פורום הריון ולידה (עמוד 2573)

זה באמת קשה

מצב לא פשוט ובחילות זה הסיוטטטט של החיים

אולי תקנו?

יש מקומות שעושים משלוחים חינם בסגר

על שתינו בע"ה! בקרוב בקרוב בקרוב אמן!

אנחנו כל כך איתך! 

יקרה, זה שהכל משמים, לא אומר שזה קל או משהו, 

זה אומר שעכשיו משמים את עומדת בתקופה ממש ממש קשה. 

לשמוע על עוד אחת בהריון ועוד אחת, ועכשיו גם אחותך. 

לרצות את הדבר הכי בסיסי ולא לקבל בקלות. 

זה קשה!!!!

אוביקטיבית!

כשאת יודעת שזה משמים, את עושה מצווה ענקית, את מאמינה שזה ממנו. 

את גם יודעת למי לפנות כדי לשנות את זה, 

בהמתנה הזאת יש מטרה, אנחנו לא יודעות מה היא, אבל יודעות בגדול שהמטרה היא להתקרב לה'. 

אם על האמהות כתוב שה' עשה אותן עקרות כי אהב את תפילתם. 

אז תזכרי את זה, ותני לתחושה הזאת למלא לך את הלב, ה' אוהב אותך מאוד, הוא רוצה אותך קרוב קרוב קרוב. 

חמודה, לא עברתי את הנסיון הקשה הזה, ואני מסתכלת מלמטה למעלה  על הבנות שכן, 

הערכה כל כך כל עמוקה. 

אבל שוב, הקושי הוא ענק.

אל תתני לרגשות קטנים להקטין אותך. את גדולה!!! את אהובה ורצויה.  

אני לא יודעת איפה את מרגישה את הכאב, אבל אצלי הוא פשוט תקוע מעל הלב ומטפס למעלה. 

וזה כאב כל כך גדול, שרק ה' יוציא אותו. 

מתפללות איתך

עם 2 ילדים ותוך כדי הריון נוסף

1. לא בתקופת קורונה אז אין לי מושג האם השלכות שלה יהיו טובות לך או מקשות( לימודים בזום בלי לצאת מהבית, למול שעות טיפול ארוכות בילדים גם בבקרים)

2. לא עבדתי משרה מלאה, כי לא הייתה אופציה לשלב כל-כך הרבה יחד. אבל כן 6 ימים בשבוע הייתי מחוץ לבית בעבודה/ לימודים. היה קשה.

3. לא ציינת בני כמה הילדים שלך. שלי היו קטנים ונרדמו ב-7 בערב. הייתי יושבת לילות שלמים על עבודות. בתואר שני אכן לרוב מדובר בעבודות.... נראה לי שעם ילדים גדולים יותר קשה כי  הצרכים שלהם יותר גדולים מבחינת יחס ושיחה, וגם הם ערים עד מאוחר ומעסיקים אותך.

4. התואר נמשך לי על פני יותר שנים מהמתחכנן בגלל הלידה. ביאס אותי אבל הבנתי שיש לכל דבר מחיר. א״א לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

5. תמיכה משפחתית נורא חשובה!! הן ברמה המוראלית- אם בעלך תומך וייתן לך כוח כשיהיה לך קשה, ויהיה לך קשה... אין מה לעשות, והם ברמה הפרקטית- האם יש אפשרות לבייביסיטר יותר שעות או פתרון אחר. אצלי בעלי עזר המון בעיקר בניהול הבית. עם הילדים אני נאלצתי להסתדר... גם לא היה עזרה טכנית מההורים, אבל תמיכה רגשית-המון.

הבונוס הסופי שסיימתי בהצטיינות. אלוקים יודע איך

לא חשבתי על חלק מהנקודות שאמרת...

ב"ה תמיכה נפשית יש, גם מבעלי וגם משאר המשפחה.

הילדים קטנים (לא מפרטת יותר מידי מחשש לזיהוי, אבל כולם נחשבים גיל הרך). וגם אצלי בערב רגיל הולכים לישון טפו טופו בסביבות 7 ואז שקט (רק שאני עייפה מאד בשעה הזו... מקווה שאוכל להתגבר על העייפות).

