אך לאחר שהדימום נפסק, לא חייבים להיות בשכיבה כל ההריון.
לשים לב שלא לסחוב משאות כבדים או להתאמץ יותר מדי..
רק בריאות
שה' ימלא חסרונך
בשבוע 16 או 17 נראה לי, איפשהו בתחילת הטרימסטר השני.
ברוך ה' ההריון המשיך הכי תקין שיכול להיות, ובעז"ה שימשיך ככה עד הסוף!
ולא היו לי אף תופעת לוואי או משהו, רק כאב קל במקום הזריקה בחיסון הראשון.
ואין על ההרגשה החופשיה והבטוחה שהחיסון נותן.
אני יודעת שעשיתי את ההשתדלות שלי להגן על עצמי ועל העובר, וגדולי ישראל הורו במפורש לנשים בהריון להתחסן כי הן בסיכון גבוה יותר לסיבוכים בעקבות הקורונה.
אל תפחדי! להתחסן זה הדבר הנכון לעשות, וגם זמן מצוין לעשות את זה!
❤️
קודם כל ברמה הטכנית - משתדלת פחות להיחשף. בטח בתקופות רגישות יותר כמו הריון.
והפחד יכול להגיע בקשר לכל דבר בחיים, לא רק להריון ולידה. הגיוני לפחד מדברים רעים שיקרו.
אז במה שיש אפשרות להשתדלות מהצד שלנו - עושים את הטוב ביותר שאפשר (חגורות בנסיעה, מעקב תקין בהריון, כללי בטיחות בתינוקות וכו'). אבל במה שמעבר לזה העבודה היא פשוט לשחרר. לזכור שבאמת אנחנו בידיים של ה' והוא עושה את הטוב ביותר בשבילנו. לאף אחד כאן אין ביטוח חיים.
אז אפשר לנתב את החוסר שליטה הזה לפחד וחרדות, ואפשר פשוט לשחרר ידיים ולהישען על הקב"ה. מה שבידיים שלנו הוא התפקיד שלנו ומה שלא - להשאיר את הטיפול בו לה'
ובהחלט יתכן שעדיין לא התנקה לחלוטין. זה לוקח זמן. כתבת את שאלתי בדיוק מושלם!!!
תודה יקרה!
ההפרשה המימית הזויה
הרגשתי ירידת מים בקטנה
הייתי אצל הרופאה והיא ראתה ראש ממש נמוך , והיה צירים לא תכופים, ולא כואבים- שנאי בכלל לא מתייחסת אליהם
והיא אמרה לי תוך יומיים את יולדת .
מוכר לכם כזאת תופעה- כי שאר הצוות הרפואי לא ממש התייחס לזה
ובא לי א"כ להיות מוכנה ללידה
עכשיו בדיוק נכנסתי לשבוע 38
נשמע שהיית שלוש חודשים בתשיעי...
ולפעמים זה באמת גורם לריאות לא לקבל את כל החמצן שמגיע להן...
לכן ההמלצה בהריון לשכב דווקא על הצד. ואם זה לא נח לך, תנסי לשכב על הגב עם 2-3 כריות- זה אמור לפתור את הבעיה.
ייתכן ומשהו שם דורש איזון.
אולי אם הרצועות סביב הרחם יהיו קצת יותר משוחררות, לתינוק שלך יהיה מקום להתמקם בצורה טובה יותר.
בקיצור, ספינינג בייביז
תרגילים לאיזון אגן ורחם
ועדיין קורה.
זה התחיל גם כן, בשבוע 20 ומשהו, והלך והתגבר עם ההתקדמות של ההריון (כרגע אני בשבוע 33).
בהתחלה הרופאה אמרה לי שזה תקין ולא צריך לדאוג.
אחרי שבשבת אחת במשך כמעט שעה היה לי דופק מהיר וקושי לנשום היא שלחה אותי לרופא משפחה לעשות א.ק.ג. שיצא תקין ב"ה.
כשיצאתי מהרופא הוא שלח לי למייל קישור למידע על התופעה של דפיקות לב באתר של הקופה.
אני לא יודעת אם זה בדיוק מה שיש לי, ואני לא יודעת אם זה מה שיש לך, בכל מקרה, השורה התחתונה היא שזו עוד תופעה משלל התופעות שמגיעות עם ההריון, וזה ככל הנראה לא מסוכן, ואחרי ההריון היא תעלם בעז"ה....
ככה התרגל מגיל קטן.
הוא בן שנה ושמונה.
לא מזמן החלטתי לגמול אותו מזה.
