פורום הריון ולידה (עמוד 2466)

רק בד לבן ועור מקבלים טומאה.
אבל כך זו הפסיקה שלנו

אבל תשאלי שוב את הרב, ככה ממש תירגעי

אבל כדאי לייתר בטחון שתבררי..

אולי זו פסיקה מסויימת, אולי רק במצב מסויים..

לכן לא מקבל טומאה.
ככה גם אני יודעת

לגבי שאר העניינים האחרים מנסיון של אנשים אחרים הרבה יותר קשה להתחתן כשכבר מבוססים בחיים ומוגבלים מבחינת מקום מגורים או אורך חיים מסויים שקשור לעבודה.
לגבי לימודים זה עניין זמני יש הרבה נשים שלומדות בתחילת הנישואין זה בהחלט אפשרי וזה משהו שאפשר לדבר עליו עם הבחור שאת נפגשת

להפך, יותר קל לעבור אי יציבות בחיים כשיש לידך מישהו שתומך בך ועובר את זה יחד איתך...

יש את שביל האמצע.

זוג צעיר צריך להיות מסוגל להתקיים באופן עצמאי בלי להיות תלוי בעזרה מההורים.
לשם כל צריך שיהיה מקור הכנסות מינמלי.
ובד״כ אנשים רוצים להתחיל את החיים ברכישת מקצוע שנלמד באקדמיה או במכללות להוראה, בתי ספר לאחיות.
יש לימודים למקצוע, יש שירות צבאי לגבר, או שאת מחפשת בחור שרק ילמד בישיבה, או שתמצאי בחור שכבר סיים צבא וגדול ממך במעט.

לא רע להתחיל לצאת להכיר מישהו בגילך, אך קבלת החלטות על נישואים צריכה לבוא מתוך שיקול דעת רחב.
יש גם שיקול של מניעת הריון בתחילת נישואים אם זה חשוב לטובת סיום לימודים, למשל.

במכלול הדברים - את יכולה להסתדר גם בנישואים בגיל 19-20 אם יהיו לשניכם היכולות לכלכל את עצמכם.

זה דעה אישית. לא משהו מחייב.

יש הרבה זוגות שנעזרים בהורים. אפילו מלחתכילה.
כשזה מתאים לכל הצדדים זה יכול להיות מצוין.

לדעתי להגיד לזוג/אישה לא להתחתן (לא לחפש חתן) זה כמו להגיד לזוג נשוי : אל תביאו ילד לעולם עד שתיהיו מבוססים כלכלית.
יש הרבה זוגות צעירים (זוג סטודנטים/סטודנטית ובעל בכולל/ בעל בצבא ואישה עם משכורת מינימום וכ'ו) שבקושי מצליחים לסגור את החודש - זה סיבה לדחות תינוק?
לדעתי זו טעות. זה ממש עינוי להגיד לבנ"א לחכות.

מתי להכנס להריון.
גם שיקולי פיתוח קריירה והתפתחות מקצועית.

אני התחתנתי מוקדם, חושבת שיש בדבר המון המון יתרונות, של התפתחות אישית יחד עם עוד בנאדם אהוב, יציאה יחד לעולם, ובכללי אם יש אהבה ואמון ובסיס בריא אני לא רואה סיבה למשוך קשר יותר מדי.

אבל.
יש קושי מאוד גדול להתחיל חיים עצמאיים כשיש לך מחוייבות לבית ומשפחה. למשל לצאת ללמוד תואר מהשנה הראשונה, זה אומר כמה שנים של עבודה יחסית מצומצמת אם בכלל, משכורת יותר קטנה וכו'.
או שבכלל לוקח גם זמן להתאפס על מה ללמוד, איפה, מי אני מה אני וקצת יותר קשה (ממש לא בלתי אפשרי, אבל כן יותר מורכב) ללמוד על עצמי דברים ככ חשובים כשיש גם עול פרנסה ובית מהצד, ופחות פניות של רווקים, ועוד לא דיברתי על ילד.

חתונה זה לא רק כוכבים וחיוכים ומישהו שדואג לך.

המישהו הזה מצפה שגם את תדאגי לו. ואולי הוא לא יהיה כזה טיפוס שדואג? רוב הגברים דווקא לא כאלה.

זוגיות היא לפעמים מתוקה ולפעמים אתגר.

עדיף לבוא לזוגיות ממקום של יותר יכולת לתת, גם אצלך וגם אצל הבחור שמיועד לך.

 

אחרי הרבה שנים שלמדתי מקצוע שאהבתי והיה לי חשוב מאוד.
אחר כך ילדתי עוד בזמן שסיימתי תארים מתקדמים.
כשהתחלתי לעבוד מצאתי עבודה שאפשר לשלב בה גם בית וגם משכורת מצוינת ברוך ה' שזה לא מובן מאליו בכלל.
זה הכל עניין של מחשבה לעתיד.
אם הייתי מתחתנת מוקדם אין ספק שזה היה מאוד מקשה על העניינים.
(מביאה לך את הסיפור שלי שיהיה לך עוד נקודה למחשבה)

המון בהצלחה וזיווג הגון ומוצלח בעזרת ה' בבוא הזמן הנכון.. בנתיים תלמדי לאהוב את עצמך אמא שלי תמיד אמרה לי תאהבי את עצמך השאר יבוא

בעיניי בין סוגים שונים של תחומים בשאלה האם מתאים להתחתן עכשיו או לא.

אם מתחתנים אחרי שמסיימים ללמוד ויש עבודה מסודרת, זה מקל מאוד מאוד. אבל זה לא הכרחי בעיניי. כי אפשר להסתדר (צריך להגיע מוכנים לזה, להבין שיש לזה כל מיני השלכות, אבל יש הרבה שעושים את זה וזה אפשרי)

אבל אם הבלבול שאת מתארת קשור לא רק לדברים "טכניים" כביכול, אלא גם לדברים מהותיים יותר, כמו - מי אני? מה אני רוצה לעשות בחיים? מה הערכים שמנחים אותי? אלו תכונות חזקות בי? מה החולשות שלי?
זה כבר נראה לי יותר משמעותי ויש עניין לחכות קצת.
נכון, אלו דברים שיכולים להתברר גם ביחד עם בן הזוג, גם תוך כדי הנישואים. ונכון, אנחנו בני אדם וככאלה אנחנו דינמיים ומשתנים כל החיים.
ובכל אופן, אני חושבת שאם אפשר, עדיף לעשות את הבירורים ואת הבנייה העצמית הזו לבד. לבנות לעצמי אישיות שהיא עצמית, שמבוססת על עצמי ולא תלויה בבן הזוג. אחרי שאת מרגישה שלמה עם עצמך, שאת מרגישה שאת יודעת מי את ומה הכיוון שלך, אפשר לחשוב על חתונה.

חתונה זה לא רק אהבה בין בני זוג, זה הרבה מעבר לזה. זה אחריות, מחוייבות, בעיניי זוגיות = עבודה קשה. ככל שנגיע מוכנים יותר, בוגרים יותר ומבינים יותר לזוגיות, יהיה לנו קל יותר.

אז אם היית כותבת שאת באמצע שנות ה20, אולי התשובה הייתה משתנה. אבל את כותבת שאת עוד לא בת 20 ואני חס וחלילה לא מזלזלת, אבל קחי את הזמן, תבני את עצמך, תשקיעי באישיות שלך *בשבילך* ולא בשביל בן זוג עתידי. ובע"ה תתחתני בזמן שיהיה לך טוב.

