פורום הריון ולידה (עמוד 2399)

תשארי בעבודה עד שעה כזאת
אין הבדל בין יום ולילה 😛

סתם, מבינה אותך ממש באמת מבאס,
מצד שני הלילה מתחיל מוקדם אפשר לצאת יחד מוקדם אולי יעשה לך טוב..
לפעמים יש לי תחושה של 20:00 בערב ואז זה כיף לגלות שרק 18:00 והערב עוד ארוך...
אני חושבת שההבדל הוא אם נמצאים בבית או בחוץ.
כלומר אם מלכתחילה את מתכננת לצאת מהבית ב18:00 נגיד את יודעת שזה כבר לילה אבל זה כיף כי יש הרבה זמן.
זה לא כמו להיות ב18:00 בבית ולעשות את אותם דברים שבקיץ עושים ב18:00 (נגיד ארוחת ערב)
ואז מרגישים את הבאסה של החושך...

אחרי הפעם הראשונה שהרופא הכניס יד, מאז היא מבקשת גרידה.
נכנסת לגרידה בהרדמה מלאה אחרי הלידה וככה לא מרגישה.

נשמע ממנה שזה לא כיף, אבל לא נורא...

בשתיים עברתי גרידה בהרדמה מלאה ישר אחרי הלידה. לא כיף אבל לא נורא. זה לא "ניתוח" כמו שכתבת.
באחת הרופאה הכניסה יד כמו שתארת. אכן טראומתי..
אבל- בשתי הלידות האחרונות זה לא היה לי. השיליה ברוך ה' יצאה חלק לגמרי.
נראה לי שזה תלוי גם במיקום של השליה, וכל הריון כידוע זה אחרת..
אז זה שהיה פעם אחת לא אומר על הפעמים הבאות.
וגם אם כן חס וחלילה קורה שוב- זה באמת לא נעים אבל מתכוננים לכך מראש, אפשר לעבור את החוויה הזו ממקום מודע יותר ואז היא פתאום נראית לא נוראית עד כדי כך..

יש כל מיני סיבות ששלי. לא יוצאת, עד כמה שידוע לי שליה נעוצה שלא יוצאת לא מוציאים עם היד... זה ניתוח בדכ.

לא אמרו לי שזה שליה נעוצה ככה חשבתי שזה נקרא..

תודה רבה לכן מקווה לטוב..חשבתי שזה מעיד על משהו לא טוב נלחצתי מזה קצת

ואני חייבת להחליף לקטנה. ועוד מעט לבן השני.

שיכול להיות עד שתצאי לקנות?

תודה על הרעיון.

לנו ספציפית יש חיתולי בד וקרה שנתקענו בלי אז השתמשנו בחדפ😬

שמה חיתולי בד בינתיים.

שימי אותם על משטח לא סופג ומעל מגבת.

על מצע שאינו סופג, מעליו מגבת עבה, מעליו עדיף סדין שלא יזוז מעליו התינוק/ ילד.

נגיד אם הריפוד בעגלה הוא לא אטום לנוזלים תצטרכי אח"כ לשטוף את כל העגלה והבדים.
אז אל תשימי בעגלה.
הבנת את הרעיון?
אם יש לך סדינית (שזה ניילון ששמים על מזרון שלא יספג בו נוזלים) הייתי משתמשת בו.

אם אני שמה חיתול בד ועל זה ניילון נצמד זה מסוכן?

1. שלא יהיה מגע של הניילון בעור.
2 . שלא יהיה שום מצב שיש לילד גישה לגעת בניילון עם האצבעות!!!!
הוא עלול לתלוש חתיכה ולהכניס לפה- סכנת נפשות!
נגיד אם את מלבישה אוברול שלם אז נשמע לי בסדר
כי אין לו שום גישה.
אבל אם הגדולה יודעת לפתוח את הבגד שלה אז לא כדאי.

עדיף פספוסים וכביסות על פני שילחץ להם וישאיר סימנים

ראיתי שזה לא משנה שום דבר לגבי השינה אז הפסקתי...
אין עניין סתם לדחוף לו תרופות אם לא עוזרות לו.. לא?

אולי כדאי לך לנסות נורופן?
יש ילדים שאקמול פחות משפיע עליהם.
יש נורופן מרוכז לילדים בשם אייבו-אני ממש אוהבת אותו, אצלי הוא עוזר

הוא גם יותר חזק וגם משפיע ליותר שעות

נראה לי שכדאי לתת לו משככי כאבים, אם לא עזרו הטיג'ל והטיפול.
מקווה בשבילך שיבקעו לו מהר השיניים ותחזרו לישון נורמלי

השגלה כמה זמן הסיוט הזה יכול להימשך??
הוא כל כך סובל, זז מצד לצד, מטייל במיטה בניסיון למצוא מקום ולהירגע אבל לא מצליח..

לא יודעת כמה זמן זה לוקח, כי זה ממש ספציפי לכל אחד.
יש ילדים שהשיניים יוצאות אחת אחת ויש כאלה שהרבה ביחד אז כנראה שזה קשור

אבל גם בדרך כלל כשהוא בבית אני זאת שקמה להכין בקבוקים ולשטוף מוצץ אם התינוק החליט לפתח כישורי תעופה...
לבעלי מ-א-ו-ד קשה להתעורר ובכלל לתפקד בלילה.
אחרי זה גם כל היום אומר שעייף בגלל שהתעורר ככה שעדיף לי סוג של להיות ערה לבד מאשר איתו ולמחרת לקבל קצת קיטורים ממנו...

גם אנחנו עוברים לילות לא קלים בכלל.. ממש רחמנות עליהם!!
ובאותו עיניין- יש למשהי המלצה על ג'ל או משהו שמקל עליהם? הבנתי שטיג'ל כבר פחות מומלץ..

מורחים קצת על החניכיים וזה מרדים את המקום.
מניסיון אישי עלי

רע - מפחיד?

רע - שאת לא מוצאת עניין במה שקורה?

