מה שהקב'ה עושה, לטובה הוא עושה!!

חייבת לנסות גם...

זה באמת כיף גדול 💗💗

לפעמים שמקבלים את הבומבה לפנים, אז מחליטים לעשות שינוי.


עכשיו שאלתי את הילדים בלחץ שלא יגידו לי בפלא' - מה אמא עושה הכי הרבה בבית?
הגדול ענה- מבשלת בתנור
הילדה ענתה- מקלחת אותי..חחחח

יש להם מזל!

והם ענו לי בהפוכה 😁

מצטרפות אליי?? ממש רוצה לנסות גם מחר

הלוואי ואצליח להתמיד בכך!

להיות ככה לשעתיים שלוש נטו עם הקטנה, בלי עוד מסיחים...

מצטרפת בעז"ה!!

זה כל-כך מחזק שיש עוד נשים שמצטרפות למעגל

אני עוד מחפשת אפליקציה שתגביל אותי.. :/

לא כיביתי את הפלאפון אבל הייתי איתו הרבה פחות, והיו לי הרבה רגעים יפים עם הילדים שהייתי רק איתם. למשל הקראתי סיפור, הכנו עוגיות, יצירה. אז בכל אחד מהדברים האלה הייתי בלי הפלאפון, ובין לבין כן הצצתי, אבל לא נראה לי שזה כזה מפריע, העיקר שכשהייתי איתם הייתי עד הסוף.
וכן עברה איזה שעה פלוס שבסופה תהיתי איפה הפלאפון בכלל, והיה ממש מגניב לגלות את זה
תודה לכולן כאן על העידוד להשתפר בזה!

איזה יופי שהצלחת 

זה באמת עושה שינוי

 

אני הרגשתי שאת כשיצאנו לחופשה,פתאום היינו איתם בעלי ואני,פשוט איתם

בלי להציץ מידי פעם בהודעות אלא להיות נטו מרוכזת בהם ובנו
חויה לגמרי אחרת

כבר כמה אם לא יותר רופאים אמרו לי שזה לא קשור בכלל... ואם העובר הזה צריך לשרוד הוא ישרוד .. ואם לא אז לא. בקטע פיזיולוגי.. אם הוא השתרש כמו שצריך ברחם הוא ישרוד לא משנה מה תעשי.. ברור שלא קשור להרים עכשיו משקולות וכו'..אבל מאמינה שאת לא מרימה כאלה דברים.. מה גם שאימהות מרימות את הילדים שלהם בזמן ההיריון והם שוקלים איזה 10 קילו ולא בטוחה שזה השפיע מדי.. מצד שני אם את חוששת מאוד ממליצה להתייעץ עם רופא/ת נשים.

לכופף ברכיים!!
כך העומס פחות גדול.
אני יודעת שלא תמיד יש קשר בין הרמה להפלה
אבל אני הייתי נזהרת

חזק עם צמר גפן טבול באציטון?
לגבי חוסר החשק-מבינה אותך. אכן, יש ימים כאלה. לא נעים כשיש מתחים עם הפרטנר. אבל הרבה פעמים כשבאים הביתה, עם החיבוק הראשון ואפילו רק עם החזקת הידיים-הכל נשכח.
חיבוק והשתתפות 🧡
בשורות טובות

מקסימלית ולא יותר לא לפצוע ולא להכאיב ומה שלא מצליחים לשאול רב(אני יודעת שעם OCD זו הנחייה כללית מדי) תנסי להשרות באצטון בנייר כסף
אם עדיין ישארו לך שאריות וזה משהו בלתי נראה שרק את רואה והיית הולכת ככה לחתונה את יכולה לטבול ואם לא אז את יכולה להשלים עם לק ביתי שיראה שלם ויפה כל שמעתי הוראה כללית מרב וכמובן כדאי שכל אחת תשאל את הרב שלה.
לגבי ההכנות במקווה תדמייני שאת טובלת בליל שבת תעשי את כל ההכנות תעשי עיון ועיון נוסף כולל סירוק לפני הטבילה אסור להתקלח אבל תקחי איתך משייף צפורניים וייסם למקרה שתתקלי במשהו.
לגבי מה שקורה אחרי..זה ממש הרגשה נורמלית במיוחד אחרי לידה . נסי לא לחשוב על זה תטבלי ותראי איך ימשיך הערב

לא מבינה בלק ג'ל,
לגבי המתחים ביניכם- אל תחכי לזמן של הטבילה, בבוקר, תשתו יחד לפני שיוצאים לעבודה, ואם את ישנה כי את בבית, והוא קם לעבודה, תקומי איתו, ותגידי לו שאת רוצה לשתות איתו, ולהתקרב אליו. תגידי מילים חמות ומקרבות ותבקשי שיתקרב אלייך.... תבקשי שיאהב אותך ויראה לך את זה. תמצאי מה יכול לקרב אתכם באותו יום...
בהצלחה ממש!

תנסי להוריד את השאריות עם משייף ציפורניים..

עם המכשיר זה יורד מהר ממש

את טובלת את הציפורניים המדוברות באציטון (עדיף צמר גפן ספוג באציטון, ומעליו נייר כסף שיתפוס לך את זה) נותנת להם 3 דקות בערך, אח"כ מסירה בעזרת משייף ציפורניים או דוחף עור... זה תמיד עובד לי.
אם אין לך בניה, האציטון אמור לגמרי להספיק לך.

