ואם זו מורה מתחילה (כמו שכתבת)- לבקש ממנה במילים ברורות- שתתקשר אליך להגיד לך דברים טובים על הילדה. 

"ישבה היום בשיעור 5 דקות ורק אח"כ יצאה. ממש מרגש! איזה יופי!". 

שהילדה תשמע שהמורה מתקשרת ושאמרה דברים טובים.

אולי גם לסכם עם הילדה (איתך ועם המורה) מה היא מסוגלת לתת כרגע. יכולה להכין תרגיל אחד בשיעורי בית? יכולה לשבת בשיעור אחד לבחירתה? מה יעזור לה להרגיש יותר מסוגלת ויותר בנוח בבית הספר? 

משגע אותי שמורים מתקשרים עם הורים רק על הרע והדורש טיפול.

תתקשרו קודם כל עם הטוב, ויש מצב שאפילו לא תצטרכו להתקשר לעדכן על הרע. 

הייתי פותחת את השיחה עם המורה בחיזוק למורה. שתדע שאת לא בכעס עליה חלילה, ושאת סומכת עליה, אבל את מהמקום שלך כאמא שמכירה את הילדה וכו'... 

(אני כותבת כמורה, אין לי ילדים בגיל הזה)

מקווה שלא כתבתי דברים שכבר עברתם והתייאשתם מהם וסתם ביאסתי אותך. 

זו תחושה לא קלה, שכל הזמן לא הולך, לא משנה מה ניסיתם. 

ממש מקווה שיסתדר לכם בקרוב!

(יש אופציה להחליף מסגרת?)

אם בטוח שיעזור אז כן היות שלא בטוח אז צריך להמתין קצת,

הייתי מציעה לקנות לה משהו שהיא אוהבת ודווקא שהמורה

תיתן לה את זה, היא צריכה לאהוב את המורה, ברגע שהיא תאהב

את המורה כל היחס ישתנה מקצה אל הקצה,תנסו רק בעידוד

יד אחת את בעלך והמורה, בהצלחה רבה רבה יקירה.

ברגע שהילדה תאהב את המורה היא תשתנה לגמרי.

הרעיון שהמורה תתקשר להגיד גם דברים טובים הוא לא כדי להעמיס עליה חלילה, אלא כדי לעזור לילדה.

הרי נכון לעכשיו, בכל מקרה המורה מפנה את הזמן כדי להעביר מידע לאמא. במקום להגיד את הרע (שהוא ידוע גם לאמא, גם לילדה וגם למורה), שינסו (כתוכנית פעולה משותפת, לא כביקורת למורה!) להגיד את הטוב.

אני מורה, ובעלי מורה, כך שאני מכירה מקרוב את העומס ואת הדרישות הלא הגיוניות.

זו הייתי אני 

ולפותחת @מחכה עד מאוד, למקרה שזה לא היה ברור- בהחלט התכוונתי לתוכנית פעולה כוללת. וגם רוצה להגיד שהוסיפו אחרי דברים חשובים על המקום שלך כאמא (אמא שכבר עייפה, אבל עדיין- אמא )

אנא ממך אל תעשי את הטעות הזו של העברת בית ספר. את פשוט מעתיקה את הבעיה ממקום אחד לאחר, רק שייתווספו לכך גם קשיים חברתיים של הסתגלות.

לילדה יש קושי לימודי. זה ידוע לך.

עכשיו השאלה היא איך את פותרת את זה ועל מי נופלת האחריות לקדם אותה

לדעתי, האחריות היא קודם כל שלך האמא. מול הילדה. זו התמודדות לא פשוטה אבל אין מקום להפיל את כל האחריות על המורה. גם כי זה לא נכון ואנחנו מחנכים את הילדים שלנו וגם כי את רואה שזה לא עובד ולא מקדם את הילדה אלא רק צובר תסכולים גם שלה וגם של המורים.

במקום לחפש מי אשם ומי לא בסדר צריך להתקדם למקום ממנו רואים את התוצאה.

התוצאה הרצויה היא ילדה שעומדת בקצב הלמידה עם השאר.שמסוגלת לשבת בשיעור ללא בעיות התנהגות והפרעות. אם היא לא מצליחה לעשות זאת בכיתה אז בוודאי שהמקום לקדם אותה הוא בבית ולנסות לראות איפה הבעיה

דבר שני, לנהל שיחה עם המורה ולבקש ממנה כמו שכתבו פה חכמות ממני להציב יעדים ריאליים לילדה ולשתף את הילדה בכך. מצד אחד לתמוך במורה מול הילדה  ולומר לה שהיא צריכה לשפר את ההתנהגות ומצד שני מול המורה באסרטיביות להגיד שיש לילדה קצת בעיות אבל לחזק אצלה נקודות חיוביות מולה. וגם לא להתרגש מכל טלפון ולא להלחץ.זה לא תורם לכלום, רק מגביר אצלך את התסכול מולה. 

דבר שלישי, החיזוק מהבית הוא הכי חשוב. אם את מיואשת מהמצב ומאבדת את הניווט על הספינה הילדה לא תוכל לעשות זאת לבד.

