פורום הריון ולידה (עמוד 2379)

יכול להשתנות עם הגיל

אולי אני יגיד לה שבעלי לא מוכן לבצע את הבדיקה..אין לי ברירה

 

פשוט תגידי שככה החלטתם וזהו
ותבקשי להמשיך הלאה בלי זה

למה חושש לעשות? מהפן ההלכתי?

אני חושבת גם עניין גברי אפילו..אם לא היתה את הבעיה שקיימת אצלי מאמינה שכן היה עושה.

אותה הלכה שאסרה שז"ל, היא אותה הלכה שמתירה במצב הזה - מי קבע קיום של איזו הלכה מהנ"ל טובה יותר?
לי עוזר לזכור את זה בכל מיני מצבים.

גם הסבירו לנו שיש דבר כזה קונדום הלכתי

אני חושבת שזה פשוט פוגע בו קצת

 

זה לא אומר שזה המרכיב היחיד בקושי בפריון. בהחלט תתכן בעיה משולבת.
לכן חשוב הברור המלא, והתאמת טיפול מתאים. ובהחלט יש טיפולים היום לבעיות זרע, גם לקשות ביותר.
ואני בהחלט מסכימה איתך שיש בזה 'עניין גברי'. זה מאוד נפוץ. הקושי הגברי. ממליצה מאוד לשלוח אותו לשוחח עם אחד מרבני מכון פועה. יתנו מענה גם הלכתי פרקטי, וגם רוחני-נפשי.
בהצלחה!!

הרופאה תרצה לראות את הבדיקה. ממש לא מקובל לבצע בירור אי פריון בלי בדיקת זרע, זה ממש בגדר רשלנות. מתנצלת על התקיפות אבל עם כל הקושי בעלך צריך להתגבר על עצמו, יש פתרונות הלכתיים, הוא לא העניין פה, העניין הוא שאתם רוצים עוד ילד ועושים מה שצריך. ואם נניח יתברר שיש בעיה בזרע (וזה יתכן גם אם היו בעבר הריונות) אז למה שאת תעברי טיפולים שיכולים לגרום לך נזק? חשוב לבדוק כדי לדעת איך אפשר לטפל ואילו טיפולים לא מתאימים. 

כי זה מצטייר כפגיעה בגבריות, והמחשבה המוכרת היא שאם יש בעיה, היא אצל האישה.

בפועל, הסיכוי שהבעיה היא אצל האישה זהה לסיכוי שהבעיה היא אצל הגבר - 40%.
שאר ה20% זה לא מוסבר.

בקיצור, הוא צריך להבין את זה, להתגבר וללכת לבדוק את זה.
היתרים הלכתיים אני מאמינה שלא תהיה בעיה למצוא.

יש מה לעשות בעניין? זה יעזור במשהו?

לפעמים אפשר לפתור בעיית זרע
לפעמים השבחת זרע
ולפעמים לא, אבל חשוב לדעת לקראת מה אתם הולכים.

אבל חייבים לקבל תמונה מלאה של מצב בפריון שלכם. אחרת תקבלו טיפול שלא מתאים ולא בהכרח יביא לכם הריון נוסף.

אני חושבת שאכן אני צריכה לדבר עם מכון פו"עה שהוא יבצע את הבדיקה וירגיעו אותו

 

בעבר בעלי עשה בדיקת זרע, אחרי חצי שנה שלא הצלחנו להיכנס להריון. 

אמרנו שנתחיל בדיקות בקטנה, והבדיקה שלו הייתה הפחות כואבת/דורשת משאבים.

חודשיים אחרי זה נכנסתי להריון והיום ב"ה הריון שני כבר.

אנחנו ממש דוסים... אז ממש בדקנו את העניין ההלכתי.

 

הפואנטה שלי - יש סיכוי שבעלך יהיה מוכן לדבר על זה עם בעלי? אני חושבת שבעלי ממש יוכל לעזור לו להתמודד עם זה ברמה ההלכתית והרגשית. יש דברים שקשים לגברים שאולי לא מובנים לנו לגמרי אז אנחנו כנשים לא תמיד יודעות להגיד את הדבר הנכון בהקשר.

מוזמנת לפנות אליי בפרטי אם נראה לך מתאים (וגם כל אחת אחרת שנתקלת בסיטואציה כזו)

 

אנחנו גם דוסים חח

מחכים עכשיו להריון 3

וזה לא קורה אני חושבת שאני ינסה לשכנע אותו..תודה רבה לך

מהממת !!

הבדיקת זרע יצאה תקינה?

בעזרת השם ננסה החודש ואם זה לא יקרה

נבצע את הבדיקה בעזרת השם

אני ישכנע את בעלי וידבר עם מכון פו"עה

הלוואי שלא נצטרך

 

גם אצל אישה כמובן.
אבל זה לפעמים אצל גברים גורם לעירעור על הגבריות שלהם. בד"כ אצל גברים זה תופס מקום רגשי יותר חזק

(כמו שנשים יותר מוטרדות משומנים או חצקונים וגברים מגובה. זה טבעי )

אז נראה לי לשחרר ממנו לחץ. במקום זה להרעיף עליו אהבה והערכה, את יודעת מה המקומות שעושים לו את זה אבל שירגיש שהוא עדיין הגבר שלך בכל התחומים גם אם ח"ו יגלו שהזרע שלו קצת פחות פעיל. אפשר ורצוי גם לדבר על זה - שזה לא יהפוך אותו לפחות טוב בעינייך ושזה לא אומר שהוא גבר פחות מוצלח. ושאולי אם אצלך הכל היה מושלם לא היייתם שמים לב אבל רק בגלל שגם אצלך יש קצת קושי אולי יש מה לשפר אצלו

כמובן רק מה שמתאים לכם אני זורקת כיוון בלי להכיר.
וכמובן- גם לעצמך מגיעים כל החיזוקים האלה!!

בהצלחה!
התמודדות לא קלה

אפשר אולי בצק או חול קינטי

זה מתפזר והם לא כל כך יודעים מה לעשות עם זה בגיל כזה..

זה ממש אחל'ה (אם את לא מתעלפת מלכלוך).
שימי לה קצת על שמינית בריסטול או טיפה בקערה (אשכרה טיפה) ושתטבול את האצבעות ותצייר. תכיני לך מגבונים בהישג יד.
אפשר גם לשים בריסטול בתוך שמרדף עבה, להכניס 2 צבעי בסיס (אדום, כחול, צהוב), לסגור ממש טוב עם מסקנטייפ ולתת לה למרוח את זה.

לא הייתי מוותרת על המדבקות. תנסי לעזור לה. לקחת בעצמך את המדבקה ולהתחיל את ההדבקה, ושהיא רק תסיים. לאט לאט היא תרכוש מיומנות.

אצלנו מדבקות זה שווה ערך ל 10 דקות של שקט.
וגם יש מלא דברים שאפשר לעשות עם זה בהמשך.

