פורום הריון ולידה (עמוד 2288)

לא יודעת מתי ואם היו לה תסמינים

היא היתה אמורה לדווח למשרד הבריאות על המפגש הזה איתך והם היו אמורים לתת הנחיות.
אם את לא בטוחה שהיא סיפרה להם על זה תתקשרי אליהם.
אם לא ידוע מתי התחילו תסמינים אז את צריכה בידוד.
אם ידוע בוודאות שהתחילו אחרי יום שלישי אז את לא

נשמע שאת צריכה להיות בבידוד.

אם פגשת אותה מעל רבע שעה בטווח זמן הזה, את צריכה להיכנס לבידוד

והיית איתה בארבעה ימים שלפני שהם התחילו את צריכה בידוד.

אם אין לה תסמינים כל מי שהיה לידה שבוע אחורה מביצוע הבדיקה

 

חיבוק ענק ענק ענק!

פשוט נורא למצוא את עצמך בכזאת סיטואציה... הלוואי שתצליחי לאט לאט להתחזק. למצוא בעצמך את התעצומות והכוחות, את היחודיות שלך כאמא, ולסרטט בצורה מושכלת את הקשר עם חמותך בצורה שתשמור עליך רגועה ושלווה❤

לא יודעת מה לומר. רק שאני מקווה שלא תגיעי למצב כזה יותר בחיים. חוויה מטלטלת.

חיבוק
חיבוק
חיבוק.

גם חמותי רצתה מאוד עוד ילדים וציפתה שנכדים יהיו פיצוי אבל הם לא לא משנה מה ואיך תתנהגי וכמה הם יראו אותם. וחבל שהחמיות לא מבינות שהמפסידות הגדולות בסופו של דבר זה הן.
גם אני הייתי בוכה ועצבנית וכועסת אבל היום אני הגעתי למצב של השלמה.
אני עושה מה שנוח לי ולמשפחה שלי ואם היא עצובה ומאוכזבת אני גם מבינה שמותר לה וזו עבודה שלה עם עצמה ולא התפקיד שלי או של הנכדים לספק לה את החוסר שהיא מרגישה.
לקח לי כמה שנים להגיע לזה בעיקר מהפחד לפגוע בבעלי אבל היום גם הוא מבין שיש גבול ואי אפשר לנסוע לשבת שלימה אם אישתו בסופו של דבר בוכה בחדר כל השבת ולא יכולה להרגיש לרגע נוח.
אני רק מוסיפה שמעבר לגבולות אני ממש שומרת ומשקיעה כדי שהיחסים ישארו "טובים " מתראים קבוע באמצע השבוע ואם יש אפשרות אז יותר מפעם אחת.

זה שלה, לא שלך
תשמרי על עצמך, יולדת
תשמרי על הגבולות של האמהות שלך
של הזוגיות שלך
של הבית שלך
היא תצטרך להתמודד עם עצמה, עם המציאות
שהחיים שלך ושלכם הם לא החיים שלה.
זה כואב, מאוד מאוד כואב בשבילה
כן, יכול להיות שהיא מקנאת
קנאה עמוקה צורבת
וזה שואב אתכם כמשפחה להיענות לצרכים שלה.
אבל אני נוטה להאמין שאם לא תפרידי עכשיו,
זה רק יסתבך בהמשך.
יסתבך זוגית והורית ונפשית...
עדיף קודם כל להתארגן כמשפחה, להרגיש את הגבולות
ואז להצליח לעמוד כמשפחה ברורה מול העוצמות הרגשיות של חמותך.
אולי בינתיים היא גם תעכל...
ובטוח שבינתיים לך יהיו יותר כוחות פיזיים ונפשיים לשרוד לינה אצלה.


כתבת כל כך יפה וכנה...

עם עצמך? עזרה חיצונית? שיחות עם הבעל? עם הזמן כשהיית בטוחה יותר באמהות שלך? מנסה לחשוב על איך להשלים עם עצמי ולהשתחרר מזה

להבין שזה לא קשור אלינו או למה שאנחנו עושים וצריך מאוד להבין ולרחם ולא לכעוס ולא לקחת ללב. לא כל אמא מסוגלת להבין שכשהבן מתחתן היא צריכה להפרד ובמיוחד אמא שרצתה עוד ילדים ורצתה וציפתה שהנכדים יפצו על החוסר כי באיזשהו מקום זה תסכול שלא נגמר להרגיש שאנחנו נותנים ומתפשרים מעבר ליכולת ומהצד השני כלום לא מספיק או למה שנעשה .
היעוץ בעיקר נתן לנו את הבטחון שגבולות ברורים זה דבר חיובי. לא נעים לומר שאנחנו דומרים על גבולות עם ההורים כמו עם ילדים גבולות מאוד נוקשים אבל אני באמת רואה שגם להם זה נותן איזושהי מנוחת הנפש

וואו ממש עולה לי תחושות רצח שאני קוראת אותך
מצטערת שאני לא הולכת להיות נחמדה אבל ממש לא חושבת שאת צריכה לסלוח על זה בשום צורה ואני לא הייתי מתקרבת אליה בשנה הקרובה גם לא לכמה שעות בטח לא לשינה ובעלך צריך חתיכת ניעור רציני
אמא
אלוקים
גררררררררר

וואי מליון חיבוקים לך!!

שלך כמו עכשיו (חוץ מהקטע של רצח חחח יותר בקטע של עצבים !!!)
אמאלההה למה לא לקחת אותו והלכת לעזאזל משם !?!?!
די די די חיבוק

זה הזמן לכבד את עצמך ואת רגשותייך
חיבוקים 💕

נקרע לי הלב! לשתיים!!!!!!!!!!!!
אוף!!!!! חמה זה דבר מעצבן!
באלי שתבואי אלי ואני יפצה אותך ואפנק אותך! אמלה.

אני לא מכירה את חמותך, אבל יש אנשים שצריך להגיד להם בפירוש מה הבעיה עם מה שהם עושים. איפה בעלך?
באופן כללי, בלי להכיר את המערכת הזוגית שלכם, בן הזוג צריך לעשות את המלחמות מול המשפחה שלו. הוא צריך להגן עליך מפני מה שצריך במשפחה שלו.

אני אישית חושבת שזה ממש סבבה לא לסלוח לה. היא עשתה דברים שלא ייעשו (שבוע וחצי אחרי הלידה? לקחת את התינוק בלי לבקש (ובאמת לבקש ולשמוע את התשובה??) ? נשמע לי ממש ממש לא לעניין, ואני לא חושבת שאת צריכה לסלוח לה כל כך מהר.

אם את יכולה, ויותר טוב - אם בעלך יכול, תדברו איתה. תסבירו לה, מה שנקרא ברחל בתך הקטנה, שלא עושים דברים כאלה. בשום פנים ואופן.
וכן, זה יכול לעלות בפגיעה בקשר שלכם אליה, מצד שני, הבריאות שלך יותר חשובה.

את לא חייבת להשאר לישון אצלה. בטח שלא עכשיו.

מותר לל לנוח. מותר לך להבריא. לעשות את מה שטוב לך כרגע.
כשתתחזקי, יהיה מה לדבר על לחזור לישון אצלם, למשל.

עם הזמן הבין שטעה

אולי בתור פריקה ולהוציא את המוגלה והרגשות האלה החוצה לדבר עם משהי שתעזור לך לפרוק את זה...

