פורום הריון ולידה (עמוד 2112)

לערבב עם מים או תמל לדרגת סמיכות שאפשר לאכול עם כפית, ולתת לתינוק
יש מגוון רחב של דייסות

אבל אם מערבבים עם מים צריך להמתיק את זה איכשהו כי אחרת זה ממש לא טעים..

לראות איזה דברים היא אוכלת,
ולנסות לתת לה ארוחות יותר מסודרות.

זה סבבה בגיל הזה?

כמובן, שזה במצב שהילד אוכל כמו שצריך.
כל עוד יש חלב, וזה לא מחליש אותך, את יכולה להמשיך להניק. אבל תתייחסי לזה יותר כפינוק ולא כארוחה.

הבן שלי עכשיו היה בן שנה וקצת לפני כבר התחלנו שיאכל יותר מוצקים (וזה גם ממש התאים לו)
וקצת אחרי גיל שנה הפסיק לינוק לגמרי.. (הפתיע אותי קצת המהירות של התהליך, אבל סה״כ היה טוב ב"ה)
מעל גיל שנה לא חייב הנקה או תמ"ל, כמובן כל עוד זה מתאים לילד..

בהנקה והילדון לא אכל מוצקים טוב ולא היה מוכן שום תמל הפסקתי להניק והפלא ופלא תוך כמה ימים התחיל לאכול מוצקים ממש מסודר וטוב .. לתמל עדין סרב אבל זה בסדר אחרי שנה אין צורך בתמל במיוחד עם הילד לא רוצה

שיהיה מסודר וטוב. בין לבין מים, תה, מיץ טבעי.
גם אצלי לא הסכימו מטרנה בגיל כזה. מי שלא רגיל זה מגעיל לו לפעמים.

ממש לא קטנוני! הכי נורמלי בעולם שיעריכו את ההקרבה המטורפת הזאת.

וכמו שכתבו לך זה לא קטנוני בכלל!
את גם עושה המון וגם צריכה לספוג את תלונות העייפות שלו שמבחינתך לא משתוות לעייפות שלך ולך אין את המקום המעריך הזה..
ממש מובן.

ואם את רוצה עצה, תתחלקי איתו בקימות. איך שמתאים לכם. אולי את לקטן והוא לגדול, אולי את להנקה והוא למוצץ
אולי את בלילה והוא בבוקר...
נשמע מוזר להציע למישהו עייף שישן קצת פחות, נכון?
אבל ככה זה.
כשאין אחריות לקום, גם אין הערכה לשינה.
תשאלי כל מתבגר ומתבגרת, האם אחרי 12 שעות שינה הם עייפים או עירניים...
כשנושא הקימות יהיה מדובר בינכם (לא בקטע מתלונן אלא כחלוקת תפקידים)
הוא יתחיל לשים לב לקימות שהוא לא קם, ולא יראה זאת כמובן מאליו, פסיכולוגית, הוא יהיה קצת פחות עייף.

ואולי מה שיעזור זה הערכה מאיתנו, אז כמי שחוות את הקושי לקום כמה פעמים בלילה, תדעי שאת פשוט מלכה 👸

אז דיברנו עכשיו.
והוא טוען שאני כן מעירה אותו, פשוט על שטויות.
כאילו, יש בזה משהו. כי מבחינתי לשינה שלו אין התחלה ואין סוף, וזה גם ככה עניין רגיש מבחינתי כי הוא יכול פשוט להירדם בערב שבת שעדיין הילדים ערים ואז אני נשארת עם כל הבלגן.
אז בגלל שזה משהו בלי נקודת התחלה וסוף, אני יכולה להעיר אותו לפעמים כדי לבקש את הפלאפון שלו, או איפה המפתח של הרכב או משהו כזה..

אז אני מבינה אותו מצד אחד שיש דברים שאני צריכה לא להעיר, אבל כשניסיתי להגיד לו מה אני מרגישה הוא נפגע ונכנס לחדר.
אוף
מתסכל
זה תמיד קורה כשאני רוצה לדבר על משהו שמפריע לי

למה בערב שבת הוא הולך לישון לפני שהילדים ישנים? כלומר אם לא אכפת לך אז סבבה, אבל אם זה נרשם לך ברשימת הפעמים שהוא ישן במקום לתת לך את הזמן, אין סיבה שיילך לישון.
ולא, אני לא מקבלת "נרדמתי" כתירוץ (תירוץ מוכר לי מאד מהבית 🧐). נרדמת? סבבה דיברנו על זה מראש, ועכשיו אני מעירה אותך ואתה קם עם חיוך ועושים את זה יחד הולכים לישון יחד.

אולי פעם הבאה שאתם מדברים על זה תנסי לנסח את זה כמה שיותר כמה קשה לי, מה חסר לי, דברים טכניים שהיית רוצה שישתנו, וכמה שפחות לנסח כהאשמה או דרישה ..
לא שיש לי מושג שככה דיברתם, כן? אבל כתבת שהוא נפגע והלך לחדר אז אולי זה יכול לעזור...

לשבת לדבר.לפעמים כשמדברים זה נשמע קצת כמו האשמה וגורם לצד השני להתגונן.
אז אולי מכתב יציג טוב יותר את הקושי שלך ואז תוכלו לשבת לדבר איך אפשר לעשות שלשניכם יהיה נעים וכייף יותר.
למשל אם לא אכפת לך שלא יקום אז תגידי לונשאת לפחות מצפה ליותר הערכה ותפרטי מה זה הערכה בשבילך.
בשביל אחת הערכה זה שיתן עוד 10 דקות בבוקר לישון ויגיד לילדים אל תפריעו לאמא
בשביח אחרת הערכה זה כוס קפה בערב כשאת כבר גמורה ולאחרת זו מילה טובה
אז תפרטי למה את זקוקה..
ועוד דבר אני למדתי שזה לא חכמה להעמיס על עצמי הכל ואז להתמרמר אז אם אני צריכה עזרה אני אומרת במפורש.
וכן אצלנו רק אני קמה בלילה לילדים( לא מדברת על מצבי קיצון שילדים חולים וכו..) אבל כשיש יונק החלוקה היא שאני על היונק והוא על האחרים שוב אם זה פעם בלילה והתעוררתי לא אעיר אותו בשביל זה אבל אם זה כמה פעמים אז כן אעיר אם לא שמע..
ודבר אחרון בדיקות דם לבדוק שאין חוסרים וגם לבדוק תזונה יש מאכלים שגורמים לעייפות.
ואולי הוא גם עובד בעבודה פיזית קשה ולכן עייף?
ואחרון חביב לדבר על הנושא של השינה שלו ולראות מה אפשר לאפשר ומה לא שייך.
נגיד לקבוע זמן מנוחה שלו ובמקביל גם זמן מנוחה עבורך.

ולא לעשות כל בעצמך ואז לריב איתו, מה זהשווה?
דבר שני, איך השינה שלו? האם הוא נוחר? אנשים למשל שנולדים ממש השינה שלהם כל כך דפוקה לפעמים שעשר שעות שינה זה כמו שעתיים של שינה נורמלית. מנסיון. אם הוא מאד נוחר כדאי לשקול בדיקת שינה שתבדוק מה איכות השינה שלי ואיך אפשר להקל. יתכן שהוא באמת באמת מאד עייף (ויש כמובן גם אפשרות של חוסרים בברזל ובי12)

שיחיה העייף הלאומי, היינו מתווכחים עד שקלטתי שהוא פשוט באמת כל הזמן עייף. ושלחתי אותו לעשות בדיקת דם ולקחת חוסרים... אולי חוסר בברזל או משהו? כדאי לבדוק ולא להזניח...

