פורום הריון ולידה (עמוד 2401)

אצלי במיוחד אחרי מקלחת ההרגשה של מנטה יותר חזקה

יופי שמחה שזה טבעי כנראה זה משפיע

פעם גם לי קרה וזה מבאס. לא כל החברות שמות מנטה, ואני אישית לא התחברתי. אחרי כמה פעמים כבר התרגלתי... צריך להסתכל או לשאול את המוכר, לפני שקונים.

כן מפריע לך יש סוגים ללא מנטה

השאלה אם זה גם טוב לאזור האינטימי?

 

אבל זה מאוד עדין

בכל השאר לא מבינה...

הבטא תקינה.

זה שאין תוכן גם תקין לשבוע שלך. עדיף לא לבדוק בכלל לפני שבוע 8

 

תשמעי מותק, אני אגיד את זה בישירות גמורה, המציאות היא שלא משנה מה - כאבים או יפחתו התסמינים או מה, אין מה לעשות בשלב בזה. פשוט אין. (מלבד דימומים שאז נותנים תמיכה ומנוחה)

אז לא באמת משנה מה את חשה, אין מה לעשות עם זה, מה שיהיה יהיה

תנסי לנוח, להתפלל, לחשוב מחשבות שמחות ועשות דברים שמשמחים אותך

בטלפון..

תנמי עמוק יקרה בזמן הזה לא רואים עדיין את העובר בדרך כלל

העליה נראית תקינה

במכבי יש מוקד נשים טלפוני.

אין שם יותר מידי תמיכה בנושא, או שאני לא יודעת

יש נשמות טובות שדואגות שגם במקומות שאני מצליחה, משהו יתפקשש.
אי אפשר לסמוך על אף אחד.

צריכה לעבוד על עצמי לא להתרגש

תשמחי עם מה שאת עושה ושיהיה לך המון הצלחה אישה יקרה מאוד.

עד עכשיו אני כועסת.

(הבנתי שבזה מדובר)
תתרחקי מהם ותקיפי את עצמך באנשים טובים ❤

אחחחחחח😡😡😡😡

אבל תודה אהבה שלי.
הלוואי שיכולתי לשתף פה באמת
לא באלי מ אנונימי,
מצד שני כולם יודעים עכשיו מי אני
וזה עוד יותר יכול לסבך את העניינים...

כל ה"נשמות הטובות" והפחות, מוזמנות להתכבד ולתפוס את המקום הראוי להן, רחוק רחוק ממך!! הם לא שווים את הכעס שלך, את כל כך הרבה יותר טובה מזה!!

אגב, את שובבה שלא עידכנת אתמול שהעלית סרטון...

פשוט בשרשור אחר.
לא נעים לי לעדכן כי אני כאילו מנצלת את הבמה של הפורום...

לא נורא. העיקר שראיתי ;)
אולי יום אחד אני אתחיל להתאפר בזכותך ;)

זו לגמרי בעיה שלי
לא יודעת להעביר.
עד עכשיו יש לי עקצוצים בגוף מזה

תגידי! מי?
ואני
באה
להכנס
באמ אמא שלו!!

כמה קשה 😓
עבודת המידות ♥️

במיוחד שזה חוסר צדק אחד גדול
ואני לא יכולה להטיף לצד השני מוסר
אבל מצד שני רוצה להבהיר לו טוב טוב את מקומו

כרגע נראה לך שיש איום מולך
מישהו שגרם לך עוול, שמתנכל לך
זה רק שליח
את העבודה האמיתית אנחנו עושות מול עצמנו ומול בורא עולם
מה המסר שה' שלח לי?
למה זו התמונה שה' מזמן לי כרגע?
איפה אני צריכה לדייק את עצמי ולהתקדם
ברגע שאנחנו מדויקות את עצמנו
גם התמונה החיצונית מתבהרת מאליה
אף אחד לא יוכל להזיק לך אם הקב"ה לא נתן לו רשות
עזבי את האיום החיצוני, תתמקדי בתפילה ובירור מול עצמך
רק הוא ואין זולתו

ומרגע שזה קרה חשבתי על העניין הזה

ורצתי לנצל את ההזדמנות שפתחת שרשור כדי לשתף שעשיתי היום קשירה שלמדתי בסרטון הקודם שלך,זה עם הקשירות .

אני עדיין מאוד כועסת
ולא יודעת אם הצד השני יממש את איומיו.
חושבת אם להגיב ואיך...

שבגללו פתחתי את השרשור.
אדם שחושב אחת עצמו למישהו
שמנסה לחנך אותי
חסר טיפת דרך ארץ
ונוטף גאווה

מה את מתייחסת אליו,יש לך בעל טוב ילדים מתוקים אתר חמוד ביוטיוב,

תשמחי בטוב, אל תתייחסי יקרה,,את כל כך משמחת אותנו,אנחנו לא מוכנות

לראות אותך כך,בבקשה תכנסי שמחה,אם את שמחה כולנו שמחות,ובטח  הבית.

תודה רבה ❤

מבינה אותך כל כך...
היתה לי היום שיחה קצרצרה וחד פעמית עם מישהי, שניסתה להסביר לי דברים כאילו אני לא יודעת מה אני עושה, כשבאמת אלו דברים שאני הרבה יותר מקצועית ממנה. כל כך הרגיז אותי למרות שזו היתה רק שיחה שאין לה שום השלכות להמשך...
אז אצלך זה בטח פי אלף כעס.. ואם עוד איימו מעבר אז זה גם אולי מלחיץ. וגם מבלבל כי צריך להחליט איך להגיב, וקשה לחשוב על הדברים השיקול דעת כשכל כך הרבה כעס מעורב...

קודם כל - חיבוק!
ואני ממש מתחברת למה ש@דבורית
כתבה. שגם כשאנשים עושים משהו שפוגע בנו, זה מסובב מה'. זה ניסיון שה' שולח לנו, והוא רוצה להגיד לנו משהו בזה. וזו הזדמנות לפנות אליו, מתוך הקושי, לזכור שהכל ממנו, ולהתפלל אליו שיתן לך את התבונה לדעת איך נכון להגיב, ואת הכוח והגבורה להגיב נכון..
בהצלחה רבה! מקווה שיסתדר רק לטובה...

מבאס לאכול אוכל לא טעים ולפקשש בכלל זה לא כיף ...
רוצה לשתף ברקע לדברים?

