פורום הריון ולידה (עמוד 2490)

בכל זאת מוצאים את התוית המקורית ורק אותה מכניסים לפה

תוויות ,אבל זה סתם מלכלך תבגדים .לכן מעדיפה משהו רשמי...

יש לנו כדור כזה שתפורים עליו כל מיני "תוויות" וגם מגעים אחרים.
לא יודעת איפה קונים, כמראה קניתי בחנות תינוקות כלשהי כמו בזאר שטראוס או מוצצים.

אכן כל בגד חדש בבית זכה לגזירת התווית והצמדתה לשמיכי שלו...

ייתכן מאוד פירוש לא נכון לסיטואציות

שכחתי את השם..
זה יכול להיות

בהצלחה בהתמודדות!

אחות של בעלה, ככה הבנתי מהתיאור.

חמותי שולחת את גיסתי לשאול כל מיני שאלות ולבדוק ולחקור....



בנוסף למה שהיא בעצמה חוקרת ומתערבת...

אולי כדי לראות אם יש תיאום בגרסאות שלנו.... שאנחנו אומרים לה ולבת שלה אותו דבר...שח"ו לא יעלמו לה פרטים חשובים בריגול

מישהי שאמורה להיות לך כמו בת, כי התחתנה עם הבן שלך, ולחיות חיים של כבוד ושיתוף והדדיות וכיף, מכלים אנרגיה, זמן, והמון כוחות נפש על הבלים.
שולחת לך חיבוק מבין ומכיל...
❤️💜🧡

איך יצרתי איתה קשר טוב וכיבדתי אותה....וישבנו ודיברנו...והיא פשוט ניצלה את זה...להתערבות...ללמד אותנו שהדרך שלנו לא טובה...ניסתה בכל מיני דרכים לשכנע את בעלי ואז שלא הצליחה ניסתה לשכנע אותי לצאת נגד בעלי...
אפילו את החאלקה של הבן שלנו עשינו אצלה כדי לכבד אותה (כי שאר הימי הולדת היו אצל אמא שלי) והיא באה והפכה את זה לאירוע לא נעים בכלל עם הדווקא שלה..
הבן שלי עם תמונות עצובות! בחאלקה שלו! ...(ב"ה עשינו לו אירוע חוזר בבית שלנו רק אנחנו כדי לשמח אותו).

כואב לי...אני יודעת שהיא תנסה להשתמש בילדים שלי יום אחד ואת זה אני הולכת לעצור בכל הכוח ...


אני לא מבינה איך היא עדיין לא קלטה שהבנות שלה מתרחקות ממנה בגלל זה...אחת גרה רחוק ...אחת בקושי בקשר איתה ואחת ניתקה קשר וברחה לה מהבית....חבל..

.
ותודה... זה ממש מנחם שמישהו מבין ומכיל את ההרגשה הזאת!..❤💟

היא כעסה עליו בחלאקה? או עליכם?

הקודמת....

ועצוב, כי רצינו לעשות את החאלקה מצומצם רק איתם.(הסבא והסבתא) .
כי הילד שלנו לא אוהב המוניות....מאוד קשה לו...גם עם אנשים שהוא לא ככ מכיר....ווהיא מאחורי הגב הזמינה את הבת שלה שהיא בעצמה עם ילדים ...

ולא הכנו את הבן שלנו נפשית שיבואו עוד אנשים...ופשוט ראה עוד אנשים באים התחיל לבכות ולא נפתח ולא שמח...ורק שתק ...בקושי אכל....

אחרי שבת שלמה שהוא חיכה בחוסר סבלנות לחאלקה שלו!!

ואח"כ שחשבתי על זה החאלקה הייתה במוצ"ש ובאמת כל השבת שלפני היא זרקה רמזים שהיא לא הזמינה אף אחד ...ושהיא מכבדת ומבינה וכו' כאילו כדי שנחשוב שזאת רק הבת שלה אחראית לזה...ככ שקוף.

היא לא מכבדת אף אחד...היא לא שמה לב שהיא יכולה לגרום לסכסוך משפחתי...ככ חשוב לה לקבל מה ש*היא* קובעת שנכון.....

עושה, לעצמו עושה... ויחס גורר יחס. למרות שכשמדובר באמא הרבה יותר קשה להפריד מאשר אם היה מדובר בבן אדם זר.
מה אומר לך?
חיבוק וכח. מבינה ממש. 🧡💜❤️

חבל"ז...

תודה....

תקשיבי, מה שאת מתארת נורא מוכר לי.. לצערי גם לי יש למה אובר-מתערבת והיא פשוט משגעת אותי!! כל הזמן מתערבת אומרת את דעתה , אם אני אומרת מילה שלא מוצאת חן בעיניה ישר היא מתלהמת ! כופה את עצמה ואת הרעיונות שלה עלינו! כל שניה שואלת אם אני בהריון (ולא אני לא בהריון אני עם בעיות פוריות 😢) פשוט אישה מכה!!! מכה שלא כתובה. אני רק יכולה לומר לך שמצאתי שיטה ואני פשוט מהנהנת לה על כל דבר שהיא אומרת, שתחשוב שהיא צודקת, אומרת לי משהו שלא מתאים לי? בכל זאת אני אומרת לה ״ויאי כן נכון תודה״ וזהו.. תהי חכמה!!

האמת שעשינו ככה...ובאמת בהתחלה אמרנו לה כן כן כדי שתשתוק אבל דיי יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם... להגיד ליד הילדים שלנו ש"היינו תולים את הרב שלכם על העץ הכי גבוה" או כל מיני דברים שקשורים לדת "איזה שטויות את מאמינים לזה" ועוד בטון שיא המזלזל.....

