אז זהו מצבי כרגע.. 2 ניתוחים לא מתוכננים כל אחד וסיבותיו כשיש לי גם לידות אגילות.
האם יש סיכוי ללידה רגילה? מבחינת הרופאה שלי- סיכויים קלושים כך שהכנתי את עצמ לניתוח אבל אולי?...
בכל מקרה (אמנם יש לי עוד זמן אבל רוצה לדעת..) מי שכן קבעה ניתוח, איך בחרתם באיזה יום או אצל מי? התייעצתם עם רב?
אשמח לשמוע מכן..
ראשית, את די חייבת לקרוא וללמוד על הנושא. בלי רצון שלך וידע - סיכוי קלוש שזה יזרום לך מעצמו...
(יש קבוצות פייסבוק וכד')
לא הייתי מתרשמת ממה שהרופאה אומרת בלי לבדוק באמת...
שנית, כדאי לדעת שברעיון הבסיסי אף אחד לא יכול להכריח אותך ללדת בניתוח
יכולים להמליץ לך, להסביר, להלחיץ ולהפחיד וכו', אבל בסופו של דבר זה כמו כל פרוצדורה רפואית ואת יכולה לסרב בתוקף
ובחלק הפרקטי -
-יש בתי חולים שזה אפשרי עם רופא פרטי (צריך לברר מי הרופאים שמקבלים שם פרטי לדבר ולהפגש איתם קודם, להעביר את כל ההיסטוריה הרפואית, לבדוק מה היו הסיבות לניתוחים וכו')
-יש בתי חולים שאפשר לקבוע מראש עם ראש המחלקה והוא יכול לתת לזה אישור עקרוני (עדיין מומלץ יהיה להצטייד בדולה תותחית או אפילו מיילדת פרטית, כי האישור העקרוני לא יעזור לך באמת לנהל את הלידה...)
(לדעתי בלניאדו זה אפשרי, לפחות ככל הידוע לי עד לפני שנתיים)
(גם בתל השומר הבנתי שיש רופא פרטי שתומך)
-בכל מקום ידרשו ממך ניטור רציף (אם אני לא טועה)
-כמובן שלא חדר טבעי וכד'
בהצלחה רבה!! 
ילדתי יותר מכמה לידות רגילות אחרי קיסריים בליווי רפואי מקצועי
במסגרת של בתי חולים בארץ ולא באיזה מדבר מבודד
אין לי שום טרוניא למי שזה לא מסתדר לה, לגיטימי ביותר
אבל אני מצפה שגם האופציה הזאת תהיה אפשרית
ולא שישר תצעקי שזה מסוכן ביותר ורק רצון ילדותי של "עשיתי את זה"
גדולה עליי...
עד עכשיו הייתי בטוחה שאני הולכת לניתוח ואין בכלל אופציה אחרת כי זה מה שהרופאה אמרה..
הלידה הרגילה שהיתה לי היתה בואקום לאחר לידה שהתארכה ממש ולא התקדמה כמה שעות בשלב הלחיצות ולבסוף יצאה עם קרע בדרגה 2 למיטב ידיעתי...
אני ככ לא יודעת מה לעשות.. בניתוח האחרון כאשר לפי הנתונים ולאחר ניתוח חירום נאמר לי שהאחריות היא שלי ומה הסיכונים הכל כך מפחידים(חשש לאבד את התינוק ח"ו או את הרחם או את שניהם) חששתי ממש לקחת סיכון....
ולבסוף הובילו אותי לניתוח..
עכשיו אובדת עצות..
ילדים שהייתי רוצה..
אז לא תכננתי על עשרה פלוס.. אבל הייתי שמחה לאפשרות לעוד שני הריונות נוספים וניתוח נראה לי סיכון כזה..
ז"א שאם הפעם אני הולכת על ניתוח, הפעמים הבאות בוודאי יהיו חייבות להיות בניתוח ומטבע הדברים גם מס' הלידות מצטמצמות.
כן, הניתוחים היו טראומתיים.. השני היה יותר בגלל הנק' הזו שהבנתי שאין יותר סיכוייםללדת רגיל וזה סוג של ניפוץ חלום.
כן, יש יתרונות בזה שאני ללא צריכה לסחוב עד שבוע 41+ ולא לסבול צירים וכו'.. אבל עדיין מלחיץ.
וגם סתם, לקבוע את יום הולדתו של התינוק.. איזו אחריות
וכמובן זו דעתי כן? את לא חייבת לקחת או להסכים.
תראי בנוגע לניפוץ חלום אני מאד מבינה אותך. באמת באמת. עברתי את זה גם.
אבל זה *לדעתי* לא סיבה להסתכן.
בנוגע למספר ילדים, נכון, באופן כללי אפשר לעשות פחות ניתוחים מלידות, אבל אם נסתכל על הנתונים הסטטיסטיים בלבד (כמובן שתמיד יש יוצא מן הכלל לשני הכיוונים, אבל זה מה שיש לנו להסתכל עליו)
5 ניתוחים נחשבים סטנדרט היום. בהתפתחות הרפואה. ואני אישית מכירה מישהי של 8. ויש עוד המון. בטח לבנות פה יש מלא דוגמאות.