את אומרת שהיא חברותית אבל עם קשיים לימודיים. היא מאובחנת? 

כשאת יושבת איתה בבית היא כן קשובה? מבינה את החומר? זה חשוב כדי להבין איפה הדברים עומדים. 

יש ילדים חכמים מאוד שלא מצליחים לשבת דקה בכיתה ויש ילדים שלא מבינים את החומר וזה גם גורם להם לבעיות התנהגות.

חשוב לשים את האצבע על הבעיה האמיתית ולנסות לטפל משם. 

בהצלחה וחיבוק גדול על ההתמודדות. אל תתייאשי ממנה ואל תתייאשי מעצמך. את היחידה שיכולה לעזור לה 

אגודת אפרת?

בגדול אני חושבת שהייתי משתפת את בעלי אם יש לעזרה שלי לתת השפעה על הבית.

בלי שמות, אם יבין הוא ישמור לעצמו ומניחה שמהר ישכח מהסיפור.. 

ואם הוא יבין לבד… אז שיבין.

אני חושבת שאנשים יודעים שבין אשה לבעלה אין סודות.

ישר כח! אולי עמותת אפרת יכולה לעזור גם.

אמנם זה פחות מקובל בציבור דתי

אבל

הפלה יכולה להיות גם דבר נכון

לא הייתי לוקחת אחריות לשכנע לשנות דעה

(גם בכל נושא משמעותי אחר

אבל במיוחד פה שהאחריות ענקית)

צריך להפריד בין החוויה שלך - הזעזוע והרצון שהיא לא תפיל, לבין החוויה שלה - שבה הפלה היא אפשרות.

אם היא מאוד רוצה את התינוק אבל חוששת מדברים טכניים שיקשו עליה, זה המקום להציע עזרה, כמובן לפי הכוחות והיכולת שלך.

אבל אם היא לא בטוחה שהיא רוצה את ההריון הזה - זה שלה. אל תתערבי לה בזה. את רוצה לקחת אחריות על ילד שיוולד למרות שאימא שלו לא רצתה אותו?!

על דעה שנויה במחלוקת

בנושא רגיש

אבל נצרכת מאד

בעולם מדי שמרני מכדי לראות קצת מעבר

כרגע זאת לעוד 7 חודשים.

זה עוד הרבה זמן ואת לא יכולה לדעת באיזה מצב משפחתי ועומס את תהיי..

לא הייתי נותנת לחברה תחושה של תשמרי את ההריון ותקבלי את העזרה, כי אם לא תוכלי לתת אותה..

בסוף החברה צריכה להחליט שהיא שומרת עם הנתונים שלה, הכוחות שלה, בלי לבנות על הסביבה..

ברור שהרצון שלנו הוא שההריון ישמר, ותהיה עוד נשמה בעולם..

אולי למרות שזה לא כלכלי אגודת אפרת יכולים לתת את התמיכה הנפשית.

את חייבת לשתף את בעלך ולהחליט יחד, או שלא תתחייבי לעזרה ושהיא תחליט לבדה.

את גם לא באמת יודעת האם תהיי פנויה עוד 7-8 חודשים.

אולי תהיי בהריון בעצמך, אולי חס וחלילה ניתוח או מחלה שלך או של הילדים.

שום סיכוי שהייתי מתחייבת לאדם אחר אפילו לא בקרבה משפחתית.

אגב, וסליחה על הנחרצות, אני כשאני רואה שאני כבר חזקה פיזית ונפשית ויש לי זמן אני מבינה שזה הזמן להביא עוד ילד ולא לעזור למישהי אחרת עם הילדים שלה.

בעיניי זה ערך וקודם לכל.

ברור שכל אחד מדבר מהרהורי ליבו ותפיסת עולמו,

אולי העצה לא מתאימה לחייך, רק רציתי להאיר גם אל הצד הזה. 

זה מורכב וצריך להתייעץ עם גורם מקצועי,

ועם כל העזרה שתתני בסוף ההתמודדות היא שלה.

לגבי השיתוף מבחינתי אישה ובעל זה אחד.

לא שומרת ממנו שום סוד וגם במידה ששיתפתי חברה, אני לא מצפה שתשמור דברים אישיים שלי מבעלה.

ככה גם בעלי איתי.

נראה לי שרוב האנשים לוקחים את זה בחשבון.

צריך להיזהר גם אישה עם בעלה..

יש צנעת הפרט.

ויש סטיגמה שתיווצר אם היא תשתף את בעלה וזה לא הוגן כלפי החברה.

כשאני מדברת עם מישהי בפרטיות על דברים אישיים שלי אני יודעת שמי שבחדר זה מי ששומע וזה אמון בסיסי לא להעביר את זה הלאה אלא במקרה של צורך מאוד קונקרטי.

יש נפרדות בין בני זוג בדברים מסויימים ובעיני שיתופים מהסוג הזה זה מקום שצריך להיזהר בו.

אז לא אומרת בשום סיטואציה לא לשתף, כתבתי שזה נשמע לי מקרה שמותר לשתף. אבל באופן אוטומטי כל דבר יעבור זה לא שייך מבחינתי.

