פורום הריון ולידה (עמוד 2428)

מבחינה רפואית?
נשמע שבדרך כלל הוא עושה את כל הדברים הנכונים כדי שזה לא יקרה. אם בעבר התפספס מידי פעם ועכשיו יש טריגר חדש והוא לא מצליח להתאפק ייתכן ומדובר בסיבה רפואית/נפשית אחרת שיש לבדוק אותה.

לשלוח ילד לא נקי לבי"ס זה גם לא בריא וגם עלול לפגוע בו. החברים שלו בטח ישימו לב לכתם ולריח ויצחקו עליו. זה בטח לא יתרום לו הרבה.

על אותו רעיון את יכולה להסביר לו שזה לא נעים וקשה לנקות כל יום אחריו. הוא ילד גדול והוא יכול להבין את הנושא.
להציג לו את המציאות: אין לך כרגע מכנסיים נקיות בארון. מה אתה מציע לעשות?
הוא יצר בעיה ועכשיו צריך למצוא לזה פתרון. הכי לגיטימי בעולם.
בקביל אפשר להודיע לו שאחרי שהוא חוזר מהבי"ס מחכה לו סדין מלוכלכת על המיטה שהוא צריך לכבס, לתלות ואחר כך לפרוס סדין נקי על המיטה.

בהצלחה

בררנו את העניין מבחינה רפואית וגם לא נראה שיש משהו רגשי שהיווה טריגר לאחרונה.
אגב ברור לי שהדרך להתייחס לזה היא רגשית וחא דוקא פיזיולוגית.
כמובן שלא הייתי שולחת אותו רטוב לכיתה אבל המשפט שאמרתי לו גרם לו לחפש פיתרון ולגשת לבעלי לבקש עזרה כי בעצם הוא הבין שהמכנסיים לא צומחות לבד בארון.

אחרי שכולנו התארגנו וקמנו והוא אכל גם משהו הוא ביקש מכנס נקי מהכביסה אז אמרתי לו שניההאנינרוצה לדבר איתך.
לקחתי אותו לצד ואמרתי לו שמעכשיו הוא אחראי להוריד את המצעים הרטובים ולשים אותם ליד המכונת כביסה.
ולשים לעצמו סדינים נקיים.
)הוא ילד מתוק אבל קפיצי בטירוף יש לו הפרעות קשב ויש לו נטיה לליצנות ולכן מאןד קשה לדבר איתו ברוגע שיחההשל מבוגרים)התגובה הראשונית שלו היתה לצחוק על העניין ולהגיד שיש לו עבדים שיעשו בשבילו התכוון לאחים שלו ובעיקר לאחותו.אז אמרתי לו שהוא יכול לבקש עזרה אבל בצורההמכובדת ויפה אחרת לו יעזרו לו ולאחותו אמרתי בשקט בלי שישמע שלא תעזור רק אם מבקש יפה( כי היא רחמנית כזו ותמיד עוזרת לו עוד לפני שמבקש)
עכשיו גם עם המכנסיים ישר אחותו רצתה לחפש לו אבל אמרתי לו לא אתה יכול לבד הוא קצת התבכיין שלא יודע למצוא את המידה הנכונה( רק לו יש מכנסיים כאלו זה נטו עצלות)
בקיצור יש על מה לעבוד ומצחיק שאני מגלה כמה הוא רגיל שעוזרים לו ועושים לו..

והנטייה להגיב בצחוק, לפעמים מסתירה מבוכה גדולה וחוסר בטחון.
יש לי אחד כזה בבית.
פעם הייתי כועסת כח הרגשתי שהוא צוחק לי בפנים.
היום אני מבינה כמה היסטריה שהוא מרגיש מבפנים הצחוק הזה בא להסתיר.
אז למדתי להמשיך לדבר אליו עניינית ובצורה מכבדת למרות שהוא לכאורה נראה כאילו הוא צוחק לי בפנים.
לגבי עניין ההרחבה, אין לי עצות, חיבוק על ההתמודדות. זה לא פשוט בכלל.
מניחה בזהירות שאם את רואה קשר לזה שזה קורה כשנהיה קר אז זה כנראה לא לגמרי בשליטתו, אלא באמת יותר עניין פזיולוגי. טוב שאת מעבירה אליו את האחריות, זה בוודאי יעזור לו להרתם ולמצוא בעצמו פתרונות איך מתמודדים יותר טוב על אף שהקור מקשה עליו. אבל הכל מתוך כבוד אליו והבנה שזה בטוח מכניס גם אותו למצוקה

בדיוק מה שעשיתי המשכתי לדבר עניינית אני לגמרי מסכימה שזה מכסה על מבוכה..
ולגבי הקור אני ידליק לו חימום ואראה אם משפיע כמובן בנוסף לאחריות האישית שלו.

גם אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי בסחרור כזה.
ועוד יש לי רק בן אחד, לך יש כמה...
תנסי למצוא לך משפטים מראש שיעזרו לך להגיב נכון.
אצלי נגיד זה:
*יש לך אבא
*יש לך סבתא (פעם הוא באמת התקשר אליה בשביל משהו בסגנון)
*אתה חכם תחשוב על פתרון
*אני לא פה, זה רק נראה לך...
*לפעמים אני עונה בג'יבריש...
*יש לנו שיר כזה של "תפנקו אותי, תעשו בשבילי, כולם עבדים שלי.." אז אני פשוט שרה וממשיכה בענייני.

וגם הרבה פעמים טועה בתגובות. אנחנו בני אדם והילדים יודעים בדיוק מתי ואיך ללחוץ כדי לנסות אותנו.

עם נבת הגדולה אומרת לה להתקשר לסבתא לבקש ממנה רעיונות וזה בדרך כלל עוזר.
הוא מקסים באמת רק צריך למצוא את הנקודה שתירתום אותו לעשות את הצעד.

יכול להיות שיש קר בין הדברים? לא זוכרת בוודאות, אבל זה מצלצל לי מאוד מאוד מוכר.. יבואו החכמות והמנוסות ויגידו, זכור לי מבירורים שעשינו עם אחד הילדים בעניין הזה..
חוצמזה, שפעם פסיכולוג ילדים שאני מאוד תופסת ממנו אמר לנו שאצל בנים זה יכול לקרות עד סביבות גיל 9 וזה נורמלי..
ועוד משהו, יכול להיות שזה רגשי.. מספיק קצת לחץ מהחברה/ לימודים וכו, משהו שאנחנו לא נגדיר לחץ וילדים כן.. אולי שווה לוודא על מריבות עם חברים/ילד שהעליב/לא עמד בקצב של הכיתה בחוברת..

זה פיזי.
תחפשי את הסרטון של ד"ר קושניר על הרטבת לילה.

