שאלות לרב. מחכה עד שיהיה נקי יחסית. אדום וורוד פוסל ואם יש לי ממש שאלה רק אז אני שואלת.
יש לי רופאת נשים ואני אף פעם לא אטבול בשישי בשביל השפיות שלי ושל משפחתי.
החלטתי שנמאס לי שכל הזמן רבנים מסתכלים לי בתחתונים ובהפרשות שלי. נמאס לי להסתבך עם טבילה בשבת ערב. החיים שלי הרבה יותר רגועים ונעימים ככה גם אם זה לא בדיוק לפי ההלכה.

זה כן לפי ההלכה. מה שכתבת מותר לפי ההלכה גם אם יש דעות מחמירות.
ואני מוסיפה: כשצריך אדבר עם יועצת הלכה שהיא אישה. ואם יש אפשרות להביא לה את העדים (אצלינו יש) אז לחלוטין זה מה שאעשה
ולפני שאלך לשאול רב אבדוק בעצמי (עם בעלי) מה כתוב בספרי ההדרכה ואנסה להבין בעצמי. בשביל זה יש אותם.

צריך לשאול רב
אפשר לקבל היתר גורף כשיש סיבה ספציפית אבל ההיתר מגיע צהרב

אני לא באה לומר כלום לאור לציון כי זה אישי ושלה ולא מתערבת

אבל כן חייבת לדייק.. זה לא לפי ההלכה להחליט לעצמך היתרים גורפים

אני יושבת ובוכה

נראה לי שכולנו אם לא רובנו מרגישות ככה

מתביישת לספר איזה משפט מזעזע יצא לי מהפה על העניין רק אתמול

מרב תסכול וקושי

ובגדול מתחברת, למרות שאני הולכת לפי הדעות הכי מקילות שיש, מתוך בחירה.
רק למה את חושבת שה' ברא את המקום הזה בשביל להיות צנועה?
צניעות היא לא מטרה אלא אמצעי....

אנחנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה נתן לנו את תורתו ומצוותיו להיטיב איתנו, הגם שאנחנו לא מבינים איך.

במקום למצוא דרכים להתחמק מההלכה, אולי כדאי להתחזק באמונה?

לפעמים קשה, לפעמים מעיק אבל תמיד! לטובתינו!!!!

ב"ה אנחנו חיות בדור של שפע, איזה כיף שיש לנו עדים נקיים וחד פעמיים, ויותר מזוג לבנים 1, ופלאפון להתקשר לרב ולא להצטרך ללכת קילומטרים להגיע אליו, ומקוואות בנויות ויפות - ולא איזה נהר נידך, ובכלל את חופש הדת ללכת למקווה בלי להסתתר (מהשלטונות, לא מהשכנות ;) )

בואנה, זו אחת המצוות היחידות שיש לנו הנשים, כמה שקשה וכמה שבתכלס קללה (חוה, עיניים אלייך) - זו מצווה שלנו!

להתחזק ולעשות את רצונו באהבה!

 

אשה לא היתה צריכה לבדוק אלא רק לספור. ולא כל דם היה אז אסור.
אז זה ממש לא להתחמק מההלכה. הרבנים הם אלו שהתרחקו ממה שהיה צריך להיות ושמו גדרות. השאלה היא למה..
ואת זה נשאיר לדיון אחר.
הרבה מההלכות של היום , עם ישראל בכלל לא קיים כי הם לא היו קיימים.

ואנחנו צריכים לקיים את זה כמו התורה שבכתב -אין הבדל!
ותמיד אפשר לבקש את התרבות מרב אבל אסור להחליט לבד

ומוסיפה שהכול בעיניי תלוי איך אנחנו מסתכלים.

כמו שאנחנו יכולים להסתכל בצורה אחת על יחסים- כמה זה מגעיל ודוחה. ושלי.  ומביך ועוד ועוד.
ויכולים להסתכל אחרת לגמרי- כמה זה קדוש. ויפה. ומענג ומחבר. 

 

הכול זה בעיניים שלנו.
 

קחו מצווה אחרת- שבת.

יש אנשים שיגידו שזאת המצווה כי יפה שיש! ולא סתם כל הדתות מעתיקים ממנו. זמן לנוח, לנשום, לנו למשפחה.
ויש שיסתכל על שבת כעול וכקשה בלי פלאפון והמון זמן להעסיק את הילדים.