ומוסיפה על צבעי ידיים- היא יכולה לצייר חופשי או לצבוע ציור מסויים (תדפיסי על שמינית בריסטול מהאינטרנט- סביבון, נר חנוכה, דברים שהיא אוהבת או דברים שאת רוצה ללמד אותה)


יצא ארוך.
יצירה זה החיים! 🎨🧶🧵👩‍🎨

את יכולה לחשוף. בסוף היא תלמד. אבל בלי לחץ. תני לה צבעים עבים שקל לתפוס ותציירי גם. אבל זה ממש בסדר אם היא עוד לא לגמרי בעניין.

זה כרגע הרבה התעסקות בשביל "רק" דקה או שתיים של עבודה.
אבל זה חשיפה ולמידה, ואם זה משהו שאת אוהבת, אז לדעתי שווה.

לא ממש יצירות אבל שכן יחוש את הדברים
צבעי גואש, פנדה להחזיק, פלסטלינה, קצת דבק..
הוא היה איתי בבית אז הייתי חייבת להעסיק
היום בן שנה ו4 וכבר עושים ממש יצירות.. ומשתף פעולה

שלי שנהוחודשיים לא בגן
סבתות או איתי
וממש לא עושה יצרות ניסיתי שיצייר מתעסק בפקק או מכניס לפה
ולהשחיל???לא ידעתי שזה הגיל

משחק כל היום בשטויות
זה גרוע??

שלי בנות 1.10. 

מכניסות הכל הכל הכל לפה. סיוט.

ועדיין לא משחילות.

לא בכיוון אפילו.

 

(אוהבות צבע- ידיים, גואש, מים, עפרונות, טושים. עפות על זה. ואוכלות את זה)

גם שלי מכניס הכל לפה... שלא תתבלבלי,ומלכלך את כל העולם
אבל אני לא מתרגשת.
ונותנת לו חופשיות. מה שמכניס לפה כמובן מרימה/מוציאה
אבל הוא לא הולך לפי הספר... וכן עושה שטויות עם הגואש נגיד או העיפרונות(ותעיד המרפסת שלי🙈)
הוא היה איתי בבית, עכשיו נכנס לגן ב"ה..

מאזה גיל נתתן גואש וכו??
אולי השחלה באמת אני צריכה לקנות שינסה
מה שכן אני מנסה ללמד אותו להכניס צורות לדלי(עיגול משולש....)והוא מתפרע עם זה חחח מנסה להכניס ואז זורק לצד
זה המשחק היחידי שאני ממש מלמדת אותו...

לדעתי זה לא מסוכן להכניס לפה,
וזה קל יותר מהכנסת צורות,
אצלי כולם אהבו מאוד, בערך בגיל שנה ורבע.

איזה מקלות
ואין לנו קטשופ😁אז בקבוק רגיל

לגזור במכסה חור בגודל של כרטיסי אשראי, ולתת לו להשחיל כרטיסים משומשים למיניהם,
אפשר להכין כך גם עם פונפונים, מקלות ארטיק רחבים, פקקים רחבים כמו פריגת ועוד כיד הדמיון.
אני התכוונתי למקלות באורך של מקל ארטיק אבל הם עצמם גליליים. בדיוק נכנסים יפה בחור של בקבוק קטשופ (נראה לי שכיום לקטשופ אוסם יש בכלל פתח אחר😁) לנו היה בעבר בקבוק של "רוטב סנדביץ" שלקחתי מההורים, וכיום מיכל של סודה לשתיה שנמכר בכמות גדולה והחורים שלו מתאימים.

להשחיל קסמי אוזניים לקופסא של תבלינים (דרך החורים במכסה)
עשה את זה מגיל שנה, אולי אפילו קודם

היה לו מדי קשה, אז התחלנו בקל...

ממש יצירתי ואומנותי..

בן שנה וחצי אבל כבר כמה חודשים כל היום רק מחביאה ממנו את הטושים וזה לא עוזר..

אם את בעצמך יצירתית ואוהבת את כל הדברים האלה אז עופי על זה והילדון כבר יצטרף;)

הבת שלי כיום בת שנתיים, ממש אוהבת יצירות. יכולה שעה שלמה לשבת לצבוע, להדביק מדבקות, לנסות לגזור..
אבל בגיל שנה היא ממש לא היתה בכיוון.
תנסי בגיל שנה וחצי עם מדבקות וצבעים..

נגיד משחקי הרכבה פשוטים- דופלו גדול כזה, להכניס לקופסא כל מיני קוביות,מגדל,
לבשל בכאילו,הך פטיש של קטנים
סיפורים
משחק התנועות

נשמע שהיא מאוד מפותחת ב''ה
לא צריך להאיץ ולקחוק את השעה יהיה זמן להכל

ואת יכולה מדי פעם לתת צבע לראות מה עושה
אבל בנחתת
הם גדלים יפה גם בלי כל זה בשלב הזה

מכירה מקרוב

וזה עובר אחרי ההריון נכון?

נגיד לי השיניים נשברו בהריון והרופאה אמרה לי שבהריון יש נסיגת סידן

מה נשים צריכות לעבור בשביל הריון
יואוווו

אז אולי השיניים טיפה זזו לך?

וזה גרם לשן טוחנת שלי להישבר כי הם קצת זזו והם ממש חלשות בהריון

אני מקווה שאחרי ההריון לא יהיה לי שן רווח שן וכו'...😬

שיישור שיניים עלול להיהרס בהריונות.
לא יודעת למה

להתפורר שן

רציתי למות 

מבאס אבל מקריאה הבנתי שזה אחד המחירים של הנושא

ברכבת וטרמפ של הוריי בשביל להגיע לבדיקה. 
תעשי מה שאת חושבת לנכון , רק משתפת שכן , גם רחוק נוסעים.

בעיניי זה חשוב החלטות טובות!

כמה להתאמץ עליה זה לגמרי שלך..
תקראי על הבדיקה, מה היא מגלה ותחליטי לבד עד כמה הטרחה שווה לך.
מה שכן שווה מדי פעם להתקשר לברר אם מתפנה תור.
פעם הייתי צריכה בדיקה חשובה שהיה תור פנוי במרחק חצי מדינה, במקרה יום לפני התפנה תור במרפאה מול הבית שלי.. לפעמים קורים ניסים...
מה שכן אם הנטייה שלך היא ללכת אז כדאי תקבעי את התור ותבטלי את תחליטי שלא. אבל לפחות לשריין אותו

אבל תכלס לכל אחת פה יש דעה אחרת בקשר לבדיקות בהריון אז תקבלי מכל הסוגים

שקיפות
וסקירות
עושים.

זה קריטי לך?
אם תגלי מזהו את תפילי?
אם כן אז אולי בשבילך זה חשוב ושווה את המאמץ.
אני לדוגמא, לא טרחתי לעשות את רוב הבדיקות האלה כי לא הייתי מפילה בכל מקרה אז לא עניין אותי...

ויש דברים שאפשר לטפל בהם מיד עם הלידה וככה אפשר לשמור על התינוק בחיים/לשפר את איכות החיים שלו ושלכם, כי ילד עם צרכים מיוחדים זה לא משהו פשוט.

