פורום הריון ולידה (עמוד 2054)

אני משתמשת בזה:
טפטפים פרסטי - משחת שיניים לתינוקות בשילוב אצבעון

וכתוב לא לבלוע, איך אפשר?

טיפות מיוחדות. זה של כצט, תבקשי בבית המרקחת. מטפטפים טיפה, וזה לא מסוכן ושמים על האצבע ומצחצחים ככה בעדינות. אצלי אהבו גם לקחת ולנסות לבד

רוצה לדעת אם יש עליה הכשר ואיזה
(לא לדיון למה אני צריכה הכשר על משחת שיניים, תודה)

@00

אולי על הקופסא היה, לא משהו ששמתי לב, אין לי אותה

הסתכלתי במשחת שיניים אחרת שיש לי מאותה חברה, על הקופסא יש בד״צ עדה חרדית, על השפורפרת אין. יש מצב שזה הכשרות של כל משחות השיניים שלהם.

הכיתוב לא לבלוע, זה סתם כסתח
כתוב שזה מיועד מגיל 3 חודשים, וזה לא במרקם משחה אלא טיפות

לק"י

גם אמרו לי איזה מינון של פלואוריד צריך להיות. לא זוכרת איזה....

בפועל אני בקושי מצחצחת לקטנה ובלי משחה.

אצלי עד גיל 5 אני לא מרשה עם משחה 🤭
רק שני הגדולים רשאים לצחצח עם משחה, וגם זה רק אם הספיקו לעשות את זה מספיק מוקדם 😁 אחרת הם ייאלצו להסתפק בצחצוח בלי משחה.


אבל האמת שזה בגלל הבריאות.
יש משחות טבעיות שמותרות לילדים, כמו הטיפות הנ"ל.

אז אולי אתחיל?
אני גם לא ממהרת להתחיל כי יש לו רק שתי שיניים קטנטנות ומתלבטת אם זה יהיה לו נעים

@יעל מהדרום

ולפי דעתי זה בגלל שהתחלנו עם השן הראשונה
(היום כבר עם פה מלא שיניים ומצחצח עם מברשת ומשחה)

הוא משחק ונהנה
מכניס לפה ונושך ...
כשזה בפה אני מחזיקה איתו ביחד ומשפשפת

הם לצחצח עם משחה מהשן הראשונה. צריך משחה עם 1000 פלאוריד (בדרך כלל זה המשחות שכתוב עליהם לגילאי 6 פלוס כי זה לא מעודכן) ועד גיל שנתיים הכמות צריכה להיות כמו גרגיר אורז ואז זה לא נורא אם בולעים
אני מצחצחת לבן שלי עם אצבעון מול מראה הוא זורם עם זה ובפעמים שפחות זורם אני מביאה לו קודם לעשות בעצמו ואז אני... הבנתי שממש כדאי לצחצח בוקר וערב אפילו בלי משחה

יש משחה של חברת welleda מיועד לתינוקות עם כשרות רבנות לרכיבים טבעונים

יש לי המון זמן פנוי אבל מרגישה פשוט רע- בחילות חולשה ועייפות כבר חודשיים. בקושי מצליחה להביא את עצמי להתקלח. אני כן שמה סומק כל יום כי זה לא דורש אנרגיה, לפעמים גם ליפסטיק, לפעמים כמה פעמים ביום רק כדי להיראות אנושית. גם מדי פעם שמה עגילים מה יכול להיות.

לגבי בגדים אני חושבת שהפתרון היחידי זה להיפטר מכל הבגדים המכוערים ולקנות רק יפים, אפילו לבית שיהיו נוחים אבל יפים , כנל לגבי הלבשה תחתונה (צריכה לעשות את זה). כי כשיש בגדים ככ נוחים וזמינים אין סיכוי שאלך על משהו אחרת אולי לקנות כמה שמלות זה חוסך את ההתאמה של בגדים.
עם כפכפים אף פעם לא הרגשתי שיש בעיה ספציפית

לגבי שיער- מוזנח לגמרי מאה אחוז מהזמן. הלוואי שהיה לי פתרון מהיר לזה

לק גל וכל זה- נפטרתי מזה ממזמן וטוב עשיתי, סתם בזבוז זמן. מגדלת ציפורניים טבעי ומדי פעם נשברות שטויות.

4 ילדים ב"ה
אבל יש לי הפרשים בין הילדים של כמה שנים ולכח היה לי הזמן לגדל את הילדים ברוגע
אני תמיד מסירה איפור במקלחת ועושה פילינג.
פעם בשבוע ביום שישי מסיכה מפנקת
ומתאפרת כל יום
בשביל עצמי, חשוב לי להיות מטופחת
הזמנים היחידים שפחות טיפחתי את עצמי היו החודש/חודשיים הראשונים אחרי לידה
אבל זה חזר לאחר מכן
מה הגילאים של הילדים שלך? צפופים?

לקח לי הרבה זמן עד שחזרתי לטפח את עצמי ולהתאפר..

אז ככה:
הרבה פעמים אני מורידה את האיפור מול הסרט או הסדרה שאנחנו רואים, ואם צריך, עושה אח"כ השלמות מול המראה, שניים במחיר אחד הרבה פעמים אני גם עושה את סה באוטו בדרך הביתה (נגיש שחוזרים משבת אצל ההורים או משפחה, או מאירוע כזה או אחר). את הטיפוח לרוב אני עושה לפני השינה ומה שאפשר במהלך או אחרי המקלחת (נגיד מסכה לפנים אני אוהבת בזמן המקלחת, יותר קל לי להוריד אותה).

אני עדיין בבית עם הבת שלי, אז אין לי לחץ בבוקר, ובגלל זה גם אני לא מתאפרת כ"כ באמצע שבוע.. אבל כשאני כן מתאפרת (שזה לרוב ביום שישי, לפני שבת) בד"כ הבת שלי עם בעלי/ בטרמפולינה /במיטה עם מובייל. לעיתים רחוקות היא שוכבת לידי במיטה שלנו (כמובן עם השגחה צמודה שלי) ולעיתים רחוקות הרבה יותר, היא ישנה. מה שכן, יש פעמים שאני לא מספיקה להתאפר, אבל לרוב זה יהיה בסדר מבחינתי, מקבלת את זה באהבה.

כמה טיפים-
אולי באמת תנסי לקבוע לך זמן בערב להוריד את האיפור ולטיפוח, זה יכול לעזור.
ויטמין D תני להם בזמן אחר, פחות לחוץ, אולי זה יוריד ממך קצת לחץ בבוקר.
הנפש שלך חשובה. מאוד. תנסי לחלק את הדברים על פני כל השבוע. אני למשל, שוטפת כלים כשצריך, כביסה שצריך, מבשלת שצריך. כל פעם לפי הדחיפות של העניין. ואם צריך- בעלי מטפל בדברים כשהוא חוזר הביתה. פשוט שחררי מה שאת יכולה.

(אני רק אגיד שיש לי בת אחת, שבד"כ לא מתעוררת בלילה, ואני איתה בבית)

וכן, אני בטוחה שיגיע השלב בו את תמצאי את הנוסחה שמתאימה לך לשילוב של הכל..

בהצלחה!

ואז יש לך חצי שעה בשבילך להתארגן? להתלבש, איפור, להכין אוכל לעבודה...
מאז שביקשתי מבעלי לתת לי 20 דקות שלי בבוקר כל היום שלי שונה

זה יבוא, עם הזמן
כשהתינוקות ידרשו פחות , תוכלי למצוא יותר זמן לעצמך.
כרגע זה קשה, חבל להתיש את עצמך
תדעי ותרגישי שאת יפה ונחשקת בדיוק כמו שאת ואת הזמח הפנוי תשקיעי במה שעושה לך טוב ובקשר עם בעלך.