בעצת רבנית אני שלחתי לה הודעה על מה שלא בסדר....כי על בעלי היא שמה פס ....אז הרבנית אמרה שאולי שאני אגיד זה יהיה יותר ברור...תאמת מאז ההודעה הזאת אלי היא לא מתקשרת .רק לבעלי...קיבלתי קצת שקט...!

אבל אני יודעת שהיא סגנון שתכף יתחיל שוב....ממש מכה כמו שאמרת! איך אפשר לסלוח על זה בכלל?!

ואצלך עוד עם הקושי ....היא עוד בוחשת בנושא הזה! קשה ככ ואני ממש שמחה שמצאת דרך להשתיק אותה....!!!! ב"ה!

אולי באמת על דברים לא עקרוניים נגיד לה כן כן...(למרות שאני מבחינת האופי שלי צריכה לשבור את עצמי כדי לעשות את זה כי כבר שתקתי מספיק..ויש לי כמו כזה "למה שתקבל מה שהיא רוצה?!" אבל כנראה זאת הדרך....הלוואי שזה יפסיק להפריע לי!)

😲😲😲😲😲

בעלה אמר...

היא גם אמרה דברי כפירה מקררים על דמויות קדושות בתנ"ך...שלא אחזור עליהם כדי לא לקרר אתכם גם...הרבנית שלי הזדעזה מהדברים.

רחבות, ראש בריא ויראת שמיים, שתלווה אתכם בכל ההתמודדות הכלל לא פשוטה הזאת. ישנם המון לבטים כיצד לנהוג ברגישות וגם בנחישות, אולי גם לשמור מרחק ואולי להיות תקיפים מאוד על כמה נושאים. יש דמות כזאת בנמצא? שיש לה את הסבלנות והתכונות הנ"ל?
באמת התמודדות לא פשוטה בכלל.

ב"ה רב כזה....ששאלנו אותו כמה פעמים וממש עזר...אנחנו באמת צריכים להתייעץ איתו יותר....

ההתמודדות הזאת קשה לי...לאט לאט אני רואה שקצת משתפר אבל אני כמו מפחדת שזה יחזוור שוב...וכל דבר קטן מתסיס לי הכל.....אולי אני צריכה פשוט לשחרר בלי לחשוב יותר מידי.....

לפרטי פרטים...
כולל החלק המרצה, שמכבד ומנסה לבוא לקראתה במקסימום, ובסוף היא מוצאת דרך לחרבש ולהרוס גם את זה.

אני למדתי בחיי כמה דברים
א. לנתק קשר. יש תקופות שאני לא יכולה להכיל ואני מתרחקת.
אני גם לא חייבת לדבר איתה בטלפון, או להתקשר לאחל חג שמח, או לקנות מתנה ליומולדת, או לבקר אותה כשהיא חולה.
לא חייבת לה כלום.
שומרת על השפיות שלי. כשיש לי יכולת אני עושה, וכשלא לא.
ב. לא. נסחפת. לדרמות. שלה.
היא אלופת הדרמות והעניינים, החפירות, החיטוטים, הריגולים, ההצלבות - למה את אמרת ככה והוא אמר ככה ואיך הילד שלכם בכלל אמר את האמת?!
לא מעניין אותי.
אני קונקרטית.
לא מתרגשת. לא חושבת מה היא חושבת. לא אכפת לי שהיא מבינה שאני לא אומרת את כל האמת. פשוט לא מעניין אותי הסקת המסקנות שלה, הטררם, ההעלבויות, הלשלוח את הגיסה.
היא בוחרת לעשות סרט טורקי מאיפה היינו בחג? שתהנה. פופקורן לא על חשבוני...
אני לא נותנת לזה להשפיע עלי.
אם בעלי אומר משהו לא טוב בדרך, לא נורא, לא אכפת לי. אנחנו חיים את חיינו.
ג. כן, בהחלט, יבוא יום והיא תשתמש בילדים.
הילדים שלי מרגישים לבד מגיל קטן את הרתיעה שלי, הם גם סובלים ממניפולציות כבר בגיל הרך...
אני אומרת להם שאנחנו מכבדים
ואחר כך עוזרת להם לעכל ולשמור על עצמם
יש ילדים שיודעים יפה מאוד להסתדר עם האופי, לשים גבולות, לשים את הדרמה הרגשית בצד. אחלה.
יש ילדים (ואולי ילדות? אצלנו זה מובהק שהבנות במשפחה לא סובלות אותה ומתרחקות ומנתקות קשר, והבנים זורמים. משהו גם ביחס שלה כלפי גברים ובנים הוא פחות מניפולטיבי ומעמיס נפשית) יש ילדות שיותר קשה להן, ואני אומרת להם לשמור על עצמן. הן לא צריכות לטפל בסבתא ולא להיות המשענת ובוודאי לא לקחת חלק בסכסוכים משפחתיים שנוצרים בעקבות הדרמות...

דרך אגב, לבעלי לקח זמן להבין על מה אני מדברת ומה אני מרגישה. היום כבר בעצמו קשה לו המפגש של הסבתא עם הנכדות והוא מנסה לצמצם...

אצליח להגיע למה שרשמת ב-ב' אם זה יהיה ככה יהיה לי קצת יותר קל....להעביר אותה הלאה...
אני כמו נלחצת ממנה מפחדת שבעלי יגיד משהו שיתן לה עוד פתח להתערב....קשה לי עם זה....

ב"ה את א' יש לנו כבר ... ניתקתי קשר טלפוני וכבר שנה וחצי לא היינו אצלם בבית (בגלל סיבות אחרות)
ובגלל הקורונה הם באים אלינו לעיר לאיזה פארק לכמה שעות והולכים....ועדיין מוצאים "להשחיל" את רצונותיהם....
אני צריכה ממש ללמוד להיות כמו שרשמת ...הלוואי! לא יודעת איך עושים את זה...
אהבתי ת"פופקורן לא על חשבוני"....חח

אבל איך את מגיבה לה לכל החפירות?
למה הוא אמר ככה ואת ככה וכדו'
או שנכנסת לנושאים שלא בשבילה?