עכשיו שוב, סטטיסטית, הסיכון בלידה אחרי שני קיסריים הוא שלא תוכלי ללדת יותר לעולם חס ושלום בשל קרע ברחם. וגם זה אני מכירה אישית. ואז מספר הלידות מצטמצם הרבה יותר.
אז אני אגיד לך איך אני הסתכלתי על זה- שוב, דעתי האישית בלבד
האם שווה לקחת סיכון של חס ושלום סכנת חיים ואולי שהילד השלישי יהיה האחרון, לעומת הסיכון של 5 ילדים "בלבד" לאמא בריאה. (ואולי יותר, תלוי בתנאים שלך האישיים והמלצות הרופאים אחרי כל ניתוח)
זו צורת ההסתכלות שלי. בראיה הזו, לי מאד ברור מה התשובה. למרות שהניתוחים שלי טראומתיים לי נפשית מאדדדדדד, עברתי טיפולים ארוכים בגלל זה (פסיכולוגיים) כדי שבכלל אוכל לגשת לעוד ניתוח. ועדיין, הכי חשוב לי אמא בריאה בסופו של היום, ולא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה בשום אופן.
בנוגע ללקבוע את יום הולדתו של התינוק, זה לא עובד ככה, בניתוח מוזמן הרופאים קובעים לך זה לא תוכנית כבקשתך אפילו אם זה פרטי, היום נקבע לפי נוחות הרופא והבית חולים וכו, והשעה גם, הוזמנתי ל8 בבוקר הניתוח היה באחת, הוזמנתי לשתיים והיה ניתוח ב6, כך שב"ה גם שם הקב"ה קובע בדיוק מה טוב ומתאים לתינוק ולא את. הכל בסדר.
בסופו של דבר זו החלטה שלך כמובן, אני מביאה פה את דעתי האישית בהסתמך על כמה רופאים מומחים שהתייעצתי איתם בזמנו.
בהצלחה רבה!
מס' הניתוחים לא משפיע על הגוף בהמשך מבחינת כאבים באזור הניתוח במהלך החיים או לא יודעת? ז"א ככל שעולה מס' הניתוחים (5 לדוג' כמו שכתבת..)?
אם_שמחה_הללויהבית? ולבחור מנתח זה אפשרי? אני גרה באזור השרון, ביה"ח הקרוב ביותר הוא לניאדו..
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
די מלחיץ אותי,
שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן
מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..
אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.
מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
אז יש מתוקי בם כמעט שנה וחצי
הוא פוצע אותי בשיניים בזמן ההנקה. זה לא נשיכה, פשוט נהיה פצע.
יש לי פצע ממש כואב בצד אחד שלא מאפשר להניק
ופתאום ראיתי שהתחיל משהו בצד השני גם..
ההנקה היא יותר לצורך הרגשי, לפני השינה, להוריד את העוררות ולהירגע...
רציתי נורא להמשיך, יש דרך שהוא יפסיק לפצוע אותי?
כרגע אני לא יכולה להניק כי יש בצד אחד פצע ולא רוצה ךהניק כק מצד אחד בגלל חשש מחוסר סימטריה
גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע
אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
אנחנו נשואים כמעט שנתיים ונמצאים בטיפולים. בקיצור רב, עכשיו הכיוון הוא IVF עם בררת עוברים בגלל עניין גנטי שעוד מבררים במשפחה. ובגלל שבעלי עשה תיקון יש סיכוי להריון טבעי, אז הרופאה רשמה לי מניעה גלולות זואלי.
חוץ מזה שזה הדבר האחרון שבא לי עכשיו, מפחידות אותי תופעות הלוואי. הרופאה טענה שהגלולה הזו עם הכי פחות תופעות, וכשלקחתי פרי מולונט נור סביב החתונה לא היו לי תופעות חריגות (חוץ מזה שהוא בקושי החזיק לשבוע) אז אני אמורה להיות בסדר.
עדיין מפחיד אותי דימומים לא סדירים, חוסר חשק, מצב רוח דכאוני, ובעיקר לבלגן את המערכת שגם ככה לא קלטה עד עכשיו הריון למרות שלכאורה הכל תקין.
גם יש עניין חיבור החפיסות. אנחנו רוצים לצאת לחופשה סביב החודש הבא בזמן שאני אמורה לקבל. הרופאה אמרה שאני יכולה לדלג על הכדורים הצהובים ולקחת לבנים מחפיסה חדשה, ואז כשמסתייימת החופשה לחזור לצהובים ולקבל מחזור. בעיקרון היא לא ממליצה לחבר חפיסות על הפעם הראשונה, אבל זה אפשרי אם אני רוצה.
ממש אשמח לטיפים ועצות איך להתנהל עם זה.
כמה מהר חוזרים לפוריות? מה תופעות הלוואי? איך מחברים חפיסות והאם זה לא גורם לאיזה נזק? הרופאה אמרה שאם אני אקבע תור מחר בבוקר למעבדות IVF כנראה שתור הפנוי יהיה באוקטובר. וזה רק פתיחת תיק ולא התחלת הטיפולים. זה המון זמן!
גלולות הורמונליות
תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות
זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים
אבל זה לא מחייב בכלל