אנחנו חייבות להכניס לנו לראש שזה מצווה מדהימה!! 
(ממש ממליצה לקרוא את הספר הטהרה בהלכה ובאגדה מסביר שם כמה זה מתכתב בדיוק עם הגוף והטבע!
מונע כל מיני מחלות והכי בריא לגוף ועוד.. מחקרים!)

והיה קשה לי שיצא פה שלכה זה מה באלי ושזורם עושים ושלא זורם לא עושים.

עובדים ה' כי ככה. אין שאלות. מותר לברר ולבדוק אבל אנחנו לא מחליטים את החוקים לעצמנו.
כמו שבלא תרצח אנחנו לא נחליט סתם ומה טוב לי ופתאום היום קשה אז נלך לרצוח (כי זה ברור לנו לפי הערכים והנורמות ומסתדר לנו בראש)
אז ככה בכול דבר.
כמובן שלא משווה ומבינה שזה אחרת. אבל בטוחה שאם קשה יש רבנים שיקלו וימצאו דרך איך ללכת עם ההלכה ולהרגיש טוב.
ויש היום אינסוף אפשרויות...

לא באישי לאפאחת. וכמובן שאת מצווה כ"כ אישית ומתנצלת מראש אם משהי לקחה את זה למקום שלא התכוונתי..
 

למישו קשה שבת למישו קשה כשרות, אבל זה ברמת הסביר, זה לא שזה מצווה של סבל נפשי ופיזי מתמשך כמו של אישה במצווה הזו... זה פשוט מראש סבל וקושי מטורף וכל כך לא נעים וכל כך דורש התעסקויות וזה מכעיס שהגבר לא צריך לעשות כלום ומכעיס שהם לא לומדים בהדרכת חתנים את ההלכות האלו כי נמאס לי להסביר מאפס כל פעם כששולחת לרב.

גם אם נסתכל על המשפטים היפים שנאמרו כאן... בפועל כשהימים נמרחים, שכל יום רצים לרב, שהטבילה נדחית ונדחית וכך גם הארועים וכו, שום דבר לא מעודד. אותי לפחות. וכל הבית משתגע ביחד איתי. וזהו, זה כל החיים הולך להיות ככה...

מי שמצליחה לעבור את זה בכיף בלי קושי וכל המשפטים לחיים עוזרים לה, אשריה.

היום הייתי אצל הרופא, אמר שבועיים של דימום מסיבי של מחזור אחרי לידה זה סבבה, יופי ממש יופי
כבר דחינו 3 פעמים נסיעה משפחתית עם המורחבת בגללי (יומולדת עגול לסבתא) ובסוף זה לגמרי בוטל בגלל הסחבת שלי, ואני לא באמת יכולה להגיד למה.
ויש לי ארוע עוד שבועיים בערך ויכול להיות שזה יצא על טבילה, ואז לכו תמצאו בלנית שתקבל ב12 בלילה או שהרב יגיד אה חפרתם שבא לכם להטהר ועכשיו את דוחה?
והצימר שהזמנתי לקיץ... כולי בפחדים ואוף אין שקט נפשי.

כדאי מאד מאד לדבר עם רב, את עצמך בטלפון
להסביר את המצב.
יש סיכוי מאד גדול שיתיר לך לבדוק פחות

מבינה את התסכול והמרמור. גם אני שם לצערי אז אין לי עידודים בסל.

יש גם אפשרות לתזמן את הטבילות (יותר נכון ,לתזמן א זמן הבדיקה הראשון...)

צנוע זה קדוש.
המקום הכי קדוש בגוף שמשמש להבאת חיים לעולם
(אם תרצו אז הפתח למקום הכי קדוש..)
לכן הוא כ"כ צנוע. כ"כ פרטי. כ"כ מיוחד. שנחשף רק לצורך הבאת חיים לעולם (בין אם זה האינטימיות זוגית ובין אם זה מצד ההלכה והרפואה)
הכל נעשה למען התכלית שלשמו נוצר האיבר.

המוסכמה שקיימת בכל התרבויות ובכל הדורות לשמירת האיזור מכוסה בכל סיטואציה היא יותר מדהימה לדעתי. בסיסי כל כך שכל האנושות שומרת על הכבוד הראוי למקום הקדוש הזה.