אתמול בדיוק שאלתי את גיסתי אם היא מרשה לי לשתף את בעלי במשהו שהיא סיפרה לי והיא אמרה שכן בגלל שהוא אח שלה.. ושהיא מעדיפה שאחיות שלה לא יעבירו הלאה והגיסים לא ידעו.

מתבעלי אין לי סודות אבל סודות של חברות שלי הם לא שלי. ולכן אבקש רשות לשתף ולא אצא מהנחת יסוד שאישה מספרת לבעלה את הכל.

זה כ"כ לא נעים שאישה זקוקה לאוזן קשבת אבל תחשוש כי עוד מישהו ידע.

ולגבי הסיטואציה בהחלט להפנות להתייעצות במכון פועה.

כי זה לא נושא שיחה של "בוא תשמע ג'וס"

אבל מבחינתי בעלי זה כמו לכתוב ליומן, זה כמו מחשבות שאני אומרת בראש שלי,

אני לא מסננת מילים או רגשות כשאני לידו, בטח במקרה של דברים שמטרידים אותי או במקרה הזה עם השלכות משמעותיות עלי.

הוא גם לא מכיר אישית את החברות שלי ולא מגבש דעה או שופט אותן, לרוב לא אשתף אותו כי זה לא מעניין אותו.

ככה אנחנו וטוב לנו ככה ואני בטוחה שזה לא נדיר.

לא יודעת לגבי הלכות לשון הרע, אני לא כזאת צדיקה.

כלומר שלא רק מותר אלא מצווה לספר לו.

ואם את לא רגועה על זה תשאלי רב..

האם עזרה טכנית תוכל לשנות את ההחלטה שלה,

ואם היא תשמח שתנסי לחשוב איך אפשר לעזור או לארגן עזרה,

ואם היא בכיוון חיובי,

אפשר לשתף את הבעל בלי שם כמובן, ואם כולם זורמים ובסוף זה יוצא לפועל - אז הוא יבין. מן הסתם זה יהיה ברור לה שאם את עוזרת לה, בעלך יודע למה זה נצרך.

לומר לו שמדובר בעניין נשי, שתהיה תועלת עצומה וגמילות חסדים גדולה מאוד אם תוכלי להציע לה עזרה משמעותית אבל זה יבוא על חשבון המשפחה שלכם.

אם היא תעשה הפלה הוא לא ידע מזה. אם בסוף ידע על ההריון והלידה אולי יחשוב שהיה מדובר בעיניין של פוריות או הריון.

אגב, אין לי דעה האם זו התערבות הגיונית או מוגזמת בחיים של מישהי אחרת, אבל זו אכן סוגיה בפני עצמה. 

ועד כמה תוכלי לסייע לה?

- בקימות בלילה

-בבקרים

- אחהצ עם הילדים האחרים

- מקלחות

- השכבות

- איסופים

- הסעות לחוגים

- תפעול הבית: כלים, כביסות, ניקיון

בקיצור להבין מה זה אומר קושי "טכני" ואיזה מחיר החברה ומשפחתה ישלמו אם  הילד יוולד.

הייתי מפנה לרב או לגורם מוסמך בתחום הנפש שיוכל לייעץ לה.

היא מתעסקת בנושא הפלות,ויש לה כתפיים מאוד רחבות בהכל,כולל דעת תורה

אם את רוצה מספר תשלחי לי הודעה 

והאמת שלא ברור לי איך את יכולה להתחייב לעזור לה מבחינה טכנית ו/או נפשית, בצורה משמעותית עד כדי כך 

יש רופאים שמקבלים גם שאלות במייל

לפחות יוכל לתת כיוונים.

אם את בכללית אולי יעזור..

כמה פעמים היו לילדים שלי פצעים שהתפשטו לפצעים נוספים והרופאה נתנה משחה אנטיביוטית. אז אולי שווה בדיקה.

עור בטלפון/אונליין.

איפטיגו.

אצל הבן שלי זה התחיל מפצע בגב.

ויש על זה מן קשקשים-באמת מזכיר פסוריאזיס.

וזה מאד מדבק ודורש משחה אנטיביוטית.

היה לו גם יובש סביב הפה?

זה אומר שאסור לשלוח לגן?

לכמה מהבנים שלי היה

וכשהיה אפשר לכסות את זה אישרו לי לשלוח

כרגע לבן שלי יש במקום גלוי שלא ניתן לכסות לכן ישאר בבית עד שיתייבש

לק"י

לי רופאת ילדים הסבירה, שזה חיידק שנכנס לעור.

לבן שלי למשל זה כנראה התפתח מעקיצה שהוא כנראה גירד.

ניסיתי לצלם את הפצע ולהתייעץ עם גוגל תמונות, ולא יצא משהו ברור. תוהה אם באפליקציה עם רופא עור יראו ברור... (כנראה שהמצלמה שלי בטלפון לא איכותית כל כך...)

בינתיים חשבנו שהכי טוב שביום ראשון אחר הצהריים נגיע איתה למרפאה ונבקש להיכנס לרופא תורן...

השאלה אם כדאי בינתיים לנהוג כאילו זה מדבק🤔 (לא נעים לי, היא הייתה היום בבריכה בגן - יש להם שחייה טיפולית כל שבוע... ובבריכה לכאורה דברים כאלה הכי מדבקים...)