לגבי המתחים, תנסי לפתור את זה לפני הטבילה, אבל גם אם לא תספיקי, את יכולה לטבול בלי לקיים איתו יחסים עד שזה יפתר בינכם. זה עדיף מלא לטבול. לפעמים חיבוק אחד יכול לפתור את המתחים שהיו, וזו כבר סיבה טובה לטבול.

לפעמים אני בתוך הפח של הזבל
מתבוססת לי בתוך המיץ המצחין
לא מריחה כלום כי היה לי קורונה
בין דבר לדבר לא מצליחה להבחין

אבלללל מתוך כל הזבל
אני ממחזרת בקבוקים, כן ממחזרת בקבוקים
ארוויח חצאי שקלים בערימות,
אשב לי בחושך ואספור לי פקקים

אבללללל מתוך כל הזבל
אני אוספת את החומרים האורגניים, מכינה לי קומפוסט
הוא מסריח אבל ממש מצמיח
מדשן עץ תפוחים שאני מגדלת לקומפוט

אבללללל מתוךךך כל הזבלללל
אני בונה לי תכשיטים יפים ועדינים
מחתיכות זעירות של מתכת, משברי זכוכיות
מחרוזים ישנים, חוטים וקונכיות


כן החיים הם בזבל
אבל תראו כמה יש פה תראו כמה יש
הזבל של האחד הוא האוצר של האחר
פשוט תסתכלו טוב ותראו טוב יותר

זה רק נראה כמו זבל, זה רק נראה גועלי
זה רק כי הגישה שלנו זוועתית בכללי
צריך ללמוד לראות את הטוב בכל דבר
כך תשב בצפרדע ותהיה מאושר

כתבתי את זה חצי בצחוק חצי ברצינות

וגם צחקתי מלא

וברצינות-מסר חזק. למרות ועל אף הצחוק👍

בוכה פה מצחוק ומהזדהות...

הומור טוב

🤣🤣🤣🤣🤣🤣
לא נושמת מצחוק!
שימחת ממש!

(הלוואי עלי להריח פחות)

לרופא

אפשר למרוח על זה מרגרינה / שמן זית,
אם מורחים מיד זה ממזער את הנפיחות אח"כ.

להבא, תצמידי קרח/תמרחי משהו שומני/תלחצי עם היד.

הלכתם לראות רופא?

היא נרגעה ושיחקה וצחקה,
ראיתי שהכל בסדר אז לא היה עניין לקחת לרופא.
חזרה לעצמה לגמרי, מלבד שתי בומבות על הראש 😬

תודה על ההתעניינות!

לפחות כמה שעות.
לוודא שההתנהגות שלו נורמלית ורגילה.

כמו כן, מיד אחרי המכה להצמיד משהו קר. אני מצמידה חמאה/מרגרינה ישר מהמקרר, החמאה נמרחת על הפצע ולא נשארת חבורה אחר כך, זה מרפא אותה.
מוזר, אני יודעת... אבל עובד כמו קסם.

בגדול לא צריך ללכת לרופא על כל מכה שהילד מקבל, רק אם היא נראית ממש רע או הילד מתנהג מוזר.

כתבה בצידי הראש.
ובכל מקרה כדאי להיות זהירים.

לק"י

ולהיות זהירים זה בהחלט חשוב.

נראה לי גם שאומרים לא לתת לישון חצי שעה/ שעה.

לי זכור כמה שעות...
אבל לפחות חצי שעה שעה.
ולשים לב לכאבי ראש חריגים, בחילות, הקאות או כאבים לא רגילים.

ובמקרים מסויימים כדאי ללכת לרב שפוסק לפי הדרך שלכם כי לפעמים יש דיעות שונות

אם זה מראה חד פעמי באמת זה לא משנה.

אבל אם יש מראות באופן קבוע כדאי חהקפיד ללכת לאותו רב משתי סיבות:

1. כדי שתמיד יפסקו לך באותו קו הלכתי. זה יכול לבלבל מאוד אם על אותה בעיה חודש אחד ינחו אותך דבר מסויים ובחודש שאחריו ההפך למשל..

2. כדי שהרב ידע שזה סיפור קבוע. זה יכול לאפשר לו להקל יותר. יש דברין שאם זה קורה באופן חד פעמי מחמירים אבל אם יש בעיה קבןעה אז מוצאים יותר דרכים להקל..

בצורה עקבית, ומכאן יפסוק. לפעמים זה לא רק לפסוק טמא או טהור אלא הוא יכול לשים לב להתנהלות הגופנית או הנפשית שלי וללוות אותי הלכתית או רוחנית, בהנחיות המתאימות לי אישית. . אם הוא לא יהיה טכנית, אני יכולה להביא חרב אחר, אבל לכתחילה מעדיפה להביא לו. אני מקווה שכתבתי מובן.

