פורום הריון ולידה (עמוד 2207)

ממליצה לך לבדוק את הכיון הזה.. יש ברפואה המשלימה אפשרות לאבחן דרך הלשון ובדכ זה תשקיף של מערכת העיכול

בס״ד

מה הכוונה ״ברפואה המשלימה״ (זה עולם רחב 🙂...). את מכירה כיוון ספציפי?

https://www.clalitmashlima.co.il/%D7%90%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F/

 

יש גם מכונים פרטיים.. 

 

בס״ד

אני מבינה שאין לך ניסיון אישי עם זה?

הפרעות בעיכול של אחד מבני המשפחה

חדש toung diagnosis
שמעתי הדרכה שלה
וובינר לינם שהיא עשתה.
היה ממש מעניין

בס''ד

 

אני רוצה לחפש זמן מתאים לצפות בו וזה לא מראה כמה זמן זה. זה כמה דקות או משהו כמו שעה? תודה!

חשוב שאמא תהיה בשלה ופנויה לכך.

וגם סתם כך גמילה יותר קל בקיץ

אפשר לעשות חלאקה גם עם טיטול!!!

הבן שלי נגמל רק בגיל 3 וחצי, אחרי נסיון בגיל רבע ל3 שלא צלח וגרם לתסכול גדול לילד ולאמא שלו.

כשהוא בקש ממני שהוא רוצה לעשות בשירותים- באותו יום נגמל יום ולילה!

כמובן שהוא ידע שיש לו מלא תחתונים חדשות במגירה, ישבנון חמוד והסברתי לו שמתי שירצה יגיד לי...

בהצלחה רבה!

תודה רבה על התגובה.
גם מנסיוני גמילה צריכה לב.

ואני מרגישה עם עצמי שמבחינתי זה לא הזמן בשבילי לגמילה. גם אם הילד יותר בשל.

רק חששתי שהוא יפגע בגללי.

כשהוא יבקש. אני אגמול.
בינתיים אני מסבירה לו רק באופן תאורטי.

שxxx בשרותים כי אין לה טיטול.
ואיזה תחתונים יפים יש בשבילך.

החלאקה אולי הלחיץ קצת.
וגם עצם זה שהגדולות היו גמולות עד שנתיים וחצי.

תודה!

אנחנו השתמשנו קבוע באקווה קרם. וכשהיה מקרה חריף היא הביאה משחה מיוחדת עם מרשם.

בעיקרון לבן שלי זה עבר אחרי כמה חודשים. בעיקר קורה לו בקיץ כשמזיע.

לבן שלי היה עור אדום עם פריחה כזו צפופה. נראה שורף.
הביאה משהו עם מעט סטרואידים.

אני ממש לא אוהבת את השמנים האלה.
אז הרופאה גם רשמה לי סבון לגוף,נקרא לקטופיל,עלה 40 שקל לחצי ליטר.
עכשיו משתמשת בסבון של דר פישר. עד הקיץ. ואז נראה מה המצב איתו.

הם יעשו לך סדר וידריכו אותך..

כוויה תמרחי קרם צטומקרוגל זה ממש מעולה.
וראיתי שלבפנטן יש משחה חדשה אולי שווה לנסות

לפחות אצלינו.
כדאי ממש להשתמש במשחות של לה רוש פוזה - ציקפלאסט למקרים קשים וליפיקאר באום לשגרה (לא להשתמש בליפיקאר על עור מגורה כי זה שורף). לעסות את האזור הנגוע 3-4 פעמים ביום היטב היטב - ובעז"ה יהיה שיפור מדהים!!
קונים בסופר פארם.

הרבה יותר זול...

זה שימוש במשחת היקומיצין פעם בכמה ימים.
מעלים גם את הגרד וגם אדמומיות.
יש בזה כמות זעירה של סטרואידים אבל מאוד עדין.
צריך מרשם רופא.
מנסיון

כי מאוד לא בריא, ולצערינו האטופיק יכול להישאר לשנים... לא נראה לי שאפשר להשתמש בסטרואידים אחת לכמה ימים. זה מצטבר.

לנו נתנו את זה פעמיים בסך הכל.
זו כמות מאד מזערית.
הרופאה שלנו נגד סטרואידים בכללי. משתדלת כמה שפחות
במקרים חמורים זה הדבר היחיד שעזר.

אנחנו כבר שנתיים שרוב הזמן הפריחה במצב חריף, ולכן היה נשמע לי מוגזם פעם בכמה ימים. השלכתי על עצמי...
במקרים רגועים יותר יתכן שרלוונטי.
כמובן שלפעמים חייב כדי שלא יווצר זיהום, אבל ממש משתדלת להימנע.
בכל אופן כמה ימים אחרי טיפול סטרואידים הכול חוזר לקדמותו ( במקרה שלנו) ...

ולמה את מתכוינת לקדמותו? שוב לאותו גירוי ופריחה?

לק"י

עבר מהר, אבל מהר מאוד גם חזר היובש.

מגרד מתמשך וכאבים זה לא בריא.
לגוף ולנפש.
כמובן מומלץ על שימוש מבוקר וכמה שפחות.
כשצריך צריך🤷‍♀️

עם סטרואידים במצטבר כמעט שנתיים.. יש מקרים שחייב.

לק"י

תנסי לחפש בכרטיס של המומחית

@אמהלה

ואמבטיה עם שיבולת שועל

מבשלים על הגז כוס שיבולת שועל ו3 כוסות מים. שמים בגרביון ושמים במים. מקלחים רק רק עם זה

אחכ משחה של לה רוש פוזי ליפיקאר באום


ותבדקי גם אלרגיות למזון זה הרבה פעמים בא יחד (בבלונאום יש שמן בוטנים למשל וזה מחריף מצב)

כדאי לבדוק..

בס״ד

מכירה מקרוב משהי שבתור תינוקת סבלה מפריחות מטורפות של אסמת העור. כיבור שנים גילו שיש לה רגישות לחלב שממש גורנמת לפריחות האלה. בדיעבד סביר שהתמ״ל שהיא קיבלה תרם לפריחות האלה...

לק"י

נתתי לה תמ"ל והיא פרחה והתנפחה. מאז לא קיבלה חלבי וגם אני לא אוכלת (היא יונקת), ועדיין יש לה יובש.
אומנם יש שיפור גדול ממה שהיה בהתחלה ב"ה, אבל אני לא זוכרת אם השיפור לא התחיל לפני שהפסקתי לאכול חלבי.

בס״ד

היו עוד גורמים, לאורך השנים, גם כשהיא לא התקרבה יותר לחלבי. אבל כמו שכתבת, זה שיפר את המצב מאד!!

פעצים בא ביחד.. אטופיק ואלרגיות. אז זה לא מחייב שיפתור. לפעמים יש הטבה (וזה עדיף!)

כל מה שסינטטי מגרה
ולא צריך ככ חימום, קרירות נעימה להם (קצת קשה עם תינוק אבל בכל אופן להימנע מחימום יתר)
ולחשוף לשמש חצי שעה ביום לגור במקום עם לחות חחח כשהרופא ייעץ לנו לעבור למישור החוף ובכל אופן ללכת הרבה לים וחצי שעה ראשונה בלי קרם הגנה (ולא ים המלח כי יבש שם)

ברמה קשה מאד בגיל חודשיים בערך.

אני בקשר עם עמותת קומי עורי והייתי בהתייעצויות אצל דרמטולוגים גדולים מאד.

מה שלנו עזר וב"ה עד היום כבר כ5 שנים שכמעט אין התפרצויות:

רחצה רק בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה. ראש וגוף (להיזהר מכניסת השמן לעיניים, זה שורף מאד)

ניגוב בטפיחות על הגוף ולא בשפשוף

תוך דקה/שתיים מהמקלחת, כשהעור עדיין לח, למרוח קרם לחות של ליפקאר באום 

ללבוש רק 100%כותנה. ואם יש תפרים בולטים בגופיה-להלביש את הגופיה הפוך, כי זה מציק להם מאד!!!

תוך יומיים שלושה תראה תוצאות!! מנסיון!

במקרים אקוטיים- למרוח אלוקום (מכיל קורטיזון,רק במרשם רופא) למשך 3 ימים ולהפסיק. בהמלצת עמותת קומי עורי- מומלץ לערבב את האלוקום עם ווזלין.

לעור הפנים והצוואר יש משחה מצוינת ללא קורטיזון בשם אלידל- צריך אישור מיוחד מהקופה כדי לקבלה.

בהצלחה רבה רבה ובריאות שלמה!

 

נזכרתי בעוד משהו- הגרד יכול להטריף את התינוק!!! וגם את ההורים! בימים שהמצב לא טוב- ד"ר שגיא המליץ לי להביא לילד טיפות פניסטיל-כיום טינדן, לפני השינה. כדי שהילד יוכל לפחות לישון טוב וגם ההורים יוכלו לצבור כוחות. 