וכמובן שלהיות אחרי לידה לא עוזר
בבקשה תנסי כל יום בצהרים לצאת לשמש לפחות עשר דקות. הליכה, לרדת למכולת, לשבת לספסל. גם לתינוק זה טוב מאד. חשוב חשוב בשעות האור לספוג כמה שיותר אור ושמש שאפשר

יש לי מה לכתוב לך, מקווה שמאוחר יותר אוכל

אני חודשיים אחרי לידה וגם לי יש ימים, או שעות, שבהם אני תוהה אם אני בדיכאון, או גרוע מכך אם לגמרי איבדתי את השפיות.
אחרי הרבה מחשבה וניתוח המצבים שגורמים לי להרגיש כך הגעתי למסקנה שזה לא דיכאון, זה רעב/צמא/עייפות/חוסר זמן לעצמי שביחד עם תינוק שדורש שאמלא את הצרכים שלו בכל שעה ביממה + ילדים נוספים ב"ה, לפעמים זה מביא אותי להרגשה של מחנק, לחוסר אונים ובכי, להרגשה שאני הולכת להשתגע. אבל אז אני אוכלת/שותה/מתקלחת/מתנתקת קצת ונרגעת, חוזרת לעצמי. המדד אצלי הוא שרוב הזמן אני כן במצב רוח טוב והזמנים הקשים הם מעטים ב"ה.
ניסית לחפש שאלון של דכאון אחרי לידה? את יכולה לראות לפי התשובות שם אם סביר שיש לך דיכאון או לא.
בכל אופן תיתי2 ענתה מעולה. תדאגי למילוי הצרכים הפיזיים והנפשיים שלך וזה אמור לעזור.
אני אישית הגעתי לאותה מסקנה, שזה לא משנה אם אני בדיכאון או לא, אני הולכת ליישם את כל ההמלצות של טיפול בדיכאון כדי שלא אגיע למצב הזה. אז התחלתי הליכות, פגישה עם חברה פעם בשבוע, שנת צהריים חובה, כשהתינוק מאפשר אני זונחת את כל העיסוקים והמטלות והולכת לישון מוקדם (כן, הבית נראה שה' ישמור וזה בפני עצמו נורא מבאס אותי, אבל חוסר שינה יערער אותי יותר), אוכלת 2 ארוחות מבושלות כל יום ומשתדלת שהנשנושים בין לבין יהיו בריאים וממלאים, לצאת מהבית (לא מצליחה כל יום אבל לפחות פעם ביומיים) ולקחת ויטמינים.
בהצלחה יקרה!

לגבי הלילה, מאז ומתמיד שנאתי חושך, זה תמיד גורם לי להרגשה של בדידות ועצבות. אבל שמתי לב שההרגשה שלי עם רדת החשכה קשורה מאוד לרמת העייפות שלי.
ביום שלא הצלחתי לישון במשך היום, אני מגיעה לערב עצבנית, מבואסת, עם עצבים וכשמחשיך בא לי רק לבכות ולהיעלם. אין לי כח לאף אחד וגם לא לעצמי.
ביום שישנתי טוב ואכלתי כמו שצריך זה הבדל של שמים וארץ. השקיעה מדכדכת אותי קצת, אבל אחר כך זה עובר לי ואני לגמרי בסבבה, החושך הרבה פחות משפיע עלי.
תנסי ותראי ישועות

לגזור ולשמור💕
מדהימה אחת
תודה! ממש לוקחת לעצמי (אז מה אם אני לא אחרי לידה!)
🙌

בקשר ליתושים אני שמה שום קלוף מסביבי המיטה והיתושים נעלמים,

כמובן בבוקר לזרוק, בערב כשנהיה חשוך כדאי להשאיר יותר אורות זה 

ממש מועיל, הייתי מציעה לנסות קודם משהו טבעי, תכתבי בגוגל חותם הטבע,

שם הם בטח ימליצו משהו מתאים לך, בהצלחה רבה רבה לך בכל התחומים אמן.

הטיפול אותו טיפול.....

למצוא דרך לישון ברצף כמה שעות ביום.
לנסות אפילו פעם אחת כדי להבין כמה זה עוזר לך ומשנה את התמונה הרגשית...
לעשות פעילות גופנית מהנה.
לאכול טוב
להפגש עם חברות. לצאת לגינה אפילו שהיא קטנה.
למצוא נפש טובה לשוחח איתה על הקשיים (אם צריך, אז טיפול)
לפנות לרופא משפחה ולבדוק חוסרים, ואיזון בלוטת התריס. וכעת או בהמשך להתייעץ לגבי אפשרות של דכאון אחרי לידה.

הראשונה.
בלילות, זה היה זוועה ולא הייתה לי דרך להתמודד. לפעמים היא הייתה ערה שעות וזה היה מחרפן רותי שביום היא ישנה מעולה, ובלילה- לילה לבן!
כל פעם שהערב התקרב הייתי מתחילה להיכנס ללחץ ועצבות וחרדה- מה הולך להיות??
אם מפנטזת על דברים כיפים שבא לך לעשות?
בא לך לצאת, לראות חברות?
את קמה מהמיטה או מרגישה שאין לך כוח לקום?
אם את עדיין מדמיינת, חולמת, ופשוט עייפה לדעתי זה סופר תקין

זה קורה לך אחרי מאמץ? חוסר שתיה?

אני ממליצה להיבדק

הייתי בטוחה שזה נורמלי....

האמת שלא שתיתי מספיק היום.
כמה דחוף להבדק? הערב?..

לא הייתי נלחצת, אבל אם את קולטת שזה לא עובר, אז כדאי להיבדק בהקדם, כי אם זה באמת צירים, ככל שיתפסו את זה מוקדם יותר יוכלו לעצור את זה מהר יותר

אם מעיר אותך משינה או ממשיך בבוקר אז תלכי. זה מה שאני הייתי עושה. לא לוקחת אחריות כמובן

מה ההבדל בין צירים מדומים וצירים אמיתיים?

ונניח וממשיך במהלך הלילה, נוסעים למיון/?

מקוה שיעבור... לילה טוב!!

לקיצור צוואר הרחם. פשוט ללכת למרפאה לבקש הפנייה לאולטרסאונד.
אם לא גרמו לכלום אז אלו צירים מדומים.

אני חשבתי שזה רק התייבשות ואני אשתה קצת ויעבור - שלושה ימים הייתי עם זה, בא והולך פעם ביום... קיצר את צוואר הרחם וגרם לדימום. עדיף לבדוק ושזה יהיה סתם ולא להיפך. תבדקי גם אם הם סדירים או לא, אם זה חלילה קורה לך שוב, זה חשוב.

אצלי למשל היה לילה אחד של כאבי מחזור (אבל כאבים.. לא משהו בקטנה) וזה ממש קיצר לי למרות שלגמרי כבר עבר למחורת.
לדעתי אם הכאבים לא היו חזקים סביר להניח שזה לא משהו משמעותי. בכל מקרה תשתדלי יותר להיות במנוחה ולשתות המון.