יש פסיקות שונות וזה עלול לבלבל
יש רבנים שאומרים שכבר מהיום ה4 אפשר להתחיל לספור ויש כאלה שיגידו להמתין 5. משמעותי
יש שיגידו 2 בדיקות בעונת פרישה: התחלה וסוף
ויש שיגידו אחת
יש שיגידו טישו מקבל טומאה ויש שלא
יש שיגידו תחתונית לא מקבלת טומאה ויש שיגידו כן
נשמע נורא מבלבל ללכת כל פעם לרב אחר.

אבל אין לי למה להשוות. יש לי אח שיש להם שיומי והם מבסוטים.

האפליקציה שלו מצוינת, והחסרון העיקרי זה שהשערות של הבנות חותכות לו את הגומי של החלקים הפנימיים שאני לא יודעת איך קוראים להם ולדעתי נצטרך להחליף אותם בתדירות גבוהה על אף שאני מנקה אותו כמעט כל יום. 

לא יודעת מה הפתרון לזה ואם יש מכשיר שיש לו פתרון לזה. 

ולא כלכך מרוצה האמת...

בדיוק היום חשבתי לשאול על זה בפורום

שהיה פעם ממש שווה לקנות
לא בשימוש הרבה כי צריך רצפה מסודרת בשביל זה אבל זה טוב

כתבתי אי רובוט בגוגל, וקיבלתי הרבה דגמים במחירים שונים

יחסית

של שיומי ואני מאוד מרוצה

כאילו אתן לא כל הזמן גם ככה עם צריכות לסדר את הרצפה?
מה בדיוק הוא חוסך?

וזה גם מכריח אותך לאסוף מהרצפ הזה דווקא דבר טוב 

מתחת לספות, מיטות..
וגם אחרי שכל יום כל היום מנקים סתם נחמד שמשהו אחר עושה את העבודה..
אני הייתי מרוצה מאי רובוט שלי (היה לי אותו סביב שנתיים) ורק עכשיו התחיל לעשות בעיות..
מה שכן הדגם שלי מקורי ודי חדיש,אבל עושה הרבה רעש. אז חייבת לצאת החוצה כשמפעילה אותו. מעניין אם יש דגמים שלא ככה מרעישים

זה של שיאומי
אני ממש מרוצה
כמו שכתבו, מגיע למקומות שאחרת בכלל לא הייתי מנקה אותם 🙈
וגורם לי להרים את הדברים..
בעיניי שווה ממש

זה מאלץ אותך להרים דברים שמפריעים לו. מתישהו לומדים כבר..
אפשר לתזמן שיעבוד כל יום כשאתם לא בבית אבל אז אם שכחתם משהו הוא יתקע ויחכה לכם.
השטיפה שלו לא ממש שוטפת . אם הבית מלוכלך זה מהר מאוד סתם מורח לכלוך אבל אם הבית יחסית נקי אז זה מעולה לאיסוף האבק ומנקה כתמים קלים

ניראלי 6.
מבסוטים ממנו ממש ב"ה.
הרצפה הרבה יותר נקייה בהשוואה למה שהיה עם מטאטא רגיל.
שווה כל שקל!!

אחותי קרויה על שם סבתא רבתא אז יש לה שם תנכי 

ואני עם שם מודרני. 

פעם חשבתי גם שחבל שאין לנו שמות עם משמעות דומה אבל באמת אני חושבת שזה טוב שההפרדה היא גם בשמות. 

ובסוף יצא שלבת שלי קוראים בשם עם משמעןת דומה לאחד הפירושים של השם של אחותי

מלקרוא. אם מדובר בשמות עם משמעות חיובית-מבחינתי אין בעיה ב"עמי ותמי" או "שולי ומולי"
תתחילי לחשוב על שמות שאת/ם אוהבים, עם משמעות חיובית וצליל שנעים לכם, וזהו 🙂 לא משנה חרוז או לא חרוז. גם ככה לפעמים יש חילוקי דעות על שם אחד, אז לכם יש 2 נחלים לעבור...
בהצלחה 🙂

אני מכירה כמה מקרים כאלו וזה באמת לא נעים לילדים.
אז כל דבר כמו צליל דומה או שמות שבאים בזוגות ומאוד קשורים יכול מאוד לבלבל.
נראה לי שדוד וישי זה דוקא בסדר וחוץ מזה שמות מהממים

לא בצליל, לא בתבנית ולא במשמעות

פשוט חיפשנו שתי שמות שאנחנו אוהבים ומתחברים אליהם.

כל אחד עימד בפני עצמו וזו מלכתחילה ההתייחסות שלך.
השמות הנכונים כבר יבואו, כל אחד והשם שלו- אל תחפשי קשרים ומשמעויות

(בן ובת) היה לי חשוב שיהיה קשר כלשהוא בין השמות, לא ממש דומים כמו צילי וגילי אבל גם לא שמות ממש לא קשורים, אז קראנו להם בשמות שמתחילים באותה אות. לבת בחרנו שם מסוים שאהבנו את הצליל והמשמעות ובעקבות זה בחרנו לבן שם מהשמות שאהבנו שהתחיל באותה אות כמו השם של הבת. בסופו של דבר אין בזה כללים, פשוט תעשי מה שמרגיש לך נכון ונשמע לך יפה.

אין לי כיוון לשמות גם בן ובת..
ושם אחד ילד אחד זה מלחמה אצלנו אז להחליט על שתיים חח
דוחה ודוחה

תחשבי על 2 שמות שאת אוהבת.
אם קשור- קשור
אם לא- לא.