היא יקרה, סביב ה-100 ש״ח, אבל מאד מאד מרגיעה ומעלימה מאד מהר את הפריחה. בהצלחה יקרה!!

בשעה טובה ושיהיה בקלות, בריאות וידיים מלאות!

לי היה ככה ב2 הריונות מתוך 5

אני לגמרי סוג האמא שאת.
אמא שמפנקת את עצמה... לא רואה בזה אגואיזם. זו מציאות.
והכי כיף להיות שלם איתה.
אין דבר שאני שונאת יותר מלבשל והכי אני נהנית לשבת במסעדה ומישהו מבשל בשבילי.
את תהיי אמא נפלאה ונהדרת והכל בסדר.
כל עוד את מעניקה לילדים שלך חום ואהבה, כל השאר זה סתם סטראוטיפים של 'אמא טובה' שמכניסים לך לראש.
הכי חשוב- אמא בריאה ושמחה.

אמא טובה זה אמא בריאה,

לכל אמא יש את הצרכים שלה אחת זה לבשל, השנייה לטייל ואילו השלישית זה שמשהו יבשל בשבילה.

ומה משותף לכלום

שאם הם לא יעשו את מה שהם צריכות זה יוביל אותם לריקנות וכו,

מנסיון אני אומרת.

 

יש לי קרובת משפחה שתמיד אבל תמיד היא תיכנס לשבת עם הלשון בחוץ, גם אם תתחיל מיום רביעי,

ולמה?

כי המטבח זה התרופה שלה

נשאר לה זמן היא מכינה עוד סלט עוד עוגה 

ומצד שני קרובה אחרת

לא מכינה כלום

קונה אוכל מוכן, כמעט הכל אוכלת בחוץ והיא אומרת בלי להתבלבל "לא אכפת לי מה אוכלים, הכי חשוב הנוחות שלי"

והילדים שלה מטופחים ברמות לא חסר להם כלום!

 

אז לכן דעי לך את אמא מדהימה אין לך שום דבר שונה!

בהצלחה אהובה!

תיארת את אמא שלי

עד השנה האחרונה וגם כמה שניות אחריה- תמיד כמהה להכין עוד משהו אחד "קטן"

דעי לך שצריך מלאאא כוחות כדי להיות אמא כזאת. כמו אמא שלי וכמו סבתא שלי שנתנו המון בשביל הילדים ובעזרת השם זכו ויזכו לפירוק מתוקים.
צריך המון דעתנות, הקרבה, דעה משלך, כוח להתמודד עם אתגרים, רצון חזק, אופי חזק ואיתן, מרפקים, מוכנות להשקיע ולתת מעצמך.
המון פעמים זה נובע מהעובדה שזה מה שעושה להן הכי טוב.

התלבטתי אם לשלוח, אבל הפריע לי והחלטתי שכן...
לעצמי אני חושבת שצריך למצוא את דרך המלך בין שתי הגישות, אבל ברור לי שלפחות כשהילדים רכים וקטנים הם באים קודם, לפני האמא. זו דרך העולם.

כדי להגיב ממש, אצטרך זמן והשקעה בניסוח מדוייק, שאין לי אותם כרגע.  אולי בהמשך. 

  

מה שכן חשוב לי לבטא בקצרה, שמנסיוני וממה שאני רואה סביבי - אידיאולוגיות ופילוסופיות על משפחה ואימהות קורסות במבחן המציאות, שהיא חזקה מהכל!  

הילדים הלא באים אחד-אחד. לא חמישה ביחד. והשינוי קורה צעד אחר צעד. לאורך ולרוחב. אולי לא תהיי "נרפית כזו, כפופה", אבל המון מהאידיאולוגיה שלך של כעת פשוט יתפוגג מעצמו. 

 

אמרת שבת? לי לא בא בית קפה. ממש לא. אני אוהבת שולחן שבת כהלכתו. אבל בהשלכה אלינו - בחלק גדול מהשבתות כשהיינו זוג צעיר, הלכנו לישון אחרי תפילת ערבית. קידשנו ב-10 בלילה. שום חוק לא חל עלינו. 

היום, אפילו לא נשאר געגוע לזה. נשאר רק סיפור טוב. דברים השתנו מאליהם, בלי שהרגשתי ומבלי שדנתי בהם אידיאולוגית.

 

מבחינה פילוסופית, אדגיש את הנקודה: חזרת כמה פעמים על זה שיש ילדים, יש סביבה וטרחה אין-סופית - אך יש גם "את". ולא נוח "לך" להתבטל. להתאיין. להתמסר לאין-גבול. 

וזו הנקודה האמיתית בסיפור. כעת, כשאינך קשורה לילדייך, יש "הם" ויש "את". אבל כשזה יבוא בע"ה, ה"אני" שלך יתרחב ויכלול אותם ג"כ.

אלו דברים שכותבים גאוני המוסר על "ואהבת לרעך כמוך" ועניינים דומים נוספים. כמובן, לצפות שתחושי כל יהודי כאילו הוא את עצמך, זו מדרגה, אבל כלפי ילדייך, די קל להתחבר למסר שהם אינם "זולתך" אלא "את עצמך". 

וכשתגיעי לפרק הזה בע"ה, המון דברים, המון סדרי-עדיפויות, ישתנו מאליהם. 

 

קיצרתי מאד...  והאמיני לי שאני מלכת המפונקת. הייתי - ונותרתי. 

 

  

 

 

 

 

 

  

   

הלוואי שבהזדמנות תפרטי עוד

תהיי בעזרת ה אימא אוהבת ומסורה. מטופחת וזקופה. שדואגת לעצמה.
מעולה שאת חייבת גם בתקופות לחוצות שיהיה *אותך*
זו בריאות נפשית ..!

(לא לוקחת ללב מה שכתבת בסוף למרות שזה לא היה מאד מכבד את נשות ישראל.. את יודעת, לחלום על שולחן שבת ובנים צדיקים זה גם אחלה )

את לגמרי מוזמנת לרקום לעצמך חלומות חדשים✨✨✨

אני אישית לא מכירה היום נשים ש"מקריבות את עצמן, אישיותן וזמנן" ובטח שלא נשים "נרפות, כפופות, נמצאות במטבח שם מושבן". וזה כשאני חיה בחברה מאוד תורנית, לצד אמהות לשישה ושבעה ותשעה ילדים. ובטח שאני לא מכירה נשים ש"רק רוצות לגהץ את החולצה לילד". ההסתכלות שלך מאוד חיצונית, שלא לומר שיפוטית ושלילית.

אני כן מכירה - נשים שיבשלו בשמחה, גם אם הן לא אלופות הבישול וגם אם המטבח הוא לא כל עולמן, כדי לתת למשפחה שלהן. ויגהצו כשצריך כדי שהילד שלהם ייראה מסודר ומכובד. ולצד זה ישקיעו בעבודה, וכן, גם בעצמן, בדברים שעושים להן טוב, אם זה לצאת עם הבעל מידי פעם, אם זה לשמוע שיעורי תורה, אם זה ללמוד או לעשות משהו יצירתי פעם בשבוע.

אני נמצאת לקראת הסבה מקצועית, ובשלב המחשבות וההתלבטויות חברה שהיתה אז בהריון ראשון שאלה אותי למה לא הסבה לרפואה. יש לי את הכישורים, יש לי מקום לימודים ממש ליד הבית, זה מעניין אותי, אני יכולה להיות טובה בזה. עניתי לה שאחד הדברים שאני לומדת ככל שהילדים שלי גדלים הוא שאני לא רוצה בקושי לפגוש אותם ולגדל אותם, גם אם זה "רק" ל5-6 שנים. זה לא עניין של חלוקת תפקידים בבית - בעלי הוא אבא נהדר ומדהים, הילדים משוגעים עליו (עכשיו הוא כבר כמה שבועות איתם בסגר כשאני עובדת ועושה להם דברים שווים פי אלף ממה שאני הייתי עושה...). זה שאני, מצד עצמי, לא רוצה במציאות שאני לא אפגוש אותם, לי זה יחסר. ואז היא אמרה לי שדי מפחיד ועצוב לה לחשוב שיהיו דברים שהיא תימנע מלעשות בגלל הבת שלה, וממש פתחנו שיח על זה. (אגב, בפועל היא צמודה לתינוקת שלה פי 200 ממה שאני הייתי לתינוקות שלי, רק אומרת)

הילדים שלך עוד קטנטנים אז מבחינתי את באותו מקום כמוה, אז אני ארשה לעצמי "להתנשא" קצת ולהגיד: את עוד תביני. אנחנו חיות בדור שמפמפמים לו כל הזמן על הגשמה עצמית, על לעשות טוב לעצמך, למצות את הפוטנציאל או מה שזה לא יהיה. לקח לי אישית המון זמן להבין שהגשמה עצמית, סיפוק ושמחה יכולים להתקיים לא פחות, וכנראה יותר, במשפחה מאשר בעבודה או בכל המסביב. גם אני לא חשבתי שאגיע אי פעם לנקודה הזאת שבה כשבהתלבטות בין עבודה מדהימה שפוגעת במשפחתיות יותר לבין עבודה טובה שמאפשרת יותר משפחתיות, אני אבחר בשניה. והנה אני כאן. שימי לב - לא "ויתרתי על עצמי". לא בחרתי במקצוע משעמם או לא מתאים לי רק בשביל המשפחה. זה גם לא שהיה לי חלום סודי מגיל שנתיים להיות רופאה ועכשיו ויתרתי עליו. פשוט בתוך שלל הדברים שמתאימים לי, בחרתי בזה שלדעתי ייתן את המקסימום גם למשפחה (מקווה לא לגלות שטעיתי).

