פורום הריון ולידה (עמוד 2261)

מתי הולכת לישון? כמה זמן ישנה צהריים?

ועדיין משחקת 🤨

אם כן, נשמע אחלה...תנו לה.
אם לא אז זאת בעיה...

אנחנו הרבה פעמים נותנים לבת השנתיים לשחק במיטה (מגנטים זה הדבר האהוב עליה לאחרונה) עד שתירדם מעצמה. אחרת זה צרחות נוראיות בכל פעם שמכניסים אותה למיטה...
והאמת שאני אפילו לא שמה לב מתי בדיוק היא נרדמת... העיקר שהיא בשקט ונהנית!

ועוד אצלי הם לא נותנים אחד לשני לישון

 

 

נראה חיובי חיובי חיובי!!!
מזל טוב נשמה 🤗
)לפעמים בדיקות ביוץ יוצאות חיוביות בהריון כי הורמון ההריון והביוץ מאוד דומים בהרכב שלהם)

אמורה לקבל בעוד שלושה ימים

כי בדיקת ביוץ לא אמורה לצאת חיובית אחרי הביוץ ולשלך יש פס ברור ויפה בשתיהן...

אם זו בדיקת ביוץ, אז תעשי בדיקת הריון...

וזה באמת היה הריון
שיהיה בשורות טובות

כנראה זה אומר משהו

 

מזל טוב יקרה 🤗
בבריאות ובנחת, הריון תקין משעמם ובידיים מלאות!!

איזה כייף לקרוא את זה

 

תודה שעדכנת

כן שותה שלוק של יין מקידוש.
לא יותר.
(כן שותים יין לארוחת ערב מושקעות..-אז זה כבר לא בזמן ההריון)
כותבת את זה כדי שתביני שכוס יין בערב זה כן משהו שאני שותה לעיתים יחסית קרובות. אבל לא בהריון.
br />להבנתי-בבישול יוצא האלכוהול.. אז בגדול לא צריכה להיות בעיה....🤷‍♀️ לא להיסחף..אבל כוס יין בבישול ארוך לא נראה לי בעיה_שוב אני לא גןרם מוסמך...

אף אחד לא יודע מאיזו כמות זה לא טוב. למה להסתכן. תחפשי דברים שהדיאטנית טובה קראוזה כתבה.

ובבישול ואפייה אומרים שהאלכוהול מתנדף...

שתיה כדאי להמנע בכלל אבל שלוק קטן בקידוש מותר

המסקנה הסופית שראיתי היא לא לקחת סיכון.

בפועל אני שותה ממש טיפונת לעתים רחוקות (חודש תשיעי, שתיתי אולי 3-4 פעמים כמה לגימות קטנות).

 

אבל, אני מכירה מישהי שממש ממש ממש אוהבת יין, ברמה כזאת שפעם ראיתי את בעלה אומר לה להפסיק לשתות...

אז שאלתי אותה אם היא שתתה יין בהריונות שלה, היא אמרה ברור, פעמיים שלוש בשבוע רבע כוס יין.

היא בסביבות גיל 50, אמא ל4-5 ילדים (לא זוכרת בדיוק), בלי עין הרע כולם בריאים, כבר גדולים ונשואים, הבנים תלמידי חכמים...

אז כנראה שלמרות שהיא שתתה הם ב"ה לא ניזוקו.

 

אבל האמת, למרות שהיא אמרה לי את זה ואני יודעת שהילדים שלה בריאים, אני עדיין נזהרת וכמעט לא שותה בכלל בהריון (ואני ממש מבינה אותך, ממש חסר לי היין המתוק - קונקורד של יקבי כרמל  וואי רק לחשוב עליו עושה לי געגועים... לפני ההריון הייתי שותה כמעט כל יום כוס, אחד התענוגות שלי...)

 

מתישהו אמרתי לבעלי שאני מבקשת שיביא לי ללידה בע"ה בקבוק קונקורד כזה... 

ואחרי כמה ימים הבנתי שגם בהנקה זה בעיה   (כן אני יודעת אפשר לשאוב לפני, ולחכות עוד כמה שעות עד ההנקה הבאה... אבל עדיין זה לא אותו דבר שאין לך אפשרות באופן חופשי)...

 

 

אגב לגבי קפה, רק למי שמבינה בקפה והתנסתה בקפה ללא קפאין וראתה שזה לא אותו טעם, אז רק לפני כשבועיים (חודש תשיעי) גיליתי שיש קפה ג'קובס נטול קפאין, ולו יש טעם ממש דומה לטעם אמיתי של קפה, לפחות לג'קובס הרגיל.

הייתי בטוחה שניסיתי את כל הנטול קפאין, וחייתי עם העובדה שאין קפה בהריון, ופתאום גיליתי את הנטול של ג'קובס (רק אציין שהקפה היחיד שאהבתי לפני ההריון היה ג'קובס, אז אולי זה טוב רק למי שאוהבת את הטעם שלו...), אבל האמת, שטעמתי את הקפה, כמה שהוא דומה לטעם של הג'קובס הרגיל עם קפאין (על סף אותו טעם), כבר לא נהנתי מהקפה כמו לפני ההריון, כי כנראה כל החודשים האלה שלא שתיתי השכיחו ממני את העונג של הקפה ונגמלתי מהקפאין... אז הוא כבר לא וואו בשבילי כמו לפני ההריון... אולי אם הייתי יודעת שיש אותו נטול קפאין בתחילת ההריון ושותה אז זה היה אחרת...

 

 

ואני כן מרשה לעצמי, אחרי השלישי הראשון, לשתות מכוס של בעלי כל פעם קצת
לא ממלאה לעצמי, אבל כן אם יושבים, בעיקר עם המשפחה שלו ששם מאוד מקובל לכולם שותים.

אם זה ברמת השלוק מכוס קידוש זה בסדר. אבל להגיע לרבע כוס וכו' ממש לא מומלץ, כי לא יודעים עדיין מה המינון שנחשב טרטוגני (פוגע בהתפתחות העובר). אמנם תסמונת האלכוהול העוברי מיוחסת לנשים ששתו במינונים ממש כבדים, אבל יכול להיות שיהיו שינויים, אפילו זעירים, בהתפתחות המוח והאיברים האחרים בעקבות השתיה.

בשום פנים ואופן לא
שלוק בשישי זה משהו אחד וכוס זה משהו אחר
מאוד מסוכן לעובר

וממה שאני זוכרת כל התסמנות וזה זה א על אלכהול עם רמות הרבה יותר גבוההות.
ב כמות מאוד גדולה.
אני לא חושבת שכוס אחד עשה משו לעובר כלשהו אף פעם.
אי אפשר להשוות מינון של 2 שוטים של ויסקי ליין מתוק.
ההמלצה הוא להמנע.
עד עכשיו שתיתי כוס של משו עם מינון יותר נמוך של בירה ואני לא דואגת..
ראיתי בכמה מקומות שאפשר אחרי השליש הראשון.

ההנחיות המעודכנת ביותר אומרות שלא לשתות בכלל בהריון ועכשו בהריון שלי אמרו לי האחיות במעקב הריון שההנחיות הכי מעודכנות זה לא לשתות בכלל באף מינון.
לצערי הכרתי אישה שאמנם שתתה המון בהריון, נולד לה ילד עם תסמונת אלכוהול, נורא העציב אותי אבל זה סקרן אותי לבדוק את הנושא ומהבדיקה שלי ממש לא מומלץ בשום כמות

שבשני הריונות, בתחילת ההריון, היה לי חשק מטורף לבירה לבנה. אז שתיתי. לא בקבוק ביום...
אבל חצי כוס פעמיים בשבוע, נניח.
אולי זה לא לפי הפרוטוקול, אבל האמת היא שאין פרוטוקול כי לא באמת יודעים להגדיר מינון, ולכן או אין שאסור וזהו.

לא נראה לי נכון, זה עובר שילייה והתקופה הראשונית של ההריון היא הכי רגישה.

זה משפיע על המוח של העובר

קרה לי שהשתכרתי קצת כשהייתי בהריון ועדין לא ידעתי- ב"ה הכל בסדר אבל לא הייתי סומכת על זה ועדיף להימנע לגמרי

 

בירה שחורה נחשבת לבריאה וטובה להנקה, אפשר לנסות לספק את החשק בזה

אלכוהול מזיק בהיריון. ויכול מאוד מאוד להזיק. תסמונת הלאכוהול העוברי היא דבר די נורא.

הנקודה היא שלא יודעים איזו כמות מזיקה ואיזו כמות בטוחה, ולכן ההנחייה היא להמנע לחלוטין.

לגבי בישול: אין בעיה, כי האלכוהול מתאדה בבישול (כלומר, שלא יהיה בישול של חצי דקה, אבל מרק בצל עם יין זה סבבה. ריזוטו סבבה. בשר ביין סבבה).

