פורום הריון ולידה (עמוד 2465)

כדאי לבדוק שההריון ברחם ולא חוץ רחמי. כאבי בטן חזקים מעידים עליו..

אז הגיוני שזה חלק מהתסמינים..

באופן כללי כאבים חזקים בהריון דורשים בדיקה.

לא יודעת מה זה היה, אבל עבר אחרי כמה ימים והכל היה בסדר. אם זה לא כאב ממש נוראי אלא כמו כאב מחזור, זה ממש יכול להיות ההימתחות של הרחם.

בבטן תחתונה שכל כאב בבטן תחתונה מחייב בדיקה מיידית...
היינו לילה שלם במיום וב'ה הכל בסדר. (וכששאלו מאה פעמים מה עוצמת הכאב עד 10 אמרתי 3...הלכתי נטו כי אמרו במוקד)
אבל צריך לבדוק . בטח אם זה כאבים חזקים.
שבלי קשר ההנחייה שאם הכאבים חזקים ללכת להיבדק...

של כללית שכאבי בטן תחתונה עלול להיות חשש להפלה מאיימת.

במיון אמרו שהם לא מתעסקים עם נשים בהריון ושולחים כמעט תמיד להיבדק מיידית

כאבי בטן תחתונה הוא אמר ששכיח בתחילת הריון

ישר אמרתי לו במוקד- כאבי מחזור זה כאבי בטן תחתונה!!! אבל מנעשה... זה מה שאמר וגם במיון זרמו עם זה. גם שם ניסיתי להסביר שכאבי מחזור -שהם 'בסדר' ,זה גם בבטן תחתונה. ואמרו שם שאם זה באמצע זה פחות מחשיש. אבל במוקד לא התייחסו לזה שאמרתי שזה בצד...


אחפש באתר של כללית את מה שראיתי.

לא מצליחה לתייג אותך..
מקווה שהכל בסדר🙏

ברוך השם הכל תקין, היא ראתה דופק

אבל אמרה שיש לי שתי ציסטות, להיות במעקב ואם יש כאבים לא להסס להיבדק במיון.
היה למישהי מכן ציסטה?

לי אמרו על אחת אבל מסתבר שזה בכלל הגופיף הצהוב שמספק הורמונים לעובר..

אני במעקב

זה ההלכה... ולכן אם את חייבת לאכול תשאלי רב, לא מאמינה שיש עם זה בעיה. 

(ואני ממש ממש לא רב, כן?)

על זה אני לא יודעת. 

 

לא תדעי על עצמך עד שתנסי תקופה

לא ברמה של חמש דקות מהקימה,
אבל כן ברמה של שעה..
נגיד אם בעלי היה בבית יכולתי לאכול פרוסת לחם וזה עזר.
אם הוא לא היה בבית הייתי צריכה. לטפל בילדים ואז הייתי חוטפת את הגל זה...

אבל אני לא יודעת מה ההשפעה מבחינת הקאות, רק מבחינת בחילות.

מההריון הראשון, אני פשוט אוכלת כשצריכה. גם אם זה לפני קידוש. סליחה מה' אבל כשאני צריכה לאכול אני חייבת לאכול באותו רגע. סה טו.

עריכה- שאלתי רב. אמר שאין בעיה.... בהריון כמובן..
בהנקה כן יצא לי מלא לשתות מים לפני קידוש ולפני הבדלה וכו, זמנים שבעבר נהגתי לא לשתות בהם בכלל

לק"י

בהנחה שאת מחכה לבעלך.
או שאת חייבת אוכל מיד או לאכול לפני שאת שותה?

סקרנית שכמוני.

לק"י

השאלה אם הלכתית לא עדיף קידוש ואז לאכול גם בלי תפילה לפני

כי לשתות יין של קידוש ממש לא מסוגלת גם לא תירוש אז כן גם אני אוכלת משהו קטן אם צריכה ושותה..לפנינקידוש או לפני תפילה.

הדבר הראשון שהייתי עושה כשמתעוררת (אחרי נט"י ליד המיטה) זה לטחון קצת בייגלה

לי זה עזר ברמה שכשהייתי מקיאה, תוך כדי ברגע שיכולתי אכלתי בייגלה וזה הרבה פעמים עצר את ההמשך

אבל כל אחת והגוף שלה.. כדאי לבדוק ולנסות, ואם לא עוזר אז לחזור לאכול אחרי תפילה.
בעיקרון כמה הסבירו לי שכדי שלא יהיה בחילות כדאי לדאוג שהקיבה לא תהיה ריקה- לאכול ממש לפני שאני הולכת לישון, ישר כשאני קמה, ומלא ארוחות קטנות במהלך היום.
לי זה עזר מאוד כשגם הקפדתי לשתות הרבה מים.

אגב, מצרפת מפניני הלכה למה מותר לאכול לפני התפילה במקרה שזה עוזר לבחילות-

אבל מים מותר לשתות קודם התפילה, מפני שאין בשתייתם שום צד של גאווה. וכן מותר לאכול מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה, שהואיל והם לרפואה אין באכילתם צד של גאווה (שו"ע פט, ד). למשל, מותר למי שסובל מעצירות לאכול לפני התפילה שזיפים, הואיל והוא אוכלם לרפואה (עי' במ"ב פט, כד).

היה רעב מאוד עד שאינו יכול להתרכז בתפילה, רשאי לאכול לפני התפילה, מפני שדינו כחולה שנאלץ לאכול ואין באכילתו גאווה (שו"ע פט, ד, ועי' מ"ב כו).

אדם חלש שמסוגל להתפלל ביחיד ואח"כ לאכול ארוחת בוקר, אבל אינו יכול לדחות את ארוחת הבוקר שלו עד אחר זמן התפילה במניין - עדיף שיתפלל ביחיד ויאכל לאחר התפילה. ולכתחילה, אחר הארוחה, טוב שילך למניין כדי לשמוע קדיש וקדושה (באו"ה פט, ג, ועיין בהמשך הלכה ז).