המעבר להורות הוא סופר מטלטל לכולנו, קל וחומר עם תאומים שכל מה שצריך זה רק לשרוד.
בטוחה שלכל אחת הייתה תקופה של 'הזנחה נשית', ובאיזשהו שלב בחיים זה מתאזן ומוצאים את הזמן, יש מי שקשה לה לטפח את עצמה בהריון ויש מי שאחרי לידה ויש מי שבשגרה ויומיום וכן הלאה... אל תשווי את עצמך לאחרות בחוץ, כי יכול להיות שהן עם עקבים ומטפחות יפות אבל הן לא עובדות משרה מלאה/ התינוק שלהם כבר גדול ובן שנתיים/ שהתינוק שלהם רגוע במיוחד/שהן לא מבשלות צהריים/ וואט אבר...

יודעת להגיד על עצמי שאחרי שילדתי את הבכור, בקושי עבדתי וקצת למדתי ובכל זאת הייתי תוקעת מטפחת וביי. ממש לא היה לי זמן לנשום! דווקא עכשיו כשאני עם שלושה יותר מוצאת את הזמן לפעמים, כי הקטן היה תינוק ממש רגוע, נסיך... מכפה על 2 הגדולים שמרטו לי את העצבים ולא ישנתי בכלל וממש לא עניין אותי איך אני נראית אלא רק אם אפשר לישון לילה ברצף.. והגדולים כבר קצת יותר העסיקו את עצמם. ב''ה עם התינוק הרגוע השלישי, הייתי בעצמי יותר רגועה, ופתאום התחשק לי קצת להתאפר, קצת לסדר את עצמי אחרת...
את עם תאומים נשמה.
לאט לך...
יהיה עוד זמן להכל...
זה שלב של הישרדות ולעבור את היומיום בשפיות. מורידה בפנייך את הכובע, גם הורות חדשה וגם בשניים... קשה!
חוצמיזה ,שאני תמיד תמיד הקפדתי לכבוד שבת להתלבש יפה ולהתאפר יפה, גם אחרי לידה. בבית חולים. זה נותן תחושה של אי של שפיות.. ובכל שאר השבוע... מה שיוצא אני מרוצה.

האישה הכי יפה ונחשקת לבעלה זו לא האישה עם המסקרה והאודם האדום,
זו האישה שמחייכת לבעלה ומאירה אליו פנים, זה בהרבה יותר מושך!

וכן להיפך, גבר חתיך עם שרירים לא 'יעשה את זה' לאישתו אם הוא יהיה ממורמר ועצבני, החיוך והארת הפנים הם מה שעושים חשק.

במקום לרוץ לאמא בשמחה
מוכר אצלי
המטפלות היו בשוק לפנינרגע הכל היה בסדר מה נסגר?
מכירה את זה מהגדולה יותר
זה סוג של התרגשות יתקרר כזה
לגבי המנהלת
יש מצלמות!?
אם כן בטח לדבר שתבדוק מה קורה שם
ואם את יכולה להפתיע באמצע היום זה מצוין
אני עשיתי פעם אחת הם היו בשוק

החלונות שלהם מול השער של הכניסה.
יש מצלמות. צריך סיבה מיוחדת לבקש שהמנהלת תסתכל.

אם באמת היו אומרים לי שהוא משחק והכל סבבה אז הייתי רגועה יותר.
אבל המטפלת אמרה שרוב היום הוא מגיע לדלת ונעמד שם. 🥺
אמרה לי את זה בשקט כזה
היא עדינה.
אחת אחרת אני לא סומכת עליה בכלל. היא לא שלו אבל היא בצוות.
אווווווףףףף שידבר כבר שידבר!!
איזה תסכול אלוקים ישמור.

חשובה
זה לא כזה בעיה לפתוח מצלמה או לראות בשידור חי 30 דקות ככה מה קורה בחדר

הגיעה מטפלת חדשה וברברית ברמות.
שמעתי אותה צורחת כשאני נמצאת אז לא רציתי לדמיין מה קורה כשאני יוצאת.
והוא התנהג בצורה מוזרה. היה נכנס מתחת לשולחנות ויושב שם בשקט.
אז הבנתי שמשהו קורה.
אבל שם חברה שלי עבדה בצוות שלו אז הייתי רגועה. ובאמת גם אחכ הגיעה מטפלת מושלמת שהוא היה מאוהב בה.

אצל השני אני לא יודעת לשים אצבע אם באמת אני מרגישה משהו או שזה טבעי מכל הסגרים והשבועות הארוכים שהם ישבו בבית.

אם אני שומעת ככה מהמטפלת כשאני נמצאת
או שמספרת לי משהו בחוסר טאקט
מה קורה שאני לא נמצאת
היא ממש הבינה
וטיפלה
קראה למטפלת לשיחה
ומאז למדתי פחות להיות חברה של המטפלות
כי אז לא נעים להתלונן וכזה

בגן הקודם אחת מהן היתה חברה שלי (הזמינה אותי לאירוע ושמרנו על קשר אחכ) וזה הקל עלי מאדדדדד.
ידעתי שיש דברים לא טובים אבל ידעתי שהיא שם ומסתכלת. ולא הוצאתי אותו בגלל שהיו כל מיני שינויים החיים ולא רציתי לטלטל אותו יותר מדי. מה גם שהגיעה אחת מקסימה ממש אחרי הברברית ההיא.

וזה שהיא קראה למטפלת. המטפלת ידעה שזה בגללך? לא השתנתה ההתנהגות שלה כלפי הילד שלך אחכ?

הפוך היא סיפרה מהדהיה צריך
וכן היא ידעה שזאת אני כי מטפלת שראתה אותי עושה ביקורת פתע אמרה לי והיא הבינה
אבל מאז היא ממש משתדלת
היא מאוד אוהבת את הילדה
אבל היא צעירה ולא ממש מבינה בנפש הילד
גיליתי למשל שהם כועסים ואומרים לשבת על הפוף להירגע
והבת שלי לקחה את זה קשה
וכשאמרתי לה היא אמרה לי מה את לא כועסת על הילדה?
אמרתי לה וודאי שכן
אבל מיד יבוא נשיקה וחיבוק
היא היתה בשוק ואמרה שמבינה
ומאז השיחה לילדה הרבה יותר טוב
לא ויתרתי
כמו שאת אומרת הם לא מדברים וזה מתסכלל
אבל מה שאת מבינה שלא טוב תפעלי למען הילד שלך
מסכנים הם שעות שם
בלי חיבוק ונשיקה מאמא

אוף נראה מה נעשה
תודה רבה!

פשוט כי גם אם לא הכל בסדר חס וחלילה הבדיקה תהיה חיובית.. 

 

בעזרת השם הרבה הרבה אמונה בשלב הזה

כן כנראה שזה רק אמונה מכאן..תודה;)

לי גם פומיניק וגם דיאמיליה לא גרמו לדימומים ולא לתופעות לוואי...

לא בטוח שיהיה דימום. אם כבר טבלת, הגיוני שיהיו כתמים, אז אל תסתכלי בניגוב ותלכי רק עם תחתונים צבעוניים!!

רקומרת שלי ממש טוב עם הגלולות...
מקווה שיהיה כך גם לך❤️

ניסית גם סרזט וראית הבדל?

לכן הסתייגתי, וזה רק ממה ששמעתי מחברות שלי שהשתמשו בסרזט...

כמובן שזה תלוי ולכל אחת הגוף מגיב שונה

סרזט ודיאמילה הם זהים.

