פורום הריון ולידה (עמוד 2491)

זה לא הכי גבוה, אבל גם תלוי בשבוע שבו בדקת

ברגע שיודעים על ההריון, פשוט לקבוע לרופא לשבוע 8- אם אין סיבה מיוחדת, אין צורך לעשות כלום לפני זה

נראה לי שאוותר על בדיקה חוזרת.

בכלל לא חייב לבדוק בדם, אלא אם יש הנחיה ספציפית מרופא. למשל בטיפולי פוריות כן נהוג לבדוק בטא בדם וגם לבדוק הכפלה. אבל אם מדובר בהריון ספונטני בלי רקע מיוחד אז ממש לא צריך, וזו בטא סבבה לשבוע 4 וקצת- זה בדיוק סביב האיחור.

היית בבדיקה אחרי לידה?
חשוב לוודא שאין שאריות. הרבה פעמים ככה זה מתבטא..

בגלל החגים לא היה כ"כ תורים

קודם ללכת לרופא אם לא הלכת, לי עזר לשתות המון המון מים לשתות לימון עדיף על קיבה ריקה,שאלת רב?לפעמים אנחנו חושבות שזה לא טהור.זו תקופה לא פשוטה אבל תזכרי שהיא בסוף עוברת שולחת חיבוק❤

מאוד לא פשוט. בטח בתקופת החגים שהרבה יחד בבית

אחרי הלידה היו לי כתמים שהייתי בטוחה מאה אחוז שאוסרים והרב התיר...

טבלתי אחרי חמישה שבועות, ואחרי שבועיים פתאום התחיל דימום שחששתי שזה מחזור,
שאלתי את הרב ןהדריך אותי שכל עוד זו לא כמות מסוימת זה לא אוסר,
ובאמת זה היה קצת פחות ממחזור, יום וחצי ןזהו.... נגמר לגמרי ועבר
ולא אסר (:

אז תשאלי אותו, בקיצור
בהצלחה יקרה.. וואי איזה מעייף (נפשית) זה הקטע הזה עם הלצפטת להפסק ואז בלאגנים... חיבוק!

מקווה מאוד שטהור⁦❤️⁩

אולי מחזור? הגיוני?
גם מלווה בכאבי בטן כמו מחזור

היא כרגע מוחזקת נידה זה לא עניין אם הכתם אוסר או לא.
אבל- לפותחת, בעקרון עם כמה שזה מבאס אחרי לידה הכל יכול להיות
אבל אם את מרגישה שהמקום החלים והכל אס לעשות אמבטיה טובה שעתיים לפני שקיעה ולנסות לעשות הפסק בזהירות בלי לפצוע אפילו אם היה דימום. יכול להיות שהוא לא יחזור וההפסק יצליח.

מה שכן כדאי לשאול רב- בדרך כלל אחרי לידה מוותרים על מוך דחוק ועושים פחות בדיקות כדי לא לפצוע. לפעמים זה מה שמאפשר לצלוח 7 נקיים. שווה לשאול אישית לגבייך כי כבר עברו כמעט חודשיים .

בהצלחה!! טבילה בקרוב אמן

ההמלצה הקבועה שלי 😅

תתקשרי לציון פארם בירושלים הם אולי ידעו להגיד לך לפי מקום מגוריך

כי לי בבדיקה היה משו שנראה כמו דם, ביום הטבילה
הייתי בטוחה שזה אוסר והרב התיר לי
למרות שבפועל יומיים אחכ התחיל לי דימום כבד שאולי היה כבר ווסת.
אבל מאז שלחתי הרבה יותר שאלות על דברים שלי היו נראו דימום והרב לגמרי התיר
תנסי...

שולחת חיבוק גדול!!
גם לי לקח המון המון זמו..
מתסכל ממש!

ומזכירה גם שאם זה לא דימום רציני ורק כתמים כדאי תמיד לשאול רב... (אישית סבלתי הרב מכתמים שבסוווף התבררו כפצע בנרתיק)

למשל לשים פדים על התחתון ואז זה לא מקבל טומאה, עד גודל מסוים
לעשות הפסק ואז בדיקות רק ביום הראשון רביעי ושביעי ובלי מוך
ובכלל תמיד כדאי להתייעץ עם רב על מראות וכתמים. לפעמים מתירים

אם לקחת ועדיין לוקחת סרזט למרות שהפסקת להניק אולי זה אומר שהגיע הזמן לעבור למשולבות.
בכל מקרה זה לא נשמע תקין אלא אם זה דימומי הסתגלות.
כדאי להתייעץ עם רופא נשים.

והרופא אמר עוד שנה שוב..

פעם ראשונה קבעתי לעוד חודשיים. (בדיוק שמתי בשבוע שעבר),
ואחכ כל שנה.
בהצלחה.

מחקרים הוכיחו שכשמים תינוקות על הבטן יכול להיגרם חס וחלילה מוות בעריסה \ הילד לא נושם טוב..בכלל עדיף להשים את הילד על הצד או על הגב וביום על הבטן על משטח כדי שירים את הראש

והם אמרו לי לעשות לו סוג של עיטוף (כדי שיקפוץ פחות עם הידיים ואולי ישן יותר טוב על הגב), ולא זוכרת איפה קראתי שגם זה מסוכן.
ואולי אם אחפש טוב אמצא מישהו שאומר שגם לישון על הגב זה מסוכן...

