אפשר לשתף במשהו שמעצבן אותי כאן?פה לקצת
כל פעם שמישהי כותבת על ההריון ואם לספר לחמות- רוב התגובות תומכות בה להחליט כי זה שלה.
אבל הלו! אני בטוחה שאף אחת כאן לא הצליחה להיכנס להריון בלי האיש שלה.
טוב, לא רוצה להכליל. רובנו.
אז למה זה שלי יותר משזה שלו? זה ממש מעצבן אותי לקרוא את זה כל פעם מחדש.

אם ההורים של צד אחד יודע זה ממש לא הוגן ולא יפה לבקש שהצד השני לא יידע. במיוחד אם הצד השני כן רוצה לספר.

כן. ההריון קורה בגוף שלי.
אבל הוא של שנינו.
שנינו מתפללים להצלחתו.
שנינו דואגים שהוא ימשיך תקין.
שנינו שמחים ומתרגשים בו.
וכל אחד רוצה לספר להורים שלו ולשמח אותו.

זהו.
ברור את צודקת לספר לשניהם למה לא.רויטל.

אני ככה עשתי אחרי אמא שלי בעלי תיכף הודיע לאמא שלו,

את צודקת כי באמת אין כמו השלום.

זה בכלל לא קשור לשלום.פה לקצת
הגיון בסיסי, ההריון של שנינו ואף אחד לא יכול להחליט עליו יותר מהשני.
לפעמים כואב לבעל הוא רוצה לספר לאמא שלו והכלה לא רוצה.רויטל.

וזה מפר את השלום בית.

נכון, אבל אפשר להחליט את זה ביחד.כמה טוב שבאת
לא ברור לי למה הסקת שבמידה ולא מספרים לחמות זה בגלל שהאישה החליטה 😏
אלה התגובות שאני קוראת כאןפה לקצת
ולא רוצה לצטט כדי לא לפגוע באף אחת אבל רוח הדברים היא שאומרים לה תחליטי את, זה ההריון שלך, את סוחבת. והוא יתמודד עם ההחלטה שלך.

וזה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, זאת החלטה משותפת ולא רק של האישה.
מסכימה איתךמרווה כחולה
בגדול, אבל ברור שכל מקרה לגופו כי נכון שההריון של שנינו אבל אם יעשה לה רע שחמותה תדע? ברור שאם זה לשתף כדי לשמח אז לשני הצדדים מגיע, אבל אם זה כדי לקבל תמיכה אז האישה יותר צריכה את התמיכה מהאיש...
יעשה לה רע סתם כי הן פחות מסתדרות או כי החמות תציק ותעשה רעפה לקצת
אם זאת הסיבה הראשונה אז אני מצטערת אבל שתתגבר ותתבגר ותבין שגם לבעלה יש חלק בהריון הזה ואם הוא רוצה לספר לאמא שלו היא לא יכולה למנוע ממנו סתם כי אמא שלו לא באה לה טוב בעין.
אם זאת הסיבה השנייה אז יש על מה לדבר בינהם...

מסכימה איתך. אני חושבתואילו פינו
שכל זוג צריך לדבר על זה ולהחליט ביחד מה מתאים להם.
אצלינו בהריון הראשון בעלי רצה לספר להורים שלו רק בשבוע 10 ואני רציתי לספר ישר כשגיליתי להורים שלי. ברגע שזה היה מוסכם על שנינו לפי זה פעלנו.

בהריון השני אני רציתי ישר לספר להורים שלי.
ובעלי רצה לספר להורים שלו גם. אז סיפרנו להם כשפגשנו אותם בשבוע 7..

אם יש זוג שהבעל רוצה לספר להורים שלו והאישה לא רוצה שהם ידעו- הם צריכים לברר לעצמם מה הכי נכון להם ולזוגיות שלהם. שלא יווצר מצב שהבעל מרגיש חסום בדרכו. או שהולך מאחורי הגב של אשתו. וגם האישה צריכה לנסות להבין את בעלה ולבוא לקראתו..
נכון. גם אצלנו כל אחד החליט מתי הוא רוצה לספר לצד שלופה לקצת
וככה התאים לנו.

אבל פה הרבה פעמים אני רואה עידוד לא להתחשב בדעה של הבעל כי זה ההריון שלי ומתרחש בגוף שלי ושיקפוץ לי. מה שאני רוצה זה מה שיהיה והוא צריך להתחשב ברגשותיי העדינים.
אז מה שניסיתי לכתוב שצריך פה שיחואילו פינו
ותקשורת.
ותשומת לב מאוד גדולה של האישה מה בעלה באמת רוצה. ואם הוא שלם עם ההחלטה שלכם מתי לספר. אם הוא לא שלם צריך למצוא איזון או לנסות לקבל החלטה משותפת..
מסכימה איתך אבל מסייגת במקרה שאחד הצדדים לא דיסקרטיאנונימיות
לא מדויק לדעתיריקת
אני לא משתפת את חמותי מהסיבה הפשוטה שביום שאני מספרת לה, כל המשפחה יודעת! ויש עינין ב״ברכה שורה בדבר הסמוי מהעין״ אז אני מספרת רק לאמא שלי ולאחיות שקרובות אלי מאוד! אין לי שום עניין שגיסות שאין לי קשר יום יומי איתן ידעו כל כך מוקדם אז מלכתחילה את צודקת אבל זה לא שחור ולבן וכל זוג צריך להגיע להסכמות שלו וכן להתחשב באישה שהיא זו שבסופו של דבר נושאת/>את ההריון עם כל המשתמע מכך
הסכמתי איתך עד שהגעתי למשפט האחרוןפה לקצת
נכון, אם יש סיבה טובה אז אני מניחה שגם הבעל יבין את זה ויוותר על הרצון לשתף כל כך מוקדם.
אבל אם זה עדיין מאוד מאוד חשוב לו אז מעצבן אותי לראות שהנשים לוקחות בעלות על ההריון.

אני נשאתי את ההריון אבל לבעלי היה חלק גדול בהצלחה שלי לשאת אותו עם כל העזרה והדאגה וההתחשבות שלו.
אז מה אם אני סחבתי? היה לו חלק לא פחות חשוב.
זו ההרגשה שלךoo
ההרגשה שלי פר 4 הריונות, שההריון הוא בעיקר שלי, יצירת ההריון והעזרה והתמיכה בדרך, הייתה כל-כך מזערית ביחס לתחושות שלי. ואגב גם התינוק בחודשיו הראשונים, הוא בעיקר שלי, אחכ הוא גדל וגם בעלי שותף מלא לטיפול בו.
אז בכל הנוגע להריון ללידה ולאחריה, אני המחליטה הבלעדית.
אז יפה שאת מרגישה שותפות בהריון, אבל הרבה נשים לא מרגישות כך ובצדק.
גם אני מרגישה כך.אמא יקרה לי*

ויש לי בעל עוזר ושותף ב"ה.

אנחנו אכן מקבלים את ההחלטה יחד (הוא מבחינתו לספר להורים שלו בתשיעי

כי אנחנו חולים עליהם אבל הלשון שלהם משוחררת לחלוטין.)

אבל ודאי שיש יותר מקום לתחושות שלי כי אני זו שמתמודדת.

ולי לא נעים שבודקים כל רגע אם כבר הקאתי או לא ואם הבית מתפקד (הוא לא)

וכו'. יש השלכות ללספר וטבעי שבת מרגישה בנוח לשתף ולהיעזר באמא שלה

יותר מבחמותה.