ולצד זה, אני עושה דברים שלי, שמשמחים אותי, שממלאים אותי. אמא מלאה ושמחה זאת אמא טובה יותר, ברור. ואמא יכולה להיות אמא מדהימה ואוהבת גם אם היא שונאת לגהץ ולבשל (אם יש תקציב זה נהדר להוציא את זה למיקור חוץ, זה אפילו מפנה יותר זמן לקשר עם הילדים). אבל עם הזמן את פשוט תראי, כמו שכתבה יפה כל כך נעמי46, שהאני שלך התרחב וכולל אותם, וחשוב לך שיהיה להם טוב לא פחות ואלי אפילו יותר משחשוב לך שיהיה לעצמך טוב.

ריגשת בטירוף
💓

פשוט ככה.
תודה על מה שכתבת

התרגלתי למשהו אחד כל חייך.
למשך הרבה שנים- אם אני זוכרת נכון.
וככל שעובר הזמן- קשה להתרגל למשהו חדש.
ולידה, ועוד של תאומים- זה לא חדש.. זה הופך את כל העולם שלנו!!!
פתחת פה הרבה שרשורים אחרי הלידה ובכולם מכנה משותף אחד- לחץ, מה יהיה אם.
נשמע, שאת, כמו כולנו! מחכה, מתי אחזור לחיים? כל אחת לחייה היא.
וזה ברמת ככה כי החיים מתהפכים. אבל זה קורה. לא לגמרי, קצת שונה, לוקח זמן, זה בא.
אף אחד לא מצפה ממך לוותר על עצמך- הפוך. אם לא תרגישי מלאה בדברים אהובים וטובים, זה יזיק לתפקוד שלך....
אז פשוט צריך לראות איך מסדרים את זה בלוז החדש.
מותר לך לגהץ/לבשל בלי חדווה תעשייה עצמה אלא למטרה שלה-
גם אני לא אוהבת לבשל- אוהבת שהבנות שלי אוכלות בריא ושובעות.
ומחכה לערב לשתות קפה עם חברה/לראות סדרה.
את לא שונה, את לא 'לא בסדר', ולהיות כל היום במטבח זה לא אידיאל. יש שאוהבות, יש שלא וזה תקין!
את תגיעי לשם, לאיזון בע"ה ואת תראי, שהכל שונה, וזה טוב ובסדר, ותלמידי לאט לאט, כמו שלמדת איך מאכילים וכמה, וכמה ישנים, ואיך מכבסים...

חשוב הגשה עצמית, שלווה ונחת.
העולם שלך התהפך ברגע שהתינוקות הגיעו לעולם. ככה זה אחרי לידה, במיוחד לידה ראשונה ובמיוחד לידה ראשונה לתאומים...
זה עולם אחר.
אני תיארתי את זה כמו בור גדול שמישהו פער מתחת לרגלי - הכניס אותי בכוח מתחת לפני האדמה וכל הזמן רק ניסיתי לעלות את הראש שלי מעל הקרקע.. לנשום קצת אוויר.. לא לחיות על הקצה של הקצה..
זה קרה, בערך כ4/5 חודשים אחרי הלידה הרגשתי שאני מתחילה לאחוז ראש במציאות בחדשה, וממש חזרתי לעצמי כ10 חודשים אחרי הלידה כשוויתרתי על הנקה לחלוטין והגוף שלי חזר לעצמו.
זה תהליך ארוך ומיגע, אבל בסוף מוצאים שוב את הקרקע. עד אז מרגיש כאילו אין תפיסה במציאות, כאילו טיטולים, בקבוקים, שטיפות ורחצות זה כל החיים.. אין משפחה או חברות או עבודה/לימודים.. כל האנרגיות הולכות לכיוון אחד ומיוחד.
אבל זה עובר.

עכשיו, במבט לאחור וקדימה, יכולה להגיד לך שעבודה העצומה הזו רק עזרה לי.. ממש הציבה לי מראה מול הפנים. תמיד הייתי בטוחה שלא אתן למשפחה שלי למנוע ממני להגשים את חלומי- לסיים תואר ולעבוד בתחום שבו אני אוהבת. מבחינתי המשפחה זה אמצעי להגיע לחלום. אחרי כמה חודשים, כשהתינוק לא רק דרש ודרש אלא גם החזיר טיפה נחת - הבנתי שזה החלום שלי.
אני
גידלתי
ילד!
נשמה יהודית יצאה מהגוף שלי, גדלה על ברכי ועכשיו באחריותי להתוות לה דרך בעולם הזה..
זו אחריות ענקית, מקור לסיפוק ונחת הכי עצומים שיש.
לא דומה החייאה מוצלחת או שיחרור מטופלת אחרי אקסטובציה לביתה עצמאית על הרגליים שלה.. לדקה אחת עם הבן שלי.
לגדל ולחנך נשמה יהודית, אדם, לתורה ולמעשים טובים- זה ה-הגשמה העצמית.
זה תפקיד שאף אחד אחר לא יכול לעשות מלבדך - הקב"ה הפקיד את הנשמות בללו בידיך וסומך אך ורק עליכם כהורים לגדל אותם בצורה הנכונה.
אחרי 4 שנים של תואר ואין ספור סיפורים של הצלת חיים בתחום עבודתי עם סיפוק אדיר לצידו - זה לא שווה בעיני לסיפוק שיש בגידול משפחה.. במיוחד אם זה בא על חשבון הזמן עם הבעל ותינוק.

המשפחה שלי חלק ממני. כמו שהמשפחה שלך היא חלק ממך.
הילדים שלך הם חלק מהגוף שלך, את תראי שעם הזמן את תהני לראות אותם שבעים, שמחים ולבושים טוב. זה סיפוק עצמי הכי גבוהה שיש.

אני אישית מאוד אוהבת אוכל טוב, בגדים נוחים ויפים (שאלוהים יודע שזה אחד הדברים הקשים ויקרים למצוא - גם נוח וגם יפה...), שינה ארוכה וסיפוק מהעבודה- אבל למדתי עם הזמן שאת כל ההנה שיש לי מכל אלה אני משיגה גם כשהילד שלי אוכל טוב, לבוש כמו שצריך, ישן שינה מספקת ומתפתח בהתאם לגילו.
לראות יצור שהתחיל מאפס - תלוי בסביבה שלו לחלוטין - מתפתח וניהיה לאדם ועצמאי - זה סיפוק אדיר.

אני אישית אוהבת להשקיע באוכל כי זה תחביב אישי שלי. אני מסוגלת לחזור אחרי משמרת בוקר, 8 שעות על הרגליים מ6 בבוקר ולבשל על הלילה כי זה מה שאני אוהבת לעשות. דברים אחרים כמו כביסה, כילים, אשפה וגיהוץ - לא מתקרבת לזה. בשביל זה יש בעל...
זה לא הופך אותי לאישה ואמא פחות טובה - זה הופך אותי לאדם עם העדפות אישיות..

לפעמים אני מבקשת מבעלי לטפל בתינוק ואני הולכת לחדר לראות סרט טוב או סתם לקשקש באינטרנט - כי זה עושה לי טוב. בנוסף לגידול ילדים.
זה שאני נהנית לראות את התינוק שלי שבע ושמח לא אומר שאני נמחקת.. להפך.. ה"אני" שלי גדל ומתרחב וכולל את בעלי והילד שלי.
אני יכולה להפיק הנאה וסיפוק לא רק מבית קפה וכרבולים במיטה עם בעלי - אלא גם ממשחק כדור פשוט עם הילד או מלמצוא בגד חדש ויפה וזול לבן שלי. שיהפוך אותו לחתיך..
את לא מצמצמת את האפשרויות שלך להנות ולשמוח - להפך, את מרחיבה את עצמך ובונה אפיקים חדשים מהם את יכולה להרוות נחת ולמלא מצברים.

הבנייה הזו קשה מאוד בהתחלה, כמו שנה ראשונה לנישואים - המון השקעה וטירחה. בהתחלה גם לא ממש רואים תוצאות.. אבל בהמשך את תראי שההשקעה הזו היא הכי שווה שיש. היא מחזירה נחת ואושר אלף מונים. בהמשך, לא עכשיו...