ששתיהן רשומות באותה הפטרה

אני עם דמעות.

של תקווה ועצב,

ושל שמחה

 

תודה מהממת!!\

הייתי צריכה את זה

ואת מותק.

בסוף סחבתי ככה עד הלידה עם הסיוט הזה
וגם ההריון הזה אני תחילת שלישי סבל שלא יתואר הפעם אני בטוחה שזה ימשך עד הלידה
מכירה את הגוף שלי
הוא כלכך רגיש בהריון
כל דבר הקאה כל דבר בחילות

יש איזה שהוא שיפור?
מצליחה לא להקיא את הדיקלקטין?

אוף איזה מתסכל זה כשמגיעים ל"יעד" שחשבנו שבו הבחילות יעברו, ועדיין לא...
לפחות הספקת לגלות בתקופה הזו מה עושה לך פחות בחילה, ומה מחמיר אותה?

דיקלקטין עוזר מאודדדד!
וגמני חיכיתי שיעבור בשבוע 13...
ובסוף עבר אחרי עוד חודש.

אני כבר לא לוקחת כלום, וחזרתי לבשל.

לא שווה לסבול.
אין עניין.
אפשר לפתור את זה אז למה לא?

קרוב לשבועיים אז בשבוע כזה עדיף לחכות עוד קצת לראות אם יעלמו לבד וכמובן תופעות הלואי של דקלקטין והעובדה שזה לא ממש קסם
ונשמע ממה שרשמה שיש לה הפוגות

אני הפסקתי בהדרגה.
לקחתי תקופה ארוכה 2 לפני השינה ועוד אחד בצהרים.
הורדתי את האחד
ואחרי שבועיים את השניים בלילה.
לא היו לי שום תופעות לוואי. פשוט חזרתי לעצמי לאט לאט.
חשוב לעשות את זה בהדרגה ולהיות עם אצבע על הדופק.

בכלל, אני חושבת שכדאי להיזהר עם אמירות קולקטיביות כי כל אחת עם גוף שונה ומגיבה אחרת לדברים...
🤗

כזה לא שווה לקחת
מה הכוונה שחזרת לעצמך לאט לאט? לא חזרו לך הבחילות כשהפסקת לגמרי?
אני הפסקתי בהדרגה ועדיין הרגשתי נורא

שהפסקתי בהדרגה לא חזרו הבחילות.

אני חיכיתי בהיריון הראשון לשבוע 13, אמרו לי שבו נגמרות הבחילות וההקאות.
היה לי לוח ספירת הגומר. לא עברו! כמעט בכיתי...
אמרו לי טוב, שבוע 14- בטוח עובר! ולא, לא עבר... בכיתי ובכיתי...
עבר לי בסוף בשבוע 40+2 בדיוק בדיוק כשהגברת יצאה לאוויר העולם...
ולכן, בהיריון השני, גם בשבוע 15 התחלתי כדור שעוזר, מתוך הבנה שזה איתי עד הסוף וכדאי למצוא מה יעזור לי... (אחרי שהדיקלקטין לא עזר)

בקיצר, שווה לחפש מה יעזור לך, פראמין, דיקלקטין, זופרן, דיקור סיני, יפני, לא ממש משנה, אבל לנסות ולחפש ולהתאים לך ...

אני שבוע 17 ואותו הסיפור. יש הקלה אבל אם אני לא לוקח. דיקלקטין יום למחרת אני מקיאה. ועם דיקלקטין הבחילות ממש חמורות בעיקר בערב וקצת בבוקר וכמה שעות אחרי כל ארוחה וכשאני רעבה. יש אולי 10 דק שאין לי בחילות ביום.

אני כבר מותשת מזה לגמרי

צירים?? וואייי איזה מלחיץ... חוץ מברגל זה גם בגב או בבטן?

אצלי יש צירים בירכיים. בנוסף לבטן/גב.

אבל את מדברת על שריר שנתפס?
יש לי את זה בכל ההריון בשוק.
מניחה רגל יחפה על הרצפה וזה עובר מיד.

היה לי את זה בשבוע שלפני הלידה... הרגשה שאני הולכת ליפול.. בפועל בצירים עצמם לא היה לי את זה

אולי לא לכל הנשים יש את התופעה הזאת.. לי בכל ההיריונות.

אבל לי בהריון יש כאלה התכווצויות ואני שמה ישר את הכף רגל על הרצפה -יחפה בלי משהו חוצץ וזה נרגע ישירות

רק לא בטוחה שהתכוונת לכאלה התכווצויות

תנסי לשכב ולשתות הרבה.

סתם ככה להתכווצויות בהריון, אני לוקחת מגנזיום וזה ממש עוזר.

עם כאב חד.. עכשיו אין לי את זה. אמרו לי שזה קשור לתנוחה של התינוק
לא היו לי אף פעם צירים ברגליים . אבל כן כאבים כאלה. צירים אצלי זה רק בגב למטה.. ועברתי 4 היריונות וגם הפלות.. אז איפשר לפספס..
אני בשבוע 34. וזה בערך משבוע 27 קורה לי פעם ב...ושוב בכל ההיריונות
לא חשבתי גם על קריש דם. מלחיץ. זה סוג של התכווצות שרירים.
כולכן הצלחתן להכניס אותי ללחץ
חחח חחחחחח

זה ממש עוזר לשרירים.
אני ממש מרגישה את זה. איך שמתחילה להרגיש חולשה בשרירים של הרגליים, או על ההתכווצות הראשונה - אני לוקחת כמה ימים וזה עובר.

