פורום הריון ולידה (עמוד 2171)

אין לי עצות איך להכין אותה... מקסימום אם לא יהיו אחיות יום אחד יגיעו גם גיסות ;)

היו לה 2 אחים ורצתה אחות. יום אחד חזרה הביתה מהגן ואמרה: אמא, זה לא משנה לי. כל מה שה' עושה- הכל לטובה.
מסתבר שסיפרו להם בגן על נחום איש גזמו ועל רבי עקיבא והנר עם התרנגול, וזה כנראה חדר לה. לאורך כל ההריון היא אמרה את זה (אנחנו לא ידענו מה יש לנו..)
בסוף נולדה בת, אז אני לא יודעת מה היה קורה ואיך הייתה מגיבה אם זה היה בן, אבל אולי לנסות להתחבר לזה דרך הסיפורים של "הכל לטובה".

עוד רעיון, לאורך כל ההריון אני נתתי לה את ההרגשה שהיא הנסיכה שלי ושבעזה כשהתינוק יוולד- היא תהיה העוזרת שלי איתו כי היא כבר גדולה ובת (והיינו ממש משחקות עם בובה והיא הייתה מקלחת אותה ומרגיעה אותה-כמובן שהחלק של המשחק והבובה לא בטוח מתאים לילדה בת 7...)
בהצלחה!!

זה הזמן להכיל את הכעס ואת הכאב שמאחוריו, את ההחמצה. ולגייס אותה בתהליך משותף למציאת אסטרטגיות להתגבר על התסכול. מעניין מה יקרה אם תציגי לה אלמנט של בחירה היפוטתית. לדוגמה תשאלי אותה אם בא לה עוד תינוק, ותגידי לה שאין שום דרך לדעת ולשלוט אם זה בן או בת, אז האם בא לה עוד תינוק למרות שאולי זה בן או האם בגלל שזה יול להיות בן היא לא רוצה יותר תינוקות בכלל. כמובן תוך השדגשה שאת מחליטה באמת..
מציעה לכם גם לשתף אותה מבעוד מועד שייתכן מאד שזה בן, ולערב אותה בפעילויות שיכולות להקל על האכזבה, כמו בחירת בגד משותף לתינוק שיוולד. צביעת שלטים של מזל טוב. קניית ממתקים לאחים לאחרי הלידה שהיא תהיה אחראית לחלק. אם אתם משתפים את הילדים במין היילוד אפשר שאת והיא תכינו יחד מסיבת גילוי מגדר, נגיד עם מאפינס שבפנים מתחבא קצפת בצבע כחול.

מאתגר...
כן הייתי פותחת אתה את זה לפני הלידה.
לא בבום. בהדרגה .
לספר לה שיש לאמא תינוק/ת בבטן.
להסביר לה שאנחנו לא בוחרים מה נקבל, אבל כל תינוק הוא מתנה.
הייתי מבקשת ממנה להכין דף ולכתוב בו את כל הדברים הטובים שיש בתינוק בן, ואת כל הדברים הטובים שיש בתינוקת בת.
אחרי כמה זמן, על גביע גלידה שווה במיוחד, לספר לה שזה תינוק בן ובוא נחשוב איך אפשר לשמוח עם זה. (תוציאי את הדף הנ"ל שכתבה)..

שתוכל לעכל ולשמוח בו כשהוא יגיע, ושאתם לא תצטרכו להתמודד עם התסכול בתוך שאר המורכבויות שיש סביב לידה.

ילדה מהממת ומתוקה לגמרי. איזה כיף שהיא מצליחה לבטא את מה שהיא מרגישה.

מצטרפת להמלצה לשתף לפני הלידה...
כשאמא שלי היתה בהריון 6 עם בת 5 אח שלי דיבר כל הזמן על זה שהוא לא רוצה בת והוא רוצה בן לשחק איתו כדורגל.
ההורים שלי החליטו לשתף אותו מראש... הוא יצא מהחדר שלהם בוכה והיה עצבני כמה ימים ואז הוא נרגע וכשהיא נולדה הןא כבר שמח ולא היה מתוסכל בכלל...
(קיבל אח בהריון אח"כ)
זה באמת יכול לתסכל ולהעציב ועדיף שאת שלב היגון היא תעבור לפני הלידה.

לגלות לה לפני אנחנו לא רוצים. ממש לא מעוניינים שיידעו לפני מה יש לנו, ואם נגלה לה אז כולם יידעו🤦😅

יש פה כמה וכמה רעיונות שנאמץ⁦❤️⁩

ובעז"ה שבפעם הבאה תבוא בת🙏

כולם בנים ובת אחת
עד היום גיסתי "כועסת" על חמתי שאין לה עוד אחות
למרות שהם נשואים כבר והכל..

הענין הזה של שמירת המין בסוד.

אבל ברור שזוהי החלטה שלכם🤷

שזו כזאת משוואה חד משמעית.
אפשר להכין את הילדה גם בלי לומר לה שזה בן.
פעם בכלל לא הייתה אפשרות גם להורים לדעת מראש מה המין של העובר.
אני חושבת שילדים מסוגלים להתגבר על אכזבות.
ואני גם חושבת שעם הכנה טובה אולי בכלל בסוף לא תהיה אכזבה, ואם כן - לדעתי זה לא כזה קריטי אם זה לפני הלידה או אחריה.

אם ההכנה קריטית לפני או אחרי הלידה - לא יודעת מה איתך, אצלי אחרי הלידה (מדובר ממש בימים אם לא בשעות הראשונות אחרי הלידה) אין לי פניות לשבת לשיחה כ"כ חשובה וקריטית. אני עסוקה בלהזכר איך קוראים לי.

וגם אני כתבתי שצריך הכנה טובה מראש..

