פורום הריון ולידה (עמוד 2130)

לפני זה.
אני לא יודעת בדיוק איך טבעת נראת, אבל היא בטח חוסמת בצורה מסויימת את הפתח של צוואר הרחם, אז כדי שיהיה אפשר להכניס את המכשירים של ההיסטרוסקופיה בצורה טובה

אם אני צריכה על דעת עצמי להוציא לפני כן
או שאני רק צריכה לאמר לרופא והוא יוציא?

לחץ מרופאים מתנשאים 🙈🙈🙈

שאני לא יודעת, אני אומרת מהיגיון שצריך להוציא.
אולי תתקשרי למרפאה ותשאלי? הם ידעו לענות לך הכי טוב

תוציאי רגע, שימי בשקית נקיה.
שימי תזכורת להחזיר אחרי
בהצלחה!!
איתך על הפחד מרופאים מתנשאים

הצחקת אותי ממש.
זה אחד המסובכים בשבילי.
בכל אופן לא היה צריך להוציא
והוא היה ממש נחמד!!

מקווה שלא נגעתי בנקודה רגישה

שמחה בשבילך שלא היה צריך!!

לא רגישה. רק מתסכלת 😅
תודה מהממת 😍

אז סתם שיגעתי אותך.
אבל העיקר שעבר והוא היה נחמד!

קראתי אותך בשקיקה כשחיכיתי בתור 🤗
ו'נחמד' זה ממש הגדרה יפה אבל לא קשורה לפה בהחלט
היה מאוד מאוד לא נחמד!
כיף שכתבת, ככה אני יכולה להתלונן 😜

לא הבנתי אותך טוב, כי למעלה כתבת שהוא היה נחמד.
אבל עברתי גם היסטרוסקופיה לא מזמן, אז מבינה אותך.
גם אם לא הצלחתי להעביר את זה במילים שלי🤦

הרופא באמת היה מאוד נחמד
חשבתי שכתבת ש'היה נחמד'כל הבדיקה והכל
אבל זה ממשששש היה כואב לכן כתבתי ככה.. סליחה

אני לקראת לידה ראשונה וגם לי עולים כל מיני חששות על איזו אמא אני אהיה ועל איך אני אתייחס לתינוק כשאני עם מצב רוח דפוק. אני בטוחה שהמחשבות שלך הן מאד הגיוניות.

עצם זה שאת כותבת את השאלה הזו, ונראה לי שלאחרונה כתבת עוד שאלות בסגנון- מראות שאת אמא טובה שרוצה לתת בלי סוף לתינוק שלה, ואני בטוחה שגם מצליחה

 

אני חושבת שעם כל השאיפות שלנו, לא תמיד אנחנו יכולות לתת 100% לתינוק שלנו. גם אנחנו לא תמיד קיבלנו מההורים שלנו את כל מה שהיינו צריכים, אנחנו בני אדם

 

את עכשיו נמצאת ממש אחרי לידה ראשונה וזו תקופה הורמונלית מאד, שאת צריכה להסתגל בה להמון שינויים וללמוד הרבה דברים חדשים.              

הגיוני שתהיי עייפה, עם מצבי רוח הזויים ובלי הרבה כוח. העיקר לדעתי זה שאת משתדלת לתת לתינוק שלך את מה שהוא צריך, גם אם את קצת פחות סבלנית

ועוד משהו- את נותנת לתינוק כל כך הרבה, ואת צריכה להקפיד למלא את עצמך כדי שתצליחי לתת לו את מה שהוא שצריך. להשתדל להתחלק עם הבעל בטיפול בתינוק, שיהיה לך אפילו שעה- שעתיים מנוחה בלי התינוק. לאכול ולשתות טוב, לעשות מקלחת כייפית ולנסות למצוא לפחות כמה דקות ביום רק לעצמך

 