עכשיו אני כן אקח טעימה קטנה מהקידוש פעם ב... כשאנחנו במקום שמקדשים על יין (אנחנו משתמשים בבית רק במיץ ענבים) וכן יכולה למהול מעט בירה לבנה בספרייט אם ממש יהיה לי חשק.. בגדול משתדלת להימנע.

אני שונאת את זה ברמות שלא מוכנה להתקרב לבעלי אחרי שהוא שתה 😅
גם יין של קידוש

שונאת את הריח של האלכוהול... ולא טועמת מהקידוש אף פעם. מיותר בעיניי... ומגעיל כמובן. בפסח אני שותה תירוש ומתבאסת מכמויות הסוכר

ענין של טעם...
הרי אין בזה משהו רע בפני עצמו.
זה כמו שאני לא אוהבת עגבניות בכלל בכלל ומדהים אותי איך כולם סביבי אוהבים...

מניחה שהרוב כאן לא שותות שוטים של ויסקי או וודקה כל יום. מדובר על יינות, וכד'.

ואני לא רואה שום סיבה לרכוש אותו... (כנ"ל סושי וקפה, אגב)

אבל כל טעם הוא נרכש...
גם שעועית וגם יוגורט...

כן יש דברים שאני אשקיע בלרכוש את הטעם שלהם, נניח לאחרונה אני צריכה למצוא ירקות חדשים לאכילה מסיבות שונות אז התחלתי להתיידד עם סלק. ויש דברים שאני אף פעם לא אצליח לאהוב כנראה... אלכוהול וסושי אני מאמינה שאוהב אם אנסה שוב ושוב, פשוט לא רואה סיבה לעבוד על זה (קפה זה מורכב יותר כי אני כן יודעת רשמית שאוהבת את הטעם, נניח מקינוחים וכאלה, לא שותה כדי לא להתמכר).

אבל אני מניחה שיש הרבה שאוהבים אלכוהול כמו יין ובירה בטעימה ראשונה ולא ממש משקיעים בזה

סביבות 13-14 %

לבחילות

 

בפעם האחרונה שעשיתי את זה הילדה דווקא יצאה בסדר גמור

אתייעץ עם הרופאה היום...

תודה על הערת תשומת הלב

לא ברור בדיוק איזה מינון של אלכהול מזיק ולכן אומרים להמנע.
אישית נראה לי מחיר קטן לשלם בשביל לוודא שלא מזיקה להתפתחות הנוירולוגיץ של העובר שלי. ..
עד לפני כמה שנים ההמלצה היתה עד כוס ליום. מכירה אישה שמסיימת כל ערב בכוס יין אדום והילדים שלה יצאו פיקס.

הרפואה ממליצה להימנע לגמרי

אני ברגע שביררתי קצת יותר הייתי רק טועמת טיפונת לקידוש וזהו. לפני זה הרשיתי לעצמי לטעום קצת יותר.

 

בבישול האלכוהול מתאדה ואין שום בעיה

גם בלחם, ההתפחה מלווה ביצירה של אלכוהול שמתנדף באפייה- זה אותו דבר ואין שום בעיה

לא יודעת אם זה קשור, אבל בתחילת ההריון השני שלי היה פסח ושתיתי 4 כוסות יין קל (לא אוהבת מיץ ענבים, בטח לא בהריון בעעע). ההריון הזה לא התפתח טוב ונפל ספונטנית בשבוע 10- חודש אח"כ.. זה מתקשר לי במוח למרות שאני יודעת שלא חייב להיות קשור 

בסוף הריון חופשי יין, לא שאני מגזימה עם העניין אבל היה לי פעמיים פסח בסוף הריון, יצאו ילדים שרוטים 

ממה שידוע לי עד היום לא ראו שיש באירופה יותר בעיות....
הבעיה היא שקשה מאוד לעובר לפרק את זה אבל ממילא עובר אליו רק חלק קטן ממה שאת שותה.
לכן לפחד מכל טיפת אלכוהול זה הגזמה ממש. מותר לשתות, אבל בקטנה.
בטוחה שאת לא מגיעה לכוס יין ביום ;)

ראיתי איפשהו מחקר שעשו בדנמרק, שבו נשים שתו כמות שהיתה נשמעת לי ענקית, אבל עורכי המחקר טענו שזה לא גרם לשום נזק.
משהו כמו 8 כוסיות בשבוע.

עם מי שאת רוצה, חברה/בעל ומשלמת כמה שנראה לך. אשאל אותה איפה זה בדיוק האם עדיין קיים

בס״ד

מאיזו בחינה ״לאמיצות״?

זה בכפר עציון. עבד ככה לפני הקורונה, אבל בגלל בקורונה דברים קצת השתנו בגלל שצריך להודיע וכו'.. אבל היא אומרת שהם לגמרי יזרמו איתה...

בס״ד

לך ול@הרפו ודעו..! האם יש לכן פרטי התקשרות בבקשה? אפשר גם בפרטי כמובן.

תדברו מראש עם הבלנית ותבקשו.

אפשר עם הבעל או חברה

אסורים?

 

אבל עושים טבילה ראשונה לבד.
ואז הוא רק מסתכל לוודא שהשיער בפנים.
או לפעמים טובלים עם חלוק רחב

דרך אגב ,בכל מקווה אפשר לטבול בלי בלנית. זה החוק.
אבל כמובן שאיפה שזה לא מקובל ישגעו לך את השכל אז פחות נעים.

בס״ד:

מצרפת לך צילום (זה מופיע בסוף הפרק על הטבילה):

אבל נראלי כל כך מיוחד לטבול כשהבעל הוא ה'בלן'.
מרגש כזה.
ואז גם אפשר מיד לחבק (;

וכל היחשפות כזו מאוד מורכבת בשבילן, ועם בן הזוג הטריגר הזה יותר פתור (בכ"ז בן זוג ;) )

פשוט מתקשרים ומישו פותח
הבנתי שהוא מקווה משופץ וממש יפה

זה עובד קצת שונה כרגע בגלל הקורונה..

לעדכן לפני את הבלנית או הכי טוב- ללכת למקווה שיש בו בור טבילה בחדר התארגנות.

 

אם היא מוכנה לטבול אם מישהי שמכירה (או בעלה) במקום הבלנית, זה עדיף משמעותית מבחינה הלכתית.

בס״ד

רק שבפועל זה לא תמיד פשוט. זה מאד תלוי מקום בארץ, ממה שהתרשמתי...

בד"כ אין דימומי הסתגלות

הכי טוב להתחיל במחזור. לוקח שבוע להיות מוגנת..

אם זה לא מסוכן להיכנס להריון, אז גם שקפים זה אופציה

בשביל כל האפשרויות צריך לקבוע תור לרופא נשים?
ואת כל האמצעים קונים בבית מרקחת, עם מרשם?

וכן. עם מרשם בבית מרקחת

אז אני יכולה לפנות אליה ולבקש הפניה לנובהרינג?
גם לשקפים צריך מרשם?

שקפים לא צריך מרשם
אבל תקחי בחשבון ששקפים הרבה פחות יעילים

גם עם נובה רינג לוקח שבוע להיות מוגנת?

זאת המלצה ששמעתי גם מרופאי אאז

לחלוטין!!!!!

כמובן שאם רואים שעווה וזה חיצוני אפשר להוציא אפילו באצבע. אבל לא להכניס גם לא מקל של תינוקות

לנקות להם רק מבחוץ. מגן על האזניים.

הרבה דלקות בשנים האחרונות. מאז שהפסקתי לנקות-נפסקו הדלקות

וגם כמות השעווה יורדת כשמפסיקים להתעסק שם!

באמת סבלתי נורא מהאוזניים...

כשאת מנקה אוזניים בפנים ומוציאה את הצהוב הזה, את פןגעת ביצירה של אלוקים

עזבו שעווה בפנים
אבל מה עם ניקוי חיצוני?? פגשתי לא מעט ילדים שכל האוזניים שלהם החתה שחורה מהזנחה

ילדים עם אוזניים שחורות מהזנחה

זה ילדים שלצערי ככל הנראה לא מתקלחים כל יום.....

ילדים מוזנחים שלא מתקלחים כל יום אפשר לראות אם האוזניים שחורות
ציפורניים לא גזוזות
ושיער שומני ולא מבריק

ילד שלא מתקלח כל יום לא הופך להיות ילד מוזנח כל כך מהר.
יש ימים בחורף (בעיקר בסגר כשאני איתה בבית ויודעת בדיוק מה היא עשתה כל היום) שאני לא מקלחת אותה,
וגם כשמקלחת כל יום- לא חופפת לה ראש כל יום, כי אצלנו מקלחת+שטיפת ראש כל יום=צינון אינסופי כל החורף ולא משנה כמה האמבטיה והחדר מחוממים היטב.
אז יש ימים שהשיער שלה שומני, יש ימים שהציפורניים שלה קצת מלוכלכות, כי ב"ה היא ילדה בריאה ומשחקת ומתעסקת הרבה עם צבעים שנכנסים מתחת לציפורניים, ואני ממש לא גוזרת לה כל יום.