אז אולי גם אני אחליט לבד על השם?פה לקצת
אני גידלתי אותו בבטן.
אני סחבתי אותו.
אני סבלתי צרבות.
אני הקאתי.
אני כאבתי.
אני צרחתי.
אני ילדתי.
אני מניקה אותו.
אני שמנתי ונשארתי שמנה.
אני ואני ואני.
אז מה הוא מתערב ומחליט איך נקרא לו??? חוצפן.
זה ממש לא אותו הדברקוקיז
הלקיחת בעלות היא אותו דבר.פה לקצת
אם כבר הוא שלי אז עד הסוף.
ראיתי עכשיו את החידוד שלךקוקיז
ואני מסכימה שלספר על ההריון ולבחור שם צריך להעשות בהחלטה זוגית.
לא תאמיני ... יצא שאני בחרתי את רוב השמותדובדובה
בעלי אמר לי כל הזמן שלא אכפת לו השם.. ושמות שהוא נתן (הזויים לדעתי) לא רציתי חחח
יצא שאני בחרתי את כולם חוץ משם אחד.. והוא זרם. אמר לי יאללה סבבה...
חוץ משם אחד שהוא בחר וממש אהבתי..
לא יודעת למה. אבל זה לא מפריע לו.. וגם אחרי הלידה מי המניקה ומי מטפלת בלי סוף? האמא...
כן יש פה משקל גדול יותר לאמא מלאבא.
אכן צריך החלטות משותפות. ויש. אף אחת פה לא מחליטה על דעת עצמה בלי לשאול מה בעלה חושב... אבל הוא לא זה שיחליט בשבילה והיא לא תחליט בשבילו... הכל יחד. וצריך מאוד להיות קשובים לרצון האישה כי היא מגדלת ומטפחת את העובר
מלמעלה נראה שהאישה מחליטה יותר בענייני ההיריון וזה הכי טבעי.. כמו שהוא מחליט יותר ונותן את הטון בעניינים של רכבים. ..
זאת הנקודה, ביחד. בהסכמה הדדית.פה לקצת
אם היית בוחרת שם שבעלך ממש לא אוהב היית קוראת בכל זאת?
כנראה שלא. הייתם מדברים ומגיעים להחלטה משותפת למרות שאת המניקה וזאת שמטפלת בו בלי סוף...
לא שם שממש לא אוהבoo
אבל כן אני בחרתי שם שבעלי הסכים לו, אפילו שהעדיף שמות אחרים.
וגם לגבי החלטות נוספות, הכל טוב ויפה שיש הסכמה הדדית, אבל לעיתים אין הסכמה גם אם מדברים בלי סוף, ואז האישה שסוחבת וסובלת ומטפלת, לעניות דעתי הבעל אמור לקבל את דעתה
אבל צה שאת אומרת לא קשור לזה שהיא 'חמות' אלא לזה שהיא מספרתהריון ולידה
באותה המידה אם אימא שלך היתה המספרת מאמינה שלא היית מספרת גם מאותה סיבה

נראה לי שהמטרה היתה להציף את הלא לספר דווקא כי זה חמות
לא קשור לבעיה ספציפית שזה אחרת
זו לא החלטה שלה, זו החלטה של הזוגאין לי הסבר
גם אני וגם בעלי יודעים שברגע שההורים שלו יודעים- כווולם ידעו!
וזה לא מתאים לנו.
בהריון עכשיו הייתי צריכה את אמא שלי להסבר על בדיקות, התייעצות לגבי רופאה וכו',
אז זה הגיוני שההורים שלי ידעו וההורים שלו לא.
בהריון הבא בעז''ה אני חושבת שנספר להם באותו הזמן אבל בשלב מאוד מאוחר.

אני חושבת שזה הגיוני שמספרים קודם להורים של האישה,
אישה צריכה לפעמים תמיכה מאמא.
לעומת זאת-
חמות יכולה רק להעיק אם היא תדע.
ולכן-
יש כאן יותר משקל להחלטת האישה.
היא סוחבת.
היא מפוצצת בהורמונים.

בכמ אני חושבת שלא ראוי להחליט החלטות זוגיות לבד אלא להתייעץ עם הבעל ושההחלטה תהיה זוגית.
מסכימה ולא מסכימהיעל מהדרום
לק"י

בגדול נכון, ההריון שייך לשנינו (למרות שבפועל, בעלי אומר לי שאני מחליטה לעניין בדיקות מסויימות).
מצד שני, אם האשה צריכה תמיכה נפשית או עצות טכניות בשלב הראשון שבו לא רוצים לספר על ההריון, מאוד הגיוני בעיני לספר למישהי ספציפית שתוכל לעזור לפי בחירת האשה (אמא/ אחות/ חברה וכו').
הכי חשוב זה אם לבעל קשה שאמא שלו לא תדע ותפגערויטל.

ברגע שהיא תפגע זה יכול להפר את השלום בית.

לא מסכימה שזה הכי חשוביעל מהדרום
לק"י

ואם החמות מעיקה ומציקה אם היא יודעת?
אז צריך להתנהל בחוכמה, ולא לספר לה שההורים של האשה ידעו קודם.

אבל זה שהחמות תכעס זו לא הסיבה לספר לה.
למה שתציק, הרי אחרי כמה שבועות היא כן תדערויטל.

ופה יהיה לה צער למה הבן שלי לא מספר.

כי יש נשים מציקות בעולםיעל מהדרום
לק"י

לא אמור להיות לה צער.
אלא אם כן סיפרו לה בלידה או בחודש מאוד מתקדם....

בכל חברה רגילים לספר בזמן אחר, אז אם ספרו לה בזמן שמקובל אצלם. אם היא לא תדע שההורים של האשה ידעו קודם, זה לא אמור לפגוע בה.
זו הייתה כוונתי בלהתחשב באישה שנושאת את ההריוןריקת
כי מן הסתם יש לה כרגע צרכים פיזיים ונפשיים שהיא יכולה לקבל אותם מאמא או אחת למשל
וגם, אני יכולה לגמרי להבין את המקום של אשהיעל מהדרום
לק"י

שמרגישה שכל מי שיודע על ההריון יודע על משהו פרטי שמתחולל בגוף שלה.
ולכן קשה לה לספר על ההריון לאנשים פחות קרובים אליה.
האם זו סיבה לא לספר להורים של הבעל? לא בטוחה, אבל יכולה להבין מאיפה זה בא.
עונה מהמקום שלי-אם כל חי

נכון שההריון של שנינו ברמה הרעיונית והדתית (כן, הילד שלו...)

מבחינת החיבור הראשוני- הוא שלי. בלבד.

בעלי לא חווה תחושות גופניות, לא מחובר בפן הפיזי, לא מחזיק כלום...

מבחינתו הוא אומר לי שהוא שמח או עצוב בשבילי לפי מה שאני מרגישה, לא לפי או בגלל העובר...

כל זאת עד הלידה ואפילו תקופה לאחריה.

אז זה אישי שלי. מאוד.

הגוף שלי. התחושות שלי.

אם נוח לי יותר בקרב המשפחה שלי- זה הגיוני ולגיטימי שאשתף לפני המשפחה שלו.

(ואני אומרת דווקא ממקום שלשתי ההורים אני מודיעה באותו זמן בתחילת חודש רביעי ולא דקה לפני...)