שולחת לך הרבה כוחות💪💪 בטוחה שאת אמא מדהימה והתינוק שלך זכה

בהצלחה💗💗

קודם כל בטח שהם מרגישים אותנו וזה משפיע עליהם. לא ברמה שכל תזוזה מערערת אותם. אבל במובנים מסויימים כן. אבל אנחנו בני אדם. הקב''ה ברא אותנו בני אדם הורים לבני אדם. כחלק מהיותנו אנושיות אין לנו איך להיות אמהות מושלמות ומהממות כל הזמן. אין. יש אינספור רגעים פחות זוהרים. וואלה הרגשת רק בלב חוסר סבלנות ואפילו לא ביטאת את זה- את מלאךךךךך. כי אצלי זה לגמרי מתבטא גם כלפי הילדים הרבה פעמים. לצערי. גם לגדולים. בימים שאני פחות בטוב הם מקבלים אמא פחות בטוב.
עם התינוק נולד מצפון אמהי. הוא טוב בבסיס כדי להזכיר לנו ולכוון אותנו. ובאמת שכדי לא להוציא על הילדים מה שלא קשור אליהם צריך לעשות עבודה פנימית של שנים (ממליצה לך להסתכל בכרטיס של @בארץ אהבתי המהממת ולקרא דברים שכתבה בקשר לעבודה הזו. אישית אני עוד לא שם לצערי).
אבל יש לו גם חיסרון ענק (למצפון האמהי) וזה נטייה להפיל אותנו כל כך למטה מכל נפילה ולהכניס אותנו ללופ של שנאה וכעס עצמיים שלא רק שלא מועילים לנו או לילדים אלא ממש הרסניים.
וזו העבודה שאני יותר נמצאת בה בכללי. חמלה עצמית. טעיתי. נפלתי. אני אנושית. ואני קמה.
ואת אפילו לא נפלת. נשמה. חודשיים אחרי לידה אצל שלושתם בכיתי מאה פעם כולל לומר לקטנטן די די, מה אתה רוצה, תישן כבר, רק תישן, אין לי כח, די. וזה עוד בסדר. לפעמים יצא לי גם יותר לאבד שליטה. לרצות לצעוק וכאלה. במקרה כזה עדיף באמת להניח ולצאת להרגע. גם אם בוכה כמה דקות.
ולשוב ולהיזכר שאני אמא שלו. שקשה לי. שאני אנושית. שאני אוהבת אותו כל כך. והינה שנינו נרגעים והכל בסדר.
וכמובן לחזור ולחבק.
מסייגת רק בשביל אלפי הקוראות. לא שאת בכיוון. אם באמת מאבדים שליטה וחוששים להגיע לטלטול חלילה או השלכה או משהו מסוכן פיזית או באמת צועקים על התינוק לא לעיתים ממש נדירות- לפנות לעזרה בדחיפות. לא להתבייש!
אין אמא מושלמת. יש אמא לומדת ומנסה ומתקדמת ואוהבת.

אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, איך שאת כותבת בכזאת כנות אמיתית (לא רק פה, בכלל...).

ממש מסכימה עם מה שכתבת על חמלה עצמית. זה כל כך חשוב לקבל את עצמנו גם במקומות הפחות מושלמים שלנו, להבין שאנחנו אנושיים, שאם היינו מושלמים אז לא היתה סיבה שנהיה פה בכלל...

ואני רוצה להוסיף עוד (לפותחת) -
כתבת "אני רוצה להיות אמא טובה שכל הזמן יש לה את הכח והפניות לטפל בילדים שלה באהבה ובסבלנות."
המשפט הזה מהמם. אני חושבת שזה ממש חשוב לדעת מה אני חולמת, לאן אני שואפת. בלי לחלום רחוק קשה מאוד להתקדם.
אבל אם תהיי תקועה בחלום הזה בלי להיות ריאלית, ולהבין שזה לא מציאותי שזה באמת יקרה ככה בלי שום עבודה, אז כל נפילה תפיל אותך ותייאש אותך...
אז קודם כל צריך לזכור לאן אנחנו שואפים. אבל באותה נשימה צריך לזכור שהקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנתקן, שנתגבר על המידות, שנעשה עבודה פנימית. וזה אומר שיהיו ניסיונות, שלא תמיד יהיה קל ופשוט להיות תמיד ואהבה ובסבלנות לילדים.
אז אחרי החלום המתוק והמושלם שלך, את מוזמנת ליצור לעצמך חלום נוסף, שמחובר יותר למציאות ומקבל את זה שהקב"ה מביא אותך למצבים שקשה לך להיות סבלנית, ושם החלום הוא אחר. שם יש עבודה אחרת. ולפעמים גם לא נצליח להתגבר ופשוט נהיה בקושי (היה לי יום כזה היום...😕).
אבל מתוך עוד ניסיון ועוד ניסיון, לאט לאט נגדל, ונפתח קצת יותר סבלנות לפני שמגיעים לקצה, או קצת יותר תפילה מתוך הקושי, או קצת יותר הצלחה בלחזור למצב רוח טוב אחרי הדאון, או כל אחת עם מה שהיא מצליחה ומסוגלת (לפעמים יותר במודע ולפעמים פשוט בתוך החיים..).

ועוד משהו שממש עוזר לי לזכור - שהקב"ה הביא לנו את הילדים שלנו כי הם צריכים לגדול אצלנו, עם כל החסרונות שלנו. גם להם יש את המסלול שהם צריכים לעבור, והכל מכוון. אז גם אם מידי פעם (או לעיתים קרובות יותר) אני לא אמא מושלמת כמו שהייתי רוצה, לילד שלי זה מושלם, כי זה מה שהוא צריך...

באמת הפער בין החלום המתוק למציאות המורכבת זה אחד הטריגרים שלי לקושי נפשי ויאוש בתקופות הפחות טובות. באמת צריך להבין אבל שכך ה' ברא את המציאות. או בעצם המציאות נפלה למקום הזה אחרי חטא אדם הראשון. שמצד אחד אנחנו שואפים לתקן מצד שני כרגע זו באמת המציאות שלנו. לתחושתי כעומק החלום הורוד כך הייתה לי עומק הנפילה. ועדיין למרות שלמדתי וגדלתי מאז, אני חייבת להזכיר לעצמי. בחמלה. כל הזמן....
אהבתי שכתבת ל @או מיי גאד שהיא מוזמנת ליצור חלום נוסף. יותר מחובר למציאות, בלי לסתור את השאיפה הגבוהה. תובנה מעולה ליציאה לדרך האמהות.