בעזרת ה שזה כלום אבל לידה מוקדמת זה לא צחוק

הלכתי אתמול להבדק, ב"ה הצואר סגור לגמרי ולא ראו צירים במוניטור...
נחה ושותה הרבה..
תודה!

פנימי הכוונה וגינלי?

בתחילת ההריון עושים אולטרסאונד, כדי לוודא שההריון ממוקם ברחם, שיש דופק וכדי לקבוע את השבוע של העובר. לא תמיד אפשר לראות מספיק טוב באולטרסאונד בטני ולכן לפעמים צריך וגינאלי.

אפשר לבקש בדיקה חיצונית אבל לפעמים צריך להגיע בשלב מאוחר יותר שבןע 9-10 כדי שהמדידה תהיה מדוייקת יותר ואם הוסת שלך סדירה אז זה בכלל פחות בעייתי.
לפעמים אין אם קשה לראות בגישה בטנית תלוי במבנה הגוף של האמא ובמיקום הרחם

אבל צריל לקחת בחשבון מקרים בלתי צפויים...
בכל אופן, אם את רוצה שהא"ס הראשון יהיה בטני - אז כדאי להגיע בשלב יחסית מאוחר (שבוע 9). בד"כ בהמשך אין סיבה לעשות א"ס וגינלי (אבל יכולים להיות מקרים שכן, כמו שכתבתי).

לצערי לא התעקשתי מספיק בבדיקת דופק, והיה צריך וגינלי כי זה היה יחסית מוקדם.
עניין אישי סהכ..
אם תלכי בשבוע 8-9 כבר סביר שיראו בטני.

ואם לא מצליחים לראות לחזור שוב עוד שבועיים או ללכת לרופא/ה או טכנאית אחרת .
(אלא אם ח"ו יש חשש שמשהו לא תקין)
אף פעם לא עשיתי וגינלי בהריון.

בעקרון זה לא נורא בכלל, הרבה נשים יעדיפו וגינלי ושיראו טוב אבל זה החלטה אישית שלך בלבד

אבל באתי ממש מוקדם לבדיקת דופק,
הייתי בטוחה שאני שבוע 8 אבל מסתבר שהייתי יומיים לפני להתחיל 7.
הרופאה אמרה שחייב וגינלי כי לא נצליח לראות בבטני אז העדפתי לעשות.
זה לא כואב וגם לא מפדח כי הרופאה פשוט מכניסה את זה אבל יש וילון והיא לא רואה את האזןר.

לק"י

אפשר לבוא עם חצאית רחבה, ואז לא צריך להוריד אותה או להרים ממש למעלה.
או לבקש מהרופא חתיכת נייר לכסות (אם הוא לא מציע מעצמו).
ואז הרופא מכניס את המתמר, ומסתכל על המסך של האולטרסאונד

ומצטרפת לזה, שבלי רגישות מיוחדת באזור זה לא כואב.

אני עשיתי עם מעין בד חד פעמי שמכסה כמעט הכל ומכניסים יד מתחתיו

הוילון הוא הפרדה בין האזור בחדר בו מבוצע האולטרסאונד לבין שאר החדר, כך שזה כבר יוצר הרגשת פרטיות.
לגבי אי ראיית האזור - אצלי אישית הרופאה פשוט הכניסה את זה בעדינות בלי להסתכל, כנראה מיומנת, אך מניחה שזה תלוי רופא/ה.

לפי וסת אחרונה זה היה 6 +5.
עשה בטני וראו מצוין (אם כי הוא תיקן את הגיל ל6 +1).
הופתעתי שראו ככה דופק, אבל מסתבר שיש כל מיני מקרים

אצלי במיוחד אחרי מקלחת ההרגשה של מנטה יותר חזקה

יופי שמחה שזה טבעי כנראה זה משפיע

פעם גם לי קרה וזה מבאס. לא כל החברות שמות מנטה, ואני אישית לא התחברתי. אחרי כמה פעמים כבר התרגלתי... צריך להסתכל או לשאול את המוכר, לפני שקונים.

כן מפריע לך יש סוגים ללא מנטה

השאלה אם זה גם טוב לאזור האינטימי?

 

אבל זה מאוד עדין

בכל השאר לא מבינה...

הבטא תקינה.

זה שאין תוכן גם תקין לשבוע שלך. עדיף לא לבדוק בכלל לפני שבוע 8

 

תשמעי מותק, אני אגיד את זה בישירות גמורה, המציאות היא שלא משנה מה - כאבים או יפחתו התסמינים או מה, אין מה לעשות בשלב בזה. פשוט אין. (מלבד דימומים שאז נותנים תמיכה ומנוחה)

אז לא באמת משנה מה את חשה, אין מה לעשות עם זה, מה שיהיה יהיה

תנסי לנוח, להתפלל, לחשוב מחשבות שמחות ועשות דברים שמשמחים אותך

בטלפון..

תנמי עמוק יקרה בזמן הזה לא רואים עדיין את העובר בדרך כלל

העליה נראית תקינה

במכבי יש מוקד נשים טלפוני.

אין שם יותר מידי תמיכה בנושא, או שאני לא יודעת

יש נשמות טובות שדואגות שגם במקומות שאני מצליחה, משהו יתפקשש.
אי אפשר לסמוך על אף אחד.

צריכה לעבוד על עצמי לא להתרגש

תשמחי עם מה שאת עושה ושיהיה לך המון הצלחה אישה יקרה מאוד.

עד עכשיו אני כועסת.

(הבנתי שבזה מדובר)
תתרחקי מהם ותקיפי את עצמך באנשים טובים ❤

אחחחחחח😡😡😡😡

אבל תודה אהבה שלי.
הלוואי שיכולתי לשתף פה באמת
לא באלי מ אנונימי,
מצד שני כולם יודעים עכשיו מי אני
וזה עוד יותר יכול לסבך את העניינים...

כל ה"נשמות הטובות" והפחות, מוזמנות להתכבד ולתפוס את המקום הראוי להן, רחוק רחוק ממך!! הם לא שווים את הכעס שלך, את כל כך הרבה יותר טובה מזה!!

אגב, את שובבה שלא עידכנת אתמול שהעלית סרטון...

פשוט בשרשור אחר.
לא נעים לי לעדכן כי אני כאילו מנצלת את הבמה של הפורום...