כאילו אצלי אומרים לה...מפסיקה לאותו רגע...ואחכ שוב מתחילה....

אם ישלך עצות איך שחררת ממנה וכבר לא היה אכפת לך אשמח לשמוע...ממש יעזור לי...

בלי קשר התגובה שלך נתנה לי הסתכלות שמאוד עוזרת לי...

תודה!

לא בטוח שההתנהלות שלי מדוייקת לך.
אבל אני יכולה להקשיב בחצי אוזן לטענות שלה ופשוט לא להגיב. לא לענות.
מקסימום לומר "שמעתי".

למה הוא אמר ככה ואת ככה? ככה.
ככה אמרנו.
לא טורחת להסביר.
פשוט לא נכנסת לפלפול המחשבתי שלה, כי אי אפשר לצאת מזה. אתה נשאב לספקולציות ולתסריטים
חבל על האנרגיה
הרי ממילא בסוף היא תוציא אותי רעה, או שקרנית, או לא עושה את רצונה...
אז אני "רעה" מראש, לא מאפשרת את התענוג להכנס איתי בכלל לדיון.

וכמובן, אחרי כל סשן כזה בא ניתוק קשר למשך תקופה. מצידי.
ראיתי שככה היא מבינה.
בשנים האחרונות כבר אין צורך בזה. כי היא כבר פחות ופחות מעיזה לדחוק אותי לדיאלוגים, כי היא יודעת מה המשמעות. שאני אנתק מגע.
אני מייבשת את השיחה ושם זה נגמר...

השחרור מתחיל מבפנים. ממני.
מלהרגע. מלא להתרגש. מהסחת דעת מהדרמות שמתחוללות במשפחה. מהיכולת לשים את זה בצד ולהמשיך בחיים גם אם היא מאוד פגעה או התערבה או הציפה או עשתה מניפולציות.
לא לכעוס ולא להתרגש.
זאת היא.
אי אפשר לשנות אותה.
זה לא מתפקידי.
אני מרחמת עליה עמוקות.
היא מזיקה לעצמה, לרוב בלי מודעות אבל לפעמים עם מודעות
והיא פשוט אומללה.
ואני לא אתן לה לאמלל גם אותי ואת הזוגיות שלי ואת הילדים שלי.

התגובה שלך נתנה לי המון
הלוואי שבע"ה אני יצליח לא להתייחס לכל האמירות והחפירות...
ואצליח להעביר הלאה גם אם בעלי יגיד משהו לא בסדר...
זהו זה מה שכן קצת עוזר לי לדעת שאני לא אוכל לשנות אותה ושהיא מסכנה כי כל הילדים שלה התרחקו ממנה בגלל שהיא מתערבת...חבל...

מחכה לרגע שאצליח להשתחרר לגמרי מזה..שלא יפריע לי בכלל...

תודה

משהו על למה אני מפרידה מיטות עניתי שלפעמים ככה ולפעמים ככה הם היו ממש קטנים וזה סיפק אותם מאז,הם רואים כל הזמן שמפרידה ומחברת ולא שואלים כלום..כמובן שגדלו בנתיים

אני חושבת שדוקא בגלל שזה משהו שגרתי זה פחות מעסיק אותם כי זה כל הזמן ככה והם רואים שההתנהגות שלנו כזוג לא ממש משתנה אז לא משליכים את זה לברוגז

ענינו שה' אמר שלפעמים צריך ככה ולפעמים ככה..
שךי בגילאי גן, זה לא מטריד אותם הרבה, הם התרגלו.

אמרתי לה שאנחנו אוהבים לגוון
פעם ככה פעם ככה
וגם היא בעצמה לפעמים מצמידה את המיטה
שלה למיטת תינוק של אחותה
אז התקבל על דעתה.

אתמול ביו"כ בבוקר היא אומרת לי בחיוך ידעני:
אה, היום רציתם להיות ממול...
😁

וזה אחד היתרונות..😎

הרבה חפצים אצלנו בבית לא נמצאים תמיד באותו מקום..
הספות מדי פעם מחליפות קיר, המיטות של הילדים לפעמים פתוחות ולפעמים סגורות, השולחן לפעמים צמוד לקיר ולפעמים באמצע,

אז גם המיטות אצלנו בחדר.. נראה להם חלק מהבלאגן הטבעי של הבית..

במיוחד שאצלנו הן ניידות גם בלי קשר למצב שלנו: כשאסורים הרבה פעמים כשבעלי קם בבוקר אני מצמידה את המיטות כדי שיהיה לי נח יותר להניק בבוקר את התינוק לידי, ואז המיטות כבר נשארות מחוברות עד הערב, וכשמותרים הרבה פעמים מפרידים מיטות כי בעלי ממש אוהב לאפשר לילדים לישון איתו ואני לא סובלת אורחים קטנים במיטה אז אני מפרידה שכל הג'ונגל לא יפריע לי לישון..

בקיצור אנחנו מבלבלים בנושא הזה..

וזה בלי לספור את החףלילות שבעלי נרדם תוך כדי השכבת הקטנים אצלם במיטות וכבר נשאר לישון שם, או את הימים שאני ערה עד לפנות בוקר והוא קם לפני שנכנסתי למיטה.. ואז המיטות נשארות במצב כלשהו בלי קשר למצב שלנו..
אנחנו זוג שצריכים "לתאם" את הזמנים המשותפים שבהם שנינו נמצאים בו זמנית במיטה שלנו ואין אף אחד אחר איתנו בחדר..

אני תוהה לגבי הגדולים שלי האם אם מבינים..
אבל כל עוד הם לא שואלים במפורש אני מתעלמת..