לימודים בזום, בתקווה שאצליח להבין וללמוד טוב, זה מעולה מבחינתי ומהווה יתרון (החסכון של הנסיעות והכל..).

אם הילדים יהיו בבית- איקס גדול. לא אפשרי. אני ובעלי מתחרפנים רק ממשרות מלאות יחד עם הילדים בבית, כרגע.

אבל- נכון שכרגע תחזית הקורונה די קודרת- אבל מה עם בסוף יהיה בסדר? ואת הגיל הרך כן יחזירו לרוב החורף? ואולי אצליח למצוא סידור אחר בימים שיש סגרים...? (מותר הרי להביא מטפלת/בייביסיטר. כלכלתי מאמינה שזה אפשרי לנו ובכל מקרה שווה את המאמץ). הבעיה שנשארת זה רק בידוד או אם חס וחלילה מישהו יחלה... זו אכן תקופה של חוסר ודאות. וגם, אפילו אם לא הייתה קורונה הייתי מאד מתלבטת אם אפשרי לי לעשות את זה עם ילדים קטנים ועבודה מלאה.

אבל קשה לי להחליט על לוותר על זה, כי לדחות את הלימודים זה בעייתי-אני  בדיוק בנקודת זמן המתאימה להתחיל. אם לא עכשיו, אימתי? לחכות שהילדים יגדלו זה הרבה מאד זמן... ואני רוצה לעבוד בתחום הנ"ל בשנים הקורבות

תקפצי למים

שום דבר לא יהיה לך יותר קל בהמשך

לא עוד ילד שאת מתכננת בעז״ה

לא הילדים האחרים שגדלים וצריכים יותר

עם כל ה״אם״ ו״אולי״ - אי אפשר באמת לדעת...

לדעתי פשוט תתחילי

תמיד אפשר לפרוש באמצע, להקפיא, למשוך על פני יותר שנים (לא יודעת איך זה במוסד בו את מתכננת לללמוד, אבל אצלנו היה הרבה הבנה לצרכים של סטודנטיות אמהות)

אני חושבת שמבחינה נפשית יש משהו, שאם כבר נכנסים למצב מסויים כמו לימודים, אז מגייסים את כל הכוחות לעבור את זה, מוציאים יש מאין, מתארגנים בצורות הזויות- אבל עושים את זה

מבחוץ זה נראה מאיים ומפחיד.

כשנמצאים בפנים מסתדרים

זו הייתה החוויה שלי לכל אורך שנות הלימודים. ברגע שהתחלתי הייתי חייבת לשחות ולשרוד והיה ב״ה הצלחה.

ועכשיו ציינת שיהיה לך יום נוסף לביצוע עבודות- זה נורא משמעותי. תקחי אותו בלי להסס!!!

אין כזה דבר אצלינו. ובנוסף יש לי תפקיד עם הרבה אחריות...

אבל, הבוס שלי אישר לי באופן לא רשמי לקחת יום חופש בשבוע בשביל לעשות מטלות (הוא יודע שללמוד את התחום הזה זה די החלום שלי, ושזה יעזור למקום העבודה בהמשך). זה אומר שחוץ משעות הלימוד- שהן שעות תקועות, יהיה לי יום חופש לשיעורי בית. אצטרך יותר כנראה, ואת היתרה אנסה בערבים אחרי שהילדים הולכים לישון (כל לילה בתקווה בע"ה שילכו לישון בקלות, ירגישו טוב והקטנה לא תוציא שיניים. זה לא תמיד מובן מאליו).

החיסרון- פגיעה כלכלית, אותה אני מאמינה שאנחנו יכולים להתמודד. אבל קצת מלחיץ לקחת יום חופש בלי אישור רשמי...

אני חוששת שהיום החופשי הזה לא באמת יספיק. 

