תשוקה להתחתןיפה בלבן
שלום!
אני מדי פעם מציצה כאן בפורום, ופשוט ראיתי שיש כאן מלא נשים עם חוכמת חיים וניסיון. והחלטתי שיהיה יותר נכון לפתוח את הנושא הזה כאן.

אני בחורה צעירה, קרוב לגיל ה20(מתחת) ויש בי ממש תשוקה ורצון להתחתן.
יוצא לי לקרוא כאן מדי פעם מה נשים כותבות על הבעלים שלהם, ואיך הן אוהבות אותו ורוצות לשמח אותו, ואני מתפוצצת מקנאה!
לא בקנאה כפשוטה, אלא באמת כיף לי לראות את זה מהצד ואני פשוט רוצה גם בעל!
אני בתקופה יחסית מבובלת בחיים, ומרגיש לי לא נכון כרגע לצאת.
אבל אני תוהה לעצמי האם זה שיקול באמת משמעותי.
ואם נגיד לא הייתי מבולבלת אלא הייתי בתקופה נורמטיבית
זה היה נכון לצאת רק מתוך תשוקה להתחתן למרות ששאר הענפים בחיים כרגע לא מפותחים די, כגון כלכלה, לימודים וכו.
זה באמת בוער בי הרצון להתחיל לצאת ואיני יודעת מה לעשות.
למה צריכים שכל הענפים יהיו מבוססים ורק אז לצאת? התשוקה לא מסםיק חשובה,? ואם היא תדעך?
באלי בעל, מישהו שיהיה שם תמיד בשבילי ויתן לי חום ואהבה

תודה לכולן
איזו סיבה טובה יותר יש מאשר הרצון להתחתן?בתי 123
לגבי שאר העניינים האחרים מנסיון של אנשים אחרים הרבה יותר קשה להתחתן כשכבר מבוססים בחיים ומוגבלים מבחינת מקום מגורים או אורך חיים מסויים שקשור לעבודה.
לגבי לימודים זה עניין זמני יש הרבה נשים שלומדות בתחילת הנישואין זה בהחלט אפשרי וזה משהו שאפשר לדבר עליו עם הבחור שאת נפגשת
ברור!שקר החן

להפך, יותר קל לעבור אי יציבות בחיים כשיש לידך מישהו שתומך בך ועובר את זה יחד איתך...

בין התשוקה שלך להתחתן ובין התגובה מעלי, שקשה כשכבר מבוססים -קרן-הפוך
יש את שביל האמצע.

זוג צעיר צריך להיות מסוגל להתקיים באופן עצמאי בלי להיות תלוי בעזרה מההורים.
לשם כל צריך שיהיה מקור הכנסות מינמלי.
ובד״כ אנשים רוצים להתחיל את החיים ברכישת מקצוע שנלמד באקדמיה או במכללות להוראה, בתי ספר לאחיות.
יש לימודים למקצוע, יש שירות צבאי לגבר, או שאת מחפשת בחור שרק ילמד בישיבה, או שתמצאי בחור שכבר סיים צבא וגדול ממך במעט.

לא רע להתחיל לצאת להכיר מישהו בגילך, אך קבלת החלטות על נישואים צריכה לבוא מתוך שיקול דעת רחב.
יש גם שיקול של מניעת הריון בתחילת נישואים אם זה חשוב לטובת סיום לימודים, למשל.

במכלול הדברים - את יכולה להסתדר גם בנישואים בגיל 19-20 אם יהיו לשניכם היכולות לכלכל את עצמכם.
צריך להיות מסוגל להתקיים באופן עצמאישירוש16
זה דעה אישית. לא משהו מחייב.

יש הרבה זוגות שנעזרים בהורים. אפילו מלחתכילה.
כשזה מתאים לכל הצדדים זה יכול להיות מצוין.