מוזנחת היא לא, זה בטוח

ילד שלא מתקלח ברציפות ולא מקבל טיפול בסיסי של גזירת ציפורניים וניקוי אוזניים חיצוני זה כבר משהו אחר (וגם זה- הזנחה זה לא הדבר הראשון שצריך להגדיר)

מדלגים...

והם ב"ה מטופחים ומתוקים

ילד שמגיע למצב שאוזניו כבר שחורות, לצערי הוא ילד מוזנח...

לא התכוונתי לילד בריא ומפותח ששיחק היום/אתמול בפלסטלינה

אלא לילד מפותח ולא מטופח שצפורניו ארוכות ומלכולכות מאד, ברמה שלא נעים להתבונן בו.

בחורף יום כן יום לא
אבל תמיד מחליפים בגדים תחתונים וכו ושיער מסרקים ומסדרים
אני עבדתי במעון ילדים ואני יודעת מה זה ילדים מוזנחים באמת, כאב לב
היו ילדים שהייתי בטוב לב מקלחת שיהיה להם נעים

שגזרתי לילדים שלי את הציפורניים למרות שהם מתקלחים כל יום וגם הבת שלי לא כל יום אני חופפת לה את השיער... זה ממש לא קשור

אני מקלחת את הילדים שלי כל יום.. בדר"כ מכניסה אותם אחד אחרי השני, הראשון שיוצא מתנגב ומתלבש לבד ולא תמיד אני זוכרת לנגב לו את האוזן לפני שהוא הולך להתלבש.. רק אחרי כשאני שמה לב או נזכרת אני מנקה.. ואני לא ממש מתמקדת באזור הזה במקלחת...

איך בדיוק הגדולים מתנגבים.

מה שאמרתי זה שהאוזן לא זקוקה לתשומת לב מיוחדת! אלא להפך. מומלץ כמה שפחות להתעסק אתה

ממני שהולכת מחר לבדיקת שמיעה עם ילדה כשהאוזן שלה כל הזמן נסגרת מרוב שעווה

זה באמת דוחה אותי אבל אני כ"כ שמחה על כל טיפה שיוצאת החוצה ומשתדלת כמה שפחות לגעת

שתהיה בריאה גיסתי רווקה עשתה לילדה מקלחת החליטה לנקות אותה יסודי וניקתה את אחת האוזניים זאת שנסתמת ממש כל הזמן ודחפה לה מקל אוזניים פנימה...

אז- ניקיון זה לא הכל בחיים...
העיקר הבריאות

^^^ המלצה חד משמעית מרופא אוזניים. מאז שהפסקתי הפסיקו הדלקות

 

 

הרופא אומר, אחרי מקלחת לקחת את הגופיה ועם האצבע לנקות ( יותר לייבש) ממש בעדינות. וזהו

מייצר יותר שעווה עקב ההתעסקות
דוחס את השעווה יותר וגורם לפקקים
יכול להיות עוד טריגר לריבוי דלקות

מספיק להוציא בקטנה מה שכבר יוצא די החוצה

מקבלת את העצות ואפסיק עם זה בלי נדר...

לפחות למדתי מזה משהו

תודה לכולכן אתן מקסימות.

זמן וזה הוחזר
בזמן האחרות הם מפצלים חבילות ממש לא הבנתי את הרעיון אבל ככה זה
פעם הבאה כשאת אוספת תודאי שלקחת הכל
בכל אופן תשלחי להם מייל ותרשמי שלא הגיעה אליך הודעה שהחבילה נמצאת בכלל

איזה באסה.. בכל אופן תודה לך!

אם אני אזמין שוב זה יצא לי ממש יקר כבר, כי אז אשלם גם על משלוח בנוסף.. אוף ממש ביאסו אותי

 

הם קוראים מיילים בעברית? 

בקשר למיילים אין לי מושג אם קוראים גם בעברית

מוזר שאת משלמת...

אבל אם אקנה רק פריט אחד אז יש מצב שאחוייב גם על משלוח

מלפני חודש למשל.. אבל מצד שני התנועות יותר חזקות וכואבות.. סוף שביעי

כי אני מרגישה שהבעיטות שלו חלשות יותר

והתנועות נחלשות. אבל אם את לא רגועה לכי לעשות אולטרסאונד.. בשביל השקט שלך

וגם שיש לחץ יותר גדול למעלה על הסרעפת.. קשה למצוא תנוחה נוחה. שהבעיטות יותר נקודתיות וחזקות כאילו אין לו הרבה מקום לזוז. מקווה שמובן חחח

זה כבר לא בעיטות אלא הרגשה שכל הזמן הוא זז ואין לו מקום וזה מאוד כואב. זה ככה מתחילת שביעי ועכשיו אני בתשיעי וזה עדיין ככה...

אבל לא נחלשו, פשוט פתאום הרגשתי שזה יותר כואב, כאילו מותחים לי את העור...

אם עד אז הרגשתי מלא תנועות, אז פתאום הרגשתי קצת אבל הרבה יותר כואבות, הרבה יותר לוחצות על הסאעפת והרבה יותר מותחות את העור...

בעיטות יותר חלשות
ולפעמים הוא מסתובב אבל לא כואב...

עד אז שמח

אם כי אצלי זה קל כי שנינו עובדים מהבית ואין ילדים עדיין.

בכל מקרה, להמעיט כמה שיותר בפגישות לא נחוצות עם אנשים אחרים. להקפיד על מרחק, על מסכה - גם שלי וגם של מי שאני נפגשת איתו, כולל מסכה על האף, כמובן.

בריאות לכולנו!

נראה לי ימשך חודש עד שישחררו

בממשלה. הישיבה תהיה מחר, נראה לי.

טוב שאני בבידוד כבר שבוע

הגדולה שלי בגן חובה כל בוקר קוראת (בע"פ) פרק תהילים בקולי קולות ואומרת שהיא קוראת בשביל שיגמר הקורונה והיא תוכל לחזור לגן

 

שיגמר הסרט הזה כבר

 

חמודה קטנה ומתוקה הלוואיי

יש שדכנים מומלצים. הם מחפשים לפי הדרישות שלהן (בניגוד להכרות דרך חברים שהרבה פעמים מציעים מה שנראה להם כמתאים ולא בהכרח תואם ציפיות של המשודכים)
אולי כדאי לשאול על שמות בפורום לקראת נישואין וזוגיות

כמובן לא זוכרת שמות, ב"ה עבר הרבה זמן מאז

רק חייבת להגיד שזו איזה סטיגמה כזו שצריך לנפץ.. שהרבה מרגישים פחות איכותי, אם זה מגיע דרך שדכן.. או "נואש".
אבל לדעתי אם מסבירים שזה תואם ציפיות *שלהן* ולא של המציעים.. וכו, זה יכול ממש לדחוף קדימה
וגם כל הכבוד לאלו שעושים הכל הכל , במסגרת הדברים המקובלים כדי להתחתן

אף פעם אי אפשר לדעת איפה מוצאים את החצי השני.

אנחנו עוד צעירות (22-23) אז אולי בגלל זה יש את הסטיגמה הזו,
אבל כן חשוב להבין שלפעמים באמת אין יותר מדי איפה להכיר...

ואני ממש רוצה לעזור להן גם אם רק לכוון אותן...

ואז אפשר לפנות אליו. זה כל מקובל בציבור דתי לאומי.
אבל אני מכירה בישיבות גבוהות/הסדר..
אם זה לא הסגנון שלהם, אז פחות יודעת איפה

בצבא והן לא כזה עפות על לא לראות את בעלן (מבינה אותן הייתי שם) 😅

והוא לא בקשר עם חבר'ה מהישיבה/תיכון?

מהצבא..
אבל אמשיך לחפש בחברים שלו
תאמיני לי שאני כל הזמן מציקה לו עם זה🤣

לשגרירים בלב, בתור שגרירה שלהם!

המיזם פעיל בערך שנה וכבר יש כ20+ זוגות שהתארסו
באמת כל אחד יכול לשדך ויש תמיכה והדרכה לשגרירים מיזם מצויין, גילוי נאות שאני חלק ממנו, וזה הכל בהתנדבות!

נתקלתי בעיקר בפייסבוק, של קבוצות וואטספ וכאלה..
לא עולים לי כרגע שמות (אם אזכר אשלח לך).
אבל הקונספט הוא שהמשתתפים מביאים הצעה של חבר או חברה, ומי שמעוניין ונראה לו מתאים יוצר קשר.
שידוכים ואתרי הכרויות זה בהחלט פחות נפוץ :/

ובלי קשר, בעיה קשה וכואבת במגזר שלנו..

שליש גן עדן

שבע ברכות של הידברות

בטח יש עוד ואני לא מעודכנת

ושאר האתרים בסגנון..