בעיקרון בהריון הראשון הרופאה אמרה לי לקחת גם סידן בנוסף למגנזיום. אבל מתישהו הסידן נגמר ולקחתי רק מגנזיום ולא ראיתי הבדל.

האם יש לך ורידים בולטים?
המקום חם?

אלו שאלות שהאחות בטלפון שאלה אותי כדי לוודא שזה לא כריש דם...

ממליצה לך להתקשר ולהתייעץ כדי שישאלו אותך את השאלות הרלוונטיות להבחין במה מדובר... יש עוד כמה שאלות ששכחתי

כן מכירה את זה. אמאל'ה סיוט.

ולאורך זמן.

לוקח לו המון זמן להיספג בגוף.

בבקשה בפעם הבאה שאת גם ככה עושה בדיקות דם תתעקשי שיפנו אותך גם לבדיקת מגנזיום.
כשרואים את התוצאה במספר זה מגביר את המוטיבציה להתמיד בלקיחה..

וזה נספג בגוף טוב יותר.
ככה אמרה לי פעם אחות במוקד.

וגם אז זה היה תהליך עד שממש נקשרתי באמת

עכשיו הוא בן שנתיים, מאוהבת בטירוף בילדון והוא זנב-דבק שלי אז לא נראה לי שיש לו חסך משמעותי..

וגם לא התפללתי עבורו.. 🤷‍♀️

האמת שהשתדלתי להתפלל נגיד בהדלקת נרות או הפרשת חלה- אבל זה היה ילד ראשון, אז עוד לא עיכלתי בעצמי שבאמת מה שיש לי בבטן זה יצור חי! לפעמים עדיין לא מעכלת. כך שהתפילות לא היו עמוקות מי יודע, טיפה מאולצות כזה..

וגם תחושת החיבור, הגיע בעיקר כשהוא נולד עם ההנקה וההסנפה שלו... כן גם במהלך הריון כשהרגשתי את התנועות שלו, או באיזה אולטרסאונד שהוא חייך.
אבל בעקרון עד הלידה חשבתי ודיברתי יותר על הלידה ועל זה ש"העובר" בריא.. פחות עליו בתור ילד שלי, ועל כמה אני אוהבת אותו.
חיבור ואהבה הגיעו אצלי רק אחרי הלידה...

על הילד שלך!

מה שהלב שלך מרגיש- זה הכי טוב. יש שיתפללו מהרגע שיראו 2 פסים בבדיקה, ויש שיתחילו להיקשר אליו רק חודש, חודש וחצי אחרי הלידה.
וזה בסדר ותקין.
כל הריון ובמיוחד הריון ראשון זה תהליך עצום. לא סתם ה' עשה את ההריון 9 חודשים, זה זמן להתרגל לסיטואציה ויש כאלו שלוקח להן יותר זמן מזמן ההריון!
בס הכלל עובד- נתינה מולידה אהבה.
כש הלחץ, הפחד והקשיים הראשוניים חולפים, ולפעמים גם תוך כדי- את תתלהבי.
אל תיבה לי אם ייקח לך זמן-יש זה בסדר.
לא שמעתי על אמא נורמלית שלא מטורפת עד מעל הראש על הילדים שלה..

פחות על העובר ממש
אבל כן ממש מחוברת להריון

בהצלחה בטיפול, הלוואי שישא פרות! הלוואי! וכל הסבל והצער שלך יהיו לכפרת עוונות.
שיהיה לך לילה טוב, ויום נפלא מלא באור ובבשורות טובות מחר.
💜💙💚❤️🧡🌷

יקרה שלי את לא הולכת לישון בתחושה הזו
שבי עם עצמך ותחשבי על כל הדברים שכן יש לך ב"ה
תודי עליהם..
על הבעל
על החיים
על קורת הגג
על המשפחה
על הכוחות!!
על העוצמות
על היופי הפנימי והחיצוני
על ועל ועל...

תכניסי לעצמך הודיה ועוד-יה
ובמקום להגיד אין לי כח תאמרי תן לי כח..
תתפללי תבקשי..

חיבוק אהובה 💖💖

נשמע שממש לא פשוט לך....
קוראת ובוכה....בוכה וקוראת... ה' תן לה כח! כמה סבל...
מתפללת בשבילך שהטיפול הקרוב יצליח!!!
שתצליחי לצחוק ולהנות מהדברים הקטנים שיש לך בחיים.
ושהקב"ה ירעיף עליך שפע של טוב!!!!

לא יודעת על זה יבחר, צריך לעבד את זה


אבל ברעיון יהיה שרשור מה שלומך איקס
והיא תספר לנו ותשתף


וחיבוק יקרה!