את כל כך חזקה וגיבורה!!!!!!
מחבקת אותך מרחוק

איזה באסה זה!
איזה באסה שאנשים שקרובים לנו פוגעים בנו ככה.
ועוד אישה אחרי לידה- זה השלב שהכי צריכים להיות עדינים.
ידרה יודעת שזה לא הזמן לעיצות-
אבל תני לבעלך להיות אחראי על הקשר ועל ההגבלות.
תגידי לו את הכללים והחוקים שלך.
והוא זה שיעבחר אותם הלאה לאימו.
את לא צריכה לעמוד מולה.
את לא צריכה להיות בסיטואציה הזו.
שוב חיבוק גדול❤️

וואי וואי, אין מילים...
מאחלת לך להשתקם ולעבד, את החוויה הזאת ולצאת מהבור הזה...

שנתת לי נקודות לשים לב אליהם כשאהיה חמות (עוד כמה שנים, אבל זה יגיע בעז"ה).
אני בטבעי מאוד ביקורתית, וגם מביעה את דעתי לפעמים בלי לחשוב, אמאלה, כמה אצטרך להיזהר... מקווה לזכור אותך...

גם אם בסופו של דבר הוא לא יימסר, העיקר שהוצאת את המטען!! השלילי הזה. הזמן עושה את שלו , ה׳ נתן לנו מתנה נפלאה שזו שכחה .. תסבירי לבעל על הצורך שלך בלהתרחק בינתיים, זאת זכותך המלאה.

מה שאת מתארת נשמע באמת קשה, ממש חוויה נוראית וכואבת.
תקופה ראשונה אחרי לידה גם ככה הכל כל כך רגיש, ולחוות כזו חוויה אחרי הלידה זה קשה וכואב.
וזה הכי הגיוני בעולם שעוד יהיה לך קשה לראות אותה, ובטח לישון אצלה…


בסוף הדברים שכתבת, את שואלת - איך משחררים? איך מתמודדים עם התחושות האלו?
אז יש פה כאלו שכתבו שאת לא צריכה לשחרר, ואת פשוט לא צריכה להתקרב אליה.
ומצד אחד זה באמת נכון. היא ממש לא היתה בסדר כלפייך, לא ראתה אותך, לא התייחסה לקושי שלך, פגעה בך, וכל זה שבוע וחצי אחרי לידה.
אבל השאלה היא, מה זה יעשה לך אם תישארי בכעס הזה? האם זה יהיה נכון לך? לזוגיות שלך?
ויכול להיות שזה עוד לא הזמן לנסות לרפא, יכול להיות שצריך עוד זמן לתת לרגשות הכואבים קצת להיחלש, להתמלא ברגשות טובים יותר ממקורות אחרים, ובינתיים להתרחק.
אבל אם את מרגישה שאת רוצה ומסוגלת להתמודד עם מה שהיה שם, ולנסות לחשוב איך תוכלי לראות אותה שוב בלי מטען של כל כך הרבה כעס, אז אני חושבת שזה אפשרי.
ואני יכולה להרחיב יותר, אבל רק אם את באמת רוצה ומסוגלת לשמוע.
ואם לא, זה באמת בסדר גמור, והכי מובן בעולם...

יש בי משהו שלא רוצה לסלוח ולהתנהג כאילו הכול בסדר. כי ברגע האמת שהייתי צריכה תמיכה קיבלתי אנוכיות וחוסר רגישות. רוצה לסלוח בשביל עצמי בעיקר אבל ממש לא להיות החברה הכי טובה של חמותי. להמשחך לכבד אותה בלב נקי אבל לא מעבר וגם לא לשכוח או לשקר לעצמי שהכול נעשה ממחשבה עליי כי זה לא היה ככה

את כותבת שאת רוצה להמשיך לכבד אותה בלב נקי.
אבל את לא רוצה שזה יהיה מתוך שקר. את לא רוצה לשקר לעצמך ולהגיד שהכל היה מתוך מחשבה עלייך. את יודעת שזה לא, שזה היה מתוך חוסר רגישות, ודווקא כשהיית הכי זקוקה לתמיכה. ולכן קשה לך לסלוח על זה. את לא רוצה לשכוח כאילו לא היה כלום.
וכל מה שאת כותבת מובן כל כך. ולגמרי אמיתי.
ולסלוח מתוך שקר שאנחנו משקרים לעצמנו, זה באמת לא דבר נכון, וזה גם לא יעזור. כי סליחה אמיתית היא ברגש, ועל רגשות אי אפשר לשקר.

ומצד שני, את כן רוצה לסלוח. בשביל עצמך. בשביל שתוכלי להמשיך לבוא לשם בלב נקי יותר.
והשאלה היא - איך עושים את זה?

אז אני קודם אגיד שבאמת מעולם לא עמדתי בניסיון כזה. ומה שאני כותבת זה מתוך מחשבות והתנסויות שהיו לי בחיים, אבל יכול להיות שזה לא יתאים כי באמת לא חוויתי חוויה בסדר גודל כזה. אבל מנסה בכל זאת…

אני חושבת שקודם כל חשוב לברר למה את רוצה להרגיש אחרת. כתבת שאת רוצה לסלוח בשביל עצמך. אולי תנסי לדייק את זה יותר? למה את רוצה את זה? מה תרוויחי מזה? (את לא צריכה לענות פה, אני מתכוונת שתבררי לעצמך)
כשלי קשה לעשות משהו, אבל אני מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות, עוזר לי לברר גם למה זה רצון ה' שאני אעשה את זה. את יכולה גם לנסות לענות על זה - למה ה' רוצה שתשני את היחס שלך? שתסלחי?

אחרי הבירור הזה, אפשר לנסות לדייק לאן את רוצה להגיע. לנסות לדמיין איך זה יראה כשתצליחי להירגע מהכעס ולסלוח.
כתבת שאת לא מחפשת להיות החברה הכי טובה שלה, אבל את כן רוצה לכבד אותה בלב נקי. מה זה אומר? איך זה יראה בפועל? איך את מדמיינת את הביקור שלכם אצלה כשאת מגיעה לשם בלב נקי?

עכשיו כשברור יותר לאן את רוצה להגיע ולמה זה חשוב לך, אפשר להתחיל לחשוב על מה יעזור לך להגיע לשם.
וכשמגיעים לפה, צריך לזכור שזה תהליך. מה שאת רוצה בשכל לא יתיישב מיד על הלב. וזה בסדר. זו העשייה שלנו בעולם, וזה לא אמור לבוא ברגע.
אבל כן אפשר לחשוב מה יעזור. ולאט לאט, צעד צעד, להצליח לשנות.

אני יכולה לכתוב לך מה היה יכול לעזור לי. אולי זה יעזור לך, ואולי יהיו לך רעיונות אחרים משלך.
אני אכתוב לך מה עוזר לי כשקשה לי עם התנהגות של מישהו אחר, כשברור לי שהוא נוהג לא בסדר ובחוסר רגישות, ואני לא יכולה לדון אותו לכף זכות שבעצם הוא רוצה בטובתי.
מה שעוזר לי זה לנסות להפוך את המבט שלי, ממבט של כעס למבוט של רחמים. אני מנסה לזכור שכשאדם מתנהג באופן שהוא פוגע באחרים, זה תמיד בא מתוך חולשה שלו.
נכון שאנחנו מצפים מאנשים לעבוד על עצמם, ולתקן את החולשות שלהם. אבל גם אני יודעת שלי יש חולשות, ויש זמנים שאני פוגעת באחרים בגלל החולשה שלי, ואני לא הייתי רוצה שישפטו אותי רק על פי החולשה שלי, וגם הייתי רוצה שיצליחו לסלוח לי ולקבל אותי למרות החולשות שלי.
ולכן כשאני נפגעת ממישהו אחר, אני משתדלת לקבל את זה שאלו החולשות שלו, שזה המקום שלא מתוקן אצלו. אולי הוא מודע לזה ומנסה לתקן ואולי לא, אבל זה כבר עניין שלו ועבודת המידות שלו. אבל אני משתדלת להסתכל על האדם בכללותו, ולזכור שיש בו עוד צדדים חוץ מהצד הזה. לזהות ולחפש איפה הוא כן טוב, ולנסות להתמקד במחשבה שלי בזה. לא כדי לטייח את מה שהיה לא נעים, אלא מתוך בחירה לראות את מה שהיה בתור הצד החלש שלו, ולזהות שיש בו גם טוב.
וגם עוזר לי לזכור שאת הסיטואציה שאני חוויתי, הייתי צריכה לחוות, כי הקב"ה כיוון כך את הדברים, שהנפילה של האדם השני תגרום לפגיעה דווקא בי. וזה ניסיון גם בשבילי. זה עוד מסע שאני צריכה לעבור, כדי שאני אלמד פה משהו.

