מרגישה אמא רעה או מיי גאד
היום פתאום לא היתה לי סבלנות אליו כי הייתי קצת בדאון בגלל בעלי בכלל, ואז הרגשתי רע שאין לי סבלנות אליו פנימית למרות שזה לא התבטא באופן חיצוני... מאז שרק חשבתי על זה שאין לי כח, הוא נהיה פתאום עוד יותר לא שקט... אני מפחדת שהוא מרגיש אנרגטית כשאני חסרת סבלנות והוא נפגע ממני, אבל בבקשה אל תבטלו את זה סתם באמרכם "מה פתאום, הוא לא מרגיש כלום" תתנו לי נימוקים משכנעים או שתחזקו אותי בכנות שזה בסדר לפעמים להיות עצובה ומדוכדכת וחסרת סבלנות ולא כל רגע נתון להרגיש את כל האהבה שלי כלפיו
אני מרגישה אשמה, ושאין לי כח... אני כבר חודשיים אחרי לידה וזה בא פתאום פתאום...
אני רוצה להיות אמא טובה שכל הזמן יש לה את הכח והפניות לטפל בילדים שלה באהבה ובסבלנות. הוא לא אשם שאין לי סבלנות אז למה זה מגיע לו? אפילו שזה רק בלב לא נעים לי ממנו.
אפשר חיזוקים והגיגים מחכימים ומרגיעים בבקשה? 🙏
אני עם דמעות... כל פעם שאני מאבדת סבלנות בלב ליצור הטהור הזה, אני בוכה מאוד...
היי יקרהמאמינה ומתאמנת

אני לקראת לידה ראשונה וגם לי עולים כל מיני חששות על איזו אמא אני אהיה ועל איך אני אתייחס לתינוק כשאני עם מצב רוח דפוק. אני בטוחה שהמחשבות שלך הן מאד הגיוניות.

עצם זה שאת כותבת את השאלה הזו, ונראה לי שלאחרונה כתבת עוד שאלות בסגנון- מראות שאת אמא טובה שרוצה לתת בלי סוף לתינוק שלה, ואני בטוחה שגם מצליחה

 

אני חושבת שעם כל השאיפות שלנו, לא תמיד אנחנו יכולות לתת 100% לתינוק שלנו. גם אנחנו לא תמיד קיבלנו מההורים שלנו את כל מה שהיינו צריכים, אנחנו בני אדם

 

את עכשיו נמצאת ממש אחרי לידה ראשונה וזו תקופה הורמונלית מאד, שאת צריכה להסתגל בה להמון שינויים וללמוד הרבה דברים חדשים.              

הגיוני שתהיי עייפה, עם מצבי רוח הזויים ובלי הרבה כוח. העיקר לדעתי זה שאת משתדלת לתת לתינוק שלך את מה שהוא צריך, גם אם את קצת פחות סבלנית

ועוד משהו- את נותנת לתינוק כל כך הרבה, ואת צריכה להקפיד למלא את עצמך כדי שתצליחי לתת לו את מה שהוא שצריך. להשתדל להתחלק עם הבעל בטיפול בתינוק, שיהיה לך אפילו שעה- שעתיים מנוחה בלי התינוק. לאכול ולשתות טוב, לעשות מקלחת כייפית ולנסות למצוא לפחות כמה דקות ביום רק לעצמך

 