גם ההורים שלי מאלה שממש שומרים בסוד
וגם אנחנו לא מספרים אז אני מבינה את הרצון הזה
אבל- אני חושבת שיש פה מקרה חריג. וטובת הילדה והתינוק היא כן במקרה הזה לספר מראש.
אפילו בתחילת תשיעי.
תשקלו את זה שוב. למרות שכולם ידעו...
זו חוויה מטלטלת לידה של אח וזה יקשה עליה רגשית המין של התינוק. את לא רוצה להתמודד עם קשיים שלה אחרי הלידה ואת גם לא רוצה שהיא תשנא את התינוק ותתבאס מאןד כשיוולד...
הייתי חושבת ברצינות פעם נוספת

עם כל הכבוד, במשך הרבה שנים נולדו ילדים לאחים שלא תמיד חפצו במינם או בהם בכלל. ופעם לא היה אפשר לדעת את המין. אפשר לעשות מספיק הכנה לפני לידה בלי לספר מה המין אלא להכין לאפשרות שאולי זה יהיה בן. בסופו של דבר זה לא עד כדי כך טראומה . אכזבה, אוקי. בסדר. כדאי להכין ולדבר, נכון. אבל חלק מהתמודדות של הילדה זה איך ההורים מתייחסים גם. אם הם משדרים שמחה וצפייה לילד ולא משנה מה המין שלו, חלק מזה יעבור גם לילדה. ואני אומרת את זה מנסיון של שלוש בנות שחיכו מאד לאח.... אם עושים עסק מדברים בלי פרופורציות אז זה מה שהם יהיו. אפשר לדבר לתמוך להכיל ולהכין, אבל להרגיש שמוכרחים לספר משהו שלא רוצים, זה ממש מוגזם. אם הם לא היו שואלים מה המין מה היו עושים? אז שיעשו את אותו דבר. מדברים על כמה זה משמח תינוק חדש וכמה תודה להקבה שיש לנו תינוק. ולדעתי גם כל מיני שאלות היפותטיות זה לא במקום, וכי אנחנו שואלים את הילדים שלנו אם בא להם עוד אח? מביאים ילדים לפי מה שבא להם ומתאים להם? אז למה לפתוח את זה בכלל גם כשאלה היפותטית ? זה המשפחה שלנו ונהיה מאושרים איתה גם אם היא לא יצאה בדיוק לפי מה שמתחשק לנו

אבל ממה שהפותחת מתארת נשמע שידיעה מראש פשוט קצת תעזור
ושמירת המין בסוד לא בהכרח משתלמת לדעתי.
שוב, זו לא חובה זה פשוט לדעתי מומלץ ויכול לחסוך עוגמת נפש...
האם הילדה תסתדר גם בלי זה? כן.
לא יודעת על איזה שאלות היפותטיות דיברת אולי זה כוון למישהי אחרת?

סליחה זה יצא ספציפית אלייך אבל התכוונתי לכמה תגובות שהיו פה
תראי אם להורים חשוב לשמור בסוד מה המין אז יש דרכים אחרות להתמודד , זה הכל
וזה שילדה בת שבע אומרת אני אכעס מאד זה לא כזה דרמטי 😜 זה באמת תלוי לאיזה כיון לוקחים את זה אבל באמת שזה לא אמירה כזו חריפה

אם זה ככ משמעותי לה מגיעה לה הכנה הוגנת. הייתי נותנת מקום לקושי, והרבה אמפתיה.

היא תשמע את זה הרי מבייביסיטר או מסבאסבתא...
לא יהיה לה מקום לבטא את עצמה
ההורים עייפים וטרודים
לא צריך הרב זמן מראש
אפשר גם בתשיעי
אבל בעיני זה מה שלטובתה
וטובתה יותר חשובה בעיני
מכיף בלעשות הפתעה לאחרים

אצל הבת שלי, גם בת שבע, מאוד חזק הקטע ההשוואתי,
כל דבר היא מקטלגת לקבוצה ואז משווה ולפי התוצאה מתבאסת או שמחה,
אבל נראה לי שאם מפרקים לגורמים את ההשוואה בין אח לאחות אולי היא תגלה שהמין הנולד לא כ"כ אמור להשפיע על החיים שלה. בטח לא כמו שבגיל 7 רואים אותם. אפילו ביסודי בכל מקרה לא יהיו ביחד.
לשחק בבובות? גם בן יכול
לעשות קוקיות? גם לבן אפשר תיאורטית עד גיל 3,
לטפל בה? גם בבן אפשר.

היו לי רק אחיות. בהסתכלות של מבוגר קיומו או אי קיומו של אח באמת לא העלה או הוריד דבר מאיכות החיים שלי. אבל בחוויה הילדית שלי זו היתה משאלת לב... ולילדה הזו יש פנטזיה על אחות...

לא בטוח, מעלה כאפשרות להתמודדות.
אצלנו זה עובד בהרבה דברים שהילדה "מקובעת"
וגם בהקשר של המין הנולד העלינו שאלות דומות.

הבת התחננה לאחות. אחרי תפילות רבות וכמה אחים הגיעו 2 אחיות ברצף : אופטימיות וסבלנות. מאוד עזר שסיפרתי רק לה לפני...היא ידעה לשמור סוד.

מותר לי לנצל"ש את בשרשור שלך לשאלה דומה?

אבל הערב סיוט מטורף
לא נרדמת לפני 21

אם היא בת שנתיים כבר אז בהחלט אפשר לדעתי לתת לה לשחק לבד משעה מסוימת
כאילו משבע וחצי נגיד את משחקת בחדר ולא מפריעה לאבא ואמא
ואז שתלך לישון בתשע. מה אכפת

פשוט כי היא לא הילדה היחידה בגן ואי אפשר שחלק מהילדים ישנו וחלק יהיו ערים.
גם כי זה זמן המנוחה של המטפלות (וזה הכרחי ביותר), גם כי הרבה פעמים זה זמן שמנקים את הגן אחרי א.צהריים ואז פחות שייך שילדים יהיו ערים, וגם כי ילד שער יכול להעיר ילדים אחרים.

