לא מסוגלת נפשית, עושה לי רע.
איך עוצרים את האנשים כבר בתחילת הסיפור.
כל מי ששומע שאני מועדת ללידה מוקדמת יישר סיפורי האימה שהוא מכיר ואני לא רוצה לשמוע!
הבו לי עצה איך לעצור את האנשים בלי לפגוע בהם
האם לדעתכן כניסה להריון קשורה לתזונה מאוזנת . ספורט ואיזון הורמונלי?
יש משהי בקהל שחוותה על עצמה דבר כזה?
שאחרי שהתאזנה נקלטה בקלות?
מנסה להקלט. לא מאוזנת הורמונלית למרות שהמחזור דופק ומגיע בין 14 ל-16 יום מהביוץ. נע בין 27-30 יום בערך.
הביוץ מגיע לי גבולי מאוד עם הטבילה. ולא קבוע..פעם יומיים לפני טבילה (שהיו כתמים ופספסתי אותו), פעם יומיים אחרי טבילה. פעם בבוקר של יום הטבילה בקיצור משחק.
תזונה על הפרצוף. אוכלת ממש מעט.
וספורט בכלל לא מניעה את עצמי. כל היום יושבת.
מה אומרות?
עשיתי דיקור ששיבש לי את המערכת עוד יותר. הגיוני ששיבש?
ז"א כמה זמן נחשב להתחלה? (עשיתי בערך 4 חודשים והפסקתי)
ואם לא דיקור מה כן אפשר?
יש מצב שעזבתי בדיוק כשהיה יכול להשתפר.
אבדוק זאת.
ולא זכור לי הקושי שאת כותבת.
נכון.כן מעט מורכב. אבל לא קשה לגוף קשה לנפש קשה לזוגיות.
וכן. אני מודעת לזה שיש לי בעיה עם אוכל. וזה לא אנורקסיה. זה משהו אחר.
אני מטפלת בנושא הזה בצורה מקצועית.
תודה על החיבוק. באמת זה מקום מסובך להיות בו.
וד"א את הילדים שלי ילדתי בעודי בתוך הבעיה. ב"ה.
בהתחלה היה לי קשה להיקלט
היתי רזונת והעלתי נורא במשקל איך שהתחתנתי .
הלכתי לרופאת פוריות שאמרה לי שננסה 3 חודשים תזונה ואם זה לא ילך אז נתחיל הליך.
באמת שנורא שמרתי הורדתי המון מהתפריט הינו עושים הליכות ביחד .
והמון המון המון תפילות
בסוף נקלטתי
אני עם שחלות פולצסטיות אז פשוט הורדתי דברים שמכילים המון הורמונים כמו חלב וכאלה
אבל ללא ספק אם באמת שומרים על תזונה נכונה וכושר זה משפיע
וגם המון תפילות!
בהצלחה
ע"ב ציטרונלה. מפזר ריח לימוני עדין בחדר וממש מונע יתושים.
קנינו בסופר פארם
לא דרוש מרחק/ חלון פתוח. אנחנו בכל אופן אוהבים לאוורר קצת.
ראינו ממש הבדל, הקטנה פשוט לא נעקצת כשאנחנו זוכרים להחליף טבליה...
הנה קישור למוצר דומה, רק הוא על נוזל ציטרונלה-לנו יש אותו דבר, רק בטבליות.
ספירה - green מכשיר חשמלי ומילוי נוזלי להרחקת יתושים מתאים לשימוש עד 45 יום | סופר-פארם
ותקוותי שהחורף יגרש אותם נגוזו
אחרי ממון רב (ותסכול רב) ששילמתי לתעשיית המוצרים נגד יתושים ושום דבר לא עבד ממליצה רק על שני דברים:
כילה (אנחנו עוד בלינה משותפת, זה לא נח, אבל הדבר היחיד שעוזר)
ומטקה שקוטלת אותם שהפכה את המרדף אחריהם לפשוט ביותר ואת החדר שינה לנקי מעקבות כפכפים ודם על הקירות.
ואיתך בזה, ממש קשה לראות אותם עקוצים ככה
אני נאלצת למנוע הריון עכשיו למשהו כמו 4-5 חודשים, מבחינה רפואית.
אם ככה, נראה לי שאקח גלולות ואחבר חפיסות כדי להמנע מלהיות אסורים וכו' וכו'.
הבעיה שאני כבר שבוע וחצי אחרי מחזור, מניחה שביוץ יהיה עוד יומיים...