לגבי כל הרגשות שסביב ההתעסקות מעודד אותי לפעמים לחשוב שעצם זה שקשה לי החשיפה זה מעיד על בריאות נפשית ומקום נכון שאני מייחסת לנושא. ב"ה שזה ככה. לא הייתי רוצה להיחשף כאילו זה עניין של מה בכך. וגם שזה חלק מתהליך הייעוד שלשמו הוא נברא.

הרבה מההתעסקות (שלי) בגוף נובעת ממקום אינטרסנטי. כי אני רוצה שיהיה לי טוב עם הגוף שלי. (כל עוד מותר כמובן)
בנושא הזה יש לי מקום להרגיש שהגוף שלי אינו אלא בריאה אלוקית שנועדה לתכלית מסויימת. ואני מממשת אותה גם כשקשה לי.

כל זה כמובן בא יחד עם אסרטיביות ויכולת לומר עד כאן גם מבחינה רפואית וגם מבחינה הלכתית.
גפ רבנים וגם רופאים יכולים ורוצים ומנסים לעשות הרבה יותר ממה שיעלה לנו על הדעת כדי לכבד את הגבולות שלנו. רק צריך לא להפסיק להיות נאמנים לעצמנו ולא להתבייש לומר עד כאן. (או לבקש לדעת מה החלופות ומה המחיר של כל בחירה. אבל לא לקבל התורה מסיני כל בקשה להתעסקות עם המקום)
למשל יש רבנים שמלכתחילה מתנגדים לפתרון של בודקת טהרה בדיוק בגלל אי הנוחות של התהליך וכדי לשמר את היכולת של רב לפסוק ולהתיר שלא רק באמצעות בדיקת טהרה.

יש ספר חדש של פניני הלכה בנושא טהרת המשפחה ויש שם פרק מסודר על יולדת וההיטהרות שלה, יש דברים שיולדת יכולה להקל בהם כדי לעזור לה להיטהר. אפשר למצוא בחינם באינטרנט או באפליקציה. יכול להיות שיעזור לך.

המקום שממנו באים חיים
שבו מתקיים חיבור של חיים
שנותן כוחות חיים, חשק לחיים, אנרגיה לחיים
הוא כמו החיים עצמם
מצד אחד יש בהם טבעיות וזרימה,
מצד שני, לא מעט סיבוכים ואתגרים...
ככל שדבר הוא גדול יותר, מהותי יותר, עוצמתי יותר,
יש בו יותר אופציה להסתבכות.
כך זה בהבאת חיים באמצעות פרנסה (לגבר) - כמה כוח וכמה סיבוך יש ב"כסף".
כך זה בהבאת חיים באמצעות הרחם
וכך זה בהבאת חיות לקשר ולמשפחה.
לא תמיד מרגישים את הזרימה והפשטות.

מפה יש עניין של בחירה,
האם לשקוע ברחמים העצמיים על הסבל שיש בדרך לטהרה
או לתת להם מקום מסויים, רגע בחיים, פריקה
ולבחור להסתכל על המהות והעוצמה - על הכוח שטמון בטהרה ובחיבור.
שאת בדרך לשם.
ובבוא העת גם לגלות את המתנות שבדרך,
כל זוג והמתנה שלו...
אם זה שמירה על התשוקה והחשק
או העצמת הקשר הנפשי
או תחושת המסוגלות לעמוד באתגרים
או ביסוס הבית על מסירות נפש לתורה
או אלף ואחד כיוונים שאתגר יכול להביא אליהם.

אל כל האנשים שמלווים אותנו בדרך, אפשר להתייחס כאנשי מקצוע, שזה עיסוקם והם אינם מעניינים אותנו כשלעצמם.
הם חיצוניים לזוגיות, חיצוניים למתרחש אצלנו בקשר באופן אמיתי.
הם רק עוזרים בהיבט טכני מסויים.
החיים האמיתיים, הצניעות, הטהרה, הפנימיות שלנו - הם סוד שלנו שלא נפגע מהצורך לקבל עזרה בתהליך.
כמו שהילד הוא שלנו גם אם המיילדת עזרה לו לצאת וגם החזיקה אותו ראשונה.