שצריך לדון עליו עם המנהלת של המעון. כי זה משהו מערכתי כללי, לא יום מסויים חדפ

חבל על הזמן שלך
אבל תנסי לדבר עם המנהלת
צריך מחאת הורים לבקש שינוי מערכתי בנושא
ליבי ליבי

כל הקטע של גםוק
2 ארוחות צפופות
ילדים מלאי מרץ שישנו יותר משעתיים וחצי
והולכים הביתה עם פרוסה

מי שחשוב להם שהילד לא יישן מידי יכולים לבוא ולהוציא מוקדם. ואני אוסיף אומר שהמטפלות עובדות מאד מאד קשה. ואני כן חושבת שסביר לתת למעון לקיים סדר יום אחיד ולא לכל אחד סביב הצרכים שלו. אם חשוב לכם שלא יישן אחרי 14.00 תוציאו אותו מוקדם.

אצלנו ספציפית זה אחלה והם ישנים עד שתיים
לי הבעיה היא עם יום שישי שהייתי שמחה לקחת מוקדם וזה לא עוזר

יש חוק כמה זמן הפסקה אמורים לתת לעובד

גם אצלינו סייעת בגן חנ"מ עובדת מאוד קשה משבע וחצי עד ארבע, ויש לה חצי שעה הפסקה באמצע היום. כמובן שזו לא סיבה שהילדים ישנו בגלל זה שנת צהרים, נכון?

אני לא אומרת שתמיד צריך להתחשב בצורך יחידני. אבל תסכימי איתי שלהרבה ילדים שבינואר-פברואר הם כבר בני שלוש אין כבר צורך בשנ"צ. אין סיבה שלא יתאימו את סדר היום לצרכים שלהם

גם סייעת בגן עירייה עובדת מאוד קשה ובכל זאת הילדים לא ישנים צהרים. מעולם לא הבנתי את התרוץ הזה

אז יום שישי הם ישנים במעון מעשר עד אחת עשרה והמעון עד אחת. טמטום מוחלט. היא חוזרת הביתה סבבה, באזור שתיים שלוש נהיית טיפה עייפה אבל לא נרדמת ואז באיזה ארבע היא נהיית כבר גמורה וצריך לסחוב אותה עד שבע לפחות
זה מתסכל! אני הייתי מעדיפה לאסוף שעה יותר מוקדם ולא תישן במעון ותישן בבית משתים עשרה עד שתיים כרגיל. עצות מישהי?

מתי ילדת? אני ילדתי בכ"ה חשוון תש"פ

 

ונכון, כבר לא אמורים להרדים לשנת בוקר בגיל הזה

 

אבל אולי אעודד אותך שגם בימים שאין גן הוא נראלי עייף באיזור 10 ואני מרדימה בנחת ויודעת שאחכ יישן צהריים מאוחר (כמו שכתבת ב4) ואז יש להם כוח לפעילות קצרה ארוחת ערב מקלחת ולישון. תזכרי ששינה גוררת שינה.

אבל בעיקרון לא אמורים להרדים וברור שזה שמסיימים ב1 ביום שישי זה מצחיק וברור שהילדים לא ישרדו עד 1 וכדאי לבוא לקחת ב12...

 

 

אם אני ארדים אןתה בארבע גם רוב הסיכויים שהיא לא תירדם וגם היא תלך לישון באחת עשרה שזה קצת מוגזם אפילו בשבת
וכשהיא איתנו בבית היא לא ישנה בבוקר, היא ישנה כמו ביום רגיל במעון משתים עשרה עד שתיים בערך והולכת לישון בשבע וזה מעולה לנו ולה
חבל לי באמת שזה לא ככה אבל אני לא יכולה לבקש מהם שהיא תישאר ערה כי זה יפריע לשאר הילדים לישון

לק"י

אולי בעצם זה לא מוזר.
יש לי רק ניסיון עם מעון שמתחיל מגיל שנה ושלוש ומעלה. ישנים פעם ביום, וביום שישי לא ישנים.

כנראה שכשילד גדל עם הזמן בקבוצת התינוקות עדיין ישנים פעמיים ביום.

אולי בגלל זה?
אם זה רק לשרוד עד שנה הבאה אז זה סביר לי

לק"י

הילדים שלי בגיל הזה במשפחתון פרטי עם 3-5 ילדים. הסדר אצלם היה יותר לפי הילד (נניח, הקטנה מקבלת חלב או מרק לפי השעה שאני הנקתי אותה בפעם האחרונה)

וביום שישי לא משכיבים אותו.
באים לקחת אותם בין 12 ורבע לרבע לאחד וישר משכיבים אותו בבית...

רוב הסיכויים שהיא לא תסכים. זה הזמן שלהם לשטוף רצפה, לנקות, לאכול צהריים בעצמם וקצת לנוח. מעבר לכך שמאוד יכול להיות שיש הרבה ילדים שכן צריכים את השינה, והעירות שלה תעיר את השאר...
אני יודעת שיש כאלה שיתעצבנו על הערה הבאה או שזה לא פרקטי לך. אבל בגלל זה ובגלל עוד סיבות אני מעדיפה מטפלת פרטית ולא מעון. מטפלת בדרך משקללת מראש את זה שלכל אמא יש בקשות אחרות ויותר זורמת עם הצורך והרצון של הילד והאמא בשינה וגם באוכל. ולכן אם תשלחי למטפלת פרטית יכול מאוד להיות שהיא תישן פחות.
נכון זה עולה יותר. הרבה יותר. אבל גם היחס הפרטני הוא מותאם אישית יותר.

