פורום הריון ולידה (עמוד 2531)

אם לא לקחת לפני וההמלצה היא להתחיל מיד כדיודעים על ההריון גם אם לא לקחת
יד מצבים ותרופות מסויימות שמורידות את החומצה פולית אם ידוע לך משהו כזה תתיעצי עם רופא

החשש הוא בשל העובדה שאצל עוברים לאמהות עם חסר בחומצה פולית נמצאו מומים חמורים מאוד במערכת העצבית.

בד״כ אומרים לפחות 3 חודשים ליטול לפני הריון

ובכלל - מומלץ לכל הנשים בגיל פוריות ליטול מדי יום 

ממךיצה לך לשאול רופא לגבי כניסה להריון 

(לדעתי האישית זה לא נורא אך אינני קובעת בעניייני רפואה)

באמת באמת הזמנים הקריטיים הם השבועות הראשוניים של ההריון, ממש היווצרות העובר וכ'ו. שזה אומר שאישה שמתחילה לקחת רק מרגע שגלתה הריון- מאוד יכול להיות שזה כבר מאוחר.

כמה זה קריטי? רוב הנשים כנראה יגידו לך שלא ממש. אבל מספיק לפגוש שניים שלושה שנולדו עם ספינה ביפידה מיותרת רק בגלל חומצה פולית. מה כבר יש להמנע?.. זה לא איזה הורמונים או תופעות לוואי או משהו יקר... ואם קשה לתאם עם תכנון הריון, אז פשוט לקחת כל זמן הפוריות...

ממש לא הקפדתי בטיפשותי בהריון הנוכחי.
יודעת אם יש שטוענים שמתזונה טובה מקבלים מספיק חומצה פולית?

לא חשבתי שזה חשוב בכלל 😮

שוב, בהמשך ההריון זה כבר פחות קריטי. התקופה הקריטית היא ממש ראשונית, ולכן גם ההמלצות הגורמות לכל משך הפוריות אצל חלק מרופאים..

ואם אני לא טועה, זה מסוג המומיםשאפשר לגלות בבדיקות שנעשות (לא זוכרת ספציפית עלייך באיזה שלב את..)
בעז"ה שיהיה בריאות שלימה

כולל מוצרים עשירים בחומצה פולית (נראה לי שבעלים ירוקים יש) אז כנראה שהכל בסדר.

חלילה שלא תיפלי בסטטיסטיקה הרעה. לא סתם יש המלצה גורפת ליטול לאורך שנות הפוריות (הרי יש גם הריונות שאינם מתוכננים), ובמקרים מסויימים גם במינון גבוה מהרגיל (אני למשל כחול אפילפסיה נוטלת מינון גבוה).

לסיכום:
אין סיכון
אין תופעות לוואי
יש ****המון****** תועלת
בקלות ובידיים מלאות!

עכשיו לא אם לקחת מעכשיו
לפותחת .. הכי מבינים בזה זה המכון מטרטולוגי תתקשרי אליהם

אני אישית כבר שבוע 15 ולא לקחתי בכלל אפילי פעם אחת
ותמיד יש לי חוסר
ככה גם הריון קודם לא לקחתי וב״ה הילד בריא
אבל זה כי אני סובלת מהקאות מרובות והיפזרמיס וכל כדור משתק אותי
אבל אם את יכולה לקחת אז בטח שלקחתתתתת זה חשוב בטירוףף לתקינות של ההתפחות במיוחד בשליש הראשון

וגם לבדוק האם התזונה שלך אמורה לספק לך את זה.

 

 

 

 

בתכלס זה פשוט מהרגע שנקלטים... 

שאלתי במכון הטרטולוגי, והיא אמרה שזה בסדר להתחיל עכשיו,

ולהמשיך עד סוף השליש הראשון...

 

תודה על העזרה!

אבל חשוב להתחיל לקחת עכשיו

כדאי לשאול רופא.. לי אמרו למנוע בגלל שהיה לי חוסר בחומה פולית..

לא כי לא יודעים שהתחיל אלא כי זה חשוב גם להתפחות של הביצית בשחלה וכל ביצית מבשילה שלושה חודשים עד הביוץ שהיא יוצאת... אז גם מי שמונעת וחושבת שתפסיק עוד חודשיים צריכה לקחת

שלא בהכרח עובדות...

גם בלי שום טיפול אחרי כמה זמן זה נעשה הרבה יותר בהיר, נשאר מן צלקות כאלה, אבל הרבה פחות בולט.

https://mikve.net/mikve/87/   

את המשפחה /מכרים שלי.

איפה נמצא הבית ספר של ויזניץ?

אני יכולה לשאול חברה בשבילך 

אם כן כדאי בארי גם משופץ וגם אין תור מידי ארוך

היא אומרת שויזניץ יכול עמוס מאד

 

לבארי את פונה ללנדא מחזון איש וממשיכה עד רחוב בארי שזה קצת אחרי הככר השניה 

פונה שמאלה לבארי  ושם המקוה נמצא  

מטעם מי המקווה? מועצה? או רב מסוים?

אנחנו מאוד מקפידים על מקווה כשר מן הכשר.( מהמועצה לא מספיקה לנו)

יש שם גם ליטאי וגם חסידי וגם חזון איש

אז נראה לי מהדרין מן המהדרין

בכל אופן בני ברק.....

אבל אני לא גרה באזור

בבני ברק - עדיף ללכת למקווה לא כזה וואווו אבל עם בלנית נורמלית. עדינה, נעימה וסבלנית.
יצא לי גם לטבול כי הייתי באזור.
ואת החוויה מהבלנית לא אשכח לעולם!
לא כועסת עליה כי בטח יש לה עומס מטורף לתת למליון נשים לטבול בערב אחד...
אבל בכל זאת.

אגב ממליצה בחום על מקווה בארי בבני ברק, הייתי שם ופשוט מדהים!!! גם מקום מדהים יפה ומטופח. וגם בלניות מקסימות נחמדות ומנומסות והעיקר לא חפרניות!

מרגישה את הכאב שלך. את הרצון לעשות מה שנכון, מה שנדרש. את הקושי שלך גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית לעמוד במצווה ובעיקר את המחשבות שאולי אם תפסיקי תשיגי את ההריון המיוחל....
אני לא יודעת לאיזה תשובה את מצפה. אבל אני אנסה לענות מה שאני חושבת..
ילד זאת מתנה שמגיעה מאלוקים. בין אם עושים את רצונו ובין אם לא, כל אדם שזכה להביא ילד לעולם קבל את הזכות לכך מאלוקים. אם הדברים היו עובדים בצורה כזאת שכאשר מקימים את רצון ה' ושומרים נידה אז הילדים מגיעים דרכו , ואם ח"ו לא מקימים את רצון ה' ולא שומרים נידה אז הילדים מגיעים לעולם דרך ערוץ אחר/ ישות אחרת אולי המחשבה שלך להפסיק לשמור נידה היתה אפשרית. כי הרי ניסית ללכת בדרך של ה' ולא הלך לך, אז את מחפשת דרכים אחרות...
אך האמת היא שהמפתחות לילד נמצאות אצל אלוקים בכל מקרה ויכול להיות שתפסיקי לשמור נידה ועדיין לא תזכי למתנה הזאת.. את אלוקים אי אפשר לעקוף. וזה גם לא שצריך לעזור לו להביא לך את הילד על ידי שתסדירי את הביוץ.
אני נוטה לחשוב אחרת. את נמצאת כרגע בניסיון. ניסיון לשון להרים על נס- משהו גבוה. ה' מנסה את מי שהוא רוצה לרומם כי הוא יודע שהוא יכול לעמוד בניסיון. ה' אומר לך את בדרך את בכיוון, אני רק מותח עוד קצת, מנסה עוד קצת כי אני יודע שאת מסוגלת. אני רוצה להוציא ממך פוטנציאל גדול במיוחד. רק תאמיני לי שאת בדרך הנכונה.
שמירת טהרת המשפחה מביאה ברכה בנושא של ילודה. אני מכירה עשרות סיפורים כאלה. כי כמו שכבר כתבתי המפתחות של הילודה נמצאות אצל אלוקים וכאשר עושים את רצונו בדבר כל כך קשה הוא מוריד את השפע בעניין כל כך יקר..
קטונתי מלהגיד לך לעמוד בניסיון שאני עצמי לא התנסיתי, אבל אם שאלת ברור לי שזאת התשובה.
ולגבי הסדרת הביוץ, באמת אל תרימי ידיים. אם את לא רוצה לקחת את הכדורים הקונבנציונאליים תמשיכי לברר על אמצעים טבעיים לסדר את הביוץ. יש דברים כמו שיח אברהם וכדומה. את יכולה גם לפנות למכון פוע"ה או למכון טהרנו. אולי יהיה להם כיוון בשבילך.
חיבוק ובהצלחה לך בנסיון הזה.😗

אני לא אומרת שאם אפסיק הוא לא יעזור לי בזה

אלא המחשבה שלי היא יותר עמוקה

אני מרגישה שמאז שאנו שומרים נידה הייתה איזה התקדמות בחיים שלנו שלא הצלחנו בה תקופה ארוכה

אני קישרתי את זה למעין "תגמול" על כך 

ואני חוששת שאם אפסיק, אז דברים לא טובים יקרו באופן כללי

אני מאוד חוששת

ואני לא סגורה על עצמי בכלל..

גם לא העלתי את הנושא בפני בעלי עדיין

הבעיה עם כל הכדורים והטיפות הוא שהגוף שלי לא מקבל אותם טוב, חוויתי לא מעט חוויות לא טובות בעקבות כל מיני כדורים למיניהם

אני מרגישה תסכול מאוד גדול

אני לא מאיצה את עצמי ברצון לילד, אל מודעת לעצמי בעניין הביוצים שמתפספסים.. וגם פשוט מאוד מאוד קשה לי לאחרונה, אבל מאוד

לא מה יקרה אם תפסיקי לשמור בתור תגמול, שכביכול הקב"ה יפסיק לעזור לך. התייחסתי יותר לזה שבתור אנשים שמאמינים שהכל בא ממנו, לא מתאים לנסות להשיג משהו על ידי עשיה של פעולה שמנוגדת לרצונו. למרות שיש מיליוני אנשים שלא שומרים וכן מקבלים ילד, והרבה פעמים הנהגת ה' לא גלויה ברמה של עשיתי טוב קבלתי טוב, עשיתי רע קבלתי רע וזה מטעה, עדיין ברור שהדרך לקבל ממנו את השפע היא דוקא על ידי שעומדים בנסיון שלו, גם אם זה יקח זמן.
במיוחד שאת אומרת שכבר זכית לראות איך המצווה הביאה אותך למקום יותר טוב בחיים. אני לא בעד להתעסק במה יקרה אם תפסיקי.ה' הוא א-ל רחמן ובעז"ה לא יקרה לך משהו רע. אני יותר בעד להמשיך להאמין שאם תמשיכי בדרך שלו יצא לך רק טוב מזה!!

תראי לעשות מצווה כזו קשה בלי האמונה הפנימית העמוקה שזה חשוב ונצרך וככה אלוקים רוצה זה ממש קשה! לא יודעת איך אתם עומדים בזה.

לא אלוקים אנוכי אבל זו אחת המצוות החשובות ביותר.

 

כמה דברים בלי קשר למה שאלוקים קוצה או לא

ללמוד לתקשר בלי מגע זה חשוב מאד ומשדרג את הזוגיות מאד. אנחנו לומדים לדבר יותר עמוק ויותר להביע את עצמינו ברובד עמוק יותר. זה למידה ועבודה, והיא מאד משתלמת.

כן. זה קשה מאד מאד. לא חושבת שיש מי שתגיד שלא.

 

בקשר לביוץ שמתפספס. אחרי כמה ימים את עושה הפסק? האם יש לך שאלות בשבעה נקיים שדוחות את הטבילה?

כלומר האם את טובלת בדכ אחרי 12 יום והביוץ יוצא ב12 ימים האלו או שבדכ אחרי יותר ימים?

יכולה להגיד לך מה עזר לי לקצר מחזור ל5 ימים.. מ7 ל5. אולי יעזור לך..
מהיום הראשון של המחזור עד הבוקר השלישי, לשתות 2 לימונים סחוטים, אחד בבוקר ואחד בערב. אפשר למהול בהרבה מים ולשתות עם קש כדי לא להרוס את חומציות השיניים. סך הכל 5 לימונים.
מהערב השלישי עד הערב השישי, לערבב כפית קינמון בלבן או יוגורט ולאכול. סך הכל 3 כפיות.
לי זה עובד כל פעם

או בעצם שניים..
הראשון הוא שכשאנחנו מותרים אני שמה לב כמה מהר המגע הופך לשגרתי ולרגיל וכמה הנידה משמרת את התשוקה והציפיה.. ואני חושבת על זוגות שנשואים מלא שנים ואני כל כך שמחה שיש משהו חזק ממני שמשמר לי את התשוקה, וזה מרגיע אותי שגם עוד הרבה שנים יהיה לי ריגוש מטורף מבעלי.
והשני, האם את שואלת רב כשיש סימן שאלה על הבדיקה? האם קיבלת את כל ההנחיות ההלכיות הספציפיות עבורך? יכול להיות שרב גדול יפסוק לך מה א ת צריכה לעשות במצבך..

קודם כל ל@מ@מיואשת******

אני מצליחה לעשות הפסק רק ביום ה6-8, המחזור שלי ארוך ניסיתי מהיום ה-5 אבל זה לא תופס (לאחר התייעצויות מול פוסקים, הצבע לא טהור)

ב"ה אין במהלך ה-7 שום דבר שמעכב את הטבילה

העניין הוא שלעיתים הביוץ הוא כמה ימים אחרי הטבילה,לפעמים ביום הטביהל ולאחרונה הוא יוצא לי משהו כמו יומיים 3 לפני הטבילה, באמצע ה-7 הנקיים

כל פעם משהו אחר

לא בורכתי במחזור סדיר

הוא היה כזה, לפני כמה שנים

והוא "השתבש" לי בשנתיים האחרונות מאוד

 

@תוהה לי תראי דווקא המגע לא "משתלט" עליו בימים המותרים, זה סך הכל עניין של חיבוקים או ליטופים או הנחת ראש, בואי נגיד שעל המגע היותר "עמוק" של קיום יחסים ב-7 נקיים אנחנו יכולים להתגבר ובאמת שלאחר הטבילה זה מרגש המפגש הזה שוב

מה שקשה לי הוא נטו הדברים הקטנים של היום יום, ה-כל הזמן לשים לב שלא נוגעים בטעות ברגל או ביד או שלפעמים סתם בא לי להיזרק עליו בספה ולהרגיש קצת את החום שלו אנחנו מאוד כאלה, קשה לי להפרד בבקרים בלי נשיקה וחיבוק, לרמה הזאת הקושי שלי מגיע

וכן, בכמה פעמים שניסיתי לעשות הפסק מהיום ה-5 לאחר התייעצות עם רב פעם אחת, אז כל פעם שניסיתי עדיין היה ממש דם ולא היה ניתן לפסוק לטהור.. וגם לא ביום ה6, נדיר שמצליחה ביום ה-6 לרוב זה ה-7

 

אני כל כך לא שלמה עם התהייה הזאת שלי, בגלל זה אני מתייעצת כי אם הייתי שלמה אז פשוט הייתי מפסיקה

אני יודעת כמה המצווה חשובה וטובה פשוט נהיה לי נורא קשה בחודשים האחרונים

 

כמו שכתבו לך פה על הלימון וקינמון, אני יודעת שיש עוד הרבה שיטות יבואו המומחיות ויספרו

הם מומחים ממש ויוכלו לעזור לך.

מבינים גם בשיטות טבעיות לסידור המחזור.

בהצלחה וממש כל הכבוד על השמירה!

זכרי השכר הוא אדיר,בעלך יהיה שמור ובעזרת השם לא יהיה לכם שום מחלות,

תנסי במחזור לקחת תה ילקוט הרועים יש את זה בכל חנות טבע,זה אמור לעזור

מעט,תמשכי להתחזק ואל תפלי משום דבר בנושא הזה,ובעזרת השם יהיו לך ילדים

בריאים בגופם ובנפשם.

שדווקא יש להן מחזור סופר ארוך)
אבל—-
שמעתי שעוזר שיח אברהם או דיקור סיני!
לא ניסיתי את שניהם וכן כדאי להתייעץ לפני

אח"כ לרופאת נשים.

ורק שתדעי,

שאת בחרה טובה. לכולם קשה.

אני מבית דוס. בעלי מבית דוס.

וואלה קשה רצח. זה באמת קשה. משתדלים להחזיק מעמד.

גם לנו יש יותר בעיות תקשורת כשאסורים... אנחנו משתדלים לעשות דברים אחרים כשאסורים, אומנות, או ללמוד משהו...

 

בהצלחה נשמה!

יש להם כדורים טבעיים לקיצור ימי הוסת

אבל מוחלטת מוחלטת. כולל חלב בקפה.
תוך שבוע ראיתי שיפור גדול

זה תוסף תזונה שעוזר במקרים של סתימות חוזרות, אבל אני לא יודעת אם מותר לקחת את זה בהריון.
ובנתיים את יכולה לנסות להניח כרוב ולראות אם עוזר

כשיהיו לי סתימות אחרי הלידה.
אני אתייעץ.
תודה רבה

לא בשתן.
וכמו שכתבו לך, אין קשר

וזה נפוץ במיוחד אצל ילדים ופשוט להיזהר לא לאכול ממשהו שילדים אכלו ממנו ולא לנשק באזור הפה

בחיים לא שמעתי על זה.. טוב שאומרת

זה מאוד מסוכן.

זה באמת בייסיק לאכול את השאריות של הילדים..

יש ילדים שבקושי אוכלים משהו והאמא יכולה ממש לשבוע מהשאריות שלהם

אבל גם ברור שמשמינים מזה..
קצת פסטה פה, קצת אורז שם ובסוף נהיינו פילות...

לרוב מי שנגיד עבדה עם ילדים לרוב יש

מסתבר שיש זנים שונים, ואפשר לחטוף את זה שוב. וזה מסוכן באותה מידה 🙁
לא בודקים את זה פשוט כי בדיקת הדם הרגילה לא מבדילה בין הזנים.

שאלות ותשובות:במהלך ההיריון - העמותה הישראלית להיריון עם CMV

השאלה על הדבקה ראשונית מול ההדבקה שאינה ראשונית

הם טוענים כאן שהסיכוי לפגיעה בעובר במקרה כזה קטן יותר (זה לא מה שאני זכרתי, אז לא יודעת מה נכון)

אלפים. לא כדאי לשחק עם זה.
אמרה לי את זה רופאה גיניקולוגית, עובדת במחקר אפידימיולוגי.

אני מחוסנת לcmv
לא עולה על דעתי בהריונות לא להתקרב לילדות שלי

2. לcmv יש מגוון רחב מאוד של זנים שונים. לכל זן צריך חיסון משלו.
3. אומנם יש דימיון בין הזנים השונים ולכן אם קיבלת בעבר cmv ייתכן ויש לך נוגנים וייתכן שזה לא יעזור.
3. לא אמרתי להתרחק מילדים *שלך*. אבל אם מדובר בסתם ילד/אחיין/וכו לא הייתי מתנדבת להחליף להם טיטול או לקנח להם את האף בזמן שאת בהריון.
4. כשהייתי בהריון עבדתי במחלקת ילדים שזה אומר שחצי מהם נשאים או חולים בcmv. התמגנתי כמה שאפשר והשאר תלוי בקב"ה.

ואם הכוונה להיזהר מילדים של אחרים אז לגמרי מקבלת. זה אפשרי. תודה

אם יש אלפי זנים של cmv אז איך ובשביל מה בודקים נוגדנים בתחילת ההריון? או שיש זן נפוץ מאוד וזן הכי מסוכן?
מי שיש לה ילדים במסגרת , אין מצב שהיא לא תידבק מהם אם לטענתך חצי מהילדים נשאים או חולים בcmv.

תסתכלי פה - שאלות ותשובות:במהלך ההיריון - העמותה הישראלית להיריון עם CMV

הסכנה היא בעיקר אם האמא נדבקת בשליש ראשון ואם העובר נדבק גם (בכלל לא בטוח). והדבקה חוזרת עוד פחות סיכון. בהדבקה בהמשך ההריון עוד פחות סיכון. בהחלט יש ילדים פגועים מזה. אבל גם תינוקות שנדבקים לא תמיד יפתחו לקויות. לקויות קשות זה עוד יותר נדיר. קצת יותר שכיח- לקות שמיעה. שוב זה מזכרון בלבד. אז יש סיכון אבל יש המון אם ואם ואם. ולרוב ב''ה הכל באמת בסדר. אז כן כדאי להיזהר יותר בהריון. לא לדחוף ידיים לפה אחרי שנמרחים בנזלת של ילדים ולהקפיד על הגיינה כמו שכולנו אמורים לעשות עכשיו. ותמיד. לא צריך להפחיד.

באותו זן של cmv אכן התופעות יותר קלות עד אפס תופעות.
הבעיה העיקרית זה הדבקה של העובר בהריון.
בטרימסטר ראשון זה קטסטרופה. תופעות לוואי מאוד קשות כמו חוסר התפחות של איברים חיוניים. חרשות זה החלק הכי קל וזה במידה והעובר שורד.
אממה, הדבקה בטרימסטר הראשון יותר נדיר.
יותר נפוץ הדבקה בטרימסטר אחרון שאז יש סיכוי ללידה מוקדמת.

לא כל הדבקה של האם מסתיימת בהדבקת העובר. לא כל הדבקה של העובר תתבטא בתופעות הקשות. זה סיכון בהחלט. אבל נדיר מאוד. ואם יש פגיעה חמורה באמת לרוב היא תתבטא באולטרסאונד ואז באמת זה כבר שיקולים אם להפיל או ללדת שאני לא אכנס אליהם

בטרימסטר ראשון אומנם בסיכון נמוך יותר מטרימסטר אחרון אבל זה לא אומר הרבה.

אגב, באחוזים זה סיכון הרבה יותר גבוהה מסיכון שיש להפלה מבדיקת מי שפיר.

אומרים שהדבקה הראשונה היא הכי מסוכנת בהדבקה חוזרת הסיכון יורד משמעותית.תמיד יש יוצא מהכלל אבל זה כבר יותר נדיר

לק"י

שבועות?

לא קלטתי מה אמרו לי בטיפת חלב.

סתם, ברור שלפעמים קצת קשה להקפיד.
אני לא זוכרת שקיבלתי הנחיות כאלה, אבל הגיוני שסתם אני לא זוכרת....

לק"י

אבל עכשיו ממש מקפידה.

מותק, הנה רשימה. חמש דברים. תעשה אותם עד שעה ארבע בבקשה. זה עדיין משאיר לך תשעים אחוז זמן לנוח.
תהיי מאד ברורה, רשימה כתובה, ומתי הדד ליין.

גם את זה הוא מסוגל לשכוח 😔

אנשים ש״נחים״ הרבה בבית נוטים ללכת הרבה למקרר 🙊

בתור גבר (שבאמת עושה המון בבית, ומטריף אותי מה שאת כותבת פה), אני חושב שלכתוב לו רשימה עם דד ליין זה הדבר הכי גרוע לעשות. את לא מפקדת עליו, הוא לא עוזר לך. אתם שותפים בבית. ואת זה הוא צריך להבין. כל "פקודה" רק מרחיקה עוד יותר. הוא כנראה שקוע עכשיו בלופ של "לא לעשות כלום" וצריך דרכים יצירתיות להוציא אותו ממנו. אולי לנסות לעשות שיחה, לבדוק איזה דברים מפריעים לו בבית שמהם יתחיל (לא כל מה שמפריד לך מפריע לו ולהפך). ברגע שהמשימות יגיעו ממנו יהיה לו הרבה יותר קל לעשות אותן.
בהצלחה!!

אבטלה יכולה להיות מאוד לא פשוטה נפשית.

התסכול שלך סופר מובן, וכנראה במקומך הייתי מתפוצצת, אבל אם את מסוגלת - נסי להבין מה שלומו ובאיזה מקום נפשי הוא נמצא. יכול להיות שהוא צריך המון תמיכה והכלה כרגע (ושוב, אם גדול עלייך להיות במקום הזה זה ממש אנושי ומובן).

אני יכולה להבין אותו, באמת.
אבל לא לעשות שתי מטלות שלוקחות 10 דק בגג
זה מעצבן.

הוא ממש בסדר נפשית. הכל טוב ויפה וסבבה אגוזים.
גם אוטוטו יתחיל לעבוד.
הוא פשוט איך אומרים
מכור בצורה מוגזמת לפלאפון?
שוכח כל מה שאני מבקשת כל עוד יש סוללה

זה מעצבן ומטריף ואת צודקת לגמרי!!
אבל מהצד השני...
כשאצלי יש בלאגן מטורף אני לא יודעת מאיפה להתחיל ונכנסת לייאוש ולא עושה כלום..

עוד דבר, כשרים לך שום דבר אחר חוץ מלסדר זה פשוט לא קורה.. כי למה שאעשה את זה בתשע ולא בעשר? בעשר ולא ב11?

נכון זה לא מצדיק באמת להשאיר את הבית בלאגן אבל מבינה אותו לגמרי..

לא דרשתי ממנו להיות ראש גדול, או הגשתי אותו בגלל שהוא לא.
לו הייתי יכולה לגרום לו להגדיל ראש, בכיף הייתי עושה את זה.
אבל זה בסדר, כל אחד והיתרונות שלו.

הדבר שמעצבן אותי ספציפית זה שהגדרתי לו 2 מטלות במדויק
שלוקח גג 10 דק לסיים את שתיהן
וגם את זה הוא לא עשה.

את צודקת שמשהו לא תקין, כי זה באמת לא תקין שאדם מבוגר לא יכול לבצע שתי משימות שאורכות 10 דקות, אבל קורה לכולנו מצבים לא תקינים אנחנו בני אדם.
הציעו פה כמה כיווני מחשבה מה יכול להיות לא תקין (חוסר ריכוז, חוסר בסדר יום, מצב נפשי בעקבות אבטלה) את כולם פסלת על הסף.
אז או שאנחנו לא מבינות כלום או שמשהו לא בסדר וזה לא משנה מה בדיוק,
עובר עליו משהו וזה מעצבן אותך בצדק.
אז את יכולה להתעצבן ולריב איתו, זכותך
ואת יכולה להכיל אותו ולעשות בעצמך את אותה משימה שלוקחת 10 דקות.
נכון, זה מעצבן לעשות גם את שאר המטלות שלוקחות כמה שעות וגם את זאת של ה10 דקות- אבל זה שווה לך את המריבה??

אם את קורסת מהמטלות זה סיפור אחר, אבל אם את מסוגלת רק מחרפן אותך הקטע של הצדק, אז את צודקת.
אבל להיות צודק זה לא תמיד הכי עוזר בחיים...

ואם בכל זאת את רוצה עצה אז לדעתי לאור מה שכתבת יכול לעזור כיוון אחר לגשת לנושא. במקום לבקש ממנו מטלות שלוקחות 10 דקות,
דברי איתו על הצורך שלך בשיתוף ושהוא גם יתן יד, לא כי הוא לא בסדר, אלא כי את רוצה שותפות (סתם כי בד"כ אנשים שאומרים להם שהם לא בסדר מיד נאטמים)
ואז תשאלי אותו מה הוא בוחר לעשות בבית (גם אם זה משהו שבעינייך לא נצרך כרגע ויותר דחוף לשים טיטולים בתיק)
תני לו יותר מרחב בקבלת החלטות ותשבחי את מה שהוא כן עושה. בגישה חיובית יותר קל להניע אדם לעשייה.

בהצלחה בכל מקרה בכל דרך שתבחרי להתמודד

כאילו, באמת לא נראה פה למישהי שיכול להיות מצב שאדם מבוגר נהנה לשחק בפלאפון ומתעצל ולא בא לו לעשות כלום?

זה נראה לכם שזה חייב להיות ש"עובר" עליו משהו, או "משהו לא תקין"?

כי לי נראה שבהחלט זה יכול לקרות מסתם עצלות לפעמים. מסתם לא בא לי. אין לי כח. קורה. גם לי יכול לקרות. (ודורש לפעמים איזה ניעור רציני מצד הבן\בת זוג, ולא דווקא הכלה וקוצי מוצי ואוי מה עובר עליו\ה)

לי לא נראה תקין שאדם עצלן ברמה שלא יכול לבצע מטלות של 10 דקות במשך יום שלם.
תקראי לזה דחיינות תקראי לזה איך שתרצי,
היא ביקשה, הבקשה לא התקיימה,
לי נראה משהו לא תקין.
וכשמשהו לא תקין, לדעתי, לא ניגשים בגישה של "ניעור רציני" מבן הזוג (כפי שאני מבינה את המונח ניעור רציני אולי את מתכוונת למשהו אחר) לדעתי זה יגרום לאנטי.

לא כדרך חיים, אבל מישהו שפתאום באבטלה פתאום בבית, שיהיה עצלן כמה ימים, וואלה. נשמע לי נורמלי. קורה.

ואצלינו ניעור רציני עוזר לשנינו תלוי אופי ככל הנראה.

זה בדיוק מה שאני קוראת לו "עובר עליו משהו".
וגם סתם ימים כאלו של דאון זה "עובר עליו משהו" או כפי שאני קוראת לזה- אוקי זה התקופה שלך בחודש.
כמה ימים של עצלנות יתר לא שווה לי את המריבה. (לקח לי שנים להבין את זה)
ויכול להיות שניעור רציני עובד אצלכם בגלל אופי אבל יכול להיות בגלל שזה הדדי (אם אני מבינה נכון) אצלנו זה חד כיווני וכמעט אף פעם לא עובד. (שיחה ובכי והתפרקות כן, אבל שיחת תוכחה כזאת של אתה לא בסדר ותתעורר על עצמך כבר שזה שיחת ניעור מבחינתי היא עוזרת לפרוק אגרסיות אבל היא לא עוזרת לשיתוף הפעולה של בן הזוג)

כלומר לא דווקא שיחת תוכחה

ניעור יכול להיות שיחה רגועה מלב אל לב שאומרת, שמת לב מה עובר עליך? או- אני מרגישה כך וכך מכיוונך וזה מאד לא נעים לי.

ניעור בקטע של לדבר ברורות על מה שקורה 

ואוקי, עובר עליו משהו זה הגדרה שונה שלנו בהגדרה שלך אז כל יום עובר עלינו משהו  ואי אפשר להתחשב בזה...

להרגיש כאילו אני חייבת לסדר לנקות לשטוף. אז יש ימים שוואלה אני לא עושה כלום. פשוט נחה לי
וזהו.
אבל ברור שזה מעצבן.

''יאוש בעלים'' 😎
זה מטריף אבל כנראה לעולם לא נצליח לפצח למה הם מתנהלים בצורה כ''כ משונה.

כשאני לא במיטבי מבחינה נפשית אני לא מסוגלת להרים גרב
כשאני במצב טוב נפשית ואפס גופנית אני עושה יותר...
גבר שיושב בבית זה מתכון לצרות.
תנסי להרפות מהציפיות...

תעשי רשימה של דברים לעשות אבל יכול להיות שתחזרי הביתה והיא לא תזוז בכל מקרה את תעשי את זה לבד אז תנסי לעשות זאת מתוך הבנה ושמחה.
מקווה שהתקופה הזאת תעבור מהר...

אין לי הרבה מה לומר
נשמע כואב מאד מאד
ונשמע שאין לך באמת ברירה אחרת
אולי לשלוח מגש פירות ולצרף מכתבים מהילדים?
עד מתי היא שם?

פרחים, שוקולד, ספר, מכתב אישי, מה שנראה לך שישמח....
אני בטוחה שהיא מבינה לגמרי.

לק"י

רפואה שלמה!!

תודה לאל, בסופו של דבר היא כנראה משתחררת כבר מחר ולא תזדקק בכלל לפעולה פולשנית שעמדה על הפרק.

אשלח לה אוכל חם למחר ולמחרתיים.
דיברתי איתה אתמול והיום המון פעמים.
היא יודעת שאני אוהבת אותה
שאכפת לי מאד
ושבאמת אין לי אפשרות להגיע -
אבל מצדי הייתי מעדיפה לבוא. זה הכל.

היא גיבורה. תמיד.
והיא לבד. ממש כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי.
ולפעמים זה בסדר.
ולפעמים זה כואב.
ולפעמים זה נורא.

כי אמא שלי, שכבר 18 שנה לבד
חלתה בקורונה
סגורה בבית,מבודדת...
ושוכבת כמו סמרטוט במיטה
ואין לנו, הילדים איך לעזור
חוץ מלהתקשר (ואשכרה אין לה כח לדבר)
ואחות אחת שכבר היה לה גם,
נכנסת מדי פעם
והיא כל כך לבד
אפילו יותר מתמיד
וזה מדכא כל כך
החוסר אונים הזה
וזה מה יש
אז חיבוק
לאימהות שלנו
וגם לך ולי
והמון הבנה.
😘

שאם הרב שלכם מתיר כדאי לנסות אבל לקחת בחשבון שזה פחות אחוזי מניעה מהתקן וגלולות
זה דורש התעסקות יש נשים שזה מפריע להן ויש כאלו שלא כדאי להוסיף קוטלי זרע ואז לפעמים יש רגישות.. אפשר להשתמש יחד עם שמ"פ

וסליחה על הבורות
מה זה שמ"פ?

ולקנות וצריך לשים את זה כל פעם לפני יחסים
שמפ מודעות לפוריות הכוונה שמי שמשלבת יודעת מתי הימים הפוריים ומשתמשת בדיאפרגמה רק בימים האלו ושאר החודש לא או לפחות כשיודעת שכבר עבר הביוץ

יש לי תור לרפואת נשים ואני רוצה לבוא אליה עם הבחירה כבר...

כשנה וחצי אחרי כל לידה
לי זה נוח לא מורגש בכלל
אני משתמשת בזה רק עד שבוע שלאחר הטבילה וללא קוטל
אני יודעת שהאחוזי מניעה פוחתים אבל זה עובד לי

חסרונות
דקה להכניס דקה להוציא ולשטוף טוב
חוץ מזה זה סבבה
אם הרב שלך מתיר הייתי רצה על זה..

כל אחת ושיקוליה
אני בחרתי התקן לא הורמונלי והייתי מאד מרוצה. שיקול עיקרי שלי היה בלי הורמונים. דיאפרגמה מידי התעסקות בשבילי. לא היו לי דימומים או תופעות לוואי

אני ממש מרוצה, כבר כמה חודשים וברוך השם זה עובד.

הזמנתי באינטרנט עם משלוח עד הבית - דיאפרגמת קאיה (מתאים רוב הנשים) וכן קוטל זרע מיוחד שלהם.

אני ממש אוהבת את זה שאת לא תלויה בכדורים.

החסרון זה התעסקות קצת... אבל לדעתי שווה ממש!

אם הולכים על קיה, צריך מתאמת?

מעולה

ממליצה על התקן לא הורמונלי.

דיאפרגמה זאת התעסקות די מתישה, והלחץ שמא לא שמת טוב או משהו יכול לחרפן. מה שטוב בה זה שהיא בלי שום תופעות לוואי, ואת יכולה להפסיק מתי שתרצי.
טוב למניעה לטווח קצר.

אם את מחפשת לטווח הארוך יותר, עדיף התקן לא הורמונלי כמו מונה ליזה (המודל החדש יותר. הוא לא כואב ולא מורגש בכלל ומונע יותר טוב מכל שאר אמצעי המניעה) ולהוציא כשמוכנים לזה.

אבל לא נראה לי שאני אמנע ליותר משנה וחצי..

והתקן יכול ממש לעשות דימומים לתקופה ארוכה..
מתלבטת מה כדאי.🤔🤔😑😣

לא עושה דימום לתקופה ממושכת
הוא רק מאריך את המחזור

התקן לא הורמונלי לא גורם לדימום. בפרט אם מתקינים לפני שאמורים לקבל מחזור...
עלול להאריך ביום יומיים את המחזור אחר כך לאורך זמן אבל לא מחייב.

מונע 99.9999 אחוז ובלי תופעות לוואי

?

לדעתי ההתעסקות לא כזה ביג דיל, חצי דקה להכניס, חצי דקה להוציא ולשטוף ( זה צריך להיות בפנים כל הלילה, אבל זה לא מורגש בכלל). כן יש את הלחץ שזה לא יעיל כמו גלולות ( היום מדובר על כ95% מניעה בשימוש יחד עם קוטל זרע). לגבי מתאמת, באיזור ירושלים יש את אושרה ליאור ואת אפרת צור.
לגבי התקן אני ניסיתי 2 סוגים, ועם שניהם היו סיפורים, ממש לא שגר ושכח. עם אחד סיימתי בניתוח עם הרדמה מלאה, כך שאני לא מתקרבת. גם מכירה אישית מישהי שנכנסה להריון עם התקן.
כל הנושא הזה של מניעה, זה סיוט, אין שום פתרון אידיאלי. הלוואי שימציאו משהו כזה...

בעלי אומר לי למה את בחיים לא זוכרת לקחת את הגלולות שיוצאים ליום ארוך או בכלל לא זוכרת לקחת שמגיעה השעה, אני אומרת לו מספיק אני מכניסה את הזבל והסבל הזה לגוף שלי אתה אחראי על היתר.

הבעיה באמצעי מניעה לגבר היא לא רק הלכתית.
תראי מה קורה בעולם הגדול, לא רק בקרב יהודיים שומרי הלכה.

מגוון אמצעי המניעה לגברים הם שניים בלבד:
קונדום, או קשירת צינור הזרע - וסקטומי.

היו כתבות על פיתוח של גלולות לגבר, למשל:
מהפכה? גלולות למניעת היריון לגברים נוסו בהצלחה

לא ידוע שהפתרון זכה לפופולריות ותפוצה בעולם הגדול.

מלבד הפתרון הדרסטי של קשירת צינורות הזרע, לא חושבת שאישה תוכל לסמוך בביטחון מוחלט על אמצעי מניעה גברי... שיבטיח אותה מלהכנס להריון...

אם אני אכנס להריון לא רצוי, בעלי גם יסבול.

אני רואה עכשיו את החרדה שלו שאקח כל כדור בזמן בלי לפספס...

 

ויש גם הרבה גברים שלא רוצים ילדים בזמן נתון יותר מהאישה.

עולם הרפואה מונע גם מאינטרסים כלכליים.

אבל אני תמיד ממליצה כאן על הדיאפרגמה
ההתעסקות פשוטה ופעוטה ממש, בעיקר למי שיודעת להכניס טמפונים ואין לה כאבים. לדעתי סתם עשו מזה עניין..
אני ממש הייתי מרוצה.
גם אני לקחתי כמה חודשים גלולות ולא מתכוונת לעשות את זה לעצמי שוב..
אח''כ עברתי לדיאפרגמה וזה היה לי מושלם.

גםבלבט איזה מניעה לקחת.
ממש מפחדת מגלולות ומאפשרות של דימומים, התקן כרכע לא רלוונטי.
צריכה לטבול השבןע פעם ראשונה אחרי הלידה וממש לא יודעת מה לעשות ולחוצה מזה..היה לי הריון קשה ןרוצה קצת מנוחה.
ממש אשמח לפירוט מדויק שלאיזה אפשןריות יש( כולל בדיקת ביןץ)

היא גם מתאמת של דיאפרגמה.

דיאפרגמה - מה זה בכלל??? | אפרת צור

ביחד עם ג'ל קוטל זרע (ולפעמים לא הקפדתי על הקוטל) אצלי זה מנע כמה חודשים עד שהפסקתי. בעיני זה פיתרון אידיאלי אם רוצים למנוע לא הורמנולית ובלי דימומי הסתגלות

אז תשאלו את הרב שלכם.

דיאפרגמה והלכה
ההבט ההלכתי: הדיאפרגמה סוגרת את פי צואר הרחם בפני כניסת הזרע, אך הזרע מגיע לאותו מקום בנרתיק אליו הוא מגיע ביחסי אישות רגילים.

לכן כתב הרב מאיר חי עוזיאל שכיוון שהזרע נכנס לגוף האישה אין כאן זרע לבטלה וכתב גם המהרש”ם (רב שלמה שוודרון), שקיום יחסים עם דיאפרגמה, הוא כמו קיום יחסים עם אישה הרה.

רב דוד הופמן הסתמך על הרופא רב חיים ביברפלד שהמליץ להשתמש בדיאפרגמה כי היא רק סוגרת את הכניסה לרחם ובהתאם פסק: ‘אין אני רואה שום צד ונידנוד של איסור’. בטבת תשס”ו פירסם הרב דר’ מרדכי הלפרין ב’אסיא’ מאמר בו הוכח שהגרש”ז אויערבך זצ”ל ואחרים התירו שימוש בדיאפרגמה כמו שימוש בהתקן תוך רחמי.

גם הרב אליהו אברז’ל אב”ד בירושלים כתב בספרו דיברות אליהו חלק ו’ סימן פז’ עמ’ קנח, שדיאפרגמה מותרת אך, עדיין יש פוסקים שאוסרים את השימוש בה, ייתכן שמחוסר ידע על דרך פעולתה.

מדריכים ומאמרים על דיאפרגמה - אפרת צור

—————

לדעתי זו החלטה של בני הזוג לפי איזה רב ללכת.
כמו כל דבר באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית - לפי איזה קו הלכתי ואיזה רב ללכת.

כמובן ההקשבה לגוף שלך, כי אין לך מושג מה הולך שם לפני בדיקה.
יש רופאים שיתעצבנו עליך, ויש כאלו שלא אכפת להם.
זה אפור כזה.

לידה עד כמה שזכור לי.

ככה שבעקרון זה לפני בדיקת רופא.

לק"י

זה זמן שרוב הנשים נראה לי עוד עם הדימום בכלל

אני לא חושבת שיש מקום וסיבה לעדכן את הרופא.

פשוט לדאוג לאמצעי מניעה.
לא צריך לחכות לבדיקה.
בעקרון הכל די רגיל רק כדאי לאט ובזהירות....

איזה אמצעי יכול להיות לך כבר אחרי חודש...?

אני הנקתי ובמילא אני מתחילה לקחת כדורים רק שבועיים אחרי טבילה לא משנה מתי היא....

בשבועיים האלה השתמשתי בנרות..ת

לק"י

אולי שווה לך ללכת בשבוע 7 ולקוות שכבר יראו משהו.

אחרת

את קובעת את השעה. אבל אז זאת השעה הקבועה שלך וחשוב להקפיד כדי שלא יהיו דימומים.

יש שני סוגים של חבילות: חבילה אחת שכל הכדורים רגילים ואז פשוט לוקחים עד שמסתיימת חבילה ואז מפסיקים. וחוזרים לקחת )אם זוכרת נכון( אחרי שבעה ימים.
וסוג שני, שבו יש מה שנקרא "כדורי דמה" בצבע כתום, אחרי שלוקחים אותם מיד ממשיכים לחבילה הבאה בלי הפסקה. אם רוצים לחבר חבילות, פשוט לא לוקחים את כדורי הדמה הכתומים.

המחזור שוב תלוי בחבילה, אבל אחרי יום יומיים.
ממליצה לך לקרוא בעלון תרופות, מוסבר שם הכל מפורט וטוב

נשמע מאוד מורכב לעבוד בנקיון בזמן הריון..אני יודעת שלפעמים אין ברירה אבל אולי כדאי לשקול משהו אחר. הרופא לא אמר שיש בעיה עם סוג עבודה כזו?

לק"י

מקווה שזה ייתן לבת שלי חשק לחזור למעון
(השנה קשיי ההסתגלות גדולים).

אם זה עוד לא חמור לדעתך ואת לא בטוחה בטיב הקשר
הייתי עושה שיחה עם הילדה. אני לא יודעת באיזו כיתה הן אז זה תלוי...

אם לא זה, אז לדבר עם המורה ולבקש בדרך יצירתית שהבת שלך לא תשב לידה כי היא לא עושה לה טוב וגם היא מעדיפה שלא.

ולהסביר יפה. ולבקש שלא תגיד.
המורה בעצמה יכולה לומר לאמא של שרה שהיא רואה בכיתה שכשהן יושבות זו ליד זו זה לא עושה להן טוב והם חא מקשיבות או כל דבר דומה.
המורה יכולה גם לבקש מבת אחרת להשלים לשרה כשהיא חסרה. בשביל זה יש מורה
כמובן ששרה מקסימה והכל בסדר, וחשוב להציג את זה כל גם למורה, רק השידוך בינהן לא עולה יפה.
קורה. בסדר

המורה היא גורם שלישי "נייטרלי", האמא של שרה בכלל לא צריכה לדעת שאת דיברת עם המורה על זה...
יש עוד גורמים להפריד בין תלמידות כמו הפרעות בשיעור, צורך לימודי, צורך של בעיות ראיה ועוד מגוון..

ואין פה מה להבין. לילדה שלך לא עושה טוב איתה. זה מצב שקורה גם כשהילדה השניה היא כלילת המעלות. לכן אמרתי אין טעם לדבר על הילדה השניה ולפרט אלא פשוט לומר שלא עושה לבת שלך טוב הביחד איתה.
מה המורה תחשוב או תבין מזה, כל עוד את הקפדת לא לומר מילה רעה, זה בסדר. ואל תשכחי שהמורה רואה אותה כל יום ומן הסתם כבר יודעת כל מה שאת
לא תגידי

מה מיואשת אמרה הוא מאוד הגיוני. הרי המורה קובעת את המקומות והיא יכולה להציג שיקול אחר

נעימה הזו

הבת שלי קצת שובבה ובמשך השנה קיבלתי מהמורה כמה פעמים טלפונים לגבי בנות מסויימות שאמנם מקסימות אבל החברות ביניהן לא טובה והמורה ביקשה שארחיק ביניהן גם אחרי הצהריים.
אחת מהן בת של חבר ממש קרוב של בעלי, הם פשוט צחקו על זה ביניהם והמשיכו הלאה..

בכלל לא לקחו את זה אישית..

יש לי שכנים ממש קרובים בבית הסמוך שהבן שלהם משפיע ממש לרעה על הבן שלי ואני ממש מרחיקה ביניהם, וזה לא סותר את זה שאמא שלו ואני חברות טובות,
ושכנה אחרת שידוע לי שהיא העבירה את הבן שלה לכיתה המקבילה כדי להפריד בינו ובין הבן שלי ואני ממש מבינה למה וזה ממש לא פוגע בחברות ביננו..

ממש קורה שילדים מסויימים לא מתאימים ביחד וזה לא קשור לחברות בין ההורים..

מה שאני קצת חוששת זה שהאמא תופתע או תעלב כי היא כן מנסה לשדך בין הבנות והיא לא בדיוק רואה מה הבעיה

הבן שלי היה כזה שהורים הרחיקו את הילדים ממנו כשאני ניסיתי לקרב ביניהם.
הדבר שהכי הכי פגע בי זה שלא ידעתי.
אני מנסה להתקשר להזמין, להפגיש, להושיב אותם אחד ליד השני במשך שנה שלמה, ולא מבינה שאני רק פוגעת בילד שלי כי הילד השני מתרחק ממנו.
אף אחד לא אמר לי שיש בעיה בכימיה ביניהם.
במסיבת סיום אני אומרת לבן שלי שיקח זוג את הילד השני, כי הוא היה לידו במקרה בלי בן זוג
אז האמא התערבה והצמידה לבן שלה ילד אחר.

נפגעתי ממש ממש וכעסתי מחוסר השקיפות.
הורים לילדים יודעים שיש להם התמודדות מורכבת, אף אחד לא יפגע ממך בגלל שאת רואה השפעה לא טובה על הבת שלך,
כן יהיה מקום להיפגע עם אחרי שנה שלמה שמנסים לקרב פתאום מגלים שהצד השני מנסה להרחיק. כמובן שאלי האמא של הילד חייכה ונתנה לי הרגשה שהכל בסדר.

בשלב הראשון אני חושבת שזה בסדר לא לשתף את האמא השניה אלא לדבר רק עם המורה,
אבל אם את רואה שהאמא השניה ממשיכה לנסות לקרב ביניהן פשוט תדברי איתה בכנות ותגידי לה שלדעתך לאור אופי הבת שלך פחות מתאים שהם ישבו אחת ליד השניה בכיתה.

אולי אחרי שיחה כזאת להזמין את הילדה אליכם הביתה לשחק עוד פעם אחת (תחת עיניך הפקוחה) כדי שלא להתחיל במריבה, ואח"כ ההתרחקות תהיה טבעית יותר ובלי טינה.

אני אנסה להרחיק
אבל להוסיף על זה, וגם לחרב לגמרי את היחסים בכך שאומר שהילדה שלה משפיעה על שלי לרעה? קודם כל מי אמר שהיא מרגישה כמוני?
ואם היא תצטדק ותאמר שאם כבר אז שלי לא טובה וכו.. מעדיפה לא להכנס בכלל לפינה הזו.
מרגיש לי לא נכון..
אני חושבת שאם מרגישים ריחוק ממישהו, צריך להבין שכנראה הוא לא מעוניין והסיבות לא באמת משנות

הרי את רוצה שהמורה תפריד בטבעיות בלי שהצד השני ירגיש שהצד הראשון לא מעוניין
אם זה עובד טבעי, הבנות לא יושבות ביחד וכל אחת מוצאת מעגל חברות משלה, אז אחלה,
אבל אם *לא*
אז רלוונטי כל מה שכתבתי.

רק רוצה לסייג שזה מאוד מורכב ולדעתי אם זה במסגרת הבית ספרית כן נכון שיבוא מצד המורה.בק בבד כמובן לא לנדות את אותה ילדה ולחבר אותה עם מישהיא שכן מתאימה.
ולפעמים דוקא שקיפות בין ההורים עצמם פחות עובדת .למשל חברה שלי בטוחה שהילדה שלה מושלמת ומשדרת את זה גם לילדה אז כל הערההלגבי משהו שלא עובד בין הילדים מאוד פוגע בה.אבל אם המורה לדוגמא היתה אומרת לך אני רואה שהבן שלך מאוד רוצה להתחבר עם ילד מסויים אבל נראה לי שיותרהמתאים שיתחבר עם ילד אחר זה יותר נכון.זה יותר נקי בעיני לפחות..ואגב במאמר מוסגר אם לילד מסויים יש קושי חברתי זה בהחלט תפקידה של המורה לתווך לתלמידים את העניין .. לבת שלי היתה בכיתה ילדה עם קושי חברתי והמורה תיווכה את זה מאוד יפה וגרמה לשינוי ממש משמעותי

ממה שאני מכירה על הורים (וכנראה גם על עצמי) חושבים שהילדים שלהם מושלמים, וקשה מאד להכיל שמישהו אחר לא רוצה להתחבר לילדה שלך.

אני לא אקבל את זה יפה בכלל אם ידברו איתי על זה

מצד שני אני ערה לחלוטין לראות שיש ילדות שלא רוצות להתחבר איתה (בפרט אחת שהיא מאד מחבבת, אבל זה לא הולך, לא ברור לי מספיק אם מצד הילדה או האמא) ואני מתווכת לה ומסבירה שלא כל מי שאנחנו רוצים להתחבר איתה מתאים לה להתחבר איתנו, וצריך לחפש מישהי אחרת.

אז אני חושבת שזה משחק של ערנות של שני הצדדים, והלוואי שיכולתי להיות כמוך ולקבל את זה יפה שמדברים איתי בגלוי אבל לא נראה לי שאני מסוגלת לשמוע בפה מלא כזה דבר. ולא אהיה מסוגלת לומר את זה למישהי אחרת.

אם דרך המורה זה עובד- מצויין!
אבל אם האמא ממשיכה לנסות לחבר אפשר לשקף לה שזה פחות מתאים בצורה לא מעליבה.
הבן שלי עם אופי מנהיגותי, ואם יש ילד עם אופי "מרצה" זה לא ילך כי תמיד הבן שלי יחליט והילד השני יסכים.
זה נכון לגבי הרבה תכונות ואין מה להיעלב.
פשוט במקום להגיד "הילדה שלך פטפטנית"
אפשר לומר "הילדה שלי צריכה שקט"
במקום לומר "הילדה שלך שתלטנית" אפשר לומר "הילדה שלי צריכה מרחב קבלת החלטות"
אפשר לשבח את הילדה השניה על התכונות שבה.
זה ממש לא צריך להעליב.
אני חוזרת ואומרת בתור אמא לילד כזה: הדבר הכי אבל הכי פוגע זה חוסר שקיפות.

איך אפשר לגרום לאמא השניה להבין שמשהו כאן לא עובד, אפשר לחשוב על מגוון דרכים, אבל בסוף היא צריכה לדעת מה קורה,
זאת הילדה שלה על תכונותיה הטובות והמאתגרות.
לתת תחושה שהכל בסדר כשלא הכל בסדר זה עוול כלפי הילדה. (היא קולטת את אמא שלה שמנסה לקרב וקולטת ריחוק מהילדה השניה וסופגת דחייה לא טבעית)

שנה שעברה הבן שלי (כיתה ב') שכנע חבר לחזור איתו באוטובוס (כנראה איחרו לאסוף אותו)
ועוד התנדב להראות לו איפה עולים ולשלם עליו ברב קו וכו'.
לבנתיים הדוד חיפש את החבר וההורים דאגו והנהלת בי"ס הייתה מעורבת והיה סיפור.
בסוף מצאו אותם בתחנת אוטובוס.
אני ידעתי על הסיפור מהאמא של אותו חבר שהתקשרה וראו שהיא חשבה היטב איך לומר
והיא הסבירה לי את כל הסיטואציה תוך כדי שהיא משבחת את הילד על הכוונה הטובה שלו
ומאוד מאוד הערכתי את שיחת הטלפון הזאת.
גם התרגשתי שהיא ידעה להסתכל בעין טובה על הילד שלי וגם שהיא שיתפה אותי במה שקרה.
אני מכירה את התכשיט שלי ומכירה את הפער ביכולות שלו לעומת היכולות של החברים שלו (לנסוע עצמאית באוטובוס)
ואם לא הייתי מקבלת את השיחה הזאת לא הייתי יודעת להסביר לו מהעיניים שלו איפה הוא טעה, והוא היה סוחב סיפור שהוא רצה לעשות טוב וכולם אומרים לו שהוא לא בסדר בלי להבין מה לא בסדר במה שעשה.

מה שאני רוצה להגיד בדוגמה הזאת:
1. יש דרך להציג כל דבר, עצם פתיחת הנושא לא צריכה להיות מעליבה
2. אי העלאת הנושא, היא בעצמה עלולה לפגוע. בסוף מדובר פה בילדים. ואם ההורה שלהם לא רק שלא יודע להסביר את הסיטואציה, אלא אפילו לא מודע אליה, הילד השני יצא פה נפגע.

את אומרת שזה פוגע בך שלא יגידו לך ואני אומרת לך שבי זה היה פוגע אם היו אומרים לי. ואני מספיק חכמה להבין ש״הילדה שלי צריכה שקט״ אומר ש״הילדה שלך חופרת לה בראש״ וכן הלאה.

(כמו שאמרת שאת מכירה את התכשיט שלך גם אני מכירה את הבת שלי על תכונותיה הטובות והפחות... לא צריכה שאמא כלשהי תסביר לי אותן. ממש תודה.)
לא מזלזלת בהרגשתך שחוסר השקיפות פוגע אבל כן אומרת לך בפה מלא שאת צריכה להבין שמה שלך מתאים ובעינייך נראה הדבר הנכון לעשות לא בהכרח עובד ומתאים לכולם. למשל לי לא.

כשהאמא השניה מנסה להפריד?

אבל אני רואה ושומעת את ההפרדה דרך הבת שלי ומבינה לבד

אבל אם לא, אז הילדה שלך (כנראה) תיפגע.
ועל זה אני מדברת.
כשהאמא ממשיכה לנסות לחבר.
לא בכל גיל הילדים קולטים ריחוק ובטח שלא משקפים לאמא.
תחשבי על הסיטואציה שכל השנה הבת שלך מדברת על חברה מסויימת ואת מבינה שיש קשר ומדי פעם מזמינה אלייך הביתה,
החברה לא באה כל פעם מסיבה אחרת (אוקי הגיוני, קורה)
אבל אז במסיבת סיום אחרי שנה שלמה את מבינה שבכלל לא היה פוטנציאל לקשר במקום להסביר לבת שלך שתמצא חברה אחרת נתת לה לנסות להתקרב לאותה ילדה.
אז לא מחייב שזה יהיה שנה שלמה, אבל גם כמה חודשיים- שלושה זה המון בשביל ילדה לנסות ליצור קשר חברתי
כשזה לא בא מהילדה אלא מאמא שלה.
(לילדים יש מריבות והשלמות שהם בגובה העיניים שלהם, אבל כשמדובר על מקרה של מבוגר שבוחש בקלחת ממש לא בטוח שהם יקראו נכון את המציאות)

זה דוגמא נהדרת. זה באמת קרה לנו. אחרי שלוש פעמים הבנתי שזה בכוונה והתירוצים הם תירוצים. אני לא חושבת שצריך להיות גאון בשביל להבין את זה. זה לא ״קורה״
זה קורה פעם , אולי פעמיים. לא פעם שלישית, וגם אחרי פעמיים נהוג שהילד שלא יכל מתקשר להזמין חזרה ביום אחר. אם הם לא עשו את זה, אז הם לא רוצים לבוא/שנבוא אליהם. וזהו. המסר נקלט.

אני לא אמא חופרת ולכן גם לא אזמין את אותו חבר לעיתים קרובות
ולא בכל קשר אני מתעמקת להבין מה הולך בדיוק
אבל אם הילד שלי ממש מבקש אז יכול להיות שאזמין שוב וגם פעם שלישית למרות שפעמים קודמות לא הסתדר.
אם הורה לא יודע שיש בעיה הוא לא בפוקוס על המקרה

אז בפעם השלישית שהוא אמר לא כבר תביני? וזה שהוא לא מתקשר להזמין אף
פעם? מתישהו לדעתי אנחנו כן אמורים להבין. אולי יש לילד שלך בלי עין הרע מלא חברים ולכן לא שמת לב לחבר אחד, אבל אז זה גם לא כזה נורא שיש חבר אחד שלא רוצה בחברתו.
לא יודעת. לא שיצא לי המון להיתקל אבל יצא. והבנתי והסברתי לבת שלי שאם לא הולך אז יש מספיק חברות אחרות מקסימות שיהנו בחברתה
ודיברתי גם עם המורה לשמוע ממנה, זה הרבה יותר נעים לי לשמוע מהמורה בכללי מה היא רואה ואם היא הכניסה בזה משהו שאימהות אחרות אמרו לה זה גם מצוין.
מה שאני אומרת סהכ זה שאני ממש לא מעונינת לקבל טלפון משום אמא שמסבירה לי למה היא לא רוצה שהבנות שלנו יתחברו. בכל קונסטלציה זה לדעתי מעליב מאד. ואני מרגישה מספיק מסוגלת לזהות מה קורה במעגל החברתי שלה אם זה יגיע לכזו רמה של דחיה מתמשכת. זה המבט שלי על המצבים האלו.

אשם ואין מה להאשים אותו במקרה כזה.
הורים של ילד שני איחרו ולא הסבירו לבן שלהם מה לעשות במידה וזה קורה. אם לא מסבירים טוב אז הרבה ילדים נלחצים ומנסים להגיע הביתה עצמאית. טעות שלהם.

למורה ומבקשת להחליף את המקומות ולהושיב עם חברה כנראה כן מודעת שלבת שלה יש איזושהי בעיה חברתית
ואם האמהות חברות האמא ממש תעלב

לדבר עם המורה ולבקש שתעשה את זה בצורה חכמה.מניסיון יש לבת שלי אחת כזו בכיתה שאני והאמא חברות טובות אבל הבנות פחות מסתדרות וזה בסדר גמור מבחינתי ואני ממש לא יוזמת חיבורים בינהם כי לבת שלי זה לא עושה טוב מכל מיני סיבות..

וחיזקתן אצלי נקודות חשובות ⁦❤️⁩⁦❤️⁩

לא מאמינה ככ בסינון חברים. יש לילדים כמה חברים שאני לא אוהבת ושבחברתם ילדיי מתנהגים בצורה שאני פחות אוהבת... אבל אני מכבדת את הבחירה שלהם נותנת להם לבחור חברים בעצמם. מאמינה שזו זכותם ויותר מזה, שזה חלק מההתפתחות שלהם. לא מדברת על חברים מזיקים ממש (לא התנסיתי ב"ה)

תיווך יכול להיות הרבה דברים, שהם בעיני משמעותיים יותר מלנתק אותה מהחברה מאחורי הקלעים... זו גישתי.

ובמחשב, בלי סינון?
כי אם כן, כנראה הגישות שלנו שונות

טלויזיה רק תכנים שאני מכירה באופן אישי. אין שום קשר. מאמינה שילדים צריכים להתנסות בכל מיני סוגים של אינטראקציות חברתיות, שזה מפתח אותם כבני אדם. לא מסננת להם את בני גילם.

תיווך זה לשבת עם הילדה ולחשוב איתה אם היא נהנית מהחברות הזו, מה היא מרוויחה ממנה, לשקף לה איך היא מתנהגת בחברות הזו ואולי לחשוב איתה ביחד אם כדאי לשבת ליד ילדה אחרת.
אני מאמינה שככה נכון. החבר המעצבן של הילד בגיל 4 שהציק לו הכין אותו לבריון של הכיתה בגיל 8, שמכין אותו להתמודדויות אחרות בחיים. לא מאמינה שצריך לזרוק ילדים לבד ואף פעם לא להתמודד אבל להגיד הילדה שלי שקטה שחלילה לא תתחבר עם ילדה סוערת יותר זה בעיני פשוט להפסיד את השיעור הכי חשוב של כיתה א. (או לא יודעת איזו כיתה הבת של הפותחת).
זו דעתי אני מבינה שהיא מקוממת אז משחררת. בטוח שזו לא הדרך הנכונה לכולם

אני פשוט חושבת שיש כל מיני רמות של התמודדות וכל אמא תחליט מה מתאים לבת שלה לפי האופי שלה והגיל שלה

לזרוק את החברה שלא מתאימה זה לעשות צעד שלילדה בגיל קטן קשה לעשות.
בלי קשר למה אני עושה מאחורי הקלעים תמיד נותנת גם כלים מעשיים לילדה אבל יש מקרי קיצון שצריך כן להתערב.למשל חברה שכל הזמן מעליבה או מפריעה מסיבה אחרת אני אדאג בעדינות ליצור הפרדה שתבנה אגב חברות נכונה ובריאה יותר.למשל הבת שלי סיפרה על ילדה שהגיע ביום הראשון ולא ניה לה מקום לשבת והבת שלי היחידה שהציעה לה לשבת לידה ואחכ הבת שלי סיפרה לי שהילדה כל הזמן צועקת עליה.לא מהרתי להתערב נתתי לה הזדמנות לפתור את העניין לבד.כן נתתי כלים להתמודד.למחרת סיפרה לי שהיא עברה מקום.במקרה אחר שכן היה צורך התערבתי וביקשתי שיעבירו מקום כי הן לא מסתדרות ...כל מקרה לגופו

אמא שלי הייתה מנסה להתערב לי בחברויות, וזה ממש לא היה נעים. אם זה לא ממש משהו בעייתי, הייתי נותנת לה לבחור לבד את החברות

הוא לא רואה שהחבר הזה מציק ומזיק לו ולא טוב לו
ואתה כהורה רואה שההשפעה עליו שלילית.
ולכן תיווך כזה כמו שאת מציעה לא יעזור, הילד שלך מאוד נהנה מבחינתו זה חבר טוב שלו וכיף לו איתו וכאן כהורה עם פרספקטיבה רחבה יותר מילד בכיתה ג אתה מתערב מאחורה.

וילדים הרבה פעמים קמים בבכי. למה? לא באמת יודעת רק יודעת שזה טבעי

שיניים- כבר גדלו לה כל השיניים
תולעים- לא ראיתי שיש כמה פעמים ורק כשהיא קמה היא צורחת לא בלילה
אוזניים- לפני שבוע וחצי היתה חולה ובדקו את האוזניים והן נקיות.
היא קמה ממש בצרחות וקשה להרגיע אותה

כל פעם חלום רע? וכל פעם עצבנית?

כשהיא קמה שעכשיו תנוח מהשינה.

לפעמים המעבר בין שינה לערות הוא מעצבן (גם אותנו)

ולבקש ממנה שתקום מה"מנוחה" כשהיא רגועה ויודעת מה היא רוצה (לאכול, לשתות, לשחק)

נראה לי יש כאלה שקמים שמחים ויש שקמים עצבניים....

משתדלת לפעמים לבוא לחדר ולהיות לידו מתי שאני חושבת שהוא עומד לקום. להיות שם, לעשות קצת רעש לתת לו קצת נשיקות...
לעזור לו להתעורר בחיוך למשהו נעים.

כינים/תולעים/אוזניים
חלומות - כן, יכול להיות באופן קבוע חלומות שמבהילים אותה. אפשר להסביר לה מה זה חלום ולהרגיע שעכשיו אמא פה והחלום נגמר.
קושי עם שינויים - בעיקר בצהריים... המעבר משינה לערות הוא מבלבל, אפשר להקל עם סבלנות ומתינות, חיבוקים, הרגעה, לאט לאט... לתת לה להמשיך לנוח כשהיא כבר ערה.