לדעתי להגיד לזוג/אישה לא להתחתן (לא לחפש חתן) זה כמו להגיד לזוג נשוי : אל תביאו ילד לעולם עד שתיהיו מבוססים כלכלית.
יש הרבה זוגות צעירים (זוג סטודנטים/סטודנטית ובעל בכולל/ בעל בצבא ואישה עם משכורת מינימום וכ'ו) שבקושי מצליחים לסגור את החודש - זה סיבה לדחות תינוק?
לדעתי זו טעות. זה ממש עינוי להגיד לבנ"א לחכות.
להשקפתי ואורח חיי - שיקולים כלכליים נמצאים במכלול המחשבותקרן-הפוך
מתי להכנס להריון.
גם שיקולי פיתוח קריירה והתפתחות מקצועית.
כן לגמרי, אבל מסייגתרוטב סלט
אני התחתנתי מוקדם, חושבת שיש בדבר המון המון יתרונות, של התפתחות אישית יחד עם עוד בנאדם אהוב, יציאה יחד לעולם, ובכללי אם יש אהבה ואמון ובסיס בריא אני לא רואה סיבה למשוך קשר יותר מדי.

אבל.
יש קושי מאוד גדול להתחיל חיים עצמאיים כשיש לך מחוייבות לבית ומשפחה. למשל לצאת ללמוד תואר מהשנה הראשונה, זה אומר כמה שנים של עבודה יחסית מצומצמת אם בכלל, משכורת יותר קטנה וכו'.
או שבכלל לוקח גם זמן להתאפס על מה ללמוד, איפה, מי אני מה אני וקצת יותר קשה (ממש לא בלתי אפשרי, אבל כן יותר מורכב) ללמוד על עצמי דברים ככ חשובים כשיש גם עול פרנסה ובית מהצד, ופחות פניות של רווקים, ועוד לא דיברתי על ילד.

האמת, דעתי שאת לא צריכה עדיין להתחתן.ירושלמית טרייה

חתונה זה לא רק כוכבים וחיוכים ומישהו שדואג לך.

המישהו הזה מצפה שגם את תדאגי לו. ואולי הוא לא יהיה כזה טיפוס שדואג? רוב הגברים דווקא לא כאלה.

זוגיות היא לפעמים מתוקה ולפעמים אתגר.

עדיף לבוא לזוגיות ממקום של יותר יכולת לתת, גם אצלך וגם אצל הבחור שמיועד לך.

 

אני התחתנתי מאוחר יחסיתאבי גיל
אחרי הרבה שנים שלמדתי מקצוע שאהבתי והיה לי חשוב מאוד.
אחר כך ילדתי עוד בזמן שסיימתי תארים מתקדמים.
כשהתחלתי לעבוד מצאתי עבודה שאפשר לשלב בה גם בית וגם משכורת מצוינת ברוך ה' שזה לא מובן מאליו בכלל.
זה הכל עניין של מחשבה לעתיד.
אם הייתי מתחתנת מוקדם אין ספק שזה היה מאוד מקשה על העניינים.
(מביאה לך את הסיפור שלי שיהיה לך עוד נקודה למחשבה)

המון בהצלחה וזיווג הגון ומוצלח בעזרת ה' בבוא הזמן הנכון.. בנתיים תלמדי לאהוב את עצמך אמא שלי תמיד אמרה לי תאהבי את עצמך השאר יבוא
^^^^תודה לאמא שלך על משפט נפלאירושלמית טרייה
יש הבדל1234אנונימי
בעיניי בין סוגים שונים של תחומים בשאלה האם מתאים להתחתן עכשיו או לא.

אם מתחתנים אחרי שמסיימים ללמוד ויש עבודה מסודרת, זה מקל מאוד מאוד. אבל זה לא הכרחי בעיניי. כי אפשר להסתדר (צריך להגיע מוכנים לזה, להבין שיש לזה כל מיני השלכות, אבל יש הרבה שעושים את זה וזה אפשרי)

אבל אם הבלבול שאת מתארת קשור לא רק לדברים "טכניים" כביכול, אלא גם לדברים מהותיים יותר, כמו - מי אני? מה אני רוצה לעשות בחיים? מה הערכים שמנחים אותי? אלו תכונות חזקות בי? מה החולשות שלי?
זה כבר נראה לי יותר משמעותי ויש עניין לחכות קצת.
נכון, אלו דברים שיכולים להתברר גם ביחד עם בן הזוג, גם תוך כדי הנישואים. ונכון, אנחנו בני אדם וככאלה אנחנו דינמיים ומשתנים כל החיים.
ובכל אופן, אני חושבת שאם אפשר, עדיף לעשות את הבירורים ואת הבנייה העצמית הזו לבד. לבנות לעצמי אישיות שהיא עצמית, שמבוססת על עצמי ולא תלויה בבן הזוג. אחרי שאת מרגישה שלמה עם עצמך, שאת מרגישה שאת יודעת מי את ומה הכיוון שלך, אפשר לחשוב על חתונה.