 

אני חושבת שזה תלוי בסיבה שמספרים או לא להורים.הריון ולידה_פצ
אם מספרים להורים שלה בשביל לשתף- הגיוני גם לשתף את ההורים שלו.
אבל אם מספרים בשביל עזרה? אז עדיף שלא תהיה עזרה רק כי לא רוצים עדיין לספר להורים שלו?
ואם יודעים שצד אחד לחוץ בהרבה מהצד השני וכל הזמן מלחיץ את הזוג, אז גם שווה סתם להיות בלחץ ובמתח בגללם?
ואם היא סובלת (מי שזוכרת מהתגובות שלי פה, לא יצאתי מהמיטה בחודשים הראשונים) וזה לא כיף לה שכולם יהיו שותפים לזה שהיא ככה?

אני לא יכולה לסבול שחמותי מתעניינת מידי בתופעות של ההריון אצלי. מרגישה שזאת חדירה לפרטיות שלי ואז סתם יוצר מתחים ביננו שהוא לא רוצה לשקר ואני לא מוכנה שיספר.
המחיר של לספר לה על דברים זה בהכרח התעניינות יתר מבחינתי, ולחץ וחרדה שלה על כל דבר.
אז זה לא שווה את הכוחות שלנו.
נכון שזה הריון של שנינו. אבלmiki052

לא מסכימה עם הטענה שזה לא הוגן.

אם ברור לי שחמותי בטוח תעביר לשאר האחים. בעוד שאימי יודעת לשמור סוד, זה לא הוגן?

וברור גם ברור לי.

אז יותר לא הוגן מבחינתי לספר לה.

 

כמובן עונה מהמקום שלי.

 

מש לא מסכימהפרלין
העובר בהחלט של שני בני הזוג, אבל ההריון הוא של האשה. היא נושאת אותו. בגוף שלה בלבד.
ולא כל אשה רוצה ומעוניינת שההורים של בעלה יהיו מעורבים בשלב מוקדם ורגיש בדברים שקורים בגוף שלה. אני לדוגמה עברתי הפלה בשבוע 11. בטפשותי הרבה סיפרנו להורים של שנינו אחרי בדיקת הדופק בדיוק מהסיבות שכתבת. היה לי סיוטטט להתמודד עם ההפלה הזאת הרבה יותר בגלל הצורך להתמודד עם ההורים של בעלי מאשר ההתמודדות עם האובדן עצמו. נתחיל מזה שהם לא יודעים לשמור סוד ודי מהר כל האחים של בעלי ידעו על ההריון ואחכ על ההפלה. הייתי צריכה להתמודד עם שאלות חטטניות, תגובות חסרות טקט ומלאות רחמים. כשכל מה שרציתי היה שקט. ולהתמודד לבד עם הגוף שלי ועם החוויה הקשה שאני עוברת. אז נכון, גם בעלי חווה אובדן ואולי צריך תמיכה מהמשפחה שלו (במקרה שלי בעלי זה לא נכון, הוא צריך בעיקר את שנינו. גם בשבילו המשפחה שלו היתה מעמסה בהתמודדות עם ההפלה), אבל אי אפשר להשוות את זה לאישה, שההריון היה בתוכה, שסובלת מדהימים וכאבים וים של הורמונים. זכותה להחליט שבשלב הראשון של ההריון כשהכל כל כך רגיש ושברירי, שהיא לא מעוניינת שותפים שיכנסו לה לרחם, אפילו אם הם ההורים של בעלה.
אהבתי את המשפט הראשון...אנונימיות
מסכימה כל כך!ריקת
גם בתור משהי שעברה הפלה בשבוע 10 תודה לה׳ שחמותי עדיין לא ידעה על ההריון!!! (סיפרנו לה, אחרי שהכל היה מאחורינו)וגם סתם בתור אישה שזה כבר הריון שישי שלה ועם כל התמיכה של הבעל הוא לא יכול באמת לקחת ממני ולו לדקה את ה:משקל
עייפות
בחילות
שעות על גבי שעות של המתנה ובדיקות
כאבים בכל מקום
צירים
לידה
דימום
הנקה
חוסר שינה
והמשקל!!!!!כן שוב.
נחמד לך שאת מסתדרת עם חמותךבריאות ונחת
לא
ההריון לא שווה בשווה
תודה על העזרה שלו אבל מכאן ואילך ההריון שלי ושלי בלבד, מנת הסבל היא שלי, ההורמונים, השומן ומה לא
כמו שחמותי לא צריכה לדעת מתי יש לי מחזור כך היא לא צריכה לדעת על ההריון.
תסתכלי בפרספקטיבה אחרתאשה שלו
כשאין הריון..
למי חופרים?
במי העיניים נעוצות?
על מי ההתלחשויות? עליו או עליה?
למי העצות?

אז למה כשזה הפוך זה פתאום לא בסדר?

זה לא ממעיט מהחלק של הבעל,
אבל נא לזכור שלא מדובר באישה בתוספת נספח בשם "רחם" שמשמש כמקור הנבטה ציבורי
מדובר בגופה
הפרטי!
ואם יש לה סיבות ולא נוח לה מסיבה כזו או אחרת ומעוניינת לחכות קצת/ לראות שהכל תקין מאיזו סיבה שלא תהיה כמובן בהסכמת שני הצדדים, בהחלט זכותה לעשות זאת!
לאמא לרוב היא קרובה וצריכה/ רוצה תמיכה כזו או אחרת לא משנה לאן זה ילך
את החמות לא תמיד רוצים לשתף בשלב ההתמודדות, אחרי זה היא צריכה לספוג את החפירות בהמשך שלא תמיד נגמר טוב.
פעם הייתי כותבת מלא תגובות כמוךמיואשת******
ומסבירה ומנסה להבהיר
ו... אין לי כח.
ממש לא מבינה את הקטע הזה.
לספר להורים- של שתי הצדדים- זה החלטה זוגית ומשותפת בלבד.
אשה שקשה לה לספר לחמותה שתסביר את זה לבעלה ותחשוב איתו ביחד מה נכון וכדאי לעשות. אבל זה משותף!
ההחלטה משותפתאמאשוני
אבל לא ה"זכויות" של הבעל לגבי ההריון.
ההריון מתרחש בגוף האשה ומטבע הדברים התחושות שייכות יותר לה
ולכן אם יש בה רגישות מסויימת ורצון לשמור עדיין בסוד מאנשים שכרגע לא יכולים לתמוך ולעזור,
זה הכי לגיטימי בעיני.
אם הבעל לא מסכים עם זה צריך להסביר לו.
אבל לא לוותר על ההרגשה כי "זה שייך לשנינו אותו דבר".

אגב, מאוד ייתכן שבעלך והבעל של הפותחת מאוד מעורבים בתהליך ההריון,
ממש לא כל הבעלים כאלו.
לא ראיתי זעקה כלפי אותם גברים "אתם חייבים להתלוות לבדיקות, ההריון שלכם בדיוק כמו שהוא שלה" וכד.

יכול להיות שגם מפה, אם כי לא בהכרח, נובע הפער...
אפשר גם להחליטבת 30
שאמא שלי תדע לפני אמא שלו...
מה לעשות, מאמא שלי אני מקבלת דאגה, התעניינות ותמיכה, ואמא שלו, למרות שיודעת כבר מאז סוכות, ואפילו הייתה אצלינו, לא התעניינה בשלומי ובשלום ההריון אפילו פעם אחת. (אולי שאלה אותו...לא יודעת. אני לא זכיתי לשמץ התייחסות לענין)
אז באמת שלא דחוף לנו לספר לה...
ב''ה שהיו לי 13 שנים להתרגל אליה 😅בת 30
כבר מזמן שהפסקתי לקחת ללב או להתרגש מדברים אלו ואחרים...
והיה לי חופשי ממה להיפגע. וגם נפגעתי.
אבל די. אנחנו כבר גדולים, עושים מה בא לנו...
איבדתן את הנקודה שלי.... או שאני לא הייתי ברורה. אז אבהירפה לקצת
אני לא מתכוונת שחייב לספר לחמות. איך הבנתן את זה??

