משהי מכירה מייבש כביסה של חברת CROWN?תודה לה' על הכל
בנות שמבינות במיקסרים שאלה לי אליכן. (גולדליין)מצפה לישועות
רכשתי עכשיו מיקסר של גולדליין 800w 5 ליטר נפח . לא יודעת כמה הוא טוב רכשתי אותו בגלל המחיר הזול.
רציתי לשאול כמה קילו בצק אפשר לעשות עם וואט כזה ?
רציתי לשאול כמה קילו בצק אפשר לעשות עם וואט כזה ?
חצי קילו לדעתיאהבתחינם
אני לא הייתי עושה יותר מקילועכשיו טוב
לדעתי קילושומשומאחרונה
סיפור לידה שלי
מוזמנות להוסיף משלכן. (אזהרה:ארוך ומעניין)כבתחילה
בס"ד
סיפור לידה אושונשוניקו:
הריון תקין ב"ה. חודש תשיעי מגיע, אני רוצה ללדת בתחילת תשיעי. די נמאס לי כבר לסחוב. הייתי ענקיתתת!! מכינה את עצמי נפשית שתחילת תשיעי אני יולדת וזהו. ישר בתחילת תשיעי גיסתי התחתנה, היינו צריכים לחכות קצת עם הלידה;) מתכננת שבשבת חתן שלה(ספרדים, השבת שאחרי החתונה) אעשה מלא הליכות ועליית מדרגות בתקווה שזה יזרז. שבת נכנסת, עושה סיבוב בלילה אחרי הסעודה, זה רק גורם לי לבחילה והקאתי כל מה שאכלתי. עולה מדרגות, מחכה להרגיש משהו, תחילת צירים, אבל לא. אין כלום.
שבוע אחכ זה פורים. נורא רציתי ללדת בפורים. זה כבר שבוע 38, אחלה של זמן ללדת ואחלה של תאריך. לכולם אמרתי שאני אלד בפורים. חמותי כל ההריון אמרה שאני אלד בר"ח ניסן שזה כמה ימים אחרי התאריך. ממש רציתי פורים. נסענו להורים בפורים, חילקנו את הזמן בין ההורים שלי להורים שלו(גרים באותה עיר), ואין כלום. עוברות השעות ושום דבר לא קורה. אני פשוט בהלם, איך זה שכ"כ האמנתי בלב שלי שאלד בפורים וזה לא קרה??
טוב נו זה לא תלוי בי...
חוזרים הביתה, מתחילה הקורונה. הולכת לעבודה עוד כמה ימים עד יום חמישי שהודיעו על סגירת בתי הספר.
מוציאה אישורי מחלה כדי לא להגיע לעבודה. כל הקורונה היתה ממש ממש בהתחלה ולא ידעו להגיד כלום על נזק לעובר, החלטנו שלא לקחת סיכון ושאשאר בבית עד הלידה.
מנצלים את השבוע לנקיונות הבית לפסח. בית קטנטן אבל היה מלא עבודה.. מקווה שהנקיונות והמאמץ יובילו ללידה. עובר יום ועוד יום. כל יום מתקדמים עוד קצת. החלטנו ליסוע להורים לשבת ואז להשאר עד הלידה, מכיוון שהתחילו דיבורים על סגר ולא ראינו את עצמנו מסתדרים לבד אחרי לידה ראשונה רחוקים מאד מההורים, בלי שום עזרה.
יום רביעי, נשאר לנקות דברים אחרונים ואפשר ליסוע. מפה לשם, בעלי ניקה הכל לבד. לא היה לי כח כבר.. גיסתי מגיעה עם אוטו ומסיעה אותנו להורים עם כל הכמויות בגדים שהבאנו לעצמנו. זה היה גם סוף עונת מעבר והיה צריך להביא גם בגדי מעבר וגם בגדי קיץ להמשך..
נמצאים שבוע אצל ההורים של בעלי.
מגיעה לתאריך. זה היה יום שהייתי שבורה ברמות. לא האמנתי שהגעתי לתאריך ועדיין לא ילדתי. אחרי ששכנעתי את עצמי כל הזמן שאני יולדת בתחילת תשיעי. בכיתי הרבה, הייתי סגורה בחדר, לא היה לי כח לכלום.
40+1 הולכת לקופח למעקב הריון עודף. הקופח ריקה ריקה! לא ראיתי אותה ככה בחיים. אף אחד לא העיז לצאת למקום 'עם הרבה סכנות להדבקה'. מחכה למוניטור אצל האחות. אחרי כמה זמן המזכירה אומרת לי שבגלל שאחת הגיעה לפני והיא במוניטור, אני אלך קודם לרופאת נשים ואז למוניטור. נכנסת לרופאה, מתשאלת, מסתכלת במסמכים כי לא הייתי אצלה. עושה לי אולטרסאונד, די הרבה זמן. אני לא מבינה למה זה הרבה זמן ומניחה שאולי אצל כל רופא זה אחרת. כל ההריון עשיתי אצל טכנאית ואולי רופאה עושה יותר מעמיק ויותר זמן. הרופאה יוצאת מהבית והולכת להביא ג'ל חדש. שמה כמות נכבדה, מסתכלת שוב ואומרת- "רצית ללדת? יאלה לבי"ח, אני רואה מיעוט מים גבולי, יכול להיות שעוד כמה שעות יתאזן אבל צריך מעקב". מוציאה לי הפנייה. חוזרת לבית של ההורים של בעלי, מעדכנת את ההורים שלי, מארגנים מהר תיק ללידה, אוכלים צהרים וגיס שלי מקפיץ אותנו לבי"ח.
מיון יולדות. בדיקת שתן, מוניטור, אולטרסאונד, פותחים לי וריד ולוקחים בדיקת דם. הרופאה מחליטה לאשפז בהייריסק להמשך מעקב והתחלת זירוז למחרת אם עדיין יש מיעוט מים.
מתאשפזת. צוות מעולה. יחס טוב. מקבלת חדר עם עוד אחת. זה כבר היה סביבות שעה 21.
אחרי חצי שעה בערך- הפתעה!! ההורים שלי הצליחו להכנס ולהגיע לבקר. זה ממש לא ברור מאליו כי כבר נכנסו הכללים של אסור יותר ממבקר אחד, אסור מבקרים במחלקות וכו'.. הביאו לנו אוכל, היינו מורעבים. היו איתנו כמה דק' והלכו...
(אנקדוטה קטנה- אמא שלי גם היתה מאושפזת באותה מחלקה ואולי גם באותו חדר כשהיתה במעקב בסוף הריון של אח שלי שכיום בן 9. היא היתה מאושפזת תקופה של 3-4 שבועות עד הלידה, בורחת הביתה מידי פעם בין מוניטור למוניטור לעשות כביסות
. היינו באים לבקר אותה הרבה אז מכירה את המחלקה מעולה, יודעת איפה כל דבר נמצא, איך נראים החדרים והכל.)
ממשיכה בסיפור-
בעלי הולך ואני נשארת לבד. מדברת קצת עם השותפה לחדר. מנסה להרדם ב00 בלילה ולוקח לי הרבה זמן. ב01 בלילה אחות מגיעה ועוברת במחלקה לחבר את כולן למוניטור. עוד חצי שעה מתבזבזת ואפשר סוף סוף ללכת לישון.
מתעוררת ביום רביעי ב6 בבוקר מהרעש של המכסחה של הדשא. מי עושה בשעה כזאת על הבוקר?!🤦
מנסה לחזור להרדם ולא מצליחה. שגרת בוקר במחלקה. מוניטור ואחריו ביקור רופאים. מגיעים אלי והרופאה מסתכלת על הנתונים ואומרת שיכניסו לי בלון לזירוז אחרי שיסיימו את הביקור רופאים.
בעלי מגיע. מספרת לו שאני אמורה להתחיל זירוז בשעה-שעתיים הקרובות. מחכים מחכים. בינתיים סתם מעבירים את הזמן. מדברים, אוכלים, שותים, שותקים, מסתכלים בפלאפון, ממשיכה סדרה שראינו אצל ההורים של בעלי. עוברות השעות ואנחנו כבר חושבים ששכחו אותנו
בסופו של דבר הכניסו לי בלון בשעה 13 בצהרים, אמרו שתוך 8 שעות הבלון צריך לצאת ותהיה פתיחה. חוזרים לחדר, החוט שבחוץ מציק לי ברגליים, ומטפטף ממנו שאריות מים. נכנסת להתקלח. הולכת כל כמה זמן לשירותים. מעבירים את הזמן. עוד מוניטור. עוד ביקור רופאים מהיר שלא היה להם מה לחדש לי. בשעה 19 הבלון יוצא. אחרי 6 שעות. בינתיים אין כאבים. לא מרגישה כלום. לוחצת על הכפתור שקורא לאחיות. האחות קוראת לרופאה והיא בודקת פתיחה. אומרת פתיחה 3-3.5 ס''מ, וקוראת לרופא שיבדוק גם להיות בטוחים שזה הפתיחה.
מארגנים אותי לירידה לחדר לידה. שמים אותי על כסא גלגלים 'כי זה הנוהל', אני ללא שום כאבים, הולכת ומתפקדת כרגיל. שמחה שסוף סוף משהו מתקדם.
מגיעים שוב למיון יולדות, 24 שעות אחרי שהיינו שם ביום לפניו. רק אולטרסאונד לבדוק שהראש עדיין למטה ומכניסים לחדר לידה. מביאים לי חלוק ומשאירים אותנו לבד. רק אחרי שעה מיילדת נכנסת, מסתכלת בתיק הרפואי, מציעה לעשות מוניטור חצי שעה ולבדוק אם יש צירים אפקטיביים. עושה מוניטור, אין כלום, מתחילה פיטוצין.
המיילדת מחברת את כל החוטים, מתחילה במינון נמוך ואומרת שתכנס כל שעה להגביר את המינון. מעבירים את הזמן. מגיע הלילה. לא מצליחים לישון. פעם ראשונה בסיטואציה. באחת בלילה אנחנו פותחים את הטלוויזיה בחדר לידה, רואים תוכנית על קוסם מטוורף שעובד על אנשים ועושה דברים קורעים. צוחקים וצוחקים עד שכבר נמאס. מתכתבת קצת בווצאפ עם אמא של בעלי. הולכים לישון. אני במיטה והוא בכורסא. אגב היא כורסא שווה ממש. מתעוררת ב5 וחצי בבוקר מכאבים לא נורמליים. מתחילה להרגיש וזה כואב בטירוףף. אחרי חצי שעה מחליטה לקום מהמיטה על דעת עצמי, המיילדת אמרה שלא לקום, אבל כבר לא יכולתי, ווידאתי שכל החוטים מסודרים, שהמוניטור ממשיך לעבוד ונענעתי את עצמי קצת בעמידה. הייתי חייבת לעמוד אחרי שכל יום האתמול הייתי במיטה באישפוז, כל הערב והלילה בחדר לידה. וקצת צריך לקום לשחרר את הרגליים. אחרי כמה זמן המיילדת(בת דודה) נכנסת וכועסת שקמתי. אומרת לי לחזור למיטה ולא לקום. אחרי כמה דק' נכנסת מיילדת אחרת, אני שואלת אותה אם מותר לי לקום לכמה דקות והיא אומרת לי שכן. מנצלת את ההזדמנות, מסדרת שוב את כל החוטים ונעמדת ברצפה. שוב נכנסת המיילדת שלי, הפעם אני מקדימה אותה ואומרת שמיילדת אחרת אמרה לי שמותר לכמה דקות. חוזרת למיטה אחרי כמה דק' והכאבים מתחילים להיות נוראיים. מעירה את בעלי, הוא בקושי מצליח לקום בשעה ככ מוקדמת, הולך לשירותים. אני מתחילה לבכות וכועסת עליו- מה אתה הולך לשירותים כשאני סובלת פה כבר יותר משעה ומחכה לא להעיר אותך עד שיהיה ממש סיוט?! חחח הגיון של אישה בלידה.
קוראת למיילדת, מבקשת גז צחוק. מנסה. הוא לא עוזר לי. רק מעצבן אותי יותר ומקשה עלי. מנסה שוב בעזרת המיילדת, גם לא עוזר ועושה לי רע הריח הזה.
כבר כואב לי עוד יותר, קוראת שוב למיילדת ומבקשת אפידורל. היא אומרת שבשעה 7 יעשו ביקור רופאים ואם תהיה פתיחה 4 ומעלה יקראו למרדים אלי ראשונה. מעבירה את הקצת זמן עד לביקור רופאים. כבר צועקת הרבה שקשה לי וכואב לי ודי כבר אני לא יכולה. הרופאים מגיעים, בודקים, פתיחה 4. נאסרים. יופי ישר קוראים למרדים.
מגיעה מרדימה(גם בת דודה), מתחילה להסביר לי איך לשבת בקצה המיטה, להיות גם הגב באופן שצריך. אני בקושי מצליחה שלא להזיז את עצמי בין ציר לציר בזמן של האפידורל. היא מנסה ומשהו שם לא הולך. היא מוציאה ומתחילה מההתחלה. שוב חיטוי, שוב הכל מההתחלה. הפעם היא מצליחה תוך כדי שאני צועקת עליה(איזה פדיחות חחח) ותוך 2-3 דקות כבר מרגישה את ההשפעה. מתחילה לדבר עם המרדימה. היא מספרת שיש להם חג הקורבן, ואני מספרת לה שיש לנו חג פסח. מדברות עוד כמה דקות, היא הולכת ואני הולכת לישון.
11:00 מתעוררת מכניסה של רופא לעשות בדיקת פתיחה. פתיחה 7. בעלי יוצא מהחדר לידה ואמא שלו נכנסת. מותר כל פעם רק מלווה אחד. מדברות קצת, בעלי מעדכן את ההורים שלי והם יוצאים לדרך לכיוון הבית חולים. מרחק הליכה. אחרי חצי שעה, החלפת משמרת, מגיעה אלי מיילדת חדשה, נראית לי חמודה, קוראים לה מיאל. בודקת פתיחה, פתיחה 9.
12:00 פתיחה 10.
פה אני מסתכלת על עצמי וקולטת שיש לי חמצן באף(לא מסכת חמצן הגדולה הזאת, ממש קטן שנכנס לתחילת הנחיריים), ומד לחץ דם ביד ימין שפועל כל כמה דקות. עד היום אני לא זוכרת מתי הכניסו לי אותם ולמה. כנראה בשעות שישנתי עם האפידורל.
ההורים שלי מגיעים, בעלי מתחלף עם אמא שלי. לא דמיינתי שהלידה תראה ככה. חשבתי ששניהם יהיו. מתחילים לחיצות. כל פעם שיש ציר אני לוחצת. אחרי חצי שעה המיילדת נותנת לי לנוח מהלחיצות. היא בודקת ורואה שהראש ממש ממש גבוה. הוא בספינה 3 וצריך להגיע למינוס 2. ממשיכים לחיצות, אני כבר מתעייפת, חוזרת להרגיש את הצירים. כנראה האפידורל כבר לא ממש השפיע. רוצה להעלות מינון אבל כבר אין עניין. כואבת בטירוף. מתחילה לצעוק שם על כולם. שוב לחיצות, קשה לי וכואב לי ממש ממש. אני כבר לא יכולה. אמא שלי עוזרת, מחזיקה רגל אחת, מחזיקה יד, מביאה קצת מים שיתנו לי כח. ממשיכים בלחיצות, מתאמצת את חיי ועדיין הוא למעלה.
עוברות 3 שעות של צירי לחץ, שם אני כבר מאבדת את זה. מתישהו אומרת שבא לי ניתוח וזהו. העיקר שיהיה בחוץ ואני אפסיק לסבול. המיילדת אומרת שהחדר ניתוח תפוס כרגע ויקח זמן ובזמן הזה כדאי לי כבר ללדת כי עוברות השעות וזה יכול לגרום להאטות בדופק העובר.
עוד לחיצות, עוד צעקות, עוד לחיצות. אני כבר נשברת. לא מסוגלת יותר. היה ציר ואמרתי למיילדת- עכשיו יש לי ציר ואני לא לוחצת כי כבר כואב לי ואני לא יכולה. היו פעמים שכבר נלחץ מעצמו מרוב כאבים..
עובר הזמן והעובר יורד לאט לאט ואני סובלת את חיי.
15:00 מגיעה מיילדת רוסיה מפחידה, שאומרת לי בקול גבוה וברור עם מבטא רוסי כבד: "את לוחצת עכשיו". אני נורא נבהלתי ממנה ולא היתה לי ברירה אלא ללחוץ. מגיעה רופא שלוחץ לי על הבטן חזק להזיז את העובר ללמטה.
15:35 יום חמישי, א' בניסן, התינוק המתוק שלנו נולד. 3.480 ק"ג משקל מכובד. אני כבר חסרת כוחות לגמרי. מרימה אותו, נשיקה, והמיילדת לוקחת לנקות אותו, לשקול, וכל מה שהם בודקים.
מחזירה אותו אלי. אני מלטפת אותו. הוא חמוד ממש. דומה לי מאד. יצא לבן יותר ממני(ואני לבנה ממש). הרבה פעמים תינוקות יוצאים אדומים מרוב מאמץ והוא התאמץ מאד, 4 שעות של צירי לחץ, ויצא לבן וחמוד. בעלי ספרדי חום וחשבנו שהוא יצא בצבע מוקה חח
הבנים(בעלי ואבא שלי) נכנסים. מתרגשים כולם. מתחילים טלפונים והודעות וכל המשפחה והחברים. מוציאים את כולם חוץ מאמא שלי כדי להוציא את השיליה. היא יוצאת שלמה ב"ה. בודקים אם צריך תפרים, ולא היה צריך ב"ה.
כולם חוזרים לחדר לידה כולל אמא של בעלי, סבתא שלי, וגיסתי שנורא מתרגשים לנכד והנין הראשון. אחרי כמה זמן מגיעה האחות הראשית, רואה את כל האנשים ומעיפה את כולם-חוקי קורונה. נשארים רק בעלי וההורים שלי.
מביאים לי אוכל, אני טורפת הייתי רעבה ברמות. מלא שעות על נוזלים בלי אוכל אמיתי.
נשארים קצת בחדר לידה, מנקים אותי, כולם מחזיקים את התינוק ומצטלמים איתו. מעבירים אותי למחלקת יולדות.
וואו. מחלקה חדשה. מהממת. אני ככ אוהבת שהכל נקי וחדש. קיבלתי חדר לבד- קורונה. באיזשהו מקום הרגשתי שזה כמו מלון. מיטה נוחה ומתכווננת, הכל מביאים עד אלי, כל מה שארצה. תנאים טובים, שירותים ומקלחת פרטיים.
במשך האשפוז אכלתי רק ארוחת בוקר במחלקה, צהרים וערב הביאו לי, כולל שבת שלמה שהביאו הכל. אנחנו לא סומכים על הכשרות שם.
אמורה להשתחרר במוצש. יש לתינוק צהבת. מתחילים טיפול בפוטו. משתחררת בראשון בערב. התינוק משתחרר בשני בערב. עוברים לבית של ההורים שלי.
ברית קורונה בזום. כולל אותי. היו רק 10 גברים כולל מוהל וסנדק. משהו הזוי.. שבוע לפני פסח, כל אחד אוכל בביתו.
יש גם סיפור עם איך החלטנו את השם שלו, אבל זה סיפור לפעם אחרת;)
זכינו גם לפדיון, שהיה כבר יותר מורחב, 20 אנשים! וואו! זה כבר מוערך בקורונה. בלי סעודה. כל אחד בביתו.
זהו.. מודה לה' על כל הניסים הגדולים. כל ההריון התפללתי שלא יהיו לי קרעים, חתכים, בלי ניתוח, תינוק בריא ושלם. והכל התגשם ב"ה.
היום הוא בן כמעט 8 חודשים. מתוק וחייכן. מתפתח יפה, ועולה לאט במשקל
אני עדיין בטראומה של הכאבים הבלתי נסבלים האלה, הייתי כמה שעות עם צירי לחץ נוראיים שהרגו לי את הגוף (שמעתי על עיבוד לידה, אין צורך להמליץ שוב).
תובנות:
1. חובה אפידורל. לא מבינה איך יש נשים ששורדות בלעדיו.
2. לא מבינה איך נשים רוצות ללדת שוב.
סיפור לידה אושונשוניקו:
הריון תקין ב"ה. חודש תשיעי מגיע, אני רוצה ללדת בתחילת תשיעי. די נמאס לי כבר לסחוב. הייתי ענקיתתת!! מכינה את עצמי נפשית שתחילת תשיעי אני יולדת וזהו. ישר בתחילת תשיעי גיסתי התחתנה, היינו צריכים לחכות קצת עם הלידה;) מתכננת שבשבת חתן שלה(ספרדים, השבת שאחרי החתונה) אעשה מלא הליכות ועליית מדרגות בתקווה שזה יזרז. שבת נכנסת, עושה סיבוב בלילה אחרי הסעודה, זה רק גורם לי לבחילה והקאתי כל מה שאכלתי. עולה מדרגות, מחכה להרגיש משהו, תחילת צירים, אבל לא. אין כלום.
שבוע אחכ זה פורים. נורא רציתי ללדת בפורים. זה כבר שבוע 38, אחלה של זמן ללדת ואחלה של תאריך. לכולם אמרתי שאני אלד בפורים. חמותי כל ההריון אמרה שאני אלד בר"ח ניסן שזה כמה ימים אחרי התאריך. ממש רציתי פורים. נסענו להורים בפורים, חילקנו את הזמן בין ההורים שלי להורים שלו(גרים באותה עיר), ואין כלום. עוברות השעות ושום דבר לא קורה. אני פשוט בהלם, איך זה שכ"כ האמנתי בלב שלי שאלד בפורים וזה לא קרה??
טוב נו זה לא תלוי בי...
חוזרים הביתה, מתחילה הקורונה. הולכת לעבודה עוד כמה ימים עד יום חמישי שהודיעו על סגירת בתי הספר.
מוציאה אישורי מחלה כדי לא להגיע לעבודה. כל הקורונה היתה ממש ממש בהתחלה ולא ידעו להגיד כלום על נזק לעובר, החלטנו שלא לקחת סיכון ושאשאר בבית עד הלידה.
מנצלים את השבוע לנקיונות הבית לפסח. בית קטנטן אבל היה מלא עבודה.. מקווה שהנקיונות והמאמץ יובילו ללידה. עובר יום ועוד יום. כל יום מתקדמים עוד קצת. החלטנו ליסוע להורים לשבת ואז להשאר עד הלידה, מכיוון שהתחילו דיבורים על סגר ולא ראינו את עצמנו מסתדרים לבד אחרי לידה ראשונה רחוקים מאד מההורים, בלי שום עזרה.
יום רביעי, נשאר לנקות דברים אחרונים ואפשר ליסוע. מפה לשם, בעלי ניקה הכל לבד. לא היה לי כח כבר.. גיסתי מגיעה עם אוטו ומסיעה אותנו להורים עם כל הכמויות בגדים שהבאנו לעצמנו. זה היה גם סוף עונת מעבר והיה צריך להביא גם בגדי מעבר וגם בגדי קיץ להמשך..
נמצאים שבוע אצל ההורים של בעלי.
מגיעה לתאריך. זה היה יום שהייתי שבורה ברמות. לא האמנתי שהגעתי לתאריך ועדיין לא ילדתי. אחרי ששכנעתי את עצמי כל הזמן שאני יולדת בתחילת תשיעי. בכיתי הרבה, הייתי סגורה בחדר, לא היה לי כח לכלום.
40+1 הולכת לקופח למעקב הריון עודף. הקופח ריקה ריקה! לא ראיתי אותה ככה בחיים. אף אחד לא העיז לצאת למקום 'עם הרבה סכנות להדבקה'. מחכה למוניטור אצל האחות. אחרי כמה זמן המזכירה אומרת לי שבגלל שאחת הגיעה לפני והיא במוניטור, אני אלך קודם לרופאת נשים ואז למוניטור. נכנסת לרופאה, מתשאלת, מסתכלת במסמכים כי לא הייתי אצלה. עושה לי אולטרסאונד, די הרבה זמן. אני לא מבינה למה זה הרבה זמן ומניחה שאולי אצל כל רופא זה אחרת. כל ההריון עשיתי אצל טכנאית ואולי רופאה עושה יותר מעמיק ויותר זמן. הרופאה יוצאת מהבית והולכת להביא ג'ל חדש. שמה כמות נכבדה, מסתכלת שוב ואומרת- "רצית ללדת? יאלה לבי"ח, אני רואה מיעוט מים גבולי, יכול להיות שעוד כמה שעות יתאזן אבל צריך מעקב". מוציאה לי הפנייה. חוזרת לבית של ההורים של בעלי, מעדכנת את ההורים שלי, מארגנים מהר תיק ללידה, אוכלים צהרים וגיס שלי מקפיץ אותנו לבי"ח.