שולחת לך הרבה כוחות💪💪 בטוחה שאת אמא מדהימה והתינוק שלך זכה

בהצלחה💗💗

הי נשמהאורוש3
קודם כל בטח שהם מרגישים אותנו וזה משפיע עליהם. לא ברמה שכל תזוזה מערערת אותם. אבל במובנים מסויימים כן. אבל אנחנו בני אדם. הקב''ה ברא אותנו בני אדם הורים לבני אדם. כחלק מהיותנו אנושיות אין לנו איך להיות אמהות מושלמות ומהממות כל הזמן. אין. יש אינספור רגעים פחות זוהרים. וואלה הרגשת רק בלב חוסר סבלנות ואפילו לא ביטאת את זה- את מלאךךךךך. כי אצלי זה לגמרי מתבטא גם כלפי הילדים הרבה פעמים. לצערי. גם לגדולים. בימים שאני פחות בטוב הם מקבלים אמא פחות בטוב.
עם התינוק נולד מצפון אמהי. הוא טוב בבסיס כדי להזכיר לנו ולכוון אותנו. ובאמת שכדי לא להוציא על הילדים מה שלא קשור אליהם צריך לעשות עבודה פנימית של שנים (ממליצה לך להסתכל בכרטיס של @בארץ אהבתי המהממת ולקרא דברים שכתבה בקשר לעבודה הזו. אישית אני עוד לא שם לצערי).
אבל יש לו גם חיסרון ענק (למצפון האמהי) וזה נטייה להפיל אותנו כל כך למטה מכל נפילה ולהכניס אותנו ללופ של שנאה וכעס עצמיים שלא רק שלא מועילים לנו או לילדים אלא ממש הרסניים.
וזו העבודה שאני יותר נמצאת בה בכללי. חמלה עצמית. טעיתי. נפלתי. אני אנושית. ואני קמה.
ואת אפילו לא נפלת. נשמה. חודשיים אחרי לידה אצל שלושתם בכיתי מאה פעם כולל לומר לקטנטן די די, מה אתה רוצה, תישן כבר, רק תישן, אין לי כח, די. וזה עוד בסדר. לפעמים יצא לי גם יותר לאבד שליטה. לרצות לצעוק וכאלה. במקרה כזה עדיף באמת להניח ולצאת להרגע. גם אם בוכה כמה דקות.
ולשוב ולהיזכר שאני אמא שלו. שקשה לי. שאני אנושית. שאני אוהבת אותו כל כך. והינה שנינו נרגעים והכל בסדר.
וכמובן לחזור ולחבק.
מסייגת רק בשביל אלפי הקוראות. לא שאת בכיוון. אם באמת מאבדים שליטה וחוששים להגיע לטלטול חלילה או השלכה או משהו מסוכן פיזית או באמת צועקים על התינוק לא לעיתים ממש נדירות- לפנות לעזרה בדחיפות. לא להתבייש!
אין אמא מושלמת. יש אמא לומדת ומנסה ומתקדמת ואוהבת.
איזה מותק את..בארץ אהבתי
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, איך שאת כותבת בכזאת כנות אמיתית (לא רק פה, בכלל...).

ממש מסכימה עם מה שכתבת על חמלה עצמית. זה כל כך חשוב לקבל את עצמנו גם במקומות הפחות מושלמים שלנו, להבין שאנחנו אנושיים, שאם היינו מושלמים אז לא היתה סיבה שנהיה פה בכלל...

ואני רוצה להוסיף עוד (לפותחת) -
כתבת "אני רוצה להיות אמא טובה שכל הזמן יש לה את הכח והפניות לטפל בילדים שלה באהבה ובסבלנות."
המשפט הזה מהמם. אני חושבת שזה ממש חשוב לדעת מה אני חולמת, לאן אני שואפת. בלי לחלום רחוק קשה מאוד להתקדם.
אבל אם תהיי תקועה בחלום הזה בלי להיות ריאלית, ולהבין שזה לא מציאותי שזה באמת יקרה ככה בלי שום עבודה, אז כל נפילה תפיל אותך ותייאש אותך...
אז קודם כל צריך לזכור לאן אנחנו שואפים. אבל באותה נשימה צריך לזכור שהקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנתקן, שנתגבר על המידות, שנעשה עבודה פנימית. וזה אומר שיהיו ניסיונות, שלא תמיד יהיה קל ופשוט להיות תמיד ואהבה ובסבלנות לילדים.
אז אחרי החלום המתוק והמושלם שלך, את מוזמנת ליצור לעצמך חלום נוסף, שמחובר יותר למציאות ומקבל את זה שהקב"ה מביא אותך למצבים שקשה לך להיות סבלנית, ושם החלום הוא אחר. שם יש עבודה אחרת. ולפעמים גם לא נצליח להתגבר ופשוט נהיה בקושי (היה לי יום כזה היום...😕).
אבל מתוך עוד ניסיון ועוד ניסיון, לאט לאט נגדל, ונפתח קצת יותר סבלנות לפני שמגיעים לקצה, או קצת יותר תפילה מתוך הקושי, או קצת יותר הצלחה בלחזור למצב רוח טוב אחרי הדאון, או כל אחת עם מה שהיא מצליחה ומסוגלת (לפעמים יותר במודע ולפעמים פשוט בתוך החיים..).