איזה מילים טובות ומנחמות, מציאותיות ומעמידות אותנו בפני ציפיות ראליות מעצמנו

עם רגישות גבוהה ומודעות.
בטוחה שהתינוקי לא ניזוק מהפעמים שבהם את במצב רוח ירוד, זה קורה לכולן... אנחנו בני אדם, לא מכונות...
העיקר המכלול של הזמן

שאין ספק שב98% מהזמן הוא מקבל 500% אמא מהממת, אז ממש לא נורא אם בשתים-שלוש אחוז מהזמן האמא הזו קצת מדוכדכת או עצובה כמו כולנו. 

בבקשה אל תיכנסי למעגל של - אני עצובה כי הוא מרגיש שאני עצובה ועכשיו אני עוד יותר עצובה בגלל זה

זה לא טוב ולא נותן כלום. 

את נורמלית ואנושית והכל בסדר, ואין לי ספק שהתינוקי שלך מאושר מאד להיות אצל כזו אמא מהממת! עכשיו תני חיוך! 

כתבתן דברים כל כך יפים, מקווה להספיק להגיב לכל אחת מכן באופן נפרד! 💕💕💕

בס״ד

גם אני רוצה!!!!!!!!!!









אבל זה לא באמת אפשרי...
(לקח לי כמה שנים להבין,
בהתחלה באמת האמנתי שזה אפשרי)








ה׳ ברא אותנו עם רגשות משתנים.
לפעמים אנחנו פגועות
לפעמים אנחנו תשושות
לפעמים אנחנו עם בחילות
לפעמים אנחנו כועסות
לפעמים אנחנו עצובות...

זה לא סתם. יש תכלית לכל הדברים האלה ❤️




רצית נימוקים למה זה בסדר להיות חסרת סבלנות מדי פעם... אז הנה לדוגמה:

זה טוב לילדים שלנו שההורים שלהם אנושיים...

תדמייני שבנך המתוק היה מקבל אמא מושלמת-מושלמת.
ואז היה מגיע לבית הספר, ולא מצליח להתמודד עם מורה עם קצת פחות סבלנות ופניות ממה שהוא הכיר בבית.
ואז היה מתחתן, ולא מסוגל להכיל אשה עם מצבי רוח לפעמים.
וכו׳ וכו׳

אז זה לא שאנחנו עושות בכוונה כדי ״להכין״ את הילדים שלנו לחיים. אבל בדיעבד, גם לאי מושלמות שלנו יש תפקיד בלתווך להם את העולם הגדול.

מה שחשוב זה
שברוב הזמן את נעימה ואוהבת כלפיו
שברוב הזמן את כאן כדי להרגיע ולחבק
שאת בכללי דואגת לצרכים שלו מבחינת אוכל, חיתול נקי וכו׳
ושבתוכך את רוצה להיות כאן בשבילו! בין אם את מצליחה ובין אם באופן נקודתי - פחות...


ועוד נקודה: ככל שאנחנו מצליחות לקבל את עצמינו על כל מה שאנחנו ״לא מספיק״, כך גם נהיה אימהות טובות יותר. למה? כי זה מפתח לנו את ״שריר הקבלה״. ובזכות השריר הזה נדע בע״ה לקבל באהבה ובחמלה גם את המקומות שבהם הילדים שלנו לא יהיו מושלמים... ואין יחד שלא זקוק לזה...


מזל טוב!!! המון נחת וגידול נעים בע״ה!!!
❤️

לא זוכרת את שמה.
אבל היא מתוקה וטובה.
הייתי אצלה ועזרה לי
באתי במיוחד מאיזור הגוש
מנסה להיזכר...

מה שיותר מהותי - מה אוכלים שם, איפה הילדים ישנים, מי איתם במהלך היום, מספר ילדים ומספר מטפלות, מי איתם כשהמטפלת הולכת לשירותים למשל, איך המקום נראה, יש משחקים? איך הם נראים?
וברור ברור ברור שהכיייי חשוב זה המלצות. לחפש המלצות מאימהות אחרות ולבדוק לבדוק אלף פעם. לא להיות שאננים.

בהצלחה!

כאילו משנה עד שנתיים יש רק מידה אחת?

לוקח לפעמים זמן עד שהגוף מתאפס.
אישית אצלי הדימום מתחיל רק בגלולת הדמה הרביעית.
לגבי הפלצבו, את צריכה לקחת את כל ה4 (את לא חייבת לקחת, את יכולה גם לזרוק לפח כן? אבל צריך הפסקה של 4 ימים בין חבילה לחבילה אם את מעוניינת בדימום ולא לחבר חפיסות)

טוב שאת אומרת, תודה!

גם כשעשיתי הפסקה.
זאת היתה התופעת לוואי שלי חחח

בשעה טובה בקלות ובבריאות!

לפעמים הגוף מנסה "להתרוקן" כדי להתפנות לתהליך הלידה ואז עלולים להיות גם שלשולים/בחילות/ לפעמים הקאות...
ויש נשים שהכאבים עצמם גורמים להם לבחילה..

לקום מהמיטה...
זה כבר משהו!

תתייעצי עם הרופא שלך.
תרגישי טוב!