כיף שצירפת מקור

עד שבעלי הראה לי את זה, ואמר שאם אני נהנית לסבול אז בכיף, אבל שאין לזה שום טעם כי במקרה שאני ככ סובלת מההקאות מותר לאכול לפני.

@אמאשוני630|מקווה לטוב מאוד] @אנונימיות @פשיטא @פה לקצת

כיף לשמוע שיש תקווה

כשהרגשתי שהבחילות מגיעות טחנתי משהו יבש (בייגלה) או שקדים לא קלויים

ואז במקום להקיא גם ככה בשירותים (כמו בכל בוקר), הייתי מקיאה על הרצפה ליד המיטה🙈

פשוט צריך לנסות.. לראות איך זה משפיע עלייך..

בשביל לאכול?
אני יודעת שעיקר הבעיתיות היא באכילת סעודה לפני התפילה, ובטעימה פשוטה ובטח ובטח במצב שלך יש המון מקום להקל. בכל אופן תשאלי רב בשביל להיות רגועה...
ובכלל, את נכנסת עכשיו למועדון הנשים הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמןנכונו לך עוד הרבה ימים שתאכלי לפני התפילה. פשוט כי לא תהיה תפילה...

אשריכן שאתן מתפללות. זהו.

בלידה הראשונה הרגשתי שלא לקחו אותי ברצינות, כי חשבו שלידה ראשונה תיקח המון שעות. אבל ממה ששמעתי מחברות זה ככה בכל בתי החולים לנשים שילדו יחסית מהר ללידה ראשונה)
ועדיין הצוות היה מהמם, אנושי, אכפתי, מתחשב ברצון שלי.. גם הצוות של האחיות במחלקה מהמם!! עזרו בהנקה ובכל מה שהייתי צריכה
בלידה השניה במיון נשים הם היו אלופים, גם מבחינת מקצועיות ולקיחה ברצינות, וגם אנושית..

ממליצה ממש!!

אבל יצא לי להיות שם ובאמת הצוות מקסים ..
שמעתי שאין אפשרות שהבעל יישן במחלקה זה נכון?

אבל אמא או מלווה אישה אחרת אפשר
(ובתור מישהי שממש ממש הפריע לה שאמא של היולדת השניה הייתה שם כל הזמן והשתמשה בשירותים ובמקלחת כשרציתי להתקלח אני ממש מבינה את הכלל ושמחה בו. כי אם זה היה בעלה זה היה פי אלף מפריע לי!

בשירותים בחוץ...
הם שם בשביל היולדות הרי.

מן סוג אנשים כאלו שחושבים שהכל מגיע להם והעולם נועד לשרת אותם... 😏

יש בית חולים שנותנים לבעל לישון במחלקה?🤔

אצלי באיכילוב הם שמו מזרן וישן על הרצפה...
ופרטנרית אחרת הבעל פשוט נכנס איתה למיטה!!

ומרוב נחמדותי לא אמרתי מילה

לבעל.. לפחות בחדרים החדשים.

החדרים החדשים הם פרטיים ומצידי שכל יולדת תישן עם כל המשפחה שלה בחדרה

אבל אני הייתי במחלקה הישנה -שתיים בחדר

אבל זה היה שבת. אז אולי זה שונה.
בשערי צדק.
וכשאני הייתי שם בחדר לידי הבעל גם ישן שם לאורך כל האשפוז..

רק את בעלי העיפו שם?😞
רציתי שישאר בעיקר כי לא היו עוד נשים בחדר..
ושעתיים בערך אחרי שהעיפו אותו הגיעה מישהי נוספת לחדר שהרגע ילדה אז בעלה נשאר כמעט כל הלילה וזה היה ממש ממש לא נעים..

בכל מקרה- ממש אפשר להתעקש.
כשאני הייתי שם היו צריכים להעביר אותי חדר. וזה התעכב ממש ובא השומר ואמר לו שהוא חייב לצאת אז בעלי אמר שהוא נשאר כי אני לא יכולה לעבור לבד.. השומר שאל אם יש אישור האחיות אמרנו שכן. היה ברור לנו שיאשרו.
תמיד אפשר להגיד לאחיות שאתן ממש צריכות והן יאשרו לו להשאר..

נדע פעם הבאה להתעקש

היה אישור מיוחד כי היא היתה פיצית והיתה חייבת לינוק כל שעתיים הייתי חייבת עזרה וזה היה שבת. הייתי בחדר לבד. התנאי היה שהוא לא יוצא מהחדר ואם מגיעה יולדת נוספת הוא הולך.
הגיעה באמצע הלילה יולדת נוספת שהרגע ילדה ובעלה נשאר אז דיברנו יתם והם הסכימו כמובן שגם בעלי יישאר

השומר ממש גירש אותו והייתי בחדר לבד..
חח אולי זה מה שגרם לי לברוח לפני שבת
מסתבר שגם בזה צריך להתעקש..

שעה אחרי סוף שעות הביקור, היה חייב לרדת לאוטו ולהעביר לי איזה שקית... וכמובן לא יכל להעביר לי ביד וזה היה כבד, אז כדי להיכנס לחדר להניח ולצאת היינו צריכים אישור מהאחות האחראית וגם זה היא עשתה קצת בעיות. אחיות אחרות היו ממש נחמדות וגמישות יותר...

לק"י

אלא עד עשר בלילה.
ונראה לי שאפשרו מלווה אחד בכלל כל הזמן (ובלילה אשה).

לדעתי גם עשר בלילה או משהו כזה..

אין בית חולים מושלם. בכל בית חולים יש סיפורים מדהימים וסיפורים פחות.
רק להתפלל ליפול על הצוות הכי מקסים והכי תומך וקשוב, זה העיקר.
בלידה עצמה לא פגשתי אף איש צוות שהרגשתי לא בנוח איתו, ופגשתי הרבה.. הייתה חוויה מדהימה ב"ה.