ובהיבט הטכני,
אני חושבת שההרגשות משתפרות עם השנים וההתנסויות, מתרגלים למעבר החד בין אפס קשר למקור החיים, לבין קשר מתמיד ויומיומי איתו.
וגם השאלות לרוב לומדים לענות עליהן לבד. והתארגנות סביב טבילה הופכת להיות יותר שגרתית והלו"ז פחות תלוי בה.
וגם מוצאים את השליחים הנכונים בדרך... את הרופאים שמרגישים איתם בנוח, את בית החולים המתאים ללדת, ואת הרב הפוסק שאת מרגישה איתו בנוח. זה חשוב להשקיע מאמץ למצוא כדי שהדרך תהיה טובה ונעימה.
לידה ראשונה היא טלטלה אדירה לחיים בכלל, ולטהרה בפרט! אחריה צריך זמן להסתגל, להתארגן על החיים. להכיר מחדש את המקום, את מה שקורה בו, את מי שקורה לי במפגש איתו.
זה מסע...
שיש בו הרבה למידה והתחדשות ומתנות
(וגם סבל ותסכול ואי הבנה, עוברים בתוך זה ויוצאים לאור).

ונהיה לי קווצ בבטן.

קודם כל חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת...
יש לי כמה פתרונות טכניים ואכתוב אותם בהמשך, אבל רוצה להתייחס קודם למהות. (אם כי אני לא בטוחה שאצליח לכתוב טוב אבל אנסה)

הנרתיק של האשה הוא השער.שער לעולם פנימי גדול ,קדוש ואמיתי שממנו נובעים חיים או חלילה העדר חיים (למשל מחזור שהיה פוטניציאל לחיים שלא התממשו).הנרתיק הוא השער לחיבור עם הבעל ,חיבור גדול ומשמח ,בין שתי נפשות שמתבטא גם בחיבור גופני . כן הכל סובב סביבו.הוא מקור הכוח.

עכשיו אתייחס קצת לטענות שלך.. נשמע שאת מעט זמן אחרי לידה. אגיד בעדינות שאת נשמעת קצת לחוצה סביב כל ההתעסקות במקום..לא רק אחרי הלידה ,אלא גם ב7 נקיים וכו.. וזה לא מצב כל כך טוב. הליכה למקווה ,וארגונים למקווה צריכים להעשות בנחת ובלי לחץ נפשי..וזה לפעמים גלגל שמזין את עצמו, עושים בדיקה בלחץ , לפעמים לפני הזמן, פוצעים את עצמנו, ואז לא מצליחים להטהר וחוזר חלילה... המדריכת כלות שלי הייתה מישהי אולטרא דוסית ואני זוכרת שאמרה לי כל הזמן : בנחת, בלי לחץ. כל הטבילה וה7 נקיים צרעכים להיות בלי לחץ. לאלחץ של האם זה אדום, לא לחץ של לרוץ לרב, לא לבדוק 5 פעמים ביום... נחת זה שם המשחק

2 אני כבר שנים ,בהוראת מכון פועה ,בודקת רק ראשון ,שלישי ,שביעי, בלי מוך . זה לא איזה קולא מטורפת, (אפילו לא בבוקר ובערב ,3 בדיקות כל השבוע סהכ). זה נובע מכך שרבנים יודעים איך התגלגלה ההלכה ואיפה חשוב להחמיר ואיפה מותר להקל. לא להסס להתקשר ולהתייעץ אולי גם על הפן הנפשי והלחץ. (אפשר גם אנונימי).

3. כמה זמן את אחרי לידה? אני חודש מהלידה ואפילו חודש וחצי (6שבועות) אפילו לא מנסה להכניס בדיקה. הגוף עבר טלטלה ככ גדולה, תני לגוף לנוח ,להתנקות אל תחשבי על היטהרות. ככה זה גם אחרי לידה ,יומיים נקי ופתאום שוב מגיע דימום... לכן אני ממש מציעה לחכות זמן וגם בנףש לא לצפות ואז פתאום אפשר להיות מופתעים...

4. בהקשר ל3 ,אם אחרי חודשיים עדיין יש דימום ,זה דבר שצריך לבדוק כי זה כבר לא נורמלי... כדאי לדעת שיש דברים טבעיים ואחרים שגם מקצרים דימום. פעם אחרי הפלה מכון פועה המליצו לי על כדורים שנקראים mn שעשויים מצמחים שבאמת קיצרו לי את הדימום..אבל צריך לבדוק אם זה טוב גם לאחרי לידה ושוב לא לצפות לפני חודש ,חודש וחצי ...

