חצי שנישלום יקרות. קופצת כדי לספר על התהליך שאני עוברת.
פגשתי הבוקר מכרה בסופר, ועמדנו ליד הלחם לדבר קצת, והיא שאלה מה נשמע, התעניינה והקשיבה, ויצא שסיפרתי לה (ממש בקיצור נמרץ) את קורותיי וקורות בעלי והמשפחה מסוף ההריון (כשגילינו על המום בלב של בעלי) ועד היום (סופסוףףףף הגדולה החלימה מוירוס בטן מטורך של 10 ימים, בדרך עוד 2 ילדים + בעל חלו, והקטן היה חולה תוך כדי 3 ימים עם חום בשמים) --
וכששמעתי את המילים פתאום באה אלי חמלה (לא קורבנות!)
עלי ועל הדרך
על בעלי ועל הטירוף שלו והעסק המוצלח שלו שהולך וממריא
על הזוגיות שלנו וכ-ל מה שהיא היתה צריכה להחזיק
על הילדים וכל מה שהם ספגו
והיא היתה מופתעת (תדמיינו אימוג'י עם לסת שמוטה ופה פעוררר) ושאלה: אבל, מה ***שלומך?**** איך את מסתדרת?
ואני: הכל טוב, בה אנחנו אחרי, פתאום אני רואה כמה הרבה עברנו, לא מאמינה שהגענו לכאן
בשיחות ובעיקר מתוך שינוי פנימי אמיתי שלי הגענו לשיווי משקל אחר בבית.
גם עם הרבה עזרה חיצונית (הם הרי לא יהיו ככ קטנים לנצח, ובשביל מה יש חסכונות.....)
עם הרבה יותר נוכחות שלו
ויותר חשוב מזה: אני הולכת ומוצאת שיווי משקל אחר בתוכי.
אני חשובה.
אני לא מסוגלת - ואני גם לא רוצה - לרוץ. ובקושי לנשום. "לשרוד".
הקצב שלי איטי יותר.
אני עדיין עושה המון, שלא תחשבו שאני רק רגל על רגל על הספה.
אבל אני מקשיבה לעצמי.
ואני דואגת לעצמי.
אני אוכלת. אני ישנה. הצטרפתי לסדנה (משהו לנפש). אני הולכת למישהי שעושה מסאג' (אבל זה בעצם טיפול לנשמה. מישהי מדהימה בעוצמה שלה). ועוד המוןןן דברים אחרים שאני עושה בשבילי.
הבית הפך לשלו יותר ביחד איתי.
כמעט כל יום יש פה חברים (אני תמיד מעדיפה להיות הבית המארח ולא לשלוח את הילדים לאחרים).
מרגישה שלאט לאט אני מתרחבת ונפתחת.
כבר לא מכווצת כל כך.
פחות משימתית.
אתן מכירות את זה שאתן ככ ממהרות לסיים משהו שאתן לא הולכות להתפנות?
שניה, אני רק ארים את הצעצועים שאף אחד לא יפול, ואם כבר עברתי ליד האמבטיה אני כבר אפעיל מכונה, אוי, הנה לכלוכים, אני ארים ואשים שניה בפח, ועכשיו כשהגעתי למטבח, כדאי להפשיר את הבשר, אוי, יש עוד כלים לשטוף, הקטן בוכה, אני רק שניה אחליף ואניק, אהה, הם רבים, אני אפריד רגע ואז....
מכירות את זה?
אז עכשיו אני מתפנה תחילה 
אני יודעת שזה נשמע טפשי אבל זה הרבה יותר עמוק מלעשות פיפי. לפחות בשבילי.
ממש שמחה שחזרת אלינו עם כוחות חדשים ורעננים,
שהגל האפור/שחור, מאחורייך.
שולחת לך עוד המון כוחות וחיבוקים
במרכז בריאות האישה בשערי צדק
ד"ר נג'את אבו זניד.. מהממת רגישה מבינה עניין (גם הלכתית למרבה הפלא) אני הייתי מרוצה..
הריוניסטיתב"ה
אז הייתה לי בתחילת ההריון דודא מצחיקה לסלט
לפני חודשיים בערך היא עברה,
ומאז לא הכנסתי לפי ירק אחד!
רק זבל!
לא מסוגלת לאכול לחם עם חביתה,
אז ארוחת בוקר או מדלגת או פרי אם אני בעבודה,
או מלוואח - לא לסקול אותי בבקשה.