חתונה זה לא רק אהבה בין בני זוג, זה הרבה מעבר לזה. זה אחריות, מחוייבות, בעיניי זוגיות = עבודה קשה. ככל שנגיע מוכנים יותר, בוגרים יותר ומבינים יותר לזוגיות, יהיה לנו קל יותר.

אז אם היית כותבת שאת באמצע שנות ה20, אולי התשובה הייתה משתנה. אבל את כותבת שאת עוד לא בת 20 ואני חס וחלילה לא מזלזלת, אבל קחי את הזמן, תבני את עצמך, תשקיעי באישיות שלך *בשבילך* ולא בשביל בן זוג עתידי. ובע"ה תתחתני בזמן שיהיה לך טוב.

(גילוי נאות, קצת לפני גיל 20. ב"ה מדהים וטוב, אבל זה בעקבות עבודה ועבודה ועבודה. ובהחלט היה קל יותר, אם הייתי מגיעה בוגרת יותר. וזה למרות שכשהתחתנתי חשבתי שאני כבר מספיק בוגרת)
התשוקהשירוש16
מגיעה ממקום ש"אני רוצה לקבל".
תיזהאי כי זה יכול לבוא לך כמכשול.
נישואים זה עבודת חיים של נתינה אינסופית.
אימהות זה נתינה טוטאלית.

אם את במקום שמחפש אהבה, פינוק, מישהו שיהיה רק איתך וכ'ו אולי כדאי להמתין מעט.. לקרוא ספרים על זוגיות ונישואים. להבין שחיי נישואים זה עבודה אינטנסיבית, במיוחד בהתחלה. הפרפרים וניצוצות באוויר נאלמים תוך שנה ואז מגיע שלב מאוד קשה של חוסר וודאות, טלטלאות, עליות וירידות, ולפעמים גם תינוק נכנס לתמונה בשלב הזה.
אם את מתעווה לצחוקים, עיניים מלאות לבבות, בעל משקיע ונותן, חוויות רומנטיות אז חכי קצת.
את עלולה להתחתן ומהר מאוד לגלות שטעית בכתובת.

לגבי הבלבול - אם זה קשור לדברים מהותיים כדאי לחכות עד שאת מתיישבת עם עצמך.
אם מדובר בעיניים של כלכלה ולימודים נטו - זה דברים שיכולים להסתדר אחרי החתונה.

(אני אישית מאוד רציני לסיים תואר ורק אחר כך להתחתן. בסופו של דבר יצא קצת אחרת - התחלתי כרווקה וסיימתי את התואר נשואה פלוס ילד. זאת חוויה מפוקפקת מלאה באתגרים אבל היא אפשרית והיא מדהימה.
לא הייתי מוותרת על בעלי או הילד שלי. גם לא תמורת השקט והשלווה שחברותי הרווקות חוו עד סיום התואר)
הרצון להתחתן טבעי ובריאאמא יקרה לי*

אבל

הוא לא עומד לבדו.

גם אני לא נותנת משקל כבד לשיקולים כלכליים (שוודאי שכיף אם כבר יש תואר ביד או עבודה מסודרת

אבל נבנים ומתפתחים במהלך החיים. אני התחלתי ללמוד לתואר עם 3 פיציים וילדתי גם תוך כדי.ב"ה סיימתי עם כולן ואפילו

התקבלתי להתמחות טובה. לא היה קל בכלל ודרש המון משמעת עצמית אבל שווה.)

 

אבל נשמע שאת צריכה להיות מוכנה יותר לנישואים. נישואים זה לא רק חיבוק וחום, זה גם אתגרים

זה להרחיב את העצמי שלך

את הנתינה לאחר ברמות שאינך מכירה

זה להיות שם גם בשבילו

לפתור אי הסכמות בינכם

במיוחד בהתחלה, כשזה תחילת בניית התא שלך. 

שלב מאתגר להרבה זוגות צעירים.

