יודעת שהעצות והשיתופים שיהיו פה לא יחליפו את הרפואה, ואני בעז"ה מחכה לתור לרופאת נשים, אבל עד שהוא יגיע...
אז מה הסיפור שלי?
מחזור מסודר מאוד, בין 26 ל29 יום. אף פעם לא מאחר, בדר"כ מקדים בטווח שכתבתי. מודעות מאוד לתופעות שלפני, מתי הן מגיעות (אמנם ממשיכה להיות מופתעת לעיתים), מתי ביוץ ומה התופעות שלו.
ב"ה זכיתי לחוש ולהקשיב לגוף.
ולכן קצת מבולבלת ממה שקורה לגוף שלי בארבעה חודשים האחרונים.
מי שעוקבת יודעת שאני נשואה כבר שנה ומנסים להיקלט כבר מההתחלה. בלי מניעה.
ופתאום אחרי שמונה חודשים שמנסים המחזור מאחר, שמחה וששון, סוף סוף הגיע ההריון המיוחל. אבל התחילו דימומים. בדיקת הריון ביתית הראתה פס דק. הלכנו להיבדק, פחדתי שמשהו לא תקין - מי הכיר אז את המושג הידוע לשמצה הריון כימי? 
- ובאמת הרופא אמר שכנראה הייתה הפריה אבל היא לא שרדה. טוב, זה סימן טוב מאוד! שמחנו על הטוב והמשכנו בניסיונות. (אוסיף שבמחזור יצא גוש גדול ולא נורמלי שהנחתי שהיה ההפרייה עצמה).
חודש אחר כך, שבוע אחרי הביוץ בחילות ועייפות, שמחתי מאוד, ראיתי את זה כסימן מבשר טובות. אחרי כמה ימים הגיעו דימומים קלים שנמשכו 4-5 ימים. שוב בדיקה עם פס דק והפעם גם בטא, ערך 17. הפעם לא רצתי להיבדק, חבל על הזמן וגם ככה אין מה לעשות. מצפה ומתפללת, מחפשת ונאחזת בכל סיפור הריון שהתחיל עם דימומים. עד היום ה33 שהמחזור הגיע. טוב, בכי, עצב, וממשיכים לנסות.
אותו סיפור מתרחש גם בחודש הבא רק עם סימפטומים יותר מורגשים (בחילות והקאות, עייפות, כאבי רחם, כאבי גב תחתון - דברים שלא אופיינים את חוויית טרום וסתית שלי). הפעם כבר הייתי יותר מתונה, לא פירשתי כסימנים טובים. בעיקר התפללתי וקיוויתי שלא יכול להיות פעם שלישית ברציפות (יש צירוף מקרים ויש חלאס...). והחלק הכי מעורר חשד שהעלה בי תקוות היה שלא היו לי הפרשות חומות כמו לפני מחזור. ביום ה29 הגיע המחזור (שהפעם זה לא איחור) בפתאומיות, בלי התראת הפרשות מוקדמת. עשיתי בדיקה ביתית, פס חלש. לא הלכתי לעשות בטא, ושוב יצא גוש גדול.
ועכשיו, חודש רביעי - שוב תסמינים קטנים, קצת יותר מתונים, ואני פחות לחוצה על זה, לא אכפת לי אם יהיה משהו נוסף או לא, גם ככה סופו ליפול אם יש בעיה רפואית כלשהי (ברור שבסתר עוד יש קול חרישי שמקווה שלא...), ועד שנבדוק - אני מרפה לגמרי. ובכלל חשבתי שפספסנו את הביוץ הפעם.
אז למי שהגיעה עד לכאן - קודם כל תודה!! 
ועכשיו אני שואלת - האם זה אמיתי או רק דמיונות ומחשבות? כל הסימפטומים האלה... קשה לי להאמין שזה רק פסיכולוגי (אני מקיאה, יש לי פצעים בפנים), אלו דברים ממשיים ממש. ובכל זאת תוהה לעצמי.
יכול להיות ששמונה חודשים לא נקלטים ואז ארבעה חודשים ברציפות כן? נשמע לי מוזר!
אשמח לשמוע ממי שיש לה משהו נחמד ומעודד להגיד, שיתוף דומה או עצה כלשהי.
תודה לכן אהובות, כיף שיש את הפורום - ללמוד ולשתף!
חושבת עליך
- ובאמת הרופא אמר שכנראה הייתה הפריה אבל היא לא שרדה. טוב, זה סימן טוב מאוד! שמחנו על הטוב והמשכנו בניסיונות. (אוסיף שבמחזור יצא גוש גדול ולא נורמלי שהנחתי שהיה ההפרייה עצמה). 
אבל שני הגדולים אהבו מאם/אוונט