שזה לא בשליטת הילד.
זה קשור להתבגרות השיכלית והפיזית וזה יגיע. ועד אז, יכול להיות כמה שנים, של תסכול שלך וגם שלו.
אם זה נראה לך חמור יותר כשקר, אז תשימי לו 2 מכנסיים בלילה. אני למדתי לזהות את הלילות המועדים לפורענות, כשהלך לישון מאוחר, אי היה מאוד עייף. ואז הכנתי את עצמי מראש שמחר יש כביסות של שמיכה וסדינים.

הוא הפסיק כמעט לחלוטין.ועכשיו כאילו בא לו שהוע וחצי שבועיים מרוכזים שרק מפספס ואני חושבת שזה מהקור.למרות שהבית לא קר אבל גם אין חימום עדין.אולי אנסה לשים רק לו בחדר חימום קצת.

אני ממש מציעה לך לחמם את החדר.
יש לי ילדה שבקיץ הייתי מלבישה לה פיג'מה של חורף וזה עזר לה. לא לחלוטין, אבל עזר.
את כותבת שזה בקשר ישיר למזג אוויר, אז כדאי קודם כל לנסות את החימום.
שנית, מניסיון של הרבה שנות פישפוש...
זה לא נעים לילד לקום רטוב. בטח שלא בגיל הזה.
וזה הכי לא נעים לו אם ההורים שלו מגיבים בכעס או בתסכול או בכל צורה שלילית אחרת.
ולכן כדאי להיות עניינים לגמרי, בלי לערב רגש בסיפור.
כן כדאי לתת לו לטפל במצעים לבד. הוא מספיק גדול כדי להוריד מצעים ופיגמה ולשים במכונת הכביסה.
הוא לא מספיק גדול כדי למצוא בגדים שלא בארון שלו...ולכן, עם כל התסכול, כדאי לנשום עמוק, לזכור שזה יעבור, ופשוט לקום ולתת לו בגד נקי, ולקלח אותו אם צריך.

וכמובן, לקחת אותו לשירותים בלילה זה בהחלט יכול לעזור. לדעתי כדאי בטווח של השעה וחצי- שעתיים אחרי שנרדם.
בהצלחה!!

מסכימה עם כל מילה, כשלילד קר הם יותר מפספסים

פעם בהחלט הייתי כועסת היום ברוך ה זה בנחת.
אומנם המשפט שמלמלתי לו מתוך שינה לגבי הבגדים באמת לא היה במקום אבל מה שכן זה הוליד את המהלך הנכון מבחינתי של לקיחת אחריות על העניין.
אז מקווה שפעם הבאה אצליח לו לומר לו ככה על הבגדים..
והאמת אני ממש משתדלת גם אם לא הספקתי לקפל כביסההשלו יהיה מספיק מכנסיים בארון.
תודה על העיצות

אל תגידי לו משפט כזה.
הוא בא אלייך כילד לאמא עם מצוקה.
זה לא בשליטתו. הוא כנראה מתבייש בזה (זה גיל שמתחילים להיות מאוד מודעים)
אם קשה לך עם הכביסות תבקשי מבעלך שיעזור, אבל אל תפילי קושי רגשי על הילד.
לגבי המכנסיים זה בסדר גמור שאבא מצא פתרון.
להבא אם אין לך כוח לשבור את הראש תפני אליו.. (אם הוא לא בבית שיתקשרו אליו..)

גם אצלי זה כל בוקר זה להפעיל מכונה של פספוסים, אחרי העבודה מייבש וכל הסרט.
מתרגלים זה כבר חלק מהשגרה.
אם צריך לקנות הרבה פיג'מות מצעים ומכנסיים.
אני קניתי עכשיו גם עוד שני פוכים.
אין ברירה אם אני רוצה לשחרר בקטע הנפשי אז שווה להשקיע עוד קצת כסף.
אפשר גם ללמד אותו להכין בגדים מהערב.
את הבן שלי הגדול יותר העברתי אליו את האחריות להגיד לי מתי מתחיל להיות לו חסר בגדים.
אמרתי לו שבכל רגע נתון צריך להיות 3 תחתונים ו3 גרביים במגירה.
ברגע שהוא מגיע לזה מייד להודיע לי,
לא לחכות להגיד לי בבוקר שחסר לו..
וזה עובד. הוא בא ומזכיר לי ואז אני מפעילה מכונה של מה שחסר (בד"כ זה באמת בכביסה הנקייה הלא מקופלת)
תלמדי אותו לחפש שם.
גם להכניס בגדים ומצעים למכונה הוא יכול ללמוד.
לא כעונש חלילה. חלק מהסדר יום.

יש רק מספר מסויים של מכנסיים ותחתונים..
הוא לגמרי ילד שאחריות עושה לו טוב.
אולי אני גם אעשה לו שוב מבצע זה תמריץ טוב

בשלב הפספוסים אני מחממת את החדר יותר עם ראדיאטור ונותנת שמיכות קטיפה עבות כאלו שאפשר לכבס. הרבה יותר קל לי מאשר לצפות לאוורר וכו...

הערבהפעלתי חימום בוא נראה אם יועיל..
גרם באזור לא כזה קר אבל בכל זאת שיהיה.

אני מבינה שזה מאד מעצבן אבל למה לדעתך כעס ואיום בהשפלה יסייע? אין לי ניסיון ואני לא יודעת מה כן עוזר אבל קשה לי להאמין שזה עניין של החלטה, אני בטוחה שגם לו זה ממש לא נעים.

גם בגלל שזה לא ממש תלוי בו ואפילו עלול להעצים את הבעיה כי לחץ שלו להפסיק כנראה יעשה הפוך,
וגם בגלל שבפועל את לא באמת תשלחי אותו ככה

גם לי יצא לומר לילד שלא התלבש שמצידי יצא עם תחתונים ויתלבש בבניין, אבל זאת היתה טעות

ובעיקר כתף חמה.
🤗🤗🤗

אני הייתי מפספסת עד גיל די גדול (5-6) כזה ובאיזשהו שלב זה די הפסיק מעצמו (אחרי בירורים רפואיים, מבצעים, וכו בסוף לא היה צריך כלום..)
היה לי מאד קשה כילדה להרגיש שאני מאכזבת את ההורים שלי אבל זה לא עזר לי להפסיק. הייתי קמה באמצע הלילה מסריחה, בוכה, מחליפה בגדים ומצטנפת בקצה השני של המיטה כדי לא להעיר את אמא שלי באמצע הלילה שתחליף לי מצעים. זו תחושה לא נעימה בכלל וכשמתלווה לזה התחושה שאני מאכזבת זה עוד יותר לא נעים. אז עם כל הםתרונות המעשיים שנתנו פה, אני מציעה בצד הרגשי של העניין לא לכעוס. לראות את זה כבעיה משותפת ולחשוב איך לפתור אותה אבל לא לכעוס או להתאכזב ממנו.
בד"כ הבעיה הזאת לא נסחבת לנצח. גם שני אחים שלי היו מפספסים, שניהם עד כיתה ב או ג כזה ובסוף זה נפסק. אז לקחת נשימה עמוקה ולהיות סבלנית
(אגב, עד היום אני קמה ברוב הלילות לשירותים באמצע הלילה ככה שממש יכול להיות שבלי קשר לכמה שתיתי, יש לי צורך פיזיולוגי להתרוקן גם באמצע הלילה).