אז הגעתי למסקנה שהכל מסוכן ושאנחנו צריכים לעשות השתדלות ולא להשתגע ובסוף הכל בידיים של הקב"ה

אני עטפתי בכמה חודשים הראשונים וזו הייתה ברכה. האחות בבית הרפואה כמעט התעלפה כשהיא ראתה עיטוף...

כמה שניסיתי שישן על הגב- הוא תמיד מתהפך לבטן... פשוט לא הלך לי להשכיב אותו על הגב.

הקפדתי ועדיין מקפידה שיהיה לו מזרון נושם, וגם שישן עם מוצץ, ששומר לו על רווח בין האף למזרון.

כשהןא מתהפך באמת אין טעם להקפיד על זה

באמת תהיתי לעצמי מה זה מזרן נושם...
אז אם הוא עם מזרן נושם זה יותר טוב?

אבל זה היה קל. הן הסכימו לישון בכל מנח (כשכבר נרדמו). אם התהפכו בלילה הייתי הופכת אותן חזרה בעדינות.

ד"א, בפגיה כן היו משכיבים על הבטן וגם לפעמים משתמשים בעיטוף. אבל- הם היו מנוטרות כל הזמן.

אז האחות אמרה לי שפגיה עושים את זה כי הם לא בבית עם אמא כל הזמן. וזה נותן להם תחושת מוגנות יותר

אבל- בבית לא לעשות ללא השגחה צמודה.

עד שהיא למדה להתהפך ובוחרת בעצמה את תנוחת השינה המועדפת עליה (שעכשיו יכולות להיות מאוד מעניינות לפעמים)

גם בלילה וגם ביום.. הסיכוי למוות בעריסה הוא מזערי ואני מנסה לפעול לא מתוך פחדים. שלא ינהלו אותי מהמקום הזה.

רק על הגב.

על הבטן בהשגחה צמודה בלבד.

אז אענה שוב
אני משכיבה על הבטן, גם בשביל לישון. או אפילו בעחקר בשביל לישון. אחרת הם לרוב פשוט לא ישנים. לפעמים המצפון אומר לי לנסות קודם על הגב, אבל המציאות גורמת לי להפוך לבטן... לפעמים מנסה להשכיב על הצד - שיטה שלמדתי מאמא שלי.
וכדי למנוע סכנה כמה שאפשר - מנטרלת הרבה גורמי סיכון אחרים...
ובעיקר - מתפללת...

רק על הבטן.
סתומרת תמיד התחלתי על הגב וסביב גיל חודש התייאשתי וזה הפך לבטן..
אחרת לא ישנו

בעניי זו השתדלות בסיסית

משכיבה על הגב, על הבטן, ואם צריך גם על האף.

סתם. אבל כן.

ב"ה הכל טוב ושמח.

וההנחיות תמיד משתנות פעם אסור על הבטן, פעם חייב על הבטן.

 

ודווקא לי היה ניסיון כשהבכורה שלי הייתה בת שבוע ומשהו

שהיא שכבה על הגב וכמעט נחנקה מפליטה.

אז לא יודעת. 

אני סומכת על הקב"ה. 

יש הנחייה כזו כי ראו שזה אחד התסמינים הבולטים.

כמובן שא אחד לא יודע

אבל לפחות ב15 שנה האחרונות ההנחייה נשארת אותה הנחייה. לא להשכיב על הבטן בזמן שינה!

מוות זה לא נושא לצחוק,

וודאי שעצוב לי מאד על השכנה שלך ועל שכמותה.

וכמו שיש סיפורים עצובים כמו שלה,

יש סיפורים עצובים על תינוקות שנפטרו עקב חנק כשישנו על הגב.

 

השורה התחתונה היא,

הקב"ה הוא אדון לעולמו. בכל מקום אדם עלול למצוא את מותו.

אני לא מאן דאמר אמנם, אבל אני אמא טובה ודואגת לילדי,

ואני בוחרת לפעול כך. 

 

 

וכשמכירים מקרוב כזה משפט יכול ממש להכאיב...

וח"ו לא אמרתי שאמא שבוחרת לגדל כך את ילדיה היא אמא לא טובה.

לא אמרתי אף מילת ביקורת על כך!!!

כל אחת מחליטה לעצמה מהי מידת ההשתדלות שלה. ולכל אחת רמה אחרת של אמונה ובטחון.

להתהפך. את כולם.
ואגב, אז הם לרוב נרדמים על הבטן....
פשוט כי זו ההנחיה, ואם יש משהו שאני יכולה לעשות - אני מעדיפה לעשות אותו.

כי ישן יותר טוב ככה.. בהרבה
אבל עד שקראתי למה זה מסוכן.
ןכמה עובדות.
והתחלתי להרדים רק על הגב ..
שיישן פחות טוב.. זאת חובת ההשתדלות מצידי

כרגע הומצא על שמך 😍

ומבסוטה מזה ⁦♥️⁩

שאלות פילוסופיות "סתם" זה סתם בשביל הספורט

כשהוא עובר חד תאי? או רק כשתופס דמות אדם? או אולי רק כשנולד?
לא זוכרת מה התשובה שמצאתי... צריכה לחפש את זה שוב...

משבוע 15 אם אני לא טועה הפלה מכוונת קרובה להחשב כ"רצח" על פי ההלכה.