היה לי מטפלת פרטית שהיתה אומרת לי היא נרדמה
היתה עיפה ממש לפני שבאתי
הבנתי שאצלנו שמים את המתעוררים מוקדם בחדר ג'ימבורי הסמוך לכיתה עם מטפלת
הבת שלי אומרת לישון לא לקום
מחכה את המטפלת
אנסה בעדינות לשאול
ברור לי שיכולה לסרב
בסופו של דבר יש סדר יום
המטפלת לא אשמה שהוא לא בנוי נכוו

גם הייתי במקום שלך כל כך כל כך מבינה!!!
מהילד הבא כבר לא רשמנו למעון בגיל שנתיים. רושמים לפרטי למרות העלויות שווה את זה כ"כ! הילד לא ישן צהריים הולך לישון נורמלי בשבע וחצי ערני במשך היום ולא סמרטוט כי נרדם ב12 בלילה... וגם אנחנו קצת מצליחים לנוח ולטפל בבית.

הלוואי ואמצא פה מסגרת כזו

הגיוני שיש גם פרטי

מעירים אחרי שעה..

סלקל שנחשב בטיחותי ואיכותי

רק לברר 2 דברים חשובים

תוקף- יש מדבקה מאחורה שכתוב עד איזה שנה מותר בשימוש
ולקנות רק מה שבתוקף

ולברר שלא עבר תאונות

יש מלא סלקלקים של סייבקס שהם מעולים למכירה בסביבות ה200 בפייסבוק

או שתקני כבר כסא בטיחות משולב סלקל

יש לי כבר כסא בטיחות שנהפך לסלקל
הוא פשוט ממש מסיבי ואין לו גגון
לכן חשבתי לקנות משהו קליל ונגיש יחסית
עד כמה זה קריטי העניין של הגגון באמת?
אני אמורה ללדת עוד פחות מחודש בעז"ה כבר יהיה שמש די חזקה

הכי טוב זה מגן שמש לחלון או הפתרון הותיק מילדותנו... חיתול בד תקוע על החלון ומכסה את כולו

אם יש לך כסא טוב שמיועד לגיל 0 לא הייתי קוה משהו נוסף (בטח לא יד שניה, למרות שאני חסידת יד 2, כסאות כמעט תמיד קניתי חדש מהחנות)

יואו אמאלה מה שאת עוברת...
מזדהה עם חלק..
פשוט חיבוק גדול! הלואי שתמצאי דרך לפנק את עצמך.
עם גלידה טובה, או סרט מצחיק...

הרוב כבר עבר. תנסי לפנק את עצמך במה שעושה לך טוב. אם זה ממש דיכאון תפני לעזרה!! כי עשוי להחמיר חלילה אחרי...

כל כך מזדהה עם הקושי של המוגבלות הפיזית. קשה נורא לעבור מבן אדם עצמאי לבן אדם נתמך, והכי הגיוני בעולם לבכות ולהתלונן על זה

 

כמה שהאנשים מסביבך הם טובים ואוהבים, קשה להם להבין אותך (כי הם לא חוו את זה) ואני בטוחה שזה מה שגורם להרגיש בדידות

תנסי לחשוב מה יכול לעשות לך טוב ומה מרגיע אותך, איזה פינוקים מתחשק לך.. נכון שזה קשה לחשוב על דברים כאלו במצב הזה אבל לפעמים להתפנק על אוכל טעים/ בושם חדש משכיח את העצב לכמה שעות

ועוד משהו- להבין שעכשיו את צריכה להיעזר ומגיע לך להיעזר ולא להיות גיבורה (קשה נוראאא אבל אחרי כמה פעמים שהייתי גיבורה ואז לא יכולתי לזוז כמה שעות- הבנתי את זה ומממש משתדלת ליישם)

 

שולחת לך חיבוק גדול גדול🤗🤗

והלוואי והזמן הזה יעבור לך מהר, בצורה הכי קלה שיש❤

בחיים לא ייללתי ככה. לפחות פעמיים בשבוע

בידוד 

סגר

גרוי יתר שחלתי + בחילות

קורונה + בידוד

המשך סגר עד שמתפוצצים

עוד קצת סגר

פסח

ועכשיו במקום לנשום זה....

 

רק שהשבועות יעברו כבר. אני מנסה להבין שהכל משמים

אבל יש לי עודף זמן לעסוק בחרדות לשלום העובר....

אני יודעת שאני חייבת לקחת אחריות ולהתאפס על עצמי

את גיבורה שעברת את כל זה. באמת.

זה מלא דברים שמשתבשים וקורים אחד אחרי השני בלי זמן לנשום, ובטח לא הייתה לך שנייה לעצמך בתקופה הזו ורק רצית שגרה. ועד שאת בטוחה שהכל זורם חלק פתאום מגיע משהו שמשבית אותך😶 ואני בטוחה שרצית להגיע ללידה אחרי שסגרת את כל הקצוות בעבודה ולא לצאת לחופש בצורה פתאומית כל כך.

קשה לעכל את זה והכי הגיוני להתלונן. מבינה אותך. אני מחנכת כיתת חנ"מ ומעבודה אינטנסיבית ומשרה מלאה פתאום להיות בבית ולא להצליח אפילו ללכת- היה נורא.

 

מותר להתלונן, זה עוזר כדי להשתחרר ואני בטוחה שזה לאט לאט יעבור לך.

תנסי לפנק את עצמך ולשוטט באתרי בגדי תינוקות. זה מעביר מעולה את הזמן

 

בסופו של דבר אני החלטתי לקחת את התקופה הזו בתור תקופה של פסק זמן, התקדמות ושינוי (אצלי השמירת הריון יוצאת בערך שבעה חודשים). אם את רוצה אני אשמח לשתף אותך בפרטי.