ויש אפשרות ללכת עוד לעומק ולברר אם מה שעשו לי קיים גם בי באיזשהו אופן. כמו שכתוב - 'כל הפוסל- במומו פוסל'. אם מה שעשו לי כל כך הפריע לי, אולי זה בא ללמד אותי שזה קיים גם בי.
אני אוהבת לברר את זה על ידי 'היפוכים' (על פי שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי).
אני מנסחת משפט שמתאר מה מפריע לי במה שהשני עשה - למה הוא לא בסדר. למשל - 'הוא לא מתייחס לרגשות שלי'.
ואז אני כותבת היפוכים למשפט, ומנסה למצוא מתי הם נכונים -
'אני לא מתייחסת לרגשות שלו/של אחרים' (זה ההיפוך שגורם לי להסתכל מה הטעות שלו מביאה אותי ללמוד שאני צריכה לתקן בעצמי. ההיפוכים האחרים פותחים את המחשבה בכיוונים אחרים)
'הוא כן מתייחס לרגשות שלי' (אני מנסה להיזכר מתי זה כן קורה, ומגלה שבעצם במקומות אחרים זה כן קורה)
'אני לא מתייחסת לרגשות שלי' (אולי הוא לא מתייחס כי גם אני לא יודעת להתייחס לרגשות שלי מספיק?)

הרבה פעמים הבירור הזה עוזר לי לראות אחרת את הסיטואציה, גם ללמוד ממנה משהו על עצמי, וגם כשאני מבינה איפה הפגם שלו קיים גם בי (גם אם לא באותה מידה ולא באותה עוצמה) יש בי יותר אמפתיה לשני שגם נפל וטעה בזה.

מקווה שהדברים יצליחו לעזור לך…
בהצלחה!

התחברתי מאוד להפוך כעס לרחמים
ולהבין שבכל אדם יש נק' חולשה
וגם אני לא הייתי רוצה שיסתכלו עליי רק דרך הנק האלו
ולחפש את הנק הטובות, ולא מתוך טיוח.

לגבי ה'פוסל במומו פוסל'- זה כמובן מאוד נכון לפעמים
אבל לפעמים גם ממש לא
אנחנו יכולים לזהות משהו לא נכון ולא בסדר
גם מבלי שזה קיים בנו
אם אתן דוגמא קיצונית:
אם אני פוסלת את התנהגותו של פושע שרצח
זה אומר שגם אני קצת רוצחת?
כמובן שלא
זה רק אומר שאני יודעת להבחין בין טוב לרע
לזהות משהו שהוא רע ולהתרחק ממנו, לסלוד מהרע זה חשוב

ולפותחת- לפעמים הרגש בכוונה לא מרפה
והשאר עדיין כעס
כי אנחנו לא מספיק בטוחים שנגע להגן על עצמנו לפעם הבאה
הכעס עוזר לנו לזכור את הפגיעה
ולשמור על עצמנו שלא תחזור על עצמה
כמובן שעדיף לפתח בטחון אמיתי
שלא מתבסס על כעס
בטחון ממקום שדואג לקיום שלי
יודע להציב לאחר גבולות לא לפגוע בי
אבל עד שלא מפתחים את זה
הכעס הוא גם מנגנון הגנה

לגבי 'הפוסל- במומו פוסל' - אני ממש מסכימה עם מה שכתבת.
בהחלט צריך להיות מקום של פסילת התנהגות לא טובה, גם כשאדם הוא לגמרי מתוקן.
אבל אני חושבת שככל שההתנהגות של האחר יותר מעוררת בי כעס ורגשות שליליים כלפיו, זה אומר שיש לי גם מה להסתכל על עצמי בנקודה הזו. ובאופן כללי כשקורה משהו שיותר קרוב אלי, יש יותר סיכוי שהוא בא ללמד אותי משהו על עצמי.
אבל זה בהחלט לא בא להגיד שמי שסולד מהרע זה מעיד על משהו לא מתוקן אצלו. ובהחלט יש לזה מקום וחשיבות בכל מקרה.

כל מציאות שמגיעה לפתחי יש לה תפקיד ומסר
לפעמים הלימוד הוא גם לדעת להגן על עצמי
אם מתעורר כעס מאוד גדול
לפעמים הכעס הוא באמת על עצמי
על המקום שהירשה את הפגיעה
שהיה חלש ולא שם גבול
ואז, צריך קבלה עצמית והבנה
ולפתח בטחון פנימי ביכולת שלי לשים גבול
לא ממקום של כעס

אתן מדהימות והייתי צריכה את כל ההבנה וההכלה שנתתן. בתקופה הזו קיבלתי שיעור לחיים. מה לעשות ומה לא. איך להתנהג לאישה אחרי לידה ואיך לא. אני לא מבינה אנשים שחושבים ששניה אחרי לידה אפשר לקחת את התינוק מפה לשם ולשחק איתו כאילו הוא צעצוע וכאילו האמא לא רלוונטית בכלל. עשתה את שלה ועכשיו שתיתן לנו להנות ממנו כי "לה יש אותו תמיד".
תינוק אצל האישה 9 חודשים בגוף.. חלק ממנה. גדל ומתפתח וביחד הם עוברים כל כך הרבה.. ויש אנשים ששוכחים שגם אחרי שהוא יוצא ממנה הוא חלק בלתי נפרד ועדיין הנפש והגוף צריכים את הקרבה כדי להתאושש מהשינוי העצום שפתאום הוא לא אצלה בבטן מוגן וקרוב.

למדתי הרבה בתקופה הזאת ואני יודעת שאצטרך שיחות כדי להתאושש ולעכל. הלוואי שבעזרת ה' מהמקום שלי שכבר אהיה חזקה אוכל לחזק ולתמוך ביולדות אחרות בסביבה שלי. והלוואי שעם הכלות העתידיות שיהיו לי אדע איך להתנהג.

שוב תודה לכולן

בדיוק כמו חמותי
חושבת רק על הצרכים שלה , לא על אף אחד מסביב
זה נוראי אנשים כאלה
שולחת לך חיבוק חם יקרה
אני פשוט למדתי להתרחק ולהבין שיש לה בעיה נפשית לא קלה

הגיע הזמן להתגבר על האופי הביישני ולהפסיק לרצות.

תתפסי את האיש שלך לשיחה, ואם יש צורך תערבי איש מקצוע, ותגידי לו שזה לא תקין ושיעמוד מאחורייך.

את לא חייבת לה שום דבר ושום הסברים.

כשתפסיקי לחשוש ממה שהיא תחשוב עליך, את תעשי את מה שנכון לך כאמא. ומה שנכון עבורך זה מה שנכון לילד שלך.