אני מוחה על זה שמהתגובות על כל מיני שרשורים נשמע שזאת החלטה של האישה בלבד.
אז לא- זאת החלטה משותפת ועם כל הכבוד לאישה שסוחבת גם לבעל יש דעה ורצונות, גם הבעל מתרגש ורוצה לשתף את הקרובים לו.
אז אם אתן חושבות שלא מתאים לכן לספר להורים שלו מכל סיבה שהיא, אין בעיה. אבל תגיעו הלחלטה הזאת ביחד. תדאגו שהוא יבין אתכן ותגיעו להחלטה **משותפת**.

אז שוב- אל תרוצו לספר לחמות ברגע שמספרות לאמא שלכן.
כן תרוצו לבעל להגיע איתו להחלטה משותפת ואל תקשיבו למי שאומר שזאת החלטה שלך בלבד.

לעניות דעתי, מהרגע שהתחתנתי אין החלטה שלי בלבד, תמיד יש פה עוד צד שצריך להתחשב בו ולוודא שההחלטה שלי מקובלת עליו. (אלא אם הוא רוצה שאחליט לבד, אבל לא על זה מדברים)
מסכימה שזאת החלטה זוגיתקוקיז
לגבי הטיימינג מתי לספר לכל צד תלוי מאוד בדינמיקה המשפחתית
הבנתי אותך.. ומסכימה פשוט ממה שכתבת למעלה לא הבנתי אותך נכוןלא מחוברת

באמת זה החלטה זוגית וגם אני חושבת שכל דבר בחיים צריך להיות החלטה זוגית

נכון, הכי בריא ונכון שההחלטה תיהיה משותפתריקת
תוך התחשבות רבה בהרגשה של האישה.
(לאור כלללללללל הסיבות שהנשים כתבו פה)
^^& נראה לי שתמצתת את מה שאני חושבתיעל מהדרום
נכון.פה לקצת
לוקחת בחשבון שאני נכללת בנשים שכתבו כאן
בעולם אידיאלי שבו הבעל מתחשב מאדoo
באישה ההרה את צודקת.
בעולם האמיתי הרבה נשים מתקלות ב׳חוסר התחשבות רבה׳ בכל הנוגע לסביב ההריון, לדוגמא אני, ואז אני עומדת על זכותי הזוגית לקבל את ה׳התחשבות הרבה׳
מצחיק אותי כל התגובות על ׳החלטה משותפת׳ ברור לכם שבהחלטה בין שני אנשים עם שתי דעות, משהו מוותר? אז אם האישה מוותרת, אז איפה ההתחשבות הרבה?
ברור שמישהו מוותר. איך זה משנה את זה שזו החלטה משותפת??מיואשת******
את באמת לא רואה את ההבדל בין ההוא שסיפר להורים שלו בלי ידיעת אשתו לבין זה שהם הין מדברים על זה ובסוף היא היתה מוותרת ומסכימה שיספר??

כשזה גבר שמספר להורים שלו בלי הסכמת אשתו זה נורא ואיום וכשזה אשה שמחליטה עבור בעלה שאסור לו לספר בלי בכלל לשמוע את דעתו אן להסביר ולדבר איתו כי זה ״ההריון שלה״ זה בסדר?
לא אמרתי שלא תשמע את דעתוoo
אבל בהרבה מקרים נשארים ללא הסכמה, ואז מה קורה? מי צריך לותר?
אני אומרת שהבעל צריך לותר במקרים הללו
מה זה משנה מה אני חושבת מי צריך לוותר...מיואשת******
כל זוג והדינמיקה הזוגית שלו. לא אני אחליט להם מי צריך לוותר.

אני גם חושבת אגב שגבר במקרה זה צריך להתחשב באשתו ״ייתר״
ועדיין זה החלטה זוגית ולא ווטו
יש דינמיקה זוגית בעייתיתoo
שגבר לא מתחשב מספיק באישה בהריון, זה קורה הרבה, ועל זה דיברתי
ממש מסכימה איתך. מליון אחוזמיואשת******


מסכימה שזו החלטה זוגיתאורוש3
אבל ההחלטה הזו יכולה להיות גם לספר לצד אחד קודם. לפעמים יש צד שלא שומר סוד ומיד משתף את כל העולם. או צד דואג היסטרי שמקשה נפשית. לדעתי כל עוד ההחלטה זוגית ועם שיח זה לגיטימי.
אישית מספרת לשני ההורים ולחברה הכי טובה מיד בשני פסים. לי זה טוב ככה אבל זה מאוד תלוי ואישי.
מסכימה איתך לגמרי.פה לקצת
אני אגדיל ואומר שחמותי יודעת כבר בהיריונות האחרונים לפני אמאדובדובה
אני די מאמינה שזה בגלל שהקשר שיש לאישה עם החמות הוא פחות הדוק..
אמא ובת זה משהו אחר.
הגיוני שהיא לא תרצה להגיד ישר. זה מאוד אישי ורגיש ועוד לא בטוח .. במיוחד בשליש הראשון נרצה לשתף את הקרוביים לנו יותר. לא רוצים גם לפתח ציפיה ושיתאכזבו וכו' ..
אני אישית בקשר פצצה עם חמותי.. אז היא יודעת אפילו לפני אמא שלי דברים .
אבל היריון ראשון הקשר היה עוד לא משהו וגיליתי לה רק שלא הפסקתי להקיא והבנתי שהיא קולטת..
איפשר לשפוט... זה מאוד רגיש אינטימי... כל ענין ההיריון.. אנחנו משתפים קודם את אלה שאנחנו מרגישים איתם הכי נוח וביטחון...
אין פה עניין של אפליה. האישה צריכה להרגיש הכי בנוח. הבעל... כן הוא גם בתפקיד אבל הוא לא מחזיק את העובר..
לדעתי האישה צריכה לתת את האוקי מתי ולספר...
להבדיל שאישה עוברת הפלה... הבעל הוא זה שיתמוך בה. היא המפורקת יותר.. (מדברת מניסיון)
כי עם כל הכבוד לבעל... חושבת שמי שסוחבת צריכה להרגיש הכי טוב ובנוח..
דובדובה חזקה את, שחמתך יודעת לפני אמא.רויטל.


אמא שלי אישה זורמת... אני בקשר טוב עם שתיהןדובדובה
ופשוט הייתי צריכה לבוא לחמותי שבת אז ביקשתי שלא יהיו עוד אנשים כי אני בהיריון והתחלתי להקיא...
ואז כבר יומיים אחרי יצא שבעלי פלט איכשהו לאמא שלי..
לא יודעת.. אני לא אחת שעושה סרטים... וגם התחושה מאמא שלי כזאת.. היא נותנת לי ולאחים שלי עצמאות יש בזה פלוס ומינוס. אחרי לידה לא תראי אותה מקרקרת סביבי ודואגת לי. היא תמיד נזכרת כמה שבועות אחרי . וחמותי דווקא זו שתדאג לי יותר ....
זה סוג של מנטליות ..
מהמם יישר כוחרויטל.