אם יש משהו ספציפי שמפריע לך כמו בישול - אפשר לצמצם. אנחנו מכינים שבת מאוד פשוט ללא אורחים:
לילה - מרק, עוף עם ירקות בתנור ואורז
בבוקר - חמין וקוגל תפו"א
שלישית - שאריות.
לא צריך להכין יותר אוכל ממה שאתם אוהבים ורוצים לאכול באותם 24 שעות. אחרת אגב הרוב הולך לפח.

אני אישית שונאת לעשות כביסה.. משתדלת לצמצם את המגע שלי עם הנושא המתועב ומיותר הזה..
הכל בסדר. את עדיין אישה ורעיה. עם העדפות אישיות.

דווקא ספציפית כן נהנית לבשל, אבל עד גבול מסוים.
משתדלת לנוח קצת ביום חמישי כדי שיהיה לי כוח לבשל בערב ואז מסיימת הכל ומה שהספקתי הספקתי
מאוד חשוב לי לנוח בשבת, שיהיה לי את הזמן להתארגן
את השקט שלי והזמן לקרוא והלבד שלי
גם לי היו ויש הרבה תהיות כאלה
למה אני לא נהנית כשיש המולה של שבת?
איזו אמא (וסבתא) אני אהיה ?
עד ששמעתי מישהי שדיברה על הקשיים שלה לגמרי בתור צרכים אישיים שלה, בכזאת השלמה ומודעות עצמית. זה לגמרי עשה לי סוויץ'
ועוד משהו שקראתי כאן בפורום אני חושבת- אני כמו פרח, אני צריכה לפעמים תנאים מיוחדים כדי לגדול, לפעמים דברים מאוד ספציפיים וכשיש לי אותם - אני פורחת
בקיצור.. העבודה שלנו היא לקבל את עצמנו, לא לנסות להיות איזה מודל מסוים שאנחנו לא. להיות אנחנו, להבין שאנחנו הכי הכי טובות לילדים שלנו
ואני חושבת, שכשברגע שמבינים את זה- הרבה הרבה מהלחץ יורד

את לא מפונקת ולא אחת שלא אוהבת לפנק ..
את אמא טובה ומושלמת בדיוק בשביל הנשמות של הילדים שבחרו לך ( כן כן הם בחרו אותך..)
אצלך לפנק את עצמך מתבטא במשהו אחד ואצל אחרת לפנק את עצמה זה להעמיד מיליוני סירים לכולם ולהתמוגג איך הילד אכל את מה שבישלת או הבעל או הדוד וכו...
כאחת שמאוד מאוד אבל מאוד אוהבת לבשל( ותתפלאי גם לשבת בבתי קפה) זה לא מרגיש לי שאני כפופה ומסכנה ושאין אותי להיפך זה הכי אני וזה נותן לי כל כך סיפוק!!
כל אחת ומי שהיא ואני לא חושבת שזו בכלל השוואה.
כשאני עושה משהו בשמחה אז אני מרגישה כל כך גאה כל כך גדולה.. וכשאני עושה משהו בעצב אז אני כפופה ומסכנה...
אז מי שאוהבת לבשל ולהאכיל בבקשה ומי שלא יש עוד דרכים לבטא אהבה..
אגב אצלי למשל ימי שישי( טרום קורונה) היו ימי הפינוק שלי זמן לעצמי לבד ודאגתי לבשל לפני כן כדי לתת לעצמי את הזמן הזה..
ועכשיו בימי קורונה הערבים קודש הם לי...
את אמא נהדרת ונפלאההותהני לפנק את עצמך ובכך שאת שמחה לגרום לכל המשפחה להיות מאושרת ושמחה.

כנראה הביוץ מתאחר טיפה...

אבל זה פס שמתקרב לביוץ.. לא ?

הגיוני שאת גם אחרי ביוץ.
מבדיקת ביוץ אחת אי אפשר לדעת כלום...צריך לראות רצף של בדיקות שנעשו באותה השעה במשך כמה ימים..

והרגיש לי שפיספסתי אותו כי שבוע הבא אני כבר אמורה לקבל..
כנראה שלא..
נחכה עוד יום נראה❤תןדה

א. מקסים ממש, וכיף לקרוא, תודה!!!
ב
וב. שאלה
אני זוכרת שהילדים שלך קטנים.... וזה מעסיק אותי, זה שמצד אחד אני רוצה שהילדים שלי ירגישו ממני אהבה ללא תנאי, ומותר להתפרק ואנחנו כאן כהורים ואוהבים וכו לא כי אתם מסדרים או מנקים או מקשיבים בקולי.. אלא כי אתם- אתם

ומצד שני
הילד בן 6 מתבייכן ומיילל אני אומרת ''אי אפשר להיות פה ככה. אם אתה רוצה לילל תלך לחדר'' (אני אומרת מיילל כי זה בכי של עייפות ובאסה של סוף יום.. )
וזו רק דוגמא אחת...

כלומר אני לא איזה סמל ומופת להכלה ללא תנאי גם כשהילד נודניק רציני

אז אשמח לשמוע מה את חושבת על זה, איך את משדרת לילדים שלך את האהבה המקסימה הזו שכתבת

גם לי בזמן שהבת נודניקית אין לפעמים כבר כלים להכיל..
אז אני משדרת את זה במשך היום כשאנחנו בטוב. אומרת המון פעם ״אני אוהבת אותך״ ומחבקת. לאו דווקא אחרי איזה מעשה טוב, סתם ככה בלי סיבה . גם לפני השינה , אומרת לה ״נכון צעקתי וכעסתי במשך היום וככה אבל אני עדיין אוהבת אותך ותמיד אוהב״. לפעמים מרוב הבלאגן בערב, והעצבים אני לא מספיקה. אז כשהיא כבר ישנה אני לוחשת לה באוזן. אני מאמינה שזה מגיע עד עליה.
לפעמים כשאני בעצמי מלאה ויכולה להכיל, אני מזהה שזה שהיא נודניקית, זה בגלל שהיא ילדה קטנה בלי יכולת ביטוי של גדולים. שאפילו שאני גדולה, לא תמיד אני יודעת לבטא את הרגשות שלי, אז מה יש לי לצפות מילדה קטנה.
אבל לפעמים אני עצבנית/ עייפה ועמוסה ולא מליחה להכיל וכועסת ולפעמים אפילו צועקת. אבל סולחת לעצמי על אי יכולת הכלה הזאת. כי אנחנו לא מושלמות. ולרוב אני משתדלת.
ואח״כ מתפייסת איתה.

אחרי שאני כועסת על בת השלוש שלי אני אומרת לה "מותק, גם כשאני כועסת עליך אני אוהבת אותך".
לא יודעת עד כמה יש לזה משמעות בגיל הזה, אבל אני מרגישה צורך לומר זאת.

קראתי כמה פעמים והתחזקתי.. שנזכה

כתבת מקסים!!!
תודה על השיתוף

נותנות כח.... לעצור אחרי המרוץ של עצמינו לקבל הערכה ואהבה...

תודה לך!

 

בגדול, אני חושבת שזה נחשב נמוך להריון.

אבל יש גישות שונות לעניין..

ממה שאני הבנתי:

אם את בטיפולי פוריות, זה כנראה מאד משנה. ולפעמים לאשה שהיו לה הפלות חוזרות בודקים. 

אם לא מדובר בזה או בזה, יש רופאים שבודקים, ולפעמים מחליטים לתת תמיכה,

ויש רופאים שאומרים שזה לא פרמטר חושב ופשוט לא בודקים את זה.

 

עברתי קצת בקטע הזה של בדיקות פרוגסטרון בשלבים התחלתיים של הריון, את יכולה גם לכתוב לי בפרטי..

 

לי היה 35 בשבוע 4.. ובטעות בדקו לא זוכרת שהיתה עם זה בעיה

בגלל שהיה דימום ערב אחד כמו מחזור (וכאבי מחזור) ואחרי זה בדיקת בטא חיובית, ביקשתי לבד במעבדה לבדוק לי גם פרוגסטרון על סמך מה שקראתי באינטרנט. היום דיברתי בטלפון עם רופא הפוריות שלי והוא אמר לי שאין לזה משמעות. קצת לא סומכת עליו לבחור לרופא נשים עוד מלא זמן

שבעזרת ה יהיה בסד.תנוחי ממש לגמרי ובעזרת ה זה יעבור לך בקרוב זה ממש נפוץ ואני יודעת שזה קשה לא לדאוג אבל תנסי לחשוב כמה שיותר מחשבות חיוביות

למה שיהיה דימום מהרחם?

לא תמיד רואים את זה.בדקו שליית פתח? או שליה נמוכה זה יכול לגרום לדימומים קטנים..