רק כדורים?

ממליצים פה לאכול הרבה ארוחות קטנות, וקרקרים בין לבין, בשביל לא להגיע למצב של רעב שמחמיר עם הבחילות..
תרגישי טוב והריון קל ותקין בעז"ה

שבוע 7 אצלי זה השיא של הגועל
עד שבוע 10
אחכ זה איכשהו בשליטה
עדיין נורא עד 12-14

דבר ראשון- לא להגיע לרעב
לאכול ארוחות קטנות כל מעט זמן
אפילו קרקרים העיקר שהקיבה לא תהיה ריקה

דבר שני- לפעמים יש דברים ספציפיים שיכולים להקל
יש כאלה שקרטיב לימון קצת מקל עליהן וכדו..

דבר שלישי- תקלי עלייך במה שניתן
שעות השינה שלך חשובות מאוד
זה הזמן לרבוץ
אצלי עייפות הגבירה את הבחילות

דבר רביעי- ברזל
אצלי כשהתחלתי לקחת מוקדם הבחילות עברו מהר יותר והיו פחות קשות
כשהייתי אנמית הייתי חלשה יותר, עייפה יותר, ובהתאם גם הבחילות...

ולפרוק פה 🤗

אפשרי בשלב מסויים ואז מתחיל הגלגל של הבחילות והדחייה.
פתאום דוחה אותי לחם, אוכל עם רוטב לא מסוגלת להכין אפילו לבעלי יוצא שאני אוכלת בעיקר פירות, בייגלה, בורגול מידי פעם וקרונפלקס זהו..

ניסיתי לנשנש בזמן של הבחילות קרונפלקס, קרח אבל איך שאני מפסיקה לכמה דקות זה חוזר.

ישנה מלאאאאא מחוסר ברירה

לא חסר לי ברזל ב"ה לקחת בכל זאת?

ותודה רבה לך על הפירוט!

לביסקוויט
לא מעבר
שיהיה לך תמיד בתיק דברים קטנים כאלו
וזה אכן לא פותר רת הבחילות לגמרי רק לפעמים נותן קצת הקלה 😟
לגבי הברזל- עשית כבר ספירת דם?
רופאה תדע ךומר לך מה מצב המאגרים שלך

מה עושים עם זה ?

חזרו לי הבחילות בערך של תחילת ההריון - כל לילה אני כבר לא מצליחה לישון- פשוט בחילות נוראיות

ולא בא לי על דקלקטין- אין לי כח לעייפות הזאת 

https://babyteva.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/70-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D?gclid=Cj0KCQjwyZmEBhCpARIsALIzmnKozdhYSkG4n3QsrSUxRs0OCK4fq1AlMctqzwe_04NiFBbOgO_ZX2caApxrEALw_wcB

מתאים לשלב וללילה...
ניסית לקחת משהו נגד צרבת?
שימי לב מה את אוכלת לפני השינה
יש מזונות שמגבירים מיצי קיבה

ויטמין די אפשר להשלים בעיקרון תשאלי בטיפת חלב אם לתת קצת יותר אם לא נתת עד עכשיו הסכנה היא "רככת" וזה לא משהו שקורה מחוסר של תקופה קצרה

להגביר מינון חתקופה מסויימת.

חוץ מזה, יצאת איתה החוצה, לשמש, מידי פעם? כי חשיפה של בערך רבע שעה ביום מספיקה לבנאדם מבוגר, אם אני זוכרת נכון.

שזה בסדר ? כתוב על האריזה שזה מכיל מעט ויטמין d

אבל זה בטח לא נורא כמו שאת חוששת.

אפשר להתיעץ אולי יגידו לתת מינון כפול, אבל לדעתי יאמרו לך להתחיל עכשיו כרגיל,

לא אומרת שזה מה שצריך לעשות. כנראה שצריך לתת. יש לי 9 ילדים , אף פעם לא נתתי בקביעות, ממש אולי פעם בשבוע, גם זה לא תמיד.
אמא שלי מהתחום המדעי וגדלה בארץ קרה, בלי הרבה שמש ובילדה הראשונה אמרה לי שהיא לא מבינה למה בארץ מלאת שמש כמו ישראל צריך לתת ויטמין די , לא בטוחה שהיא צודקת, אבל זה קצת קרר אותי מהעניין הזה ודי חיפפתי , עם כל הילדים.
לא אומרת לחפף, אבל לא מאמינה שהזקת.
אצלי בכל אופן לא נצפו בעיות עקב החיפוף שלי( וחיפפתי מממש) לא אומרת לעשות כמוני אין צורך בהמון תגובות למה אני טועה, רק רציתי להרגיע את הפותחת שלא נראה לי שגרמה נזק .

אומנם הייתה לי ילדה שבגיל עשר פתאום התברר שיש לה חוסר (לדעתי זה מהשפעת חצי שנה של קורונה)

לשאר הכל בסדר , גם לאחת מהם שעשיתי בדיקת דם ראו שהכל בסדק

תתני לה מעכשיו.
אני גם אף.פעם לא זוכרת לתת באופן קבוע. כולם בריאים והכל טוב.