משם נשמע שזה בודק בעיקר תסמונת דאון (או בעיות גנטיות). לא משהו שאפשר למנוע.

ובסקירה מאוחרת גם אפשר לגלות דברים שחשוב לטפל בהם מיד אחרי הלידה

אני עשיתי שקיפות עורפית אחרי שכבר היו ליתוצאות מסיסיי שלייה וידעתי שאין תסמונת דאון. שאלתי את הרופאים אם יש צורך, ונאמר לי מפורש שזה בודק עוד דברים ושחשוב לעשות גם במצבי

אלא ילד עם צרכים מיוחדים...

וגם לא עשיתי. זאת בדיקת סקר שהומצאה באנגליה בעיקר כדי לכסתח את הרופאים. התוצאה היא סטטיסטית והרבה פעמים לא אומרת כלום. אם סתם בא לך לראות את התינוקי תלכי... מה שקריטי לעשות בהריון רגיל זה בדיקות דם מקיפות, סקירות, העמסת סוכר, הערכת משקל, מעקב אחות... זהו.

אם את לא תעשי כלום עם המידע הזה אין סיבה לנסוע רחוק לדעתי.. אם את בכל זאת רוצה דש מהעובר תעשי א"ס
זוהי דעתי 🤗

באמת בהריונות הקודמים לא עשיתי כי הבנתי שזה לגילוי תסמונת דאון, ובכל מקרה אני לא אעשה הפלה ואשתדל לקבל בשמחה מה שהקב"ה יביא לי. מצד שני היום אני חושבת שגם אם אין מה לטפל אולי כדאי לדעת מראש ולא להיות בהפתעה יחד עם הלידה.. מצד שלישי לפעמים בבדיקות רואים דברים גבוליים וכבר נכנסים לסרטים ובסוף נולד תינוק בריא ושלם.. בקיצור, מסתבכת עם עצמי..
ד"ש מהעובר קיבלתי לא מזמן אצל הרופאה, ובדיקות דם, סקירה, מעקב אחות, העמסת סוכר אני עושה תמיד.. טוב, אני אחשוב עוד טיפה ואחליט. תודה לכן על התשובות!

כי אין איך לעזור לעובר בהריון רק אחרי ועל כן אני עושה סקירה מורחבת

היא דיקור מי שפיר. רק איתה אפשר לדעת על בעיות כרומוזומליות קיימות. שקיפות עורפית היא בדיקת סקר, התוצאה לא אומרת כלום ורק מראה סיכויים, בהתחשב במצב של איזשהו נוזל בעורף של העובר, בגיל שלך, במס' ההריון, במצב הבריאותי שלך וכו'... נחמד שיש עוד הזדמנות לראות את התינוקי.. אבל זהו

שבסקירה מאוחרת בודקים גם כמה מאפיינים של תסמונת דאון. לא שזה מדויק כמו בדיקות אחרות, אבל אולי כן נותן אינדיקציה כלשהיא.
אישית, אני אף פעם לא עושה שקיפות עורפית.

תסמונת דאון היא הפשוטה שבהם.
טריזומיה 18/ טריזומיה 13 הרבה יותר מורכבות

גם דאון וגם האחרות מלוות הרבה פעמים בבעיות אחרות, לדוג נפות מאוד שדאון מגיע עם בעיות לב שמצריכות טיפול מיד לאחר לידה.

גילוי מוקדם יכול להציל חיים.

חלקם ניתנים לטיפול תוך כדי ההריון, ובלי טיפול עלולים לאבד את ההריון חלילה.
לא הייתי מוותרת על הבדיקה בקלות..... ומצד שני לא בטוחה שהייתי משקיעה יותר משעתיים נסיעה באוטובוסים לכל כיוון...
זה איפשהו באמצע הגבול בין כמה להשקיע כי זאת בדיקה חשובה, לצד של לא להשתגע בשביל זה.

במהלך ההריון או מיד לאחר הלידה מגלים בסקירות.
אם. השקיפות מעלה סיכון לתסמונות, אז לפעמים שולחים לבדיקות מעמיקות יותר כמו אקו לב עוברי, אבל לרוב גם בסקירות יעלו על זה שיש בעיה שמצריכה בדיקה מעמיקה יותר.
יש בשקיפות יתרונות אבל היא לא קריטית...

אבל יש לי חברה שאמרה שהשקיפות הצילה לה את התינוק.
גילו שם משהו שהטיפול המהיר בשלב הזה הציל את ההריון.
לא מספיק בקיאה בפרטים, ויודעת שזה מקרה די נדיר. לכן ציינתי שזה משהו באמצע- לא הייתי מוותרת על הבדיקה בקלות, ומצד שני גם לא הייתי נוסעת שעתיים לכל כיוון בשביל זה.. לא יודעת כמה מאמץ זה דורש מהפותחת, אבל אם זה מאמץ יחסית סביר הייתי משקיעה אותו, אבל שוב- בלי להשתגע..

אישית כן יצאתי ב5 וחצי בבוקר לשעה וחצי נסיעה בכמה אוטובוסים בשביל זה..

שנכון עבורך.

את צריכה לחשוב עם עצמך מה נכון לך ומה נראה לך שכדאי

בענין הזה - בדיקה שחשובה לי אסע בשבילה לכל מקום

אמון שיתגשם

אף פעם לא שמעתי שאפשר להכין בבית, מעניין

יש ל @מיואשת****** מתכון לעוגיות קוואקר מעולות.
ואפשר להכין בשתי דקות דייסת קוואקר

לק"י

אני אוכלת גם בהנקה.

אז לפחות משתדלת להקפיד מאוד על הרבה שתיה.
מיץ ענבים כן מאוד טוב.
יש לי קופסא קבועה במקרר של תמרים, שקדים ואגוזים. עם סכין קבועה בפנים לפתוח את התמרים.( שלא יהיה לי תירוצים)
פעם ביום מתיישבת איתה על הספה ואוכלת. ראיתי אצלי שכשזה
ככה מסודר הכל בקופסא - רק להוציא מהמקרר ולשבת - אז אני אוכלת .

לחם מומלץ כוסמין,יותר תמרים אגוזים שקדים,לשתות יותר לפחות 2 ליטר מים.

גם בטפטוף, צריך לבדוק
ממש בהצלחה!

מסתכלים על הצוואר הרחם, מבקשים לעשות מאמץ כגון שיעול ורואים אם יוצא נוזלים. וגם יש מקל שטובלים בהפרשה והוא משנה צבע אם זה מי שפיר.

מי שפיר מתחדשים כל הזמן.
והטווח התקין ב us הוא רחב.
כך שאם יש טפטוף ממש לא ניתן לזהות עי אולטראסאונד.....