אני מסכימה איתך וככה נהגנו בשני ההריונותלפניו ברננה!
אבל גם יכולה להבין את מי שחושבת שהאשה מחליטה.
בסוף זה קורה בתוך הגוף שלה, וזה אינטימי מאוד. כמו שאני לא אספר לחמותי על כאבי מחזור, ולאמא כן, כמו שאני אתייעץ עם אמא שלי על קשיים בהנקה, ועם חמותי פחות.
וחמותי מקסימה ממש! ועדיין לא הכי נעים ופתוח לי לדבר איתה על זה.
אז הפתרון שלנו הוא שבעלי מדבר איתה (ואגב, גם כשהייתה לי דלקת בהנקה הוא עדכן אותה. ולא מרגישה שזה לא בסדר. היא גם דואגת לי וגם לה אכפת ממני...)
בגדול אם מאפשר אז זה באמת יותר יפה לשתף את ההורים ביחד.לא מחוברת

בפועל זה לא באמת ככה ההריון הוא כן של האישה אני בהריון בעלי לא . בהתחלה ממש אמרתי שאני שאנחנו בהריון ואז הבחילות וההורמונים התחילו ואז הבנתי שאני זאת שבהריון.

ההתחלה באמת קשה והגיוני לרצות שקט.

בסוף ההתערבות של ההורים זה ברחם של האישה לא של האיש.

אני ממש רואה שבעלי עוד לא כ"כ מרגיש את ההריון. כי הגיוני בסוף אני זאת שסובלת וזה ממש לא אותו דבר לעזור ולסבול. ואני זאת שהולכת לבדיקות (בנתיים קורונה אז בעלי רואה רק עובר בתמונות) אני ממש כולי בתוך ההריון ובעלי פחות. והכל בסדר זה יגיע ..

אני יודעת שאספר קודם להורים שליציפיה:)
ולא בגלל שההריון יותר שלי, אלא כי אני מרגישה צורך לחלוק את זה עם מישהו ולהתייעץ והם האנשים שהכי ישמחו בזה ויהיו שם וכמה שאפשר לאחר יותר את הבשורה לאנשים יותר טוב לדעתי
ואני ממש מסתדרת עם החמים זה לא מתוך שנאה חלילה וגם אני לא בטוחה שהם יצליחו לשמור בסוד מהילדים שלהם ...
בדיוקהנורמלית האחרונה
חוץ ממקרים ספציפיים שקשורים באופי (נגיד אם החמות תספר לכל השכונה... אבל זה יכול לקרות גם עם אמא)
ממש לא מסכימה איתך!אשה שלו
יש עוד נורמלים בעולם🤗😜
מסכימה איתךמחכה להריון

לא יודעת לגבי נשים אחרות אבל אני בשתי ההריונות שסיפרתי לאמא שלי סיפרתי גם לחמות באותו זמן

ואפילו שהיו רגעים שהיה לי קצת קשה עם חמותי

לדעתי להסתיר דבר כזה זה לא בסדר

ואני מספרת שמופיעים שתי פסים אגב

אבל למה להתעצבן?אמאשוני
זאת הגישה שלך. זכותך
תכבדי גם גישות שונות.
את אומרת בעצמך ההריון קורה בגוף שלי- את מסכימה שנושא ההריון הוא לא שווה בין בני הזוג,
אז מה זה קשור הוא של שנינו?
לך טוב ונכון לראות את זה פיפטי פיפטי.
לא לכולם זה ככה ואני לא מבינה למה ההרגשה הזאת לא לגיטימית בעינייך...
למה את קושרת את עניין הדאגה, השמחה והתפילה לנושא הרגשי של שיתוף בתהליך ההריון...
אף אחד לא אומר לא לשתף בחודש שמיני/ תשיעי.
אבל תחילת הריון זה רגיש.
פיזית ונפשית.
לך לא- סבבה.
יש כאלה שכן זה רגיש אצלן. זה הגוף שלהן.
הן עברו דברים בקשר להריונות שהם לא רק "משמחים".
והן רוצות לשמור על הפרטיות שלהן עד שירגישו בנוח לשתף.
תחושה מאוד לגיטימית בעיני.
שיתוף זה לא רק עניין טכני, קר ומחושב של חלוקת כרומוזומים בעובר למי יש יותר בעלות על הדנא של הבוטן ששוחה לו בבטן שלי.
מה זאת אומרת? כי זה מעצבן אותי.פה לקצת
מרשה לי להתעצבן על דברים שמעצבנים אותי?

נושא ההריון לא שווה בין בני הזוג מבחינה טכנית אבל הוא של שניהם ולכן ההחלטה צריכה להיות משותפת.
הסברתי יותר ברור את דעתי כאן-
איבדתן את הנקודה שלי.... או שאני לא הייתי ברורה. אז אבהיר - הריון ולידה
עכשיו קראתי את ההבהרהאמאשוני
וזה בהחלט נשמע אחרת מההודעה הפותחת.
עכשיו לא ברור לי מאיפה קיבלת את הרושם בפורום שמעודדים שזאת לא אמורה להיות החלטה זוגית אלא של האישה בלבד...
ברור שזאת החלטה זוגית
וברור שיש פה רגישות שקשורה לאישה יותר מאשר לבעל.
והבעל צריך להבין את זה, והאישה צריכה להסביר את זה וביחד להחליט מתי מספרים למי...
אני מבינה לגמרי מה שאת אומרתמוריה מ.אחרונה

ההריון של האישה לא מקל על הבעל ורק מקשה עליו 

ואנחנו צריכות להתחשב בו שגם לו קשה

ברמה מסוימת לנו יש על מי להתמך ולהתבכיין- אצל הבעל

אבל לו אין אצל מי- עם אישה בהריון אין עם מי לדבר.

למשל אני הייתי ממש בהתלבטות - הכי לא רציתי בעולם לספר- ובעלי ניסה בעדינות לבקש לספר להורים שלו. ממש בכיתי שאני לא מסגולת . אבל אז הוא אמר לי שקשה לו זה הריון לו קל עם הרבה פחדים וסיכונים ודאגות והוא כל הזמן סביבי ועוזר לי.

והוא רוצה תמיכה משהו שידאג לו.

בסוף הבנתי אותו והייתי חייבת לשבור את הרצון שלי.

וזה כ"כ הקל עליו אח"כ- שכאב לי שהתנגדתי בהתחלה.

מטפלת חדשה, האם אני מגזימה ?אנונימית בהו"ל

היי

אז הכנסתי את התינוק בין ה5 חודשים למטפלת אתמול.

מתלבטת אם אני חרדתית או שזה מוצדק.

אחותי שולחת לשם ילדה בת 13 חד ומרוצה

כשבאנו לראות ( לפני חודשיים )הייתי נחרצת מאוד שחשוב לי שיישן בלול ולא בעגלה, היא אמרה לי שיש לה לולים אבל הבנים שלה בחדר, אוקי.

אתמול מגיעים בפעם הראשונה אז ביקשתי לראות את הלול, היא אומרת משהו שוב על הבנים שלה אז אמרתי לה שאני פשוט חרדתית ורוצה לראות שהמזרן קשיח כי ישן על הבטן אז אמרה לי שתפנה את זה ותוציא את זה מחר שאראה. שבאנו לאסוף ראינו שבדיוק צרח ואמרה שסרב לבקבוק ( אנחנו עובדים על זה כבר כמה שבועות ). טוב ניתן עוד יום.

היום מגיעים, היא מראה לי מזרן של לול ( פיצי ) ואמרה תשים אותו לישון לידה אין לי מושג איך כי הרי לא הוציאה את הלול, אוקי.