 

הרבה בצלחה❤❤

את באמת גיבורה שמחזיק מעמד. אני בדיכאון משבעה שבועות
תארת מדויק - תכננתי לסגור הכל, לסיים הכנה לאה לילדים שעולים, כל הדוחות והניירת
פתאום יש לי ואקום בבת אחת
עד שהוסרה סכנת הסגר והבידודים סופסוף...
תודה לך על ההקשבה וההבנה
מורידה את הכובע

טוב לדעת שאני לא לבד...

מנסה לאסוף כוחות לקחת את עצמי בידיים

אני אישית לא הולכת בכלל בגישה שלאמא אסור לבכות, אמא בן אדם, והיא עוברת תקופה קשה או רגעים קשים.. בכל מקרה אם עדיין את מעדיפה לא לבכות לידם, ממליצה לך כן לתווך כשקורה דבר כזה. אין סיבה שהם יבהלו מבכי ולהגיד להם למשל "נכון גם אתה בוכה כשקורה משהו שלא נעים לך, אז עכשיו זה קרה גם לאמא" או משהו כזה.. כדי להרגיע...

את צודקת בעיקרון

פשוט הם ממש נבהלו

הסברתי שאמא עצובה שלא מצליחה ללבוש את הגרב

בכללי אני בוכה הרבה בימים אלו, כל דבר מערער אותי. משתדלת לשמור את הבכיות לבוקר... ואחרי צהרים לאסוף כוחות

סגרת לי את הפינה של העידוד לעשות משימות שממש לא בא לי לעשות.
אם אחריהם אראה את הוולוג 😁
ואיזה כיף שחזרת לתנועה!!

וגם כמה אפשר לשמור במתח את הציבור הקדוש...

ורזית 😍

זה רק נראה,...
השבוע שאלו אותי אם אני בהריון פעמיים

שמתי לב שאת מי שמרזה שואלים אם היא בהריון
אותי תמיד שאלו כשקצת ירדתי
אולי כשהשמנתי חשבו שזה מדיכאון🤔 אכילה מפצה?

אז לא מבינים למה בדיוק, העיקר שאת נראית שונה.
האמת שלא הספקתי הערב. בע"ה מחר!

בהצלחה בשיפוץ!!

אבל ממליצה מאוד מאוד על הספר של הרב ראובן ששון בדיוק על הנושא הזה - 'האישה ומצוותיה'. ספר מדהים בעיני...

עוקבת

תחפשי ב"אבקשך"
או לי גם שיעורים חינמיים

היא בכללי מדברת מאוד בגובה העיניים אבל גם מרומם על קדושת הקשר הזוגי

אז כן, אני אשמח ❤

 

זה שיעור- יפה כלבנה- על הכח של האישה

ממש ממש יפה.

 

תהני

 

אבדוק איתה האם היא עדיין מעבירה ואם כן אעדכן..

תהיו בטוחות!
אמאלה הייאוש.....

כל שנה בכנס שלהם יש כמה וכמה שיעורים בנושאים האלו...

שווה להרשם ולשמוע ( אם זכור לי נכון יש ארכיון בתשלום אבל יש מגוון מרצים וגם לא יוצא מאוד יקר)

הרבנית שרה אליסף, הרבנית ענבל מלמד ,... זה משיעורים שדמעתי לפני שנים ועדיין הולכים איתי...

יאללה אמן בעז"ה שנעבור את זה הפעם בטוב

זול ועושה את העבודה, בארץ הרבה יותר יקר!
איך משתמשים- תתחילי לבדוק יום יומיים לפני המקווה,
חשוב כל יום באותה שעה, (רצוי בין השעות 12 ל7 בערב בערך.., לא מוקדם בבוקר)
בדרך כלל תמיד יופיע פס שני, אבל כל עוד הוא לא בעוצמה חזקה או פס הבקרה הבדיקה תיחשב שלילית.
בדיקה חיובית זה כששני הפסים באותה עוצמה/שהפס השני יותר חזק מפס הבקרה.
כשהבדיקה יוצאת חיובית-הביוץ יתרחש ביומיים הקרובים
בהצלחה❤ אם לא הבנת משהו מוזמנת לשאול

ואני מקווה שלא יהיה צורך אחרי זה 

 

במחזור הקודם היה לי ביוץ מאוחר בכמעט כשבוע... עד מתי לבדוק? ממש עד המחזור?

וגם איזה יומיים שלוש לאחר שיוצא חיובי..
להתחיל מיום המקווה או יום לפניו
בהצלחה יקרה הלוואי וזה החודש שלך! 🙏

אוכל מוקפד וטעים אם כי המחירים קצת יקרים

אבל נראה לי שבדיוק עובר מקום אז צריך לבדוק

חתם סופר פתח תקוה

אבל אני חושבת שבן שנה עוד צריך עגלה משלו, ושיהיה לו קשה לעמוד על טרמפיסט הרבה זמן.
כמובן בהתאם לילד, אבל ככה נראה לי

לא ידעתי.
אז אין לי מושג

בסוף הבנתי שלי עדיף שהבן שנה ילך ברגל לאט מאשר להעמיד/להושיב אותו ביני לבין. עגלה.. זה נראלי לא נח להורה..

(יש גם טרמפיסט ישיבה לצד העגלה.. אבל גם בזה אני רואה חסרונות בנוחות להורה..)

כי הבן שלי ממש לא מסכים ללכת לידי הוא בורח לכל הכיוונים..

הבן שלי גם בן שנה וקצת.
חשבתי על זה הרבה ובסוף החלטתי ללכת על עגלת תאומים אפילו שזה הרבה יותר מסורבל בשבילי.
אם הוא נרדם מה תעשי?
הוא צריך שיהיה לו נוח הוא עדיין קטנציק

לדעתי טרמפיסט מתאים לגיל יותר גדול.
אבל זו רק דעתי ולא מניסיון עדיין
(אמורה ללדת עוד חודש בערך בע"ה)

אבל חפרתי פה בשרשורים קודמים על עגלות תאומים וראיתי שיש עגלות שמתאימות לקטנטנים.
לא כולם משתמשים באמבטיה. במיוחד בקיץ..