וחיבוק! נשמע לא פשוט החוויה....

אצלי גם בת 8 חז3ה לפספס בחורף
אני משתדלת לחמם להן את החדר טוב עם רדיאטור שעתיים לפני השינה
ומשאירה דלוק עד 12
בימים שלא ממש קר היא לא מפספסת
אני ממש מבינה אותך, זה מתסכל כביסות ועצבים

אבל כדאי להבדק ליתר ביטחון.

איזו מתוקיתתת😍😍😍

איזה כיף!

התייעצתי על זה עם פיזיוטרפיסטית שנתנה לי כמה תרגילים לעשות איתה. היא אמרה לי שזה לא נורא שהיא עדיין לא מתהפכת לגב, אבל שלך גדול יותר, אז לא יודעת אם זה עדיין לא מלחיץ.
היא אמרה שלפעמים זה קורה כשהילד יציב מדי ומפחד ליפול.

ולגבי 3- יש תינוקות שאוהבים דווקא לא טחון, ניסיתם לתת לו חתיכות גדולות שינסה לכרסם אותן? בהשגחה כמובן
או לרסק עם מזלג... יש שאוהבים יותר ככה..

אבל מלח מתמוסס גם במים קרים וגם במים חמים. מים חמים יזרזו את תהליך ההתמוססות.

2. לא הייתי נלחצת🤷
את מרגישה שמשהו לא תקין?
נשמע שהוא מתפתח ממש ממש יפה! הגיוני שפשוט יותר נוח לו על הבטן אז הוא לא רוצה להתהפך מהבטן לגב. הבת שלי התהפכה אולי פעמיים מהבטן לגב...

3. תנסו אולי טחינה?

אני חושבת שזה בלי מרשם, ובכל מקרה זה לא יקר ולא כדאי לקחת סיכון.

2. לא בעייתי, אבל אפשר לתרגל איתו את התנועה. אם נמאס לו להיות על הגב, לא להפוך אותו, אלא לעזור לו להתגלגל בצורה הנכונה.

3. יש ילדים שלא אוהבים טחון
ניסיתם חתיכות קטנות של אוכל רך? למשל קישוא מבושל, בטטה, בננה...

שנה שעברה הרופא ילדים שלנו שאני מאד מעריכה את דעתו המקצועית אמר לי 

שאפשר להכין בבית וזה בדיוק אותו דבר

מה הם שמים שם? מים ומלח, זהוווו.

סתם לא זכרתי אם צריך שהמים יהיו חמים אבל @אין לי הסבר יישבה את דעתי שזה לא משנה...

 

לגבי 3 תודה ממש, אני אנסה לתת לו חתיכות רכות ולא טחון

 

ו2, טוב נו הרגעתן אותי שאני יכולה להמשיך להיות רגועה

 

 

תודה לכולן

שבת שלום

ולתינוקות קטנים זה כן קריטי.

ואצל תינוקות קטנים יש פחות רזרבות לטעויות.
וגם סטריליות.

ועכשיו קראתי בגוגל שמלח שולחן זה לא מלח שתואם לסוג המלח בגוף.

רק הריכוז (המלח לא נספג לגוף, הוא שם כדי להוציא עודפי ליחה באוסמוזה)
בתמיסות היעודיות שמוכרים יש נתרן כלורי = מלח שולחן (יותר נכון מלח גס, כי למלח שולחן מוסיפים קצת מלחי אלומיניום למניעת התגיישות).

ופחות מידי זה לא יעיל.

אם יש לך משקל מטבח דיגיטלי

אם תבדקי לי מה הריכוז שצריך, אגיד לך איך להכין.

שלי בת 7 חודשים אז אני ממש בענינים.
לגבי מי מלח אין לי תשובה.. אני עשיתי בהוראת הרופא אינהלציה רצינית עם חומרים שקונים.
לגבי ההתהפכות, אני לא מומחית. אבל לדעתי ההתהפכות מהבטן לגב דורשת פחות מאמץ מההתהפכות מהגב לבטן שדורשת התגייסות של השרירים בבטן ובגב. אצל הבת שלי לפחות ההתהפכות הזאת התחילה בצורה לא רצונית כבר בגיל חודשיים. היא התרוממה על הבטן עד שהיא אבדה שליטה ומצאה את עצמה הפוכה על הגב. לא משהו מודע.
לגבי המוצקים, שלי גם ככה. לא אוהבת את המרקם של רב מה שאני מציעה לה למרות שהיא מראה ענין באוכל.
אין לי מה להציע חוץ מלהמשיך לנסות כלפעם טעם אחר/מרקם אחר. בסוף למשהו הוא יתרגל ויאהב.
אני כל פעם מנסה לתת לה על הלשון חתיכות קטנות מקציצות או ירקות, או כפיות ממרק טחון / צלול, או שנותנת לה להחזיק ירק או פריכית ולמצוץ. אני רואה התקדמות לאט לאט . אתמול והיום היא גמרה חצי גרבר במצטבר שזה ממש חידוש!

לגבי האוכל,

לא מפחיד לתת פירכית/ חתיכות גדולות

לא יודעת, אני מפחדת שהוא יחנק..

זה נמס בפה, קטן, ודגנים מלאים(יש בזה אבל סוכר..)
נותנת גם ביסקוויט כי זה נמס...

אצלי היא ממש אוהבת קציצות עוף, אני מפוררת לה כזה...
פירה גם ממש אוהבת.

ובת כמה הבת שלך?

אבל נותנת לה ציריוס מאז ששה חודשים
זה מן דגני בוקר כאלו ממש טעימים...






תשימי לב שהצ'יריוס האדום עם הדבש.
אני קונה רק את הלבן...

רק בסוג אחד

פריכית זה גם נמס כזה בפה
אפשר גם תפוא מבושל, בטטה וכו'

ולא קטנות מדי שיכולה לבלוע. ככה היא רק מוצצת ומרככת את זה קצת כל פעם. וכמובן שזה עדין בהשגחה.

תינוק בן חצי שנה
עד שבוע שעבר אכל הכלללל בהתלהבות
כבר שבוע שלא מסכים כמעט לפתוח את הפה
אה, חוץ מגרבר, אחריו הוא רודף
שמח וחיוני, אין שינוי בהתנהגות

יום ראשון היינו בטיפת חלב והוא קיבל חיסונים
וגם האחות ציינה לעצמה שהוא בעודף משקל (מעל 10..)
יכול להיות שהוא החליט לפתוח בדיאטה?😁😍

אצלי כשהיא עם צמיחת שיניים לא מוכנה לפתוח את הפה.
שביתת רעב...