סתם מעצבן
מבחינתם ברגע שיש דופק
אז תתמודדי לבד

ולהתפלל יקירה.
בשורות טובות

העצה זה
לשתות
לנוח הרבה ולדעתי גם באופן מוחלט
להמנע מיחסים כמובן
ולהעסיק את עצמך כדי לא לשקוע בדאגות

זה ממש מלחיץ
אני הכי מבינה אותך בעולם
גם אני נלחצת מכל דבר כזה ועברתי הריונות עם המטומות ודימומים ושמירה אז מכירה הכי מקרוב

בעז''ה תבשרי לנו בשורות טובות 🤗

אחרי חודש הבינו שזה מהשיליה
לי התחיל בכתמים במיגוב והפך לשיטפונות של דם במשך 4 חודשים.
לא להתאמץ בכלל. לשתות המון מים ולדאוג לעצמך.
בע'ה יעבור ותלדי בשלום
בשורות טובות

הלווואי שזה סתם..שימשיך בבריאות

לראות משהו שיסיח את דעתך. ותפילה.או  מה שעוזר לך לפרוק.... מתפללת גם להצלחתך המלאה!!

הזכרת בתחילת הדברים שהיה לך יום מתיש. אוליי זו הסיבה? אוליי תנסי להיות פחות בהתשה. אצלי היה דימום נוראי בתחילת הריון כולל כרישים גושים וכל היופי וההריון היה תקין. בטוחה שיש בנות שתספרנה שהיו להם דימויים במהלך ההריון גם בשבועות כשלך והכל היה תקין. חשוב להיות רגועה ולשדר חיובי לבייבי. אז בבקשה תחשבי טוב ויהיה טוב. ותבשרי שהדימום פסק לחלוטין והכל טובבב.

כזה זה המטומה והסיכוי להפלה יחסית נמוך.
ובכל מקרה כמו שאמרת אין מה לעשות..
אם יש כאבים או דימום יותר ממחזור לטוס למיון, ובינתיים לנוח ולהתפלל🙏

חיבוק גדול❤

דבר ראשון- שמרי על עצמך ותנוחי הרבה

דבר שני- בשביל השקט הנפשי שלך מציעה לך מחר ללכת לרופא שלך/ רופא מומחה במוקד או אפילו שוב למיון. לי קרה שהייתי במיון פעמיים בשעות הערב ולא גילו מה יש לי, ורק כשהתעקשתי ללכת לתור חירום לרופאה שלי היא גילתה.

 

תרגישי טוב💕

והרבה כוחות להתמודד עם הסיטואציה המלחיצה הזאת.
מתפללת עליך שיפסק ושימשיך הריון קל ומשעמם...

בהחלט סופש קשה
הולכת לרופא מעקב הריון שלי
נקווה שהכל בסדר בעה

ואמר לחזור לפרוגסטרון לתמיכה

ולקחתי כדורי דופסטון וזה עזר.
גם לך התמיכה תעזור בעזרת ה'.
עברת את שבוע 12
זה הכי חשוב והכי קריטי. השליש הראשון.
בעזרת ה' יהיה בסדר

וכמובן תפילות. מתפללות איתך

כמה ימי מחלה תנוחי ואל תעמיסי על עצמך ,❤️💜🧡

הייתי מתמצתת [ברוח מרבין בשמחה...]: אפילו שהשמלה אדומה - בחרת לראות את הטוב...!

 

 

מלכה שאת!! 💓

כיף שאת מצליחה לראות את הטוב.
בגלל הדימומים הרבה פעמים ממליצים במכון פועה להתחיל לקחת סרזט רק אחרי הטבילה הראשונה אחרי הלידה.

ובכללי הנחיות לגבי 7 נקיים ככה. אני הייתי כל-כך מופתעת מדברים שהייתי בטוחה שאוסרים הורסים את 7 הנקיים והרב התיר והנחה איך לפעול.

בהצלחה!! ומזל טוב!

ממש בתחילתו
זה נפוץ? אם כן מה הרגשת?
אני מרגישה שנגסתי בכפית

לא זוכרת בדיוק את הטעם אבל זה היה משהו בסגנון מתכתי🙄
לפי מה שקראתי אז זה ממש נפוץ

היה לי כך כמה ימים לפני הבטא... (בסוף הריון שלא צלח אבל כן קישרתי את זה לזה)

יש את עיניין החום הפנימי של הגוף.

ומאוד מאוד חשוב שאזור האגן של האישה ובעיקר אזור הרחם לא יהיה קר!

יצא לי לעשות דיקור סיני והמדקרת בין השאר שוחחה איתי על עניין חשיבות חום הגוף באזורים מסויימים.

כמו שעדיף לגבר שיש בעיות פוריות לא לרכב על אופניים כי זה מחמם את האזור ועוד כהנה וכהנה נקודות

אצל האישה יש את עניין חום פנימי של אזור האגן, קשור לזרימת הדם באזור

אין לי כרגע זמן להביא מקורות.

אולי יותר מאוחר

הקור עושה משו לשרירים. אולי מרפה אותם...

לטענת אמא שלי (לא באמת בדקתי)
זה גורם לדלקות בדרכי השתן.

בתור ילדים אם מישהו יושב על רצפה קרה מתעצבנים עליו 😅

אכן קראתי שזה כנראה מיתוס .

אך כן כתוב משהו על הריון או שהקור עלול לפגוע משהו ברחם .לא ככ הבנתי כי לא ממש רשום משהו מדעי

Does sitting on cold surfaces give you piles? - BBC Future

באנגלית יש יותר מקורות מידע.
זה הראשון שראיתי.
הייתי שמח לחפש עוד אבל חייבת לעוף
אולי יותר מאוחר

While piles are nothing to do with sitting on hot or cold" surfaces, or seemingly any other factor investigated in the German study, we can at least say why this "particular part of the body is prone to the condition.

כאחת שסבלה מאוד בדלקןת בשתן, אחת הסיבות הידועות זה גם קור שמגיע לאיזור שם..
לכן שיושבים על הרצפה בזמן ממושך זה עלול לגרום לזה
אבל אני ממש חושבת שזה תלוי לכל מקרה לגופו ולא קיצוני כמו שזה נשמע בכלל.

לשמור על איזור הפוריות של האשה חם....

ויש שם תגובה של יעל, אם אני לא טועה היא רופאת נשים
שמעת נכון מאד - הריון ולידה

באמת היה נראה לי שהניק שונה אבל לא הייתי בטוחה

אז אמא שלי רופאה ותמיד כעסה שהייתי יושבת על רצפה.
גם אני לבנות שלי לא מרשה

אבל יש אנשים שעוסקים ברפואה משלימה שטוענים שזה יכול לגרום לדלקות בדרכי השתן. מנסיון מר זה ממש לא קשור.

רק מההגיון. והמחלה הזאת מטורללת אז אישית במקומך הייתי הולכת. מקווה שסתם 💖

לא יודעת לייעץ, רק מאחלת רפואה שלמה... מקווה שיעבור מהר!

אבל גם אם כן
אז בשני הצדדים
🤷‍♀️

הייתי מאומתת, ויום אחד היו לי כאבים ממש חזקים ברגל ימין ובמותן, כאילו שנתפס שם משהו
אבל עבר לי מהר בלי כדור.. תבדקי את זה

בהצלחה יקרה
תרגישי טוב💓

לכאבי שרירים,
אם זה לא עוזר הייתי הולכת להיבדק, ליתר ביטחון...

שהם נוגדי דלקת
אנסה
תודהההה

וולטרן פחות בריא אני בגישה שתמיד להשתדל להישמר מתרופות מיותרות
אבל שיש סבל אז לעזור לעצמך גם טיפה תרופה לא בריאה זה חד פעמי, והעיקר השפיות, בטח אם את יולדת.

אני היום חצי שנה אחרי ועדיין יש לי כאבים בעיקר בצד אחד
לפעמים יש לי כאבים חזקים ברגל אחת, חולשה יותר מהסטנדרט, קשיי נשימה ועוד כמה תופעות מעצבנות 😬😬
דיברתי עם הרופא, אמר שמן הסתם זה תוצאה של הקורונה, אין להם לרופאים מידע מדויק של תופעות. גם כל אחד מקבל את זה בצורה אחרת עם השלכות אחרות.
מציעה לך לעשות בדיקות דם כלליות ומקיפות, לי למשל המחסנים התרוקנו בצורה דרסטית.
התחלתי עם כמויות ברזל וויטמינים וב"ה לאט לאט יותר טוב

אם תוכלי למנוע טיפול שורש שהוא גם זמן וגם כאבים זה ממש כדאי.


ובינתיים - חיבוק וירטואלי, תרגישי טוב!

כואב ליייייייייייייי

תמרחי קצת על האיזור הכואב,
תיזהרי לא לבלוע (יכול להיות שהיספג אבל זאת כמות ממש קטנה)
אמאל'ה סיוט!!

והפחיד אותי מאה פעמים "האחריות כולה שלך".
כנראה עקירה של שן בינה אבל הרופא לא יכול לעשות כלום בלי צילום.