לצעירים יש קטע כזה שהם אוהבים לשחק כשהמיטות מופרדות, שהם עוברים באמצע כאילו הם בקריעת ים סוף. אז פעם כשאחד הקטנים שאל למה אנחנו מפרידים אמרתי 'כדי שתוכלו לעשות קריעת ים סוף'( הרי חז"ל בעצמם אמרו שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, לא?). הגדולים לא שואלים, אני חושבת שהם כבר מבינים לבד. אם יצא שמישהו שאל אני אומרת שכשנשואים יש זמנים שהמיטות צריכות להיות מופרדות. זהו, לא מתחקרים מעבר.

למה לצמצם להם תשובות או להשאיר אותם ללא תשובה?
מההבעיה להגיד את האמת ברורה ופשוטה כמות שהיא? זו ההלכה, וזה מה שצריך לעשות, וכמו שנוטלים ידיים אז מפרידים מיטות.

מופרדות" וזהו..
אז מעניין אותי למה נניח לא להסביר פשוט למה זה כך..

ברחל ביתך הקטנה???

בלילה ממש לפני השינה להפריד ובבוקר מיד לחבר הרי גם ככה הבעל קם ראשון בדרך כלל או גם אם זה להפך פשוט לחבר ואז אף פעם לא יודעים ולא שואלים עד לגיל שמתחילים להבין
גם מבחינת סדר איך אפשר שהמיטה במהלך היום מופרדת זה תופס את כל החלל בחדר.. בתור אחת שיש לה חדר קטן 🤔🙃

אבל ילד בן 3 וחצי זה גיל שיכול לשאול שאלות ועדיין מבחינתי ממש לגיטימי שהוא יגיע לישון איתנו.
לא רואה צורך לעבוד על זה, תודה ⁦❤️⁩

היה מעניין לשמוע ולצפות מהצד איך זה הולך

בתור אחת שבאה ממגזר שלא מצמיד מיטות בד"כ

וזאת מהבלגן היה ממש חמוד לקרוא

לפעמים מפרידים ולפעמים לא.
אם שואלים למה?
כי ככה כתוב בתורה ובהלכה.
מתי?
אמא יודעת מתי, זה תלוי הדברים שקורים בגוף שלה.
אם ילדים יותר גדולים - אז גם מסבירים בפשטות.
אנחנו כמבוגרים הולכים כמה צעדים קדימה ומבינים את המשמעות.
ילדים קטנים לא.
ילדים גדולים יותר, גם ככה עדיף לתווך להם את המשמעות...

הפרדנו מיטות, אז הגדולה אומרת לי:

אמא, כמה מיטות יש לכם..."

היא אמרה שזה כדי שלא יהיה מקום במיטה לילדים...

על שלפוחית השתן כאשר הרחם מתרחב...
את ממש בהתחלה. אין ממה להילחץ🙂

הריון משעמם וידיים מלאות!!

תנסי מים חמים עם ג'ינג'ר, או תה קמומיל, אפילו לימון עם מים,

העיקר לשתות יותר.

לק"י

תשתי בצורה יזומה גם בלי להיות צמאה.
ייתכן שתתרגלי לשתות כמויות מספיקות בסוף.

בשעה טובה!!

זה לא מסוכן לעובר, ולא משפיע על התפתחות ההריון.

בשבילך חשוב מאוד מאוד לשתות, כדי שלא תתייבשי חלילה. תנסי למצוא פתרון מה כן יהיה לך טעים לשתות, אולי שלוקים (פופאייס /איגלו)? אם את לא מקיאה, כנראה שכמה שבועות כאלו של שתיה מינימלית לא יזיקו יותר מדי, ובכל זאת זה בכלל לא מומלץ.

כשהבטן כבר ממש גדלה.

יותר טוב לשיניים

קשה שלמור על צחצוח שיניים בגילאים האלו

לי ולבן שלי יצאו אחרי גיל שנה.

לבן שלי יצאו בגיל שנה ורבע
הרופאה הרגיעה אותי שכמעט לא קיימים ילדים בלי שיניים, ואם יש לו שיער וציפורניים אז יהיו לו גם שיניים, ככה זה עובד

נמשיך לחכות
האחים הגדולים שלה בודקים בערך כל יום אם כבר יצאו שיניים...

כיסא בטיחות STAGES DLX ברשת מוצצים

ילד בגיל 7 יושב בכזה כיסא??
מה לא הבנתי?

(כל הריפודים האלו) ונשאר רק "כיסא" לגיל הגדול.
אבל בד"כ הם נהיים קטנים עוד הרבה לפני שהילד מגיע לקצה המשקל המותר.
לנו יש קוסקו סנרה, ובערך בגיל 5 הרצועות כבר קצרות בשבילם, למרות שלא הגיעו למשקל המדובר.

שימי לב שהכיסא הזה בלי איזופיקס, זה נראה לי חיסרון ממש משמעותי. כמעט אין כיום כסאות בלי איזופיקס, זה ממש מקל על העיגון של הכיסא לרכב.


לשאלות בתחילה -
עוד לפני 18 קילו בד"כ כבר עוברים לבוסטר. בן ה4 שלי שוקל פחות מ18. אולי אשקול אותם היום ואכתוב לך 😆
גם בבוסטרים יש כמה רמות - יש בוסטר עם רצועות פנימיות, שזה ממש דומה לכיסא בטיחות (רק המחיר קצת שונה... בוסטר אפשר למצוא בפחות מ200). יש בוסטר עם גב שנחגר בחגורת הרכב, ויש בוסטר שהוא רק מושב מגביה. לכל אחד יש התוויה לאיזה גובה / משקל הוא מתאים. יש בוסטרים שכוללים את כל האפשרויות הללו, ומפרקים בהתאם לגיל הילד.
ההמלצה באופן כללי היא להעדיף את הסוגים הראשוניים יותר, מבחינת בטיחות.