כולם ממליצים לי באמת לחכות שנה. 
אבל לחכות שנה זה אומר שמאד יכול להיות שיצא שתהיה לי לידה באמצע/סוף (אלא אם כן אדחה עוד את הילד הבא ואני לא חושבת שאני רוצה... אני גם ככה לוקחת הפרד לא קטן פה). וכאמור, אני ממש מעדיפה שלא. עד היום היה לי מאד לא פשוט אחרי לידות... גם חצי שנה אחרי לידה אני במצב קשה. להוסיף לזה לימודים נשמע לי מטורף...ועוד עםן שאיבו והכל.

דווקא השנה זה יוצא שיחסית אפשרי לי ללמוד, לכל הילדים יש מסגרות טובות ומוכרות ועם ימי שישי.
אבל הקורונה עכשיו משבשת את הכל
אם היו אומרים לי מראש שיש סגר עכשיו רק שבועיים אחרי שמחת תורה, ואולי עוד סגר אחד לא ארוך בחורף (הכוונה שאין מערכת חינוך לגיל הרך) אז אולי אוכל להתמודד (עם בייביסיטרים וחופשות מהעבודה). אבל חוסר הוודאות הוא העניין הבעייתי...

אם בסוף יצא שלא היו הרבה סגרים השנה, ומערכת החינוך לגיל הרך תפעל כסדרה רוב הזמן, אבל לא התחלתי בגלל זה תואר שני- זה יכול לבאס אותי...

קראתי כל תגובה ותגובה וזה עזר... מקווה בעזרת ה' לקבל את ההחלטה הנכונה

יש תואר שני שמאד מאד מעניין אותי לעשות
ואישה חכמה וצדיקה שפגשתי בקיץ לפני כה שנים, 

אז סיפרתי לה שאני רוצה להרשם לתואר הזה, 

הייתי עם כמה קטנטנים, 

צפופים

היא אמרה לי- בנחת, מה בוער?

וזה ממש התישב לי טוב על הלב

חלפו כמה שנים וזה לא בתכניות כרגע

לא אומרת את זה כהנגה לכולם

ככה אמרה לי אישית

ולי זה היה נכון

דרך אגב- מתגובותיך -נשמע שאת רוצה ללמוד. אז תלכי על תחושותיך הפנימיות

אני מנסה לדמיין את עצמי הולכת על זה, ומרגישה הרבה חששות מכל העומס וגם החוסר וודאות של הקורונה... להקפיא את התואר פחות אופציה כי זו תוכנית חדשה שלא בטוח ימשיכו אותה (במכללה).

כאשני מדמיינת את עצמי יורדת מזה, נכנסת תחושת באסה כזו של מתי זה יקרה...? כי ללא ספק אם לא אלמד את התחום הזה מתישהו, אני ארגיש פספוס גדול.

הסברתי לבוס שלי את המצב, והוא אישר לי באופן לא רשמי לקחת יום חופש על חשבוני. כלומר לעבוד 4 ימים בשבוע מלאים, ויום אחד (קבוע) שאעשה מטלות (לתואר שאני רוצה זה לא יספיק,יהיה עדין צריך לשבת כל ערב, אבל בהחלט יעזור).

על הבעיה הכלכלית של הירידה במשכורת אני מאמינה שבעזרת ה'  נוכל להתגבר.

מה שנותר בעיקר,  זה שאני חוששת לקחת יום חופש כל שבוע למשך שנתיים לפחות כשאין לי אישור רשמי (מה אם בסוף יגיע בוס אחר ויגיד זה לא מוצא חן בעיניו? מה עם הבוס של הבוס לא יסכים...? וגם חוששת ממצבים שיהיה לחץ בעבודה ואהיה חייבת לעבוד בכל זאת, וזה יכול לקרות...) 

וגם נותר החשש של חוסר הודאות עם הקורונה, והמסגרות של הילדים...

אני לא מתכננת תואר שני עם תיזה, אלא המסלול בלי תיזה (כמובן הייתי שמחה לתיזה אבל עם כל ההתלבטויות שלי אלך על ההכי קל).

וגם, התואר הזה אמור להיות מותאם לאנשים עובדים (לפי השעות- לאנשים עובדים במשרה מלאה...) אולי זה נתון מעודד?

זו תוכנית חדשה אז גם אין לי כ"כ איך לברר כמה התואר תובעני... רק הסתכלתי על הקורסים וממה שנראה הם מאד דורשים

אם הילדים יהיו בבית חלק ניכר מהסמסטר הקרוב, יש לך מושג מה תעשי? יש לך אולי רעיונות?

ילדים בבית + עבודה (גם אם לא משרה מלאה) + השיעורים עצמם + שיעורי הבית, זה לא נשמע הכי אפשרי... גם אם הבעל מאד עוזר. 

אני תוהה לעצמי אם אני חושבת יותר מידי

מתפללת גם על הגנים! ה' יעזור... וגם מתפללת על המחלה עצמה שלא נידבק חס וחלילה (ואם חלילה כן- שיעבור ללא נזקים יותר מידי..)

התואר שאני רוצה הוא בתחום של מדעי המחשב (לא ממש תואר שני במדעי המחשב אלא תחום ספציפי בתוכו שמאד מעניין אותי).

כלומר- תרגילי תכנות מעשיים ותיאורטיים, קצת מתמטיקה וכו'... מצד שני- לא אוניברסיטה אלא מכללה ולכן מקווה שזה לא יהיה מאד מאד קשה.

מתפללים בשבילך ללידה קלה וחלקה וידיים מלאות ובריאות.

הרבה נחת התאוששות קלה

💐

ב"ה שזה מאחורייך!

(גם אני ילדתי בשלל זירוזים לפני שלושה שבועות)

לאותו רגע , אבל מחזיר אותם אח"כ יותר גרוע
תקראי בגוגל באתרים מימנים...

פתאום התזוזות לא מפסיקות לשניה.

אבל אני שמחה ומודה.

כי לפני שבועיים הייתי במיון לילה כי פתאום לא הרגשתי.

ומעוררת, שאם יש שינוי בתנועות זה מחייב בדיקה

היא הכירה בינכם?

אבל את מרגישה שהיא כועסת על זה. כי היא לא התכוונה שתהיו ביחד?

שהיא מקנאה?

איך היא לא בחלום, מפרגנת, או גם עושה קצת פרצופים?

סליחה על החפירה, מנסה להבין אם זה שלך או שלה...

כי זה משפט מעצבן ומרגיז כשאומרים לך אותו בקול מאנפף, וכאילו אני החכמה בתבל. 

אבל... הי, זה האמת...

חכי עוד קצת, תהני מהחיים. 

ה' הוא זה שמזווג זיווגים ולא החברה שלך, ואת נוצרת לו והוא בעלך, אז לא לערב אותה....

נשיקות

ורק מוסיפה שכל פעם שאת מרגישה ככה, תעני לה בדמיון שבזכות שהכירה ביניכם גם לה ה' ישלח מה שהיא צריכה

מאוד יכול להיות שהיא בעצמה נשואה ובכלל לא חושבת על זה

לדעתי את צריכה להרפות מזה ולסלוח לעצמך על המעשה הזה, 

אני מבינה שאת מרגישה שבגדת בה, ומבחינה מסוימת זה נכון, אבל מה שרודף אותך הוא את ולא היא ויש מצב שזה מה שלא מאפשר לך להיקלט- את לא מרגישה ראויה לזה

תסלחי לעצמך את רק בת אדם ותהי שמחה ומאושרת בזוגיות שלך, תזכירי לעצמך שאת ראויה לאהבה ולמשפחה ולזוגיות כמו שאת רוצה

אם את מעוניינת- בשמחה רבה!!!

אבל הייתי עושה עוד בדיקה מחר בבוקר/במהלך היום..
מתי היה ווסת אחרון?

היא נראית טוב והיא באמת יחסית קלה, את האמת שאני משווה אותה לאינגליזינה אפטיקה שהיא ממש כבדה

יש כמה סוגים של סל קל שמתחברים אליה עם מתאמים