מיון יולדות. בדיקת שתן, מוניטור, אולטרסאונד, פותחים לי וריד ולוקחים בדיקת דם. הרופאה מחליטה לאשפז בהייריסק להמשך מעקב והתחלת זירוז למחרת אם עדיין יש מיעוט מים.
מתאשפזת. צוות מעולה. יחס טוב. מקבלת חדר עם עוד אחת. זה כבר היה סביבות שעה 21.
אחרי חצי שעה בערך- הפתעה!! ההורים שלי הצליחו להכנס ולהגיע לבקר. זה ממש לא ברור מאליו כי כבר נכנסו הכללים של אסור יותר ממבקר אחד, אסור מבקרים במחלקות וכו'.. הביאו לנו אוכל, היינו מורעבים. היו איתנו כמה דק' והלכו...
(אנקדוטה קטנה- אמא שלי גם היתה מאושפזת באותה מחלקה ואולי גם באותו חדר כשהיתה במעקב בסוף הריון של אח שלי שכיום בן 9. היא היתה מאושפזת תקופה של 3-4 שבועות עד הלידה, בורחת הביתה מידי פעם בין מוניטור למוניטור לעשות כביסות
. היינו באים לבקר אותה הרבה אז מכירה את המחלקה מעולה, יודעת איפה כל דבר נמצא, איך נראים החדרים והכל.)ממשיכה בסיפור-
בעלי הולך ואני נשארת לבד. מדברת קצת עם השותפה לחדר. מנסה להרדם ב00 בלילה ולוקח לי הרבה זמן. ב01 בלילה אחות מגיעה ועוברת במחלקה לחבר את כולן למוניטור. עוד חצי שעה מתבזבזת ואפשר סוף סוף ללכת לישון.
מתעוררת ביום רביעי ב6 בבוקר מהרעש של המכסחה של הדשא. מי עושה בשעה כזאת על הבוקר?!🤦
מנסה לחזור להרדם ולא מצליחה. שגרת בוקר במחלקה. מוניטור ואחריו ביקור רופאים. מגיעים אלי והרופאה מסתכלת על הנתונים ואומרת שיכניסו לי בלון לזירוז אחרי שיסיימו את הביקור רופאים.
בעלי מגיע. מספרת לו שאני אמורה להתחיל זירוז בשעה-שעתיים הקרובות. מחכים מחכים. בינתיים סתם מעבירים את הזמן. מדברים, אוכלים, שותים, שותקים, מסתכלים בפלאפון, ממשיכה סדרה שראינו אצל ההורים של בעלי. עוברות השעות ואנחנו כבר חושבים ששכחו אותנו
בסופו של דבר הכניסו לי בלון בשעה 13 בצהרים, אמרו שתוך 8 שעות הבלון צריך לצאת ותהיה פתיחה. חוזרים לחדר, החוט שבחוץ מציק לי ברגליים, ומטפטף ממנו שאריות מים. נכנסת להתקלח. הולכת כל כמה זמן לשירותים. מעבירים את הזמן. עוד מוניטור. עוד ביקור רופאים מהיר שלא היה להם מה לחדש לי. בשעה 19 הבלון יוצא. אחרי 6 שעות. בינתיים אין כאבים. לא מרגישה כלום. לוחצת על הכפתור שקורא לאחיות. האחות קוראת לרופאה והיא בודקת פתיחה. אומרת פתיחה 3-3.5 ס''מ, וקוראת לרופא שיבדוק גם להיות בטוחים שזה הפתיחה.
מארגנים אותי לירידה לחדר לידה. שמים אותי על כסא גלגלים 'כי זה הנוהל', אני ללא שום כאבים, הולכת ומתפקדת כרגיל. שמחה שסוף סוף משהו מתקדם.
מגיעים שוב למיון יולדות, 24 שעות אחרי שהיינו שם ביום לפניו. רק אולטרסאונד לבדוק שהראש עדיין למטה ומכניסים לחדר לידה. מביאים לי חלוק ומשאירים אותנו לבד. רק אחרי שעה מיילדת נכנסת, מסתכלת בתיק הרפואי, מציעה לעשות מוניטור חצי שעה ולבדוק אם יש צירים אפקטיביים. עושה מוניטור, אין כלום, מתחילה פיטוצין.
המיילדת מחברת את כל החוטים, מתחילה במינון נמוך ואומרת שתכנס כל שעה להגביר את המינון. מעבירים את הזמן. מגיע הלילה. לא מצליחים לישון. פעם ראשונה בסיטואציה. באחת בלילה אנחנו פותחים את הטלוויזיה בחדר לידה, רואים תוכנית על קוסם מטוורף שעובד על אנשים ועושה דברים קורעים. צוחקים וצוחקים עד שכבר נמאס. מתכתבת קצת בווצאפ עם אמא של בעלי. הולכים לישון. אני במיטה והוא בכורסא. אגב היא כורסא שווה ממש. מתעוררת ב5 וחצי בבוקר מכאבים לא נורמליים. מתחילה להרגיש וזה כואב בטירוףף. אחרי חצי שעה מחליטה לקום מהמיטה על דעת עצמי, המיילדת אמרה שלא לקום, אבל כבר לא יכולתי, ווידאתי שכל החוטים מסודרים, שהמוניטור ממשיך לעבוד ונענעתי את עצמי קצת בעמידה. הייתי חייבת לעמוד אחרי שכל יום האתמול הייתי במיטה באישפוז, כל הערב והלילה בחדר לידה. וקצת צריך לקום לשחרר את הרגליים. אחרי כמה זמן המיילדת(בת דודה) נכנסת וכועסת שקמתי. אומרת לי לחזור למיטה ולא לקום. אחרי כמה דק' נכנסת מיילדת אחרת, אני שואלת אותה אם מותר לי לקום לכמה דקות והיא אומרת לי שכן. מנצלת את ההזדמנות, מסדרת שוב את כל החוטים ונעמדת ברצפה. שוב נכנסת המיילדת שלי, הפעם אני מקדימה אותה ואומרת שמיילדת אחרת אמרה לי שמותר לכמה דקות. חוזרת למיטה אחרי כמה דק' והכאבים מתחילים להיות נוראיים. מעירה את בעלי, הוא בקושי מצליח לקום בשעה ככ מוקדמת, הולך לשירותים. אני מתחילה לבכות וכועסת עליו- מה אתה הולך לשירותים כשאני סובלת פה כבר יותר משעה ומחכה לא להעיר אותך עד שיהיה ממש סיוט?! חחח הגיון של אישה בלידה.
קוראת למיילדת, מבקשת גז צחוק. מנסה. הוא לא עוזר לי. רק מעצבן אותי יותר ומקשה עלי. מנסה שוב בעזרת המיילדת, גם לא עוזר ועושה לי רע הריח הזה.
כבר כואב לי עוד יותר, קוראת שוב למיילדת ומבקשת אפידורל. היא אומרת שבשעה 7 יעשו ביקור רופאים ואם תהיה פתיחה 4 ומעלה יקראו למרדים אלי ראשונה. מעבירה את הקצת זמן עד לביקור רופאים. כבר צועקת הרבה שקשה לי וכואב לי ודי כבר אני לא יכולה. הרופאים מגיעים, בודקים, פתיחה 4. נאסרים. יופי ישר קוראים למרדים.
מגיעה מרדימה(גם בת דודה), מתחילה להסביר לי איך לשבת בקצה המיטה, להיות גם הגב באופן שצריך. אני בקושי מצליחה שלא להזיז את עצמי בין ציר לציר בזמן של האפידורל. היא מנסה ומשהו שם לא הולך. היא מוציאה ומתחילה מההתחלה. שוב חיטוי, שוב הכל מההתחלה. הפעם היא מצליחה תוך כדי שאני צועקת עליה(איזה פדיחות חחח) ותוך 2-3 דקות כבר מרגישה את ההשפעה. מתחילה לדבר עם המרדימה. היא מספרת שיש להם חג הקורבן, ואני מספרת לה שיש לנו חג פסח. מדברות עוד כמה דקות, היא הולכת ואני הולכת לישון.
11:00 מתעוררת מכניסה של רופא לעשות בדיקת פתיחה. פתיחה 7. בעלי יוצא מהחדר לידה ואמא שלו נכנסת. מותר כל פעם רק מלווה אחד. מדברות קצת, בעלי מעדכן את ההורים שלי והם יוצאים לדרך לכיוון הבית חולים. מרחק הליכה. אחרי חצי שעה, החלפת משמרת, מגיעה אלי מיילדת חדשה, נראית לי חמודה, קוראים לה מיאל. בודקת פתיחה, פתיחה 9.
12:00 פתיחה 10.
פה אני מסתכלת על עצמי וקולטת שיש לי חמצן באף(לא מסכת חמצן הגדולה הזאת, ממש קטן שנכנס לתחילת הנחיריים), ומד לחץ דם ביד ימין שפועל כל כמה דקות. עד היום אני לא זוכרת מתי הכניסו לי אותם ולמה. כנראה בשעות שישנתי עם האפידורל.
ההורים שלי מגיעים, בעלי מתחלף עם אמא שלי. לא דמיינתי שהלידה תראה ככה. חשבתי ששניהם יהיו. מתחילים לחיצות. כל פעם שיש ציר אני לוחצת. אחרי חצי שעה המיילדת נותנת לי לנוח מהלחיצות. היא בודקת ורואה שהראש ממש ממש גבוה. הוא בספינה 3 וצריך להגיע למינוס 2. ממשיכים לחיצות, אני כבר מתעייפת, חוזרת להרגיש את הצירים. כנראה האפידורל כבר לא ממש השפיע. רוצה להעלות מינון אבל כבר אין עניין. כואבת בטירוף. מתחילה לצעוק שם על כולם. שוב לחיצות, קשה לי וכואב לי ממש ממש. אני כבר לא יכולה. אמא שלי עוזרת, מחזיקה רגל אחת, מחזיקה יד, מביאה קצת מים שיתנו לי כח. ממשיכים בלחיצות, מתאמצת את חיי ועדיין הוא למעלה.
עוברות 3 שעות של צירי לחץ, שם אני כבר מאבדת את זה. מתישהו אומרת שבא לי ניתוח וזהו. העיקר שיהיה בחוץ ואני אפסיק לסבול. המיילדת אומרת שהחדר ניתוח תפוס כרגע ויקח זמן ובזמן הזה כדאי לי כבר ללדת כי עוברות השעות וזה יכול לגרום להאטות בדופק העובר.
עוד לחיצות, עוד צעקות, עוד לחיצות. אני כבר נשברת. לא מסוגלת יותר. היה ציר ואמרתי למיילדת- עכשיו יש לי ציר ואני לא לוחצת כי כבר כואב לי ואני לא יכולה. היו פעמים שכבר נלחץ מעצמו מרוב כאבים..
עובר הזמן והעובר יורד לאט לאט ואני סובלת את חיי.
15:00 מגיעה מיילדת רוסיה מפחידה, שאומרת לי בקול גבוה וברור עם מבטא רוסי כבד: "את לוחצת עכשיו". אני נורא נבהלתי ממנה ולא היתה לי ברירה אלא ללחוץ. מגיעה רופא שלוחץ לי על הבטן חזק להזיז את העובר ללמטה.
15:35 יום חמישי, א' בניסן, התינוק המתוק שלנו נולד. 3.480 ק"ג משקל מכובד. אני כבר חסרת כוחות לגמרי. מרימה אותו, נשיקה, והמיילדת לוקחת לנקות אותו, לשקול, וכל מה שהם בודקים.
מחזירה אותו אלי. אני מלטפת אותו. הוא חמוד ממש. דומה לי מאד. יצא לבן יותר ממני(ואני לבנה ממש). הרבה פעמים תינוקות יוצאים אדומים מרוב מאמץ והוא התאמץ מאד, 4 שעות של צירי לחץ, ויצא לבן וחמוד. בעלי ספרדי חום וחשבנו שהוא יצא בצבע מוקה חח
הבנים(בעלי ואבא שלי) נכנסים. מתרגשים כולם. מתחילים טלפונים והודעות וכל המשפחה והחברים. מוציאים את כולם חוץ מאמא שלי כדי להוציא את השיליה. היא יוצאת שלמה ב"ה. בודקים אם צריך תפרים, ולא היה צריך ב"ה.
כולם חוזרים לחדר לידה כולל אמא של בעלי, סבתא שלי, וגיסתי שנורא מתרגשים לנכד והנין הראשון. אחרי כמה זמן מגיעה האחות הראשית, רואה את כל האנשים ומעיפה את כולם-חוקי קורונה. נשארים רק בעלי וההורים שלי.
מביאים לי אוכל, אני טורפת הייתי רעבה ברמות. מלא שעות על נוזלים בלי אוכל אמיתי.
נשארים קצת בחדר לידה, מנקים אותי, כולם מחזיקים את התינוק ומצטלמים איתו. מעבירים אותי למחלקת יולדות.
וואו. מחלקה חדשה. מהממת. אני ככ אוהבת שהכל נקי וחדש. קיבלתי חדר לבד- קורונה. באיזשהו מקום הרגשתי שזה כמו מלון. מיטה נוחה ומתכווננת, הכל מביאים עד אלי, כל מה שארצה. תנאים טובים, שירותים ומקלחת פרטיים.
במשך האשפוז אכלתי רק ארוחת בוקר במחלקה, צהרים וערב הביאו לי, כולל שבת שלמה שהביאו הכל. אנחנו לא סומכים על הכשרות שם.
אמורה להשתחרר במוצש. יש לתינוק צהבת. מתחילים טיפול בפוטו. משתחררת בראשון בערב. התינוק משתחרר בשני בערב. עוברים לבית של ההורים שלי.
ברית קורונה בזום. כולל אותי. היו רק 10 גברים כולל מוהל וסנדק. משהו הזוי.. שבוע לפני פסח, כל אחד אוכל בביתו.
יש גם סיפור עם איך החלטנו את השם שלו, אבל זה סיפור לפעם אחרת;)
זכינו גם לפדיון, שהיה כבר יותר מורחב, 20 אנשים! וואו! זה כבר מוערך בקורונה. בלי סעודה. כל אחד בביתו.
זהו.. מודה לה' על כל הניסים הגדולים. כל ההריון התפללתי שלא יהיו לי קרעים, חתכים, בלי ניתוח, תינוק בריא ושלם. והכל התגשם ב"ה.
היום הוא בן כמעט 8 חודשים. מתוק וחייכן. מתפתח יפה, ועולה לאט במשקל
אני עדיין בטראומה של הכאבים הבלתי נסבלים האלה, הייתי כמה שעות עם צירי לחץ נוראיים שהרגו לי את הגוף (שמעתי על עיבוד לידה, אין צורך להמליץ שוב).
תובנות:
1. חובה אפידורל. לא מבינה איך יש נשים ששורדות בלעדיו.
2. לא מבינה איך נשים רוצות ללדת שוב.
אוהו, עם 2 אני ממש מסכימה איתךחבובוש
למען ה' איך זוכרת הכל?
מסוג הדברים שלא שוכחים ככ מהר
כבתחילה
וואו איזה סיפור! מזדהה ממש עם הרבה פרטים דומים לשליפשיטא
ובעיקר בעיקר שגם אני לא שכחתי את הכאבים הרבה מאוד זמן.
הייתי חולמת בלילה שאני בהריון ובוכה בוכה בוכה, לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה בכלל.
אני זוכרת איך במחלקה האחיות הריצו צחוקים עם נשים ואמרו להן- "יאללה שנה הבאה נפגש" ואני קיבלתי חרדות רק מלחשוב על זה.
בסוף, לאט לאט הזיכרון של הכאב דעך, התרחק, זה ממש הגיוני שלוקח זמן.
רק אחרי יותר משנה הצלחתי להעלות אופציה של כיוון להפסיק מניעה...
ועד שנכנסתי להריון לקח עוד קצת זמן.
ומעכשיו אני מתפללת כל הזמן לחוויה טובה יותר ושמחה יותר...
מזל שהתוצאה בסוף שווה את זה
הייתי חולמת בלילה שאני בהריון ובוכה בוכה בוכה, לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה בכלל.
אני זוכרת איך במחלקה האחיות הריצו צחוקים עם נשים ואמרו להן- "יאללה שנה הבאה נפגש" ואני קיבלתי חרדות רק מלחשוב על זה.
בסוף, לאט לאט הזיכרון של הכאב דעך, התרחק, זה ממש הגיוני שלוקח זמן.
רק אחרי יותר משנה הצלחתי להעלות אופציה של כיוון להפסיק מניעה...
ועד שנכנסתי להריון לקח עוד קצת זמן.
ומעכשיו אני מתפללת כל הזמן לחוויה טובה יותר ושמחה יותר...
מזל שהתוצאה בסוף שווה את זה
שומרת לי לקרא מאוחר יותרממצולות
איזה סיפור!ואילו פינו
תהני מהמתוק!
איזה סיפור!פולניה12
כתוב מהמם!!
רותקתי בקוראי!! כתבת מעניין ומהמם!! הרבה נחת ושמחה!!השם בשימוש כבר
וואי איזה סיפור!hosh
הרבה נחת!!
באופן כללי, אני חושבת שהפעלת לידה בלידה ראשונה ממש לא אפקטיבית, גורמת ללידה ארוכה ןטראומטית.
גם אצלי הלידה הראשונה היתה ארוכה נוראית (30 שעות מהבלון).
לידה שניה 3 שעות מציר ראשון.
באופן כללי, אני חושבת שהפעלת לידה בלידה ראשונה ממש לא אפקטיבית, גורמת ללידה ארוכה ןטראומטית.
גם אצלי הלידה הראשונה היתה ארוכה נוראית (30 שעות מהבלון).
לידה שניה 3 שעות מציר ראשון.
יכול להיות, לפעמים אין ברירה וצריך להוציא את התינוק.פשיטא
כמובן שלפעמים זה הכרח!hosh
אצלי הפעילו לידה בגלל רעלת, כך שאני מכירה בכך שאין ברירה, ולא תמיד זה נתון לשיקול האישה..
וואו.. השלב של הלחיצות.. אמל'ה.. נשמע נוראחדשה ישנה
גיבורה ששרדת.
בע''ה הלידה הבאה הרבה יותר קצרה וקלילה!
בע''ה הלידה הבאה הרבה יותר קצרה וקלילה!
מוצאת את עצמי מזדהה עם חלק מהסיפור שלךמצטרפת למועדון
כל הקטע של הפניה לזירוז בשבוע 40+1 בגלל מיעוט מים זה בול מה שקרה לי. אבל ואבל גדול חווית ההמשך היתה שונה לגמרי וזה ממש קטע איך שהתפיסה שלנו משפיעה על מה שיקרה איתנו.
נגיד אני הכנתי את עצמי ללדת ב42 ++ וממש לא הייתי בקטע של זירוז. לכן שהרופא אמר לי יש לך מים בכמות של כוסית קידוש כל האנרגיות שלי הופנו כדי לשנות את רע הגזירה, לשתות מלא מים כדי להעלות את הכמות ולעשות הכל הכל כדי שהלידה תתפתח טבעי. ואכן הייתי שבוע תחת מעקב קפדני וכל הבכיות והמצבי רוח שהיו לך עד לתאריך באו לבקר אצלי ובגדול.. אבל בסוף בסוף זה הצליח ובחסדי ה הלידה התקדמה במהירות ובקלות ברגע שהגוף באמת היה בשל..
אצלך זה נשמע שכשהרופא שלח לזירוז זה היה הקלה לסבל שעברת עד כה. וממילא זה השפיע גם על חווית הלידה שבאת לזה מבחירה ובכיף (ובכל זאת התיאור של הראש למעלה זה קלאסה של לידות זירוז ואחת הסיבות שממש לא רציתי).
קיצר שלא ישמע שיפוטי בכלל!! את מדהימה ועשית את הבחירות הכי נכונות ומדויקות לך!! פשוט מדהים לראות איך המימד האישי והרקע של כל אחת ממש משפיע על הלידה והפרשנות לכל התהליך..
זה נכון תמיד ,רק שבגלל המקרים הדומים ישר עלו לי ההבדלים...
נגיד אני הכנתי את עצמי ללדת ב42 ++ וממש לא הייתי בקטע של זירוז. לכן שהרופא אמר לי יש לך מים בכמות של כוסית קידוש כל האנרגיות שלי הופנו כדי לשנות את רע הגזירה, לשתות מלא מים כדי להעלות את הכמות ולעשות הכל הכל כדי שהלידה תתפתח טבעי. ואכן הייתי שבוע תחת מעקב קפדני וכל הבכיות והמצבי רוח שהיו לך עד לתאריך באו לבקר אצלי ובגדול.. אבל בסוף בסוף זה הצליח ובחסדי ה הלידה התקדמה במהירות ובקלות ברגע שהגוף באמת היה בשל..
אצלך זה נשמע שכשהרופא שלח לזירוז זה היה הקלה לסבל שעברת עד כה. וממילא זה השפיע גם על חווית הלידה שבאת לזה מבחירה ובכיף (ובכל זאת התיאור של הראש למעלה זה קלאסה של לידות זירוז ואחת הסיבות שממש לא רציתי).
קיצר שלא ישמע שיפוטי בכלל!! את מדהימה ועשית את הבחירות הכי נכונות ומדויקות לך!! פשוט מדהים לראות איך המימד האישי והרקע של כל אחת ממש משפיע על הלידה והפרשנות לכל התהליך..
זה נכון תמיד ,רק שבגלל המקרים הדומים ישר עלו לי ההבדלים...
ואגב לא הצלחתי להביןמצטרפת למועדון
איך נתנו בסוף לכמה להכנס יחד אם בלידה המלווים התחלפו כל הזמן?
כבר לא זוכרת את ההתפתחות אבל כנראה זה היה בשלב לפני שאמרו שמותר רק מלווה אחד מהתחלה ועד הסוף...
כבר לא זוכרת את ההתפתחות אבל כנראה זה היה בשלב לפני שאמרו שמותר רק מלווה אחד מהתחלה ועד הסוף...
את צודקתכבתחילה
ניתחת את הסיטואציה ממש מדויק.
אם תשאלי אותי היום אם כדאי זירוז? אני אגיד לך שברור שכן. אני מעדיפה שיצא כבר וזהו, לא הכל צריך לבוא טבעי לא מתחרטת בכלל.
אגב, הם גם לא שאלו אותי. פשוט אמרו שמתחילים זירוז. אני יודעת שהייתי יכולה לסרב, להתעקש לחכות עוד ולעקוב, אבל לא רציתי! כל מה שרציתי לשמוע זה זירוז ולגמור. כשהגענו לבי"ח עם בירור למיעוט במי שפיר, קיוויתי בלב שלא ישלחו אותנו הביתה. שנשאר ונתחיל זירוז.
לגבי סוף הלידה.
זה היה ממש בהתחלת הקורונה. היה מותר מלווה אחד כל פעם. הם יכלו להתחלף, רק שיהיה אחד בחדר. כל הפמלייה החשובה היתה במסדרון בעלים וכל פעם אחד נכנס. רק אחרי שהוא נולד כולם נכנסו אבל היתה רק המיילדת שלא עשה לב, היא היתה עסוקה בדברים אחרים. כשנכנסה האחות הראשית ושמה לב לכמות האנשים היא העיפה את כולם.
אם תשאלי אותי היום אם כדאי זירוז? אני אגיד לך שברור שכן. אני מעדיפה שיצא כבר וזהו, לא הכל צריך לבוא טבעי
לא מתחרטת בכלל. אגב, הם גם לא שאלו אותי. פשוט אמרו שמתחילים זירוז. אני יודעת שהייתי יכולה לסרב, להתעקש לחכות עוד ולעקוב, אבל לא רציתי! כל מה שרציתי לשמוע זה זירוז ולגמור. כשהגענו לבי"ח עם בירור למיעוט במי שפיר, קיוויתי בלב שלא ישלחו אותנו הביתה. שנשאר ונתחיל זירוז.