לדעתי ברוב מוחלט של הכסאות יש אפשרות לאיזופיקס וגם לחגורה.
ברכבים ישנים ממש - אין איזופיקס. אז אם יש לכם רכב בלי, אתם צריכים לדאוג להיפך - שתהיה אפשרות לחיבור באמצעות החגורה.

איזופיקס מתחבר הרבה הרבה יותר בקלות, ונחשב ליותר בטיחותי כי כמעט שאין אפשרות לטעות בצורת החגירה (אין הבדל בטיחותי, ההבדל נוצר כי רוב האנשים לא מחברים נכון את הכסאות / סלקלים, והרבה פעמים צריך לוקינג קליפ ולא כולם יודעים).


לדעתי בד"כ רשום איזו צורת חיבור יש. אבל לא הייתי שמה לב, לולא היה רשום בפירוש שאין איזופיקס.

ולא שמתי לב שזה מה שכתוב, שאין איזופיקס

תודה, משהו אחד שבינתיים מבינה שכדאי לשים לב אליו

לרוב עד גיל שנה אבל רובם מעבירים לכסא בטיחות עוד קודם
היתרון של סל קל זה שאפשר יחסית בקלות להוציא טת הילד עם הסלקל מה שלא ממש אפשרי עם כסא בטיחות אבל מגיע שלב שהסל קל + הילד כבר לא ממש קל

היום יש הרבה כסאות בטיחות שמתאימים מגיל 0
יש הרבה שמעדיפים לחסוך את עלות הסלקל ולקנות רק כסא אחד

לגבי השאלה באיזה גיל מעבירים זה תלוי סלקל ותלוי כסא... לא כולם אותו דבר.

יש היום מבחר די גדול
ומגוון של מחירים.
הכי חשוב בעיניי לבדוק דירוג בטיחות.

אנחנו מרוצים מאוד מהנקסטפיט שלנו שמשמש אותנו לרוב הנסיעות ושווה בעיני את ההשקעה.

ברכב השני שהילד פחות נוסע בו ואם כן אז רק נסיעות קצרות למעון וחזרה יש לנו כסא פשוט יותר שח אוונפלו שעחה בסביבות 600 שקל ומדורג די גבוהה מבחינת בטיחות אבל הוא מרגיש חי פחות נוח לילד

אז כשסלקל קטן לילד זה הזמן להעביר?

בקישור שהבאתי כאן שוטטתי קצת באינטרנט ונתקלתי בכיסא הזה - הריון ולידה
איפה רואים דירוג בטיחות? לא מצאתי משהו כזה

הנסיעה ולפי בטרם זה הרבה יותר בטיחותי לילד.
אנחנו משכנו כמה שיותר.

לפעמים זה גם תלוי רכב (כמה הכסא הקדמי יכול לבוא קדימה ותלוי אורך חגורה)

יש כאלו שלא, ואז טווח הגילאים יהיה שונה.

כנראה זה הזמן לעבור
דירוג בטיחות מאוד מושםע מאופן העיגון וההתקנה של הכסא.
מומלץ לקרוא קצת באתר של אבי ורון
בםציםי לגבי הכסא הזה לא יודעת להגיד לך לגהי בטיחות ואני לא מכירה אותו אבל משיטוט מהיר באינטרנט אנשים לא מדרגים גבוהה (2-3/5)

ממליצה להרים טלפון לחנות בשם טוילנד, יש חהם את מגוון רחב כולל הסלקל הזה, אחלה מחירים ובחור בשם שגיא שהוא מתקין מורשה של בטרם שמבין מעולה העל הנושא של בטיחות.

תתנו לו תווך מחירים והוא ימליץ לכן על כסא
(לנו הוא גם התקין אותו ברכב... ולימד את בעלי מה הכי חשוב להקפיד כי כאמור, עיקר הבטיחות היא בהתקנה נכונה)

אבדוק, תודה!

כתבתי שאני לא יודעת מה דירוג הבטיחות שלו
אבל חוצמזה הוא לא מקבל ביקורות טובות כמוצר באופן כללי ללא קשר לרמת בטיחות שלו

הוא עונה על שאלות שם גם. אלוף בהתאמה לצרכים ולתקציב ומתקין מורשה. לא יודעת מה עכשיו אבל אני הולכת אליו לחנות שלו בייבי אאוטלט בכפ''ס וסומכת עליו.

כבר בשבוע 12-14 של ההריון, יש נשים שחשות שיוצא נוזל מהשדיים שלהן. מדובר בקולוסטרום (הנוזל שיזין את התינוקות בימים הראשונים לאחר הלידה, לפני שהשדיים שלך יתחילו לייצר חלב אם). הקולוסטרום יכול לדלוף מעצמו או כאשר מעסים את השד או במהלך התעוררות מינית. בתחילה הקולוסטרום סמיך וצהוב. ככל שיתקרב מועד הלידה, הקולוסטרום הופך לחיוור יותר, כמעט ללא צבע. אל תדאגי אם לא יוצא נוזל מהשדיים שלך במהלך ההריון. אין לזה שום השפעה על יכולתך להניק בהמשך. יש נשים שמתחילות לייצר קולוסטרום רק לאחר הלידה (המתרגם: כולן מייצרות קולוסטרום במהלך ההריון אבל יש נשים שהקולוסטרום לא יוצא אצלן מהשד לפני הלידה גם עקב עיסוי או לחיצה, אלא רק לאחר הלידה).

את חושבת שזה הגיוני שזה קרה רק בצד אחד?

ותודה על ההרגעה

כן, קרה לי
(לא רק וריד אחד שבלט, ממש הרבה)
והכל היה בסדר ותקין.
בשעה טובה והריון קל ותקין 🙂

אם כן אז נורמאלי וגם הוריד הכחול

זה לא הכי גבוה, אבל גם תלוי בשבוע שבו בדקת

ברגע שיודעים על ההריון, פשוט לקבוע לרופא לשבוע 8- אם אין סיבה מיוחדת, אין צורך לעשות כלום לפני זה

נראה לי שאוותר על בדיקה חוזרת.