מישהי יודעת אם במידה ואתחיל היום גלולות, זה יכול למנוע כבר את המחזור הקרוב?
המ.. לפי מה שכתוב בעלון אפשר להתחיל בכל שלב במחזור החודשי - המניעה מתחילה שבוע אחכ. מה שלא ברור לי זה עניין הדימום עצמו 
אוף, לא הצלחתי להשיג תור לרופא שלי, רק לעוד חודש.


אני חושבת שאת צריכה לנצל הזדמנויות. כלומר, אם הוא אומר לך שהוא רוצה לדבר איתך אז תנצלי את זה. גם אם לא בא לך . כי עכשיו את נמנעת ואחרכך זה חוזר בבאסה ובהרגשה של חוסר הקשבה מצדך למרות שהוא באמת היה מוכן לשוחח באותו זמן
אני חושבת גם שנכון לפעמים להגיד - 'אני מוצפת ונורא קשה לי אני ממש צריכה חיבוק עכשיו'.
ולדעתי לא להגיד 'אנחנו רחוקים' כי כשאת מכניסה אותו לתמונה, וגבר תמיד רוצה לדעת שהאשה שמחה כי זה סוג של המהות שלו (ממה שקראתי בספרים), הוא מרגיש שהוא נכשל בתפקיד חייו ,שהוא כה משתדל בו, ונחסם.
אני חושבת שתבקשי ואל תצפי ממנו להבין לבד כי לא תמיד הם יודעים לרדת לדקויות של הנפש. אל תתחשבני איתו על אם הוא הציע את החיבוק או את דרשת אותו. יש לך צורך נפשי עמוק בקרבה לבעלך שירפא את לבך וינחם אותך. אם הוא לא הבין את הצורך תגידי לו אותו.
אפשר להמשיל את זה לחלב שנגמר במקרר. את צריכה חלב בבית ומצפה שהבעל יפתח מקרר ויבין שאין חלב וילך לקנות. סביר להניח שזה לא יקרה אם לא תגידי כי הוא לא שם לב. אז תעירי לתשומת לבו. נכון שכשמדובר בצורך רגשי זה הרבה יותר קשה כי יש מערכת של ציפיות אבל לדעתי המפתח ללב שלך טמון אצלך ולא אצלו. את יודעת מה את צריכה והוא מוכן למלא את משאלות לבך בשמחה. תשתמשי בכלי הזה
משתתפת בצערך על מות חברתך ומקווה שהגל הקשה יעבור במהרה
אבל זה יכול להגיע גם בשעות הזויות כמו 12 בלילה
אמא שלי קיבלה בשעה כזאת ונבדקה בערך ב11 בבוקר
פשוט להיכנס לבדוק כל כמה זמן

לעשות כל אמבטיה טיפה כי הראש שלהם מאוד מאוד עדין. ככה לאט לאט עד שהכל יורד.
אני חיכיתי לגיל חצי שנה לפני שהעזתי...
זה קשה ממש.@פשיטא
מוזר , כשאני לוחצת זה נעלם
פשיטאיצא לי לראות לאחרונה קצת סרטונים מיוטיוב של אקספקטור בחו"ל.
לא מבינה איך יש לילדים אומץ לעמוד מול קהל ולשיר. או להציג כישרון כלשהוא
אני כבר בת 30 ואין בי טיפת אומץ לעמוד מול 10 אשים ולדבר. בטח שלא מול קהל עצום שכזה.
ולא מול שופטים.
לפעמים אפילו מול שכנים.
מהבית מעולם לא היללו או התלהבו אצלנו מכישרון של הילדים. יותר ביקורות עצומות וצחוק או בוז על חלומות שלנו כילדים.
יש מצב שזה תוצאה משם?
משהי היתה במצב שלי ? איך שינית זאת?
לא רוצה שהילדים שלי יגדלו כמוני. נותנת להם ים אהבה ומחמאות ואני רואה שהם שונים ממני.
אבל לפעמים רואה את הגדולה שלי מתביישת לשאול/ לבקש דבר מה מהגננת וכ"ו
משום מה יש בי הרגשה שההתנהלות הזו קשורה בי
יש לכן עיצות חכמות בשבילי? איך עובדים על ביטחון עצמי בעיקר מול אנשים?
חייבת שינוי.
ובשביל הילדים - רוצה ילדים עצמאיים, ולא כאלה שיפחדו ויחששו לדבר.