לא חושבת שאת צריכה לחשוש להדבקה. כם לבדוק מה זה.

זה גם יכול להיות התפרצות של אטופיק דרמטיטיס שהרבה פעמים נראה כך. אבל לרוב הוא לא מתחיל בגב

הוא טוב בזה.

לא סומכת עליו במקום רופא, אבל בדרך לרופא כן.

אבל אולי אנסה לצלם שוב.

תודה!

במשהו? או שזה סתם יובש?

הבן שלי ברגע זה עם אימפטיגו.

ובהתחלה זה היה נראה סתם חצ'קון

עכשיו התחיל להפריש

אם בפה נראה כמו בגב נשמע סיכוי מאד גבוה שזה התפשטות של משהו.

אני יכולה לשלוח לך בפרטי תמונה מה שיש לבן שלי באף אם תרצי

עיגול ורדרד ומושלם.

לילד אחר היה בעבר כמו יובש כזה צהבהב

ועוד אחד היה נראה כמו פצע שלא מגליד לעולם

וכל אלה התבררו כאימפטיגו

כי לשלי דיי ברור שזה אימפטיגו והרופאת אונליין יש אמרה לתת ציפורל.

מרגיש לי קיצוני לכן אני רוצה שרופא יראה אותו

מה גם שהוא קיבל מוקסיפן לפני שבועיים בגלל דלקת ריאות ולא בא לי להעמיס על המערכת אם לא בהכרח צריך.

ולי בבית כבר יש ציוד לטפל בזה.

מופירוסין וכד.

או סבוריאה

את יכולה לנסות למרוח דרמסילק

ולפנות לרופא, אולי צריך משחה עם קורטיזון.

אבל לא נשמע לי מטריד...

אולי להחליף סבון גוף? אצלי זה פתר כל מיני דברים שהיו לילדים בעור לפעמים

עשינו לפני שהתחלנו לנסות להכנס להריון.

אין בעיה הלכתית, יש מצב שיש אפילו המלצה.

ההבדל המרכזי בין דור ישרים לסקר גנטי זה שדור ישרים אומרים אם יש התאמה או אין התאמה.

כאשר אי התאמה= 2 בני הזוג נשאים של משהו

התאמה= אף אחד מבני הזוג נשא/אחד מהם נשא והשני לא.

כשיש התאמה את לא יודעת אם מישהו מכם נשא, ולמה.

בסקר גנטי לעומת זאת בודקים אם האישה נשאית למשהו, ואם כן- אומרים לה ובודקים אם גם הגבר נשא של אותו דבר.

בסקר גנטי בודקים גם 2 דברים (x שביר ועוד משהו) שיכולים להיות רק אצל האישה.

דור ישרים מונע "כתמים" על בני זוג עם נשאות כלשהי, שלא ימנעו מלהתחתן איתם.

בתכלס

שניכם מגיעים לקופ"ח שלך.

לוקחים משניכם דמים.

היה וימצא אצלך משהו- יבדקו גם את הדם של בעלך.

בסוף את מקבלת פלט של מה את נשאית והאם בעלך גם נשא, ובהתאם לזה המלצות.

מקווה שברור

מוזמנת לשאול אם יש עוד ואנסה לענות

שאנחנו עשינו,

ולא נמצאה אצלנו נשאות כפולה.

ונכנסנו להריון, שנאלצנו להפסיק

בגלל מום,

שבדיעבד התברר שנמצא אצל בעלי

אז אנחנו עושים את ההשתדלויות

אבל בסוף לא הכל מתגלה

ולפעמים אנשים חיים טוב לאורך שנים, עם דברים "נוראיים"

היום זה יותר מקיף.

קובעים תור ושניכם צריכים להגיע.

ממלאים טפסים, ולסיכום לוקחים דגימות דם משניכם.

עשיתי לפני 12 שנה. וזה היה ממש בדיקות בודדות.

ובשנה האחרונה את החדש. המקיף. יותר בדיקות. ורוב הסיכויים שימצאו משהו. 

עשת לפני שנה ועדיין לא הגיע?

הבנתי נכון?

עשיתי בשנה האחרונה.

לא כתבתי לגבי התוצאות. 😅

תוצאות זה כמו שכתבה @לפניו ברננה!

חודשיים-3.

זה יכול להיות מציל חיים בעיני וזה יפה מאוד שעכשיו זה ללא עלות

בדיקת דם פשוטה לשני בני הזוג

הייתי חושבת שזה אפילו מומלץ מאוד

כן מוסיפה שאצלי באתי עם התוצאות של הדור ישרים ואז האחות הסתכלה ואמרה שתכלס עשיתי כמעט את כל הדברים הרלוונטיים, אז אפשר לצמצם את הבדיקות.

בתכלס זה לא משנה, כי בכל מקרה לוקחים ממך דם...

וגם כל הזמן נוספות בדיקות, אז הגיוני שנוספו דברים שלא היו לך בדור ישרים.

לא רואה בזה שום בעיה הלכתית.