אוף. מעדיפה לסבול עוד שבוע מאשר שיקרה משהו לפיצק שלי בשביל זה.
אוף אוף אוףףףף

השיניים בכל שלב בהריון כולל פנורמי
ברור שלא עושים סתם אבל אם יש צורך אין בעיה.
ואם את לוקחת תרופות לכאבים גם אלו שמותרות זה לא יותר טוב מצילום חד פעמי.
ממליצה לך להתקשר ליעוץ טרטולוגי לשאול גם על הצילום וגם על הטיפול

כאבי שיניים זה תופת
גם אם עכשיו נחל יכול שוב להתחזק
אל תחכי חבל
ואם רופא אחד לא מוכן לטפל יש רופאים אחרים..
תרגישי טוב יקרה!

יש דברים שאפשר לטפל בהם גם בלי צילום ואולי זה יכול להקל קצת

גם אני לא הייתי מסתכנת וגם הרופא שלי אמר שעדיף לא לעשות צילומי שיניים בהריון ושבמרפאה שם אעדכן על ההריון והם כבר יידעו מה עדיף לא לעשות בהריון

אבדוק עם המכון הטרטולוגי
תודה

בשביל שן בינה חייבים צילום פנורמי
כי צריך לדעת אם אפשר לעקור רגיל אצל רופא
או שמדובר בשן כלואה
ואז צריך עקירה כירורגית= כמו ניתוח.
צילום שיניים רגיל לא מזהה שיני בינה.
בכל מקרה כנראה מדובר בעקירה.
ואם זה ניתוח- תלוי איפה את עושה, לפעמים צריך לחכות כמה חודשים לתור.
זה באמת סיוט.
תשתמשי במשככי כאבים, אין מה לעשות. לפעמים זה גורם לדלקת ואז צריך אנטיביוטיקה,אז תהיי במעקב.
ולפעמים יש הקלה. לא תמיד כואב בלי הפסקה.

התייעצתי עם המכון הטרטולוגי וזה בסדר.
גם הצילום וגם האופטלגין.
ישתבח שמו לעד

תודה לכן

יש לי 2 בנים וכבר אמרתי לחברה שלי שנשדך עם 2 הבנות שלה😅
הבן שלי אמר לא רוצה, אני רוצה להתחתן עם אמא.
אמרתי לו אי אפשר,אמא התחתנה עם אבא.
אז אמר אני רוצה להתחתן עם סבתא. אי אפשר סבתא עם סבא.
אחר כך אומר לי אז אני רוצה להתחתן עם אברהם אבינו😅
חחחח מתוק כזה! הרס אותי.
לא באמת מבין את המשמעות עדיין. הוא בן 3.5

ילד אומר,

זה לא פייר! סבא התחתן עם סבתא, אמא התחתנה עם אבא, ורק אני צריך להתחתן עם מישהו שאני לא מכיר!!1

אין אני מכורה לפה שלו הזה

משחקים אמא ואבא, והיא הבהירה להם שבחיים האמיתיים אסור להם להתחתן אחד עם השני כי הם אחים.

הם חתפו הלם!!!

אחותי התפרצה בבכי! אח שלי היה בשוק!

הם היו בטוחים שיתחתנו!!!

 

אח שלי היה בן 7 ואחותי בת 6 בערך...

זה היה יום לפני היום הולדת, עז עשינו טקס, חיבוק אחרון בלה בלה...

אחכ היא שואלת אותי,

"אם אסור לגעת בבנים מעל גיל 6, אז למה את נוגעת בו?"

"כי אני התחתנתי איתו, אז מותר לי."

חושבת קצת, ואז מחליטה-

"טוב, אז גם אני יתחתן איתו!!"

 

לא באביה.

פספסתי את זה והאמת שנבהלתי 😅😅

הבת שלי בת 5 שאלה אם היא יכולה להתחתן עם אחיה התינוק.
אמרתי לה שהיא צריכה לשאול את אבא שלו. אז היא הלכה לשאול אותו.... חחח ... כולם צחקו פה, ואז היא היתה נבוכה....

היא אומרת לי: ״אני מתביישת להתחתן״מתוקה♥️

התפדחתי מעצם המחשבה להיות מרכז הערב
אפילו באירוסין שלי התפדחתי ממש,
אבל ב"ה בחתונה לא הרגשתי את הפדיחות ונהניתי מכל שניה...

גיסתי בת 4 (כן כן.. האחות הקטנטנה של בעלי הבכור) הסתובבה כל השבת עם תחפושת של כלה והינומה והכריזה שהיא מצאה חתן!! אח של נפתלי שהיא לא זוכרת איך קוראים לו כי כיף לשחק איתו והוא נחמד (שם החתן זה בהחלט פרט שולי, כן)

בת כמה את?

מסבירים לו שאת כרגע במצב מורכב, ואת מגדלת בתוכך את הילד שלו מה שמשפיע על המצב הפיזי והנפשי שלך.
מסבירים שכרגע קשה לך לקיים יחסים, ושאת צריכה להרפות קצת מהמקום הזה.

ולגבי הסרטים והירידה הרוחנית- זה מבאס שלשם זה הולך, אבל בהשקפה שלי, זה עבודת ה' שלו, לא שלי.
כמובן שגם על זה אפשר לדבר איתו, אבל בסוף זו עבודה שלו.

הוא רואה שקשה לי אבל עדיין ממשיך לבקש ולראות סרטים
וזה מעצבן אותי!!

להיות יחד, ולתקופות ארוכות יותר (למשל, אחרי לידה). מה הוא יעשה אז?
זה שאתם לא מקיימים יחסים זה לא תירוץ לראות סרטים. זו אכן עבודת ה שלו, אבל הוא צריך להבין שאי קיום יחסים זה לא תירוץ. הוא צריך להבין מאיפה הרצון מגיע.

(את יכולה להסביר טיפה יותר אילו סרטים הוא רואה? איזה סוג? לוודא שאני לא מפספסת משהו)

אבל עושה לי רע לראות אותו סובל
ואין לי מושג הוא לא משתף אותי

תסבירי לו, כמו שכבר כתבו לך כאן, שאומנם הוא מרגיש שאת לא רוצה אותו, וזה כואב לו. אבל זה לא את באמת. זה חלק מהתופעות של ההיריון וזה מאוד מאוד נפוץ. את עדיין אוהבת אותו, וחוסר החשק שלך לא אומר כלום.
(מעבר לזה, אפשר לנסות להביע אהבה בדרכים אחרות. זה בכלל כלי חשוב, להביע אהבה לא רק דרך יחסים).

ואחרי שאת פותחת את הצד שלך, תבקשי ממנו לשתף גם. תגידי לו שאת רואה שכואב לו, שלא טוב לו, ושאת מבקשת שידבר איתך.

שיש לך עליו כזאת, ולא לבוא ממקום פטרוני.
אלא ממקום ששווה לו. אתם בני זוג, אתם שווים אחד לשני. זו הזדמנות לפתור נקודה קשה שעולה, שהפתרון שלה רק יקדם אתכם כזוג.

הוא רוצה לקיים יחסים.. זה בא אצלו יחד..
כשאני מרבה בדברי אהבה לוקחת בחשבון שנצטרך לקיים יחסים...
זה לא כזה כיף כי כשאנחנו אסורים אנחנו כזרים ממש אבל למדתי להתמודד

נפוץ. ולא רק חוסר חשק נפוץ, לא מעט נשים גם חוות תחושת דחייה ברמות משתנות מבן הזוג שלהן.


לגבי התגובות שלו - שיילך מהר מהר מהר לקבל ניעור מהרב שלו. לא לגיטימי לדרוש יחסים. לא לגטימי להתחיל לראות סרטים בגלל זה. הוא צריך להבין מה זה היריון אצל אישה, מה זה עושה לה, ולהיות קשוב אליך. מהר לרב שלו.
ואני עדינה.

כאילו מי אני שאגיד לו ללכת לרב הוא לא בדיוק משתף אותי על המצב הרוחני שלו ואין לו ממש רב

ולדבר עם חבר טוב שיש לו יותר מילד, מישהו שהוא סומך עליו ויוכל לשתף אותו.

ולמה התכוונת ב"וואוו, עד כדי כך"?

או לתת לו לשקוע בכאב שלו כי גם לו קשה כמו שלי

אם היא מובילה אותו לדברים שליליים, הוא צריך לדעת להציב גבול.
לא אומרת שלא ירגיש את הכאב בכלל. בוודאי שלא. כאב הוא כאב, ואני לא מאמינה בהתעלמות מכאב. אבל אם הוא הולך למקומות שליליים הוא צריך לעצור את עצמו ולנתב את הכאב למקומות אחרים.

יתכן שכדאי שכל צד יעשה מאמץ לבוא לקראת הצד השני. את תתאמצי כן לקיים מידי פעם והוא יתאמץ לא לבקש הרבה.
אבל זה צריך.לבוא מתוך הבנה הדדית- לא רק שהוא יבין אותך אלא שגם את תביני אותו.

אני יודעת שזה מורכב, אבל כותבת איך אני רואה את זה.

קודם כל לדבר, לדבר ולדבר. להסביר שזה לא קשור לאהבה אלא למצב הפיזי שבו את נמצאת.