כנראה שבן החצי שנה שלי קיבל בחייו אותה כמות שהתינוקת שלך קיבלה בשלושת חודשי חייה מינוס החודש שעבר מפסח....

אמא שלי הסבירה לי שויטמין D מקבלים מהשמש וכיוון שתינוקות פיציים לא יוצאים לשמש אז ההנחיה היא לתת. אבל אם את יוצאת איתם בצהוריים אז זה לא נצרך מידי...

(אמא שלי רופאה טבעית אז מי שלא בגישה טבעית זה לא באמת מעודד... אבל מי שכן אז כן בהצלחה!!)

ויטמין די וצריכה לקחת
(והאמת שגם אני לא הקפדתי עם הילדים שלי...)

ויש לי ב''ה 5 ילדים..
תמיד זכרתי בהתחלה
או בתקופות

ובכללי יש לי מן דפקט כזה מול תוספים
גם בהריון לעצמי נס 'זוכרת
ולא. תזכורות לא עזרו

ומניחה שאם באמת ארצה ואחליט שזהו ..אז אמצא דרך להשתנות בזה
ולצערט תמיד יש לי נק' עבודה דחופות לי יותר

לא מצטדקת.ולא גאה בזה או משהו.פשוט מתוודה בכנות

רק מרגיעה שנזק לא נגרם כ''כ מהר ..
והוא עוד פיצפון
תתני מעכשיו והכל בסדר

הבן שלי כבר כמעט בן שנה ושמונה ומאז גיל שנה הפסקתי לתת לו.

זה בסדר? עד איזה גיל צריך להמשיך לתת?

ואז אפשר להפסיק לתת. זה מה שהרופא שלנו אמר.

לא נתתי לו מאז שנולד (חודשיים)
והבאסה האמיתית שהתחלתי את ההריון עם חוסר ולעצמי גם בקושי הקפדתי לקחת.
אז נראה לי איתו אני כן אנסה להקפיד.

ואיזה חמודה את שככה את היסטרית, מעודדת אותי גם להשתדל יותר.

חדרי לידה סבבה. רגילים. לא הספקתי ממש להיות בהם יותר מדי (הועפתי לניתוחים). לא יודעת לגבי מלווים בעבר היו איתי שלושה. אבל זה היה הרבה לפני הקורונה.
ביות חלקי- יש תינוקיה רק בלילה. כל היום התינוק איתך.
האופציה השניה היא ביות מלא או אפס הפרדה. אין תינוקיה ביום למעט מקרים חריגים.
האחיות מדהימות ברובן ועוזרות בהכל.

החדרי לידה בסדר אולי יש שוני בין החדרים אבל זה שהייתי בו היה די קטן לי אישית לא הפריע. בלידה עצמה מותר שני מלוים ובאשפוז מותר מלווה אחד בכל פעם. כלומר יכולים להתחלף. בפועל אף אחד לא אכף או הקפיד על ההנחיות שם. מדי פעם רק העירו כשהכניסו ילדים.
הכל תלוי בצוות שיש באותו הזמן ובעומס.
אם יש לך שאלה ספציפית יותר אשמח לענות.
לי באופן אישי היתה חוויה פחות נעימה במחלקה ובלידה פחות זרמו איתי אבל היא היתה מהירה והמיילדת היתה מקצועית וגם עזרה לי להקל על הצירים אז סך הכל היה בסדר.
אני מעדיפה את הר הצופים

במה זה התבטא שלא זרמו איתך?
הם מאפשרים תנוחות שונות בלידה?

חוויות מהלידה -
טרטור של לכי לאולטרסאונד לפני הלידה. אולי זה ככה אצל כולם. לא יודעת.
חדר בקבלה - סביר.
חדר לידה - הייתי עם שני מלווים. רמה סבירה, נקי ונעים.
העבירו אותי מהקבלה לחדר לידה קצת באיחור וגם זה אחרי שאחותי לחצה עליהם.(יש לי חברה שילדה שם בקבלה.)
לא לקחתי אפידורל ולא לחצו עליי אז לא יודעת לגבי זה.
מיילדת - בגלל עניין רפואי קיבלתי אחות ראשית. תותחית!
אשפוז -
הייתי בביות חלקי. שתיים בחדר. שותפה שקטה ונעימה. אפשר היה לסגור את הדלת ולקבל שקט. המחלקה לא הייתה באווירה של תחנה מרכזית.
רוב האחיות בדלפק היו נעימות (במיוחד רונית!). בתינוקיה - פחות. משום מה אמרו לי שהאחות שאחראית עליי בדלפק תטפל גם בתינוק שלי וכל פעם שביקשתי עזרה בתינוקיה עשו פרצוף.
אוכל - סביר וטעים. (בשערי צדק יותר טעים)
בגדול - הייתי חוזרת לשם. לי אישית חשוב מאוד האשפוז ומכל בתי החולים הגדולים בירושלים בעין כרם היה לי הכי נעים.

תחטטי. תמצאי דגם ותקראי עליו.
אני במחיר הזה קניתי טיולון מושלם יד 2 (אחרי שאחד שהיה לי שעלה כפול נסע זוועה ונהרס לגמרי בילדה השניה בשימוש סביר לחלוטין).
מכבסים. זה ממש סבבה.