אבל רק ברגע הלידה הוא נקרא "אדם".
זה נכון משפטית וזה נכון לדעתי, מבחינה סמנטית.
מבחינה קבלית אין לי מושג.

שבזמן שהעובר בבטן אמו מלמדים אותו את כל התורה כולה... משמע שכבר יש לו איזו זיקה לנשמה. לעומת זאת רק אחרי הלידה אצל בת, ואחרי הברית אצל בן נכנסת לגוף הנשמה האלוקית.
נפש בהמית(מקור החיות הפיזית) כנראה נמצאת אצלו מרגע שהוא נחשב יצור חי...
מעניין..

היה רופא חילוני, אבל מכיר מושגים מהיהדות כי הוא עובד גם עם דתיים.

קיצר, הוא מראה לנו בסקירה שיש לבן שלנו כבר את הפס הזה שמתחת לאף, ואמר- "הוא ככ חכם, עד שבוע 22 כבר סיים ללמוד את כל התורה והמלאך סימן לו את הפס"

יש לך יותר מדי זמן פנוי! מה עם לבוא לנקות לכל אלו מהשרשור של אתמול???

נראה לי היא אמורה לבוא בעיקר אלי ועוד אחרי שבגללה יצאתי שפוסה. 

וקצת חלשה, ומהבוקר עברתי דירה לשירותים בתקווה שמשנה מקום משנה מזל, וכמעט מקיאה מריח של פיפי וכבר שוב רעבההה ולא מסוגלת לאכול כלום וגם לא להכין ו-איכסה
(יכול להיות שנדבקתי ב"הריון" מהפורום? אני אתבע אתכן למשפט צדק🔨 התרגלתי להריונות לא מורגשים, מה פתאום להגעל מפיפי🥴)

בהריון והכי חשוב אגיע בסוף גם ללידה

זאת פשוט העבודה החדשה שלי, אז המנהלים בעבודה המשנית-הבית והילדים- בדרך לפטר אותי

יש שלבים בכניסת הנשמה לגוף
מבחינת הלכה בנוגע להפלה - הוא חי לכל דבר.
מצד שני כתוב שהעובר לומד עם מלאך סודות התורה בבטן ואז המלאך עושה פס בשפה העליונה לשיכחה.
בלידה חלק נוסף של הנשמה נכנס.
בברית עוד חלק
וגם בבר מצווה / בת מצווה עוד חלק..
כלומר זה מורכב.
והנשמה, גם שלך, אף פעם לא שוכחת מה קורה בעולמות העליונים.
זה הגוף הגשמי שלך ששוכח..

המנהלים שלי הם הבית והילדים אז הם שורדים בינתיים, אין להם ברירה

על אנשים בעיניים!!!
סתם, בגלל הקורונה אני לא ממש עובדת, אני כן בעבודה אבל סיימתי את מעט המטלות שהטילו עלי אז אני חופשיה לנפשי..
( ואם יש כאן מצלמה נסתרת שולחים אותי ישירות לגהה כי יראו אשה שיושבת ו
צוחקת
צוחקת
צוחקת
נקרעת
נשפכת
מוחה דמעות צחוק
רוטטת
מתקפלת
מצחוק-

לעצמה🤣🤣🤣🤣🤣)

עוד מעט מתחיל סמסטר ואז תשכחו שהייתי קיימת...

אבל באמת מבלה פה יותר מדי, וזונחת את העבודה האמיתית שלי...

הפורום שואב...
ממני שחשבה שכבר נגמלה והנה חזרתי לענות ואני נמשכת עוד ועוד פנימה...

לפעמים אני משתמשת בכוח שזה נותן במקום בכוח שנותן שינה בלילה..

הסבר: במקום ללכת לישון קוראת בפורום. 

 

בקיצור, זה קצת בעיה שזה גם כיף, וגם נחמד, וגם מנחם וגם עוד דברים.

 

וגם משאבת זמן🤔

אני כן עמוסה בעבודה
מדי פעם שיש הפוגות קלות מציצה פה. מכירה שכמוני

אני מרגישה, חושבת, חולמת רק עבודה!

אם התכוונת שהבאת את העבודה הביתה, אז זה לבכות, וזה מה שקורה אצלי, עבודה יומולילהויום

ויש עומססס
אז שעות נוספות וזה
בה לא מתלוננת בימים טרופים אלה

וכל הכבוד לך. 

 

אבל הכי קשה, את מוכרחה להודות, זה שהעבודה מתנגשת עם הפורום, לא???

או ביוץ (גם לי תמיד הביוץ היה מסודר כמו שעון ופעם אחת פתאום הקדים בשבוע בערך)

או אולי דלקת בדרכי השתן? יכולה לפעמים להתבטא באיזור שם?

או התכווצויות מעיים? שלפעמים גם יכולות להיות מורגות למטה.

אז לא עשו טיפולים בכלל. לכן הם נסגרו

עכשיו הטיפולים לא מוחרגים ולכן הם ממשיכים.