לגבי סוף הלידה.
זה היה ממש בהתחלת הקורונה. היה מותר מלווה אחד כל פעם. הם יכלו להתחלף, רק שיהיה אחד בחדר. כל הפמלייה החשובה היתה במסדרון בעלים וכל פעם אחד נכנס. רק אחרי שהוא נולד כולם נכנסו אבל היתה רק המיילדת שלא עשה לב, היא היתה עסוקה בדברים אחרים. כשנכנסה האחות הראשית ושמה לב לכמות האנשים היא העיפה את כולם.
מדהיםמצטרפת למועדון
איך שאצל אחת משהו יהיה סוף העולם ואצל השניה תחילתה של גאולה...
מדהים!!!חגהבגה
מקפיצה לי לאח''כאורוש3
כתבת מקסים ונוגע! תגדלו אותו בשמחה ונחת!אורוש3
ואל תדאגי. הרצון יגיע. הוא עוד פצפון. תתשואאי ותהני ממנו.
הותשתי רק מלקרוא...אמא יקרה לי*
1. להבא- אני כשקיבלתי בלון עמדתי על דעתי שפיטוצין רק אחרי אפידורל למרות שהצוות לא התלהב.
זו היתה החלטה מעולה.
וכשהאפידורל נגמר- לבקש עוד!!
למה לסבול את צירי הלחץ אם כבר עברת את הפרוצדורה של הכנסת מחט ושות'?
2. לא רוצה ללדת שוב, רוצה ילד שוב. והרצון הזה גובר על כל הסבל והיסורים.
איך אני אדע?כבתחילהאחרונה
לידה ראשונה. באתי בגישה של לנסות טבעי ואם אסבול אקח אפידורל. לא אסבול סתם.
לא ידעתי איך הפיטוצין ישפיע, לא רציתי סתם אפידורל בלי רמת כאב מסויימת.
כשלא הרגשתי כבר את האפידורל זה היה כבר בצירי לחץ. למדתי לפני הלידה שיש חשש שבגלל האפידורל האשה לא תלחץ טוב כי היא לא מרגישה מתי יש ציר ואיך האיזור מרגיש. לכן החלטתי שלא לבקש לתת עוד מינון. סיבה נוספת- לא ידעתי מתי הסוף מגיע. הייתי בטוחה שצירי לחץ זה עניין של חצי שעה-שעה וזהו. כשחשבתי על להוסיף מינון לאפידורל חשבתי גם שאני עוד שניה גומרת אז בשביל מה לחכות שהמרדימה תגיע וכו'..
לא ידעתי איך הפיטוצין ישפיע, לא רציתי סתם אפידורל בלי רמת כאב מסויימת.
כשלא הרגשתי כבר את האפידורל זה היה כבר בצירי לחץ. למדתי לפני הלידה שיש חשש שבגלל האפידורל האשה לא תלחץ טוב כי היא לא מרגישה מתי יש ציר ואיך האיזור מרגיש. לכן החלטתי שלא לבקש לתת עוד מינון. סיבה נוספת- לא ידעתי מתי הסוף מגיע. הייתי בטוחה שצירי לחץ זה עניין של חצי שעה-שעה וזהו. כשחשבתי על להוסיף מינון לאפידורל חשבתי גם שאני עוד שניה גומרת אז בשביל מה לחכות שהמרדימה תגיע וכו'..
תודה לכולן! שמחתי לקרוא את התגובותכבתחילה
ג'אמפר לתינוקות (נדנדה שנתלית על המשקוף)שעוונית
מכירות?
מצרפת תמונה
1. האם אתן ממליצות?
2. מאיזה גיל שמתם ילד בפנים?
אני אפרט קצת..
אני ממש רוצה לקנות בתקווה שזה יעזור לילדה להיות רגועה יותר
זה כזה מתנדנד והיא יכולה לראות את הגדולים משחקים
או אפילו שאני שוטפת כלים נגיד והיא רואה אותי
זה נראלי יהיה לה מעניין
אני חיה בסרט? 🤔
דעתכם??
מצרפת תמונה
1. האם אתן ממליצות?
2. מאיזה גיל שמתם ילד בפנים?
אני אפרט קצת..
אני ממש רוצה לקנות בתקווה שזה יעזור לילדה להיות רגועה יותר
זה כזה מתנדנד והיא יכולה לראות את הגדולים משחקים
או אפילו שאני שוטפת כלים נגיד והיא רואה אותי
זה נראלי יהיה לה מעניין
אני חיה בסרט? 🤔
דעתכם??
נראה לא ממש יציבכבתחילה
אמאל'ה ממש לא!אמאשוני
נראה מתאים רק לגיל ישיבה ובגיל הזה הגוף שלהם כבד וזה נראה. לא חזק ולא יציב בעליל
שלא לדבר שהאחים יכולים לנדנד אותו ישר לעמודים 😱
בת כמה הקטנה שלך?
מה דעתך לשים בהליכון בלי שהרגליים יגעו הרצפה?
שלא לדבר שהאחים יכולים לנדנד אותו ישר לעמודים 😱
בת כמה הקטנה שלך?
מה דעתך לשים בהליכון בלי שהרגליים יגעו הרצפה?
לא מכירה את הסוג הזהמחי
יש לי של graco. חזק ויציב
יש ילדים שנהנים מזה ויש כאלה שלא, אז אי אפשר לדעת מראש
אני קצת התאכזבתי כי זכרתי שאחים שלי היו מתנדנדים שם הרבה זמן, והילדים שלי אחרי כמה דקות התחילו להשתעמם ולבכות. אני חושבת שכשיש ילדים גדולים בבית שיכולים לנדנד, או סתם עושים דברים שמעניין לתינוק לצפות בהם, הוא באמת יכול להיות שם הרבה זמן. וכשזה רק אמא ותינוק אז זה לא מספיק מעניין בשביל לשבת ולצפות בגב של אמא שוטפת כלים
יש ילדים שנהנים מזה ויש כאלה שלא, אז אי אפשר לדעת מראש
אני קצת התאכזבתי כי זכרתי שאחים שלי היו מתנדנדים שם הרבה זמן, והילדים שלי אחרי כמה דקות התחילו להשתעמם ולבכות. אני חושבת שכשיש ילדים גדולים בבית שיכולים לנדנד, או סתם עושים דברים שמעניין לתינוק לצפות בהם, הוא באמת יכול להיות שם הרבה זמן. וכשזה רק אמא ותינוק אז זה לא מספיק מעניין בשביל לשבת ולצפות בגב של אמא שוטפת כלים
תודה לכן. היא בת 5 חודשיםשעוונית
אמאשוני.. הליכון? אפשר הסבר פליז?
והכי חשוב, זה מתאים לבית קטן שאין בו מקום אפילו למה שכבר יש בו?? 😜
והכי חשוב, זה מתאים לבית קטן שאין בו מקום אפילו למה שכבר יש בו?? 😜
היא קטנה מדי להליכוןאמאשוני
הנדנדה הזאת נראית בלי יציבות לגב.
אולי יש משהו דומה אחר יותר מתאים עם תמיכה מלאה לגב ושמתנדנד רק קדימה ואחורה ולא ניתן לנדנד לעמודים..
איך היא על משטח פעילות?
בטיולון עם קשת?
מנשא?
אולי יש משהו דומה אחר יותר מתאים עם תמיכה מלאה לגב ושמתנדנד רק קדימה ואחורה ולא ניתן לנדנד לעמודים..
איך היא על משטח פעילות?
בטיולון עם קשת?
מנשא?
מהמשטח פעילותשעוונית
היא מזמן כבר יוצאת
וכמו שכתבתי, בית קטנטן, היא מיד נתקעת בספה/שולחן/ כיסאות 🤦🏼♀️
בעגלה ממש משעמם לה
אולי כי זה אמבטיה? אנסה אולי להחליף כבר לטיולון באמת
וכמו שכתבתי, בית קטנטן, היא מיד נתקעת בספה/שולחן/ כיסאות 🤦🏼♀️
בעגלה ממש משעמם לה
אולי כי זה אמבטיה? אנסה אולי להחליף כבר לטיולון באמת
תנסי גם לגוון בצעצועים על הקשתאמאשוני
לנו יש קשת שכולה מבד כזה שאפשר להוריד ממנו את כל הצעצועים אני תמיד שמה רק שניים אבל מחליפה בינהם אז זה מרתק אותם..
בעיקר כאלה שאפשר למשוך ולהכניס לפה..
בעיקר כאלה שאפשר למשוך ולהכניס לפה..
אווו בטח טיולוןפולניה12
זה שינוי משמעותי!
הרבה יותר מעניין להם!
הרבה יותר מעניין להם!
ואולי טרמפולינהפולניה12אחרונה
אני לא הייתי מושיבה בגיל כזה, אין עדיין יציבות מספיקה.נפש חיה.
לא הייתי מעיזהאמא וגם
קודם כל מסגרות של משקופים הם לא תמיד דבר חזק ויציב... הרעיון של נדנדה הוא נחמד ויעיל אבל יש כאלה בטוחות שתלויות על מוטות שעונים על הרצפה...
נראה לי שזה עדיף
נראה לי שזה עדיף
תודה ממש לכל מי שענתה!שעוונית
ארד מזה.
ננסה את הטיולון ולהחליף צעצועים
ננסה את הטיולון ולהחליף צעצועים
תגידו.....שרשור פילוסופיBatyam
אתן כאלו צדיקות, כאלו לביאות, כאלו עסוקות, בהריון, בבעל, בילדים.
אבל יוצא לכן לחשוב כמה הזוי המצב שאנחנו בתוכו כמעט שנה?
אני לא מדברת על הקושי והזום והשעמום והבדד והפחד.
זה נראה לכן תקין? ואמיתי מה שקורה? חוץ מלומר שנמאס לראות חדשות ולקוות שיהיה טוב,
מישי חושבת שאולי זה שקר? מרגיש לי כאילו או שמנסים להרדים אותנו ולחסן אותנו וכל זה לא אמיתי,
ואם כן אמיתי איפה הקב"ה בתוך כל זה? למה אין אף רב גדול שמדבר? אין גורם שיודע מה קורה ומרגיע?
כולם פשוט זורמים עם המצב...
אי הודאות גדולה מאד,
והריון ולידה בתוך זה זה פי 3 לא פשוט.
פעם קראתי מחקר גדול שעשו מנושא הזהבתי 123
פסיכולוגי... כשיש משהו כ"כ הזוי ושכ"כ קשה להבין ובמיוחד שאין שקיפות מלאה או שאין ידע מלא
משהו מתיישב על החור הזה ויוצר מחשבות שיכולות להתלבש בהגיון כמו שקרים פוליטיקה וקונספירציות
יש לי כמה קרובים שגרים בחו"ל וכולם אומרים שבכל מקום האזרחים המציאו משהו אחר פה חיסונים שם כי רוצים להפיל את השלטון במקומות אחרים רוצים לשלוט על האזרחים ומצד שני מדינות שהממשלה מכחישה שיש בכלל קורונה לא מדברים על סגרים מסיכות וחיסונים בזמן שאזרחים חולים ומתים.
אני חושבת שהתעסקות בנושא הזה ממש פוגע בנפש ואני מכירה מקרוב אנשים שחלו אז אי אפשר לומר שהכל שקר והוירוס לא קיים הוא בהחלט לא דומה לוירוס אחר.
חיסונים זה בהחלט נושא גדול הממשלה מבחינתה צריכה להגן על כלל האוכלוסיה ומסתכלת על המקרו גם אם זה לא תואם אנטרס של אדם מסויים.
עד עכשיו כל הדברים ששמעתי על חיסונים שבהתחלה האמנתי התגלו כשקר אז אני כבר לא מאמינה לזה.
נראה לי שפוט הדברים גדולים מאתנו ובנושא הזה אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו על המשפחה לנסות לשמור על שפיות בתוך כל ההזייה הזו
משהו מתיישב על החור הזה ויוצר מחשבות שיכולות להתלבש בהגיון כמו שקרים פוליטיקה וקונספירציות
יש לי כמה קרובים שגרים בחו"ל וכולם אומרים שבכל מקום האזרחים המציאו משהו אחר פה חיסונים שם כי רוצים להפיל את השלטון במקומות אחרים רוצים לשלוט על האזרחים ומצד שני מדינות שהממשלה מכחישה שיש בכלל קורונה לא מדברים על סגרים מסיכות וחיסונים בזמן שאזרחים חולים ומתים.
אני חושבת שהתעסקות בנושא הזה ממש פוגע בנפש ואני מכירה מקרוב אנשים שחלו אז אי אפשר לומר שהכל שקר והוירוס לא קיים הוא בהחלט לא דומה לוירוס אחר.
חיסונים זה בהחלט נושא גדול הממשלה מבחינתה צריכה להגן על כלל האוכלוסיה ומסתכלת על המקרו גם אם זה לא תואם אנטרס של אדם מסויים.
עד עכשיו כל הדברים ששמעתי על חיסונים שבהתחלה האמנתי התגלו כשקר אז אני כבר לא מאמינה לזה.
נראה לי שפוט הדברים גדולים מאתנו ובנושא הזה אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו על המשפחה לנסות לשמור על שפיות בתוך כל ההזייה הזו
הזיה בהחלטBatyam
אבל איפה הרבנים?
יש רבנים שמדברים על דינים קשים ואין אף אחד שירגיע ויתן חיוך מועט על פנינו.
רבנים אחרים מתעסקים סתם בדברי תורה רגילים כאילו הימים נורמליים.
העם זקוק לאיזה משב רוח.
חשבתי שהמשיח מגיע ועודני מאמינה אבל מתחיל דיבור על סגר בחנוכה ומרגיש כאילו מה קורה?
מי שומר עלינו? מי ישמח אותנו? במה נשמח? הכל סוגר כזה.
ממש מבינה אותך ..בתי 123
אני בכלל גם בבלגן אישי בתוך כל הכאוס הזה לא מצליחה לחשוב בצורה שפויה.
אולי תפתחי שרשור חיזוק?
איך מוצאים את הטוב בהכל איך מתחזקים באמונה..
אולי תפתחי שרשור חיזוק?
איך מוצאים את הטוב בהכל איך מתחזקים באמונה..
מי שומר עלינו? מי ישמח אותנו? במה נשמח? - אנחנו!!!מיואשת******
לאורך כל הדורות היו אנשים שקמו ועשו.
ואנחנו צריכים להיות האנשים האלו
ולא לחכות שישמחו ושישמרו ושיעשו לנו.
כל אחד ואחת יכולים וצריכים להיות הנחשון בן עמינדב שלה. של המשפחה שלנו.
לבקר הורים ולדאוג להם
ליזום פעילויות לילדים
לעזור לעסקים קטנים כמיטב יכולתנו
לשים חיוך ולמצוא את הטוב
אם כל אחד יפעל בקטנה ביכולת שלו, העולם יתמלא בחיוכים ודברים טובים
ולהתפלל לה' שישמור עלינו ויעשה הטוב בעיניו...לפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך כ"ד בחשון תשפ"א 00:21
בסוף זה הוא שמנהל את העולם. והוא שממציא את ההזיה שאנחנו בה.ואני מאמינה, שאם מתרגלים להסתכל על העולם באופן הזה, במשקפיים של אמונה, רואים אותו בכל מקום.
(סליחה שהגבתי ככה.. אני קצת מפוזרת הערב, @בתי 123 היה חשוב לי להוסיף את העניין של התפילה, ומזה נזכרתי בעוד משהו שרציתי לכתוב ל@Batyam)
איזה תגובה יפה ישר כוחרויטל.
מסכימה ממש! חושבת שמה שאני מרגישההריון ולידה
זה שמאחר וזה רק בידיים שלו.אני אישית לא מאמינה שיש מקום לחיות שנה שלמה בפחד וחרדה
לחשוב כל הזמן וואי אולי זה מדבק וואי הוא התקרב אלי לרגע והוא בלי מסכה אימאל'ה
לכלוא את עצמך ואת הילדים בבית ,להפסיק התנהלות בריאה של חיים באופן מתמשך- בעיני זה לא נכון ולא מה שה' רוצה
מאמין עושה השתדלות- לא להתקהל המונית, לשים מסכה במקום סגור וכדומה
אבל מבחינתי
אני לא חיה בקורונה
ולא מפחדת ממנה
מאמינה שאם אדבק- זה מה שמדויק לי
במילא גם מי שנזהר נדבק לפעמים
ולא להדביק- זה אומר רק עוצר מתמשך אין באמת דרך למנוע את זה כשאין תסמינים
אני לא מאמינה בקדושת החוקים בנואשא מאחר וכולם מנוהלים סביב סדרי ערכים ועדיפויןת של הממשלה שלאו דוקא הולכים בקנה אחד עם האמונה ודרכה של תורה וקם לא עם השקפת עולמי
וגם התחושה שהחוקים לא ברורים- היא כי הם באמת לא מנוהלים באופן שהשיקול הבריאותי במקום הראשון
הוא נדחה מפני ערכים אחרים לפעמים וזה בסדר
אבל לדוגמא
אם כשמישהו מצטלם נגיד למצלמה מותר לו להוריד מסכה כדי שיראה טוב.. אבל אף אחד לא אמר שהוירוס לא יכל לעבור בזמן הזה
אז בעיני באותה מידה יש הגיון גם בלנהל סיכונים לפי ערכים חשובים לך- חברה לילדים או לעצמך,תפילה,וכו
לחשוב כל הזמן וואי אולי זה מדבק וואי הוא התקרב אלי לרגע והוא בלי מסכה אימאל'ה
לכלוא את עצמך ואת הילדים בבית ,להפסיק התנהלות בריאה של חיים באופן מתמשך- בעיני זה לא נכון ולא מה שה' רוצה
מאמין עושה השתדלות- לא להתקהל המונית, לשים מסכה במקום סגור וכדומה
אבל מבחינתי
אני לא חיה בקורונה
ולא מפחדת ממנה
מאמינה שאם אדבק- זה מה שמדויק לי
במילא גם מי שנזהר נדבק לפעמים
ולא להדביק- זה אומר רק עוצר מתמשך אין באמת דרך למנוע את זה כשאין תסמינים
אני לא מאמינה בקדושת החוקים בנואשא מאחר וכולם מנוהלים סביב סדרי ערכים ועדיפויןת של הממשלה שלאו דוקא הולכים בקנה אחד עם האמונה ודרכה של תורה וקם לא עם השקפת עולמי
וגם התחושה שהחוקים לא ברורים- היא כי הם באמת לא מנוהלים באופן שהשיקול הבריאותי במקום הראשון
הוא נדחה מפני ערכים אחרים לפעמים וזה בסדר
אבל לדוגמא
אם כשמישהו מצטלם נגיד למצלמה מותר לו להוריד מסכה כדי שיראה טוב.. אבל אף אחד לא אמר שהוירוס לא יכל לעבור בזמן הזה
אז בעיני באותה מידה יש הגיון גם בלנהל סיכונים לפי ערכים חשובים לך- חברה לילדים או לעצמך,תפילה,וכו
ממש מסכימה!!לפניו ברננה!
את משווה אמצעי תקשורת לכלל האזרחים בעולם??אמאשוני
ברור שכשיש שדר שמוריד מסכה כדי לדבר זה מעלה את סיכון ההדבקה,
אף אחד לא יטען שלא.
אבל יש ניהול סיכונים.
את מבינה מה המשמעות שלא יהיו כתבות חדשותיות מצולמות???
זה סיכון ששווה לחברה לשלם אותו בדיוק כמו ששווה להכניס רופא למחלקת קורונה.
גם לשלוח חיילים להילחם זה סיכון אז נשאיר אותם בבית?
או שנגיד שאם לחיילים מותר לנוע בחופשיות בזמן הפגזת טילים אז זה אומר שאין סכנה ומותר לכל האזרחים לצאת??
ממש אי אפשר להשליך מהחלטה שנוגעת לתפקיד חיוני מסויים על כלל האוכלוסיה. זאת השלכה מסוכנת מאוד!
גם אם יש החלטות ממשלה תמוהות וגם אם יד סדרי עדיפויות שונים שאת מאמינה בהם,
אסור כאזרחים להפר את הכללים מהסיבה הפשוטה שאם כל אחד יעשה דין לעצמו תהיה פה אנרכיה וגרוע פי מיליון.
לכן יש חוקים וצריך לעמוד בהם גם כשלא מסכימים איתם.
אף אחד לא יטען שלא.
אבל יש ניהול סיכונים.
את מבינה מה המשמעות שלא יהיו כתבות חדשותיות מצולמות???
זה סיכון ששווה לחברה לשלם אותו בדיוק כמו ששווה להכניס רופא למחלקת קורונה.
גם לשלוח חיילים להילחם זה סיכון אז נשאיר אותם בבית?
או שנגיד שאם לחיילים מותר לנוע בחופשיות בזמן הפגזת טילים אז זה אומר שאין סכנה ומותר לכל האזרחים לצאת??
ממש אי אפשר להשליך מהחלטה שנוגעת לתפקיד חיוני מסויים על כלל האוכלוסיה. זאת השלכה מסוכנת מאוד!
גם אם יש החלטות ממשלה תמוהות וגם אם יד סדרי עדיפויות שונים שאת מאמינה בהם,
אסור כאזרחים להפר את הכללים מהסיבה הפשוטה שאם כל אחד יעשה דין לעצמו תהיה פה אנרכיה וגרוע פי מיליון.
לכן יש חוקים וצריך לעמוד בהם גם כשלא מסכימים איתם.
אני לא רמרתי שעל זה מבוססת כל תפיסת עולמיהריון ולידה
זה סתם היה משפט דוגמא-
ולא מדובר אגב רק בשדרן במהדורת חדשות(שסליחה אבל גם זה לא חיוני בעיני אגב ואם באמת היה בחדר פחמן רעיל הוא לא היה מוריד ומדבר עם מדכה ועדיין היו שומעים אותו)
אלא כל מי שמתראיין סתם לדבר על שטויות גם מותר לו
אז זה בהחלט ראיה בשבילי
לזה שכמו שאמרת י ש פה ניהול סיכונים
ואם אני לא מסכימה עם עולם הערכים הבסיסי של מחוקקי החוקים אני ממש לא אלך אחרי הזה בעיניים עצומות
בעיני הניהול סיכונים לשי למשל-
זה שלסגור ישיבות ותיכונים זה לבחור הרס נפשי ואיישיותי וחברתי ורוחני חמור פי כמה וכמה. ממש הרס העתיד של הנוער ויכל לגרום ןנשקים אדירים שיראו אותם רק בהמשך.
ולכן בעיני החוק שמונע מהם מסגרת נורמלית( וסבבה שיהיו בה הגבלות ותנאים בהתאם למצב) החא מעוות ומצומצם מתוך השקפת עולם חסרה.
ובעיני לכלו ילדים בבית ולא לתת להם לשחק עם חברים זה לא נכון י זה צורך חיוני
וכמו משותר למישהו ללכת לחנות סלולרי 'נחשבת חיונית ול3נות אייפון 6 ולהחשף שם לעוד לקוחות ומוכר וכו
אז גם נכון לי שהילדים שלי ישחקו אצל השכנים.כי הזה חלק מהבריאות הנפשית שלהם.
ואני לא מתירה לעצמי בגלל או כקונטרה
אהה השדרן בלי מסכה אז גם אני
שה קטנוני וילדותי
אני פועלת לפי מה שאני מאמינה בו
ובכנות כל דיבורי האנרכיה
הלוואי והיתה לאנשים כזאת יראת שמיים כמו יראת החוק
מוסר אנושי הוא חלקי ומוגבל ואני לא אתעבד אליו בשום אופן באופן טוטאלי
אני אדם הכי שומר חוק והכי עומד בכללים בנפש. אבל אם החוק יפלוש לי לחיים ממניעים לא טהורים ולא תואמים את תפיסת עולמי האמונית - אני לחלוטין לא מתכננת למחוק את האמונה שלי כי גמזו החליט משהו.במחילה
אני לא הולכת כנג ד החוק
בסגר הראשון שמרנו ה--כ---ל ממששש .אפס חברים אפס יציאות מלבד ההכרח המינימלי
עכשיו כבר לא חושבת ככה כי הבנתי שלא מדובר פה בסכנה מוחלטת אלא ניהול סיכונים
ובעיני דוקא אם היו יותר נתפסים למהות שזה להגדיר עקרונות שמירה ואותם לעגן בחוקץולא להכנס לאנשים לחיים ולרמוס כל כך הרבה צרכים אנושיים פשוטים ועקרוניים או צרכים אמוניים או פיזים..