אבל היא כבר בחוץ...
קשור?

אבל מן הסתם כל תינוק שונה בעניין הזה🤷
אצל הבת שלי ברגע שהשן יצאה כבר לא כואב, אבל לפני זה...🤦

לק"י

או שהתכוונת שלטעימות הוא פתח פה ברצון?

כמה כפיות, חצאי כוסות, וגם סתם טעימות מכל מה שאנחנו אוכלים

ואוכל 2 ארוחות שלימות של מוצקים, ועוד ארוחה של דייסה מעורבת עם חלב אם, בכפית, כי הוא סרבן בקבוקים.. וזה מה שיצא שאוכל במשפחתון..

בא לי לראות תמונה של התינוק והאגדה

כמו לזרע...

איזה שבוע את?
אם יש לך חשד לירידת מים תתפני תשטפי ותייבשי ושימי תחתונים נקיות. למים יש ריח מיוחד
יש הרבה הפרשות בהריון לפעמים גם מימיות לפעמים קצת בריחת שתן אם זה טפטוף קטן מאוד קשה להבדיל אז אל יש לך חשד תלכי להבדק

אני כבר לא יודעת להבדיל, מרגישה שאני רצה להיבדק על כל דבר קטן וזה מתיש אותי ממש.

אולי אלך מחר בבוקר להיבדק כדי להיות רגועה, זה ממש בקטנה

שיד לך ממה לחשוש אם כל טפטוף אישה תלך להבדק היא לא תגמור עם זה
מצד שני ברור שעדיף להבדק אם יש איזשהו ספק
מציעה לך להתקשר למוקד אחיות ולהתייעץ

150 כפול משקל התינוק
לחלק במספר הארוחות.
בגלל שהם פיציים אולי להכין 10-20 cc יותר כדי שתהייה להם האופציה לאכול יותר ולהשמין יותר.

מהניסיון שלי-
כמות האוכל לא השפיעה על הגזים, אלא אם כן אכלה הרבה יותר ממה שדרוש...

*ערכתי את הטעות שלי.
תודה ל@שירוש16

משקל × 150
לחלק למספר ארוחות

טעות שלי...
אני אערוך...

לגבי כמויות של אוכל, אין לי מושג, כי אני מניקה.
אף פעם לא הערתי תינוק כדי שיאכל. וודאי לא בשביל לחתל. .רק אם עשה קקי, אז אני מחליפה חיתול , גם תוך כדי שינה, כי העור של הילדים שלי ממש רגיש ואם ישנו עם זה התוצאה תהיה כואבת מאוד.
חוץ מזה, אין טעם להעיר, שישנו כמה שהם רוצים.

מתחת ל3 קילו.
ולגבי האוכל- יכול להיות באמת ש120 בפעם אחת זה יותר מידי, נסי נגיד 100 אולי יותר הדרגתי..
ואם אחרי שעה וחצי רוצים עוד- הייתי מתחילה אולי מחצי מנה (נגיד 40-50)

אבל ודאי שלא מעירים להחליף חיתול, אלא אם כן זה קקי

לק"י

כך כתבו פה בפורום.

אתם מאכילים בצורה תומכת הנקה? כי אם לא יתכן שהם אוכלים יותר ממה שהם צריכים, פשוט כי זה קל.
אל תשכחי גם שכל תינוק הוא שונה, ויכול להיות שהם ירצו קצת יותר או פחות ממה שהנוסחה אומרת. אבל לא היתי נותנת הרבה יותר מזה.

לעשות עצירה לגרפס ולחכות לגרפס גם אם התינוק בוכה, ואז הוא לא צריך כךץך כך הרבה אוכל.
ממש מבינה אותך הייתי בדיוק במקום שלך לפני כמה חודשים, גם מבחינת האוכל..
זה משתפר!!

כואב? ייתכן?

עד עכשיו הרגשתי תנועות כמו בעיטות קטנטנות או בועות כאלה מתפוצצות בבטן או דגיגונים רועדים

בכל מקרה זה לא נשמע כמו תנועות...

לי עוזר שוקולד

אבל אגיד בכנות שאין טעם בשלב שלך, זה לא הזמן למעקב תנועות וזה סתפ יכול להלחיץ. העובר עדיין קטנטן ןלפעמים הוא פשוט זז למקום בו פחות מרגישים אותו.

שבוע 24.. אבל הרגשתי גם לפני.. ואת כבר מסיימת שבוע 18!! יאוו הזמן טס!!! שינו לך את התאריך?

אבל כל האולטרסאונדים והרופאים שכנעו אותי לספור לפי הוסת כי היא הכי תאמה. אז זה הוסיף לנו בערך 4 ימים 😆

הזמן ממש עף חצילוש !! באמת השליש השני עובר הכי מהר!!

ומה זה הדקירות האלה?? מעניין

איך הולך לך אהובה?❤️

מתי את צריכה ללדת באייר?

ואת?

מקווה לא לעבור את התאריך וללדת בליל הסדר חחח

מקווה בשבילך גם שלא 💞 אבל מה שיהיה יהיה העיקר שתהיה לידה טובה אמן

<עף על עצמו>

אמצע אדר אפילו

כמה שיותר רחוק מפסח.

דקירות זו שגרה בהתרחבות והריון. אני גם מאמינה שחווית עד היול פרפרים לא ממש תנועות. עוד יבואו בע"ה

אבל בבטן התחתונה ממש מעל המפשעה
את התנועות אני מרגישה יותר קרוב לפופיק.. כמו פעימה של דופק חח רק קצת יותר חזק. אני שבוע 21 ראיתי שאת 18 זה עדיין מוקדם לפי מה שאמרו לי

גם שאלתי רופא והוא אמר שכנראה זה תנועות כי זה איפה שהרגליים שלו נמצאות

בעיקרון לא מעירים תינוק ישן...
אם הוא מתחת לשלושה קילו כן מעירים...

לגבי השאלה השנייה,
יש סיכוי שזה גזים?
הבת שלי ממש סבלה מהעניין ובכתה מלא...

יש טיפות של ליקציק שלנו עזרו מאוד בתקופץ הגזים.

לגבי האכלה אני לא מעירה.

תינוק לא תמיד אוכל כמו שעון גם לא מטרנה בהחלט יכול להיות שהוא בוכה מרעב
אבל גם לשים לב לא להגיע להאכלת יתר שגם יכולה לגרום לכאבי בטן ובכי

אם אין חום לא היתי נותנת לקטנים.

תינוקות קטנים הרבה פעמים לא רגועים וצורחים-לרטב מגזים ובעיות עיכול- וזה טבעי ממש
יש טיפות שיכולות להקל,עיסוי עדין בבטן,רפלקסולוגיה
מנשא ממש עוזר. גם עיטוף לפעמים
ותנוחות שיש לחץ על הבטן- תקראי קצת באינטר ט יש הרבה טיפים

ולמרות הכל יתכן וזה ממשיך- ולרוב לקראת געל 3 חודשים זה עובר
אז סבלנות

בכל מקרה אקמול לא צריך..