לפני כ 4 שנים
עגלה של חברת אינפנטי.
ממש סבבה.
מאוד מרוצה.
עברה כבר שני ילדים ברוך השם ועדיין במצב מצויין.

חדשים יש שם, במחירים מגוחכים.

הוא סבבה בעיני

1. לא זכור לי הנחיות מיוחדות, אם עברה חצי שנה מההתקנה לא הייתי חוששת כלל, אם עבר חודשיים או פחות לא הייתי משתמשת. בין לבין- לא יודעת.. אולי נמנעת מהספק
2. הגיוני. בהתחלה הדימום פסיכי.
במיוחד אם זה מחזור ראשון מאז הלידה, יכול להיות שהיום תתחילי להרגיש חולשה ותופעות מחזור,
ואם לא, אז הרווחת

תוכלי לפרט מתי ילדת, מתי התקנת, עד מתי הנקת והאם את מתכוונת שקיבלת מחזור לראשונה מהלידה?
קצת לא אוחזת..

חושבת שענית לי על כל התהיות... זה מחזור ראשון אחרי הלידה חוץ מהמחזור של ההתקנה עצמה שהייתה לפני חודשיים בערך... ילדתי לפני 9 חודשים, עדיין הנקה כמעט מלאה

מכירה אחיות שגרות בדו - וממש טוב להן ביחד

ויש גם סיפורים אחרים

מעודד לשמוע סיפורים טובים...

הן תאומות, אולי בגלל זה.

מכירה גם אחים שגרים יחד.

אבל הכל זה סיפורים בודדים

לגור ליד אחות יכול להיות המון יתרונות
כמו עזרה וקשר וחברות...
זכורים לך זמנים שהייתן באינטראקציה צמודה? היתה תחרות/מתח/ התערבות? או כבוד למרחב של כל אחת ולשוני בינכן?

חוששת מערבוב יתר של המשפחות,
שנשמע אותם מהבית שלנו...
חוששת יותר מהפן הזוגי, שלא יהיה לנו מרחב פרטי לגמרי...

יש לזה פתרונות. אפשר להציב גבולות מראש כדי לא להיגרר לזה, תלוי כמה אתם אסרטיביים באופן כללי. וגם הם.
לגבי החשש השני, חשש רציני.
הייתי בוחנת היטב אם שומעים רעשים מהצד השכן אז בצער רב.. לא מומלץ.
(אצלנו לא שומעים כלום מהקיר הצמוד, אם שומעים משהו זה רק דרך החלונות הפתוחים שעל זה יש שליטה)
וגם מאוד תלוי איך הבעלים מסתדרים עם המשפחה מהצד שלך..

יכולים לדאוג לבידוד טוב?
זה נכון לכל מי שיהיה אתכם בשכנות
זה נורא כשאין בידוד טוב ושומעים הכל
וחייבים תקשורת פתוחה
מי שיהיה למטה אולי יפריע לו הרעש מלמעלה
ומי שיהיה למטה אולי יפריע לו שמתנחלים לו בחצר
תצטרכו לקבוע קצת כללים כמה ומתי מאפשרים לילדים לשחק יחד ואיפה

אבל זה יש עם כל שכן
אנחנו מאז שעברנו בדיונים כל הזמן עם השכנים על חצר משותפת וכו..
היה לי הרבה יותר קל לנהל את הדיון הזה מול אחיות שלי
אבל זה תלוי קשר באמת
נסי לחשוב איזה שכן את מעדיפה
אנונימי או אחות

כך שלא יודעים מה תהיה רמת הבידוד... חוששת מזה...

זה קרוב מידי.
זה אפילו לא באותו בניין עם עוד שכנים
בית פרטי זה
ואם את חוששת ושואלת ואת לא בטוחה ב100 אחוז שזה כדאי
אז לא הייתי ממליצה.

קחי בחשבון שגם אם הכל מעולה ויהיה לכם כיף
אם יום אחד כבר לא יתאים, יותר קשה לעבור ותצטרכי הסברים וכו...

יש בזה משהו...

אני חושבת שהיה לי מדהים לגור צמוד לאחותי. מצד שני פעם עלתה האופציה לגור בשכנות לאחות של בעלי וממש לא רציתי... תלוי בקשר בקיצור.

קרוב מידי
ואני ואחותי בקשר מצויין
אבל זה נראה לי יותר מידי קרוב ויותר מידי לחיות אחד עם השני

מתכון לבעיות ורגישויות
להתערבב מדי
אין פרטיות
חוסר נעימות לשרב לבקשות כשלא שייך
מתיחות בין הילדים
חוסר גבולות
עלול לגרום לשמור דברים בבטן..ואז שיתפרצו


במיוחד אם זה קניה ואז בכלל

לגור באותה שכונה זה סבבה
אפילו אותו רחוב זה פחות נורא

בעקרון ממש ממליצה לגור קרוב, אבל לא צמוד.
צמוד זה טוב מאצ' עירוב וחוסר פרטיות והגדרת גבולות לטעמי...
כן ממש ממליצה לגור בשכנות של כמה בתים.. אבל לא ממש צמוד.