פרט חשוב ששכחתי להזכיר חחח

מיד אחרי הלידה - טורפת הכל

חיבוק והריון קל

את בסהכ מרגישה טוב?
בלחץ מיוחד?
ישנה בסדר?
אוכל קנוי או שמישהו אחר בישל מזמין יותר? או גם לא?
חוסר תאבון זה קצת חוסר חיוניות צריך לבדוק גם אם יש אנמיה או חסר אחר

אין לי כרגעצפנאי לכתוב
אבל רק רציתי להגיד שנגעת בי ושאת ממש עמוקה ועובדת על עצמך מדהים

והרגשתי כאב-כאב- כאב
כתבת כל כך נוגע. ממש עלו לי דמעות בעיניים. וזיכרונות.
זה זרק אותי בשניה לכאב הזה שגם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה של הבכור שלי.
לידה ראשונה זה טלטלה אמיתית... ממש ככה.
אני חושבת שהגבר שלך צריך הכוונה. הם פשוט לא מבינים תמיד לעומק מה עובר עלינו אחרי הלידה וגם הם עסוקים בעצמם ובקושי עם השינוי בחיים שלהם של הילד הראשון.
אצלנו נראה לי נפל לבעלי האסימון בעניין כשהוא בא איתי לרופאת נשים שלי כמה חודשים אחרי הלידה(נראה לי אחרי חודשיים). הרופאת נשים המקסימה שלי הסבירה לו כמה קושי יש בגוף של האישה אחרי הלידה וכמה חשוב שהבעל יהיה שם בשבילי- בשביל שלא יהיה לי דיכאון אחרי לידה. זה הפיל לו את האסימון. (לצערי הייתה לי התאוששות מאד מאד קשה.. רק חצי שנה אחרי הלידה התחלתי להתאושש ממש).
זה שבעלך אולי חי מקודם בקצת פינוק או ההרגלים מסויימים זה לא אומר שהוא לא יכול להשתנות ולהיות שם בשבילך. פשוט זה תהליך וצריך הכוונה. מישהו שיאיר את עיניו בעניין. ולפעמים לא מספיק דיבור עם מישהו(לדוגמא רב) פעם אחת. לפעמים צריך כמה פעמים. זה תהליך.
חיבוק גדול ממני

לא יודעת אם יש לי את הכלים לעזור. אולי בהמשך אני אצליח לכתוב יותר באריכות מחשבות שעלו לי.
בינתיים רק רוצה לשלוח חיבוק...

ועוד משהו- לדעתי אם את אוהבת אותו מאוד (כמו שכתבת בסוף), ובעיקר אם המחשבות על גירושין התחילו בעקבות הלידה ולא היה משהו חריג לפני, אז תוציאי את האפשרות הזאת מהלקסיקון שלך.
לאף אחת אין בעל מושלם. לכל אחד יש את החסרונות שלו. את עכשיו בתקופה של טלטלה גדולה מאוד בשביל שניכם. הוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו כאבא טרי וכבעל לאמא טריה שמתאוששת אחרי לידה. ואת לומדת את המקום שלך כאמא, וגם מוצפת בהורמונים שמעליו את העוצמה של כל רגש פי כמה וכמה. זה לא הזמן לקבל החלטות על גירושין, וכל עוד את לא מתכוונת לקבל החלטה, זו לא צריכה להיות אפשרות. כרגע כל הכוחות צריכים להיות מכוונים לתיקון, לבניה.

יש לי עוד מה לכתוב אבל מאוחר.
משאירה לך רק כמה שאלות (לעצמך, את לא צריכה לשתף בפורום) - מה כן טוב בבעלך? למה רצית להתחתן איתו כשנפגשתם? מה את אוהבת בו היום? למה דווקא הוא מתאים לך?
(ממליצה לך לנסות ולכתוב לעצמך תשובות. למלא את עצמך גם במחשבות חיוביות עליו. ומחשבה גוררת אחריה רגש, וכמים הפנים לפנים... לא שזה מה שיפתור הכל, אבל בעז"ה אולי זה ישנה משהו)

בהצלחה יקרה, ומזל טוב!

כואב לקרוא אותך

את שלשה שבועות אחרי לידה ראשונה אם הבנתי נכון?

יש לי הרבה מה לכתוב, אבל לא בטוח שיצליח לנסח. אשתדל

לידה של תינוק היא אירוע מטלטל ומשנה חיים. בטח ובטח אם זו לידה ראשונה. עד עכשיו הייתם אחראיים לעצמכם ופתאום ברגע אתם אחראים לתינוק קטנטן שתלוי אך ורק בכם.

וזה לא שזה נעשה בצורה הכי חלקה שאפשר, כן? כאב מהתפרים, התאוששות מהלידה, חוסר בשינה, הנקות, כביסות... ב"ה לא חסר.

זה קשה, זה מאתגר. הכל נכון! קודם כל תני לעצמך מקום לכל התחושות האלו, הם טבעיות לחלוטין.

אבל אחרי שנתנו מקום, מה עושים?
קודם כל תזכרי שהכל טרי ממש. שלשה שבועות זה מעט מאוד זמן. אתם עוד כולכם מסתגלים.

דבר שני, אל תחליטי שום דבר גורלי לגבי הקשר שלכם על סמך שלושת השבועות האלו. תקבעי לעצמך כלל, גם כשרבים, לא אומרים שמתגרשים. זה רק פוגע וקשה יותר לשקם את זה.
אתם אוהבים, בחרתם להביא ביחד ילד. איזה דבר יותר מדהים יש מזה? שלושה שבועות יערערו אתכם?
זו תקופה! אולי היא תהיה ארוכה, היא תהיה מאתגרת, היא תצריך מכם עבודה, אבל זו רק תקופה. תזכירי את זה לעצמך שוב ושוב ושוב. "בחיים הכל עובר, מטעויות למד והשתפר".

שלב הבא, נסי להבין גם אותו.
אני יכולה רגע לנסות להציג גם את הצד של בעלך?
הוא נהפך להיות אבא! אבל בשונה ממך, שאת הרגשת את השינוי בצורה פיזית, הרי עברת לידה, את אולי מניקה, יש לך תפרים, את עם התינוק כל הזמן, הוא לא חווה את כל זה. מבחינה פיזית הוא לא עבר אף שינוי, הגוף נשאר אותו דבר. רוב היחס אחרי הלידה הוא סביב היולדת (לגיטימי לגמרי, כן?). אבל אולי הוא לחוץ מהאחריות שנפלה עליו? אולי השינוי פתאומי מידי? הוא לא היה בהריון והרגיש את התינוק כל דקה ודקה. הוא ראה את אשתו האהובה סובלת בלידה, אחר כך סובלת מתפרים, מתעוררת לתינוק בלילה. והוא? מה התפקיד שלו? יכול להיות שהוא מרגיש אבוד. אולי הוא רוצה להמשיך ללמוד, אבל מרגיש אחראי לפרנסה. אז בסוף לא יוצא טוב לא זה ולא זה. אני לא יודעת האם משהו מכאן נכון, רק מנסה להעביר שלידה של ילד חדש היא מטלטלת מאוד גם עבור האבא, אבל לפעמים זה לא מדובר וגם גברים מדחיקים את זה לפעמים.