בעבר לקחתי את שניהם (בשתי הזדמנויות שונות) ולא עשו לי בעיות בכלל.

ממליצה לקחת אחרי טבילה וללכת עם צבעוני.

אמרו לי שאחרים בדיוק אותו דבר אבל לי זה לא עשה טוב
לא היה דימיומי הסתגלות מחזור אחד רגיל אח"כ וזהו.
נחשב מאוד מאוד עדין מבחינת הורמונים כך שאין לך מה להיללחץ. לי הכדורים המשולבים ממש היו גרועים וזה עובר חלק עד שמתחילים לשחק עם ההנקה והיא לא מלאה ואז מתחיל דימומים.

אני השגתי את זה ברשת be

בעיקר לדעת אם יש הבדל בין הכדורים והאם כדאי להשיג סוג מסויים.
תודה

בהתחחה היה דימום שעבר במינון כפול.
עם המינון הכפול היה זוועה
אבל במינון רגיל ממש סבבה.
לא סבלתי בכלל
בהצלחה!!

חוץ מההסתגלות, שהיה בול שבוע לאחר התחלת הגלולות.
ומאז שקט

כי אני גם התחלתי דיאמיליה, ושבוע אחכ התחיל דימום... ועדיין לא נגמר (שבוע) והוא די רציני... פחות ממחזור,אבל עדיין.. גם לך היה ככה?

דימום הסתגלות של שבוע עד עשרה ימים. בערך כמו מחזור.
לי היה ככה. ואחר כך שקט למשך כל זמן לקיחת הגלולות. בלי כתמים ודימומים.

עם סרזט דימום הסתגלות כמה ימים
עם דיאמליה לא

מה שכן עם הסרזט הייתי נורא עצבנית ועם הדיאמליה בכלל לא (חוץ מעצבים רגילים בלי קשר בגלל שאני בן אדם לא הכי רגוע...)

אצלי לא היה דימום הסתגלות אבל מידי פעם יש כתמים..
סה"כ לא משפיעה עליי מבחינת הורמונים יותר מידי... אבל לא יודעת.. אולי צריך לשאול את בעלי...
בהצלחה.

ניסיתי את האחרים וזה היה לי הכי נח.
כמובן שזה לא מבטיח שגם לך הוא יהיה ככה...
אם יש לך אפשרות למדוד זה הכי טוב

אבל כאמור, באמת צריך לנסות. אינדיבידואלי...

היה לי נוח והשני ממש לא, וככה החלטתי

לגוף כמה שיותר מהם: תה, מים עם פירות בפנים או נענע ולימון, אולי שייק פירות על בסיס מיץ תפוזים?
ואולי לכרסם איזה צנים?
רפואה שלימה ותרגישי טוב, יקרה🙂

וכל הבדיקות יצאו תקינות, הפנתה אותי לעשות אולטרסאונד של בטן ואגן, הבעיה שזה רק עוד שלושה שבועות +ועד אז..
נשארתי לסבול

רק שימי לב שאם לוקחים מניעה אז היא עלולה לא להשפיע כי היא לא מספיקה להיספג וכבר הולכים לשירותים.

אם לא אז תקין (עד שבועיים) מעבר זה מצריך ברור..
ואם כן, לי אמרו שמחזור ראשון בדכ כבד יותר..

אני חודש אחרי,
עכשיו זה מחזור רגיל. אפילו מבחינת דימום אין הרבה אבל ארוך....

אם ממשיך, ונראלי לך יותר מידי או כאבים ממש חזקים או דימום ממש חזק כן מומלץ ללכת לבדוק. תרגישי טוב!

אצלי היה אותו דבר ונשארו שאריות מההפלה...
הלוואי שאצלך פשוט יעסור בלי כלום
אבל על הספק הייתי בודקת

בהצלחה 😘

הכי מבאס בעולם.
מחליש פיזית ומוראלית (מה , העבודה יותר חשובה ממני?)
את באמת שניה אחרי לידה. שניה.

קודם כל את ממש מלכה איך שתיפקדת. ממש!
ודבר שני אולי תשיגי לך עזרה לימים הקרובים וכשקצת תתחזקי תפתחי את זה איתו.

ותזכרי שככה זה גברים.
וירוס קטן והם על ערש דווי אומרים וידוי🤦‍♀️
וזה לא שהעבודה חשובה יותר ממך, אלא שבתוך הבית קשה יותר לגייס כוחות. גם אנחנו הרבה פעמים נחמדות ומאירות פנים בחוץ בעבודה יותר מבבית.
בבית אדם מרשה לעצמו להתפרק
לא להתאמץ
זה טבע האדם.


את הכי חשובה לו.
מה הוא בלעדייך?

💗

בעלי לא היה שובת אם הוא חולה אבל עושה דברים חופשי על חשבוני ועל חשבון הילדים ולא על חשבון העבודה.
מבאס...

באיזה ארוע לנשות החברה שעבדתי בה לכבוד יום האישה המנכל (גבר) דיבר והזכיר בדרך אגב שבבית שלו יודעים שהוא יכול להיות חצי מת בשבת אבל בראשון לקום כמו גדול וללכת לעבודה... נראה לי שזה לא היה בדיוק הפורום המתאים להגיד בו דבר כזה אבל כנראה שהוא לא ראה בזה שמץ בעייתיות...

אל תקחו חופש 'סתם' כי אתן לא מרגישות טוב.

ומלא מזל טוב.
אולי תבקשי ממנו שייקח מחר יום מחלה ויעזור לך לנוח ולהתאושש.

גם אצלנו כמה ימים אחרי לידה היה ממש ככה!
אז שלחתי לבעלי ממה שרץ ברשת "רק אישה שילדה בלי אפידורל יכולה להבין מה מרגיש גבר עם 38 מעלות"

אצלנו זה התאים במיוחד, כי זו הייתה לידה בלי אפידורל אחרי 3 לידות עם 😏

אני קוראת אותך ומרגישה בחזרה את התחושות ההן... זה יכול לשגע...

לא ביקשת עיצות אבל רק רוצה לומר שאחרי שיבריא בהזדמנות רגועה אני חושבת שאפשר ממש לגשר על הפער בשיח נכון.
ברור שלא יקרה קסם אבל יכול להיות שיפור משמעותי שיתן גח לך כוח להכיל את הזמנים שזה עדין ככה קצת
כי ככה זה גברים באמת שיש להם הסתכלות שונה על הדברים וזה לא רק מרוע או איזה חוסר התחשבות למרות שזה נראה ככה לפעמים..
בנתיים שולחת לך חיבוק והרבה מזל טוב על התינוק החדש

מצטרפת למגיבות שמעליי, אולי לבקש ממנו שיקח יום חופש כדי לתת לך קצת אויר לנשימה.
לגמרי מגיע לך, וגברים צריכים לפעמים שיגידו להם מה ואיך להתנהג (לא אידיאלי, אבל נו, ככה הם).
המון מזל טוב❤

זכרתי את השירשור שלך על מיעוט בתנועות ודאגתי לך😘

ילדתי בזרוז אבל היה בגדול לידה מאוד מאוד טובה ברוך ה
רק ארוכה ממש.
תודה לכל המגיבות והמחבקות
הוא עצמאי אז זה תמיד אתגר כמה לעבוד וכמה לקחת חופש....
מתחברת לקטע של לבקש עזרה ולא לחשוב שהוא ידע לבד מה יהיה לי טוב.
זה תמיד הקטע שלי שאני לא יודעת לבקש ואחכ בתוך תוכי מצפה שיעשה כל מיני דברים.
וכל הזמן אני מזכירה לעצמי שאין לו רוח הקודש!!!!
הפורום הזה
מקסים
תודה רבה

לפני בערך חודש חברה שלי לא הרגישה תנועות בחודש תשיעי ולצערי עברה לידה שקטה.