לא צריך להעיר ממ ש לפי השעון אבל בגלל שהם קט ים- כן חשוב עדיין שלא יפתחו פער גדול- אז כן להעיר
אבל לא צריך ב3 שעות אפס אפס..
מ3 קילו כבר לא מעירים

אני מאכילה לפי דרישה אבל הנקה זה אחרת. אני חושבת שיש 3 קילו מעירים. אח''כ לא. הם בדיוק בגיל של גזים. לא הייתי נותנת אקמול זה לא עוזר לזה. ידיים זה אחלה פיתרון בעיקרון. אפשר לנסות מנשא. לך עדיף לחכות עד שישה שבועות מהניתוח. אבל בעלך יכול.
לגבי איך יודעים. לא תמיד יודעים. לומדים עם הזמן. ועדיין לא תמיד יודעים. הסתובבות על הידיים הרבה פעמים עוזרת להרגעה. יש תכשירים שונים לגזים. לחלק עוזרים. אצלי לא הכי עזר אבל אפשר לנסות.

מאריכה הזכויות שלך הם ששומרים לך את מקום העבודה ואסור לפטר אותך

בהנחה שעבדת מספיק זמן לפני הלידה את זכאית ל15 שבועות חלד בתשלום ועד חצי שנה ללא תשלום (סוג של חלת אבל חייבים להחזיר אותך לעבוד). לפי חוק אסור למעסיק להגיד לך לחזור לפני וזה תלוי בך מתי את מחליטה לחזור.
אני חושבת שיש אופציה לצאת לחלת עד שנה מהלידה אבל את זה כדאי לבדוק...

נותנים את האישור מחלה לדעתכם בקלות? מה אומרים לרופא?

אם את מאריכה בהתאם לזכאות שלך בוותק במקום העבודה, זה על ידי חופשה ללא תשלום.
במצב כזה, אין לך ימי מחלה, את לא זכאית גם לשום הפרשה מהמקום עבודה, ואני חושבת שגם הוותק לא נצבר לך בתקופה הזו.
אז ימי מחלה הם לא אופציה...
האופציה היא לחזור לעבודה ולהוציא אישורי מחלה, אם נותנים... ורק אחרי 6 חודשים כולל החופשת לידה אם איני טועה, מותר לפטר אותך על פי החוק...
כמעט לרוב לבעלי בית יש את החשק לפטר אחרי כזו תקופה ארוכה, במיוחד אם זה נראה להם כמעין עקיצה...
אז אני חושבת שאישורי מחלה לא יעבדו
לפחות מנקודת מבט אישית שלי
ואם את רוצה עוד להיות בחופשה עדיף חל"ת...
תחפשי על זה באתר כל זכות.

שיהיה לך בהצלחה והמון מזל טוב!!!

היה לי ממש קשה לעבוד, הייתי מוציאה אישורי מחלה דרך הטלפון... אני חושבת שממש בקלות
מרופאת משפחה לא נשים.

חופשת ללא תשלום כמו שאמרו לך.

אפשר לקחת ימי חופשה בצמוד לחזרה לעבודה מהחופשת לידה.
ואז מקבלים על זה כסף..
אבל זה חייב להיות צמחד לחזר

מרשה לעצמי לענות כי גמני כזו...

חטפת היפו מההיפוך או מהשמיכה הקרה?

אמאלה ועוד אני גרה באזור חם החורף פה זה בכאילו חחח

אני גם ככה
הקרירות מרדימה אותי

זה פשוט נעים לי, לא יודעת להסביר

זה הגיל של חרדת נטישה אז הגיוני התיאור. ובאמת הם דורשים ממש השגחה מתמדת. זה שהוא בוכה עם בעלך זה מבאס. שלי גם ככה אבל רק בערב כשהכיוון הוא שינה ועייפות. אבל אם נגיד יש יום שאני עובדת אז הוא כבר איתו. אם אני בבית אין מצב. לכן אולי לצאת מהבית יהיה יותר מועיל אם את צריכה זמן לבד. ישוב שיהיה להם קשר טוב משלהם גם.

אפילו רק לכמה ימים בשבוע... יכול לתת לך קצת שקט וזמן למנוחה.. במיוחד אחרי שתלדי בעז'ה.

ואם לא- אז אולי בייביסטר לכמה שעות? 

בהצלחה! 

חשבתי עליך, הרבה זמן לא כתבת.
איך את מרגישה? מה עם הבחילות וההקאות?

מרגישה יותר טוב ב״ה מבחינת בחילות והקאות..
אבל יותר קשוח מצד החולשה והמחסור בויטמנים וברזל.. מקווה להשלים קצת את המאגרים עד הלידה..
❤️

מצליחה לאכול כבר?
מקווה שתצליחי לאכול טוב ולהתחזק! תקחי הרבה ויטמינים

אבל לא דברים מזינים בעיקר שטיות..
ויטמנים לא מצליחה לקחת זה עושה לי ישר להקיא
קשה 😣

בהצלחה ענקית, בעזרת ה' זה ישתפר לאט לאט

אולי תשבי לידו על הספה שיראה אותך ותתעסקי בעניינים שלך?
ועוד משהו שמציל זה סדר יום ושעת שינה נורמלית לגיל שלו. אצלי הם ישנות ב7 ואז יש לי זמן לעצמי

אז בה נשמע שהילד בריא וזאת סיבה לשמוח.
באופן אישי בגיל הזה ובשלב הזה אני משאירה עם אבא שיתמודד עם הבכי... אין מה לעשות. אני חייבת לעיתים ידיים פנויות והוא הורה אוהב, אין פה נטישה. הרבה פעמים קל יותר כשאני לא בטווח הראייה, נניח הולכת לחדר אחר אוהם יוצאים לגינה.
בתינוק הנוכחי יש אחים גדולים וזה ממש מקל עליו להפרד ממני ולהשאר עם אבא.

זה בטא מצוינת ממש!
שיהיה בשעה טובה

שיהיו בשורות טובות

יהיה בסדר בעזרת ה׳ אהובה
התחלתי מבטא 48!! 💞

הבכורה שלי התחילה מהריון של בטא 29 שבוע אחרי האיחור.
ילדה נבונה ויפיפיה. ברוך ה'.
אל תדאגי את לפני האיחור אפילו...

היא מתחילה מאוד נמוך ומכפילה את עצמה.
תחשבי על זה ככה שבעצם זאת בדיקה שמורכבת משתי בדיקות שצריך לראות הכפלה בינהם.
בע"ה בשורות טובות.
תתפללי, תשתדלי להנות מהשבת ולא להיכנס למועקה.
התוצאה כשלעצמה לא צריכה להיות גבוהה בשלב הזה.