היא סבתא, ועם כל הכבוד, שתשב בצד.
זה לא עניינך שהיא לא מרגישה סבתא.
וזהו היא קיבלה את מנת סבתא גדולה ומוקדמת, עכשיו את לא חייבת לה כלום (וגם קודם לכן לא היית חייבת לה). גם אם היא חושבת ככה...

תדאגי לעצמך, ואל תתעסקי עכשיו במה היא תחשוב עליך.
תלמדי להכיר את עצמך כאבא, את הילד שלך, את הצרכים שלו, ואל תוותרי עליהם בגלל מישהו כזה או אחר. שיגיד ויחשוב מה שהוא רוצה...

שיחה עם האיש שלך דחוף.

שולחת לך חיבוק חזק!

ויקירתי. תחשבי על הנפש שלך לפני הכל.

לפני ה-כ-ל.

 

הצטמררתי. ממש.

 

את הילד שלי זה הציל!!!!!

זה יקר. אבל שווה כל שקל!!!

בסופר פארם יש על זה לפעמים הנחה

המלצתי פה להרבה חברות

חבל שאין לי אחוזים אצלם

 

המעלה הגדולה של השמן שהוא לא שומני. ויש לו ריח נעים.

מומלץ אחרי המקלחת לא לנגב בחוזקה את הגוף אלא בטיפופים קטנים

ומיד כשמוציאים מהמקלחת למרוח את הקרם.

צריך להיזהר שהשמן לא יכנס לעיניים כי זה שורף. 

 

כיום הוא בן 5, ובליעה"ר, כל עוד אני מקפידה על מריחת הקרם בצורה סדירה אין זכר לאטופיק!!!!

וכמובן חפיפת הראש ושטיפת הגוף רק בשמן באופן קבוע.

בד'כ ( לא תמיד) אטופיק זה גם קשור לתזונה.. 
לאו דווקא חלב אבל אולי משהו אחר.. 

זאת האגודה הישראלית לילדים עם אטופיק דרמטיטיס.

יש להם הרבה ידע והמלצות מדוייקות לטיפול.

אבל נשמע שהמנהלת מהממת.


אצלנו מאוד עוזר הטרמה של מי נמצא היום.
המנהלת משתדלת לעדכן מי תהיה עם הקבוצה, ואז עצם זה שאני אומרת לו "היום זלדה תהיה" גם אם לשנינו אין מושג מי זו זלדה, נותן לו בטחון שאמא יודעת מה קורה ומי איתו.

בשבועות האחרונים היו לנו מלאאאא מחליפות לצערי, בשבועיים היו יומיים של המטפלת הקבועה
וממש ראיתי את ההבדל בין ימים שכן ידעתי להגיד לו מי נמצאת, לימים שלא..

הוא בן שנתיים וחצי.

שהיום תהיה מישהי אחרת שקוראים לה ****.
אבל, המטפלת שלה מהיישוב, ויש לה גם ילד במעון. ופגשנו אותם בכניסה... אז זה הרס הכל.. כי היא מבחינתה רצה אליה ואמרה לי בי...
ואז כשהבינה שהמטפלת הולכת. וגם אני לא נשארת התחילה לצרוח... 😭

מבאס.

חמודה המנהלת ש מדווחת לך.
העיקר שהיא רגועה כרגע

אני שאלתי את המנהלת איך היא..ו יש לי שם קצת פרוטקציות במעון..🙈אז המנהלת תמיד עונה לי כשאני שואלת אותה...

לק"י

גם לבת השלוש שלנו יותר קשה השנה.
וזה קשה....

היא לא כלכך שמחה...

מקווה שזה יעבור

בהצלחה גם לך

לא משנה מה אני עושה היא בוכה בטירוף ביום שמהטפלץ הקבועה לא נמצאת....
מכינה מראש, אומרת רק בכניסה למעון, לא אומרת בכלל....
אוף... מבאס לי..
מילא זאת הייתה מחליפה קבועה.. אבל כל פעם מישהי אחרת...

גם המטפלת שלה לא מגיעה בימי חמישי

וחשבתי לעצמי מעניין איך היא תחזור...

 

בהצלחה. זה קשה להן כי הם מתבייתים על מטפלת אוהבים בטרוף ולא רוצים אף אחת אחרת...

אבל מכניסה לעצמי שטוב לה והיא בסדר ומקסימום מתקשרת לוודא (שהיא עושה הצגה ממש טובה בבוקר)

וזה באמת משמח שטוב לה עם המטפלת הרגילה..

בס״ד

מבינה אותך ממש ממש....

הראשון לשניה. יש ביניהם קשר מהמם ומקרב. הוא עוזר לה מחבק אותה קיבל אותה בבגרות מסוימת עם פחות רגרסיה.
חיכינו בערך בגלל אותם סיבות הכל לטובה לאט לאט בלי לחץ זה יבוא בעזרת ה'

קרש מאוד חזק יש לנו!!
בהצלחה רבה ובשורות טובות

לא כולן סביבך בהריון, אני בטוחה, אבל ההשתוקקות שלך גורמת לעיניים לראות אצל כולם מה שחסר אצלך.
אחרי גלולות לגוף לוקח זמן להסתגל...
ולגבי ההאשמה לבעלך-
זה פשוט ממש נגע בי. ההחלטה על המניעה הייתה של שניכם, עובדה שהמשכת עם הגלולות. אני חושבת שבעלך נהג בחכמה אבל לא במחשבה. בסופו של דבר הוא רק רצה לדאוג לכם לעניין הכלכלי (כותבת את זה כי אנחנו ממש בדיבור על כך, אני רוצה להפסיק מניעה ובעלי נגד, אני עכשיו במסע הסברה שלא נקלטים מייד כשמסיימים גלולות, ושיש עוד תשעה חודשי הריון.)

אני חושבת שהלחץ שלך מעצמך,
מהחברה,
הכיס שלך על בעלך,
ועל עצמך,
רק אוכל אותך.
תזכרי שבסוף הכל מאת ה', וזה שאת מקבלת מחזור זה ממש מעודד🤗
בעז''ה שלא תראי עוד מחזורים בתשעת החודשים הקרובים💕

ממש ממש תודה על המילים ועל התגובה!
ואמן❤️
מאחלת לך שבעז״ה העניינים יסתדרו להם אצלכם בקרוב..

אני ואחותי 11 שנים הבדל
ואנחנו חברות ממש קרובות..
אז אל תחששי מזה.
ישועה בקרוב!!

עם הפרשים דיי משוגעים, ואנחנו החברים הכי טובים האחד של השני.
הכל בסדר ❤

אבל את הקשר הכי טוב יש לי עם אחותי שגדולה ממני ב3 שנים, ועם אחותי שקטנה ממני ב 8 שנים... אין לך מה לדאוג לזה בכלל! בע"ה הם יאהבו אחד את השני ויהיה להם קשר מצוין!

כל כך חשוב לי הגיבוש והקרבה בין הילדים. תודה על התגובה❤️

וגם במשפחה של בעלי שכשיש אחים צפופים יש גם מריבות אינסופיות, זה ממש קשה. כשהם גדלים זה לאט לאט מתאזן אבל זה לא בהכרח כזה ורוד ואוטופי..
כולם יכולים לתהות.לעצמם עד מחר למה אתם לא בהריון, מוזמנים לתחוב את אפם לעציץ הסמוך..
בעיניי שיקול כלכלי זה מאד חשוב, זה יכול למנוע לחץ משמעותי ומועקה ועוני.
בסופו של דבר גם בעלך הוא הורה ויש לו דעה לא פחות חשובה משלך על תכנון המשפחה..
מאחלת לך הריון קל ובריא בקרוב ממש

לבעלי יש אח שצעיר ממנו ב 4 שנים ומעלה

והם קשורים ממש. עד היום

ולעומת זאת אח עם שנתיים הפרש וזה לא אותו דבר

ואנחנו בקשר מעולה. שהיה קטן היה הבייבי שלי. עכשיו חבר שלי...