דבר שני, לפי דעתי יחסים מקיימים רק מתוך רצון של שני בני הזוג, ובכל אופן אין מקום לדרישה מאחד הצדדים. בלי קשר למצב של הריון, יכל להיות פער בין שני בני הזוג בנושא והדרך להתגבר על הפער היא לדבר, לעשות תיאום ציפיות ולראות איך אפשר לבוא אחד לקראת השני.

דבר אחרון, את לא צריכה להרגיש מצפון לגבי הסרטים שהוא רואה כביכול בגלל שאתם לא מקיימים יחסים. יחסים בין בני זוג לא נועדו בשביל פורקן. זה מעשה של ביטוי אהבה בין שני בני הזוג. אם יש לו התמודדות עם זה, זה שלו בלבד. ואת ממש ממש לא אחראית על הדרך שבה הוא מתמודד עם זה. זה בסדר לדבר, זה בסדר להגיד שמפריע לך, זה בסדר לנסות להבין אותו. אבל זה שלו, ואת לא צריכה להסכים לקיום יחסים רק כדי שהוא לא יראה סרטים

פתאום את נשואה ובהריון?? לתשומת ליבכן

נשמע לי סביר.

כמו שהניק הזה שלי לא היה פעיל במשך 8 שנים בערך, אבל אני לא טרול, אלא אישה אמיתית.
לפעמים עוזבות וחוזרות מאוחר יותר.

עד כמה זה חמור מבחינה הלכתית להיות עם האישה שלא ברצון.
את מהצד שלך יכולה לעשות השתדלות.. למצוא זמן שאת מרגישה יותר טוב ורעננה ולסכם שאת תגידי כשזה אפשרי.
בקשר לסרטים זו לא אחריות שלך

והזדעזעתי נורא, ישר אמרתי לעצמי שזהו איזה רעה אני וחייבת לקיים איתו יחסים ואיך לא עשיתי את זה קודם, בהתחלה באמת חששתי מזרע לבטלה, אבל לא הייתי מסוגלתת
אז תודה רבה לכל מי שהסביר אחר כך ונתן לי להבין שאני חא אשמה, ובאמת ככה אני מרגישה, זה ההריון גורם לי דחיות ממנו ותודה שאתן אומרות שזה נורמלי כי הרגשתי אשמה

הריון קל, תקין, משעמם וידיים מלאות בע"ה בעתו ובזמנו 🥰
קודם כל- שאפו על הפתיחות ביניכם! עצם זה שאת מודעת לעניין הסרטים, זה ממש לא מובן מאליו.. המון המון גברים עושים את הדברים האלה שנים, מבלי שלנשים שלהם יש שמץ בכלל..
אז בעיני, זה דווקא אומר המון דברים טובים על הקשר שלכם ב"ה (:
גם העניין הזה שקשה לו לבטא אהבה בצורות אחרות- יש כ"כ הרבה זוגות שזה ככה אצלם!!
אז אין צורך ישר לתקוף את המערכת הזוגית שלהם.. זוגיות זו עבודה בסה"כ, ואני מתארת לעצמי שאתם נשואים טריים- אז אין טבעי מזה ב"ה! אתם בתחילת הדרך, וזו נקודת פתיחה טבעית ב"ה!
בתחילת ההריון הראשון, גם אני לא יכולתי להתקרב לבעלי.. וידעתי שהוא מתמודד עם אתגרים בתחום הזה.. אבל גם לא רציתי לפגוע בו ולהגיד לו שפתאום אני נרתעת ממנו.. (הייתי בת 19 אז), אז מה שעשיתי היה לנסות לראות "מה עושה לי את זה".
מילים יפות, להרגיש מטופחת ויפה, בייבידולים וכד..
ברגע שהרגשתי מטופחת ומושכת, התשוקה הגיע גם מכיווני ופתאום גם אני רציתי.. ככל שנשואים יותר זמן, לומדים עם הזמן מה מושך אותנו וזה נהיה קצת אחרת- כן, גם בתחילת הריון..
כמובן שלא תמיד יש חשק, ואת ממש לא חייבת כל יום לנסות להכניס את עצמך למוד הזה.. אבל יש הבדל משמעותי בין אישה ש"אין לה כוח כל יום", לבין אלה שלא מקיימות יחסים כל ההריון..
התפקיד שלנו הוא בהחלט גם לשמור על הבעלים שלנו.. וחלק מזה זה לעשות את המאמץ הזה מידי פעם.. שוב, בהתאם לתחושות שלך, אבל בסופו של דבר- אהבה אמורה להיות רצון לתת (באופן כללי, לאו דווקא במובן המיני). כששני בני הזוג רק רוצים לתת אחד לשניה, נוצרת זוגיות בריאה.. כשלאף אחד אין את הרצון לתת, וכל אחד רוצה רק לקבל- זה מתכון לאסון ח"ו.. ואל לנו לשכוח "כמים הפנים אל הפנים, כן לב האדם לאדם".
אז באופן כללי, לחשוב על בעלך ולנסות לסייע בידו במלחמה מול היצר- זה דבר מבורך!!!
מותר לפעמים להיות עייפה ומותר גם שלא יהיה בא לך.. אבל המצב הזה נראה אחרת בניסוחים שונים.. אפשר לומר "עזוב אותי, אין לי כוח", ואפשר לומר "אהבה שלי, אתה לא מבין כמה הייתי רוצה להיות הכי קרובה שיש אליך עכשיו, אבל אני גמורה מעייפות.. מבטיחה לפצות אותך" ולמחרת- תזמינו איזה משהו, תעשו איזה ערב רומנטי, נרות, עניינים וכד'
שירגיש ששווה לו לחכות!! בכלל, אני מוצאת שדווקא שכשהיצר של הגבר גדול, התפקיד שלנו נעשה יותר גדול בתחום הזה! אפשר ללמוד יחד ספרים בעניין ("לדעת לאהוב" לדוגמה, אך לזכור שהדברים שכתובים שם הם לא הלכה למעשה, ולבדוק מה הרב לפיו אתם הולכים אומר על כל דבר..), אפשר להוסיף תחפושות (יש בשיין תחפושות זולות וככה ההזמנה נעשית בדיסקרטיות) וכד'- ככה הגבר שלך לא יחפש את הדברים האלה בסרטים!! וכמובן, המון תפילה!! ממליצה להתפלל עליו ממש כל יום! וכמובן שגם בנרות שבת! לא להתעלם מהנושא הזה!!
זה נכון ולא נכון שזאת העבודה שלו בלבד.. בסופו של דבר, אתם נשמה אחת.. והכי טבעי בעולם זה לסייע אחד לשניה כמה שאפשר!
באותה נשימה, להיות ה"משגיחה" שלו רק ירחיק אותו יותר.. לכן, הפתרון בעיני הוא קודם כל ובעיקר תפילה!! משם בע"ה הדברים יתגלגלו לבד.. רק תזכרי לא לכעוס מיד סתם ולא לדרוש בלבד- "חכמת נשים בנתה ביתה".

תחילת הריון זו תקופה חולפת, שבה אכן לפעמים אין חשק.. וזה בסדר וטבעי (ד"א, כאמא ל4 ב"ה, זה לא ככה בכל ההריונות.. זה קרה לי רק בהריון הראשון.. אז תתנחמי שזה לא וודאי שזה יהיה ככה כל פעם).
אז אסכם ואומר שלעניות דעתי,
* בינתיים תשימי לב מה מדליק אותך ותקפידי כן להיכנס לעניינים פעם-פעמיים בשבוע.
* בשאר הזמן, אם הוא מנסה- תנסחי את הדברים בצורה מתאימה ואל תפגעי לו באגו, להפך, תחזקי אותו כל הזמן.
* זה עניין של לא הרבה זמן עד שהחשק יחזור בע"ה! תבהירי לו את זה!
* במקביל, תנסו לעשות יחד עוד דברים.. זה יכול להיות לצפות בסדרה משותפת או בסרט (ראוי כמובן! ממש לא מהסוג שציינת חח), לשחק משחקים זוגיים (יש באינטרנט כאלה), לשחק במשחקי קופסה זוגיים (שחמט, דמקה, צוללות, רמיקוב, קטאן), ואפשרי לקנות משחקי קופסה זוגיים!! ("רגעים של קסם" לדוגמה)
תדאגו לזמן זוגי בתחילת היום, אפילו ל5 דקות של שתיית נס קפה, ובסוף יום ארוחת ערב משותפת.
לאט לאט הקשר יבנה גם מעבר למגע, ותלמדו יחד אחד את השניה גם במצבים כאלה..
תזכרי שאתם בסה"כ נשואים טריים! זוגיות זו עבודה! וכמובן שהיא צריכה להיות מלווה בהמון המון תפילות!
אז שיהיה המון ב"הצלחה וידיים מלאות בע"ה 😘
שולחת חיבוק ענק! ואם תרצי עצה, מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי (:

מוסיפה שלפעמים לקנות לו בושם שמריח לך בימים אלה ממש טוב- עושה את כל ההבדל!!