מאז, כל פעם שאני שומעת על מישהי שלא מרגישה טוב תנועות אני דואגת..

חיבןק הזדהות ענק
גם בעלי כשהוא חולה מתנהג כאיתו הוא חצי גוסס חלילה, ממש לא מסוגל לתפקד, נכנס למיטה ולא יוצא עד שמרגיש טוב..
והוא עוד לא עובד אז לא יודעת איך יתנהג במקרה כזה,אבל נשמע סביר שיתנהג כמו בעלך
מה שכן ממליצה להבא ש"תכריחי" אותו לקחת תרופות כשהוא לא מרגיש טוב ושוכב במיטה. את התרופה הכי חזקה המתאימה למצבו כדי שיחזור כמה שיותר מהר לתפקןד

מאחלת לך החלמה מהירה!
אולי לא מתאים לך לקבל עצות אז אם לא רק חיבוקים ואם כן תמשיכי לקרוא
מניסיון אישי לפעמים פשוט לא עוזר לשקף להם את הצד שלנו ומה שנותר זה ללמוד מהם.

נשמע פשוט אבל זה קשוח ביותר. הם יכולים לשחחר אחריות אז קדימה ללמוד מהם.
להפנים שאת יולדת ובמשכב לידה ולהתחיל להיכנס למיטה כלל הזמן.
מה יהיה עם שבת? תשלחי אותו לקנות פיתות וממרחים, נשמע מזעזע לרגע אבל זה יעביר את המסר.

ואם לא מתאים אז צריך לעשות עבודה מול עצמנו רגע למה בגבולות שלנו ואיך מתווכים לצד השני.

משהו אחד למדתי עם השנים, והוא תקף לא רק לזוגיות והיא שלאחריות יש רק ראש אחד!
לכן אפילו אם עמוק בלב ולא בידיעה בעלך יודע שאם הוא עכשיו חולה בסוף את תהיי אחראית הוא יהיה חולה, והנה לעבודה הוא יודע בתוך תוכו שזה אחרת.
נשמע מעצבן ומקומם אבל לקחת בחשבון שאם מוותרים על האחריות אז זה עד הסוף.
וזה לא מתאים לכולן לשחרר...

ובאמת שאת נשמעת מהממת ביותר!
רק טוב ולילות שלווים

אחריות זה חלל שמישהו ימלא אותו.
אם לא את מישו אחר יהיה חייב...


כל מילה!

מעצבן כ״כ

כמו שדיני עבדים ושפחות, הקרבת קורבנות היו מציאות יומיומית בעולם העתיק - כך בעולם העתיק (ובשבטים שחיים באופן פרמיטיבי אפילו בדורות האחרונים) נשים חיו במסגרת שבטית, בחמולות, מוקפות נשים מהשבט.

לידה היא ארוע נשי מובהק.
ככה היה בעולם העתיק. לגברים לא היתה שום דריסת רגל למאהל הנשים בלידות.

הריחוק והאיסורים, הטומאה של האישה ואיסורי הקרבה והמגע עם הבעל, נשארו בתוקף עד ימינו אנו.

מרגיש לי נורא אחרי..
כל הגוף רוצה מנוחה ושלא יתקרבו אליו ..
זאת לידה ראשונה שלך?

והתורה????
התורה היא נצחית ומתאימה לכל יום ולכל תקופה. אין קשר לעתיק או לא עתיק.

לחיים כיום.
זה נעשה יום יום בידי בני אנוש.
פוסקי הלכה עם השקפה, מסורת, אורח חיים.

אין למשל בתורה התייחסות לניהול מדינה יהודית עצמאית ומודרנית.

החרדים נוהגים בהשקפה אחת, הציונות הדתית לאומית בהשקפה אחרת לגמרי.
איפה פה הנצח נצחים?

או העניין הכל כך קריטי של 7 נקיים - חומרת רבי זירא החמירה את דיני נידה שבתורה, אישה יולדת מהתורה טהורה לזכר אחרי שבוע ולנקבה אחרי שבועיים והדימום שממשיך אחרי הלידה לא מטמא. גם זה השתנה עקב גזירת רבי זירא ונשים יולדות לא יכולות להיטהר עד אחרי הפסק ושבעה נקיים.
זה לא שינוי של התורה?

התורה ניתנה בהר סיני עם תרי״ג מצוות והלכות המשקפים בין השאר מנהגים והנהגות של העולם העתיק. זו עובדה.

שזה עתיק, זה ממש דומה למה שהקראים אומרים.
אני חושבת ויודעת שכל פסיק וכל תג וכל ההלכות והמצוות שבתורה הכל בתכלית הדיוק ומתאים גם לתקופתינו אנו ולכל התקופות שיהיו. זו עובדה!!!

ואיזה הלכות מקיימים היום בצורה מדוייקת כמפורט בתורה?
הרי הכל עבר עיבוד ופרשנות והתאמות ושינויים של חז״ל ופוסקי הלכה לאורך הדורות.

הלל הזקן תיקן את תקנת הפרוזבול כדי להתמודד עם המציאות שבעלי האמצעים לא הסכימו לתת הלוואות בגלל שמיטת כספים בשנת השמיטה.
את זה קיבלו בתוך שינוי להלכה המקורית בתורה.

מאידך את תקנת היתר מכירה לחקלאות בשנת השמיטה, שהנהיג הרב קוק לפני עשרות שנים, הציבור החרדי לא מוכן לקבל ומעדיף לפרנס את החקלאיים הנוכריים בחו״ל, את החקלאות של אויבנו הערבים בעזה וביהודה ושומרון, והציונות הדתית כן מקבלת את היתר מכירה בשמיטה.

אז איפה בדיוק ההתאמה המדוייקת של התורה לחיינו אנו כיום, אם החרדים נוהגים באופן אחד והציונות הדתית באופן אחר, בהלכה אחת מסויימת, בתור דוגמא?

של דיני התורה אצל הלל ושמאי


יש מחלוקות בהבנה תושב"ע וממילא למעשה.
זה לא אומר שלא מסכימים על הבסיס




ובלי קשר
אנחנו מקיימים את התורה אלפי שנים כעם.
מאז ועד היום ברור שיש שינויים של טכנולוגיה שצריך לראות איך ההלכה מתייחסת אליהם (לא משנה את הבסיס כמו הרפורמים!! חלילה וחס)
כדי שנוכל גם היום לקיים את
"דבר ה' - זו הלכה".

לכינוי הרגע---

התורה ניתנה לכל הדורות!

ממש לא לעתיקים ולהתאמה לזמן מסוים..חלילה לנו מלחשוב כך

לפי מה שאת אומרת ,אפשר גם להדליק אור בשבת כי היום זה לא פעם..

אין הבדל בין חרדים לדתיים לאומים מאמי... התורה היא אחת, אחת ומיוחדת

ממליצה לך לשמוע שיעורים שיחזקו לך את המחשבה על זה ויתנו לך שמחה ענקית בכל מצווה שאת עושה

זה דיי ממרמר לשמור מצוות במחשבה שהן מותאמות לדור העתיק

 

זה לא שזה נכתב פעם, ועכשיו זה מיושן אבל מה לעשות

זה בכלל לא קשור. יש פה עניין של טומאה. אפשר ללמוד על זה

טומאת מת, טומאת מגע בנבילה, טומאת שרץ, טומאת קרי, זב.