לא צריכה עצמאות בשמיים , אבל שיהיו עם ביטחון עצמי.
אתן דוגמא על עצמי. שכנה דלת ממול ילדה לפני שבוע וממש חששתי להתקשר ולאחל מזל טוב..כי אולי אני אפריע לה. או שלא יהיה מה לשוחח ויהיה מביך..
כאלה דברים.
מאוד לא רוצה שהילדים שלי יהיו כאלה.
נכון שיש לי המון טאקט.
אבל זה לא .
זה חוסר ביטחון.
להימנע מלפגוש שכנה ברחוב זה כבר לא טאקט. זה בעיה.
אני שואלת.
כי ממה שהבנתי, לגדול במקום שבו לא נתנו לך להרגיש שיש בך משהו.או שהיו 24/7 הערות על איך אתה נראה, מה אתה עושה וכמה אתה לא שווה.כך אתה יוצא לעולם. שאין בך משהו מיוחד ויותר גרוע מזה שאתה לא ככ שווה.
לא בקטע של ללכלך. אלא כך חיינו. זו היתה המציאות.
(אמא שלי באה מרקע חיים מאוד קשה..)
לצערי כל המשפחה שלי יצאה בכיוון הזה.
כולנו למדו מקצועות רציינים וכולן תקועות בעבודות שטותיות
אחי יש לו קול מדהים ושר יפה וממש הרסו לו את החלום. ואמרו לו שזה לא מתאים ולא בן ישיבה ולא ולא ולא...והפסיק עם זה.
נתתי את הדוגמא בשביל שתביני.
בקיצור . ממש לא באה לבכות על העבר כי מה שהיה היה.
רוצה עם הפים קדימה.
ולכן שואלת. איך עובדים על זה? איך משנים בעצמי? את נותי לילד ביטחון עצמי?
כבד לי לדבר על זה בכלל. פליז אל תקשו יותר ותכתבו "תמיד אפשר להאשים" הספיק לי העבר...
ביקשתי רק רעיונות איך לצאת מזה.
אין לי הסברהרעיון שלך מקסים!!!!!!
אתחיל מדבר תורה בשבת! רעיון פגז. אהבתי.
אבל רגע.
שאלה.
מה שאני משדרת בתת מודע עובר לילדים. ז"א אם אמא נמנעת מלהתקשר לאמא של חברה כדי שהחברה תגיע או ביתי תלך לחברה בגלל בושה או חשש שתאמר לא.
זה עובר לילד התחושה הזו. שאמא מתביישת..ומשפיע עליו גם 
לכן רוצה לעבוד גם על עצמי.
ב"ה מתאמצת מאוד לדבר לעצמי ולחזק את עצמי. עצם זה שהתקשרתי לשכנה זו התקדמות..כי בכללי. הייתי מעדיפה להמנע.
התחלתי לצאת איתם לגינה..אבל הבן שלי אומר יש ילדים בגינה. לא רוצה, ויושב ליידי. קשה לי לראות את זה. מרגישה אשמה
, ובשבת היינו אצל חמותי ,ירדה איתם לגינה וסיפרה שהוא לא רוצה לשחק כי יש ילדים.
מרגישה אשמה בזה. כי הוא מרגיש שאני מתביישת, נמנעת ממפגשים עם חברות (לא שהוא יודע ו מבין..אבל בתת מודע מרגיש)
ואולי זה רק פרי דמיוני כי אני כל כך רוצה שיהיו עצמאים ומלאי ביטחון.
מתפללת לבורא עולם על זה כל הזמן!!
זה כל כך בליבי הדבר.
איך מבחינת חברות שלה? את היית זו ששולחת? שמתקשרת להורים של החברות?


צודקת.
אחרי שראיתי ושמעתי איך הוא מתנהג בגינות. החלטתי לצאת הרבה לגינות. שיהיה יותר אנטרקציה עם ילדים
השאלה היא האם ללחוץ אותו לגשת למשחקים ?
או לשחרר ולתת לו לרצות מעצמו?
כשהייתי בגינה הוא ישב ליידי שעה וחצי ולא התייאש. שיחק בעפר. ניסיתי לדבר על ליבו, לא עזר

תודה אין לי הסבר ,בנתיים אני רואה שיש לך הרבה הסברים ותובנות
![]()
בטוחה שיש בך המוןןן גם לעצמך! ![]()
דבר שני, כשאני הייתי צריכה לעבוד על זה פשוט תרגלתי ותרגלתי עד שזה התחיל לזרום (לא בדיוק מול המראה למרות שזה גם עוזר, פשוט היו לי סיטואציות בלתי נמנעות בהן הייתי צריכה להיות בפרונט במסגרת עבודה).