מישהי זוכרת?

טוב חזיות... - הריון ולידה

תרגישי טוב יקרה

אני מתכוונת הכל גם תלמוד תורה גם כולל גם האנשים.

תקוע- יישוב מעורב דתיים וחילונים.
הישיבה מוגדרת כחסידית ברוח הרב שטיינזלץ.

יצהר- יישוב דתי
יש שתי ישיבות-
הישיבה של הרב גינצבורג- 'עוד יוסף חי' יותר פאנטית כזאת.
העשיבה של הרב דודקביץ (לא זוכרת את שמה) ממה שאני יודעת ישיבה מאוד מאוד רצינית ולמדנית.

לגבי מוסדות חינוך אני לא יודעת...

לא בטוחה שדייקתי בפרטים, מוזמנות לתקן ולדייק אותי

תקוע נראה לי פחות תורני ויותר ממלכתי כזה...

מחילה על הקיטלוגים...

ויצהר מאד תורני מלא במוסדות חינוך תורניים וחלקם חסידיים

מבחינת אופי התושבים ביצהר רק דתיים ובתקוע מעורב .
בשניהם זה תלמודי תורה וישיבות חסידיות אבל כל אחת באופי שונה(רב אחר שמתווה את הדרך)
תקוע יותר קרובה לירושלים ויצהר לדעתי יותר קרוב למרכז
תקוע זה מקום ענק יש מלא גבעות ועד כמה שידוע לי כל שכונה שם זה משהו אחר לגמרי.
אם את שואלת בשביל לעבור לאחד מהמקומות האלו הייתי עושה לעצמי רשימה של מה חשוב לי איזה קו של ישיבה/תלמוד תורה אני מחפשת.
איזה סביבה אני רוצה וכו.. והולכת לראות ומדברת עם אנשים שגרים במקומות האלו..
בהצלחה

ראש אחר
אווירה אחרת
תפיסה אחרת
רבנים אחרים.

קודם כל- תקוע ישוב הרבה יותר גדול. משהו כמו פי 5 מיצהר מבחינת מספר משפחות.

לגבי הישיבות- את הישיבה בתקוע אני פחות מכירה, נראה לי טיפה פחות תורנית וביצהר יש את עוד יוסף- שהיא בגדול יותר בסגנון של חבר'ה מהגבעות ורועה ישראל (הרב דודי) שהיא ישיבה בסגנון חסידי אבל רצינית מאוד. שתיהן יחסית קטנות.

לגבי ת"ת לא מכירה כ"כ ביצהר בטוח יש משהו תורני לגבי תקוע אני לא יודעת אבל יש מצב שיש גם.

סגנון- יצהר יישוב תורני בהגדרה, תקוע מעורב דתיים ממגוון סוגים וגם חילונים

יש בית ספר תורני ביישוב ליד. ויש תלמוד תורה כמועדונית אחרי צהריים..

יצהר ישוב תורני. יש פה תלמוד תורה לבנים ובית ספר בנות שנפתח לא מזמן ברוח חסידית..
בכללי אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות לך..
לגבי תקוע אני יודעת שזה יישוב מעורב ומאוד פתוח לא מכירה מעבר לזה

אבל לא תמיד מי שלא מכיר מקרוב ידע לזהות ולהבין את כ-ל ההבדלים... ואני לא מדברת על ההבדלים בין היישובים הספציפיים האלו אלא בכללי בין גוונים שונים במגזר, בכל מגזר.

ביצהר - כמו שאמרו לך יישוב תורני.
מחוייבות הלכתית מוחלטת לכל גדרי ההלכה, גם בתחומי צניעות, בלבוש, בהפרדה וכו..

בתקוע- ישוב מעורב דתיים וחילוניים והאווירה הדתית בסגנון פתוח ו"מתחבר" - יש הרבה דעות מסביב ל"איך אני מתחבר/ת להלכה" והרבה וריאציות של בחירות שונות של אנשים על מה להקפיד יותר ועל מה פחות, רמת כיסוי ראש משתנה, סגנונות שונים בין מכנס רחב לחצאית וכל הרצף, רמת הקפדה על הפרדה בין המינים משתנה וכן הלאה..

הבדל שמיים וארץ !!

האמת שיצהר זה יותר דגש על הדוסיות ויישוב הארץ בעייני ותקוע זה יותר על המיוחדות וביטוי עצמי כזה

יש לי חברים בשני המקומות...

עדיף לך להגדיר מה את מחפשת ולפי זה לשאול ,
אומרים שלא משווים בין ילדים אז אולי גם בין יישובים

אני חושבת שיש כאן התעניינות בשני מקומות, ורצון לשמוע על הסגנון, לא השוואה של מה יותר טוב מה פחות טוב.
להבדיל בצעירותי שהלכתי לבדוק אולפנות-
בדקתי 3 אולפנות ממש ממש שונות, לא כי השוותי מה יותר טוב, אלא כדי לדעת מה הסגנון שלהן

חושבת שכאן זה גם אותו עניין, כי ברור כשמש שהמקומות שונים לגמרי(והגיוני שאף אחד מהם לא יתאים לפותחת בסופו של דבר)

בעוד שיצהר היא ימנית ארדקורד.(גם אם יש פער בין הרב גינזבורג לרב דודקביץ' שניהם ימניים לאנשי ארץ ישראל...)

תמיד יתנו לך לצאת בהרגשה שמשהו לא תקין...
ממליצה לך לסנן את מה שאומרים לך, אבל לא לפסול הכל, כי בסוף יש להם גם ידע שיכול לעזור לך.
לגבי המשקל- אם באמת העליה לא מספיקה אז כדאי לטפל בזה.
ולגבי חיסונים- תמיד כדאי להחליט מראש מה את רוצה בביקור הנוכחי בטיפת חלב. כן חיסון, לא חיסון, איזה חיסון. כי אם את החלטית אז בסוף יבינו שאין מה ''לשכנע''.

בחודש הראשון הייתי שם כל יומיים
זה ממש הוציא אותי מדעתי כל העקומות (המאוד עקומות!) האלו
הרגשתי שאני צריכה הפוגה
נעלמתי לשלושה שבועות
צריך לקחת אותם בערבון מאוד מוגבל
בדיוק גם אני הייתי היום וקיבלנו את החיסון של חודש (היא בת חודשיים)

ושמים מגנים דמיוניים על האוזניים.

לשמוע, ולא להכניס. זה הכל.

וצריך לעשות רענון דחוף לכל האחיות

שיבינו שההפחדות והאשמות כבר לא עובדות

 

חיבוק לך יקרה!

בעזרת השם הם יגדלו ותשבעי מהם רק נחת ושמחה!

נראים יפה עברו מידה בבגדים לקטנההץ יש אפילו קצת לחיים כולם מחמיאים שנראים נהדר לתאומים
ניפצה לי את כל הבלון

האמת שאני הלכתי מראש לאחות שאני יודעת שהיא לא מהמלחיצות.
הבת שלי יחסית קטנה, וגם נולדה קטנה...