הגמרא היא תורה שבעל פה.
והיא חכמת חיים ונכתבה ע''י קדושים שצפו את כל הדורות.
איך אפשר לחשוב אחרת???

טומאת מת- כהנים עדיין נשמרים מלהיטמא למתים כמה שאפשר.
לו רק היה לנו אפר פרה אדומה אולי גם היינו מקפידים להיטהר לפני עליה להר הבית

שאר טומאות- מה שמעכב עליה להר הבית מקפידים להיטהר לפני עליה.

טומאות קלות- באמת היום אין להם משמעות כי אין לנו תרומה או קרבנות

בעל ואשתו מעולם לא הפסיק להיות נוכח

בית המקדש לצערנו אין

חוקי התורה מתאימים לאין סוף הדורות

עם הדורות, הגלות, התפזרות עם ישראל בין העמים, הלכו והתפתחו מנהגים, הנהגות ואף הלכות שונות.

ואם המציאות היא ״תשאלו את הרב שלכם…״, אז חוקי התורה לא בדיוק אחידים וזהים לכולם.

יש שעושות הפסק טהרה אחרי 4 ימים, יש אחרי 5 ימים.
יש שבשנה הבאה יאכלו פירות וירקות מחקלאות יהודית על בסיס היתר מכירה, ויש שיקפידו רק על פירות וירקות מנוכרים.

גם אני לא מסכימה עם הגישה שהביאה כינוי-לרגע.
אבל אני חושבת שהיא כותבת מתוך העולם שלה ומתוך השאלות שמטרידות אותה.
אבל היא לא באה לפורום כדי לקרר בענייני תורה ומצוות. והיא תורמת לפורום בהרבה נושאים אחרים.
והניצה העוקצנית שכתבת לה צרמה לי. בטוחה שגם את כתבת מתוך כאב שככה מתייחסים לתורה, בצורה שמזלזלת בה ופוגעת בנצחיות שלה. אבל אני לא בטוחה שהתשובה הזו היא מה שהקב"ה רוצה.

הקשר בפן הנפשי? העמקת הקשר הנפשי לעיתים מתאפשר בימים שאסורים יותר מאשר בימים המותרים, אז תופס הקשר הגופני את מירב תשומת הלב.
זכור לי שחברה שילדה כשאני עוד לא התחתנתי, שתפה אותי ג"כ בתהייה שאת מעלה-איך יתכן שבזמן שהכי רוצים וצריכים חיבוק מהבעל-השותף ביצירה המופלאה שזה עתה הגיחה לעולם, החיבוק נמנע? וענתה - לא זוכרת אם זו סברה שלה או קראה את זה באיזשהו מקום - שאת כל הכרת הטוב האינסופית והרבה והתודה וכל הרגשות הטובים שמתערבלים להם בלב האשה-היא צריכה להפנות לקב"ה, שברב רחמיו וחסדיו גמל לה את כל הטוב הזה..
לא יודעת אם הועלתי, מאחלת לך לידה קלה וטבעית, תינוק בריא ושלם ושפע שמחה ובריאות💞

אני מרגישה שזה מעבר .. כי אצלנו ב'ה אנחנו מצליחים ממש לחזק את הקשר הנפשי
ועדיין זה מאוד מאוד קשה לי

לתהות על אנשים אבלים לא עלינו. ( אבל/ה, אף אם מותר/ת, נוהג/ת כאסור/ה) גם אז אפשר להזדעק-דווקא כשהאשה אבלה, שבורה, כואבת, בתהומות יגון- הדבר שהיא הכי צריכה זה חיבוק מבעלה. ואסור...

אשמח לשמוע עוד...
חיזוקים.. הבנות...

בתור אחת שהיתה נידה כמעט 4 חודש אחרי לידה ראשונה..ועוד עם דיכאון, חלשה מאוד פיזית וכו'..

זה באמת קשה בטירוף,

אבל מה שהחזיק אותי זה ההתרגשות לקראת..

הרגשתי כמו כלה ממש, והיום אני ממש מחכה להרגיש ככה שוב לפחות פעם נוספת

בתור אחת שכבר 3 שנים טובלת כל חודש..זה נהיה הרגל קצת..ומבאס

 

נסי לקחת את זה כמשהו שחולף ומחזק מאוד את הקשר ותראי מזה המון ברכה

מניסיון זו תקופה באמת מאתגרת אבל מדהימה ומיוחדת

אני זוכרת ממש איך הלידה שלי היתה נוראית והסתיימה בניתוח חירום אחרי יומיים שלמים של סבל ..ואני בוכה את נשמתי בדרך לחדר ניתוח ובעלי בוכה איתי אבל לא יכול לנגוע..זה ק-ש-ה אבל ממש מיוחד וכל כך קירב אותי אליו נפשית ורגשית

 

מקווה שעזרתי , שיהיה בקלות!!!

גם אם ננסה לתת תשובה אין באמת תשובה.
דינים מופלאיל אני חושבת שקוראים לזה.

ההלכה מהתורה היא שעבור בן הטומאה היא שבוע מהלידה טעבור בת שבועיים. שאחרי זה התורה טיהרה את הדם.
מאז החורבן אנחנו לא יודעים להבדיל בין דמים ונפסק להלכה ע"י הסנהדרין שבכל מקרה של דימום צריך לפסוק טהרה ולחכות 7 נקיים.
שזה מה שאנחנו עושים.
אוהבים יותר או פחות, מתחברים יותר או פחות- זו לא כל כך העניין כמו לשמור את ההלכה כפי שעברה אלינו במסורת הדורות. בתקווה להקמת הסנהדרין מחדש וחידוש של התורה בענין הזה וברבה עניינים אחרים.

טיפ שלי- אם לא תעשי מזה דבר גדול זה לא יהיה דבר גדול. מבאס כן לאותו רגע, אבל הזמן עובר. יום ועוד יום. הזמן תמיד עובר, והופ אחרי זמן מה פתאום תהיו מותרים שבתקווה עם הנקה זה גם יהיה לזמן ממושך

מה שמחזק אותי שזו תקופה ועובר..הצלחת להיטהר בפעמים הקודמות מהר או שהיה קושי? זה מאוד משמעותי!

אני בדיוק בסוגיה הזו...
כי אני אחרי לידה בדיוק
מפריעה מצד אחד שחסר החיזוקים של החיבוקים והליטופים
והקשר החם והזורם שהיה לפני בהריון
מצד שני מרגישה שזה זמן שהאישה ככ עייפה וכאובה שממש ממש אין שום כוח לטיפת רגע פנוי לחיבוק וגם כאובה פיזית וגם נפשית.
גם המעגל ההתחלתי של התינוק אמא הוא ככ שלם ולוקח זמן של לפחות חודש כדי שיפתח והבעל יוכל להיכנס לתוכו.
מרגישה שאם היינו מותרים זה היה ממש מבלבל אותי מה נדרש ממני כרגע לעשות.
כרגע כל הכוחות מופנים להתאוששות פנימית שלי ומצד שני להנקה, והרגעת התינוק.
לא הייתי יכולה להכניס עוד משהו למעגל בזה.
נכון שהיה נותן כוח אבל מצד שני זה גם דורש לתת לו. וזה לא מעשי אחרי לידה.
כמובן שעל הנרתיק עוד צריך התאוששות שאין מצב שהיה מתקרב בחודש הראשון.
עניתי לך פקרטית ופחות מהצד הרוחני של טעם המצווה.
רק דבר נוסף
שאכתוב על הקושי שאי אפשר להעביר את התינוק מיד ליד שזה הלכה אחת הקשות והמבאסות
מאוד מסרבל את ההתנהלות ומשאיר את התינוק רוב הזמן בידי האמא.....
לידה קלה

דווקא המקום של הנידה, של הקושי העצום הזה, שאנחנו שומרים למרות הכל. כמה שזה קשה לי- אני שמחה. אני שמחה כי זאת ההמלכה שלי את הקב"ה.