בעיקרון בבתי חולים דתיים אסור۔۔
בתכלס ، אחרי 2 לידות שונות בלניאדו במחלקה ב' היה בעל שישן עם אשתו۔
לי אישית זה היה סיוט!
חוץ מזה، ב2 הלידות האחרונות חווית הלידה שלי שם הייתה מדהימה - וזה הרבה מאוד בזכות המיילדות۔۔

במיוחד אם הכללים של בית החולים אומרים שלא..

בפעם הראשונה שזה קרה לי זה היה לפנות בוקר בשבת שנכנסתי לחדר אז לא הוציאו אותו۔

ובלידה האחרונה כשהבנתי שזה הולך לקרות כי שמעתי אותם - הלכתי לאחיות ב8 בערב והפנו אותי מאחת לשניה، בסוף אמרו לי שמאוחר ובטח לא יהיה מי שישאר איתה۔ אז ביקשתי לעבור חדר והיה אפשר רק בחדר המתנה לחדר לידה עם רעש של מוניטורים וכמובן בדיוק הגיע בעל אחר۔ אז ויתרתי אבל זה הוציא לי מלא כוחות (נשארתי שם לילה נוסף ובדיוק אז היא הצטרפה לחדר ובעלה נשאר איתה۔۔ ממש כעסתי על זה۔۔)

כי אני לא מעוניינת להישאר בלי בעלי

לק"י

בפועל, בלידה האחרונה הבעלים כן נשארו בלילה. למזלי, לי זה לא הפריע.

האמת שגם בברזילי היה אסור. וכשבעל אחד נרדם עם אשתו במיטה, השומר בא להעיר אותו.

יש שם צוות מקסים!!!

הצוות היה נפלא והמיילדת מקסימה היתה לי שם ממש חוויה! מעכשיו אני ילד רק שם

לא ילדתי שם, אבל מכירה את בית החולים ומכירה כמה שילדו שם.
קחי בחשבון שלניאדו מצוינים בלידות שעוברות "חלק".. אם חלילה יש איזשהו סיבוך, הם לא מספיק ערוכים שם יחסית לבתי חולים אחרים, את יכולה לשאול את הרופא שלך על זה..

ויש לי סיפור על מישהי שעברה שם קיסרי... תכתבי לי בפרטי אם מעניין אותך, פשוט אני יודעת שדיס המלצות פה בפורום עדיף בפרטי

כי המדיניות שלהם היא שהבעל לא יכול לישון איתי ואני לא מוכנה לזה חח
אבל תןדה בכל מקרה על התגובה 💞
חשוב גם תגובות כאלה

ארוך יותר
מעבר לזה זה יכול להשתנות מלידה ללידה תלוי בגודל התינוק בחוזק צירי הלחץ

הכי ארוך בלידה ראשונה - חושבת שבין חצי שעה לשעה.

בחירות אחרות בין חמש דקות לחצי שעה..

כבר יודעת שלא יכולה לצפות לכלום.
אבל ממה ששמעתי- לא אצל כולם זה ככה.
יש כאלה שדי קבוע אצלן

2-3 לחיצות

לידה ראשונה הייתי עם אפידורל אז היה מסובך יותר, אבל לא לקח יותר מחצי שעה.
לידה שניה ושלישית כמה לחיצות וזהו

מקווה שגם אצלי יהיה אותו דבר

3-4 לחיצות ובחוץ..אני מקשיבה טוב להוראות של המיילדת אפילו שבאלי למות מכאבים חחחחחחח

אצלי הם מבוססים טוב למטה, הלידה מתפתחת מהר,
ואם יש את התנאים הנכונים גם שלב הלחיצות לא אמור להיות יותר משניים- שלושה צירים.
(לידה ראשונה ואקום, שניה באמבולנס אז ניסיתי דווקא לא ללחוץ אלא לשאוב פנימה, לידה שלישית המיילדת רצתה שאשכב על הגב ואלחץ זה היה חסר סיכוי וידעתי שאני סובלת ולוחצת לחינם, ברגע שהיא הסכימה לקבל לידה על הצד ילדתי גם בלי ציר. ברור לי שאם הייתי בתנוחה אידיאלית יותר ללידה הייתי יולדת מהר יותר)

בלידה הראשונה רבע שעה של לחיצות.
לידה שניה 3-4 לחיצות.
דווקא בלידה ראשונה היא הייתה יותר מבוססת באגן. אבל לדעתי זה בגלל התנוחה. לידה ראשונה הייתי על הגב. לידה שנייה על הברכיים..

כל אלה שאח''כ- גג עשר דקות.
בלידה האחרונה אפילו פחות, תזמנתי רבע שעה מפתיחה שש לתינוק בידיים...אז הלחיצות היו אולי דקה, דקה וחצי.

ויכול להיות שאצלי זה לא היה בגלל האפידורל?

מפעילים את השרירים הפנימיים כדי לעזור לתינוק לצאת.
עם אפידורל יכול להיות שלא הרגשת את הצורך ללחוץ, ולכן המיילדת אמורה להגיד לך מתי ללחוץ

זה רק רופא עושה במצב מצוקה עוברים שחייב להוציא מהר

לחיצות זה ללחוץ יחד עם הרפל-ס של הצירי לחץ לדחוף
קצת כמו לעשות בשרותים..בערך...

איך בלידה ראשונה בדרך ללדת עם צירים ממש ממש כואבים (והייתי רק בפתיחה 1!) נזכרתי פתאום לשאול את אמא שלי דחוף איך לוחצים בלידה, עם הידיים? למרות שקראתי הרבה על תהליך הלידה, אבל לא הבנתי את הקטע של הלחיצות... הרגיעה אותי לא לחשוב על זה עכשיו ושכבר יסבירו לי בלידה מה לעשות

א. האגן עוד לא התרחב ונפתח אף פעם ,התעלה והשרירים עוד לא התגמשו ככה אף פעם
ובכללי הלידה יותר איטית לרוב(וברורר שיש הרבה מקרים אחרים )

עיקר מה שמשפיע זה גובה הראש
כמה שיותר גבוה- זה סכוי ללידה ארוכה יותר וללחיצות יותר זמן
לי בלידה הראשונה הייתי 3וחצי שעות בפתיחה מלאה עם לחיצות והכל רק כדי שהראש בכלל ירד למטה כמו שצריך..