אותי היה מפחיד שישמעו הכל.
שיהיו טו מאצ מעוקבים ברמה שיראו אותנו יוצאים מהבית בבוקר עצבני למשל.
קרוב אפילו באותו רחןב סבבה.
בדו לא.

במיוחד אם זה אותו סגנון ואותו שלב בחיים בערך...
(ואז הלב נשבר כשאחת מהמשפחות עוברת 😭)

הארתן לי צדדים שונים ועזרתן מאד!

כי אפילו שאתן אוהבות ומסתדרות עם הזמן יכול להיות שיהיה קנאה או תחרות,

לכן דעתי האישית לא לגור קרוב, בהצלחה רבה רבה לכן אמן.

אבל בלי קיר משותף.
היה כיף!!! וטוב לכל הצדדים!!! לבני דודים (הילדים שלהם ושלנו) יש קשר מדהים!
יש מצב שהם שמעו אותי לפעמים מתעצבנת דרך החלון אבל הם הכירו אותנו בצורה הכי אותנטית, אז גם שמעו לפעמים עצבים...
הייתי חוזרת לזה שוב, עם כל אחד מהאחים שלי.

אני הייתי רוצה

אני הייתי שמחה לגור ככה במיוחד כיף לילדים

היינו שכנים ממש ממש טובים. לא משפחה. אבל לפעמים כן שמעו. צעקות בעיקר ואקשן.
זו שאלה קשה. נראה לי שהייתי ממש רוצה לגור נגיד באותו רחוב או בניין עם אחותי. אבל ממש דו מרגיש יותר מדי.

קרוב כן לא צמוד,
אגב לדעתי אח ואחות זה יותר פשוט לגור צמוד כי יש פחות השוואות וכדומה

והאם הבעלים הם גם ממש חברים ומסתדרים בהכל ?

כי זה גם לגור צמוד וגם כשהולכים להורים שוב להיפגש...
מעט מאוד פרטיות

אני בקשר ממש ממש טוב עם אחיות שלי.
אבל לא הייתי עושה דבר כזה.
אני חושבת שצריכה להיות פרטיות ולא להתערבב מידי.

וגם.. אם אתם מקפידים על צוואת רבי יהודה החסיד, זכור לי שזה בעייתי לגור באותו בית.

אבל גדלתי בשכנות לדודים שלי, וזאת אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי (ויעידו על כך לעצמם גם כל האחים והבני דודים שלי). גדלנו כמו אחים וזה פשוט קשר אחר. הלוואי ויצא לי לגור ליד אח/אחות שלי (אבל לא של בעלי😅), ולגדל את הילדים שלי צמוד לבני דודים שלהם.
בבית דו משפחתי זה באמת יותר מורכב. צריך לשים את הדברים על השולחן ולראות איך עושים הפרדה ברורה (למשל בחצר, חובה שתהיה הפרדה ממשית, גדר ממש, גבוהה שנותנת פרטיות כמו שהייתם רוצים שיהיה לכם עם אנשים שאתם לא מכירים, לא סתם קו דמיוני שעד לפה השטח שלנו ומפה שלכם).
בהצלחה!

גרתי באותו בניין עם אחותי 3 שנים (כמעט דלת ליד דלת... המרפסות שלנו היו בטווח דיבור נורמלי, לא בצעקות)
והיה חלום, חלום, חלום
מתגעגעים לזה (2 המשפחות) עד היום.
למדנו לשים גבולות, כללים ומרחק, והיה מושלם.

ואחרי כל מה שכתבתי לך לא ממליצה
כי נשמע לי שלגור בדו, שהוא פרטי וזה רק אתם וזה ממש קרוב, יותר מדי.

(אגב יש צוואת רבי יהודה החסיד שאומרת שאחים לא יגורו באותו בניין. נראה לי שרוב האנשים לא נוהגים לפיה, אבל אפשר להבין מזה שהוא ראה בעניין בעיה לשלום בי ולשלום בכללי, הצוואה שלו מורכבת מכל מיני "גדרות" שאמורים למנוע בעיות מראש)

תודה רבה לכל מי שענתה,
עזרתן מאד!!

איזה כיף להיות אחרי 😅
תרגישו טוב! ❤️

איזה יופייייי
מזל טוב😘
איך את מרגישה??!?

בשורות טובות אצל כולן בעז"ה!!

ב"ה משמח ממש

הרבה אושר ובריאות!
התאוששות קלה ומלא מצב רוח טוב בע"ה

גדלו אותה בנחת💖

בסוף כולם יוצאים 🤪

אבל רק שתדעי שבלי קשר להסטוריה שלך (שהיא בהחלט סיבה להיבדק על כל ספק...) הצוואר דינמי והאורך שלו יכול להשתנות כל הזמן ולכן מתחת לאורך מסויים נחשב קיצור צוואר ולא כל קיצור קטן אחר..

אז אם יש לך צירונים תלכי להיבדק...