וזה לגמרי ניסיון באמונה, בע"ה בשורות טובות והריון קל ובריא!!
🙏

תיהי רגועה!! ומזל טוב

בהריון הראשון היה לי 82 יום אחרי האיחור, היום היא גדולה ומהממת, ועכשיו בהריון שני שהיה לי 150 יום אחרי איחור... מסיימת שליש ראשון.

לא ברור לי למה בכלל בדקת כל כך מוקדם אבל דווקא נראה טוב להריון צעיר של אפילו לא 4 שבועות

בהצלחה בבדיקה הבאה

אני עשיתי בטא 4 ימים לפני איחור ויצא 42

ואפילו לא בדקתי הכפלה

היום היא כמעט בת שנתיים

 

בדקתי הכפלה אחרי יומיים, עלתה יפה ממש, מ21 ל77... אין שום סיבה לדאוג, להפך, אם היה לך 400 כל כך מוקדם זה היה יכול להיות מדאיג, בשבוע 3 הטווח הוא בין 5-50, אם את עוד לפני האיחור אז את בשבוע 3, הכל בסדר...

אבל לא ידוע לי על קשר להנקה. אל תפסיקי בלי להתייעץ עם רופא/אחות/יועצת הנקה.

לגבי שליית פתח - כשהריון מתחיל הוא מתחבר איפושהו ברחם. אצלך, החיבור מאוד קרוב לפתח הנרתיק, ולכן "שליית פתח".
אני יודעת שהרבה פעמים שליית פתח חלקית עולה במשך ההריון ומתרחקת מהפתח, אבל לא יודעת אם גם אצלך זה עוד יכול להיות.

למה לא להפסיק בלי להתייעץ?
וכן הרופא אמר שהיא יכולה לעלות בהמשך
בעז"ה

לא להפסיק בלי להתייעץ על זה לא נשמע לי קשור ולא רציתי שתפסיקי סתם. עכשיו אני רואה שאמאשוני כתבה שאולי בעייתי להניק עכשיו, אז בבקשה תבדקי.

טוב שהרופא אמר שהיא יכולה לעלות!
לי הייתה פעם שליית פתח חלקית והיא עלתה לגמרי.

אחרי שבסקירה המוקדמת היתה פתח.

אבל הנקה יכולה להיות בעייתית במקרה כזה.
להימנע מהרמת דברים כבדים, מאמץ.

אם את עושה ספורט- להתייעץ
ולגבי הנקה- להתייעץ.

ועלתה בשבוע 20 בערך ,רוב הסיכויים שזה עולה ככל שההריון מתקדם.

האמת, אישית הייתי נכנסת לשמירה על דעת עצמי, כמובן אחרי בדיקה עם רופא כמה את בסיכון.
לא הייתי רוצה להגיע ללידה מוקדמת, זה ממש לא פיקניק..

במילה אחת- לנוח.
מה בטוח לא- לא להרים דברים כבדים, וגם לא את הילדים אם יש.
אני בכלל חושבת שכדאי להוריד הילוך בכל החיים...
שמירה בגדול זה לשכב או לשבת בלי שום מאמץ.
בלי בישולים, כביסות, סדר, ניקיון, הכל!!
שוב, אני לא רופאה, אבל בהחלט לפחות לצמצם פעילות בעייני.
תעשי מה שאת חושבת..

נותנים שמירה על שיילית פתח אם יש הרבה דימומים וסיכון ממשי להריון
אם הרופא לא אמר לה את זה אז מין הסתם זה לא המצב שלה, חבל להלחיץ סתם

בהרבה מאוד מצבים, שבעייני זה גישה רשלנית.
ואני מדברת על עצמי בלבד- מעדיפה להחמיר ולא ח"ו להצטער.
לצערי מכירה מיקרים שאמרו שלא צריך שמירה, או לא צריך שמירה הרמטית, ונגמרו בלידה שקטה, אי אפשר לדעת אם היו שומרים יותר, אולי היה מצב אחר...
ומכאן ההמלצה שלי.
הדגשתי שזאת דעתי האישית ואני לא רופאה.

לי כשהייתה דלקת ואמרו לי לבוא לבדוק כשאסיים טיפול מיד שמו לי הפנייה בכרטיס יחד עם האנטיביוטיקה.
תבדקי, אולי גם לך יש כבר הפנייה

בעיקרוו הבנתי שאפשר גם שלא לקבל הפניה.

מקסימום האחות תבקש מאחד הרופאים שיהיו באותו רגע במרפאה לטפל בזה.
לא מאמינה שיחזירו אותך הביתה בלי לבצע את הבדיקה.
אבל אם תבואי מראש עם הפנייה זה יחסוך לכולם זמן.
תרגישי טוב!

לא מרגישה שהוא עוזר יותר מידי ..

כמה את לוקחת?

וכמה זמן?

כבר כמעט חודש לדעתי

אחותי סבלה מאוד עד חודש רביעי-חמישי ודיקלקטין לא עזר לה

תנסי לעבור לזופרן.
חיבוק אחותי.
זה סיוט שלא מן העולם הזה!!!!! תחזיקי חזק.זה זמני!!!

אצלי זה עשה הבדל עצום בתחושה
האנמיה החמירה לי מאוד את הבחילות

מסכנה זה פשוט ייסורים ייסורים
איזה הריון זה?
ואיזה שבוע את?

שבוע 10..
אני מתוסכלת ברמות , סובלת סובלת.
אין לי מושג מה יכול עוד לעזור

הריון ראשון עבר לי רק בסביבות שבוע 18-20
נורא סיוט
הריונות אחרים היו יותר טוב
לי עזר תודעתית להנמיך פעילות, להתכנס, להימנע מלחצים, להשתבלל במיטה להתכרבל , כמו לחזור לרחם.
ופיזית- חמצוצים, קולה, טעמים חזקים לפעמים הקלו עליי. וכל חשק שהיה לי הייתי קונה לא משנה מה העיקר להרגיע לכמה שניות את הבחילה.
הבעיה שלפעמים הרעב והחשק מתערבבים עם הבחילה ולא מסוגלים לאכול 😖😖

עכשיו את מבאסת חחח

חיבוק גדול גדול
מקווה בשבילך שזה ישתפר לקראת השליש השני

תנסי לעצור את כל המטוגנים וכל השומנים לגמרי,

תואכלי רק דברים טבעיים ,תימנעי לגמרי מחריף וחמוץ,

תנסי לאכול מדי פעם שקדים טבעיים לא קלויים,תאכלי

מלפפון עם הקליפה,תישתי סודה,אם תצליחי להשיג סודה

לשתייה מחנות טבע ללא אלומיניום זה ממש יקל עליך המון,

תשתי מדי פעם תה גינגר בהצלחה יקרה,

לא אוכלת מטוגנים בכלל וגם כמעט ולא אוכל מבושל..
כמעט לא אוכלת כלום..
קרקרים , טוסט, וזהו בערך

תנסי להחליף קמח, אבל כן תואכלי רק תזונה בריאה,

את חייבת לאכול העיקר תעברי לתזונה טובה.