בלידות הבאות- הגעתי כשהראש כבר היה מבוסס בתעלה ונמוך
ומלידה ללידה הזמן אצלי לגמרי התקצר גם של הצירים וגם הלחיצות
עד שבלידה האחרונה מתחילת הצירים לעד שהתינוק היה בחוץ זה לקח פחות מ45 דקות
אבל זה די נדיר

מה שרציתי. לומר

זה שמלידה ראשונה לדעתי אין להסיק מסקנות בכלל לגבי אורך הלידה הבאה כי זה לא אומר

אבל אם ילדת כמה פעמים יש איזו סבירות שהמהלך לא יהיה שונה ברמה מטורפתת
אין הבטחות ואין לדעת

ואגב הכל תלוי במנח לש התינוק כשהוא ממוקם נכון- זה בהחלט משפר
מצג יותר בעייתי יכל לעכב וזה לא קשור למספר הלידה ולא תמיד אפשר. לדעת
אני עושה תרגילים לביסוס ומנח נכון של העובר
גם תנועתיות נכונה בלידה מקדמת

לק"י

זה ללחוץ בלי לנשום באמצע. עד שהראש יוצא לפחות.
כמו עצירות קצת (במחילה).

לפעמים הראש כבר חצי בחוץ ובכל זאת השלב נמשך חצי שעה ויותר.

לידה ראשונה ויחידה בינתיים - שלב הלחיצות לקח 3:30 שעות עד הוואקום

 

כרגע, אני בתחילת הריון שיני, ואני גם מקווה כמוך שבלידות הבאות יהיה מהיר וקל יותר... השירשור הזה הרגיע גם אותי!

לידות שהתחילו לאט- בדר"כ בירידת מים לפני צירים, לקחתי אפידורל ושלב לחיצות ארוך, לידות שהתפתחו מהר (4-6 שעות מתחילת הצירים "האמיתיים"), בלי אפידורל ושלב לחיצות קצרצר.

ב2 אחריו לחיצות רבע שעה בערך

בלי עין הרע שישאר ככה 

(מי פתחה שרשור על זה...)

הייתי במקווה קטן ולא עמוס עם בלנית מתוקה אז זה התאפשר
מקווה בשבילך גם!

עד 145 מעלות

כשהוא כבר כמעט נפל מהאמבטיה לבחוץ

חיבוק!!

חוץ מהלב💘 חיבוק על מה שאת עוברת 

עם מומחה שאמר שנחכה למחזור ואם זה לא יצא נעשה היסקוספיה.. משהו כזה.. שזה הסרה נקודתית עם מצלמה משהו.. כזה .. זה נשמע מאוד מרגיע..

לא נורא בכלל. 

יצא לך להיקלט אחרי זה??
אם כן אחרי כמה זמן?
מקווה שהשאלה במקום אם לא לא חייבת לענות..

והשניה אחרי קרוב לשנה אבל לא בגלל שהיה בעיה להקלט, היה איזה סיבוך עם דימומים. 

בכל אופן גם זה נגמר אצלי בגרידה

בדיוק מה שקורה אצצלי.. יהי רצון שתזכי עוד החודש להריון תקין מלא בידיים מלאות!!

לא הצלחתי להבין

אבל זה לא קשור לקליטה,

יש לי משהו שעוד לא מבינה מה הוא שבאיזור תחילת שליש שני הדופק נעצר 

מקרה דומה.. עברה 2 הפלות ברצף שפתאום נעצר הדופק.. ומצאו אצל נראה לי שזה שקיק שפירי.. מה שבטוח הוא היה שפירי אבל של המחלה ב"ה ורק אחרי שהוציאו את זה היא נקלטה להריון תקין ואמרו לו שהממצא הזה הפריע לעובר לגדול או משהו כזה.. ממליצה מאוד לעשות צילום רחם לראות שאין משהו שמפריע.. אני גם הולכת לעבור את זה בפעם השנייה.. שיהיה לך בהצלחה אהובה ❤

חייבים צילום רחם?

*לא שפירי*..
ונראה לי שצריך צילום.. (במקקה שלי בכל אופן עשו צילום ב2 ההפלות הראשונות ואחרי זה נקלטתי ל3 הריונות תקינים..)
במקרה של חברה שלי, באולטרסאונד רגיל לא זיהו אצלה את הבעיה רק בצילום.. ככה לפחות היא אמרה לי..

זה יכול לזהות בעיות ברחם?
סליחה על הבורות..

 חחחח

בשורות טובות בע"ה!! הכל לטובה!!

לא רוצה לערוך את הבדיקה, זה מלחיץ

או שכבר עשית?

בדיקת קרישיות פעמיים שיצאה תקינה חוץ מערך אחד שיצא גבולי.. ההמתולוגית אמרה שאי אפשא להסיק מזה שיש בעיה בקרישתיות.. אבל בכל מקרה אמרה לי בכל הריון לקחת אספירין.. למרות שלקחתי בהריון הזה.. הוא לא התפתח..

מפורטת של כל הבדיקות.. אוודא שהרופאה מתייחסת לכולם

על זה כשאני באוטובוס עם אנשים שככל הנראה גרים בישוב שלי.. מרגישה כ"כ לא נעים למרות שלחשתי.. יש לך תחושה שכולם מקשיבים ואז את עם יד על הדופק.. 😓😓😓

קונים "בדיקת הריון ביתית"
ופועלים לפי ההוראות שיש שם
(זו בדיקת שתן, עדיף עם השתן הראשון של הבוקר כי יותר מדוייק.)

אני ממליצה על 'תשובה כנה',
יש לך שם הסבר מפורט איך עושים את הבדיקה.
(בקצרה-
את עושה פיפי לתוך כוס ואחכ טובלת את הקצה של המקלון בתוך הכוס)

מומלץ לעשות את הבדיקה על הבוקר, עם השתן הראשון.

