♥️נראה לי היא אמורה לבוא בעיקר אלי ועוד אחרי שבגללה יצאתי שפוסה.
מיואשת******בהריון והכי חשוב אגיע בסוף גם ללידה 
מאחר והמנהלים שלי בעבודה ראו שהתחלתי עבודה נוספת... הם שוקלים לפטר אותי 🙄🙄🙄🙄🙄
הם גם שומעים שאני מאוד נהנית מהעבודה החדשה, צוחקת כל היום 
ולשאלה הרצינית,
רק אני עובדת פה?
כאילו איך אתם מצליחות לתזז בין העבודה העיקרית פה בפורום
לבין העבודה המשנית XXX
המשך יום טוב, שמח ומצחיק
לפעמים אני משתמשת בכוח שזה נותן במקום בכוח שנותן שינה בלילה..
הסבר: במקום ללכת לישון קוראת בפורום.
בקיצור, זה קצת בעיה שזה גם כיף, וגם נחמד, וגם מנחם וגם עוד דברים.
וגם משאבת זמן🤔
אם התכוונת שהבאת את העבודה הביתה, אז זה לבכות, וזה מה שקורה אצלי, עבודה יומולילהויום
וכל הכבוד לך.
אבל הכי קשה, את מוכרחה להודות, זה שהעבודה מתנגשת עם הפורום, לא???
מק"ראז לא עשו טיפולים בכלל. לכן הם נסגרו
עכשיו הטיפולים לא מוחרגים ולכן הם ממשיכים.
- הם גם מדהימים, בסופו-של-דבר...)חינוך ילדים של הרב שוורץ מומלץ בחום.
מוזר הוא הביא לי כי שום משחה אחרת לא עוזרתPandi99להתבלות כמו העור לדוגמה
תחשבי איך אימא שלך נראית בגילה
אצלנו במשפחה הפסיקו לקבל סביבות גיל 60 שזה נראה לי נחשב סופר מאוחר
אבל כולם נראות צעירות ויפות גם בגיל 70
לפניו ברננה!הכי הרבה ביציות יש לעוברית בשבוע 20- כ20 מליון ביציות. בלידה יש 1-2מליון.
בתחילת גיל ההתבגרות יש כ300000 (לא בגיל 30, הלוואי...).
מתחילים מנופאוזה כשיש כ1000.
הביציות לא נשארות כולן רדומות כשלא מבייצים בגלל הריון/הנקה/לפני גיל הפריון. זה לא מאגר שנשאר.
הביציות כל זמן מתנוונות, גם אלה שלא מבייצות וככה המספרים יורדים בקצה מהיר עד גיל המעבר.
באמת מחשבה מפחידה...
נדמה לי שביצית היא התא הגדול ביותר, לא?
זה משהו שווה אז יש ממנו פחות והוא מתקלקל מהר.. ואנחנו לא מסוגלות לייצר אותו.
זאת ההבנה בגרוש שלי.
מאז הלידה קשה לי. ההתאוששות מהלידה הייתה קשה ומה שבא אחר כך הרבה יותר קשה.
הרגשתי בכלא, כולם ממשיכים עם החיים הנורמליים, בעלי בצבא, ההורים שלי עובדים, אחיות שלי עמוסות בלימודים ועבודה ואני תקועה לבד בבית עם תינוקת . ילדתי בתחילת החורף אז אפילו בקושי יכולתי לצאת לסיבוב עם העגלה.
אולי אני הבעייתית כאן, אבל בסיטואציה ההיא לא היה לי חברות שיתמכו בי ויהיו איתי. גם החברות למרות שקפצו לבקר (וגם זה לא הרבה כי קורונה) עמוסות בחיים שלהן, עד היום אני מחכה שהחיים שלי קצת יחזרו וזה פשוט לא קורה. ב1 לספטמבר היא נכנסה למעון, התחלתי טיפה להתניע ובווום סגר.
לפני הלידה הייתי ממש חברותית, יוזמת, שמחה. היה לי מקצוע נחשב שהצלחתי בו. היום אני מרגישה שאני במקסימום צל של מה שהייתי. אמהות שכיף להן להיות בבית עם תינוקות בבקשה תספרו לי איפה אתן מוצאות את הכיף כי אני לא מוצאת.
יצא מזה שאני קוראת לעזרה. המון. המון. אבל לא בצורה בריאה, בעיקר מול בעלי.
קוראת לעזרה בצורה של עצבים על הילדה "אוף אני לא מאמינה שהיא עוד לא נרדמה (אחרי שעה של הרדמה) זהו התפטרתי! אני לא אמא שלה יותר!"
קוראת לעזרה בצורה של להתקשר אליו כמעט כל יום "איפה אתה עכשיו? מתי אתה חוזר?" (חוזר בשש וחצי שבע בערב)
קוראת לעזרה בצורה של לבכות לו שקשה לי ואני לא רוצה עוד ילדים.