איזה תשובה ארוכה ומפורטת
ברגישות מהממת

ונראה לי אקח ברצינות את הצעתך;)

להמשיך לקחת אמצעי מניעה תגשי לרופאה היא תוכל לראות באולטרסאונד פחות או יותר מה המצב

אם את לא מניקה.
תעשי בדיקת היריון. תלכי לרופאה.
ואם את לא מוכנה להיריון פשוט תקחי אמצעי מניעה.

אפשר להכנס להיריון גם מקיום יחסים חד פעמי ללא מניעה.

לאפקטיביות שלהן
בלקיחה נכונה הן יעילות בדיוק כמו גלולות משולבות אם האישה מניקה ואם לא

זה לא פער משמעותי בין משולבות להנקה בהנחה שהאישה לא מניקה.
אבל הן לא 99%. כמו משולבות.

ובוודאות יש בינהן הבדל.
במשולבות יש 2 סוגי הורמונים או מה שזה לא יהיה בהנקה יש סוג אחד. יש סיבה לזה.

ברוב המקרים, הן לא יעילות כמו משולבות.

אתר נשמת עם כל הכוונה הטובה שלהן נתקלתי כבר בכמה טעויות שם
הן כנראה רוצות להכניס הרבה תכן ומידע והכותבות לא תמיד מביאות ממקורות אמינים.
ליעילות של גלולות פרוגסטרון אין שום קשר להנקה. ובלקיחה נכונה הן יעילות כמו משולבות הן נקראות גלולות הנקה רק כי הן מתאימות גם בהנקה ולא פוגעות בחלב.
הן מומלצות פחות למי שלא מניקה ויכולה לקחת משולבות.
גם כי יש להן יותר תופעות לואי וגם כי בלקיחה לא נכונה היעילות שלהן נפגעת מהר יותר. במשולבות למשח אפשר לפספס גלולה ואפילו שתיים תלוי בשלב והיעילות לא נפגעת.
בגלולות פרוגסטרון היעילות נפגעת כבר מפספוס של גלולה אחת ובחלקן אפילו באיחור של כמה שעות

מי שלא רוצה היריון שתעשה מקסימום השתדלות.
ומשולבות זה מקסימום השתדלות.
אנחנו בנות אדם.

כל יום בזמן
כל אחת יודעת מה היכולת שלה ולא כולן יכולות לקחת משולבות.

גם אם הן קיימות הן נדירות.

ועדין,בתגובה האחרונה שלך הוכחת את מה שאמרתי.
הן פחות יעילות ממשולבות. אפילו מעצם העובדה שאם את לא לוקחת באותה שעה,היעילות נפגעת.
ועל זה הדיון.

שכל אחת תעשה מה בראש שלה.

ועדיין אין שום קשר להנקה ויעיחות וגם אין קשר למה שהפותחת כתבה. היא הפסיקה את הגלולות לפני שלושה שבועות

במקרה של פותחת השרשור הסיכוי להיריון גבוה.
צריכה לבדוק בבדיקת דם או אצל רופאה.

ולבקש אמצעי מניעה חדשים.

ובאיזה שלב הכי מוקדם אפשר לבצע בדיקת בטא?
עשיתי כבר 2 בדיקות ויצא שלילי

לדעת אם את במקרה לפני ביוץ או שבכלל אין סימנים של התחלת מחזוראו אם את במצב ביניים שבין לפני מחזור או תחילת הריון

בדיקת דם לראות בטא.
מקווה שזה יעזור לפחות עד המחזור

מקיום היחסים ואם את מתכוונת להמנע עד המחזור אם יגיע בקרוב

לא יכולה משולבות?

למשל אני לא יכולה, לא חושבת שאני "מסתכנת" אם אני משתמשת הגלולות הנקה.

השתמשתי בהן תקופה ולא יצא לי אף פעם ששכחתי מעבר לזמן של 12 שעות.

אבל בכללי מי שלא מניקה חשופה יותר לדימומים תוך כדי הגלולות והיעילות יורדת אם לא לוקחים בזמן כל יום

שלוקחות לא בהנקה אם זה מבחינה רפואית או מבחינה שהיה להן טוב פעם אחת ורוצות שוב

אצלנו היא מומחית הרופאת משפחה ובדברים כאלה אני פונה רק אליה

ככ נחרצת , שאפילו לא חשבתי לערער על זה .... חבל שלא שאלתי אז בפורום , לא ככ הייתי בפורום אז.. 
תודה לכן .=
למרות שאני בכלל לא רוצה גלולות והורמונים כאלה סתם מעניין. אולי לטובה כדי שלא אכניס את זה אליי..

הזוי שיש רופאות שלא מסכימות במקום להסביר לאישה את הייתרונות והחסרונות ולפי זה האישה תחליט בעצמה

את הרופאה בפירוש לגבי זה. והיא אמרה שזה לא נכון

המניעה של גלולות הנקה היא אותו דבר בין אם מישהי מניקה ובין אם לא

אין בכלל מה לחשוש, כולל לא בשלבי הריון מתקדמים כמו במצבך.


וגם
https://www.sheba.co.il/%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F


מומחי שיבא: כדאי לנשים בהריון לשקול להתחסן לקורונה
הריון הוא גורם סיכון לעלייה בתחלואה

היא והעובר במצב מצויין!

עברתי ביום רביעי האחרון את החיסון השני.
אחרי הראשון רק כאב לי מעט באזור החיסון,
אחרי השני כאב לי קצת יותר באזור החיסון והרגשתי יום אחר כך מעט עייפה. לא שום דבר שגרם לי להפסיק משהו משגרת היום שלי.
מרגישה ברוך ה' מצוין, ממש כרגיל. תנועות עובר כרגיל, הכל כרגיל

מה ששיכנע אותי- 

 

 ראיתי סרטון של יולדת במעייני הישועה שהיא מונשמת אחרי ניתוח קיסרי (בגלל הקורונה), היא לא זוכה להחזיק את התינוק שלה אלא רק רואה אותו דרך הטלפון. נשבר לי הלב.

 

חברה טובה שהיא רופאה בעצמה התחסנה בשבוע 30 עוד הרבה לפני שהיו המלצות לנשים בהריון להתחסן. היא עשתה את השיקולים שלה מתוך הידע הרפואי שלה .

 

זום שראית של מכון פועה שיכנע אותי במובן השכלי.

 

בקיצור- דווקא אם את פוחדת, רוצי להתחסן! 

 

שבוע הבא, 21, יש לי מנה שניה.
לא יכולה לומר שהכל בסדר, כי עדיין לא הייתי בבדיקות, אבל התחושות והמרגש טוב ממש.

אנחנו לא יוצאים ולא נפגשים עד ששנינו נהיה לפחות עשרה ימים אחרי המנה השניה, כי באמת באמת באמת מה שקורה בחוץ מפחיד מאוד.

(אגב, מחקרים *ראשוניים* בבריטניה מוצאים שהנגיף הבריטי לא רק מדביק יותר, אלא גם פוגע יותר קשה)

עבר ממש בסדר, בלי תחושות חריגות, אני והעובר בסדר גמור ב"ה! בריאים ושלמים.
התחסנתי בשבוע 21.

בקורונה מאשר לעשות את החיסון..

שבוע 31 ב"ה.
ב"ה ללא תופעות לוואי חוץ ממעט כאב במקום החיסון.(וכבר עבר)
בעיני זו ההשתדלות שלנו וה' יעזור לנו

אני בשבוע 34. שבוע 28 יש לך עוד זמן, ואלה השבועות היותר פגיעים מבחינת הקורונה. לכי להתחסן לדעתי

הריון מרגישה חזקה מאי פעם

אני ממש חוששת להתחסן . מניקה מלא. התינוקי בן חודש. קראתי שבארהב ואירופה ההמלצה לא להתחסן למיניקות כי לא נבדק עליהם בניסוי של פייזר.... רק בישראל אנחנו ככ בטוחים שזה בסדר? אם לא הייתי מניקה הייתי מתחסנת כבר...

כל מי ששאלתי (ובדקתי עם מס רופאים) אמרו לי שבמניקות זה הרבה יותר פשוט מהריון ואין מה להתלבט מצד זה. הם אמרו שאין סיבה שזה יעבור בהנקה וגם אם בכל זאת איכשהו זה יעבור זה לא מסוכן לתינוק.
גם אני מניקה תינוק בן חודשיים וקצת

התחסנתי מנה ראשונה בהנקה, ונכנסתי להריון בין החיסון הראשון לשני 

אז התחסנתי בהנקה ובהריון - ב"ה מרגישה מצוין עשיתי גם אולטרה סאונד הכל דופק (תרתי משמע) ישתבך שמו.

לדעתי הסיכון (אם קיים) בלהתחסן הוא הרבה יותר בספק מהסיכון של לקבל קורונה בהריון (או בכלל).

בהצלחה!

להיבדק לעניות דעתי כאשר יש כאבים חדים ומאוד חזקים
או דימום