אמבטיה צד שני רגיל

כשהגדול היה בן שנה.. 

טמרמפיסט ישיבה

לילד זה מאוד אטרקציה, לסוחב פחות... לא ניתן לרדת עם זה מדרגות וכו'

רק במישור..

הפירוק \ הרכבה נוח מאוד.. אפשר גם לענוד את זה על כל עגלה , ואפילו מהצד זה נוח

 

אבל מתישהו נמאס.. והלכנו על עגלת תאומים

שדיי כבדה, אבל הרבה יותר נוח בעיניי

 

 

יושב בצד מעלה אבק.
גם לא נוח וגם הבן שלי סירב לשבת עליו.

שלנו עם מושב
מתאים לגיל שנה וחצי והלאה

תאומים/אחים אשמח מאוד לשמוע

ביבי ג'ורג' צבע שחור

בגיל שנה הם ממממש לא יעמדוצלך ולא יזוזו ויקפצן למראה כל חתולה או יונה ...ובכללי זה גם מסוכן בעיני וגם ממש לא נח להם ולך
טרמפיסט זה לגיל שנתיים לא לגיל שנה
וגם בגיל שנתיים אני לא אוהבת


לי עם כולם ( בהפרשים קטנים של שנה -שנה וקצת)
היתה-
עגלת תאומים- צרה וקלה ואז זה לא מסובך להתנייד איתה
בהתחלה- עגלה ומנשא

ביד 2 ובפייסבוק יש הרבה יד שניה למכירה במחיר ממש סבבה
אל תשקיעי במשהו יקר

והיה לא נוח בסוף מכרתי אותו וקניתי עגלת תאומים ב500 שקל שזה אותו מחיר כמו הטרמפיסט

הייתי צריכה להסיע את העגלה מהצד

יש לי טרמפיסט עם מושב, וזה מאוד נוח- אבל לילד גדול יותר (אני התחלתי כשהיה בן שנתיים)
זה לא מתאים לילד שרגיל לשכב, שעייף מהר. הם צריכים לשבת זקופים

טרמפיסט עם מושב שמתפרק.
שימש אותנו נאמנה, ב"ה, קצת פחות נח להוליך את העגלה אבל מתרגלים. או מעלים את הידית..

היא כל כך רגילה לזה שגם כשהורדנו מושב היא התיישבה בטרמפיסט במקום לעמוד, וואלה נח
בלידה השניה ניסינו להחזיר מושב אבל הפער יוצר גדול (שנתיים) והיא פשוט הטתה את המושב בצורה לא נוחה וחא טובה, אז לדעת שזה קצת מוגבל בזמנים, אבל חצי שנה עכשיו לפחות זה אמור להיות בסדר

כביש? טיול ארוך?
ממליצה על עגלת תאומים של ג'ואי
לנו הייתה מעולה לאחים
עלתה 999 לפני שלוש שנים
הכי קלה שמצאתי

שמה מין העובר לא יהיה ''עניין''.
גם אני ככה,
לפעמים בעלי שואל את הילדים- מה את רוצה שזה יהיה בן או בת? וזה ממש מעצבן אותי. זה בכלל לא צריך להכנס ללקסיקון של 'מה אתה רוצה?',
יש לנו מתנה,
אנחנו צריכים להגיד תודה וזהו. ולא להתקשקש עם 'מה בא לי',
ונראה לי, תקני אותי אם אני טועה, שזו הסיבה שאת לא רוצה לדעת מה מין העובר,
אבל , אם אומרים לך מה מין העובר זה לא בהכרח אומר שאת עושה מזה עניין, זה פשוט לדעת ולשמוח עם מה שיש ולהגיד תודה. אין מצווה להסתקרן

לגבי השאלה שלך, זה לא מחייב שזה בן או בת, בדר''כ אם הרגליים מפוסקות אז רואים טוב כשזה בן.. אבל במצב של ישיבה זה לא ברור שאם זה בן אז רואים משהו בין הרגליים...

תודה על התגובה

אי אפשר לדעת מהצורה שכתבת

בפרופיל לא ניתן לראות אבל אם מסתכלים מלמטה ממש רואים בין הרגלים..( מקווה שהובנתי ) .

אי אפשר לדעת. רק אם הטכנאית שמה מטמר באזור שניתן לראות בין הרגליים מלטה ללמעלה.
אחרת זה כל כך קטן שהוא בלתי נראה בפרופיל.

אני רוצה ללכת לישון וצריכה לדעת מה לעשות..

אוספת את כל הבגדים הלבנים שנשארו עם כתמים. מכניסה למכונה, שופכת אקונומיקה בתא של נוזל הכביסה, מוסיפה נוזל כביסה ומרכך. ומפעילה מכונה. רוב הבגדים יוצאים לבנים לגמרי.
במכונה שאחרי אני עושה כביסה לבנה, ליתר בטחון, אם נשאאו שאריות אקונומיקה.

אני שמה במכונה ובמקום של המרכך שמה אקונומיקה.
תעמידי עכשיו ובבוקר תעשי את אותה המכונה (בלי להוציא או לפתוח) עם אבקה ומרכך

(אחרת האקונומיקה עושה כתם צהוב) ואז משפריצה אקונומיקה ספריי על הכתם. ככה עוברת על כל הכתמים של הכביסה הלבנה ואז מכניסה למכונה עם אקונומיקה בתא של האבקה ומרכך בתא של המרכך. יוצא מושלם בד"כ, ומה שלא, השמש עוזרת לרוב.
בהצלחה!