השלב של הבחילות הוא נוראי כ"כ שמה שאפשר לשרוד- שורדים איתו.
אני בד"כ אוכלת די בריא אבל בהריון עכשיו בבחילות אכלתי מה שעבר לי בגרון והשקיט טיפה את הבטן גם אם זה חמצוצים סוכריות ג'לי חמוצות ושאר זבל.
עברו הבחילות כל הדברים המגעילים האלו הלכו היישר לפח לא בגלל החלטה לאכול בריא אלא כי הם באמת מגעילים..
אבל בבחילות הם הצילו אותי.

  @הריונית סוף-סוף   היקרה חשבתי צרבות פשוט אני בהריונות סבלתי המון מצרבות,

ורק ששנתי את התזונה עבר לי.

אני סובלת מזה עכשיו.
לצערי בעבודה האוכל די שומני
אבל בערב מקפידה להימנע משמן ולשתות לימונדה.
הקושי הכי גדול זה עד שאני מגיעה הביתה אחרי האוכל אני מתה לשכב מהכאבי גב אבל לא יכולה בגלל הצרבות.

זה החיים.. בסוף זה יעבור

אני גם מוכנה לאכול כל דבר שיעזור לי

חמצוצים, סוכריות ג'לי כאלו חמוצות.
זה עזר לגלים.
אוכל הצלחתי לאכול בעיקר צנימים של "טוסטעים"
כזה:
טוסט טעים אסם - Google Search

כשהיה לי יבש מדי הוספתי ממש טיפה טונה סחוטה היטב מהשמן והרטבתי עם קצת לימון.
או פלפל קלוי ביתי בתיבול קל של מלח בלבד.

ובאופן מפתיע ביותר- פיצה דווקא היה לי יחסית בסדר. אבל זה נדיר נראה לי.

תנסי גם ביגלה.

זה הרבה לנסות ולבחון מה עוזר לך ומה לא.

תרגישי טוב!!

לא הצלחתי לפענח את הנוסחה עדיין מה עושה לי טוב

בואי נגיד שמה שנסבל מקבל ציון לשבח..
וואי תרגישי טוב, איזה תקופה מתסכלת!!

וממש מבינה את התחושה של מאבדים את זה 😫

רופאים הם לפעמים אטןמים וסתןמים (ואני בת של רופא).

תקראי קצת בגוגל ותבדקי אם כך את מרגישה.
למשל כאן:

https://www-haaretz-co-il.cdn.ampproject.org/v/s/www.haaretz.co.il/amp/family/1.7243210?amp_js_v=a6&_gsa=1&usqp=mq331AQHKAFQArABIA%3D%3D#aoh=16070369664779&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&_tf=%D7%9E%D7%90%D7%AA%20%251%24s&share=https%3A%2F%2Fwww.haaretz.co.il%2Ffamily%2F1.7243210

כל מי שחולה בהיפרמזיס גרבידרום חווה את ההיריון כמחלה קשה ומתמשכת. לסבל הפיזי הגדול נוספים גם חוסר מודעות מצד המערכת הרפואית, ביקורת חברתית נוקבת ובורוּת כללית. זה הסיפור שלי

היתה מודעות לזה לפחות הייתי יודעת שאני נורמלית

לבינתיים מה שלי עוזר, וחפרתי על זה פה בפורום אז סליחה אם כתבתי לך כבר, אבל למקרה שלא..,
ברגעי הבחילות המשתקות אני אוכל לימון. זה פשוט ממש מפסיק לי את הבחילה. מין משתק אותה. כמובן שזה זמני, אבל נותן הפסקה לאכול. אפשר לפני האוכל ואחרי האוכל פלח לימון-כמה שיותר יותר טוב. לי זה ממש עוזר ב"ה. אפשר לקלף ולפלח כמו תפוז. וגם סתם ברגעים ההזויים האלה במיטה.
לי בייגלה היה דוחה. רק ביסקוויט לא עשה בחילה לעצמו אבל לא נראה לי עזר..

זה אולטראסאונד ראשון? שבוע 8 לפי החישוב שלך או התיקון של הרופאה? כי עד שבוע 10 למיטב ידיעתי אפשר לשנות...
את מבחינתך יודעת שלא נכנסת להריון שבוע אחרי המחזור ובהנחה שאת שומרת נידה אז את גם בטוח צודקת...
לדעתי זה לא משנה כלום, פשוט כשאת קובעת תור לשקיפות פשוט תעשי אותו בזמן שמתאים לשני התל"מים, לא איך שמתחיל שבוע 11 לפי הרופאה כשאצלך זה עוד שבוע 10 ולא כשנגמר שבוע 13 אצלך כשלפי הרופאה זה שבוע 14...

בשבוע 8 עשו אולטראסאונד ראשון ואמרו שהוא גדול ויראו מה אומרים בשקיפות.
בשקיפות היה אפילו עוד יותר גדול ואז כבר אמרו לי שמשנים לי את התאריך.

לדעתי גם מי שלא שומרת נידה לא באמת יכולה לבייץ ביום 7 למחזור ולהיכנס אז להריון, זה פשוט לא הגיוני.
אז סתם אני לא מבינה מה הקטע, גם אם התינוק גדול הרי ברור שזה לא באמת בגלל שנכנסתי להריון שבוע קודם. אולי הוא פשוט גדול, זו לא אופציה שלוקחים בחשבון?

שבשליש ראשון כל העוברים זהים בגודלם ומתפתחים בקצב אחיד. ולכן זה משמש כמידע הכי מהימן לקביעת גיל הריון.
הפערים של 'יש לי עובר גדול' רלוונטיים בעקרון רק משליש שני (סקירה מוקדמת) ואילך.
לכן- לא, זו לא אופציה שלוקחים בחשבון.
למרות שאת צודקת בטענה שלך ויש מידי פעם מקרים כאלה שיוצא לפי החישוב שאישה נכנסה להריון לפני טבילה וכדומה מה שבעצם לא הגיוני. אבל בכל אופן הרפואה נצמדת לגיל הריון על פי us שליש ראשון.
מצטרפת להמלצה של מרווה כחולה, שאת כל הבדיקות שמבצעים בטווחים, לבצע באמצע הטווח, בזמן שמתאים לשני התאריכים.
ואם בסוף תהיה שאלה של הריון עודף/זרוז וכו, להציף שוב את השאלה.
בהצלחה!!

וזה לא כי נכנסתי להריון שבוע קודם מן הסתם.
אני יודעת שהגישה היא שכל העוברים מתפתחים באופן זהה בתחילת ההריון, אבל עובדה שזה לא המצב אצלי (ובטח אני לא היחידה).
אז מה המשמעות של שינוי התל״מ? בכנות, זה מרגיש לי ממש מיותר.