תמיד חשבתי לעצמי, שסה"כ נולדתי בבית דתי, אז מה ביג דיל שאני דתיה? אבל כשאני מתגברת לכבוד הקב"ה, בצניעות, בנידה, זה המקום שבו אני בוחרת מחדש להיות דתיה, מצד עצמי. ואז אני יודעת שגם שאר הדברים שאני עושה הם ממילא מבחירה, גם אם הורגלתי בהם.

אז אין פה איזה חידוש מצד ההתחברות למצווה הזאת ספציפית, אבל אולי זה ייתן לך כח דווקא בגלל שזה מעל המקום הטבעי שלנו.. בהצלחה מהממת

קודם כל, צריך להבין שטומאה וטהרה אלו מושגים שקשורים למימדים רוחניים, שאנחנו בעיניים החומריות שלנו לא מסוגלים להבין ולא להרגיש אותם.
אבל מבחינה אמיתית, יש באמת הבדל. זה לא סתם הלכות שנקבעו כדי להקשות עלינו את החיים. ההלכה מאפשרת לנו לפעול על פי החוקים האמיתיים הרוחניים של העולם, שכרגע בעיניים שלנו אין לנו דרך להגיע אליהם בעצמנו, אבל זו המציאות האמיתית.
באופן דומה, המדע עוזר לנו להבין את החוקים החומריים של העולם, ולפעול על פיהם בצורה טובה יותר (לייצר מכונות שעוזרות לנו בכל מיני תחומים, לייצר תרופות שיכולות לרפא מחלות וכו'). מי שלא חקר בעצמו לא יכול לראות ולהבין את הדברים בעיניים שלו, אבל הוא מבין שכדי לעשות לעצמו טוב הוא צריך להאמין ולפעול על פי מה שהמדע גילה.
אז בעולם הרוחני כרגע אין לנו השגה, אבל הקב"ה נתן לנו את התורה, שתלמד אותנו על הדרך שנכונה לנשמה שלנו, גם בלי שנבין הכל.
ולכן הקב"ה גם לימד אותנו הלכות טומאה וטהרה, וגילה לנו מתי אנחנו במצב של טהרה - שאנחנו יכולים להיות בקרבה אמיתית אליו - לעלות לבית המקדש, להקריב קרבנות, לאכול מאכלים עם קדושה, וגם להיות בקרבה עם הבעל שלנו. ומתי אנחנו במצב של טומאה - שאנחנו עדיין יכולים לקיים מצוות וללמוד תורה, אבל יש דברים של קדושה שאנחנו מנועים מלעשות - כל מה שקשור לקדושת בית המקדש, ובטומאת נידה/זבה גם הקרבה עם הבעל. והוא גם לימד אותנו את הדרך להיטהר - בכל הטומאות צריך לטבול במקווה כדי להיטהר, ובחלק יש עוד דברים שצריך לעשות חוץ מהטבילה (הזאת מי חטאת של אפר פרה אדומה, הקרבת קרבנות מסויימים, וכו').
רוב המשמעויות של הטומאה והטהרה כבר לא רלוונטיות בימינו, כי כבר אין לנו בית מקדש, ולכן אפשר להישאר בטומאה, כי את כל הדברים של הקודש שאנחנו מצווים עליהם היום מותר לעשות גם כשטמאים.
אבל יש דבר אחד שעדיין צריך להיטהר בשבילו, מדאורייתא. וזה הקשר בין איש לאשתו. גם היום יש משמעות לטומאת נידה/זבה, ובשביל הקשר המיוחד הזה של האיש ואישתו, האישה צריכה להיטהר במקווה כדי להסיר מעליה את הטומאה (עדיין זה לא יטהר אותה מכל הטומאות, לבית המקדש זה לא מספיק, אבל זה מטהר אותה לבעלה).
באופן אישי, גם בלי להבין את המשמעות של טומאה וטהרה, אני חושבת שיש משהו מרגש בזה שדווקא הקשר בין איש לאישה זה הדבר היחיד חוץ מהדברים שקשורים למקדש שצריך להיטהר בשבילו. לי זה אומר שהקשר בין איש לאישה הוא קדוש בקדושה שדומה לקדושת המקדש, ולכן יש מציאות רוחנית של טומאה שבה הקשר הזה לא יכול לקרות. חייבים להיות טהורים בשביל זה.

אבל כל זה כמובן לא סותר את הקושי שזה גורם לנו.
ובמיוחד בזמן כזה של הלידה ואחרי הלידה, זה באמת יכול להיות מאוד קשה.
אז יש את הצד שעוגב כתבה עליו - שדווקא המקום בו הכי קשה לנו לעשות את רצון ה', זה בעצם המקום שבו אנחנו ממליכים אותו עלינו, זה המקום שבו אנחנו מבטלים את הרצון שלנו בגלל הרצון שלו, וזה באמת דבר גדול.

אבל עדיין קיים מקום שרוצה להבין יותר. לא להיות רק כמו העבד שמקיים את רצון המלך בלי להבין, אלא להיות כמו בן שעושה את הרצון של אבא שלו אבל גם רוצה להזדהות ולהבין מה הוא עושה.
הרב ראובן ששון, שאני מאוד אוהבת לשמוע שיעורים שלו, דיבר על הנושא הזה בכמה מהשיעורים שלו. הוא דיבר על כך שבדורות של הגלות, מדרגת ה'עבדים' היתה המדרגה העיקרית של עמ"י ובאמת עשו את רצון ה' מתוך התבטלות אליו ובלי יותר מידי חקירות. אבל בדור שלנו, ככל שמתקרבים לגאולה, מדרגת ה'בנים' מתחזקת יותר, ויש הרבה יותר רצון לקיים את המצוות מתוך חיבור ומתוך הבנה. ובמקביל, פנימיות התורה (כל עולם הסוד, הקבלה) מתרחבת יותר יותר, ומגיעה יותר לכלל הציבור (לא באופן ישיר, אלא על ידי רבנים שלומדים את תורת הסוד ומתוכה מפשטים את הדברים לציבור. החסידות היתה ההתחלה ולקחה חלק גדול בתהליך הזה, ויש עוד הרבה - הרמח"ל, הרב קוק, וכו'). ושם נמצאות הרבה תשובות. כשמבינים את הסדר הפנימי של העולם, כשלומדים על הממד הרוחני שלו, יותר קל להבין מצוות שבעיניים חומריות אין בהם שום היגיון.
בנושא של טהרת האישה, יש לרב ראובן ששון ספר שלם בנושא - 'האישה ומצוותיה' (המלצתי עליו פה כבר כמה פעמים, אבל זה קשור לשאלה פה אז ממליצה שוב…).
אני לא יודעת אם יש שם תשובה ספציפית לשאלה ששאלת, דווקא על הטומאה דווקא סביב הלידה ואחריה. אבל כן לומדים של עם המשמעות הפנימית יותר של כל תהליך הטהרה של האישה, הקשר לחטא אדם הראשון בתהליך התיקון של כל העולם בעקבות החטא, וגם ההקבלה מול תהליך הגלות והגאולה של עם ישראל, על פי נבואה בספר יחזקאל שמקשרת בין שני התהליכים. (כתבתי פה רק בכותרות, אני יכולה לנסות לפרט יותר אם מישהי רוצה, אבל באמת- ממליצה לקנות את הספר ולראות את הדברים במקור…).