אז אחרי שנתנו מקום לכל הרגשות, החלטנו שלא מפרקים חבילה "רק" בגלל שלושה שבועות, הגענו למסקנה שאוהבים והקשר הזוגי חשוב לנו והבנו שגם עבור הבעל זו טלטלה רצינית - אפשר להמשיך הלאה.

מה הלאה?
כל זוג ודרך ההתמודדות שלו.
1. ייעוץ זוגי - אם שניכם בעניין, זה מעולה. לכו למישהו עם המלצות, שאתם יודעים שהוא טוב. ייעוץ לא ייתן פתרון ברגע, צריך להגיע מוכנים לעבוד ולכבוד קשה. יכול להיות שיהיו נסיגות, ושוב יהיו ריבים. אבל תזכירו לעצמכם שאתם ביחד, וגם אם נפלתם בריב - אתם תקומו, ובפעם הבא יהיה יותר טוב. תקשיבו קצת פחות, תדעו לריב יותר טוב, תדעו להתפייס. זו עבודה, אבל היא כל כך שווה את זה.
2. אימון אישי - הלכתי בעבר. ממליצה בחום!! לפעמים ייעוץ זוגי לא מתאים, או שלפעמים רוצים לחזק גם את עצמנו ללא תלות בבן הזוג שלנו. מבורך! מדהים כמה ששינוי של עצמנו יכול להשפיע על ההתנהלות הזוגיות, בלי שאת מנסה לשנות אף אחד חוץ מאת עצמך!
3. זמן זוגי, לכיף. נסו ליצור לעצמכם פינות זמן שבהם אתם פשוט חברים. לא מדברים על דברים מבאסים, לא מתעסקים בענייני הורות, פשוט נהנים ביחד, כמו פעם.
4. אם את מרגישה שקשה לך לראות את התכונות הטובות שלו, למרות שפעם ראית, את יכולה לכתוב לעצמך. את יכולה להכין לו צנצנת עם פתקים בכמה צבעים. שירים שאת מקדישה לו, מחמאות, מה את אוהבת בו, דברים שאת רוצה להגיד לו תודה עליהם וכו'וכו'. אחרי שתמלאי צנצנת עם פתקים תני לו אותה ותגיד לו שיפתח פתק מידי פעם. מעבר לזה שזה ישמח אותו, את עושה את זה קודם כל בשבילך. כדי להזכיר לך למה התחתנת איתו, מה אהבת בו ולמה כדאי לך להמשיך להשקיע.
5. איך מתמודדים בזמן ריב? נסי לחשוב עם עצמך איך את מתנהלת בזמן ריב ואיך את יכולה לשפר את עצמך. הרי בריב קשה לנו להקשיב אחד לשני, ולרוב יוצא שזו פריקת עצבים שלא מובילה ומקדמת אותנו. אבל כן חשוב לדבר ולהסביר, אז איך עושים את זה בכל אופן ואיך מצליחים לעצור התפרצות?
נסי לחשוב מה מוביל אותך להתפרצות ומה יעזור לך להוריד את זה. להיכנס להתקלח רגע לפני שאת מחליטה להעביר ביקורת? לכתוב מכתב לפני כן? להתכרבל הפוך ולחבק כרית חזק כדי להוציא עצבים? לספור עד עשר לפני כל דבר שאת אומרת? אני חושבת שהרבה ריבים יכולים להימנע אם נחשוב רגע לפני שהם מתחילים. זה קשה, זה דורש איפוק, אבל עוזר גם להפחית ריבים וגם ליצור תקשורת טובה יותר.

מרגישה שכתבתי קצת מבולגן, מקווה שעזרתי קצת. מוזמנת לשאול עוד, כאן או בפרטי.

שיהיה לכם המון המון בהצלחה!
תזכרי שאף אחד מכם לא אדם רע, שניכם אנשים מקסימים שמנסים להתמודד עם סיטואציה מטלטלת. אז תחמלי על שניכם. תעברו את זה ביחד בע"ה ותצאו מזה מחוזקים אוהבים יותר

שימחת אותי

יקירה הכי חשוב לא להשוות מהעבר כי לפני החתונה הכל אבל ממש הכל זה צביעות,

אחרי החתונה מתחילה המלחמה, כבר לחשוב על גירושין זה לא פייר,חייבים ללכת למומחים

שטפלו וידריכו אותו או את שניכם יחד,בינתיים תנסי ליצור קשר עם רבנית שהיא ממש מיוחדת

ומומחית לזוגיות,אני מכירה את הרבנית רות ביבי מצפת היא עונה בטלפון (ללא תשלום)תתחילי

איתה ועם התפלות בעזרת השם הכל יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך אמן.  

את חייבת להבין טוב טוב טוב שההתנהלות שלכם אחרי הלידה היא שגרמה לכל המצב הזה!
כלומר כל המחשבות האלו, כל המשבר העצום שקרה פה, זה לא אמיתי, זה לא אובייקטיבי.
זה תוצאה של טיפול לא נכון מההתחלה.
אשה אחרי לידה צריכה לנוח. לנוח. לנוח!!!!!
גם אם היא לא אצל אמא שלה ומכבסים לה, מבשלים לה, מקלחים את הילד, דואגים לה, מתעניינים בה, תומכים בה נפשית- עדיין זה יהיה משבר קשה קשה!
אז לחשוב על לעבור את כל זה בלי העזרה. בלי התמיכה.
שיגעון!!!

ולמה אני כ"כ נחרצת ולא מכילה?
כי כדי לתקן את הנזק שעשיתם צריך עכשיו צעדים קיצוניים שאולי היה אפשר לחסוך מלכתחילה.
שיחה עם הרב, עם כל הכבוד,
יכולה להועיל לפני הלידה עשיית הכנה (ולא שיחה אחת אלא הכנה אמיתית לקראת לידה)
כרגע אתם צריכים שינוי. פוס משחק.

ממליצה לך מאוד מאוד ללכת לבית החלמה! עכשיו! היום!
כולל שבת. כמה ימים שצריך!
לתת לגוף להירפא לתת לנפש להחלים. יעזרו לך שם. יהיה לך זמן לחשוב על עצמך. יהיה לך זמן להתגעגע לזוגיות, לשותפות. נכון נשמע רחוק ממך כרגע?
כמה ימים של איפוס והרגשות יעלו חזרה.