לא נורא. העיקר שראיתי ;)
אולי יום אחד אני אתחיל להתאפר בזכותך ;)

זו לגמרי בעיה שלי
לא יודעת להעביר.
עד עכשיו יש לי עקצוצים בגוף מזה

תגידי! מי?
ואני
באה
להכנס
באמ אמא שלו!!

כמה קשה 😓
עבודת המידות ♥️

במיוחד שזה חוסר צדק אחד גדול
ואני לא יכולה להטיף לצד השני מוסר
אבל מצד שני רוצה להבהיר לו טוב טוב את מקומו

כרגע נראה לך שיש איום מולך
מישהו שגרם לך עוול, שמתנכל לך
זה רק שליח
את העבודה האמיתית אנחנו עושות מול עצמנו ומול בורא עולם
מה המסר שה' שלח לי?
למה זו התמונה שה' מזמן לי כרגע?
איפה אני צריכה לדייק את עצמי ולהתקדם
ברגע שאנחנו מדויקות את עצמנו
גם התמונה החיצונית מתבהרת מאליה
אף אחד לא יוכל להזיק לך אם הקב"ה לא נתן לו רשות
עזבי את האיום החיצוני, תתמקדי בתפילה ובירור מול עצמך
רק הוא ואין זולתו

ומרגע שזה קרה חשבתי על העניין הזה

ורצתי לנצל את ההזדמנות שפתחת שרשור כדי לשתף שעשיתי היום קשירה שלמדתי בסרטון הקודם שלך,זה עם הקשירות .

אני עדיין מאוד כועסת
ולא יודעת אם הצד השני יממש את איומיו.
חושבת אם להגיב ואיך...

שבגללו פתחתי את השרשור.
אדם שחושב אחת עצמו למישהו
שמנסה לחנך אותי
חסר טיפת דרך ארץ
ונוטף גאווה

מה את מתייחסת אליו,יש לך בעל טוב ילדים מתוקים אתר חמוד ביוטיוב,

תשמחי בטוב, אל תתייחסי יקרה,,את כל כך משמחת אותנו,אנחנו לא מוכנות

לראות אותך כך,בבקשה תכנסי שמחה,אם את שמחה כולנו שמחות,ובטח  הבית.

תודה רבה ❤

מבינה אותך כל כך...
היתה לי היום שיחה קצרצרה וחד פעמית עם מישהי, שניסתה להסביר לי דברים כאילו אני לא יודעת מה אני עושה, כשבאמת אלו דברים שאני הרבה יותר מקצועית ממנה. כל כך הרגיז אותי למרות שזו היתה רק שיחה שאין לה שום השלכות להמשך...
אז אצלך זה בטח פי אלף כעס.. ואם עוד איימו מעבר אז זה גם אולי מלחיץ. וגם מבלבל כי צריך להחליט איך להגיב, וקשה לחשוב על הדברים השיקול דעת כשכל כך הרבה כעס מעורב...

קודם כל - חיבוק!
ואני ממש מתחברת למה ש@דבורית
כתבה. שגם כשאנשים עושים משהו שפוגע בנו, זה מסובב מה'. זה ניסיון שה' שולח לנו, והוא רוצה להגיד לנו משהו בזה. וזו הזדמנות לפנות אליו, מתוך הקושי, לזכור שהכל ממנו, ולהתפלל אליו שיתן לך את התבונה לדעת איך נכון להגיב, ואת הכוח והגבורה להגיב נכון..
בהצלחה רבה! מקווה שיסתדר רק לטובה...

מבאס לאכול אוכל לא טעים ולפקשש בכלל זה לא כיף ...
רוצה לשתף ברקע לדברים?

פרט חשוב ששכחתי להזכיר חחח

מיד אחרי הלידה - טורפת הכל

חיבוק והריון קל

את בסהכ מרגישה טוב?
בלחץ מיוחד?
ישנה בסדר?
אוכל קנוי או שמישהו אחר בישל מזמין יותר? או גם לא?
חוסר תאבון זה קצת חוסר חיוניות צריך לבדוק גם אם יש אנמיה או חסר אחר

אין לי כרגעצפנאי לכתוב
אבל רק רציתי להגיד שנגעת בי ושאת ממש עמוקה ועובדת על עצמך מדהים

והרגשתי כאב-כאב- כאב
כתבת כל כך נוגע. ממש עלו לי דמעות בעיניים. וזיכרונות.
זה זרק אותי בשניה לכאב הזה שגם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה של הבכור שלי.
לידה ראשונה זה טלטלה אמיתית... ממש ככה.
אני חושבת שהגבר שלך צריך הכוונה. הם פשוט לא מבינים תמיד לעומק מה עובר עלינו אחרי הלידה וגם הם עסוקים בעצמם ובקושי עם השינוי בחיים שלהם של הילד הראשון.
אצלנו נראה לי נפל לבעלי האסימון בעניין כשהוא בא איתי לרופאת נשים שלי כמה חודשים אחרי הלידה(נראה לי אחרי חודשיים). הרופאת נשים המקסימה שלי הסבירה לו כמה קושי יש בגוף של האישה אחרי הלידה וכמה חשוב שהבעל יהיה שם בשבילי- בשביל שלא יהיה לי דיכאון אחרי לידה. זה הפיל לו את האסימון. (לצערי הייתה לי התאוששות מאד מאד קשה.. רק חצי שנה אחרי הלידה התחלתי להתאושש ממש).
זה שבעלך אולי חי מקודם בקצת פינוק או ההרגלים מסויימים זה לא אומר שהוא לא יכול להשתנות ולהיות שם בשבילך. פשוט זה תהליך וצריך הכוונה. מישהו שיאיר את עיניו בעניין. ולפעמים לא מספיק דיבור עם מישהו(לדוגמא רב) פעם אחת. לפעמים צריך כמה פעמים. זה תהליך.
חיבוק גדול ממני

לא יודעת אם יש לי את הכלים לעזור. אולי בהמשך אני אצליח לכתוב יותר באריכות מחשבות שעלו לי.
בינתיים רק רוצה לשלוח חיבוק...