גם אם בהתחלה מתפקשש לא נורא כולם טועים
אני אמנם הייתי כבר מעל גיל 20 אבל אם מדובר בילדה קטנה אז אולי היתי מציעה לה לעשות כמו מופע כזה מול אמא ואבא ואחים עם שיר וריקוד ולהחמיא לה הרבה. לדעתי זה יכול ממש לחזק את הבטחון העצמי שלה
אצלי זה בנוסף גם פחד מדחיה...
עם הילדה הגדולה לדוג' כשהיו כל הילדות בבידוד כולן הקליטו הודעות לגננת. והיא לא רצתה. ממש התביישה.
שכנעתי שכנעתי וכלום לא עזר.
לבסוף הבטחתי לה שוקולד אם נקליט. חזרנו על מה שרצתה לומר כמה פעמים והקלטנו. ואחכ החמאתי הרבה כמה דיברה יפה והיא היתה בעננים. ואחכ סיפרה לכולם שהקליטה. אבל זה מקרה חד פעמי..
לא יודעת עד כמה באמת נתן לה תוספת לביטחון.
מה את מתכוונת תרגלתי ותרגלתי?
אני לא עובדת עם קהל
כשהיית סטודנטית והייתי צריכה להציג עבודה פרונטלית עם ציון אכן עשיתי כך וזה עזר (לא כמו להיזרק למים מול קהל ואז להסתדר אבל בהחלט זה מקדם אותך).
אבל אני חושבת שאצלך הפחד מדחייה יותר מרתיע. ומול המראה זה רק את. מה שאני מציעה - דמיון מודרך.
דמייני לעצמך סיטואציה בה את באמת נאלצת לעמוד מול קהל. או לחלופין לשווק את עצמך בראיון עבודה. או אפילו כמו שאמרת לדבר שכנה.
מפה קחי את הסיטואציה הכי גרועה שיכולה להיות מבחינתך ותנתחי את זה. נניח והיא תקרה (וזה אך ורק בתיאוריה כי את לא באמת יודעת שזה יקרה וסביר להניח שזה לא באמת יקרה אבל נגיד) - מה זה עושה לך? איך היית מגיבה לזה? איך זה היה גורם לך להרגיש.?
ומכאן - מה היית עושה אחרת? ממש לדמין סרט שלם בראש. אצלי בניית תרחישים היא בהחלט דבר שעוזר כשאני יודעת שאני צריכה לנהל איזו סיטואציה. ברור שלא הכל עובד כמו שרוצים כרגיל בחיים אבל זה נותן מין תחושת אשליה של שליטה בסיטואציה וזה שם אותך בנקודת פתיחה טובה יותר אפילו אם כל מה שחשבת ודמיינת לא באמת קרה
זה מקטין את הפחד כי את כאילו צופה מראש מה הדבר הכי גרוע שיקרה ומתכוננת אליו ואם יצא שיותר טוב אז זה נותן הרגשה טובה. אני מודה שזה לא קל ובהחלט חושבת שיש פה עניין של חוסר בטחון עצמי או חוסר הערכה עצמית, אבל זה לא דבר שאינו ניתן לשינוי. תתחילי באמת בקטנה בליזום שיחה עם שכנה או משו כזה ותראי שעם הזמן זה משתפר.
בנוגע לילדה אני חושבת שטוב עשית. והייתי נוהגת כך שוב ומחמיאה שוב ושוב כדי שתרגיש יותר בטוחה בעצמה. את יכולה לתת לה המון בטחון בדברים האלה שאת עושה ויפה מאוד שאת מודעת לנושא ושמה לב. אמא אלופה!
מה שכתבת על דימיון מודרך.
זה בדיוק מה שעשיתי כשתכננתי לצלצל לשכנה לאחל מזל טוב להולדת הילד.
ובאמת זה הוריד את מפלס הלחץ והפחד.
כל העניין הזה של לפשט את הפחד ולשאול את עצמי מה יקרה...עזר ממש.
השאלה היא האם בסופו של דבר. נניח ועשיתי כך פעם פעמיים שלוש וארבע...10 פעמים.
זה יעזור וישנה משהו פנימית. ז"א יזיז משהו .
המטרה שלי היא בעצם אם נמחיש את זה למטאפורה זה לעלות במדרגות/סולם. לא להשאר באותה מדרגה
אם הבנתי את כוונתי.