אם חלילה מגלים איזו נשאות אפשר להיערך ובמידת הצורך לפנות לטיפולים, וככה לזכות בעז"ה לילדים בריאים.

למה לא למנוע סבל כשאפשר?

כי בבדיקה החדשה בודקים מעל 300 אפשרויות, ולא בוחרים מה בודקים, הכל נכלל. אז אם זה מתייחס לבדיקה החדשה, זה קצת מפתיע.

ואם זה בעבר, אז חשוב לדעת שיש בדיקה חדשה שהיא מקיפה וכוללת ושני בני הזוג מגיעים יחד.

אני חושבת שבגלל שאני ובעלי ממוצא שונה ממש זה גם צמצם את האפשרויות.

אולי לא באמת בדקו פחות אלא היא אמרה שלא יהיה הרבה חידוש...

לא זוכרת כבר, עשיתי אז מה שאמרו לי 🤷‍♀️

לא קיבלתי כלום, רק מספר.

ועשיתי די לאחרונה אז אולי אני גם לא אצטרך לעשות הכל

במבט לאחור לא חושבת שזה משנה,

לוקחים לך דם בכל מקרה, מה אכפת לך מה הם בודקים...

שבדור ישרים היה כלול כמעט הכל.

אבל היום הבדיקה בקופה מורחבת הרבה יותר.

ואחכ עשינו לפני הריון רביעי ולפני הריון שישי. כל פעם נוספו עוד בדיקות שהיה צריך לבדוק.

לא רואה סיבה למה לא לעשות...

חשבתי שזה סתם איזה המצאה של הרופא, מבינה שזה חשוב.

עוד שאלות שעולות לי

1.הבעל צריך להגיע איתי גם בהתחלה? או רק לבדיקת דם אחר כך?

כי ממה שהבנתי אפשר להתחיל רק איתי ואם במקרה מוצאים משו אז גם הבעל הולך לעשות.

2. צריך לדעת מה המוצא שלי? כאילו זה רק אשכנזי/ספרדי או שעכשיו שואלים איפה הסבא של הסבא נולד? (כי את זה אין לי מושג)

3.  ואם מוצאים חלילה משהו חמור? קצת מלחיץ אותי, הצ'אט אומר שאפשר לגלות בזה גנים שמשפיעים על ילדים עם בעיות קשות, חס וחלילה במקרה ש- מה עושים?

אני סתם לחוצה🫢

אז צריכים להגיע ביחד.

עכשיו לוקחים ל2 בני הזוג ביחד.

ואם יש צורך בודקים גם את שלו. אם אין משמידים.

2. רק סבא וסבתא אני חושבת.

3. כמובן תלוי בבעיה, אבל בגדול שוקלים לעשות טיפולי פוריות ואז בוחרים עוברים בריאים.

זה לא משנה. כל אלו זה דברים שהיו נכונים לבדיקות שעשו פעם

בעבר היו בודקים מוצא, רק האישה הייתה מגיעה, והיום ממליצים על בדיקות בהתאם למוצא ועוד פרטים. התשלום היה לפי בדיקה

היום זה בסל הבריאות

חובה להגיע יחד עם בן הזוג, עושים את השאלון ואחר כך מיד שניכם נבדקים. את לא בוחרת הפעם במה להיבדק, בודקים הכל.

במעבדה יבדקו קודם כל את הדגימה שלך, ורק אם יש נשאות אצלך, יבדקו גם את של בעלך.

לגבי 3, זה מאוד תלוי איזה גן מוצאים. יש מעל 300 בדיקות, לכל גן יש משמעות אחרת.

1. בבדיקה החדשה לוקחים דם משני בני הזוג ביחד. ואם צריך בודקים במעבדה גם את של הבעל. אז כן צריך את שניכם

2. שואלים מה המוצא של הסבים- אשכנזי לא צריך לפרט וספרדי כן צריך לומר ארץ מוצא כי זה משפיע על המחלות שבודקים.

3. אם מוצאים משהו חלילה יש דרכים לטפל וללדת ילדים בריאים. וברור שעדיף לגלות את זה ככה ולא אחרי שכבר נולד הילד..

בעזרת ה הכל יהיה בסדר

זה בדיקה שגרתית קלילה

את צריכה לבוא עם בעלך באותו זמן. אם לא באים ביחד לא שולחים את הבדיקה.

לנו הייתה בעיה בסימון המבחנה שלו אז היינו צריכים להגיע שוב. (אבל זאת הייתה אחות ממש לא בסדר. זה לא אמור לקרות..)

2. מה שאת יודעת זה אחלה.

3.במקרה שמוצאים אצל שניכם את אותו גן בעייתי אם יש צורך אפשר לפנות לטיפולי פוריות מסוג pgd - בודקים שהעובר בריא לפני ההחזרה.

טיפול פוריות שבו עושים הפריית מבחנה ובוחנים את העוברים. מחזירים רק עוברים שאין בהם את הגן הבעייתי.

אבל יש מחלות גנטיות שבהחלט אפשר לחיות איתן ואם יודעים מראש שיש לילד סיכוי לחלות במחלה בודקים ועוקבים מגיל מוקדם.