כבר אפשר להשכיב רק שנת צהריים

כל עוד את לא מרעיבה את עצמך לכי עלזה.
רק יכול להיות בהתחלת ההריון יהיה לך קשה עם בחילות וכו.
אז לא הייתי ננעלת עלזה
בהצלחה!

בהריון בעז"ה לא תוכלי להמשיך בדיאטה קיצונית

זה קיצוני ולא בריא לגוף.

במשפחה שלי עשו כמה ואחת מהן עלתה כפול ממה שירדה.

האחרות נלחמות בשיניים לשמור.

וכולן אמרו שלעולם לא תעשנה שוב מהבחינה שהן ממש רעבו לאוכל.

בררתי מול דיאטנית ואמרה שזה  ממש נזק לגוף שאח"כ לשקם את הנזקים יקח תקופה ארוכה

 

לא בריא להחסיר מהגוף פחמימות.

הגוף שלנו זקוק  לאיזון. פחמימות, חלבונים, שומנים וירקות

אפשר להיפרד ממתוקים בדרך מאוזנת ולא בקיצוניות

 

ולא שמעתי שדיאטה קיצונית ככ עוזרת להיקלט

והוא עושה את העבודה הכי טוב שיש. וגם כליות.

אין צורך בדיאטות קיצוניות כדי 'לנקות את הגוף, הקב"ה ברא מנגנון טבעי בגוף האדם לניקוי רעלים באופן עצמאי.

ישנה דיאטה קטוגנית שמומלצת לטווח קצר ולמען מטרה מסוימת (ירידה מסוימת במשקל) אבל היא לא מיועדת לטווח הארוך. והיא מסוכנת ביותר בהריון.

מה שחיובי בחלק מתכניות ניקוי הרעלים הוא שהן מאפשרות ללמוד הקשבה לגוף, מתי רעבות, מתי שבעות, מי זה רעב שהוא בעצם צמא וכו.

אבל צריך באמת לבדוק שגם התכנית עליה את הולכת היא מאוזנת מבחינת מה שהגוף צריך.

משתמש בפחמימות לייצור אנרגיה, לתעדף פירוק של שומנים לייצור אנרגיה

כדי להגיע לזה, צריך להוריד פחמימות כמעט לחלוטין

בעבר הדיאטה הומלצה לסובלים ממחלת הנפילה (עד כמה שזכור לי)- ראו שההתקפים יורדים משמעותית

איכשהו עם הזמן צצות כל פעם אופנות חדשות לדיאטות שמבטיחות ניסים ונפלאות

 

זו לא דיאטה מאוזנת ולא בנויה על המזון הבסיסי שלנו

כן בחברה כיום יש נטייה להתמכרות לגלוטן- אנחנו חיים בחברת שפע והחיטה היום עברה שינויים וזו גם הסיבה לשכיחות הגבוהה יחסית של הרגישים לגלוטן

 

אני לגמרי בעד אורח חיים בריא שכולל אכילה נכונה ומאוזנת וכולל פעילות גופנית- חשוב מאוד, וזה נכון לפני ההריון ובמהלך ההריון.

אבל אין שום צורך בקיצוניות או כל מיני דיאטות מוזרות

חלק גדול מאוד בצורך בדיאטה הוא דווקא בעבקבות אכילה רגשית, ברגע שמטפלים בצורך הזה לפעמים פשוט יורדים לבד במשקל בלי שום דיאטה.

 

 

וזה נשמע האחים גיל למרות שאוכלים פחמימות מורכבות טבעיות בהמשך. ובעיקרון בהכל יש פחמימות....

לא ב'אני אוכלת הכל'' ולא ב''לא אוכלת פחמימות''. אגב, דיאטה קטוגנית היא לא כ''כ קלה לביצוע, וצריך להיערך אליה וללמוד עליה לפני כן.
ואם יש סיכוי להריון- בטח שלא כדאי עכשיו להימנע מפחמימות. העובר בתחילת חייו דורש כמות אנרגיה עצומה.
אולי כדאי להגדיר מטרות קטנות יותר.
נניח, להפסיק קמח לבן.
להגביל מתוקים.
להחליט כמה מנות פחמימה את אוכלת ביום, ואת השאר-להמיר בירקות, חלבון וכד'

אם יש פחמימות כמו בטטה, קטניות או דגנים, אז זה בכלל לא קיצוני. זה בסדר גמור גם בהריון ואפילו מעולה.

רק קחי בחשבון שבעז"ה בתחילת הריון לפעמים יש בחילות וקשיים עם אוכל אז לשחרר את הדיאטה אם זה יעיק עליך ולחזור לזה אחרי הלידה ;)

מצד אחד- אם זה בולט אולי כדאי לטפל, אם לא מאוד בולט- אז אולי מיותר לטפל, כי מצד שני- תרופה על כל השלכותיה...
שמעתי שאמור להיעלם עד גיל 10, בפועל- מכיהץרה גם במי שיותר מגיל 5- אין שינוי בגודל עדין, אז צריך לקחת בחשבון גם את זה...
בהצלחה!

זה בלחי ומתחיל לקבל נפח ומסגרת כחולה.

לנו אמרו שזה אמור לעבור עד גיל 5 אבל ככל שזה יגדל יש יותר סיכוי שישאר משהו, ובינתיים זה גדל...

והרופא אמר לנו שזה ימשיך לגדול ועלול גם להפוך לפצע כןאב ומדמם

לנו היה, בדקנו, התלבטנו, טיפלנו, והיה מעולה עם תוצאות מצויינות!!!!
הטיפול בהתחלה באשפוז יום, שזה קצת מבאס, אבל אחר כך המשכנו טיפול תרופתי במשך שנה, עם מעקבים מידי פעם... אם ה המינגיומה מתפשטת או מאוד בולטת או פוגעת בתפקוד, מאוד ממליצה על הטיפול....
בהצלחה

ותתכונני לתגובות הזויות של אנשים...
זה ליווה ואתגר וקצת הצחיק אותנו במשך הרבה זמן...

נתתם את הסירופ להורדת לחץ דם?
באיזה גיל טיפלתם אם מותר לשאול?
קצת מפחיד אותי הסירופ הזה...

וכן, היא גדלה ומתנפחת

אצל הקטנה שלנו יש במקום דיי מוזר, שלא אכתוב כי זה אאוטינג רציני. 2 רופאים טענו שאם סה לא מפריע אסטטית ולא מפריע בתפקוד (בגלל המיקום) אז אין צורך לטפל.
עד גיל שנה זה גדל מאוד ובלט, מגיל שנה התחיל להתקטן כיום היא בת 3 וכמעט לא רואים.
יש לי בת דודה דודה שיש לה בלחי, כיום היא בת 6 וגם כמעט לא רואים, והם לא טיפלו תרופתית.

אז אצלנו זה מפריע אסטטית ולכן הם ממליצים כן לטפל ובהקדם

עד גיל 3 נספג. 
היום היא בת 8 ואין זכר. לא טיפלנו, ולא נגענו

כי זה לא מפריע אסתטית,אבל לעקוב על כל שינוי

רק במקרה שזה קרוב לעיניים חייבים לטפל,שלא יפגע בראיה

 

לבן שלי היה בשד וזה עבר לבד לקראת גיל 3.
היינו במעקב רפואי ובעיקרון ממה שנאמר לנו כל עוד אין סכנה רפואית ממנה(במקרים מסוימים יכול לגרום) או שזה לא משהו אסטתי אין מה לטפל.עברנו בדיקות גם שקשורות ללב כדי לשלול סכנה בריאותית וברוך ה אצלנו לא היה( היה חשד שזה יגרום לבעיה לבבית אצלנו כי פחדו שהורידים המוגדלים מחוברים לוורידים של הלב ותודה לאל זה נשלל) אם זה ממש מפריע לכם אסטתית הייתי שוקלת טיפול אבל יכול להיות שיעלם לבד או שיש פתרונות נוספים

גודש או אלרגיה גם אם לא מצונן
אם ימשיך תקחי לא.א.ג

זה התחיל לאחרונה..הוא תקופה היה מצונן המון

 

שה60 יצא לי אחרי לילה!

משהו הורמונלי?

אם זה ח"פ זה יכול לקרות לפעמים, אולי יום קודם לא אכלת או לא שתית מספיק ולכן התמעט, גם לי קרה מדי פעם, גם בבוקר
אם זה קבוע אז אני לא יודעת מה זה אומר

במקום לייצר כמויות גדולות כמו לפני כן, הוא מתאים את עצמו לדרישה של התינוק. ואז לפעמים נראה שיש התמעטות.
את שואבת באופן קבוע? אם לא, אז ממש הגיוני שהגוף עכשיו התאים את עצמו לתינוקת ולכן יש פחות. אם את שואבת באופן קבוע ופתאום התמעט זה באמת מוזר. אולי אכלת/ שתית/ ישנת פחות? עוד כיוון, הבנתי שיש חלק המשאבה שלפעמים נהרס ( הגומי השקוף העגול הקטן) וכשנהרס פוגע בשאיבה וצריך להחליף לעיתים תכופות. שווה לנסות להחליף אותו.

