קשה לי כלכך.
אז ככה-
מתחילת הסגר אנחנו בבית.. ר"ה והכל..
שומרים על ההנחיות
לא יוצאים לגן משחקים (שסגור פה)
בקיצור בבית כמו כל עם ישראל
אמא שלי הצדיקה גם בבית כל הזמן
ממש מקפידה על ההנחיות והכל
גם בפסח הם היו כל החג לבד ולא ביקרנו.. וממש לא פשוט..
העניין הוא
שלסוכות אמא אמרה שכבר קשה לה מידי
אבא שלי נפטר (ואמא התחתנה שוב)
והיום הולדת של אבא היה בחג סוכות (יואו כמה אני חושפת פה...)
אז סוכות זה ה-חג של אבא..
החג של המשפחה!
תמיד היתה סוכה גדולה ומלא מלא אורחים..
והשנה אמא ובעלה בנו סוכה קטנה
כי אף אחד לא יבוא
(כולם ב"ה נשואים)
בקיצור אמא ממש ביקשה שנבוא אליהם לחג
אנחנו גרים ב"ה במקום 'ירוק' בלי חולים וממש שמרנו על ההנחיות
ונהיה אצלהם עם מסכה ובלי מגע וכו
אבל קשה לה כלכך להיות בחג לבד
אז החלטנו לכבד אותה ולסוע
ותכלס כבר ממש התגעגעתי
וסוכות זה ממש חג של המשפחה שלנו..
אז התארגנו לסוע והכל טוב ויפה
(ואפילו אמא אמרה שלא איכפת לה שיעצרו אותנו והיא תשלם את הקנס העיקר שנבוא)
אתמול בלילה התחיל לי כאב ראש אבל חשבתי שסתם עייפות..
וארזתי היום מזוודה ענקית עם כל הבגדים לנו ולילדים
והתרגשנו ואירגנו הכל
אבל
אז
התחלתי להרגיש ממש רע
וכאבים בגב
וברגליים
וחולשה
והחום עלה
ומתחילה להתשעל
ו...
נשארים בבית

וקשה לי כלכך.
עזבו את זה שפיזית אני מרגישה פשוט נורא , כאב ראש איוםםם וכל היום שכבתי במיטה
(והילדים ראו כך היום דודו ואחכ בעלי קצת יצא איתם לסיבוב..)
מאוכזבת שצריך להישאר
כלכך רציתי להיות "בבית" אצל אמא
ובעיקר בעיקר
קשה לי על אמא
היא התחילה לבכות בטלפון כשאמרתי לה שיש לי תסמינים.. אבל מבינה שחייבים לשמור על הבריאות יותר מהכל
וזהו.
נמאס לי כבר מהכל
ועדין לא התחלנו לבנות סוכה
ולא בישלנו לחג
והבית הפוך ומלוכלך
וצריכה חיבוק.
תודה למי שקראה...