צריך גם לתת לבעלך את המרחב והשקט שלו להפנמת המצב.
להבין שהחיים שהיו לא יחזרו.
כרגע בתוך כל הכאוס הוא פשוט הודף את הכל. אז איך ייתן תמיכה?
תני לו זמן להפנים ובאיזה שהוא מקום גם להתאבל (סליחה על המילה הקשה) על מה שהוא מפסיד. על מה שהולך להשתנות.
עד עכשיו כל השינויים קרו אצלך. הוא לא עבר תהליך כזה.
וגברים צריכים לעבור את זה.
אחרי שהוא יעבור עם עצמו כמה ימים תשבו יחד. תדברו. על מה שהיה לפני, על התחושות והרגשות שעלו, ועל איך לתקן להבא.
אבל שיחה כזאת לא יכולה לבוא מהמקום שאתם בו עכשיו.

אם ממש ממש אין אפשרות לבית החלמה אז אופציה נוספת בלית ברירה זה לחזור להורים.
למה רק בלית ברירה? כי משפחה זה משפחה. ומשפחה זה מורכב. משפחה יכולה להביא למשברוני המשך.
בעוד שבית החלמה זה מקום ניטרלי. מקום שיהיה הכי טוב בשבילכם כרגע לאיפוס (ועזרה בטיפול בתינוק כמובן)

בהצלחה יקרה!! אל תנסי להיות גיבורה. תהיי יולדת. תעמדי על הזכויות שלך. על הכללים של משכב לידה.
תני לעצמך את מה שאת זקוקה לו להתאוששות נפשית.
בלי חמות, בלי תפקידים בבית. את והתינוקת וכל מה שהנפש שלך זקוקה לה.

מזל טוב ורפואה שלמה ומקווה שתצליחי מפה לקום ולהתאושש!

תקראו בבקשה ותבינו מה זה להיות יולדת.
למעט ניואנסים פה ושם הסיפור בגדול יכול לקרות לכל אחת ולכל זוג.
גם למי שמרגישה הכי חזקה בעולם וגם מי שבעלה הכי מושלם ותומך היום.
להיות יולדת זה לא דומה לשום דבר שהכרתם בחיים. שום דבר.
בבקשה תעשו הכנה, תבינו לקראת מה אתן הולכות. כן, להציף גם את הדברים הפחות זוהרים שאחרי הלידה.
לדעת איך ניתן להתכונן על מנת לצלוח את התקופה הזאת בשלום. תדאגו למקור לתמיכה פיזית. תדאגו למקור לתמיכה נפשית.
תדאגו מעכשיו להרחיק הסחות וקשיים (הורי הבעל? זה מה שחשוב שניה אחרי לידה?)
תדאגו להכנה לבעל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה יותר חשוב מכל דגם עגלה שאתן חושבות עליו, יותר חשוב מכל מבצעי שופינג שקיימים.יותר חשוב מהכל!!
תדאגו לבוא מוכנים כזוג כמה שיותר למאורע הגדול ביותר שתעברו בחיים (ויש לא מעט שיסכימו איתי שהיום בו הפכו להורים היה מאורע עוצמתי אפילו יותר מהיום בו הפכו לזוג נשוי)

תבינו ששום דבר לא מובן מאליו.
אני יודעת שכרגע הלידה והטיפול בתינוק זה הדבר שהכי מעסיק את הראש שלכן וזה בסדר. אבל אל תשכחו לדאוג כבר עכשיו, לעצמיכן, להתאוששות, ביום שאחרי.

שיהיה בהצלחה, בקלות, בשמחה ובאהבה ובידיים מלאות לכולן!!

וגם, להכיר בזה שזה נורמלי, שכולנו מסתגלים, שלהיות הורים זה מושג חדש, שגם התינוק לומד אותנו.

אני מגדירה כל פעם את התינוק החדש כנעלם נוסף במשוואה.
אם עד עכשיו הכרתם אחד את השני ויכולתם לתכנן ולהתנהל חופשי, אז עכשיו יש לכם נעלם במשוואה, שלפעמים בוכה בזמן "הלא נכון", או סובל מגזים, או כל דבר אחר שדורש מאיתנו גמישות שאולי חדשה לנו. ולהבין שזה לא אני מולו, אלא שנינו יחד בטיפול בו, גם אם הדרך שונה.

העצה הכי טובה שלי אלייך:
1. לישון
2. לנוח
3. להמתין

זה בסדר לחשוב על גירושין, כתבתי כאן שזה קורה לי אחרי כל לידה. בפעם הראשונה חשבתי ברצינות תהומית (ועייפית ומותשית) ושנינו נבהלנו.
בפעם השניה היתה בהלה קלה שהנה זה חוזר
בפעם השלישית כבר צחקנו כשזה הגיע
האמת שילדתי לפני חודש וזה עוד לא קרה והאמת? אנחנו בירח דבש משום מה. נהנים מכל רגע. כולל סגר! וזומים!
כנראה שמלידה ללידה מתמודדים ומתגברים ומתבגרים!!
שניכם עוברים כרגע שינוי עצום, הכי עצום בחייכם.
שינוי אישי - להיות אבא, להיות אמא
שינוי זוגי - מזוג צעיר להורים.
סדרי העדיפויות האישיים משתנים, הציפיות משתנות, המציאות טופחת על הפנים.
את, כאישה, עוברת טלטלה עוצמתית בבת אחת, עם הלידה, אבל גם אחרי הריון שלם שבו חווית טלטלות ושינויים בגוף ובנפש. את יותר "שם". יותר מוכנה להורות. גם נפשית וגם הורמונלית.
לגבר אין שינויים פיזיים והורמונליים, ההריון חיצוני לו, עד שאין תינוק ביד לא נופל האסימון. וכשהתינוק מגיע, הוא בשוק. ולוקח לו זמן להתרגל, להבין, למצוא איך זה מתחבר אליו.
שניהם בהסתגלות.
קחי שנה קדימה, אתם עוד תהיו בהסתגלות.
אז בנחת,
תתאימי ציפיות.
לא בין רגע את הופכת לאמא מנוסה
והוא לא הופך לאבא מושלם
והזוגיות מאותגרת מזה.

תשני קצת, תנוחי קצת, תרגישי יותר טוב
ואז גם תרגישי יותר טוב בקשר לבעלך. גם הוא בינתיים יעבור תהליך.
אתם תדברו הרבה, תשתפו ברגשות, אם צריך תלכו יחד לטיפול זוגי (הכי מתנה בעולם בשלב זה!!!)
ותעבדו על המשפחה שלכם.
זה ישתפר, לאט לאט, בלי לחץ.

ורוב הגברים הם כמו בעלך
מה שאת מתארת לגמרי רגיל ונפוץ.
הכי חשוב לילד שלך - זוגיות טובה ואוהבת.
יותר מהנקה, יותר מפרנסה, יותר מהכל הכל.
קודם כל תפנקי את עצמך ותחלימי
אחר כך תהיי שם בשביל בעלך. עד שהוא ילמד להיות שם בשבילך.
זה יגיע.