בהצלחה!!

היקרות יכולות להגיע גם ל50 שקל לבדיקה. אין הבדל די בכלל בין הבדיקות אז חבל להשקיע.
זה נכון שהבדיקות לא תמיד אמינות לגמרי כמו שכתבו לך - אבל רק על תוצאה שלילית. אם יש לך תוצאה חיובית, זה בטוח נכון (: אם יש לך תוצאה שלילית והמחזור בכל זאת לא מגיע, כדאי לחזור על הבדיקה אחרי כמה ימים.

ולגבי הבדיקות-

כן כן בדיוק כמו שהקודמות אמרו.

אבל זיכרי- המקלון לא 100 אחוז אמין, ולפעמים הגוף שלנו סתם בא לו להתפנק ולאחר קצת עם המחזור...

אז שיהיה בשורות טובות.

ולהמנע מדברים שאסורים בהריון- אלכוהול, עישון, תרופות מסוימות, מאכלים מן החי(בשר, דגים, עוף) שלא עברו בישול מלא.

העיקר בבריאות, בקלות, בשמחה ובידיים מלאות!!!

כ"כ מזדהה איתך

והכי מעצבן זה שמתעצבנים וצועקים אליך מהרחוב

"גברת שימי מסכה"!!!!!

אשכרה תנו לאנשים לחיות!! אני מפחדת בדיוק כמוכם להידבק! ובמקרה וזה נזל מהאף- אל דאגה ארים אותו גם בלי הצעקות שלכם.

איזה עולם....

מתגעגת לשגרה הרגילה

מזדהה. זה באמת קשהה.
במיוחד בתחילת הריון, עם קשיי נשימה...

את ו@אמאשוני.
באמת חשבתי בהתחלה לכתוב את זה בצורת חידה, אבל אז אמרתי שיותר מגניב לעשות את זה בצורת פריקה כדוגמת כל הפריקות על חמיות וכדומה שרצות כאן בפורום...

לק"י

ושנאתך למסיכות היא דבר ידוע

ואת באמת שנונה. קטע מקסים ומשעשע כל הכבוד

אבל כי ראיתי שזאת את כתבת וזה הסגנון שלך להסתיר כאילו את הנושא
וגם לא מתאים לך הכותרת לשום הקשר אחר

חח היית צריכה להשאיר לנו לנחש.
האמת חשבתי גם קצת לכיוון זיעה

ידעתי שלא

חיכיתי לשורה האחרונה

מתואמת שונאת?
הכי לא!
בשורה השניה נרגעתי

אני גם התפלאתי על הכותרת
ורצתי ישר לסוף. להבין מה קורה🤭

שהרי מתואמת שלנו לא תפתח כך שרשור( למרות שתמיד יכולה לעלות הג'ננה לכולם... ) ובהמשך הבנתי למי התכוונת...
שכוייח

להבין למי את מתכוונת...

 

גדול! וכל כך נכון...

רק שימי לב שהוא לא יכול להכניס את כל המוצץ לפה.

גם קטנים ולא רק הבלון ואז זה מסוכן בגיל גדול יותר

כי יכול להיות שהפלסטיק כולו ייכנס לו לפה. מכירה תינוק שנתקע לו ממש ולקחת כמה דקות של לחץ לשחרר. עדיף 0-6. שהפלסטיק גדול יותר והפטמה קטנה.

בדכ זורקת אותם אחרי גיל מסוים כי זה מסוכן שיכנס לפה.
אישית מפחדת.

היא לא יכולה להכניס את כל המוצץ לפה וזה מה שחשוב לבדוק..
הגודל של הפטמה לא משתנה כל כך והם סתם יותר יקרים.. (למוצצים של 6-12 פלוס)

ויש ממש הבדל בין הגודל של הפטמה...

האמת שבכלל לא חשבתי על החלק של הפלסטיק, רק על הפטמה, חששתי שאולי זה לא טוב למבנה הפה...

אבל טוב שהארתן את ענייני, אבדוק באמת שהפלסטיק לא יכול להיכנס לתוך הפה.

תודה יקרות😘

מבחינת צורה אכן כמו שכתבו לך, אבל האמת שרוב החברות הפלסטיק אותו גודל ורק הבלון שונה.

תנסי כל יום זה אמור להקל על המחזור.

חושבת שאם הדימום חזק בצורה חריגה צריך להיבדק, אולי בגלל חשש לאיבוד דם.. עכשו אולי להתייעץ עם מוקד אחיות ואם יגידו שלא דחוף אז אפשר לחכות (לדעתי) למחר בבוקר, לשאול רופא.. תרגישי טוב!

את מנסה להכנס להריון או שמונעת?

תודה לכולכן על העזרה.

תודה על העזרה

יש סיכוי שהיה הריון ממש צעיר ונפל?

והמחזור הגיע ממש בזמן...

זה קורה בד"כ אם לא שותים מספיק.

אשתדל היום לשתות יותר.

נקודות שחורות קטנות גם קשור?

צריך להיות במעקב

כן מומלץ בערך פעם בחצי שנה- שנה לעשות בדיקות דם לראות שהכל בסדר

והכי חשוב לבדוק מדדי קרישיות אבל את זה הרופאים לא ממהרים ככ לתת

אם יש בעיה של כולסטרול לדוגמה גלולות יכולות להחמיר את המצב אז צריך לבחון מה האופציה שתהיה הכי טובה בריאותית

אם בעלי גם אברך וגם עובד בערב, מה אני אמורה לסמן בעיסוק?

ולהציג תלושי שכר.

אבל זה לא קשור לשאלה.

אם את רוצה צבקשי בדיקות מהרופאה לוודא שהכל תקין.

רק בד לבן ועור מקבלים טומאה.
אבל כך זו הפסיקה שלנו

אבל תשאלי שוב את הרב, ככה ממש תירגעי

אבל כדאי לייתר בטחון שתבררי..

אולי זו פסיקה מסויימת, אולי רק במצב מסויים..