בכלל לא חייב לבדוק בדם, אלא אם יש הנחיה ספציפית מרופא. למשל בטיפולי פוריות כן נהוג לבדוק בטא בדם וגם לבדוק הכפלה. אבל אם מדובר בהריון ספונטני בלי רקע מיוחד אז ממש לא צריך, וזו בטא סבבה לשבוע 4 וקצת- זה בדיוק סביב האיחור.

היית בבדיקה אחרי לידה?
חשוב לוודא שאין שאריות. הרבה פעמים ככה זה מתבטא..

בגלל החגים לא היה כ"כ תורים

קודם ללכת לרופא אם לא הלכת, לי עזר לשתות המון המון מים לשתות לימון עדיף על קיבה ריקה,שאלת רב?לפעמים אנחנו חושבות שזה לא טהור.זו תקופה לא פשוטה אבל תזכרי שהיא בסוף עוברת שולחת חיבוק❤

מאוד לא פשוט. בטח בתקופת החגים שהרבה יחד בבית

אחרי הלידה היו לי כתמים שהייתי בטוחה מאה אחוז שאוסרים והרב התיר...

טבלתי אחרי חמישה שבועות, ואחרי שבועיים פתאום התחיל דימום שחששתי שזה מחזור,
שאלתי את הרב ןהדריך אותי שכל עוד זו לא כמות מסוימת זה לא אוסר,
ובאמת זה היה קצת פחות ממחזור, יום וחצי ןזהו.... נגמר לגמרי ועבר
ולא אסר (:

אז תשאלי אותו, בקיצור
בהצלחה יקרה.. וואי איזה מעייף (נפשית) זה הקטע הזה עם הלצפטת להפסק ואז בלאגנים... חיבוק!

מקווה מאוד שטהור⁦❤️⁩

אולי מחזור? הגיוני?
גם מלווה בכאבי בטן כמו מחזור

היא כרגע מוחזקת נידה זה לא עניין אם הכתם אוסר או לא.
אבל- לפותחת, בעקרון עם כמה שזה מבאס אחרי לידה הכל יכול להיות
אבל אם את מרגישה שהמקום החלים והכל אס לעשות אמבטיה טובה שעתיים לפני שקיעה ולנסות לעשות הפסק בזהירות בלי לפצוע אפילו אם היה דימום. יכול להיות שהוא לא יחזור וההפסק יצליח.

מה שכן כדאי לשאול רב- בדרך כלל אחרי לידה מוותרים על מוך דחוק ועושים פחות בדיקות כדי לא לפצוע. לפעמים זה מה שמאפשר לצלוח 7 נקיים. שווה לשאול אישית לגבייך כי כבר עברו כמעט חודשיים .

בהצלחה!! טבילה בקרוב אמן

ההמלצה הקבועה שלי 😅

תתקשרי לציון פארם בירושלים הם אולי ידעו להגיד לך לפי מקום מגוריך

כי לי בבדיקה היה משו שנראה כמו דם, ביום הטבילה
הייתי בטוחה שזה אוסר והרב התיר לי
למרות שבפועל יומיים אחכ התחיל לי דימום כבד שאולי היה כבר ווסת.
אבל מאז שלחתי הרבה יותר שאלות על דברים שלי היו נראו דימום והרב לגמרי התיר
תנסי...

שולחת חיבוק גדול!!
גם לי לקח המון המון זמו..
מתסכל ממש!

ומזכירה גם שאם זה לא דימום רציני ורק כתמים כדאי תמיד לשאול רב... (אישית סבלתי הרב מכתמים שבסוווף התבררו כפצע בנרתיק)

למשל לשים פדים על התחתון ואז זה לא מקבל טומאה, עד גודל מסוים
לעשות הפסק ואז בדיקות רק ביום הראשון רביעי ושביעי ובלי מוך
ובכלל תמיד כדאי להתייעץ עם רב על מראות וכתמים. לפעמים מתירים

אם לקחת ועדיין לוקחת סרזט למרות שהפסקת להניק אולי זה אומר שהגיע הזמן לעבור למשולבות.
בכל מקרה זה לא נשמע תקין אלא אם זה דימומי הסתגלות.
כדאי להתייעץ עם רופא נשים.

והרופא אמר עוד שנה שוב..

פעם ראשונה קבעתי לעוד חודשיים. (בדיוק שמתי בשבוע שעבר),
ואחכ כל שנה.
בהצלחה.

מחקרים הוכיחו שכשמים תינוקות על הבטן יכול להיגרם חס וחלילה מוות בעריסה \ הילד לא נושם טוב..בכלל עדיף להשים את הילד על הצד או על הגב וביום על הבטן על משטח כדי שירים את הראש

והם אמרו לי לעשות לו סוג של עיטוף (כדי שיקפוץ פחות עם הידיים ואולי ישן יותר טוב על הגב), ולא זוכרת איפה קראתי שגם זה מסוכן.
ואולי אם אחפש טוב אמצא מישהו שאומר שגם לישון על הגב זה מסוכן...

אז הגעתי למסקנה שהכל מסוכן ושאנחנו צריכים לעשות השתדלות ולא להשתגע ובסוף הכל בידיים של הקב"ה

אני עטפתי בכמה חודשים הראשונים וזו הייתה ברכה. האחות בבית הרפואה כמעט התעלפה כשהיא ראתה עיטוף...

כמה שניסיתי שישן על הגב- הוא תמיד מתהפך לבטן... פשוט לא הלך לי להשכיב אותו על הגב.