איזה אישה טובה את.
תדברו ותעשו חלוקה. שהוא יקום לגדול לפחות.
ובערב שבת אם נרדם שהילדים יקפצו עליו. אין סיכוי. את אחרי לידה ועם פיצי. זו עייפות שהוא לא מסוגל לדמיין בכלל.
שילך לרופא אם הוא עייף קיצוני. ולשיחה עם מישהו שמשפיע עליו על מה זו אישה יולדת מניקה. ומה זה דורש ממנו.

אחרי שפרגנתי לו לישון. ובסוף הגעתי למסקנה שלו מותר להיות עייף ולי מותר להעיר אותו לתינוק כמו שאני קמה. תכלס אני הייתי עייפה הרבה גם לפני שהיו לי ילדים, אז אין סיבה שהוא לא יהיה עייף גם אם לא קם לילד. והוא היה ישן מאוחר כי ידע שלא צריך לקום לילד, אז החלטתי שזה לא הגיוני, שהוא יקום גם ושיתכנן את השינה שלו בהתאם.

הלוואי והיה לי איך לעזור...

אני רק

קראתי את כולכן, ולא יודעת למה התחלתי לצחוק.
כנראה שילוב של עייפות, אבל גם פתאום הבנתי שבאמת לא הגיוני לא לישון, לא לדבר איתו על זה ואז גם לא להבין למה הוא לא מבין אותי.
אז תודה שעזרתן לי להתאפס.
גם דיברתי עם בעלי והוא אמר לי שאין בעיה שאני אעיר אותו אם קשה לי.
אז סיכמנו שאני אתחיל להעיר אותו אם אני עייפה וצריכה עזרה ואפסיק להעיר אותו על שטויות קטנות אחרות.

ורק מוסיפה כדי להסביר, נגיד אם הוא נרדם בערב שבת (על הספה כמובן), זה לא שהוא לא יתעורר אם אני אבקש, פשוט אני מרגישה לא נעים להעיר.
וזה לא שאני עושה הכל, אנחנו בסך הכל ממש מתחלקים, פשוט זו הייתה נקודה שקשה לי

אבל קיצור, המסקנה העיקרית היא, אם יש משהו שמפריע, לדבר על זה זה רעיון מוצלח.
מסקנה עיקרית נוספת, כשאני עייפה אני לא חושבת.
לילה טוב לכולכם, הלכתי להתאפס על עצמי

בע"ה הריון תקין משעמם ובידיים מלאות!

היריון בריא ותקין עם ידיים מלאות ❤

כל הכבוד על השיתוף המחזק!!! המשך בריא וקל !!

שיהיה בשעה טובה!!

אגב, חומר על בסיס מים אפשר חופשי לפי מה שהבנתי.
לי האחות אמרה שלזוגות שעלולה להיות בעיה, השמן שקדים עלול מאוד להפריע. לכן לא קנינו לייתר ביטחון.
איזה כיף לשמוע 💗

לצערי הרופאת נשים שלי אמרה שזה לא מפריע והקשבתי לה..

נכון שיש הנחייה גורפת לשימוש בחומרי סיכה לזוגות שמתחתנים

אבל לא בהכרח שיש צורך בזה בכלל וגם לא בפעם הראשונה

קודם כל לענין הנפש, האם זה רק בנושא של הריון? את בטוחה?

 

איך את בכללי? יוצאת הולכת עושה כמו פעם? יש לך חשק לדברים נחמדים וכיפיים? את עייפה הרבה? את מרגישה שיותר נח לך תמיד לבחור באפשרות של להישאר בבית\במיטה מאשר להתלבש ולצאת? יש דברים שמשמחים אותך ממש?

 

כי גם שנתיים אחרי לידה, יתכן שיש דיכאון קל. אם את מרגישה עייפות נפשית רק בנוגע להחלטה על עוד הריון זה דבר אחד. אם זה מלווה אותך בכל תחומי החיים זה דבר אחר. ואם זה אכן כך, יפה שאת אצל מטפלת, אבל כנראה שהיא לא מתאיה\טובה לך, ואת צריכה משהו אחר. מטפלת אחרת או אולי תקופה מסוימת של תרופה לעלות יותר על דרך המלך 

(מאמר מוסגר, B12 תקין, האם זה אומר בתוך הסוגריים? כי הרבה פעמים זה ממש לא מספיק. צריך להיות באיזור 350 ומעלה )

 

ואם בהכל את מרגישה רגיל ורק בהחלטה על הריו ןיש עייפות הנפש, אז כמה כיוונים. לדבר עם הבעל. והרבה. להסביר לתמלל להמחיש וכו. הרבה פעמים הלחץ הגלוי או הסמוי שמרגישים מהבעל גורם לעייפות הזו. ואם את תרגייש אחרי הרבה שיחות שהוא ממש מבין, ממש מקבל את ההרגשה שלך, מכל הלב, רוצה שיהיה לך טוב ולא רק "מסכים" למנוע כרגע אלא "מבין" שצריך למנוע כרגע, הרבה פעמים עצם הידיעה הזו וההכלה שלו מורידים את הלחץ הנפשי לאפס.

 

אני אישית לא מאמינה בלהביא ילד כשלא מוכנים, ובטח לא לפני שתשללי במאה אחוז דיכאון ממש, גם אם הוא קל, ותטפלי בו . 

חיבוק ענק, ושהקב"ה ישלח לך החלטות טובות בזמנן.

יש לי חשק לדברים כיפים ב"ה
אבל לפעמים אני קצת בלי המון חשק לדברים כמו פעם 
בקורונה היה לי דאון .. זוכרת ש@מק"ר כתבה פה פוסט על יציאה מדיכאון ואני בלילה ישבתי לכתוב גם שזה שהיא כתבה שהיא יצאה מזה אז גם אני מחכה לכתוב.... היה קצת מאתגר אז
אבל לאט לאט משתדלת ליעשות דברים שעושים לי טוב
אשמח מכן לרעיונות כאלה... נגיד כמו יוגה וכאלה... אם יש לכן רעיוונת
תודה רבה 3> 

אני אישית בהמלצה ודחיפה של כולם הלכתי לפילאטיס ועדיין מתמידה
זה פותח הכל!! את הנשמה, הנפש, הלב
לא תאמיני כמה
כתבתי פה בעבר נדמה לי, המטפלת שלי אמרה לי: אם בדיכאון (או בדכדוך או במצב רוח לא משנה מה) את מרגישה כאילו כל יום קוצצים לך את הכנפיים, אז חצי שעה הליכה בחוץ/התעמלות וכו מצמיחים לך את הכנפיים חזרה.

וב"ה גם את תהיי במקום טוב יותר, זה יבוא! תאמיני בזה!
וגם אם רשמית אני כבר לא מוגדרת בדיכאון, עדיין יש המון התמודדויות ביום יום, כל דבר מערער, יותר קשה לתמודד מול מצבים יותר מורכבים
אין מה לעשות, לומדים לחיות עם זה ולהתקדם גם שם ולכבוש עוד יעד ועוד יעד

עדיפות למשהו שכן מעלה קצת הדופק - לא מטורף לא צריך ריצה ומשקולות, כן מאד כדאי הליכה, כי זה משחרר אנדורפין וזה ממש טוב ומעלה את המצב רוח מיידית.

מעבר לזה קשה לייעץ בלי לדעת מה התחביבים שלך

לי עוזר מוזיקה ולראות סרטים מצחיקים וקלילים ומלאכות יד.

