כבר כמה זמן שרוצה להגיב, במספר שירשורים, בסוף החלטתי לפתוח אחד חדש כדי לא לפגוע אישית באף אחת.
אקדים ואומר שכמובן לא באתי לשפוט, כל אחת והקושי שלה כל זוג והניסיון שלו... ובכל זאת רוצה להאיר.
זה כאילו מצחיק לקרוא למחזור "מכשפה" (הכרתי את זה מזממן, לא רק כאן). מין סיסמה כזו, או שם גנאי להוציא עליו עצבים. גם מאוד הגיוני להתבאס כשהוא מגיע. טבעי לכעוס ולשנוא אותו כשהוא משבש תכניות... ועדיין, קצת צורם לי.
היו לי שנים עם מחזורים כואבים מאוד. אני לא אחת שהכל עבר לה בקלילות, ומנסה בשנים האחרונות לעשות עבודה מול זה. לאהוב את המחזור, או הווסת, ממש לאהוב! ואני אסביר.
זה התחיל בשיחות שלי עם המדריכת כלות לפני החתונה. אמרתי לה שהימים האלו גם ככה כואבים, אז להוסיף להם הרחקות ואיסורים זה פשוט עצב גדול. היא הציעה לי ללמוד קצת מבחינה ביולוגית על מה שקורה בגוף בזמן המחזור, והסבירה שבעצם כל הצמיחה של הביצית מתחילה בימי הדימום. גם אם לא רואים, גם אם כואב, היא הציעה לי להסתכל על הימים האלו אחרת. ימים של צמיחה מוגברת, התחדשות עמוקה בפנים (אם לא בנפש לפחות בגוף).
תחשבו על נשים שבגלל שיבושים, דיאטה קיצונית או בעיות המחזור לא מגיע כמה חודשים, או שנים. כמה הן מחכות שזה יקרה שוב, שתגיע ההוכחה ש"הכל עובד"...
בעצם, כשקוראים לזה "מכשפה" או "הדודה באה לביקור" (מכירות?!) אנחנו מנתקות את הווסת מאיתנו. כאילו מדובר ביצור חיצוני שהגיע פתאום לעשות צרות.
וזה לא יצור חיצוני! זה אני והגוף שלי. וזה לא פתאום! לגוף יש קצב משלו, גם אם אני לא תמיד מודעת אליו.
המחזור מלווה בכאבים, ריחות ומראות לא נעימים- אבל הוא מקפל בתוכו פלא גדול. יכולת להתחדש, ה"עריסה" הפנימית לתינוק, שהיא הרחם, מתחדשת ומשתכללת כל חודש. לגברים אין את זה. פשוט אין.
במחזורים האחרונים, כשאני לא בימים לחוצים, אלא יותר בבית ובקצב שלי- אם אני מדברת אל עצמי ואל הגוף שלי, מזכירה לעצמי כמה המחזור טבעי ומקבלת אותו בברכה הכאבים פוחתים משמעותית. אתן מוזמנות לנסות- אני גיליתי שההרפיה והשיחרור עוזרים פיזית. אני משתדלת לזרום עם מה שצריך לזרום החוצה.
בזמנים שמחכים להריון, המחזור שמגיע מעציב מאוד, כאילו שוב זה לא הלך, לא נקלט...
אבל בעומק העומקים יש פה שפע. כי המחזור הזה, ששיבש את התקווה כביכול, הוא מה שמאפשר את ההריון בפעם הבאה. אי אפשר בלעדיו. זה אולי קצת מורכב אבל ככה זה בחיים... בדברים הגדולים מגיעים כרוכים במאמץ, לפעמים גם בכאב. וזה לא אומר שהמאמצים האלו הם לשווא! הדרך גם היא חשובה.
זהו, יצא ארוך. מי שמרגישה את הדברים כהטפת מוסר שתתעלם.
חג שמח!