ועוד משהו- לדעתי אם את אוהבת אותו מאוד (כמו שכתבת בסוף), ובעיקר אם המחשבות על גירושין התחילו בעקבות הלידה ולא היה משהו חריג לפני, אז תוציאי את האפשרות הזאת מהלקסיקון שלך.
לאף אחת אין בעל מושלם. לכל אחד יש את החסרונות שלו. את עכשיו בתקופה של טלטלה גדולה מאוד בשביל שניכם. הוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו כאבא טרי וכבעל לאמא טריה שמתאוששת אחרי לידה. ואת לומדת את המקום שלך כאמא, וגם מוצפת בהורמונים שמעליו את העוצמה של כל רגש פי כמה וכמה. זה לא הזמן לקבל החלטות על גירושין, וכל עוד את לא מתכוונת לקבל החלטה, זו לא צריכה להיות אפשרות. כרגע כל הכוחות צריכים להיות מכוונים לתיקון, לבניה.

יש לי עוד מה לכתוב אבל מאוחר.
משאירה לך רק כמה שאלות (לעצמך, את לא צריכה לשתף בפורום) - מה כן טוב בבעלך? למה רצית להתחתן איתו כשנפגשתם? מה את אוהבת בו היום? למה דווקא הוא מתאים לך?
(ממליצה לך לנסות ולכתוב לעצמך תשובות. למלא את עצמך גם במחשבות חיוביות עליו. ומחשבה גוררת אחריה רגש, וכמים הפנים לפנים... לא שזה מה שיפתור הכל, אבל בעז"ה אולי זה ישנה משהו)

בהצלחה יקרה, ומזל טוב!

כואב לקרוא אותך

את שלשה שבועות אחרי לידה ראשונה אם הבנתי נכון?

יש לי הרבה מה לכתוב, אבל לא בטוח שיצליח לנסח. אשתדל

לידה של תינוק היא אירוע מטלטל ומשנה חיים. בטח ובטח אם זו לידה ראשונה. עד עכשיו הייתם אחראיים לעצמכם ופתאום ברגע אתם אחראים לתינוק קטנטן שתלוי אך ורק בכם.

וזה לא שזה נעשה בצורה הכי חלקה שאפשר, כן? כאב מהתפרים, התאוששות מהלידה, חוסר בשינה, הנקות, כביסות... ב"ה לא חסר.

זה קשה, זה מאתגר. הכל נכון! קודם כל תני לעצמך מקום לכל התחושות האלו, הם טבעיות לחלוטין.

אבל אחרי שנתנו מקום, מה עושים?
קודם כל תזכרי שהכל טרי ממש. שלשה שבועות זה מעט מאוד זמן. אתם עוד כולכם מסתגלים.

דבר שני, אל תחליטי שום דבר גורלי לגבי הקשר שלכם על סמך שלושת השבועות האלו. תקבעי לעצמך כלל, גם כשרבים, לא אומרים שמתגרשים. זה רק פוגע וקשה יותר לשקם את זה.
אתם אוהבים, בחרתם להביא ביחד ילד. איזה דבר יותר מדהים יש מזה? שלושה שבועות יערערו אתכם?
זו תקופה! אולי היא תהיה ארוכה, היא תהיה מאתגרת, היא תצריך מכם עבודה, אבל זו רק תקופה. תזכירי את זה לעצמך שוב ושוב ושוב. "בחיים הכל עובר, מטעויות למד והשתפר".

שלב הבא, נסי להבין גם אותו.
אני יכולה רגע לנסות להציג גם את הצד של בעלך?
הוא נהפך להיות אבא! אבל בשונה ממך, שאת הרגשת את השינוי בצורה פיזית, הרי עברת לידה, את אולי מניקה, יש לך תפרים, את עם התינוק כל הזמן, הוא לא חווה את כל זה. מבחינה פיזית הוא לא עבר אף שינוי, הגוף נשאר אותו דבר. רוב היחס אחרי הלידה הוא סביב היולדת (לגיטימי לגמרי, כן?). אבל אולי הוא לחוץ מהאחריות שנפלה עליו? אולי השינוי פתאומי מידי? הוא לא היה בהריון והרגיש את התינוק כל דקה ודקה. הוא ראה את אשתו האהובה סובלת בלידה, אחר כך סובלת מתפרים, מתעוררת לתינוק בלילה. והוא? מה התפקיד שלו? יכול להיות שהוא מרגיש אבוד. אולי הוא רוצה להמשיך ללמוד, אבל מרגיש אחראי לפרנסה. אז בסוף לא יוצא טוב לא זה ולא זה. אני לא יודעת האם משהו מכאן נכון, רק מנסה להעביר שלידה של ילד חדש היא מטלטלת מאוד גם עבור האבא, אבל לפעמים זה לא מדובר וגם גברים מדחיקים את זה לפעמים.

אז אחרי שנתנו מקום לכל הרגשות, החלטנו שלא מפרקים חבילה "רק" בגלל שלושה שבועות, הגענו למסקנה שאוהבים והקשר הזוגי חשוב לנו והבנו שגם עבור הבעל זו טלטלה רצינית - אפשר להמשיך הלאה.

מה הלאה?
כל זוג ודרך ההתמודדות שלו.
1. ייעוץ זוגי - אם שניכם בעניין, זה מעולה. לכו למישהו עם המלצות, שאתם יודעים שהוא טוב. ייעוץ לא ייתן פתרון ברגע, צריך להגיע מוכנים לעבוד ולכבוד קשה. יכול להיות שיהיו נסיגות, ושוב יהיו ריבים. אבל תזכירו לעצמכם שאתם ביחד, וגם אם נפלתם בריב - אתם תקומו, ובפעם הבא יהיה יותר טוב. תקשיבו קצת פחות, תדעו לריב יותר טוב, תדעו להתפייס. זו עבודה, אבל היא כל כך שווה את זה.
2. אימון אישי - הלכתי בעבר. ממליצה בחום!! לפעמים ייעוץ זוגי לא מתאים, או שלפעמים רוצים לחזק גם את עצמנו ללא תלות בבן הזוג שלנו. מבורך! מדהים כמה ששינוי של עצמנו יכול להשפיע על ההתנהלות הזוגיות, בלי שאת מנסה לשנות אף אחד חוץ מאת עצמך!
3. זמן זוגי, לכיף. נסו ליצור לעצמכם פינות זמן שבהם אתם פשוט חברים. לא מדברים על דברים מבאסים, לא מתעסקים בענייני הורות, פשוט נהנים ביחד, כמו פעם.
4. אם את מרגישה שקשה לך לראות את התכונות הטובות שלו, למרות שפעם ראית, את יכולה לכתוב לעצמך. את יכולה להכין לו צנצנת עם פתקים בכמה צבעים. שירים שאת מקדישה לו, מחמאות, מה את אוהבת בו, דברים שאת רוצה להגיד לו תודה עליהם וכו'וכו'. אחרי שתמלאי צנצנת עם פתקים תני לו אותה ותגיד לו שיפתח פתק מידי פעם. מעבר לזה שזה ישמח אותו, את עושה את זה קודם כל בשבילך. כדי להזכיר לך למה התחתנת איתו, מה אהבת בו ולמה כדאי לך להמשיך להשקיע.
5. איך מתמודדים בזמן ריב? נסי לחשוב עם עצמך איך את מתנהלת בזמן ריב ואיך את יכולה לשפר את עצמך. הרי בריב קשה לנו להקשיב אחד לשני, ולרוב יוצא שזו פריקת עצבים שלא מובילה ומקדמת אותנו. אבל כן חשוב לדבר ולהסביר, אז איך עושים את זה בכל אופן ואיך מצליחים לעצור התפרצות?
נסי לחשוב מה מוביל אותך להתפרצות ומה יעזור לך להוריד את זה. להיכנס להתקלח רגע לפני שאת מחליטה להעביר ביקורת? לכתוב מכתב לפני כן? להתכרבל הפוך ולחבק כרית חזק כדי להוציא עצבים? לספור עד עשר לפני כל דבר שאת אומרת? אני חושבת שהרבה ריבים יכולים להימנע אם נחשוב רגע לפני שהם מתחילים. זה קשה, זה דורש איפוק, אבל עוזר גם להפחית ריבים וגם ליצור תקשורת טובה יותר.

