פורום הריון ולידה (עמוד 2291)

פחות משבוע מאז הטבילה. יודעת בוודאות שאני מבייצת אתמול-היום, אחרי חיי אישות,

ופתאום דימום. 

כבר חשדתי תקופה ארוכה שיש לי פצע בגלל צריבות חוזרות בזמן תשמיש אבל התור לרופאת נשים עוד רחוק. 

אז מה קורה??? 

היום היה לחץ חריג, יכול להיות שבגלל זה? 

יש לי צרבת שאני כבר מרגישה אותה באוזניים! בחיים לא חשבתי שצרבות זה כזה דבר סיוטי.
אני עם בחילות והקאות כבר כמה ימים והיום הצרבת הזאת. ברמה שלא רק שאני לא מתפקדת אלא שאני לא מסוגלת יותר. פשוט סבל מטורף. חוץ מכדורים נגד בחילות ונגד צרבת יש עוד מה לעשות? בא לי לבכות כמו תינוקת אבל גם לבכות עושה לי רע. 
ואני מתה לשתות קפה ופוחדת להקיא מזה. אוף סיוט

משהי היה לה ויודעת להנחות אותי מה עשתה?

שלום חברות,

אני כבר כמעט לא נמצאת כאן, מידי פעם מתגעגעת ונכנסת קצת לקרוא

אבל בכל זאת כשיש שאלה- טוב שיש אתכן

האמצעי שלנו בן שנתיים וחצי עוד מעט, נפל במוצ"ש נפילה די רצינית

(מעמידה על השידה עם הראש על הריצפה עם פגיעה ברדיאטור בדרך)

היה מלחיץ, אבל ב"ה הוא לא פתח כלום והכל היה נראה בסדר...

בבוקר הוא אמר לי אמא כואב לי הראש, אבל חוץ מזה הכל היה כרגיל, לא היו סימנים חריגים, בכל זאת אמרתי למטפלת לו שתהיה עירנית..

היום היא אמרה לי שביומיים שלושה האחרונים הוא נופל הרבה, מה שלא היה בעבר.

בבית לא שמתי לב למשהו חריג..

מה אתן אומרות, זה אמור להדאיג אותנו? צריך לבדוק את זה?

ממש מתלבטת מה לעשות.

מאתמול אני עם כאבי ראש וכאבים בבטן העליונה שבאים והולכים, גם הבחילות שלא עזבו אותי משבוע שבע ממש חזקות(נראה לי שאני פשוט עוצרת את עצמי ולכן לא מקיאה) קצת חלשה יותר ומתלבטת אם יש פה חשש לרעלת וצריך להבדק או שזה בסדר.

כי א' זה ממש בגלים אני יכולה לתפקד לגמרי ופתאום דקה או שתיים שממש מתפתלת , הכאב ראש טורדני וחזק אבל  גם לא כל הזמן לרב מתעמם ב' עברתי בלילה חוויה מאד מסעירה ומטלטלת וחוששת שאולי זה מזה אז לא צריך לבדוק וג' אני בבידוד אומנם קיבלתי תשובה פעמים תשובה שלילית אבל יודעת שאני לא מסוגלת להיות נון סטופ עם מסיכה חייבת מדי פעם לנשום ואז להחזיר אחרת מקיאה בלי הפסקה ועל סף עלפון אז מעדיפה לא לצאת בכלל בכלל בכלל אבל מתחיל להלחיץ אותי...

אז אם תוכלו לומר לי את דעתכן ומישהי יכולה לתאר יותר את הסיפטומים של רעלת אשמח ממש 

תודה אהובות

כאבי בטן

וכאבי ראש שבאים והולכים

תקין?

היי ,

מחפשת ספר טוב שידריך אותי..

אני ממש בהתחלה (שבוע 6) הריון אחרי טיפולים

ממש אשמח להמלצות

אז נראה לי שנעשיתי חירשת,

אחד התאומים שלנו בכיין כאמור כתבתי מס' הודעות על זה שהוא פולט דיי הרבה (ועדיין לא ממש בטוחים מה לעשות בנידון),

אבל בחייאת, איך מתרגלים לכ"כ הרבה בכי במשך שעות? ועוד של שניים?