תודה רבה!

נשמע שהגוף הגיע למצב שהוא מאזן את ייצור החלב לפי הכמות שהיא צריכה...
אפשר לשאול בשביל מה את שואבת? יש דרכים להגביר חלב כמו
חילבה
שקדים
מים
תירוש

הגיל הזה הוא גם גיל של קפיצת גדילה.

הייתי קמה, מארגנת כמה דברים בבית ואחרי שעה בערך מצליחה לחזור לישון...

אומר שיש ביוגורט תחליף סוכר- ממתיק מלאכותי. ... כל הממתיקים המלאכותיים בלי קשר להריון זה לא דבר בריא..

יכולה לענות לך רק לגבי הקומות
קומה 5 חדשה יותר ומשופצת אבל עם פחות צוות רפואי. זה אומר שאת עולה לשם רק אם הלידה היתה חלקה לגמרי.
אני לידה אחרונה הייתי בואקום ולכן הכניסו אותי לקומה 3 נהניתי מאוד מחלקה הרבה פחות מאוכלסת כי כולן רוצות את המחלקה החדשה (הייתי לבד בחדר של שלוש) פחות רעש ומבקרים והאמת אחרי לידה לא מענין אותי הסטייל במקלחת רק המיטה שלי והיא היתה סבבה לגמרי.

 

 

מה יש בקומה 5 חוץ מזה שהיא חדשה יותר?

רק בגלל שהיא חדשה אז כולם רוצים אותה? כאילו חוץ מהסטייל יש שם עוד משהו?

לא טועה שם יש בחדר 2 נשים ובישנה 3
אני הייתי בחדר לבד רוב האישפוז רק ביום האחרון הייתי עם עוד 2 בחדר ולא הפריע לי

לא דיברו איתי על 3 בחדר...

יכול להיות שהיום כבר אין 3 בחדר?

יש שם 3 נשים בחדר.

 

אני גם ילדתי בוואקום ולמרות זאת הכניסו אותי לקומה 5 - בלי שביקשתי אפילו, לכן אני לא חושבת שוואקום זה מצב שמגדיר לידה כפחות חלקה...

אולי בחדרי הביות יש 2 בחדר.
חדר בודד של יחיד בקומה 3.
קחו בחשבון שכרגע אין מבקרים אז יש שקט.
ובכל מקרה הארוחות כנראה מגיעות לחדרים(לא הייתי רק שמעתי)
ביות מלא זה שהביבי עולה אחרי הלידה לתינוקיה עושים לו את כל הבדיקות ועובר ליד האמא למהלך האשפוז.
אפס הפרדה זה משעת הלידה התינוק לידך. וגם את הבדיקות והחיסונים עושים רק איתל.
ביות חלקי זה שהתינוק גם בתינוקיה במהלך היום/הלילה

שימי לב שבמעייני גם אם בחרת ביות מלא/אפס הפרדה את תוכלי לשים את התינוק בתינוקיה בשעת הצורך.
יש שם אחות שזה באחריות שלה.

הקומות קומהה5 היא החדשה ומשופצת מאוד יפה אבל מעלים לשם רק אם הכל לגמרי בסדר עם התינוק והאמא הטיפול נמרץ ורוב הטיפולים הרפואיים נמצאים בקומה 3 לכן אם צריך השגחה רפואית משאירים בקומה 3.אני הייתי בשתי הקומות והאמת היה לי יותר נוח בקומה 3 הרגשתי יותר ביטחון מבחינת הצוות הרפואי.
לגהי ביות ואפס הפרדה.
ביות חלקי זה שכל היום התינוק איתך ובלילה הוא בתינוקיה לא יודעת בדיוק את השעות אבל זו החלוקה בגדול.
ביות מלא כל הזמן איתך
ואפס הפרדה זה שמרגע הלידההלא נפרדים בכלל הכל נעשה בנוכחותך.
אני רק בלידה האחרונה יכולתי לעשות אפס הפרדה זה היה לםני שנתיים וקצת והכל נעשה בנוכחותי אבל לא בחדר שלי הייתי צריכה להגיע לתינוקיה לבדיקות כשקראו לי.
קיבלתי ערכה של טיטולים מגבונים וכל מה שצריך להחלפות אבל לא היתה עמדה מסודרת בחדר לזה.קצת הפריע לי אבל לא מאוד.אחרי הלידה מיד כשעוד היינו בהתאוששות לפני שעלינו למחלקה אז לקחו אותי עם התינוק בכיסא גלגלים לחדר בדיקות והיו מאוד נחמדים אלי הרופא גם הסביר הכל על כל מה שבדק היה לו משהו בברית אבל הוא הרגיע שזה לא מסוכן וכו.. לא זוכרת אפילו כבר מה היה.
יכול להיות שעכשיו בקורונה או בכלל בשנתיים האלו הם קצת השתכללו והתנאעם שונים קצת שווה להכין שאלות של מה שחשוב לך לדעת ולהתקשר לשאול במחלקה

אני רוצה שהתינוק יהיה איתי כל היום, אבל שהם יטפלו בו, יחליפו לו וכו' (כמובן כשאפשר להניק אני אעשה זאת בע"ה), אבל שהם יטפלו בילד, ושיהיה איתי בחדר. זה אפשרי? 

כשהשארתי בתינוקיה ללא ביות היו איתי מתי שרציתי למעט בזמן של בדיקת רופא

(כשעה בסביבות 9 בבוקר. לי זה התאים כי הספקתי לאכול ולהתקלח בינתיים)

אבל הטיפול היה על התינוקיה (מקלחת/ החלפות)

בביות את מקבלת סלסלה עם כל הדרוש לך לטיפול בתינוק והאחריות לטיפול עלייך

אבל את יכולה גם להביא אותו לתינוקיה להשגחה/ החלפה, הן עוזרות ממש בלבביות.

בלידה האחרונה (5 חוד') הן ממש אמרו לי מה שתרצי- בשביל זה אנחנו פה...

 

המחלקות- אני ממש מתבאסת מקומה 5. ישנה ולא נעימה. קומה 7 היא ממש מלון

ולי אחרי לידה זה מרים את המצב רוח...

בכל מקרה כשאני ילדתי החתימו אותי כזה על טופס שכל האחריות עלי באפס הפרדה.
אבל כשהסתבכתי קצת עם הבגד של הבית חולים וביקשתי עזרה הם בשמחה עזרו והראו לי מה השיטה להלביש את הבגד נכון..

כשאני הייתי הכל בכללי היה גמיש...
יש 2 אופציות: או ביות מלא שאז התינוק איתך בלילה וביום ואת מטפלת בו והבדיקות בתינוקיה בליווי שלך אם את מעוניינת
או שזה הרגיל שהתינוק בתינוקיה ואת מוציאה ביום מתי שאת רוצה ובלילה התינוק בתינוקיה ומניקים בחדר הנקה בלבד.. (נגיד מ11 בלילה עד 5)

אני הייתי בביות מלא עכשיו וממש נהנתי, החסרון היחיד שקצת צפוף בחדר אין מקום מרווח לתינוק ואין שידת טיפול וכדומה...

לגבי הקומות- אני הייתי שם אחרי ניתוחים רק בקומה 5 שזה המחלקה הישנה... עיצוב פנים לא מרגש אותי אז היה לי סבבה שם... נחשב שם צפוף יותר וישן יותר גם במקלחות נגיד מרגישים שזה ישן.
קומה 5 זה יותר בית חולים ולכן נשים שצריכות השגחה רפואית נשארות שם

קומה 7 זה כאילו את בבית מלון ככה אומרים

מבחינת חדר אוכל גם בקומה 5 זה יותר צפוף אבל בקורונה כשאני ילדתי כל אחת לקחה אוכל ואכלה בחדר אז זה לא היה כזה הבדל...