ועוד משהו שממש עוזר לי לזכור - שהקב"ה הביא לנו את הילדים שלנו כי הם צריכים לגדול אצלנו, עם כל החסרונות שלנו. גם להם יש את המסלול שהם צריכים לעבור, והכל מכוון. אז גם אם מידי פעם (או לעיתים קרובות יותר) אני לא אמא מושלמת כמו שהייתי רוצה, לילד שלי זה מושלם, כי זה מה שהוא צריך...
תודה יקרה. קלעת גם לי בולאורוש3
באמת הפער בין החלום המתוק למציאות המורכבת זה אחד הטריגרים שלי לקושי נפשי ויאוש בתקופות הפחות טובות. באמת צריך להבין אבל שכך ה' ברא את המציאות. או בעצם המציאות נפלה למקום הזה אחרי חטא אדם הראשון. שמצד אחד אנחנו שואפים לתקן מצד שני כרגע זו באמת המציאות שלנו. לתחושתי כעומק החלום הורוד כך הייתה לי עומק הנפילה. ועדיין למרות שלמדתי וגדלתי מאז, אני חייבת להזכיר לעצמי. בחמלה. כל הזמן....
אהבתי שכתבת ל @או מיי גאד שהיא מוזמנת ליצור חלום נוסף. יותר מחובר למציאות, בלי לסתור את השאיפה הגבוהה. תובנה מעולה ליציאה לדרך האמהות.
גם לימחי
איזה מילים טובות ומנחמות, מציאותיות ומעמידות אותנו בפני ציפיות ראליות מעצמנו
את נשמעת אמא מדהימהחרות
עם רגישות גבוהה ומודעות.
בטוחה שהתינוקי לא ניזוק מהפעמים שבהם את במצב רוח ירוד, זה קורה לכולן... אנחנו בני אדם, לא מכונות...
העיקר המכלול של הזמן
את נשמעת כזו אמא מדהימה ואכפתית!מיואשת******

שאין ספק שב98% מהזמן הוא מקבל 500% אמא מהממת, אז ממש לא נורא אם בשתים-שלוש אחוז מהזמן האמא הזו קצת מדוכדכת או עצובה כמו כולנו. 

בבקשה אל תיכנסי למעגל של - אני עצובה כי הוא מרגיש שאני עצובה ועכשיו אני עוד יותר עצובה בגלל זה

זה לא טוב ולא נותן כלום. 

את נורמלית ואנושית והכל בסדר, ואין לי ספק שהתינוקי שלך מאושר מאד להיות אצל כזו אמא מהממת! עכשיו תני חיוך! חיבוק

תודה רבה לכולכן על התגובות, אתן כאלה מהממות ומרגשות!!או מיי גאד
כתבתן דברים כל כך יפים, מקווה להספיק להגיב לכל אחת מכן באופן נפרד! 💕💕💕
בטח שאת רוצה להיות אמא טובה שכל הזמן יש לה כוח ופניותקמה ש.אחרונה
בס״ד

גם אני רוצה!!!!!!!!!!









אבל זה לא באמת אפשרי...
(לקח לי כמה שנים להבין,
בהתחלה באמת האמנתי שזה אפשרי)








ה׳ ברא אותנו עם רגשות משתנים.
לפעמים אנחנו פגועות
לפעמים אנחנו תשושות
לפעמים אנחנו עם בחילות
לפעמים אנחנו כועסות
לפעמים אנחנו עצובות...

זה לא סתם. יש תכלית לכל הדברים האלה ❤️




רצית נימוקים למה זה בסדר להיות חסרת סבלנות מדי פעם... אז הנה לדוגמה:

זה טוב לילדים שלנו שההורים שלהם אנושיים...

תדמייני שבנך המתוק היה מקבל אמא מושלמת-מושלמת.
ואז היה מגיע לבית הספר, ולא מצליח להתמודד עם מורה עם קצת פחות סבלנות ופניות ממה שהוא הכיר בבית.
ואז היה מתחתן, ולא מסוגל להכיל אשה עם מצבי רוח לפעמים.
וכו׳ וכו׳

אז זה לא שאנחנו עושות בכוונה כדי ״להכין״ את הילדים שלנו לחיים. אבל בדיעבד, גם לאי מושלמות שלנו יש תפקיד בלתווך להם את העולם הגדול.