(גילוי נאות, קצת לפני גיל 20. ב"ה מדהים וטוב, אבל זה בעקבות עבודה ועבודה ועבודה. ובהחלט היה קל יותר, אם הייתי מגיעה בוגרת יותר. וזה למרות שכשהתחתנתי חשבתי שאני כבר מספיק בוגרת)

מגיעה ממקום ש"אני רוצה לקבל".
תיזהאי כי זה יכול לבוא לך כמכשול.
נישואים זה עבודת חיים של נתינה אינסופית.
אימהות זה נתינה טוטאלית.

אם את במקום שמחפש אהבה, פינוק, מישהו שיהיה רק איתך וכ'ו אולי כדאי להמתין מעט.. לקרוא ספרים על זוגיות ונישואים. להבין שחיי נישואים זה עבודה אינטנסיבית, במיוחד בהתחלה. הפרפרים וניצוצות באוויר נאלמים תוך שנה ואז מגיע שלב מאוד קשה של חוסר וודאות, טלטלאות, עליות וירידות, ולפעמים גם תינוק נכנס לתמונה בשלב הזה.
אם את מתעווה לצחוקים, עיניים מלאות לבבות, בעל משקיע ונותן, חוויות רומנטיות אז חכי קצת.
את עלולה להתחתן ומהר מאוד לגלות שטעית בכתובת.

לגבי הבלבול - אם זה קשור לדברים מהותיים כדאי לחכות עד שאת מתיישבת עם עצמך.
אם מדובר בעיניים של כלכלה ולימודים נטו - זה דברים שיכולים להסתדר אחרי החתונה.

(אני אישית מאוד רציני לסיים תואר ורק אחר כך להתחתן. בסופו של דבר יצא קצת אחרת - התחלתי כרווקה וסיימתי את התואר נשואה פלוס ילד. זאת חוויה מפוקפקת מלאה באתגרים אבל היא אפשרית והיא מדהימה.
לא הייתי מוותרת על בעלי או הילד שלי. גם לא תמורת השקט והשלווה שחברותי הרווקות חוו עד סיום התואר)

אבל

הוא לא עומד לבדו.

גם אני לא נותנת משקל כבד לשיקולים כלכליים (שוודאי שכיף אם כבר יש תואר ביד או עבודה מסודרת

אבל נבנים ומתפתחים במהלך החיים. אני התחלתי ללמוד לתואר עם 3 פיציים וילדתי גם תוך כדי.ב"ה סיימתי עם כולן ואפילו

התקבלתי להתמחות טובה. לא היה קל בכלל ודרש המון משמעת עצמית אבל שווה.)

 

אבל נשמע שאת צריכה להיות מוכנה יותר לנישואים. נישואים זה לא רק חיבוק וחום, זה גם אתגרים

זה להרחיב את העצמי שלך

את הנתינה לאחר ברמות שאינך מכירה

זה להיות שם גם בשבילו

לפתור אי הסכמות בינכם

במיוחד בהתחלה, כשזה תחילת בניית התא שלך. 

שלב מאתגר להרבה זוגות צעירים.

 

ואינני יודעת מה את קוראת פה, יש גם הרבה שירשורים מתוסכלים וכואבים. נישואים הם עבודת חיים.

האם יש בך נכונות להתמודד גם עם הקשיים שנישואים יכולים להביא עימם?

 

לי נשמע שאת זקוקה אולי לקאוצ'ינג לפני שתתחילי לצאת כדי שתגיעי ממקום מחוזק שמסוגל לקבל וגם לתת.

אולי מיכל וולשטיין היא הכתובת בשבילך.

בהצלחה יקרה והחלטות טובות!

הרצון שלך הוא דבר מקסים וחשוב, חתונה זה בהחלט דבר שנראה זוהר ומזמין (והוא אכן כזה).
bהתחתנתי לפני שנתיים, בגיל יחסית מבוגר בהשוואה לחברות שלי (24, כן, הן התחתנו בגיל 19-20).
הגעתי לחיים הזוגיים כשאני ב"ה עם תואר ראשון, חסכונות, ובעיקר- כבר לא ילדה.
באפיק של גיל 19 היא ממש לא באפיק של גיל 24.
השתנתי מחשבתית, פיזית, אני אדם בוגר יותר, שקול.
מה שעזר לי בסופו של דבר, להתחתן עם החבר הכי טוב שלי, ההמתנה הזו ביגרה אותי.
אני רואה כמה קשה לחברות שהתחתנו בגיל צעיר.
בלי מקצוע, הבעל עדיין היה בצבא, ישנות לבד, חיות לבד, מפרנסות לבד (ויש דיי הרבה הוצאות).
וכשנולדו ילדים, הוא בדיוק התחיל תואר, הוא לא פנוי להיות איתה, לשמור על הילד.
ובעיקר, הם פשוט לא הספיקו להכיר אחד את השני.
יש הבדל, בין בני זוג לבעל ואישה. סוג הקשר הוא אחר, ולפעמים צפים קשיים גם כשמתחתנים.
אני יכולה להעיד, שיצאנו שנתיים, לפני זה הכרתי אותו כמה שנים טובות, הדבר הזה גורם לנו לפחות חיכוכים, ריבים, אנחנו מכירים כ"כ טוב אחד את השניה, שזה פותר הרבה בעיות.
זוג צעיר גדל יחד, ולא תמיד זה דבר חיובי.

כמובן שהדברים לא גורפים. יש זוגות צעירים שמסתדרים מעולה.
אבל למה להוסיף קושי, כשאפשר לחכות עוד כמה שנים, להגיע בשלים יותר ולעשות החלטות מושכלות.

בהצלחה!

התחתנתי בגיל 20 באמצע תואר ובעלי חייל ואנחנו מאושרים ב"ה!!
מילת הקסם היא אינדיוודואלית

אני התחתנתי בגיל 18 נשואה 6 שנים באושר! מרגישה שלא פיספסתי כלום בחיים..אין לי מקצוע ושום דבר אבל המשפחה שלי הם החיים שלי לא הייתי משנה דבר!

בשביל לתת.
וההגעה לנישואין ממקום של מגיע לי כזה לא תועיל.
כמובן זה מגיע. כי ככה זה. הדדיות ב"ה.
אבל הגישה הזו לא נכונה. ואני מבינה אותך לגמרי. אבל עדיין.. צריך לשנות תפיסה...

והבלבול שאת מרגישה ושחושבת שזה לא נכון לך עכשיו- במצב כזה הייתי מחכה שזה ירגיש לך נכון.

וזהו.
את נשמעת אדם מדהים ושמישהו ממש יזכה בך
בהצלחה רבה

חתונה זה הרבה מעבר לקוצי מוצי של זוגיות ואהבה.
זה מחויבות.
זה לעשות את הבחירה הכי חשובה שלך בחיים.
זה לנהל בית טכנית וכלכלית.
וזה ממש לא רק לקבל מבעלך את כל מה שאת מיחלת אלא גם לתת לו, ובעיקר לתת..
זוגיות שמבוססת על הרצון לקבל היא לא יציבה ובסוף גם מייצרת המון תסכול.

אז נכון..יש לך תשוקה גדולה שלא ממומשת. וטוב מאוד שהיא שם.
אבל אם התחושה שלך היא שאת מבולבלת ולא בטוחה.
ובייחוד שבאמת את לא בגיל ובשלב בחיים שמתאים לזה אז תחכי עד שהשכל שלך יגיד לך שאת מוכנה לאתגר הגדול הזה...

לא חושבת שצריך להגיע למצב שכל הענפים מפותחים, בעז"ה כל החיים תמשיכי להיות בהתקדמות בענפים שונים.
אבל כן להגיע למקום שבו את מרגישה בטוחה ויציבה, מרגישה שמצאת דרך וכיוןן ושיש בך רצון וכוחות גם להעניק

בהצלחה!

