האושר שבלקיחת אחריות .
מה ההבדל בין אישה מאושרת לאישה מתוסכלת? האם זה רק תנאי חייה? או החלטות שהיא מקבלת? ואם החלטה, אז איזה?
אני חושבת שזאת החלטה לקחת אחריות.
לקיחת אחריות מאוד משחררת מציפיות מאנשים אחרים. נותנת הרגשה של חופש וחירות. מאידך, מציאת אשמים למצב בו את נמצאת, גוררת תסכולים ואכזבות.
וזה עובד בכל המישורים בחיים.
בפרנסה, בבריאות, ביחסים עם הורים, בחינוך ילדים, בזוגיות...
בזוגיות👩❤️👨
מה הדבר הכי גרוע שאישה יכולה לעשות בזוגיות? לא, זה לא מריבות.
זה להתנות את כל השמחה שלה בבעלה.
נכון, זה טבעי שאישה תרצה שבעלה ישמח אותה.
אבל צריך לזכור שגם הבעל הוא רק בן אדם .לפעמים יכולים לעבור עליו משברים. ובשונה מנשים, שלנו יש צורך בשיתוף, כשצצות בעיות. הטבע שלהם שונה. גברים לעתים צריכים את ״המערה״ 🐌ואת השקט שלהם בפתרון בעיות.
אישה חייבת מקור כח, שהוא לא רק מבעלה.
זה יכול להיות קשר עם חברות שכל כך מבינות אותה, כי גם להן טבע דומה, או עם משפחה וגם כמובן קשר עם ה׳.
האמונה והקשר עם ה׳ כל כך חשובים.הם מקור כל הכח, השמחה, החיות.
נשים רבות מתחננות לקבל את הכח הזה מהבעל, מאשימות אותו בחוסר מתן תשומת לב, לא נותנות קצת ״ספייס״ ואפילו מתנהגות כמו עלוקות. במיוחד זה פוגש נשים בתקופה של אחרי לידה. זה משבר שכל כך הרבה נשים חוות.
כי לפני שיש ילדים, כל אחד מבני הזוג ״אדון לעצמו״. יש לכל אחד תחביבים, היא נפגשת עם חברות, הוא נפגש עם חברים. אחרי הלידה, רוב הזמן האישה המטפלת הבלעדית של התינוק. במיוחד אם היא מניקה, התינוק כל כך תלוי בה וזה סוג של ״משעבד״ אותה אליו. הגבר כביכול יוצא להתאוורר (גם אם זה רק עבודה) ואת נשארת בארבעת הקירות.
כל מה שאני מדברת עליו, זה מנסיון שלי. אני בעצמי עברתי משבר כזה אחרי לידת ילדתי השניה. אני לא אשכח את התסכול, את האשמות שלי כלפי בעלי. ״ איך הוא מעז בכלל לחשוב על לצאת להתאוורר לבד בלעדיי?! כשאני על היום מטפלת בתינוק״?! מוכר לכן?
באותו זמן, בחסדי ה׳, הגעתי להחלטה שתציל לי את חיי הנישואים.
דבר ראשון, שזה צורך נפשי של בעלי להתאוורר ולקבל ספייס. איפשרתי לו את זה ושמתי לב איך הוא חוזר מ״מערה״ 🐌שלו אוהב מתמיד וכמה טוב זה עושה לנו לקשר.👩❤️👨
דבר שני, שאני זאת שצריכה לקחת אחריות על השמחה שלי, על ה״מלאות״ שלי, ולא אף אחד אחר. הייתי יצירתית ומצאתי במגבלות התנאים את האפשרויות שלי להתמלא, את הזמן המיוחד שהוא רק שלי,בלי ילדים, בין אם זה בחוץ או בבית, חידשתי ויצרתי קשרים עם נשים אחרות, מצאתי עיסוקים שממלאים אותי. כך, שאפילו חיכיתי לזמנים האלה שלי עם עצמי, בלי בעלי. ועדיין מחכה🙈😬
הבנתי שתשומת לב, אהבה זה משהו שבן אדם נותן במתנת חינם, אי אפשר לעמוד עם קלצ׳ניקוב ולדרוש את זה.
מה כן בידיים שלנו? לשנות את היחס של עצמנו כלפי עצמנו. לאהוב את עצמנו, להנות בחברת עצמנו. כדי אחר כך קל להקרין את זה החוצה. אם את לא מכירה את עצמך ולא אוהבת את עצמך, איך תמשכי אנשים להיות בקרבתך? רק אור מושך אליו אור.✨
כל אישה צריכה לדעת שהיא עולם ומלואו. במקום לבזבז זמן על חיפוש אשמים, אפשר לנצל את הזמן הזה על תיקון המידות, על קשר עם ה׳, על לגלות את העולם הפנימי של בן אדם שהכי מעניין אותך , של עצמך.
ואז הקשר עם הבעל הוא יהיה כמו דובדבן שבקצפת🍒, הוא יהיה תוספת מדהימה. אבל את ורק את אחראית על העיקר. רק את אחראית על האושר שלך. מבינה?
כמו ששמעתי משפט יפה ממשהי פעם : ״נישואים זה כמו זכוכית מגדלת🔎, הם יהפכו אישה אומללה לעוד יותר אומללה, ואישה מאושרת לעוד יותר מאושרת״.
עוד פעם, חבל על הזמן לתלות את האושר שלנו רק באנשים. בדור שלנו רוב האנשים מסתובבים חסרי כוחות. כולנו עייפים. אנשים ״מרוקנים״ מנסים לשאוב כח אצל אנשים אחרים שבעצמם ״מרוקנים״. מה יוצא לנו מזה?
לא עדיף להתחבר לאלוקים שאצלו הכח, החיות , ההתחדשות, השמחה, נמצאים בשפע? ✨✨✨
רק תבקשי!🙏
עכשיו הוא עם שכבה אחת ארוכה