מכבסת קבוע עם אקונומיקה והצהוב של הדג לא יורד ( מתובל בכורכום ובפפריקה עם שמן)...

גם סנו אוקיג'ן עוזר.

(אין לי אקונומיקה בבית)

חמים. פתחתי כדי לדעת כמה מותר\צריך להשאיר ככה...

 אז זה שרה בערך חצי שעה, ואז הכנסתי למכונה. הכל ירד!

גם אני עשיתי אתמול מכונת אקונומיקה, חלק ירד וחלק לא... אני מניחה שזה גם תלוי בסוג הבד.

האריזה מוכרת לי ממש אבל אני לא בטוחה שזה באמת מה שהשתמשתי,
אח''כ החלפתי לסוג אחר אבל פשוט כי זה מה שהיה בבית מרקחת😅

זרקתי כבר את הקופסא, אבל אני רואה על השפופרת שכתוב "לקראת סוף ההריון למרוח פעמיים ביום" - כלומר להגביר שימוש לקראת הסוף. אני משתמשת בזה משבוע 13 האמת, זה מה שהרוקחת נתנה לי, אז לא חושבת שיש עם זה בעיה.

בריכה נחמדה עם סאונה גם

אולי לכשיתחמם קצת

יש ליד בית שמש, במושב תעוז בריכה פרטית ממש חמודה, באויר הפתוח.

מאד פרטית וצנועה כי היא פונה לנוף ומוקפת גדר גבוה.

לא כולן מצליחות לגלות מהיום ה12.. חכי עוד כמה ימים.
ותסמינים הם לא מדד להריון/לא הריון..
בהצלחה!!

טוב לקחת גם בלי קשר... תנסי

מוזמנת בכיף לפרטי

0542016792
בהצלחה!

מבינה שדוש זה מרתיע..
אין לי עוד רעיונות😅
הבן שלי עוד קטן ועם שיער לא כזה ארוך..

ואני כבר לא מצליחה ממש יסודי עם הכוס..

ואם אפשר, תשאלי אותה מהמפחיד אותה.. לפעמים זה שנכנסים מים לעייניים
לפעמים שיש מים באוזניים ואז שומעים עמום כזה...

היא עדיין לא ממש מדברת ברמה של להסביר לי מה מפריע לה..

עם הדוש? ואז אולי זה פחות יפחיד אותה אחרי שהיא תתנסה בעצמה ותראה שלא מזיק

בשלב מסויים שעם כלי לא היה פרקטי לכל השיער השופע שלה, היא העדיפה להשתטח באמבטיה עם פנים כלפי מעלה, ככה שכל השיער היה טבול במים, זה נשטף יחסית ממש טוב ונשאר עם כלי איזה שתי שטיפות וזהו.
לפעמים עזר לעשות משחק תורות,
תור היד, תור הבטן תור השיער.
אפשר לשאול אותה איך יהיה לה נוח (לא כשהיא היסטרית)

אבל זה רעיון מצויין לכשהיא תגדל עוד קצת.
היא בת שנתיים ואוי ואבוי אם תנסה להשתטח באמבטיה

וואי שנתיים וכבר שיער שופע?
היא בטח מהממת!
לפחות את חופפת לה רק בתכשיר אחד?

והשיער לא שופע מאוד, יחסית דליל ובעיקר אורך כרגע..אבל אני מזהה מגמה של צמיחה מפחידה אז אני כבר הולכת כמה צעדים קדימה
וחופפת באותו סבון תינוקות של כל הגוף...

נחכה עוד קצת לפני שנלמד אותה על הבדלים בין סבון לשמפו למרכך לתחליב לקרם...

עוד לא קילחתי את הילדה שלי אף פעם אבל את אחותי כן לא זוכרת כבר באיזה גיל היא הייתה, והיא נורא לא רצתה שנחפוף לה את הראש... הייתי מחזיקה את הדוש גבוה, בצד אחר של האמבטיה ומראה לה איך יורד גשם, ומדי פעם משפריצה עליה מהגשם הזה, היא נורא התלהבה... וזה באמת קצת פחות יעיל כשזה רחוק מהראש, אבל גם פחות מפחיד, הזרם יותר חלש ומתפזר, זה באמת דומה לגשם... וזה לא כל כך נורא שירד עלייך גשם חמים באמבטיה

היא מאוד אוהבת השפרצות וצוחקת מזה, אולי באמת אנסה שוב את הכיוון של להתחיל מרחוק ועם השפרצה..
❤

ספל נטילת ידיים, גם נוח עם הידיות וגם מחזיק יותר מים.

הגדול שלי בדיוק אותו דבר, לא מוכן שיתקרבו אליו עם הטוש, אז אני משתמשת בספל נט"י (שמצוין גם לבן כמעט שלוש שיש לו רעמה רצינית).

בהצלחה!

עדיין בשימוש עם בת 7

אמא שלי במקום טוש היתה מכניסה לי את השיער מתחת לברז... כאילו לשבת קרוב לברז וטיפה להטות את הראש
זה פחות מפחיד מהטוש

אצלנו הגדול ממש ממש פחד מהזרם..
אז עוד כשקילחתי אותו באמבטיה נתתי לו להחזיק את הדוש כדי למלא את האמבטיה
אחר כך נתתי לו למלא את הכוס שלו..
וככה לאט לאט הוא נהנה מזה ופחות פחד..
עשינו גם שאני משפריצה טיפה על הבטן ומפסיקה מיד
ואז שוב טיפה ומפסיקה.. (כל פעם אומרת לו שאני עושה וזהו)
איכשהו הצליח.. עכשיו הוא כבר עושה בעצמו על הראש בלי לפחד בכלל (בן 4)

או פשוט בתוך המים וחופפת ושוטפת בפנים. עושה אמבטיה באמבטיה של כולם. יש כאלה שמפחדים גם מזה אחיינית שלי בכתה א' עם ענייני אוזניים, עדיין חופפים לה עם נטלה. זה לגמרי סבבה. סתם את אוכלת סרטים💕

לשמוע על ילדים גדולים יותר שעדיין בזה.. מאמינה שכשהיא תגדל יותר הפחד הזה יעבור לה כמו פחדים אחרים , ואני בגדול אשה שאוכלת סרטים בכל עניין, אז גם בזה אני סתם אוכלת סרטים

האמת שעד איזה גיל חמש די כולם באמבטיה אצלי. בלי שום דוש. אח''כ משתנה וגם וגם.
האוכלת סרטים היה באהבה כן? מתנצלת אם לקחת את זה אחרת.