ממליצה לך למצוא אחות יותר רגועה.
ותכל'ס-
את אמא שלהם ויודעת הכי טוב אם הם בסדר😌
(ו... איך שלושה חודשים????? זוכרת כאילו השנייה ילדת🙈 הזמן טסס)

כן הזמן טס מתוקים שהם כרגע שוקלים 4200
והוא 4400 בני שלושה חודשים
נולדו 2.700 2.900 לי היה נשמע הגיוני

נראה לי משהו כמו 150 גר' לשבוע. זה המינימום.
אבל אולי אני טועה. שווה לברר...

21 גר ליום

אתם קומפקטיים במשפחה?
אצלנו כולם נמוכים ורזים, הזהירו אותי מראש שילחיצו אותי בנוגע לגודל...
כל הווצאפ של המשפחה המורחבת מלא בסיפורי טיפת חלב על הגודל הקטן...

אם אתם לא גדולים במיוחד ממש אין מה להילחץ.
אם אתם דווקא כן גדולים, אז רק תעקבי לראות שהם ממשיכים לגדול( אם לא אז בעתיד תצטרכי לבדוק הורמונים. כרגע אם הם אוכלים כמו שצריך אז הכל בסדר...)

נראה לי שאמורים להכפיל את משקלם עד לגיל חצי שנה, אז הם לגמרי בדרך.
ויש גישה שאומרת שצריך מינימום 150 גרם בשבוע, גם לפי זה הם די בסדר כי יורדים קצת אחרי הלידה...
הכול טוב, תינוקות הם לא רובוטים שצריכים להיות בדיוק לפי הספר.

אנחנו אכן קומפקטיים חח לא אני ולא בעלי מידי גבוהים אחים שלי ממש גבוהים וגם של בעלי אבל שתינו יצאנו הכי פחות הילדים שלי לא גבוהים ויש אחד שהייתי איתו במעקב אנדו עבר את הכל ויצא תקין אין מה לעשות זה הוא מקווה שיגבהה בבר מצוה חח.
סתם מלחיצים וכל פעם מתרגשת מחדש פשוט אצלהם הרגשתי שהם בסדר ונראים טוב..
הייתי גאה בעצמי שההנקה עובדת סבבה.
התאכזבתי ...

כמה שבועות עבר מהלידה? 12?
תורידי שבועיים שלוקח לתינוק לחזור למשקל לידה
10 שבועות × 150גר לשבוע= 1500
התינוק שלך נולד 2900 ועכשיו 4400
זה בדיוק 1500 שהיה אמור לעלות
אז קחי את כל השטויות
ושימי במקום ששמים שטויות
*פח*
שמחתי לעזור

תודה רבה
אז הקטנה כנראה קצת פחות נולדה 2900 ועכשיי שוקלת 4400

גם שלי נולדה 2900 עכשיו בגיל חודשיים 3575
היא באמת עלתה קצת פחות מ 150 גר לשבוע
אבל לא צריך ליפול מהכסא
רק לעקוב שיש מספיק מניקות ביממה, חיתולים רטובים
ואיך אמרה לי פעם רופאת ילדים
מה הם רוצים? תראי כמה היא עירנית, מתקשרת חיונית פעילה- הכל בסדר.

לעקומה יש קצוות- אחרת היא לא עקומה

עירנית מאד אוכלת כל שעה וחצי מלא טיטולים
מבחינת זה ממש רגועה באמת לא להתייחס

גם הקטן התחיל להצטרף אליה אבל רק במנגינה עוד לא במילים

הורסתתתת!!! מה זה

בלי עין הרע!

יואו איזו מתוקה!!

גיל מתוק כ"כ!!

מתיקותתת

אנחנו ממש מתפעלים מהדיבור שלה.
היא כבר מדברת שוטף ממש כמו בת 2.5.

מבאס שעוד לא הסתדר לך..
אמרתי לך שלי לקח גם דיי הרבה זמן, אבל איחור של חודשיים זנ באמת משמעותי.
קבעת תור לרופאת נשים?

עכשיו קצת בעייתי לי לקבוע.. לא יוצא לי.. זה פשוט קצת מלחיץ אותי האמת

אני ממש מקווה שתהיה לך כאן עצה לרפואה ❤

לי הרופאה אמרה שעד חצי שנה זה תקין שהוא עושה בעיות אחכ עדיף לטפל

אני לא אוהבת את הקיצוניות שלה, אבל בהחלט אפשר לקחת את הרוח הכללית משם. לעשות סבבים של אוכל-פעילות-שינה כל 3-4 שעות, ובערב הפעילות היא מקלחת וטקס שינה. כל שינוי שתכניסי עכשיו יהיה קשה לבת שלך לקבל, אבל אם את תתמידי ותהיי בטוחב שזה מה שטוב ונכון לך ולה זה בסוף יצליח.
בהצלחה!

לא חייב להפריד אכילה משינה לעניות דעתי...

למרות שלדעת הלוחשת לתינוקות כן להפריד

7:00 השכמה כולנו קמים (יש גם גדולים בבית)
הנקה קצרצרה.
טיול בעגלה פיזור למסגרות. (התחלתי ללכת ברגל להיכנס לכושר)
8:30 ארוחת פירות מרוסקים, לפעמים גם טחינה וכד'
זמן משחק על הרצפה, כל פעם כמה משחקים אחרים, אני בסידורים מול המחשב וכד'
כשממצה אני מרימה לידיים ועדיין נותנת משחק ביד או שמה שירים ושרה גם...
9:30 החתלה, הנקה ו-לישון...
11:30 גג 12:00 הוא קם,
אני מכינה צהריים שמה לידי בעגלה,
נותנת לו ביד לפעמים גזר מקולף לנשוך להנאתו או תפוח שלם או עגבניה טיפה ללקק ולמצוץ

12:30 הנקה
משחק בשטיח מחכה לאחים הגדולים שיבואן לבדר אותו...
14:00 ארוחת צהריים מביאה לו לרןב מהאוכל שלנו עד שמסיימים לאכול לפנות להתאפס
15:00 הנקה בספה לפעמים תוך כדי שיעורי בית
לרוב הוא נרדם לשעה. אני מתפרקת על הספה..
17:00 עוד הנקה קטנה
18:30 ארוחת ערב , מקלחות לכולם תוך כדי גם לקטני, 20:00 הנקה ולישון...

כמה שאלות, בלילה הוא קם לאכול? כמה פעמים? היא יונק? פשוט מנסה להבין... אפשר גם באישי אם יותר נוח.

נגיד ב2-3 ואז קצת לפני 6 שזה כבר סוג של בוקר (בעלי יוצא בשעה הזאת...)

לפעמים הוא ישן טיפה יותר מאוחר ואז מפנק אותי וקם רק ב4 נגיד ובבוקר ב7.

רק יונק ברוך ה' ולוקח בקבוק שאוב שזה די חדש במעון

בכללי מרגע שהתחיל לאכול בכמות סידרתי לו בוקר צהריים וערב
בוקר- פירות מרוסק
צהריים מה שאנחנו אוכלים בעיקר ירקות ובשרי
ערב- מה שאנחנו אם זה חביתה וכד' או דייסת קווקאר זריזה שאני מכינה רק לו.
בין לבין הנקות אבל אני לא מניקה כל שניה כמו בעבר... בדרך כלל יונק צפוף סביב אחרצ שעות 4-7

אם אפשר לדעת

כי שלי בן  5 חודשים וקצת ...

זה מתאים יותר לילד שאוכל מוצקים כבר מבחינת סדר היום...

זה הבדל גדול בין 5 ל8 חודשים

מתי התחלת לתת לו פירות/ ירקות/ מוצקים?

אם לא אכפת לך לענות..

הענין הוא שהילד ממש לא הסתפק ב"טעימה" ורצה עוד ועוד...