2. על חבל דק-שרה חנה רדקליף
3. ואהבת- מרים אדהאן

ממליצה לך גם ללכת לספריה הקרובה לביתך
(שתפתח בקרוב במהרה בימינו אמן )
להתרשם ולהשאיל, בד"כ יש שם מגוון רחב, אם לא תתחברי לסגנון אחד תמיד תוכלי לקחת סגנון שונה ומה שתתחברי-תקני לך אם תרצי.
בהצלחה🙂

אני רק בהתחלה, אבל בינתיים נהנית, ושמעתי המלצות חמות ממש (תרתי משמע, כי שאלתי את הספר מחמותי, אבל לא רק היא המליצה..)

הוא די כללי כזה אבל מדהים ,
יש גם את חיים שלי של שכחתי את שמה , גורואית בתחום ההנחיות הורים

בעצם הפותחת לא ציינה גיל...

ולפותחת לאיזה גילאים? או בכללי?

הוא מתאים למי שאוהבת לימוד מעבר לפרקטיקה של חינוך ילדים, למח שאוהבת להתעמק בסיפורים תנ"כיים ותלמודיים, ולמצוא בהם תובנות לעצמה.
כל פרק "חוקר" סיפור כזה מהמקורות, ומפיק ממנו תובנות לאימהות. בסיום כל פרק יש שאלות מנחות לעבודה עצמית בנושא האימהי שמעלה הפרק.
מודה שלא ממש עשיתי את "שיעורי הבית" של השאלות הללו, אבל הן בהחלט עוררו אותי לחשיבה.
זה הספר היחיד בחינוך ילדים שסיימתי לקרוא - ויש לי כמה וכמה ספרים כאלה על המדף... (אני באמת צריכה לחזור אליהם - הם גם מדהימים, בסופו-של-דבר...)
אבל שוב, הוא באמת מתאים לסגנון מסוים של נשים.

חינוך ילדים של הרב שוורץ מומלץ בחום.

זה עם סטרואידים, אנטי פטרייתי.

פעםם השתמשתי ועזר אבל היא לא חזקה למקרים של פטריה או גירודים חמורים אולי אם זה התחלה אז זה יעזור לך

הגיוני כי בעצם יש לאישה מספר ביציות מסויים אז נשמע הגיוני שיש קשר כלשהו אבל לא יודעת אם קשר ישיר.
מה שאני כן יודעת שגיל הפסקת הווסת הוא תורשתי ככה שמתי שלאמא שלך נפסק כך גם יהיה אצלך אבל לא בדקתי את זה לעומק והאמת אני איכשהו מקווה שזה לא נכון כי אם כן יש לי עוד 20 שנים לפחות לקבל מחזור חחח

גם גיל קבלת הווסת זה תורשתי.
אבל אמא שלי קיבלה בגיל 16 ואני 11..
ואז דודה שלי (אחות של אבא) אמרה שגם היא קיבלה בגיל 11..
אז לא לבנות על זה..

אני מודאגת שלא יהיההלי כמו אמא שלי כי היא הפסיקה לקבל ממש מאוחר והאמת מבחינתי בגיל 45 שיפסק מיציתי לגמרי את המחזור...

להתבלות כמו העור לדוגמה

תחשבי איך אימא שלך נראית בגילה

אצלנו במשפחה הפסיקו לקבל סביבות גיל 60 שזה נראה לי נחשב סופר מאוחר

אבל כולם נראות צעירות ויפות גם בגיל 70

אם חושבים בהגיון מוקדם ומאוחר בקבלת מחזור מדובר על הבדל של שנים ספורות וההבדל בגיל הפסקת הווסת הוא לפעמים בעשרות שנים

הנשים המשפחתי מקבלות מוקדם (10-11) ומפסיקות לקבל בסביבות 50. (אמא שלי, אמא שלה, כמה דודות. אני קיבלתי מוקדם אבל טרם הגעתי לגיל המעבר...)

פעם בכמה חודשים (לא יודעת מה מצבי עכשיו כי מניקה) זה אומר שאסים לקבל ממש ממש מאוחר?

לא הבנתי

אבל גיל המעבר זה לא תענוג,

ועם כל האי נוחות שבזה המחזוריות של האישה היא דבר בריא ששומר עליה!
זה קשור לפחות התקפי לב, עור רענן וצעיר יותר ועוד...

הן מתבזבזות אצלי יותר לאט

אני לדוגמא קיבלתי יחסית בגיל צעיר (12)
אבל מניקה שנים (במצטבר מעל 8 שנים מניקה)
ולא מקבלת מחזור בכלל בהנקה
אם זה הולך רק לפי חישוב של ביציות לבזבז אני עוד עלולה לקבל מחזור עד גיל 80 😵

ובחיים הפוריים רק מעט מאוד ביציות מבשילות בסופו של דבר.

נניח 38 שנות פוריות - בלי שום הריון בין לבין, לכל היותר
38x12=456 ביציות שיבשילו בביוצים מגיל 12 עד גיל 50.

הנתונים הידועים:
כל אישה נולדת עם 2־1 מיליון ביציות בזקיקים שבשחלות. בניגוד לתאי העור או לתאי הדם שמתחדשים, האישה אינה מסוגלת לייצר ביציות נוספות. בגיל ההתבגרות לאישה יכולות להיות כמיליון ביציות ובגיל 30 יישארו רק כ־300 אלף מהן.

הביציות בשחלות נשמרות? כלומר הרי אין באמת ביוץ כמונעים, אז לכאורה המחזור סינטטי ולא אמיתי כי אין ביצית שמתפרקת

מסבירה ביולוגית למה זה לא קשור..
אין עלייך @קרן-הפוך

הכי הרבה ביציות יש לעוברית בשבוע 20- כ20 מליון ביציות. בלידה יש 1-2מליון.