דומה לריח של הזרע..
אם חוששת שזה ירידת מים ללכת להיבדק

בבית חולים עושים בדיקה עם מקלון מיוחד לבדוק שזה לא מי שפיר בעיקרון תבדקי אם יש לזה ריח של זרע אם כן זה מי שפיר 

ואם יש לך חשש אז עדיף ללכת להבדק כדי להסיר חשש...

זה מה שהיא אמרה לי:
שימי תחבושת של מחזור(לא תחתונית)
אם תוך 20 היא ספוגה(לא רטובה מעל- אלא ספוגה), ללכת לבדוק..

זה נשמע כמו הנחיה לגבי ירידת מים משמעותית לקראת הלידה.

לפי מה שאני יודעת, יכולים להיות גם טפטופים ואז התחבושת לא תהיה ספוגה ובכל אופן צריך לבדוק

הבנתי שיש איזה סטיק/ פד שמאפשר לבדוק. אולי אחות תוכל לעזור

בהצלחה

זוכרת שהיו לי דקירות באחד ההריונות והייתי לחוצה. הלכתי כמה פעמים לבדוק עד שהייתי רגועה.

 

למה בעצם את שואלת? את חוששת שכביכול את הולכת סתם ?

עדיף להבדק. ויגידו שזה סתם כאבים

ולא להצטער אחכ.

 

באחד ההריונות בשבוע 18 חשדתי לירידת מים. טילפנתי לביה"ח אמרו לי לבוא.

כשהרופא בדק שלח אותי הביתה ואמר שאין לי שום ירידת מים.

אמר לי לגשת לקופ"ח למחרת. ניגשתי. והרופא בקופ"ח ממש בז לי. בטענה שאם היה ירידת מים רופא בית החולים לא היה שולח אותי הביתה ובשביל מה באתי.

נו. בסדר. אז אמר.

העיקר אני נרגעתי.

זה הכי חשוב!

 

תבקשי שיעשו אורך צוואר

הלכתי לרופא שאמר לי שכנראה פספסתי קצת וזאת לאחר שבדק ושלושה ימים אחרי לא היה לי צל של ספק, ירדו כל המים וילדתי בלידה שקטה בשבוע 17.. אז כשיש ספק אין ספק.

מסכימה.

אם יש ספק לגשת לבדוק !!

כל רופא יעדיף שתבואי סתם ותבדקי כשהכל טוב מאשר שלא תבדקי ותפספסי, את ממש לא מכבידה על אף אחד ולא עושה פדיחות! את פשוט אמא אחראית שדואגת לבן שלה

גם אם יגידו לך. אז מה

בסוף את אחראית להריון, ולא הם.

יצא לי בהריון הזה כמה וכמה פעמים ללכת להיבדק, זה מתיש ומעייף. אבל אף פעם אף אחד לא אמר לי שבאתי סתם. תמיד התייחסו לתלונות שלי ברצינות (ויצא לי להיבדק גם במיון וגם במרכזי אישה שונים)

אני הולכת בגישה כזו - מעדיפה להיבדק ושיגידו שהכל בסדר, מאשר לא להיבדק ולהתחרט אחר כך כל החיים למה לא נבדקתי.

אין מה לעשות, כמה שההריון קרוב אלינו, אין לנו דרך לדעת מה קורה בפנים. במיוחד בשבוע כל כל מוקדם

לכי בלב שלם, ובע"ה הכל תקין

אם גם ככה אין לך כאבים וכבר נבדקת אז אין מה ללכת לדעתי.
מה שכן, אם מחר יש הרגשה חריגה את עוזבת הכל והולכת כדי להספיק את המומחים.

בכל מקרה אם את רואה קשר בין מאמץ לכאבים אז לקחת ימי מחלה ולנוח בבית.

אז אולי בבוקר.

קשורה להריון.
אני לא אוכל פשוט לצאת לצערי...

ואני מסיימת לעבוד ב17 עד שמגיעה הביתה 18🙁

עד כמה שזכור לי נבדקת אבל הרופא לא ממש התייחס אלייך?
אז מיון בערב זה לא הפתרון לדעתי, הייתי מחפשת פתרון בקופה
אבל תעשי מה שמרגיש לך נכון.

תמיד יש במיון בערב מתמחים.
(מתמחה יכול להיות בסוף ההתמחות שלו ככה שאפשר בהחלט לסמוך עליו..)

הם בטח יבדקו אורך צוואר, אולטרסאונד לראות דופק, כמות מים ישלחו לכמה בדיקות מעבדה לשלול דלקת בשתן.. ממש אין מה להתפדח בהצלחה ותרגישי טוב 💜

תעדכני

בדק אותי דווקא מומחה ולא סטאז׳ר
ואמר שטוב מאד שבאתי ועשיתי את המעשה הנכון כי זה חשוב במי שפיר ...

וכתבו שמדובר בצירים מדומים אבל בכל זאת עוד כמה ימים כדאי שאראה שוב רופא.

שימשיך הכל טוב, ברוגע ובקלות

שימשיך קל ותקין❣️

אחרי העמסה של 100 הרגשתי ממש לא טוב עם סחרחורות וכאבי ראש חזקים!!
תקחי אולי טלפון עם אוזניות כדי לשמוע משהו בזמן הזה...
פחות נראה לי שתוכלי להתעסק בלימודים

העמסה של 100, שאלתי את האחות באיזה יום ובאיזה סניף יהיה להם מקום להביא לי לשבת. היא אמרה לי מתי לבוא ולאיפה.
באתי, נתנו לי חדר ריק של רופא. הגעתי מצויידת במחשב נייד, וואו כמה עבודות שהספקתי להגיש. ישבתי ככה 3 שעות סגורה בחדר בלי מסיחים...
אולי תנסי גם לשאול.

גם אני עם נשירה מטורפת

יש לי חברה שמורחת כל יום שמן קייק/או קוקוס בבוקר על השיער, וזה חיזק לה אותו ממש וגרם לצמיחה מחדש.

לגבי קמטים בטוחה שאת יפה גם איתם❣️

דרך אגב אני מוצאת בסופר רגיל שמן קוקוס כבישה קרה, אצלי זה בשימוש במקום מרגרינה לעוגיות.
ושמעתי שגם ויטמינים מסוימים כמו אבץ וכו... עוזרים לנשירת שער, אבל עדין לא ניסיתי.

ומאז שאני משתמשת בו ממש רואה שינוי לטובה!!בהזדמנות זו רוצה גם להודות לה. מצאתי גם סרטון בו משהי מסבירה איך שוטפים פנים עם שמן קוקוס, יכולה לצרף סרטון.
ובקשר להרגשה שאת יפה..קודם כל בעלך מלך שאומר לך כל יום שאת יפה!
וכן לפעמים זה לא מספיק, זה ממש עבודה ללמוד לאהוב את עצמך חדשה כמו שאת עכשיו ולא כמו שהיית לפני עשר שנים.
תתחילי מלדאוג לעצמך, מטיפוח, ללכת לישון מוקדם, לאכול בריא ועם הדאגה הזאת ״תתאהבי״ גם את בעצמך.