תמיכה זה אחד הדברים החשובים במצב כזה
נשמע שפשוט אף אחד לא מודע למצב, לא שלא רוצים לתמוך
אולי תנסי לספר למישהו מה עובר עלייך, שזה יבוא ממך, תפתחי את הפתח, ואז כשידעו אולי יותר יתעניינו

שתצברי כוחות,

שתתעודדי,

שתחייכי.

 

את פשוט חזקה.

ופייטרית רצינית!!

 

שולחת לך חיבוק מוחץ

ובעז"ה שיתמלא הלב ותתמלא הבטן.

מתפללת עלייך!!

רק רוצה לשתף אותך שלפני כמה זמן גם אני פתחתי שירשור ממש דומה שחוץ מהאיש שלי אני מרגישה שאין אף אחד בעולם שמעניין אותו בכלל מה שלומי ונתנו לי כאן עצה ממש טובה להתפלל על זה וזה מה שעשיתי, ממש מכל הלב ביקשתי מבורא עולם שיתן לי נחת ואיזו חברה טובה או אפילו רק אכפתיות מהסביבה שאני נמצאת בה וכבר יום למחרת ממש ראיתי שיפור ועד היום זה הולך ומשתפר ב"ה.
אז תנסי לשפוך את הלב לבורא עולם, ממש ככה, כפשוטו ואני מאחלת ומקווה בשבילך שכל המחסור יתמלא.
ובינתיים, מה שלומך באמת? מוזמנת לאישי אם את רוצה לפרט, אני אמנם לא כאן הרבה אבל משתדלת אחת ליום

חיבוק חזק
ועוד אחד
ועכשיו-
מה שלומך אהובה?
תדעי שאני איתך איתך
ככ רוצה ומייחלת בשבילך
כל כך כל כך כל כך
💗💗💗💗💗

לפי מה שאני יודעת צריך לנוח הרבה ולשתות המון מים

היא חייבת לנוח הרבה
וכן להקפיד לשתות, וכדאי כל שעתיים לגשת לשירותים להתפנות כמו שצריך, כי כשהשלפוחית גדולה זה לוחץ מבפנים וגם ככה הכל נפוח שם

אם יש החמרה / חום / התנפחות עוד של הבטן מעבר למה שעכשיו כדאי לשוב למיון / להתייעץ עם רופא הפוריות

מוזר ששלחו הביתה . אולי בגלל הקורונה.
הבנתי ש לשתות המון המון המון ולנוח בלי לזוז במיטה כמה ימים זה הטיפול העיקרי.
ובכל התגברות של כאבי בטן לרוץ למיון

שוכבת ונחה
שתבינו, היא רצה 14 קמ, הבחורה ספורטאית רצינית. מתפללת עליה שתבריא
ובעיקר שתזכה כבר להיות אמא
השעון ככ נגדה
לא מצליחה להבין איך זה קרה לה
אני חברה שלה כל החיים

אם היא היתה שוברת רגל היא גם היתה שוכבת ונחה בלי קשר למה שעשתה קודם

זה סיבוך די נפוץ

ופשוט לשכב לנוח ולשתות. וזה יעבור. באמת שכן. 

העיקר שתזכה להיות אמא!

מקווה שהיא משתפרת. באמת אמורים לאשפז.
מקווה שלא מתכננים לעשות לה החזרת עוברים בחודש כזה. ממש ממש עדיף לחכות אפילו שני מחזורים, עד שהיא תתאושש לגמרי, ולעשות החזרה במחזור טבעי אם אפשר.

ב"ה עשרים ביציות זה המון, מקווה שתראה ישועות בקרוב ממש.

(את כמובן לא חייבת לענות)
זאת החברה המבוגרת יחסית? בסביבות ה 40?

כן, היא כבר בת 41
בלידה האחרונה התפללתי עליה

ברזומה שלה כבר יש
3 הפלות
1 כימי
1 גידול סרטני בשד
3 ניתוחים + 30 הקרנות (לסרטן)
סה"כ 9 פרוצדורות פולשניות בשנתיים האחרונות

די כבר
די
דייייי!

כתבתי לך בפרטי

אולי לרופא אחר יותר מומחה.
לפעמים זה נתפר הדוק מידי ולא כל רופאי הנשים מבינים בזה...
ולפעמים זה באמת ככה כי זה פשוט מקום שעבר לידה...
יש משחה שקוראים לה אוביסטין והיא יכולה לעזור. צריך בשבילה מרשם רופא, תשאלי את הרופא על זה...
בהצלחה!!

לפעמים עוזר ללכת לפיזותרפיה של רצפת האגן.
לי גם היו המון תפרים, ולצערי גם הרבה צלקות קשות ושירים תפוסים במקום בעקבות הטראומה מהלידה.
בפיזותרפיה מדריכים איך לעשות עיסויים לתרגילים במקום וזה מאד מסייע.

היית במצב כמו שאת מתארת
רק שלוש חודשים אחרי לידה...
ממש ממליצה!
וגם לבריאות הכללית שלך ללא קשר

כשהיו תפרים מחתך חיץ. לקח זמן עד שכבר לא כאב. הרופא נשים הנחה לקיים יחסים ולאט לאט זה יפתח שוב. במידה וממש חסום, שמעתי על מקרים שניתן איכשהוא טיפה לשחרר את התפר. אבל בזה אין לי נסיון...