בתחילת גיל ההתבגרות יש כ300000 (לא בגיל 30, הלוואי...).

מתחילים מנופאוזה כשיש כ1000.

הביציות לא נשארות כולן רדומות כשלא מבייצים בגלל הריון/הנקה/לפני גיל הפריון. זה לא מאגר שנשאר.

הביציות כל זמן מתנוונות, גם אלה שלא מבייצות וככה המספרים יורדים בקצה מהיר עד גיל המעבר.

שמפחדות לקבל מחזור עד גיל 200

באמת מחשבה מפחידה...

הן מאגר שנולדים איתו, ואילו תאי זרע הגבר מייצר ומחדש החל מגיל ההתבגרות?

(ולמדתי לדעת שמשך ההבשלה של תאי זרע הוא כ-74 ימים, מתחילת ייצורן ועד שזמינים להפרייה.)

נדמה לי שביצית היא התא הגדול ביותר, לא?

זה משהו שווה אז יש ממנו פחות והוא מתקלקל מהר.. ואנחנו לא מסוגלות לייצר אותו.

זאת ההבנה בגרוש שלי.

וגם הם מחלקים מידע שלא בטוח מדויק

מהתיאור שלך אני מציעה לך לבדוק את הכיוון של דיכאון אחרי לידה. כשנמצאים בדיכאון - גם דברים שבעבר היו לנו משמחים עכשיו כבר לא. כל שכן דברים שחדשים לנו...
ברגע שתדעי שיש הגדרה למצב שלך, זה כבר יקל - יקל עלייך, שתדעי שאת נורמלית וחווה משהו שהמון נשים אחרות חוות, יקל על בעלך, שידע שלא סתם את מתנהגת ככה, ובעיקר - תדעי איך לטפל בעצמך...
את יכולה לעשות שאלונים לדיכאון אחרי לידה שנמצאים באינטרנט, אבל הכי טוב שתלכי לאבחון אצל פסיכיאטר.
הרבה הרבה כוחות!

לא יודעת לומר לך אם זה דיכאון כפשוטו או רק מתקרב לשם. אבל בפירוש לדעתי האישית זה מה שזה. ובמקום לקבל עזרה את רק מנסה לתת אותה ומרגישה אשמה על מה שאת.
תזרקי את כל רגשות האשמה לפח. לכי תקראי קצת על דיכאון אחרי לידה. תני לבעלך לקרוא. במקום להרגיש לחוץ ממך הוא צריך לעזור לך. אם הוא רוצה אשה שמחה הוא צריך לפעול בנידון. זה לא שאת שמחה- הוא שמח וזהו. חד כיווני. זה עובד לשני בכיוונים. הוא צריך לאפשר לך להתאוורר לשחרר אותך כשהוא כן נמצא בבית והכי טוב לדעתי לשלוח אותך לעזרה מקצועית שתכוון גם אותך וגם אותו איך להתנהל שיחזרו לכם חיים טובים.
את לא לבד. יש אלפים כמוך. את צריכה עזרה. מגיעה לך עזרה. מגיע לך להיות מאושרת ושיעשו בשבילך דברים גם את לא צריכה תמיד לעושת בשביל כולם ולהרגיש לא בסדר שאת לא איזה מקור בלתי נדלה של שלווה ואושר.
💕💕💕💕

הזכרת לי אותי...

בעל בצבא זה אכן לא פשוט.
להיות אמא לתינוקת זה לא פשוט.
ושניהם ביחד זה סיוטט

ככ מזדהה עם התחושות שלך.
גם אני בתקופה שאחרי הלידה נהייתי חשוכה.
אין חברות,
אין יציאות,
פשוט כל היום בבית.
עם פיצית קטנה וצווחנית.
וזה ככ קשה.
יותר מנטלית מאשר פיזית...

אני אגיד לך מה אני עןשה...
אני עושה מה שייתן לי נחת. מה שישחרר אותי.
מנגנת.
מציירת.
קוראת ספר.
מנקה.
עושה לי טוב ככה...

ומה היא עושה?
היא למדה להעסיק את עצמה.
שלי בת שבעה חודשים, אז שלך גדולה בחודשיים ואין סיבה שלא תתעניין בשני משחקים שלמולה...

משהו ששמתי לב אליו-
ברגע שאומרים שקשה, אז קשה!
ברגע אומרים שרע, אז רע!
אני תמיד מנסה לא להישאב לתחושות האלו.
תמיד למרוח לעצמי חיוך על הפרצוף.
אז בהתחלה הוא מאולץ, ולאט לאט מתקבע ונהיה מהלב.