אני נשואה 9 חודשים סך הכל, התחתנתי בגיל 19 ואני עדיין לא 20. זה לא פיקניק, צריך להיות מחושבים ומאורגנים מראש, רק אציין ואומר שאת בעלי אני מכירה כבר מהתיכון, והיינו בקשר כמעט שנתיים. אם לא הייתי מכירה את בעלי, הייתי מחפשת להתחתן בשלב הזה? לא יודעת, בכנות. חושבת שהייתי מוכנה לחתונה בגיל הזה ושיש לנו ב"ה זוגיות מקסימה, אבל עם כל היתרונות, זה משהו שאין באמת איך להתכונן אליו. זהו. את אישה מבוגרת, מנהלת בית, קניות, תשלומים, בישולים, נקיונות. את מוכנה לזה בלב שלם? תחשבי על זה. לבוא בראש של אני רוצה זוגיות ובעל בלי לחשוב על כל הקושי והמחויבויות שמסביב יכול להיות הרסני. זה לא פשוט ללמוד תואר תוך כדי הריון, או לעמוד בעומס של מטלות בלימודים אחרי לילה לבן עם התינוק. אם את מוכנה לכל החבילה בלב שלם- לכי על זה. כדאי להתייעץ אם אנשים שמכירים אותך טוב, יכול להציב מראה ממש טובה.

כשאת מסודרת מכל הבחינות התשוקה להתחתן אולי יורדת ואת מרגישה שבשביל להתחתן צריך לוותר על משהו

אני התחתנתי בגיל 18 מיד אחרי בגרויות...
למדתי בזריזות לתואר, בעלי היה גם חייל וגם אברך ואחרי זה שנינו התחלנו לעבוד.
אני לאט לאט התקדמתי בעבודה, ובעלי שהוא מוכשר בתחום מסוים מצליח בו - הסתדרנו כלכלית, בדרך גם שטפנו חדרי מדרגות..
אנחנו מאושרים, גדלנו יחד ! זכינו לכמה ילדים מתוקים !
נשואים כבר מספר שנים דו ספרתי...

אני מאמינה שזה נכון להתחתן צעירים לא לכולם אבל לחלק מהאנשים

רק הערה קטנה לגבי הסיום : "באלי בעל, מישהו שיהיה שם תמיד בשבילי ויתן לי חום ואהבה"
תבואי גם את בשביל לתת חום ואהבה- לא בשביל רק לקבל כי "בא לי", לא כל רגע זה רק נתינה חום ואהבה בזוגיות, עוברים תהליך...

זוהי תוכנית שיש שם כמה אנשים ונשים מלומדים ומנוסים

שעוזרים בדרך אל החופה.

בהצלחה רבה 

בקלות

ובנחת

אתן פשוט מדהימות!
קראתי כל תגובה ותגובה ובאמת התפעלתי
כל אחת ממכן נשמה טהורה שממש רוצה לעזור לאחרים(גם הערוץ הזה בכללי)
באמת אחשוב על מה שרשמתן
תודה רבה לכן!

להתחיל אחרי צאת הכוככבים מה שלמדת על מוצאי שבת נכון גם לשאר ימות השבוע המטרה היא כדי שההחנות יעשו במתינות.
להבא גם כשאין זמן כדאי לעשות משהו קטן של הכנות לפני שקיעה למשל ניקוי האזניים וכד' ואז אין הגבלה על זמן אחרי צאת הכוכבים

הבדיקה של היום השביעי צריכה להיות לפני השקיעה. זה קריטי.
אין משמעות לשקיעה מבחינת ההתארגנות.

אם פספסת את הבדיקה ולא עשית היום בכלל תתקשרי לרב

אז אם אני גוזזת ציפורניים בצהריים אחר כך אני יכולה להתארגן אחרי צאת הכוכבים וזה יכול לקחת פחות משעה?

ובוודאי לא הפסיקה המקובלת.
מציעה לפותחת לשאול את רבותיה אם יש לה ספק בעניין.

לא לעניין הזה אז אם כבר עשית תשאלי רב

ואף פעם לא בדקתי כמה זמן לוקח לי ההכנות...
רק בדיקה צריך לפני שקיעה..

לא חושבת שזה מעכב אם ההכנות היו פחות משעה..

לוקחת -עד- שעה.

שיש ענין להתחיל לפני השקיעה

אבל אם לא מתאפשר- לעשות משהו קטן

 

המדריכת כלות שלי אמרה לי שאם למשל אני עוד לא בבית לפני השקיעה 

(יכול לקרות בעיקר בחורף)

אז להוריד את העגילים ולכוון שזה התחלה של ההכנות

 

זהו

 

 

ולא ידוע לי שיש מינימום זמן להכנות

 

ממש לא חייב לקחת שעה.
וגם לא מכירה שחייבים להתארגן הכל או חלקית לפני שקיעה...
אגב דווקא נשמע לי מוזר אמירה לגמור את כל ההכנות לפני שבת.... יותר מ 25 שעות לפני? איך זה בכלל יכול לתפוס? חלק מהדברים כמובן שכן, אבל רחצה וחפיפה דווקא נשמע לי הכי מתאים במוצש.
מציעה לך לשאול את הרב הפוסק שלכם...
/>בהצלחה!

אבל נהוג להתחיל את ההכנות לפני השקיעה, מספיק אפילו משהו קטן.
הסיבה היא כדי שלא תתארגני בלחץ וככה את עשויה לפספס חציצה.

אז ברור שאם לא יצא לך להתארגן לפני שקיעה לא דוחים טבילה בגלל זה. אבל מלכתחילה ראוי לעשות איזשהי הכנה מראש כמו גזירת ציפורניים או להוריד שיער וכדומה. אפשר גם יום מראש אם באותו יום עמוס מדי

לגבי השעה לא מכירה משהו כזה.
אני יודעת שמדריכות כלה נותנות את זה כזמן סביר להתארגנות בשביל להוריד את מפלס הלחץ אבל לא מכירה שום הגדרה הלכתית כזו..מעניין.

בכל מקרה- ברור שאם את טובלת ללא חציצה, לא משנה מתי וכמה זמן התארגנות, הטבילה עלתה לך ואת טהורה.
כל השאלה היא מה ראוי לכתחילה במנהג שלכם

אבל כפסק שניתן ספציפית למקרה של ocd הלכתי שביב טהרה ששם ממש חייב להגביל את ההתעסקות. ויש מישהי שמתוך ראיית המצוקה פנתה להרבה רבנים שהוציאו פסק כזה אבל הוא ממש מופנה למצב הזה

מי שצריכה את זה בעיני זה ממש הכרחי

במיוחד כשיש הרבה ילדים קטנים וההכנות עשויות להיות תוך כדי לחץ של השכבות, ולפעמים יש לחץ להספיק להגיע למקווה בזמן,
ובמיוחד עכשיו עם הקורונה שאי אפשר להתארגן במקווה עצמו..

ממליצה לעשות כל מה שאפשר לילה הקודם: להוריד שערות, לגזוז ציפורניים (במיוחד רגליים!), למקות כל מה שאפשר מראש.. כל מה שאפשר - ככה ביום הטבילה מה שנשאר בעיקר מקלחת ולהסתרק. ממש מקל על העומס והלחץ..

לגבי משך ההתארגנות:
אני מדריכת כלות.
ממה שידוע לי וככה אני מדריכה:

הכי טוב להתחיל אפילו משהו קטן לפני השקיעה ולהמשיך עד צאת הכוכבים ואז לטבול.

אם לא, אפשר לעשות הכל לפני השקיעה (יתכן במקרה כזה שאם תהיה אחר כך חציצה יצטרכו קצת יותר להחמיר..), ואפשר לעשות הכל אחרי צאת הכוכבים.