בחיי שתאומים זה מאתגר אבל בגלל שאני בבידוד אז לא יצאנו איתם לטיול וכל היום היה בבית, גם לא היו ביקורים או עזרה ולכן היום נמרח כמו מסטיק. הם היו עירניים ונודניקים, ולא מספיק שהפעלנו, שרנו, הרמנו על הידיים מלא, הנחנו אותם על טטרה בספה לידינו הבכיין לא הפסיק, גם לא עזר נענוע בעריסה ובעגלה, גם ליקצ'יק היה פתרון שהחזיק ל5 שניות בערך.

ואז התאום הבכיין מדביק את אחיו שלומד ממנו ורואה איך הוא כל היום מקבל יחס ונמצא על הידיים וגם הוא מתחיל לבכות.

גם הוא נהיה נודניק ותלותי בימים האחרונים.

את שניהם כל פעם ששמים בעריסה מתחילים לבכות.

אנחנו (אני ובעלי שעובד מהבית) מתזזים בין שניהם מ2 בצהריים לערך והכוחות נגמרים,

מיותר לציין שאתה לא מגיע לכלום בבית אבל ימים כאלו גורמים לך להרגיש שהזמן נמתח כמו מסטיק ונצח ולא עובר.

בעשר בלילה מרגישה כמו 3 לפנות בוקר....

אני מרגישה שהפעלתי אותם המון, נתתי תשומת לב, החזקתי על הידיים, שרתי ושיחקתי וזה חוץ מהחתלות והאכלות אבל הידיים והגב עומדים לנשור לי מהמקום ומרגיש שכל זה לא מספיק כי הם עירניים ודורשים.

אני גם לא יודעת, מה אסור בכלל שיבכו בגיל הזה וכל פעם לקפוץ אליהם ולהרים?

אנחנו נותנים המון חום וכל הזמן סביבם אבל שניים זה קורע וגם- מפחדת שיתרגלו וישגעו אותנו.

אוף,

טעטע-

זה קשה.

אז הבטחתי שאחזור לספר מה היה... הסיפור הזה חתיכת אווטינג בשבילי.. אבל מרגישה שזה סיפור שצריך להיספר... (נראה לי אני מחליפה שם משתמש אחרי זה...חחח)

אז ככה, למי שזוכרת, ביום שלישי שעבר באמצע הלילה פתחתי שרשור לגבי חום אחרי לידה. הייתי 5 ימים אחרי לידה והיה לי 37.8, לא משהו רציני, אבל תהייתי אם מדאיג אחרי לידה. לאחר כל העצות שלכן כאן יצרתי קשר בבוקר עם רופאת משפחה שהפנתה לבדיקת קורונה (רק כדי לוודא שזה לא זה..!) ואמירה שאם החום עולה מעל 38 לטוס למיון. 
באותו יום בבוקר השארנו את האחות הגדולה (בת ה3) בבית כי השתעלה, אבל התייעצנו עם רופאת ילדים שאמרה לעשות לה אינהצליה ולשלוח. ואני, אישה 5 ימים אחרי לידה, לא מתנגדת כשאומרים שאפשר לשלוח....בעלי הקפיץ את הקטנה, ואני יצאתי לעשות בדיקה. חלשה ועם קצת שיעולים- אבל באמת באמת באמת שלא חשבתי שיש סיכוי שזה זה. 
ב1 בלילה קמתי לקטנציק, הצצתי באפלקציה ו.... לא נשמתי. חיובית לקורונה. מהההההההההההההה? כמובן שהערתי את בעלי....היינו בהלם. שלחנו מלא הודעות לכל מי שהיה לו השלכה לגבי זה..ואחרי שקצת בכיתי והתפקרתי ניסנו לחשוב לגבי ה-שאלה. מה עושים עם הברית. אפשר למול? אם הוא חיובי? ואם הוא שלילי? ואם הוא ידבק אחרי הברית? ומי ימול? ואיך? ואיפה? 
ב3 ומשהו העייפות הכניעה ונרדמנו...