 

ואינני יודעת מה את קוראת פה, יש גם הרבה שירשורים מתוסכלים וכואבים. נישואים הם עבודת חיים.

האם יש בך נכונות להתמודד גם עם הקשיים שנישואים יכולים להביא עימם?

 

לי נשמע שאת זקוקה אולי לקאוצ'ינג לפני שתתחילי לצאת כדי שתגיעי ממקום מחוזק שמסוגל לקבל וגם לתת.

אולי מיכל וולשטיין היא הכתובת בשבילך.

בהצלחה יקרה והחלטות טובות!

היי יקרה..באפיק
הרצון שלך הוא דבר מקסים וחשוב, חתונה זה בהחלט דבר שנראה זוהר ומזמין (והוא אכן כזה).
bהתחתנתי לפני שנתיים, בגיל יחסית מבוגר בהשוואה לחברות שלי (24, כן, הן התחתנו בגיל 19-20).
הגעתי לחיים הזוגיים כשאני ב"ה עם תואר ראשון, חסכונות, ובעיקר- כבר לא ילדה.
באפיק של גיל 19 היא ממש לא באפיק של גיל 24.
השתנתי מחשבתית, פיזית, אני אדם בוגר יותר, שקול.
מה שעזר לי בסופו של דבר, להתחתן עם החבר הכי טוב שלי, ההמתנה הזו ביגרה אותי.
אני רואה כמה קשה לחברות שהתחתנו בגיל צעיר.
בלי מקצוע, הבעל עדיין היה בצבא, ישנות לבד, חיות לבד, מפרנסות לבד (ויש דיי הרבה הוצאות).
וכשנולדו ילדים, הוא בדיוק התחיל תואר, הוא לא פנוי להיות איתה, לשמור על הילד.
ובעיקר, הם פשוט לא הספיקו להכיר אחד את השני.
יש הבדל, בין בני זוג לבעל ואישה. סוג הקשר הוא אחר, ולפעמים צפים קשיים גם כשמתחתנים.
אני יכולה להעיד, שיצאנו שנתיים, לפני זה הכרתי אותו כמה שנים טובות, הדבר הזה גורם לנו לפחות חיכוכים, ריבים, אנחנו מכירים כ"כ טוב אחד את השניה, שזה פותר הרבה בעיות.
זוג צעיר גדל יחד, ולא תמיד זה דבר חיובי.

כמובן שהדברים לא גורפים. יש זוגות צעירים שמסתדרים מעולה.
אבל למה להוסיף קושי, כשאפשר לחכות עוד כמה שנים, להגיע בשלים יותר ולעשות החלטות מושכלות.

בהצלחה!
לכי אחרי הלב שלךשומשומ
התחתנתי בגיל 20 באמצע תואר ובעלי חייל ואנחנו מאושרים ב"ה!!
מילת הקסם היא אינדיוודואלית
לפי איך שאת מרגישה!מחכה להריון

אני התחתנתי בגיל 18 נשואה 6 שנים באושר! מרגישה שלא פיספסתי כלום בחיים..אין לי מקצוע ושום דבר אבל המשפחה שלי הם החיים שלי לא הייתי משנה דבר!

רק על המשפט האחרון שלך... לא מתחתנים בשביל לקבל אלאחצי שני
בשביל לתת.
וההגעה לנישואין ממקום של מגיע לי כזה לא תועיל.
כמובן זה מגיע. כי ככה זה. הדדיות ב"ה.
אבל הגישה הזו לא נכונה. ואני מבינה אותך לגמרי. אבל עדיין.. צריך לשנות תפיסה...

והבלבול שאת מרגישה ושחושבת שזה לא נכון לך עכשיו- במצב כזה הייתי מחכה שזה ירגיש לך נכון.

וזהו.
את נשמעת אדם מדהים ושמישהו ממש יזכה בך
בהצלחה רבה
זה מצער אבל התשוקה ממש לא מספיקה...מיקי מאוס
חתונה זה הרבה מעבר לקוצי מוצי של זוגיות ואהבה.
זה מחויבות.
זה לעשות את הבחירה הכי חשובה שלך בחיים.
זה לנהל בית טכנית וכלכלית.
וזה ממש לא רק לקבל מבעלך את כל מה שאת מיחלת אלא גם לתת לו, ובעיקר לתת..
זוגיות שמבוססת על הרצון לקבל היא לא יציבה ובסוף גם מייצרת המון תסכול.