ההמלצה להתארגן ךפחות שעה מטרתה למנוע לחץ וחיפזון. לכן אם ברור לך שהכל היה במתינות וסיימת לפני שעברה שעה זה בסדר גמור..

תעברי לתזונה בריאה תוך יומיים תרגישי בהבדל,

תשתי לפחות 2 ליטר מים ביום.בהצלחה רבה אמן.

ארוחת בוקר.
ארוחת צהרים
בשעות קבועות.
לא מנשנשת באמצע

ולארוחת ערב אני לא מגיעה בגלל הכאבים.
זה כאילו לא מרגיש קשור למה שנכנס לפה כי זה קורה אחרי הרבה זמן מארוחת צהרים.
נגיד אני אוכלת ב1. הכאבים מתחילים ב 6

תפסיקי כל מטוגן, כל הדברים שעושים צרבת תפסיקי,

כמו פיצה, בורקס, עוגות, תעברי לתזונה יותר בריאה

לשתות לפחות 2  ליטר מים,

נגיד מוצרי חלב אוכלת (בבוקר) אבל זה ממש רחוק מהכאבים
וארוחת צהרים ממש מסודרת

למשל אם אכלת בבוקר משהו שומני ורווי ובצהריים אכלת גם משהו רוווי

אז בערב ובלילה יש צרבת נוראה, מה את אוכלת בצהריים?

לי בהריונות לפעמים היו כאבי בטן מאוד חזקים מרעב... החילוף חומרים שלי נהיה יותר מהר ואני נהיית רעבה מהר.
השיטה לאכילה בהריון אצלי לפחות היא לדאוג לא לפתוח הפסקות בין הארוחות. אם אני פותחת הפסקה מדי גדולה אני מתחילה להרגיש לא טוב, ואז לא מסוגלת לאכול, ואז נוצר סחרור...

גם הילדים וגם אני עוד לא רעבה ב5...

אנסה

או אפילו פרי

בחנות תבלינים מאה גר' של מיורן מיובש.
תכיני לך כוס תה מכפית גדושה, תני לזה להתקרר קצת, תסנני היטב, תוסיפי מעט דבש ותשתי.
אחרי שעה בערך- עוד כוס.
זה פשוט עוזר..
סבלתי בסביבות חודש חמישי מיום עם גזים שממש גרמו לי לא לתפקד. אחרי כוס אחת יכולתי כבר לקום, אחרי הכוס השניה הלכתי לישון וקמתי כמו חדשה.

רק דבר אחד חשוב- לא כדאי לשתות כל יום בהריון. גם לא פעם בשבוע. רק מידי פעם

התחיל לכאוב לי הבטן והייתי גם רעבה.
אכלתי והמשיך לכאוב לי הבטן.
ועכשיו אחרי אני כאובה ומקופלת במיטה..

אוף אני לא יכולה לשרוף את כל הערבים שלי על שכיבה... יש לי מלא מה לעשות!!

תרגישי טוב!!

לפחות עכשיו אני לא גוועת ברעב...

יש לך בבית תה קמומיל? יכול להרגיע.
אולי לקחת קצת.פרוביוטיקה?
אולי לעסות את הבטן עם קצת ערק?

ניסית להקדים את הארוחה לפני השעה שמתחיל הכאב?

אנסה באמת.. תודה

חשבתי שאולי זה קורה מהברזל. אבל אם את לא לוקחת, כנראה שזה לא קשור.

אבל נראה לי שכדאי להתייעץ עם רופא. לבדוק שזה באמת "תקין" להריון.

באסה ממש..

אז הערב פשוט התקפלתי חצי שעה עד יעבור זעם וקמתי להמשיך לתפעל את הבית.
אבל כבר מאוחרררר!! והבית ג'יפה...

לבקש בדיקת הליקובקטר, יכול להיות שזה זה

אבל ההפרשות האלו מוזרות לי...

אם צהוב בהיר יש מצב היה לבן והתכהה עם הזמן

ולא אמור לחלות בזה.
ככה חושבת בגלל שזה אחת הבדיקות של דור ישרים ורק אם שני בני הזוג נשאים יש חשש לעובר (סיכון של 25%) ואז הם אומרים שלא תקין. אבל אם רק אחד נשא אין שום חשש ולכן הם אומרים שתקין.
מחלה רציסיבית כנראה

זה גם תמיד היה בפרסומות של דור ישרים... זוכרת מאז שאני נערה.... ! וחשבתי שגם קראתי את זה בעלון שלהם כשעשיתי.
בכ"מ, גם כשיש סיכוי לחלות זה סיכון של 25%.
כדאי לבדוק אבל ייתכן מאוד שהכל בסדר גמור 🙏
הסיכויים לטובתך

בדיוק בגלל שהיא תלויה רק באמא, והסיכוי משתנה לפי כמות החזרות של הגן אצל האמא, יש סיכוי שהילד יהיה בריא, יש סיכוי שנשא ויש סיכוי שחולה, לא זוכרת בדיוק את האחוזים אבל זה לא כמו המחלות הגנטיות שבודקים בדור ישרים.

אני את האיקס השביר שלי קיבלתי מאבא שלי. בנים לא יכולים לקבל מאבא, בנות כן.

 

לא יודעת מה זה דור ישנים ואיפה בודקים, סתם כתבתי על מה שאני יודעת...

מספיק מישהו אחד ממה שזכור לי
זה שונה ממחלות גנטיות אחרות שצריך שיעבור משני ההורים אותו גן

במילא מי שפיר אני חושבת שזה כבל לא כזה משנה אבל את יכולה להתקשר לשאול את הרופא

מה זה אומר בדיוק ?
זה לא כמו סקירה מאוחרת פשוט?

ממש כל איבר ואיבר אבל אם עשית גם את המוקדמת וגם מי שפיר אולי זה פחות קריטי

מקסים וגם בדק כל איבר ואיבר, ספר אצבעות ממש בדק הכל ב״ה

איקס שביר אין אפשרות לבדוק בסקירת מערכות בכל מקרה. אז זה ששכחת להגיד, זה ממש לא נורא. בודקים את זה רק במי שפיר (או סיסיי שלייה). יש לך ייעוץ גנטי לפני הבדיקה? אם לא עשית בשנתיים האחרונות אמור להיות לך. אם יש לך ייעוץ גנטי, תבהירי שם שהבדיקה היא עבור X שביר, כי אחרת לא יבדקו את זה. אם אין לך ייעוץ גנטי, תבהירי את זה ביום הבדיקה *לפני הבדיקה* ותוודאי שזה כתוב בתיק.

וסתם דברים לגבי דברים שנאמרו בשרשור:

מי שאמרה לך שאיקס שביר מגיע רק מהאמא - זאת טעות. אני קיבלתי את שלי מאבא שלי. בנות יכולות לקבל מהאבא, בנים לא.

מי שאמרה לך שאם רק אחד ההורים נשא אז אין חשש לעובר - זו גם טעות. מספיק שהורה אחד יהיה נשא. בבנות, זה שזה רציסיבי אכן עוזר במידת מה, אבל בבנים יש רק X אחד - כלומר, אם יש, אז יש. אין כאן עניין של דומיננטי או רציסיבי.