אני לא מוחקת
לא מזלזלת
אבל בהחלט בוחרת
ובעיני
ולא מדובר אגב רק בשדרן במהדורת חדשות(שסליחה אבל גם זה לא חיוני בעיני אגב ואם באמת היה בחדר פחמן רעיל הוא לא היה מוריד ומדבר עם מדכה ועדיין היו שומעים אותו)
אלא כל מי שמתראיין סתם לדבר על שטויות גם מותר לו
אז זה בהחלט ראיה בשבילי
לזה שכמו שאמרת י ש פה ניהול סיכונים
ואם אני לא מסכימה עם עולם הערכים הבסיסי של מחוקקי החוקים אני ממש לא אלך אחרי הזה בעיניים עצומות
בעיני הניהול סיכונים לשי למשל-
זה שלסגור ישיבות ותיכונים זה לבחור הרס נפשי ואיישיותי וחברתי ורוחני חמור פי כמה וכמה. ממש הרס העתיד של הנוער ויכל לגרום ןנשקים אדירים שיראו אותם רק בהמשך.
ולכן בעיני החוק שמונע מהם מסגרת נורמלית( וסבבה שיהיו בה הגבלות ותנאים בהתאם למצב) החא מעוות ומצומצם מתוך השקפת עולם חסרה.
ובעיני לכלו ילדים בבית ולא לתת להם לשחק עם חברים זה לא נכון י זה צורך חיוני
וכמו משותר למישהו ללכת לחנות סלולרי 'נחשבת חיונית ול3נות אייפון 6 ולהחשף שם לעוד לקוחות ומוכר וכו
אז גם נכון לי שהילדים שלי ישחקו אצל השכנים.כי הזה חלק מהבריאות הנפשית שלהם.
ואני לא מתירה לעצמי בגלל או כקונטרה
אהה השדרן בלי מסכה אז גם אני
שה קטנוני וילדותי
אני פועלת לפי מה שאני מאמינה בו
ובכנות כל דיבורי האנרכיה
הלוואי והיתה לאנשים כזאת יראת שמיים כמו יראת החוק
מוסר אנושי הוא חלקי ומוגבל ואני לא אתעבד אליו בשום אופן באופן טוטאלי
אני אדם הכי שומר חוק והכי עומד בכללים בנפש. אבל אם החוק יפלוש לי לחיים ממניעים לא טהורים ולא תואמים את תפיסת עולמי האמונית - אני לחלוטין לא מתכננת למחוק את האמונה שלי כי גמזו החליט משהו.במחילה
אני לא הולכת כנג ד החוק
בסגר הראשון שמרנו ה--כ---ל ממששש .אפס חברים אפס יציאות מלבד ההכרח המינימלי
עכשיו כבר לא חושבת ככה כי הבנתי שלא מדובר פה בסכנה מוחלטת אלא ניהול סיכונים
ובעיני דוקא אם היו יותר נתפסים למהות שזה להגדיר עקרונות שמירה ואותם לעגן בחוקץולא להכנס לאנשים לחיים ולרמוס כל כך הרבה צרכים אנושיים פשוטים ועקרוניים או צרכים אמוניים או פיזים..
אני לא מוחקת
לא מזלזלת
אבל בהחלט בוחרת
ובעיני
למה את מתכוונת כשאומרת להרדים ולחסן?לפניו ברננה!
אני לא בראש להאריך, רק אגיד שאני חושבת שדווקא בתוך האי ודאות הכי אפשר לראות את ה', כי הוא הדבר הוודאי היחיד שנשאר.. כל שאר המוסכמות הבסיסיות נעלמו.. אפילו הזמן, את אומרת ניפגש בתאריך x ואז יש בידוד או סגר...
לדעתי אנחנו בדיוק בתוך ניסיון של אי ודאות, של הליכה בחושך. של עולם שהתמכר לידע ולתחושה של "כוחי ועוצם ידי" ופתאום שום דבר לא יציב ולא ידוע מראש..
האמת, שבתחילת הקורונה שמעתי כמה שיעורים של רבנים שהתייחסו לנושאים האלו, השיעור הכי יפה היה של רב שאני לא מכירה, אז לא יכולה להפנות...
לדעתי אנחנו בדיוק בתוך ניסיון של אי ודאות, של הליכה בחושך. של עולם שהתמכר לידע ולתחושה של "כוחי ועוצם ידי" ופתאום שום דבר לא יציב ולא ידוע מראש..
האמת, שבתחילת הקורונה שמעתי כמה שיעורים של רבנים שהתייחסו לנושאים האלו, השיעור הכי יפה היה של רב שאני לא מכירה, אז לא יכולה להפנות...
בדיוק!Batyam
יש כזה מדרש "בניי יגידו לאן נלך ונבוא לאן נלך ונבוא? וה' ירגיע ויגיד לא עשיתי כל זאת אלא בשבילכם".
אבל זה מרגיש כאילו אנשים מתעסקים בעוד חנות ופרנסה ומה שנסגר ונפתח והילד בזום ואני זקוקה לראייה בעיניים יותר אמוניות.
'ורה פה משהו עצום ואף אחד לא באמת יודע מהו. ולמי להאמין.
ולגבי ה'? מסכימה איתך ממש עם מה שכתבת אבל כמו שאומרים "שלא נאבד באורך גלותינו" כי אם זה כ"כ הרבה לחכות לא ישאר את מי לגאול.
באמת מצב של עלטה.
אני חושבת שאף אחד זה באמת אף אחד לא יודע לאן ה' מכווןלפניו ברננה!
את הסיפור ואפשר אולי רק לנחש.
אני עונה לך כאן דבר שמבחינתי- ככה אני מחזקת את עצמי, אבל ממש אבין אם לא תקבלי.. לאורך הגלות וההיסטוריה של עם ישראל, היו הרבה מאוד מצבים של אי ודאות בצורה קיצונית יותר, לאורך יותר זמן, יותר חשש מבחינת קיום (מזון, קריזה של איזה איוון שקם שיכור ורוצה להוציא את חמתו על השכן היהודי, שלא נדבר בכלל על השואה...). אנחנו מאמינים בני מאמינים! מאמינים שהכל הולך למקום טוב. לא יודעים למה זה ככה, לא יודעים איפה אנחנו בתוך הסיפור הזה, נכון. לא יודעים. לא יודעים מתי זה יגמר. נכון, ה' מנע מיעקב לגלות לבניו, ובעקבותיהם לנו, את הקץ.
ה' רוצה להעביר את העולם תהליך בשבילינו. הוא לא רוצה שניגמר ונאבד. הוא לא רוצה שנתייאש באמצע התהליך שאנחנו עוברים...
האמת, עכשיו כשאני כותבת לך, אני מרגישה שיש פה קשר מאוד חזק לאי הוודאות שהייתה לכם ישראל במדבר. כל כך תלויים בה' שהלחם למחר יגיע רק מחר. שפתאום הענן עולה וצריך לקום וללכת. לחיות 40 שנה במחנה אוהלים. לשדרג את האוהל? להוסיף לו עוד חדר, או שמחר בבוקר נצא לעוד מסע?
זה היה ניסיון כדי לחזק את עם ישראל באמונה.. אני מאמינה שגם אנחנו יכולים להתחזק באמונה.
ושוב סליחה על חוסר הסדר.. העייפות
אני עונה לך כאן דבר שמבחינתי- ככה אני מחזקת את עצמי, אבל ממש אבין אם לא תקבלי.. לאורך הגלות וההיסטוריה של עם ישראל, היו הרבה מאוד מצבים של אי ודאות בצורה קיצונית יותר, לאורך יותר זמן, יותר חשש מבחינת קיום (מזון, קריזה של איזה איוון שקם שיכור ורוצה להוציא את חמתו על השכן היהודי, שלא נדבר בכלל על השואה...). אנחנו מאמינים בני מאמינים! מאמינים שהכל הולך למקום טוב. לא יודעים למה זה ככה, לא יודעים איפה אנחנו בתוך הסיפור הזה, נכון. לא יודעים. לא יודעים מתי זה יגמר. נכון, ה' מנע מיעקב לגלות לבניו, ובעקבותיהם לנו, את הקץ.
ה' רוצה להעביר את העולם תהליך בשבילינו. הוא לא רוצה שניגמר ונאבד. הוא לא רוצה שנתייאש באמצע התהליך שאנחנו עוברים...
האמת, עכשיו כשאני כותבת לך, אני מרגישה שיש פה קשר מאוד חזק לאי הוודאות שהייתה לכם ישראל במדבר. כל כך תלויים בה' שהלחם למחר יגיע רק מחר. שפתאום הענן עולה וצריך לקום וללכת. לחיות 40 שנה במחנה אוהלים. לשדרג את האוהל? להוסיף לו עוד חדר, או שמחר בבוקר נצא לעוד מסע?
זה היה ניסיון כדי לחזק את עם ישראל באמונה.. אני מאמינה שגם אנחנו יכולים להתחזק באמונה.
ושוב סליחה על חוסר הסדר.. העייפות
בדיוק להיפךאמאשוני
מבחינה אמונית מרגישה שזה הדבר שהיה צריך לקרות לאנושות.
עם כל הכוחי ועוצם ידי. גם בכלכלה, בתעשייה הרפואה בהכל..
אנשים היום לא מאמינים שה' הוא מרפא לכל.
כל דבר משייכים ליכולות הרופאים
(לא שאני מזלזלת בחכמה האנושית וביכולות הרופאים והמדענים)
אבל הזמן שזה לוקח וכל החוסר וודאות- יש מנהיג לעולם.
רק תחשבי על תרבות הצריכה המטורפת שהשתלטה על העולם המערבי טרום קורונה מה שבא לי אני מזמין בשניה באמזון ומגיע לי תוך יום יומיים לפתח הבית. (בישראל אמנם לא הרגשנו את זה ככה אבל גם פה תרבות הצריכה לא הייתה מרוסנת)
בבת אחת העולם השתנה. אנשים עומדים בתור לנייר טואלט, ביצים, מצות..
ועכשיו לבגדי חורף...
בדיוק מישהי אתמול שאלה מאיפה להשיג מטריה ספציפית עם איזה מותג ומשהו מיוחד לילד-
ואני קוראת ושואלת את עצמי אם שום דבר לא השתנה.. תגידי תודה בכלל שמוכרים מטריות בחנויות חיוניות.
פתאום לא משנה הצבע והדוגמה ולמה לחברה שלי יש כזה.. רציתי בדיוק כזה..
פתאום הולכים עם סנדלים וגרביים כי זה מה יש.
הבת שלי לובשת שבועיים את הקפוצ'ון של אחיה שגדול עליה בשתי מידות- כי זה מה יש...
פתאום הכלכלה לא צומחת בקצב מסחרר פתאום אתה מבין מה זה חיסכון לעתיד..
משהו שהדור הצעיר שלא חווה את משבר 2003 פשוט לא מכיר. (גם אז המשבר פחות הורגש בארץ מאשר בעולם)
אז נכון שהייתי מוותרת על תקופת הלמידה הזאת. אבל אל היא פה, אז צריך לנצל אותה לאיפוס מחדש של ההעדפות האנושיות שלנו שכמעט יצאו משליטה בדור האחרון.
אני באופן אישי הרגשתי את זה מאוד כשבמרץ עמדתי בצומת דרכים לקראת החלטה בקריירה. מודעות דרושים מפתות מכל עבר, שלחתי קו"ח והתראיינתי למשרות על שכר גבוה מאוד כשכל משרה מתחרה בשניה..
הראש כבר מסתחרר מהאפשרויות. בפה כבר מורגש הטעם של השכר הגבוה,
ופתאום ביום בהיר אחד.
בום!
סגר. בעלי פוטר. הילדים בבית. המשרות נעלמו בבת אחת (ואני מדברת על כעשר משרות ביום רלוונטיות בשבילי)
פתאום אתה מעריך את מה שיש לך. משקיע יותר. מבין ששון דבר לא ברור מאליו. שומעת מעמיתי למקצוע כמה איבדו את מקור פרנסתם. אנשים מוכשרים.
פתאום שוב דבר לא מובן מאליו..
השוק בתחום שלי לא התאושש ולא קרוב להתאושש.
אני לא חיה באשליות וברור לי שתוך שנה שנתיים אחרי סיום מדבר הקורונה המשק יתאושש והצמיחה תתקן את עצמה.
אבל אני מקווה שמבחינת ההליך הנפשי משהו יישאר. אנשים יספגו את הצורך לדאוג ליום אפרורי ולא להוציא את הכל כאן ועכשיו...
עם כל הכוחי ועוצם ידי. גם בכלכלה, בתעשייה הרפואה בהכל..
אנשים היום לא מאמינים שה' הוא מרפא לכל.
כל דבר משייכים ליכולות הרופאים
(לא שאני מזלזלת בחכמה האנושית וביכולות הרופאים והמדענים)
אבל הזמן שזה לוקח וכל החוסר וודאות- יש מנהיג לעולם.
רק תחשבי על תרבות הצריכה המטורפת שהשתלטה על העולם המערבי טרום קורונה מה שבא לי אני מזמין בשניה באמזון ומגיע לי תוך יום יומיים לפתח הבית. (בישראל אמנם לא הרגשנו את זה ככה אבל גם פה תרבות הצריכה לא הייתה מרוסנת)
בבת אחת העולם השתנה. אנשים עומדים בתור לנייר טואלט, ביצים, מצות..
ועכשיו לבגדי חורף...
בדיוק מישהי אתמול שאלה מאיפה להשיג מטריה ספציפית עם איזה מותג ומשהו מיוחד לילד-
ואני קוראת ושואלת את עצמי אם שום דבר לא השתנה.. תגידי תודה בכלל שמוכרים מטריות בחנויות חיוניות.
פתאום לא משנה הצבע והדוגמה ולמה לחברה שלי יש כזה.. רציתי בדיוק כזה..
פתאום הולכים עם סנדלים וגרביים כי זה מה יש.
הבת שלי לובשת שבועיים את הקפוצ'ון של אחיה שגדול עליה בשתי מידות- כי זה מה יש...
פתאום הכלכלה לא צומחת בקצב מסחרר פתאום אתה מבין מה זה חיסכון לעתיד..
משהו שהדור הצעיר שלא חווה את משבר 2003 פשוט לא מכיר. (גם אז המשבר פחות הורגש בארץ מאשר בעולם)
אז נכון שהייתי מוותרת על תקופת הלמידה הזאת. אבל אל היא פה, אז צריך לנצל אותה לאיפוס מחדש של ההעדפות האנושיות שלנו שכמעט יצאו משליטה בדור האחרון.
אני באופן אישי הרגשתי את זה מאוד כשבמרץ עמדתי בצומת דרכים לקראת החלטה בקריירה. מודעות דרושים מפתות מכל עבר, שלחתי קו"ח והתראיינתי למשרות על שכר גבוה מאוד כשכל משרה מתחרה בשניה..
הראש כבר מסתחרר מהאפשרויות. בפה כבר מורגש הטעם של השכר הגבוה,
ופתאום ביום בהיר אחד.
בום!
סגר. בעלי פוטר. הילדים בבית. המשרות נעלמו בבת אחת (ואני מדברת על כעשר משרות ביום רלוונטיות בשבילי)
פתאום אתה מעריך את מה שיש לך. משקיע יותר. מבין ששון דבר לא ברור מאליו. שומעת מעמיתי למקצוע כמה איבדו את מקור פרנסתם. אנשים מוכשרים.
פתאום שוב דבר לא מובן מאליו..
השוק בתחום שלי לא התאושש ולא קרוב להתאושש.
אני לא חיה באשליות וברור לי שתוך שנה שנתיים אחרי סיום מדבר הקורונה המשק יתאושש והצמיחה תתקן את עצמה.
אבל אני מקווה שמבחינת ההליך הנפשי משהו יישאר. אנשים יספגו את הצורך לדאוג ליום אפרורי ולא להוציא את הכל כאן ועכשיו...
כתבת מקסיםoo
באמת כתבת מקסים אמאשוני-אז לאן זה לוקח אותך באמת?Batyam
תשובהאמאשוני
בפן הפרקטי זה לקח אותי להחלטה על הריון.. אם כבר לא להחליף מקום עבודה אז לנצל את זה לדברים אחרים
בפן האמוני להתחזק באמונה שיש מנהיג לעולם. ברצונו יהיה פה שפע, ברצונו יהיה פה כאוס.
ברצונו נהיה כלכלה חזקה, ברצונו נהיה כלכלה שברירה.
בפן הנפשי להסתפק במועט. להסתדר עם מה שיש. לשבור את הראש למצוא פתרונות.
לא יכולה להריח בשרי? אי אפשר להתארח? אז נגיש פסטרמה בארוחת שבת.. זה- מה- יש!!
רוצה תתמודדי, לא רוצה תבכי.. פתרון קסם לא יהיה.
החיים נבנים בעשר אצבעות. ואנחנו עדיין בעיצומו של המשבר. החורף עוד לפנינו אתגרים עוד יבואו...
"נלמד לחיות עם מה שיש, לא נחפש דבר אחר
אבל נמשיך ונבקש מילת תפילה אחת יותר,
מתי נהיה יותר קרובים..."
בפן האמוני להתחזק באמונה שיש מנהיג לעולם. ברצונו יהיה פה שפע, ברצונו יהיה פה כאוס.
ברצונו נהיה כלכלה חזקה, ברצונו נהיה כלכלה שברירה.
בפן הנפשי להסתפק במועט. להסתדר עם מה שיש. לשבור את הראש למצוא פתרונות.
לא יכולה להריח בשרי? אי אפשר להתארח? אז נגיש פסטרמה בארוחת שבת.. זה- מה- יש!!
רוצה תתמודדי, לא רוצה תבכי.. פתרון קסם לא יהיה.
החיים נבנים בעשר אצבעות. ואנחנו עדיין בעיצומו של המשבר. החורף עוד לפנינו אתגרים עוד יבואו...
"נלמד לחיות עם מה שיש, לא נחפש דבר אחר
אבל נמשיך ונבקש מילת תפילה אחת יותר,
מתי נהיה יותר קרובים..."
האמת לא מבינה את השאלהעמקאביב
מבחינת מחלות, היו ועדיין יש הרבה מחלות מסוכנות.
יש והיום מלחמות קשות. למה דווקא קורונה גורמת לך להרגשה הזאת? סליחה אבל מההתחלה כל הדיבורים שקורונה זה סימן למשיח בעוד שבועיים נשמעו לי שטויות לגמרי.
ונמאס מקונספירציות. יש קורונה. היא נגיף, בדרך כלל היא עוברת בלי בעיות אבל יש אחוז אנשים שאצלם היא גורמת לסיבוכים. ולמערכת בריאות אין מספיק צוות ומקום לטפל בכל אלו שיכולים להסתבך בו-זמנית. וגם לטפל בחולים אחרים. בגלל זה סגר ו מנסים למצוא חיסון.
מה עוד יש לדשדש בזה?
יש והיום מלחמות קשות. למה דווקא קורונה גורמת לך להרגשה הזאת? סליחה אבל מההתחלה כל הדיבורים שקורונה זה סימן למשיח בעוד שבועיים נשמעו לי שטויות לגמרי.
ונמאס מקונספירציות. יש קורונה. היא נגיף, בדרך כלל היא עוברת בלי בעיות אבל יש אחוז אנשים שאצלם היא גורמת לסיבוכים. ולמערכת בריאות אין מספיק צוות ומקום לטפל בכל אלו שיכולים להסתבך בו-זמנית. וגם לטפל בחולים אחרים. בגלל זה סגר ו מנסים למצוא חיסון.
מה עוד יש לדשדש בזה?
אני רואה שהשאלה שחוזרת בכמה תגובות פהאמא ל6 מקסימים
היא:
אם... אז איפה הקב"ה?
אני דווקא חושבת שכל זה בא להראות לנו בדיוק איפה הוא ואיפה אנחנו...
ב"ה התרגלנו שהכל הולך לנו לפי התכנית (פחות או יותר), רובנו עובדים, מסודרים בחיים, וגם אם פה ושם יש בעיות קטנות, אז אנחנו יודעים מה ואיך לעשות כדי לפתור אותן. אנחנו בדור של שפע גשמי, יש המון פליטים בעולם ואף לא פליט יהודי אחד, שזה משהו שלא היה לאורך כל ההיסטוריה.
אין עבדות מצרים, אין עבדות לרומאים או ליוונים, אין שואה, יש הרגשה כללית כזו שהכל תחת שליטה. אפילו אם יש טילים או פיגועים חלילה, ההרגשה היא שזה בידיים שלנו, אם רק יעשו מה ששר כזה או אחר אומר שצריך לעשות, נשתלט על הכל ויהיה בסדר.
ודווקא עכשיו, שיש את הקורונה, וכל העולם במצב של חוסר אונים, לא יודעים מה לעשות ואיך לעשות, פתאום לא הכל ברור מאליו, פתאום אנשים לא יודעים ממה יתפרנסו מחר או בעוד חודש או בעוד שנה, פתאום אנשים מרגישים שהם מאבדים שליטה, ואז מתעוררים לפנות לקב"ה ולסמוך עליו, כי אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר.
זו הסיבה שבזמן השואה אנשים התחזקו באמונה, כי לא היה על מישהו אחר להישען, לעניות דעתי כמובן.
ולכן אני חושבת, שהקורונה היא בדיוק התשובה ל"איפה הקדוש ברוך הוא", הוא פה והוא מנער את הקרקע שאנחנו עומדים עליה, כדי שנזכור שגם כשהכל טוב, זה ממנו ולא משום מקום, ושרק הוא יציל אותנו מהמצב הזה.
וזה מה שצריכים לעשות עכשיו, להתחזק באמונה ובתפילה, מעשים טובים, וכו' כדי שהוא יגאל אותנו מהגלות הקשה הזו, וגם עצמינו..
אם... אז איפה הקב"ה?
אני דווקא חושבת שכל זה בא להראות לנו בדיוק איפה הוא ואיפה אנחנו...
ב"ה התרגלנו שהכל הולך לנו לפי התכנית (פחות או יותר), רובנו עובדים, מסודרים בחיים, וגם אם פה ושם יש בעיות קטנות, אז אנחנו יודעים מה ואיך לעשות כדי לפתור אותן. אנחנו בדור של שפע גשמי, יש המון פליטים בעולם ואף לא פליט יהודי אחד, שזה משהו שלא היה לאורך כל ההיסטוריה.
אין עבדות מצרים, אין עבדות לרומאים או ליוונים, אין שואה, יש הרגשה כללית כזו שהכל תחת שליטה. אפילו אם יש טילים או פיגועים חלילה, ההרגשה היא שזה בידיים שלנו, אם רק יעשו מה ששר כזה או אחר אומר שצריך לעשות, נשתלט על הכל ויהיה בסדר.
ודווקא עכשיו, שיש את הקורונה, וכל העולם במצב של חוסר אונים, לא יודעים מה לעשות ואיך לעשות, פתאום לא הכל ברור מאליו, פתאום אנשים לא יודעים ממה יתפרנסו מחר או בעוד חודש או בעוד שנה, פתאום אנשים מרגישים שהם מאבדים שליטה, ואז מתעוררים לפנות לקב"ה ולסמוך עליו, כי אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר.
זו הסיבה שבזמן השואה אנשים התחזקו באמונה, כי לא היה על מישהו אחר להישען, לעניות דעתי כמובן.
ולכן אני חושבת, שהקורונה היא בדיוק התשובה ל"איפה הקדוש ברוך הוא", הוא פה והוא מנער את הקרקע שאנחנו עומדים עליה, כדי שנזכור שגם כשהכל טוב, זה ממנו ולא משום מקום, ושרק הוא יציל אותנו מהמצב הזה.
וזה מה שצריכים לעשות עכשיו, להתחזק באמונה ובתפילה, מעשים טובים, וכו' כדי שהוא יגאל אותנו מהגלות הקשה הזו, וגם עצמינו..