ילדו בתאריך המקורי...😅
אז כן, יכול להיות שהוא סתם גדול.

להגיד לך שזה משנה? בעיני זה לא ככ משנה🙈 אבל אני לא רופאה ואין לי הרבה ניסיון..

לק"י

יחשבו שהיא בשבוע 42 כשהיא תהיה עוד לפני.

יותר מסתדר לך?

התל״מ המקורי נקבע הרי לפי הוסת האחרונה. אז עכשיו זה כאילו הזיזו לי את תאריך הוסת (או הביוץ) להיות שבוע קודם. אבל מן הסתם הוסת שלי לא התחילה שבוע קודם, וגם הביוץ לא היה ביום 7 למחזור. אז זה לא זה ולא זה...

יצאה חריגה

אני מניחה שתוצאה אחת חריגה בתחילת הריון זה באמת כבר סכרת, כי זה בשלב ממש מוקדם. חיבוק גדול 💕

בסוף זה עובר, ככה אומרים...

כל-כך מובן הרגעים האלה של הייאוש והתהיות מתי כבר תגיע הישועה. מאחלת לך שבע״ה מה שאת מייחלת לו יקרה בקרוב, אל תתייאשי! הקב״ה שומע אותך ורק הוא יודע מתי באמת הזמן הטוב ביותר להגשים לך את החלום❤️ כל עקבא לטובה אני באמת ממש רואה את זה בחיים שלי.
שיהיה המון המון בהצלחה

לבכות בכרית.... זה תחושה של הכי לבד בעולם...
אוף.
שולחת לך חיבןק גדול ומלא כוח.
ומוסיפה, תקחי את זה למקום של צמיחה לקשר עם ה', התחושה של הכניעה, שרק ה' יכול לעזור ולא אף אחד אחר, משם ממש מהמקום הכנוע הזה, צומחת ישועה בע''ה!!

הרבה חיבוקים ובשורות טובות בקרוב

וכאילו להוסיף הקטן לא ישן כבר שלושה ימים

וזהו קרסתי סופית!

@תותית ואגסית

למרות שכן הבליחה לכמה פעמים לדברים קטנים אבל זה לא נקרא ❤️

חיממתן את ליבי.
יודעות מה?
הגעתי למסקנה שתמיד החיים יזמנו משהו.
פעם סה אתגר זוגי,
וכשזה איכשהו מתייצב - אתגר כלכלי.
וכשזה מסתדר - צץ משהו אחר.

אני ככ מתפללת ומייחלת למצוא איכשהו את הדרך לשלות הנפש, לאיזון, לרוגע. להיות חזקה ויכולנ לאתגרים שהם פשוט... חלק מהחיים.
בינתים אני מדפדפת פה מדי פעם, קצת מגיבה, נהנית מאד לקרוא אתכן.
תודה על ההתעניינות.
ריגשתן ממש. ⁦❤️⁩

אכן, בנימה פולנית, נחים רק בקבר 💕🤣

ממש ממש מזדהה עם מה שכתבת. אני עברתי הריונות קשים ומסובכים נורא וגם הייתי במצבך בלי לדעת איך יהיה ומה יקרה. אכן, זה מאוד מלחיץ ומפיחיד!! אבל תרשי לעצמך! את בן אדם ומותר לך להרגיש פחד וחרדה, ומותר לך לדאוג ומותר לך אפילו לפחד שזה שאת בלחץ עלול להזיק. הרגשתי אותו דבר... לי עזר להתחזק באמונה. זה נשמע כאלו מילים גבוהות אבל לנעשה פשוט הבנתי שהכל מאת ה׳ יתברך, וכל פעם שממש ממש פחדתי אמרתי תהילים, ואמרתי לעצמי את הפסוק מקריאת שמע : מימיני מיכאל משמאלי גבריאל... איכשהו הפסוק הזה ממש הרגיע אותי ונתן לי להרגיש יותר עטופה ומוגנת. ואם תאפשרי לעצמך לפחד ולדאוג ולא תלחצי מזה, זה בעצמו כבר יגרום לך להיות יותר רגועה. מקווה בשבילך שתתחילי בקרוב להרגיש תנועות, זה באמת ממש מרגיע ומחבר. המון המון כח ומאחלת לך שהכל ילך בקלות ורק בידיים מלאות ❤️

מבינה אותך מאוד,
זה קשה, מלחיץ, גורם לחרדות.
אבל באמת תנסי רגע להנות מההריון, עזבי אותך מהעתיד, בואי תחיי כאן ועכשיו. יש חיים בתוכך, כמה מרגש!!!
מה יהיה אנחנו לעולם לא נוכל לדעת.. אנחנו יודעים מה יהיה עוד שניה? פשוט תרפי. אני יודעת כמה זה קשה. גם אני לפני כל בדיקה בסוג של חשש. גם לי עבר בראש למה לספר אם יכול לקרות משהו.
אבל באמת זה סתם, עכשיו טוב ויהיה גם בעתיד בעז"ה.
תתחזקי באמונה. להבין שהכל זה ממנו ואין לנו שליטה על כלום.
מאחלת לך הריון קל, תקין, משעמם ובידיים מלאות.
שתצליחי לעבור אותו ברוגע ותהני פשוט תהני מהדרך.
❤

תודה שושנית ומיוחדות אינסופית כתבתן מהמם ומחזק

מבינה אותך מאדדד.. הייתי בדיוק בחרדות כאלו בהריונות שהיו לאחר ההפלות.
מה שעזר לי היה להגיד כל יום בהריון מהיום שגיליתי נשמת כל חי להודות על עוד יום שעבר והכל תקין ב''ה.
זה ממש הרגיע אותי ועזר לי לשמור על השפיות.
ובע''ה ככל שההריון מתקדם הסיכוי להפלה פוחת אז תשחררי קצת מהלחץ.

גם אני הייתי בהריון שאחרי ההפלה בהכחשה.

 

כמו שהציעה שמיכת פוך. אני חושבת שתפילה יכולה מאוד להרגיע.

לדבר לעצמך דיבורים חיוביים, שהכל בסדר ויהיה טוב, גם מאוד עוזר

 

אומרים שלומר בכל יום מזמור לתודה (פסוק כ' בתהילים) זה מצויין.

 

בהצלחה!

ובעז"ה שההריון ימשיך תקין בידיים מלאות

ואי רעיון אדיר להכניס בסדר יום העמוסססס שלי נשמת כל חי ופרק מזמור לתודה
זה יכול להיות מיוחד ולשנות בי הרבה.
הלוואי .לא יודעת איך מתחילים ואחכ איך מתמידים
אבל ממש עוררתן בי רצון ענק
לזמן מיוחד של 2 עד 3 דקות של הודיה ותפילה
געגוע עצום
תודות