כל הנושא שעלה פה של השתלשלות ההלכה שהיתה במשך הדורות ושינתה את ההלכות המקוריות שהיו מהתורה, זה נושא שלם נוסף שהייתי רוצה להתייחס גם אליו (לא יודעת אם יש לי תשובות, אבל לפחות כיווני מחשבה), אבל כנראה שאני אגיע לזה רק בהמשך...

מקום מקסים עם מבחר גדול של אפשרויות.

הביתה. לא יקבלו אותו

כלומר, הייתי קודם מתבאסת מאוד מאוד מאוד, 

ואז בודקת את זה. 

 

בעז"ה אם הכל בסדר תוכלי להכניס אותו מאוחר יותר למסגרת. 

אז זה באמת מאוד מדבק ועם כל הבאסה- ממש לא הייתי שולחת, שלא כל הילדים ידבקו.
לפעמים כשילד חולה או מצונן יש הפרשות מהעיניים שהן לא דלקת- ואת זה רק רופא יכול להגיד ולתת אישור שהילד יכול ללכת למעון.
כלומר- ככה או ככה לא לשלוח לפני בדיקת רופא, עם כל הבאסה, וזה ממש ממש מבאס...

הבן שלי היה עכשיו עם דלקת בשתי העיניים
עוד לפני שיצאו הפרשות לא שלחתי(שהעין הייתה רק אדומה ודומעת)
זה מדבק מאוד


לגבי החום- הרופאה שלנו אמרה שיש הנחיה שלא שולחים ילד למעון/גן אם העלה חום בטווח של 24 שעות
תבדקי את זה...

רק אצלנו זה 48?

באה לשלוח למעון שלכם!

אולי כי היה לו "רק" 38.1?
ובעיניהם זה התחלה של חום..
בכל אופן לא שלחתי בכלל בגלל הדלקת...

לא משנה מה החום וממה הוא נובע.
כל עוד מעל 38 צריך לחכות עד 48 שעות אחרי חלוף החום
גרררר

אם עדיין מפריש ובלי משחה וטיפות זה מדבק. מה גם שאם לא עברה יממה מההקאה והיום גם ככה זה אסור. נשמע כמו וירוס כללי כזה. חכי שיחלים ותטפלי בעיניים. רפואה שלמה

הקאה לבאות אחריה ואח''כ עוד. הוירוס לגמרי המשיך. והיה ברור על הילד למרות שלכאורה יכולנו לשלוח.

לק"י

לשני הגדולים שלי היתה תקופה שהקיאו כל לילה. חוץ מזה, הכל היה בסדר.
קורה גם...

אם כן בעז"ה זה ישתפר מהר,
איזה חמודה שאת ככה מקבלת באהבה את המצב..

אחרי כל הבדיקות שעשו לי

ב"ה המצב שלי טוב ומותר לי ללדת רגיל שוב (זה עוד לא קרה)

 

אבל ממה שאני הבנתי זה מאד אינדוודואלי

מה שטוב לי לא בטוח שטוב לך

אפילו שזה אותה דרגה

 

אצלי לא אמרו לי שזה סיכון, אלא ממש אמרו שאין לי שום בעיה ללדת רגיל...

(ובכל זאת יש לי איזה חשש קטן מהלידה הבאה בגלל זה)

 

 

לא יודעת מה הייתי מחליטה במקומך..

 

בהצלחה!!

 

דווקא נשמע שאנחנו בדיוק באותו מצב. גם המצב שלי טוב ומותר לי ללדת רגיל. כמו שציינתי כל הבדיקות שלי אחרי הלידה היו טובות ולא נהיה לי מהלידה נזק באזור ב"ה.
אבל מוזר לי שאמרו לנו דברים שונים.. לי כן אמרו שזה סיכון..

 

יש פה עוד כאלה שיש להן תובנות על זה? 

לקחת את הסיכון כי זה פותח אותם לתביעות..

אז בכנות - אני הייתי עושה ניתוח. הנזק חס וחלילה חס ושלום היה מפחיד אותי מידי והייתי מעדיפה לא לקחת את הסיכון, אפילו סיכון קטן

אבל זו רק אני ואני רואה שאני בדעת מיעוט

במיוחד בקרע 3a

עם פיזיותרפיה נכונה, אפשר להוריד משמעותית את הסיכויים
מכירה גם עם קרעים 'גרועים' יותר שילדו רגיל.

מוזמנת לדבר בפרטי ואספר לך יותר
אולי דרך מנהלות הפורום

היה לי, וההמלצה *הגורפת* הייתה קיסרי
ובכל זאת החלטתי שאין מצב

אני לא רוצה לפרט יותר מידי

אבל ילדתי מאז , וב'ה הכל בסדר
היה לי בלידה שאחרי קרע קטן, בלי תפרים אפילו..

יכולה להגיד לך 2 דברים-
1 צריך פיזיותרפיה. זה עוזר מאד! (אחרי כל לידה צריך, אבל במיוחד אחרי מקרה כזה)

2 שיניתי אוירה בלידה השניה. ממש.
הפחד (לדעתי) הוא גורם גדול לבעיות.
תאמיני שזה אפשרי! ושהגוף שלך יכול.

אני לא מכירה את הסיפור שלך, אבל מהמקרים שאני שמעתי, היתה משמעות לדברים האלה.

אם צריך עוד חיזוקים בשמחה.. יכולה לפנות בפרטי גם

הוא לשרירים שנפגעו.

זה שיקול, אני לא אשקר
אבל הביטחון שלך הכי משמעותי.
אם את עושה טיפול מתאים של פיזיותרפיה, ומרגישה שאת בסדר
אז לא אמור להיות בעיה

לגבי האוירה- לי (לתחושתי) זה קרה מלחץ מאד גדול שהיה בלידה.
היה סביבי המון לחץ מכל מיני סיבות. וזה גרם לי להתכווץ, מה שגרם לקרע...

הלידות שאחרי הייתי רגועה יותר, לא נתתי לשום דבר שבעולם להלחיץ אותי
דאגתי שהאנשים שאיתי יהיו רגועים , וידעו לעזור במה שצריך. ובשום אופן שלא יפעלו עלי לחצים..
זה עזר. מאד!!!

ומאז בכל הלידות היא לקחה רופא פרטי שהיה בזמן הלידה..
וילדה ב"ה בלידות רגילות.
כמובן שאחרי כל לידה היא היתה צריכה לקבל ממנו אישור שהיא יכולה לנסות ללדת רגיל..

כמובן שכדאי להתייעץ עם רופא מומחה

וזה מאוד משנה

עד כמה שידוע לי קרע כזה יכול להימנע כשעושים חתך יזום השאלההאם יעשו מראש חתך יזום זה ימנע ב100 אחוז,קרע כזה ואז אולי כן שווה שלנסות ללדת נרתיקית אבל בכנות אם היו אומרים לי שיש חשש אפילו קטן לפגיעה בשרירים של הסוגרים הייתי מעדיפה ניתוח עם כל ההשלכות וזה שזה לא נעים..
אבל זו אני בסופו של דבר זו באמת בחירה והחלטה שלך

אם יעשו חתך יזום זה לא ימנע ב100 אחוז קרע כזה- אחרת מיד היו חושבים על זה ולא הייתה פה שאלה..

 

תודה על התגובות..
האמת שאני די נוטה לעשות ניתוח..