לדוגמה הגן brca שהוא גן שקשור לסרטן השד והשחלות - מי שנשאית שלו מתחילה מעקבים מגיל מוקדם ולפעמים גם טיפול מונע כמו כריתת שחלות.

בע"ה הבדיקות יצאו תקינות לגמרי!!

ותקינות לגנרי זה גם אם תקבלי תשובה שאת נשאית למשהו, אם בעלך לא נשא אין לזה משמעות.

ואם יהיה משהו - ישלחו אותך לייעוץ גנטי. התפקיד של היועץ זה לתת מידע שיעזור להגיע להחלטות הרפואיות הכי טובות עבור המקרה הספציפי.

אם לא היה את הפורום הזה הייתי אומרת

הכל טוב, כנראה סתם הגזמות של הרופא,

כי אין לי את מי לשאול,

בחיים האמיתיים לא רוצה שידעו שאני מתחילה לנסות…

אז ממש פורום מציל חיים☺️

אלופות 

ובשעה טובה!!

(זו לא המלצה רפואית ותשקלי את הדברים אבל אם דור ישרים שלכם תקין אני אישית לא הייתי מחכה לתוצאות של הבדיקה הגנטית כדי לנסות להיכנס להריון.)

אבל יש הבדל אם לא עשו אף פעם שום בדיקה גנטית ויש חשש שתהיה מחלה רצינית מאוד חלילה, או שאת החששות הקשים הפריכו בדור ישרים. ואז הסיכויים למשהו שהתינוק יסבול מאוד יורדים...

אישית עשיתי דור ישרים לפני החתונה

ואת הבדיקה החדשה תוך כדי ההריון האחרון.

מאז שעשית דור ישרים נכנסו לסל המון מחלות

למה לא לבדוק בעצם? 

באמת התפקיד הזה הוא 24/7 ויש כלכךהרבה דאגות וחששות ורצון לשים לב ולהיות "על" הכול

הילדים ובעלך זכו בך 🩷

אין לי איזו עצה טובה חוץ באמת לחזק את הביטחון בקב"ה שאת אחראית רק על ההשתדלות וה' הוא דואג להכול והוא סומך עליך מאוד. ממליצה על הספר 90 ימים למנוחת הנפש💕

גם לי קשה מאוד עם העומס והאחריות הבלתי נגמרים... אבל  זה לא כל הזמן תופס את המוח שלי. כשמישהו אחר עם הילדים אני רוב הזמן לא דואגת להם. נגיד בעבודה אני לא חושבת על הילדים. ואם אסע לנופש, כנראה יצוצו לי מדי פעם דאגות, אבל ממש לא רוב הזמן.

נראה לי שכן חשוב לדעת קצת לשחרר, במיוחד בזמנים שאת לא יכולה לפעול בעניין.

ואת באמת מאוד עמוסה, עובדת משרה מלאה וגם אמא במשרה מלאה. אולי שווה לשקול להיעזר יותר בעזרה חיצונית במה שאפשר, נגיד בסדר וניקיון.

ואני גם מרגישה שזה תופס אותי הרבה יותר מבעלי. אני כן רואה שעוזר לי לשתף את בעלי- גם בתפקידים, כמו לדוג' לבקש ממנו לקבוע ולעקוב אחרי תורים של הילדים, וגם בהתלבטויות, נגיד אם יש קושי של ילד שמטריד אותי. כשאני משתפת אותו בדאגה שלי ואנחנו חושבים יחד על כיוונים להתמודדות, זה יותר מרגיש של שנינו, ופחות אני לבד על הכל.

ורעיון שראיתי ואני חושבת לנסות זה להכין ביחד עם הבעל לוח משימות במקום בולט בבית עם קטגוריות- 1.צריך לעשות, 2.בתהליך ו3.הושלם ושני בני הזוג מדביקים שם פתקים עם משימות ומעבירים בין הקטגוריות במטרה להיות ביחד על הכל ואז גם פחות צריך להחזיק בראש. אחרי שאנסה אוכל לעדכן אם עוזר...

אני יודעת שגם אם אני אקח מלאאא עזרה חיצונית, עדיין המחשבות שלי יהיו בזה.

אני מאוד אמא באופי שלי וזו המהות שלי ברוך ה'.

מנסה לתת לעצמי זמנים שהם רק שלי, לקבוע ממש ביומן ומעבר לזה לדעת שהכל מאת ה' וכמו שאני 24/7 במחשבות על הילדים שלי, ככה הקב"ה חושב עלינו ושומר עלינו כל רגע ורגע, שניה ושניה.

חיבוק💙

וכמו שכתבת בעצמך לדעתי גם בתוך הקלחת ההורית אפשר למצוא מקום לשחרר.

לא כל הדברים שכתבת הם קריטיים באותה רמה.

יש דאגות שהן באמת קריטיות וצריך לקחת עליהם אחריות, כמו טיפול רפואי (שגם שם תוכלי לשחרר אחריות לבעלך)

ויש דאגות שבשגרה שכנראה אפשר לשחרר.

בני כמה הילדים שלך? למה את אחראית על קימות בשישי ובשבת? מה יקרה אם יקומו מאוחר?

אם יגמרו הלחמניות?