 

בקשר להריון מציעה לך לשבת לחשוב עם עצמך, לדמיין אחרי ההריון, את התינוק הקטן החמוד, את הטיפול בו, את שתי הילדים שלך משחקים ביחד, ולראות אם זה עושה לך מספיק חשק בשביל להתגבר על הפחד. אם לא- אז לא עכשיו. את לא במקום מתאים.

חיבוק גדול!

מאוד, נראה לי שבערבים יותר פעיל פה. אל תעלבי מותק, זה לא בכוונה רעה.. ❤️

באמת נשמע עייפות גדולה.
הייתי בודקת מאגרים של ברזל, ויטמין בי12
ואם את לא מרגישה מוכנה, אז אפשר לחכות עוד כמה חודשים.

אני חושבת שהכל זה הנפש.

וההרין הרצוי או הלא רצוי- שמדברים איתך עליו או לא-

זה מציף אצלך דברים אחרים,

שהנפש שלך מתמודדת איתם,

ואולי אין לה מקום להכיל עוד התמודדות,

ש'לוקחת' כוחות נפש.

 

זה מובן ממש ממש.

חיבוק גדול

 

מציעה לך לדבר עם המטפלת שלך על זה.

ולהסכים בינתיים להיות בערפל

והמצב ישתנה,

לאט לאט ופתאום תהיי במקום שונה לחלוטין.

 

מקווה שעזרתי..

זה באמת מציף אצלי דברים ,סתם כי אני לפעמים מרגישה עייפות כזו לא פיזית שאאני מנסה להעביר אותה וכאילו צריך פניות להריון ולידה וכו את צודקת ממש. השאלה מה עושים עם זה?

ואת מצויינת שכתבת את כל זה. מרגיש שזה באמת משולב עייפות של גוף לנפש.

לי היה נשמע מטיל שקראתי אותך שחיזוק של עייפות הנפש ישפיע ויחזק את עייפות הגוף.
לתת זמן והקשבה לעצמך- מה את אוהבת לעשות, בחברת מי טוב לך להיות, אולי גם קצת להתרענן מבחינה רוחנית, לטייל אולי עם הבעל וגם עם הילד. אולי להשתתף בעזרה הדדית בקהילה (נתינה מביאה שמחה!)

תחשבי מה יכול "להעיר" אותך בנפש.

ותבחרי משהו קטן. מתחילים בקטן ועם האוכל הוא התאבון.

בע"ה תדעי ימים טובים ומלאי אנרגיה!

מבינה איך את מרגישה והלוואי וה' ישלח לך כבר את הישועה שלך
היא בטוח תבוא אנחנו לא יודעים מתי אבל היא תבוא
זה מה שאני אומרת לעצמי
חיבוק ענק יקירה יהיה טוב! ❤

נפש, ויהיה לך עוד ילדים יפים מתוקים וצדיקים,

תתחילי לאכול בריא תעשי תרגילי נשימות ותוך

שבועיים תרגישי מעולה,בהצלחה רבה רבה יקרה

ובקרוב תשמחי אותנו בבשורות טובות אמן.

נשמע שיש לך קצת דכדוך כזה. הגיוני, אחרי כל ההתמודדויות של השנה האחרונה.
אני מעלה אפשרות, שאולי המחשבה על הריון מעייפת אותך, אבל אם בפועל תגלי שאת בהריון זה דווקא יתן לך כוח, והחיים שצומחים בך אולי יעייפו את הגוף אבל יתנו משמעות חדשה לנפש וישמחו אותך.

הייתי בול במצב שלך... אומנם 3 בנות והקטנה בנתיים עוד לא שנתיים אבל בערך מאז שהיא הייתה בת שנה רציתי ופחדתי. אפילו דיברתי על זה פה....

בעיני האישיות לחלוטין מצב כזה זה לא הזמן לעוד ילד. כי הריון לידה ותינוק דורשים טונותתתת של כוחות נפש וגוף. נשמע שאת רוצה אבל הנפש קצת מאחורה. ממליצה קודם לטפל בה ולחזור למנוע קצת. ולהפסיק כשכן חשים חיוניות ורווחה. אני סופר מבינה אותך. שלי גם בן שנתיים. ועם רווח די גדול מאלה שמעליו. אז הראש אומר לי שחבל ורווח גדול ועוד אחד. אבל הנפש שלי (וגם הגוף. אבל עם כוחות הנפש מגיע כח לטפל גם בגוף) כל כך כל כך לא שם. רחוק מאוד. אז אני מקשיבה לה. כי לא מאמינה בלעשות את הדבר העצום הזה ממקום של חולשה. לא נכון בעיני ומדרון חלק ורטוב לנפילה.
מה סוג הטיפול שלך? אולי להחליף? זו פסיכולוגית או עו''סית קלינית? מנוסה? נעים לך שם? תחשבי על זה. כי בסופו של דבר זה כן אמור לעזור קצת בהדרגה.
עזבי מה שאנשים אומרים מאחלים או חושבים. זה שלהם. אל תתעסקי בזה.
תחפשי לעצמך תמיכה ומקורות כח. וכשתרגישי שהנפש במקום שלו יותר אני מאמינה שהגוף יתאושש גם. ומגיע הזמן להוריד עוד נשמה.

אז אל תשכחי להתפלל שיהיה לך כח... וגם לעשות דברים בעניין נשמע שיעזור.

יש משהו שמפחיד אותך מעבר לרגיל?

לא קל לסחוב ככה כל כך הרבה זמן.
ושואלת, אולי לא הבנתי נכון? את מרגישה ככה כבר שנתיים? אז כבר מלפני הקורונה.. אם את ככה כבר שנתיים באמת זה לגמרי הנפש.


אם לא, ואת פשוט לא יודעת איך "תאכלי" את זה, אולי שווה לחשוב כבר מעכשיו על דברים פרקטיים שיוכלו לעזור לך אחרי הלידה, נניח הבאת בייביסיטר/ עזרה בבית/ קניית ציוד שיסיע (מייבש מדיח איי רובוט וכו)
ובהצלחה ממש.

אנו אוסף עוד משהו קטן, אני חושבת שכמעט לכל אחת יש תקופה, ארוכה יותר או פחות, של פער בין הרצון הטהור להריון, לבין המוכנות אליו. התקופה הזאת היא באמת מורכבת ודורשת כוחות נפש לא קלים, אז חיבוק על התקופה הארוכה כל כך!

טיפ שלי-

לא נכנסים להריון כשמרגישים ככה!!
לא לא לא!

חכי שתרגישי חזקה, ושמחה לעוד הריון.

בנתיים תחפשי מה ישמח אותך, ימלא, יתן לך כח.
תגידי לבעלך חד משמעית ובפתיחות- הגוף שלי עייף!! ואולי גם הנפש. זקוקה להגיע למצב שילד נוסף מגיע מרצון וכח!
קחי משהו למנוע עכשיו נקודתית, וגם בהמשך. עד שתרגישי שהרצון+הכח מגיעים ביחד.

תרשמי לאיזה חוג שישמח אותך, תתאווררי, תמלאי את עצמך..

ברור שיש רצון לילד..אבל את צריכה כח ואנרגיה טובה..
תני לעצמך עוד זמן יקירתי, שזה יגיע מתוך שמחה גדולה וכח.

בהצלחה!!!💗💗💗

הילד בן שנתיים+ , זה הזמן לא? 