אז בערך מגיל חצי שנה הוא אוכל בבוקר שני פירות מרוסקים (נגיד בננה / תפוח / אגס / אבוקדו)
ומרק ירקות בערב (אני מכינה פעם ביומיים מרק ושומרת ליום השני מרק ירקות / כתום או ירקות של קוסקוס)

לאחרונה הוספתי גם צהריים כי אני חוזרת ממוטטת מהעבודה והוא ממש רוצה לאכול אין לי כוחות להניק אפילו

את בטח מאכילה אותו, נכון? או שהוא אוכל לבד?

כי לפעמים להאכיל פירות/ ירקות מרוסקים זה קשה יותר מלהניק, לא?

 

מה זה צהרים? מה שאתם אוכלים?

 

הענין הוא שהוא לא כל כך עולה במשקל (יונק) אז המליצו לתת לו כבר פירות וירקות...

אז התחלתי לתת לו ירקות מהאוכל שאנחנו אוכלים (בטטה/ גזר/ תפו"א) והוא ממש אהב.

 

ואצלי להפך- אין לי סבלנות להאכיל אוכל טחון. מעדיפה להניק כבר וזהו..

 

 

אבל כן זה לוקח זמן, אבל הוא ממש שבע אחרי ארוחה כזאת ואחרי הנקה למרות שיש לי הרבה חלב ברוך ה' הוא פחות שבע...

צהריים זה מרק כלשהו או עוף / קציצות עם אורז, מרק קוסקוס עם קוסקוס, שאריות משבת...

אם הוא לא עולה במשקל מומלץ להוסיף לאוכל שומנים בריאים כמו שמן זית, אבוקדו, טחינה (הולך מעולה עם פירות)

בערב לפעמים אני גם נותנת חביתה מקושקשת אבל זה לא הכי טעים לו...

בעת מצוקה של חוסר זמן לבישולים- אני מבשלת בסיר תפו"א בטטה בצל קישוא מקולפים אבל שלמים.

מרסקת חצי היום (ריסוק במזלג..) וחצי משאירה שלם ומרסקת למחר

וממש לא אוכלת ארוחות שלמות, לט אוהבת פיאות מרוסקים, עושה טובה שאוכלת קצת מרק...

וזה די מתיש...

אולי אני נסה באמת לעשות את זה יותר מסודר וזה ישפיע שתישן יותר ברצף🤷‍♀️

אבל יכול לעזור... תנסי

אצלי למשל המוצקים בבוקר ואחרי זה הנקה טובה גורמים לו לישון שנת בוקר ממש טובה כזאת

זמן קצר אחרי שנרדמת וזה יכול לחזור על עצמו כמה פעמים כל לילה.
למישהי קרה? יכול להיות רפלוקס סמוי?
אשמח לעזרתכן!

איך היא נרדמת? בהנקה?
כי הרבה פעמים הם מחפשים את מה שנרדמו איתו כדי לעבור למצב שינה עמוק יותר.
אם היא רגילה להירדם בהנקה / נדנוד בעגלה / על הידיים - היא מחפשת את התנאים הללו. אם כך, יכול להיות שכדאי ללמד אותה הירדמות עצמאית.

הארת לי נקודה חשובה!
יש לך המלצות לשיטות הרדמה אחרות?
כרגע נרדם בעיקר בהנקה..

דווקא אני לא דוגמא... רק לקטנה עשיתי "סדנת חינוך" להירדמות עצמאית. כשכבר צמחו לי קרניים מההשכבה שלה.
את יכולה לגגל "הירדמות עצמאית". המליצו כאן כמה פעמים על הספר 'לישון בלי לבכות'.
הרעיון הוא לתת לו להירדם לבד, אפשר עם חפץ מעבר כמו מוצץ או שמיכה. ואם יש הנקה קודם - יונק בסלון, באור, ומנתקת אותו לפני שהוא נרדם, ורק אז נכנס למיטה.

השיטה שדיברה אלי, זה היה בגיל שנה וקצת: הכנסתי אותה למיטה שלה, ונשארתי ליד, חיבקתי אותה וליטפתי ונישקתי בלי להוציא, עד שנרדמה. ביום הראשון זה לקח שעתיים, אח"כ זה פחת לאט לאט, אחרי שבועיים כבר נשכבה מעצמה מיד כשהכנסתי אותה למיטה. והעיקר - החגיגות בלילה נגמרו כבר ביום השני!

תודה!
נשמע שצריך לחכות קצת..

אתמול עשיתי ככה, החזקתי לה ידיים והיא צרחה וליטפתי אותה ובסוף נרדמה

החלטתי שעכשיו אני משקיעה ב"סדנת חינוך" שתיקח שבועיים, וכל ערב 4 שעות
ככה מלכתחילה באתי בגישה שזה מה שצריך לקרות...

אבל אני פשוט אובדת עצות כשהיא מתעוררת בבכי פתאומי, לא יודעת למה היא בוכה 😢

2 שיניים, מב יכול להיות? זה נראה כמו חלום או משהו...

בס״ד

חיבוק על הדבר היקר שאת מפסידה 😔
ובהצלחה בהכנות של השיעור... הלוואי וזה לפחות יסב לך סיפוק!

❤️

איך אני מבינה אותך, 

ונשלחתי כבר מערך ועכשיו מסיימת מצגת. אני אלופה ממש. אחרי כל השבוע הקשוח הזה.

איזה ייסורים
אין לי מילים
אין לי מילים
יש תקופות של הסתר כזה שככ כואב
רק להוריד את הראש מתחת לכל עד שיעבור
אין לנו הבנה
ממש כואב לי לקרוא אותך
♥️

מובן לגמרי התיסכול, ככ קשה מה שעברת.

אבל תדעי לך שתמיד שהכל שחור ולא מובן אז באה הישועה

ה' אוהב אותך לא עשית שום דבר!

מתפלל עבורך שתתחזקי ותרגישי טוב, לא פשוט אחרי חוויה כזו.

מותר לך לבכות זה לגיטימי לחלוטין ואפילו עוזר להירגע, תנוחי תרגישי תחוי את הרגע ,מותר לך,

תעשי מקלחת ולכי לישון

מחר תקומי ליום יותר טוב בעזרת השם

וככ מחכה שתבשרי שאת בהריון

חיבוק

כל כך כואב

זה באמת מאוד קשה

מתפללת בשבילך שה' ישלח לך כוחות,ושיתהפך הכל לטוב

 

ואל תשכחי אותנו כשיהיה טוב

איזה נסיון גדול את עוברת..
המילים שלך ממש כואבות ❤
אני מקווה שהכל יעבור בשלום, שתגיעי למקום רגוע ומאושר בחיים בקרוב!
מחזקת אותך כמה שאפשר..

כמה את עוברת!
אבל אני בטוחה שה' שומע אותך, ה' איתך בדרך הקשה הזו
הלואי ותרגישי את זה! הלואי שתאמיני שמגיע לך טוב והוא יגיע בקרוב בעז"ה!
שולחת חיבוק ענק ענק!

שולחת לך מלא כוחות!! את חזקה וגיבורה!! ❤

גם בתוך הפוסט הכואב הזה נדהמתי מהחיוביות שבך. על הכוחות לנסות לקום על הרגליים בשמחה בתוך מציאות לא פשוטה. כל כך לא ברור למה עכשיו עוד כאב. נסתרות דרכי ה'. בע"ה שתחת כל הייסורים שאת עוברת תזכי לשמוח שמחה אמיתית וגדולה בקרוב!!