הסיכון הוא לא 25% לחלות, כמו שכתבו לך כאן, למרות שאני מבינה איך הגיעו למספר הזה... הסיכוי שהאיקס הפגום שלך יעבור ולא האיקס התקין הוא 50%, והסיכוי שזה יהיה בן ולא בת הוא 50%. בכל מקרה, ה25% הוא הסיכוי לבן נשא. הסיכוי לילד חולה חס וחלילה - זה כבר תלוי במספר החזרות שיש לך. אם יש לך מעט חזרות, הסיכון לילד חולה קטן מאוד. לי יש 60 חזרות והסיכוי לילד חולה טפו טפו טפו הוא 1.5%. גם בנות יכולות להיות חולות, אבל זה בתרחישים קיצוניים מאוד ובקושי קורה.

 

בהצלחה!

יש לי בעזרת ה׳ עוד שבוע בדיוק את הבדיקה. הם כמובן יודעים שאני נשאית ועושה בדיקה לזה- העברתי להם ייעוץ גנטי.
ב״ה יש לנו בן בבטן לכן חשוב לנו עוד יותר לעשוצ
אני עם 62 חזרות סיכוי דומה אפילו זהה לשלך

והסבירו לי שבתי חולים פשוט ממש טובים בלאבד מסמכים ולעשות טעויות... היועצת הגנטית והרופא הציעו לי בחום לא לסמוך על בית החולים ולוודא עשר פעמים. אז לא יודעת איפה את עושה, אבל ממליצה גם לך לא לסמוך על בית החולים, לוודא ולשאול ולבדוק בתיק (: ותעשי גם צ'יפ גנטי כמובן! איתי הרופא לא דיבר על זה מראש בכלל, ובבית החולים כששאלו אותי אם אני רוצה בכלל לא ידעתי מה זה. זה בערך 200 שקל ולגמרי לגמרי שווה כל שקל.

אמרו לי שלפני הבדיקה נכנסים גם לאיזה ייעוץ גנטי קצר ואז אולטרסאונד ואז הדיקור עצמו.
ככה זה היה אצלך?

כי לא היה לי "ייעוץ בתוקף", מהשנתיים האחרונות. אולטרסאונד עשו לי תוך כדי הבדיקה (שנייה לפני ושנייה אחרי), כדי לראות שהם עושים במקום הנכון והכל. אחרי הבדיקה הרופא ישר שם עליי את המתמר ואמר לי "יש דופק", שזה אמור היה להרגיע, אבל בגלל שלא ידעתי מראש שעושים את זה זה הרג אותי מפחד... מה, ציפיתם שלא יהיה דופק?! למה לא אמרתם לי לפני הבדיקה? אז תדעי שזה צפוי ושזה הנוהל (:

אני מפחדת ! אמאלה! אבל זה לטובה.

בעזרת ה׳ אמן אמן אמן
הכל בעזרתו 🙏🏼🙏🏼🙏🏼

הסיכון במי שפיר הוא ממש ממש קטן. הכל יעבור בשלום בע"ה!

ו @ילדת יום הולדת זה פשוט ריגש אותי איך בפורום לפעמים זה יכול להיות ככ מרגיע. ולהרגיש לא לבד. ולקבל הכנה...ופשוט לנרמל ולתת לנשום בתוך הלחץ.
הרגעת אותי אפילו חח...
אשריך!

דיקור
רפלקסולוגיה
תזונה מופחתת פחמימות וסוכרים
שתית מים מרובה
ירקות רבים, בעיקר עלים (יש מלא מתכונים מעולים ברשת)
פעילות גופנית

וכמובן שתיה מרובה. לפחות 2 ליטר ביום

שיש לה שיטה שהיא פיתחה ועוזרת למלא נשים בנושא

אם תרצי אביא לך מספר שלה

גם מים עם לימון מעט עוזר, הציעו תה פטל זה מיוחד עלים כאלה

שמרתיחים ושותים.(את הפטל לא ניסיתי)

בנחת ובלי לחץ - כדאי לשאול רופא/מכון פועה אם זה תקין וצריך בדיקה...

תני לגוף זמן להתאזן... בנחת שלו.

ננסה

בענייני הבית אז לא ממש הייתי פה.. תודה לך רויטל יקרה!!

ובלחיים... אין תענוג גדול מזה!!

2. אפשר קמומיל.

גם מרווה מייבש חלב. אני לא זוכרת אם גם לואיזה.

חח זה לא יזיק לי..

בכל מקרה, תעקבי לראות שלך אישית זה לא מזיק.

לא מצאתי לגבי השילוב עם הלימונית.

ותודה שחיפשת וזה..

לגביך לדעתי זה כל הירוקים. אבל לא חושבת שכוס ביום קריטית בשלב הזה בהנקה

תה לבן שנה וחודשיים
הכי כדאי זה מהעלים הטריים כמו נענע למשל?

בלי סוכר כמובן

אבל לדעתי עדיף להרגיל מלכתחילה למעם ולא לכל מיני שתיה בטעמים.
אחרי זה יותר קשה לחזור למים.

חליטה זה גם מים עם נענע??

ושותים את המים.

זה מה שמקובל לומר שעלול לייבש חלב.
ובכל אופן גם שאלה של כמויות.... כוס אחת פעם ב כנראה לא תזיק. כל יום או כמה פעמים ביום, יותר סיכוי..

בינתיים פשוט לא שתיתי תה בכלל..
אבל בכל זאת חורף ובא לי מידי פעם

לימונית ולואיזה, קינמון, פירות למיניהם (יש תפוח-קנמון, הילולי פירות, פירות יער), ורד הבר והיביסקוס, קמומיל......
תהני 🌹

אני קצת קשה בטעמים אז עד שמצאתי טעם שאני אוהבת..

שאני אישית לא לוקחת שום צ'אנס. ובמצבך בטח ובטח. נמנעים עד שיש מניעה אפקטיבית. חיבוק זה גם טוב. אם זה גלולות אז עד שלוקחים ועובר שבוע או מה שכתוב וזה מועיל. או להוסיף עוד משהו וכו'. לפי ההוראות. לא לוקחת שום סיכון להריון בשלב הזה. כבר היו פה סיפורים.

זה אחוז גבוה יותר.
ואפשר גם לשים שני שקפים יחד.. שזה מעלה את היעילות

אני רק אומרת את מה שאני יודעת.
הפותחת שאלה על הנרות. כתבתי מה שידוע לי והיא תעשה את השיקול שלה אם לקחת את הסיכון או לא...

אם את מפחדת לקחת סיכון, אז מניעה כמו נרות זה בהחלט סיכון.
למרות שאומרים שהנקה מלאה לפני מחזור חצי שנה ראשונה זה אחוזים גבוהים, אבל את אף לא יודעת מתי יש לךביוץ ראשון

הבעיה שניסיתי להשיג באזור שלי שקפים או נרות ולא מצאתי..

אמצעי מניעה - לדעת לבחור נכון

 

 

ובבתי מרקחת של הקופה

והתחלתי עוד לפני הביקור אצל הרופאת נשים

אם בגלולות אז למניקות בד"כ יתנו סרזט לפחות בהתחלה. אפשר לקבל מרשם לזה לרופא משפחה אבל המניעה אפקטיבית רק אחרי שבוע.
אם באמצעות התקן לא הורמונלי תנסי למצוא תור לרופא/ה שאת רוצה שיתקינו אולי יכניסו אותך בימים הקרובים כי התקן זה בעצם תשלום פרטי לרופא הם בד"כ דוחפים בין התורות כי זה משתלם להם.
התקן מונע גם 4 ימים אחרי קיום יחסים אז זה טוב אפילו אם תתקיני אחרי קיום יחסים.
הלכתית עדיף אחרי הטבילה אם אתם בפסיקה שההתקנה עצמה לא אוסרת

אם את לא מניקה אז גם נובהרינג או גלולות משולבות זה אופציה אבל גם כאן לוקח שבוע עד שהמניעה אקטיבית.