לא יודעת אם עזרתי או חפרתי,
אבל קחי חיבוק ענקקק🤗🤗🤗🤗
אם צריכה התייעצות/עזרה אז אני כאן⁦❤️⁩

אפתח ואגיד שלדעתי את צריכה להמשיך למנוע לפחות עד שתתאזני. להפסיק מניעה במצב כמו שאת מתארת זה לא הכי נכון, שוב, לדעתי האישית בלבד. אל תבני על זה שההנקה מונעת לך.
אחרי הפתיחה המעט נחרצת הזו שלי,
המצב שלך כלכך מוכר! וקורה להמון נשים! בטח עם הסגר והקורונה, מה שהיה עוד לפני קשה עכשיו הפך לקשה פי כמה. אובדן העצמאות, אובדן הנשיות. להשאר בבית כל יום ולא לדבר עם בני אדם. לא להתלבש. להיות בלי שינה נורמלית. בקיצור, כל מה שתיארת והתחושות האלו באמת נפוצות, אבל זה לא אומר שלא צריך לטפל בהן, בטח עם הסבל שאת מתארת.
אצלי המצב השתפר כשהתחלתי להיות יותר פעילה בבית, להתלבש יפה ולהתאפר כל יום כאילו אני הולכת לעבודה, התחלתי לעשות קורסים און ליין בדברים שעניינו אותי, להשקיע המון בזוגיות- ערבי דייטים עם דברים כיפיים של שניכם. ולפרוק פחות לבעל.. לפעמים כשכל היום מתלוננים באוזניים שלהם זה גומר אותם, הם לא יודעים איך להתמודד עם זה.
וטיפול, בתכלס. יש מלא טיפולים און ליין.

ממש מסכימה!

אני כל יום מתלבשת ומתאפרת אפילו שאני לא יוצאת החוצה...
זה נותן הרגשה ממש ממש טובה!!!
הופך אותי לחיונית כזאת...

אבל אחרי הלידה של הבכור שלנו בעלי העיר לי על זה שאני כל היום בפיג׳מה. ושזה לא טוב ולא כדאי ועושה הרגשה נאחס לכל היום..
וכתבתי העיר כי אז כעסתי עליו.. אבל אחר כך חשבתי על זה, והוא כל כך צדק במה שהוא אמר! מגיע לי שאשקיע בעצמי. לקחת את החמש דקות להתלבש זה אפשרי! מקסימום אם גמורים מעייפות חוזרים לישון אחר כך שוב בבגדים.
ואחרי הלידה של השני זה כבר היה מעצמי. הייתי מתלבשת בבגדים הכי נוחים שיש לי, לפעמים בלי חזיה מתחת כי ככה היה לי נוח להניק.. אבל נראיתי נורמלי בעיני עצמי. מדי פעם, יום פה ושם הרשיתי לעצמי להישאר בפיג׳מה, אבל לא לאורך תקופה

נשמה
חיבוק!!!!
ועוד אחד!!
ועוד אחד!!!


אחות בלב שאת. המילים שלך נגען בי כל כך עמוק!!!
מהממת.

כתבת כ'כ נוגע ואמיתי. ריגש אותי איך בתוך הכאוס את יודעת להגיד שאת קוראת לעזרה באופנים שונים. סחטיין על המוּדעות!! זה כבר משהו חשוב בדרך.

עכשיו תקשיבי יקרה
תנשמי עמוווווק.... תשתי את הקפה שלך (אם עוד לא שתית הבוקר זה הזמן להכין ☕)
ותקראי בנחת:

עברת המוווווון. יקרה. המווווןןן!
ילדת ב'ה. עברת שינוי כ'כ משמעותי- הפכת לאימא... וכל אחת פה יודעת לומר על עצמה שזה שינוי מבורך אבל גם לא פשוט, ומבלבל.
ואחותי, בואי
לבד!
בחורף!
והאיש בצבא!
מצדיעה לך!!! מלכה אחת.

והיה חורף מבורך ועם שפע של גשם, שהקשה על היציאה... וההרגשה שאת לבד, פשוט לבד! עם הפיצית, בלי להתאוורר, עם כל כך קשה.

עוד חיבוק!!

את כל כך נורמאלית..... כל כך כל כך.
זה כל כך מובן. שאת אוהבת את הפיצית שלך אבל גם כועסת בתוכך על החופש שנגזל ממך. על חוסר היכולות לצאת ולהיות חופשיה .
קשה בלי שיש סביבת מבוגרים, בלי יד נוספת שתחזיק אותה בזמן שאת בסהכ רוצה לשתות או ללכת לשירותים בלי שמישהו יבכה ברקע וירצה אותך, רק אותך....

הרבה מאיתנו כאן יכולות לשתף בקושי הזה שהן חוו- בין אם בלידה ראשונה ובין אם בלידות הבאות.... את לא היחידה שמרגישה ככה. את בסדר

איזה זוג מהמם אתם.
התרגשתי לקרוא על השיתוף והכנות שביניכם. האיש אמר לך בהכי כנות שלו- אני אוהב אותך, תעזרי לי להרגיש את זה! כי קשה לי שאת לא שמחה!!
ברור שיש לו מצפון שהוא הולך.... כי הוא משאיר אותך לבד עם הקטנה ועם הרגשות הקשים, והוא אוהב אותך, כ'כ אוהב אותך!! והוא לא מכיר את הדרך לסייע ולהקל וזה בסדר, הוא גם אבא טרי.... גם בשבילו זה חדש!

אחותי, תצאי!! תצאי!! תצאי!!
די
ה''אני'' שלך דופק על פתחי הלב... רוצה לצאת , להתגלות, לשוב להיות את.... את לא רק אימא. את גם, ובעיקר- את. מיוחדת ויקרה כמו שאת.
מה את אוהבת לעשות?
מה התחביבים שלך?
מה משמח אותך?
מה עושה לך טוב על הלב?

