@אני זה א שהעברת אחריות היא מאוד משמעותית.
ברגע שאת סומכת עליה במאה אחוז שהיא מסוגלת ללכת בעצמה בזמן שהיא צריכה, והיא ממש לא צריכה שיתערבו ויזכירו לה- היא תשתף פעולה, ותיקח אחריות (יכול להיות שייקח כמה ימים, אבל זה יקרה!)
שאת לא עושה עניין מפספסים- מעולה! את בעצם משדרת לה שאת סומכת עליה ואת יודעת שיהיה בסדר.
לגבי בעלך- יש מצב לבקש ממנו שיאפשר לך לקחת אחריות? שישתדל לא להגיד כלום ואת תטפלי לבד?
תסבירי לו את הגישה שלך, תגידי שאת מעריכה אותו שהוא חושב אחרת, והגיוני שאם הוא ייקח אחריןת מלאה הוא יצליח, אבל כשאתם שניים וכל אחד מושך לכיוון אחר- זה קצת תוקע.
אם הוא יסכים לוותר לך- תצטרכי לקחת אחריות מלאה ולטפל לבד בלי עזרה ממנו.
מסכימה?
אם לא מתאים לך או לא- לא נורא. תמשיכי בגישה שלך בלי לצפות ממנו שישתנה, ויהיה בסדר.
ילדים יודעים לעשות הפרדה בין אבא לאמא. יודעים שההתנהלות של כל אחד היא שונה.
אני עכשיו גומלת ילדה בת שנתיים, ויש לה עשרה אחים בבית בגלל הקורונה, ביקשתי שאף אחד לא אומר לה שום דבר על הנושא. לא מעיר, לא מזכיר, לא לדבר איתה על זה בכלל.