באזור חודש סיון, שקצת התאוששו מההלם הראשוני של הקורונה, האוירה באופן כללי היתה מאד רגועה
בחדר לידה הייתי צריכה להיות עם מסיכה
בחדרים הם מכניסים עד שתי יולדות במקום שלש ברגיל, כך שיש מיטה אחת פנויה, הרבה יותר מרווח ופרטי,
כשאני ילדתי לא נתנו לילדים להכנס כך שהיה ממש שקט במחלקה גם בשעות ביקור
אין ישיבה בחדר אוכל, לןקחים את האוכל לחדרים, אם אין לך כח אחות מביאה לך
חדרי הנקה היו סגורים, יועצת הנקה הגיע אלי לחדר
באופן כללי הם די עודדו להשתחרר תוך 48 שעות אבל כמובן שאפשרו להשאר כמו בזמנים רגילים עד 3 לילות (בקיסרי 5 לילות)
בגדול היה לי ממש בסדר

אני לא רציתי ביות מלא או חלקי, לקחתי אלי את התינוק מתי שרציתי, טיטולים החליפי לו בתינוקיה, אם זה לא ביות מלא את חייבת לשים את התינוק בתינוקיה בין 11 ל5 בלילה ואפשר לקחת להנקה ולהחזיר

לגבי המחלקות, קומה 3 יותר ישנה אבל יש בה יותר צוות רפואי ולכן מעלים לשם מי שהיה לה סיבוך בלידה או בעיה לתינוק, קומה 5 עם מינימום צוות ויותר 'מפוארת', נראה למ יש בה גם יותר פרטיות בין מיטה למיטה
אני הייתי בקומה 3 כי התינוק בלע מים בלידה, לא משהו רציני אבל רצו לבדוק אותו למחרת, בעיקרון אם יש עומס בקומה 5הם שמים בקומה 3 אבל אפשר לבקש לעלות לקומה 5 (אחותי בקשה והעלו אותה)
הצוות בגדול היה ממש נחמד, הייתי בחדר מעצבן וביקשתי לעבור, אחרי שעה העבירו אותי בכיף
הרופאה שטיפלה בי היתה ממש מתוקה
לי זכורה הלידה שם כחוויה ממש נעימה.

אני הפסקתי הנקה אחרי 3 וחצי חודשים כשהוא ינק מעולה והנקה מלאה, ואני מובטלת בבית.
ןגם אני קיבלתי הרבה הערות של למה וכמה ואיך ואני בבית ןלא עובדת אז למה לא להתאמץ וזה יותר בריא וזה יותר טוב לו ומתרגלים בזה בסוף ולפחות תביאי שאוב

אבל למזלי בעלי תמך בהחלטה שלי וזה מה שנתן לי כח *להתעלם* מכולם.
התגובה היחידה שהסכמתי להגיב לזה היא 'ככה החלטתי' בלי שום תירוצים ונימוקים.

היום הקטנציק שלי בן 5 חודשים אוכל מטרנה ושנינו נהנים מהחיים

תחשבי רק על עצמך וכפועל יוצא זה גם על התינוק. כשתהיי רגועה וטוב לך יהיה לו גם טוב.
לא חייבם לסבוללללל
את אמא מהממת!!

הערות של אנשים זה משהו.
שיניקו הם.

צריך גם אמא בריאה ונפש בריאה

יש לי ילד בגיל חודש וחצי כבר לא הנקתי

ולעומת זאת יש לי ילדה שהנקתי עד גיל שנה וחודשיים

היינו צריכים אשכרה להחביא את המטרנה בהתחלה..כדי שהיא תרד מאיתנו..
וגם אחכ עם מצפון ענק

אוף💗💗💗

רק מוסיפה זווית נוספת- יכול להיות שאלו נשים עם נסיון בהנקה שיודעות שההנקה קשה בהתחלה אבל שזה מאוד שווה אחר כך בסה"כ הכללי, וחושבות שהעידוד שלהן יעזור לך להמשיך עוד קצת ולהגיע לחלק הנחמד והמהנה יותר. יכול גם להיות שהן טועות ושאם היה להן את אותן חוויות שלך הן היו חושבות אחרת. ובוודאי שדבר כזה צריך להאמר בעדינות ולא כביקורת- אבל יכולה לראות את עצמי מנסה לעודד אמא עם תינוק בן חודשיים להמשיך עוד קצת, אם היתה מתייעצת איתי או סתם חולקת איתי כוונות, ולא נראה לי שאני בן אדם מעצבן כל כך-יכול להיות שאני טועה...

לי. תני לי נקודות אור. תני לי עידודים מנסיונך וכו'. בוודאי מצקבל בברכה. הדאלה אם גם למישהי שלא ביקשה עידודים וכן הלאה אלא את רק רואה שהיא נותנת מטרנה כרגע כשהתינוק קטן. האם כם פה נדרשות המילים: אולי תמשיכי עוד קצת זה חהיה קל יותר בהמשך?
נקודה למחשבה.
(אומרת רק מנסיוני. שכל מילות העידוד שהגיעו כשלא ביקשתי לא היו במקום ורק הרסו. כי זה כבר היה אחרי שנפשי וגופי היו פצועים מההנקה)

כן. גם לי גם לתינוק הטרי גם לבעל וגם לשאר הילדים שבבית

זוכרת שכמה נשים אמרו לי "בטח, גם אני סבלתי, שבועיים וזה עובר" "קחי יועצת הנקה היא פתרה לי את כל הבעיות'
אני חודשיים מתתי מייסורים (לא מגזימה בכלל).
שום יועצות הנקה לא עזרו.
היה צריך לתת זמן, והזמן הזה עלה לי בדם.

העם עם תמל.


(היום אני מניקה מלא. למה, איך? פשוט ככה יצא! פתאום אני מבינה את הפער בין מה שסובלת למי שלא. שמיים וארץ).

האנשים שהכי קרובים אלינו מרגישים כל כך בנוח שאומרים דברים שמכאיבים כל כך.

תלכי עם הלב שלך ואל תסבלי בגלל דיבורים של אנשים- הם לא אלו שסובלים מהכאב וכו...

בהצלחה יקרה

רק את יודעת כמה קשה לך . את אלופה שניסית והתאמצת ואת אלופה שהבנת שמה שטוב עכשיו זה לעבור לבקבוק.
אני בטוחה שמי שקרוב אליך שמגיב ככה זה רק מאכפתיות אבל גם מהרבה חוסר מודעות.

להניק, ולקח לי הרבה זמן, פשוט לא היה לי מקום בלב לאהוב אותה. זה הכל. אני קובעת את סדר העדיפויות שלי לפי הגיון ורגש ואין לי שום בעיה להגיד את זה. 

לק"י

הלוואי שישתקו כבר.

אני לגמרי שלמה עם ההחלטה שלי, ואני מרגישה את ההבדל בהרגשה שלי בין הפעמים שאני מניקה והפעמים שאני מביאה לה בקבוק.
בעלי לא ממש מביע דעה כרגע, אבל זה מבאס שזה בא מאמא שלי, אחותי (שבעצמה לא הצליחה להניק את שתי הגדולות שלה🙄) וחמותי (שהיא מקסימה והכל, אבל מי שאל אותה בכלל)

הייתי בסופר לפני חודש וחצי עם התינוק
(כשעוד מצב הקורונה היה סביר)
תמיד שאנחנו נכנסים לסופר הוא צורח כי הפסקתי לו את הטיול הנעים בחוץ
מגיעה לקופה
הוא צורח
מיד 3 נשים עלי הילד שלך כל הזמן בוכה זה לא פעם ראשונה שאני רואה אותך... אומרות לי תאכילי אותו זה טובת הילד ממש צורחות עלי שאני מתעללת בו
אמרתי להן אתן בלי מסיכה תתרחקו בבקשה
והן לא מפסיקות
בסך הכל רציתי לקנות חלב אתן שפויות???
בקיצור שכל אחד יתעסק בעניינים שלו הכי טוב לעולם
הכי חשוב אמא מאושרת בחלקה

זאת הדרך שלה להוציא את הצער/כאב/תסכול או לא יודעת מה שלה עם עצמה. היא אומרת לך, אבל זה קול פנימי שאומר את זה לה.
אני חושבת שאם את שלמה עם ההחלטה, אז את יכולה בקלטת לייבש את כל מי שאומר לך משהו. נתנו פה הרבה משפטים בסגנון של "זה לא עניינך" בצורה יפה יותר או יפה פחות.
בקשר למי שאת מצפה לקבל ממנה תמיכה וחיבוק, הייתי אומרת משהו כמו: אכזבת אותי, ציפיתי לקבל ממך חיבוק, תמיכה והכלה, חשבתי שלפחות את תביני אותי...

מחזקת אותך בכל החלטה!

 

 

ואני רק בקטע ההפוך... "מה, את עדין מניקה??" כאילו, מה אכפת לכם!!

גם את זה אמא שלי אומרת לאחותי וגיסתי שעדיין מניקות (אחת עברה כבר את גיל שנה וחצי והשני בן שנה)

גם אם לא היה כואב וקשה לך, את חייבת משהו למישהו? את באמצע הג'ונגל ואין שום אוכל חוץ מחלב אם? ברוך ה' יש תחליפים והכל בסדר. מי שלא מתאים לו מוזמן להניק במקומך.

גם סבלת, גם לקחת החלטה קשה וגם מחלישים אותך
כל הכבוד על המאמץ וההשתדלות, בטוחה שהבת שלך קיבלה המון מהחלב שלך.. ועכשיו היא תקבל גם אמא רגועה ונינוחה, זה לא פחות תורם לה!

לאנשים מה להעיר
עליי פתחו עיניים שהיא בת שנתיים ןעוד יונקת..
תעשי מה שטוב ונכון לך.
את האמא הכי הכי הכי טובה!!!!!