כל היום מנשנשת דברים משמינים בטירוף!
צ'יפסים, חמצוצים, שוקולד.
אני כותבת את זה ובא לי להקיא.
הארוחות צהריים שלנו מבוססות פחמימות אז גם כאן אין נחמה גדולה.
ובערב שוב נשנושים.
אני מרגישה כאילו "התמכרתי" במידה מסוימת לכל הJUNK FOOD הזה
ואני לא מסוגלת לחזור לאוכל רגיל, קל וחומר אוכל בריא ומזין.
בא לי להפסיק ואני לא מצליחהה
ואני מרגישה שההריון מעצים את כל הצורך במתוק ומלוח
אבל איך עוצרים את הגלגל שלג הזה?
אני אגמור את ההריון במשקל גבוה, אחרי הלידה אמשיך לאכול - ומה יהיה עם המשקל שלי? והבריאות? וחוסר השליטה העצמית?
מפחדת שהילדות ילמדו הרגלי אכילה ממני 
תכל'ס אין לי פתרון, רק שכן חושבת שבשלב כזה את יכולה להרשות לעצמך איזה שליטה מסוימת.
אבל זה משהו שאמור לבוא עמוק מבפנים.
אפילו אם לא תורידי נשנושים נגיד, אבל כן תדאגי לארוחות עם חלבון וירקות...
זה אופציה?
אז ירדתי לשכנה שלי שמתמודדת עם נכות ודפקתי וביקשתי מהעובדת הזרה שלה לקשור לי את המטפחת. אחר כך ירדתי לחניה ושם פגשתי שכנה קשישה וצולעת שצעקה לעזרה עם סחיבת הכביסה שהיא תולה בחניה. ועזרתי לה עם ידי האחת.. וזה ריגש אותי איך כל אחד עוזר לשני להתמודד הלוואי שאני גם אלמד ממך ואעזור יותר.
איזה מתוק סבא שלך נשמע
לספר לה' את כל מה שמפחיד ומציק ולבקש את רחמיו.
כמו בכל דבר בחיים, אם קרה לך משהו קשה/לא צפוי/מאכזב רק טבעי שתפחדי שיקרה לך שוב...
אפילו אם תרדי לשכנה לבקש כוס חלב והיא תתחיל לצעוק עליך, בפעם הבאה שתרדי תחששי שיקרה לך שוב...
כך שאת בהחלט נורמטיבית לחלוטין.
בקשר לדבר בעצמו,
מבחינה טבעית אין שום סטטיסטיקה שמצביעה שאם למשהו היה הריון כושל מסוים ההריון הבא יהיה בעייתי, במילים אחרות, האחוזים שההריון הזה יהיה בעזרת ה' תקין ושלם שווים לכל אחת אחרת !!!
מבחינה אמונית זה אפילו יותר חזק, אין לה' שום מניעה מלתת לך תינוק, הסיבה שלפני מספר חודשים קרתה לך הפלה היא לא בגלל איזה שהוא פשלה/ חוסר יכולת של ה' חס וחלילה להצליח בהריון.
אלא שפשוט אז הקב"ה החליט שזה הדבר שמגיע וטוב לך!!! ולכן זה קרה.
הפירוש הוא שהקב"ה יש בכוחו לקיים את ההריון הזה ללא שום בעיה! ואין שום מניעה מלפניו לעשות את זה.
ודווקא כמה שתבטחי בו ותאמיני שהכל בידיו ולא ביד הטבע בשכר זה יתן לך ה' הריון בריא ושלם.
להרגיש את כל זה, זה ממש לא קל!!! וחיבוק על השבוע הקשה שאת עוברת. בעזרת ה', את תעברי את זה ותמשיכי הלאה ברוגע ובשלווה וזה בעצמו מטרה בפני עצמה
הרבה הרבה בהצלחה!!!
אני נשואה שנה וחצי ובה יש לי תינוקת חמודה, היינו יחד 3 גיסות בהריון...
אצלנו הרוב מספר כבר בהריון מה מין העובר, ומהרגע שאמרתי שיש לי בת התחלתי לקבל תנחומים, "אל תדאגי יהיה גם בן.." , "אין כמו בנות.. וכו"
ממש ביאס אותי, אני מבחינתי הייתי שמחה עצם ההריון מה אכפת לי המין וזה לא שיש לי משהו בכלל בבית....