תקין- לא. אמיתי- מאוד.באורות
זה מבאס וזה סיוט. אבל אין לי ספק לרגע שזה קיים. וצריך ללמוד להתמודד עם זה, כל יום לבדו בהתמודדות כי לחשוב על התמודדות למרחקים מוציא את הרוח מהמפרשים.
אין גורם שיודע מה קורה ומרגיע כי אף רב גדול לא יודע מה באמת יהיה. צריך במקרה הזה להצמד לאלו שמבינים במגפות, אין הרבה כאלה שמבינים באמת כי ב"ה הדור שלנו לא חווה אף מגפה עד עכשיו, אז לומדים התמודדות תוך כדי התהליך.
ולגבי איפה ה' בתוך זה? בדיוק איפה שהוא היה בגירוש ספרד, באינקוויזציה, ובשואה. העם היהודי עבר דברים גרועים בהרבה מאיזה וירוס קטן שמונע מאיתנו מפגשים משפחתיים וללכת לחנויות. צריך גם קצת ענווה ופורפורציות.
עצה שלי- תתרחקי מסרטונים ביוטיוב. הם מאוד מניפולטיביים ולכי תדעי מה המטרה האמיתית של אלו שעשו אותם, אם כבר מדברים על קונספירציות, יש הרבה מאוד אנשים שיש להם אינטרס שיהיה בישראל כאוס וחוסר אמון במנהיגות.
אין גורם שיודע מה קורה ומרגיע כי אף רב גדול לא יודע מה באמת יהיה. צריך במקרה הזה להצמד לאלו שמבינים במגפות, אין הרבה כאלה שמבינים באמת כי ב"ה הדור שלנו לא חווה אף מגפה עד עכשיו, אז לומדים התמודדות תוך כדי התהליך.
ולגבי איפה ה' בתוך זה? בדיוק איפה שהוא היה בגירוש ספרד, באינקוויזציה, ובשואה. העם היהודי עבר דברים גרועים בהרבה מאיזה וירוס קטן שמונע מאיתנו מפגשים משפחתיים וללכת לחנויות. צריך גם קצת ענווה ופורפורציות.
עצה שלי- תתרחקי מסרטונים ביוטיוב. הם מאוד מניפולטיביים ולכי תדעי מה המטרה האמיתית של אלו שעשו אותם, אם כבר מדברים על קונספירציות, יש הרבה מאוד אנשים שיש להם אינטרס שיהיה בישראל כאוס וחוסר אמון במנהיגות.
אהבתי את התגובה הנפלאה שלך, והעצות בפנים, לקחת בביקורתיותקרן-הפוך
את הסרטונים באינטרנט!
❤❤באורות
יש דברים שלעולם לא נבין,האם מישהו בעולם יכול להבין את השואהרויטל.
מה שנישאר זה רק האמונה בבורא שהוא יודע מה שהוא עושה,
רק אנחנו כן צריכים להיזהר ולהישמר, ובעזרת השם הכל יגמר
והכל יהיה טוב אמן.
תסתכלי בהיסטוריהתיתי2
האם ההיסטוריה תמיד היתה נינוחה ומלאת שפע כמו לפני הקורונה? ממש לא.
היו פה שתי מלחמות עולם לפני מעט שנים (ביחס להיסטוריה) יש עוד אנשים שחיים ביננו והיו שם.
אז קורונה?...
תקופה מאתגרת קצת אבל היא תעבור וישארו הסיפורים.
כמו רעידת האדמה בצפת, מלחמת השחרור והצנע ויום כיפור והאינתיפדה (!! זוכרת? לא מזמן והיה הרבה יותר קשה) והאינפלציה של שנות ה70 ורצח רבין ופינוי ימית וגוש קטיף...
לתוך מציאות שונה אפשר בקלות להסחף לקונספירציות והזיות שונות.
מגיפות היו בהיסטוריה.
המצאת מגיפות או המצאה של דבר גדול שסוחף את העולם כדי להפעיל מניפולציה על האנושות - זה לא היה. וגם בלתי סביר בעליל שיהיה.
תבחרי מה יותר הגיוני בעיניך.
המציאות או סרטונים ביוטיוב.
העובדה שיש רוע בעולם היא עובדה נכונה.
יש רוע ויש מניפולציה.
האם אנחנו מאמינים שהרוע כל כך חזק שהוא סוחף את כל העולם?
או שאנחנו מאמינים שסה"כ הטבע האנושי טוב וטבעי, אי אפשר לנצח אותו ברוע, לא משנה כמה כסף שופכים על מאבקי תודעה - בסוף הטבע האנושי מנצח (עיין ערך קריים מיניסטר... ילכו כמו שבאו, ארה"ב חזקה מזה).
את הבטחון הזה בה' ובניהול שלו את המציאות אפשר ללמוד בהיסטוריה, וכדאי גם ללמוד את "למהלך האידיאות בישראל". יש שיעורים של הרב לונדין בערוץ מאיר ויש לו גם ספר.
בעיני, להתמלא בפחד ואימה מקונספירציות, מלבד חוסר התועלת, זה גם יצר רע כזה שפועל בעיתות משבר... די, המציאות בריאה וחזקה הרבה יותר מזה.
תוך שנתיים את מקבלת פרופורציה על הקורונה וחוזרת לחיים רגילים.
היו פה שתי מלחמות עולם לפני מעט שנים (ביחס להיסטוריה) יש עוד אנשים שחיים ביננו והיו שם.
אז קורונה?...
תקופה מאתגרת קצת אבל היא תעבור וישארו הסיפורים.
כמו רעידת האדמה בצפת, מלחמת השחרור והצנע ויום כיפור והאינתיפדה (!! זוכרת? לא מזמן והיה הרבה יותר קשה) והאינפלציה של שנות ה70 ורצח רבין ופינוי ימית וגוש קטיף...
לתוך מציאות שונה אפשר בקלות להסחף לקונספירציות והזיות שונות.
מגיפות היו בהיסטוריה.
המצאת מגיפות או המצאה של דבר גדול שסוחף את העולם כדי להפעיל מניפולציה על האנושות - זה לא היה. וגם בלתי סביר בעליל שיהיה.
תבחרי מה יותר הגיוני בעיניך.
המציאות או סרטונים ביוטיוב.
העובדה שיש רוע בעולם היא עובדה נכונה.
יש רוע ויש מניפולציה.
האם אנחנו מאמינים שהרוע כל כך חזק שהוא סוחף את כל העולם?
או שאנחנו מאמינים שסה"כ הטבע האנושי טוב וטבעי, אי אפשר לנצח אותו ברוע, לא משנה כמה כסף שופכים על מאבקי תודעה - בסוף הטבע האנושי מנצח (עיין ערך קריים מיניסטר... ילכו כמו שבאו, ארה"ב חזקה מזה).
את הבטחון הזה בה' ובניהול שלו את המציאות אפשר ללמוד בהיסטוריה, וכדאי גם ללמוד את "למהלך האידיאות בישראל". יש שיעורים של הרב לונדין בערוץ מאיר ויש לו גם ספר.
בעיני, להתמלא בפחד ואימה מקונספירציות, מלבד חוסר התועלת, זה גם יצר רע כזה שפועל בעיתות משבר... די, המציאות בריאה וחזקה הרבה יותר מזה.
תוך שנתיים את מקבלת פרופורציה על הקורונה וחוזרת לחיים רגילים.
אני הייתי מאלה שהרגישו שהקורונה היא ממש שינוי סדרי בראשיתמתואמת
ושלכן הגאולה צריכה להגיע אוטוטו, והיא זו שתסיים את הכול.
אח"כ קצת התפכחתי... (עדיין מאמינה בבוא הגאולה כמובן! אבל לאו דווקא בהקשר הקורונה) והגעתי למסקנה שאנחנו עתידים לחיות עם הקורונה עוד הרבה זמן, וזה מה יש...
אבל לאחרונה קראתי קצת על השפעת הספרדית - וקיבלתי קצת עידוד. מסתבר שהמגפה הזו, שהייתה אחת הקשות בהיסטוריה, נמשכה בערך כשנה פלוס. גבתה הרבה מאוד קורבנות לצערנו... אבל בסוף היא הסתיימה!
ומכאן אני מאמינה שגם הקורונה תדעך מתישהו... פעם שמעתי שהרבה מגפות הן כך - מתעצמות ומתעצמות עד שמתחילות לדעוך ולהיעלם.
אני די נאחזת בתקווה הזו עכשיו... כי כבר די נמאס לי מ"מפרשי הסנטר" הללו... (ככה כינו את המסכות בזמן השפעת הספרדית)
אח"כ קצת התפכחתי... (עדיין מאמינה בבוא הגאולה כמובן! אבל לאו דווקא בהקשר הקורונה) והגעתי למסקנה שאנחנו עתידים לחיות עם הקורונה עוד הרבה זמן, וזה מה יש...
אבל לאחרונה קראתי קצת על השפעת הספרדית - וקיבלתי קצת עידוד. מסתבר שהמגפה הזו, שהייתה אחת הקשות בהיסטוריה, נמשכה בערך כשנה פלוס. גבתה הרבה מאוד קורבנות לצערנו... אבל בסוף היא הסתיימה!
ומכאן אני מאמינה שגם הקורונה תדעך מתישהו... פעם שמעתי שהרבה מגפות הן כך - מתעצמות ומתעצמות עד שמתחילות לדעוך ולהיעלם.
אני די נאחזת בתקווה הזו עכשיו... כי כבר די נמאס לי מ"מפרשי הסנטר" הללו... (ככה כינו את המסכות בזמן השפעת הספרדית
)לא הייתי בונה על זה שהמגיפה תיעלם מאליהאמאשוני
זה נכון שפעם זה מה שהיה משמיד מגפות, שהאוכלוסייה מתחסנת בחיסון עדר טבעי.
אבל היום בוחרים להאט את קצב ההדבקה במודע כדי לחסוך בחיי אדם עד שיפתחו חיסון במעבדה ולא חיסון טבעי.
לכן אי אפשר כ"כ להשוות מבחינת משך הזמן שהמגיפה השתוללה. כשעוצרים אותה היא מתפשטת פחות מהר ולכן על ציר הזמן ייקח יותר זמן.
אבל היום בוחרים להאט את קצב ההדבקה במודע כדי לחסוך בחיי אדם עד שיפתחו חיסון במעבדה ולא חיסון טבעי.
לכן אי אפשר כ"כ להשוות מבחינת משך הזמן שהמגיפה השתוללה. כשעוצרים אותה היא מתפשטת פחות מהר ולכן על ציר הזמן ייקח יותר זמן.
למה את לוקחת לי את התקווה??מתואמת
סתם... אני יודעת שאין הרבה סיכויים שיקרה ככה גם עכשיו, ובכל-זאת מעדיפה לקוות שהקורונה תיעלם מאליה... או שתבוא הגאולה ותגאל אותנו ממנה... (כי על חיסון שמפותח בתנאי לחץ אני לא בונה
)וואי, כל המציאות הזאת רק מחדדת לי כמה הקב"ה מנהל הכלהעוגב
זה התחיל בבחירות החוזרות, שכבר הרמנו עיניים למעלה וידענו שרק הקב"ה יכול לדייק ככה את המציאות. ןאז עם הקורןנה ה רק התחזק, וככל שהזמן עובר והעולם יוצר מבולבל, משהו בי הרבה יותר רגוע, אין אשליית שליטה של בשר ודם, לא טראמפ ולא ביידן, לא נתניהו ולא גנץ. אף אחד.
מה אני עושה עם זה? משתדלת להיות בצד המיטיב, זה הכל. ואם זה אומר לשים מסיכה ולהמנע מהתקהלויות, אז אעשה את זה. ואם זה אומר שאתפלל על המנהיגים שלנו שיהיו להם חכמה בינה ודעת להוליך אותנו נכון, אז אתפלל עליהם. ואם זה אומר להפסיק להאשים אחרים, ולהבין שכולנו אנושיים וכולנו מבולבלים לחלוטין, וזה נוגע גם לאנשים בדרג הגבוה יותר של ההנהגה (כן כן, הם אנושיים כמונו, וכל החלטה שיחליטו ממילא תגרור אינסוף ביקורת מצדדים שונים, בטח בסטרס הזה..), אז אני אשתדל לשים לב לזה ופחות לשפוט את מי שסביבי, בטח ובטח מגזרים שלמים.
וזהו, לנשום עמוק עמוק,
וכשקשה, וקשה- להרים עיניים לקב"ה ולבקש ממנו כוחות, כי ממילא הוא מקור הכוחות כולם, ולסמוך עליו.
**שלא ישמע מתנשא או קל, אבל באמת, אנחנו עוברים פה תהליך, בואו נהיה נוכחות בו.
או כמו שאמרה סיוון רהב מאיר (ציטוט חופשי)- מאז הקורונה הרבה אנשים אומרים "מה המסר של הקןרונה", ככה וככה או ככה וככה, אבל בתכל'ס- נראה שהמסר של הקורונה הוא לחפש את המסר. להכיר בזה שיש משמעות מה שאנחנו עוברים..
מה אני עושה עם זה? משתדלת להיות בצד המיטיב, זה הכל. ואם זה אומר לשים מסיכה ולהמנע מהתקהלויות, אז אעשה את זה. ואם זה אומר שאתפלל על המנהיגים שלנו שיהיו להם חכמה בינה ודעת להוליך אותנו נכון, אז אתפלל עליהם. ואם זה אומר להפסיק להאשים אחרים, ולהבין שכולנו אנושיים וכולנו מבולבלים לחלוטין, וזה נוגע גם לאנשים בדרג הגבוה יותר של ההנהגה (כן כן, הם אנושיים כמונו, וכל החלטה שיחליטו ממילא תגרור אינסוף ביקורת מצדדים שונים, בטח בסטרס הזה..), אז אני אשתדל לשים לב לזה ופחות לשפוט את מי שסביבי, בטח ובטח מגזרים שלמים.
וזהו, לנשום עמוק עמוק,
וכשקשה, וקשה- להרים עיניים לקב"ה ולבקש ממנו כוחות, כי ממילא הוא מקור הכוחות כולם, ולסמוך עליו.
**שלא ישמע מתנשא או קל, אבל באמת, אנחנו עוברים פה תהליך, בואו נהיה נוכחות בו.
או כמו שאמרה סיוון רהב מאיר (ציטוט חופשי)- מאז הקורונה הרבה אנשים אומרים "מה המסר של הקןרונה", ככה וככה או ככה וככה, אבל בתכל'ס- נראה שהמסר של הקורונה הוא לחפש את המסר. להכיר בזה שיש משמעות מה שאנחנו עוברים..
ואו לגזור ולשמור!!לפניו ברננה!
אהבתי ממש את התגובה שלך
אכן נקווה שהטוב בוא יבוא-פשוט בניתי על גאולהBatyam
שמתמהמהת ונדחית מחג לחג...
לפניו ברננה!
מזכירה שאנחנו לא יודעים את הקץ...
צריך וחשוב להאמין ולקוות, אבל שלא ייעשה אותנו אם זה לא קורה בזמן שחשבנו שיקרה. אף אחד לא הבטיח לנו שזה יהיה בזמן זה או אחר. רק רק רק שזה יהיה!!
❤️😍😘
צריך וחשוב להאמין ולקוות, אבל שלא ייעשה אותנו אם זה לא קורה בזמן שחשבנו שיקרה. אף אחד לא הבטיח לנו שזה יהיה בזמן זה או אחר. רק רק רק שזה יהיה!!
❤️😍😘
את יודעת?העוגב
עשיתי ש"ל עם קשישות, והן, מבחינתן, כבר זכו לגאולה, נשים ששרדו את השואה וכל מיני פרעות שונות, והנה הן זוכות לגדל נכדים ונינים בארץ ישראל.
זה היה לימוד מאוד גדול בשבילי, שגאולה זה לא בהכרח זבנג וגמרנו. גאולה זה מבט אמוני, זה תהליך, זה כל כל הרבה מעבר.
ועוד לימוד גדול שהיה לי מהן- הן, שלא היה להן כלום, רואות בעצם קיום העם היהודי בא"י את הגאולה. אנחנו, שגדלנו ככה, כבר מסוגלים להרים את העיניים גבוה יותר, ולשאוף ל*איך* יתקיים העם היהודי בא"י.
בכל פעם שאני מראה לבת שלי מנופים או טרקטורים וכאלה, אני אומרת לה שאנחנו זוכות להיות בדור שבונה את ירושלים. וזה מהמם.
יש אינסוף דעות של איך ומתי תבוא הגאולה, יבוא משיח, וכ'ו. אין בי את היכולת להכריע.
אבל כן יש בי את האמונה בקב"ה שאם הוא הבטיח- הוא יקיים. ואני רק מתפללת שהתהליך יגיע ממקום טוב, ושנזכה להיות שותפים בו.
זה היה לימוד מאוד גדול בשבילי, שגאולה זה לא בהכרח זבנג וגמרנו. גאולה זה מבט אמוני, זה תהליך, זה כל כל הרבה מעבר.
ועוד לימוד גדול שהיה לי מהן- הן, שלא היה להן כלום, רואות בעצם קיום העם היהודי בא"י את הגאולה. אנחנו, שגדלנו ככה, כבר מסוגלים להרים את העיניים גבוה יותר, ולשאוף ל*איך* יתקיים העם היהודי בא"י.
בכל פעם שאני מראה לבת שלי מנופים או טרקטורים וכאלה, אני אומרת לה שאנחנו זוכות להיות בדור שבונה את ירושלים. וזה מהמם.
יש אינסוף דעות של איך ומתי תבוא הגאולה, יבוא משיח, וכ'ו. אין בי את היכולת להכריע.
אבל כן יש בי את האמונה בקב"ה שאם הוא הבטיח- הוא יקיים. ואני רק מתפללת שהתהליך יגיע ממקום טוב, ושנזכה להיות שותפים בו.
לא חושבת זה שקראמא וגם
ודווקא מרוב שזה הזוי נראה לי שה' הכי שם.
מארגן לנו הפתעות
אבל אין ספק אנחנו חיים בזמן הזוי ביותר
(ומצד לישי: מעדיפה אותו על זמנים הזויים אחרים שהיו בהיסטוריה...)
זה נראה לי בעיקרבת 30
כמו כמה דברים.
א. התנהלות מאוד לא הגיונית ולא מובנת של השלטון, שגורמת להמון תסכול וכעס בקרב הציבור. וגם לתחושה ש''עובדים עלינו''. אולי בצדק לפעמים, אין לי מושג.
ב. מעבר לזה- ברור שזה יד ה'. למה, ומה יצא מזה בדיוק- אנחנו עוד לא יודעים לגמרי. רק מתחילים להרגיש ניצנים של ההשלכות של זה.
אבל אלו השלכות מעניינות. מעולם של רווחה ושפע מיותר, עוברים לעולם צנוע יותר.
מעולם שמתנהל מחוץ לבית, עוברים לפוקוס הרבה יותר משמעותי על המשפחה והבית.
מעולם של מירוץ החיים האינסופי שמדחיק קשיים טבעיות, עוברים למצב שכל הקשיים פתאום צפים, דורשים את שלהם.
זה לא פשוט בכלל, המצב הזה.
וכולם כמעט מושפעים ממנו.
אבל זו הזדמנות. וכדאי לנצל אותה.
(יופי..עכשיו נראה אותי...)
ואגב, גם רבנים מדברים על זה פה ושם.
א. התנהלות מאוד לא הגיונית ולא מובנת של השלטון, שגורמת להמון תסכול וכעס בקרב הציבור. וגם לתחושה ש''עובדים עלינו''. אולי בצדק לפעמים, אין לי מושג.
ב. מעבר לזה- ברור שזה יד ה'. למה, ומה יצא מזה בדיוק- אנחנו עוד לא יודעים לגמרי. רק מתחילים להרגיש ניצנים של ההשלכות של זה.
אבל אלו השלכות מעניינות. מעולם של רווחה ושפע מיותר, עוברים לעולם צנוע יותר.
מעולם שמתנהל מחוץ לבית, עוברים לפוקוס הרבה יותר משמעותי על המשפחה והבית.
מעולם של מירוץ החיים האינסופי שמדחיק קשיים טבעיות, עוברים למצב שכל הקשיים פתאום צפים, דורשים את שלהם.
זה לא פשוט בכלל, המצב הזה.
וכולם כמעט מושפעים ממנו.
אבל זו הזדמנות. וכדאי לנצל אותה.
(יופי..עכשיו נראה אותי...)
ואגב, גם רבנים מדברים על זה פה ושם.
רוצה גם להוסיףבארץ אהבתיאחרונה
כתבו פה דברים כל כך אמיתיים ונכונים. רוצה להוסיף עליהם גם כמה מהמחשבות שלי.
בהתחלה של הקורונה באמת היו המון דיבורים על גאולה. פתאום הרגשנו איך הקב"ה יכול לשנות דברים ברגע. הרגשנו במוחש איך פתאום העולם יכול לשנות צורה מול העיניים שלנו, דברים שלא היינו חולמים שיכולים להיות פתאום קורים.
אבל עם הזמן התחושה הזו כבר מתקהית. היתה ציפיה שכמו שברגע אחד נכנסנו לסגר ולמציאות הזויה, כך גם ההמשך יבוא בפתאומיות, ובצעדים גדולים לקראת הגאולה.
אבל הגאולה השלישית היא לא כמו גאולת מצריים.
"כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניהם ה', ומאסיפכם אלוקי ישראל"
והקב"ה מכוון את כל מה שקורה בעולם לקראת הגאולה, לאט לאט, בתהליך עמוק של שינוי ותיקון העולם.
באחד השיעורים ששמעתי בתחילת הקורונה (אולי אני אמצא אותו ואשתף בהמשך), הרב ראובן ששון הזכיר את מה שאנחנו אומרים בברכת יוצר המאורות - "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות…". מלחמה זה לא סתם מריבה בין כמה עמים. הקב"ה הוא בעל המלחמות, ועל ידי המלחמות הוא זורע צדקות ומצמיח ישועות. וכל מה שהוא עושה בעולם מכוון בסופו של דבר לתיקון השלם שלו בגאולת עמ"י.
אז מה שקורה עכשיו זה לא מלחמה. מצד אחד זה הרבה פחות סבל וסכנות מאשר במלחמה, אבל מצד שני במלחמות יש גם לפעמים אנשים בעורף שלא באמת מושפעים מהמלחמה, ועכשיו כל בית מושפע, לכל אחד יש השלכות ישירות על החיים שלו. אז דבר כזה גדול, זה בוודאות מהלך שהקב"ה מתכנן, שהמטרה שלו בסופו של דבר היא לזרוע צדקות ולהצמיח ישועות.
אני חושבת שכמו שכתבו כאן, אפשר ממש לראות איך הרבה דברים מהותיים השתנו בעולם לטובה.
ואני חושבת שמעבר למה שכבר משתנה מאליו בעקבות המציאות שנכפית עלינו, אולי צריך להתבונן ולחשוב מה עוד ה' רוצה להגיד לנו, באיזה מישורים הקורונה פוגשת אותנו, ששם אנחנו צריכים לתקן יותר. להתאמץ להקשיב למה שה' אומר לנו ולתקן את מה שאפשר, כדי שהתהליך שקורה פה יתקדם יותר. ומתוך אמונה שכל צעד שאני עושה, משפיע מעבר למה שאני רואה.
בהתחלה של הקורונה באמת היו המון דיבורים על גאולה. פתאום הרגשנו איך הקב"ה יכול לשנות דברים ברגע. הרגשנו במוחש איך פתאום העולם יכול לשנות צורה מול העיניים שלנו, דברים שלא היינו חולמים שיכולים להיות פתאום קורים.
אבל עם הזמן התחושה הזו כבר מתקהית. היתה ציפיה שכמו שברגע אחד נכנסנו לסגר ולמציאות הזויה, כך גם ההמשך יבוא בפתאומיות, ובצעדים גדולים לקראת הגאולה.
אבל הגאולה השלישית היא לא כמו גאולת מצריים.
"כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניהם ה', ומאסיפכם אלוקי ישראל"
והקב"ה מכוון את כל מה שקורה בעולם לקראת הגאולה, לאט לאט, בתהליך עמוק של שינוי ותיקון העולם.
