(אני ניק שכותבת בפורום, אבל הפעם כותבת מאנונימי כי הפוסט הזה עם כל הפרטים בטוח יעשה לי אאוטינג...)
אז
ה' סיבב את זה ככה
שבסוף אני עובדת כמטפלת במעון של הילדים שלי.
בגדול שמחתי על זה כי פעם ראשונה שמכניסה אותם למסגרות וככה אהיה קרובה אליהם וכו..
רק..
שההתחלה קשה לנו

1. הקטן שלי (בן 8 חודשים) שגמככה דבוק אלי ומפונקי, (לא הסכים הרבה על הרצפה בבית וזה...)
בוכה המון

ב"ה הוא כן אוכל פירות ומרק ולפעמים גם בקבוק ובהפסקה אני מניקה אותו אבל הוא פשוט רגיש להרבה רעש ולא מכיר... וקשה לי לשמוע אותו ככה בוכה..
(אני לא עובדת בכתת תינוקיה אבל שומעת מעבר לקיר)
העולם הזה כלכך לא פייר שככה זה צריך להיות ..
כואב לי עליו!!
למרות שהן מטפלות מקסימות וממש משתדלות (במיוחד שיודעות שקשה לי)
2. אני עובדת בקבוצת הבוגרים
והגדול שלי קצת על הגבול.. כי הוא קטן יותר אבל מאד חכם ומפותח.
זה מתחם גדול של 2 קבוצות באותו מיתחם עם סדר יום שונה לכל קבוצה...
בהתחלה תיכננתי לשים אותו בקבוצה של הקטנים יותר שמצד אחד לא יהיה איתי כל הזמן אבל כן יראה אותי באזור..ומידי פעם אני איתו...
אבל
הוא פשוט לא מסכים
סתומרת הוא התרגל יפה למעון ולחברים ובסך הכל נהנה ושמח
אבל כשאני מתרחקת עם הקבוצה שלי לחצר/פינה אחרת / מפגש
הוא היסטרי משהו הזוי
צורח שרוצה אותי
וכואב לי עליו
אז בנתיים הוא בקבוצה שלי
אבל גם כאן הוא צורח כשאני רגע מתרחקת
(לשירותים/החתלה/ אחר)
וקשה לי להתנהל ככה בתור מטפלת
וקשה לי שהוא ככה בוכה
ובכלל הוא נדבק אלי יותר וכו (ובבית בכלל לא!)
אני ממש מתלבטת איך להמשיך..
מחרתיים יש לי יום חופשי פעם ראשונה
(למרות שכבר עברו כמעט שבועיים מהיום הראשון במעון)
מפחדת עליו איך יהיה לו
מצד שני הוא יהיה צריך ללמוד שאני עובדת שם ואי אפשר ככה..
לא יודעת כבר..
וגמככה לא קל לי בעבודה עצמה
עם ילדים חדשים שבוכים
ואני ממש משתדלת שיהיה להם כיף ומחבקת ומשדרת רוגע...
ומגיעה הביתה מרוקנת ותשושה
אשמח לעצות וחיזוקים וחיבוקים...
היה לי יום קשה =(