גיסות שלי ילדו בנים וכל פעם שאני נתקלת בחמותי היא טורחת להגיד לי בקרוב אצלכם.
זה פשוט מפוצץ אותי!
אני מוצאת את עצמי בוכה ועל מה?!
על זה שיש לי בת ולא בן?
יש אנשים שאין להם כלום!!!
אני מתוסכלת מעצמי ובעיקר אני סובלת ולא בא לי ללכת לברית ולהיפגש בעיניים "מרחמות" על זה שילדתי בת.
האם גם לכם קרה?
שלום כולן,
אני אמנם עוד בשליש ראשון אבל רוצה להגיע מוכנה ולא לחכות עם זה לרגע האחרון..
בשתי הלידות שהיו לי היה לי דימום ממש רציני אחרי שהתינוק יצא.
בלידה הראשונה ילדתי עם ואקום והיו לי חתכים אז ייחסתי את זה לזה ולא חשבתי שחריג, אבל הצוות היה על גלגלים והביאו איזה שלוש מנקות לנקות את כמויות הדם שיצאו ממני.
אחרי הלידה ההמוגלובין שלי היה 7 ולקח זמן עד ששחררו אותי. הבנתי שהדימום היה חריג.
הלידה השניה היתה מהממת, טבעית, בלי חתכים. הייתי בהיי של לידה מושלמת,
ואז---- התחיל הדימום! איבדתי מלא מלא דם, הצוות נכנס להיסטריה, התחילו להזריק לי מלא פיטוצין, ללחוץ לי על הבטן בטירוף
וזה היה כואב וחוויה לא נעימה לנחות לכזה דבר אחרי ההיי. שמו לי קטטר ליומיים והרגשתי סיעודית.
אחרי הלידה הזו החלטתי שלפני הלידה הבאה אלך למומחה כדי לברר מה זה הדימום הזה ואיך אפשר למנוע אותו להבא.
אבל אין לי מושג למי הולכים..
גניקולוג טוב או שיש תחום ספציפי?
מישהי חוותה ויש לה ניסיון או המלצות?
אשמח לכל מידע!
תודה רבה!!
נשמע מפחיד..
לא בדקתי כלום עדיין.
הרופא שלי בהריון הקודם הגיב לזה אחרי הלידה ב"העיקר שעכשיו ההמוגלובין שלך תקין" 
טוווליימוריהאחרונה1. כביסה לתינוקות-מה אפשר לכבס עם מה? על כמה מעלות וסיבובים? יש רגליות, חזיות, אוברולים, חיטולי טטרה, חיטולי פלנל.
הם כל שניה מלכלכים ופולטים ודבר חדש, כשמחליפים לטיטול חדש הם משתינים ומלכלכים את החזיה והמכנס והכביסות לא מסתימות.
יש לי סימון צמר על המכונה וסימון ענן.
2. איך יוצרים מצב שמספיקים להאכיל בזמן?
נניח שקבענו שעת האכלה ל9 וחצי.
אני קמה ב9 ועשרה, אבל יש ככ הרבה מה לעשות, להוציא בקבוק מהמקרר שיפשיר, לחמם בקבוקים במחמם, לפעמים זה חם מדי וצריך לחכות לפעמים זה קר וצריך להתעכב על חימום.
אני מחליפה להם רבע שעה לפני האוכל אבל זה מלא זמן, הם בוכים, ואז מתלכלכים, וזה לוקח פול זמן להוציא להם את הידיים כמעט כל בגד צריך להחליף וצריך מהר ולי לוקח פול זמן כל שכבה והם קטנים אז הידיים שלהם בפנים.
ואז מתעכבים בהחתלה ויש שניים ואז אחד מחכה לשני ואז הם כבר רעבים ובוכים...
3. סטריליזטור, איך ועם מה שוטפים אותו?
אני שמה כוס מים מהברז מים בתוכו טיפה פחות מכוס,
מה שמים בתוכו? בקבוקים? פטמות? גם המסילה של הפטמות?
שמים הפוך ומחמממים 4 דקות. נותנים לזה להתאדות על המתקן כלים ואז מרתיחים מים בקומקום חשמלי ושמים 60 מים וכף סימילאק גולד. מערבבים, ואז שמים במקרר כשהם מתקררים ואז מכינים 10 לכל היום (5 לכל אחד?)
האם זה נכון?
4. מתי שמים משחה בהחתלה? אחרי קקי בלבד או גם פיפי?