שימי לב איפה את לוקחת אחריות של מישהו אחר ואיפה אפשר לשחרר, ומה כבר יקרה אם תשחררי?

להרפות זאת ממש למידה.

לפעמים הדיפולט שלנו הוא לחיות בסטרס

ואז הרבה יותר קשה לנוח ולהנות מחופשה מאשר לחיות בתוך הסטרס.

זה קורה גם לאנשים שמאוד מושקעים בעבודה שלהם.

ותמיד כשאנחנו לוקחות אחריות על מישהו, הצד השני מרפה ולא לוקח אחריות.

וכשמשחררים, לפעמים יש רגע של בלבול ואולי דברים לא נעשים בדיוק כמו שאת עשית, אבל בסוף הצד שצריך אותם יקח אחריות בעצמו.

עם ילדים קטנים לפעמים אין ברירה וצריך לקחת בשבילם אחריות, עם גדולים ועם הבעל יש המון מקום לשחרר.

אמהות זה תפקיד דורש מאוד!

חלק מהדברים מושפעים גם מאופי.

בתור אחת שממש חשוב לה שליטה

אני יכולה להגיד לך שהדרך להקל על עצמי היה כשהבנתי שאני צריכה להרפות

וזה אף אחד לא יעשה בשבילי.

מה שצריך לטפל בילדים אין ברירה עושים

אבל יחד גדול מעל בר מצוה

את יכולה לשחרר קצת

גם אם יאחר בגלל זה בימי שישי

או שהוא ילמד לקחת אחריות על הקימה שלו ב100 אחוז או שהוא יאחר

העיקר את טיפה משוחררת יותר בבוקר של יום שישי.

וככה גם בעוד תחומים

נקיון

בישולים

הספקים של היום יום

לפעמים הנחת והרוגע עכשיו שויים יותר..

לילדים ולבית יש גם אבא

מבחינתי לפחות 50% מהאחריות שייכת לו (בפועל אחוזים גבוהים יותר)

אני למדתי לשחרר מהאחריות (הרבה ממנה)

הוא למד לקחת אחריות (כשנותנים מרחב הסיכוי ללקיחת אחריות הולך ועולה)

אני אוספת את השאריות שלא נלקחו וחוזרת לקחת עליהם אחריות 

אני קבוע יושבת אצל הבן שלי בחדר עד שהוא נרדם.

יושבת/שוכבת במיטה ממולו, לא על המיטה שלו. 

עשיתי איזה תקופה ארוכה

הרגשתי זרמים בגוף מעצבים

כמה את יכולה לשבת בחדר סגור ולחכות שיירדמו

התלות הזאת הייתה קשה לי

אני גם עייפה בערב, לשבת לידה שעה אני נרדמת והולך הרעב

זמן להשלמת הודעות, מיילים, פרק בסדרה וכו'..

מסכימה שזה קצת תלות, אבל בגלל שאצלנו מדובר על ילד יחיד בחדר לבד אני יכולה להבין אותו שזה מפחיד להיות לבד בחושך, גם אם משאירים מנורת לילה או דלת חצי פתוחה.

אני רואה את זה גם כצומי וכפינוק עבורו.

יש אור מהמסדרון ואני קוראת עד שהם נרדמים. לפעמים שאני לא מביאה ספר הם שולחים אותי להביא 😂

אני אוהבת לקרוא אז זה הופך את ההתשה של ההרדמות ליותר נעימה

אבל גם לא יכולה להשאר שעה איתם בחדר.

אני מציעה אופציית ביניים, להיות איפה שאני על מזרן/ספה/מיטה שלי (תלוי באמת איפה אני) בצורה רגועהושקטה בלי דיבורים.

הם יודעים שזה התנאי ובד"כ נרדמים שם.

אם מתחיל טיול/משחקים/פטפוטים/אכילת ראש (שלי)

צריך חזור למיטה עם מנורת לילה, אפשר גם לשמוע פודקאסט (סיפורי ילדים) וסלמאת.

בגדול 99 מהפעמים הם פיירים איתי ונרדמים בנחת איפה שאני.

שהיא תבוא לישון בסלון זה יהפוך לה להרגל

אצלך הם לא מתרגלים? 

כמו שאמרת היא לא מבקשת כל ערב..

זה לימים חריגים 

עובדתית- אף אחד אצלי לא עושה את זה בקביעות. זה מפעם לפעם.

העניין הוא שאתמול שו הייתה הבקשה החרגיה אז ישבתי לידה

והיום היא ממש התעקשה

אולי בגלל שאתמול באמת באתי לשבת לידה? 

וגם אומרת לילדים שאני סומכת עליהם

את באמת מפחדת? כן?

את מרגישה שיהיה לך יותר טוב היום לישון לידי?

אז את יודעת שבדרכ ישנים במיטה אבל בגלל שהיום את זקוקה לי ואני צריכה לקפל כביסה אז בואי נביא את הכרית והשמיכה לספה, ואת יכולה להיות שם בלי דיבורים,

אם יש דיבורים את חוזרת לחדר.

את מכירה את הילדה שלך ויודעת אם זה בגלל אתמול או שעדיין מפחדת.