לכן לא מקבל טומאה.
ככה גם אני יודעת

לגבי שאר העניינים האחרים מנסיון של אנשים אחרים הרבה יותר קשה להתחתן כשכבר מבוססים בחיים ומוגבלים מבחינת מקום מגורים או אורך חיים מסויים שקשור לעבודה.
לגבי לימודים זה עניין זמני יש הרבה נשים שלומדות בתחילת הנישואין זה בהחלט אפשרי וזה משהו שאפשר לדבר עליו עם הבחור שאת נפגשת

להפך, יותר קל לעבור אי יציבות בחיים כשיש לידך מישהו שתומך בך ועובר את זה יחד איתך...

יש את שביל האמצע.

זוג צעיר צריך להיות מסוגל להתקיים באופן עצמאי בלי להיות תלוי בעזרה מההורים.
לשם כל צריך שיהיה מקור הכנסות מינמלי.
ובד״כ אנשים רוצים להתחיל את החיים ברכישת מקצוע שנלמד באקדמיה או במכללות להוראה, בתי ספר לאחיות.
יש לימודים למקצוע, יש שירות צבאי לגבר, או שאת מחפשת בחור שרק ילמד בישיבה, או שתמצאי בחור שכבר סיים צבא וגדול ממך במעט.

לא רע להתחיל לצאת להכיר מישהו בגילך, אך קבלת החלטות על נישואים צריכה לבוא מתוך שיקול דעת רחב.
יש גם שיקול של מניעת הריון בתחילת נישואים אם זה חשוב לטובת סיום לימודים, למשל.

במכלול הדברים - את יכולה להסתדר גם בנישואים בגיל 19-20 אם יהיו לשניכם היכולות לכלכל את עצמכם.

זה דעה אישית. לא משהו מחייב.

יש הרבה זוגות שנעזרים בהורים. אפילו מלחתכילה.
כשזה מתאים לכל הצדדים זה יכול להיות מצוין.

לדעתי להגיד לזוג/אישה לא להתחתן (לא לחפש חתן) זה כמו להגיד לזוג נשוי : אל תביאו ילד לעולם עד שתיהיו מבוססים כלכלית.
יש הרבה זוגות צעירים (זוג סטודנטים/סטודנטית ובעל בכולל/ בעל בצבא ואישה עם משכורת מינימום וכ'ו) שבקושי מצליחים לסגור את החודש - זה סיבה לדחות תינוק?
לדעתי זו טעות. זה ממש עינוי להגיד לבנ"א לחכות.

מתי להכנס להריון.
גם שיקולי פיתוח קריירה והתפתחות מקצועית.

אני התחתנתי מוקדם, חושבת שיש בדבר המון המון יתרונות, של התפתחות אישית יחד עם עוד בנאדם אהוב, יציאה יחד לעולם, ובכללי אם יש אהבה ואמון ובסיס בריא אני לא רואה סיבה למשוך קשר יותר מדי.

אבל.
יש קושי מאוד גדול להתחיל חיים עצמאיים כשיש לך מחוייבות לבית ומשפחה. למשל לצאת ללמוד תואר מהשנה הראשונה, זה אומר כמה שנים של עבודה יחסית מצומצמת אם בכלל, משכורת יותר קטנה וכו'.
או שבכלל לוקח גם זמן להתאפס על מה ללמוד, איפה, מי אני מה אני וקצת יותר קשה (ממש לא בלתי אפשרי, אבל כן יותר מורכב) ללמוד על עצמי דברים ככ חשובים כשיש גם עול פרנסה ובית מהצד, ופחות פניות של רווקים, ועוד לא דיברתי על ילד.

חתונה זה לא רק כוכבים וחיוכים ומישהו שדואג לך.

המישהו הזה מצפה שגם את תדאגי לו. ואולי הוא לא יהיה כזה טיפוס שדואג? רוב הגברים דווקא לא כאלה.

זוגיות היא לפעמים מתוקה ולפעמים אתגר.

עדיף לבוא לזוגיות ממקום של יותר יכולת לתת, גם אצלך וגם אצל הבחור שמיועד לך.

 

אחרי הרבה שנים שלמדתי מקצוע שאהבתי והיה לי חשוב מאוד.
אחר כך ילדתי עוד בזמן שסיימתי תארים מתקדמים.
כשהתחלתי לעבוד מצאתי עבודה שאפשר לשלב בה גם בית וגם משכורת מצוינת ברוך ה' שזה לא מובן מאליו בכלל.
זה הכל עניין של מחשבה לעתיד.
אם הייתי מתחתנת מוקדם אין ספק שזה היה מאוד מקשה על העניינים.
(מביאה לך את הסיפור שלי שיהיה לך עוד נקודה למחשבה)

המון בהצלחה וזיווג הגון ומוצלח בעזרת ה' בבוא הזמן הנכון.. בנתיים תלמדי לאהוב את עצמך אמא שלי תמיד אמרה לי תאהבי את עצמך השאר יבוא

בעיניי בין סוגים שונים של תחומים בשאלה האם מתאים להתחתן עכשיו או לא.

אם מתחתנים אחרי שמסיימים ללמוד ויש עבודה מסודרת, זה מקל מאוד מאוד. אבל זה לא הכרחי בעיניי. כי אפשר להסתדר (צריך להגיע מוכנים לזה, להבין שיש לזה כל מיני השלכות, אבל יש הרבה שעושים את זה וזה אפשרי)

אבל אם הבלבול שאת מתארת קשור לא רק לדברים "טכניים" כביכול, אלא גם לדברים מהותיים יותר, כמו - מי אני? מה אני רוצה לעשות בחיים? מה הערכים שמנחים אותי? אלו תכונות חזקות בי? מה החולשות שלי?
זה כבר נראה לי יותר משמעותי ויש עניין לחכות קצת.
נכון, אלו דברים שיכולים להתברר גם ביחד עם בן הזוג, גם תוך כדי הנישואים. ונכון, אנחנו בני אדם וככאלה אנחנו דינמיים ומשתנים כל החיים.
ובכל אופן, אני חושבת שאם אפשר, עדיף לעשות את הבירורים ואת הבנייה העצמית הזו לבד. לבנות לעצמי אישיות שהיא עצמית, שמבוססת על עצמי ולא תלויה בבן הזוג. אחרי שאת מרגישה שלמה עם עצמך, שאת מרגישה שאת יודעת מי את ומה הכיוון שלך, אפשר לחשוב על חתונה.