אוף אוף אוף

אין לי הרבה מה לומר מלבד זה שלדעתי זה קצת יותר מלידה ראשונה, ונשמע שאתם צריכים טיפול זוגי מעמיק יותר

ושאת צריכה לא לוותר, לא עכשיו כמובן, עכשיו תתאוששי על עצמך. 

קחי מניעה, כי לא, הנקה לא תמיד מונעת, ואחרי שתתאוששי עוד חודש חודשיים תלכו לטיפול. זה יכול להיות גם קצר טווח, אבל הדברים שאת מתארת נכון שהם לא סוף העולם, ובכל זאת הם ימשיכו לצוץ בכל משבר קטן או תקופת מאמץ, וחבל להמשיך לצבור תסכולים וכעסים. נשמע שיש בינכם אהבה גדולה ואתם צריכים לעבוד עליה, וכולם צריכים, לא רק אתם, אבל ממקום של משבר אפשר לעבוד ולצמוח וללמוד ולהגיע לאהבה עוד יותר גדולה.

חיבוק גדול!!!

לצערי, לא נראה שרב יכול להועיל במקרה הזה, אלא אם כן יש לו הכשרה של מטפל זוגי.

נשמע ששניכם יחד צריכים טיפול זוגי, לאורך זמן. פגישת ייעוץ אחת לא מספיקה. בטח לא כשנשמע שיש פה עניין מתמשך, ולא נקודתי.
מה שכן, בשביל ייעוץ צריך רצון של שני הצדדים.
אם הוא לא רוצה, ממליצה ללכת לטיפול עבורך. את לא צריכה להיות לבד בזה, ומגיע לך ליווי מקצועי שיקל עליך.

יש לך נפילה של הורמונים . מאלפים לבודדים .(עשרות) 
הברזל שלך כנראה גם לא משהו , ואולי עוד כמה דברים בעקבות הלידה.
את עייפה ומותשת.
אוף ,אני עם דמעות , כי הרגשתי הרבה רגשות אחרי הלידה
גם אנחנו רבנו הרבה , האסורים היה קשה מאוד כי אין אפילו חיבוק
אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק , ולבקש ממך דבר אחד - תזכרי שזה עובר.
זה עובר
לגמרי
כשהברזל יעלה ,וההורמונים יתאזנו , ואת תשני בלילה , והגזים של התינוק(אם יש) יחלפו , ותהיי במקווה , ותתרגלו לתינוק (כמה חודשים בעה) , אז הכל יהיה בהיר ויפה, את תתחילי להנות מהמתנה הזו , ואתם תחזרו להיות אוהבים בע"ה
תחזיקי מעמד , 
אלופה אחת וחזקה
קחי ת'כאב הזה לה' יתברך , תזרקי אליו , תפרקי.
ופה איתך 3> 
 

בקשה @ה' אלוקינו? - "תזכרי שזה עובר"
אז, זה יעבור.. בע"ה
החיים ישובו למסלולם, גם אם כרגע נראה לך שאבדת שליטה..
זה בסדר וזה יעבור.
כח❤️🧡💜

כך קראתי בספריו של דוד קאפח.

אם משהו טוב בהריון, אין סיבה שיהיה לא טוב סתם ככה...

שעוזר לכיווץ הרחם אחרי לידה אז כן כדאי לברר....
לפחות תה לא נשמע שכדאי להכין...

כמובן מומלץ לאכול קצת בהתחלה.

ל   ב   ר   י  א   ו   ת

אם הרופא לא נלחץ אז אין מה להילחץ.
זה קורה שיש דימומים פנימיים בלתי מוסברים.
את ממילא בשמירה ולא מתאמצת.
את במעקב הריון בסיכון?

בעיקרון מתחילים לחשוש כשזה גודל לכן הרופא אמר להיות במעקב, אבל כל עוד זה קטן לא יקרה כלום בע"ה.

* קחי את התשובה שלי בעירבון מוגבל, עניתי לפי הידוע לי, אני לא מכירה את כל המקרים בעולם...
נגיד אין לי מושג מה זה רחם דו קרני ואיך זה משפיע על האיזור העכור...

בהצלחה.

אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתפלל (מלפני ההיריון, עכשיו, ועד שתגיעי ל120) על העובר שגדל בתוכך. שיהיה בריא. שיוולד ויהיה ילד בריא, שמח וכו.

אם זה היריון ראשון שלך, תבררי על מה מותר לאכול ומה לא (וממה להזהר).

אני הייתי אצל רופא נשים אתמול, הוא נתן לי הפניה לאחות ליווי היריון (ניתן בהיריון ראשון) ואני מניחה שהיא תתן יותר מידע.

וזהו. לחכות המון.

חומצה פולית
ולשתות בין 2-3 ליטר ביום
הריון קל ובידיים מלאות
אם זה הריון ראשון להמנע מיבצה בשר דגים עוף לא מבושלים עד הסוף

ממש לא קשור להיריון ראשון או לא.

ואם יש ך איזה תופעת ליווי, אפילו כאבי בטן, מספרת ומבקשת להיכנס לבדיקה.

 

מבינה אותך ממש.

 

אבל את רק בשבוע 4 ויכול להיות שאם תלכי היום לא יראו כלום.

אני הלכתי בשבוע 6 ועדיין לא ראו כלום וסתם הלחיצו אותי.

הוא אמר שאין צורך כרגע כי אנחנו מנסים רק חצי שנה.
וצעירים ממש ובריאים.
אז מקווה שנצליח לפני שתעבור שנה... אבל אם לא זה מה שנעשה.
תודה רבה!ואמן!

בעיקרון, בפוליציסטיות (או בחשד) עושות פרופיל הורמונלי ביום השני-שלישי של הווסת.
אני הייתי אמורה לעשות את זה, ואז להתחיל טיפול (השראת ביוץ וכאלה, משהו מאוד פשוט ובסיסי), אך אז לשמחתי נכנסתי להיריון.

מודה שלא ממש ברור לי מה העניין לחכות. מה הוא מצפה שיקרה?

הוא פשוט טוען שאנחנו צעירים ובריאים ואין סיבה שזה לא יקרה טבעי וחבל להתחיל להתעסק... ואמר שזה לא כזה נעים.
באמת מעניין, אולי ננסה רופא אחר

רוב הרופאים לא יפנו לטיפול לפני דתעבור שנה של ניסיונות, במיוחד אצל זוג צעיר

ולפותחת- לנו לקח יותר משנה , ובדיוק כששקלנו להתחיל טיפול נקלטנו
אין מה להילחץ עדיין

יעזור לחכות עוד זמן.