בא לי ככ לשחרר, באמת מכוונת את התפילות שלי לשם למי שכתבה
אם יש לכן רעיונות לדברים שיחזקו אותי, ואולי רעינוות לפעילויות לנפש לשחרר ולהירגע ולשמוח 
חשבתי על קורס לחשיבה חיובית וכאלה, מכירות משהו ? 
אוהבת אתכן

אין חוקים בענין...
אחרי הילדה הרביעית הפסקתי למנוע בגיל עשרה חודשים, כי רציתי..
ואחרי הילד החמישי היה לי ברור שאני מונעת לפחות עד שיהיה בן שלוש.
היחידה שמחליטה מתי הזמן זו את. ובעלך כמובן יחד איתך.
לא השכנה ולא האחות ולא שום ''נורמה'' זו או אחרת שאת רואה כאן או שם.

לא כולל עיסוקים הנוגעים למסך, מהנסיון שלי זה לא משחרר כמו שזה פשוט מפתה..

לכי לים או לחוג שמעניים אותך פעם בשבוע

תעשי דברים בשביל עצמך

תצאי ותבלי

אפילו אם בהתחלה תצטרכי לדחוף את עצמך לעשות את זה

החיים יפים, את צעירה וכל החיים לפניך, חבל שתבזבזי את עצמך

תעלי את רמת האנרגיה שלך 

מעל שעה צריך ללכת להבדק גם אם את יודעת שזה ציר מדומה.
התקשות ארוכה זה לפעמים העובר שלוחץ כלפי חוץ תנסי להסחין אם זה זה או באמת ציר

חלק מהם אמרתי לבעלי, לא יודעת אם זה העובר או הרחם כי זה לא תנועות וזה כואב קצת אבל זה מרגיש כאילו הוא נדחף כלפי הדופן באמת... אני מקווה שלא ימשיך ככה גם היום אבל אם כן אני אנסה לשים לב אם זה העובר או ציר...
תודה!

אין לי פה מרכז בריאות האישה והרופאה שלי לא נמצאת פה היום...

לתת לך הפנייה למיון

ההבדל היחידי שהוא ממש מהותי ומבדיל ביניהם הוא שציר אמיתי מוביל לקיצור של צוואר הרחם וצירי ברקסטון היקס לא. ברקסטונים יכולים גם להיות פזורים לאורך היום, לא סדירים, לעבור במנוחה ושתייה וכו' - אבל אני מכירה גם נשים שהיו להן צירים סדירים וכואבים מאוד וזה היה בסוף ברקסטון. אז אם את חוששת, הדרך היחידה להבדיל ביניהם היא ללכת למקום שיעשה לך אולטרסאונד ויבדוק את אורך צוואר הרחם.

אין סביבך איזשהו מקום עם אולטרסאונד? מיון של יד שרה, מוקד חירום של הקופה או כל מקום אחר? חבל ללכת למיון של בית חולים רק בשביל אורך צוואר, אבל תכלס זה גם לא כזה נורא ובשעות הבוקר בדרך כלל לא עמוס שם כל כך.

 

הבטן כולה מתקשה לך? או רק חלק ממנה? אצלי יש "התקשות" (שאני נוגעת וזה קשה כמו אבן) שהיא כואבת, אבל היא רק בחצי בטן למשל. ואז זה באמת העוברית בפנים שמחליטה להילחץ ולדחוף את הגב שלה עליי. אני יודעת את זה כי אני לוחצת בצדדים של הבטן ויש הבדל ברור, צד אחד קשה ואחד ממש רך.

יש לידי אולטרסאונד רק מחר אבל אולי במרחק נסיעה יש גם היום אני אברר אם ימשיך... וכן, הבטן כולה מתקשה לי. אבל היום ברוך ה' זה קרה רק פעם אחת בניגוד לשישי ושבת...

פעם אחרונה שבדקו לי אורך צוואר זה היה לפני שבועיים וחצי והיה 35...

אם זה קורה יותר ארבע פעמים בשעה או יותר - צריך לבדוק. ואם זה עמום ואת לא בטוחה אז כמובן להחמיר וללכת לבדוק בכל זאת. לא סדיר זה מעודד (: לא כואב זה לא פונקציה בכלל, לי היו צירים מוקדמים שגרמו ללידה בשבוע 25 והם לא כאבו בכלל עד שהגעתי כבר לפתיחה 2 (אבל זה לא היה כמו שאת מתארת, זה היה לי ברור שזה התכווצויות והן לא היו עמומות בכלל). 

 

בינתיים תקפידי לשתות הרבה - יותר משני ליטר ביום, ותשתדלי לא להיות הרבה בחום.

היו לי אולי ארבע התקשויות לאורך כל היום, בוודאי לא ארבע בשעה, ממש לא כמו בשישי ושבת
חוץ מזה היו עוד כמה פעמים שבאמת העובר נלחץ לדופן וגרם להתקשות במיקום מסויים בבטן ולא כל הרחם (נניח עכשיו הוא עושה את זה גם...) אולי זה קשור לזה שהייתי היום בבית במזגן כל היום וביום שישי נסענו בחום אימים (בנסיעה התחיל לי כל הצירים האלה, אז אני בהחלט מאשימה אותה). המסקנה, טוב שיש מזגן!

צומת תפוח זה צומת ליד הישוב תפוח, שמוביל להרבה ישובים בשומרון ולבקעת הירדן.

איתמר זה ישוב בשומרון, ליד אלון מורה.

מעולם לא הייתי שם, שוב תודה.

ש.ד.

יהודה בן מילכה
בניה בן אביבה
עמיחי בן רונית

היו שלושה
יהודה בן מילכה
בניה בן אביבה
עמיחי בן רונית

גם.למבוגרים זה קורה אחרי וירוס.
אני גמורה אחרי וירוסים שבוע שבועיים.. תני לו זמן..
מצד שני אם את לא רגועה תעשי ב.דם

ואם האוזניים לא בסדר אז בכלל. אם לא יעבור עוד כמה ימים תבקשי בדיקות דם מעמיקות.

קריאת סיפורים ביחד
לשיר ביחד שירים שכוללים משחק (שירי אצבעות וכו)
אמבטיה ארוכה יותר

אני פחות בקטע של עיסוי
ולאחרונה הוא לא אוהב אמבטיה, אז אני מתקתקת.
סיפורים זה מעולה, הוא מאוד אוהב.
שירים גם, אבל נראה לי פחות יעסיק אותו.

לשים לו במיטה איזה בובה / ספר ולתת לו לשחק במיטה עד שהוא נרדם .. אפשר להקריא לו סיפור שהוא במיטה .
ללטף אותו כשהוא במיטה שיכנס למצב שינה

כשאני יושבת לידו נותנת לו יד.
לפעמים הוא מתיישב/ נעמד/ מתחיל להשתולל, ואז אני לא נותנת לו יד.
זה יכול לקחת גם שעה-שעה וחצי, עד שהוא נרדם.
אני רוצה להרגיל אותו להרדמות יותר עצמאית, אבל עוד לא עשיתי עם זה משהו.

אבל רואה!

אבל הוא נראה קצת אפור, תוך כמה זמן הוא הופיע?

נראה קצת כמו השתקפות אולי.

תנסי עוד יומיים כזה.

כמה זמן את לפני/אחרי איחור?

אולי תעשי שוב מחר בבוקר?

אז למעשה יש מצב ממש
ויש מצב שלא
ותוך כמה ימים התמונה תתבהר קצת

היא איך להתגבר עצמונית על חרדות שמלוות הריון חדש אחרי חווית הפלה

מה שלי עזר זה לאמר תהילים והתפללתי תפילות מיוחדות לנשים בהריון שאפשר למצוא בכל ספר תחינות וזה עזר לי מאד כי בתפילות האלה בעצם מפורט הכל .