מה שחשוב זה
שברוב הזמן את נעימה ואוהבת כלפיו
שברוב הזמן את כאן כדי להרגיע ולחבק
שאת בכללי דואגת לצרכים שלו מבחינת אוכל, חיתול נקי וכו׳
ושבתוכך את רוצה להיות כאן בשבילו! בין אם את מצליחה ובין אם באופן נקודתי - פחות...


ועוד נקודה: ככל שאנחנו מצליחות לקבל את עצמינו על כל מה שאנחנו ״לא מספיק״, כך גם נהיה אימהות טובות יותר. למה? כי זה מפתח לנו את ״שריר הקבלה״. ובזכות השריר הזה נדע בע״ה לקבל באהבה ובחמלה גם את המקומות שבהם הילדים שלנו לא יהיו מושלמים... ואין יחד שלא זקוק לזה...


מזל טוב!!! המון נחת וגידול נעים בע״ה!!!
❤️
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

ועוד משהו.. זה משכב לידה אז צריך לשכבאוהבת את השבת

אבל בשכיבה אפשר גם להיות על הספה בסלון

לספר סיפורים

להניק תוך כדי..


חשוב ישהיה לך הרבה זמני מנוחה ושינה

אבל כשלא

הילדים מאוד רעבים לנוכחות שלנו

ולכן לספר סיפור בשכיבה או לשחק איתם קצת טוקיו וכזה בשכיבה גם שומר עלינו וגם נותן להם הרבה..

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
מחשש לזיהוי - בארגון ציבורי מלמעלהשושנושי
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

לא. בליהמקורית
החומר הוורוד זה אם בקיטורית לא תועיל
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
הייתן שוכרות דירה עם ממ"ק לתקופהאנונימית בהו"ל

קצרה,

רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?

אין שם מקרר וגם לא מזרון.

אין לנו משפחה שם.


היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.

מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.

לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.


משתגעת מרוב התלבטות.........

נמאס לי מהמצב הזה

מה האפשרות כרגע? יש מקלט?אחת כמוני
מה זה ממ"ק? זה כמו ממ"ד?מתואמת
אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...
ממק זה מרחב מוגן קומתיהמקורית
אם ככה, אז זה באמת תלוי מה המצב עכשיומתואמת
אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...
בדיוק בגלל זה כתבתי שהייתי מחפשת משוהמקורית

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

כן? גם בתקופה זו קל למצוא סבלט עם ממ"ד?מתואמת
אשמח שתמצאי לי אנונימית בהו"ל

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

תרשמי אזור, בשמחה אנסה לעזור לךהמקורית
מרכז או שרון, תודה!אנונימית בהו"ל
תסתכלי פההמקורית
סאבלטים - אזור רמת גן גבעתיים תל אביב ראשון ובת ים והמרכז | Facebook

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

לאהמקורית

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

אני לא הייתי עושה את זה.ממתקית

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

כנראה שאין להם מקלט זמין...ככה אני מבינהיעל מהדרום
הילדים לא יורדים למקלט ואני לא יכולה להרים את כולםאנונימית בהו"ל
גם לממק תצטרכי לסחוב אותם..טארקואחרונה

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

לא...שם פשוט
בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️
לא חושבת. זה להחליף צרה בצרהאמאשוני

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.


שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

הילדים לא מוכנים לרדת למקלטאנונימית בהו"ל
אני לאשלומית.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

כן, יש פה הרבה אזעקותאנונימית בהו"ל
הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אצלי אם ישנים ב17:30, לרוב מתעוררים אחרי כמה שעותיעל מהדרום

לק"י


והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.

אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.

בנות שנמעמנות מחלבי הנקה. ממה עוד אתן נמנעות?אוהבת את השבת

כי זה עוזר

אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..

באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..

אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?


סליחה יצא לי מבולגן..

אני מקפידה על קטניות ולא על חלבי, ניובורןחצי שני
לא נותן לערוךחצי שני

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

אני בדיוק עכשיו מנסה גם.אנונימית בהו"ל
נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(
אני חושבת שקטניות כן משפיעמישהי מאיפשהו

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

לא נמנעת אבלאפונה

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

מה את. מנביטה? ואיך?אוהבת את השבת
אני מנביטה רק עדשיםאפונה

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.


איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

כנסה.. תודה על ההסבר!אוהבת את השבת
תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..


ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?


אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

בטחאפונהאחרונה
כל תינוק זה שונהשיפור
אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


אולי יעניין אותך