במשך כמה ימים אמרתי לו שהוא כבר גדול ועוד מעט הוא ילמד לישון לבד, בלי יד.
ביום שהתחלתי, ישבתי לידו, אמרתי לו שאני לא נותנת יד, הצעתי לו איזה צעצוע במקום.
כשהיה לו קשה, הסברתי לו שקשה לו כי הוא צריך להתרגל למשהו חדש, והצעתי לו חיבוק.
היה לו קשה להירדם.
בימים הבאים כבר היה יותר בקלות.
היו פעמים שהוא ביקש, אבל כל פעם הסברתי לו שהוא כבר גדול וישן בלי יד.
עכשיו עבר בערך שבוע וחצי, והוא כבר התרגל לישון בלי יד.
אני עדיין יושבת לידו עד שהוא נרדם.
לא ניסיתי לגמול אותו מזה.
בת רבע לשלוש כבר. מוכנות יש, מעל ומעבר
הילדה מודיעה לי מתי היא עשתה ומה היא עשתה
יודעת בדיוק מה אמורים לעשות אבל מסרבת קומפלט ובנחרצות להכל
כולל להחליף טיטול אפילו, היא ממש לא אוהבת, וצריך לשכנע אותה
לשבת על סיר? בחיים לא
שוקולד, תחתונים חדשים, ספר מתוק על גמילה, אמא ואחיות שהולכות לשירותים, ילדות בגנון שהולכות לסיר, כל מה שצריך יש. וגשם אין. אין אין.
רוצה להיות ילדה גדולה? לא
רוצה תחתונים חדשות? לא
רוצה לנסות לשבת קצת? לא
רוצה לשבת עם הטיטול על הסיר? גם לא
רוצה להיות כמו הילדה החמודה בספר? כמו אמא? כמו מיכל מהגן? לא
רוצה טיטול.
עכשיו לא אכפת לי באמת לחכות עוד חודש, אבל לא מתאים לי בחופש הגדול לעבור את הגמילה הזו שנהיה תקועים בבית ופספוסים באוטו וזה... ולשנה הבאה רצוי מאד שתהיה גמולה, נכון שלא יכריחו אבל אם היא תהיה הילדה היחידה בגן שלא גמולה היא תרגיש דפוק.
אז למעשה נגמר הזמן, בשבועות הקרובים צריך להיגמל וזהו. די. חלאס
אבל איך????
הילדה סופר חכמה, סופר. מבינה, ולא לא לא רוצה.
הצילו.
ילד קצת לפני גיל 3 , שפשוט כלום לא עזר לו לשתף פעולה
אכן הראה מוכנות, אמר מתי יש מתי אין
אפילו רץ איתנו ביחד לשירותים
וקנינו תחתונים, ובוא תשקה את העץ , ומה לא
אבל נאדה.כלום.
כבר חששתי מה קורה ומה עושים
ניסינו הכל!!
אבל , כשזה זה , זה זה
ביום ההולדת כשהסתפר מיד אמר אני לא רוצה יותר טיטוללל
ואפילו בלילה לא היה מוכן
תודה לה' גמול מלא מלא בלי פספוסים בכלל
זה ההוכחה שפשוט צריך לתת להם את הספייס, לתת להם ביטחון וחיזוק שתרגיש שהיא גדולה ומוכנה
וזה יבוא לבד
מניסיון הבנתי שלחץ לא יעזור לא משנה מה
בהצלחה
א. הבן שלי גם לא היה בעניין וידעתי שהוא יכול. אני חושבת ששיחררתי ולא דיברתי על זה כמה זמן אבל בערך שבוע לפני גיל שלוש אמרתי בפשטות שעכשיו לקראת היומולדת הוא עובר לתחתונים ובלי יותר מדי דיונים בבוקר הלבשתי תחתונים וזהו. היה פעם או פעמיים שהוא ניסה להגיד שהוא לא רוצה, הסחתי את דעתו או שיבחתי שהוא גדול ועברנו הלאה...
ב. הדבר השני שאנחנו שמנו טיטול לפני נסיעה. ממש לא התאים לי שיברח להם באוטו או שנצטרך לעצור כל שנייה. בהתחלה הם עוד 'ניצלו' את זה וככל שעבר הזמן וראינו שהטיטול נשאר יבש הפסקנו עם זה. היה פעם אחת בפקק גדול מאד שעצרנו ל'פשפש' אותם. אח"כ אם הם אמרו שיש להם פיפי אמרנו שיחכו שנגיע וזה היה בסדר גמור. אין שום סיבה שכולכם תהיו תקועים בבית בחופש!
