היי יקרות,
לרוב אני רק קוראת מהצד, אבל היום מרגישה צורך לכתוב ויודעת שיש כאן בנות מדהימות שיודעות להקשיב ולקבל.
ברוך ה' בהריון שני אחרי הפלה, לכל אחד מההריונות חיכינו לא מעט, וההריון הזה בא ממש בתור הפתעה משמחת, כשכבר התחלנו כל מיני בירורים רפואיים.
אבל מה- קשה לי.
לא מאמינה שאחרי כל הציפייה הזו אני מתלוננת עלזה🤦♀️
הבחילות הנוראיות, העייפות, כאבי הבטן שכמעט לא מרפים, חוסר החשק לזוז, חוסר היכולת לתפקד בבית, סחרחורות מטורפות עד לנפילה או קרוב מאד לזה..
עובדת בכיתת חינוך מיוחד, לא כיתה מהסוג הקל וצריכה להגיע כל יום לעבודה עם הרבה מרץ וכח, להתמודד עם צרחות ועם אלימות וגם להסתיר את החולשה והבחילות (לא רוצה שיחשבו שאני בהריון) מגיעה הביתה ופשוט זרוקה בספה או במיטה.
בין לבין יש את החששות מהפלה (שקצת נרגעו, ברוך ה' אני בשבוע 10 ועברתי את השבוע שעברתי בו הפלה) מידי פעם כתמים וכבר בילינו ערב אחד במיון
אני מנסה לחשוב- מאיפה לוקחים את הכח? מאיפה מצליחים לקום כל בוקר ולשרוד את היום כשהרצון הוא רק לישון (עד ללידה
)? איך שורדים ככה עוד שבעה חודשים?
ועוד יותר גם מאשימה את עצמי- חיכית כל כך ועכשיו את מתלוננת?
במיוחד שבעלי הצדיק מנקה, מסדר, מבשל, מפנק ונותן לי לנוח כמה שאני צריכה. מבחינתו אני יכולה לא לעשות כלום כל התקופה הזו.
אני מתוסכלת מחוסר היכולת שלי- הבית שלי כמעט תמיד היה מסודר לחלוטין, נקי, הייתי מכינה כל יום ארוחה ומבשלת המון כל שבת- והיום בקושי מסוגלת להתקרב למטבח והמקסימום שלי הוא בערך הפעלת מכונה.
הכל מידי מבולבל לי (הורמונים ובוודאות התחלה של טפשת). לא יודעת בעצמי למה אני מצפה בכתיבה של הפריקה הזו, חוץ מזה שעושה לי טוב לשתף מישהו (כמעט אף אחד לא יודע על ההריון)
אולי מצפה להזדהות, ואולי לשיתוף ממכן איך שורדים את התקופה הזו..
תודה❤
אולי פספסתי את ההסבר הזה בהודעה הראשונה