מה שכן- רופאת נשים שיש לה א"ס יכולה לומר לך מה המצב שלך מבחינת ביוץ האם הוא מתקרב בימים הקרובים, לא יודעת כמה מדויק זה אבל זה גם משהו לדעת אם יש מה לחשוש עד שהמניעה תפעל

בהצלחה!

יש לי קרישיות לא יכולה לקחת משהו הורמונלי
ומתכוונת למנוע לטווח הארוך לכן התקן נשמע לי הכי הגיוני.
התור שלי רק ברביעי הבא.
ואז בטח רק מקבלים מרשם לקנות וכו..
מתחרטת שהתחלתי לספור לא חשבתי שבאמת אצליח

שיש רופאים שלא מתקינים אם יש איזה שהוא סיכוי שאת בהריון (לא סומכים על קוטלי זרע), מכירה אישית מישהי שהרופאה לא הסכימה להתקין לה בבדיקה אחרי הלידה כי היא כבר הייתה עם בעלה (עם אמצעי מקןמי( ודרשה שתעשה קודם בדיקת הריון

תודה על המידע
כרגע השגתי שקפים אשים שתיים ואני מניקה מלא וממש אחרי לידה מקווה שלא יהיו פאשלות לא נכנסתי אף פעם מיידי תמיד הנקה מחזיקה לי 10 חודשים ואז נקלטת אצל כולם היה לי ככה זה ההפרש שלי בין ילד לילד.
ומקווה ששבוע הבא כבר אעשה התקן

אבל שתדעי שלפי חלק מהדעות דימום אחרי התקנה אוסר. כך היה לי. ואז קבלתי מחזור...
לגבי השקפים בחיי שעשיתי לפי ההוראות. והכנסתי שניים. ופשוט יוצא אח''כ. רואים כ''כ שלא עושה עבודה מספקת.

את יודעת איזה התקן את רוצה? לפעמים הרופאה נותנת מרשם ועל המקום הולכים לבית מרקחת קונים וחוזרים להתקין.
תלוי במקום...
תבררי קצת מה האופציות שקרובות אליך הגיוני מאוד שתמצאי רופאה שתתקין לך בימים הקרובים

אם לפני או אחרי או שבגלל אין באופק..

רק את יכולה לדעת מה ההשלכות של הריון לא מתוכנן ולהחליט עד כמה את לוקחת סיכון.

יכולה להעיד על עצמי שביום שבאתי לשים התקן ראו באולטרסאונד שאני ממש לקראת ביוץ.
הייתי 5 שבועות אחרי לידה ועם הנקה מלאה כל 3 שעות לילד שהיה בלי בקבוק ובלי מוצץ.

זה יכול לקרות
אז אם הריון הוא ממש לא אופציה עכשיו לא לקחת סיכון.
אם הריון לא מתאים עכשיו אבל זה לא יהיה אסון כל כך נורא אם הוא יגיע, את יכולה "לסמוך" על הנקה + שקפים.

אק את יכולה להחליט

7 ילדים מתוקים לפני חודש וחצי תאומים..
הקדימו לי את התור לרופאה למחר ברוך השם
לא יודעת כמה יעזור כי בטח אצטרך להזמין התקן
אבל לפחות אבקש שתבדוק ביוץ מקובל?
הבדיקה של הרופאה גם מטמא?

אם זה לא אופציה בכלל אז לא מקיימים יחסים עם פחות מ99 אחוז הגנה.
פשוט לא.
לא נחמד
קשה- אבל הי, הריון נוסף יהיה יותר קשה מלהתאפק עוד שבועיים.

זאת דעתי.

בכל מקום הפרוצדורה קצת אחרת אבל בעיקרון ביום שמגיעים לרופא הוא נותן מרשם/ מוכר בעצמו/ שולח למי שמוכר בהסדר וחוזרים לרופא באותו יום בלי תור נוסף
פשוט אומרים למי שבתור הייתי כאן או משהו כזה לפעמים זה דרך האחות/ מזכירהוהרופא מכניס אותך שוב להתקנה.
מעולה שהקדמת את התור.

אבל עכשיו שאלה קריטית מתי הטבילה???
לפעמים ההתקנה יכולה לעשות בעיות בטהרה.
חשוב מאוד עוד לפני התור להרים טלפון לרב.
אצלי למשל אחרי שעשיתי בדיקה ראשון ושלישי,
ביום החמישי הייתי צריכה לשים את ההתקן והרב אמר לעשות בדיקה נוספת לפני ההתקנה ואז לא לעשות בכלל בדיקות עד הטבילה!
אז זה ממש חשוב לשאול כדי לא להסתבך.

אבל מחכה מחר עד לבדיקת הרופאה

תטבלי!
לא חייבים להיות ביחד
ויותר קל להתיר אחרי שטבלת!!

בבקשה תטבלי

ודבר שני- אם מחר התור לרופאה כנראה שגם היא תוכל להתקין לך מחר.
אם תהיי טהורה יהיה הרבה יותר קל להתגבר על ההכתמות מההתקן.
אלא אם כן בפסיקה שלכם התקנה עצמה אוסרת ואז באמת זה קצת מאמץ לטבול היום בשביל לילה אחד מותרים. החלטה זוגית שלכם

והרופא נותן הפניה להכל בכל מקרה, גם לי נתנו חלבון עוברי ולא עשיתי. תעשי את השיקולים שלך ותחליטי אם זו בדיקה שתשנה לך משהו אם תעשי אותה או לא, מה הסיכון ביחס לגיל והאם זה שווה את הלחץ. אישי לגמרי. בהצלחה מותק

כנראה בדיקה יחסית זולה אז אין עניין לתת אותה רק למי שצריך.
זה לא קשור לרופא שלך, זה הנוהל וזה מה שמקובל.
תהיי בטוחה שאם לא תעשי אף אחד לא יגיד לך שזה ממש נצרך.
הבדיקות החשובות הם סקירת מערכות, העמסת סוכר ומדי פעם אולטרסאונד רגיל לוודא דופק ושהכל תקין וכו'
לקראת הסוף גם לוודא הערכת גדילה ומצג עובר. אבל זה בסוף.

ככה שהיא מראה מה הסיכוי שיוולד ילד עם תסמונת דם. (אם אני לא טועה היא בודקת עוד משהו)

יש כאלו שזה מלחיץ אותן, יש כאלו שזה ירגיע אותך לראות שהסטטיסטיקה נמוכה. יש כאלו שישקלו לעשות הפלה במקרים מסויימים. או יופנו לבדיקת מי שפיר

אני אישית עושה את כל הבדיקות, מעדיפה לדעת אם חס וחלילה משהו לא תקין, לפחות שאדע להתכונן ולא אגלה את זה בלידה. כל אחת והשיקולים שלה.

זה לא נועד להכניס ללחץ, זה נועד לאפשר להורים לקבל מידע

מדובר בבדיקה שהיא סקר
אני עשיתי כי רק ענין אותי מה המצב של השליה
יש שבוחרת לעשות ויש כאלה שלא
תעשה מה שמתאים לך

אם כן שבוע 18 ברוך השם

של דר חנה קטן על בדיקות בהיריון,
היא מסבירה שיש בדיקות שרופאים פשוט רוצים להסיר מעצמם אחריות למקרה שחלילה יהיה משהו וההורה העתידי יבוא בטענה איך לא אמרו לי.
אני אישית קיבלתי הפניה לשקיפות עורפית ולחלבון עוברי וזרקתי אותה לפח מיד כשהגעתי הביתה על מנת שלא אתחבט אפילו בשאלה..
בעזרת השם ביטחון בבורא עולם צדיקה ❤️

אני לא עשיתי אותה. עשיתי רק שקיפות כי זה אולטרסאונד חדש נחמד מהעוברי..