בכל מקרה, לי אישית דיקור סיני עזר מאוד. ואני יודעת שזו המלצה באופן כללי לנשים עם התסמונת.

אני עשיתי במשך חודשיים מעקב זקיקים

את צריכה לעשות איזה שלוש אולטרסאונד בשלושה  ימים ברצף

תאמת שבסוך זה לא היה תשובה ברורה לגבי הביוץ ואח"כ עשיתי עם ההערכות הביתיות

אבל המעקב מאוד הרגיעה והרופא ידע שיש לנו זמן אחרי השבעה נקיים.

וזה מאוד פשוט - זה אולטרסאונד שיש בקופ"ח בד"כ על הבוקר וזה שתי דק'

בהצלחה

מעקב זקיקים זה לא מלא בדיקות דם שצריך לעשות?

לא תמיד שיחות פוליציסטיות מפריעות להיכנס להריון ולכל גם או המחזור של ארוך ולא הצלחתם לבד למצוא את יום הביוץ אני חושבת שהרופא נתן לכם עוד כמה חודשים, אז עוד יכול לקרות טבעי 🙂 בעז"ה. במקרה ותצטרכו, תלכו שוב לרופא, אולי יתן לכם עוד בדיקות גם והתחילו מעקב זקיקים

איזה חברות יש שם?

בס״ד

היא גבוהה.
הכוונה לגרביוני חורף עבים.
9-10 זה מוגזם אני מבינה?

המוכרת באופן כללי מה הסגנון של החנות. 

עדיף יותר מאשר פחות.
זה מאוד לא נוח ללבוש גרביון אפילו רק טיפה קטן.
אם אין לך אפשרות לחזור לחנות להחליף מידה הייתי קונה את הגדול ומודדת בבית.
מקסימום יוצאת שוב לקנות את הקטן
אבל לא להיפך...

הבת שלי בת 4.5 ולה אני קונה 6-8...

אבל תפסה גובה לאחרונה.
לגיל 6 הייתי קונה רק מידה אחת פחות (7-8)

או 9-10
או 8-9
חח פשוט על כל חברה יש הגדרות טיפה שונות

תלוי כמה הילדה גבוהה

אני אוהבת לקנות מידה בול שלא יהיה גדול ממש ואז זה לא נוח

@מקווה לטוב מאוד
@אחתפלוס
@אמאשוני
@בימבה אדומה
@מצפה להריון.
ו@הריון ולידה

ה׳ יברך אתכן!!! 💗

ומחרפנת! ליבי איתך❤

שעה עד שנרדמת חזרה ואחכ קמה עייפההה

אבל זה סוג של הכנה ללקום בלילה לתינוק

בדרך כלל אני ישנה מוקדם אבל מתעוררת המון,

 

זה נורא מתסכל...

אז לפעמים אני שמה לי שירים שקטים שירגיעו אותי

 

מסכן בעלי שלפעמים אני מעירה אותו כי משעמם לי...

מחסור בשעות שינה (פריקה) - הריון ולידה

נתנו עצות טובות שעזרו
לא זוכרת כבר להגיד מה בדיוק אבל זה היה שילוב של כמה דברים.
ב"ה בגדול זה די עבר

קמתי ב 2, קמתי ב 5 🤦

מתעוררת בלי סיבה 3-4 פעמים בלילה.. מבאס..
בימים שאני מוסיפה לאוכל ויטמין די זה לא קורה לי..
גם בימים שאני נחשפת לשמש ישירה לפחות רבע שעה זה לא קורה לי.. ממש מוזר

בהריון עצמו זה היה התקופה שהיתי יושנת הכי טוב חח לא מתעוררת מכלום

לפעמים בגלל פיפי לפעמים סתם מרגישה שאני צריכה להספיק לפני שהכל משתנה....

מקווה שיש לך מתי להשלים שעות שינה..

בעלי קצת מגזים הרבה יותר מהרופאים אבל לא נותן לי להזיז אצבע

נראה לי אני אשכח איך מסדרים בית.

אני ממש צופה מהצד על הבית שקורס- ומתחשק לי להשתלט עליו .

בעקרון רק ללכת לעבודה רגועה ולשבת על כסא כל היום - מותר לי

קמתי ב8 והתעוררתי בלילה רק פעם אחת ונרדמתי מיד מהר
אולי לכתוב פה את הפוסט הזה נתן לי מזל??

מעצבןן, קמתי מרוטה מעייפות

זה הממצא היחיד?
זה נפוץ. זה בד"כ כלום.
תעשי סקירה מכוונת, תעשי אקו לב, הכל טוב. לרוב זה ממש שום דבר...

בדרך כלל זה כלום ושום דבר.

דיקור אם זה לא חובה, כאילו מה הממצא הזה ייתן לכם? אם תדעו שזה באמת קיים אז..? זה ממש מסכן את העובר? מה המשמעות של זה בפועל?

המי שפיר אבל לא יעזור, כאילו לא תוכלו לעשות פרוצדורה שתעזור לזה,
וכתוב שזה אפשרי לתיקון, תתייעצי עם מכון פועה ועם רבנים ורופאים
אני עשיתי מי שפיר-זאת חוויה לא נעימה, אבל נסבלת,
עשיתי כי אני נשאית של x שביר שזאת מחלה גנטית שגורמת לפיגור,
אבל בשביל בעיית מעיים לא הייתי עושה, במיוחד עם הכל תקין..
בכל מקרה הייתי מתייעצת..
בהצלחה!!!!!!!

עכשיו בציפיה גדולה לתוצאותתתת

תודה!

בגדול כשזה ממצא יחיד אז לרוב זה שום דבר אבל לפעמים זה מעיד על תסמונת דאון, או ציסטיק פיברוזיס, או הדבקה של העובר בCMV. בעיקר בגלל החשש לדאון המליצו לך כנראה על דיקור מי שפיר.

תודה לאל זה הממצא היחיד ושאר הבדיקות היו תקינות אבל למה שולחים לאקו לב?

שיכולים ללכת עם בעיות כמו תסמונת דאון, שם הרבה פעמים יש מום לבבי שאופייני לתסמונת. זה לאו דוקא שבאמת מצפים למצוא משהו אלא שברגע שרואים את הסימן הזה- המעי האקוגני, אז חייבים לעשות את כל הבירור לכל התופעות שעלולות לבוא עם זה מחשש שמא..

וב"ה נולד תינוק חמוד ובריא!! (כיום בן 4)
אותי בזמנו גם שלחו ליעוץ גנטי, ואקו לב וכו'.
התייעצתי עם מכון פועה, אמרו לי שבגלל שהשקיפות הייתה מצוינת ואין עוד ממצאים נוספים, אין מה להילחץ, ולא צריך לעשות דיקור.