5. עוד משהו שראיתי שעזר לי זה לנסות להתנתק מהעדים, זה לא שלי. זה כבר משהו חיצוני לי. לא לקחת רגשי את מה שהרב אומר על זה . ברגע שזה יצא ממני זה כמו ציפורן שגזרתי או חתיכת עור שנפלה. זה נותן יותר פרופורציה ונחת בכל העיסוק (וגם פחות מרגיש לא נעים ,כי זה לא "אני" אלא משהו טכני שהרב מסתכל כמו בשר וחלב (וככה גם הרב מסתכל על זה) .

6. שוב ,לכתחכילה אני גם לא רודפת אחרי הרבה עדים , כדי לא להכנס ללחץ. מראש בודקת מעט לפי ההלכה ומעדיפה לחכות עוד יום אם לא בטוחה ,ולבדוק רק למחרת.

חיבוק גדול גדול. זה גם קונפליקט שהיה לי בתחילת הנישואים. ברוך ה אחרי הרבה עבודה זה נרגע לי ,(ולא שהיה לי מעט בדיקות אלא שמראש נגשתי לכך בנחת ) אם יעלה לי עוד משהו אכתוב...

וגם ,ממליצה ממש על אסתר גופר .שמעתי פעם הרצאה שלה ועשה לי הרבה סדר ביחס למקום הזה ....

כי אז צריך באמת לבדוק שאכן הכל בסדר ולא נשארו שאריות מהלידה....כמה זמן יש לך דימום גדול גדול אחרי הלידה?

אז מבחינתי זה ביג ביג נואו! ממש לא תקין בעיני.
למה כ"כ הרבה פעמים יוצא לך לשאול רב?
למה לשלוח לו תחתונים? לא מספיק בטלפון? את לא מזהה כבר לבד מצבים שאינם צריכים שאלה?

תראי. אני פתחתי את ספר ההלכה, ומה שלא מעכב טבילה - אני לא עושה. מוך דחוק - שכחתי איך עושים. בדיקות - רק ראשון ושביעי. רב שרצה לשלוח אותי פעם לבודקת טהרה - אמרתי יפה תודה ושלום. וחחפשתי רב אחר, בעל כתפיים ונסיון גדול יותר - שהתיר לי גם בלי בודקת.

וואו שלא הייתי שומרת נידה אם הייתי מרגישה כמוך🤦
את הנובהרינג אני מכניסה בצעדי ריקוד. בזכותה אני מותרת כבר תקופה ארוכה. אבל זו פעולה אינטמית שלי בעצמי, לא רואה בעיה....

אם מתאים לך - או לחפש רב בעל כתפיים רחבות. שיודע להתיר דרך הטלפון (אני נשואה 13 שנה ושלחתי לרב עד אולי 4 פעמים).
או לבדוק למה יוצא לך כ"כ הרבה לשאול ולשלוח עדים/תחתונים.

את כ"כ צודקת , אני ונראה לי כמעט כל אישה יכולה להזדהות איתך.
אבל אני חייבת לעודד שיכול להיות אחרת

יש דברים שבאמת טכנית א"א להימנע מהם- לידה , אמצעי מניעה, בדיקות שחייבים
אבל גם שם את יכולה לנסות להתחבר לעצמך, לקחת כמה שיותר שליטה על הגוף שלך ולחשוב איך אפשר לעשות את זה שיהיה לך הכי נעים וטוב.
למשל חווית הלידה יכולה להשתנות מקצה לקצה מבחינת היחס לאיברים האינטימיים אם את מעורבת יותר בלידה ויותר לידה שבה את מנהלת את העניינים בתנועתיות ובמודעות לתהליך לעומת מצב שבו את נתונה לחסדי הצוות ולא מספיק מודעת או לוקחת שליטה.
קל לדבר קשה ליישם אבל זה משנה את החוויה מאוד מאוד

באותו אופן כל בדיקות הרופא/התקנים/טבעות - את יכולה לבחור לא להתייחס לזה כאל אילוץ מלא. לבחור בזהירות את הרופא/ה שלך ולא לפחד להחליף עד שיהיה לך נעים. לבחור מתי מתאים לך בדיקה פנימית ומתי לא (חוץ ממקרי קיצון של סיכון אבל ב"ה רוב מוחלט של הבדיקות הם לא כאלה)
להתחבר לתחושה בגוף ו"להזמין" את הכניסה לנרתיק מתוך בחירה.