וגם לשיער??
וואו איפה קונים את זה

לא הייתי משתמשת על הפנים באופן קבוע, הוא שמן "כבד" מידי לפנים בשביל כל יום.
לעור הגוף, שיער ולציפורניים הוא מעולה! גם לקילופים של הקרסול, בקיץ כשהולכים עם סנדלים...
אגב, אפשר להכין ממנו יופי של משחת שיניים - מלבין ממש! - תחפשי ביוטיוב

בהתחלה היא קצת חופרת על דברים אחרים, בסוף הסרטון היא מורידה איפור עם שמן קוקוס. רק התחלתי להשתמש,היא אומרת שלוקח איזה שבועיים לעור להתאזן.

שימי לב שהוא גולמי, שלא דחפו לך עוד כל מיני חומרים.
תבדקי במרכיבים.

כתבתי פה בעבר על שמן קוקוס. עושה פלאים!
תקני מחנות טבע - אורגני כבישה קרה.
אפשר להשתמש בו בכל מיני ווארציות (כמסיכה, אחרי המקלחת, בבוקר על שיער יבש..) תמצאי מה מתאים לשיער שלך.
לגבי הנשירה - לא מנסיון אישי, אבל שמעתי ניסים ונפלאות על השמפו והמרכך של חברת Jason לענין הנשירה.
לגבי היופי, מזה מזדהה איתך! מאוד!
גם אני עברתי את גיל 30 לא מזמן, ומתחילה לראות את זה על גופי ופניי, וגם בעלי עדיין משוכנע שהוא התחתן עם מינימום בר רפאלי 🤣
אבל יודעת מה? למה להרוס להם? חחחח אני זורמת עם זה...
תקשיבי, לגבי הקמטים של עור הפנים, הזוהר והברק: שמן נבט חיטה!!!!
חבל שאני לא יכולה להעלות פה תמונה של אמא שלי, בת 65, בחיי שהיא נראת בת 30, קורנת ויפה.
שאלתי אותה מה הסוד, היא אמרה שהיא שמה כל יום בערב אחרי המקלחת שמן נבט חיטה על הפנים, מגיל 35.
שוב, קונים בחנות טבע, אורגני.
זה בעצם ויטמין E. החומר ממנו מכינים את כל הקרמים למיניהם - אז את שמה פשוט את המקור. שווה שווה שווה!
אין לו ריח נעים נעים, אבל אני נרדמת ולא מרגישה. ( לבעלי יש חוש ריח קלוש). תבדקי אם את מסתדרת עם זה - תראי תוצאות ממש אחרי פעמים בודדות.

תודה רבה

זה שלב קשה, ההבנה הזו של ההתבגרות...
בקשר לשיער, נסי לשים שמן זית, ממש הרבה וללכת ככה בבית כמה שעות...
מחזק ומעלה..
חוצמיזה- באסה.
אולי תוסף קולגן יכול לעזור

אלא אם מגיעים לתקופה. וגם את מתמגשים.

לרוב פחות מקפידה על שעות שינה וגם באוכל(חטיפים נניח) יותר משחררת

ואז כל הסדר יום שלו משתבש וזה לא כייף, אבל זה המחיר, ואנחנו מתכוננים לזה מראש לפני שאנחנו מגיעים

זה הכיף אצל סבא וסבתא
וכך גם האווירה נשארת טובה.

כי תכל'ס זה הכיף של סבא וסבתא ושל הילדים. הבאסה שיש ממש פריצת גבולות- מלא ממתקים ושוקולד והשתוללוית. ברור שמעמידים במקום כשזה מגיע לגבול עליון. לפני שאנחנו באים אנחנו נושמים עמוק.... לוקח שבוע לאפס את החבר'ה בחזרה. הפתרון שמצאנו- מגיעים בתדירות נמוכה ומעדיפים מפגשי אמצע שבוע.

מלבד גבולות שממש חשוב לנו

אבל בהחלט אוכלים שם יותר ממתקים רואים יותר סרטים והולכים לישון מאוחר.

איזה כיף שיש סבא וסבתא.

לפעמים נראה לי ששוכחים בדור הזה כמה שזה כיף מרוב שב"ה לכולם יש.

לי היתה סבתא אחת וזהו. זה היה מצרך נדיר ויקר מאד

תעריכו.

פעם הייתי בגישה שהשגרה צריכה להימשך גם אצל סבא וסבתא. וזה גרם לי ללא מעט עימותים ובליעת צפרדעים מול ההורים שלי ובעיקר ההורים של בעלי.

למדתי לשחרר. מותר לסבא וסבתא לפנק ולהנות מהנכדים. כמובן שיש גבולות ברורים.

לרוב זה לא מפריע לאף אחד ואני משכיבה אותה באמצע הסעודה נגיד... אם אני רואה שהיא סובלת.
אבל בגדול זורמת יותר, גם מבחינת אוכל, יוצא שהיא אוכלת יותר שטויות...
בבית מחזירה לתלם.

כל עוד אפשר למתוח את החבל.
במצב שזה כבר פוגע בילד- אז לא..
תינוק לרוב יהיה מוגן במנשא וישן בזמן שהוא צריך.
אבל בהחלט אני אחשוב פעמיים אם לצאת איתו מהבית במצב שזה יגרום לו לתסכול ממשי.
יש בזה גם משהו כיף, משוחרר ובריא.
לא רק משהו שלילי.

למשל אני זוכרת לילות שלמים (טוב כנראה שלא באמת שלמים אבל ככה זה נצרב בזיכרון)
של פטפוט וצחקוקים עם הבני דודים כשישנו אצל סבא וסבתא
כנראה שבטווח הקצר זה פגע בנו בתפקוד השוטף אבל בטווח הארוך (עד היום) זכור כחוויה מעצימה וחיובית.

שמצד אחד כן צריכים לישון מוקדם ומצד שני כבר לא במנשא

אם אני רואה שצריך לישון, עם כל הכבוד לכל השאר אני אנסה להשכיב לישון.

זה במילא לא ירדים אותו אם הוא סקרן וחייב לדעת מה קורה.

שוב, אם זה רק יום-יומיים-3 אני מוותרת. אם מגיעים לתקופה, יש עקרונות שאני פחות מוותרת עליהם.
שנ"צ זה כן משהו שאני מוותרת. מקסימום מנסה להוציא לסיבוב בעגלה.

לשבור את השגרה אין בעיה , זה בדיוק החוויה, כמו כל טיול או נסיעה
אם הוא צריך ותשוש- זה משהו אחר

אצלי לרוב ישנו יותר מאוחר וקמו יותר מאוחר. או שבשבת השכבתי צהריים ארוך כדי שישלימו שעות שינה

הוא בכור?
מדובר על שבת?
למה בעצם להישאר? אם נגיד יש מסיבה ואני רואה שהגדולים נהנים אז אוציא/ אבקש מבעלי להוציא בסיבוב בעגלה או באוטו.
אבל אם זה הבכור ובאמת אין טעם להישאר עוד אז אגיד יפה שלום ואצא.