בשיחות כנות עם בעלי בימים האחרונים הוא העז להגיד לי דברים שהוא לא מעז להגיד לי כבר הרבה זמן. הוא אמר שההתנהגות והגישה שלי גורמות גם לו להרגיש בכלא. שכשהוא הולך לצבא אני גורמת לו מצפון על זה שהוא הולך ואני נשארת, שהוא עצבני ולחוץ מהדברים הנוראים שאני אומרת (שמאס לי מהבת שלנו ושאני לא רוצה עוד ילדים), שהוא עייף עייף עייף כבר.
בעוד שיחות ששהיו לי איתו (זה בעבר) הוא הודה שהוא פחות נמשך אליי מבעבר, שהוא יותר נמשך אליי כשאני שמחה וחברותית, ופחות כשאני עייפה, כבויה ועצובה. זה שובר אותי.
עכשיו יש לו כמה ימים של חופש מהצבא, וחשבתי שנבלה אותם ביחד ואני כל כך צריכה את הביחד הזה אחרי הרבה זמן שהרגשתי לבד במערכה, אבל הצורך שלו "ללכת על בייצים" לידי, והעצבנות והלחץ שלו, הורסים את זה.
אז אתמול אמרתי לו די. תלך תנוח. תעשה טיול של יום (זה אמנם הפרה של הסגר אבל הוא עושה את זה לבד ובמקום נידח).
אבל בלב עדיין קשה לי לשחרר, למה מגיע לו ללכת לנוח כשלי אין אופציה כזו? השגרה שלו נשארה שלו, הלילות שלו נשארו שלו והוא זה שצריך לנוח?? קיצר כואב לי לפרגן לו.
בנוסף לכל זה הפסקתי מניעה לאחרונה, לא מאמינה שאכנס להריון כי עדיין מניקה המון בלילות, אבל יודעת שיש אופציה כזו. למה עשיתי את זה? כי אני רוצה עוד ילד, כן כן למרות כל התחושות הקשות שתארתי, בלשון המעטה אגיד שלבעלי קשה להבין איך רגע אחד אני מפסיקה מניעה ורגע אחר אני בוכה לו שאני לא רוצה עוד ילדים, לעולם. ניסיתי להסביר לו שהוא לא צריך לקחת את מה שאני אומרת כשאני בוכה/נסערת בכוונה הפשוטה של הדברים. על זה הוא אומר שהוא כבר לא יודע מתי ואם בכלל לקחת אותי ברצינות. בעקבות זה הבטחתי לעצמי שמולו אני לא אגיד דברים שאני לא מתכוונת אליהם.
משום מה לאחותי זה כן ברור מה עובר עליי שאני אומרת לה בבכי שאני לא רוצה עוד ילדים, אבל כידוע, "גברים דעתם כבדההה"
תודה לכל מי שהגיע עד כאן
))זה גיל שאפשר לחזור לישון ב11-12 בכיף (פגשתי ככה גם אצל מטפלות)
ניסית להקדים את השנ"צ?
הבן שלי בן שנתיים ואם ילך לישון ב1400 אין סיכוי שיירדם בערב, אבל הוא כן ישן באיזור 12 לשעתיים - שעתיים וחצי והולך לישון חלק ב1900...
הבת שלי בערך בגילה מתעוררת גם ב9 ככה ואני שמה אותה לישון ב12 וחצי 1 עד 3 בערך ואז ב9 הולכת לישון
מצפה....דרך ארוכהדוקא מעניין להתעדכן קצת במה שקורה, בלי להיות מעורבת ישירות.
מרווה כחולה️ עכשו שגם בשבועיים בין הביוץ חגיגת הריון אני לוקחת כדורים (טיפולי פוריות..) יוצר קשה לי להסיח את הדעת כי כל הזמן יש לי מה שמזכיר את זה..את מרגישה טוב כי זה עוד ההורמונים של הלידה...
לא הייתי מתחילה לעשות ספורט כרגע
בזמן ההנקה אפשר תרגילי קגל וכד', לחזק את שרירי האגן
ולכן הוא היה נפוח ולחץ והרגשת אותו.
ולכן החוט היה מלוכלך - כי כשהוא מלא הוא דולף דרך החוט.
כדאי להחליף לפני שהחוט ממש רטוב. הוא מתלכלך כשמכניסים אבל לא אמור להיות ספוג ממש. אז שימי לב.
וזה אומר שהמחזורים שלך באמת חזקים.
כשאת קמה בבוקר טוסי לשירותים. כשתוציאי אותי בטח תהיה נזילה רבתי.
היתה לי תקופה כזאת לפני שנים, היה סיוט.
אם זה לא המצב הרגיל שלך אולי כדאי לעשות בדיקות הורמונליות.