למשל - כשאת בדיקות 7 נקיים התחלתי לעשות כשאני מודעת לנרתיק, מרחיבה אותו, ומזמינה את העד פנימה - נהיה לי הרבה יותר קל גם נפשית וגם טכנית.

במישור ההלכתי- גם כאן תזכרי שהאחריות והשליטה הם שלך. "וספרה לה" !
את פונה לרב שיעזור לך כשאת לא יודעת אבל את לא "נתונה לחסדיו" ולא "תלויה בו". את אחראית על הכל, ואת בעלת הבית על הגוף שלך ועל שמירת ההלכה בזוגיות שלך.
אולי אני סתם אומרת דברים שב"ה לא קשורים אליך, אבל כדאי לך לוודא שגם בעומק התת מודע אין תפיסות כאלה שמחלישות - התודעה הזו חשובה ונותנת מרווח של נשימה ושל שליטה.

וגם פרקטית- לבחור רב שמתאים לתפיסת העולם שלכם ונעים לך להתייעץ איתו מעבר לראיית מראה, או אם יותר נח אפילו עדיף- יועצת הלכה או רבנית (כמובן בקיאים מספיק או שהולכים להתייעץ עם רב גדול ובקיא)
הרבה פעמים ראוי וממליצים למעט בבדיקות כדי להצליח לסיים 7 נקיים, או אפילו ללבוש צבעוני במקרים מסוימים. לפעמים שינוי קטן בהתנהלות שמנה את כל התמונה
אז כשיש קושי, ובטח אחרי לידה- צריך ונכון להתייעץ.

וכמובן שזה לא סותר את השאיפה ללמוד הלכה כמה שיותר, לנסות לזכור ולהבין את המראות שהתירו לך ואסרו לך - עם הזמן תוכלי לבד לדעת לומר שזה צבע שהתירו לך ואפילו לא צריך לשאול או שכן צריך לשאול עדיין כי את לא בטוחה אבל כבר יש לך תחושת בטחון מה קורה

בהצלחה!!

המדריך הישראלי להריון ולידה

טבעי ללדת (כאן יש הרבה תמונות לא צנועות)

זה להיות בבית חולים לא במחלקת יולדות. ועוד עם ילד סובל... ועוד לבד... ועוד בשבת... ועוד יש בעל וילדים בבית... ועוד כשמשתחררים ואי אפשר לחזור... אז ברור שתבכי ויהיה לך קשה... חיבוק גדול על זה❤️ ואין לך על מה להרגיש רע, פיקוח נפש דוחה שבת וזה לא נקרא לחלל שבת. והעיקר שהילד ירגיש טוב ותהיה לו רפואה שלימה🌷🌷🌷

שחבר שלו התחיל להגיד לו מה איך ככה היד קלה על ההדק והיא נסעה ככה ואז הבן שלו הצטרף "לתוכחה" ובעלי ממש נפגע מזה כאילו מה רצית שנעשה הרוםא במוקד( שאליו הלכתי ברגל כי הוא קרוב ממש) אמר שצריך מיון אז אין שאלות בכלל.. ואגב הייתי בטוחה שבסוף אני יגיע גם למיון יולדות אחרי שהמעלית שבת לא עבדה ועליתי ברגל 7 קומות מודה שלא חשבתי שזה כזה קשה.. בקומה 2 כבר לא הרגשתי את הרגליים שלי כנראה שאני ממש אבל ממש לא בכושר

רב פעם אמר לי אפילו ספק מחללים שבת אז בטח עם רופא אמרואגב גם שאלתי אם יכול לחכות למוצש ואמר לי שלא

וממש מעצבן הקטע של המעלית שבת.
אוף.

לא ידעתי אם מותר לי אולי בכל זאת לעלות במעלית רגילה ונגיד לחכות שמישהו אחר ילחץ..

שידאג לעבודת השם שלו קודם.
עשית את המעשה הנכון. אל תתרגשי.