תראי, ילד בד"כ לא הופך להיות מתוסכל מ0 ל100.
אז לא אצא באפס אבל גם לא אגיע ל100.

סליחה על החריפות, אבל לא אתן להתעלל בילד כי רוצים להנות ממנו.
גם כשבאים אלינו אגב. אין לי בעיה שיישארו. אבל ילד קטן שצריך הפוגה מההיי שלו אכניס להתקלח, להירגע ללבוש פיג'מה. אם שאר בני המשפחה מהווים אטרקציה אז סבבה.
אם לא וסבא וסבתא מרגישים שנגמרה החגיגה אז גם בסדר.
בשנים האחרונות שיש בי יותר מודעות לבניית הקשר וחשוב לי שהמפגש יהיה ארוך יותר אז אני מוציאה מהמסגרות מוקדם יותר ומבקשת להגיע מוקדם ואומרת במפורש מתי זמן המקלחות.

במקרה שלך נגיד לא הייתי מוכנה להוציא מהחדר אבל מציעה שאחד ייכנס אליו לספר סיפור בנחת.
ממילא יהיה קשה לילד להירדם אבל לפחות לא להגביר את החוסר אונים. שיהיה לו רגוע וחשוך.

את ההודעה הפותחת בהתאם לנתון הגיל שהוספת

אז מחדדת שדעתי כמו רעותוש ומוריה.
כל עוד השאלה היא עקרון שלי מול הרצון של סבא וסבתא- הרצון של סבא וסבתא גובר. ולו רק בגלל הפרט הטכני שבלתי אפשרי להרדים בבית ההורים כמו בבית שלי.
גם במחיר שאני אשא בתוצאות (שיבושי שעות שינה)

כאשר הדילמה היא צורך הילד (נכנס לתסכול מרוב עייפות) לעומת הרצון של סבא וסבתא- אז הצורך של הילד גובר.

אנחנו מנסים להרדים אבל הוא בוכה ולא נרדם מהר
כנראה כי הוא גם לא רגיל למקום
כן הוא הבכור

וההורים לוחציםםםםם שנוציא אותו מהמיטה
ומה הבעיה שיישן קצת יותר מאוחר
אבל הוא עייף
לא מבינים שזה לא כמו מבוגר שהוא עייף וישר נרדם
לפעמים עייף ועדיין קשה להירדם

מה לעשות.. כשההורים לוחצים מדי אז באים פחות.
מבאס אבל ככה זה.
לפעמים אני מברכת לפני כולם והולכת להסתגר עם הקטן בחדר.
תנסי לעשות לו עיסוי זה מרגיע אותם מאוד המגע, הביטחון.

אם הוא עייף אבל רגוע ונהנה. למה שלא יהנה עם כולם? אם הוא עייף ועצבני זה משהו אחר.

אם היא בוכה ועייפה ואני רואה שלא טוב לה אני לגמרי אקח אותה לישון באמצע הארוחה
יוצר מאפשרת עוגות ופחות מקפידה על הסדר יום שלה
אבל בגבול שזה טוב לה

מלא פינוקים חח

גם הילדים יודעים להפריד

כי הילד לא רק בשליטתי, אלא של כולם, כולם רוצים אותו, כולם מפנקים, נותנים לו מה שבא להם, אז שייהנו גם מהתוצאות

ממש לא מתעקשת אצל סבא וסבתא. והאמת, גם בבית לא נותנת לתינוקות לבכות במיטה, אז הסיטואציה הזו ספציפית לא מוכרת לי.
אבל כמו שכתבו פה, אם התינוק סובל ועייף, אסביר לסבא וסבתא שכבר קשה לו ואקח אותו לישון, הוא לא בובה שלהם.

עייף??

אבל אף פעם לא השארתי תינוק או ילד לבכות במיטה.
אם זה ילד גדול שמבין, יכול להיות שאציב עובדה שהולכים לישון וזהו, והוא ילך למיטה , גם אם לא בא לו.
לא מסוגלת לתת לתינוק לבכות במיטה, יש לזה גם מחיר, יש זמנים שמרדימה בהנקה/ טיול . אין מצב שאשאיר תינוק לבכות במיטה , לא משנה כמה ההרדמה שלו תשגע אותי. זו לא אופציה מבחינתי.
אצל סבתא, יכול להיות שגם אם אראה שהילד עייף, אם למחרת אין לו בית ספר או צורך חשוב לקום מוקדם, אאפשר להישאר ער, גם אם הילד נראה עייף אבל רוצה להשאר.

מניקה ומחזירה אבל זה לא העניין.
העניין הוא שהם שואלים למה בכלל הוא צריך לישון ולא להיות עם כולם

יש מצבים שאדם/ תינוק עייף ובכל זאת נהנה להשאר ער, כי יש משהו מעניין שלא קורה כל יום.
אם זה המצב , לא היתי מתעקשת שישן.
אם הוא עייף, עצבני, ולא נהנה להיות עם כולם, היתי לוקחת לישון, גם אם סבא וסבתא חושבים אחרת.

לא הלכה לישון אף פעם לפני סיום סעודת ליל שבת וכל הפטפוטים שאחרי....

היה לה מעניין מאוד, קיבלה ים של יחס...
החדר שלנו היה בקיר מעבר לשולחן אוכל בבית עם אפס בידוד, רעש שלא מאפשר שינה...

מאז התרגלתי ואני לא משכיבה ילדים בהגדרה לפני סוף הסעודה, מי שעייף נרדם על הספה ורק מי שעצבני וכד' אני הולכת להשכיב באמצע.

אחרי הסעודה יש שקט ויש יותר פניות להשכיב ילדים ולייצר אוירת שינה

סבא וסבתא שיהנו מהם עד שמגיעים.. אם ילד עייף ורוצה לישון לא אמשוך בכוח אבל אם רוצה להישאר ער אז מאפשרת..
לגבי ממתקים אין אצלנו בעיה כזו בבית אוכלים יותר מאשר שם חח(אין אצלם ממתקים בכלל)
וסתם יכולה לשתף שיש לי גיסה שכן מקפידה על שעות שינה של הילדים גם אצל הסבא וסבתא ומהצד (משתדלת לא לשפוט) זה נראה נורא השעה מלחמה שהיא מנהלת כדי שהילד ישן בזמן במקום לתת לו עוד שעה להנות עם כולם ואז להרדים בלי מלחמות.אבל בחירה שלה לגמרי לא מתערבת

אני משחררת בדברים טכניים יותר, כמו: ממתקים, שעות שינה, להישאר בפיזמה.
אבל לא בדברים עקרוניים!! כמו תוכן של סרטים ושירים שהגיסים שלי מדליקים. בזה אני מאוד תקיפה

אני משכיבה את הבן שלי צהרים (הוא בן שנתיים ולא צריך שנץ) במיוחד כדי שהם יוכלו להנות ממנו בערב. אבל אם הוא לא ישן צהרים ואני רואה שהוא עייף ולא רגוע אני ארדים אותו גם אם זה אומר שהם בקושי יהיו איתו. לגבי להשאיר במיטה בוכה לא מכירה סיטואציה כזאת לא עושה את זה גם בבית.