צאי החוצה. סעי לרמי לוי.
תציירי. תיצרי.
כל התיכוניסטיות בבית, זה הזמן להשתמש בשירותיהן

וברגע שיש לאיש חופש אתם מוצאים ביביסיטר לקטנה ויושבים לערב זוגי נינוח.
את מתלבשת יפה. מתאפרת. רגועה
ואת אומרת לו- בוא נחשוב איך ממשיכים.
אני רוצה להיות שמחה!
אני רוצה להיות רגועה!
בשבילנו, בשבילך, בשבילי, בשביל הבית שלנו
אני רוצה להתמלא...
איך עושים את זה פרקטית?

יציאה קבועה. לחדש קשר עם חברות. שעות קבועות שביביסיטר מגיעה ואת יוצאת להליכה או לטיול באוויר הצח (זה מותר לפי ההנחיות... )

ו... הכי ממליצה
שבפעם הבאה שיש לו חופשה שמגיע הביתה- זמן התאפסות בשבילו ואז--- בתיאום מראש-- הופ את הולכת. ליום שלםםםם. תשאירי שאוב או מטרנה שלא תהיי בלחץ. זה גם גיל שכבר אוכלים מוצקים אז יותר בנחת והוופ. הלכת!! יום שלם לגיבוש אבא ובת. יאוורר אותך ויאפשר גם לו לחוות את הקושי שבטוטליות (סגולה שיעריך ויבין יותר )
ושוווב
חיבוק גדול והמוון אהבה.
ושולחת לך כוח לפתוח את זה עם מישהי קרובה (חברה, אחות) יותר נוח כאן באנונימיות אבל יש משהו שאין לו תחליף בתמיכה הלא וויטואלית.
💞

מצטרפת ל mango

את אלופה וגיבורה!!
גם אני ילדתי לפני 9 חודשים וכלכך מבינה אותךךך
היה חורף מלא גשם וקור ואז הקורונה הגיעה וגמרה על החופשת לידה וההרגשה של לבד לבד לבד...! זה כלכך מאתגר ולא פשוט.
ועוד אחרי לידה ראשונה כשהכל כלכך שברירי ומבולבל!!
ולהתרגל להורות ולהכל...

בקיצור כמו שכבר כתבו לך..
את אלופה ומגיעה לך חיבוק ענקייייי!!
קודם כל תקבלי את עצמך ואת הקושי..
זה הכי נורמלי והגיוני!

וגמאני מציעה לך להתאורר ולעשות דברים שיגרמו לך שמחה וטוב בלב.
כלכך מגיע לך טוב!!


ונקודה אחרונה,
מזדהה מאד עם האמירות לבעל ...
גמאני עשיתי אתזה ולפעמים עדין טועה בזה
כנראה יש גברים (אם לא כולם) שאי אפשר לומר להם את האמירות האלה שאנחנו אומרות מתוך כעס/כאב/תסכול ולא באמת מתכוונות אליהם..

ראיתי שזה לא עושה לנו טוב לזוגיות,
ואני לומדת לסנן או לומר את זה רק לחברות/אחיות שמבינות אותי בקטעים האלה..


חיבוק גדול אמא מהממת שכמותך!!
והלוואי יתחיל להיות לך יותר טוב בלב❤

את מתארת רגשות נורמלים לחלוטין. בעלי גם בקושי נמצא בבית ככה שהכל נופל עלי. אבל זה היה בידיעה ובאהבה. וכשהוא נמצא בבית הוא הכי עוזר שיש.
בעלך בצבא זה המצב הנתון תנסי להסתכל על הדברים החיובים כן לראות את העזרה שלו כשהוא בבית.ל
לא להוציא עליו את כל העצבים כי הוא בסך הכל הולך לעבוד! הולך לפרנס אותכם! לא להתבייש להשאיר את הילדה איתו כשהוא בבית ולצאת לסיבוב לבד לנשום אויר. לתת לו גם להשכיב אותה לישון . כשאת איתה לבד ומרגישה שאין כוח תקחי הפסקה 2 דקות גם אם היא בוכה תשתי משהו תרגעי ותחזרי אליה.
אבל בעיני לא כדאי להיכנס להריון במצב הזה תחכי שהיא תגדל קצת תחכי שיוקל לך ותנשמי לרווחה.
עוד ילד לא יעשה את זה יותר קל.
בהצלחה.

לידה ראשונה זה הלם.
והחיים מתהפכים.
ולכולם לא חוזרים להיות מה שהיו קודם.

מכירה מאוד מעצמי, את הקושי להיות כלואה בבית,
כשהחיים בחוץ ממשיכים. (למרות שעכשיו, החיים של כולם כמעט נעצרו...)


אין לי עיצות.
רק תדעי שהקושי שלך הכי מובן בעולם.

תנסי למצוא דברים שבכל זאת ממלאים אותך.
אולי איזה סדנא אינטרנטית בתחום שאת אוהבת?
אולי אומנות? או אפייה שווה?

האמת שאני ממש מזדהה עם הקושי.
מתפללת שהתקופה הנוראית הזאת תסתיים כבר🙏🏼
ובריאות הגוף והנפש לכולנו.

מה קורה?

לא בא לי עליו בכלל


וחם לי
ומעצבן לי



ואני עושה המון. באמת.
ולא מרגישה שמקבלת יחס כמו שמגיע לי.