זה שאם ברגע שמחליטים לחלל שבת- זה מה שנראה לנכון, אז גם אם בדיעבד זה לא היה נצרך, זה לא נחשב חילול שבת.
למה? כי אנחנו בנ"א, וההלכה מאוד מאוד סומכת על ההכרעה בשטח. ואם הרופא הכריע שיש צורך- אז עשית מצווה גדולה שנסעת עם הבן שלך לטיפול.
)ואם לא היה איש מקצוע באיזור והייתם חוששים לשלומו, גם אם מתוך בורות, זאת היתה ההכרעה בשטח.).

והלוואי ותהיה לך באמת שבת שלום

כל אחד נהיה לי העזר כנגדו של הקב"ה.

 

מעדיפה לעכל את זה שזה הריון אחרון, לנצל, להנות, להעריך את הזכות הזאת ליצור חיים...

פחות או יותר יש לי כיוון מתי זה יהיה, אבל אין לדעת מה יקרה בפועל (לסיים לפני ה"תכנון" או להכנס להריון בלי לתכנן)

בכל מקרה, כל הריון מחדש מעריכה ומתפעלת

לשלב סיום ההריונות, שהיו התקופות הקשות בחיי.
בהריון השלישי ׳ידעתי׳ שזה הריון אחרון, אבל אחרי כמה שנים החלטתי להכנס שוב להריון, ובו ידעתי בודאות שהוא אחרון.

לפני ההריון האחרון (ילדתי לפני 10 חודשים) היה לי די ברור שזה הריון אחרון מבחינת גיל ומספר ילדים.

לא עשיתי משהו שונה בהריון כן מרגישה שיש לי הרבה יןתר סבלנות לתינוקת גם מהידיעה שאולי זה פעם אחרונה שאחווה לילות נטולי שינה / גזים / שעות על הידיים וכו.

מאד קשה לי המחשבה להוציא אותה מהחדר שלי גם מהסיבה הזו ולכן היא עדיין ישנה בעריסה איתי בחדר.

אי אפשר לדעת לאיפה החיים יובילו אבל על פניו כנראה שלא יהיו עוד ואני שלמה עם זה.

את הכבדות? התופעות לוואי למינהם?
אישית רק חיכיתי שיגמר למרות שיחסית לא היו הרבה תופעות לוואי. בכלל לא מתגעגעת להיות בהריון.

כמוני למשל
נעים מאוד
אוהבת להיות בהריון ואת כל התקופה המרגשת הזו
וזאת למרות בחילות חזקות עייפות ושאר תופעות לוואי

אחרי הלידה הקודמת היו זמנים שחשבתי שהוא יהיה ילד אחרון ואחד הקשיים עם המחשבה הזאת היה שלא ידעתי את זה מראש ולא יכלתי "להפרד" מההריון והתינוקות (ק בשורוק/קובוץ או איך שקוראים לזה) (מהלידה דווקא שמחתי להפרד גם בלי הכנה😏)

שמחתי לעזור

(שמעתי שחיפשו אותי כאן לאחרונה)

אם זה באמת אתה כבוד גדול...
משום מה יש לי תחושה שזו מישהי מכאן שהחליטה לעשות שמח 🙃🙃

שקלתי את זה לרגע
אבל בדרך כלל הוא מיד מתחיל להפציץ..
לא רק בהודעה אחת בודדת...

כותבים את האות ו' כך: וי"ו.
והוא גם לא פיסק בתוכן ההודעה...

מממ, אני לא יודע אם זה תיקני לכתוב שני סימני שאלה ולכתוב "מממ"🤔. נקודה

זו את? @אין לי הסבר

האימוג'י שלי זה- 😌

אני הייתי רוצה לדעת, כן יותר תשומת לב לכל פרט, להיפרד בטוב כזה. גם לידה אחרונה..

אני אומנם סובלת סבל בל יתואר בהריון היפרמזיס קשה,צירים מוקדמים מיליון מעקבים אבל בכל זאת עכשיו כשאני יודעת שזה כנראה ההריון האחרון( לשנים הקרובות ) כי חייבת לתת לגוף שלי,לנפש שלי וגם לשאר המשפחה שלי לנוח ולהתחזק
ובגלל גיל שאני לא יודעת אם אחכ יתאפשר עוד הריון( אולי כן אבל לא בונה על זה) אני שמחה שאני יודעת את זה בהריון זה נותן לי כוח לעבור אותו ואולי לנצל אצלי זו לא המילה הנכונה כי כבר מה יש לנצל( להקיא עוד פעם בציניות כמובן) אבל להשלים בנפש שיכול להיות שזו הפעם האחרונה שאחווה את הפלא הזה למרות כל הסבל..
מקווה שגם היחס שלי לילדה יהיה כזה ובכלל אני מרגישה שההשלמה הזו חשובה בעיקר לי בנפש ומשפיעה על כל היחס שלי לכל הילדים בבית..