היא לא ילדה שנגמלת בגיל שנתיים ולא ממש בשלה אז כל חמש דקות פספוסים. זה יכול להיות ממש בקלות.
גם באופן כללי- יש עוד שלושה חודשים עד הגן. אין באמת שום לחץ. זה מקל עלייך לחשוב על זה ככה?
בהצלחה בהצלחה בהצלחה!!!
).ב"ה הריון שני עם היפראמזיס חריף. אני משבוע 5 עם 4 דיקלקטין ביום, ועכשיו יש בערך 4 הקאות כל יום ובחילות נוראיות כל היום שגורמות לי כמעט לא לאכול.
הבעיה העיקרית היא שיש לי חולשה מטורפת ממש, אני כבר 5 וחצי שבועות כמעט לא יכולה לצאת מהמיטה. לא מתפקדת בכלל וגם אפאטית כזה רוב הזמן שזה קצת מפחיד אותי. ממש מרגישה כזה בתוך ענן וחיה בתוך עצמי.
קנינו ביום שישי זופרן אבל אני מפחדת לקחת אותו כי שמעתי שלא יודעים עד כמה הוא בטוח בהריון.
ההתלבטות היא כזו - מצד אחד ההקאות לא כ"כ נוראיות (או שאולי 4 ביום עם 4 דיקלקטין נחשב הרבה? בהריון הקודם היה הרבה יותר לכן נשמע לי לא הרבה) אז לא יודעת אם כדאי לקחת זופרן,
מצד שני - אולי אם אקח זופרן יגמרו הבחילות ואז אצליח לאכול ואתחזק קצת (אפילו להצליח לעמוד ולהיות פחות אפאטית יהיה נס).
מה אתן חושבות?
ובכלל, מה ידוע לכן על הבטיחות של זופרן בהריון?
תודה רבה לקוראות ולעונות!
רעיון טוב.
מה המספר שלהם?
בטח שלא מאוזן... ומה שכן כמעט תמיד מקיאה. שתיה מקיאה הכל ממש...
אהמ... נראלי בידיים...
בהריון הראשון שהיה זוועה ולא יצאתי מהמיטה.
זה אכן עזר, ברמה מסוימת לחזור לחיים ולא להתייבש ולהזדקק כל רגע לעירוי.
תופעת לוואי לא נעימה שהיתה לי זה עצירות נוראית.
ליבי איתך! תקופה לא קלה.. מקווה שתהיה הקלה בקרוב!
נראה לי שפשוט מערכת העיכול לא כ"כ עובדת אז גם לא מוציאה כלום...
בבלינסון יש מומחיות בהיפרהאמזיס, אם את מתייבשת שוב אולי כדאי לך לגשת למיון שם, והם ינסו לאזן אותך עם הכדורים.
דבר נוסף- תופעת לוואי של הזופרן היא עצירות מזעזעזת...
רפואה שלמה!!
הייתי הולכת להיבדק.
עדין מרגישה התקשויות? אם כן זה כבר 3 שעות...
אני מתבלבלת לפעמים בין התקשויות להצמדות עובר, אבל נמצאת כבר בשבוע 34...
באופן כללי אני מבדילה ביניהם בכך שהתקשות אני מרגישה בכל הרחם, מלמעלה מלמטה ומהצדדים. לעומת זאת בהצמדות של העובר אני מרגישה את ההתקשות רק בצד אחד.
בשבוע 21 אני לא זוכרת שהתנועות עד כדי חזקות וברורות - שאפשר להרגיש הצמדות של העובר בצורה כזאת.
אני חושבת שבכל מקרה צריך ללכת להיבדק.
את יכולה לנסות לעשות הפסק, עם הרבה הקשבה לגוף ורכות.
לא אמור להיות מצב שתפצעי את עצמך.
לגבי קיום יחסים, רוב הרופאים אומרים שאין בעיה,
רק שוב, שימי לב שהגוף והנפש מוכנים לכך.
עברת חתיכת חוויה אינטנסיבית.
השינויים אחרי הלידה מתבטאים בצורה משמעותית גם בתחום האינטימי.
שווה לדבר על כך עם בן הזוג ולהגיע למגע מתוך קשב רב.
אני ממליצה על קרם של חברת אינקולינה, שמיועד לגודש אחרי לידה.
יכול לעזור!
אם זה כאב בפטמה עצמה, ממליצה להניח רפידת הנקה רב פעמית רכה ונעימה שתרכך את החיכוך.
אם צריכה עוד עזרה, כאן בפרטי באהבה