באחד השיעורים ששמעתי בתחילת הקורונה (אולי אני אמצא אותו ואשתף בהמשך), הרב ראובן ששון הזכיר את מה שאנחנו אומרים בברכת יוצר המאורות - "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות…". מלחמה זה לא סתם מריבה בין כמה עמים. הקב"ה הוא בעל המלחמות, ועל ידי המלחמות הוא זורע צדקות ומצמיח ישועות. וכל מה שהוא עושה בעולם מכוון בסופו של דבר לתיקון השלם שלו בגאולת עמ"י.
אז מה שקורה עכשיו זה לא מלחמה. מצד אחד זה הרבה פחות סבל וסכנות מאשר במלחמה, אבל מצד שני במלחמות יש גם לפעמים אנשים בעורף שלא באמת מושפעים מהמלחמה, ועכשיו כל בית מושפע, לכל אחד יש השלכות ישירות על החיים שלו. אז דבר כזה גדול, זה בוודאות מהלך שהקב"ה מתכנן, שהמטרה שלו בסופו של דבר היא לזרוע צדקות ולהצמיח ישועות.
אני חושבת שכמו שכתבו כאן, אפשר ממש לראות איך הרבה דברים מהותיים השתנו בעולם לטובה.
ואני חושבת שמעבר למה שכבר משתנה מאליו בעקבות המציאות שנכפית עלינו, אולי צריך להתבונן ולחשוב מה עוד ה' רוצה להגיד לנו, באיזה מישורים הקורונה פוגשת אותנו, ששם אנחנו צריכים לתקן יותר. להתאמץ להקשיב למה שה' אומר לנו ולתקן את מה שאפשר, כדי שהתהליך שקורה פה יתקדם יותר. ומתוך אמונה שכל צעד שאני עושה, משפיע מעבר למה שאני רואה.
..Noa85
חששות מהיריון.נועה.
שלום. אנחנו עכשיו בתחילת ניסיונות להיות בהיריון (ראשון).
רציתי לשתף בחששות שלי- אני מרגישה שאני מאוד רוצה ילדים, אבל נורא חוששת מההיריון עצמו.. הסיבה היא שאני שומעת מהרבה הריוניות (וגם קוראת פה בפורום על הקושי מהבחינה שלא מרגישים טוב, בחילות, עייפות וכ'ו.
אני יודעת שאין מה לעשות וזה חלק מהעניין של ההיריון (קללת חוה.. אבל וואלה אם הייתה אפשרות לדלג על כל זה וישר לקבל ילד הייתי שמחה..
באופי שלי אני ממש שונאת לא להרגיש טוב, וגם מבחינת העבודה- אני ממש נותנת את כולי, וגם חלק מהעבודה שלי הוא קצת פיזי, ואני חוששת שפתאום היריון ישבית אותי, ואצטרך לקחת הרבה ימי מחלה..
אני יודעת שאין מה לעשות, ואם רוצים ילדים צריך לעבור את זה, ומנסה לנחם את עצמי שאולי לי יהיה דווקא יחסית קל (כי בסוף זה משתנה מאחת לאחת, ויש כאלה שקצת יותר קל להן) אבל עדיין חוששת.
אשמח לשמוע עידודים, וגם אם יש פה נשים שגם הן חששו.. (במיוחד לפני היריון ראשון..)
תודה!!
אחותי!nik
מצאתי את עצמי שותפה לחששותייך בהיריון השני דווקא.. וגיליתי שלמרות כל החששות, כשאדם נמצא בסיטואציה כלשהי- ה' נותן לו כוחות להתמודד. קודם כל אני מתפללת איתך שכשיגיע היריון הוא יעבור בקלות ובידיים מלאות אבל גם אם תרגישי לא טוב את תראי שתמצאי בעצמך מאגרי כוחות שלא היית מודעת לקיומם.. ואומרת לך אחת שהיה לה היריון לא קל. לפני שהיו לי ילדים לא הבנתי איך חברות שלי עושות את זה, כל הסיפורי היריון ולידה נשמעו לי מטורפים ולא אפשריים ואז כשהתברכתי בהריון ותינוק מהמם בעצמי גיליתי שאני מצליחה להתמודד מצויין! ואני חייבת להגיד שכללל הקשיים והכאבים נעלמים בשניה שאת פוגשת את הדבר המתוק הזה שיצא ממך 😍
בקיצור, יהיה בסדר ואם קשה- אל תתביישי לשתף ולחשוב בקול.
ברכה והצלחה!
בקיצור, יהיה בסדר
ואם קשה- אל תתביישי לשתף ולחשוב בקול.ברכה והצלחה!
החששות שלך מאוד מובנים, ממש!ציפור מתוקה
גם אני ממש פחדתי, (עכשיו אני כבר בהריון שני ב"ה.)
בע"ה שילך לכם בקלות ותרגישי טוב!
חיבוקי
בע"ה שילך לכם בקלות ותרגישי טוב!
חיבוקי
כן זה קשה, יש שיותר קשה ויש שכמעט ולא קשה בכללים...
אבל זה עובר וזה מה שהכי חשוב
ואחר כך כבר לא ממש זוכרים
זה כמו שאני קצת חולה עכשיו, קשה לי וכו אבל אני בתוך זה אז מה כבר אפשר לעשות
ואחרי שזה עובר, בהתחלה מרגישים הקלה גדולה ואז שוכחים וממשיכים הלאה
זה בסדר לפחד אבל אל תתני לפחד לשלוט בך
זאת הבעיה כשקוראים את כל התלונות של כולן בפורוםכל הישועות
בפועל כל אחת חווה קשיים אחרים, יש כאלה שיחוו כמה דברים מסויימים, ואחרות שדווקא זה לא יהיה קשה להן, אבל דברים אחרים יהיו קשים להן.
אבל בתור צופה בכל השירשורים האלה, במשך תקופה ארוכה- זה נותן את הרושם כאילו כל קושי שיש לכל אחת- הוא משהו שבהכרח יקרה גם לך. כאילו שלכולן הכל קורה.
אז זה לא נכון..
זה נכון שכל אחת תחווה קשיים. אבל באמת יש כאלה שזה יותר קשה להן וכאלה שזה יותר קל להן.
וזה גם ממש ממש תלוי בגישה שממנה את מגיעה להריון, איך את לוקחת את זה.
כשאישה זוכרת שמה שעובר עליה זה תהלוך עצום, אחד הגדולים שקיימים, שהיא עומדת לקבל את אחת המתנות הגדולות שתקבל בחיים- היא מצליחה לעבור את הקשיים בצורה יותר טובה. זה באמת קשור לראש.
אני לא יודעת מה העבודה שלך, אבל לא בהכרח שזה לגמרי ישבית אותך. במיוחד בחודשים הראשונים של ההריון..
שלום.. גם אני חששתי מאוד לפני ההריון הראשון... יכולה לומרהשם בשימוש כבר
שבשנה הראשונה די שמחתי לכל מחזור, כי פחדתי מאוד-פחות מההריון, יותר מהלידה...
אז זה ממש ממש טבעי ומובן לגמרי, לא נראה לי שיש מי שאינה חוששת...
לפרוק את זה תמיד עוזר,
הן בדיבור עם אנשים והן בדיבור עם ה' יתברך...
אפשר לנסות לצייר לך בראש ציוריים חיוביים ומחשבות חיוביות, זה בד"כ מרגיע..
בהצלחה רבה לכם,
בשורות טובות🙂
אז זה ממש ממש טבעי ומובן לגמרי, לא נראה לי שיש מי שאינה חוששת...
לפרוק את זה תמיד עוזר,
הן בדיבור עם אנשים והן בדיבור עם ה' יתברך...
אפשר לנסות לצייר לך בראש ציוריים חיוביים ומחשבות חיוביות, זה בד"כ מרגיע..
בהצלחה רבה לכם,
בשורות טובות🙂
נשמה שאת, לגמרי מובן החששות.חצי שני
אבל יכולה רק להגיד שאפילו מלראות אותו באולטרסאונד מרגש ממש ממש ממש! אז קל וחומר כשהוא מגיע לידיים..
אתמול היינו במיון כל הלילה והיה לי כואב ומציק ומתעלל העירוי וכו. אבל פתאום ראינו אותו והתרגשתי והרגשתי שוואו זה שווה את זה.
ב"ה שהכל בסדר בל"ע. שימשיך ככה
אתמול היינו במיון כל הלילה והיה לי כואב ומציק ומתעלל העירוי וכו. אבל פתאום ראינו אותו והתרגשתי והרגשתי שוואו זה שווה את זה.
ב"ה שהכל בסדר בל"ע. שימשיך ככה
וואי אהובה לא ידעתי. מה איתך? 💞anonimit48
נשמה שאת♥️ תדעי שאני מההתחלה ממש מרגישה חברה שלך💗חצי שניאחרונה
ב"ה בסדר גמור 🙏
התקשרתי למוקד כדי שירגיעו אותי על כאבים בצד בבטן תחתונה. כאבים חלשים אבל התקשרתי באמת נטו להרגעה כדי שאשן בשקט. כבר היינו בפיג'מה מקולחים והשעה הייתה 1 וחצי... ואז במקום להרגיע אמרו שכאבי בטן תחתונה בהריון מחייבים מיון במיידי.
הלכנו והיינו שם עד אור הבוקר וב'ה זה כלום.כנראה שמערכת העיכול שעובדת לאט היא זו שגורמת לזה (מוזר כי זה הרגיש קצת כמו כאבי ביוץ...) אבל ב"ה בזכות שבאנו ראינו שהקטן גדל בקצב מדוייק ומתאים לגילו ב"ה ב"ה ב"ה שימשיך ככה!(הרופאה הורידה לי הרבה בתאריך שלו ואמרה לבוא בהמשך לעוד אולטרסאונד לראות שמתפתח כמו שצריך אז זה עזר לנו להירגע בעניין הזה)
התקשרתי למוקד כדי שירגיעו אותי על כאבים בצד בבטן תחתונה. כאבים חלשים אבל התקשרתי באמת נטו להרגעה כדי שאשן בשקט. כבר היינו בפיג'מה מקולחים והשעה הייתה 1 וחצי... ואז במקום להרגיע אמרו שכאבי בטן תחתונה בהריון מחייבים מיון במיידי.
הלכנו והיינו שם עד אור הבוקר וב'ה זה כלום.כנראה שמערכת העיכול שעובדת לאט היא זו שגורמת לזה (מוזר כי זה הרגיש קצת כמו כאבי ביוץ...) אבל ב"ה בזכות שבאנו ראינו שהקטן גדל בקצב מדוייק ומתאים לגילו ב"ה ב"ה ב"ה שימשיך ככה!(הרופאה הורידה לי הרבה בתאריך שלו ואמרה לבוא בהמשך לעוד אולטרסאונד לראות שמתפתח כמו שצריך אז זה עזר לנו להירגע בעניין הזה)
גם לי היו חששותמיוחדותאינסופית
אני גם עובדת בעבודה שמצריכה ממני זמינות וכוחות בלי יכולת להיעדר כל כך, ב"ה מסתדרים. אז לפעמים ככה יותר נחה וכו' אבל בגדול לא חווה חוסר תפקוד.
תודה רבה לכולכן!נועה.
הרגעתן אותי..
נועה יקרה💞 לדעתי כולן עוברות את החשש והפחד הזה.anonimit48
לכל שלב יש את הקושי והפחד שלו
וגם לקשיים יש היום פתרונות רפואיים ב״ה
ולא כולן חוות את הקושי- פשוט אלה שכן יודעות להתמרמר פה הרבה חחח ואני ביניהן.
להביא ילד זה עולם. תמיד בעלי אומר לי עם כל הקושי אני מפחד שלא תרצי הרבה ילדים. ואני אומרת לו- מוכנה לסבול עוד ועוד העיקר לראות ולהרגיש את הפלא הזה גדל בתוכי ובעזרת השם נולד בבריאות. הכל מתגמד כשיש בעז״ה דופק, הוא גדל, את רואה ידיים, רגליים, לב, ראש... ואת לא מאמינה שכל זה בא ממך ומבעלך. אין פלא שקצת סובלים- איזו עבודה קשה!!!
ששווה את זה !
בהצלחה ❤️
וגם לקשיים יש היום פתרונות רפואיים ב״ה
ולא כולן חוות את הקושי- פשוט אלה שכן יודעות להתמרמר פה הרבה חחח ואני ביניהן.
להביא ילד זה עולם. תמיד בעלי אומר לי עם כל הקושי אני מפחד שלא תרצי הרבה ילדים. ואני אומרת לו- מוכנה לסבול עוד ועוד העיקר לראות ולהרגיש את הפלא הזה גדל בתוכי ובעזרת השם נולד בבריאות. הכל מתגמד כשיש בעז״ה דופק, הוא גדל, את רואה ידיים, רגליים, לב, ראש... ואת לא מאמינה שכל זה בא ממך ומבעלך. אין פלא שקצת סובלים- איזו עבודה קשה!!!
ששווה את זה !
בהצלחה ❤️
בערוגת הגינה יצאו לטייל כרוב עם כרוביתהריון ולידה2
וגם מלפפון עם גמבית 🤣מיואשת******אחרונה
איך קשה לי שהגיע החורףףףףףףכמה טוב שבאת
המצברוח יורד עם השמש ששוקעת.
פשוט מבאס!
השמש עושה לי כל כך טוב, רק לקום בבוקר תודה להשם ולהסתכל בחלון💜
ועכשיו הכל אפור
ותוך שניה כבר אין שמש.
היום נגמר ממש ממש מהר
והלילה ארוךךךךך
ועוד לא התחלנו...
אוףףףףףף
פשוט מבאס!
השמש עושה לי כל כך טוב, רק לקום בבוקר תודה להשם ולהסתכל בחלון💜
ועכשיו הכל אפור
ותוך שניה כבר אין שמש.
היום נגמר ממש ממש מהר
והלילה ארוךךךךך
ועוד לא התחלנו...
אוףףףףףף
אני איתך לגמרי אחותיאנונימית(:
תעשי כמוניאמאשוניאחרונה
תשארי בעבודה עד שעה כזאת
אין הבדל בין יום ולילה 😛
סתם, מבינה אותך ממש באמת מבאס,
מצד שני הלילה מתחיל מוקדם אפשר לצאת יחד מוקדם אולי יעשה לך טוב..
לפעמים יש לי תחושה של 20:00 בערב ואז זה כיף לגלות שרק 18:00 והערב עוד ארוך...
אני חושבת שההבדל הוא אם נמצאים בבית או בחוץ.
כלומר אם מלכתחילה את מתכננת לצאת מהבית ב18:00 נגיד את יודעת שזה כבר לילה אבל זה כיף כי יש הרבה זמן.
זה לא כמו להיות ב18:00 בבית ולעשות את אותם דברים שבקיץ עושים ב18:00 (נגיד ארוחת ערב)
ואז מרגישים את הבאסה של החושך...
אין הבדל בין יום ולילה 😛
סתם, מבינה אותך ממש באמת מבאס,
מצד שני הלילה מתחיל מוקדם אפשר לצאת יחד מוקדם אולי יעשה לך טוב..
לפעמים יש לי תחושה של 20:00 בערב ואז זה כיף לגלות שרק 18:00 והערב עוד ארוך...
אני חושבת שההבדל הוא אם נמצאים בבית או בחוץ.
כלומר אם מלכתחילה את מתכננת לצאת מהבית ב18:00 נגיד את יודעת שזה כבר לילה אבל זה כיף כי יש הרבה זמן.
זה לא כמו להיות ב18:00 בבית ולעשות את אותם דברים שבקיץ עושים ב18:00 (נגיד ארוחת ערב)
ואז מרגישים את הבאסה של החושך...
מישהי פה עברה לידה עם שיליה נעוצה?מחכה להריון
ישלי שני ילדים מתוקים
לידה ראשונה רגילה
לידה שניה גם רגילה אבל בסוף הלידה השיליה לא יצאה חיכינו שעה עד שתיצא בסוף הרופא פתח את הרחם והוציא אותה עם היד אני לא יכולה לשכוח את זה כי זה היה די טראומתי
לא עברתי הפלות
אני צעירה
מפחדת שגם בלידות הבאות זה יהיה לי מה גם שכשזה קרה דיברו על ניתוח תודה לה" היה נס גדול והרופא הוציא אותה..
השאלה שלי והפחד שלי זה חוזר בלידות הבאות או לא בהכרח..מישהי פה עברה את זה?
לחברה שלי זה קורה בכל לידה.תיתי2
אחרי הפעם הראשונה שהרופא הכניס יד, מאז היא מבקשת גרידה.
נכנסת לגרידה בהרדמה מלאה אחרי הלידה וככה לא מרגישה.
נשמע ממנה שזה לא כיף, אבל לא נורא...
נכנסת לגרידה בהרדמה מלאה אחרי הלידה וככה לא מרגישה.
נשמע ממנה שזה לא כיף, אבל לא נורא...
קרה לי בשלוש הלידות הראשונותפרלין
בשתיים עברתי גרידה בהרדמה מלאה ישר אחרי הלידה. לא כיף אבל לא נורא. זה לא "ניתוח" כמו שכתבת.
באחת הרופאה הכניסה יד כמו שתארת. אכן טראומתי..
אבל- בשתי הלידות האחרונות זה לא היה לי. השיליה ברוך ה' יצאה חלק לגמרי.
נראה לי שזה תלוי גם במיקום של השליה, וכל הריון כידוע זה אחרת..
אז זה שהיה פעם אחת לא אומר על הפעמים הבאות.
וגם אם כן חס וחלילה קורה שוב- זה באמת לא נעים אבל מתכוננים לכך מראש, אפשר לעבור את החוויה הזו ממקום מודע יותר ואז היא פתאום נראית לא נוראית עד כדי כך..
באחת הרופאה הכניסה יד כמו שתארת. אכן טראומתי..
אבל- בשתי הלידות האחרונות זה לא היה לי. השיליה ברוך ה' יצאה חלק לגמרי.
נראה לי שזה תלוי גם במיקום של השליה, וכל הריון כידוע זה אחרת..
אז זה שהיה פעם אחת לא אומר על הפעמים הבאות.
וגם אם כן חס וחלילה קורה שוב- זה באמת לא נעים אבל מתכוננים לכך מראש, אפשר לעבור את החוויה הזו ממקום מודע יותר ואז היא פתאום נראית לא נוראית עד כדי כך..
מי אמר לך שזה שליה נעוצה?מיואשת******
יש כל מיני סיבות ששלי. לא יוצאת, עד כמה שידוע לי שליה נעוצה שלא יוצאת לא מוציאים עם היד... זה ניתוח בדכ.
הבנתי..ממש הרגעתן אותי שתדעו לכןמחכה להריוןאחרונה
לא אמרו לי שזה שליה נעוצה ככה חשבתי שזה נקרא..
תודה רבה לכן מקווה לטוב..חשבתי שזה מעיד על משהו לא טוב נלחצתי מזה קצת
מספר שאלותהריון ולידה2
שלום לכולן,
יש לי כמה שאלות לגבי הריון......הייתי שמחה מאוד לתשובות מניסיונכן ומידיעותיכן....
בשבח והודיה להשם יתברך אני בהריון שני
מאחלת לכל מי שרוצה להפקד שתפקד בקרוב ממש בקלות ובשמחה בהריון תקין לידה קלה וולד בריא ושלם! בעז"ה.
לפני שאשאל אשתף שלפני כשבוע וחצי קיבלתי בטא גבוהה לאחר שהמחזור איחר...
הייתי אצל רופאת נשים שבדקה את העובר...ובישרה
הפתעה
2 עוברים
ב"ה
אחד עם דופק תודה להשם
והשני כרגע לא....ושאחזור עוד כשבוע (היום) לבדוק האם התפתח או שלא....
לפי וסת אחרונה באותו מן הייתי אמורה להיות בשבוע 7 + לערך...
היא הורידה לי את זה ל5.5 -6
היום.............
אחרי 8 ימים של מחשבות רבות
תאומים?
וואו
מלא מחשבות עצורות...כי הרי שום דבר לא בטוח
לא צפוי בכלל מאיפה זה באלנו ישתבח שמו ממש לטובה כן....
אגב הלידה הקודמת ב"ה הייתה לפני כשנה+
אוקיי אז אני הולכת לבד להתבשר בכל בשורה שתגיע לטובה
אימי ובעלי מחכים לשמוע את הבשורה..
ואני...לתומי חשבתי שאם לא היה דימום כנראה שב"ה הכל בסדר
הגעתי לבדיקה וישר היא אמרה משהו כמו- טוב אז כנראה שהשק השני לא התפתח
ב"ההההההההההה
דווקא הייתה לי תחושה שכולם הולכים להיות ממש מופתעים בלידה - מה ילדת?
מצפים לאו בן או בת
ופתאום מקבלים תשובה כפולה
חחחחחחח
אז...ב"ה רצון השם שזה לא תאומים
ובאמת ש2 התשובות הן בשורה טובה
כי תודה להשם אם השם החליט שתאומים
אז חגיגה של משהו כמו שלישיה...
ואם רק אחד אז ישתבח שמו לעד זה מה שהכי טוב לנו..
טוב אז אחרי שפרקתי.....תודה על הקריאה למי שהגיעה עד כאן
1. האם הקפדתן שלא לאכול שום/ בצל חיים בהריון?
אני שאלתי רב ואמר שמדובר בשומים ובצלים של פעם ואם האישה מתאווה לכך אז אפשר
עכשיו אני ממש בלבטים
אני לא מתאווה לכך
אבל הייתי שמחה מידי פעם לאכול שום מסיבה בריאותית.........
2. הנקה בהריון- הבנתי שזה נושא מאוד שנוי במחלוקת
מבחינה הלכתית אין שום בעיה רק זה מחליש את האישה ולא משביע את הילד
זו התש' שקיבלתי
יש כאלה שאומרים שזה מסוכן ולא טוב (הרופא אמרה לי שלא כדאי וכו וכו. גם אימי..מהדור הקודם ככה טענו שזה לא טוב וכו וכו)
הילדוני יונק כבר רק לפנות בוקר ולפני השינה
במשך היום לפעמים דורש ומושך את החולצה בכמיהה
נורא קשה לי להגיד לו לא אך מאז שהתבשרנו אני מקפידה על הבוקר והערב בלבד
וזה ממש בקושי כי הוא ככ רוצה להתפנק עליי לפעמיים....ואי פשוט לאכול
אני אומרת לו בוא נעבור לצד השני ישר הוא אומר "ני ני"
יצא שמרחתי לו משחה בישבן מתפרחת לפני כמה ימים בלי להוריד את הטיטול אז אמרתי לו בוא נמרח בצד השני ישר הוא חשב שמדובר בחלב והראה השתוקקות "ני ני" ואי ואי... ה' ישמור אותו
אז אני ממש בלבטים ולא יודעת מה לעשות
במחשבה שלי לגמול אותו לגמרי לאט לאט
הוא לא מקבל מטרנה
ניסיתי דייסות ביתיות בבקבוק ולא ממש עף על זה
לא יודעת איך גומלים לגמריי
בלילה הפסקנו בגיל שנה כיוון שכך רציתי וזה קצת קשה לו אבל אני ממש משתדלת להקפיד שעד לפחות רבע ל6 רק מים....
3. יש כאן מישהי שלא מחוסנת נגד cmv??
הריון קודם התוודענו לזה
לא נעים במחשבה כלל
אשמח לשיתופים בתחושות שלכן
אני קראתי על זה ושאף אחת לא תדע זה מלחיץ...
ה ישמור את כולן ושיהיה לכולם הריונות תקינים לידות קלות ווולדים בריאים ושלמים!!!אמן!!
4. היו לי עוד משום מה לא זוכרת חחח אם יעלו לי אשאל
מחילה אם חפרתי
תודה לכן
בהצלחה לכולן!!!
עונהקטני ומתוק
לגבי 1 ו2 לא יודעת..
לגבי 3. אני גם לא מחוסנת וזה קצת מלחיץ אותנו..
ממה שידוע לי, להזהר בהחלפת טיטול של תינוקות, לשטוף טוב טוב את הידיים וגם זה יכול לעבור ברוק, וכזה אז נשיקות לתינוק בפנים יכול להיות בעייתי..
השליש הראשון זה הכי מסוכן לפי ידעתי. וב"ה מכירה ילדים שאמא שלהם נדבקה והם בסדר גמור ב"ה.