5. לתלות כביסה אפשר גם בחוץ וגם בבית נכון?
אם מישהי מכירה מוקד לאחות טיפת חלב שמגיעה הביתה להסביר לא בתשלום אשמח. תודה רבה
כבר תקופה שהכביסות שלי יוצאות עם כתמים.
השבוע נגמר האוקסיג'ן בסופר ליד הבית,
לקחתי תכשיר של סנו- מן מברשת עם חומר- הברש כבס או משהו בסגנון.
והכביסה יצאה נוצצת! הייתי בשוקקקקק
אז ממש ממליצה
והלוואי שהיו משלמים לי על זה 
היא לא תהיה ותרגיש כמו שתן את תרגישי כמו פקק ממש תשמעי פאקקקקקקקקקקק
ותרגישי שיוצאים ממך כמויות של מים עם דימום קצת אפילו..
זה לא נשמע כמו ירידת מים
בהצלחה ולידה קלה
אבל בשתי הלידות שלי זה הרגיש ככה
בלי להתבלבל כל הגוף שלי התרטב השמלה הרגליים הרצפה פשוט הכל
הפדים בכלל לא עזרו לי
אבל אולי באמת יש כאלו שזה לאט יותר
היה סיוט
התקבלתי אצל אחות שעשתה לי בהתחלה פרצוף על זה שתיארתי ירידת מים בטפטופים ולא בשטף ועל החוסר ביטחון שלי , בסוף היא הייתה נחמדה אבל קבלת פנים שמורידה את המצב רוח הירוד גם ככה מלחץ.
התחלתי מוניטור של חצי שעה עם מדדים שהצריכו אותי להתחבר פעם נוספת אחרי אולטרסאונד
הגוף שלי היה כל כך לחוץ במהלך כל הבדיקה שאני מרגישה כל כך מותשת
חזרה למזכירה שתעביר אותי לטכנאית , רבע שעה מחכה כשהיא עסוקה בבעיות עם זוג שלא מצליח להזמין תור
העבירה אותי לחדר, מחכה בחוץ רבע שעה , משהי יוצאת.
מחכה עוד רבע שעה וכלום.
חוזרת למזכירה
מעבירה לחדר אחר
מחכה שיקראו לי,
דופקת על הדלת , כלום
מחכה עוד כמה דקות ופשוט נכנסת..
הטכנאית דווקא נחמדה אמרה שהמספר שלי לא מופיע במערכת אבל היא תקבל אותי.
ב"ה תקין.
האחות באה לחפש אותי בחדרים, היא לא הבינה למה אני מתעכבת כל כך הרבה זמן.
חזרה למוניטור
מדדים עדיין לא הכי מסודרים,
מגיעה אחות אחרת
היא לא מסבירה לי
אבל לטענתה זה מספיק טוב כדי לשחרר אותי.
בדיקת רופא.
שחרור.
כל התענוג הזה 3.5 שעות מתישות ביותר .
עברתי על ההודעות בכרטיס אישי שלי בשביל הספרון- להתחבר לאיך שהרגשתי במסע הזה מגרושה לאמא
זה הודעות בפורום שכתבתי בהריון.
ואני לא מוצאת את ההודעות שרשמתי על האקו לב...
וחיפשתי המון.
בקיצור להכניס את אלה או לצנזר ?
לא רוצה להכניס התקן.
אמורה למנוע הריון בשנה הקרובה
אבל אין ברירה, בגלל המצב הנפשי שהייתי בו עד לא מזמן והתרופות שאני לוקחת.
ועוד רגע אני בת 30.
מותר לי לבכות.
המגזרת השנתית, מחכה הפעם למסגרת
חיבוקיםאורוש3יש כאלה שאמרו לי שהעיסוק בשירותים וכו׳ מביך קצת.
ולקראת הלידה בכלל... הופך אצלי ממש לתפילה (בכל ההריון זה יותר הודיה כזה).גלויהתודה על החיבוק
ובזכותך התחלתי להתכוון יותר ב'אשר יצר'. תודה!!
איזה יופי, שימחת!
כל האמונות, תרופות סבתא, ואפשר גם עצות רפואיות איך מקרבים את הלידה
מוכר לי מבת משפחה קרובה לי מאד.
היא בהחלט מתלוננת.
הבנתי שטיפול שנקרא טווינא, טוב לזה.
רפואה שלמה