המקורית. תודה 
את מגלה בעצמך את הכוחות שלך על ידי התמדה. לא כולנו מודעים ליכולות שלנו, לפעמים צריך לעזור להם לגדול.
שמחה אם הצלחתי לעזור אפילו במעט 
אני מחפשת להתנהג רגיל. לא להתבייש או לחשוש מלדבר עם שכנה.
כן מדברת, אבל נניח שכנה חדשה או שלא מכירה או שנראת לי עם מידי הרבה ביטחון אני מעדיפה לא לפגוש בה בכלל.
זה כמו פרוייקט כזה..טוב איך אעבור את הים עכשיו..כזה.
כששכנה אחרת ילדה ממש התביישתי לתת לה משהו. התעלתי מעל עצמי וירדתי עם הילדים עם כוס מלאה שוקולדים .
איחלתי מזל טוב ואיזה מתוק הקטן וכל זה ואמרתי לה טוב אנחנו צריכים ללכת לבית כנסת...לא נפריע לך...
נכון שזה יפה ושינוי מצידי. אבל רוצה להגיע למקום שאין בי פחד מצעד שכזה.
שמתי לב שזה הרבה קורה מול דברים חדשים. חברות חדשות...
קשה לי לקבל את עצמי כך. כי אני לא חושבת שזה עניין של אופי.
אלא של חוסר ביטחון שיוצר בעל כורחי.
עד כדי שגם בתחום שאני עובדת בו לקחתי מעט כסף מלקוחות. היום ב"ה שיניתי כיוון ודורשת סכום שנראה לי מתאים לי.
שם כן קיבלתי ביטחון.
אבל מול חברה.
חייבת לשנות.
ברור שזה צריך לבוא ממני. מודעת לזה מאוד.

תת לי הרבה עידוד וכוח בנושא של הילדים!!!!
תנסי לקרוא מה שכתבו..
נתפלל שנצליח בעז"ה!
עזרתן לי . והחכמתן אותי בהרבה עיצות ותבונות!
כולכן.
תענוג להיות חלק מהפורום המיוחד הזה!
הבייבי במהלך היום רגועה ושמחה בד"כ
בשעות הלילה המאוחרות (10-12) היא לא רגועה, נראה כמו כאבי בטן..
הנקה מלאה עם ממש מעט טעימות
הייתן הולכות לבדוק?
עברה את הגיל של הגזים, לא?
עושה קקי בערך פעם ביום בממוצע..
nikמדגישה. לא אדום. ורוד בהיר ממש שבבוקר כשהבטתי על הנייר, הפך לצבע בז' -צבע טהור.
לא יודעת מה הסיבה.
היינו יחד, והילד התחיל לבכות נגשתי להרגיע ואחרי 10 דק' או פחות חזרתי. ולתומי נגבתי..ואז ראיתי.
לאחר כמה ניגובים נעלם לחלוטין. טבלתי לפני יומיים
מציינת שהיה לי מאוד לא נעים כי האזור היה ממש רגיש וכואב לפני כן .
יש מה לשאול רב?
יודעת שעל נייר לא מקבל טומאה..
האזור היה רגיש?
יודעת שיש מושג כזה של רואה דם מחמת תשמיש. זה לא הכיוון לדעתי.
אם הייתי אכן ראה מחמת תשמיש זה היה קורה כמה פעמים. או כל פעם שהיינו יחד.
מעולם לא קרה לי דבר שכזה.
זה יכול להיות קשור?
לא יודעת מה אעשה עם עצמי אם אצטרך שוב לספור.
עוברת כל כך הרבה בתקופה האחרונה.
מאוד לא מתאים עוד התמודדות עכשיו.
באלי לבכות.
למהההה נגבתי בכלל?? ולמה הבטתי בטישו בכלל??. למהההההההההההה?
תתפללנה עלי שיהיה בסדר![]()
לקח זמן עד שענו לי בבית של הרב (אישתו של הרב ענתה)
ובזכותך הלחץ מעט ירד.
היא עצמה רבנית.
ו..............
ב"ה אמרה שזה נראה לה בסדר.
ותשובה סופית תביא ב-3 שתשאל את בעלה.
וכשהיא עונה כך זה תמיד בסדר.
שיואוווו.
בורא עולם תודה!!!!
הייתי שניה מהתפחלצות.
תודה לכן בנות
אין לי הסבראחרונה