תפרים וגם אם התפרים הדוקים זה יכול להתגמש רק צריך סבלנות
אז להשתמש בהרבה ג'ל או שמן מה שיותר טוב לך וממש לאט ובעדינות
אם לא יתחיל להשתפר לאט ותרגישי שעדיין חסום תלכי לרופא

לא היו לי תפרים, ועדין למקום לוקח זמן להחלים כמה חודשים. אני לוקחת את הזמן ולא ממהרת לקיים יחסים, במיוחד לא כשכואב

תפר הדוק מדי שכאב כ-ל הזמן. היא התלבטה אם לפתוח ולתפור שוב ובסוף חיכתה עוד והמקום חזר לעצמו.

אני ממליצה לחזור, אבל:
לא בכוח,
לא בבכי,
לא בכאב.
לא בריא לגוף
מזיק לנפש.
עדיף להמתין.

ו... מומלץ להשתמש בהרבה חומר סיכה, ואולי לבחור תנוחה בה יש לך יותר שליטה על העניינים.

סבלתי כמעט שנה אחרי הלידה ה1
בלידה ה3 הפזיו ממש הצילה אותי.

זה מאלחש את המקום. ממש עזר לנו.

כשאת לוחצת שם- כנראה צינורית חסומה
תמששי את הגושים שם ותעסי אותם תוך לכיוון הפטמה
תניקי הפוך ממה שאת רגילה ( אם את רגילה בתנוחה רגילה אז הפוטבול, ולהיפך)
תשטפי במים ממש חמים תוך כדי עיסויים
וכדאי כמה שיותר מהר
תרגישי טוב!

ב"ה אני לא שם כרגע (ומקווה ממש שלא אגיע גם...)

ולגבי עיסויים, קיבלתי.. אני עושה.
כדאי גם לסחוט?
בגדול יוצא חלב.
אני רק חוששת שמרוב סחיטות רק אגביר את החלב וזה יגרום לעוד בלאגן..

אבל בדרך כלל תוך כדי העיסויים יוצא, וזה בסדר. אני באמת נגד לסחוט יותר מידי כי זה יכול להגביר
נקודות לבנות בחיים לא ראיתי בצינורית סתומה
כרוב אני אישית לא שמה כי זה לא גודש, רק צריך לשחרר, ופוחדת שזה ייבש לי. אבל נראה לי שזה אינדיבידואלי

על הפטמה כמו שבדכ יש לי כשצינורית סתומה..

אני פשוט חוששת כי היה לי פעם אחת שקרה דבר כזה והוא פשוט עבר לבד אחרי עיסויים והנקות

ועוד פעם שקרה משהו דומה (ומתישהו גם הופיעה הנקודה הלבנה..) וזה התדרדר בבת אחת ונהיה סיוטטט ובחסדי שמים ונס בערך זה עבר (אחרי אלף סחיטות, וקצת כרוב, ומסאז', והמון בכי וכאב..)

לכן אני רוצה למנוע מצב כזה..

לרופאה שתעשה לך אולטרסאונד כדי שירגיע אותך

מחזורים משונים

(הגבתי בעבר "אני כינור לשירייך", אז גיוונתי קצת)

לא הבנתי

אזז אין עלייך!!

מקווה שיסתדר לך בע''ה. ושהלב יתרפא קצת והנשמה תפרח.

מגולגלת בתוך עצמה...


אהבתי מאוד!
מה קרה?

שכלום לא קרה.

עדיין.

מקווה גם שלא יקרה.

 

תודה לך

בס״ד

בלי נדר אתפלל עלייך 💛

את יודעת לומר לנו מה כל-כך כואב לנשמתך האהובה? שהיא אפילו לא מנסה לקרוא יותר?

היא עוד תחזור לקרוא ובגדול, לכוון, להאיר...

כואב האי-ודאות. האישית והעולמית.

יש משהו שאדע רק בסוף השבוע ועד אז אני במתח.

מתח מעצבן כזה,

שפשוט גורם לי להתרוקן מכל הרוחניות והתוכן שבי...

 

ב"ה עכשיו יותר טוב,

הלכתי לצבור כוחות קצת מחוץ לקוביה של הבית

בס״ד

מדהים איך זה דבר שעוזר!💪🏼

אני שומעת את מה שאת אומרת... באמת לא קל!!

ההמתנה, אי הוודאות, הלחץ והמתח - זה שואב המון אנרגיה ויכול לרוקן את הנפש...

לגבי אי הוודעות בכללי... אני חושבת שאין מי שלא מתחברת. זאת תקופה מטורפת והיא חוסמת לנו המון אופקים 😔

באופן אישי, כשאני מרגישה שאני מתבלבלת מדי ומגיע ללחצים, תסריטים ומחשבות שכבר מרוקנים אותי (אצלי הסימן המובהק זה שאני מתחילה לחוש את המתח בגוף) - אני מנסה להחזיר את עצמי להווה. לשנייה הזאת ממש. כי בסופו של דבר, זה הדבר היחיד שיש לי. הרגע הזה. עכשיו. ועם זה בלבד אני יכולה וצריכה לעבוד... 🙂



שולחת לך חיזוק גדול!
והלוואי שההמתנה עד הידיעה בסוף השבוע תעבור לך מעכשיו בנעימים.
ובכללי שהנשמה היפה והמיוחדת שלך תמצא את כל הנחמה לה היא זקוקה 💙
וכתבת מקסים ✨ (שכחתי לכתוב בתגובה הקודמת)

ורק נראה לי או שאת מרגישה שאת חייבת תמיד לחייך בכל זאת?