מרגישה שכתבתי קצת מבולגן, מקווה שעזרתי קצת. מוזמנת לשאול עוד, כאן או בפרטי.

שיהיה לכם המון המון בהצלחה!
תזכרי שאף אחד מכם לא אדם רע, שניכם אנשים מקסימים שמנסים להתמודד עם סיטואציה מטלטלת. אז תחמלי על שניכם. תעברו את זה ביחד בע"ה ותצאו מזה מחוזקים אוהבים יותר

שימחת אותי

יקירה הכי חשוב לא להשוות מהעבר כי לפני החתונה הכל אבל ממש הכל זה צביעות,

אחרי החתונה מתחילה המלחמה, כבר לחשוב על גירושין זה לא פייר,חייבים ללכת למומחים

שטפלו וידריכו אותו או את שניכם יחד,בינתיים תנסי ליצור קשר עם רבנית שהיא ממש מיוחדת

ומומחית לזוגיות,אני מכירה את הרבנית רות ביבי מצפת היא עונה בטלפון (ללא תשלום)תתחילי

איתה ועם התפלות בעזרת השם הכל יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך אמן.  

את חייבת להבין טוב טוב טוב שההתנהלות שלכם אחרי הלידה היא שגרמה לכל המצב הזה!
כלומר כל המחשבות האלו, כל המשבר העצום שקרה פה, זה לא אמיתי, זה לא אובייקטיבי.
זה תוצאה של טיפול לא נכון מההתחלה.
אשה אחרי לידה צריכה לנוח. לנוח. לנוח!!!!!
גם אם היא לא אצל אמא שלה ומכבסים לה, מבשלים לה, מקלחים את הילד, דואגים לה, מתעניינים בה, תומכים בה נפשית- עדיין זה יהיה משבר קשה קשה!
אז לחשוב על לעבור את כל זה בלי העזרה. בלי התמיכה.
שיגעון!!!

ולמה אני כ"כ נחרצת ולא מכילה?
כי כדי לתקן את הנזק שעשיתם צריך עכשיו צעדים קיצוניים שאולי היה אפשר לחסוך מלכתחילה.
שיחה עם הרב, עם כל הכבוד,
יכולה להועיל לפני הלידה עשיית הכנה (ולא שיחה אחת אלא הכנה אמיתית לקראת לידה)
כרגע אתם צריכים שינוי. פוס משחק.

ממליצה לך מאוד מאוד ללכת לבית החלמה! עכשיו! היום!
כולל שבת. כמה ימים שצריך!
לתת לגוף להירפא לתת לנפש להחלים. יעזרו לך שם. יהיה לך זמן לחשוב על עצמך. יהיה לך זמן להתגעגע לזוגיות, לשותפות. נכון נשמע רחוק ממך כרגע?
כמה ימים של איפוס והרגשות יעלו חזרה.

צריך גם לתת לבעלך את המרחב והשקט שלו להפנמת המצב.
להבין שהחיים שהיו לא יחזרו.
כרגע בתוך כל הכאוס הוא פשוט הודף את הכל. אז איך ייתן תמיכה?
תני לו זמן להפנים ובאיזה שהוא מקום גם להתאבל (סליחה על המילה הקשה) על מה שהוא מפסיד. על מה שהולך להשתנות.
עד עכשיו כל השינויים קרו אצלך. הוא לא עבר תהליך כזה.
וגברים צריכים לעבור את זה.
אחרי שהוא יעבור עם עצמו כמה ימים תשבו יחד. תדברו. על מה שהיה לפני, על התחושות והרגשות שעלו, ועל איך לתקן להבא.
אבל שיחה כזאת לא יכולה לבוא מהמקום שאתם בו עכשיו.

אם ממש ממש אין אפשרות לבית החלמה אז אופציה נוספת בלית ברירה זה לחזור להורים.
למה רק בלית ברירה? כי משפחה זה משפחה. ומשפחה זה מורכב. משפחה יכולה להביא למשברוני המשך.
בעוד שבית החלמה זה מקום ניטרלי. מקום שיהיה הכי טוב בשבילכם כרגע לאיפוס (ועזרה בטיפול בתינוק כמובן)

בהצלחה יקרה!! אל תנסי להיות גיבורה. תהיי יולדת. תעמדי על הזכויות שלך. על הכללים של משכב לידה.
תני לעצמך את מה שאת זקוקה לו להתאוששות נפשית.
בלי חמות, בלי תפקידים בבית. את והתינוקת וכל מה שהנפש שלך זקוקה לה.

מזל טוב ורפואה שלמה ומקווה שתצליחי מפה לקום ולהתאושש!