החיים כל כך דינמיים...
יש תקופות כאלו ותקופות אחרות, ההורמונים משנים אותך לגמרי מבחינת חשק ומבחינת מה שטוב לך, ולדעתי, כמו כל דבר בזוגיות, צריך להיות פתוחים לשינויים וללמוד אחד את השני מחדש כל הזמן, מתוך התחשבות הדדית ורצון לשמח אחד את השני.

את צודקת, זה באמת עניין חשוב בזוגיות שמשפיע גם על תחומים אחרים.

הניסיון שלי ב״ה היה מוצלח וטהור.
יש שלבים בחיים שיש עליות וירידות ומדברים ומטפלים.
כמעט כל דבר הוא בר טיפול.
חשוב לבדוק בדייטים שתהיה מציאת חן, ולא סלידה גופנית ודחייה.
ועדיין יכול להיות שיהיו קשיים ופערים.
וזה מה שיפה בנישואים כאלה.
אם בחוץ על דבר כזה היו זורקים לעזאזל, אז כאן נותנים לכם לבנות משהו ביחד, לפתור, להשתפר ואפילו לדייק את הצרכים..

כלומר ברגע שיש מחוייבות של נישואים עובדים יותר ברצינות על בעיות ולא מרימים ידים.

ובאמת שיש כל כך הרבה ללמוד בנושא שגם אם יש בעיות, עם נכונות, אין סיבה שזה לא יעבוד.

אולי זה רק פן אחד מנושא גדול.
א. בין בני זוג יש פערים. תמיד. במלא תחומים. העבודה הבסיסית של הזוגיות היא ללמוד איך לחיות עם פערים, איך לקבל ולאהוב למרות או בגלל הפערים, ואיך ליצור חיים שלמים משותפים שבהם יש יותר חיבורים מאשר פערים.
פערים גם מצטמצמים לרוב, עם השנים.
חיי אישות גם הם נכללים בזה.בהחלט יתכנו פערים. אז מה? אז לומדים זה את זו ולהפך, ועושים גם בתחום הזה עבודה מסוימת, כמו בכל תחום אחר.

ב. באותו הקשר- זה מאוד לא נכון ולא אמיתי להפריד בין החיים לבין חדר המיטות. ההפך הוא הנכון. מה שקורה בחיי האישות הוא ביטוי ושיקוף, לרוב, למה שקורה בכלל בקשר בין בני זוג.
אז אם יש קשר שמח, פתוח זה גם יבוא לידי ביטוי בחיי אישות.
וכמו בחיים- גם פה יש תקופות כאלה, ויש כאלה, והכל בסדר...
אחרי החתונה כנראה שתגלי בעיקר, כמה שהתרבות הסובבת אותנו משקרת לנו באופן חד לגבי נושא האינטימיות וחיי האישות.

אין לך באמת ממה לחשוש. אם בע''ה תתחתני עם מישהו שאת שלימה לגמרי איתו, שמחה, אוהבת, נמשכת, וכנ''ל מצידו- אז בע''ה גם בתחום האישות הקשר שלכם יבנה מתוך אהבה ושמחה.

לפני שהתחתנה.. 

יחד עם זאת, אני מאמינה שחיי אישות משלימים והם כחלק מהזוגיות הבריאה והקדושה שבין איש לאשתו.

בעל טוב ומתחשב, שיש לו גם כך מידות טובות ולימדו אותו לחתונה כמו שצריך (או שקרא בעצמו..) יעשה הכל כדי שאשתו תרגיש טוב בחיי האישות כמו בכל דבר טוב אחר בזוגיות ביניהם.

מעבר לכך, אם ישנם פערים בין בני הזוג או דברים הטעונים שיפור בחיי האישות, יש דרכים לפתור על ידי דיבור בעיקר ושיחה .

זה פותר את רוב הבעיות. זה נכון על פערים באישות כמו על פערים בנושאים אחרים.

לסיכום:

החשש מובן אבל שלא יטריד את מנוחתך.

לדבר , לדבר ועוד לדבר.

זה פותר 95% מכל הבעיות בזוגיות עוד לפני שקורות.

 

 

להתחתן בלי משיכה זו בעיה רצינית...
זו נקודת פתיחה ממש לא טובה של הזוגיות.
מעבר למשיכה הבסיסית יש קשר גופני יותר עמוק, שכל עוד את לא יוצאת אין לך למה להעסיק את עצמך בנידון.
אחרי החתונה יש הרבה 'התאמות' בין בני הזוג, את מתאימה את עצמך אליו, הוא מתאים את עצמו אלייך, אתם לומדים לגשר יחד על פערים כי בסופו של דבר כל אחד מגיע ממציאות חיים שונה...
ההתאמות האלה הן בכל תחומי החיים, מנהגים, באיזו שעה אוכלים, איזו מוזיקה שמים, וכן גם ביחסים.
הזוגיות היא לא מושלמת, צריך הרבה עבודה ומוכנות של בני הזוג 'להתאבד' עלייה...

חיי אישות זה חלק ממכלול הזוגיות...
גם הוא דורש עבודה והתנסות, ולפעמים לוקח גם ככה שנים עד שמרגישים לגמרי בתוך זה...

בנחת.
יש לך בעז''ה עוד זמן...
וד''א- חז''ל אומרים ש 'חן אישה על בעלה', הבעל אוהב את איך שאשתו נראית. ולמה? כי ברגע שאוהבים הכל נראה הרבה יותר טוב, עד שכבר לא רואים פגמים.



בקשר לסרטים, תרבות המערב וכו'-
זה מאוד נחמד לראות התאהבות עזה ומשיכה מטורפת בין שני אנשים, אבל כמה שזה מעיר וסוחף, זה נגמר די מהר.
קחי דוגמא עוד יותר קדומה- אמנון ותמר.
כמה להט ותשוקה, רצון עז וחשק מטורף.
מה קורה שנייה אחכ?
הוא מגרש אותה🤷

הזוגיות לא נבנית מרגעי ההתאהבות האלה, אלא מתוך אהבה עמוקה, חרישית, כמעט בלתי נראית, כזאת שנבנית לאט-לאט מתוך מאז והרבה הקרבה.

בעז''ה בשורות טובות!!

גם כשזה נראה שהכל מתאים, ואתם אוהבים בדיוק אותו דבר
דברים משתנים עם הזמן
לכל אחד רצונות, שאיפות אחרות, אולי חשקים מסויימים...
זוגיות (ומיניות) זה דבר דינמי
ככה שכל הזמן צריך לעבוד על הגישור -
זה לא שפשוט מוצאים מישהו מתאים והופ זה מתאים לנצח נצחים.

לכן כמו שכתבו הבסיס צריך להיות משיכה פיזית וכמובן לא לצאת או להתחתן עם מישהו שאת סולדת ממנו, לא מרגישה בנוח עם המראה שלו וכו׳.
והשאר יבוא בהמשך- כמו הרבה דברים...
מה שחשוב זו הפנימיות והיא גם תקרין על היחסים שלכם כי מתוך כבוד, אהבה והערכה אפשר לגשר על הכל ולהנות תמיד 🙏🏼

אבל אני רק רוצה להוסיף משהו קטן שאולי הוא ברור מאליו.
נכון שאתם לא בודקים לפני את התחום הזה (כמו עוד הרבה תחומים אחרים שקשה לדעת לפני שחיים יחד) אבל היופי הוא שבחיים לא יהיה לכם למה להשוות גם.
זה לא אוכל חדש שאת אוכלת ואת יכולה להשוות אם הוא יותר טעים לך או פחות טעים לך מדברים אחרים שאכלת.
זה תחום חדש לגמרייי. זו חוויה חדשה בחיים שמעולם לא חוויתם ואתם תגלו אותה ביחד. בלי שום השוואות לקשרים קודמים.
ועצם הראשוניות הזאת, בעיני, תהפוך את החוויה לטובה.
וזה לגמרי לימוד שלומדים ביחד במהלך הזמן.

ועוד דבר.
התרבות שלנו נוטה להעמיד את המשיכה המינית במרכז. להציב לנו מודלים של יופי, ולהראות לנו על המסך איך צריכה להראות תשוקה.

אבל בפועל, האהבה היא הרבה יותר חשובה. כשיש אהבה (וגם משיכה, זה חשוב, ואת תרגישי משיכה גם בלי לגעת.) המשיכה היא יותר חזקה ואמיתית. והרצון לעשות טוב אחד לשניה גובר על כל דבר אחר.
ונכון שאפשר לחיות חיי אישות רק בגלל משיכה, וכנראה שזה לא ימשיך הלאה (מה שנקרא בעולם שבחוץ "סטוצים"), אבל חיי אישות שכוללים אהבה הם משמעותיים הרבה יותר והם "טובים" הרבה יותר, אם נעמיד אותם באיזשהו מדד.
האהבה שלנו תייצר משיכה גם כשאני אראה כמו שק תפוחי אדמה אחרי כמה וכמה לידות.
ולכן בעיני הרבה יותר חשוב לבנות את האהבה הטהורה הזאת שמבוססת רק על הפן הנפשי. היא כבר תביא איתה אחרי החתונה את שאר הדברים.