הקפדתי ועדיין מקפידה שיהיה לו מזרון נושם, וגם שישן עם מוצץ, ששומר לו על רווח בין האף למזרון.

כשהןא מתהפך באמת אין טעם להקפיד על זה

באמת תהיתי לעצמי מה זה מזרן נושם...
אז אם הוא עם מזרן נושם זה יותר טוב?

אבל זה היה קל. הן הסכימו לישון בכל מנח (כשכבר נרדמו). אם התהפכו בלילה הייתי הופכת אותן חזרה בעדינות.

ד"א, בפגיה כן היו משכיבים על הבטן וגם לפעמים משתמשים בעיטוף. אבל- הם היו מנוטרות כל הזמן.

אז האחות אמרה לי שפגיה עושים את זה כי הם לא בבית עם אמא כל הזמן. וזה נותן להם תחושת מוגנות יותר

אבל- בבית לא לעשות ללא השגחה צמודה.

עד שהיא למדה להתהפך ובוחרת בעצמה את תנוחת השינה המועדפת עליה (שעכשיו יכולות להיות מאוד מעניינות לפעמים)

גם בלילה וגם ביום.. הסיכוי למוות בעריסה הוא מזערי ואני מנסה לפעול לא מתוך פחדים. שלא ינהלו אותי מהמקום הזה.

רק על הגב.

על הבטן בהשגחה צמודה בלבד.

אז אענה שוב
אני משכיבה על הבטן, גם בשביל לישון. או אפילו בעחקר בשביל לישון. אחרת הם לרוב פשוט לא ישנים. לפעמים המצפון אומר לי לנסות קודם על הגב, אבל המציאות גורמת לי להפוך לבטן... לפעמים מנסה להשכיב על הצד - שיטה שלמדתי מאמא שלי.
וכדי למנוע סכנה כמה שאפשר - מנטרלת הרבה גורמי סיכון אחרים...
ובעיקר - מתפללת...

רק על הבטן.
סתומרת תמיד התחלתי על הגב וסביב גיל חודש התייאשתי וזה הפך לבטן..
אחרת לא ישנו

בעניי זו השתדלות בסיסית

משכיבה על הגב, על הבטן, ואם צריך גם על האף.

סתם. אבל כן.

ב"ה הכל טוב ושמח.

וההנחיות תמיד משתנות פעם אסור על הבטן, פעם חייב על הבטן.

 

ודווקא לי היה ניסיון כשהבכורה שלי הייתה בת שבוע ומשהו

שהיא שכבה על הגב וכמעט נחנקה מפליטה.

אז לא יודעת. 

אני סומכת על הקב"ה. 

יש הנחייה כזו כי ראו שזה אחד התסמינים הבולטים.

כמובן שא אחד לא יודע

אבל לפחות ב15 שנה האחרונות ההנחייה נשארת אותה הנחייה. לא להשכיב על הבטן בזמן שינה!

מוות זה לא נושא לצחוק,

וודאי שעצוב לי מאד על השכנה שלך ועל שכמותה.

וכמו שיש סיפורים עצובים כמו שלה,

יש סיפורים עצובים על תינוקות שנפטרו עקב חנק כשישנו על הגב.

 

השורה התחתונה היא,

הקב"ה הוא אדון לעולמו. בכל מקום אדם עלול למצוא את מותו.

אני לא מאן דאמר אמנם, אבל אני אמא טובה ודואגת לילדי,

ואני בוחרת לפעול כך. 

 

 

וכשמכירים מקרוב כזה משפט יכול ממש להכאיב...

וח"ו לא אמרתי שאמא שבוחרת לגדל כך את ילדיה היא אמא לא טובה.

לא אמרתי אף מילת ביקורת על כך!!!

כל אחת מחליטה לעצמה מהי מידת ההשתדלות שלה. ולכל אחת רמה אחרת של אמונה ובטחון.

להתהפך. את כולם.
ואגב, אז הם לרוב נרדמים על הבטן....
פשוט כי זו ההנחיה, ואם יש משהו שאני יכולה לעשות - אני מעדיפה לעשות אותו.

כי ישן יותר טוב ככה.. בהרבה
אבל עד שקראתי למה זה מסוכן.
ןכמה עובדות.
והתחלתי להרדים רק על הגב ..
שיישן פחות טוב.. זאת חובת ההשתדלות מצידי

כרגע הומצא על שמך 😍

ומבסוטה מזה ⁦♥️⁩

שאלות פילוסופיות "סתם" זה סתם בשביל הספורט

כשהוא עובר חד תאי? או רק כשתופס דמות אדם? או אולי רק כשנולד?
לא זוכרת מה התשובה שמצאתי... צריכה לחפש את זה שוב...

משבוע 15 אם אני לא טועה הפלה מכוונת קרובה להחשב כ"רצח" על פי ההלכה.

אבל רק ברגע הלידה הוא נקרא "אדם".
זה נכון משפטית וזה נכון לדעתי, מבחינה סמנטית.
מבחינה קבלית אין לי מושג.

שבזמן שהעובר בבטן אמו מלמדים אותו את כל התורה כולה... משמע שכבר יש לו איזו זיקה לנשמה. לעומת זאת רק אחרי הלידה אצל בת, ואחרי הברית אצל בן נכנסת לגוף הנשמה האלוקית.
נפש בהמית(מקור החיות הפיזית) כנראה נמצאת אצלו מרגע שהוא נחשב יצור חי...
מעניין..

היה רופא חילוני, אבל מכיר מושגים מהיהדות כי הוא עובד גם עם דתיים.

קיצר, הוא מראה לנו בסקירה שיש לבן שלנו כבר את הפס הזה שמתחת לאף, ואמר- "הוא ככ חכם, עד שבוע 22 כבר סיים ללמוד את כל התורה והמלאך סימן לו את הפס"

יש לך יותר מדי זמן פנוי! מה עם לבוא לנקות לכל אלו מהשרשור של אתמול???