בכל זאת הייתי אצל רופא מומחה בהדסה (שכחתי את שמו, רופא חרדי ממש מעולה!, יושב ליד פרופסור נילי ינאי- אם משהי אחרת מכירה...) הייתי אצלו במעקב פעמיים, ובפעם השניה המעי האקוגני נעלם.

בקיצור מה שאני מנסה להגיד- זה ממצא שיכול להיות גם לעוברים בריאים, לא מעיד על מום בהכרח (אגב אם היה לך דימום בתחילת ההריון- זה יכול להיות קשור).
הייתי עושה את הבדיקות הלא פולשניות, ולפי הממצאים אפשר להחליט הלאה.

את הלחץ לנתב לתפילה!

מאד לפנות אליו לחוות דעת שנייה.

הוא מקצועי מאד מאד מאד (מומחה גדול לUS)

ואנושי ברמות אחרות

(אני ביליתי אצלו פעם בשבועיים בהריון האחרון...)

בהצלחה רבה יקרה! ובשורות טובות @אורטל30

 

באמת בנאדם מיוחד ומקצועי מאוד!

רגיש, אדיב, ומקצועי מאוד מאוד

ובסקירה השלישית זה נעלם רשום בסקירה שלא נראה מעי היפראקוגני תודה לאל אחכ לא שלחו אותך לבדיקות?

בלידה ציינתי להם שהיה ונעלם, לא חושבת שהיה משמעותי...
ואיזה כיף שנעלם גם אצלך!! ב"ה!
המשך הריון קל ומשעמם

גם אמרו לעוברית שלי שיש לה מעט אקוגני ,
הלחיצו לי את החיים שזה יכול להיות תסמונת דאון, ובעיות ועוד מליון דברים
ושכחו להגיד לי שאם זה ממצא יחיד זה כנראה כלום .

עשיתי אקו לב
סקירה מכוונת ובסקירה ראו שזה נעלם ב''ה.
היום הילדה בת 3 , בסדר גמור ב''ה.

אבל אחכ לא עשית עוד בדיקות? עשיתי אקו לב תקין ב"ה ובסקירה השלישית אמר לי הרופא שלא רואים מעי אקוגני ב"ה ולא שלחו אותך לעוד בדיקות?

לק"י

אפשר לבקש מרופא משפחה.
אלא אם כן, לרופא שלך יש אולטרסאונד טוב.
זכור לי שעד שבוע 10 הכי מדוייק לקבוע את גיל ההריון.

2. בהריון תקין אין בעיה להניק. אני אישית הנקתי פעמיים עד אמצע ההריון.

בשעה טובה!

באיזה שבוע כדאי לעשות את האולטראסאונד?
ואם אני עושה את האולטראסאונד דרך רופא משפחה אפשר להגיע לרופא נשים מאוחר יותר? שבוע 14 בערך?

ולגבי הנקה, איך הפסקת להניק? היא הפסיקה לבד? היה לה קשה?

לק"י

גם אם היה ביוץ מאוחר.
את מבקשת הפניה מרופא משפחה, וקובעת תור לטכנאית.

אל תדחי את התור לרופא נשים. שייתן לך הפניות לשאר הבדיקות- ספירת דם, סקירה וכו'

הילדים שלי נגמלו מההנקה בגילאי שנתיים וחצי ושנתיים, זה לא כמו בגיל שנה.
היה בסדר. הכי טוב בדרך כלל להפסיק בהדרגה.

עשיתי בדיקה ביתית. יש צורך גם בבדיקת דם או שזה מספיק?

זה תמיד טוב לעשות תבקשי כבר מהרופא משפחה בדיקה מורחבת לראות שאין חוסרים והכל תקין

האיחור לא לפני היום ה 32.
15+16=31

ולמחרת מתחיל האיחור.

כאילו אם הוא היה ביום ה13, ה14 או ה15

ללא אמצעי עזר - על פי מרקם ההפרשות.
יום אחרי הביוץ ההפרשות לא רטובות ונמתחות כמו לפני וביום הביוץ, אלא מתחילות להיות דביקות. (כמו גומי יבש).


יותר מדוייק: בעזרת מדחום חום-השחר.
מדחום בדיוק של 2 ספרות.
בביוץ חום הגוף עולה בכ 0.5 מעלות ונשאר גבוה לעומת לפני הביוץ עד הוסת.

http://www.poriutivit.com/sub_page.asp?sp=14&p=13

כלומר, בדקת את זה על ידי סטיק או בדרך אחרת,

אז באמת מוזר שיש לך כזה איחור...

הייתי מנסה אולי לבדוק שוב הריון מחר בשתן ראשון

עד עכשיו היה מדוייק על היום. לפי הטמפ' גוף ידעתי מתי אני מבייצת ובדיוק 14 ימים לאחר מכן קיבלתי. בשלושה חודשים האחרונים גם עשו לי מעקב זקיקים באולטרסאונד במקביל. אז אני יודעת שיש ביוצים וזקיקים

יכול להיות "זיוף" מידי פעם.
הגוף שלנו הוא לא שעון. הוא מושפע מלחץ, מזג אוויר, שינויי תזונה, איכות השינה שלנו ועוד מלא דברים.
כלומר, הלוואי בשבילך שזה היריון, אבל זה גם יכול לא להיות.

רק כמה ימים אחרי התברר לי שאני בהריון....

כי הפעילות הגופנית הכי מאומצת סביב האזור בו מתחיל להתפתח ההריון הצעיר - היא המשך קיום סדיר של יחסי אישות לאחר הביוץ.

הפעילות המינית מאומצת יותר מללכת לעבודה, ולטפל בדברים בבית, וטרקטורנים ....
ואף אחת לא חושבת להתנזר במיטה בהמתנה לגילוי הריון.

נהדר, כיף לשמוע

לא נראה לי שיש משמעות למנוחה בשלב הזה. כל התהליך קורה עמוק בגוף, ולא נפגע מפעילות פיזית רגילה.

שלפני 1000 שנה נשים נחו שבועיים אחרי כלביוץ?

נשים עבדו ממש קשה בעבר (גם כיום,אבל אז לא היה ידע לתהליך ההפריה)

 

האנושות היתה נכחדת אם פעילות פיזית היתה מקשה על הביצית לעבור את כל החוצוצרות וכן הלאה

אני עושה קצת ספורט ולא יודעת עד כמה זה קריטי במהלך השבועיים האלה

וגם הם היית מתחילה משהו חדש לפי דעתי אין בעיה אבל אני לא רופאה

אולי לחפש משהו שהוא חצי משרה, שתכנסי קצת יותר לאט לעיניינים?

