״מרבה דעת מרבה מכאוב״ אמר שלמה המלך.ככה הולך הפסוק הזה? תסתכלו על הילדים שעוד אין להם הרבה שכל, איך הם כל היום שמחים.
גם את מאנשים שכל היום הראש שלך לא מפסיק לעבוד לרגע? ככה אנחנו הנשים, עם השכל המתוסבך שלנו, לא מפסיקות לדאוג ולחשוב לשניה. בזמן שבעלי מתקלח, אני שומעת אותו מזמר לו ומקנאת,כי אני חושבת שגם בזמן מקלחת אני חושבת🤔
יש ריקנות בנפש שלא מתמלאת עם אוכל/ קניות/ פינוקים/ טיפוח הגוף, למרות שאתן יודעות, שאני הכי בעד הדברים האלה גם לשמח את עצמך. אז איך למלא את הנפש?
איך בעולם המטורף הזה השטוף במדיה, בדאגות ומחשבות פשוט ל-ה-ר-ג-ע?
הדבר היחיד שעובד אצלי,זה להשתדל כל יום לקבוע זמן (לפחות חצי שעה) לשבת עם עצמך (אפשר עם כוס תה), בלי קולות רקע, בלי מדיה.
.לנשום. להרגע. לעצור. לדבר אל עצמך/לדבר עם ה׳, שהוא הפסיכולוג הכי טוב . לפעמים פשוט לשתוק. הכי כיף לעשות את זה בטבע כמובן, אבל גם חדר בלי אנשים זה בסדר.
בגלל שבד״כ אין לי לא מקום ולא זמן ביום, אני הייתי עושה את זה בלילה..בשביל היישוב דעת, המתיקות, הרוגע שאפשר להשיג עם זה. הייתי לפעמים קמה לפני כולם בבוקר/ מתעוררת באמצע הלילה.
בזמן האחרון לא עושה את זה באופן קבוע ואני מרגישה איך זה חסר. ממש חסר כמו אוויר לנשמה.
לפעמים באה המחשבה שהייתי מעדיפה להיות בן אדם פחות עמוק, יותר שטחי,פחות חושב,וכך להיות בן אדם יותר שמח. ואז אני נזכרת במשל יפה ששמעתי, שזה כמו בן אדם שהתקלקלה לו מרצדס מפוארת והוא מקנא באלה, שהסובארו שלהן נוסעות. כגודל הנסיונות, כך גודל העוצמות שבן אדם חווה.
כך אנחנו הנשים, כמה שיותר עמוקות,כך גם חוות חוויות חיוביות ושמחות ביותר עוצמה ועומק.
ואיך אתן מצליחות להרגע ביומיום שלכן?