מותר לפחד יום אחרי יום..

בסופו של דבר,

אם היא תתחיל לעשות לך את זה יום אחרי יום את תציבי לזה גבול, נכון?

בואי נלך על ההכי רחוק- שבוע היא תרדם על הספה.

מה רע בזה?

ואת הרווחת שגם התיחסת בכבוד לבקשה שלה ולפחדים שלה, שזה נורא חשוב בעיני

וגם לא היית כבולה לחדר שלה שעות.

בעלי היה במילואים המון זמן, וכשהוא היה במילואים הם ישנו איתי בחדר.

כשהוא חזר, כבר לא.

ועכשיו גם כשהוא במילואים הם בחדר שלהם.

אמרתי מראש שזה רק כשאבא לא בבית

וכשכבר לא התאים שהם יישנו איתי, אמרתי שמעכשיו ישנים כל אחד בחדר שלו (אבל כן ישבתי לידם עד שנרדמו, למרות שבדרך כלל לא)

אפשר גם ללמד גמישות אני חושבת

לפעמים זה קצת מאתגר

אבל אם זה מספיק ברור לנו, זה יהיה ברור גם להם. וגם יאפשר לנו לתת להם במקרים ספציפיים מענה לצורך שלהם

וכשבעלי חזר, הילד חזר למיטה שלו. 

זה מין רגישות תחושתית בפה. 

ועוד- אצל תסמותק בד"כ יש חולשה בשרירי הפה, אולי פשוט היא מתעייפת מהר.

היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת? (אני פשוט דודה גאה לתסמותק מטריפה אז זוכרת שכך זה היה אצלה.. בגלל הלשון)

אם כן, ממש כדאי שתתייעצי איתה ותתארי לה את הבררנות כי זה לגמרי בתחום המומחיות שלה.

ועוד שאלה? היא עדיין יונקת / מקבלת  מטרנה? כי זה ממש חשוב לעליה במשקל.

איזו אמא מהממת את

שיהיה לכם גידול קל, בבריאות, בשמחה, רק נחת!!!!!

כי זה אוכל שהיא אוכלת ואוהבת, ופתאום היא לא מסכימה לאכול, או שלפעמים כן ולפעמים לא. וגם לפעמים היא לא מזכימה אפילו לנסות. אתמול ניסיתי להביא לה קלמנטינה, אפילו לא הכניסה לפה, ישר היא זרקה.

כן, היא מטופלת במעון ע"י קלינאית תקשורת, כבר שנה שניה. אני אנסה לשאול את הגננת שלה ואת הקלינאית. הרבה פעמים אני רואה בסוף יום כשאני אוספת אותה מהמעון.

לא מקבלת מטרנה. אפשר להגיד שהיא גמלה את עצמה כבר בקיץ🙂

תודה!

וגם מתפתחת בררנות כחלק מהתפתחות, הרבה ילדים יחסית אוכלים מגוון וסביב גיל שנה וחצי-שנתיים נעשים בררניים, זה חלק מפיתוח הנפרדות-אני מחליט מה נכנס לפה שלי.

וגם תעקבי לראות אם יש מרקמים שהיא כן יותר אוכלת-קשה, רוטב מסוים וכו'

על המשקל ממליצה כן להתייעץ עם הקלינאית. היא יכולה לעזור

בהצלחה יקרה

אחת בכל צד. אני זוכרת שהיה לה לא פשוט כשהן יצאו, אבל לא חושבת שברמה כזאת.

נבדוק את זה גם.

תודה!

והיא בדיוק ככה עכשיו

התחילה לירוק את הביס הראשון

ולזרוק על הרצפה מה שלא בא לה

שמתי לב שאם היא לא מנשנשת בין הארוחות אז היא פחות בררנית כי היא רעבה

אני חושבת שיש הרבה ילדים כאלה.

שבגיל הזה מתחילים להיות בררנים.

הבן שלי קצת יותר גדול, לפעמים אוכל יותר טוב ולפעמים פחות.

הוא גם לא עולה טוב במשקל (נולד פג), ואנחנו במעקב של דיאטנית.

בעיקרון הוא מקבל תוספת העשרה תזונתית, אבל גם את זה הוא לא כל כך אוכל.

הרבה פעמים הוא לא אוכל טוב בארוחת ערב, אבל בזמן האחרון הוא הולך לישון מאוחר, ואז הוא אוכל שוב ארוחת ערב שבה הוא אוכל יותר. יכול להיות שלפני זה הוא לא מספיק רעב.

את יכולה לנסות לשנות את השעות של הארוחות, לראות אם זה משפיע.

יכול לעזור גם אם כולם יושבים לאכול ביחד, ואז היא רואה שאחרים אוכלים, והיא אוכלת ביחד עם כולם.

ולפעמים דווקא להפך. אם את פנויה לשבת איתה ולהאכיל אותה, בלי שאת אוכלת בעצמך באותו זמן, אולי היא תאכל יותר.

נראה לי שזה גיל שהם יותר מפתחים רצונות והעדפות. אבל זה באמת יותר מלחיץ עם כל הרקע שהיא עולה במשקל מספיק.

בהצלחה!