הוא היה עייף ואחרי דקה שומעת אותו צורח

נשארתי כמה דק' אבל הייתי חייבת לקחת את הגדול לגן

חוזרת אחרי שעה וחצי שומעת אותו מדבר קצת היא בדיוק כותבת לי שישן ואכל יפה. אחרי כמה דק' מתחיל לצרחחחח שומעת עוד ילדים בוכים אחרי כמה דק' שומעת אותה עושה ששששש נשמע שהרגיעה אותו ואחרי כמה דק' שוב

בתכלס הייתי שם 40 דק', מתוכם צרח 25 שמעתי אותה כמה פעמים אומרת שששש ופעמיים 'שקט!'

נשברתי ודפקתי לקחת אותו, העיניים שלו אדומות, ריסים רטובות ומשתנק קצת

היא אומרת לי שהוא מאוד רגיש אבל ישן ואכל יפה שיחק קצת וכו'

אני שואלת אם הוא בכה כי הוא קצת נשנק כזה והיא עונה שדווקא לא בכה עכשיו ושגם בבוקר הוא עשה לה את זה 🤦‍♀️

מילא, הוא רגיל יותר לידיים כי היה איתי אבל למה לשקר לי ???? מרגישה שאני לא יכולה לסמוך ככה. אמא שלי טוענת שיש אמהות שלא רוצות לדעת שבכו אבל אני ביקשתי לדעת, אמרתי לה שאני רואה שנראה שעכשיו בכה !

גם מה הסיפור שאני לא יכולה לראות איפה ישן, זה מדאיג אותי

וחוץ מזה שלא שמעתי אותה מדברת עליהם חוץ משנכנסתי

בעלי רוצה להוציא, לא יודעת אם הוא מגזים. ואל תגידו לי ללכת עם המצפון כי אם כן בחיים לא הייתי שולחת ילד ובגלל זה ביליתי שעות במיון בהריון חחח

יצא פריקה,סליחה

אשמח אם יש למישהי עצות

זה כבר עניין של תקשורת והתייחסתיאמאשוני

לזה במקום אחר.

שאלו מתוך סקרנות מה יכולה להיות הסיבה,

אז נתתי דוגמה.

תחתונים לילדון קטן מימדיםהשם שלי

הבן שלי בן שנתיים וארבע.

קטנצ'יק בגודל.

עד עכשיו היה במידה 6-12, עכשיו התחלתי להלביש לו בגדי קיץ במידה 12-18.

אני מתכננת לגמול אותו מטיטול בזמן הקרוב, ומחפשת תחתונים שיתאימו לו בגודל.


מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו תחתונים יותר קטנים מהרגיל?

בנקסט ראיתי במידה 1.5-2. היה גם משהו אחד יותר קטן, אבל יקר.


למישהי יש ניסיון עם תחתונים במידות קטנות?


חשבתי אולי לקנות לו תחתונים של בנות. אולי זה יהיה יותר קטן.

נראה לכן שזה באמת ככה? והאם תחתונים של בנות יתאימו גם לבנים?

אליעקספרסמנגואית
ניסיתי לחפש שםהשם שלי
אבל לא הצלחתי.

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

יש שמלות של תינוקות שיש להן תוספת של מעין תחתוןמתואמת

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

יכול להיות שיש לי כאלההשם שלי

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

תנסי לבדוק, ותנסי לראות מה איכות הבדמתואמת

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

למה לא לשים מידה 2 ?פילה
נראה לי זה יהיה גדול עליוהשם שלי

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

לקטנטנה שלי זה היה בסדרמתיכון ועד מעון

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

בד"כ מידה 2 מאוד קטןיום שני
ויש גם גומי, לא נורא אם קצת רחב העיקר שהגומי תופס...

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

מבינה על מה את מדברת. היינו שם...לשאלה..

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

נסי בחנויות הזולות את המידה הקטנה 2-4קופצת רגע

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,


ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

איזה שלב מרגש - בהצלחה!שושנושי
וואי אני לא זוכרת איזו חברה אבל אני יודעתגפן36

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.


אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

נכון! אולי חברת שרייבר?יראת גאולה
היה לי גם 2-4 של החברה ה'קטנה' וגם 1.5-2 של נקסט. ושל נקסט היו גדולות יותר.
תבדקי בשייןחילזון 123
זה לא נורא אם יהיה מעט גדולאמאשוני

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

לדעתי מידה 2-4עוד מעט פסח

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

התחתונים של נקסט מידה 1.5-2 מתאימים לקטנטנים.עודהפעם

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

לא בטוחה לגבי הגודלאחת כמוני
אבל בזמנו קניתי דיי קטנים בדלתא

בהצלחה 

תודה על כל התגובותהשם שלי

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.


@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.


ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.


התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

למיטב זכרוני, זה מה שדיברתי עליויראת גאולהאחרונה
תינוק מאוד נאמן להנקה (סרבן בקבוקים )שמש בשמיים

לא מסכים לקחת בקבוק בכלל בכלל בכלל, היה הכי הרבה 5 שעות בלעדי בינתיים.

מה עושים?

בן ארבעה חודשים.

5 שעות זה לא מעט...חילזון 123

מה הבעיה בעצם?

את יוצאת לעבודה בקרוב?

זה בעיה שהוא לא שותה כלום 5 שעותשמש בשמיים

והוא יהיה גם יותר מזה, אני חוזרת לעבודה.

וגם, הימים הולכים ונהיים יותר ויותר חמים אז עוד יותר מלחיץ שהוא לא מסכים לקחת בקבוק

השאלה איך אפשר לגרום לו כן לשתות מבקבוק?שמש בשמיים
ניסית בקבוקים מסוגים שונים?השם שלי

היו פה בפורום כמה פעמים המלצות על בקבוק של לנסינו לסרבנים.


לפעמים גם טמפרטורה שונה יכולה להשפיע.


אפשר לבקש מהמטפלת שתיתן לו קצת חלב/ מים בכפית או במזרק. זה לא בכמות של ארוחה, אבל לפחות שיהיה משהו.


ואם הוא ממשיך לסרב, אולי אפשר להתחיל טעימות ואפילו כבר לתת יותר מזה, אם הוא מסתדר עם המוצקים.

תנסי בקבוק לנסינו, עזר עם הסרבנית בעלת הלשוןמתואמת
הקשורה שלנו.
גם ממליצה על לנסינואפרסקה
כנל לשון קשורה (אצלנו היה מקרה קל)
חוץ מסוג הבקבוק,ואני שר

לנסות שמישהו אחר יתן.

הקטנטנים האלה חכמים... למה להסכים לבקבוק כשיש אותך?

להתפלל שאצל המטפלת או מי שנשאר איתו הוא יבין שאין לו ברירה ויסכים.

יכול להיות שכשתחזרי לעבודה הוא יסכיםמתיכון ועד מעון

בהצלחה, מוכר ומלחיץ בו זמנית

אני יכולה להגיד שאלתי חלק מהנאמנים לקחו ואחת נותרה בעקשנותה

מנסים כל יום בלי להתייאשאמאשוני

תנסי בבוקר בעצמך ובערב ע"י מישהו אחר.

לפעמים דווקא הרוגע של האמא וההכירות הקרובה שלה עם התינוק יעילים יותר מאשר כשאדם אחר מנסה.

אז לנסות גם וגם.

תנסי גם בתנוחת הנקה וגם כשהוא יושב עלייך עם הגביעל מהדרום

לק"י


אלייך.