אז נכון..יש לך תשוקה גדולה שלא ממומשת. וטוב מאוד שהיא שם.
אבל אם התחושה שלך היא שאת מבולבלת ולא בטוחה.
ובייחוד שבאמת את לא בגיל ובשלב בחיים שמתאים לזה אז תחכי עד שהשכל שלך יגיד לך שאת מוכנה לאתגר הגדול הזה...

לא חושבת שצריך להגיע למצב שכל הענפים מפותחים, בעז"ה כל החיים תמשיכי להיות בהתקדמות בענפים שונים.
אבל כן להגיע למקום שבו את מרגישה בטוחה ויציבה, מרגישה שמצאת דרך וכיוןן ושיש בך רצון וכוחות גם להעניק

בהצלחה!
היי מותק, מנסה לענותחצילוש
אני נשואה 9 חודשים סך הכל, התחתנתי בגיל 19 ואני עדיין לא 20. זה לא פיקניק, צריך להיות מחושבים ומאורגנים מראש, רק אציין ואומר שאת בעלי אני מכירה כבר מהתיכון, והיינו בקשר כמעט שנתיים. אם לא הייתי מכירה את בעלי, הייתי מחפשת להתחתן בשלב הזה? לא יודעת, בכנות. חושבת שהייתי מוכנה לחתונה בגיל הזה ושיש לנו ב"ה זוגיות מקסימה, אבל עם כל היתרונות, זה משהו שאין באמת איך להתכונן אליו. זהו. את אישה מבוגרת, מנהלת בית, קניות, תשלומים, בישולים, נקיונות. את מוכנה לזה בלב שלם? תחשבי על זה. לבוא בראש של אני רוצה זוגיות ובעל בלי לחשוב על כל הקושי והמחויבויות שמסביב יכול להיות הרסני. זה לא פשוט ללמוד תואר תוך כדי הריון, או לעמוד בעומס של מטלות בלימודים אחרי לילה לבן עם התינוק. אם את מוכנה לכל החבילה בלב שלם- לכי על זה. כדאי להתייעץ אם אנשים שמכירים אותך טוב, יכול להציב מראה ממש טובה.
התשוקה היא חלק מהמוכנות להתחתןרעותוש10
כשאת מסודרת מכל הבחינות התשוקה להתחתן אולי יורדת ואת מרגישה שבשביל להתחתן צריך לוותר על משהו

אני התחתנתי בגיל 18 מיד אחרי בגרויות...
למדתי בזריזות לתואר, בעלי היה גם חייל וגם אברך ואחרי זה שנינו התחלנו לעבוד.
אני לאט לאט התקדמתי בעבודה, ובעלי שהוא מוכשר בתחום מסוים מצליח בו - הסתדרנו כלכלית, בדרך גם שטפנו חדרי מדרגות..
אנחנו מאושרים, גדלנו יחד ! זכינו לכמה ילדים מתוקים !
נשואים כבר מספר שנים דו ספרתי...

אני מאמינה שזה נכון להתחתן צעירים לא לכולם אבל לחלק מהאנשים

רק הערה קטנה לגבי הסיום : "באלי בעל, מישהו שיהיה שם תמיד בשבילי ויתן לי חום ואהבה"
תבואי גם את בשביל לתת חום ואהבה- לא בשביל רק לקבל כי "בא לי", לא כל רגע זה רק נתינה חום ואהבה בזוגיות, עוברים תהליך...
ממליצה להצטרף לתוכנית שיש בערוץ 7 252. חפשיאם ל2

זוהי תוכנית שיש שם כמה אנשים ונשים מלומדים ומנוסים

שעוזרים בדרך אל החופה.

בהצלחה רבה 

בקלות

ובנחת

וואו וואו וואויפה בלבןאחרונה
אתן פשוט מדהימות!
קראתי כל תגובה ותגובה ובאמת התפעלתי
כל אחת ממכן נשמה טהורה שממש רוצה לעזור לאחרים(גם הערוץ הזה בכללי)
באמת אחשוב על מה שרשמתן
תודה רבה לכן!
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !