פורום הריון ולידה (עמוד 2516)

אולי תיבדקי לקורונה???

הברזל קצת נמוך

אם יש לך באמת קוצר נשימה ולא סתם תחושה כזו תלכי למרפאה
גם ברזל נמוך יכול לגרום לכאבי ראש ותחושת כבדות בנשימה וגם העייפות והחולשה הכללית.
אם זה ימשיך לך תצטרכי לבדוק שזה לא מהאפידורל
גידול קל והרבה נחת!

אפידורל חוזר כדי שהם יעברו

אלו גם תסמינים של קורונה...

אם הכאבים מתחזקים שאת עומדת הייתי חושדת

אבל עבר אחרי שבוע בערך.

ממליצה לך ללכת לרופא לבדוק

לי היה רק סחרחורות קלות....

אחותי ילדה בסגר הקודם.
בעלה כל פעם הראה את הצמיד שמקבלים בלידה ונתנו לו לעבור בלי בעיה.

וגם להורים אם יגידו שהולכים לבקר מישהי שקשה לה( במצוקה לפי הגדרתם)

את התאריך שקיבלת בו מחזור אחרון. ואז יחשב לך באיזה שבוע את. כדאי לקבוע אולטרסאונד ורופא נשים לשבוע 7-9.

ההפניות עכשיו עם הקורונה עדיף בטלפון
ולקבוע לשבוע 8 בערך לאולטרסאונד ראשון

לקחתי כדי לצמצם כתמים אחרי מחזור
לא זוכרת מינון
בהדרכת מכון טהרינו (יש להם הרבה פתרונות רפואיים לעזור לנשים להיטהר)
ממש עזר!
יכולה לבדוק מחר איפה כתוב לי מינונים
אני קניתי בחנות טבע

אשמח למינונים

זה מה שהמליצו לי

אבל את יכולה להתייעץ עם הרוקח

יש כמה חברות אז צריך לבדוק

זכור לי גם שלחבר אחת היה ריח מזעזע 

כל הכדורים באותו מינון מבחינת מיליגרמים?

זה חלק מהחיים. אמא ואבא לא תמיד מסכימים, אבל תמיד אוהבים (גם כשאני עצבנית עליו רצח אני יודעת לומר את זה), תמיד מכבדים ובסוף משלימים.
בעיניי זו דוגמא אישית לאיך לריב.
כמובן שיש דברים שלא אומר ליד הילדים אם זה קשה מידי בתור ילד לשמוע (,ענייני כסף או דברים של בינו לבינה וכו).

ו ותתפייסו מולו...
זה קורה.

יש כאלה שרבים ליד הילדים ומתפייסים בחדר, אז הפוך. לריב בחדר ולהתפייס ליד הילדים...

זה קורה ובסדר שיראות אתכם, חשוב גם להתפייס מולם...

יש ריבים עקרוניים וחשובים בנוגע למחלוקות על חינוך הילדים על מעבר דירה על ההורים וכו ואז בהחלט צריך לנהל את זה בארבע עיניים. לא כי אסור לילדים לראות ריב אלא כי לא כדאי שהילדים ישמעו את דעתנו על הנושאים האלו.
אבל ויכוחים או עצבים על משהו שמתעוררים פתאום על הדברים היום יומיים.. מה אמורים לעשות להתאפק? זה לא תמיד משהו נשלט ואני לא חושבת שיקרה לילד משהו אם הוא ישמע את ההורים מתווכחים מקסימום יבין שויכוח זה לא סוף העולם.

גם לגבי אי הסכמות- להחליט בחדר ולהגיע לילדים עם דיעה אחת.

להתווכח על משהו אפשר, אבל תמיד בכבוד הדדי, לפחות להשתדל...

אני יודעת שזה יותר מידי לדרוש מבני אדם אבל זה מה שכדאי. בתור אחת שההורים שלה רבו המון לידה והיא סבלה מזה

רבו וסבלתי מזה, אבל גם כשרבים בחדר, ילדים מזהים את המריבה, צריך לדעת לריב נכון, ואז מיקום המריבה פחות משנה

לפעמים דנים על נושאים שונים. תמיד בכבוד ובנעימות. (גם לא ליד הילדים אנחנו משתדלים ככה, בעצם...)
אני באמת חושבת שזה חשוב לנהוג ככה, ושזה טבעי לעשות כך. במיוחד שלפי דעתנו פיוס אמיתי בין בני זוג לא מתאים שייעשה לפני הילדים.
(פעם אחת התווכחנו ויכוח פוליטי בינינו ליד הילדים. הבת שלי, בת שבע אז, נבהלה מאוד ואמרה: "בגללאם לא ייבנה בית המקדש!" לקח לנו קצת זמן להסביר לה שבכלל לא רבנו אבל זה היה נחמד להסיק מזה שהיא בעצם אף-פעם לא ראתה אותנו רבים באמת...)

אבל עובדים על זה. מאד השתפר
יש מצב שיום אחד עוד נהיה מלאכים

מה שכן אנחנו דואגים בכל שאר הזמן להראות המון אהבה אחד כלפי השני! ולא לשמור את זה רק לחדר שינה..

חושבת שלריב ליד הילדים זה בעייתי רק עם הריבים הם בסלון והאהבה מוסתרת בחדר.. ואז יוצא שהם רואים בעיקר את הריב ופחות את ההתפייסות.

ילדים צריכים לדעת שגם עם ההורים שלהם רבים הם עדיין הכי אוהבים שיש.

פעם רבנו ליד אחד הילדים ועשינו אח"כ סצנת פיוס מבוימת לידו
(כי לא הרגשנו צורך בפיוס בלי קשר לילד, אנחנו רבים בכיף)

אין לי עדיין ילדים אבל אני חושבת שחשוב שהילדים יראו שאפשר לריב וגם להשלים, ועדיין לחיות ביחד ולאהוב
בעלי תמיד אומר שהוא היה רואה את ההורים שלו רבים ובזכות זה הוא לא נלחץ מריבים,
לעומת זאת, יש לי חברה שמבחינתה לריב זה דבר שממש אסור, ריב םירושו לא אוהבים, נפרדים,
אני בעד לריב, ברור שלא בטונים גבוהים וברור שתלוי על מה,
אבל אני חושבת שזה חלק מבריאות נפשית,
לא לטאטא דברים מתחת לפני השטח, הילדים מרגישים גם ככה,
שוב, ברור שלא בטונים ולא על כל דבר,
אבל לדעתי (סליחה) אם הילדה רואה את ההורים מתווכחים ויכוח פוליטי ומבחינתה זה דבר נורא אז לדעתי זה לא כל כל נכון, כי היא תפגש בריבים בחייה ולא תדע איך להכיל אותם
זה מסר בריא, גם אמא ואבא רבים ובכל זאת אוהבים.
לריב זה חלק מהחיים.

מבחינתי זה הטחת האשמות הדדית בטונים גבוהים. זה דבר שאסור שיקרה בכלל, אבל לפחות לא ליד הילדים.
אני שואפת שהילדים שלי לא יגיעו לריבים מהסוג הזה - שתמיד יצליחו לנהל דיון יחסית מכובד בנושאים שמפריעים להם, ואם הצד השני בכל זאת מתעקש לגרור לריב אמיתי - שהם ידעו לעזוב בזמן, ולא להיגרר אחריו.
הלוואי...

ולכן גם אין טעם לחנך ילדים ללריב
זאת לא מצווה או משהו שיש דין חינוך

לריב לא אומר להיות כנים

ברור שלא קל לשמור על טון דיבור מכבד ונעים
במיוחד לא במופעי אישיות מסויימים
אבל זה גם לא אומר שריב זה בסיס לתקשורת זוגית

אולי הוא לא ירצה. אולי לא מתאים לו עוצמת הריב או התדירות או סיבה לא חשובה מספיק מבחינתו.

ומנסים שלא, אבל אלו החיים.
במקביל, גם מראים אהבה בפני הילדים.
ותמיד אני מסבירה לילדים שרבים הכי הרבה עם מי שהכי אוהבים

פוליטיקה זה שובר את כל המוסכמות, כי הכל שם שקר...

לקראת הסגר.
זה כ''כ מתיש אותי. רק המחשבה לא לצאת מהישוב כ''כ הרבה זמן עושה לי חוסר סבלנות וכאב ראש

ואני כזה - וואו  יש חיים?  אנשים אשכרה הולכים ברחובות?  לקניות? חנויות? רגיל? (כולם היו עם מסיכות בדרגות שונות) אבל וואלה, ממש הופתעתי שיש חיים בחוץ (אני עובדת מהבית. מרגישה במערה) 

בקיץ הייתי יומיים בירושלים. החנויות מלאות, בתי קפה, מלונות, הרובע והכותל מלאים.
כולם עם מסכות, משתדלים פחות או יותר לשמור מרחק.

מסתדרים איתו. או אחד מהצדדים או אפילו שניהם רוצים להוציא עצבים.

אלא רק עם מישהו שקשור אלי ואכפת לי ממנו
אם מישהו ברחוב יגיד לי מילה פוגעת, רוב הסיכויים שזה לא יזיז לי יותר מדי. אם בעלי יגיד לי את אותה מילה, אוי ואבוי.

אבל היא גורמת לחוש הצדק המפותח שלי (על הפרציפ אני לא אשמור על שקט) לעבוד שעות נוספות

ולפי מה שאני רואה וגם קוראת פה, זה כן מזיז.
לא מאמינה שיש מישהו שלא מזיז.
ואם מישהו יקר לי או חשוב לי אני אשתדל להיות נחמדה וטובה וללכת לקראת.
מול בן אדם שאני לא מעוניינת בקשר קרוב או כזה שאוהב לריב אני לא אשתדל יותר מדי. אם הוא רוצה לריב ואין לי אפשרות להתרחק אז הוא יקבל את שלו .
מה זה אוי ואבוי? אם פוגעים בבן קרוב בטעות אז מתנצלים, זה לא יעזור להתקיף חזרה. זה או שבן אדם מבין ומתנצל או להתראות . מה זה יעזור לריב איתו? אלא אם כן נהנים מזה.

זה אומר שאני אפגע ממנו מאוד.
ועם בנאדם ברחוב - לא באמת אכפת לי. אני לא מכירה אותו ולא קשורה אליו.

את יודעת, כשרבים, לא עושים את זה כי זה עוזר למשהו. זו לא החלטה שכלית.
מריבה נוצרת מרגשות, מפגיעויות, מחוסר הבנה. לא ממקום שכלי והחלטה מבוססת הגיון ''עכשיו צריך לריב''

ויודע מה מעצבן אותו ובדרך כלל יודע מה מפריע לבן זוג , במיוחד אחרי כמה שנים ביחד. כך שהוא בוחר להגיע לשם.
כי הוא לא חיפש דרך אחרת להוציא תסכולים או לדבר עם בן זוג ולחפש פתרון.
לפעמים סתם מוציאים תסכולים לא קשורים, בגלל המצב, קורונה, מלחמה, לחץ בעבודה.

אלא שזה לא בא מהחלטה שזה מה שצריך ונכון לעשות, בדיוק מה שאת אמרת

אבל לפעמים הוא צריך משהו או אני וזה לא הזמן לעשות את הדבר

אז אנחנו מדברים איך לדחות ואחד מוותר לשני,אבל ליד הילדים בחיים

לא .הם יודעים אמא ראשונה אבא ראשון.

בהזדמנות הזו אני אגיד לך שאני אוהבת איך שתמיד יש לך עין טובה בתגובות שלך לכולן 🌹

זה מאוד תלוי מיהם בני הזוג
ומה הדינמיקה ביניהם.
יש אנשים סבלנים, גם אם משהו מרגיז- יכולים לדחות את הויכוח או הדיון לזמן מאוחר יותר, לא ליד הילדים.
יש אנשים עם פתיל קצר, או קשב קצר, והם יהיו חייבים ללבן את המריבה באותו רגע.
יש רגועים שכל דיון ייעשה בנחת. יש אנשים חמים שכל דיון הופך למריבה.
הכי חשוב שכל אחד יבחן מה מתאים לו ולבן זוגו. להיות כנים, לא להדחיק רגשות. לא לנסות להיות מה שאנחנו לא.
אם אנחנו נהיה שלמים עם עצמנו- הילדים יקבלו שדר שגם לריב זה חלק מהחיים ולא קרה משהו נורא.
וכמובן שזה לא סותר עבודה על המידות, אבל בקצב שלנו.

מריבות לדעתי זה לא בהכרח דבר רע גם אחים שרבים מלמדים אחד את השני לקבל כלים בניהול קונפליקטים ניהול משא ומתן , לומדים לוותר, להשלים, לפייס, להכיר השוני של השני, השאלה אם לא אם רבים אלא גם איך רבים וחשוב לא פחות לדעתי אם רבים גם להראות שמשלימים ילד שלא רואה מריבה בכלל לדעתי יהיה חסר לו בתפישה לחיים שמריבות קיימות ( או לפחות אי הסכמה, ויכוח, קונפליקט, מריבה נשמע קצת סוער עם צעקות ומכות...) והם לומדים מההורים גם איך להתמודד עם מצבים לא רצויים.

אם זה סובל דיחוי, מחכים אם זה. אם לא-נכנסים לחדר. ואם בכל זאת יצא שקצת הרמתי את הטון (אצלו בחיים לא קרה) אז משתדלת אח״כ לצחוק/להקליל/להחמיא לו על משהו או אפילו סתם ללטף אותו כדי שיבינו (גם הוא וגם הילדים) שאנחנו עדיין חברים.

זה ממש חשוב!

היתה פעם אחת לפני שנה בערך שהייתי בלחץ ממשהו וכעסתי עליו ליד הילדים בלי שהיה לנו זמן להתפייס והבן שלי הזכיר לי את זה לפני חודש, זה לא היה נעים לשמוע את זה

לא מצליחה. אנשים רגועים ב''ה, הנחילו את זה לנו.
מקווה ליישם בעז''ה! מתפללים על זה.

לעומת זאת אצל חמי וחמותי יש ריבים וצעקות מדי פעם ואני כל פעם בהלם מזה.. אצלהם במשפחה הטונים עולים די מהר.

לא חושבת שיש עניין לראות ריבים אפילו אם מתפייסים. זה ממש לא האידאל

החלטתי לשים הכל בצד... אני לא נותנת למחשבות לשלוט בי. וכן אני בחורה מאוד חרדית ועם מחשבות...
אבל החלטתי שנכון לתקופה המאתגרת הזאת אני פשוט לא חושבת וחיה את עכשיו. מה שיהיה הוא שיהיה.
מה יעזור לי להיכנס למחשבות? משתדלת לקרוא פחות חדשות.. משתדלת להתמקד במה צריך לעשות...
תמיד יכול להיות גרוע כל כך ומפחיד.. אבל מצד שני עד שלא נהיה במקום הזה לא נדע אז הכל מחשבתי ודימיוני..
ושוב את מדברת פה עם אחת שחיה מחרדה לחרדה ופשוט החליטה להרפות... כי היא גילתה שזה לא עוזר לה בכלום וזה רק מתיש מדכא מתסכל גורם לה להיות עצבנית.
אז מה שיהיה זה שיהיה אחלה חג.. לידה מהממת ללא בידוד של אף אחד מבני המשפחה. שמחה גדולה בבית.הכל יעבור בעזרת ה' בשלום.
אחחח איזה כיף לחשוב ככה ולא הפוך..
זה משחרר את הנפש...
ממליצה

קודם כל מזל טוב!!!

גם לי זה היה בלידה הראשונה זה עבר אחרי שבועיים וחצי בערך הרגשתי את כל האזור התחתון ממש מפורק.
זוכרת שפעם בעלי אמר לי שכתוב בגמרא שבלידה איבריה של האישה מתפרקים או משהו כזה ואני ממש הרגשתייי את זה מוחשי.

אין יותר מדי מה לעשות רק תשתדלי כמה שתוכלי לא להתאמץ ולנוח כמה שאפשר כשהתינוק ישן לישון איתו ולתת לגוף להתאושש.

החלמה מהירה והתאוששות קלה בעז''ה 🙏

עכשיו הנקתי אותו על הספה, וכשניסיתי לקום מהספה כמעט נפלתי ביחד איתו על הרצפה.. קמתי בכוח והכאבתי לעצמי יותר, שבכיתי מהכאב..
אני לא שולטת על הגוף של עצמי וזה מפחיד!

הדברים הכי פשוטים הן בשבילי מאמץ נוראי..

מה עם משכך כאבים?

אם את לא מרגישה שיפור - אולי כדאי ללכת לרופא.
למרות שלא עולה בדעתי מה הוא יכול לעשות לכאבי עצמות...
התפרים כבר אמורים לכאוב פחות.


את יכולה אולי למצוא מטפלת / בחורה שתגיע לעוד קצת זמן ביום לעזור תמורת תשלום?

מה שבטוח שאת לא צריכה לעשות כלום כלום חוץ מלדאוג לעצמך, לישון, להניק, ואם אין ברירה - גם להחליף טיטול.

היא אמרה שרק אחרי חודש - חודש וחצי היא רק תוכל לדעת בי, בגלל התפרים..
וגם בלידה בלי תפרים היא מחכה חודש...

אצלי אמרה מראש 3 שבועות, בסוף נראה לי היה פחות, סבלתי פסיכי..

אני בקושי הולכת.. נתמכת בעגלה, חפצים... כמעט נופלת כשאני קמה

ממש ממליצה על אוסטואפטית, הלכתי אליה אחרי שבוע מהלידה, הצילה אותי ממש!!! שמעתי ממנה שטיפלה בכמה נשים מיד כשהשתחררו, תחפשי עוד באזורך, רפוש, תנסי בקבוק חם, מרגיע קצת, גידול קל והרבה נחת

ניסית אמבטיות חמות לשחרור?
לנסות כל ערב במיטה לעשות מתיחות קלות כאלו. ממש מעט בלי מאמץ אבל להגמיש קצת את האיזור
תנסי לנוח הרבה
❤️

מצטרפת לטיב, חפשי אחרת..
תגידי איפה את גרה אולי נוכל לעזור בהמלצות..

אני גם נמנית מאלו הסובלות מזה לצערי הרב ויכולה להגיד לך שהלכתי לאוסטאופט ומרגישה שיפור. אומנם הלכתי דרך הקופה ובמכבי זה רבע שעה טיפול.. ממליצה לך ללכת למישהו פרטי כדי שהטיפול ים יהיו ארוכים יותר ואפקטיבים יותר

טוב שאמרת לי...

וטוב לדעת

ההתמודדות הכי טובה לדעתי זה לומר לעצמך שזה זמני ולקלוט כל פעם מחדש איזה אוצר נפלא הבאתם יחד.. תתבונני בו.. בטוחה שהוא פלא

היה לי כאבים כמו שאת מתארת בלידה הראשונה בעקבות לידה מורכבת וארוכה, לקח הרבה זמן עד שעבר , מחזיקה לך אצבעות, לצערי אין לי טיפים לשיפור, כן למדתי שיש תנוחות פחות כואבות, אצלי זה לקח חודשיים עם שיפור מתמיד ממש מיום ליום, למזלי זה היה הראשון והוא היה צמוד אלי, סידרתי מה שאני יכולה לידי, אוכל, שתיה, טיטולים מגבונים צמודים למיטה בסלסלה, עזר לי שישן באמבטיה לידי, סבלתי ממגבלה בתזוזה, הליכה, מדרגות, לצערי לא הכרתי את התחום ולא ידעתי למי לפנות אורטופד פיזיותרפיה לרצפת האגן עזר קצת להחזיר את המפרקים למקום ,אבל זה אחרי משכב לידה, בהריון השני זה החמיר ואז אמרו לי להגיע לאוסטאופט למזלי הגעתי בסוף ההריון וזה עזר לסחוב את הסוף, ולא סבלתי אחרי, אבל זה החמיר בהריון שאחרי, שמעתי שיש אסטיאופט שמגיע הביתה אחרי לידה, אין לי פרטים אבל, תנסי לשאול נשים במקצוע, דולות, עד אז לזוז ולאט, מדרגות זה מחוץ לתחום , ולפחות תטפלי בזה ברגע שאת יכולה תקבעי כבר תור , בטח לא קל עם התפרים זכור לי שהתפרים עוברים אחרי שבועיים(אלא אם כן ילדת בניתוח) אם זה כואב בצורה מציקה שווה להגיע לרופא נשים לוודא שאין תפר מתוח, כשהתפרים יפסיקו לכאוב כבר תהיה לך הקלה גדולה, הרגע ילדת, לא סתם משכב לידה זה 6 שבועות, תני לעצמך זמן , תתפנקי איפה שאת כן יכולה, ותרגישי טוב!!

לגבי הבעל הם לא נולדים עם ניסיון לתינוקות, אם זה חשוב לך אולי זו הזדמנות לדבר ולראות מה הוא כן יכול לעשות כדי להקל עלייך, כל ילד שנולד מצריך עבודה גם בצד של הזוגיות ללמוד לעשות התאמות, כי המבנה המשפחתי משתנה.

אני באמת מכתירההה את זה היום הכי מזעזעעע שלייי
הזעקתי את בעלי שיחזור מהרר ויבוא לשמור עליו
ואני פשוט סמרטוט במיטה אפילו להזיז את הידיים כואבבב לי מרגישה כבדות וחולשהה ועוד ים של תסמינים מגעיליםםם קשים וכואביםם אוףףף😭😭😭😭

זה הזמן לסוע לקבל עירוי אם עדיין לא נסעת... את צריכה לשמור על עצמך!!

הבטן מתהפכת מבחילות אימים יום ממש מזעזע
עוד רגע עומדת להקיא את הנשמה בפעם ה4
קשה לי אני שוכבת במיטה ופשוט לא זזה כדי לא להקיא ומרגישה את הבטן מתהפכת והגוף מת להקיא אבל אני מנסה לשמור את זה
אוףףףף הלוואי שהיה יותר מודעות להיפראמזיס כמה זה סבל כי כששומעים מהצד(המשפחות) חושבים שאני מפונקת ואומרים הריון זה לא מחלה כולן עוברות אתזה
אוףףף

כי זה מבאס שלא מבינים מה את עוברת 😞😞

חיבוק גדול
אין לי הרבה דברי חכמה בזמצב הזה
מתפללת שתעברי את זה במהרה.. אוף כואב לקרוא

הלוואי שמחר אני יקום טוב יותר אוף

התחילו לי ב״ה הקאות (אומרת תודה על מה שיש)
לקחתי פרטין עזר קצת
חולשה נוראית נוראית
ובקושי אוכלת (כל דבר מגעיל אותי ועושה בחילה)
יהיה בסדר 🤭
אנחנו באותה סירה

העיקר שעוד יומיים אולטרסאונד ובעזרת השם אמן אמן אמן יהיה דופק והכל מתגמד לעומת זה

נסעת לקבל עירוי?

לא היה לי כוח והצלחתי פחות או יותר לשתות..
יאו מי כמוני מבינה מה את עוברת אם זה ממשיך לך ככה ממליצה לך להתחים עם דיקלקטין! זה ממש עוזר!
תנוחייי מלא הלוואי שישתפר!
בהצלחה בבדיקת דופק בשורות טובות בע״ה מרגש ממש ולמרות הקושי ההקאות זה סימן טוב❤️(לפחות אצלי)

מחזירה אותה

וגם-
@מצטרפת למועדון

תודה רבה!

מבחינה בטיחותית. רק סל קל עם בסיס עומד בדרישה הזו באופן בטיחותי, או כסא עם איזופיקס.
אם זה כסא שאתם חוגרים לבד בחגורת רכב, שתדעו שגם בכסא שיש לכם היום 85% מהאנשים אינם מתקינים נכון. כלומר מסוכן לנסוע בכסא. ואם זה שוב ושוב התקנה הסיכוי שכל פעם אתם מאלו שמתקינים כמו שצריך באופן שבו הכסא מגן על הילד כפי שהתו תקן מגדיר אותו ממש אפסי. ממש חשוב לדעת את זה.
ממליצה בכל לשון של הפצרה שאם אתם חייבים כל הזמן להוציא ולהכניס שתקנו סל קל עם בסיס, וכסא עם איזופיקס. אופציה נוספת לשקול זה לעבור הדרכה אצל מתקין של בטרם איך להתקין את הכסא שיש לכם כרגע ולקוות שיהיה לכם הסבלנות להתקין את זה נכון כל פעם מחדש.
נסיעה בטוחה! 🌹

באמת קנינו את הכיסא הקודם בחנות בכפר סבא שיש שם מתקינים מורשים. וזה אחד הפרמטרים שהיו חשובים לנו אז לכן הוא המליץ לנו על הכיסא הזה ולימד אותנו איך מרכיבים אותו ברכב.

אם יהיה סגר אז אין לי אפשרות להגיע לשם אז לכן שואלת כאן...

אחפש דגמים צרים של סלקל עם בסיס. תודה!

(אנחנו נוסעים להורים פעם ב.. ובקורונה לצערי עוד פחות...)

תודה רבה על הדאגה

אפשר למצוא באינטרנט.
ובאופן עקרוני מסכימה עם מיואשת, אם התכנון להכניס ולהוציא על בסיס קבוע עדיף לקנות בסיס.
אם זה לרוב בחוץ ומכניסים פעם בכמה שבועות או חודשים לצורך נסיעה להורים- אפשר גם בלי. דווקא סלקלים לרוב לא מסובך לקשור נכון, צריך הדרכה פעם אחת. הקטע של הבסיסזה יותר עניין של נוחיות ומהירות ביום יום. אם לא ממהרים ופעם ב.. אפשר גם בלי בסיס.
מה שכן- מבחינת תקציב, לא נראה לי תמצאי בתקציב שלך כולל בסיס. וגם מבחינת המידות- בסעס לדעתי רחב יותר מאשר בלי בסיס.
כן בתקציב אני ממליצה על ביסייף איזי-גו. נחשב בטיחותי גם בלי בסיס (כך אמר לי המתקין המורשה). מבחינת מידות תבדקי. לי כן נכנס 3 כסאות ברכב, אבל זה תלוי גם במידות של הכסאות הנוספים... וגם לשים לב שיש נקודות שונות של ממשק בין הכסאות.
בהצלחה!

לנו היה צ'יקו- כבד בטירוף ולא ממולץ- לדעתי הוא גם יחסית לא צר.

אנחנו חיים ביחד, אוהבים, שמחים,
הוא הבית שלך, העוגן שלך, ברור שגם תהי חסרת סבלנות אליו לפעמים
זה בסדר ובריא ותקין
ברור שאנחנו צריכות לעבוד על המידות שלנו והלוואי שייקרה כמה שפחות,
אבל זה הגיוני לגמרי..

אני נשואה רק שנה וחצי אז אני לא הוכחה לכלום... אבל נראה לי זה מאד תלוי איך את מרגישה עם המשפטים האלו, שעדיף שלא יקרה, ואם קרה, את אנושית וזה בסדר אבל צריך להתנצל ולחשוב מה עושים הלאה או שאין בעיה לדבר ככה והגיע לו..
גם לא כתבת מה הרקע לדיבורים האלו.. זה קורה הרבה, קצת, אחרי תסכול ממש גדול או סתם בקטנה

אבל עובדים עלזה

עבודת המידות וכו...

 

בדכ כשאני עצבנית אני הולכת לחדר להירגע כדי שלא אתעצבן עליו, ואז חושבת על כל הטוב שיש בו...

זה עוזר להירגע ולא להתפוצץ...

ואם בעלי היה אומר לי את מדברת שטויות... הייתי נפגעת מאד.
אנחנו רבים ומתווכחים כמובן אבל לא מדברים בסגנון הזה, בטח שלא בשגרה.
זה בעיקר עניין סגנוני לדעתי, לא אומר הרבה על הזוגיות שלכם בעיני, אבל תאמת זה נשמע לא נעים, בטח שלא כדאי שהילדים ילמדו שככה מדברים וטוב שהחלטת לשנות. בטוחה שתצליחי

אצלינו למשל אני גרועה במחמאות והבעת הערכה ותודה ספונטנית אבל הוא אומר שזה לא מפריע לו (ואין לו סבלנות לשמוע כשאני רוצה לעשות "שיחת הערכה" יזומה
לי זה לא נשמע כזה נורא אם הוא יודע שזה פשוט האופי שלך ולא לוקח את זה אישית (כן כדאי אח"כ להתנצל ולומר לו דברים טובים)

אמנם לא אומרת לו "אתה אומר שטויות" ולא מקללת חלילה אח משהו כזה
אבל פתאום לקטוע ב: "די!" או "עזוב אותי מהנושא הזה" או פשוט לפרוץ בבכי- בהחלט.
במיוחד במצבים רגישים עם נטייה לעצבנות כמו הריון, חוסר שגרת קורונה, לחץ כללי של ערב החגים...
(וכשהכל בא ביחד אז בכלל..)

כן משתדלת להתנצל אח"כ ולהסביר שאני על הקצה מבחינת עומס ומבחינה נפשית ושינסה לא להיפגע ואני אנסה פחות להתפרץ,
אבל אני בן אדם. וגם הוא. ואנחנו מנסים לעבור תקופות קשות ביחד ולא אחד נגד השני.

וטיפים שעוזרים לי: לא לחכות להתפרצות- לנסות לתפוס את זה קודם ולומר אני לא מרוכזת ולא פנויה כרגע להקשיב לך. אני מוטרדת.

או להגיד אני על הקצה מבחינה נפשית צריכה להירגע. קח פיקוד על הבית אני בורחת (החוצה/ למיטה/ למקלחת)

להזכיר לו כל הזמן אנחנו בתקופה שלא קל לי, תשתדל להכיל אותי כמה שאתה יכול ועם זאת לומר מה מפריע לך. לפתוח את הדברים ולא להשתבלל אבל גם לא להחזיר לי 😏

את אומרת שסה"כ אתם אוהבים וטוב לכם ביחד. תזכירי לו את זה 🤗

ממש לא מדובר בהתנהלות רגילה אצלי,אלא בזמנים שאני מגיעה לקצה.התקופה הזאת של הקורונה מאד לא פשוטה לי (בנוסף מתמודדת עם עוד כמה דברים בחיים) ואני מרגישה שהמשאבים הנפשיים שלי אזלו מזמן.@אמאשוני אני מנסה לפרוש לפני שזה מגיע והרבה פעמים זה באמת עובד.אבל נוצר מצב אבסורדי שהוא גם עוזר לי ונותן לי לפרוש ו״להטען״ הרבה יותר ממה שהוא זוכה לפרוש ולהיטען בעצמו - כדי שאשמור על הכוחות הרגשיים ועל הסבלנות שלי.ובפעמים שזה לא מספיק ואני בכ״ז מתעצבנת עליו גם סופג עצבים ממני.אני מרגישה שאני סוג של מצליחה להתנהל כמו שצריך מול הילדים (פרי של עבודה מאד גדולה) ובסופו של דבר כשזה יוצא,זה יוצא עליו.מכיוון שהוא טיפוס רגוע,מכיל ושומר לעצמו בבטן הרבה יותר ואני פחות (אבל עובדת על עצמי המון בנושא) לפעמים מנקר בי חשש שאולי לזה קוראים אלימות מילולית חלילה?😧 זאת מחשבה שמאד מחלישה אותי.(פעם חשבתי שרוב האימהות לא צועקות על ילדיהן ורק אימהות סוג ג׳ שלא מסוגלות לשלוט בעצמן ןלא למדו שיטות חינוך מנצחות מרימות את הקול.אז כשהייתי מרימה את הקול הייתי ממש נבהלת.היום אני מבינה שזה משהו לעבוד עליו אבל בסך הכל משהו שהוא נורמטיבי.זה נרמול שהקל עלי מאד.אני חושבת שעכשיו אני מחפשת נרמול דומה..).בד״כ מבקשת סליחה,מסבירה מאיפה זה הגיע.משוחחים על זה ומנסים להפיק לקחים להבא.גם מבקשת ממנו לשים לי גבולות.אם כי אם הוא מנסה בזמן האמת להחזיר אותי למקום לפעמים זה עובד ולפעמים זה משיג את התוצאה ההפוכה.

מעריכה מאד כל תגובה.אשמח לעוד התייחסויות 🙏🏻

ומאד הגיוני שאת "מפילה עליו" כעסים וחוסר אונים ולא על הילדים. וגם הגיוני שאת מפילה עליו יותר מאשר הוא מפיל עלייך...
הייתי במקומך מנסה לטוות לעצמי קווים אדומים. לא לגלוש לפסים אישים ולהאשמות. כן להגיד אני כל כך מתוסכלת, אני כל כך עצבנית, אני כל כך כועסת, אני צריכה זמן לעצמי, אני זקוקה לקצת מרחב. הייתי שמחה להרגיש יותר מוערכת, נשמעת, וכו. אני צריכה שתגבה אותי מול הילדים, ישמח אותי שתעשה כך וכך.. ולא להגיד אתה כזה מתסכל, מעצבן, תינוק, מדבר שטויות.
מציעה לך פעם הבאה לשאול א עצמך מה את צריכה עכשין. ממש תשאלי : מה אני צריכה עכשיו? מה אני מרגישה עכשיו. תדייקי לך את הרגש והצורך ואז פשוט תבקש ממנו את זה..
אם תוספי דוגמה של מה גרם לך להגיד לו לדוגמה מה שאתה אומר זה שטויות, או די, אנסה להגיד לךלמהאני מתכוונת..

אני לא חושבת על דוגמה טובה עכשיו.אבל הבנתי את הדברים שכתבת.הלוואי ואצליח ליישם יותר 🙏🏻

ולי אין ציפייה מעצמי להיות מושלמת.
העיקר זה העבודה- על זה מקבלים שכר.
לא אני בחרתי את האופי שלי, את מציאות החיים שגדלתי בה (שיש לה קשר להתפרצויות שלי) ואת מציאות החיים שאני מתמודדת איתה היום.
ומצד שני אני לא אומרת ככה אני וזהו.
עובדים על הדברים.
זה שבעלי טיפוס רגוע מטבעו לא אומר שהוא יותר טוב ממני.
הוא כדי להגיע מ3 ל4 צריך לעבור שלב אחד,
אני כדי לעבור מ1 ל4 צריכה לעבור שלושה שלבים.
אז מי מתאמץ יותר?

לדעתי תנסי להיות יותר מכילה עם עצמך ולא להיכנס להגדרות.
תעריכי את העבודה שאת עושה ושעוד יש לך לעשות.

ואל תשכחי שמי שנתן לך את ההתמודדות הזאת הוא זיווג את הזיווג הזה ונתן לך בעל כזה.

בהצלחה! 😘

שואלת אותך ואת כולן.מתי כן מדובר באלימות מילולית?כשאלו קווים נחצים?

ככה המדריכה הסבירה לי,והוא החזיר לי בגדול,ומעולם לא דברנו

בכעס או הקפדה,

כן קוטעת אותו כשמדברים לפעמים כי בדיוק נזכרתי במשהו שרציתי לומר, רק שזה קורה די הרבה ואני מנסה לעבוד על זה

אבל חוץ מזה אני לא מדברת ככה בכלל ובטח שלא איתו

אשמח לתשובות

אישית, אני חושב שהייתי ניגשת לרופאה, ואני לא אחת שרצה אליה בדרך כלל... בשורות טובות!

(אולי זה מה שנקרא בקע טבורי? )

לק"י

יש שוקולד טבעוני ומתוק- שוקולד פנדה.
אבל הוא קצת יקר.

והריוניות
החשקים לא מתחשבים בהלכה (וגם בלי קשר להריון בעצם... לפעמים מתחשק שוקולד מתוק גם אחרי שאוכלים בשרי).

טעמת פנדה?

לק"י

יכולה לשאול את אחותי.

המנתח שלו הבטיח לי עשרה נכדים

תראי, אם אפשר להביא עשרה ילדים עם אשך אחד ולבעלך יש אחד פורה ואחד טיפה פחות אז אין לך מה לדאוג, במיוחד שהרופא אמר לך במפורש שזה לא פוגע

לבעלי דרגה שלוש. 
נכנסתי להריון ראשון תוך חודש מהחתונה ושני תוך פחות מחודש לאחר הפסקת גלולות

קראתי שדרגה 3 פוגעת בפוריות וזה מצריך טיפולים והכל... איזה כיף לדעת שזה לא בהכרח!! ועוד תוך חודש!! וואו איזה כיף לשמוע!! נותן תקווה!

שיש להם אשך אחד.. ב"ה היו להם משפחות יפות..

הזה התחיל רע מהבוקר....

בס״ד

חיבוק גדול בחזרה!!

חיבוק ענק ענק!!
עוד קצת הבידוד מאחוריכם ותחזור לתקופה קצת יותר שפויה

בס״ד

(הייתי צריכה לקרוא מלא פעמים את הכותרת כדי להבין. עד כדי כך הראש שלי דייסה...)

תודה על החיזוק!

באמת אין לי מושג מה לומר
😢

תכיני לך כעת כוס קפה XL

תוסיפי חבילת שוקולד מפנקת

ותסתגרי בחדר עם עצמך

קחי לך כמה דקות של שקט

אי של שפיות

ואז תמרחי על הפנים חיוך גדול

תצאי מהחדר

תעשי סוף ליום

וכנסי למיטה בשלום

בתקווה שמחר יהיה בעז"ה יום טוב יותר

בס״ד

האמת היא שאני דואגת לזמן אישי (עם קפה, ברור) כל יום. וזה הרבה יותר מכמה דקות. ועדיין, אני במצב של שחיקה קשה כבר...