לא יודעת אם שלך גדול משלי, בכ"מ היא מתקלחת באמבטיה שלנו אז בינתיים נראה לי אנסה לאט לאט לחשוף אותה לזרם מים, אבל בנחת

בהתחלה קצת חוששים וקצת בוכים לא עושה מזה עניין גדול פשוט מקלחת בצורה עניינית ומסיימת מהר פעם פעמיים והם מפסיקים לבכות..
מה שכן ראיתי שכתבת שאת חופפת לה עם סבון יכול להיות שזה קצת שורף בעיניים

חופפת לה עם סבון תינוקות אל דמע שלא שורף בעיניים..
ובכל מקרה לא שמה לה סבון בקצה של השיער שממש קרוב למצח כדי שלא יטפטף לה משם בטעות..
לא שורף לה, היא רק נבהלת מהמים..

ואז שוטפים והמים לא מגיעים לעיניים ולפנים, אולי זה יעזור לה

והיא כבר ב"ה מצליחה להרים ראש יפה, הבעיה זה הזרם של המים שהיא מפחדת ממנו, לאו דווקא כשהוא מגיע לראש...

למנגנון של מים זורמים כמו מהברז.
יש אפשרות שהמים יצאו מאלפי חורים ואז יוצא זרם יותר חזק והקוטר יותר גדול. אפשר לסובב את המנגנון בראש הדוח ולקבל זרם אחיד ולעשות אותו חלש.

בינתיים קיבלתי פרופורציות ואחלה רעיונות פה

להלביש על הדוש גרב, ואז הזרם שיוצא ממש ממש חלש כמו של כוס...

ככה פעם עשיתי כשהיה לנו זרם ממש חזק וכואב והבן שלי ממש לא יכל לסבול את זה.

ממש לא בעיה..

עד עכשיו הייתי מבואסת מזה שהשיער של הקטנה שלי בקושי צומח, עכשיו אני מבינה שיש לי על מה להודות

ותמיד יהיה גם על מה להתלונן🙈🙈

תמיד להיוועץ בכן

אני חושבת שהגיע הזמן...
תעמדי מולה ותגידי בקול רם. חייב בקול!!
''אני פשוט מלכה!
אלופה!
הקב''ה טמן בי ככ הרבה כוחות!
איזה כיף לי!
פשוט זכות להיות אני!
אני ממצה את הכוחות שלי, יש בי מלא כישרונות, אם לא הייתי אני הייתי מקנאה בעצמי!
אני יפה!
בעלת חכמת חיים!
מוכשרת!
פשוט אין כמוני!''

תעמדי ככה כל יום לפחות 2 דקות.
מחולל פלאים.

בנוסף תרשמי לעצמך כל יום 10 דברים טובים בך/שעשית היום.

והכי חשוב-
לעשות כל יום לפחות מעשה טוב אחד (זה יכול להיות אפילו הרמה של שקית במבה ריקה ברחוב).
ברגע שלאדם יש ביטחון עצמי אז-
1. הוא לא יהיה מרוכז רק בעצמו (אם כמה שזה נראה הפוך. אדם שאכפת לו רק מעצמו לעולם לא יהיה בעל ביטחון עצמי. הוא מפחד שברגע שיעשה בשביל אחרים הוא ייעלם)
2. אין לו בעיה לעשות מעשים שיכולים להיתפס בעיניי אחרים כ ''פראייריות''.


אני בטוחה שאת מדהימה ומושלמת ובעז''ה תצליחי בכל מה שתרצי🤗❤️

האמת שאני לא פנויה עכשיו להעמיק, כי אני חייבת לעשות דברים אחרים 😏
רק אגיד שבעיני הבסיס הוא שאני טובה!!! אני טובה, ה' ברא אותי כמו שאני, עם כל היתרונות והחסרונות שלי. כל מקום שאני מגיעה אליו הוא מקום שאני בו ברצון ה' ובשליחותו! ולכן אני אצליח! וגם אם לא אצליח - זה ברצונו!! (הלוואי שכל הזמן הייתי מרגישה ככה. זאת השאיפה)
אני טובה, הנשמה שלי היא חלק אלוק ממעל ולא יכולה להיות רעה! ולכן מגיע לי טוב.
וזה ממש נותן עוצמה ובטחון.

אני כל כך מכירה את זה שיש כל הזמן קול שמנקר בראש- אולי זה לא יצליח לך? ואם את לא מספיק טובה? ומה עם לא יאהבו את מה שעשית? ואולי ואולי ואולי....
לפני פורים למדתי מעט שהמטרה של עמלק היא להטיל ספק בכל דבר, לצמצם, להקטין, לזרוע חוסר אמונה.
בכל אחד יש עמלק בתוכו שכל הזמן מטיל ספק, ואנחנו צריכים לגרש ולמחות אותו, לא לתת במה לקולות האלו שלכאורה נראים שבאים לטובתינו, כי מה אם באמת אני לא טובה.....? לא! תאמיני עד הסוף. תגרשי את העמלק מתוכך! זו עבודה תמידית לכל החיים, צריך להתאמן על זה.