יש משהו שאפשר לעשות כדי שהיחס ישתנה?

לא מישהו שבא והולך.



ואני מדברת על זה
זה לא משנה הרבה.



משתפר
וחוזר....

את בייאוש, זה כואב.. אומרת בזהירות, שדווקא בנקודות השבר האלו בזוגיות, כשאחד יוצא מהלופ ומתעלה על מידותיו, למשל מארגן איזה ערב נחמד עם ארוחה שווה ושיחה מלב אל לב בלי להתגונן, זה מה שהכי מחזק. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר❤

יהיה טוב.

הקשיים הם מה שבונים את השותפות.
מזדהה כל כך עם הצורך הזה, אמנם אצלנו זה בנסיבות אחרות,
אבל גם יותר מדי ביחד לא מביא לשותפות המיוחלת.
לאט לאט שלב שלב,
מבאס אבל אין קיצורי דרך.. אבל יכולים להיות כמה רגעים מתוקים בדרך הזיפית הזאת...
בהצלחה מותק, כל צעד הוא עוד קצת.
לתפוס אותו קצר, ולשחרר הרבה, לתפוס מעט ולשחרר המון, לעצור להתקרב ולאפשר את הריחוק...
בטוחה שהוא גם רוצה את הקרבה והשותפות, אבל זה תהליך. זה לא יכול לקרות ברגע וגם לא בחודש וגם לא בשנה.. זה לכל החיים...

תזכרי את זה ברגעים הקשים

אוף
פשוט בוכה מהמצב בעמ'י
כמה בצער
קשה מאוד
פעם ראשונה ששמעתי את השיר של חנן "מה אתה ..." ופשוט בכיתי.
אוף
איזה תקופה
♡♡♡♡♡♡♡ זה יעבור, תשאירי את הראש מעל המים עוד קצת

פתאום פחות הגבלות..
יש מחלקות ריקות יחסית אז לא מפריע להם ויש מקומות יותר עמוסים שבאמת אפשר רק 1 בלי להחליף מלווה

בשערי צדק.
בקבלה היה מותר מלווה אחד
בחדר לידה שני מלווים
במחלקה מלווה אחד. בעלי היה צריך לצאת כשאמא שלי הגיעה.
לא אוכלים בחדר אוכל אלא לוקחים מגש ואוכלים בחדר.
בהתחלה הייתי במחלקה רגילה-3 בחדר.
אחרי זה עברתי לביות מלא והיינו 2. (לא היה מקום בהתחלה בביות מלא)

לא יאפשרו שם חדר לבד לדעתי כי יש מחסור בחדרים בגלל המבודדות..
למבודדות היה חדר לבד לכל אחת..

גם לי. כל הזמן

ושתיה וז באמת נקודת תורפה🙄

אנסה בכיוון הזה

ו..אוף כ"כ מוכר ומעצבן

ולהשאר שפויים אם זה לא מפריע לה להשאר ערה אל תשכיבו אותה לישון במכוון
היא באמת מתעוררת מאוחר יחסית ושנת צהריים ב14 זה במילא די מאוחר

זה גיל שאפשר לחזור לישון ב11-12 בכיף (פגשתי ככה גם אצל מטפלות)

ניסית להקדים את השנ"צ?

הבן שלי בן שנתיים ואם ילך לישון ב1400 אין סיכוי שיירדם בערב, אבל הוא כן ישן באיזור 12 לשעתיים - שעתיים וחצי והולך לישון חלק ב1900...

הייתי מעירה אותה בבוקר בסביבות 7-8 ומשכיבה אותה צהריים באזור 11-12
ככה שכבר בשעה 20:00 היא תהיה ממש עייפה לשנת לילה
אני חושבת שכל היום מתחרבש בגלל שהיא קמה מאוחר בבוקר

קצת מפתיע אותי, כי היא עדיין צעירה בשביל זה. אבל הייתי מנסה כמה ימים בלי.
12 שעות בלילה זה לא הרבה כל כך... הייתי מצפה ליותר.

דרך אגב, כשילדים יוצאים למעון / לגן הם מוציאים יותר מרץ וזקוקים יותר לשינה הזו בהשוואה לילדים שנמצאים בבית.
אם מתאים לך, את יכולה להוציא אותה לגן שעשועים או למרוץ על בימבה בבוקר, ואז תירדם כשתחזרו - לדעתי לנסות 12 וחצי או 13.


(הבת שלי בת שנה ו9 ישנה צהריים כרגע מתי שזורם, אפילו ב3, וזה לא מפריע לי כי היא הולכת לישון עם אחים שלה ב8-9).

הבת שלי בערך בגילה מתעוררת גם ב9 ככה ואני שמה אותה לישון ב12 וחצי 1 עד 3 בערך ואז ב9 הולכת לישון

היא קמה בסביבות 6:30/7:00 הולכת לישון ב12:30-14:30 וחוזרת לישון לילה ב19:00.
נרדמת יופי!

תלכי עוד שבוע שוב לאולטרסאונד ובעז״ה יראו עובר
אל תלחצי ב״ה יהיה בסדר

יודעת שיש נשים שהבטא קופצת מאד אבל לרחם לוקח את הזמן שלו והן ראו רק בשבוע 7 או 8 עובר עם דופק

זה ממש לא סיבה לדאגה עדיין