לדעתי לפי רמת הכאב או אם יש צירים סדירים אבל הרבה זמן

ואם יש ירידת מים כמובן

משגע את השכל...
אם אכן התחילו צירים ואת אחרי התאריך, אז אפשר להניח שזה קרוב...
רפלקסולוגיה יכולה לעזור לזרז.
בכל אופן, באיזשהו שלב הצירים הופכים להיות סדירים, וכבר לא נעלמים, אלא התדירות שלהם פוחתת בהדרגה, וכבר את שמה לב שזה ממש לא בא והולך, אלא בא כדי להישאר...
כמובן שפקק רירי, ירידת מים הם סימנים מובהקים.
וגם אם יש לך הרבה יציאות רכות, זה גם יכול להיות סימן מקדים.
אני לא יודעת מה המרחק שלך מביה''ח, ולכן קשה להגיד אם ציר כל חמש דקות זה זמן טוב לצאת.

לק"י

אבל זה הוביל לפתיחה של 2-2.5.
(אצלי כבר זרזו אחר כך בגלל שהייתי כבר ב41+4, בלון וסטריפינג. היה בסדר).

חיכיתי שוב לצירים והלכתי. מסתבר שכל הצירים שהיו הובילו לפתיחה רצינית אפילו שלא היו סדירים

גידול קל והרבה נחת

אבל ההבדל שאני יודעת הוא שהסיכון להפלה בעקבות הבדיקה גבוה יותר בבדיקת סיסי שיליה (בסיסי שיליה כ-1/200, במי שפיר כ-1/700).
יש סיכון מיוחד להריון שאת חוששת בגללו במיוחד?

כמה שיותר מוקדם, ואיכשהו אינטואיטיבית חשבתי שלהקדים את החלק המפחיד בכמה שבועות אולי יהיה נכון יותר?

רוב הנשים פה לא עושות בכלל בדיקות פולשניות כמו סיסי שיליה או מי שפיר, אלא אם כן יש סיכון ספציפי שמצריך בדיקה שתתן תשובות ודאיות.
(מבחינה הלכתית יש בעיה לעשטת בדיקה שעלולה לסכן את העובר, ולכן אם אין סיבה מיוחדת אז נמנעים מבדיקות כאלו).
לכן אני לא בטוחה שתקבלי פה יותר מידי תשובות...

רק מוסיפה, שכשבודקים את הדנ"א של העובר (בסיסי שיליה או במי שפיר), אם יש משהו מסויים שבודקים אם קיים או לא אז מקבלים תשובות ודאיות (אם יש להורים נשאות למחלה מסויימת, או שיש חשש מוגבר לתסמונות דאון בגלל בדיקות הסקר ורוצים לדעת באופן ודאי).
אבל אם בודקים רק כדי לדעת אם העובר תקין, אז לפעמים התשובות יכולות לבלבל. כי לפעמים מתגלה איזה שינוי גנטי, שאין שום ידיעה אם זה באמת גורם לבעיה. אז גם לבדיקה כזו התוצאות לא תמיד יהיו מוחלטות.

בכל מקרה, שיהיו החלטות טובות, ותינוק בריא בעז"ה.

הרגילו אותי לחשוב שזו בדיקת "חובה" ובלעדיה לא ניתן להיות רגועים.

עשיתי גם NIPT, אבל בגלל שזו בדיקת סקר אמרו שזה לא תחליף.

 

 

הם אין לך בעיה אל תיכנסי לשם אפילו
לי אין כל כך ברירה אז הייתי חייבת
אבל ממש לא ממליצה לעשות בלי בעיה גנטית או שאחד מהבדיקות לא טובות
גם בסיסי שליה יש הרבה אפור ויש דברים שאי אפשר לדעת מה הסיבה ויצא ילד בריא
לכן אני עושה בעיקבות בעיה גנטית
וממליצה לעשות אם חס וחלילה יש יותר מחשש מסוים
כתבת שעשית nipt בעיני הם התוצאה טובה אין צורך בעוד בדיקה

בכל מקרה, אני לא חושבת שאפשר להיות 'רגועים' בזכות בדיקות, ואת הבדיקות שאני עושה אני לא עושה כדי להיות רגועה. (יכול להיות תוצאות בעייתיות או לא מוחלטות ובסוף התינוק יהיה בריא לגמרי, ויכול להיות שכל הבדיקות יהיו תקינות לגמרי ובסוף הילד יהיה עם אוטיזם, שאת זה אי אפשר לגלות בשום בדיקה, או שיהיה סיבוך בלידה שיגרום ל-cp, וכו').
בקיצור, את הרוגע שלי אני מקבלת מהביטחון בה'. אני עושה בדיקות בהריון כדי לבדוק אם יש משהו שצריך לדעת כדי לטפל. ולא מעסיקה את עצמי במחשבות של פחד ממה שיהיה, מקווה להריון בריא לתינוק בריא כמו שקורה ברוב המקרים, ויודעת שאם יהיה אחרת, אז נתמודד אז ונדע שזה הניסיון שה' רצה לתת לנו.

בחרתי לעשות סיסי שליה על פני מי שפיר עקב בעיה גנטית קשה.
הסיבה הראשונה
אצלי הי אפשר לדעת האם העובר בריא או חולה לפי בדיקה כמי שקיפות עורפית או סיקרה מוקדמת. רק בסיסי שליה או מי שפיר אפשר לדעת האם העובר בריא או חס וחלילה חולה.

סיבה שניה
פחות מתח נפשית סיסי שליה אפשר כבר משבוע 1.2 פחות זמן להיות במתח חושש וגם תוך 4 ימים עד שבוע קבלתי תשובה בציבורי

סיבה שלישית
מה את מתכוונת לעשות עם התוצאה עם חס וחלילה העובר חולה . את תפסיקי את ההריון?
אצלי הבעיה הגנטית אי אפשר לדעת כמה העובר חולה זה. יכול להיות משהו פחות חמור גם פגיעה קשה מאוד. ועוד הרבה דברים. מבחינה הלכתית הרבה יותר קל למרות הקושי לעשות הפסקת הריון בשבוע כזה מהאשר במי שפיר. שאפשר להתחיל לעשות את הבידקה משבוע 16

הצעד שאותי הפחיד שהסיכוי היותר גדול להפלה שעושים סיסי שליה אבל נשאר רק להתפלל

אני עשיתי אצל נילי ינאי בהדסה עין כרם אבל היא גם המליצה לנו להכנס להריון טבעי והבטיחה שתעשה את הבדיקה
אבל את יכוךה לנסות לקבוע תור לראשון היא בד"כ מדקרת שם בציבורי.
המון בהצלחה

וקצת לעודד אני אחרי סיסי שליה עם עובר בריא שבוע 18

היא מיועדת לנשים שיש ממצא ספציפי או מחלת רקע מסוימת וזה מה שרוצים לבדוק...

אם את עושה בגלל הגיל או בגלל סיבה כללית וליתר ביטחון ממש אין סיבה לעשות סיסי שליה

והאם שמיכת פליז מתייבשת יותר מהר?

יש פליז דקה דקה, יש עבות יותר ויש כירבוליות כאלו נעימות...

וכאלו יקרות שאני לא אכניס למייבש כי אני חוששת שיהרוס אותן.

צריכה משהו פושט

(נכון ללפני שבוע כשהייתי שם..)

תודה!