חתונה זה לא רק אהבה בין בני זוג, זה הרבה מעבר לזה. זה אחריות, מחוייבות, בעיניי זוגיות = עבודה קשה. ככל שנגיע מוכנים יותר, בוגרים יותר ומבינים יותר לזוגיות, יהיה לנו קל יותר.

אז אם היית כותבת שאת באמצע שנות ה20, אולי התשובה הייתה משתנה. אבל את כותבת שאת עוד לא בת 20 ואני חס וחלילה לא מזלזלת, אבל קחי את הזמן, תבני את עצמך, תשקיעי באישיות שלך *בשבילך* ולא בשביל בן זוג עתידי. ובע"ה תתחתני בזמן שיהיה לך טוב.

(גילוי נאות, קצת לפני גיל 20. ב"ה מדהים וטוב, אבל זה בעקבות עבודה ועבודה ועבודה. ובהחלט היה קל יותר, אם הייתי מגיעה בוגרת יותר. וזה למרות שכשהתחתנתי חשבתי שאני כבר מספיק בוגרת)

מגיעה ממקום ש"אני רוצה לקבל".
תיזהאי כי זה יכול לבוא לך כמכשול.
נישואים זה עבודת חיים של נתינה אינסופית.
אימהות זה נתינה טוטאלית.

אם את במקום שמחפש אהבה, פינוק, מישהו שיהיה רק איתך וכ'ו אולי כדאי להמתין מעט.. לקרוא ספרים על זוגיות ונישואים. להבין שחיי נישואים זה עבודה אינטנסיבית, במיוחד בהתחלה. הפרפרים וניצוצות באוויר נאלמים תוך שנה ואז מגיע שלב מאוד קשה של חוסר וודאות, טלטלאות, עליות וירידות, ולפעמים גם תינוק נכנס לתמונה בשלב הזה.
אם את מתעווה לצחוקים, עיניים מלאות לבבות, בעל משקיע ונותן, חוויות רומנטיות אז חכי קצת.
את עלולה להתחתן ומהר מאוד לגלות שטעית בכתובת.

לגבי הבלבול - אם זה קשור לדברים מהותיים כדאי לחכות עד שאת מתיישבת עם עצמך.
אם מדובר בעיניים של כלכלה ולימודים נטו - זה דברים שיכולים להסתדר אחרי החתונה.

(אני אישית מאוד רציני לסיים תואר ורק אחר כך להתחתן. בסופו של דבר יצא קצת אחרת - התחלתי כרווקה וסיימתי את התואר נשואה פלוס ילד. זאת חוויה מפוקפקת מלאה באתגרים אבל היא אפשרית והיא מדהימה.
לא הייתי מוותרת על בעלי או הילד שלי. גם לא תמורת השקט והשלווה שחברותי הרווקות חוו עד סיום התואר)

אבל

הוא לא עומד לבדו.

גם אני לא נותנת משקל כבד לשיקולים כלכליים (שוודאי שכיף אם כבר יש תואר ביד או עבודה מסודרת

אבל נבנים ומתפתחים במהלך החיים. אני התחלתי ללמוד לתואר עם 3 פיציים וילדתי גם תוך כדי.ב"ה סיימתי עם כולן ואפילו

התקבלתי להתמחות טובה. לא היה קל בכלל ודרש המון משמעת עצמית אבל שווה.)

 

אבל נשמע שאת צריכה להיות מוכנה יותר לנישואים. נישואים זה לא רק חיבוק וחום, זה גם אתגרים

זה להרחיב את העצמי שלך

את הנתינה לאחר ברמות שאינך מכירה

זה להיות שם גם בשבילו

לפתור אי הסכמות בינכם

במיוחד בהתחלה, כשזה תחילת בניית התא שלך. 

שלב מאתגר להרבה זוגות צעירים.

 

ואינני יודעת מה את קוראת פה, יש גם הרבה שירשורים מתוסכלים וכואבים. נישואים הם עבודת חיים.

האם יש בך נכונות להתמודד גם עם הקשיים שנישואים יכולים להביא עימם?

 

לי נשמע שאת זקוקה אולי לקאוצ'ינג לפני שתתחילי לצאת כדי שתגיעי ממקום מחוזק שמסוגל לקבל וגם לתת.

אולי מיכל וולשטיין היא הכתובת בשבילך.

בהצלחה יקרה והחלטות טובות!

הרצון שלך הוא דבר מקסים וחשוב, חתונה זה בהחלט דבר שנראה זוהר ומזמין (והוא אכן כזה).
bהתחתנתי לפני שנתיים, בגיל יחסית מבוגר בהשוואה לחברות שלי (24, כן, הן התחתנו בגיל 19-20).
הגעתי לחיים הזוגיים כשאני ב"ה עם תואר ראשון, חסכונות, ובעיקר- כבר לא ילדה.
באפיק של גיל 19 היא ממש לא באפיק של גיל 24.
השתנתי מחשבתית, פיזית, אני אדם בוגר יותר, שקול.
מה שעזר לי בסופו של דבר, להתחתן עם החבר הכי טוב שלי, ההמתנה הזו ביגרה אותי.
אני רואה כמה קשה לחברות שהתחתנו בגיל צעיר.
בלי מקצוע, הבעל עדיין היה בצבא, ישנות לבד, חיות לבד, מפרנסות לבד (ויש דיי הרבה הוצאות).
וכשנולדו ילדים, הוא בדיוק התחיל תואר, הוא לא פנוי להיות איתה, לשמור על הילד.
ובעיקר, הם פשוט לא הספיקו להכיר אחד את השני.
יש הבדל, בין בני זוג לבעל ואישה. סוג הקשר הוא אחר, ולפעמים צפים קשיים גם כשמתחתנים.
אני יכולה להעיד, שיצאנו שנתיים, לפני זה הכרתי אותו כמה שנים טובות, הדבר הזה גורם לנו לפחות חיכוכים, ריבים, אנחנו מכירים כ"כ טוב אחד את השניה, שזה פותר הרבה בעיות.
זוג צעיר גדל יחד, ולא תמיד זה דבר חיובי.