כן הייתי הולכת לא.ס כל שבועיים עד שהרגשתי תנועות אבל התפילות והצדקה שנתתי מאד עזרו לי ונסכו בי תחושת ביטחון.

חשוב גם לנסות להתעסק הרבה ולא להגיע למצב של חוסר מעש שאז בעצם החרדות עולות כי יש לנו זמן לחשוב.

מאחלת לך המשך הריון קל וילד בריא ושלם בזמן המתאים

רק לראות תנועות עובר על המסך באולטרסאונד הרגיע אותי ולכן השתדלתי לקבל כמה שיותר תורים לאולטרסאונד. אם את אומרת שאת לא מרגישה מספיק תנועות נותנים לך אולטרסאונד.

גם אני נמצאת בדיוק בסיטואציה הזו עכשיו.
אחרי לידה שקטה, אני חווה כעת היריון.
אומנם התסמיני היריון יותר קלים מהקודם אבל החרדה והמתח- וואו.. אין לתאר וקשה מנשוא- זר לא יבין זאת באמת..
לא מפסיקה לשחזר כל מה שעברתי כמעט כל יום.

תראי, מה שעוזר לי בעיקר זה באמת תפילות ואמונה.
הרי שעברנו גיהינום כל אחת בדרכה וכעת רצה השם שנזכה לחסדיו ולטוב - צריך להאמין שמה שקרה לא יחזור שוב.

אני משתדלת ללכת לאולטרסאונד אחת לשבוע / שבועיים לכל היותר עד שארגע ואקבל ביטחון.

זה קשה אני ככ מבינה מה שאת עוברת ומרגישה,
אבל תנסי לסמוך על בורא עולם ולהאמין שהפעם זה יסתיים אחרת ובידיים מלאות!!!!

בהצלחה יקרה, הלוואי ותעברי את החרדה במהרה ותתפסי ביטחון בהיריון ותצליחי להנות ממנו.
💗

עברתי פעמיים הפלה. פשוט לא חושבת על זה. מי שי לקח חיים ( כביכול כי מאמינה שזה לא היה בר קיימא) הוא נותן חיים. להתפלל ולהתחזק. לדעת שאין לנו שליטה ולהתענג על ה' . כשיש חרדה לעבוד על נשימות ולהסיט את המחשבה למחשבה חיובית. כדאי לפני שינה לתרגל מחשבות חיוביות על התינוק ועל תקינות ההריון. בהצלחה יקרה.

זה נשמע תקין?
לא מרגישה כאבים כולי פעם ביומיים 3 משהו חלש.. זה נורמלי?

של התרחבות הרחם

זה נכון שלפעמים יש כאבי מחזור/ כאבי גב כי הרחם מתרחב- זה לא קורה אצל כל אחת וזה יכןל לקרות לך גם בהמשך.
שזה לא ידאיג אותך כל אישה והגוף שלה

אהובה, קודם כל חיבוק גדול!!!💓💓
אני מאוד מבינה את המקום שלך!

יכולה לשתף ממה שעזר לי...
אני עברתי 3 הפלות רצופות ללא ילדים. ב"ה לפני כמה חודשים זכיתי ללדת תינוקת בריאה ושלמה.
להריון הזה נכנסתי מיד אחרי ההפלה האחרונה.
הייתי בחרדה.
כל הליכה לשירותים, כל ניגוב, כל הרגשה הכי קטנה בבטן התחתונה כבר חרצתי גורלות.
זה היה קשה.
אז
קודם כל לדעת שהריון הבא יהיו חששות ולחץ מעבר להריון רגיל.
יש הרבה מתח וזה טבעי!!!!
צריך לקבל את זה בהבנה ובסבלנות לעצמך.
לי זה עזר כי לא נלחמתי בעצמי עם מחשבות כמו- כ"כ חיכית להריון הזה, את צריכה להיות שמחה...
העובר מרגיש אותי ואם אני עצובה גם הוא עצוב ואיזה אמא גרועה אני...
כל אלה שטויות ולא שייך לך! את גיבורה ומדהימה!

החזקתי בראש אמירה יפה שקראתי..
כל יום עומד בפני עצמו.
כל יום התפללתי רק לעבור את היום הזה, רק שהיום הזה ההריון יהיה תקין.
המשימה שלי היא לעבור רק את היום הזה. לא לחשוב על מחר, על הבדיקה הבאה וכו..
להתמקד בכאן ועכשיו. וזה כל מה שיש.
(התחושה היא שלעכשיו יש לי כוחות להתמודד, אבל שמתחילים לחשוב איך אני יעבור את המתח של כל הבדיקות או את השליש הראשון יש הרגשה של חוסר אונים מול גודל הלחץ.)

כמה שניתן להפריד בין ההריון הקודם להריון הנוכחי.
כל ההריון הוא עולם חדש בפני עצמו.
ההריון הקודם לא משפיע, לא דומה, לא קשור להריון הזה.
להחזיק את זה בראש..

להתפלל. בוקר וצהריים התפללתי לה' בבקשה אחת שרק יתן לי תינוק בריא ושלם.
קראתי תהילים בכל יום (פרקים א' וב'. יש סגולה כזו לשמירה על ההריון)
וגולת הכותרת- נשמת כל חי. להודות על כך שבעז"ה ה' יתן לך תינוק בריא ושלם. כל יום בעז"ה עד הלידה.
תחילת הריון זה הרבה הרגשה של חוסר אונים כי אין יכולת איך להשפיע, הרגשתי שהתפילות האלה זה ההשתדלות שיש בכוחי לעשות. זה נותן כח.
אם את בעניין - לבקש מרבנים ברכה או ללכת לקברי צדיקים.

ובכללי,
כל מה שבדר"כ משחרר אותך ועושה לך טוב
כתיבה/ לשמוע שיעור של רב שאת מתחברת/ ספר טוב...

ועניין אחד אחרון (מקווה שלא חפרתי מדי..)
בעניין בדיקות.
אני כל שני וחמישי רציתי ללכת להבדק. כאמור, כל רגע הייתי בטוחה (!!!) שקרה משהו..
ובעלי החזיר אותי לפרופורציה בכל פעם. הרגיע אותי (בהתחלה כעסתי כי חשבתי שהוא לא מבין אותי, אח'כ הודתי לו מאוד)
ללכת כל רגע לבדיקה זה שגעון שאין לו סוף.
ברור שאם יש באמת משהו חריג שמצריך ללכת להבדק , על זה אין שאלה.
אני מדברת על התחושות הקטנות האלה, על הספק הקטן אם הכאב העמום הזה הוא טוב או רע וכד..
אני אישית דווקא מיעטתי כמה שיכולתי מבדיקות אולטרבאונד בהריון האחרון..
אני נזהרת בדברי כי יכול להיות שלך זה יתן רוגע ונחת.
אני אישית הרגשתי שזה יתן לי רוגע רק עד העקצוץ הבא שילחיץ אותי... וזה קצת מוציא מחוסר איזון ושליטה בעיני.
תיבדקי את המקום הזה, מה נכון לך... זה הכי חשוב!!

ובכללי,
כל אלה עזרו לי.. הכי חשוב שתהיי קשובה לעצמך
ותעשי רק את מה שנכון ומתאים לך.

חיבוק גדול גדול
אם אפשר לעזור בעוד משהו בפרטי- בשמחה רבה!!!
אל תעברי את זה לבד....
בעז'ה תבשרי בשורות טובות בקרוב!