ובהצלחה!

אני גם חייבת לנסות כבר בקבוק.

אם לא מסכים מבקבוקאפונה

אפשר להשקות בכוס

זו כמובן מיומנות שלוקח זמן להשתפשף בה אבל את יכולה להתחיל.

מעניין, היית מנסה חלב אם או מים?שמש בשמיים

בגיל ארבעה חודשים זה נשמע לי הזוי, אבל אולי...

חלב אםאפונה
אישית נותנת ככה מים מגיל חמישה חודשים בערך
מטיילים איתו ביחד אמ פי 5

זה מה אני עושה

שלי בן 7 חודשים ונאמן מוחלטות להנקה

התחלתי איתו מוצקים שזה משביע אותו יותר

 

ועד אז שיתרגל לבקבוק הוא חלק בלתי נפרד ממני

עונה לכולןשמש בשמיים

אין לי אפשרות לקחת אותו איתי, כבר חזרתי לעבודה פשוט השבוע יצאתי מוקדם בכל הימים כי הוא בכה ולא לקח בקבוק, אבל זה פיתרון גרוע, גם כי ככה אני ל יכולה למלא את כל השעות שלי בעבודה וגם זה יהיה סיוט למטפלת שלו לשרוד איתו עד שאחזור. אולי עכשיו הוא עוד לא קלט שאין ברירה כי ארבע חמש שעות הוא הצליח להחזיק מעמד ואז קיבל הנקה.

אז זה עונה גם לשאלה מי יתן לו את הבקבוק, הוא מסרב מכולם, ממני, מבעלי, מאמא שלי מאחותי ומשתי מטפלות שונות. לא היה אף אחד שהצליח לתת לו. נותנים לו חלב מחומם בטמפרטורה נעימה, ניסינו גם שמישהו אחר יתן לו את החלב מיד אחרי ששאבתי כשזה הכי טרי ועדיין חמים מהגוף.

 

אז נשאר מכל מה שכתבתן רק בקבוק לנסינו, כמה הוא עולה? יש אפשרות איכשהו לנסות אותו קודם? כי מכל סוגי הבקבוקים שניסינו (שלושה סוגים) הוא לא הסכים אף אחד, אז לא תולה בזה מלא תקוות...

 

עד שחזרתי לעבודה לא השארתי אותו בלעדי בכלל חוץ מהטבילה אחרי הלידה...

לא יקר מדיצלולהאחרונה

סביב ה-40 אם אני זוכרת נכון.

גם אצלנו הוא היחיד שעזר🙃

מישהי מבשלת בנינג'ה גריל? מצ"ב תמונהאובדת חצות

נינג'ה גריל NINJA GRILL AG301

 

המכשיר יושב ומעלה אבק-וחבל.

אשמח לדעת אם מישהי יכולה להסביר לי איך לעבוד איתו?

יש לי דגם אחרהשם שלי

אבל נראה לי שדי דומה.


אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף


וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.


יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

יש לי דגם אחר, הגודל שונה אבל התבניותקופצת רגע

נראות לי דומות.


אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.


גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

לי יש כזה- הוא מצויין! פירוט בפניםnik

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

על איזה תכנית את מחממת?רוני 1234
יש לך את הדגם של פותחת השרשור?
אייר פרי, וכןnik
מתייגת את המקוריתטארקו

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

מנצלשת לשאלה- לדעתכן יכול להחליף לגמרי תנור בשרי?הדס=)

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

 

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

גם הדגם הגדול קטן למשפחה של 7 נפשותואילו פינו

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

לא יודעת לגבי גודלכנה שנטעה

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

לדעתי קטן ולא מחליף.המקורית
זה קטן מדירוני 1234
עונה מנסיוננו הדלרק טוב!

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.


תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.


שניצל תירס כנל.


ירקות כנל.


השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

אכן משתמשת בו לא מעטהמקורית

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת


מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.


מכינה המון דבריםואילו פינו

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

יש לך מתכונים?רק טוב!

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

אני לא מבינה בדגמים.. יש לי משהו שונה ממה שהפותחתואילו פינו

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)


שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.


אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע


עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)


דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מנצלשת, משהיא משתמשת בנינג'ה פודי?1112
אשמח לרעיונות
מנצל''שת-עוד מעט פסח

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

מבחינתי מהירות. מתחמם מאוד מהר ומבשל מאוד מהרואילו פינו

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

לנו יש גריל גז גדול יחסית בחצר. כשיש אורחיםקופצת רגע
מפעילים אותו והרבה פעמים יושבים בחוץ.

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.


אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

מנצלשת מי שיש לה, יש חסרון גדול מבחינתי....ממתקית

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

לי יש מקום עבורו במטבח האמתהמקורית

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

תודה!!! צודקת צריך מקום נוח לשליפה, לי איןממתקית
האמת שגם אם היה לך ארון לשים אותו בוהמקוריתאחרונה
לא הייתי ממליצה כי זה מכשיר כבד 
שאלה פדחנית לכן מאנונימיתאנונימית בהו"ל

אתן שואלות את הבעל על כל קנייה שאתן עושות?

האם זה מתאים כרגע?

אני במצב הזה קצת ומתחילה להרגיש מפודחת שאישה מעל גיל 30 צריכה לשאול מישהו

מה לקנות ומתי

כמה שמסבירה לו כבר שנים שזה לא נעים והוא באמת מנסה לשחרר

זה לא הולך!!!!

ולא חסר לי שום דבר ב"ה, אני לא מרגישה מסכנה

רק היום למשל היה ממש בא לי להזמין משהו לאכול ואני יודעת שכרגע החשבון

לא במצב הכי טוב וחששתי מהתגובה שלו אז לא הזמנתי

אני יכולה לקנות קפה ומאפה בתדירות גבוהה נניח והוא לא יגיד מילה.

אבל על דברים גדולים יותר הוא ישר מתבאס..נניח מעל 100 שח

והוא בעל מדהים ומפרגן לי בטירוף אבל גדל בדקדוקי עניות קשים וממשיך את זה הלאה לחיים.

הוא עובד על זה מלא ואני הרבה יותר משוחחרת מפעם

אבל יש את הקטנות האלה שנניח הזמנתי משהו,יום למחרת הוא יגיד לי אני רואה שהזמנת

כאילו מה אין לי חיים משל עצמי?

יש לציין שהוא עובד ממש קשה ואני כרגע לא.

 

אהבתי ממשזברה ירוקה
סקר בעקבות דיון עם חברה לבוש אירוע לבת שנתייםשיח סוד

מה נראלכן יותר פרקטי

להלביש בת שנתיים וקצת באירוע קיץ-

שמלה אורך ברך עם שרוול קצר?

או בגד גוף קצר אבל חגיגי? (רק בגד גוף בלי עוד מכנסון)


גם נוחות וגם בהנחה ויהיה קריר ביום האירוע ויהיה צריך להלביש גרביון ושיראה נורמלי


מה אומרות?

זה לא דחוף, אבל כן אשמח שיגיע הקיץ הזה😅יעל מהדרום
פורקת פה..הילושש

היי לכולן, 

 

אני בחודש שביעי ב"ה. 

אחרי תקופה ארוכה בבית עם הילדים שניסיתי לג'נגל בין עבודה מהבית, ניקיונות, ילדים ו.. שפיות. 

הילדים חזרו למסגרות ואני למשרד. 

ואני פשוט חסרת אנרגיה. מרגישה על הפנים! 