מקווה שכתבתי מובן.. ואם לא, לא נורא, כתבו לך כל כך הרבה תשובות יפות וחכמות כבר לפניי

הוספת לי ממש והחכמת
כמו מסילת ישרים - דברים שהם לכאורה פשוטים אבל צריך להיזכר בהם בצורה מסודרת מדי פעם... ;)

גם בלי לגעת את בהחלט יכולה להרגיש משיכה. ומנסיון, כי גמרתי פעם קשר עם מישהו שממש הערכתי כי לא הצלחתי להרגיש שאני יכולה או אוכל איי פעם להמשך אליו. לעומת זאת היו לי הרבה קשרים שכבר מההתחלה יכולתי להרגיש כימיה מוצלחת.
בקיצור, חכי לגשר, ואז תחצי אותו. אני ממש ממליצה לא להתחתן עם מישהו שלא מרגישים אליו לפחות משיכה בסיסית ומציאת חן.

לקח לנו כמעט שנה לפתור את הקשיים המיניים. זה בנה אותנו לטווח ארוך. לא אגיד שהיה קל אבל להפך, המחויבות המוחלטת עוזרת להגיע לפתרון
חוץ מזה, ברור בעיני שזו נקודת קושי. מי שתגיד שלא היה לה בכלל קשה בליל הכלולות בעיני לא אומרת אמת. בין אם פיזי בין אם נפשי.
ועדיין הקושי הזה עדיף בעיני על הקשיים שהתנסויות לא מחייבות עלולות ליצור

שזה לא שאצל חילונים המיניות תמיד נפלאה ומעולה. יש זוגות שם עם קשיים במיניות שעדיין יבחרו להתחתן כי הם אוהבים זה את זה...

עזרתן לי מאד והחכמתי.
בעיקר את הנקודה שפשוט החיים דינמיים.
יש לי נטייה כזאת פשוט תמיד לשאוף להימנעות מבעיות. אני אף פעם כמעט לא אמצא את עצמי במצב של חוסר אונים בלי תכנית גיבוי, מתוך סוג של מחשבה שתכנון טוב פשוט מונע בעיות.
הבעיה היא שאני מבינה שאני לא יכולה לבוא מתוך גישה כזו לנישואים. אני יודעת (בעיקר בראש, פחות בלב עדיין) שחייב כל הזמן ללמוד את המצב מחדש ולצלוח את האתגרים וזה לא חכמה להימנע מהם. וחידשתן וחידדתן לי שגם בנושא היחסים.
אתן מקסימות!

לבדוק, לפני שמתחתנים, שמתאימים זה לזו, וכמובן מקיימים חיי אישות ובודקים התאמה גם במובן הזה - עדיין המבחן הגדול והעיקרי בחיי הזוגיות הוא הולדת הילד הראשון והתמודדות הזוגיות עם המחירים הכרוכים בהתאמת החיים למציאות החדשה.

ולמרות שגרו ביחד ולכאורה מצאו התאמה זוגית ומינית - עדיין 1/3 מהם מתגרשים אחרי / בעקבות משברים שנובעים מהשינוי הדרמטי עם הרחבת המשפחה ומשברים שמתגלים בין בני הזוג.


כפי שענו לך יפה וחכם - כשיש משיכה, אהבה, הכלה, מידות טובות, גם חיי האישות יהיו טובים ומספקים.


הספר, כנראה הכי מפורסם ומוכר, ספר ההדרכה לניהול קונפליקטים מיניים בין בני הזוג - מאדים ונוגה בחדר במיטות, כתב יועץ זוגיות אמריקאי, מומחה שחי בחברה פתוחה וליברלית.
הספר מוכר ומומלץ גם בקרב החברה הדתית.

גם בחברה פתוחה וליברלית, כחברה האמריקאית - יש באופן טבעי הבדלים וגישות שונות בין גברים ונשים למיניות, לצרכים מיניים, לסיפוק מיני, הבדלים הנובעים מטבע בריאתנו, שונות ביולוגית בין גברים ונשים, בין המוח הגברי והמוח הנשי, בין המערכת ההורמונלית הנשית התנודתיות במחזוריות חודשית ובין המערכת ההורמונלית הגברית היציבה והדי קבועה.

והספר הזה מאיר עיניים ועוזר מאוד להבין את הבדלים בין המינים - ונותן כלים להתמודד בהצלחה עם ההבדלים בין בני הזוג בנושאי מיניות וצרכים מיניים.

שתרגישי שיש בינך לבין הבחור באמת התאמה וקשר, תוכלי לבדוק גם אם יש משיכה, בעזרת הדמיון... תדמייני איך זה יהיה לחבק אותו (אם היה מותר כמובן), זורם לך? מרתיע אותך?

לא חושבת שיש מה להתעסק בשאלה הזאת כשאת עוד לא ממש בעולם הדייטים כמו שאת כותבת, בעיני זה יותר שאלה של אחרי שכבר יש מישהו אחד שאת חושבת עליו ספציפית.

אבל שתדעי, שמשיכה, כמו הרבה דברים מיניים, מושפעת מאוד מרגש ודמיון, הרבה יותר ממה שהיא מושפעת מהמציאות, ובעזרת דמיון גם אפשר לבדוק את זה...

משפט ששמעתי פים, לצערי לא זוכרת ממי:

כשאת יוצאת עם בחור, תחשבי אם את מוכנה שהילדים האלה יחזיקו/יחבקו את הילדים שלך?

אולי לא זכרתי נכון את הניסוח. אבל העיקרון נכון. צריך להרגיש משיכה כלשהי ויש דרך כשרה לבדוק אותה.

התשובה האמיתית היא שאין אפשרות לבדוק התאמה, התאמה זה לא משהו מוחלט, התאמה יוצרים.
כמובן על גבי בסיס כולשהו, אבל צכאן הכל תלוי בעבודה של בני הזוג והרצון הפנימי ליצור יחד משהו משותף.

גם זוגות שהיו חברים כמה שנים וגם זוגות שחיו ביחד, מגלים שעצם זה שהתחתנו גרם להם לגלות דברים חדשים על בן הזוג וזה לא בדיוק אותו דבר.
אז אחרי המשיכה הראשונית, מכאן דואגים ליצור את ההתאמה.

בטח שמת לב למשיכה קיימת או לא קיימת בדייטים..
לא צריך לחכות לחתונה..(להרגיש משיכה) כשהקשר מתהדק מרגישים רצון וצורך לגעת.
ואז צריך להתגבר עד החתונה😆

בדרך כלל זה המצב..

אם אין שום רצון לקירוב פיזי, לאחר קירוב נפשי והתקדמות הקשר, כאן יש שאלה שנצרכת לשאול.

אני לא הרגשתי צורך לגעת בבעלי לפני שהתארסנו... ויש משיכה מאוד בריאה בינינו אם אין רצון וצורך לגעת לפני זה לא מעיד על בעיה

מאמינה שזה איזה טיפוס את..

זה בדיוק זה.

בתור אחת, שבתור רווקה לא הבינה בשום דבר של מיניות, לא ידעתי שיש דבר כזה משהו שהוא אוהב משהו ואני לא או להיפך, פשוט לא הבנתי בזה, ורק חשבתי שצריך לעשות איקס וואי זד, וזה אמור להיות משמח. זהו.
אז בתור אחת שנשואה 7 שנים, אומרת לך שברור שיש דברים שהוא אוהב ואני לא, או להיפך , אבל אין מה להיחלץ מזה, מגשרים על זה ביחד כמו בכל תחום אחר ששנינו לא רוצים אותו דבר, או לא מתחברים לאותו הדבר, למשל בעלי לחוץ על זמנים שהכל יהיה בול בזמן, אין מקום לאיחורים ברמה שאם הוא צריך לצאת עם הילדה וכבר מתאחר הזמן והיא באמצע לשתות הוא יגיד לה להפסיק לשתות כדי לצאת, ואני גם אוהבת זמנים בזמן, אבל לא כ''כ בקשיחות. זה משהו שהייתי יכולה לגעת לפני החתונה? לא ממש, יצאנו יותר מחצי שנה עד החתונה, וזה לא משהו שממש ידעתי. אבל , לומדים לגשר על הפערים והשוני ש*יהיו בכל מקרה*, אתם לא תהיו מתואמים עד הסוף בשום תחום, גם לא במיניות! מה שחשוב שיש אהבה ורצון לעשות טוב אחד לשני. אז גם אם אני לא מתה על משהו מסויים אני אנסה לזרום, כדי לשמח את בעלי וגם אם הוא לא מתחבר לסגנון מסויים הוא ישתדל להתגמש איתי. מקווה שהובנתי.