בדיוק היום אני בנפילה.. מאותה סיבה של הפותחת.
אומנם אצלי לא היה הפלה אלא לידה שקטה אבל אובדן היריון זה אובדן היריון נקודה.
ואני בחרדות מתמשכות ונלחמת בעצמי יום יום.. קראתי עכשיו מה שכתבת ובאמת שמילאת אותי בכוחותב

תודה לך!!!

תודה על התגובה. חיממת לי את הלב.
אם היה לי הזכות לעודד אפילו קצת. היה שווה להכנס לפורום רק בשביל זה.
אנחנו עוברות כ"כ הרבה דברים כנשים
ובדר"כ עוברות את זה לבד.
בעניין הזה אני מרגישה שצרת רבים היא באמת חצי נחמה.
את מדהימה!
ה' איתך ובעז"ה המשך הריון תקין, בריא ושמח
ולידה רגועה, שלווה בידיים מלאות ומאושרות!

תני לעצמך עוד כמה ימים. אם זה לא משתפר, הייתי פונה לטיפול מקצועי. חד פעמי או כמה פגישות.
חאירועים כאלה עלולה להיות השפעה מאוד קשה וחשוב, בשביל הבריאות הנפשית, לתפוס את זה בזמן.

זה באמת קשה מנשוא מה שקרה שם הלב פשוט לא עומד בכל הכאב והצער הזה
מבינה אותך לגמרי ועוד לשמוע שזה קרה למישהו קרוב זה בכלל מוציא מהכלים אבל ה' גדול ויוציא אותנו לשמחה גדולה בע"ה ולתקופה יותר טובה
הזמן יעזור ולאט לאט יהיה יותר טוב
🙏🙏

בשורות טובות ונחמות לכולם

לא מוצאת איך סנקציה תעזור.

אם זה בטעות, כלומר זה האופי שלו, או שהוא חסר טאקט, או שהוא פחות יודע לדבר את השפה של המשפחה שלך (קשה נורא ללמוד שפה של משפחה אחרת) - לדעתי מראש להניח לו להסתדר איתם ולא לרוץ ולזגזג ביניהם שיבינו אחד את השני. הם יצטרכו ללמוד להסתדר. אם נראה לך שהוא פגע פגיעה חמורה ולא הבין את זה בכלל אז כן הייתי אומרת אבל לא מעבר לזה.

זה לא יעזור לך להיכנס שם כי את תמיד תהיי בצד של המשפחה שלך, עוד לפני שתחשבי את כבר תהיי בצד שלהם, וזה אומר נגדו. וזה לא יעזור לשום דבר.

 

אם הוא עושה את זה בכוונה מאיזה סיבה - גם לא מוצאת איך סנקציה תעזור. אם זה בכוונה מולך אתם צריכים לדבר על זה.

אם זה בכוונ המולה הם צריכים לדבר על זה (אם מתאים) או להתבגר

 

בקיצור לדעתי הרוב זה לצאת מהתמונה ולא להיכנס ליסים שלו, כמה שזה קשה וכמה שזה המשפחה שלך.

 

 

ברצינות.
בין בני זוג אין מקום לסנקציות.
על כל דבר שלא תחשבי הוא יוכל להחזיר לי פי 2. לאן תגיעו?

אתם צריכים להגיע לתקשורת, להבין בדיוק כל אחד את הצד של השני ולדבר על זה, ואם צריך אז שוב, ואם צריך אז גם לערב איש מקצוע .
זה הדרך היחידה להתקדם ולא להיתדרדר למלחמת עולם....

עוד אפשרות היא לחפש פתרונות *בינתיים* לברוח מהבעיה. נגיד בדוגמא הזו לצמצם מפגשים עם המשפחה וכדו

בהצלחה!!

אבל מכעיס שככה הוא מדבר ועונה ושאנשים שיקרים לי נפגעים.

וטענו שזה סבבה,

אז זה בום בבטן ולא נעים לשמוע את זה מהמשפחה שלך.

אז מה, אין מה לעשות? שימשיך בזה?

משהו מפריע לו.
יש לו מועקה או מצוקה מכל הסיטואציה שהמשפחה שלך מסתובבת לו בין הרגליים ומחלקת הוראות.
כמובן שזו פרשנות שלו, ושאפשר לפרש את זה כעזרה נטו ודאגה שצריך רק להעריך.
אבל מותר לו להרגיש לא בנח. זה הבית שלו, ואם זה לא נח לו זה חייב לקבל מקום ולהגיע לפתרון.

ברור שהדרך שבה הוא בחר להביע את זה היא לא נכונה ולא בוגרת וממש לא מעוררת אמפתיה. אבל הרבה פעמים גברים מביעים ככה את הקושי שלהם. כנראה הוא לא למד ולא קיבל כלים לעשות את זה בצורה יותר ישירה, יותר רגשית ולא אגרסיבית כלפי האחר .

אתם צריכים לפתוח את זה ביניכם, במרחב פרטי ובראש פתוח לשמוע מה שיש לו להגיד, גם אם זה יהיה במילים לא נעימות תנסי לשמוע את המסר ולא את הטון.
ותגיעו לפתרון.
זה הבית שלו והילדים שלו.
הוא קודם לכוווווווווולם!!
והכי חשוב שהוא ואת תהיו מרוצים. לא אף אחד אחר, גם אם זה ידרוש מחיר משניכם (פחות לעבוד/ לשלם לבייביסיטר חיצונית שלא תעיר הערות/ לרדת בסטנדרטים או כל פתרון אחר)

וכמובן - גם תשדרי לו בנחת שהדרך ביטוי הזו מרחיקה אותך, ופוגעת בך, גם זה צריך לקבל מקום ופיתרון

בהצלחה!

תראי, זה הבית שלכם וזה התינוקות שלכם, ואני למשל הייתי משתגעת שאנשים באים אל הבית שלי ואומרים לי מה לעשות עם הילדים שלי.
מצד שני את עם תאומים ואתם צריכים עזרה.
האם בעלך שמח מהעזרה הזו? מעריך אותה? רוצה אותה?
אם כן, אז זה המקום לדבר איתו ולהסביר שאם הוא פוגע בהם הם לא יבואו לעזור ולא תהיה עזרה. ואז הוא יצטרך להיות ייתר בבית/ לעשות יותר וכו.
אם הוא חושב שהוא מעדיף לעשות דברים לבד ולא שיבואו אליכם לעזור ימים שלמים ויתערבו ויתנו עצות, אז זה הבית שלו וגם לו מותר להביע דעה, ואם הוא מוכן לשאת בתוצאות אז כן, להפחית מפגשים.
יתכן שאת בשלה לשמוע הערות ועצות כל היום ולהוציא מאוזן אחת לשניה, והוא לא. לא כולם יכולים. לא כולם רוצים לשמוע כל היום טיפים מאחיות דעתניות (את כתבת את זה)

אמנם מצד אחד נשמע שהוא באמת קצת יוצא עליהן, מצד שני נשמע שאת בכלל לא מכבדת את זה שקשה לו איתו ומצפה ממנו גם כשמעצבן תמיד להבליג ולא לענות. את גם לא מכבדת את הדעה שלו, לא סומכת עליו, ונותנת לו להרגיש מיותר ולא מכובד- כי הם מבינות הרבה יותר ממנו. - זה מה שכתבת.
זה מצב ממש לא נעים להיות בו ומאד לא בריא לזוגיות שלכם. זה לא עובד ככה.
אם מישהו מעצבן אותי הרבה אני אצמצם מפגשים איתו. ואז במפגשים שיש אני אשתדל לא להתעצבן. אם מכריחים אוצי להיפגש הרבה עם מי שמעצבן אותי אני לא אצליח תמיד לשתוק.