מותר לך לכאוב ולהרגיש ולהתעצב 

מותר שיהיה קשה

אנחנו פה!!!

ולא באלי להיות מיואשת...

 

(רק אחרי שכתבתי הבנתי את הכפל משמעות שיצא לי)

בערב היא ישנה בשעה סבירה?

עם כל הרצון הטוב לילדה, זה גיל שכבר אח"כ יכולים להירדם בערב בעשר אחת עשרה ולא נדבר עם זה ילד/ה פעילים ואנרגטיים במיוחד, צריך לא לוותר להם ולעשות הכל שלא ירדמו

שמת לב לתוכן?
יש ילדים שגם בגיל 3 צריכים לישון צהריים. וגם הולכים לישון ב8.

ללכת לחברים, להביא חברים שלה הביתה, כל מיני תעסוקות, זה להפעיל מאמצים גדולים עד שהם יתרגלו

רגילים לשנת צהריים... זה היה מתוק!
אין באמת מה לעשות.. זה הרגל...
הגן אולי מפעילים אותם מדיי אז אין להם זמן לישון אבל בבית זה אחרת..
להפעיל אותה יותר או לתת לה את המנוחה כמו שאמרו כאן..

יש לי ילדה שעד אמצע השנה בגן היתה נרדמת בבית על הספה כשחזרה מהגן.
אולי היא פשוט צריכה את השינה הזאת.

אצלי בגילאים האלו כשעוד ישנים צהריים במעון לא נרדמים לפני 10 וחצי 11 בערב ואז הערבים הופכים לסיוט.
הקטן שלי בן שנתיים וחצי בחופש עכשיו, אני מצליחה איכשהו למשוך אותו שלא ישן צהריים וכך מתחיל את הלילה בסביבות שבע-שבע וחצי ואז יש לי ערב וזמן לעצמי....
לא יודעת מה יהיה שנה שלמה בשנת הלימודים הבאה....

גם הבן שלי עדיין זקוק לשנת הצהריים אחרת הוא קורס.. וכשישן צהריים עדיין ישן בשעה סבירה בלילה..

נראלי שכרגע אני זורמת עם זה שהוא עייף נותנת לו לישון צהרים אבל מעירה אותו אחרי לא הרבה מאוד זמן.. לא מחכה שיתעורר לבד..

בס״ד

גם אני הייתי נותנת לה לישון... יש ילדים שזקוקים ליותר שינה (חלק מילדיי ככה). וכשנגיע לגשר של הימים הארוכים בגן, כבר נחצה אותו 🙂

בגנים של הילדים שלי ראיתי שלפעמים, בעיקר בתחילת השנה, נותנים לילדים שזקוקים לשכב קצת בפינת הבובות (או במקום אחר בגן).

זה לא כמו גמילה מחיתול שזה יכול להיות בעייתי אם ילד נכנס לא גמול לגן עירייה...

בהצלחה!🙂

אם זה לא פוגע לה בלילה
הייתי יוזמת לה שנ"צ קצר אבל מוקדם (מיד אחרי ארוחת צהריים, לא יאולר משעה 15:00)
גם אני קורסת באמצע היום זה ממש הגיוני

היא הולכת לישון בלילה בשעה סבירה.
(הייתי שמחה שתישן מוקדם יותר.)

כמה זמן לאפשר לה לישון?
אם לא מעירים אותה, היא יכולה לישון המון, ואז לחגוג כל הלילה.

למרות, שלפעמים אם מעירים באמצע השינה הם קמים כאלה עצבניים ולא מפוקסים, שלא בטוח ששוה את זה

יש לי ילד שישן צהריים כמעט עד סוף גן חובה.
הוא פשוט לא החזיק מעמד ולא היה טעם למרוח אותו בכח עד הערב. לרוב הילדים זה אכן לא מתאים אבל יש ילדים שזקוקים לזה ואי אפשר להכריח אותם אחרת.
נסי להיות קשובה לצרכים שלה ולמצוא את האיזון הנכון *עבורה*. לא על סמך שנתון או נסיון של אמהות אחרות.

אצלנו אם עוברים את שעת העייפות אז היא ממשיכה את היום יפה. הולכת לישון ערב ב 18:30 בערך
אם ישנה צהריים זה במקרה הטוב 22:30

ואיך תתרגל בגן?
תתרגל
ככה זה
לא צריך מראש סתם מיותר לדעתי
כולם התרגלו..מקסימום שבוע יהיו עייפים יותר ואז נגיד לצאת איתם לגן שעשועים ולהעסיק אותם

אז היום היא לא ישנה צהרים, והלכה לישון בסביבות 19:00.
ב 16:30 היא כמעט נרדמה, אז עשינו אמבטיה מוקדמת כדי להעיר אותה.
אבל זה לא משהו קבוע. הרבה פעמים היא נרדמת בצהרים.
נראה איך יהיה בימים הבאים.