את יום חמישי 'בילנו' כל היום בטלפונים. אני באינספור טלפונים והודעות מכל מיני חברות, נשים בשכונה, משפחה - שרק רוצים לברר איך לעזור ומה צריך, ובעלי - עם כל מיני רבנים ומוהלים לגבי הברית. 
ב'ה הגענו לאנשים מדהימים שממש עזרו לנו , בתוכם הרב בן שלמה ממודיעין והרב אודי רט ממכון פועה. שניהם קישרו אותנו לרבנים גדולים שעזרו לנו להגיע לפסיקה- אם התינוק שלילי- מלים אותו בזמנו. ברגע שהייתה הפסיקה, בעלי רץ איתו לבדיקת קורונה, סיפר את המצב וקיבל מעטפה של 'דחוף!' מתוך תקווה שתהיה תשובה עד הבוקר. 
באותו ערב קיבלנו מספר של מוהל שגר בערד שעבר קורונה ויכול להגיע למול, וסיכמנו איתו שאם תהיה תשובה שלילית - הוא יגיע למול. 
בלילה קמתי בערך פעם בשעה ...אין תשובה...אין תשובה..מסתבר שהערתי את בעלי באמצע הלילה ואמרתי לו שהקטן חיובי...ואז נזכרתי שחלמתי את זה....בקיצור, הבנתן. 
7 בבוקר אין עדיין תשובה. הייתי על קוצים...ניסתי להתקשר למוקד מכבי, סגור בשעות כאלה... לא ידענו מה נעשה אם לא תהיה תשובה. 
7:13 נכנסתי שוב- הוא שלילייייייייייייייי!!! חסדי ה'. 
בזריזות, הודעה למוהל שמאשר הגעה,יגיע ב12.
עדכנו משפחה וקצת חברים. 
ואמרנו שאם רוצים, אפשר להגיע להסתכל מהחניה (אנחנו קומה 3). אחד השכנים לקח על עצמו לארגן לנו מניין בחוץ, והם גם קפצו לקנות רוגלכים וסידרו שולחן בחוץ . 
אנחנו התחלנו לסדר את הבית....תחשבו על בית של אישה אחרי לידה....
חברה דפקה על הדלת והשאירה בלוני הליום מהממים
חברה אחרת (מהממת!) הביאה לנו חלות, פשטידה, סלט ועוגה- שתהיה לנו סעודת מצווה אחרי הברית! 
ובשעה 12 אנחנו מצצים מהחלון וקולטים בערך 30 איש- שפשוט הגיעו! התחילו לשיר בחוץ שירים.... היה פשוט מדהים!! לא ציפנו לזה בכלל בכלל. חברות שלי מהעבודה הגיעו, משפחה (מי שלא בבידוד)... במקביל היה זום פתוח כמובן. 
אחרי כמה דקות קלטנו את כמות האנשים בחוץ.. ובאמת לא רצינו שמישהו יחלה בגלל הברית..אז בעלי הודה (בצעקות... מלמעלה למטה) לכל מי שהגיע וביקש שחלק ילכו..היה לנו מאוד לא נעים לבקש, אבל איך בעלי אמר אחרי הברית 
"זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים"- הכי חשוב- חיים. 

הייתה ברית מרגשת מאוד, הזוי שזה היה רק אנחנו והמוהל (וגיס יקר שחלה ובדק נוגדנים שבא להיות הסנדק). 
אבל ב'ה שזכינו להכניס את בננו בבריתו של אברהם אבינו- בזמנו!

בשמחות!!
 

הי,

בשבוע 30 עוד רגע, עד עכשיו הרגשתי תנועות עובר יחסית קבועים ופתאום היום מהבוקר אני מרגישה אותם ממש חזק ונמוך משמעותית ממה שהיה קודם. נראה לכן שזה נורמלי? 

ועוד שאלה למנוסות פה, השבוע התחיל ממש לכאוב ולגרד לי החזה, ברמה שאני בלי לשים לב גירדתי עד מצב של דימום... יש מה לעשות עם זה? ממש סובלת פה...