אולי יש מקום פה במקביל לבקשות ממנו לבקש גם מאחותך למתן את ההוראות שלה? בצורה יפה כמובן.

סתם שאלה, אם אבא שלו היה מגיע אליכם בתדירות גבוהה ימים שלמים גם היית מסתדרת עם זה?


בקיצור, סליחה שזה יצא קצת מטיף, אבל לפחות ממה שנראה לי מהצד את מצפה ממנו להבליג אבל את לא מוכנה להפחית תדירות ולא מצפה מהן למתן קצת את הדעתניות שלהן. כלומר את מצפה לויתורים רק ממנו ולא ממך או מהמשפחה שלך. את שמה את המשפחה שלך לפני הזוגיות שלך וזה לא כדאי.

"ןןאו. האמת שאני ממש מבינה אותך שאתה מרגיש ליד אחותי לא הכי כיף בעולם עם כל ההוראות שהיא מחלקת.. בדיוק רציתי לספר לך שעם אבא שלך יש לי אותה התמודדות.. ובאמת שלי עוזר ל.. ול.. "

ככה. תדברי איתו בהבנה.
תחשבו ביחד על פתרונות.
זכותו להרגיש לא נח. זכות שלך בחכמה למצוא פתרון

בהצלחה

ונשמע שאת קודם מאמינה שהם החכמות ,היודעות המבינות ובעלך לא מבין כלום מהחיים... ולכן זה אולי מפריע לו , כי הוא רוצה לקבל אתההערכה שלך ,זה הבית שלו, לדעת שהוא טוב !

לא הבנתי גם ,אמא שלך נפגעה בשביל אחותך ? אולי הוא פשוט מרגיש נדחק לפינה ,ולא רוצה שיגידו לו מה לעשות.... ואז מגיב ככה...

תכלס אין לי ממש פתרון ,אבל מנסה לחשוב איך אפשר שהוא ירגיש מוערך ושחשוב מה שהוא אומר

אבל גם צריך להבין שלא כל התנהגות היא מקובלת.
ולא לענין בכלל לפגוע במי שעוזר לך

אני רואה את זה די פשוט.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

או שממשיכים לקבל עזרה ובולעים את הצפרדעים שבדרך.
או שמוותרים על העזרה ומתנהלים עצמאית.

ההחלטה על זה היא סוגית תלויה ותלויה בהתגיסות של שניכם

למה זה חייב להיות הכל או כלום?
אם המשפחה בקטע של נתינה ועזרה זה מבורך. את הטיפים והעצות שישמרו לאישה כשהאיש לא שומע או שלא יגידו בכלל. יש גברים שזה מבאס אותם (וגם נשים)

המציאות היא שאנחנו יכולים לשנות את עצמינו, לא אנשים אחרים.
אנחנו יכולים לקנות ליד הבית בסופר יקר או רחוק מהבית בסופר הזול, זה שנשאל - למה הסופר שליד הבית מוכר כל כל יקר? לא יעזור כלום.
כנ״ל אנשים אחרים. אנחנו יכולים לקבל את העזרה שלהם על הדברים הלא נעימים שהיא כוללת או לא לקבל אותה. אלו האופציות בדכ. מבאס אבל זה המציאות

כמה נשים כאן כואב להן כשמעירים להן על גידול הילדים ואין להן אומץ להגיד כלום? אני חושבת שכאן זה אותו מקרה רק שלבעל זה מפריע. ולו כן יש אומץ להגיד. כמובן צריך להגיד בצורה מכבדת ולהסביר מאיפה זה נובע אבל נו, הוא גבר🤷‍♀️

צודקת.
מנסיון שלי זה לא עוזר ואז צריך להחליט מה עושים
הלוואי ואצל הפותחת כן יעזור

אם המשפחה תגיד- בכיף נמשיך לבוא ולא נעיר כלום, אז ברור שזה מושלם

אבל אי אפשר לבוא לבנאדם ולהגיד לו- בוא, תן לי עזרה, אבל בתנאים שלי. זה פשוט לא שייך....

גם אם היא טובה לך, ייתכן שלו זה פחות מתאים. לדעתי זה יוצר תחרות והוא מרגיש בה. אני אישית לא הייתי אוהבת נוכחות כזו אינטנסיבית גם אם היא עוזרת בסופו של יום
את אומרת שהוא לא חייב לקבל את העזרה, אבל זה כן שווה לו.
השאלה היא האם ניסית לשאול את דעתו על העניין?

לדעתי בתור התחלה נסו לברר האם זה נח לו כשהאחיות מגיעות?
או שזה מפריע באיזשהו אופן
וגם אם זה יתאים לו, בסופו של יום הילדים הם שלכם,
וחשוב שירגיש בזה- שהוא בסדר עדיפויות ראשון כשזה נוגע להחלטות על הילדים

מצד אחד המשםחה מאוד עוזרת מצד שני ההתנהגות שלו לא תמיד נעימה.
יכול להיות שמפריע לו הנוכחות יתר של המשפחה?
עדין לא סיבה לפגוע אבל אולי על זה זה יושב.
ניסית לדבר איתו מה מפריע לו?
תראי גם בעלי לפעמים מגיב לסיטואציות מסוימות בצורה שלי נראת פחות מכבדת אבל עם הזמן הוא וגם הצד השני למדו לתקשר יותר נכון.בלי ההתערבות שלי והתיווך שלי.
אני מתערבת כשזה ממש קיצוני.
אז בעלי לא יכול לסבול טיפוסים של נשים שתלטניות למשל ויש לי במשפחה שלי נשים כאלו והוא למד לא להתייחס לכל מיני דברים שמרגיזים אותו והן גם למדו שהדעות שלו שונות משלהן..
משתמשים בהרבה הומור שמרכך מאוד את האוירה
ואם צריך תצמצמי אינטרקציות בינהם למשל שאחיות שלך יבואו יותר כשאת נמצאת פחות כשהוא נמצא..
אני לא אומרת לא להיפגש ולהתרחק אבל כן אם זה מפריע לו וזה יותר מדי נוכחות בשבילו אז לדאוג שגם לו יהיה נוח.
והכי חשוב לזכור שזה בעלך ועם כל הכאב את צריכה גם לתמוך בו.

הוא האבא
את האמא
אתם ההורים
האחראיים הבלעדיים לחייהם ולרווחתם ולגידולם של ילדכם.
גם אם אתם הורים טריים, חסרי ניסיון וטועים
כמו כולם!!! כולם טועים.
אבל גם אם נניח שיש אנשים שפחות טועים ויודעים לגדל יותר טוב-
עדיין, הקב"ה נתן את הילדים האלה *לכם*
ואתם מצווים על גידולם וחינוכם
על פי יכולותיכם, כשרונכם ואישיותכם.
וגם הילדים שלכם זקוקים אך ורק לכם!!
לנפשות הכי קרובות אליהם, למקור ממנו הם באו.
אין אף אחד בעולם שיודע יותר טוב מכם איך לגדל את הילדים שלכם.
אין.
אפשר לקבל עצות
אפשר ללמוד מאחרים
אפשר לקבל עזרה
אפשר לשלוח למטפלת ולגן ולבית הספר
אבל שום דבר אינו תחליף להורה
על יתרונותיו וגם על חסרונותיו
על קשייו ואתגריו והתהליך שלו בתוך ההורות.
ולכן,
אתם צריכים למצוא דרך לקבל עזרה בלי שהיא תתפוס את המקום של בעלך כהורה.
בעלך רוצה להרגיש את המשמעות שלו בגידול, את האחריות,
להיות זה ששוקל שיקולים שונים, שמחפש דרכי התמודדות, שמתלבט ואולי גם חושב אחרת ממך.
ולפתור את הדברים ביניכם בהסכמה
בלי מעורבות של אנשים מבחוץ שכביכול משדרים שהם מבינים יותר מכם (הם טועים. מבטיחה לך. טועים בענק. אולי באופן זמני הם צודקים אבל הם הורסים לכם את הבטחון בהורות, הורסים את האינסטינקטים שלכם, הורסים לכם את בניית תפיסת העולם ההורית למשך שאר החיים. עוד כמה חודשים, גג כמה שנים, האנשים הטובים יעלמו לחייהם ואתם תישארו להתמודד עם ההורות בחווית חוסר ידע, חוסר כלים וחוסר בטחון. לכן כל הנשמות הטובות רק טועות והורסות. עדיף לעשות טעויות עכשיו מאשר להיות הורה חסר אונים במשך שנים).