הריון קל ותקין בידיים מלאות בעז"ה
לגבי 3. אני גם לא מחוסנת וזה קצת מלחיץ אותנו..
ממה שידוע לי, להזהר בהחלפת טיטול של תינוקות, לשטוף טוב טוב את הידיים וגם זה יכול לעבור ברוק, וכזה אז נשיקות לתינוק בפנים יכול להיות בעייתי..
השליש הראשון זה הכי מסוכן לפי ידעתי. וב"ה מכירה ילדים שאמא שלהם נדבקה והם בסדר גמור ב"ה.
הריון קל ותקין בידיים מלאות בעז"ה
חליטת פטרוזילה- דלקתתפוחית 1
המליצו לי על חליטת פטרוזילה-בגלל דלקת בדרכי השתן (לקחתי אנטיביוטיקה אבל לא בטוחה שהיא עזרה אז רוצה לנסות משהו שונה לפני התרבית הנוספת)
אשמח להסבר פרקטי איך עושים את זה?
כמה זמן לבשל? כמה מים לשים? האם לשתות רק את המים או גם את העלים? האם מותר להוסיף ירקות או אפילו עוף ולהפוך למרק או שזה מוריד את האפקט? האם אפשר לשמור במקרר ולשתות במשך כמה ימים?
ושאלת הזהב- זה באמת עוזר? תוך כמה זמן?
מתנצלת על הפלישה לפורום שלא מיועד לי כרגע..חיפשתי פורום עם רוב נשי ומן הסתם אני לא היחידה שזה קרה לה..
תודה רבה!
אשמח להסבר פרקטי איך עושים את זה?
כמה זמן לבשל? כמה מים לשים? האם לשתות רק את המים או גם את העלים? האם מותר להוסיף ירקות או אפילו עוף ולהפוך למרק או שזה מוריד את האפקט? האם אפשר לשמור במקרר ולשתות במשך כמה ימים?
ושאלת הזהב- זה באמת עוזר? תוך כמה זמן?
מתנצלת על הפלישה לפורום שלא מיועד לי כרגע..חיפשתי פורום עם רוב נשי ומן הסתם אני לא היחידה שזה קרה לה..
תודה רבה!
ממש לא!!!!בת 30
את טועה בזה לגמרי.
וכתבתי כמה פעמים על ההערכה שיש לי לידע ולרופאים.
וכמובן שאני הולכת לרופאים כשצריך...
לפעמים עוזרים לי לפעמים לא.
וכתבתי כמה פעמים על ההערכה שיש לי לידע ולרופאים.
וכמובן שאני הולכת לרופאים כשצריך...
לפעמים עוזרים לי לפעמים לא.
קרה לכם שנגמר בבית הטיטולים ואי אפשר להלוות, איך הסתדרתם ?רויטל.
למה אי אפשר להלוות? אולי תקפצו לקנות?בתי 123
להלוות אי אפשר לקנות רק מאוחר אני לא יכולה לצאת,רויטל.
ואני חייבת להחליף לקטנה. ועוד מעט לבן השני.
אולי יש בבית איזה טיטול בגד ים שנשאר מהקיץ? משהובתי 123
שיכול להיות עד שתצאי לקנות?
יש חיתול בד נשאר לי מהברית, אני מקווה להסתדררויטל.
תודה על הרעיון.
נוסעים לקנותבימבה אדומה
לנו ספציפית יש חיתולי בד וקרה שנתקענו בלי אז השתמשנו בחדפ😬
לקנות אי אפשר רק בלילה כשבעלי יחזוררויטל.
לחברה שלי קרהסמיילי12
שמה חיתולי בד בינתיים.
תודה ככה באמת עשיתירויטל.
אפשר לשים חיתול בד, כמו פעם... רק להתכונן לדליפות מתואמת
כן כך עשיתי תודה לךרויטל.
זה ידלוף בטוחאמאשוני
שימי אותם על משטח לא סופג ומעל מגבת.
תודה,אבל לא הבנתי.רויטל.
תשכבי את הילדים לישוןאמאשוני
על מצע שאינו סופג, מעליו מגבת עבה, מעליו עדיף סדין שלא יזוז מעליו התינוק/ ילד.
נגיד אם הריפוד בעגלה הוא לא אטום לנוזלים תצטרכי אח"כ לשטוף את כל העגלה והבדים.
אז אל תשימי בעגלה.
הבנת את הרעיון?
אם יש לך סדינית (שזה ניילון ששמים על מזרון שלא יספג בו נוזלים) הייתי משתמשת בו.
נגיד אם הריפוד בעגלה הוא לא אטום לנוזלים תצטרכי אח"כ לשטוף את כל העגלה והבדים.
אז אל תשימי בעגלה.
הבנת את הרעיון?
אם יש לך סדינית (שזה ניילון ששמים על מזרון שלא יספג בו נוזלים) הייתי משתמשת בו.
עכשיו הבנתי, עוד שאלה אליךרויטל.
אם אני שמה חיתול בד ועל זה ניילון נצמד זה מסוכן?
בשביל שעתיים שלוש לא נשמע לי מסוכן *אבל*אמאשוני
1. שלא יהיה מגע של הניילון בעור.
2 . שלא יהיה שום מצב שיש לילד גישה לגעת בניילון עם האצבעות!!!!
הוא עלול לתלוש חתיכה ולהכניס לפה- סכנת נפשות!
נגיד אם את מלבישה אוברול שלם אז נשמע לי בסדר
כי אין לו שום גישה.
אבל אם הגדולה יודעת לפתוח את הבגד שלה אז לא כדאי.
2 . שלא יהיה שום מצב שיש לילד גישה לגעת בניילון עם האצבעות!!!!
הוא עלול לתלוש חתיכה ולהכניס לפה- סכנת נפשות!
נגיד אם את מלבישה אוברול שלם אז נשמע לי בסדר
כי אין לו שום גישה.
אבל אם הגדולה יודעת לפתוח את הבגד שלה אז לא כדאי.
תודה רבה רבהרויטל.
כמובן לא מהודק מדי..אמאשוני
עדיף פספוסים וכביסות על פני שילחץ להם וישאיר סימנים
כן בהחלט תודהרויטל.אחרונה
מה אתן עושות עם תינוק שצורח כל הלילה??פרח קטן
תינוק בן 8 חודשים יצאו לו בשבוע וחצי האחרונים 2 שיניים.
מאז ומתמיד ישן איתי במיטה ולא מסכים בלול בשום צורה שהיא.
בשבועיים האחרונים צורח כל הלילה!!!
ברמה כזאת שישן הלילה מ2 עד 2:40 ואחכ מ6 עד 7.
אני עובדת כל יום ולא יכולה להשלים שעות שינה ובלילה פשוט לא יכולה לישון!
אני שמה לו טיפות אוזניים, טיג'ל אבל שום דבר לא עוזר!!
אשמח לעצות כי אני פשוט קורסתתת
מאז ומתמיד ישן איתי במיטה ולא מסכים בלול בשום צורה שהיא.
בשבועיים האחרונים צורח כל הלילה!!!
ברמה כזאת שישן הלילה מ2 עד 2:40 ואחכ מ6 עד 7.
אני עובדת כל יום ולא יכולה להשלים שעות שינה ובלילה פשוט לא יכולה לישון!
אני שמה לו טיפות אוזניים, טיג'ל אבל שום דבר לא עוזר!!
אשמח לעצות כי אני פשוט קורסתתת
תני לו אקמולoo
קיבל נובימול כמה לילות..פרח קטן
ראיתי שזה לא משנה שום דבר לגבי השינה אז הפסקתי...
אין עניין סתם לדחוף לו תרופות אם לא עוזרות לו.. לא?
אין עניין סתם לדחוף לו תרופות אם לא עוזרות לו.. לא?
עכשיו אני רואה שהבאת לו נובימול,אחתפלוס
אולי כדאי לך לנסות נורופן?
יש ילדים שאקמול פחות משפיע עליהם.
יש נורופן מרוכז לילדים בשם אייבו-אני ממש אוהבת אותו, אצלי הוא עוזר
יש ילדים שאקמול פחות משפיע עליהם.
יש נורופן מרוכז לילדים בשם אייבו-אני ממש אוהבת אותו, אצלי הוא עוזר
מצטרפת להמלצה על נורופןoo
הוא גם יותר חזק וגם משפיע ליותר שעות
אין. כשיוצאות שיניים לתינוק זו תקופה לא קלהאחתפלוס
נראה לי שכדאי לתת לו משככי כאבים, אם לא עזרו הטיג'ל והטיפול.
מקווה בשבילך שיבקעו לו מהר השיניים ותחזרו לישון נורמלי
מקווה בשבילך שיבקעו לו מהר השיניים ותחזרו לישון נורמלי
אמן!פרח קטן
השגלה כמה זמן הסיוט הזה יכול להימשך??
הוא כל כך סובל, זז מצד לצד, מטייל במיטה בניסיון למצוא מקום ולהירגע אבל לא מצליח..
הוא כל כך סובל, זז מצד לצד, מטייל במיטה בניסיון למצוא מקום ולהירגע אבל לא מצליח..
יווו, מסכניאחתפלוס
לא יודעת כמה זמן זה לוקח, כי זה ממש ספציפי לכל אחד.
יש ילדים שהשיניים יוצאות אחת אחת ויש כאלה שהרבה ביחד אז כנראה שזה קשור
יש ילדים שהשיניים יוצאות אחת אחת ויש כאלה שהרבה ביחד אז כנראה שזה קשור
יתכן מאוד זה שינייםרויטל.
למה שלא תתחלקי בשעות עם בעלך? איזה סיוט זה לא לישוןיעל מהדרום
בעלי ספציפית עד יום חמישי בלילה לא בביתפרח קטן
אבל גם בדרך כלל כשהוא בבית אני זאת שקמה להכין בקבוקים ולשטוף מוצץ אם התינוק החליט לפתח כישורי תעופה...
לבעלי מ-א-ו-ד קשה להתעורר ובכלל לתפקד בלילה.
אחרי זה גם כל היום אומר שעייף בגלל שהתעורר ככה שעדיף לי סוג של להיות ערה לבד מאשר איתו ולמחרת לקבל קצת קיטורים ממנו...
לבעלי מ-א-ו-ד קשה להתעורר ובכלל לתפקד בלילה.
אחרי זה גם כל היום אומר שעייף בגלל שהתעורר ככה שעדיף לי סוג של להיות ערה לבד מאשר איתו ולמחרת לקבל קצת קיטורים ממנו...
הבנתי....וואי. קשהיעל מהדרום
איתך.רק טוב=)
גם אנחנו עוברים לילות לא קלים בכלל.. ממש רחמנות עליהם!!
ובאותו עיניין- יש למשהי המלצה על ג'ל או משהו שמקל עליהם? הבנתי שטיג'ל כבר פחות מומלץ..
ובאותו עיניין- יש למשהי המלצה על ג'ל או משהו שמקל עליהם? הבנתי שטיג'ל כבר פחות מומלץ..
אוטידין לאוזניים מאד מקלאחתפלוס
מורחים קצת על החניכיים וזה מרדים את המקום.
מניסיון אישי עלי
מניסיון אישי עלי
וואלה, תודה!!רק טוב=)אחרונה
ללכת לרופאאמא ל6 מקסימים
איך אני יכולה לדעת אם יש לי דכאון אחרי לידה?נעם85
יש ימים נוראים וגם ימים טובים.
אני אוהבת את התינוקת מאוד, תמיד
לא ישנה בלילות
היא קמה כל שעתיים, ויש יתושים
מרגישה שאני נכנסת לחרדות וללופים סביב הלילה
בימים אני בסדר, עם רדת החשיכה גם עלי יורדת..
לא יודעת מה מחוסר שינה
מה סתם כי תמיד הייתי חרדתית קצת
מה הורמונלי
מה נורמלי
ומה לעשות
בבקשה אל תגידו לי סתם ללכת לקבל עזרה, מנסה לדייק את ההבנה של המצב
ארבעה חודשים אחרי לידהנעם85
מה גורם לך לחשוב שזה דיכאון?מקווה לטוב מאוד
שרע לי. בעיקר בחושךנעם85
את יכולה יותר להסביר איזה רע?מקווה לטוב מאוד
רע - מפחיד?
רע - שאת לא מוצאת עניין במה שקורה?
יאוש.. פחד להשתגע.. פחד מהלילה ומחוסר השינהנעם85
פונה אליך באישימקווה לטוב מאוד
דכדוך חורף הוא תופעה מאד נפוצהמיואשת******
וכמובן שלהיות אחרי לידה לא עוזר
בבקשה תנסי כל יום בצהרים לצאת לשמש לפחות עשר דקות. הליכה, לרדת למכולת, לשבת לספסל. גם לתינוק זה טוב מאד. חשוב חשוב בשעות האור לספוג כמה שיותר אור ושמש שאפשר
בבקשה תנסי כל יום בצהרים לצאת לשמש לפחות עשר דקות. הליכה, לרדת למכולת, לשבת לספסל. גם לתינוק זה טוב מאד. חשוב חשוב בשעות האור לספוג כמה שיותר אור ושמש שאפשר
מגיבה כדי לענות לך בהמשךמחי
יש לי מה לכתוב לך, מקווה שמאוחר יותר אוכל
אז הנהמחי
אני חודשיים אחרי לידה וגם לי יש ימים, או שעות, שבהם אני תוהה אם אני בדיכאון, או גרוע מכך אם לגמרי איבדתי את השפיות.
אחרי הרבה מחשבה וניתוח המצבים שגורמים לי להרגיש כך הגעתי למסקנה שזה לא דיכאון, זה רעב/צמא/עייפות/חוסר זמן לעצמי שביחד עם תינוק שדורש שאמלא את הצרכים שלו בכל שעה ביממה + ילדים נוספים ב"ה, לפעמים זה מביא אותי להרגשה של מחנק, לחוסר אונים ובכי, להרגשה שאני הולכת להשתגע. אבל אז אני אוכלת/שותה/מתקלחת/מתנתקת קצת ונרגעת, חוזרת לעצמי. המדד אצלי הוא שרוב הזמן אני כן במצב רוח טוב והזמנים הקשים הם מעטים ב"ה.
ניסית לחפש שאלון של דכאון אחרי לידה? את יכולה לראות לפי התשובות שם אם סביר שיש לך דיכאון או לא.
בכל אופן תיתי2 ענתה מעולה. תדאגי למילוי הצרכים הפיזיים והנפשיים שלך וזה אמור לעזור.
אני אישית הגעתי לאותה מסקנה, שזה לא משנה אם אני בדיכאון או לא, אני הולכת ליישם את כל ההמלצות של טיפול בדיכאון כדי שלא אגיע למצב הזה. אז התחלתי הליכות, פגישה עם חברה פעם בשבוע, שנת צהריים חובה, כשהתינוק מאפשר אני זונחת את כל העיסוקים והמטלות והולכת לישון מוקדם (כן, הבית נראה שה' ישמור וזה בפני עצמו נורא מבאס אותי, אבל חוסר שינה יערער אותי יותר), אוכלת 2 ארוחות מבושלות כל יום ומשתדלת שהנשנושים בין לבין יהיו בריאים וממלאים, לצאת מהבית (לא מצליחה כל יום אבל לפחות פעם ביומיים) ולקחת ויטמינים.
בהצלחה יקרה!
אחרי הרבה מחשבה וניתוח המצבים שגורמים לי להרגיש כך הגעתי למסקנה שזה לא דיכאון, זה רעב/צמא/עייפות/חוסר זמן לעצמי שביחד עם תינוק שדורש שאמלא את הצרכים שלו בכל שעה ביממה + ילדים נוספים ב"ה, לפעמים זה מביא אותי להרגשה של מחנק, לחוסר אונים ובכי, להרגשה שאני הולכת להשתגע. אבל אז אני אוכלת/שותה/מתקלחת/מתנתקת קצת ונרגעת, חוזרת לעצמי. המדד אצלי הוא שרוב הזמן אני כן במצב רוח טוב והזמנים הקשים הם מעטים ב"ה.
ניסית לחפש שאלון של דכאון אחרי לידה? את יכולה לראות לפי התשובות שם אם סביר שיש לך דיכאון או לא.
בכל אופן תיתי2 ענתה מעולה. תדאגי למילוי הצרכים הפיזיים והנפשיים שלך וזה אמור לעזור.
אני אישית הגעתי לאותה מסקנה, שזה לא משנה אם אני בדיכאון או לא, אני הולכת ליישם את כל ההמלצות של טיפול בדיכאון כדי שלא אגיע למצב הזה. אז התחלתי הליכות, פגישה עם חברה פעם בשבוע, שנת צהריים חובה, כשהתינוק מאפשר אני זונחת את כל העיסוקים והמטלות והולכת לישון מוקדם (כן, הבית נראה שה' ישמור וזה בפני עצמו נורא מבאס אותי, אבל חוסר שינה יערער אותי יותר), אוכלת 2 ארוחות מבושלות כל יום ומשתדלת שהנשנושים בין לבין יהיו בריאים וממלאים, לצאת מהבית (לא מצליחה כל יום אבל לפחות פעם ביומיים) ולקחת ויטמינים.
בהצלחה יקרה!
ועוד משהומחי
לגבי הלילה, מאז ומתמיד שנאתי חושך, זה תמיד גורם לי להרגשה של בדידות ועצבות. אבל שמתי לב שההרגשה שלי עם רדת החשכה קשורה מאוד לרמת העייפות שלי.
ביום שלא הצלחתי לישון במשך היום, אני מגיעה לערב עצבנית, מבואסת, עם עצבים וכשמחשיך בא לי רק לבכות ולהיעלם. אין לי כח לאף אחד וגם לא לעצמי.
ביום שישנתי טוב ואכלתי כמו שצריך זה הבדל של שמים וארץ. השקיעה מדכדכת אותי קצת, אבל אחר כך זה עובר לי ואני לגמרי בסבבה, החושך הרבה פחות משפיע עלי.
תנסי ותראי ישועות
ביום שלא הצלחתי לישון במשך היום, אני מגיעה לערב עצבנית, מבואסת, עם עצבים וכשמחשיך בא לי רק לבכות ולהיעלם. אין לי כח לאף אחד וגם לא לעצמי.
ביום שישנתי טוב ואכלתי כמו שצריך זה הבדל של שמים וארץ. השקיעה מדכדכת אותי קצת, אבל אחר כך זה עובר לי ואני לגמרי בסבבה, החושך הרבה פחות משפיע עלי.
תנסי ותראי ישועות
וואו מחייייייmango
לגזור ולשמור💕
מדהימה אחת
תודה! ממש לוקחת לעצמי (אז מה אם אני לא אחרי לידה!)
🙌
מדהימה אחת
תודה! ממש לוקחת לעצמי (אז מה אם אני לא אחרי לידה!)
🙌
❤❤❤מק"ר
אם יש לך גם ימים טובים זה כבר מעולהרויטל.
בקשר ליתושים אני שמה שום קלוף מסביבי המיטה והיתושים נעלמים,
כמובן בבוקר לזרוק, בערב כשנהיה חשוך כדאי להשאיר יותר אורות זה
ממש מועיל, הייתי מציעה לנסות קודם משהו טבעי, תכתבי בגוגל חותם הטבע,
שם הם בטח ימליצו משהו מתאים לך, בהצלחה רבה רבה לך בכל התחומים אמן.
בין אם זה דכאון ובין אם לאתיתי2
הטיפול אותו טיפול.....
למצוא דרך לישון ברצף כמה שעות ביום.
לנסות אפילו פעם אחת כדי להבין כמה זה עוזר לך ומשנה את התמונה הרגשית...
לעשות פעילות גופנית מהנה.
לאכול טוב
להפגש עם חברות. לצאת לגינה אפילו שהיא קטנה.
למצוא נפש טובה לשוחח איתה על הקשיים (אם צריך, אז טיפול)
לפנות לרופא משפחה ולבדוק חוסרים, ואיזון בלוטת התריס. וכעת או בהמשך להתייעץ לגבי אפשרות של דכאון אחרי לידה.
למצוא דרך לישון ברצף כמה שעות ביום.
לנסות אפילו פעם אחת כדי להבין כמה זה עוזר לך ומשנה את התמונה הרגשית...
לעשות פעילות גופנית מהנה.
לאכול טוב
להפגש עם חברות. לצאת לגינה אפילו שהיא קטנה.
למצוא נפש טובה לשוחח איתה על הקשיים (אם צריך, אז טיפול)
לפנות לרופא משפחה ולבדוק חוסרים, ואיזון בלוטת התריס. וכעת או בהמשך להתייעץ לגבי אפשרות של דכאון אחרי לידה.
כל מילהאורוש3
תודה לכולכן נשים יקרות.נעם85
גם לי היה ככה אחקי הלידהחגהבגה
הראשונה.
בלילות, זה היה זוועה ולא הייתה לי דרך להתמודד. לפעמים היא הייתה ערה שעות וזה היה מחרפן רותי שביום היא ישנה מעולה, ובלילה- לילה לבן!
כל פעם שהערב התקרב הייתי מתחילה להיכנס ללחץ ועצבות וחרדה- מה הולך להיות??
אם מפנטזת על דברים כיפים שבא לך לעשות?
בא לך לצאת, לראות חברות?
את קמה מהמיטה או מרגישה שאין לך כוח לקום?
אם את עדיין מדמיינת, חולמת, ופשוט עייפה לדעתי זה סופר תקין
בלילות, זה היה זוועה ולא הייתה לי דרך להתמודד. לפעמים היא הייתה ערה שעות וזה היה מחרפן רותי שביום היא ישנה מעולה, ובלילה- לילה לבן!
כל פעם שהערב התקרב הייתי מתחילה להיכנס ללחץ ועצבות וחרדה- מה הולך להיות??
אם מפנטזת על דברים כיפים שבא לך לעשות?
בא לך לצאת, לראות חברות?
את קמה מהמיטה או מרגישה שאין לך כוח לקום?
אם את עדיין מדמיינת, חולמת, ופשוט עייפה לדעתי זה סופר תקין
תודה נשמה. ביום חולמת. בלילה יאושנעם85
זוועהחגהבגהאחרונה
שבוע 33. כאבי מחזור כאלה, נורמלי...?שמחה!!
מאתמול אני עם תחושה כמו של כאבי מחזור.. לא כל הזמן אבל כל נוכח... מתאים לשלב? מדאיג?...
כאבי מחזור זה ציריםניקיתוש
זה קורה לך אחרי מאמץ? חוסר שתיה?
נכוןאמא ל6 מקסימים
אני ממליצה להיבדק
כן?.. את מפתיעה אותי...שמחה!!
הייתי בטוחה שזה נורמלי....
האמת שלא שתיתי מספיק היום.
כמה דחוף להבדק? הערב?..
האמת שלא שתיתי מספיק היום.
כמה דחוף להבדק? הערב?..
אם את שותה וזה עובראמא ל6 מקסימים
לא הייתי נלחצת, אבל אם את קולטת שזה לא עובר, אז כדאי להיבדק בהקדם, כי אם זה באמת צירים, ככל שיתפסו את זה מוקדם יותר יוכלו לעצור את זה מהר יותר
תשתי מלא ולכי לישוןאורוש3
אם מעיר אותך משינה או ממשיך בבוקר אז תלכי. זה מה שאני הייתי עושה. לא לוקחת אחריות כמובן
תודה לכן! שותה...שמחה!!
מה ההבדל בין צירים מדומים וצירים אמיתיים?
ונניח וממשיך במהלך הלילה, נוסעים למיון/?
ונניח וממשיך במהלך הלילה, נוסעים למיון/?
כן. אבל תבקשי הפניה ממוקד בקופה שלא תשלמיאורוש3
צירים מדומים חולפים מהר. עם מנוחה ושתיהניקיתוש
תודה!! מה שבטוח, אני אקום לשירותים הלילה שמחה!!
מקוה שיעבור... לילה טוב!!
לנוח יותר וכמובן לשתות יותררויטל.
בהחלט ייתכן צירים חשוב לבדוק שהצירים לא גרמושאלונת10
לקיצור צוואר הרחם. פשוט ללכת למרפאה לבקש הפנייה לאולטרסאונד.
אם לא גרמו לכלום אז אלו צירים מדומים.