באמת נשמע מבאס.. אם את נוסעת הייתי משתפת שאת צריכה לטבול.

וחסמו את הריון ולידה2. יש משתמש אנונימי חדש שאפשר לקבל סיסמה מהמנהלות

ככ מבינה אותך.
לטבול ולחזור לבית בלי בעל זה הכי מתסכל שיש...
האמת שהייתי דוחה את הטבילה.
זה לא שהוא יהיה, את לא תפסידי חיבוק...
אבל ככ מתסכללל

נראלי לא כדאי לדחות טבילה

סיכוי של אחד לאפס.
אם כבר יחזור בטבילה הבאה...🤦
היא לא דוחה בשבוע, אלא רק מערב שבת למוצש.
ומקסימום אם יודיע בשישי שכן יחזור לשבת, היא תתארגן מהר לטבילה(גם ככה בטבילת מוצש עושים הרבה אירגונים לפני שבת) ותטבול בער''ש...

וגם בסדיר היו לנו הפתעות...
(כן, ב8 בערך אמרו לו שהוא יצא לדרך ב8 וחצי, אם הייתי צריכה להתחיל להתארגן אז היה לא נעים מהבלנית כי הייתי צריכה להביא אותה שוב)

אני שאלתי את הרב שלנו שבעלי היה בחול לחודש מהעבודה
ואמר לי בשום פנים לא לדחות.

וזה חול.. סיכוי אפס שיבוא.

סליחה😬🙈

משתחרר ערב קודם, או מצליח לקבל כמה שעות לכבוד הטבילה.. ואז אם היא לא טבלה זה דיכאון יותר גדול. בגלל שבשבת הוא לא יכול לבוא אולי יש מקום לדחות למוצש כדי להקל על עצמך, אבל אני לא הייתי מחליטה לבד, הייתי מתייעצת עם רב.
חיבוק ענק!!
לא פשוט לטבול כשהוא לא נמצא.. ועוד בשבת 😭

אני אומרת לדחות רק בגלל שזה ערב שבת...
סתם ככה אם יש מפקד נחמד הוא מפרגן...
אבל בערב שבת, אם משתחרר פתאום, אפשר להחליט שטובלים בער''ש כי יש מספיק זמן להתכונן, ואם הוא ישתחרר פתאום במוצש אז עד שהוא יגיע היא כבר תהיה אחרי טבילה...🤗

את בטוחה שאם הבעל לא נמצא אמורים לטבול בליל שבת?

 

סתם נראה לי שאלה לרב בלי קשר לחשק שלך לעניין. 

 

קראתי באיזה מקום שלא תטבול ממש ממש לא יודעת מה הדין האמיתי. 

אחרי סרזט לפעמים יש שיבושים, מחזור ארוך/קצר יותר.
ממש מבאס לטבול בלי בן הזוג בבית.
אבל לדעתי אל תתרכזי בזה עכשיו, תסיימי את המחזור, תתחילי שבעה נקיים ותראו מה אפשר לעשות.
אולי אפילו הוא יוכל לקבל איזה לילה בבית? מי יודע...

חבל להצטער מעכשיו

ואחרי ערב של בסה ותיסכול רציני, החלטתי לראות את הטוב שבדבר.
ובאמת, אנחנו נשואים כבר הרבה שנים עם 6 ילדים ומאוד קשה לנו בזמן הנידה, ולצערי לפעמים נופלים ("רק" בנגיעות) והקב"ה אוהב אותנו ויודע כמה קשה לנו, לכן הוא מקל עלינו את ההתמודדות, בזה שנהיה רחוקים פיזית. (במיוחד שזה אחרי תקופה מאוד ארוכה שאנחנו מותרים) ובעז"ה שיעבור בטוב🙏

וגם, תכלס במהלך היום ראיתי רק כתמים שלא אסרו אותנו. ורק בערב ראיתי שטף שלא היה לי ספק. אז גם ככה הכי מוקדם שאני יכולה לעשות הפסק יהיה במוצ"ש וזה כבר מקל על הכל🙃

ובעלי היה במילואים הוא ביקש לצאת מסיבות אישיות הביתה
ואישרו לו.

אולי תנסי?

כי תכלס המחזור התחיל בשלישי (שני אחרי שקיעה)
ובעלי בעז"ה ינסה לצאת במוצ"ש או ראשון... תלוי מתי אצליח לעשות הפסק.

רק מתפללת חזק שלא יהיה סגר, כדי שאוכל לסוע ולחזור חופשי מההורים. ולא אתקע למקווה😬

וכיף שמסכימים לשחרר אותו

ספר של יהונתן ויסכה שומר, ''לעורר אהבה'' מלאאא רעיונות לערב זוגי... ממליצה
ספר פרקטי ושווה

משחקי קופסא:
שבו שחקו.
זה הכי כיף שיש

שאלות:
- שאלות על בן הזוג. הרבה שאלות בסגנון של 'מה זיכרון ילדות שנחרט אצלך?' 'איזו דמות חינוכית השפיעה עלייך?' הרבה פעמים אפשר להיות מופתעים. מגלים דברים מעניינים על בן הזוג. דברים שנמצאים בתת מודע פתאום עולים.
- שאלות על הזוגיות. ' איזה דייט שלנו אתה הכי זוכר?' 'איזו חוויה זוגית אתה זוכר שממש שמחת ממנה?' וכו''.
זה ממש קליל, כיפי, מצחיק ומתרפק על נוסטלגיה.

אפשר את הכרטיסיות של השאלות לסדר במלא אווריאציות-
-ערמה וכל אחד בתורו לוקח כרטיס.
-מפוזרים הפוכים על הרצפה וכל אחד לוקח מה שהוא רוצה
-לכל אחד חמש שאלות ביד ובוחר כל פעם איזו שאלה להציג לבן הזוג.
- מסודרים בריבוע על הרצפה ובצד השני כתוב מספר וחץ לימין או לשמאל. לאחר שלוקחים את השאלה הראשונה ועונים עלייה, מסתכלים על המספר והכיוון של החץ ולפיו מתקדמים(לדוג' אם כתוב חמש וחץ לצד ימין, סופרים חמישה פתקים לצד ימין ושואלים את השאלה שעל הפתק החמישי)


מכתבים:
זה הפעלה של הדמיון.
כל אחד כותב לשני מכתב עם קונוטציה מסויימת.
לדוג'- מכתב אחרי שלא נפגשנו חודשיים. מכתב אחרי חתונה של הבן הבכור וכו'.
תנו לדיון לחגוג...
זה ממש מרגש לקרוא אחכ!!

ציור:
מציירים ציור ונותנים לבן הזוג לעשות גרפולוגיה.
(העץ עם שורשים עמוקים ולכן זה אומר שאתה לוקח הרבה מההורים שלך ומהמשפחה)
זה ממש קורע.