בעלך הוא האבא
את צריכה לעכל את זה
ולקבל את זה
ולקבל את עצמך, עם חוסר הוודאות שלך ועם ים השאלות וחוסר הניסיון. את טובה, את תהיי אמא מצויינת, את כל כך משקיעה וחושבת ומנסה לדייק ולטפל הכי טוב שאפשר - אין ספק שאת תצליחי.
את צריכה בטחון עצמי בשביל להצליח ממש.
בטחון עצמי רוכשים בניסוי ובטעיה
ובזוגיות חזקה כנגד כל האנשים החיצוניים.
אתם ההורים
אתם ביחד באתגר הזה
אתם מנהלים אותו
אתם מול כל העולם באמת הפנימית שלכם.
אתם תצליחו.

באהבה ובהצלחה!



(את האחות הקטנה במשפחה?)

אז פשוט לצמצם הגעה. לא לצמצם מפגשים, את לא צריכה ראות אותן פחות או משהו אבל זה גם הבית שלו והחיים שלו והילדים שלו...

וואו.
פשוט וואו.
כמה חשוב ונכון.

ההבדל בין לשאול שאלה ולקבל עליה תשובה, לבין לא לשאול את השאלה ולקבל עליה תשובה,
הבדל עצום.
תודה על זה.

נשים מבחוץ שכביכול משדרים שהם מבינים יותר מכם (הם טועים. מבטיחה לך. טועים בענק. אולי באופן זמני הם צודקים אבל הם הורסים לכם את הבטחון בהורות, הורסים את האינסטינקטים שלכם, הורסים לכם את בניית תפיסת העולם ההורית למשך שאר החיים. עוד כמה חודשים, גג כמה שנים, האנשים הטובים יעלמו לחייהם ואתם תישארו להתמודד עם ההורות בחווית חוסר ידע, חוסר כלים וחוסר בטחון. לכן כל הנשמות הטובות רק טועות והורסות. עדיף לעשות טעויות עכשיו מאשר להיות הורה חסר אונים במשך שנים).


ואגב זה משהו שבא לי לומר לך כבר מלידת התאומים ואולי כבר אמרתי

0לכי עם הלב
עם התחושה הבריאה והטבעית שלך
ה' ברא אותך אמא עם כל מה שצריך כדי לגדל אותם
הלימוד מגיע מהקשבה
מניסוי וטעיה ומאמון בעצמינו

אמרת דברים שנשמעים לי פוגעים בשבילו:
נשים שנכנסות לבית שלו, למרחב הפרטי שלו, כדי לתפעל את המקום.
הן דעתניות
הן נותנות עצות
"ותאמינו לי שהן הרבה יותר מתוחכמות ומבינות מבעלי" יש כאן גישת עליונות כלפיו.
כל העסק נשמע כמו חיבוק דוב, אולי עזרה ממקום של גאווה. נשמע לי שהמשפחה שלך נכנסה קצת עמוק מדי לבית שלכם, את בצד שלהם, מעבירה עליו ביקורת, הוא "בודד במערכה" ולכן התגובות שלו בהתאם.
שחררי מהן קצת. תביני את הפגיעה שלו. הוא יותר חשוב מהן.

רק תפילות

פוחדת כבר להיכנס לחדשות..
מרגישה שכל זה לא טוב לי ולעובר

תדאגי לעצמך מאמי.

אני חושבת להפסיק לקרוא ולפתוח ספר תהילים
באמת אני מרגישה שזה מחייב אותנו לתפילה אמיתית

מעודדת אותך שמכירה כמה שהגיעו גם ממש חולות ללידה ובלידה ממש הכל 'עצר' וחזר אחרי.. כנראה הגוף המדהים שלנו יודע לנתב את הכוח לדבר הכי חשוב..
בינתיים פשוט תנוחי ותנוחי ותנוחי. תאגרי כמה שיותר כוחות.

תסמכי על הגוף שלך בעז"ה זה יסתדר
תקחי לחיזוק אכיניצאה
מאוד עוזר להצטננות
גם טיפות סינרג'י ליד הכרית יכולות לפתוח אף מנוזל בלילה
חליטת ג'ינג'ר

מרוצים ממש , כרגע בשימוש 4 חודשים.
לטעמנו נראת טוב , נוחה לנו מבחינת גובה ,
קלה לתפעול ובהשווואה לאחריות הבנתי שהיא יחסית פחות כבדה

את יודעת איזה דגם יש לכם?

עולים 2490-2690 ויש דגמים של שנה שעברה שכמה מאות שקלים פחות
יש לי גם ספורטליין PL מאוד נהנית אבל יש לי אותה רק כמה שבועות... אבל מה שבררתי לפני שקניתי אמרו שהיא ממש טובה

אני ממש ממליצה לבדוק כי מוכרים שם במצב ממש טוב לפעמים

ובחנות נראה לי בסביבות ה2000(אולי 2000 וקצת)

אם את מרגישה מיובשת או חלשה קיצונית תלכי למוקד רפואי לקבל עירוי

מחכה לראות אם למישהי זה קרה.

אם מחר עדיין ללא שיפור לכי להיבדק.

אני לחוצה בטירוף

יש מרכזים לבריאות האישה

ולא באמת יכולות לומר לך מה לעשות.

יש אפשרות להתייעץ עם אחות והיא תנחה אותך מה לעשות.
בשורות טובות!

תתקשרי למוקד/ לקןפת חולים שלך מחר ותבקשי לראות רופא ולעשות אולט׳ בהקדם.
עד אז- לשתות המון מים, לנוח ולשכב
לא להתאמץ בכלל, לא להרים כבד לא להתכופף- כמה שיותר לשכב.

בעיקרון אם הדימום לא ממשיך זה לא דחוף
אם ממשיך תסעי למוקד נשים שיעשו א"ס
רק לעודד שלי היה בהריון הראשון גם כן דימום בניגוד בשבוע שמונה, הייתה המטומה שנספגה עד שבוע 15. הילד בריא ושלום ב"ה

תור לאולטרסאונד. מקווה שבעז"ה הכל יהיה בסדר
בנתיים הכתמים ממש נחלשו והבחילות כרגיל..מקווה שזה סימן טוב

חום של דם ישן .אמנם לא בניגוב .אבל ממש הלחיץ אותי . בשורות טובות לנו

הלכתי לרופא וקיבלתי קצת הורמונים לחיזוק ההריון. בכלל לא בטוחה שהיה צורך... הילד בן 12.

היו לי גם הפלות, אבל אז הדימום היה משמעותי, כמו וסת.