קודם כל לקחת כמה קורסים לרענון בתחום שלך.
ואחר כך, עצה לא הכי פוליטקלי קורקט אבל נכונה- תגידי בראיון עבודה שאסור לך ללדת יותר (תכניסי את זה כחלק מהשיחה של- למה לא עבדת בתחום כל כך הרבה שנים ולמה את חוזרת לזה עכשיו. כולם ישאלו אותך בראיון מה קרה פתאום)
זה אמנם אסור לא לקבל נשים כי הן יולדות, אבל מה לעשות, כשמישהי אומרת בפירוש שאסור לה ללדת יותר המעסיק חווה את זה כנקודה גדולה לטובתה. עולם *%#^ אבל אם יש לך לימון, לפחות תשתמשי בו ותעשי לימונדה
❤️

את מזכירה לי שבעבר אחרי שהתפטרתי מהעבודה ניסיתי להיות מורה קצת בין הלידות כי יש למשרה הזאת דימוי של משרת אם מושלמת ובראיון עבודה באחד מבתי הספר המנהלת ראתה שאני עם כיסוי ראש ואמרה לי "אני לא יכולה לקחת אותך כי חלק גדול מהפעילויות של בית הספר אצלנו הן בשבת ואת בטח לא תבואי בשבת" אני שהייתי בהלם אמרתי לה שבטח שלא אגיע בשבת ותודה שהיא עדכנה אותי שזו הסיבה שאני לא מתקבלת ולא ממציאה לי משהו אחר כי זה ברור לי שלא חוקי.. רק אחר כך נשארה לי כזאת עצבות בלב ולא על האפליה על רקע דתי אלא רק על זה שיש בתי ספר שהגדרה עושים פעילויות בשבת

דבר אחד יכולה להגיד אם זה מעודד.. נשים רבות מאוד חוות סוג של תהליך אבל עם הפרידה מהפוריות. גם כשזה קורה בגיל הטבעי ובדרך הטבעית....
ואני מכירה כמה וכמה נשים שמינפו את החסר הזה למקומות נפלאים ומגוונים!
תני לאבל מקום, ואז תקחי את נקודות האור מתוך המצב ותמנפי אותו לזכותך!!
ובגדול, הכיוון והדרך שאליו חשבת להתפתח אחרי סיום הילודה, זה כיוון מחשבה טוב להתחיל לראות כיצד את רוצה להתקדם עם עצמך, גם אם הילודה הסתיימה מוקדם מן הצפוי...
בהצלחה רבה יקרה 🌹

בכל ההתלבטות וההנהלות שכתבת פה. 

וגם חכמה

החיים לפעמים כל כך מתישים ושואבים אנרגיות ופתאום לקבל כזה סל של מילים מעודדות זה ממש מחמם את הלב.. הרבה תודה

וואו!!!

אני ממש לא בשלב הזה בחיים, אבל תתני לעצמך להרגיש את האובדן...
תני לעצמך זמן לעכל את המצב החדש...

האובדן הזה ולא להתעסק במה שאני רציתי ומה יכל להיות. פשוט להשלים ולראות את הטוב שבמצב הזה. פתאום אני גם רואה שהזכרתי את זה ממש בחצי משפט רק לשם הידיעה, למרות שזה באמת כואב מאוד מאוד. כאילו זה לא בשליטתי אז לא התעכבתי על זה. תודה לך שהארת לי את הנקודה הזאת

תתני לך את הזמן לעכל, לנפש להתאושש.. אל תנסי למלא את החלל בצורה של בריחה. כי זה עלול לחזור אליך בסיבוב..

תני לעצמך להרגיש אותו... עם כל הכאב. 

אבל... זה באמת לא מה ששאלת

הלוואי והיה לי זמן לשבת ולחשוב עם עצמי, תודה על הכיוון

התייחסות.... כך נדמה לי. 

אני חושבתשיש כאן שני דברים.
1. קיבלת בשורה ממש קשה שלא תוכלי ללדת עוד. זה כאב גדול ולא משהו טכני שהפך לך את החיים ועכשיו את מתלבטת איך להמשיך...
זה ממש אובדן שצריך ללמוד לחיות איתו.
ברוכשם על מה שיש ואת מדהימה על איך שכתבת את זה.
תני לך זמן לכאוב, לכעוס, להתאבל...
קחי את הזמן...

2. איך את ממשיכה מכאן. זו צומת דרכים.
את רוצה להמשיך במקצוע שלך? אז להתרענן ולהתמקצע קצת מבחינת הכשרה ולהחליט כמה את רוצה לעבוד וכמה להיות בבית.
את רוצה הסבה?
ללכת לייעוץ תעסוקתי ולחשוב למה את רוצה להחליף, לבדוק לימודים כמה שנים זה, מה הדרישות וכו...

בהצלחה נשמה!
שהשם יהיה איתך!

באמת אני צריכה לעבד את זה עם עצמי, פשוט כאמא את מתרגלת לשים את הרצונות בצד אחרת כי יש אחרים שהצרכים שלהם קודמים. אבל עוד קצת יתבגרו ואני אוכל לבדוק עם עצמי מה באמת נכון לי.. תודה

מעליב ממש
ניסית לדבר איתו על זה?
אפילו רק להגיד אתה יודע, ממש פגע בי שרצית לראות את התמונות של...
כמובן בזמן רגוע ובנימה משתפת, בלי להאשים

כתבת שטוב לך בזוגיות, אני חושבת תבליגי ובהזדמנות שאת רגועה ושמחה

תגידי לו שזה הכאיב לך, חבל להרוס את מה שבנית, גם כתבת שהוא בעל צדיק

ומשתדל, לכן יקירה תלכו הביתה בשמחה ואל תתנו ליצר הרע להיכנס ולהפר

את השלום בית, בהצלחה רבה רבה לך אמן.

כן נראלי אני אעשה מקלחת חמה קצת להרגע אגיד לו אח״כ מילה על זה בנחת. תודה שיש אותכן.

אולי זה בכלל לא מה שעבר לו בראש?
וגם אם קצת כן- כשגבר מסתכל באישה אחרת זה ממש לא בגלל שאת לא מספיק טובה או יפה. זה עניין אחר ונפרד ממך...

כשתצליחי להרגע ולחשוב על זה בקור רוח תפתחי את זה מולו תשתפי אותו בתחושות שלך

מסכימה

סיטואציה מבאסת.. יכולה לקרות לזוגות הטובים ביותר
בהזדמנות של קרבה ספרי לו איך הרגשת
לא מתוך אשמה, כי כנראה זו לא היתה הכוונה
♥️♥️♥️

היא בת דודה שלו, אז הסתקרן איך היא נראית היום.
המשפט של הדודה, הוא מטופש לחלוטין לדעתי