ושיכול להתארך ולהשתנות..
הצירונים לא צפופים ולפי הוראת הרופא במוקד אין צורך לבוא להיבדק אם הכאב נסבל ואם לא צפוף..
אני אנסה מחר להתקשר ולנסות שבכל זאת יענו לי כי הרוםאים במוקד ממש מעצבנים ומזלזלים ולא בא לי בכלל ללכת,לעבור בדיקה סופר מביכה ואישית ועוד לקבל יחס מגעיל..
הרופאה שלי מתוקה רק לכי תשיגי אותה.
מזל שאמרה לי שמהפעם הבאה נעבור לביקורת של אחת לשבועיים אז אני מאמינה שיתן מענה מספק

אז תנסי אולי באמת לחכות שתשיגי את הרופאה שלך ובינתיים לנוח ולשתות מלא!!!
(מבינה אותך, אני גם עם צירונים שבאים והולכים מאמצע ההריון והיה לי צוואר יותר קצר מ32...)
זה מעצבן בטירוף החוסר ידיעה מה לעשות..

הלוואי שלא יתקצר יותר ( הריון קודם התאשפזתי פעמים)
אני עם תמיכה כמובן..
שותה מלא ונחה ומקווה לטוב

הייתי הולכת מחר בבוקר להבדק איפה שיש
אבל זו רק דעתי

בחול ואין לי מי שישמור עליו.כרגע אני בלי כאבים אבל מדי פעם יש בתדירות ממש נמוכה ..כמובן שאם יכאב לי בבוקר אלך אבל אם אין כאבים מרגישה שמיותר לחכת

גם הרופאה הסבירה לי שהיום הדעה הרווחת היא שחוסר שכיבה ומנוחה לא גורמים לקיצור צוואר ולהיפך...
בשביל הדוגמא- הייתי שבוע 15 עם אורך צוואר 25.
הטכנאית אמרה מיד למיון.. הרופאה צחקה אמרה תשתי הרבה וזהו. ( וזאת רופאה להריון בסיכון והיא מאוד נחשבת) בפועל, שכבתי שבוע כמעט בלי לקום. לא עשיתי כלום בבית וכמובן לא הלכתי לעבודה.., בבדיקה שבוע אחרי הצוואר היה 31.
לדעתי אל תיהי בלחץ. הלחץ הנפשי מאוד משפיע..
כן תשתדלי לנוח וכמה שפחות להתאמץ וגם לשתות הרבה!!!
במיוחד בימים האלה שהם מאוד חמים

להתקצר ואני לא נחה זה רק הולך ומחמיר מניסיון העבר שלי..
בנתיים לא מאוד לחוצה אבל גם לא רוצה לחכות ככה שבועיים בלי הנחיה מסודרת מהרופאה

של הרוםאה בשעה טובה ותאמתי תור טלפוני למחר שהרוםאה תיתן לי את ההנחיות המדויקות מה ואיך לנהוג...מאמינה שתגיד לי לבוא להיבדק השבוע..

תרגישי טוב!

ותעדכני מה איתך❤

דיברתי עם הרופאה כמובן שהיא הרגיעה שזה בסדר אבל כן מצריך מעקב יותר צמוד קצת אז ביקשה שאלך ביומיים הקרובים למרכז בריאות האישה לעשות אולטראסאונד

אני במצבך. לידות מוקדמות וקיצורי צוואר.
ב"ה הצוואר לבינתיים ארוך. אבל מתחילה להרגיש התקשויות של הבטן ולפעמים גם לחץ למטה לזמן קצר..
בהמלצת רופא של סיבוכי הריון בביח, אני כרגע במעקב אורך צוואר אחת לשבוע בקופה (החל משבוע 18).

שאתחיל לעשות עד עכשיו הייתי במעקב של אחת ל3 שבועות ועם תמיכה של נרות..
מקווה שאצליח ללכת כי בבוקר אני עם הקטן בבית ואין מי שישמור עליו.
הבת שלי קצת מצוננת וכנראה תישאר מחר בבית מתלבטת אם שייך לקחת אותה איתי לקופח שתשגיח על הקטן או שבגלל הצינון לא יתנו לה להיכנס למרפאה

ושיעול. די נרגע העולם. שתשים מסכה.

6 בערב אז אלך בצהרים ובעלי יגיע קצת מוקדם מהעבודה..
גם אני צריכה להגחע לחנות מסויימת שנמצאת ליד ונפתחת רק בצהרים ככה שזה עדיף מאשר לנסוע פעמיים..

אורך 32 זה מעולה ממש... תנוחי ותשתי הרבה ותשתדלי לא להתאמץ. הכל יהיה טוב בעזרת ה'.
עד בערך אורך 18 לא עושים כלום. במקסימום יביאו לך כמה ימי מחלה.
הצוואר הוא דינמי. הוא מתארך ומתקצר.. כבר היה לי כאלה ואז התארך מחדש.
אני בעד לקחת עזרה ושתוכלי באמת לנוח.
אצלי הייתה עזרה כל יום!!
ואגב. האורך צוואר ממש משתנה בין מכשירים שונים.
כבר היה לי הפרש של בערך 13 לטובה בין הקופה לבית חולים.. באותו יום.
קיצר בהצלחה רבה. בנחת. שמחה וידיים מלאות

שכל עוד אין התקצרות צוואר אפשר לקיים יחסים רכיל

האמת די נרגעתי פחות בלחץ ובאמת אעשה את המעקב כדי לדעת שאני עושה את ההשתדלות שלי למה שצריך