הסגר הזה קשה, ומביא אותנו למקומות לא פשוטים.
אני גם כעסתי בשבועיים האחרונים (בידוד אחרי בידוד) הרבה יותר ממה שהייתי רוצה...
אבל אני חושבת שהציפיה להיות רק סבלנים היא לא ריאלית. לחלום על זה זה מצויין ונכון, זה באמת חשוב לדעת לאן אנחנו שואפים.
אבל אנחנו בני אדם, ויש יצר הרע, ויש חולשות, ויש כוחות מוגבלים, והעבודה שלנו היא לתקן את עצמנו. וחלק מהתהליך זה גם הנפילות. הקב"ה לא נותן לנו להישאר רק במקום בו אנחנו מצליחים.
החיים, ובפרט המשפחה, זה כמו 'חדר כושר' לעבודת המידות - הקב"ה מפגיש אותנו דווקא עם המקומות שיותר קשים לנו, ומתוך כך אנחנו גדלים, לאט לאט.
אז במקום לשקוע ברגשות אשמה ולהיחלש מהם עוד יותר, את יכולה לקחת את הנפילה הזו שהיתה היום למקום של גדילה. תתפללי מתוך זה, אולי תנסי לדמיין מה היה עוזר לך קצת להתגבר, קצת לשנות כיוון, אולי תצליחי לחשוב על משהו שיעזור לך בפעם הבאה שיהיה קושי כזה. אבל קודם כל תביני את עצמך, תתני מקום לזה שהיה לך קשה. מותר לך, זה חלק מהתהליך, ככה זה אמור להיות.
ובעז"ה כולנו נתפתח מתוך כל הניסיונות האלו, נוסיף עוד זכויות בכל התגברות קטנה שנצליח לעשות, ונזכה להביא את הגאולה...
אם יש לך זמן, ממליצה לשמוע את השיעור הזה. הוא ממש מדבר בדיוק על מה שכתבת (ומה שעניתי לך זה תמצות מתוך השיעור, עם כמה תוספות שלי)-