 

אני במשרד, יש לחץ, עבודה.. ואין, אני לא מצליחה לעבוד ברצף. בא לי לברוח מפה. 

פשוט קשה לי לעבוד שבוע שלם. אין לי עוד כוחות. 

 

בנוסף לכך, ובעיקר מה שמעיב על מצב הרוח- 

האיסופים של הילדים- 

שה' ישמור!!!!!!!!! 

אני פשוט סובלתתת מהחום. אני לא נושמת! יש לי הרבה הליכה ונסיעות עד שאני חוזרת הביתה. 

אני יוצאת מהעבודה ב 15.00 וחוזרת הביתה עם הילדים רק בסביבות 16.30-16.50. 

אני חוזרת גמורה, עייפה, עצבנית, וסבלנות לילדים המתוקים- אין! 

 

המרחק מהעבודה למעון של הקטנה הוא 3 תחנות- סבבה לגמרי, 

אח"כ אני צריכה לנסוע איתה ברכבת לאסוף את הגדול שלי, ומשם יש לי הליכה של 20 דק'. 

אוספת אותו, שכל הזמןןןןן הילדים שלי רוצים להישאר שם בחצר ולשחק. לרוב אני זורמת.. 

ואז.. עוד 20 דק' הליכה הביתה. 

עם עגלת תאומים- סוחבת עליי 3 ילדים. אחת בבטן, ו2 שיושבים בעגלה. כבדים!! ויש לי 2 עליות בדרך.. 

והשיא- קומה 2 במדרגות. 

מגייעה הביתה ורק רוצה להיזרק על הספה! לא אכפת לי מה הם עושים! 

אממה?! הם עושים! הרבה! בלאגן! מרטיבים את עצמם, משחת שיניים מרוחה בכל מקום. כאילו למנוחה שלי יש השלכות. 

וגם אם לא אכפת לי שיבלגנו, הקטנה שלי לא באמת מאפשרת לי לנוח, היא נצמדת אליי ברמות. היא גם חוזרת רעבה (למרות שאני תמיד מצוידת בפרי/חטיף, בנוסף לפרוסה שאוכלת בגן) 

אני חייבת להכין משהו זריז כשחוזרת הביתה.. 

 

בקיצור, 

אני במשרד, 

ולא מפסיקה לחשוב על החום בחוץ ואיך אני עושה את זה עוד יום ועוד יום ככה עד הלידה (בתחילת החופש הגדול, ד"א) 

 

 

באלי לבכות! 

 

 

 

 

אין לי כרגע סיבה. כשאין רכב...יעל מהדרום

לק"י


פעם הייתי נוהגת. לא למרחקים, אבל כן לערים קרובות.

אני כן חושבת שאם ארצה לחזור אקח כמה שיעורים. כרגע זה לא רלוונטי מבחינתי.


@מתיכון ועד מעון חבל אולי, אבל זה מה יש כרגע.

שונאת שונאת את המשפחה של בעלי!אנונימית בהו"ל

בכללי לא סובלת אותם.

ציניים ורכלנים ברמה בלתי נסבלת!

 

אבל כאילו לכאורה מגובשים, ואוהבים לעשות דברים ביחד.

 

עכשיו הם עושים טיול של יומיים כל המשפחה (הורים וכל האחים, הרבה מהם נשואים)

ורק אותנו לא הזמינו!!!

 

אני רותחת וזועמת!

וזה מבאס את בעלי שאני מדברת ככה על המשפחה שלי, אז מחפשת דרך להירגע בלי לפאור לו.

לא מזיז לו שלא הזמינו אותנו. מפרגן להם שיהנו וזהו.

 

ובטעות שיתפתי גיסה אחת בזה שלא כיף לי איתם (לא מהמשפחה עמצה, אחות של בעלי) ומאז היא מדברת איתי בקול חומל כזה.

בא לי לחנוק אותהההההה

 

הלוואי שתעזרו לי להירגע!

יכול להיותאיזמרגד1
שהם יודעים שלא כיף לך איתם ולכן לא הזמינו?
לא נראה לי. א. מה בעלי והילדים אשמים?אנונימית בהו"ל

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

לא חשבתי על זה שזה עם ילדיםאיזמרגד1

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

ותודה על התגובה!אנונימית בהו"ל
הלם, פשוט הלם.ממתקית

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מבאס מאוד!!!דיאן ד.

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

וואורקאני

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

מעצבן ממשאפרסקה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

מוזר שלא הזמינו אתכם. יכול להיות שהבינו. איכשהוקופצת רגע
שאתם לא יכולים / לא מתאים לכם?

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

לדעתי זה עניין שלו מולםהמקורית

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה


חיבוק♥️♥️

גם אצלנו יש תופעה כזו, ולי גם עולים הטורים כשזה קועדינה אבל בשטח
זו חוצפה ממדרגה ראשונה. תנסי לדון לכך זכות, אולי הם חשבו שהזמינו, אבל אם לא, תתעצבני ובצדק. למה הילדים שלך צריכים לשמוע שכולם יצאו והם לא? כל כך מכירה וזועמת איתך.
אפשר לנצלש לך? זה לא משפיע לך על היחס לבעלך?וואלה באלה

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.


וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

האמת היא שב"ה לא. הוא כל כך שונה מהמשפחהאנונימית בהו"ל

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

 

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

איזה כיף! אולי באמת אני צריכה לחשוב על זה ככהוואלה באלה
ותודה❤️
טוב, אז האמת היא ששלחתי הודעה לגיס שארגן את הטיולאנונימית בהו"ל

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

 

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

 

אם הוא כתב בקבוצה המשפחתית אז בעצם מבחינתוקופצת רגע

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

לא מדויק, כי את הטיול הם תכננו לא בקבוצה -אנונימית בהו"ל

כולם חוץ ממנו, ואז הוא שלח בקבוצה תזכורת למשהו שקשור לטיול ותייג את כולם חוץ מאותנו.

ככה נודע לנו על הטיול בכלל...

אויש זה באמת מעליב 😖קופצת רגע
אם לחשוב על הצד השני- אולי לא רצו להיות נודניקיםיעל מהדרום
לק"י

ולהציע כשברור שלא תרצו.


אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

הייתם רוצים לבוא?נעומית
מהיכרות שלך עם הנפשות הפועלותאמאשוניאחרונה

האם את יכולה לחשוב על סיבה שהוא יכול להעלות בדעתו שלא תרצו לבוא?


נניח כיוונים כמו:

השתתפות כלכלית

בעיות צניעות שאתם יותר/ פחות מקפידים מהאחרים

כשרות כנל

אולי אתם לא אוהבים את סגנון הטיולים האלו? (נניח הרבה הליכה)

אולי יש לכם מוגבלות כלשהי

אולי התפיסה שלכם את המצב הביטחוני שונה מהאחרים.


חוץ מסיטואציה שהם אנשים מרושעים שרוצים להרע לכם, האם יכולה להיות סיבה שאולי תלויה בדינמיקה שלכם, בתיעדוף שלכם/ באילוצים שלכם שיכול להסביר את הפער?

אני כותבת מה היה איתנושואלת12

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.


אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו


וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

אבל גם את בעלה והילדים לא הזמינו.מרגול

ואת נהדרת❤️


אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

תודהשואלת12

כמובן שלא הזמינו גם את בעלי והילדים.

אבל מי שנפגעה זאת אני. בעלי לא נפגע והילדים לא ידעו.

הייתי שואלת אותם ישירותשירה_11
הלם

אולי יעניין אותך