אם לא גרמו לכלום אז אלו צירים מדומים.
כן? צריך להבדק גם אם הפסיק?..שמחה!!
אם מתחיל לך שוב - לכי להיבדק.ילדת יום הולדת
אני חשבתי שזה רק התייבשות ואני אשתה קצת ויעבור - שלושה ימים הייתי עם זה, בא והולך פעם ביום... קיצר את צוואר הרחם וגרם לדימום. עדיף לבדוק ושזה יהיה סתם ולא להיפך. תבדקי גם אם הם סדירים או לא, אם זה חלילה קורה לך שוב, זה חשוב.
בעיקרון גם אם הפסיק זה לא אומר שהצירים לא השפיעושאלונת10
אצלי למשל היה לילה אחד של כאבי מחזור (אבל כאבים.. לא משהו בקטנה) וזה ממש קיצר לי למרות שלגמרי כבר עבר למחורת.
לדעתי אם הכאבים לא היו חזקים סביר להניח שזה לא משהו משמעותי. בכל מקרה תשתדלי יותר להיות במנוחה ולשתות המון.
לדעתי אם הכאבים לא היו חזקים סביר להניח שזה לא משהו משמעותי. בכל מקרה תשתדלי יותר להיות במנוחה ולשתות המון.
ממליצה להיבדקאני זה א
בעזרת ה שזה כלום אבל לידה מוקדמת זה לא צחוק
תודה לכל הדואגות! אתן מהממות!שמחה!!אחרונה
הלכתי אתמול להבדק, ב"ה הצואר סגור לגמרי ולא ראו צירים במוניטור...
נחה ושותה הרבה..
תודה!
נחה ושותה הרבה..
תודה!
אולטרסאונד פנימי תחילת הריוןהריון ולידה2
היי בנות, רציתי לשמוע אם יש מישהי שעשתה א"ס פנימי בתחילת הריון ,
האם הוא הכרחי או שאפשר לוותר עליו ?
תודה
האם הוא הכרחי או שאפשר לוותר עליו ?
תודה
אולטרסאונד1234אנונימי
פנימי הכוונה וגינלי?
בתחילת ההריון עושים אולטרסאונד, כדי לוודא שההריון ממוקם ברחם, שיש דופק וכדי לקבוע את השבוע של העובר. לא תמיד אפשר לראות מספיק טוב באולטרסאונד בטני ולכן לפעמים צריך וגינאלי.
בתחילת ההריון עושים אולטרסאונד, כדי לוודא שההריון ממוקם ברחם, שיש דופק וכדי לקבוע את השבוע של העובר. לא תמיד אפשר לראות מספיק טוב באולטרסאונד בטני ולכן לפעמים צריך וגינאלי.
עונהבתי 123
אפשר לבקש בדיקה חיצונית אבל לפעמים צריך להגיע בשלב מאוחר יותר שבןע 9-10 כדי שהמדידה תהיה מדוייקת יותר ואם הוסת שלך סדירה אז זה בכלל פחות בעייתי.
לפעמים אין אם קשה לראות בגישה בטנית תלוי במבנה הגוף של האמא ובמיקום הרחם
לפעמים אין אם קשה לראות בגישה בטנית תלוי במבנה הגוף של האמא ובמיקום הרחם
ברור רוב הנשים עושות וגינלי במהלך ההריון לפעמים כמה פעמים..ה' אלוקינו
אפשר להימנע מא"ס וגינלי במשך כל ההיריוןמתואמת
אבל צריל לקחת בחשבון מקרים בלתי צפויים...
בכל אופן, אם את רוצה שהא"ס הראשון יהיה בטני - אז כדאי להגיע בשלב יחסית מאוחר (שבוע 9). בד"כ בהמשך אין סיבה לעשות א"ס וגינלי (אבל יכולים להיות מקרים שכן, כמו שכתבתי).
בכל אופן, אם את רוצה שהא"ס הראשון יהיה בטני - אז כדאי להגיע בשלב יחסית מאוחר (שבוע 9). בד"כ בהמשך אין סיבה לעשות א"ס וגינלי (אבל יכולים להיות מקרים שכן, כמו שכתבתי).
מיציפיה:)
אישית, תמיד מעדיפה מגם וגם..אל הר המוריה
לצערי לא התעקשתי מספיק בבדיקת דופק, והיה צריך וגינלי כי זה היה יחסית מוקדם.
עניין אישי סהכ..
אם תלכי בשבוע 8-9 כבר סביר שיראו בטני.
עניין אישי סהכ..
אם תלכי בשבוע 8-9 כבר סביר שיראו בטני.
לא הכרחי. אם לא נעים לך את יכולה לבקש רק בטנימיקי מאוס
ואם לא מצליחים לראות לחזור שוב עוד שבועיים או ללכת לרופא/ה או טכנאית אחרת .
(אלא אם ח"ו יש חשש שמשהו לא תקין)
אף פעם לא עשיתי וגינלי בהריון.
בעקרון זה לא נורא בכלל, הרבה נשים יעדיפו וגינלי ושיראו טוב אבל זה החלטה אישית שלך בלבד
(אלא אם ח"ו יש חשש שמשהו לא תקין)
אף פעם לא עשיתי וגינלי בהריון.
בעקרון זה לא נורא בכלל, הרבה נשים יעדיפו וגינלי ושיראו טוב אבל זה החלטה אישית שלך בלבד
אני ביקשתי בטניהשלך על ה' יהבך
אבל באתי ממש מוקדם לבדיקת דופק,
הייתי בטוחה שאני שבוע 8 אבל מסתבר שהייתי יומיים לפני להתחיל 7.
הרופאה אמרה שחייב וגינלי כי לא נצליח לראות בבטני אז העדפתי לעשות.
זה לא כואב וגם לא מפדח כי הרופאה פשוט מכניסה את זה אבל יש וילון והיא לא רואה את האזןר.
הייתי בטוחה שאני שבוע 8 אבל מסתבר שהייתי יומיים לפני להתחיל 7.
הרופאה אמרה שחייב וגינלי כי לא נצליח לראות בבטני אז העדפתי לעשות.
זה לא כואב וגם לא מפדח כי הרופאה פשוט מכניסה את זה אבל יש וילון והיא לא רואה את האזןר.
איזה וילון?יעל מהדרום
לק"י
אפשר לבוא עם חצאית רחבה, ואז לא צריך להוריד אותה או להרים ממש למעלה.
או לבקש מהרופא חתיכת נייר לכסות (אם הוא לא מציע מעצמו).
ואז הרופא מכניס את המתמר, ומסתכל על המסך של האולטרסאונד
ומצטרפת לזה, שבלי רגישות מיוחדת באזור זה לא כואב.
אפשר לבוא עם חצאית רחבה, ואז לא צריך להוריד אותה או להרים ממש למעלה.
או לבקש מהרופא חתיכת נייר לכסות (אם הוא לא מציע מעצמו).
ואז הרופא מכניס את המתמר, ומסתכל על המסך של האולטרסאונד
ומצטרפת לזה, שבלי רגישות מיוחדת באזור זה לא כואב.
נכון חצאית רחבה זו המלצה טובה. למרות שעד עכשיוanonimit48
אני עשיתי עם מעין בד חד פעמי שמכסה כמעט הכל ומכניסים יד מתחתיו
אחדד מה שאמרתיהשלך על ה' יהבך
הוילון הוא הפרדה בין האזור בחדר בו מבוצע האולטרסאונד לבין שאר החדר, כך שזה כבר יוצר הרגשת פרטיות.
לגבי אי ראיית האזור - אצלי אישית הרופאה פשוט הכניסה את זה בעדינות בלי להסתכל, כנראה מיומנת, אך מניחה שזה תלוי רופא/ה.
לגבי אי ראיית האזור - אצלי אישית הרופאה פשוט הכניסה את זה בעדינות בלי להסתכל, כנראה מיומנת, אך מניחה שזה תלוי רופא/ה.
אני הייתי אצל הרופא השבועציפיה.אחרונה
לפי וסת אחרונה זה היה 6 +5.
עשה בטני וראו מצוין (אם כי הוא תיקן את הגיל ל6 +1).
הופתעתי שראו ככה דופק, אבל מסתבר שיש כל מיני מקרים
עשה בטני וראו מצוין (אם כי הוא תיקן את הגיל ל6 +1).
הופתעתי שראו ככה דופק, אבל מסתבר שיש כל מיני מקרים
תחבושות אניון מאייבימחכה להריון
בוקר טוב לכולן
קניתי תחבושות אניון מאייבי
הם הגיעו וישלהם ריח של מנטה כזה שאני שמה אותן אני מרגישה את ה"איזור למטה" בוער איך לומר מין הרגשה קרה ומחטאת ( זה לא מציק דווקא מרגיע) השאלה ככה זה אמור להיות?יכול להיות שזה עם מנטה?למישהי זה גם ככה?
כן זה אמור להיות ככהמצפה להריון.
אצלי במיוחד אחרי מקלחת ההרגשה של מנטה יותר חזקה
נכון גם אני הרגשתי את זה יותר אחרי מקלחתמחכה להריון
יופי שמחה שזה טבעי כנראה זה משפיע
היהנורמלית האחרונה
פעם גם לי קרה וזה מבאס. לא כל החברות שמות מנטה, ואני אישית לא התחברתי. אחרי כמה פעמים כבר התרגלתי... צריך להסתכל או לשאול את המוכר, לפני שקונים.
כן אם זה לא מפריע לך ככה זה אמור להיות אם זהבתי 123
כן מפריע לך יש סוגים ללא מנטה
דווקא לא מפריע מחכה להריון
השאלה אם זה גם טוב לאזור האינטימי?
כן זה טוב פשוט מנטה גורמת לתחושה קרירהבתי 123
אבל זה מאוד עדין
מעולה תודה מחכה להריון
אשמח לקישור 😍anonimit48אחרונה
מאבדת את זה לגמרי-חיונית
היי בנות,
קודם כל רציתי לדעת אם אתן מכירות מוקד שאפשר לקבל מענה לשאלות, יש לי כל כך הרבה ואף אחד לא סבלני מספיק להסביר לי.
ואז אני חופרת לכן. 😬
זה עושה אותי חרדה, אתמול היה לי יומיים של כאבים בעצמות האגו הרופא אמר שאין משהו חריג. הלכתי לרפואה דחופה לחוצה ובוכה כמו משוגעת.
אני גם לפעמים חוששת שהסימנים פוחתים ואני כבר לא יודעת אם אני מדמיינת!
ממצאים-
הריון תחילת שבוע חמישי- הגיוני כי בייצתי ביום 17- שק הריון ללא תוכן עדיין.
עשיתי היום בדיקת בטא, חמישי שעבר היה 317 והיום 3766.
זה תקין?
איך מתמודדים עם כל זה? אני באמת מרגישה שכל הפחדים גדולים עלי וגורמים לי לאבד את זה!
קודם כל רציתי לדעת אם אתן מכירות מוקד שאפשר לקבל מענה לשאלות, יש לי כל כך הרבה ואף אחד לא סבלני מספיק להסביר לי.
ואז אני חופרת לכן. 😬
זה עושה אותי חרדה, אתמול היה לי יומיים של כאבים בעצמות האגו הרופא אמר שאין משהו חריג. הלכתי לרפואה דחופה לחוצה ובוכה כמו משוגעת.
אני גם לפעמים חוששת שהסימנים פוחתים ואני כבר לא יודעת אם אני מדמיינת!
ממצאים-
הריון תחילת שבוע חמישי- הגיוני כי בייצתי ביום 17- שק הריון ללא תוכן עדיין.
עשיתי היום בדיקת בטא, חמישי שעבר היה 317 והיום 3766.
זה תקין?
איך מתמודדים עם כל זה? אני באמת מרגישה שכל הפחדים גדולים עלי וגורמים לי לאבד את זה!
יש מוקד של הקופת חוליםהרפו ודעו..
בכל השאר לא מבינה...
אויש.מיואשת******
הבטא תקינה.
זה שאין תוכן גם תקין לשבוע שלך. עדיף לא לבדוק בכלל לפני שבוע 8
תשמעי מותק, אני אגיד את זה בישירות גמורה, המציאות היא שלא משנה מה - כאבים או יפחתו התסמינים או מה, אין מה לעשות בשלב בזה. פשוט אין. (מלבד דימומים שאז נותנים תמיכה ומנוחה)
אז לא באמת משנה מה את חשה, אין מה לעשות עם זה, מה שיהיה יהיה
תנסי לנוח, להתפלל, לחשוב מחשבות שמחות ועשות דברים שמשמחים אותך
יש מוקד של קופת חוליםאמא וגם
בטלפון..
תנמי עמוק יקרה בזמן הזה לא רואים עדיין את העובר בדרך כלל
העליה נראית תקינה
באיזה קופה את?מוריה
במכבי יש מוקד נשים טלפוני.
מאוחדת.חיונית
אין שם יותר מידי תמיכה בנושא, או שאני לא יודעת
לא מכירה. מוריהאחרונה
אפשר רגע????חגהבגה
אני רותחת.
רותחת מממש
בקטע של דפיקות לב, לא מצליחה ללמד
אעאעטהההההה
זהו
תודה
רותחת מממש
בקטע של דפיקות לב, לא מצליחה ללמד
אעאעטהההההה
זהו
תודה
מה קרה יקרה?קרן-הפוך
הלוואי שיכולתי לשתףחגהבגה
יש נשמות טובות שדואגות שגם במקומות שאני מצליחה, משהו יתפקשש.
אי אפשר לסמוך על אף אחד.
אי אפשר לסמוך על אף אחד.
וואי!! שה' ירחיק אותם ממך יעל מהדרום
אמןחגהבגה
נשמה טובה מה קרה ממה נפגעת?רויטל.
אנשים עם גאווה...מסכניםחגהבגה
צריכה לעבוד על עצמי לא להתרגש
בדיוק לא להתרגש תתעסקי בעבודה שלךרויטל.
תשמחי עם מה שאת עושה ושיהיה לך המון הצלחה אישה יקרה מאוד.
מים קרים. קרח. מאוורר ומזגן. חיבוק! ❤️❤️מיואשת******
יואוחגהבגה
עד עכשיו אני כועסת.
זה קשה כשאנשים מנסים לשים רגל בעבודה...חדשה,,
(הבנתי שבזה מדובר)
תתרחקי מהם ותקיפי את עצמך באנשים טובים ❤
תתרחקי מהם ותקיפי את עצמך באנשים טובים ❤
לא, לא בעבודה דווקאחגהבגה
☹☹☹❤❤חדשה,,
חגה שוקולד!!!!אהבתחינם
אחחחחחח😡😡😡😡
לא לא עד שאני שומרת קצתחגהבגה
אבל תודה אהבה שלי.
הלוואי שיכולתי לשתף פה באמת
לא באלי מ אנונימי,
מצד שני כולם יודעים עכשיו מי אני
וזה עוד יותר יכול לסבך את העניינים...
הלוואי שיכולתי לשתף פה באמת
לא באלי מ אנונימי,
מצד שני כולם יודעים עכשיו מי אני
וזה עוד יותר יכול לסבך את העניינים...
חיבוק אהובה!!!לפניו ברננה!
כל ה"נשמות הטובות" והפחות, מוזמנות להתכבד ולתפוס את המקום הראוי להן, רחוק רחוק ממך!! הם לא שווים את הכעס שלך, את כל כך הרבה יותר טובה מזה!!
אגב, את שובבה שלא עידכנת אתמול שהעלית סרטון...
אגב, את שובבה שלא עידכנת אתמול שהעלית סרטון...
עדכנתי!!!חגהבגה
פשוט בשרשור אחר.
לא נעים לי לעדכן כי אני כאילו מנצלת את הבמה של הפורום...
לא נעים לי לעדכן כי אני כאילו מנצלת את הבמה של הפורום...
לא ראיתי. אפילו פתחתי את הכרטיס האישי שלך כדי לראות..לפניו ברננה!
לא נורא. העיקר שראיתי ;)
אולי יום אחד אני אתחיל להתאפר בזכותך ;)
אולי יום אחד אני אתחיל להתאפר בזכותך ;)
ותודה רבה, נשמה שלי.חגהבגה
זו לגמרי בעיה שלי
לא יודעת להעביר.
עד עכשיו יש לי עקצוצים בגוף מזה
לא יודעת להעביר.
עד עכשיו יש לי עקצוצים בגוף מזה
מי עצבן אותך? (גבות מכווצות, יד על המותן, טון שש אלי קרב) רקהשם בשימוש כבר
תגידי! מי?
ואני
באה
להכנס
באמ אמא שלו!!
ואני
באה
להכנס
באמ אמא שלו!!
❤❤❤❤חגהבגה
אוףףףףףףףףףףףףףדבורית
כמה קשה 😓
עבודת המידות ♥️
עבודת המידות ♥️
מאוד קשהחגהבגה
במיוחד שזה חוסר צדק אחד גדול
ואני לא יכולה להטיף לצד השני מוסר
אבל מצד שני רוצה להבהיר לו טוב טוב את מקומו
ואני לא יכולה להטיף לצד השני מוסר
אבל מצד שני רוצה להבהיר לו טוב טוב את מקומו
תזכרי תמיד שהכל רק מה'דבורית
כרגע נראה לך שיש איום מולך
מישהו שגרם לך עוול, שמתנכל לך
זה רק שליח
את העבודה האמיתית אנחנו עושות מול עצמנו ומול בורא עולם
מה המסר שה' שלח לי?
למה זו התמונה שה' מזמן לי כרגע?
איפה אני צריכה לדייק את עצמי ולהתקדם
ברגע שאנחנו מדויקות את עצמנו
גם התמונה החיצונית מתבהרת מאליה
אף אחד לא יוכל להזיק לך אם הקב"ה לא נתן לו רשות
עזבי את האיום החיצוני, תתמקדי בתפילה ובירור מול עצמך
רק הוא ואין זולתו
מישהו שגרם לך עוול, שמתנכל לך
זה רק שליח
את העבודה האמיתית אנחנו עושות מול עצמנו ומול בורא עולם
מה המסר שה' שלח לי?
למה זו התמונה שה' מזמן לי כרגע?
איפה אני צריכה לדייק את עצמי ולהתקדם
ברגע שאנחנו מדויקות את עצמנו
גם התמונה החיצונית מתבהרת מאליה
אף אחד לא יוכל להזיק לך אם הקב"ה לא נתן לו רשות
עזבי את האיום החיצוני, תתמקדי בתפילה ובירור מול עצמך
רק הוא ואין זולתו
את צודקת ממשחגהבגה
ומרגע שזה קרה חשבתי על העניין הזה
מקווה שהכל הסתדר לטובהYaelL
ורצתי לנצל את ההזדמנות שפתחת שרשור כדי לשתף שעשיתי היום קשירה שלמדתי בסרטון הקודם שלך,זה עם הקשירות .
איזה כיך!!!חגהבגה
השארת אותנו במתח הכל בסדר?רויטל.
לא.חגהבגה
אני עדיין מאוד כועסת
ולא יודעת אם הצד השני יממש את איומיו.
חושבת אם להגיב ואיך...
ולא יודעת אם הצד השני יממש את איומיו.
חושבת אם להגיב ואיך...
מי זה יקירה הצד השני?רויטל.
מי שהוציא אותי מדעתיחגהבגה
שבגללו פתחתי את השרשור.
אדם שחושב אחת עצמו למישהו
שמנסה לחנך אותי
חסר טיפת דרך ארץ
ונוטף גאווה
אדם שחושב אחת עצמו למישהו
שמנסה לחנך אותי
חסר טיפת דרך ארץ
ונוטף גאווה
יקרה תתקדמי הלאהרויטל.
מה את מתייחסת אליו,יש לך בעל טוב ילדים מתוקים אתר חמוד ביוטיוב,
תשמחי בטוב, אל תתייחסי יקרה,,את כל כך משמחת אותנו,אנחנו לא מוכנות
לראות אותך כך,בבקשה תכנסי שמחה,אם את שמחה כולנו שמחות,ובטח הבית.
איזה נשמה אתחגהבגה
תודה רבה ❤
אויש, כל כך מרגיז...בארץ אהבתי
מבינה אותך כל כך...
היתה לי היום שיחה קצרצרה וחד פעמית עם מישהי, שניסתה להסביר לי דברים כאילו אני לא יודעת מה אני עושה, כשבאמת אלו דברים שאני הרבה יותר מקצועית ממנה. כל כך הרגיז אותי למרות שזו היתה רק שיחה שאין לה שום השלכות להמשך...
אז אצלך זה בטח פי אלף כעס.. ואם עוד איימו מעבר אז זה גם אולי מלחיץ. וגם מבלבל כי צריך להחליט איך להגיב, וקשה לחשוב על הדברים השיקול דעת כשכל כך הרבה כעס מעורב...
קודם כל - חיבוק!
ואני ממש מתחברת למה ש@דבורית
כתבה. שגם כשאנשים עושים משהו שפוגע בנו, זה מסובב מה'. זה ניסיון שה' שולח לנו, והוא רוצה להגיד לנו משהו בזה. וזו הזדמנות לפנות אליו, מתוך הקושי, לזכור שהכל ממנו, ולהתפלל אליו שיתן לך את התבונה לדעת איך נכון להגיב, ואת הכוח והגבורה להגיב נכון..
בהצלחה רבה! מקווה שיסתדר רק לטובה...
היתה לי היום שיחה קצרצרה וחד פעמית עם מישהי, שניסתה להסביר לי דברים כאילו אני לא יודעת מה אני עושה, כשבאמת אלו דברים שאני הרבה יותר מקצועית ממנה. כל כך הרגיז אותי למרות שזו היתה רק שיחה שאין לה שום השלכות להמשך...
אז אצלך זה בטח פי אלף כעס.. ואם עוד איימו מעבר אז זה גם אולי מלחיץ. וגם מבלבל כי צריך להחליט איך להגיב, וקשה לחשוב על הדברים השיקול דעת כשכל כך הרבה כעס מעורב...
קודם כל - חיבוק!
ואני ממש מתחברת למה ש@דבורית
כתבה. שגם כשאנשים עושים משהו שפוגע בנו, זה מסובב מה'. זה ניסיון שה' שולח לנו, והוא רוצה להגיד לנו משהו בזה. וזו הזדמנות לפנות אליו, מתוך הקושי, לזכור שהכל ממנו, ולהתפלל אליו שיתן לך את התבונה לדעת איך נכון להגיב, ואת הכוח והגבורה להגיב נכון..
בהצלחה רבה! מקווה שיסתדר רק לטובה...
❤❤חגהבגהאחרונה
פריקההרוטב סלט
חוש הטעם שלי ז"ל
וכל האוכל שאני מבשלת לא טעים לי (או לא טעים בכלל? מקוה שרק לי)
פעם ידעתי לבשל, היום הכל מתפקשש לי
מה שפעם היה טעים היום מגעיל לי
ואין להפך
הכל פשוט לא טעים
וכל האוכל שאני מבשלת לא טעים לי (או לא טעים בכלל? מקוה שרק לי)
פעם ידעתי לבשל, היום הכל מתפקשש לי
מה שפעם היה טעים היום מגעיל לי
ואין להפך
הכל פשוט לא טעים
ההתחלה היתה נשמעת לי כמו קורונה...מצטרפת למועדון
מבאס לאכול אוכל לא טעים ולפקשש בכלל זה לא כיף ...
רוצה לשתף ברקע לדברים?
רוצה לשתף ברקע לדברים?
חושבת שההריוןרוטב סלט
פרט חשוב ששכחתי להזכיר חחח
אני בהריון חסרת תיאבון לחלוטין במיוחד לא אוכל מבושל..רעותוש10
מיד אחרי הלידה - טורפת הכל
אויש, באסהאחתפלוס
חיבוק והריון קל
יש תקופות כאלודבורית
את בסהכ מרגישה טוב?
בלחץ מיוחד?
ישנה בסדר?
אוכל קנוי או שמישהו אחר בישל מזמין יותר? או גם לא?
חוסר תאבון זה קצת חוסר חיוניות צריך לבדוק גם אם יש אנמיה או חסר אחר
בלחץ מיוחד?
ישנה בסדר?
אוכל קנוי או שמישהו אחר בישל מזמין יותר? או גם לא?
חוסר תאבון זה קצת חוסר חיוניות צריך לבדוק גם אם יש אנמיה או חסר אחר