אבל בלידה הראשונה שלי היו קרעים מטורפים מחתך יזום של וואקום

ואף אחד לא אמר לי שיש חשש על הלידה הבאה

ילדתי שנה וחצי אח"כ והיה מעולה. קרע קטנטן פנימי 

כי אז היו אומרים לך שהיה לך דרגה 3, וגם היו אומרים לך לבצע בדיקות כדי לבדוק בקשר ללידות הבאות איך כדאי.
בכל מקרה תודה

בחירה שלכם מתי לספר.
בעלך הסביר למה הוא רוצה לחכות עוד חודש?

אם את צריכה עזרה אז ברור שלספר ולקבל עזרה. אלא אם כן בעלך לוקח הכל על עצמו בגלל שהוא לא רוצה שתספרי.

זה הסיבה שלו. ואני גם מאוד מאמינה בזה, אבל לדעתי ההורים זה סיפור אחר.
ברור לי שלשאר האנשים אני אחכה לפחות עד תחילת טרימסטר שני בעז"ה

ואם ההורים זה עניין אחר אז לא משנה אם מספרים בשבוע 4, 9, 30 או 40.

שההורים לא עושים משהו שהוא נגד הברכה.

אז אין משמעות של סומא מהעין לגביהם.

הם תמיד ישמחו איתכם, ולהיפך, כמו ש @מאמינה ומתאמנת כתבה למטה, אם זה הריון ראשון, הם מצפים לזה וזה ישמח וירגיע אותם.

לדעתי מאוד הגיוני שתשתפי את ההורים ובפרט שאת לא מרגישה טוב, גם לי היה את ההתלבטות הזאת בחודש שני לספר להורים והסברתי לבעלי שאני סוחבת את ההריון ומתמודדת וצריכה לפרוק..

אני מספרת בד"כ אחרי שרואה דופק. לשני ההורים.

בעיני שניהם ישמחו איתנו ויכולים לעזור, לא רואה סיבה להסתיר, בד"כ זה גוזל יותר אנרגיות מלהיפך.

האמת שעשינו את האולטרסאונד הראשון קצת מוקדם מידי ועדיין לא היה אפשר לראות דופק, והתור הבא רק עוד חודש.. זה בעיה? כדאי לקבוע עוד תור כדי לראות דופק או שאם הרופאה לא אמרה כלום זה בסדר?

תבקשי הפניה לאולטראסאונד

לק"י

ככה הכי מדוייק לקבוע את גיל ההריון לפי גודל העובר.
את יכולה לבקש הפניה לאולטרסאונד מרופא משפחה.

אבל עשיתי אותו בסוף שבוע 6 והעובר היה קטן בהתאם לשבוע. הרופאה אמרה שהכל בסדר ב"ה אבל לא זכור לי שהיא דיברה על דופק.. והתור הבא אליה הוא עוד חודש פלוס

לק"י

אז אם ראו עובר והכל תקין, אז יש דופק.

יכול להיות שבהריון הבא נספר מאוחר יותר (בגלל כל מיני שיקולים) אבל אם צריך את העזרה כדאי מאד לספר
נשמע גם שזה הריון ראשון. יש משהו בלספר להורים על הריון ראשון שזה מרגיע אותם ואומר להם שהכל בסדר עם הילדים שלהם. אולי זו רק הרגשה שלי..

כדאי שבעלך יתחיל להבין מה זה הריון, איך הוא משפיע פיזית וגופנית עלייך.

אם זה הריון ראשון אז כנראה שהוא מכיר הריון מאחרים - שזה ידיעה שטחית וחיצונית הוא לא באמת יודע מה עוברת אשה בהריון או זוג בהריון.

זה הזמן להתחיל ללמוד ולהבין

 

כי חלק מהצורך, שלי לפחות היה, לשתף אחות קרובה- פחדים, חששות, מה הגוף הולך לעבור, עזרה טכנית - איזה בדיקות, מה עושים, אם כואבות, רופאים מומלצים וכו'.. אז למרות שהיה לו קצת קשה שספרתי לאחותי די מוקדם הוא הבין שזה צורך שלי, וכמה שהוא תומך והכל אני צריכה לפעמים פשוט לשתף.. אשה עם נסיון... 

 

כנ"ל לספר להורים הורים.

 

אז אם יש לך צורך לשתף, במיוחד אם את צריכה עזרה, ובשביל להסיר ממך דאגה וכו' אז כן, לדעתי ברור שלספר להורים.

כל דבר שיעשה לך טוב בהריון (ובעז"ה אחרי הלידה) זה בעדיפות ראשונה. ( תזכרי את מגדלת את התינוק שלכם! מעכשיו הצרכים הגופניים והנפשיים הם בעדיפות ראשונה בשביל העובר ובשבילכם.)

 

ו"סמא מהעין" בעיני פחות גובר מהצורך שלך, מלשמח אותך מלהעניק לך עזרה,

זה הזמן ללמוד מה עיקר ומה טפל בחיים...

(כמובן שהכל צריך להיות בהסכמה זוגית, אבל את יכולה להסביר לו מה הצורך שלך... )

 

בהצלחה, הריון קל תקין ובריא בעז"ה.

תחילת טרימסטר שני
אבל לאמא שלי סיפרתי אחרי האולטר' הראשון שראו דופק ובעלי הבין שזה אמא שלי ואני מרגישה צורך לספר לה ולשמח אותה
ככה גם בהריון הנוכחי וגם בקודם
לשאר סיפרנו בהריון הקודם כשסיימתי שלישי
ובהריון עכשיו בסוף טרימסטר ראשון

לא הכרחי שיקרה, אבל להרבה נשים קורה.

ואולי סתם וירוס ;)

בכ"מ תשתי הרבה ותנוחי כמה שאת מצליחה

ויכול להיות גם לא.
בכללי מערכת העיכול מתקשה בשלב הזה של ההריון כי הכל לוחץ עליה, והיא לפעמים משתוללת לכאן ולכאן

אין לי ניסיון והאמת אני בספק אם תוכלי למצוא פה תשובות מספקות. יש בטח מלא קבוצות פייסבוק שעוסקות בנושא הזה, מציעה לך להתחבר לאחת ולבקש מידע מבעלות ניסיון.
בהצלחה!

היות וזה פורום שרוב המשתתפות בו דתיות, הסיכוי למצוא כאן מישהי שמתמצאת בתחום הספציפי הזה הוא נמוך. בפייסבוק יש לך יותר סיכוי למצוא מידע.

וכמי שמכירה קצת את עולם הפוריות- אני לא רוצה לבאס, אבל הסיכויים להביא ילדים לעולם בדרך הזאת בגיל שלך (גם אני בת 40++) הם לא מאוד גבוהים, אז לא הייתי מתעקשת דווקא על בת  מה שבא ברוך הבא 

 

הרבה הצלחה 

אם כן יש לזוג/לאישה 4 ילדים מאותו מין קודם, וגם אז זה לא אוטומט אלא יש וועדה שצריכה לאשר

רק אצל בנות/רק אצל בנים.

אבל זה בהחלט לא משהו שאפשר לעשות סתם כך, כי רוצים מהמין השני.

אלא אם כן יש מחלה גנטית בתאחיזה לכרומוזומי המין (x או y)
או שיש לך 4 ילדים מאותו מין, ועבור זה יש גם ועדה שצריך לגשת עליה וגם זה עולה הרבה כסף

בשורות טובות !

אבל שווה לך ללכת לשילב עודפים
יש דגמים של עונות קודמות, במחירים הרבה יותר נמוכים

יש שם לפעמים עגלות ממש כחדשות במאות שקלים פחות

יד 2 פחות מתאים לי, ופייסבוק אין.
העגלה שרציתי היתה במבצע חודש שעבר ועכשיו הפסיק, כנראה שאשלם מחיר מלא...