תינוק ראשון משני הצדדים.. חמותי קנאית מאוד ולא מצליחה להסתיר שלא אוהבת את זה שאנחנו אצל אמא שלי ואחרי הלידה ממש נתנה תחושה שלבד בבית נסתדר ויהיה לנו טוב. אגואיזם במיטבו (סליחה על הכעס). הנסיך בן 5 חודשים. עוד מעט חוזרת מחופשת לידה ואמא שלי תוכל לשמור עליו כמה חודשים.
אז מה הבעיה? שחמותי תפתח עיניים. תקנא. יכאב לה הלב. היא לא תוכל להסתיר את זה ואמא שלי לא עשתה לה כלום. אז כן לצערי אני מפחדת מהעין שלה. מאז שעברנו קרוב לאמא שלי היא לא אהבה את זה ולאמא שלי התחילה תקופה לא קלה מהרבה בחינות.
הרבה פעמים פשוט לא משתפת אותה כשאנחנו אצל אמא שלי והיא כל פעם שואלת את בעלי אם אנחנו אצלה.
מה עושים עם התחושה הזאת? לא רוצה שהעיניים שלה יהיו על אמא שלי כל יום כל עוד היא שומרת על התינוק. היא אישה שמאוד לא שמחה בחלקה למרות שברוך ה' לא חסר כלום אבל תמיד תעשה השוואות.
חושבת לפנות להתייעצות עם רב.. איך הייתן מתייחסות לזה??
אז מה הבעיה? שחמותי תפתח עיניים. תקנא. יכאב לה הלב. היא לא תוכל להסתיר את זה ואמא שלי לא עשתה לה כלום. אז כן לצערי אני מפחדת מהעין שלה. מאז שעברנו קרוב לאמא שלי היא לא אהבה את זה ולאמא שלי התחילה תקופה לא קלה מהרבה בחינות.
הרבה פעמים פשוט לא משתפת אותה כשאנחנו אצל אמא שלי והיא כל פעם שואלת את בעלי אם אנחנו אצלה.
מה עושים עם התחושה הזאת? לא רוצה שהעיניים שלה יהיו על אמא שלי כל יום כל עוד היא שומרת על התינוק. היא אישה שמאוד לא שמחה בחלקה למרות שברוך ה' לא חסר כלום אבל תמיד תעשה השוואות.
חושבת לפנות להתייעצות עם רב.. איך הייתן מתייחסות לזה??