תקראו בבקשה ותבינו מה זה להיות יולדת.
למעט ניואנסים פה ושם הסיפור בגדול יכול לקרות לכל אחת ולכל זוג.
גם למי שמרגישה הכי חזקה בעולם וגם מי שבעלה הכי מושלם ותומך היום.
להיות יולדת זה לא דומה לשום דבר שהכרתם בחיים. שום דבר.
בבקשה תעשו הכנה, תבינו לקראת מה אתן הולכות. כן, להציף גם את הדברים הפחות זוהרים שאחרי הלידה.
לדעת איך ניתן להתכונן על מנת לצלוח את התקופה הזאת בשלום. תדאגו למקור לתמיכה פיזית. תדאגו למקור לתמיכה נפשית.
תדאגו מעכשיו להרחיק הסחות וקשיים (הורי הבעל? זה מה שחשוב שניה אחרי לידה?)
תדאגו להכנה לבעל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה יותר חשוב מכל דגם עגלה שאתן חושבות עליו, יותר חשוב מכל מבצעי שופינג שקיימים.יותר חשוב מהכל!!
תדאגו לבוא מוכנים כזוג כמה שיותר למאורע הגדול ביותר שתעברו בחיים (ויש לא מעט שיסכימו איתי שהיום בו הפכו להורים היה מאורע עוצמתי אפילו יותר מהיום בו הפכו לזוג נשוי)

תבינו ששום דבר לא מובן מאליו.
אני יודעת שכרגע הלידה והטיפול בתינוק זה הדבר שהכי מעסיק את הראש שלכן וזה בסדר. אבל אל תשכחו לדאוג כבר עכשיו, לעצמיכן, להתאוששות, ביום שאחרי.

שיהיה בהצלחה, בקלות, בשמחה ובאהבה ובידיים מלאות לכולן!!

וגם, להכיר בזה שזה נורמלי, שכולנו מסתגלים, שלהיות הורים זה מושג חדש, שגם התינוק לומד אותנו.

אני מגדירה כל פעם את התינוק החדש כנעלם נוסף במשוואה.
אם עד עכשיו הכרתם אחד את השני ויכולתם לתכנן ולהתנהל חופשי, אז עכשיו יש לכם נעלם במשוואה, שלפעמים בוכה בזמן "הלא נכון", או סובל מגזים, או כל דבר אחר שדורש מאיתנו גמישות שאולי חדשה לנו. ולהבין שזה לא אני מולו, אלא שנינו יחד בטיפול בו, גם אם הדרך שונה.

העצה הכי טובה שלי אלייך:
1. לישון
2. לנוח
3. להמתין

זה בסדר לחשוב על גירושין, כתבתי כאן שזה קורה לי אחרי כל לידה. בפעם הראשונה חשבתי ברצינות תהומית (ועייפית ומותשית) ושנינו נבהלנו.
בפעם השניה היתה בהלה קלה שהנה זה חוזר
בפעם השלישית כבר צחקנו כשזה הגיע
האמת שילדתי לפני חודש וזה עוד לא קרה והאמת? אנחנו בירח דבש משום מה. נהנים מכל רגע. כולל סגר! וזומים!
כנראה שמלידה ללידה מתמודדים ומתגברים ומתבגרים!!
שניכם עוברים כרגע שינוי עצום, הכי עצום בחייכם.
שינוי אישי - להיות אבא, להיות אמא
שינוי זוגי - מזוג צעיר להורים.
סדרי העדיפויות האישיים משתנים, הציפיות משתנות, המציאות טופחת על הפנים.
את, כאישה, עוברת טלטלה עוצמתית בבת אחת, עם הלידה, אבל גם אחרי הריון שלם שבו חווית טלטלות ושינויים בגוף ובנפש. את יותר "שם". יותר מוכנה להורות. גם נפשית וגם הורמונלית.
לגבר אין שינויים פיזיים והורמונליים, ההריון חיצוני לו, עד שאין תינוק ביד לא נופל האסימון. וכשהתינוק מגיע, הוא בשוק. ולוקח לו זמן להתרגל, להבין, למצוא איך זה מתחבר אליו.
שניהם בהסתגלות.
קחי שנה קדימה, אתם עוד תהיו בהסתגלות.
אז בנחת,
תתאימי ציפיות.
לא בין רגע את הופכת לאמא מנוסה
והוא לא הופך לאבא מושלם
והזוגיות מאותגרת מזה.

תשני קצת, תנוחי קצת, תרגישי יותר טוב
ואז גם תרגישי יותר טוב בקשר לבעלך. גם הוא בינתיים יעבור תהליך.
אתם תדברו הרבה, תשתפו ברגשות, אם צריך תלכו יחד לטיפול זוגי (הכי מתנה בעולם בשלב זה!!!)
ותעבדו על המשפחה שלכם.
זה ישתפר, לאט לאט, בלי לחץ.

ורוב הגברים הם כמו בעלך
מה שאת מתארת לגמרי רגיל ונפוץ.
הכי חשוב לילד שלך - זוגיות טובה ואוהבת.
יותר מהנקה, יותר מפרנסה, יותר מהכל הכל.
קודם כל תפנקי את עצמך ותחלימי
אחר כך תהיי שם בשביל בעלך. עד שהוא ילמד להיות שם בשבילך.
זה יגיע.

אוף אוף אוף

אין לי הרבה מה לומר מלבד זה שלדעתי זה קצת יותר מלידה ראשונה, ונשמע שאתם צריכים טיפול זוגי מעמיק יותר

ושאת צריכה לא לוותר, לא עכשיו כמובן, עכשיו תתאוששי על עצמך. 

קחי מניעה, כי לא, הנקה לא תמיד מונעת, ואחרי שתתאוששי עוד חודש חודשיים תלכו לטיפול. זה יכול להיות גם קצר טווח, אבל הדברים שאת מתארת נכון שהם לא סוף העולם, ובכל זאת הם ימשיכו לצוץ בכל משבר קטן או תקופת מאמץ, וחבל להמשיך לצבור תסכולים וכעסים. נשמע שיש בינכם אהבה גדולה ואתם צריכים לעבוד עליה, וכולם צריכים, לא רק אתם, אבל ממקום של משבר אפשר לעבוד ולצמוח וללמוד ולהגיע לאהבה עוד יותר גדולה.

חיבוק גדול!!!

לצערי, לא נראה שרב יכול להועיל במקרה הזה, אלא אם כן יש לו הכשרה של מטפל זוגי.

נשמע ששניכם יחד צריכים טיפול זוגי, לאורך זמן. פגישת ייעוץ אחת לא מספיקה. בטח לא כשנשמע שיש פה עניין מתמשך, ולא נקודתי.
מה שכן, בשביל ייעוץ צריך רצון של שני הצדדים.
אם הוא לא רוצה, ממליצה ללכת לטיפול עבורך. את לא צריכה להיות לבד בזה, ומגיע לך ליווי מקצועי שיקל עליך.