בישול:
להכין משהו טעים ביחד.
פיצה/קישים/פוקאצ'ות.
ככה גם יש ארוחת ערב מושקעת וגם זמן איכות.


זה מה שיש לי כרגע בראש...
בהצלחה💕

תודה רבה

כשיעברו הבחילות ותרגישי טוב יותר אז גם הריח שלו ישתפר אצלך.
תחליפי מצעים לריח שתאהבי, תחפשי סבון עם ריח שאת אוהבת..

ומותר לך להגיד לו שזה מפריע לך, ואת יכולה להגיד לו גם שמלאאא בנות ככה בהתחלה. זה בהחלט קורה וזה בסדר גמור!
אני בטוחה שהוא יבין... וגם אם לא, אז הוא יבין בהמשך מה זה אומר אישה בהריון ......

העיקר שתרגישי טוב ובידיים מלאות! בשעה טובה!

הלוואי שיעבור מהר, תודה על העיצות אני אנסה, צריכה לחשוב איך להגיד לו בעדינות. מסכן הוא מתגעגע למי שהייתי פעם והאמת שגם אני...

מזכירה לי אותי בתחילת ההריונות

הרגשה נוראית בעלי היה מתקרב אליי והייתי רצה לכיור להקיא את נשמתי

תני לי לעודד אותך שזה עובר ואת תחזרי לנגוע ולהיות איתו שתסיימי את השליש הראשון..

 

טוב לשמוע שזה נורמלי...

זה מאוד קשה
כדאי לדבר על זה בצורה פתוחה ולהסביר לבעלך שזה לא קשור אליו ולא אליך
הורמונים זה כמו סם שלא ניתן לשלוט בו הם משפיעים על חוש הריח הראיה הטעם הבחילות נוראיות ובודאי שאין חשק לכלום.
אולי תעשי חיפוש בפורומים על נשים שסבלו כמוך ותראי לו כדי שיבין שזה נורמלי וזה עובר.
ותנסו לקבוע יחד מה כן אפשר אולי לא לישון יחד אבל תקבעו שקשאת מרגישה טיפה רעננה את תזמי את הקירוב וכו
ותשקלי לקחת דיקלקטין זה מקל על כל התחושה הכללית לא רק על הבחילות

נראה לי מוגזם לא לישון יחד אבל אם לא תהיה ברירה ואני לא מרגישה רעננה מאז שהתחילו הבחילות, כבר שבועיים או יותר שאני סמרטוט 24/7

צריך מרשם לדיקלקטין? כי ביקשתי מהרופאה משהו לבחילות והיא אמרה שתרשום אבל לא רשמה...

תרופות שנותנים

גם אני הייתי ככה בתחילת ההריון, כל הזמן הרחקתי את בעלי ממני, כי לא יכולתי לסבול את הריח שלו. אבל גם כל הזמן חזרתי על זה שזה לא משהו אישי, אלא ההורמונים שגורמים לזה.

וזה עובר בהמשך, אז את יכולה להיות רגועה.

הבן שלי קופי שלו. קופי. אז תתכונני ..
עד חודש רביעי לא הסכמתי שנישן עם מיטות מחוברות
היה חוזר מהעבודה עצבנית סתם...

בתחילת ההריון חוויתי את זה גם,
הבשורה הטובה שזה עובר עם הזמן,
בינתיים אין כל כך מה לעשות, זה בהחלט מבאס, אבל צריך לדעת לקבל את זה ולדעת שזה עובר.

אני חודש אחרי לידה ומניקה מלא.

ואמור להיות בו 28 גלולות. לוקחים ברצף.

בלי הפסקות. לא אמור להיות רק 21 כדורים בחפיסה. מוזר.
תבדקי שהביאו לך *פומיניק* .

אם יש ירידה משמעותית (הרבה יותר מ2 קילו) - חוששים להתייבשות.

תודה!

בעיקרון העובר מקבל את כל מה שהוא צריך מתוך המאגרים שלך, החשש הוא שלך יחסרו ויטמינים וכדומה, לא לעובר...
2 קילו זה ממש לא מדאיג.
אצלי בכל ההריונות, בחודש רביעי חמישי בערך, קיבלתי מחמאות כמה רזיתי.... (אל דאגה, אני עולה הכל בחזרה בהנקה, עם ריבית. אולי לכן ירדתי כל כך הרבה בהריונות, כי הייתי עם העודפים מההנקה)

בעיקרון, אם את דואגת לשתות מספיק ולאכול, נראה לי שזה בסדר (כמובן, לא ירידה גדולה מידי. לא שאני יודעת מה זה ירידה גדולה מידי).

לי אישית אין ככ תיאבון בגלל הבחילות, ויצא שבשבועיים האחרונים ירדתי 400 גרם. אם זה ימשיך ככה, אסיים את השליש הראשון עם משהו כמו שני קילו פחות.
אני דואגת לשתות הרבה ומקווה לטוב.

אם את ממש חוששת, תנסי להתקשר למוקד האחיות של הקופה שלך, אולי יוכלו לענות לך שם.

העובר מקבל לפנייך את מה שהוא צריך.
אז לפני שיהיה לו חוסרים, את תרגישי שחסר לך.

תודה לאל - כולנו בריאים 🤗

אני עולה עם בחילות
בלי בחילות
עם הנקה
עם גלולות
בלי גלולות
לפני לידה
אחרי לידה
לפני הריון
בהריון
אחרי הריון

קיצור נושמת- עולה

מתאמצת ממש- נשארת אותו הדבר.
אוכלת כמו ארנב- יורדת 💪🏻

אני גם רוצה לרזות

ירקות, חלבונים, קצת שומן בריר
1-2 פירות ביום

וגם ככה רזה אז בכלל..רק הבטן גדלה בסוף ההריון

אין ממה לחשוש אני גם נלחצתי תמיד אבל העובר מקבל כל מה שצריך..הבנתי

באמת רופאה מעצבנת

אישית ברוב ההריונות שלי לא החזקתי מעבר ל 38
זה הריון ראשון?
אבל כל שבוע בבטן בחודש האחרון מוסיף להם במשקל וככ משמעותי אח''כ! שווה לחכות קצת 🤗

והכאבים גם הגיוני, הרחב מתכווץ בחזרה.. לי גם בהפלה הטבעית היו כאבי מחזור יותר חזקים ממה שאני רגילה.. תרגישי טוב!

את שותה מספיק, לפחות 2 ליטר ,זה אמור להקל מעט.

לא קראתי שרשורים קודמים
בדקת שהבטא התאפסה ושהרחם נקי?

אני עברתי בגרידה, יומיים אחרי היה כאב ממש חד ומשתק. התקשרתי למוקד, אמרו לפנות לבדיקה, עבר לבד תוך שעה וחשבתי שזה סתם. הדימום אפילו נחלש בהדרגה (במשך שבועיים)
בביקורת חודש אחרי ראו עצם נעוצה ברחם בדיוק איפה שכאב לי. גרידה חוזרת.
בקיצור עדיף לבדוק..