נראה לי היא אמורה לבוא בעיקר אלי ועוד אחרי שבגללה יצאתי שפוסה. 

וקצת חלשה, ומהבוקר עברתי דירה לשירותים בתקווה שמשנה מקום משנה מזל, וכמעט מקיאה מריח של פיפי וכבר שוב רעבההה ולא מסוגלת לאכול כלום וגם לא להכין ו-איכסה
(יכול להיות שנדבקתי ב"הריון" מהפורום? אני אתבע אתכן למשפט צדק🔨 התרגלתי להריונות לא מורגשים, מה פתאום להגעל מפיפי🥴)

בהריון והכי חשוב אגיע בסוף גם ללידה

זאת פשוט העבודה החדשה שלי, אז המנהלים בעבודה המשנית-הבית והילדים- בדרך לפטר אותי

יש שלבים בכניסת הנשמה לגוף
מבחינת הלכה בנוגע להפלה - הוא חי לכל דבר.
מצד שני כתוב שהעובר לומד עם מלאך סודות התורה בבטן ואז המלאך עושה פס בשפה העליונה לשיכחה.
בלידה חלק נוסף של הנשמה נכנס.
בברית עוד חלק
וגם בבר מצווה / בת מצווה עוד חלק..
כלומר זה מורכב.
והנשמה, גם שלך, אף פעם לא שוכחת מה קורה בעולמות העליונים.
זה הגוף הגשמי שלך ששוכח..

המנהלים שלי הם הבית והילדים אז הם שורדים בינתיים, אין להם ברירה

על אנשים בעיניים!!!
סתם, בגלל הקורונה אני לא ממש עובדת, אני כן בעבודה אבל סיימתי את מעט המטלות שהטילו עלי אז אני חופשיה לנפשי..
( ואם יש כאן מצלמה נסתרת שולחים אותי ישירות לגהה כי יראו אשה שיושבת ו
צוחקת
צוחקת
צוחקת
נקרעת
נשפכת
מוחה דמעות צחוק
רוטטת
מתקפלת
מצחוק-

לעצמה🤣🤣🤣🤣🤣)

עוד מעט מתחיל סמסטר ואז תשכחו שהייתי קיימת...

אבל באמת מבלה פה יותר מדי, וזונחת את העבודה האמיתית שלי...

הפורום שואב...
ממני שחשבה שכבר נגמלה והנה חזרתי לענות ואני נמשכת עוד ועוד פנימה...

לפעמים אני משתמשת בכוח שזה נותן במקום בכוח שנותן שינה בלילה..

הסבר: במקום ללכת לישון קוראת בפורום. 

 

בקיצור, זה קצת בעיה שזה גם כיף, וגם נחמד, וגם מנחם וגם עוד דברים.

 

וגם משאבת זמן🤔

אני כן עמוסה בעבודה
מדי פעם שיש הפוגות קלות מציצה פה. מכירה שכמוני

אני מרגישה, חושבת, חולמת רק עבודה!

אם התכוונת שהבאת את העבודה הביתה, אז זה לבכות, וזה מה שקורה אצלי, עבודה יומולילהויום

ויש עומססס
אז שעות נוספות וזה
בה לא מתלוננת בימים טרופים אלה

וכל הכבוד לך. 

 

אבל הכי קשה, את מוכרחה להודות, זה שהעבודה מתנגשת עם הפורום, לא???

או ביוץ (גם לי תמיד הביוץ היה מסודר כמו שעון ופעם אחת פתאום הקדים בשבוע בערך)

או אולי דלקת בדרכי השתן? יכולה לפעמים להתבטא באיזור שם?

או התכווצויות מעיים? שלפעמים גם יכולות להיות מורגות למטה.

אז לא עשו טיפולים בכלל. לכן הם נסגרו

עכשיו הטיפולים לא מוחרגים ולכן הם ממשיכים.

2. על חבל דק-שרה חנה רדקליף
3. ואהבת- מרים אדהאן

ממליצה לך גם ללכת לספריה הקרובה לביתך
(שתפתח בקרוב במהרה בימינו אמן )
להתרשם ולהשאיל, בד"כ יש שם מגוון רחב, אם לא תתחברי לסגנון אחד תמיד תוכלי לקחת סגנון שונה ומה שתתחברי-תקני לך אם תרצי.
בהצלחה🙂

אני רק בהתחלה, אבל בינתיים נהנית, ושמעתי המלצות חמות ממש (תרתי משמע, כי שאלתי את הספר מחמותי, אבל לא רק היא המליצה..)

הוא די כללי כזה אבל מדהים ,
יש גם את חיים שלי של שכחתי את שמה , גורואית בתחום ההנחיות הורים

בעצם הפותחת לא ציינה גיל...

ולפותחת לאיזה גילאים? או בכללי?

הוא מתאים למי שאוהבת לימוד מעבר לפרקטיקה של חינוך ילדים, למח שאוהבת להתעמק בסיפורים תנ"כיים ותלמודיים, ולמצוא בהם תובנות לעצמה.
כל פרק "חוקר" סיפור כזה מהמקורות, ומפיק ממנו תובנות לאימהות. בסיום כל פרק יש שאלות מנחות לעבודה עצמית בנושא האימהי שמעלה הפרק.
מודה שלא ממש עשיתי את "שיעורי הבית" של השאלות הללו, אבל הן בהחלט עוררו אותי לחשיבה.
זה הספר היחיד בחינוך ילדים שסיימתי לקרוא - ויש לי כמה וכמה ספרים כאלה על המדף... (אני באמת צריכה לחזור אליהם - הם גם מדהימים, בסופו-של-דבר...)
אבל שוב, הוא באמת מתאים לסגנון מסוים של נשים.

חינוך ילדים של הרב שוורץ מומלץ בחום.