כמובן שהדברים לא גורפים. יש זוגות צעירים שמסתדרים מעולה.
אבל למה להוסיף קושי, כשאפשר לחכות עוד כמה שנים, להגיע בשלים יותר ולעשות החלטות מושכלות.

בהצלחה!

התחתנתי בגיל 20 באמצע תואר ובעלי חייל ואנחנו מאושרים ב"ה!!
מילת הקסם היא אינדיוודואלית

אני התחתנתי בגיל 18 נשואה 6 שנים באושר! מרגישה שלא פיספסתי כלום בחיים..אין לי מקצוע ושום דבר אבל המשפחה שלי הם החיים שלי לא הייתי משנה דבר!

בשביל לתת.
וההגעה לנישואין ממקום של מגיע לי כזה לא תועיל.
כמובן זה מגיע. כי ככה זה. הדדיות ב"ה.
אבל הגישה הזו לא נכונה. ואני מבינה אותך לגמרי. אבל עדיין.. צריך לשנות תפיסה...

והבלבול שאת מרגישה ושחושבת שזה לא נכון לך עכשיו- במצב כזה הייתי מחכה שזה ירגיש לך נכון.

וזהו.
את נשמעת אדם מדהים ושמישהו ממש יזכה בך
בהצלחה רבה

חתונה זה הרבה מעבר לקוצי מוצי של זוגיות ואהבה.
זה מחויבות.
זה לעשות את הבחירה הכי חשובה שלך בחיים.
זה לנהל בית טכנית וכלכלית.
וזה ממש לא רק לקבל מבעלך את כל מה שאת מיחלת אלא גם לתת לו, ובעיקר לתת..
זוגיות שמבוססת על הרצון לקבל היא לא יציבה ובסוף גם מייצרת המון תסכול.

אז נכון..יש לך תשוקה גדולה שלא ממומשת. וטוב מאוד שהיא שם.
אבל אם התחושה שלך היא שאת מבולבלת ולא בטוחה.
ובייחוד שבאמת את לא בגיל ובשלב בחיים שמתאים לזה אז תחכי עד שהשכל שלך יגיד לך שאת מוכנה לאתגר הגדול הזה...

לא חושבת שצריך להגיע למצב שכל הענפים מפותחים, בעז"ה כל החיים תמשיכי להיות בהתקדמות בענפים שונים.
אבל כן להגיע למקום שבו את מרגישה בטוחה ויציבה, מרגישה שמצאת דרך וכיוןן ושיש בך רצון וכוחות גם להעניק

בהצלחה!

אני נשואה 9 חודשים סך הכל, התחתנתי בגיל 19 ואני עדיין לא 20. זה לא פיקניק, צריך להיות מחושבים ומאורגנים מראש, רק אציין ואומר שאת בעלי אני מכירה כבר מהתיכון, והיינו בקשר כמעט שנתיים. אם לא הייתי מכירה את בעלי, הייתי מחפשת להתחתן בשלב הזה? לא יודעת, בכנות. חושבת שהייתי מוכנה לחתונה בגיל הזה ושיש לנו ב"ה זוגיות מקסימה, אבל עם כל היתרונות, זה משהו שאין באמת איך להתכונן אליו. זהו. את אישה מבוגרת, מנהלת בית, קניות, תשלומים, בישולים, נקיונות. את מוכנה לזה בלב שלם? תחשבי על זה. לבוא בראש של אני רוצה זוגיות ובעל בלי לחשוב על כל הקושי והמחויבויות שמסביב יכול להיות הרסני. זה לא פשוט ללמוד תואר תוך כדי הריון, או לעמוד בעומס של מטלות בלימודים אחרי לילה לבן עם התינוק. אם את מוכנה לכל החבילה בלב שלם- לכי על זה. כדאי להתייעץ אם אנשים שמכירים אותך טוב, יכול להציב מראה ממש טובה.

כשאת מסודרת מכל הבחינות התשוקה להתחתן אולי יורדת ואת מרגישה שבשביל להתחתן צריך לוותר על משהו

אני התחתנתי בגיל 18 מיד אחרי בגרויות...
למדתי בזריזות לתואר, בעלי היה גם חייל וגם אברך ואחרי זה שנינו התחלנו לעבוד.
אני לאט לאט התקדמתי בעבודה, ובעלי שהוא מוכשר בתחום מסוים מצליח בו - הסתדרנו כלכלית, בדרך גם שטפנו חדרי מדרגות..
אנחנו מאושרים, גדלנו יחד ! זכינו לכמה ילדים מתוקים !
נשואים כבר מספר שנים דו ספרתי...

אני מאמינה שזה נכון להתחתן צעירים לא לכולם אבל לחלק מהאנשים

רק הערה קטנה לגבי הסיום : "באלי בעל, מישהו שיהיה שם תמיד בשבילי ויתן לי חום ואהבה"
תבואי גם את בשביל לתת חום ואהבה- לא בשביל רק לקבל כי "בא לי", לא כל רגע זה רק נתינה חום ואהבה בזוגיות, עוברים תהליך...

זוהי תוכנית שיש שם כמה אנשים ונשים מלומדים ומנוסים

שעוזרים בדרך אל החופה.

בהצלחה רבה 

בקלות

ובנחת

אתן פשוט מדהימות!
קראתי כל תגובה ותגובה ובאמת התפעלתי
כל אחת ממכן נשמה טהורה שממש רוצה לעזור לאחרים(גם הערוץ הזה בכללי)
באמת אחשוב על מה שרשמתן
תודה רבה לכן!