יש לך נפילה של הורמונים . מאלפים לבודדים .(עשרות) 
הברזל שלך כנראה גם לא משהו , ואולי עוד כמה דברים בעקבות הלידה.
את עייפה ומותשת.
אוף ,אני עם דמעות , כי הרגשתי הרבה רגשות אחרי הלידה
גם אנחנו רבנו הרבה , האסורים היה קשה מאוד כי אין אפילו חיבוק
אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק , ולבקש ממך דבר אחד - תזכרי שזה עובר.
זה עובר
לגמרי
כשהברזל יעלה ,וההורמונים יתאזנו , ואת תשני בלילה , והגזים של התינוק(אם יש) יחלפו , ותהיי במקווה , ותתרגלו לתינוק (כמה חודשים בעה) , אז הכל יהיה בהיר ויפה, את תתחילי להנות מהמתנה הזו , ואתם תחזרו להיות אוהבים בע"ה
תחזיקי מעמד , 
אלופה אחת וחזקה
קחי ת'כאב הזה לה' יתברך , תזרקי אליו , תפרקי.
ופה איתך 3> 
 

בקשה @ה' אלוקינו? - "תזכרי שזה עובר"
אז, זה יעבור.. בע"ה
החיים ישובו למסלולם, גם אם כרגע נראה לך שאבדת שליטה..
זה בסדר וזה יעבור.
כח❤️🧡💜

כך קראתי בספריו של דוד קאפח.

אם משהו טוב בהריון, אין סיבה שיהיה לא טוב סתם ככה...

שעוזר לכיווץ הרחם אחרי לידה אז כן כדאי לברר....
לפחות תה לא נשמע שכדאי להכין...

כמובן מומלץ לאכול קצת בהתחלה.

ל   ב   ר   י  א   ו   ת

אם הרופא לא נלחץ אז אין מה להילחץ.
זה קורה שיש דימומים פנימיים בלתי מוסברים.
את ממילא בשמירה ולא מתאמצת.
את במעקב הריון בסיכון?

בעיקרון מתחילים לחשוש כשזה גודל לכן הרופא אמר להיות במעקב, אבל כל עוד זה קטן לא יקרה כלום בע"ה.

* קחי את התשובה שלי בעירבון מוגבל, עניתי לפי הידוע לי, אני לא מכירה את כל המקרים בעולם...
נגיד אין לי מושג מה זה רחם דו קרני ואיך זה משפיע על האיזור העכור...

בהצלחה.

אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתפלל (מלפני ההיריון, עכשיו, ועד שתגיעי ל120) על העובר שגדל בתוכך. שיהיה בריא. שיוולד ויהיה ילד בריא, שמח וכו.

אם זה היריון ראשון שלך, תבררי על מה מותר לאכול ומה לא (וממה להזהר).

אני הייתי אצל רופא נשים אתמול, הוא נתן לי הפניה לאחות ליווי היריון (ניתן בהיריון ראשון) ואני מניחה שהיא תתן יותר מידע.

וזהו. לחכות המון.

חומצה פולית
ולשתות בין 2-3 ליטר ביום
הריון קל ובידיים מלאות
אם זה הריון ראשון להמנע מיבצה בשר דגים עוף לא מבושלים עד הסוף

ממש לא קשור להיריון ראשון או לא.

ואם יש ך איזה תופעת ליווי, אפילו כאבי בטן, מספרת ומבקשת להיכנס לבדיקה.

 

מבינה אותך ממש.

 

אבל את רק בשבוע 4 ויכול להיות שאם תלכי היום לא יראו כלום.

אני הלכתי בשבוע 6 ועדיין לא ראו כלום וסתם הלחיצו אותי.

הוא אמר שאין צורך כרגע כי אנחנו מנסים רק חצי שנה.
וצעירים ממש ובריאים.
אז מקווה שנצליח לפני שתעבור שנה... אבל אם לא זה מה שנעשה.
תודה רבה!ואמן!

בעיקרון, בפוליציסטיות (או בחשד) עושות פרופיל הורמונלי ביום השני-שלישי של הווסת.
אני הייתי אמורה לעשות את זה, ואז להתחיל טיפול (השראת ביוץ וכאלה, משהו מאוד פשוט ובסיסי), אך אז לשמחתי נכנסתי להיריון.

מודה שלא ממש ברור לי מה העניין לחכות. מה הוא מצפה שיקרה?

הוא פשוט טוען שאנחנו צעירים ובריאים ואין סיבה שזה לא יקרה טבעי וחבל להתחיל להתעסק... ואמר שזה לא כזה נעים.
באמת מעניין, אולי ננסה רופא אחר

רוב הרופאים לא יפנו לטיפול לפני דתעבור שנה של ניסיונות, במיוחד אצל זוג צעיר

ולפותחת- לנו לקח יותר משנה , ובדיוק כששקלנו להתחיל טיפול נקלטנו
אין מה להילחץ עדיין

יעזור לחכות עוד זמן.

בכל מקרה, לי אישית דיקור סיני עזר מאוד. ואני יודעת שזו המלצה באופן כללי לנשים עם התסמונת.

אני עשיתי במשך חודשיים מעקב זקיקים

את צריכה לעשות איזה שלוש אולטרסאונד בשלושה  ימים ברצף

תאמת שבסוך זה לא היה תשובה ברורה לגבי הביוץ ואח"כ עשיתי עם ההערכות הביתיות

אבל המעקב מאוד הרגיעה והרופא ידע שיש לנו זמן אחרי השבעה נקיים.

וזה מאוד פשוט - זה אולטרסאונד שיש בקופ"ח בד"כ על הבוקר וזה שתי דק'

בהצלחה

מעקב זקיקים זה לא מלא בדיקות דם שצריך לעשות?

לא תמיד שיחות פוליציסטיות מפריעות להיכנס להריון ולכל גם או המחזור של ארוך ולא הצלחתם לבד למצוא את יום הביוץ אני חושבת שהרופא נתן לכם עוד כמה חודשים, אז עוד יכול לקרות טבעי 🙂 בעז"ה. במקרה ותצטרכו, תלכו שוב לרופא, אולי יתן לכם עוד בדיקות גם והתחילו מעקב זקיקים