זה לא כלכך קשור לפורום, אבל רק פה יש בעיקר נשים.
אני מניחה שאני ממש לא לבד בבעיה הזאת אז אולי נשים יותר ותיקות פה יוכלו ליעץ לי...
העניין הוא שכבר כמה שנים שהחשק ליחסים עם בעלי ירד מאוד.
זה לא שאנחנו רבים הרבה או שהתרחקנו רגשית, פשוט מרגיש לי באיזשהו מקום כמו התבגרות כזאת, שזה כבר לא כלכך מעניין אותי.
לא הייתי פעם ככה. זה קרה עם השנים. בגלל שזה ממש מעיק על בעלי ואני ממש מבינה אותו, אני רוצה לטפל בזה. למרות שלא מרגיש לי שיש פה איזשהו פתרון.
גם כשאנחנו ביחד אני לא תמיד נהנית מזה, לפעמים נמאס לי באמצע ואני מכריחה את עצמי להמשיך כי זה לא פייר כלפי בעלי. אבל אז אני מרגישה רע ממש עם עצמי. זה מבחיל אותי. למרות שבעלי ממש לא מכריח אותי, אני מכריחה את עצמי כשאני רואה כמה קשה לו.
יש לציין ששמתי לב שבאופן כללי אני מתעניינת יותר בדברים רוחניים ופחות בדברים גשמיים. (לא לגמרי, אני עדיין בת אדם נורמלית).
למשל פחות קוראת ספרים רומנטיים ויותר ספרים עמוקים יותר, לא צופה בכלל בסרטים. בעלי תמיד היה כזה ומסתבר שאצלו זה ממש לא קשור אחד לשני. משום מה אצלי כן.
בקיצור מבחינתי להיות ביחד אחרי מקווה ועוד איזה פעם אחת בסוף החודש זה מספיק ולבעלי זה ממש לא מספיק. ולבעלי גם מאוד מפריע שהוא מרגיש שרק הוא רוצה בזה, הוא ממש מתוסכל ומרגיש שאני לא אוהבת אותו.
אשמח לעצות מועילות. (ולא לשלוח אותנו ליעוץ זוגי מיני כי זה ממש מביך אותנו)