לא בגלל ההריון.
אין לי מה לנצל בהריון
חוץ מתנועות שגם הן לפעמים כואבות אבי סובלת מכל רגע
אבל- מרגע הלידה, מתינוק פצפון מהנקות מלהסניף ולהתכרבל
מהבכי של הפצפונים
הייתי רוצה לדעת ולהנות

ב2 ההריונות האחרונים שלי חשבתי שיש סיכוי טוב שזה האחרון.

באחד טעיתי מסתבר, ובשני -  ייתכן מאוד שצדקתי... רק כשאגיע לגיל המעבר - ואעבור אותו - אדע סופית 

הדבר היחיד שחבל היה לי להיפרד ממנו היה ההנקה.

אני זוכרת בשלבי הגמילה (אצלי התהליך הדרגתי, ככל שהחלב הולך ונגמר לי, ולא בהחלטה: עכשיו זו הפעם האחרונה),

כל הנקה חשבתי לעצמי: מי יודע, אולי זו הפעם האחרונה בחיי שאני זוכה לתת את הנתינה המדהימה עם התחושה המופלאה הזאת?? וניסיתי להתרכז בכל מאודי בדבר הזה.

הרגשתי ככה עם כל אחד מהילדים האחרונים שלי. במשך כל החודש-חודשיים האחרונים של ההנקה.

אבל היום - כשנתיים אחרי, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה הספציפית, שרוב הסיכויים שהייתה הפעם האחרונה בהחלט.

 

ולגבי כן או לא לדעת:

לדעת את העתיד זה מסוכן.

זה כמו לשאול "האם תעדיף לדעת בוודאות מתי תמות?" סליחה על ההשוואה.

יש באי-הידיעה מימד מלחיץ, ואולי ידיעה יכולה להועיל בשלב מסויים ולעזור להחליט על הכנה טובה יותר טכנית ונפשית. אבל עדיין אני חושבת שידיעה כזאת היא עצובה למדי וזה גם עלול לרפות את ידינו מלשאוף לעוד - בכל תחום בחיים.

ואני ממש לא נגד תכנון משפחה, להפך, אבל במצב אידיאלי אני חושבת שהחלטה לנסות עוד הריון אחרי הנוכחי, או החלטה שזהו לא יהיה לי יותר, צריכה להתקבל לא לפני\במהלך ההריון אלא זמן-מה אחרי הלידה.

כמובן יש מצבים שונים, ויש גם מצב שההחלטה שלנו לא קובעת כי המחליט שקובע יושב למעלה...

אף פעם אי אפשר באמת לדעת אם זה ההריון האחרון,

יש מצבים שבהם יודעים שכל ילד שמגיע הוא נס בטבע (הרי כל ילד הוא באמת נס...)
ואז כל הריון שמגיע בצורה טבעית או שלא , עוברת המחשבה מי מבטיח שיהיה עוד ילד בגלל הגיל או בגלל סיבה רפואית או בגלל החוסר אמון ביכולת להכיל ילד נוסף..

אני לא בשלב שאני חושבת שזה יהיה ההריון האחרון אבל בהחלט יודעת שכל הריון שמגיע בקלות זה לא מובן מאליו ומידי פעם מקננת המחשבה אולי לא יהיה עוד אחד האם הידיעה הזו תשנה בי משהו ביחס לילדי הזה לילדים בכלל לקושי? האם אצעק עליו פחות אהיה יותר סבלנית? האם אצליח לזכור את כל מה שאני יודעת שנכון בחינוך? האם אתנתק עכשיו יותר?

המחשבה עצמה גורמת להבין שגם אם יהיה עוד הריון הילד הזה הוא ייחודי, וטוב שאקדיש לו הכל כאילו לא יהיה עוד כי הוא יגדל והוא לא יהיה תינוק יותר,

ומצד שני יש תהליך שקשור גם בגיל מי שיודעת בגיל 30 שזה האחרון זה לא כמו מי שבגיל 41 מבינה שלא יהיו עוד ילדים ונגמרה תקופה בחיים.