אני בוכה איתך..
זוכרת שגיליתי גם על שאריות ואיזה הלם זה להבין שזה לא מאחורייך ומרגישים שהכל "עוד תקוע"

מקווה ממש שיהיה מאחורייך ובקרוב הריון תקין וידיים מלאות.. 🙏🙏🙏

בס״ד

כואב ושורף. 😢
מתחברת לכאב שלך ממש.
מתוך איזשהו כאב מאד גדול (ומאד אחר) שפוקד אותנו בתקופה האחרונה.

מתפללת עלייך.
שולחת לך כוחות.
שולחת לך אהבה, המון אהבה.

אנחנו כולנו איתך. הלוואי ואת מרגישה את החיבוק הגדול הזה מאיתנו, ומתמלאת קצת כוח ותקווה. ❤️

מקווה שאת מצליחה להרגיש את האהבה של כולן פה אלייך....❤️❤️❤️❤️

שולחת לך כוחות....

אל ייאוש נשמה!
זו תקופה קשה והיא תעבור אל תדאגי.
בסוף החיוך של התינוק שלך יהיה שווה את כל הדרך הארוכה והמייגעת הזאת.
אין צל של ספק שעברת טראומה קשה והרגשות שלך מאוד מובנות. בעזרת השם תזכי לניסים ונפלאות.

לא מחכה לשלב הזה🙄

בס״ד

תודה יקרות...

@בת 30
@בוקר אור
@מק"ר

תספרי לנו על בתי הספר ונעזור לך להחליט....

ואני יכולה להגיד לך מנסיון שאפילו שיש הרגשה שזו החלטה גורלית שהיא בידיים שלנו הסופו של דבר הקב"ה מכוון את ההורים בדיוק למקום שהילד צריך ללמוד בו.

אבל תגידי לילדון שלא יספר לכולם...
בגיל הזה לכי תדעי מה הוא יפלוט ליד החברים שלו

בעזה בקלות ובידיים מלאות🤗❤️

היריון תקין ובריא

בשעה טובה

 

אז לצפות לזה שזה יתגשם?

את רוצה שזה יתגשם?

אם זה מה שיהיה אני בטוח אשמח.
אבל לא הייתי מתפללת על זה, קצת מלחיץ מידי....😏

אם ככה, לא אתפלל על זה בשבילך 🙈
גם כי לא רוצה להפעיל על עצמי בכוונה את הסגולה של "נענה תחילה".

אבל שיבואו אחת אחת...🙂
וגם עוד בנים יתקבלו בשמחה...

שלי בירך אותי בהריון עם תאומים

החלק הראשון התקיים ברוך השם החלק השני יחכה עוד קצת

ממש מסר חמים, איזה כיף!

סיפרתי שאני בתחילתו של הריון אחרי הרבה שנים יחסית.
ואחד הילדים בגיל יסודי אמר לי שיש לו שאלה לשאול אבל אולי זה יצער אותי.... האם אני יכולה להיות עוד בהריון?


ממש הצטמררתי. והתלבטתי מה לענות. אמרתי שלפעמים זה לוקח זמן. אבל בעז"ה זה עוד יכול לקרות...

אבל כל השנים לא שאל על זה, לפחות לא ככה... בצורה ישירה ורגישה

שבועיים לפני שהבן שלי נולד, הבנות דברו ביניהן, אחת אמרה ''אם זה בן נקרא לו x''
השניה אמרה ''נקרא לו y''
השלישית אמרה ''אז נקרא לו x y''
ואמא שלהן ישבה ועשתה פרצוף תמים ולא גילתה להן שזה בול השם שכבר בערך החלטנו עליו...ואכן זה שמו.

אני בחודש רביעי, הילדים עוד לא יודעים. בן השלוש אומר לי: אמא, תקני לנו תינוקת...

חשוב לדעת שבהריון צריך לאכול טוב.

ואני לא מתכוונת לארוחת בוקר וזהו.

צריך תמרים אגוזים בנוסף לארוחה

פירות ירקות ומאכלים המלאים בברזל וויטמינים.

זה היה קורה לי בהריון בימים שלא הייתי אוכלת נורמלי,

המקרה שאת מספרת הוא לגמרי נורמלי, אבל זה פתרון לזמן קצר, כי סוכר תמיד מחזק אבל רק לזמן מועט,

לעומת זאת אם תאכלי ענבים שמלאים בסוכר או תמרים וכדומה זה יקרה לך פחות.

בהצלחה יקירה

קרה לי, גם שהתעלפתי בסוף
זה יכול להיות סוכר, חוסר ברזל, נפח הדם עולה מה שמביא גם לדופק מהיר/לחץ דם
תופעות שקורות בהריון 🙂

פשוט תאכלי טוב, תרבי בשתיית מים, ולנשום אוויר וחמצן מאוד חשוב!!!

אבל אף פעם לא חשבתי בכוון של סוכר. תמיד ייחסתי את זה ללחץ דם נמוך שיורד לי עוד יותר בהריונות. ודווקא כשאני עומדת הרבה . אבל זה בול אותו תחושה

תחושה שאני לא יכולה לעמוד על הרגליים במצב הזה מה שהכי עזר לי זה לשבת על הרצפה עם ברכיים מורמות וראש בין הברכיים זה ממש עזר לי

❤️❤️❤️❤️
היום קצת יותר קשוח לי
בכללי הבחילות קצת החמירות

לי היה דופק מהיר ורעד בגלל לחץ דם,ושיהיה לך רפואה שלמה וידיים מלאות אמן.

בהריון הקודם היה לי קבוע אם אכלתי משהו מתוק בלי לאזן עם פחמימה מורכבת יותר, או לא אכלתי בזמן..
ולא היה לי סכרת הריון..

זה אצלי כל החיים

בתיק. עדיף מריר.
לשכב ולהרים רגלים גם עוזר לי

אם לא הייתי אוכלת כל 3 שעות בול זה היה מתחיל. בהתחלה בקטנה נקודות שחורות מסביב לראייה, אחר כך סחרחורת וכו' אם הייתי מתעלמת כי הייתי עסוקה הייתי מוצאת את עצמי רואה שחור על הרצפה רועדת מחולשה....
הרופאה אמרה אז תאכלי כל שלוש שעות. הפתרון לא היה לי נשמע הגיוני.
הלכתי לרפואה משלימה למוח אחד. ברוך ה' אחרי כמה טיפולים זה עבר ...

למה את משייכת את זה דווקא לסןכר ולא ללחץ דם, להתיישבות, לחולשה וכדו?
נפילת סוכר זה מצב מסכן חיים ומסכן את העובר וצריך להיות במודעות אליו, אבל יש לו תנאים מסוימים כדי שהוא באמת יקרה ( אם אני לא טועה - ערכים של מתחת ל60).
אפשר לדעת את זה רק במצב של בדיקת הסוכר באותו רגע. בכל אופן, אם זה חוזר על עצמו, ממליצה לך לראות רופא...
רק בריאות בע"ה

בארי, איתי.. כאלה

אמיתי ניתאי אליאב
אלו שמות יפים שאני אוהבת

רציתי ממש
ובסוף בחרנו שם דוסלךךךך כולם היו בהלם כי זה הכי לא אנחנו

עברי, טובאל, חבר ,צורי,הוד, שריה, אורי,טוביה, אמיתי, מלאכי, בועז, עובד, ישי, ישועה, אליאב וכו'

אוהבת גם ארי
נריה
טוהר

ומהתנכיים דוד ויוסף הכי יפים😍

רעיונות טובים!
מעבירה לחשיבה עם בעלי

הראל ומתן

ניתאי, ארבל, נטע, ראם, רפאל