ואפשר להכניס למייבש.
לי יש שמיכות פליז כפולות- מצד אחד פליז, ומצד שני כמו פרווה. וזה מאוד מחמם. לימים קרים מאוד בשיא החורף זה לא מספיק, ומוסיפה עוד שמיכת פליז.
אבל כולם כמעט אפשר לייבש במייבש.
יש לי שני ילדים ש מפספסים- נותנת להם שמיכות פליז בחורף.
(הכלל אצלנו- מי שקם יבש שבועיים יכול לקבל שמיכת פוך...)

זה כמו מגן למזרון בדיוק.

מארז משתלם: 2 סדיניות הפלא המקורית + 1 ציפת ניילון לשמיכת פוך (יחיד) + 1 מגן מזרן שקט ואיכותי (מיטת יחיד). המחיר כולל משלוח עד הבית - מרפאת ד"ר קושניר

אני אחפש משהו במחיר יותר שפוי כמובן...

אם השמיכה עולה לראש אי אפשר לנשום...

הפנים...

בכל מקרה אחשוב על זה

תודה שהעלית את הנק׳

אבל זה נורא מסורבל ולא נוח, אם שמים ציפה מעל, המגן בורח בפנים כל הזמן.
אני פשוט לא שמה ציפה, על הבוקר מכניסה למכונת כביסה ואז למייבש אם קר או גשום בחוץ.
כמובן זו שמיכה סינתטית.

(ראיתי באמפריית החסד בי-ם)

לצערי חוויתי את זה בשנה שעברה עם שני מרטיבים....

פשוט קניתי שמיכת פוך סנטטי- מתכבסת מצוין ואפשר גם במייבש

גם אצל הבן שלי זה קורה לפעמים אז כל המצעים מוגנים

הייתי כותבת לך איפה קניתי אותו, אבל לצערי אני לא זוכרת

אם יש לך חימום טוב בחדר שלו-אולי פשוט תדליקי אותו ותתני לו שמיכה קייצית

בס״ד

קנינו שמיכת פוך סינטטית (היה בגולף ב-99 ש״ח במבצע אם אני לא טועה..., לפני שנתיים). מתייבשת ממש מהר תוך כמה שעות...

לפעמים הרטבות לילה אצל ילדים קשורות לתולעים. הבן שלי בן 4 בכל פעם שיש לו תולעים הדרך היחידה שידענו זה ההרטבות היומיומיות, ובכמויות. ברגע שטיפלנו, כמו קסם נעלם..

זה יותר טוב לצורה של הפוך גם.
בכל מקרה יש פוכים לא ענקיים ונם אמורים להכנס למייבש סטנדרטי

אבל אני קניתי חבן שלי פוך סינטטי שאפשר לכבס ובתקופת הפיספוסים היתי מכבסת יום יום ומכניסה למייבש ואגב לא הייתי שמה ציפה כדי לחסוך בכביסה גם ככה הייתי מכבסת כל יום גג יומיים.. אופציה נוספת יש,גם סמיכות פליז עבות ממש אנחנו קנינו כזו בהוםסנטר שממש מחממת זה כזה כמו צמר וגם אפשר להכניס למייבש

נכנס במכונה
נכנס במייבש (נראה לי, למרות שאין לי מייבש)

אם זה לא מספיק מחמם שמה מתחת שמיכת פליז כרבולית ומקפלת מעל הפוך מלמעלה (כמו מצעים לבנים של בית מלון)

גם האמא וגם לילדים

תולעת למתוקה שלי
פתחתי על שרשור וכתבו לי שם מלא עצות..
תחפשי בכרטיס שלי..

אחרי החתלה.
אם תמשיך להתלונן אנסה שום..

אבל 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים' את חייבת עזרה מבחוץ מקצועית, לבד זה לא עובר... מאחלת לך להרים את עצמך ולעשות את זה

יקרתי תמשכי עם התפילה ובעזרת השם הכל יתהפך לטובה,

גם תתייעצי עם רב ירא שמיים שייתן לך עוד חיזוק,

בד בבד תנסו לשמוע דרשות שמחזקות בהצלחה רבה רבה

ואם תרצי עוד עזרה בשמחה רבה אעזור לך.

מכירה בשבילך קהילת נשים תומכת ומטילה שהיתה באותו סרט
(גם בעלי היה בסרט)
אם את מעדיפה שלא, אוכל לכתוב לך בכמה מילים פה

בס״ד

ה׳ איתך אהובה.
הוא רואה כל מאמץ ומאמץ שלך.
הוא רואה את עומק צערך.
הוא רואה את גודל ההתמודדות.
הוא חוקר לב וכליות ויודע הכל, הכל.
הוא זוכר כל דמעה, כל הרגשה של לכלוך...
הוא יודע עד כמה הייאוש שלך גדול.
הוא יודע עד כמה את עצובה ומאוכזבת.
הוא יודע עד כמה תקיעותך גדולה.
הוא זוכר כל תפילה שלך! כל רגע של ניצחון!

הוא נתן לך התמודדות מה זה קשה, מתוקה ואהובה שאת.
זה ממש ניסיון מאד גדול...
שמביא עמו המון המון צער.

אבל זה כי הוא יודע שאת תצליחי, בסופו של דבר, לבד או עם עזרה. את תצליחי.
ואז, כל הנפילות תהפכו לזכויות!!!
כי זה מה שתשובה עושה.
ואת תהיי עשירה בזכויות כל-כך!!!!
מיליארדרית!!!!

כל החושך יהפוך לאור.
יש סיבה להכל ובע״ה עוד תגלי כמה אור ייצא מכל זה.

בע״ה בל״נ אתפלל עלייך, על התינוקת המתוקה שלכם ועל שלום ביתכם. אם יהיה לך כוח, תחזרי לעדכן שהצלחת, בע״ה.

שולחת לך הרבה אהבה
ואמון גדול שאת יכולה.

❤️

בס״ד

את אומרת שהתמודדת עם זה, ואז נגמלת, וזה חזר. תנסי לחפש מה הייתה נקודת השבירה, זאת שגרמה לך לחזור לזה. יש שם מפתח גדול אני מאמינה...

בהצלחה נשמה יקרה 💗

בס''ד

 

הוכחת לעצמך אז שיש לך את הכוחות!

שיש לך את היכולות!

שאת מסוגלת!

שזה אפשרי!

 

נכון, זה חזר...

אבל את כבר יודעת מה הדרך החוצה!

 

תגייסי את כל אותם הכוחות שגייסת אז ותצליחי גם הפעם, בע''ה לתמיד.

את ממש ממש ממש יכולה. הוכחת את זה כבר 

 

ה' איתך והוא אוהב אותך. תמיד 💕

 

את כותבת בצורה כזו מוחשית על ההתמודדות שלך שממש אפשר להרגיש אותך.
את בעצם מכורה, והתמכרות זה בהגדרה משהו שצריך להיגמל ממנו כדי להפסיק לצרוך אותו, וקשה מאד להגמל לבד בלי טיפול תומך ונקיטה בצעדים.
חשוב להדגיש שזו התמכרות לכל דבר. זה לא שאת אשה רעה או טמאה או חוטאת במהותך. המוח שלך מעלה רמות סרוטונין בתגובה לצפיה ואז נוצרת במוח התניה חזקה מאד בין צפייה בתכנים כאלו להנאה ורגיעה (זמניות). זה פיזיולוגי והגיוני ומאד מאד נפוץ, אצל גברים יותר מנשים, אבל גם אצל נשים. אבל זה גם מאד מפריע לך ומזיק לך ומותר לך לשאוף לשינוי.
בעלך אינו האדם שמתאים לעזור לך בהתמכרות כי בן זוג הוא לא מטפל ולא אמור להיות. זה רק יכול להזיק.
את צריכה טיפול או מסגרת תומכת, מכיחה, חומלת ומנתבת. בהצלחה רבה יקרה!